על מה אתם חושבים לפני ההירדמות

[חולמת_בהקיץ*]

על אף שאני בכינוי אלמוני מביך לספר... [-:
עד שהכרתי את בעלי, מגיל 6 בערך, הייתי מדמיינת לי לפני השינה מין דמיונות סיפוריים כאלו על בחור דימיוני שמתאהב בי ואני בו.
הדמיונות היו על כל מיני סיטואציות (ע"פ הגיל..), למשל: שאני קטנה בקופסת גפרורים והוא מוצא אותי, שאני כמו האיש מאטלנטיס- חיה במים ומתאהבת באיש יבשה.. שאנחנו מתאהבים בבית חולים, על אי בודד וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה.
מה שהיה כיף זה שתמיד במיטה הייתי מתנתקת מייד מהמציאות היומיומית, גולשת לעולם בו אני אהובה ואוהבת וכך גם נרדמת בעונג רב ובמהירות.
כיום, לשמחתי, אני חיה את החלום כי מצאתי את בחיר ליבי. אמנם לא הכל מושלם אך אין לי יותר צורך בלדמיין משהו אחר- יש לי את כל שאני צריכה.
עתה אני מאושרת במציאות (מה שעדיף כמובן) אבל פחות שמחה בלילה... חושבת על ענייני היומיום והתרדמה מגיעה לאט ובפחות מתיקות.
מעניין אותי על מה אתם חושבים לפני ההירדמות. אשמח אם תשתפו.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

טוב, לי יש מחשבות קצת מוזרות לפעמים...: )
זה מתחיל מזה שלפעמים אני אוהבת לחשוב שאולי המוות הוא לא אותו דבר לכולם, ושכל אחד חווה אחרי המוות את מה שחשב שיחווה - כלומר מי שמאמין בגן העדן מוצא את עצמו בגן עדן, מי שמאמין שאין כלום באמת לא חווה כלום ונמצא במין מצב של שינה עמוקה ללא חלומות... וכן הלאה. ואז מכאן אני מגיעה ללדמיין את מה שהייתי רוצה לחוות אחרי המוות (אפשר לקרוא לזה גן העדן האישי שלי). זה מאוד מרגיע וכיף וגם עוזר לי להתמודד עם הפחד שלי מהמוות שלפעמים מתעורר לפני השינה.

[יעלי_לה]

_עד שהכרתי את בעלי, מגיל 6 בערך, הייתי מדמיינת לי לפני השינה מין דמיונות סיפוריים כאלו על בחור דימיוני שמתאהב בי ואני בו.
הדמיונות היו על כל מיני סיטואציות (ע"פ הגיל..), למשל: שאני קטנה בקופסת גפרורים והוא מוצא אותי, שאני כמו האיש מאטלנטיס- חיה במים ומתאהבת באיש יבשה.. שאנחנו מתאהבים בבית חולים, על אי בודד וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה.
מה שהיה כיף זה שתמיד במיטה הייתי מתנתקת מייד מהמציאות היומיומית, גולשת לעולם בו אני אהובה ואוהבת וכך גם נרדמת בעונג רב ובמהירות.
כיום, לשמחתי, אני חיה את החלום כי מצאתי את בחיר ליבי_

יו!!! גם אני!!! גם אני!!!

ממש ממש לאחרונה התחלתי להרדים את עצמי במחשבות על הדברים הטובים שהיו במשך היום. שקרו או שעשיתי. דברים ששימחו אותי.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

יו!!! גם אני!!! גם אני!!!

גם את מה?! גם את מה?!

התחלתי להרדים את עצמי במחשבות על הדברים הטובים שהיו במשך היום. שקרו או שעשיתי. דברים ששימחו אותי.

לי קצת קשה עם זה כי אני נוטה להתרגש מדברים טובים (וגם מדברים רעים) וזה מקשה עלי להירדם... ובכלל כל מחשבה שנוגעת למשהו שעשיתי או שאני רוצה לעשות מעוררת אותי (לפעמים אפילו קשה לי להירדם בגלל שבא לי לנסות איזה מתכון! ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בדברים מלהיבים יותר. ואם זה משהו שכבר קרה אני משחזרת אותו שוב ושוב בראש...)

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אה, עכשיו שהוספת את הציטוט הבנתי.

@}

[יעלי_לה]

זהו, שאני לא ממש חושבת עליהם, אני רק מציינת אותם לעצמי. אומרת לעצמי על משהו: זה היה טוב. כדי שאני אשים לב, שזה לא יתפוגג, שזה ייזכר כטוב.
לא יותר מזה (לא משחזרת, לא מנתחת)

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

לא משחזרת, לא מנתחת

כיף לך: ) אני לא מצליחה לשלוט בזה...

[יעלי_לה]

אני מתאמנת בלא לנתח כבר שנים זה לא בא לי טבעי

[פלוני_אלמונית*]

אני עד לפני כשנה הייתי חושבת כל יום לפני השינה על מה שאלבש מחר בבוקר לעבודה/לימודים, ממש הייתי מתכננת את התלבושת. מצחיק, לא? היום אחרי שילדתי ואוי לא רק בגלל זה אני חושבת על דברים אחרים או שפשוט ישר נרדמת מרוב עייפות.

[חולמת_בהקיץ*]

איזה יופי שאתן כאן והדף פעיל, תודה.
מי עוד??
יהיה מעניין לשמוע גם גברים...

[אם_הדרך*]

אני סורקת בקצרה את היום,מבלי לנתח.
וחושבת בקצרה על מה שיהייה מחר.אבל לפעמים תוך ירידה לפרטים כמו מה אלבש בבוקר, למי אתקשר לפני הישיבת צוות וכאלה.
בדרך כלל זה נחמד אבל אם עברתי או אני אמורה לעבור למחרת יום מסעיר אז אני מתרגשת ומסתערת וקשה לי להרדם,ודווקא לפני/אחרי יום מסעיר הכי חשוב לישון מספיק זמן :0

[תמרהינדי*]

מי בכלל מצליח לחשוב.. אני לרוב מיד נופלת לשינה עמוקה
ואם במיקרה יש לי דקה או שניים, המחשבה לרוב תיהיה על הילדים.
מחשבות כמו:
איזה ילדים יש לי...
כמה שאני אוהבת אותם...
מחשבת מתי הוא אכל?
כמה זמן יש לי לישון רצוף?

[צל_הימים*]

יהיה מעניין לשמוע גם גברים...

כפי שניתן לראות משעת הפוסט, שינה בלילה היא לא הצד החזק שלי... .
בשקט של הלילה, גם שוקע חלק מהרעש שלי בראש.
אבל אז חבל לי לבזבז את השקט הזה על שינה.

וכשסוף סוף אני הולך לישון... אה, אני לא זוכר.
אולי אני פשוט משחרר את ההגה של החשיבה.
הגה שבשעות היום אני אוחז חזק.

מדי פעם אני נזכר בתרגולים היוגיים, ומתרגל התבוננות בנשימה, בזרם המחשבות האקראי, ניסיון לריק מחשבתי.
וגם מדיטציה בתנוחת הלוטוס.
ולפעמים, את 'תנוחת המת' על השטיח.

<בזכות הדף הזה, אבדוק עכשיו מה עובר לי בראש לפני השינה >

[אהבת_עולם*]

כבר מזמן רציתי להשתתף בדף הזה, אבל לא מצאתי הזדמנות.
אבל עכשיו כתבתי על זה בדף מה הסטייה שלך, אז אני מעתיקה לכאן (ובכך מצטרפת ל-יו!!! גם אני!!! גם אני!!!_ בנוגע ל- _עד שהכרתי את בעלי, מגיל 6 בערך, הייתי מדמיינת לי לפני השינה מין דמיונות סיפוריים כאלו על בחור דימיוני שמתאהב בי ואני בו.):

ממתי שאני קטנה קטנה, לפני שאני נרדמת, אני משחקת עם עצמי משחק דמיון, שבדרך כלל סובב סביב אהבה.
בכל שנות הבגרות עד היום זה בדרך כלל איזה היכרות נגיד עם גבר שמגלה לי שהוא אוהב אותי או משהו כזה, או שמתחיל בינינו קשר, או לפעמים אני מדמיינת אותנו כבר בתוך הקשר אבל מין אהבה מרגשת כזאת.
אני כאילו מנהלת דיאלוג עם הבחור - לפעמים בראש ולפעמים ממש מדברת, 'מתלטפת' איתו וכו'. לפעמים אני מדמיינת סקס איתו - אבל דווקא זה החלק הפחות דומיננטי. ובכל מקרה - כשאני מדמיינת את זה בתוך המשחק הזה (לרוב גם עם תנועות גוף מסוימות, כאילו באמת יש איתי מישהו - נשכבת על הגב, נשכבת על הצד, מחבקת את הכרית, עושה עם השפתיים תנועות של נשיקה....) זה לא מגרה אותי מינית, אלא זה יותר משהו שבו אני מרגישה מאוד אהובה. לפעמים אני כלכך מתרגשת מהאהבה והקבלה שאני מרגישה 'איתו' שאני מתחילה ממש לבכות.
היו גם פעמים שדמיינתי אהבה עם בחורה.
אבל מה שמעניין, שבתור ילדה קטנה, כשעדיין לא כלכך ידעתי על אהבה ובינו-לבינה וכל זה, אז הייתי מדמיינת כל מיני דברים 'מוזרים' שגרמו לי לריגוש, למשל - חיבה של מורות, או, אחד הדברים הכי מוזרים שאני זוכרת - שדמיינתי שאני תינוקת ואחות בטיפת חלב שוקלת אותי במשקל הזה של הטיפת חלב, וזה גרם לי ממש להתרגשות.

כמעט תמיד איפשהו בתחילת משחק הדמיון הזה, או ברגע ש'העניינים מתחממים', עולה בי ריגוש מאוד חזק - שגורם לי להתעטש. אם הריגוש ממש ממש חזק - אז אני מתעטשת פעמיים.

זה משהו כזה שרוב השנים התביישתי בו, לא יודעת למה, אז לא סיפרתי את זה כמעט לאף אחד.
אבל אני חושבת שזה חמוד ומצחיק.

***********

לפעמים המשחקי דמיון האלה כלכך מסעירים שהם לוקחים הרבה זמן, על חשבון זמן השינה שלי.
ולפעמים אני בקושי מצליחה להגיע אל החלק ה'מרגש' שלהם (עד שהבחור סוף סוף מעז להתחיל איתי וכל זה... ), ואני כבר גולשת לשינה....

[אהבת_עולם*]

דבר נוסף שכתבתי עכשיו בדף מה הסטייה שלך:

_לפעמים לפני שאני נרדמת אני פתאום שומעת בראש קולות של אנשים, ממש כאילו אני שומעת אנשים מדברים בחדר הסמוך. ואי אפשר ממש לשמוע את כל תוכן הדברים, אלא בעיקר את הנימה, ומדי פעם יש מילה או משפט שאני כן שומעת. וזה נשמע ממש ממש חי ולגמרי אמיתי.
כאילו באמת יש אנשים שמדברים בחדר ליד, או שאני שומעת איזו הקלטה שהיא כזה חצי ברורה.
ולפעמים נדמה לי שאולי באמת יש אנשים בעולם שמדברים את הדיבורים האלה באותו רגע שאני 'שומעת', ובאיזושהי צורה המיינד שלי קולט את זה.
כי זה לא נשמע כמו משהו שאני בעצמי ממציאה, זה נשמע ממש כמו שיחה חיה, על כל הניואנסים שלה.

לפעמים זה קולות של אנשים שאני לא מכירה, ולפעמים אנשים שאני מכירה - שזה נשמע ממש הקול שלהם וצורת הדיבור שלהם.
לפעמים רק אדם אחד מדבר, ולפעמים זאת שיחה._

אז לפעמים אני פשוט מקשיבה לקולות האלה, וזה איכשהו נורא נעים ומרגיע, ואז אני נרדמת.
אבל זה דבר שלא תלוי בי. הקולות האלה באים לבד. או שלא. (זה לא קורה הרבה).

***********

לפעמים כשלא בא לי על 'משחקי האהבה' - אני סופרת דברים בראש. (גם על זה כתבתי ב-מה הסטייה שלך . יש לי חיבה ללספור דברים - כמו כמה שמות באנגלית אני מכירה, כמה רחובות בתל אביב אני זוכרת, וכו' וכו').

שוב, לפעמים זה עוזר לי להירדם. אבל הבעיה עם זה - שלפעמים זה דווקא מעורר אותי. מרוב שאני מאמצת את המחשבה להיזכר.

***********

ודבר נוסף נחמד:

לפעמים אני רואה תמונות בראש, כמו סרט כזה אסוציאטיבי, שעובר מדבר אחד לדבר אחר, למשל, מכונית שנוסעת במסלול מסוים ואז מטפסת על הר ואז יורדת, ואני רואה את כל הנוף, והנוף משתנה כל הזמן... או בן אדם שהולך בדרך, ואני רואה את כל הדרך שהוא הולך ודברים שהוא עושה בדרך.

כשאני נכנסת לדמיונות האלה, זה הופך להיות סרט מאוד חי, וזה נעים כזה, ואני יכולה להירדם עם זה.

[סאלוש*]

כיף לקרוא אותך @}

[ש_י_ר_י*]

במשך הרבה שנים הייתי חושבת לפני השינה מחשבות... פילוסופיות הייתי קוראת להן על החלל, והנשמות שלנו, והרבה על מוות. בסביבות גיל עשר התחילו לי התקפי חרדה בשעות שלפני השינה - רק בדיעבד אני יודעת שאלו היו התקפי חרדה, אז קראתי לזה "מחשבות רעות".
אני לא זוכרת את מי שיתפתי בזה, אבל הבנתי שעד כמה שזה יישמע מוזר, אסור לי לחשוב לפני השינה. גם מחשבות טובות - כי הרבה פעמים הן היו מובילות למחשבות רעות. מאז אני קוראת לפני השינה, ממש עד שאני נרדמת עם הספר ביד, כדי לא לחשוב.

ובנימה חיובית יותר - את הקטן שלי אני מרגילה למחשבות חיוביות לפני השינה - דברים טובים שקרו לנו במהלך היום, והרבה מילים טובות - כמה אני אוהבת אותו, איזה ילד מתוק ונהדר הוא, שיהיו לו חלומות מתוקים נעימים וטעימים וכו'...

[קרטיב*]

אם אני לא נרדמת מיד (-: .... עוברות לי בראש המון מחשבות של הודיה
על המשפחה המקסימה שלי: בעלי, הבנות המתוקות שלי, על זה שיש לי בית ואוכל ובגדים ללבוש
ואח"כ מודה על כל מיני דברים שקרו לי במהלך היום, טובים ורעים ועל השיעורים שלמדתי מהם.

זה ממלא אותי באהבה ואני הולכת לישון מאושרת.

[אהבת_עולם*]

אם אני לא נרדמת מיד (-: .... עוברות לי בראש המון מחשבות של הודיה

אה, נכון: אני גם הרבה פעמים לפני השינה אומרת תודות. ולפעמים הייתי מדברת עם אלוהים. (בקול או בלב).

[אהבת_עולם*]

ותודה סאלוש .

[אהבת_עולם*]

אולי צריך גם לפתוח דף על מה אתם חושבים ברגע שאתם מתעוררים.
(הרבה פעמים באות לי דאגות ברגע ההתעוררות. אבל היום הצלחתי להעביר את זה למוֹד של חיוּת ושל בקשות מאלוהים).