סיפור הלידה של רביעית
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
פית יערות ועננים מדהימה שלי!
מזל טוב!! את היום בת 7, והנה מצאתי לי זמן לשבת ולכתוב גם לך את סיפור הלידה שלך
אני אוהבת אותך מאוד, את מחייכת אותי כל הזמן, מרפאה אותי, וכשאת מניחה את ידך עליי - אני מתמוגגת..
והנה מה שאני זוכרת שקרה
ץ
מזל טוב!! את היום בת 7, והנה מצאתי לי זמן לשבת ולכתוב גם לך את סיפור הלידה שלך
אני אוהבת אותך מאוד, את מחייכת אותי כל הזמן, מרפאה אותי, וכשאת מניחה את ידך עליי - אני מתמוגגת..
והנה מה שאני זוכרת שקרה
ץ
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
+הודעה ממשתתפת חדש התקבלה בברכה+
אה, משום מה יצא שכתבתי כפלוני אלמוני את הפוסט הקודם, ואני לא מצליחה לתקן...
משונה מאוד.
או קסום?
הכל בך, פייה שלי קשור בקסם.
היינו בארץ האפשרויות, ראשלישית כבר היתה בת תשעה חודשים כשהבנתי שתיכף חוזרים הביתה... ישבתי עם הנסיך שלי לשיחה והודעתי לו שאני רוצה את מספר ארבע שלי, ועכשיו...
הנסיך התנגד (איש חכם....), והתנגד (ועקשן...) והתנגד עוד קצת, ועברה איזו שעה לפחות עד שהצלחתי לשכנע...
חצי שעה אחר כך - כבר היית אצלי בבטן
כל כך הייתי מאושרת בהריון אתך, הסתובבתי בגאווה רבה, עם הבטן בחוץ, (עייפה ברמות על שקשה לתאר), והשמנתי לי בנחת...
רופאת הנשים התחלחלה למשמע הידיעה (ומייד התחילה לדבר איתי על אמצעי מניעה... ), ואני - כמו אמא אווזה, שלושה אפרוחים בחוץ, ואחת (ידעתי שזו את) בבטן.
יצאנו לטיול הארוך שלנו לפרידה מארץ האפשרויות כשהייתי בחודש הרביעי בערך, קאמפינגים, שינה במכונית, תיזוזים... איזה כיף.
ואז- הגיע היום.
היה לי ברור שתוולדי בתאריך קסום, תאריך של פיות... אבל התאריך היה קסום כפליים - נולדת בתאריך העברי של אחותך, ראשנייה - וביום השוויון הסתווי (זה של הפיות)...
בעקבות הלידה של ראשלישית - כבר זכרתי שאפשר ללדת אותך עם האחים שלך, אבל כיוון שראשלישית היתה רק בת שנה וחצי - הנחתי שכדאי שיהיה עוד מבוגר בסביבה... למקרה שיהיה צורך...
אז ביקשתי מסאוסן - מראש, אם אפשר, שתבוא רק לית ביטחון - והיא שמחה מאוד מאוד מאוד, כי היא מעולם לא ראתה לידה לפני כן...
חבר שהגיע מהארץ לקראת אמצע ההריון לא הצליח להבין איך לנסיך עדיין אין טלפון סלולארי - למקרה שאזדקק לו בדחיפות... - אז הוא הביא לנו אחד, קטן וחמוד, למקרה הצורך... (כמובן, הסלולאר נותר בקופסא...).
ואז הגיע הלילה שלפני... התחיל טפטוף המים (למודת ניסיון - כבר ידעתי שזה זה...)...
והנסיך היה (כמובן) במעבדה....
ואי אפשר היה להשיג אותו...
בכלל...
וגם לא את סאוסן...
באחת בערך התחלתי לכתוב מיילים לכל מי שהכרתי בסביבה (עוד לא היה פייסבוק, ולהתקשר סתם אחרי חצות הליל לא רציתי...) - שיהיו מוכנים להקפצה טלפונית באמצע הלילה...
והלכתי לישון...
בסביבות שבע בבוקר הגיע הנסיך, מותש... סיפרתי לו שהיום זה היום (ו-כמובן, שלחתי אותו לישון)...
הערתי את שאר הראשנים, ושאלתי אותם אם הם מעדיפים לבלות איתי את היום, ואולי הבייבי יוצא היום, או שהם הולכים לבית הספר... כמובן שהם העדיפו לבלות איתי את היום...
אז התארגנו ליציא לבית החולים האוניברסיטאי הקרוב- (כזכור, צמוד למעבדה של הנסיך) ראשן וראשנייה על האפניים שלהם, ראשלישית בעגלה, ואני בהבלח גאוני של רגע - עם טיטול של ראשלישית...
המרחק- בד"כ - חצי שעה הליכה ברגל...
היוסיבות מאוד טובות להחלטה על צעידה רגלית לבית החולים:
1 - זה נראה היה כמו כיף גדול.
2 - עדיין לא התפתחו צירים והנחתי שזאת תהיה הדרך לפתח אותם.
3 חששתי שלא תהיה חנייה..
4 - כל ק"מ בערך יש בקאמפוס מעין טלפון חירום, אז הנחתי שלא אצטרך ללדת בין השיחים... - כי אפשר יהיה להשיג את החבר'ה מהביטחון....
5 - השארנו לנסיך את האוטו שיוכל לבוא מהר,
6 - היה יום ממש יפה.
סיפרנו לדייויד השכן שאנחנו יוצאים לדרך, וביקשנו ממנו להעיר את הנסיך עוד איזה שעה וחצי, שיספיק לבוא גם, לראות את הנס, - ובסביבות תשע וחצי בבוקר יצאנו לדרך...
רבע שעה אח"כ עברנו ליד סטארבאקס, והוחלט (על דעת הרוב) לעצור למיקשייקים (להם) וקפה קפוא (לי)... ונשארנו גם כדי לכרסם משהו - ולספר לכולם שאנחנו הולכים ללדת ובעיקר שאני לובשת טיטול... (טוב, לא אני, הראשנים התרגשו...)
והמשכנו לצעוד...
מסתבר שהיום היפה היה חמים למדי, מזל שלקחנו לנו מים, והדרך, הקצרה בד"כ - נראתה ארוכה עד מאוד...
אבל לא התפתחו צירים, אז המשכנו לנו...
היה באמת כיף, הכל היה ירוק מסביב, וגם הצהוב נראה היה ירוק, הדרך בסטאנפורד יפהפיה, והאנשים נחמדים... הראשנים שמחו בגלגליהם - וראשלישית היתה מאושרת לקראת הבייבי...
לקח לנו עוד בערך שעתיים וחצי להגיע
בלי צירים.
כשהגענו (בסביבות 12:30 בצהריים) - האחיות נשמו לרווחה, בקול רם, והסבירו לי שהן מחכות לי כבר שעה וחצי, ודואגות מאוד, ושהנסיך עושה רונדלים עם האוטו כבר המון זמן, והחדר שלי מוכן, ובכלל - מה אני חושבת לי (טוב, הן לא באמת אמרו את זה, אבל זה לגמריי השתמע ממבטים שלהן....) בחדר התקשרתי שוב לסאסן והשארתי עוד הודעה, עם מספר החדר והכול.... (מקבלים טלפון, מובנה עם החדר, וטלוויזיה...), וחיכיתי לצירים...
הראשנים הלכו לשחק קצת בחדר הסמוך, ההוא עם המשחקים והספרים והצבעים לילדים - שהכרנו כבר משנה וחצי קודם, בלידה של ראשלישית, אבל הם השביעו אותי שאם משהו קורה - אני קוראת להם! שלא יפסידו (כשראשלישית בקעה - הם בדיוק יצאו לצייר לה ציור ופספסו את כל הכיף...).
הבטחתי...
באחת, הגיע הנסיך - על סף היסטריה, מסתבר שהוא בקושי ישן, וכששמע את הדלת נסגרת אחרינו - הוא יצא מיד אחרינו - ומאז הוא מחפש אותנו... (אח, החיים ללא סלולארי...)..
ואין צירים...
למודת ניסיון - שיקרתי היטב לצוות, וסיפרתי להם שירידת המים התחילה בערך לפני שעה, (ולא לפני יותר מ 12 שעות) כי אחרת רמת הלחץ היתה עולה כל כך - שעוד הייתי מקבלת פיטוצין וזירוז ואנטיביוטיקה...
הרופא לא בודק אותי, אבל אומר לי לפי הבטן מה יהיו המידות המדוייקות של הבייבי, (וכרגיל - לגמרי צודק).
בארבע, אחרי מקלחת טובה (אכן טובה... אפשר גם אמבטיה, שם בתוך החדר...), וסיפורים לראשנים, וצילומים במגוון תנוחות, הלכנו קצת לטייל - אולי זה יצליח לנו עם הצירים (אני חושבת שאולי היה כבר משהו, אבל היה לחלוטין לא מורגש)- והנה סאסן בדרך אלינו... ישר מהמעבדה, מתרגשת כולה... טיילנו טיפה בחוץ והנה זה התחיל... קצת לחץ... ממש טיפה...
חמש ורבע חוזרים למחלקה, אני עומדת ומניעה את האגן בסיבובים, ומשתמשת במכשיר מסאז' כזה, עם 3 רגליים, שפועל על בטריות... מניחה אותו על הבטן, חושבת על התינוקת שבטח לא מבינה מה אלה הרעשים המשונים הללו, והריטוטים המהירים, אבל זה עובד...
סאוסן מתה לקפה, מבטיחה לקפוץ ולהביא גם לנו... ויוצאת....
ראשן וראשנייה לא מוכנים ללכת איתה - שלא יפסידו כלום חלילה, ואני מתיישבת... ונעמדת, כי אני מרגישה קצת יותר לחץ... אולי לשירותים?
לשירותים?!!
קוראים לאחות, שקוראת לרופא (ההוא מהפעם הקודמת), שמודיע לי, שכמו שזה נראה לו - יש לי לפחות עוד שעתיים, אז הוא קופץ לקחת משהו לאכול.......
שעתיים...
זה המון זמן...ואו...
זה מתחיל, את יודעת.. לכאוב קצת...
ואני צריכה לשירותים...
והראשנים לידי...
וזה די, איך נגיד, כואב...
והראשנים לידי...
עוד שעתיים, ואו...
זה די הרבה זמן ככה...
אוי...
פניתי לאחות שנשארה שם ואמרתי שאם לפנינו שעתיים כאלה, אז אולי כדאי שנחשוב על אפידורל בכל זאת, כי אני ממש מרגישה כמו בלידה, עם הרצון לשירותים וזה....
(בחיי שהאמנתי לו, לרופא הזה, ךידה רביעית והכל, אבל - הוא יודע יותר טוב. לא?)
האחות דוחפת אותי למיטה, צווחת לדוקטור שיחזור ומיד, צורחת עליי לא ללחוץ... (זה לא אני, זה הצירים גברת...) הדקטור חוזר, כפפות האופנוע שלו כבר עליו (מזל שלא הספיק לצאת...), ראשן מצלם כל הזמן תוך כדי שהוא עושה לי מסאז' (כבר בן שמונה וחצי!) ראשנייה מביטה בעניין, וראשלישית מסתובבת לה על הרצפה בנינוחות גמורה, ולא שמה לב לדרמה...
לא הספקתי לקבל את המראה הפעם... או לחשוב, או לכאוב...
תוך חמש דקות - את כבר בחוץ, מניחים אותך עליי, כולם מתרגשים נורא ואת מתחילה לינוק... ענקית ממש.
ראשלישית זורקת מבט לכוון המיטה ונעצרת בפתאומיות, כי פתאום הבייבי בחוץ. על אמת... ועל הציצי שלה.....
אויי....
היא שואלת בחצי תקווה, חצי בלבול "ציצי?" וכשהיא מקבלת גם, מולך, היא נרגעת... ממש אפשר לראות איך ההבנה שהכל השתנה עכשיו - מתמקמת לה בתוך המוח....
תוך דקות מנקים הכל, מתארגנים ליציאה לכוון החדר שלנו, אני על כיסא הגלגלים, האהבה החדשה שלנו עליי, עטופה, שתי עיניים כחולות ענקיות פעורות על העולם, ותלתל שובב בהיר קופץ מהצד של הראש...
ומולנו, עם שלוש כוסות קפה ועוגיות בשקית - ממהרת סאוסן... "מה קרה? הכל בסדר?? למה את בכיסא?" אני מראה לה את הפלא, והיא: "מה זה? של מי התינוק הזה?" אני: "סאוסן, זהו, נגמר, זו שלי..." (מזל שבסוף היא מאמינה לי)... אכזבה של שתינו על שלא הספיקה (ארבעים דקות זה המון זמן, מסתבר...), ולחדר.
אני מודיעה שאין לשטוף את התינוקת, או לחסן, או לפגוע בה בכל דרך שהיא... אנחנו מקבלות חדר (וקצת פרצופים לא מרוצים, אבל לא נורא), ומשחררות את כולם הביתה.
היה כיף.
ץ
אה, משום מה יצא שכתבתי כפלוני אלמוני את הפוסט הקודם, ואני לא מצליחה לתקן...
משונה מאוד.
או קסום?
הכל בך, פייה שלי קשור בקסם.
היינו בארץ האפשרויות, ראשלישית כבר היתה בת תשעה חודשים כשהבנתי שתיכף חוזרים הביתה... ישבתי עם הנסיך שלי לשיחה והודעתי לו שאני רוצה את מספר ארבע שלי, ועכשיו...
הנסיך התנגד (איש חכם....), והתנגד (ועקשן...) והתנגד עוד קצת, ועברה איזו שעה לפחות עד שהצלחתי לשכנע...
חצי שעה אחר כך - כבר היית אצלי בבטן
כל כך הייתי מאושרת בהריון אתך, הסתובבתי בגאווה רבה, עם הבטן בחוץ, (עייפה ברמות על שקשה לתאר), והשמנתי לי בנחת...
רופאת הנשים התחלחלה למשמע הידיעה (ומייד התחילה לדבר איתי על אמצעי מניעה... ), ואני - כמו אמא אווזה, שלושה אפרוחים בחוץ, ואחת (ידעתי שזו את) בבטן.
יצאנו לטיול הארוך שלנו לפרידה מארץ האפשרויות כשהייתי בחודש הרביעי בערך, קאמפינגים, שינה במכונית, תיזוזים... איזה כיף.
ואז- הגיע היום.
היה לי ברור שתוולדי בתאריך קסום, תאריך של פיות... אבל התאריך היה קסום כפליים - נולדת בתאריך העברי של אחותך, ראשנייה - וביום השוויון הסתווי (זה של הפיות)...
בעקבות הלידה של ראשלישית - כבר זכרתי שאפשר ללדת אותך עם האחים שלך, אבל כיוון שראשלישית היתה רק בת שנה וחצי - הנחתי שכדאי שיהיה עוד מבוגר בסביבה... למקרה שיהיה צורך...
אז ביקשתי מסאוסן - מראש, אם אפשר, שתבוא רק לית ביטחון - והיא שמחה מאוד מאוד מאוד, כי היא מעולם לא ראתה לידה לפני כן...
חבר שהגיע מהארץ לקראת אמצע ההריון לא הצליח להבין איך לנסיך עדיין אין טלפון סלולארי - למקרה שאזדקק לו בדחיפות... - אז הוא הביא לנו אחד, קטן וחמוד, למקרה הצורך... (כמובן, הסלולאר נותר בקופסא...).
ואז הגיע הלילה שלפני... התחיל טפטוף המים (למודת ניסיון - כבר ידעתי שזה זה...)...
והנסיך היה (כמובן) במעבדה....
ואי אפשר היה להשיג אותו...
בכלל...
וגם לא את סאוסן...
באחת בערך התחלתי לכתוב מיילים לכל מי שהכרתי בסביבה (עוד לא היה פייסבוק, ולהתקשר סתם אחרי חצות הליל לא רציתי...) - שיהיו מוכנים להקפצה טלפונית באמצע הלילה...
והלכתי לישון...
בסביבות שבע בבוקר הגיע הנסיך, מותש... סיפרתי לו שהיום זה היום (ו-כמובן, שלחתי אותו לישון)...
הערתי את שאר הראשנים, ושאלתי אותם אם הם מעדיפים לבלות איתי את היום, ואולי הבייבי יוצא היום, או שהם הולכים לבית הספר... כמובן שהם העדיפו לבלות איתי את היום...
אז התארגנו ליציא לבית החולים האוניברסיטאי הקרוב- (כזכור, צמוד למעבדה של הנסיך) ראשן וראשנייה על האפניים שלהם, ראשלישית בעגלה, ואני בהבלח גאוני של רגע - עם טיטול של ראשלישית...
המרחק- בד"כ - חצי שעה הליכה ברגל...
היוסיבות מאוד טובות להחלטה על צעידה רגלית לבית החולים:
1 - זה נראה היה כמו כיף גדול.
2 - עדיין לא התפתחו צירים והנחתי שזאת תהיה הדרך לפתח אותם.
3 חששתי שלא תהיה חנייה..
4 - כל ק"מ בערך יש בקאמפוס מעין טלפון חירום, אז הנחתי שלא אצטרך ללדת בין השיחים... - כי אפשר יהיה להשיג את החבר'ה מהביטחון....
5 - השארנו לנסיך את האוטו שיוכל לבוא מהר,
6 - היה יום ממש יפה.
סיפרנו לדייויד השכן שאנחנו יוצאים לדרך, וביקשנו ממנו להעיר את הנסיך עוד איזה שעה וחצי, שיספיק לבוא גם, לראות את הנס, - ובסביבות תשע וחצי בבוקר יצאנו לדרך...
רבע שעה אח"כ עברנו ליד סטארבאקס, והוחלט (על דעת הרוב) לעצור למיקשייקים (להם) וקפה קפוא (לי)... ונשארנו גם כדי לכרסם משהו - ולספר לכולם שאנחנו הולכים ללדת ובעיקר שאני לובשת טיטול... (טוב, לא אני, הראשנים התרגשו...)
והמשכנו לצעוד...
מסתבר שהיום היפה היה חמים למדי, מזל שלקחנו לנו מים, והדרך, הקצרה בד"כ - נראתה ארוכה עד מאוד...
אבל לא התפתחו צירים, אז המשכנו לנו...
היה באמת כיף, הכל היה ירוק מסביב, וגם הצהוב נראה היה ירוק, הדרך בסטאנפורד יפהפיה, והאנשים נחמדים... הראשנים שמחו בגלגליהם - וראשלישית היתה מאושרת לקראת הבייבי...
לקח לנו עוד בערך שעתיים וחצי להגיע
בלי צירים.
כשהגענו (בסביבות 12:30 בצהריים) - האחיות נשמו לרווחה, בקול רם, והסבירו לי שהן מחכות לי כבר שעה וחצי, ודואגות מאוד, ושהנסיך עושה רונדלים עם האוטו כבר המון זמן, והחדר שלי מוכן, ובכלל - מה אני חושבת לי (טוב, הן לא באמת אמרו את זה, אבל זה לגמריי השתמע ממבטים שלהן....) בחדר התקשרתי שוב לסאסן והשארתי עוד הודעה, עם מספר החדר והכול.... (מקבלים טלפון, מובנה עם החדר, וטלוויזיה...), וחיכיתי לצירים...
הראשנים הלכו לשחק קצת בחדר הסמוך, ההוא עם המשחקים והספרים והצבעים לילדים - שהכרנו כבר משנה וחצי קודם, בלידה של ראשלישית, אבל הם השביעו אותי שאם משהו קורה - אני קוראת להם! שלא יפסידו (כשראשלישית בקעה - הם בדיוק יצאו לצייר לה ציור ופספסו את כל הכיף...).
הבטחתי...
באחת, הגיע הנסיך - על סף היסטריה, מסתבר שהוא בקושי ישן, וכששמע את הדלת נסגרת אחרינו - הוא יצא מיד אחרינו - ומאז הוא מחפש אותנו... (אח, החיים ללא סלולארי...)..
ואין צירים...
למודת ניסיון - שיקרתי היטב לצוות, וסיפרתי להם שירידת המים התחילה בערך לפני שעה, (ולא לפני יותר מ 12 שעות) כי אחרת רמת הלחץ היתה עולה כל כך - שעוד הייתי מקבלת פיטוצין וזירוז ואנטיביוטיקה...
הרופא לא בודק אותי, אבל אומר לי לפי הבטן מה יהיו המידות המדוייקות של הבייבי, (וכרגיל - לגמרי צודק).
בארבע, אחרי מקלחת טובה (אכן טובה... אפשר גם אמבטיה, שם בתוך החדר...), וסיפורים לראשנים, וצילומים במגוון תנוחות, הלכנו קצת לטייל - אולי זה יצליח לנו עם הצירים (אני חושבת שאולי היה כבר משהו, אבל היה לחלוטין לא מורגש)- והנה סאסן בדרך אלינו... ישר מהמעבדה, מתרגשת כולה... טיילנו טיפה בחוץ והנה זה התחיל... קצת לחץ... ממש טיפה...
חמש ורבע חוזרים למחלקה, אני עומדת ומניעה את האגן בסיבובים, ומשתמשת במכשיר מסאז' כזה, עם 3 רגליים, שפועל על בטריות... מניחה אותו על הבטן, חושבת על התינוקת שבטח לא מבינה מה אלה הרעשים המשונים הללו, והריטוטים המהירים, אבל זה עובד...
סאוסן מתה לקפה, מבטיחה לקפוץ ולהביא גם לנו... ויוצאת....
ראשן וראשנייה לא מוכנים ללכת איתה - שלא יפסידו כלום חלילה, ואני מתיישבת... ונעמדת, כי אני מרגישה קצת יותר לחץ... אולי לשירותים?
לשירותים?!!
קוראים לאחות, שקוראת לרופא (ההוא מהפעם הקודמת), שמודיע לי, שכמו שזה נראה לו - יש לי לפחות עוד שעתיים, אז הוא קופץ לקחת משהו לאכול.......
שעתיים...
זה המון זמן...ואו...
זה מתחיל, את יודעת.. לכאוב קצת...
ואני צריכה לשירותים...
והראשנים לידי...
וזה די, איך נגיד, כואב...
והראשנים לידי...
עוד שעתיים, ואו...
זה די הרבה זמן ככה...
אוי...
פניתי לאחות שנשארה שם ואמרתי שאם לפנינו שעתיים כאלה, אז אולי כדאי שנחשוב על אפידורל בכל זאת, כי אני ממש מרגישה כמו בלידה, עם הרצון לשירותים וזה....
(בחיי שהאמנתי לו, לרופא הזה, ךידה רביעית והכל, אבל - הוא יודע יותר טוב. לא?)
האחות דוחפת אותי למיטה, צווחת לדוקטור שיחזור ומיד, צורחת עליי לא ללחוץ... (זה לא אני, זה הצירים גברת...) הדקטור חוזר, כפפות האופנוע שלו כבר עליו (מזל שלא הספיק לצאת...), ראשן מצלם כל הזמן תוך כדי שהוא עושה לי מסאז' (כבר בן שמונה וחצי!) ראשנייה מביטה בעניין, וראשלישית מסתובבת לה על הרצפה בנינוחות גמורה, ולא שמה לב לדרמה...
לא הספקתי לקבל את המראה הפעם... או לחשוב, או לכאוב...
תוך חמש דקות - את כבר בחוץ, מניחים אותך עליי, כולם מתרגשים נורא ואת מתחילה לינוק... ענקית ממש.
ראשלישית זורקת מבט לכוון המיטה ונעצרת בפתאומיות, כי פתאום הבייבי בחוץ. על אמת... ועל הציצי שלה.....
אויי....
היא שואלת בחצי תקווה, חצי בלבול "ציצי?" וכשהיא מקבלת גם, מולך, היא נרגעת... ממש אפשר לראות איך ההבנה שהכל השתנה עכשיו - מתמקמת לה בתוך המוח....
תוך דקות מנקים הכל, מתארגנים ליציאה לכוון החדר שלנו, אני על כיסא הגלגלים, האהבה החדשה שלנו עליי, עטופה, שתי עיניים כחולות ענקיות פעורות על העולם, ותלתל שובב בהיר קופץ מהצד של הראש...
ומולנו, עם שלוש כוסות קפה ועוגיות בשקית - ממהרת סאוסן... "מה קרה? הכל בסדר?? למה את בכיסא?" אני מראה לה את הפלא, והיא: "מה זה? של מי התינוק הזה?" אני: "סאוסן, זהו, נגמר, זו שלי..." (מזל שבסוף היא מאמינה לי)... אכזבה של שתינו על שלא הספיקה (ארבעים דקות זה המון זמן, מסתבר...), ולחדר.
אני מודיעה שאין לשטוף את התינוקת, או לחסן, או לפגוע בה בכל דרך שהיא... אנחנו מקבלות חדר (וקצת פרצופים לא מרוצים, אבל לא נורא), ומשחררות את כולם הביתה.
היה כיף.
ץ
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
20 שעות אח"כ, ראש השנה בפתח, אנחנו יוצאים לעשות את החג עם חברים במרחק שלוש שעות נסיעה... כמתוכנן...
מגיעים בסוף הארוחה (בסביבות 21:30 בלילה, אבל מי סופר...) והולכים לישון.
למחרת - יוצאים לטייל בשדה ליד הבית - ומוצאים פרח מקסים, ורוד ומקומט עלי כותרת, גודלו כגודל ראשך,דןמה לך ממש. מצלמים תמונה - ושולחים במייל לכולם.
התצורה השונה של אותו הפרח - לבנה וחלקה, והיה ברור - שאת מתחילה בתצורה אחת, ותסיימי בתצורה השנייה, וכך למעשה קיבלת את שמך
(את מעדיפה את השם "עננית" כבר לפחות שלוש שנים... אבל בכל זאת... ).
מתוקה שלי, היה כיף, ועדיין אושר גדול להכיר אותך, ללמוד איתך ולחוות איתך את כל הדברים המדהימים שאת עוברת, עושה ואומרת...
אני ממש שמחה שאת כאן, פיה מדהימה שלי.
אוהבת אותך ממש ממש ממש.
אמא שלך.
ץ
מגיעים בסוף הארוחה (בסביבות 21:30 בלילה, אבל מי סופר...) והולכים לישון.
למחרת - יוצאים לטייל בשדה ליד הבית - ומוצאים פרח מקסים, ורוד ומקומט עלי כותרת, גודלו כגודל ראשך,דןמה לך ממש. מצלמים תמונה - ושולחים במייל לכולם.
התצורה השונה של אותו הפרח - לבנה וחלקה, והיה ברור - שאת מתחילה בתצורה אחת, ותסיימי בתצורה השנייה, וכך למעשה קיבלת את שמך
(את מעדיפה את השם "עננית" כבר לפחות שלוש שנים... אבל בכל זאת... ).
מתוקה שלי, היה כיף, ועדיין אושר גדול להכיר אותך, ללמוד איתך ולחוות איתך את כל הדברים המדהימים שאת עוברת, עושה ואומרת...
אני ממש שמחה שאת כאן, פיה מדהימה שלי.
אוהבת אותך ממש ממש ממש.
אמא שלך.
ץ
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סיפור הלידה של רביעית
סיפור מקסים ומרגש, איזו לידה זורמת ומשפחה שמחה! מזל טוב ליום ההולדת!
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
תודה רבה פלוני/ת נעים לקבל מזל טובים ומחמאות... ץ
-
- הודעות: 1231
- הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
- דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*
סיפור הלידה של רביעית
מזל טוב!
איזה יופי של לידה. ממש מופלא בעיני היכולת להכיל את הילדים האחרים בזמן הלידה. אני לצערי לא מסוגלת.
גם הגדולה שלי חגגה היום שבע! (וגם אנחנו עכשו בשנתינו האחרונה בארץ האפשרויות)
איזה יופי של לידה. ממש מופלא בעיני היכולת להכיל את הילדים האחרים בזמן הלידה. אני לצערי לא מסוגלת.
גם הגדולה שלי חגגה היום שבע! (וגם אנחנו עכשו בשנתינו האחרונה בארץ האפשרויות)
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
עניין ההכלה היה מאוד לא רלוונטי... הרבה יותר רלוונטי היה עניין האפסנה אבל ברצינות- התייחסנו לזה כאל מסע משפחתי, היתה הכנה מרובה מאוד מראש, וראשן זכר שבפעם הקודמת (כשראשלישית נולדה) הוא פספס... הוא ממש התרגש לחזות בפלא הזה (לדעתי ראשניה, בת השבע אז, רצתה לוודא שזה אכן יוצא ממני, ולבדוק אפשרויות החזרה אם אי פעם נזדקק... )... אני התייחסתי לכל העניין כ״חינוכי״... וזו באמת הייתה חוויה... אתם מתכוונים לחזור לארץ הקויידש? ץ
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
לפיה המדהימה שלי שנולדה אתמול, לפני 9 שנים (ואו) בחג של המכשפות
מאחלת לך שתמשיכי לחשוב, ולהתייחס לדברים באופן הייחודי לך, שתזכרי שאת המרכז, ויש לך כוחות אדירים - אני מקווה שתעשי בהם שימוש לטוב. אני מקווה בשבילך שתמשיכי לייצר חברים וחברות, ולהרגיש טוב עם עצמך. אני מאוד רוצה שתזכרי שאת אהובה מאוד, ושאת מחייכת אותי כל הזמן, כן, גם כשאת מעצבנת... (ואז אני פשוט מחייכת בלב, ומשתדלת מאוד שלא תראי אותי מתפקעת מגאווה ומעונג מבפנים...). מבקשת שתמשיכי לשתף אותי בחייך, ולספר לי כל דבר ולנתח כל עניין קטן שאת רואה - לעוד הרבה הרבה שנים.
אני מאחלת לעצמי שתמשיכי להצחיק אותי, וללמד אותי כל כך הרבה על האפשרויות הבלתי נגמרות של חשיבה שונה.
אני אוהבת אותך בוטן יקרה שלי.
אמא ץ.
מאחלת לך שתמשיכי לחשוב, ולהתייחס לדברים באופן הייחודי לך, שתזכרי שאת המרכז, ויש לך כוחות אדירים - אני מקווה שתעשי בהם שימוש לטוב. אני מקווה בשבילך שתמשיכי לייצר חברים וחברות, ולהרגיש טוב עם עצמך. אני מאוד רוצה שתזכרי שאת אהובה מאוד, ושאת מחייכת אותי כל הזמן, כן, גם כשאת מעצבנת... (ואז אני פשוט מחייכת בלב, ומשתדלת מאוד שלא תראי אותי מתפקעת מגאווה ומעונג מבפנים...). מבקשת שתמשיכי לשתף אותי בחייך, ולספר לי כל דבר ולנתח כל עניין קטן שאת רואה - לעוד הרבה הרבה שנים.
אני מאחלת לעצמי שתמשיכי להצחיק אותי, וללמד אותי כל כך הרבה על האפשרויות הבלתי נגמרות של חשיבה שונה.
אני אוהבת אותך בוטן יקרה שלי.
אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
- כן, עשר. לגמרי.
יש לי ארבעה בני עשרה בבית, ועכשיו זה רשמי...
את כזו חכמה, מצחיקהב ונבונה. עדיין רואה את העולם בדרך הייחודית לך, אבל כבר יותר מתיישרת לפי ההבנה החברתית הרגילה. לא עד הסוף, ובכל זאת.
קצת חבל לי...
מדהים איך שאפשר לראות עלייך את הכוח שלך, ואת החשש שלך מלהשתמש בו (הפנימי, מותק, הפנימי...)...
אוהבת אותך מאוד...
אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
פיתוח החיות, ילדת העננים והתינוקת שלי, בת 11.
את מקסימה ונהדרת, חכמה ושנונה, סקרנית ומיוחדת. עדיין מצחיקה אותי כל הזמן, כשאת רואה את החיים בדרך הייחודית שלך.
את מחייכת אותי, וממלאת אותי בגאווה ובאושר, מרחיבה את ליבי ומסקרנת אותי בכל יום מחדש.
מאחלת לנו המשך מערכת יחסים מכבדת, ומלאת צחוקים. שנמשיך לדבר על הכל, ו להתייחס זו לזו בשמחה ובכבוד.
אוהבת וגאה בך מאוד, אמא ץ.
את מקסימה ונהדרת, חכמה ושנונה, סקרנית ומיוחדת. עדיין מצחיקה אותי כל הזמן, כשאת רואה את החיים בדרך הייחודית שלך.
את מחייכת אותי, וממלאת אותי בגאווה ובאושר, מרחיבה את ליבי ומסקרנת אותי בכל יום מחדש.
מאחלת לנו המשך מערכת יחסים מכבדת, ומלאת צחוקים. שנמשיך לדבר על הכל, ו להתייחס זו לזו בשמחה ובכבוד.
אוהבת וגאה בך מאוד, אמא ץ.
-
- הודעות: 3287
- הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
- דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם
סיפור הלידה של רביעית
מזל טוב!
יופי של ברכות. אמן!
יופי של ברכות. אמן!
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
תודה, תפילה נעים לראות אותך כאן. ץ
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
יפתי החכמה בת 12.
ברכת את עצמך היום שתזכרי שאת חכמה, תמיד.
ואם לא תזכרי, מדהימה שלי, אני כאן כדי להזכיר לך.
את חושבת אחרת, עדיין, הלב שלך רחב ואת עדיין מדברת עם חיות . והן עונות לך...
את כל כך חכמה, סקרנית, מתעניינת ורצינית. את גם שובבה ומתוקה ונחושה כל כך, מבחן הדרגה שעשו לך בקראטה לפני יומיים, היה דוגמא מצויינת לנחישות הזו. עשרים וחמש דקות בהן תקפו אותך שלושה בחורים בוגרים עם חגורות גבוהות יותר, ולא אפשרו לך לנוח - כשהם נחים ושותים תוך כדי, ואת חייבת להגן על עצמך... וניצחת!!! כל הכבוד לך, זה היה מרשים במיוחד (גם התסכול שלהם היה מרשים במיוחד)...
את נהדרת. רק רציתי שתדעי.
אוהבת אותך מאוד מאוד. אמא ץ.
ברכת את עצמך היום שתזכרי שאת חכמה, תמיד.
ואם לא תזכרי, מדהימה שלי, אני כאן כדי להזכיר לך.
את חושבת אחרת, עדיין, הלב שלך רחב ואת עדיין מדברת עם חיות . והן עונות לך...
את כל כך חכמה, סקרנית, מתעניינת ורצינית. את גם שובבה ומתוקה ונחושה כל כך, מבחן הדרגה שעשו לך בקראטה לפני יומיים, היה דוגמא מצויינת לנחישות הזו. עשרים וחמש דקות בהן תקפו אותך שלושה בחורים בוגרים עם חגורות גבוהות יותר, ולא אפשרו לך לנוח - כשהם נחים ושותים תוך כדי, ואת חייבת להגן על עצמך... וניצחת!!! כל הכבוד לך, זה היה מרשים במיוחד (גם התסכול שלהם היה מרשים במיוחד)...
את נהדרת. רק רציתי שתדעי.
אוהבת אותך מאוד מאוד. אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
נהדרת שלי.
את כל כך מקסימה ונהדרת,שליבי עולה על גדותיו בכל פעם שאני חושבת עלייך...
את גם מעצבנת, בהתאם לגילך, אבל חוש ההומור המיוחד שלך, וההבנה שלך על עצמך, היכולת שלך להצחיק את עצמך ואותי, מפצה על כך.
אני נהנית ממך יום יום, וכל דקה,
מאחלת לך לעולם לא ליפול בחדר ריק, שתמיד יהיו לך מים חמים באמבטיה, וגם ברווזון גומי ןצפרדעון לשחק איתם, ושתמיד תרגישי שיש לך עם מי לדבר.
אוהבת אותך מאוד, אמא ץ.
את כל כך מקסימה ונהדרת,שליבי עולה על גדותיו בכל פעם שאני חושבת עלייך...
את גם מעצבנת, בהתאם לגילך, אבל חוש ההומור המיוחד שלך, וההבנה שלך על עצמך, היכולת שלך להצחיק את עצמך ואותי, מפצה על כך.
אני נהנית ממך יום יום, וכל דקה,
מאחלת לך לעולם לא ליפול בחדר ריק, שתמיד יהיו לך מים חמים באמבטיה, וגם ברווזון גומי ןצפרדעון לשחק איתם, ושתמיד תרגישי שיש לך עם מי לדבר.
אוהבת אותך מאוד, אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
התינוקת שלי בת הארבע עשרה!!!
רביעית שלי, אין כמוך.
את מתעלה על עצמך מידי שנה, מידי חודש ומידי יום.
ראיית העולם המופלאה שלך, הניסים שאת מחוללת סביבך, האנשים שאת מושכת אלייך, ובזכותך - גם אליי...
אני נהנית מכל רגע איתך.
גם מהרגעים המאתגרים.
את מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, בהתבוננות העמוקה שלך על הדברים, בקישורים שאת עושה, ובהתלהבות שלך.
את מגלה עניין בחיים, ובזכות העניין שאת מגלה, דברים מעניינים קורים, ומתגלים.
את שומרת על הייחודיות שלך בקנאות, מוכנה לשלם מחירים לא פשוטים, ונשארת נאמנה לעצמך ולדרכך.
זה נהדר.
מאתגר, ונהדר.
את יודעת מה נכון לך, למרות הכל ואף על פי. את גם יודעת מי נכון לך, ומי לא.
בחרת לצאת לדרך מאתגרת מאוד, בגיל צעיר מאוד, ואני מצפה לראות מה יצא מזה. כל כך שמחה ללוות אותך בדרך הזו.
אני מאחלת לך להמשיך ולשמור על הייחודיות שלך, להקשיב טוב לראשנים האחרים, ולברכות שברכנו אותך הבוקר, ולהמשיך לבחור מתוכן את אלו שמהן את נהנית הכי הרבה.
את יודעת מה טוב לך, כדברי המצהיבון - ידיעה פנימית לא נקנית, ואת את שלך כבר גילית.
שתמשיכי להצחיק אותי, למלא את חיי באושר ועונג, ואת חייך גם.
שתמשיכי לבקש להבין כל דבר לעומק.
שחייך ימלאו קסם, ושתלמדי לשלוט בו.
שתהיי מאושרת. בחרי נכון, התרחקי מרע ועשי טוב. שמרי סביבך את אוהבייך. יש הרבה כאלה.
שמרי על נפשך הסקרנות, המעניינת, השוחרת טוב.
את נפלא כמו שאת בדיוק.
מכשפה שלי אהובה, שיהיה לנו רק טוב.
אמא ץ.
רביעית שלי, אין כמוך.
את מתעלה על עצמך מידי שנה, מידי חודש ומידי יום.
ראיית העולם המופלאה שלך, הניסים שאת מחוללת סביבך, האנשים שאת מושכת אלייך, ובזכותך - גם אליי...
אני נהנית מכל רגע איתך.
גם מהרגעים המאתגרים.
את מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, בהתבוננות העמוקה שלך על הדברים, בקישורים שאת עושה, ובהתלהבות שלך.
את מגלה עניין בחיים, ובזכות העניין שאת מגלה, דברים מעניינים קורים, ומתגלים.
את שומרת על הייחודיות שלך בקנאות, מוכנה לשלם מחירים לא פשוטים, ונשארת נאמנה לעצמך ולדרכך.
זה נהדר.
מאתגר, ונהדר.
את יודעת מה נכון לך, למרות הכל ואף על פי. את גם יודעת מי נכון לך, ומי לא.
בחרת לצאת לדרך מאתגרת מאוד, בגיל צעיר מאוד, ואני מצפה לראות מה יצא מזה. כל כך שמחה ללוות אותך בדרך הזו.
אני מאחלת לך להמשיך ולשמור על הייחודיות שלך, להקשיב טוב לראשנים האחרים, ולברכות שברכנו אותך הבוקר, ולהמשיך לבחור מתוכן את אלו שמהן את נהנית הכי הרבה.
את יודעת מה טוב לך, כדברי המצהיבון - ידיעה פנימית לא נקנית, ואת את שלך כבר גילית.
שתמשיכי להצחיק אותי, למלא את חיי באושר ועונג, ואת חייך גם.
שתמשיכי לבקש להבין כל דבר לעומק.
שחייך ימלאו קסם, ושתלמדי לשלוט בו.
שתהיי מאושרת. בחרי נכון, התרחקי מרע ועשי טוב. שמרי סביבך את אוהבייך. יש הרבה כאלה.
שמרי על נפשך הסקרנות, המעניינת, השוחרת טוב.
את נפלא כמו שאת בדיוק.
מכשפה שלי אהובה, שיהיה לנו רק טוב.
אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
רביעית חכמה, אמיצה ונהדרת שלי.
אני גאה בך כל כך, ומעריכה אותך מאוד מאוד.
הדרך שלך להתמודד עם העולם, מעוררת בי השתאות מאז שבקעת ממש. את ישרה, ישירה, נועזת בטוחה בעצמך. את אדיבה ואסרטיבית, ואת מסתכלת על העולם בעיניים שרואות הכל, בוחנות היטב, ומבלי להתבלבל את פשוט יודעת מה נכון לעשות.
ואיך נכון להתנהג.
עושה זאת. באומץ, בישירות ובכבוד.
ברור שלפעמים, זה מצליח פחות, אבל כעיקרון - הדרך שלך מדהימה אותי בכל פעם מחדש.
ההתמודדות שלך עם שברון הלב, עם חוסר האונים, ועם העוול שנגרם לך, פשוט מפעימה אותי.
את מרימה ראש, חושקת שפתיים, וגם כשאת בוכה, בעצב צודק כל כך, את עדיין חזקה ונלחמת.
כל הכבוד מגיע לך.
אבל הוא עניין לא פשוט. וזכותך המלאה להתאבל כרגע. כאשר זה מצטרף לעוול- זה כואב אפילו יותר.
אין לי ספק שבסופו של דבר העניינים ירגעו, יסתדרו ויפתרו.
אבל בינתיים, אני כאן, כל כך מבינה את הכאב. לגמרי מזדהה איתך.
וגם לומדת ממך, אהובה שלי.
אוהבת אותך מאוד, גאה בדרך שלך, ואיתך תמיד.
אמא ץ.
אני גאה בך כל כך, ומעריכה אותך מאוד מאוד.
הדרך שלך להתמודד עם העולם, מעוררת בי השתאות מאז שבקעת ממש. את ישרה, ישירה, נועזת בטוחה בעצמך. את אדיבה ואסרטיבית, ואת מסתכלת על העולם בעיניים שרואות הכל, בוחנות היטב, ומבלי להתבלבל את פשוט יודעת מה נכון לעשות.
ואיך נכון להתנהג.
עושה זאת. באומץ, בישירות ובכבוד.
ברור שלפעמים, זה מצליח פחות, אבל כעיקרון - הדרך שלך מדהימה אותי בכל פעם מחדש.
ההתמודדות שלך עם שברון הלב, עם חוסר האונים, ועם העוול שנגרם לך, פשוט מפעימה אותי.
את מרימה ראש, חושקת שפתיים, וגם כשאת בוכה, בעצב צודק כל כך, את עדיין חזקה ונלחמת.
כל הכבוד מגיע לך.
אבל הוא עניין לא פשוט. וזכותך המלאה להתאבל כרגע. כאשר זה מצטרף לעוול- זה כואב אפילו יותר.
אין לי ספק שבסופו של דבר העניינים ירגעו, יסתדרו ויפתרו.
אבל בינתיים, אני כאן, כל כך מבינה את הכאב. לגמרי מזדהה איתך.
וגם לומדת ממך, אהובה שלי.
אוהבת אותך מאוד, גאה בדרך שלך, ואיתך תמיד.
אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
רביעית ענקית שלי.
כבר בת 15.
זה מרשים.
את מרשימה.
את גדלה ומתפתחת באופן מפעים, חוש ההומור שלך, התובנות העמוקות, הבנת התהליכים יחד עם כושר הביטוי המופלא שלך גורמים לי לחייך מנחת וגאווה בכל פעם מחדש.
זה לא שאת לא מעצבנת.... יש גם ענייני גיל עשרה מרגיזים, אבל היכולת שלך לנתח, ולהסביר את כל מה שקורה פשוט מופלאה.
אני מאחלת לך להמשיך לחשוב, ולא לקבל את המובן מאליו, כמובן מאליו...
מאחלת לך לחייך הרבה, וליהנות ממה שהחיים מזמנים.
להיות מאושרת.
לא ליפול בחדר ריק, ולקפל את המרחב-זמן מתוך ראיה רחבה של מה שצריך.
לזכור תמיד מי את, ומה את שווה. וכמה את מופלאה ונהדרת.
לזכור להעניק מטובך לאחרים, ולרצות לעשות זאת.
תמשיכי ליהנות מהדברים הקטנים, ולחלום על דברים גדולים...
שימי לב שגם הפידבקים מהסביבה מגיעים בקצב גובר והולך, ההדרכה בצופים, קבוצת החברים שלך, המורים ..
תהני בתיכון, תלמדי המון, תמשיכי בכוון שלך, ותהיי מאושרת.
שתמיד תמצאי מה משמח אותך, ומה גורם לך אושר.
ושתמשיכי להתרפק, לחבק, לחייך ולהיות את.
ותנקי כבר לחמוסים!!!!
אוהבת אותך,
אמא ץ.
כבר בת 15.
זה מרשים.
את מרשימה.
את גדלה ומתפתחת באופן מפעים, חוש ההומור שלך, התובנות העמוקות, הבנת התהליכים יחד עם כושר הביטוי המופלא שלך גורמים לי לחייך מנחת וגאווה בכל פעם מחדש.
זה לא שאת לא מעצבנת.... יש גם ענייני גיל עשרה מרגיזים, אבל היכולת שלך לנתח, ולהסביר את כל מה שקורה פשוט מופלאה.
אני מאחלת לך להמשיך לחשוב, ולא לקבל את המובן מאליו, כמובן מאליו...
מאחלת לך לחייך הרבה, וליהנות ממה שהחיים מזמנים.
להיות מאושרת.
לא ליפול בחדר ריק, ולקפל את המרחב-זמן מתוך ראיה רחבה של מה שצריך.
לזכור תמיד מי את, ומה את שווה. וכמה את מופלאה ונהדרת.
לזכור להעניק מטובך לאחרים, ולרצות לעשות זאת.
תמשיכי ליהנות מהדברים הקטנים, ולחלום על דברים גדולים...
שימי לב שגם הפידבקים מהסביבה מגיעים בקצב גובר והולך, ההדרכה בצופים, קבוצת החברים שלך, המורים ..
תהני בתיכון, תלמדי המון, תמשיכי בכוון שלך, ותהיי מאושרת.
שתמיד תמצאי מה משמח אותך, ומה גורם לך אושר.
ושתמשיכי להתרפק, לחבק, לחייך ולהיות את.
ותנקי כבר לחמוסים!!!!
אוהבת אותך,
אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
רביעית אהובה שלי.
יום השוויון הסתווי הגיע, וכמו יום הולדתך ה16!!
שש עשרה מלאו לנערה, לתינוקת האחרונה שלי.
בבוקר, כרגיל התכנסנו (טכנולוגית) וברכנו, וצחקנו והתעצבנו, כרגיל... ואכלנו עוגה כרגיל עם בלונים ונרות ..
כרגיל.
ובכל זאת זה טיפה שונה...
את מתחילה לנהוג בקרוב, כבר בודקת אופציות קדימה, לאחרי התיכון,
את מתנסחת נפלא, בשתי השפות, נבונה להפליא ויודעת המון, יש לך חוש הומור מבדח, ואת ביקורתית למדי (מעניין מאיפה לקחת את זה...). את די עקשנית (אממ... זה גם) וקשה להזיז אותך מדעתך...
יש לך אינטואיציה חזקה מאוד, וזה נפלא, ואת מסתירה את כל הפגיעות הקטנות בך תחת מעטה אי אכפתי...
אבל אכפת לך.
את עדיין נמנעת מלהתחיל דברים שאת לא מעוניינת לעשות, וזה חבל... מקווה שיעבור לך..
את יצירתית כל כך, מכירת ומציירת ומספרת, והסרטונים שלך מדהימים. את מצלמת נפלא, ובכלל - אמנית מדהימה עם נפש גדולה ושופעת.
את חברה ממש טובה, ונאמנה, חברייך באים אלייך עם בעיותיהם, ואת מקשיבה, זה מקסים בעיניי. את חכמה, ואנטיליגנטית, ואני נהנית מאוד לדבר איתך, ולהקשיב לך.
מאחלת לך שלווה, ושמחה. שתמצאי אושר במה שאת עושה. שהצליח למצוא את הדרך שמתאימה לך, שבה תחושי בטוחה ואהובה, כפי שאת.
תזכרי להציץ לצדדים לפעמים, לראות מה העולם חושב (לא חייבת להקשיב לו, אבל בהחלט כדאי לשים לב לפעמים), ושתמשיכי ליהנות מהדרך.
שתמיד תזכרי שיש מי שמוכל להקשיב לך, ולעזור אם צריך, ברצון רב. אני אוהבת אותך מאוד, וגאה בך כל כך (ובעצמי גם!! ) וממשיכה לעקוב אחרייך בסקרנות ובהתפעלות. אני משיגה ללמוד ממך, גם אם לפעמים את מעצבנת ממש...
שיהיה לך תמיד משמח!
אושר ונחת, שלווה אהבה ובריאות.
אמא ץ.
יום השוויון הסתווי הגיע, וכמו יום הולדתך ה16!!
שש עשרה מלאו לנערה, לתינוקת האחרונה שלי.
בבוקר, כרגיל התכנסנו (טכנולוגית) וברכנו, וצחקנו והתעצבנו, כרגיל... ואכלנו עוגה כרגיל עם בלונים ונרות ..
כרגיל.
ובכל זאת זה טיפה שונה...
את מתחילה לנהוג בקרוב, כבר בודקת אופציות קדימה, לאחרי התיכון,
את מתנסחת נפלא, בשתי השפות, נבונה להפליא ויודעת המון, יש לך חוש הומור מבדח, ואת ביקורתית למדי (מעניין מאיפה לקחת את זה...). את די עקשנית (אממ... זה גם) וקשה להזיז אותך מדעתך...
יש לך אינטואיציה חזקה מאוד, וזה נפלא, ואת מסתירה את כל הפגיעות הקטנות בך תחת מעטה אי אכפתי...
אבל אכפת לך.
את עדיין נמנעת מלהתחיל דברים שאת לא מעוניינת לעשות, וזה חבל... מקווה שיעבור לך..
את יצירתית כל כך, מכירת ומציירת ומספרת, והסרטונים שלך מדהימים. את מצלמת נפלא, ובכלל - אמנית מדהימה עם נפש גדולה ושופעת.
את חברה ממש טובה, ונאמנה, חברייך באים אלייך עם בעיותיהם, ואת מקשיבה, זה מקסים בעיניי. את חכמה, ואנטיליגנטית, ואני נהנית מאוד לדבר איתך, ולהקשיב לך.
מאחלת לך שלווה, ושמחה. שתמצאי אושר במה שאת עושה. שהצליח למצוא את הדרך שמתאימה לך, שבה תחושי בטוחה ואהובה, כפי שאת.
תזכרי להציץ לצדדים לפעמים, לראות מה העולם חושב (לא חייבת להקשיב לו, אבל בהחלט כדאי לשים לב לפעמים), ושתמשיכי ליהנות מהדרך.
שתמיד תזכרי שיש מי שמוכל להקשיב לך, ולעזור אם צריך, ברצון רב. אני אוהבת אותך מאוד, וגאה בך כל כך (ובעצמי גם!! ) וממשיכה לעקוב אחרייך בסקרנות ובהתפעלות. אני משיגה ללמוד ממך, גם אם לפעמים את מעצבנת ממש...
שיהיה לך תמיד משמח!
אושר ונחת, שלווה אהבה ובריאות.
אמא ץ.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
סיפור הלידה של רביעית
התינוקת שלי בת 17...
כל כך הרבה יש לי לומר לך ועלייך...
האחת שמלמדת אותי ענווה וסובלנות בסבלנות...
האחת שמרגישה הכל כל כך כל כך חזק, מנסה לא להחצין דבר, אבל אני רואה.
ואני מרגישה.
אני נהנית מהשנינות שלך, את חדה כתער, חכמה וחריפה.
אני נהנית מהחום שקורן ממך (מי צריך תנור? למה בכלל לשלם להסקה... את כאן וזה מספיק... מחממת גם את הגוף וגם את הנפש!!
אוהבת לשמוע אותך מנתחת מצבים חברתיים, ואפילו נהנית לצפות איתך בתכניות מסויימות (שוב ושוב, ושוב, ושוב.. ושוב. ואז עוד פעם אחת... iועוד... ועוד....) והכי אוהבת כשאת מקריאה לי (שוב ושוב ושוב ושוב... ואז עוד פעם אחת, ועוד... ועוד....).
אז אני מאחלת לי, ביום ההולדת שלך, שתמשיכי... (עוד ועוד ועוד... כבר סגרנו את הפינה הזאת, לא? ושוב... ).
ומאחלת לך שתהני מכל מי שאת, תמשיכי עם היצירתיות שלך, (והיצירות), תפרסמי כבר את הספר ההוא, תוציאי קו של פסלונים, תמשיכי לצייר, ולאייר...
תמשיכי לצחוק באופן מדבק כל כך, עד שכואבת הבטן... ובעיקר, בבקשה, המשיכי לחייך את ימי.
אוהבת אותך, וגאה בך מאוד.
אמא ץ
כל כך הרבה יש לי לומר לך ועלייך...
האחת שמלמדת אותי ענווה וסובלנות בסבלנות...
האחת שמרגישה הכל כל כך כל כך חזק, מנסה לא להחצין דבר, אבל אני רואה.
ואני מרגישה.
אני נהנית מהשנינות שלך, את חדה כתער, חכמה וחריפה.
אני נהנית מהחום שקורן ממך (מי צריך תנור? למה בכלל לשלם להסקה... את כאן וזה מספיק... מחממת גם את הגוף וגם את הנפש!!
אוהבת לשמוע אותך מנתחת מצבים חברתיים, ואפילו נהנית לצפות איתך בתכניות מסויימות (שוב ושוב, ושוב, ושוב.. ושוב. ואז עוד פעם אחת... iועוד... ועוד....) והכי אוהבת כשאת מקריאה לי (שוב ושוב ושוב ושוב... ואז עוד פעם אחת, ועוד... ועוד....).
אז אני מאחלת לי, ביום ההולדת שלך, שתמשיכי... (עוד ועוד ועוד... כבר סגרנו את הפינה הזאת, לא? ושוב... ).
ומאחלת לך שתהני מכל מי שאת, תמשיכי עם היצירתיות שלך, (והיצירות), תפרסמי כבר את הספר ההוא, תוציאי קו של פסלונים, תמשיכי לצייר, ולאייר...
תמשיכי לצחוק באופן מדבק כל כך, עד שכואבת הבטן... ובעיקר, בבקשה, המשיכי לחייך את ימי.
אוהבת אותך, וגאה בך מאוד.
אמא ץ