סימני דרך בסיסיים

[אנונימי]

כבר מזמן התכוונתי לתעד את הגדילה וההתפתחות הבסיסיים של הגורים.
באיחור משהו מגיעה להתחיל במשימה
ה, יליד אוגוסט 2001
ש, יליד פברואר 2004
א, יליד אפריל 2008

דף בלוג

[אנונימי]

• א בן פחות משלושה חודשים, התחיל לנשוך לי את הפטמה ולרייר. האם אלה סימני שיניים?

סימנים נוספים: אדמומית ועור מין יבש שכזה סביב אזור הערוה שלו.
קקי אחד בבוקר וזהו; להבדיל מבד"כ שאז יש עוד לפחות שלוש פעמים ביום.
יומיים קשים, וביום השלישי - היום - כבר כמעט ולא נשך.
ובכל זאת אני עדין מפחדת ממנו. לא נעים לפחד מהגור שלי... מקוה שיעבור בקרוב.

• מתהפך מהגב לבטן. עד היום, בעיקר דרך כתף ימין. היום לרווחתי, גם דרך שמאל.
• "זוחל". הונח במקום אחד על המיטה, כמעט במרכזה. נמצא בוכה על ערימת הבגדים שעל השטיח למרגלות המזרון (אל דאגה. המיטה שלנו היא מזרון על הרצפה והערימה שעל השטיח גבוהה מאד. מיתרונות הבלאגן). ניסיתי לעקוב אחריו, לראות את התנועה, אך בקושי הצלחתי. זה מורכב מתנועות גוף קטנות שלכאורה נראות כאקראיות, רק שאחרי כמה דקות שלהן הוא נמצא במרחק של מטר וחצי מנקודת ההתחלה.

בסוף המעקב הראשון הבוקר, "זחל" אחורה. בשני, זחל קדימה. בלי מרכאות כי הוא ממש הרים את האגן כמו זחל וכך התקדם.

• ה התחיל לכתוב. הוא קורא ממזמן, אך לא כתב כמעט.

ראה אותי ממלאת תשחץ, התעניין, ניסה בעצמו, הצליח ומצא חן בעיניו.
הערב כבר ישב עם חוברת תשחצים תשבצים וכו' לנוער וכתב את המילים.
וכך גם שמתי לב שיש המון מילים שנמצאות בשימוש רק שם, בתשבצים.

• ש עושה גלגלון עם נחיתה על כפות הרגליים. עד עכשיו נהג לנחות על כל אורך צד הרגל.
• מתאמן על עמידת ראש ועמידת ידים. עדין לא מצליח.

[אנונימי]

בשבוע אחד, לפני כשבועיים, שני הגדולים התחילו "לשחות". ז"א, עברו מרק עם מצופים או גלגל, לכלום.
ה ממש עושה תנועות של חזה ושוחה כך, עם משקפת הצוללן הכבדה שלו. עדין לא מוכן להתמודדות מלאה של אף במים.
ש שחיית כלב. כל כך כבד הוא, שפלג הגוף התחתון שוקע לו והתנועה לפנים כמעט בלתי נראית. למזלו, הוא כן מוכן להכניס ראש למים גם בלי שום משקפת, וכך מצליח לנוע קדימה למרות הכובד.

אני זוקפת את הקפיצה למעבר למפגשים בבריכה בהם שניהם נחשפו לפיגור שלהם בשחיה ולרצון להצליח לשחות בכוחות עצמם, ולאמונה שהם יכולים בזכות זה שגם החברים הפצפונים שלהם יכולים. [תודות בעיקר למעין ואריאל! ולענן נעם ודניאל!]

[אנונימי]

א יונק. יונק. יונק. נושך. עם החניכיים.
אינ אומרת לו: לא נושכים. הוא מפסיק, מוציא ציצי מהפה, מחייך אלי. החיוך עם הגומה.
אני עם הכאב, עם הפחד מהכאב, עם הרצון להבהיר חד משמעית שככה לא, והוא עם החיוך שלו

[אמא_בבית*]

אני קוראת ושולחת נשיקה ופרח @}

[אילה_א*]

כל כך כבד הוא,
נשמע לא ממש נכון כי שומן צף
אבל אולי לא הבנתי בכל מקרה מאוד מעניין

[אנונימי]

א"ב, תודה.
אילה - הוא לא שמן. הוא כבד. ממש כבד. פעם קראו לזה "עצמות כבדות".

[אנונימי]

לפני 4 חודשים כשעברנו דירה, ה ו- ש קיבלו חדר משלהם עם מיטת קומתיים.
הזדמנות פז לאפשר להם לעבור לגור ובעיקר לישון, בחדר משלהם.
התלהבו מאד.
התווכחו מי למעלה מי למטה. מתי מתחלפים וכו'.
ישנו שם כמה לילות.
מדי פעם אחד הגיע אלינו לחדר באמצע הלילה. זה בסדר. מותר.
מדי פעם ארחו חברים ללילה.
ישנו ביחד שמיטה שלמעלה.
כיף.
עברו חודשים בודדים וגילינו ששניהם ישנים איתנו החדר באופן קבוע כאילו אין מיטת קומתיים ואין להם חדר משלהם.
אפילו לא מנסים להרדם שם ולעבור אלינו באמצע.
אני מקוה שהחברה הראשונה לא תתבאעס מלישון איתנו
~
הלילה באה אחייניתי לישון אצלנו. לכבודה כנראה, ה הלך לישון במיטה שלו.
אני פה באמצע הלילה.
הוא מגיע אלי. הלום שינה. מחבק אותי.
מנסה להגיד משהו. הדיבור לא יוצא.
מנסה שוב.
בפעם השלישית יוצא לו:
"אני צריך עוד תגבורת."
אמרתי לו "בסדר".
חזר למיטה.

צבא או לא צבא?!

[פלוני_אלמונית*]

אני צריך עוד תגבורת." D-:.

[מיצי_החתולה*]

זו הייתי אני.

[אנונימי]

רקע:
שיחה עם ש על כמה כסף יש לו. הואמקבל כרגע 4.5 ש"ח לשבוע. אבל זה חדש, כך שכל מה שיש לו זה כ 6 ש"ח.

ש - אמא, מי זה גרוש?
< - אני לא יודעת. חושבת. למה הוא מתכוון? אולי למתי השתמשו בארץ במטבע הקרוי גרוש? מנין הוא יודע בכלל על המטבע הזה?
בסוף מחליטה לשאול אותו: >
אמא - מי זה גרוש?
ש - נו אמא, [מלווה בתנועות יד מתנופפת שכזו], נו זה, אמא, את לא יודעת, נו גרוש, זה, נשיא ארצות הברית הזה!

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

ליאת מותק
שינה במיטת קומותיים היא לא משהו מבחינה אנרגטית.
עדיף מיטה גדולה לשניהם או שתי מיטות.
@}

[אנונימי]

קוסמת, תודה על המידע.
כרגע זה לא רלוונטי בכל מקרה, כי שניהם ישנים על מזרונים נפרדים אצלנו בחדר.
מיטה גדולה משותפת תאתגר את ה. טוב, אדייק - ה בשום פנים לא יסכים לישון עם ש במיטה אחת גדולה.

א מתחיל להתהפך מהבטן לגב. זה מתחיל בהבאת ברכיים אל מתחת לבטן, סוג של עמידת 6. וממשיך בדחיפת כל האגן כלפי מעלה. אם הידים שלו מתחת לבית החזה קצת, אז הוא מתהפך לגב.
לא יודעת אם מתוך כוונה מלאה, אבל התחושה היא שכן, שהוא מנסה להתהפך לגב. בעיקר כדי להגדיל את שדה הראיה כנראה.
הוא גם נאות להישאר על הגב לרגע אחרי שהוא עושה זאת. להבדיל מהתהפכות מיידית לבטן כשאני מניחה אותו על הגב כדי להלביש חיתול נקי.

_{- איך זה שעם שני הקודמים כמעט ולא שמתי לב לפרטים הללו?}

[אנונימי]

א עוד מעט יהיה בן 4 חודשים, ובר מגלה ענין באוכל ובכלי אוכל.
בתור סמכות בענייני הנקה, אני לא אמורה אפילו לחשוב על האפשרות של לאפשר לו לטעום משהו לפני גיל חצי שנה.
ובכל זאת, מהגגת באפשרות הזו.
ברוח המחשבה על בני אדם "טבעיים", אם הוא זוחל ומוצא חתיכת אגס על קרקע, ומכניס לפה - קורה, לא? או חתיכת בטטה שנאפתה בגחלים ונזרקה הצידה לטובת בצל עשוי באותה דרך - אז אם יכניס מזה לפה, לטעום, להרגיש את המרקם - מה כבר יקרה?

בינתים, מסתפק בלהרגיש כוס ריקה על השפתיים. מנסה כמעט לאכול אותה עם החניכיים החשופים שלו, מתלהב.

~~~
ומתלהב מלהיות בבריכה.
אני מתלהבת מבגד הים השווה שסבתא קנתה לו, ומהתנועות שהוא עושה במים.
מתלבטת אם לטבול לו את הראש גם במים או לא. בינתים פעמיים טבלנו ופעמיים לא. כשאני לבד - אין לי אומץ. לא בטוחה שזה טוב לו, שנכון עבורו. אז מוותרת וממשיכה בלבטים.

~~~
ה מחפש את חברת חבריו בעלי הנטיה לכדורגל ו/או לחיילות. כל הזמן.
ובלי להיכנס לפרטים, מאתגר אותי ברמות של הגעה לקצה שלי. ככה נראה גיל 7 אצל בנים בכורים?

~~~
ש בלי ה בסביבה הוא קסם ותענוג. תמימות, פשטות, חן, אמיתיות מלאה. כל כך כיף להיות אמא שלו, להיות בחברתו.
הכין היום ספר לאבא. וגם לי.
לקח שני דפים, הידק אותם לאורכם, הושיב את סבתא מרים לכתוב:
_לוויתני אורקה
תקפו כריש
פטיש.
לוויתן אורקה תקף
כלב ים ואריה ים._

[אנונימי]

בהתכוונות על הויה ממוקדת על הורות מלאה ל ה
קשה לו. להיות בכור זה לא פשוט.
לקח לו כמעט יום שלם של מרירות כעס עצב ונסיונות התנגחות כדי לוותר על הפן הזה ולחזור להיות המקסים הרגיל שהוא.
קצת אחרי שזה קרה, אני קרסתי ונתפס לי הגב...

ש הצליח להיות בסדר למרות ש ה חזר (מיומיים אצל חבר אהוב).

א שמח מאד לראות אותו. ולשמוע אותו.
אולי לכבודו, הוא מבצע את התרגיל החדש: שןכב על הבטן, מרים ישבן, מושך תחתיו את הברכיים ונשאר ככה לכמה רגעים. לפעמים נשען על שורש כף היד, לפעמים גם על האמה, לפעמים על המרפק.
מפה, תנועה קלה והוא על הצד. כבר למד לא לעשות תנועה יותר מקלה - שחס וחלילה לא ימצא את עצמו על הגב.
לחילופין: נפילה קלה לפנים, וכך מתקדם לפנים. עשה ככה יותר מחצי מטר כדי להגיע לכרית שמצאה חן בעיניו.

[אנונימי]

כש ה חוזר הביתה לפעמים, או פוגש את א במקומות אחרים,
א מתחיל לדבר איתו. משמיע קולות שנשמעים ממש כמו דיבור.
מגוונים, נעימים.
הוא מדבר גם אלי ואל ש אבל עם ה זה מרגיש כאילו הוא ממש מנהל איתו שיחה, מספר לו דברים.

הכי מצחיק זה שאמש, החתולה שלנו התחילה גם לדבר. היא נאלצת לחכות מחוץ לדלת בזמן שאנחנו אוכלךים. אמש\ כהרגלה, אכלנו והיא יללה שנפתח לה. יצאה לה יללה שנשמעה ממש כמו לייייי-אאאאאאא-ת.
אני תוהה מי משניהם ידבר ראשון

[אנונימי]

א מצא שיטה מהפכנית להתהפך מהבטן לגב: דוחפים את הברכיים מתחת לבטן לעמידת 6.
זורקים/מטים את הגוף הצידה ומתהפכים.

_{לא יודע עדין לשים לב שהוא מספיק רחוק מסוף המזרון...}

הטכניקה של עמידת 6 מאפשרת גם נדנוד קדימה אחורה, מזכיר לי קצת חרדון.
וגם זינוק קדימה, התקדמות של 10-20 ס"מ.

[לוטם_מרווני*]

הכי מצחיק זה שאמש, החתולה שלנו התחילה גם לדבר.
ליאת, איזה כייף לקרוא את ההתפתחויות של כולם. אפילו החתולה שלכם הופכת לאנושית (גרפילד מיילל "מייים " כשאין להם מים בכלי. אבל הוא חושב שהוא איש ואנחנו טועים ובגדול כשאנחנו אומרים לו שהוא חתול).

[אנונימי]

תודה

[לילה_טוב*]

[אנונימי]

כנראה שמתוך שינה זה פחות נורא עבורו להיות קצת על הגב, כי כשהוא מחפש תנוחה, הוא מסתובב בקלות גם מהבטן לגב, בלי עמידת 6 קודם. א כמובן.

[אנונימי]

בעקבות העלאת הנושא במקום אחר, מעלה גם לכאן.
קקי. קקי של תינוק יונק.
הרבה פעמים ביום.
עדין.
עד לפני שבוע, היה סביב ה 3-4 פעמים ביום.
בשבוע שעבר עלה בהרבה, ונראה לי שזה היה בעצם שלשול, כמו הוירוס שהיה ל ש .
גם מבחינת הצבע שנהיה ירקרק יורת מהרגיל, הצהוב חרדל, וגם יותר נוזלי ופחות גרגרי.

עכשיו מתמעט חזרה. הצבע עדין משתנה מפעם לפעם אבל המגמה הכללית חוזרת לטובת הצהוב.

~אוי, זה מזכיר לי את הסוס, שהרגילו אותו לפחות ופחות אוכל... :
אם ימשיך ככה, פחות פחות קקי ליום, עד פארק הירדן אולי הוא כבר לא יעשה בכלל, ויפתור לי בעית הכביסה של החיתולים ~
סתם. שלוש פעמים ביום זה סבבה. גם בפארק הירדן. אם נגיע.

[אנונימי]

מסתבר שעמידת 6 פותחת אפשרויות.
מעבירים את רגל שמאל מעל ומעבר רגל ימין, ואז את המשקל אחורה לישבן - נהיים במצב מאד קרוב לישיבה.
מעבירים את רגל ימין פנימה, מתחת לבטן, לכיוון צד שמאל, ואז את ההמשקל קצת אחורה, וגם כך נהיים במצב מאד קרוב לישיבה.
ואז, אפשר להישען על יד שמאל, ולהתבונן על העולם מנקודת מבט גבוהה יותר. ויש גם בונוס: מקבלים יד ימין כמעט פנויה.

_{מענין אם גם צד שמאל יזכה לעדנה...}

< ברור שמדובר ב- א נכון? >

[אנונימי]

היום בפיזיותרפיה של א שאלה אותי המומחית אם הוא מתגלגל מהבטן לגב, אם הוא מתקדם ככה מקום למקום.
עניתי שהוא מתהפך מהבטן לגב אבל בעיקר כשהוא ישן ומחפש לו תנוחה אחרת. לא מתגלגל. ובכל מקרה, כשהוא ער הוא מעדיף דרך עמידת 6 לעבור לכל מצב אחר.
אז ר, אם את קוראת, ואתן חברותי, אני שמחה לספר שהוא אכן מתגלגל גלגול צידי שלם על מנת להגיע למקום אחר מהמקום בו הוא נמצא.
היפ היפ הוריי

[אנונימי]

הבהרה:
כש- א היה בן שבוע בערך, אולי פחות, רופאת משפחה בדקה אותו ואמרה שהוא לא מחזיק טוב את הראש.
הוא שכב על הגב, היא אחזה לו בידיים ומשכה כלפי ישיבה. הראש שלו נשאר שמוט לאחרו לגמרי.
מסתבר שהראש צריך קצת לעלות גם בגיל הזה. קצת להיות מוחזק. משהו כזה.
הפנתה אותו לפיזיותרפיה דחוף.
הלכתי מייד. קבעו לי תור לשבועיים לאחר מכן.
ומאז אנחנו הולכים ל-ר' (שכל פעם שואלת בן כמה הוא, כי הוא נראה מאד בוגר.) שמטפלת בו בקביעות.
_{אם היא תיכנס לדף הזה, אולי תוכלו לקרוא מה שלה יש להגיד בנושא}

[אנונימי]

כל הבוקר נשבו רוחות.
הערות הלילית שלי, מתקזזת עם שינה בבוקר.
רוח, קרירות נעימה, א ישן לידי. כאילו משלים איתי שעות שינה.
את הגשם פספסתי והסתפקתי בגגות רטובים של המכוניות.

~השינה הזו, לוותה בחלומות וביקיצות קצרות, בהן התחושה העיקרית היתה של פחד. פחד מהרוח הזו, ממה שהיא מביאה.
זה יהיה החורף הראשון שלי ושל כולנו על ההר.
חיכיתי בכליון עינים לזמן הזה של לחיות על ההר, כמעט בחיק הטבע, עם הקור והרוחות ופוטנציאל לשלג.
ועכשיו אני פוחדת מזה.
חוששת ומתרגשת.~

א מתעורר לפני, זוחל על המיטה, ממשיך לזחול מעבר למזרון, ומתרסק לרצפה (20 ס"מ גובה) בצד הלא ממוגן של המזרון (בצד השני יש כריות/שמיכה/בגדים על השטיח). הנזק: בומבה קטנה במצח.
פעם אחת הראיתי לו להתהפך עם הגב לסוף המזרון, כדי לרדת ממנו כמו ממדרגה. מתלבטת אם להראות שוב או לתת לו ללמוד בעצמו.
הנטיה שלו לעוף עם הראש קדימה לשטיח והגוף ממשיך בכיוון של סלטה, ועוד להיתקע ככה עם הרגליים באויר או בזוית מוזרה - משעשעות ומלחיצות גם יחד.
כשניסה להרים שתי ידים ממנח הישיבה - נפל אחורה, ומאז לא חזר על הטעות. בינתים.
הזינוקים קדימה והחוצה מהמזרון - שכוללים את הכאב של הנפילה, אולי גם עלבון, וכמובן גם בכי, כנראה שלא מרתיעים מספיק כדי שיפסיק.

הוא זוחל מצחיק. ומהר.
לפעמים, משלב עם הזינוקים קדימה מעמידת שש, אבל בעיקר זוחל חצי אינדיאני.

תנוחה אהובה חדשה: לשבת על הכתפיים של אבא. יד אחת על הראש של אבא ובתוך הפה של עצמו. יד שניה מלטפת/חובטת בראש של אבא. וחיוך על פניו. חיוך שהופך לצחוק כשאבא מזיז את הראש לצדדים בשבילו.
(אבא כמובן מחזיק אותו יציב ומוגן מאחור)

[אנונימי]

ה - "לפעמים, כמו עכשיו, אני מרגיש אהבה אינסופית כלפיכם. בעיקר כלפייך."
_{כל כך מרגש!}

ש - אני שונא אותך. הכי אני שונא את אבא. ואותך.
אני - לפעמים אתה ממש שונא אותי ואת אבא.
ש - כן.
אני - ולפעמים אתה גם אוהב אותנו.
ש - כן.
וגם את ה אתה שונא. אותו אתה המון שונא.
ש - כן.
אני - זה בסדר גמור. אתה יכול לשנוא אותו. רק שאסור לך לפגוע בו. לשנוא מותר - לפגוע לא.
ש - אבל לפעמים אני רק לא אוהב אותו.
לפעמים אני גם קצת כן אוהב אותו.
אבל את א אני אוהב ואני תמיד עוזר לו.

[אנונימי]

שינה:
ה ו ש עברו לחדר משלהם עם מיטה משלהם לפני חצי שנה, כשעברנו דירה וסידנו להם חדר עם מיטת קומתיים.
מדי פעם, חזרו אלינו לחדר.
ועוד יותר חזרו.
ועכשיו הם כבר ישנים איתנו באופן קבוע (למעט פעמים בהן מגיע חבר לישון אצל מי מהם או שהם ישנים אצל חבר)
ה הולך לישון בעצמו כשהוא עייף, עם עדיפות גדולה שלפחות אני כבר אהיה במיטה (מה שקורה בלאו הכי בדרך כלל)
ש הולך לישון בעצמו אבל רק אחרי שגם אבא וגם אמא כבר במיטה. אם רק אני במיטה - הוא ייכנס ויצא מהמיטה ויבקש מאבא לבוא גם. יכול למשוך ככה עד שעה מאוחרת מאד.

א הולך לישון בלילה, איתי. בד"כ נרדם עם הנקה אבל אם הוא שבע לגמי אז יירדם גם בלי. ישן על הבטן, שטוח לגמרי. לאחרונה, קצת על הצד - כמו שאני ישנתי על הבטן בסוף ההריון איתו.
זקוק למגע תוך כדי שינה. אם יצאתי מהמיטה אחרי שנרדם ואין תחליף שם (ז"א אבא), אז אחרי כחצי שעה יתעורר ויבכה.
מספיק מגע של רגל שלו בי או יד.
באמצע הלילה - כמו עכשיו - פחות מתעורר כשאני לא במיטה. אולי כי אבא ישן בסמוך. אולי כי ישן יותר עמוק.

_{ואני מתעוררת באמצע הלילה ולא חוזרת לישון ואח"כ עייפה כל היום...}

[אנונימי]

א - [בשמו:] לעמוד. אין כמו לעמוד. הכי הכי משמח זה כשמישהו שלא יודע שר', אמרה לא לעשות את זה, מחזיק אותי ככה כאילו אני הולך או רוקד, או לפחות עומד וקופץ.
עכשיו, כשאני בחופש מההשפעה השלילית של ר', אפילו אמא ואבא כבר לא בטוחים אם להמשיך למנוע ממני את העמידה הנפלאה הזו או לוותר לי, ואני מנצל כל הזדמנות להעמד ולקפץ מעלה מטה.
גם כשהם מתעקשים איתי, ומרימים יותר גבוה כדי להושיב, אני לא מוותר אף פעם ומייד מנסה להעמד שוב. נראה מי יישבר ראשון... (ברור שהם, אלא מה?!)
מה - לא נראה לכם שהדבר הכי טוב עבורי הוא שתוך חודש כבר אתחיל ללכת, או יותר טוב - לרוץ? אז אני חייב להתאמן עוד יותר על העמידה, כי אני מספיק חזק אבל לא מספיק יציב עדין. אבל בטח עוד יום - יומיים כבר ממש אשתפר.

• במיוחד עם החגים האלה, כשאני בידיים של סבתא ושל דודים ודודות. עומד, קופץ, קופץ, עומד, רוקד, מאושר עד הגג

[אנונימי]

ש -מצונן וקצת "מעוך". להיות ככה פיזית ו/או להיות ללא ה בסביבה מוציא ממנו ילד נוח, נעים, קל, מתוק. כאילו וכל הטסטוסטרון נזל החוצה ולא נשאר לו זכר.
א כנראה נדבק ממנו. מטריד למדי לישון ליד גור מחרחר, שמחפש לעצמו מקום נוח יותר לראש מלא ג'יפה.
_{זה התירוץ שלי לערנות הפעם}

לפחות התפוזית מחלימה מהדלקת ברגל וחוזרת לעצמה

[ארני_ש*]

זה נראה שאת אף פעם לא ישנה לפי השעות פה .

וגם


תפוזית???

[אנונימי]

אני דוקא ישנה ואפילו לא רע בכלל: משמונה חצי תשע, עד שלוש-ארבע לפנות בוקר. א ממשיך לישון אח"כ אבל אני, לצערי, לרוב - לא. לפעמים, נופלת שדודה בסביבות שש וחצי, ובקושי מצליחה לקום כשהוא קם, בסביבות שמונה-תשע בבוקר.

תפוזית הגיעה אלינו לפני שנתיים (באה ממשפחת חינוך ביתי משובחת ), יחד עם השם. ניסיתי לשנות, אבל איכשהו כל הגברים בבית היו תמימי דעים להשאיר את שם נעוריה, וכך הוא נשאר.

[אנונימי]

היה אצלנו גור אחר, שנולד כשבוע לפני א. אז יש למה להשוות..
שלהם, מניחים אותו על המזרון (מזרון דק אבל צפוף), וכך הוא נשאר. שעות. בביתו הוא, זה לא על מזרון בד"כ אלא בסלקל או לול אולי.
כשנמאס לו, הוא מתחיל להשמיע קולות חלשים כאלה - אווו אוווו אווו. שנשארים חלשים זמן רב.
א, מניחים על המזרון, והוא מייד מתחיל לזחול לאנשהו, לאיזה חפץ מענין, עדיפות גבוהה לחוטי חשמל.
כשנמאס לו - מייד (אבל מייד!), צורח.

היום גילה סופסוף חפץ כלבבו: הסלקל. הדבר היחסית יציב הזה, בגובה אידיאלי כדי חצי לטפס עליו ואז לעמוד שעון עליו, ולנדנד קצת. ואז להרים יד אחת לתת לו מכות כאלה, מצחיקות. לא לפי שום קצב שאני יכולה לזהות.
ואחרי שממצה את הלעמוד, אז מנסה לזוז סביב הסלקל. צעד אחד בערך מצליח. בשני - עף קדימה, על הראש והפרצוף.
_{לקח של אמא - את הסלקל להניח על המזרון ולא ליד, כך שלפחות יפול על המזרון ולא על הרצפה.}

~
ה מרביץ ל ש כשהוא מציק לו יותר מדי.
ש בוכה.
ה - שוב הכאבתי לך יותר מדי?
ש - כן.
ה - אז אתה יכול לתת לי מכה ברגל, כאן.

[לילה_טוב*]

הוא מתוק מאוד, ה'. מצליחה לראות?

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

זה מתמטיקה פשוטה , הילד גאון בחשבון ! מכה חזקה מדי פחות מכה חלשה בצד השני של המשוואה = מכה בינונית !!!!!!!!!!

[אנונימי]

רואה. אבל אצלנו בפולניה, מדברים על מה שלא טוב.. _{אבל כל הזמן עובדת על להגיד לו או כך שלא לו אבל בטווח שמיעה, כמה הוא נפלא לי ובכלל}.
מתמטיקה פשוטה - אז זו יכולה להוות הוכחה לכך שגם בחנ"ב מצליחים ללמוד מתמטיקה

ה נסע לישון אצל בן דודו.
יצאנו לפנה"צ כדי שיספיק לשחק איתו כדורגל בחוץ לפני שמחשיך.
על הדרך, הזמנתי גם את עצמי ואת ש לאחי, לארוחת ערב. _{(מיכל, האח שאת מכירה)}
אחרי ארוחת ערב ה נפרד ממני בחיבוק. נסעתי עם ש ו א לאסוף את אבא וישר הביתה.
אחרי שלושת-רבעי דרך הביתה, ה מצלצל אלי, עם דמעות, שהוא מתגעגע אלינו. התקשה לבקש שנבוא לקחת אותו אבל בסוף ביקש.
אבא פרק אותנו בבית ונסע לאסוף אותו חזרה הביתה.
מוזר משהו.

א הצליח להתקדם שני סנטימטר לאחור. עד עכשיו, היה זוחל במהירות לפנים, מגיע למבוי סתום (וגרוע מכך -תוקע את הראש במקום שהוא לא יכול להוציא אותו משם אח"כ!) ומייד צורח שיבואו להציל אותו.
אולי שני הסנטימטרים הללו הם קפיצת הדרך לזחילה אחורנית, לחילוץ עצמי.
ההתלהבות שלו מאוכל נמשכת, אבל לא באטרף שהיה עד עכשיו. היום טעם מרק תינוקות (פעם ראשונה שאני מכינה כזה מרק. ה ו ש מעולם לא זכו לכבוד המפוקפק. הפעם הכנתי בשבילי, ולפני שלב התיבול, הפרשתי לו חלק).
אכל שתי כפיות קטנטנות, ואח"כ העדיף להמשיך לאכול את הכפית ללא המרק. - זה אומר משהו על הבישול שלי?
שליש תפוח פורק על ידו לגורמים. לא יודעת אם בלע משהו. בקקי של הבוקר אולי אדע.

[אנונימי]

ה
כנראה שהאחיין הפחיד אותו.
סיפר לאבא על כך בדרך הביתה.
כשניסיתי לבדוק איתו מה היה, לא רצה לספר לי.
הקטעים האלה בהם הוא לא רוצה לספר לי - מתסכלים.
לפעמים מצליחה למצוא דרך לדבר איתו למרות שמסרב. לפעמים, מתרצת לעצמי שאני מכבדת את הרצון שלו, ומוותרת לו על לדבר איתי.
"מתרצת" במובן שאני מרגישה שעדיף לו לדבר, אבל לא יודעת איך לתת לו את ההקשבה שלי בצורה שירצה לקבל אותה.

א
הזחילה שלו מזכירה שחיית פרפר: שוכב על הגחון, שולח שתי ידים לפנים, מושך את עצמו איתן ודוחף עם הרגלים באותו זמן.
לא זוחל כמעט עם יד ורגל נגדיים, עם פיתול הגוף.

וחזר לישון עם ראש מוטה אחורנית.
[נכון לכתוב "אחורנית" או שרק "לאחור" או אחורה"?]

והולך סביב לשולחנות חצי גובה.
לנו אין כזה, אבל הייתי אצל חברה וניצל את ההזדמנות. הליכה לימודית כזו, התנסות עדין. אבל מצליח. לפעמים על כל כף הרגל, לפעמים על קצות האצבעות.

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

יכול להיות שאם הייתם נשארים בבית כולכם ורק הוא נוסע , היה קל לו יותר ?
ככה הוא חווה את זה שאתם עוזבים אותו במקום שהוא לא הבית שלו ואתם נוסעים לבית . אולי ?
איך היתה הארוחה אצל אחיך הבשלן ?
( תמחקי את הערותי הבלתי רלבנטיות , אם את רוצה, אחרי שתקראי )
ועוד משהו :"וגרוע מכך -תוקע את הראש במקום שהוא לא יכול להוציא אותו משם אח"כ!) ומייד צורח שיבואו להציל אותו."
א' ממש מתנהג כמו תינוק !!!!!!!!!!!!

[יער_נורווגי*]

איזה דף נחמד! בטח ש ו-ה כבר ממש גדולים....

[אנונימי]

מיכל,
יכול להיות, אבל תמיד אנחנו מביאים אותו לאן שהוא ישן וחוזרים הביתה בלעדיו.
הוא ישן הרבה אצל חברים וגם אצל הסבתות.
<הרבה יחסית לאיך שאני הייתי בגילו ויחסית לתכיפות שבאים לישון אצלנו. בערך פעם בשבוע-שבועיים>

א הזה - טוב שאת מזכירה לי, הוא באמת תינוק. אני שוכחת די בקלות

יער,
אכן - ממש גדולים

• מחכה לך נכדר אצלנו. לא שכחנו. יגיע.

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

אבל האם כל המשפחה מתארחת היכן שהוא הולך לישון , או שאחד מההורים מביא אותו , טוב , נו , את , מביאה אותו אולי עם אופיר ויאללה חוזרים הביתה. ?

[אנונימי]

כשזה לחבר, אז או שאבא מביא אותו, ולא נשאר, או שבאים בהרכב יותר גדול והוא נשאר כשאנחנו הולכים
כשאצל סבתא, אנחנו באים בהרכב גדול והוא או הם נשארים.

סביר שזה מה שקרה: כשהלכתי והוא נשאר, הוא ירד עם האחיין כדי לפשפש את הכלב של השכן.
בדרך חזרה, האחיין אמר לו שכדאי למהר כי "יש ערסים שתופסים ילדים ו---(נדמה לי שהמילה שהשתמשמ בה היא: הורגים, אבל לא בטוחה) אותם".

בשיחה עם אחי הסתבר שכמה ימים קודם, האמא והאחות בת הכמעט 12 חזרו הביתה בערב ואיזה סוטה חשף עצמו בפניהן. האמא נבהלה וצרחה, ושתיהן מיהרו הביתה.
מזה נולד הסיפור המתוקן שסופר ל ה.
אז לא פלא שרצה לחזור הביתה, נכון?

א נרדם. אם אני לא נשארת איתו במיטה, הוא מתעורר אחרי שינה קצרה יחסית ולא מספקת.
גם פחות משחרר את הציצי כשנרדם. לפרשנותי - כדי שלא אקום ממנו.
מתסכל. יעבור מעצמו או שיש מה לעשות על מנת להקל את המצב?

יער,
התכוונתי כמובן לכדור ולא ל"נכדר".

[אנונימי]

היום הצלחתי לעשות משהו מאד מפתיע, וזו כבר פעם שניה שזה עובד, ועוד בדרך עוד יותר ישירה מהפעם הראשונה!
הודעתי לשני הגדולים שעד מחר בבוקר הם צריכים וחייבים להיות נחמדים זה לזה.
הייתי צריכה להזכיר מספר פעמים, אבל בסופו של דבר - זה עבד!
נכון מדהים?!

מזל טוב : ל א בקעה שן ראשונה!
שלשום כבר הרגשתי אותה כשהוא לעס לי את היד, ואתמול כבר אפשר היה לראות את הפס הלבן הדקיק על החניכיים.
גם השן שליד כבר קרובה לבקיעה וגם שתי העליונות הלבינו את החניך ונראות קרובות מאד.
מקוה שההמשך יעבור לו יותר בקלות. אדמומיות קשה עד כדי קילוף באזור הערוה (גם אצל בנים זה נקרא אזור הערוה?), כאבים באופן כללי שנראה לי שקשורים למערכת העיכול ובעיקר לקקי.
אולי זה גם בגלל שהוא כבר מקבל אוכל אמיתי (מלפפון חתוך לרבע לאורכו, אגס, תפוח, דלעת ואולי עוד משהו פשוט דומה), אבל ממש קשה לסרב לו עם אלו.
הוא לא סתם מבקש להצטרף לארוחה שלנו אלא מזנק בכל כוחו לעבר כל מה שהוא מזהה (וחד משמעית - תמיד צודק) כאוכל.
מכיון שהוא גם כמעט יושב (ז"א, יושב אבל לא יציב, אלא אם הוא נשען על יד אחת), והוא כבר בן חצי שנה + יומיים, אצטרך דרבון מאד מדויק כדי שאסרב לו לאוכל. אולי מחר אחשוב אחרת (אחרי פגישת לה לצ'ה). אעדכן.

[אמא_בבית*]

מזל טוב!
למה לסרב לתת לו אוכל?
הוא חי איתכם ורואה אתכם אוכלים, הוא כבר מוציא שיניים ורוצה אוכל והתפריט שלו נשמע לי ממש מוצלח אז עיזבי את התיאוריות ותני לילד לאכול 9-:
בתיאבון...

[אנונימי]

לא בגלל התיאוריות. בגלל האדמומיות הקשה, עד כדי שנראה כמו פצע או כוויה.
חשבתי שאולי האוכל מרע את המצב של זה.
אוכל הוא מקבל כבר ממזמן...

[אנונימי]

קיבל פריכית. עכשיו הרצפה דביקה משילוב מזעזע של פריכית מומסת ברוק של תינוק.

נרדם קלות עלי, אל מול המחשב (מי גאון...), עם ציצי בפה. ש הגיע ושאל משהו. התעורר בבהלה ונתן נשיכה. כאבים גדולים. _{[מהולים בכעס. - אוף, הכעס הזה!]}
עכשיו הוא שוב על הרצפה. לראשונה שאני שמה לב - התיישב בעצמו לתנוחת ישיבה זקופה, בלי להישען על יד. לועס גביע פלסטיק.

כשהוא נעמד, עוד כשהוא בדרך להעמד ז"א, הוא מקשית את הגב. מאד. ככה כולם? האם אלו שאריות בריאות של הנטיה הראשונית שלו לזה או דורש טיפול?

[אנונימי]

~כבר כמה חודשים שכל בוקר נפתח בתרועות רמות מהישבן של א.
כל הגוף משתתף בחגיגה. זז, יונק לפעמים, עוד ועוד עד שהכל יוצא. לפעמים עם הנוזלים הנלווים, לפעמים הם באים אחרי.
חגיגה של קול צבע ותנועה ~

[אנונימי]

ש _{עוד מעט בן חמש}
למד (סופסוף) להתנדנד בנדנדה בעצמו. כולל שלב ההתחלה. להבדיל ממה שאני רגילה לראות, גו וגם רגליים - הוא משתמש בעיקר בגו.
למד לתפעל את הטלוויזיה-וידאו-די.וי.די. זה קצת מסובך אצלנו, ועדין - לקח הרבה זמן...

[מי_מה*]

למד (סופסוף) להתנדנד בנדנדה בעצמו
איזה כייף זה, נכון? אני חושבת שזו יכולת שקצת ממעיטים בערכה בדיווחים. זה כל כך משפר את רמת החיים כשאת לא צריכה יותר לנדנד. הפיונת למדה לאחרונה להתנדנד לבד ועכשיו אני ממש מתחננת שנלך לגן שעשועים כי לי אין יותר מה לעשות שם, אני הולכת לי לספסל נדנדה ומנדנדת את עצמי בלבד (לפעמים, כשאין איש בגן, אפילו בשכיבה לרוחב הספסל!).
עוד ילד אחד (ענין של 4-5 שנים) וגם את מתנדנדת אתי!

[אנונימי]

א
זהו, נגמר שלב הזחילה על הגחון, ומעתה מתקדמים הרבה יותר מהר על 6. יד ימין, רגל שמאל, יד שמאל, רגל ימין.
למה זה טוב? כי ככה אפשר להגיע הרבה יותר מהר לאדמה שעוד לא הספיק לזלול, וגם למקלות, ולאבנים, ולדחוף הכל לתוך הפה.
יודע בינתיים רק להכניס, אבל לא להוציא.
מה שלא נבלע, מוציאים לו בכוח. הליך בלתי נעים בעליל.
וגם, זחילה על 6 מאפשרת שרק חלק מהרגליים ירטבו מהפיפי שעל הרצפה, ולא כל הגחון, וכל החולצה...
מקסים

[אנונימי]

א
שן ראשונה כבר מתנוססת בגאון, למטה משמאל.
הנשיכות איתה כואבות להחריד, והתגובה שלי אליהן היתה של צווחה.
בפעם השניה או השלישית שזה קרה - הוא נושך ואני צווחת, הוא נבהל נורא ופרץ בבכי גדול בעצמו.
אחרי זה הוא לא נשך יותר. בינתים.
מתסכל שנאלץ ללמוד את השיעור בדרך כזו אלימה.

שן שניה ישרה קו עם קו החניכים. היה כואב וקשה ומלווה ביומיים של חום, עד כמעט בעירה אתמול בלילה.
איך לעזא**ל נותנים אקמולי? אחרי שלוק קטנטן, מייד הוא הקיא את כל השלוק בלווית רוב מה שינק קודם.
עברנו למגבת לחה על הראש
ובסופו של דבר נהיה סתם חום גבוה ולא אש.
לי זה היה עצוב בשבילו, מלחיץ ומעייף, ולו - בעיקר כואב

שתי העליונות כבר נראות קמעה דרך החניכיים.
מקוה בשבילו ובשבילנו שיצאו בקלות ובמהירות.

---

נסיעות איתו נעשו ממש סבירות. בזכות האפשרות לבטל את כרית האוויר במושב שליד הנהג, מתאפשר ש:
כשאנחנו באוטו בלי אבא, הוא בסל קל מקדימה, לידי.
גם אם קצת מייבב בהתחלה, אני מניחה עליו יד או מושיטה לו צעצוע (בקבוק מים סגור, מוצץ או אפילו צעצוע אמיתי של תינוקות) ותוך רגעים ספורים הוא נרגע.
כשאבא איתנו, הוא לידי מאחורה ( ה מקדימה), ואם הדרכים הנ"ל לא מספיקות, אז מניקה תוך כדי נסיעה.

שינוי משמעותי ומבורך.

[אנונימי]

כש א מתעורר משינה טובה, הוא מתחיל "לפטפט". חמודיות בהתגלמותה.
בזמנים אחרים, הוא למד לצרוח. לפעמים זה ממש מביך.
בנסיעות זה קשה ועצוב. מזל שלא בכל הנסיעות. למעשה, רק במיעוטן.

הוא מצמיח שיניים.
אז הראשונה יצאה זו שלמטה מימין. לידה כבר יש בחוץ בחצי הגובה מהראשונה בערך, את הלמטה משמאל.
למעלה מימין כבר רואים מבעד לכיסוי דק של עור את הבאה והאחרונה ברביעיה הנוכחית מלבינה את החניכיים אבל רק מלפנים ולא במקום ממנו היא תגיח לבסוף.
המשמעות בשטח היא נזלת (הרבה! אבל משתפר בינתים), לילות של בכי מתפרץ בהפתעה, חום די גבוה איזה לילה, ובעיקר הצורך להיות על הידים ו/או על הגוף שלי, רצוי גם עם ציצי בפה. גם תוך כדי שינה.

לילה טוב לכולנו.

[מי_מה*]

אוי מסכנון, זה המון שיניים בבת אחת.
תהיו חזקים.
הרבה בריאות

[אנונימי]

שתי העליונות עדין לא יצאו.
הוא ממשיך לנוע בין הקצוות של סבבה ומסכנות, כולל קצת הקאות בלילה ופרצי בכי גדולים.

וגם, נעמד ליד כסא, והולך איתו. בפעם הראשונה הוא נראה כל כך לא יציב שהיינו דרוכים לתפוס אותו כשיקרוס עם הפרצוף בכסא או ברצפה, אבל התבדינו. נעצר, והתיישב בשליטה מכובדת.
יפה לו.

[דגנית_ב*]

עוקבת אחרי הסימנים שלך



פחד מהרוח הזו, ממה שהיא מביאה. גם אצלי

נו זה, אמא, את לא יודעת, נו גרוש, זה, נשיא ארצות הברית הזה! D-:

[אנונימי]

בתחילת השבוע, ש הלך לחבר.
ה ואני באנו לאסוף אותו חזרה הביתה.
מצאנו ילד מאושר עם שני הילדים המארחים מאושרים אף הם.
אז נשארנו עוד קצת, לתת להם להנות ולי להנות מהם נהנים.
ה השתעמם, אבל היה עם מצב רוח טוב והרבה אדרנלין.
מרוב שעמום, לקח לידיו ספר וקרא 3/4 ממנו עד שהלכנו הביתה. חתול תעלול של ד"ר סוס.
הוא יודע לקרוא כבר מזמן, אבל לא אוהב לקרוא ספרים. זו פעם ראשונה שאני רואה אותו קורא לעצמו מרצונו.

[אנונימי]

תינוק יושב ומוחא כפיים.
פתאום נזכרתי שכש ה היה בן 8 חודשים הוא בבת אחת, באמצע הלילה, בקלאב מד בצרפת, תוך כדי בכי וחום, התיישב, הוציא 2 שיניים - אחת למעלה ואחת למטה באלכסון מהעליונה - ואמר את המילה הראשונה: בּוּבּוּאֶה! (שמשמעה היה כמובן: ציצי)

[אנונימי]

ה התחיל לקרוא. ז"א, כבר מזמן מאד הוא יודע, אבל לא רוצה. רוצה שיקראו לו.
קראתי לו את תוכידס (!!!), והוא התחיל לקרוא לנו קטעים ממנו בקול רם. לא לעצמו או בלב, אבל גם זו דרך.
כך גם לגבי כתיבה. התחיל לכתוב טבלאות של שחקני כדורגל "שלו" בעמודה אחת, ושל אחיו בשניה.
כותב בשילוב של אותיות בכתב ובדפוס, ורובן בכתב ראי.

<אמא פולניה גאה...>

[מי_מה*]

כפיים!
(וגם, הי, אהלן, מה נשמע?)

[אנונימי]

בשעה טובה, לפני מספר ימים, יצאה שן שלישית, למעלה משמאל. זו שלידה גם בדרך, אבל אצלו הדרך נמשכת ונמשכת...
שיעול וחרחור שנמשכו עוד ועוד (כשבועיים) זכו לטיפול IPEC וההקלה היתה מיידית.
_{מתחילה כבר להתגעגע לתינוקיות הראשונית שנמוגה לנגד עיני..}

[אנונימי]

עכשיו גם השן הרביעית בחוץ. יש!

הבוקר, קמתי הרבה לפניו. ניצלתי את הזמן לסידורים. כשהוא התעורר, לא הייתי איתו בחדר ולא הייתי איתו במיטה. הנורמה במצבים כאלה היתה שהו אמתחיל לבכות, מתיישב, ותלוי כמה זמן לוקח לי, הוא מתחיל לזוז לכיוון הדלת של החדר, אבל לא מתקדם הרבה. לרוב אני מגיעה אליו כשהוא עדין יושב ובוכה על המיטה.
ואילו הבוקר, בעודי עסוקה בכל מיני ענייני התארגנות, לפתע ראיתי את ראשו מבצבץ מבעד לדלת.
הוא קם, זחל החוצה מהמיטה ויצא אלי. בלי בכי, בלי דרמה. בפשטות.
איזה אושר הוא מביא

ש חגג היום יומולדת 5.
אתמול זלל סושי ללא הגבלה, עד שהקיא. קצת הקיא. היום הוא כבר מוכן לסיבוב נוסף.
בלילה, לפני שהלך לישון הוא אומר לנו:
אתם יודעים מה זה הזוגי של 9?
מה?

וגם סופר לנו:
123
456
ו- 789.
מי שמכירה את הילדון, יכולה לדמיין גם את האינטונציה שלו, שזו חמודיות בפני עצמה.
האם התכוון לזה שזה שלוש בריבוע? לזה ששלוש הוא שורש? לא באמת יודעת, אבל התרגשתי.
מי אמר שמתמטיקה לא יכולה לרגש?!

[אנונימי]

א למד לרדת מהמיטה כשהוא מסתובב קודם. זה לא עובד במאת האחוזים אבל לרוב כן.
בגלל שהמיטה היא מזרון בגובה 20 ס"מ בערך, הוא יכול בקלות לרדת קדימה, כך שאני עוד יותר מתפעלת כשהוא מסתובב קודם.

[אנונימי]

ועכשיו הוא מתחיל לנסות לעמוד ללא תמיכה.
מצליח לחלקיק שניה, ומייד נופל; מאושר כולו.
המאושר כולו הזה נראה בערך ככה: העינים מכווצות לכדי פס, הפה קצת פתוח ומתוח בחיוך ענק, והוא משמיע קולות של צחוק משולב בשאיפה ונשיפה קולניות.
מה שגורר עוד יותר צחוק ממני וגם מהאחים שלו

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

איזה תיאור מתוק !
בגללו למדתי כרגע את סימני ההבעות הבאים כדי לבטא את רגשותי :
זה בטח מה שחווה , המתוק .
אנו צריכים להזכיר לעצמנו גם להיות מרוצים מכל עמידה זקופה לחצי שנייה ...
|l|

[אנונימי]

בצל לבן חי. האם זה יכול לעשות משהו טוב לרצפות של הבית, כשהוא נמרח עליהן כמו פוליש?
למשל, להרחיק חרקים? להבריק אותה? לסלק ריח של פיפי? כן, זה בטוח!
ה א הזה ממש אוהב בצל. באדיקות, מגיע לסלסלת הירקות (זו שמחוץ למקרר), בוחר לו בצל חביב ולא מרפה ממנו.
_{אולי כבר כדאי להחזיר את העגבניות לגובה שהוא מגיע אליו? לא... גרעיני עגבניות מיובשים על הרצפה הם ממש מטרד, אפילו בעיני}
כולו מריח ניחוח בצל.
את הנזלת שלו זה לא מבריח בינתיים. אולי עוד מעט?

ש מנסה את כוחו באיות ראשוני.
אמא, נכון שתחת מתחיל ב-ת'? נכון ש-עוד מילה- מתחיל ב-... מנסה להשמיע לעצמו את הצליל של האות הראשונה וזהות את האות. וכך הלאה עם עוד מילה.
מדי פעם. מעצמו. נהנה מזה.
וגם, את האות האחרונה לפעמים, או איזה אות באמצע.
ממש מרגש אותי להיות קצת צופה וקצת שותפה לדרך שלו, מתרגשת ומתפעלת מהיצירתיות.

[אנונימי]

אז לעמוד ללא תמיכה זה ללא ספק הענין המרכזי בחייו כרגע.
עומד לכמה שניות, יד אחת (שמאל בד"כ), מושטת טיפה לפנים, כשהוא מופנית כלפי מעלה, והוא עומד. יציב. לכמה רגעים. אבל ממש עומד. כבר לא מייד נופל חזרה.
למעשה, אפילו יורד בעצמו לישיבה, אם הוא לא מסתפק בלהעביר משקל לכיוון נקודת משען כלשהי.

הדבר השני שמעניין זה לבדוק אילו ספרים על המדף השני מלמטה, טעימים יותר ואילו פחות.
איך הוא מצליח להחזיק ביד את ה BAB (Breastgeeidng Answer Book) אני לא מבינה (ספר די גדול), אבל כנראה שזה שהוא כרוך ב"סלילית" פלסטית ענקית, הופך את המשימה לכל כך נחשקת, שהמשקל של הספר נהיה זניח.
את הגבול הצבתי בספר סאמרהיל. אם אותו הוא יאכל עכשיו, אז מה יישאר לו לגיל עשר? סתאאאאם. פשוט עוד לא קראתי אותו בסבב הנוכחי, ואם הוא יילעס, אז זה לא גם לא יקרה, נכון? אחרי שאקרא, אולי ארשה לו גם אותו. _{< קראתי כשהייתי בסוף בי"ס יסודי. בתור אמא טרם הספיקותי. מקוה שבקרוב >}

תחום ענין שלישי הוא טושים.
אם יש לכם טושים עבים (או לורדים?) שכבר התייבשו לגמרי ובכל זאת שמרתם עד עכשיו אנחנו הכתובת עבורם שכן א ישמח להשתמש בהם, בערך כך:
להוציא מהקופסא.
לפזר על הרצפה.
לבחור אחד, או שניים, או שלושה.
אחד בכל יד ואחד בפה.
לשים בקופסה.
להוציא.
להוריד את המכסה. לשים בפה? כן!
להוריד מעוד אחד.
לבדוק: האם יש להם אותו הטעם?
אוהו! זה ממש נעים לי בפה.
ועוד אחד לקופסא.
וכן הלאה.

• רק שאמא ו- ה לא יראו (כי אמא חושב, שפקק/מכסה כזה, זה קטן מהגודל של קופסת פילם ריקה, ושלכן זה עלול להיות מסוכן), ואז הם יציעו לי משהו אחר במקום,

וזה מאד מעצבן,
כי אני רוצה את זה! ולא משהו אחר.

• ד"א, ש יכול להיות לידי כי הוא לא מפריע. הוא משחק לידי, שואל את אמא אם זה בסדר שאני משחק בזה, אבל הוא נחמד. אפילו כשני לוקח לו את החיצים שלו של החץ וקשת, הוא לא חוטף לי אותם, ואפילו כבר לא מנסה להחליף איתי עם דברים אחרים.

אני חושב שזה בסדר לו שאני משחק בהם, כי אח"כ נהיים לו שניים במקום אחד.

[לוטם_מרווני*]

קוראת@}

[אנונימי]

תודה. נעים לדעת

[מי_מה*]

כי אח"כ נהיים לו שניים במקום אחד.
D-:

[ענ_בר*]

איזה דף מתוק.

בדיוק היום חשבתי לי, שאני עדיין זוכרת באיזה שלב סיני עשה כל דבר,
אבל...הוא לא יהיה האחרון, כנראה, ואני לא אזכור לנצח (למרות שאמא שלי כן).
אולי הגיע הזמן לאיזו ספירת מצאי אצלינו גם.
תודה על הרעיון המבורך...

[רסיסים_של_אור*]

עוקבת אחריכם דרך הדף הזה וצוחקת מהדמיון בין התינוקות. אצלנו הכי הכי כיף זה חלקיקים קטנים של לגו או פליימוביל בפה והכי מצחיק זה כשהיא באה לינוק, מתחילה ואז עוצרת הכל ומעיפה מהפה חלקיקי משחק קטנים כדי שהחלב יכנס יותר בקלות
חוצמזה, האח שלפניה הצליח להרוס לנו כמה חבילות טובות של טושים שהוא אכל, אחר כך רק ייבש והיום סופסוף מצליח גם לצייר איתם.
תמשיכו לגדול באושר

[אנונימי]

הביקור והמילים שלכן, מאד משמחים אותי
איזה כיף

_{< ו מי מה, תודה שהבחנת בהומור. לפעמים נדמה לי שרק אותי הוא מצחיק >}

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

D-:
אהבתי לקרוא את מה שא' חושב ,
האם הוא הקליד בעצמו או רק השמיע ואת כתבת ?
אני שואלת כי אני יודעת שאצלך כולם נורא מוצלחים |חיבוק|

[אנונימי]

מזכיר לי שאבא של א שואל אותי איך אני יודעת שהוא ( א ) מחפש / רוצה אותו...
הוא מקליד לי במוח. ידיעה פנימית ברורה כזו. מענגת בבהירותה.
אמא דבש כתבה זאת כך:
...שבו אתה מרגיש את הילד שלך כישות. כאישיות. אולי- כנשמה.
אז משהו כזה.

מאש"ל, יודעת שאת יודעת, אבל זה הזכיר לי שרציתי לכתוב על זה, על הידיעה הזו.
לעיתים זוכה לרגעי חסד דומים גם עם הגדולים. הים היה אחד כזה עם הבכור, בזכותו נחלצנו ממה שעמד להפוך ליום בית גרוע
תודה על התזכורת

[אנונימי]

אוכל
התינוק הזה מאד אוהב לאכול. בעיקר לנסות דברים חדשים. וכבר יודע שיש דברים שהוא פחות אוהב.
אין מצב שאני אוכל משהו והוא לא ירצה לטעום ממנו או לאכול ממנו. אלא אם זה משהו שהוא כרב יודע שהוא לא אוהב. או שאכל מספיק (איזה כיף לו שהוא יודע שהוא אכל מספיק?!!!)
קצת בזכותו הכנתי לנו מרק ירקות בלי כלום חוץ מירקות. יצ א כל כך טעים ששנינו מתענגים עליו. בהתחלה, ניסיתי לתת לו במזלג או כף או כפית. הוא מאד מעדיף בידיים., אז אחרי כמה דקות של התחלה, אנחנו מגיעים למצב בו הוא אוכל ירקות בידיים, ואני אוכלת "כמו בן אדם", שנינו יושבים על הרצפה, מרוחים בירקות מהידיים שלו. וגם הרצפה כמובן.
אבל כיף. באמת
למרבה הפלא, עוף ובשר לא עושים לו את זה. הוא יאכל אבל לא בהתלהבות. כנראה שאלה הגנים של אמא שלי. היחידה במשפחה כולה שלא אוהבת עוף ובשר.
ושניהם גם אוהבים דגים.
קישואים, שורש פטרוזיליה, סלרי - גבעולים, שורש מבושל, גזר, בטטה, תפו"א, כרשה, בצל - אוהב.
אורז - לא משהו.
פסטה - כן.
קינואה - כן.
עדשים - ככה ככה.
עוגיות קנמון - כן!

[רסיסים_של_אור*]

ולי אתמול נחטפה נקניקיה (!!! נמותר לכתוב את זה באתר של באופן ?? ) מהיד, למרות שהייתי אמורה לחתוך אותה לאח שלה... אבל האהבה הכי גדולה היא פיצה מאפה בית שנאכלת תוך כדי עמידה שובבית בכיסא האוכל תוך כדי ריקוד לא מאובחן וניסיונות לקפיצת בנג'י ו/או טיפוס מהכסא, דרך המגש (תוך המרחות טוטאלית בכל מה שהיה מונח עליו) ישר על הצלחות שעל השולחן שלנו וכל זה בחיוך כל-כך שובבי שאי אפשר לעמוד בפניה

[אנונימי]

בדף שלי מותר לכתוב נקניקיה.
בדף שלי, אם כותבים "פיצה תוצרת בית" מתבקשים להביא מגש דוגמא.
החיוך השובבי הזה שלהם, ממלא את הלב ומרחיב אותו כמעט עד להפתקע מרוב שמחה וחיוך פנימי וחיצוני

אולי לפחות צ'לחי תמונה?

[אנונימי]

עכשיו אני משוכנעת סופית!
הוא קרא את ההנחיות של "בטרם" ושות' ובודק אותן אישית.
הכי בעולם הוא אוהב להכניס לפה ולשחק בפה עם כל מיני פלסטיקים קטנים מאד: חרוזים, חיילי משחקי קופסא וכו'.
לקחת אותם מהפה שלו זו משימה מעיקה במיוחד שלרוב כרוכה בבכי קורע לב, כזה, שאם היינו גרים בדירה הקודמת, עם שכנים מכל הכיוונים, לבטח היו מזעיקות אלינו עובדת סוציאלית או משטרה...

[השכנה_הסוציאלית*]

את יכולה לארגן לו שומר ראש אצלי יש שומר ראש שהולך אחריו לכל מקום רוצה גם?

[רסיסים_של_אור*]

למה בעצם להוציא לו מהפה ?

[פלוני_אלמונית*]

למה להוציא לו? שתי סיבות עיקריות: א. כדי שלא יחנק... ב. כי כשהוא רוצה לינוק, הוא לא יכול כשיש לו כבר משהו בפה, ואז עד שהוא מוציא כדי לינוק אני מאבדת סבלנות.

מאד רוצה שומר ראש. מתי הוא מגיע אלינו?

[רסיסים_של_אור*]

מכירה את הדברים שיונת כתבה בנידון (יש גם בספר תינוקות באופן טבעי). אני אישית גיליתי שאם לא מפריעים להם, הם יודעים יופי להשתעל ולהוציא מפתח הגרון את מה שלא אמור להיות שם ומתפתחת להם יופי של הבחנה בין מה שראוי לעבור ומה שלא וגם אם בטעות חדר משהו קטן מספיק הוא הולך לושט ומשם למערכת העיכול ויוצא כדרך שאר הדברים (ככה אבדנו כמה מטבעות זהב של פליימוביל ) להבנתי, הפחד מחנק הוא שזה יישאף לקנה ומשם לריאות או שהחשש הוא מדברים גדולים שיתקעו בושט ויפעילו לחץ על הקנה ומשם יגיעו לחנק לא ?

טוב, רק מציעה עוד זוית הסתכלות אבל מאמינה שזה באמת משהו שצריך להרגיש איתו נוח

[אנונימי]

מכירה, וזו גם הסיבה שאני לא צמודה לו לוריד,
אבל,
לוותר לגמרי על הדאגה, אני עדין לא בשלה _{<אצלנו בפולניה...>}

[לוטם_מרווני*]

מבינה לגמרי. לדתי להיות קצת במודעות לעניין זה לא מזיק.

[אנונימי]

א
עומד מתחת לשולחן האוכל.כבר לא יכול לעמוד שם זקוף. קצת גבוה מדי.

מנסה את כוחו בלדבר (אפשר להתייחס לזה כאל השמעת קולות שנשמעים לי לפעמים כמו): אמא (מ עם הדגשה חזקה בהתחלה, כמעט בלי התנועה של ה-א לפניה), ביי (בא באינטונציה של ביי, אחרי שאני אומרת לחברים), אבא, הדר.

האחים שלו, שלוש פעמים ביום פלוס מינוס) אומרים בפליאה והתלהבות: הוא עומד. הוא ממש עומד. ראית?)

_{כן. ראיתי. והוקסמתי יותר מכך שאתם רואים ומתפעלים מאשר מזה שהוא כבר עומד. איזה מזל שפתחתי את הדף הזה. רגעי חסד וחמלה, עטופים באהבה אינסופית.}

[אנונימי]

א - צעד ראשון: אתמול, אחרי שנעמד ללא תמיכה, עשה צעד אחד הצידה. הגיע לכסא, אחז בו, והשלים עם הרגל השניה.
יש לו מין תנוחה שלא היתה לגדולים. עמידה בכריעת ברך. ברך אחת על הרצפה, כך שהשוק מונחת כולה על הרצפה, והירך ב 90 מעלות ממנה למעלה.
הרגל השניה מונחת על הרצפה רק על כף הרגל. באמת קוראים לזה (עמידת) כריעת ברך?

ה החל לחשוף בפני פן שלו שעד לאחרונה רק שמעתי עליו: מצחיקן. מסתובב בבית עם ידיים מעל הראש בתנוחת אוזני ארנבת ומקשקש בהן, בליווי פרצוף ארנבת משעשע. מצחיק אותנו.

[אנונימי]

אמא שלי נוהגת לספר עלי שטיפסתי לפני שהלכתי.
היום ראיתי שזה אכן אפשרי.
כסא-סולם, בו שני שלבים והשלישי הוא מושב חלקלק. מכירות?
בצהריים, טיפס לשלב הראשון. חגג שם זמן מה: רגל למעלה, רגל למטה, להזדקף, להתכופף וכו'. הצליח לרדת בעצמו.
עכשיו, הערב, טיפס שנית. הפעם עלה גם לשלב השני, ממנו כבר הרבה יותר קשהלהחזיק במושב. אותי לפחות זה הרבה יותר הפחיד.
הירידה משם יותר קשה, אבל הצליח. נבהל ממנה, אבל לא נפגע ולא נפל.

[אנונימי]

ש קורא לאבא לבוא דחוף לראות משהו בחוץ.
עיגולים לבנים במים.
איזה מים? המים שבבריכת הפלסטיק הקטנה שבחוץ.
אבא בא איתו.
הולכים חוזרים הולכים חוזרים.
ש מחזיק ביד עיגול כזה.
לא מבינה מה ההתלהבות. בסה"כ גולה שקופה רגילה למדי על היד של ש
רק שזו לא גולה הוא מתעקש.
אני מתחילה להבין מה יש לו ביד ומתחילה להתלהב. בתור ילדה עירונית, חלמתי לראות את ה"שרוך עם ביצי הצפרדעים" ומעולם לא הזדמן לי. והנה - מתגשם חלום...
יצאתי החוצה לראות בפלא במו עיני, ואכן, הבריכה, שוקקת גולות שקופות בגדלים קרובים אך לא אחידים.
לאחר מו"מ עיקש של שני הצדדים אמא הסכימה שביצה אחת בלבד תחזור לתוך הבית בכוס זכוכית.
כשיאיר היום ואתעורר משנת בוקר (במקום שנת הלילה החסרה), אנסה לצלם את הפלא.

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

אז למה את לא מתקשרת , אם את ערה בשעות האלו , יכולנו לעשות מה זה שיחה מעניינת ?!

[לילה_טוב*]

מזל טוב (על הצעד הראשון)!
איזה יופי (על הצפרדעים)!