החיים באפריקה מציאות שעולה על כל דימיון

לפני כמה ימים גיליתי את האתר הנפלא הזה והחלטתי לכתוב בו.
אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים באיזו מדינה את הכי הכי רוצה לגור?! (מלבד ארץ הקודש כמובן) ללא ספק שאפריקה(על כל מדינותיה) היתה בעדיפות אחרונה אצלי. מסתבר שהחיים מובילים אותנו לפעמים למקומות שלא חשבנו ותיכננו להגיע אליהם. והנה מצאנו את עצמנו במדינה זרה, שונה מכל דבר שהכרנו לפני, ריחות שונים, אווירה שונה, אנשים שונים...
לא חושבת שהייתי בהלם כשהגעתי, בן זוגי היקר עשה לי הכנה מצויינת וגם אני למדתי והכרתי את הנושא מסיפורים של אנשים שחיו כאן ומכתבות באינטרנט, למרות שלא הייתי בהלם ולמרות שידעתי פחות או יותר לקראת מה אני הולכת,
ההתאקלמות היתה לא קלה, ועדיין אני לא בטוחה שממש התאקלמתי במאת האחוזים.
יש ימים טובים ויש ימים טובים פחות, השעמום והבדידות הם מילות המפתח עבורי...כמובן שאני מנסה להעסיק את עצמי
ולהיות פעילה ומועילה, אבל אין תחליף לחיים נורמאליים. החיים כאן עבורי, הם אי קטן של חוסר שפיות בתוך אוקיינוס גדול ומטורף. קשה לתאר את התחושות והרגשות, מפני שאדם מבחוץ יתקשה להבין ולחוות את מה שאנחנו עוברים כאן.
עד כאן להיום
שבת שלום

ספרי! ספרי!!!

רוצים סיפור

האם ראית הדף מעבר לאפריקה ? ודאי יעניין אותך.
ואפשר לשאול באיזו מדינה את נמצאת?

בוקר טוב לכולם
ל אמא של יונת, ראיתי ונהניתי מאוד מהדף מעבר לאפריקה... אורית כותבת יפה ואני ממש מזדהה איתה.
אני נמצאת בניגריה.
האם את גרה בחו"ל?

רחל ה ופלוני אלמוני, ביקשתם סיפור אז קדימה:-) והפעם אני אספר על פינוי זבל, הגיעו להם אנשי הזבל המקומיים ולהפתעתי הרבה הפכו את כל השקיות(מלאות הליכלוך) ומיינו להם, חלק גדול הם שמו בצד ופשוט לקחו אותו...לא מדובר בבגדים או במשהו שיכול לשמש אותם, אלא בקופסאות מלוכלכות, בקבוקים משומשים וכו'.... אהההה וכמה עיתונים שהבאתי מהארץ, הייתי קצת המומה אז הסבירו לי שהמקומיים פשוט לוקחים כל מה שהם רואים ומוכרים או שלוקחים לבתיהם. ועכשיו אתם ספרו לי קצת על עצמכם:-)

הי תמרי
איזה כיף שיש עוד דף על אפריקה, אבל מדינה אחרת, ואישה אחרת.
אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים באיזו מדינה את הכי הכי רוצה לגור?! (מלבד ארץ הקודש כמובן) ללא ספק שאפריקה(על כל מדינותיה) היתה בעדיפות אחרונה
מזדהה מאוד עם המשפט הזה. וגם עם מה שאחריו. החיים מביאים אותנו למקומות בילתי צפויים...

אז הסבירו לי שהמקומיים פשוט לוקחים כל מה שהם רואים ומוכרים או שלוקחים לבתיהם.
כן, הם ממחזרים הכל! ובמיוחד אם זה היה שייך ללבנים. זה יותר שווה!:-)

אולי את נימצאת בלאגוס? נמצאת שם אחת בשם אילנית וממממממשששששששש קשה לה. היא חדשה שם.
אם גם את שם, אולי תוכלו ליצור קשר ולעזור אחת לשניה?? סתם רעיון.

ברוכה באה לאתר.
מחכה לשמוע סופורים.
@}

היייי אורית,
כייף שבאת לבקר אותי בדף שלי:-)
אני לא נמצאת בלאגוס, אלא בקצה השני של המדינה, אבל מי יודע אולי גם נגיע ללאגוס מתישהו.
מה שלומך ?

האם את גרה בחו"ל?
לא. רק מבקרת מדי פעם... סתם סקרנות.

הי תמרי,
אני סתם מדפדפת לי פה להנאתי בין הדפים ופתאום...דף חדש! ועוד על אפריקה...אז בטח ובטח שישר פתחתי.
אני שרון וגם אנחנו גרים באפריקה- טנזניה. אנחנו פה כבר שלוש שנים בקרוב, אבל עדיין כל התחושות שתיארת בפיסקה הראשונה שפתחה את הדף עדיין מאוד חזקות אצלי.
עניין הבדידות הוא הקושי האמיתי ביותר. כל חיי העושר, הנוחות, וההתייצבות הכלכלית לא ממש שווים שמנגד עומד לו האויב הגדול ביותר- הבדידות....
אבל בינתיים אנחנו פה, והאמת שלמדתי לחיות כך.
וואו תמרי ואורית שמתן לב שיש נציגה מאיתנו בשלוש ארצות שונות......מעודד לדעת שיש פה עוד אנשים בסביבה, הכי מעודד שאותם אנשים מבינים בדיוק מה עובר עליך...
תמרי מחכה בקוצר רוח לעוד חוויות!

שרון יקרה,
נעים מאוד וגם אני שמחה מאוד לדעת שאני לא היחידה שמתמודדת עם הבדידות.
איך החיים בטנזניה?! אנחנו נמצאים על אי קטן ואין לנו כלום כאן, סיפור קטן...במשך שבוע אני מנסה למצוא לחם מקומי פרוס(דומה קצת ללחם לבן פרוס שיש בישראל, אבל כאן הוא טיפטיפה מתקתק)ואני לא מצליחה למצוא את הלחם המבוקש. זה ממש מרגיז, שלחתי את הנהג שלי ואת העוזר של חברה שלי ואף אחד לא מצליח למצוא את הלחם, הכי מצחיק זה לחם שהמקומיים אוכלים ואנחנו לא מצליחים למצוא אותו. גיליתי שיש לחם כזה באחת החנויות(בסה"כ יש לנו 2 חנויות של מוצרי צריכה ואוכל)אבל המקומיים פושטים על החנות ובתוך 5 דקות אין יותר לחם...ממש טרוף.
בקיצור סיפור קטן על מה שאין לנו:-)
מה אומר לך שרון, כל הכבוד שאתם מחזיקים מעמד 3 שנים, אני כמעט שנה כאן ובעלי שנתיים ואנחנו משתגעים(יותר נכון קרובים לסף הטירוף)אני חושבת שהתחושות והרגשות כלפי המקום לא ישתנו אצלי לעולם, אולי אני יכולה להתרגל במידת מה(גם בזה אני לא ממש בטוחה) אבל אני לא מאמינה שהתחושות והרגשות שיש לי למקום הנ"ל ישתנו...
אני הישראלית היחידה כאן, שאר האנשים הגיעו מכל רחבי העולם...יש לי כמה חברות, אבל כמו שכבר כתבה אורית בדף שלה, זה אף פעם לא כמו החברים הטובים שיש בארץ. מה שכן הבדידות לימדה אותי המון על עצמי ואני חושבת שזהו שיעור חשוב עבורי. למדתי להסתדר ולעשות דברים שאולי בארץ לא הייתי עושה אף פעם. הכרתי אנשים מכל העולם והופתעתי לגלות שהאנשים הכי נחמדים כאן, הם לבנונים, סורים וכו'...ושהמנטליות שלנו ושלהם היא מנטליות דומה למדי ושאנחנו רחוקים למדי מהאירופאים(ולדעתי טוב שכך ...אולי לא מכל האירופאים אבל מרובם)....
אתם מתכוונים לחזור לארץ בקרוב/רחוק??!!
באמת נחמד לראות שאורית, את ואני נציגות של 3 מדינות באפריקה:-) חבל שלא גיליתי את האתר הזה כשהגענו לכאן, אולי זה היה מקל עליי לחלוק חוויות ותחושות עם אנשים שעוברים חוויות דומות.
אם את רוצה את מוזמנת לכתוב לי למייל [email protected]
יום קסום
תמרי

אמא של יונת, שלום לך
אני שמחה לראות אותך כאן, את מוזמנת לבוא ובקר אותי מתי שרק תרצי.
יום טוב

אני לבד כאן??!!
אף אחד לא התעורר חוץ ממני??????!!!!!!

אגב שיניתי את השם אז מעכשיו אני תמרי ל

עכשיו את מוזמנת לפתוח דף בית ולהסיר את סימן השאלה מהשם שלך.

ואוו. אתם נימצאים על אי? מעניין.
ומצטרפת לכולכם, הבדידות היא היא האוייב הכי גדול בניכר האפריקאי. נוראה קשה וחונקת.
אני ממש נהיית חולה פיזית מזה, כמו היום...

ספרי מה עוד אין...

היייי אורית ,מצטערת לשמוע שאת לא מרגישה טוב...מאחלת לך שההרגשה תעבור במהרה.

כן כן אנחנו נמצאים על אי קטן הנוף מדהים ביופיו אבל אני מרגישה בתוך בית סוהר(קצת מזכיר את אלקטרז)אנחנו גרים
במין ישוב קטן, מגודר עם גדרות תיל, שער כניסה ויציאה עם שוטרים וכלבי שמירה. כדי להגיע ליבשת אנחנו צריכים לשום כשעה וחצי ולעיתים זה מסוכן(מדי פעם השבטים לאורך הנהר מתחילים בירי אחד כלפי השני)אז רוב הזמן אנחנו באי...
יש מחסור חמור מאוד של אוכל...היו חודשים רבים שכמעט ולא היה בשר(צריך לשוט לעיר כדי לחפש ולא תמיד מוצאים בשר באיכות טובה), כמו שכתבתי אני לא מצליחה למצוא לחם נורמלי(יש לחם שאנחנו לא כל כך אוהבים), על ירקות ופירות אנחנו
בכלל לא מדברים...אנחנו נאבקים להשיג קצת עגבניות(במחיר מופקע של 5-6$ ), באופן כללי יש 2 חנויות ולרוב חסרים המון מוצרים בסיסיים ואם כבר מגיע משהו אז בד"כ זה מאוד מאוד יקר.
ולגבי הבדידות ...אוףףףףףףף(חבל שלא שמעת את האנחה שלי) כן זה הכי הכי קשה, ובגלל זה אני רוב היום מול האינטרנט
(האינטרנט הוא החבר הטוב שלי וכמובן גם הכלב שלי הוא חבר טוב ומבין).
בעלך עובד ביום ראשון??!!
אצלנו יום ראשון הוא חופשי אבל אין מה לעשות כאן ומזג האוויר גשום(אנחנו בעונה הגשומה) למרות שלא קר, מזג האוויר נעים אבל יורד המון המון גשם(לפי מה ששמעתי זה אחד המקומות הכי גשומים בעולם).
אולי נפתח קבוצת תמיכה לכל הישראליות/ים שהבדידות מכה בהם בניכר??!!
כמו שכתבתי גם לשרון את יותר ממוזמנת לכתוב לי למייל(אם את רוצה כמובן) [email protected]
תרגישי טוב
ותשמרו על עצמכם

חיים על אי- נשמע באמת שונה לגמרי, אך בטח גם לזה יש את היתרונות על גבי חיים בעיר.
הסיפור על הלחם נשמע באמת לא הגיוני, אך בגלל שאני פה כבר שלוש שנים זה לא נראה לי "בדיוני" בכלל.....מה עוד שכתבת שיש רק שתי חניות יחידות של מוצרי אוכל וכדומה. אני כאמור גרה בעיר מרכזית מאוד בטנזניה,דאר - יש פה חנויות רבות וסופרים לא רעים בכלל. גם בשלוש שנים האלה שאני פה נרשמה התפתחות יפה מאוד ונפתחו עוד חנויות. אבל למרות כל זאת גם אני פה נתקלת לעיתים בחוסרים של מוצרים בסיסיים. מה שהביא אותי להבין שמה שבסיסי אצלנו, לא תמיד בסיסי במקום אחר. דוגמאות שאני יכולה לתת הן: גבינות (מוצרי חלב בכלל)- לפעמים ניתן למצוא לפעמים יש חוסר גדול ואז גם המחירים מופקעים, נקניקים וכדומה,אוכל לתינוקות- תחליף חלב- היתה תקופה שהפסיקו לגמרי את הייצור של זה (בטענות שונות על עידוד הנקה) ונאלצתי להביא הספקה ממדינה אחרת......
מה שאני למדתי במהלך הזמן הוא שישנם דברים שניתן לעשות בבית- טבעיים, ולעיתים אף טעימים הרבה יותר. אז גבינות וחומוס אנחנו מכינים בבית, קנינו זרעים של ירקות ושתלנו בגינה וזה גם תחליף נהדר לכל מיני ירקות שיש כאן שנקראים בשם שאנחנו מכירים רק נראים רחוק מאוד מהמוכר.....
לגבי לחם - האמת שבזמן האחרון נפתחו פה המון מאפיות מעולות שלא מביישות אף מאפייה בארץ ולכן אין לנו בעיה בנושא, למרות זאת אנחנו מעדיפים לפעמים לעשות לחם תוצרת בית.
בגדול מהבחינה הזו היום דאר עשירה מאוד - ניתן למצוא פה כמעט הכל (אפילו קולנוע מדהים), לפעמים המחיר קצת גבוה אבל מדי פעם אפשר להתפנק....
דאר כאמור היא עיר מרכזית מאוד - נמצאת על הים, הנופים והטבע מדהימים, מזג האויר חם תמיד (שזה לא תמיד נחמד), האנשים המקומיים נחמדים מאוד, יש פה ריכוז מאוד גדול של לבנים מכל רחבי העולם ואף קובץ ישראלים דל.... אך נושא הבדידות עדיין מרחף מעלי כמו עננה אפורה.
בזמן האחרון התחלתי להפתח יותר וליצור קשרים עם אנשים שונים וזה דווקא נחמד ומעניין, אך לא יכול להחליף לעולם את הקשרים בארץ.
זהו על קצה המזלג ....אמשיך להיכנס ולהתעדכן ומאחלת לך שהימים יעברו והחיים באפריקה יהפוכו לזיכרון מתוק (כן מתוק......).

וואו בינתיים כתבת כבר תשובה לאורית והתיאורים שלך הדהימו אותי לחלוטין......
אני יכתוב לך למייל בהמשך, ואם יש לך מסינג'ר זו גם אפשרות לפטפט קצת.
נשתמע!

תמרי
לא כתבת אם יש לך ילדים. נשמע שלא. אז את ממש לבדדדדדד.
מצטרפת לשרון בקשר למוצרים שאין בנמצא. לחם, למשל אפשר להכין בבית לחמים מצוייייייניייייייייייים. ובאמת גם לגדל ירקות בגינה .זה כיף וטעים. אנחנו הבאנו זרעים מהארץ, וכך יצאו ירקות ממש כמו שאנחנו אוהבים.
לשאלתך, בעלי לא עובד בימי ראשון.
במה בעלך עוסק? איך היגעתם למקום שכוח אל שכזה?

אורית ושרון היקרות שלום, נכון שיש יתרונות בלגור על אי קטן, שקט ושלווה, רוב הזמן אין המולה כאן ואין עשן ופיח כמו בעיר.
מצד שני, המקום קטנטן ואין לאן ללכת...יש כמו שכתבתי 2 חנויות(לא גדולות) ורוב הזמן חסר שם אוכל ומוצרי צריכה שונים.
אין כאן כמעט מסעדות(למעט 3-4 וגם שם לרוב האוכל לא טעים ולא תמיד יש מה שכתוב בתפריט)יש תקופות ארוכות ללא בשר .עוף הוא מצרך מבוקש וגם זה לא תמיד יש(בעיקר יש מחסר בחזה עוף/כנפיים וכו'...)מוצרי חלב ממש אין(יש קושי להביא לכאן בגלל המרחק)יש חלב עמיד, לפעמים אפשר למצוא גבינה צהובה וזהו פחות או יותר.
יש לחם באחת החנויות אבל הוא ממש לא טעים לנו. ניסיתי לעשות לבד וכנראה שמשהו בקמח לא בסדר...
בכל מקרה אם נשאר כאן אני אקנה אופה לחם ביתי. יש לנו גינה מקסימה אבל בגלל כמות הגשמים הרבה ובגלל שהאדמה בוצית, היא לא כל כך מתאימה לגידול ירקות. ניסיתי לגדל בעציצים אבל גם זה לא ממש מצליח...
אשמח ללמוד איך עושים גבינות וחומוס ביתיים.נשמע שאת נמצאת במקום נהדר, למרות הבדידות והקושי.
האמת שאני מעדיפה לעבור לעיר גדולה שיהיו לנו יותר אפשרויות ושיהיה קל יותר מבחינת אוכל.
לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בתקופת הצנע, ומגיעים לישראל לביקור ומתנפלים על פירות/ירקות וכל מיני דברים שחסרים לנו. בביקור האחרון בארץ נעמדתי בחנות ירקות/פירות והתמוגגתי מסלסלת דובדבנים והתלהבתי מכל הפירות והירקות והירקן שאל אותי מאיפה הגעתי, אמרתי לו שאני מגיעה ממקום שאין שם כזה מבחר ושפע(אני חושבת שהוא היה קצת המום)למדנו להעריך את השפע שיש בישראל.
אורית, לגבי עיסוקו של בעלי אני מעדיפה לכתוב על כך במייל.
תמשיכו לבקר אותי, כייף לראות אתכן

אורית,
לשאלתך, אין לי ילדים.(לבינתיים:-)

בוקר טוב,
התעוררנו ב4:30 לפנות בוקר, הכלב שלנו החליט לפתוח בשיעורי זימרה למתחילים....אוףףףף כל כך רציתי לישון ובכלל הייתי באמצע חלום והנודניק פשוט התחיל ליבב ולנדנד. אני יודעת שתגידו לי שכשיהיו לי ילדים גם הם יעירו אותי באמצע הלילה, אבל עד אז לפחות שהכלב יתן לנו קצת שקט. עד כאן פינת הקיטור היומית שלי.
לא חשבתי שכתיבה תקל עליי, אבל הפלא ופלא, מאז שהתחלתי לכתוב כאן, אני מרגישה הקלה ושחרור:-D .
כשאני מספרת חוויות שלנו מאפריקה לחברים ומשפחה בישראל, יש לי תחושה שאנשים לא מצליחים להבין את מהות החיים כאן... זה נשמע בדיוני, נשמע כמו סצינה מסרט הזוי אבל זו המציאות שלנו. סיפור קטן לדוגמא - מול הבית שלנו יש בית מלאכה, שבו עובדים בעיקר מקומיים. החלון (בסלון ובמטבח) משקיף על בית המלאכה. כמובן שבבית המלאכה יש שירותים, אבל המקומיים מעדיפים לעשות את צרכיהם על הדשא מול החלון שלי, לא משנה כמה חדרי שירותים יהיו להם הם עדיין מעדיפים את ה"שירותים הטיבעיים"... אותי זה מביך כל פעם מחדש ואני מסובבת את הראש או סוגרת את הוילון, והם בשלהם כאילו כלום לא קרה.
ועוד סיפור באותו סגנון - שטנו בסירה בשעת בוקר מוקדמת מאוד והשמש החלה לעלות אט אט לשמיים, ממרחק ראינו קבוצה של אנשים (מבוגרים וילדים) יושבים בכריעה, לא הבנתי מה קורה שם ובעלי הסביר שהם עושים את צריכהם מעל התעלה (בצידי הדרכם יש תעלות ניקוז) אם לא הייתי רואה את זה במו עיני הייתי חושבת שזה עוד סיפור הזוי מאפריקה

( ( ) )
מצטערת שפתחתי את הבוקר בסיפורי שירותים, אבל פתאום נזכרתי בסיפורים האלו.
שיהיה יום טוב.

דוקא סיפורים שמתאימים מאוד לבוקר

החיים שלך כבר באמת ניראים יותר הזויים משלי...

YYY פשוט מורידה בפניך את הכובע - סגרת שנה באי ועוד באפריקה..... וואו פשוט מעריכה אותך!
ומסכימה עם אורית הסיפורים שלך ממש מדהימים. טוב הרי כך הם פני הדברים פה באפריקה - מקומות שהם יותר מפותחים גם האוכלוסיה פקחה עיניים ורואים פחות ופחות התנהגויות "לא מקובלות" (הלא מקובלות הוא תלוי חברה!), ואילו מקומות יותר מרוחקים שומרים עדיין על הטוהר והכל יותר טבעי שם.... לשני הדברים יש את הפלוסים והמינוסים.
רוצה עוד סיפורים....עוד....

שליחה על ידי בן* » 08 ספטמבר 2004, 08:41

תמרי, איך מגיעים לשם?? גם אני רוצה!!!

שלום ובוקר טוב לכולן/ם,
אורית, מקווה שאת מרגישה טוב

ואם לא אז אני אמשיך לשלוח לך אנרגיות חיוביות וחיזוקים

אני לא יודעת למי משתינו יש חיים הזויים יותר, בואי נחליט שאת, שרון ואני משתתפות ב-3 סרטים הזויים ומטורפים

ומה אם המועדון שהצעתי לכן?! אתן לא רוצות להצטרף למועדון החיים באפריקה מציאות שעולה על כל דימיון?!

שיהיה יום כייפי לכולנו

אורית, אני מחכה למייל ממך

הבוקר התחיל עם גשם זלעפות, לא יאמן כמה גשם יורד כאן... פשוט לא מפסיק לרדת גשם במשך שבועות.
השמיים קודרים ולא נעים לצאת החוצה (יוצאת רק אם אני חייבת). כנראה שמזג האוויר משפיע על כולם כאן ואנשים מסתובבים מדוכדכים וקודרים, מין תחושה של עצלות. אז יש לי את הזמן שבעולם לסיים את עבודות היד שלי, לקרוא, לגלוש באינטנרט וללמוד דברים חדשים, וזה נחמד רק שעכשיו הייתי מאוד רוצה לנסוע הביתה, לבקר אנשים יקרים(משפחה וחברים) הגעגועים מציפים אותי, החגים הקרבים ובאים מהווים תזכורת חדה שאנחנו כאן, וכל האנשים האהובים עלינו רחוקים כל כך.
מאחלת לנו לקראת השנה החדשה, שנה טובה ומוצלחת, בריאות, הצלחה, אהבה ושהקשיים שליוו אותנו לאחרונה יעלמו ונפתח את השנה החדשה ברגל ימין.
למשפחה שלי אני מאחלת בריאות ואושר ושנה מוצלחת טובה ורגועה.
ולכולם/ן שנה טובה ומבורכת, שנת שלום, בטחון, שגשוג כלכלי ואהבה.

שליחה על ידי בן* » 08 ספטמבר 2004, 12:16

תמרי, אני יכול לקבל ממך אי מייל אט מסנג'ר?? אני עובד על אופציות מעבר לאפריקה ורציתי להתייעץ... [email protected]

טוב אז קודם כל בטח שאני מצטרפת למועדון! אפילו בשמחה רבה. אגב גם אהבתי את השם - מציאות שעולה על כל דימיון.... מבטא בהחלט את החיים כאן.
בכל מקרה לגבי תחושת הבדידות עם בוא החגים, אני חייבת לומר שאת לא לבד. גם אני מרגישה מין הרגשה כזו של "לבד" היסטרי - גם את ערב ראש השנה נחגוג לבדנו. זה מאוד מוזר כי אני רגילה לחגים שמלאים במשפחה וחברים, שלפעמים גם זה נמאס, אבל פתאום שאין אפילו את האפשרות זה חסר כל כך..........
אפשר בערב ראש השנה להתחבר לאינטרנט ולעשות חג וירטואלי (-; מה את אומרת?........
בכל מקרה אתמול חברה שלי שעזבה לפני שלושה חודשים התקשרה אלי והודיעה לי שהם חוזרים..... אין מאושרת ממני. לפחות משהו שמעלה חיוך על הפנים.
טוב ממשיכה לעקוב.... ספרי וכתבי... וספרי.....

שרון יקרה,
ברוכה הבאה למועדון "החיים באפריקה מציאות שעולה על כל דימיון"

לגבי החג, הודיעו לי שכנראה ניסע בחג לארוחה חגיגית אצל חברים בעיר אחרת וזה נחמד ומעודד

חג וירטואלי נשמע מעניין

איזה כייף לשמוע שחברה שלך חוזרת, אלו ממש בשורות משמחות.
אני לא מצליחה לדבר איתך במסנג'ר... אני אנסה יותר מאוחר.
זוכרת את סיפור הלחם?! אז לפני כמה ימים בעלי שוב "ניסה" לקנות את הלחם הנ"ל... עמד בסבלנות בחנות והמתין,
פתאום הוא שמע רעש וראה עשרות מקומיים קופצים על עגלת הלחם (עגלת טרולי של סופר) מיותר לציין שבקושי בקושי הוא הצליח לחלץ לחם, הוא היה בהלם מוחלט.
לא מדובר באנשים מסכנים ורעבים ללחם, כל מי שגר כאן מרוויח משכורת גבוהה ומקבל מגורים בחינם לו ולכל בני משפחתו, ארוחות חינם וכל התנאים על חשבון החברה, אז לא מדובר במסכנים ורעבים אלא באנשים שמוכרים את הלחם (במחיר מופקע לחברים שלהם מחוץ למחנה), שמיועד לתושבי המקום בלבד (אין לנו איפה לקנות אוכל רק ב-2 החנויות ביישוב).
לפחות עכשיו אני מבינה למה אנחנו לא מצליחים לראות בחנות הזאת לחם.

הי תמרי, מה קרה? נעלמת?
מתגעגעת לסיפורים, לחוויות, לאחווה.....חזרי ומהר!
אגב שתהיה שנה נפלאה!
מחכה לך....

הפסקתי לכתוב בתקופה האחרונה, אין לי יותר מדי מה לומר ואולי גם הרגשתי שאני ממחזרת את עצמי ומשעממת אתכן/ם וגם אותי. תקופה לא קלה עוברת עליי...התלבטויות רבות, קשיים, הבנות, תובנות, החלטות חדשות, חוסר וודאות ועתיד מעורפל קמעה. מאחלת לעצמי ללמוד את השיעור של התקופה הנוכחית ולעבור הלאה חזקה יותר, חכמה יותר והכי חשוב אופטימית יותר. גמר חתימה טובה לכולם/ן , שנה טובה והעיקר שנהיה בריאים ומאושרים
שלכם תמרי

עם כל הקושי, את עדיין נשמעת יותר אופטימית ממני בימים קשים...

מאחלת לך ימים טובים יותר.@}

אורית יקרה

תודה על העידוד, מאחלת לכולנו אושר, אהבה, שמחה, בריאות ושנה מצויינת.

תמרי,
בעלי קיבל הצעת עבודה לשנה בלאגוס (לא נסגר סופית)
אין לנו מושג מה המקום הזה, אם את יודעת פרטים על סוג האוכלוסיה, אקלים, תנאים ואם בכלל כדאי אנא עדכני אותנו שלא נעשה טעות.

בברכת גמר חתימה טובה
שולמית.

שלום ליושבים באפריקה. כותבת אליכם מהודו. אנחנו נמצאים כאן כבר קצת יותר משנה. לפי הסיפורים יש דומה, אבל גם הרבה מאד שונה. מזדהה עמוקות עם תחושת הבדידות, למרות שאנחנו כאן כבר "קהילה" - 6 משפחות. שתהיה לכולכם שנה נפלאה של התאקלמות, למידה והמון חוויות טובות ומעשירות

שליחה על ידי בן* » 27 ספטמבר 2004, 01:02

משוטטת במקרה,

אז זה בהחלט נכון כשאומרים את המשפט ישראל נמצאת בכל העולם,
ממש כייף שאנחנו נמצאים בכל מקום.

האמת היא שבמצב הנוכחי בארץ כדי אולי לשנות את המשפט ל ישראל נמצאת בכל מקום ובכל מקום טוב יותר מבישראל, כי אין מה לעשות עדיין כבף זהו הדבר שיקבע כיצד אנו חיים וגם אם חיים תקופה לא טוב, אבל חוזרים עם הרבה כסף זה תמיד משתלם.

אני שוקל למצוא עבודה בחו"ל , במקומות בהם חיים בזול ומרוויחים הרבה, תוכלי לספר לי קצת על הודו.. מה יש, איפה, שכר, מחייה וכו... אשמח לכל פיסת מידע.

בן.
[email protected]

שולמית יקרה,
אשמח לעזור (למרות שאני לא גרה בלאגוס) אני חושבת שיהיה לי נוח יותר לכתוב במייל, את מוזמנת לרשום את המייל שלך ואני אכתוב לך ואם לא אז המייל שלי מופיע כאן.
משוטטת במקרה? שלום לך, איזה כייף לקרוא אותך, ספרי קצת על החיים בהודו....סיקרנת אותי

במקום שאנחנו חיים בו יש אנשים מכל העולם ויש קהילה של הודים ואני ממש מתחברת אליהם, אנשים צנועים, נחמדים ורגועים... באיזו עיר בהודו אתם חיים??? מה אתם עושים בשעות הפנאי???
ושיהיה לכולנו יום טוב

בוקר טוב לא אמרתי

, אז בוקר טוב לכולן/ם...יום כיפור מאחורינו ולאחר שנים רבות ככופרת, צמתי:-) לא האמנתי שאני אצליח אבל בסופו של דבר, זה לא היה כל כך קשה. יום כיפור נתן לי את ההזדמנות לעשות חשבון נפש, ביני לבין עצמי חשבתי על מה שעובר עלינו, ניסיתי לחשוב על פתרונות, על יעדים, על חלומות/משאלות ותקוות...אני מאמינה שסערות בחיינו לא מגיעות במקרה, אני מאמינה שאנחנו צריכים ללמוד מכך, להסיק מסקנות ולהמשיך הלאה בחיינו...אני מאמינה שאין דרך אחת לחיות את החיים, יש הרבה דרכים אבל צריך להיות פתוח ולזרום( על הפתיחות והזרימה אני עוד עובדת:-)
אני מניחה שכל מה שקורה קורה לטובה ושיש לנו כלים להתמודד, גם אם אנחנו מפחדים...
התוצאה שהגעתי אליה (עד היום בבוקר) שאני לא מתנגדת יותר לשינוי, לא מנסה לשחות נגד הזרם, נותנת לעצמי את הזמן להחליט החלטות ולבצע אותם, ללא לחץ וללא כעס...
מאחלת לעצמי להיות חזקה!!!!

נעלמו לי 2 חברות יקרות, שרון מטנזניה.....שרררררוווווווןןןןןןןןןןןןןןן(אולי אם אני אצעק את תשמעי, איפה את???????????)
ואורית אוקו ערוסי (שלחתי לך מייל, מקווה שקיבלת אותו)
לוקחת נשימה עמוקה
ושיהיה לנו רק טוב:-)

מהודו. אנחנו נמצאים כאן כבר קצת יותר מש
באיזה איזור?
שווה לבקר? למה?
יש תוכניות.

תמרי יקרה,

אז כבר דיברתי איתך קצת היום והבנת שלא נעלמתי, אלא חשבתי שאת זו שנעלמה. בכל מקרה מצאנו אחת את השניה ואין מאושרת ממני!
שמחה לשמוע על התהליך שעברת ביום כיפור ועל התובנות החדשות.
מחכה לשמוע ממך תמיד....
ואגב....שצעקת כל כך חזק את שמי זה כנראה עזר, כי שמעתי!!!

שרון יקרה

בסוף עוד יתברר שאנחנו מכירות ממקומות אחרים, כל אחר הצהריים ניסיתי להזכר האם אני באמת מכירה אותך או סתם מדמיינת

לא הגעתי להחלטה (בינתיים) אני כל כך שמחה לשמוע ממך ומקווה שתבואי לבקר בבלוג שלי(והרבה)....
היום שמעתי משהו שזעזע אותי, לפני כמה ימים רצחו אצלנו מישהו(בחור לבן שנרצח באכזריות) , העניין כעת בחקירה אבל מרגע לרגע שומעים עוד ועוד פרטים שהופכים את הסיפור למוזר ומפחיד...

חבל לי על האיש ועל בני משפחתו שנמצאים הרחק מכאן ואני אפילו לא בטוחה, שיידעו אותם בשלב הזה שיקירם לא בחיים... האמת שאני פוחדת ולא רגועה מהרגע ששמעתי את הבשורה האיומה הזאת. ואני לתומי חשבתי שאנחנו מוגנים כאן, מסתבר שלא כל כך.

תמרי יקירתי, חג שמח

!
חזרנו לא מזמן מבילוי בסוכה שבנינו בחצר. נחמד לחגוג את החגים כאן- לחג יש משמעות אחרת- עמוקה יותר.
עצוב הסיפור על האיש שנרצח. לצערי כבר שמעתי כמה כאלה בזמן שאנחנו גרים באפריקה. מנסה לא לתת לסיפורים האלה להשתלט עלי יותר מדי....
מה שלומך? יש חדש בהתלבטויות?
בכל מקרה שוב חג שמח, ומחכה לשמוע ממך }{ .

בוקר טוב וחג שמח

אנחנו לא בנינו סוכה, אולי בגלל שאין לנו עדיין ילדים (משום מה בניית סוכה עדיין מתקשרת עבורי לילדות:-)) ואולי בגלל שאנחנו לא מרגישים את החג מפני שאנחנו לבד כאן...
שרון יקרה, מה שלומך ??? איזה כייף לכם שחגגתם בסוכה:-) מה שלום הבנות??? הן בטח מתלהבות מהחג...מהסוכה...
אנחנו עדיין מתלבטים וממתינים ומקווים לטוב.
אשמח לשמוע ממך ובכלל נראה לי שהבלוג הזה מתנהל ביני ובינך אבל זה מצויין...
הבלוג הפרטי של תמרי ושרון

גם אני כאן.
חזרתי אחרי כמה ימים בלי מחשב.
קיבלתי את המייל, ואענה בהקדם.

אורית יקרה,
אני שמחה לראות אותך כאן, מה שלומך ???

הי יקירתי,
המחשב שלי החליט לזחול היום וכל היום בכלל לא הצלחתי לגלוש באינטרנט. עכשיו סוף סוף נרשמת הצלחה אז מיד נכנסתי לבדוק את הבלוג שלך. התגעגעתי!
אנחנו בסדר גמור. הבנות גם בסדר, היו מאושרות מאוד מהסוכה וכל מה שהיה מסביב (הקישוטים והכל). הן כבר ממש ילדות קטנות ונחמד לראות איך הן ככה גודלות לי מיום ליום.
בקשר להתלבטויות אני חושבת עליך הרבה. אני ממש מקוה שבסוף תמצאו פיתרון שישמח אתכם.
בינתיים אני פה, לכל בעיה, תלונה, או סתם חברה.....
חג שמח!!!!!!!!

הי, מה קורה איתך? שוב נעלמו עקבותייך....
מחכה לאות חיים ממך, מתגעגעת!

5 דקות אין יותר לחם...ממש טרוף
למה לא לאפות לחם לבד? ואולי גם לגדל מעט ירקות?
גם טעים, גם בריא, גם נמצא וגם מעביר את הזמן...

בוקר טוב
שרון יקרה, לא נעלמתי...אני כאן מדי פעם...לא היה לי מה לומר(לשם שינוי:-) )חוץ מזה הבלוג הזה זז בעצלתיים וכמו שכבר כתבתי, נראה שהדו-שיח העיקרי כאן הוא ביני ובינך וגם אורית מגיעה מדי פעם:-) ...אני נהנית לדבר איתך, רק חשבתי שיש באתר עוד אנשים שגרים בחו"ל ומרגישים כמוני:-)
חוץ מזה תמיד שמחה לשמוע ממך, אז תשארי איתי .
אש"י ר שלום, האמת שמדי פעם אני מנסה לאפות לחם לבד, אבל הקמח גרוע וגם השמרים לא תמיד טובים...כך שלפעמים יוצא לחם ולפעמים לא...ולגבי גידול ירקות, באזור בו אנחנו חיים יש כמות משקעים של 7000 מ"מ(אני חושבת??)בכל מקרה האדמה כאן לא מתאימה לגידול ירקות, ולכן יש כאן קושי אדיר במציאת ירקות ופירות טריים וראויים למאכל...
ואם אנחנו מצליחים להשיג פרות/ירקות הם יקרים מאוד...
לכן שאנחנו מגיעים לביקור בישראל, אנחנו מתנפלים על פירות וירקות

שיהיה לנו יום קסום
ושהגשם כבר ייפסק...

לרגע התבלבלתי. משום מה כתבת בתור פלוני...אבל זו את וזה מה שחשוב.
שמחה שהכל בסדר וסתם אין לך מה לכתוב.
רק רציתי לדעת שאת כאן.
יום נפלא גם לך!!!!!!!

מצטערת, לא שמתי לב שנכנסתי בשם פלוני אלמוני
והעיקר שגם את כאן:-)
מה שלומך שרון????

גם אני כאן,כרגיל.
תמיד אומרים לי שהרבה קוראים ולא כותבים. אני מניחה שזה נכון גם לגבי הדף הזה.
חוץ מזה שזה מהווה מעין תרפיה, הכתיבה כאן, לא?

אולי תספרי מה אתם כן אוכלים.
בלי ירקות ולחם.
יש פסטות, אורז, ביצים, בשר? יש ירקות שכן יש, אולי לבישול?
מה אוכלים לארוחת בוקר בלי ירקות ולחם?
פתאום החיים שלי לא נראים כל כך קשים...

בוקר טוב ישראל, בוקר טוב אפריקה, בוקר טוב עולם:-)
היום השמש זורחת, למרות שהגינה שלנו מוצפת והאדמה כל כך רוויה ממים שאינה יכולה לספוג יותר, אז מעל הדשא נוצרה שיכבה גבוהה למדי של מים (מוזר ומעניין)... אורית, אני תמיד שמחה לראות אותך כאן:-) האמת שמאז שאנחנו כאן, למדנו להסתפק במועט, אוכלים מה שיש ומביאים מזוודות מלאות באוכל מהארץ(כל ביקור בישראל מלווה בקניות של אוכל).
לגבי הירקות, מדי פעם משיגים עגבניות במצב סביר (בסביבות 8$ לק"ג), העגבניות המקומיות לרוב רקובות/רכות מאוד ולא תמיד ראויות למאכל (אגב הן זולות יותר 2-3$), יש לרוב (אבל לא תמיד ראוי למאכל) כרוב לבן, בצל, תפו"א, תפו"ע, חצילים וקישואים. לגבי לחם, שטים ליבשת וקונים שם... למרות שאתמול עשיתי לחמניות טעימות, הצלחתי למצוא קמח טוב (כמובן שבחנות כבר אין את סוג הקמח הזה)... לגבי בשר יש מבחר קטן למדי... פסטות, אורז, ביצים יש...
אני חושבת שאנחנו מסתדרים טוב עם מה שיש, למדנו להעריך את הדברים הקטנים בחיים. שום דבר לא מובן מאליו...
ואם הייתי צריכה להגיע עד סוף העולם כדי להבין את זה, אז ההבנה הזו שווה הכל:-).
החוויה הזאת, החיים כאן במקום המבודד, הפראי והכל כך שונה, נתנו לי אפשרות לראות את החיים שלי מזווית ראיה אחרת.
לראות שהחיים הם לא שחור ולבן (כמו שחשבתי קודם), יש גוונים נוספים, יש חיים מעבר למדינת ישראל, יש אנשים שונים ומשונים, יש תרבויות שונות, ועם כל בליל החוויות האלו... למדתי לחיות...
התקופה שאני גרה כאן, היא שיעור חשוב מאוד עבורי... מרגישה את השינוי שחל בי... ומודה בליבי שניתנה לי ההזדמנות לראות הכל בצורה אחרת, רחבה יותר, עמוקה יותר, ריגשית יותר:-)
החיים נפלאים וצופנים בחובם הרפתקאות לרוב, פשוט צריך לאזור אומץ, לנשום עמוק, ולצאת לעולם הרחב:-)
יום טוב לכולנו.
ואם יש כאן קוראים נסתרים, אשמח לשמוע אתכם/ן

טוב אז אני לא נסתרת.....אבל אני פה.
וואו כתבת ממש יפה קודם ואני ממש מתחברת להכל. החייפ פה באפריקה לימדו אותי המון - על עצמי, על אנשים, על תרבויות, על בדידות אמיתית - מהי?, ועל כמה המדינה הקטנה שלנו היא הכללללל!
ואצלך נראה שהכל קשה כפליים.... ועדיין השינוי עשה לך טוב. אני שמחה לשמוע.

אצלנו הכל כרגיל, חיים מיום ליום והעיקר נהנים סוף סוף! הכרתי אנשים חדשים, יש לי חברות חדשות והכל יותר אופטימי....
(וואו מי האמין שאני אכתוב דברים כאלה.....אבל הנה זה קורה).
אז יקירתי אשמח לשמוע ממך. אה, אני אתקשר בקרוב!

שלום לכל האפריקאיות אי שם. רק כדי שתדעו שיש מי שקורא אתכן בסקרנות ושולח את תמיכתו מכאן. זה מרתק ואחר ונוגע בעומק הלב. אני גומעת את הסיפורים שלכן, אבל מרגישה משונה להתערב בהם. אז אני כאן. מניחה שעוד רבים רבים כמוני. תמשיכו לכתוב. אנחנו נעודד ונתמוך ונציץ עליכן מכאן, גם אם זה בשקט. בקצה החגים עוד מותר לאחל שתהיה שנה טובה, מגדלת, קלה ומשמחת. שיהיו עגבניות טעימות ולחמניות מתוקות במיוחד..

ערב טוב לכולן/ם
שרון יקרה, אני תמיד שמחה לראות אותך כאן, את, אורית ואני שותפות לגורל:-) שמחתי לקרוא שאת נהנית, ומכירה אנשים חדשים:-) איזה כייף ....
הלוואי עליי חברות... כן כן לא מצאתי את עצמי מבחינה חברתית, אני מכירה את האנשים כאן אבל לא הייתי קוראת להם/ן חברים/ות... יש 2-3 חברות שאחת מהן בחופשה ארוכה והשניה נסעה אתמול. מוזר לי שאני אוהבת את הבדידות(לפעמים) ולא מנסה ליצור קשרים עם האנשים כאן...
מחכה לטלפון ממך

אוריה יקרה, ברוכה הבאה
אני שמחה לראות שאנחנו לא לבדנו כאן ושיש מי שקורא את השטויות שאני כותבת:-)
תודה על התמיכה ואני אשמח מאוד לקרוא אותך, תרגישי חופשי... הקפה והעוגות עליי...
את מוזמנת לסלון שלי

שתהיה שנה טובה, שמחה ומאושרת
בריאות ואושר לכולנו
תודה שאתן/ם כאן עבורי

בשמחה, בשמחה.. אקפוץ אחה"צ מתישהוא, תכיני תה. בלי סוכר. בינתיים יומשמייח מארץ הקודש.

אוריה:-)
כשתגיעי התה כבר יחכה לך ואפילו עוגת קרם עם שוקולד

יום שמח וטוב ליושבים בארץ הקודש
מהיושבים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (ניגריה למי שלא יודע:-))

היה לי קשה לכתוב על הפיגוע בסיני, אבל בסופו של דבר החלטתי לכתוב... הייתי קצת מנותקת מאינטרנט ומחדשות, כך ששמעתי על הפיגוע יום למחרת.
מאז ששמעתי אני צמודה לאינטרנט, לכתבות, לסיפורים מאחורי האנשים שהיו שם, לדיווחים של CNN, BBC ...אין מילים שיתארו את הכאב והפחד.
ליבי ליבי עם משפחות ההרוגים, מאחלת החלמה מהירה לפצועים.
חשבתי על הרגשות שמציפים אותי, על הכעס שמחלחל על כל אותם האנשים שהתעלמו מהאזהרות הרבות (היה לי ויכוח על הנושא לפני החג, אני טענתי שיש התרעות ממוקדות וזה תמרור אזהרה ואין צורך להתגרות בגורל ומנגד טענו שאי אפשר להפסיק לחיות, החיים ממשיכים ושאסור לנו לפחד)...
עצוב לי כל כך, עלינו, על העם הנבחר שמתעלם מאזהרות, על העם שספג כל כך הרבה כאב, אסונות ופיגועים והפך אדיש...
גם כאן באפריקה, ממרחקים... אני מחוברת בעבותות לאנשים, למדינה שהיא הבית היחידי שיש לי בעולם כולו...
דווקא כאן ממרחקים, זווית הראיה שלי התרחבה, התעצמה והיום אני רואה דברים באופן שונה מבעבר...הכאב הוא אותו כאב, הצער הוא אותו הצער אבל התובנות וההבנות השתנו, קיבלו פרסקטיבה רחבה.
אני עדיין קוראת ומתעדכנת כל הזמן במה שקורה בארץ ובסיני, חושבת על המשפחות שהצטרפו למעגל השכול, חושבת על הפצועים שחזו בזוועות ועדיין לא מעכלים את גודל האסון. כל פיגוע הוא אסון, כל מוות של חפים מפשע בשם הטרור הוא אסון, והיום יותר מתמיד אנשים בכל העולם מתחילים להבין שהם לא מחוסנים מפני הטרור, אין גבולות, אין דתות, אין לאום, אין כלום... בטרור אין הבחנה בין אנשים...
עצוב וכואב
אוףףףףףףף מתי כבר יהיה לנו שקט ושלווה??!!

היום אני בפרץ כתיבה, בעצם לא כתבתי את הסיבה האמיתית שהתחלתי לכתוב באתר באופן טבעי.
הגעתי לאתר במקרה, במסגרת חיפושים על אנשים/משפחות שחיים באפריקה, חיפשי שותפים לגורל והגעתי לבלוג של אורית אוקו ערוסי המקסימה.
שם הכרתי גם את שרון המתחדשת (תתחדשי על הכינוי) וגיליתי שאני לא היחידה "ששורדת" באפריקה... התחלתי לקרוא באתר ואהבתי את החום, האהבה, ההבנה, הסביבה התומכת. מצאתי את עצמי יותר ויותר מתעמקת בחינוך ביתי, קוראת באתרים נוספים על הנושא, מתענינת בבתי ספר דמוקרטים...
אנחנו זוג נשוי טרי ועדיין אין לנו ילדים, לצערי! (מאחלת לעצמי כניסה מהירה להריון) אבל אני כבר מתענינת בחינוך בדרך אחרת... ההתלהבות שלי הביאה אותי לשתף את בן זוגי למרות שאני יודעת שהוא לא מתעניין בתחום, הופתעתי שהוא לא שלל את הרעיונות שסיפרתי עליהם... שמחתי מאוד.
נזכרתי בימי בית הספר, נזכרתי במורות שלי שלא ידעו לקבל ולהתמודד עם העובדה שאני חושבת באופן שונה מהן, נזכרתי במורות שהכריחו אותי לחשוב כמוהן ולחזור כמו תוכי אחרי דבריהן, נזכרתי במורות שלא תמכו בחשיבה יצירתית, שלא האמינו שיש כמה דרכים לאותה מטרה, שלא האמינו שיש ילדים אחרים, שונים שלא הולכים אחרי הזרם, שחושבים חשיבה עצמאית.
נזכרתי בבגרות בספרות 5 יחידות... המקצוע שכל כך אהבתי, נבחנתי בע"פ והבוחנת נתנה לי ציון של 90 למרות שציינה שהתשובה שלי היתה מצויינת. שאלתי אותה למה לא קיבלתי 100 והיא ענתה שהתשובה שלי לוקה בחסר ולא ציטטתי את כל מה שכתוב במחברת. שאלתי אם אמרתי משהו שגוי והיא ענתה שלא. אז בעצם הורדת לי 10 נק' בגלל שלא ציטטתי אותך??!!
נזכרתי ביועצת של חטיבת הביניים, שזימנה את הוריי ואמרה להם שאני מקרה אבוד ושכדאי לשלוח אותי לבית ספר מקצועי... הורי היקרים האמינו בי ושלחו אותי לתיכון טוב. בזכותי ובזכותם, סיימתי את התיכון עם ממוצע טוב ועם בגרות מלאה, המשכתי הלאה ורכשתי מקצוע, אח"כ למדתי באוניברסיטה וסיימתי תואר ראשון (שוב בממוצע טוב) והיד עוד נטויה

תוך כדי הקריאה של בלוגים באתר, הבנתי שאני לא מוכנה שילדיי (העתידיים:-))ילמדו במערכת החינוך הנוכחית ושאני אעשה כל שבאפשרותי שילמדו דרך אחרת, דרך של כבוד, סבלנות, סובלנות, בחירה, חופש, שמחה, אהבה, אושר.
אני עדיין טירונית בתחום ולומדת כל יום משהו חדש.
תודה לאתר הנפלא שפתח בפניי צוהר לעולם חדש וקסום.

שלום לך יקירתי,
שמחה לראות שהגעת לדף החדש שלי (עדיין מוזר לי... אבל אני אתרגל), עכשיו אפשר ממש לתקשר.....
משתתפת בתחושותייך על הפיגוע בסיני. בארועים קשים כאלה, תחושת ה"לבד" פה מתעצמת כל כך ומכבידה על הלב שגם ככה עמוס בהמון רע..... חוסר היכולת לשתף אנשים ברגשותייך, חוסר היכולת לצפות בטלויזיה בערוצים שמראים את האמת כולה ולא רק צד אחד של הדברים (בדרך כלל הצד שלהם...), תחושת האבל הלאומי, וכן גם הבדיחות השחורות יום אחרי...כל זה יחד יוצר מן תחושה נוראית של מה אני עושה פה בכלל? זה הרי לא מקומי.....
אז מבינה את מה שרשמת ומרגישה בדיוק כמוך.
ולגבי החיבור שלך לב"אופן" זה פשוט נהדר. הגילוי הזה שיש דרך אחרת ושהכל טבעי והגיוני פשוט מדהים בעיני.

הדבר היותר מדהים הוא שהאתר חשף אותי לאנשים מקסימים ומיוחדים ואת אחת מהם!
ממשיכה לעקוב תמיד!!!!!!!!!

אווווהההההההוווווו....יש פה מישהו? הכל בסדר?

נעלמת לך כמו הרוח....את לא יכולה לעשות לי את זה כל פעם.....

האמת שאני מתגעגעת! מקווה שהכל בסדר איתכם.
חיבוקים.

שרון יקרה, לא נעלמתי:-)
המחשב היה בתיקון ואח"כ נסענו לביקור בארץ(אנחנו בארץ

)
גם אני מתגעגעת אלייך
תשמרו על עצמכם

אוףףףף עוד פעם כתבתי בשם פלוני אלמונית
זאת אני תמרי:-)

אתם בארץ!!!
איזה כיף לכם!

>אורית מקנאה<

ואנחנו הנייטיבז מברכים את המבקרים הרצויים מאוד ושולחים שלומות לאלה שעדיין שם. ובעיקר מזכירים שאנחנו פה, ככה מהצד, בקשב ותמיכה. לא הבאתם אתכם גשם במקרה מאיפהשהוא בדרך? לדעתי כבר הגיע הזמן...

אורית יקרה, טוב לראות אותך...

ואוריה, התה והעוגיות מחכים לך:-)
והגשם נשאר לו אי שם במעמקי הג'ונגל באפריקה...

תמרי יקירתי!

אני ממש שמחה לראות אות חיים פה ממך. האמת שבשלב מסוים כבר התייאשתי והפסקתי להכנס לפה.
בכל מקרה אני שמחה שהכל בסדר, ואף יותר מזה- אתם בארץ!
התגעגעתי איליך מאוד, אשמח לשמוע עידכונים במידה ויש.
המשך ביקור מהנה ולא לשכוח אותנו פה....אלה שעדיין נמצאים במציאות שעולה על כל דימיון(-;

שלום לכולם/ן
חזרנו לאפריקה שבוע שעבר ובעוד כשבוע אנחנו עוזבים לתמיד(או לפחות עד שבעלי ימצא עבודה אחרת). קיווינו שהכל יסתדר, שלא נאלץ לחיות כל אחד במדינה אחרת, אבל מסתבר שזה לא התאים לבוסים. במובן מסויים אני שמחה לעזוב את המקום הנוכחי שאנחנו גרים בו, אני מרגישה שמיציתי את עצמי כאן.
למדתי, השכלתי, חוויתי, כאבתי ושמחתי ועכשיו הגיעה העת להמשיך הלאה, בגלל החששות והחרדות מפני המצב הכלכלי הקשה בארץ, רצינו להשאר תקופה נוספת אבל הגורל עוד כמה גורמים רצו אחרת, אז מה שנותר לנו הוא לקוות שהכל קורה לטובה, ושהדלת שנסגרת תפתח דלת חדשה במקומה או לפחות חלון:-)
אני משתדלת להיות אופטימית, אבל לא עובר יום ללא מחשבות על העתיד...
אני מוקירה ומעריכה מאוד את התקופה שגרנו כאן, למדתי שיעור חשוב מאוד בחיים, שיעור שלא הייתי לומדת אם הייתי נשארת במסגרת חיי הקודמים בישראל.
עברתי תקופה מיוחדת מאוד, הרפתקאה גדולה ומתמשכת, הכרתי אנשים מכל העולם, ראיתי וחוויתי תרבויות שונות, למדתי צדדים חדשים וישנים בעצמי ובבן זוגי, גיליתי כוחות נפש שלא ידעתי על קיומם, התמודדתי מול קשיים גדולים, מול מועקות, עצבות, בדידות, מחסור, גיליתי שיש בי פן אומנותי ואני נהנת ממנו, גיליתי שדווקא כאן בסוף העולם, ישראלים שונאים ומנסים להרע אחד לשני במקום לעזור, לתמוך ולהיות חברים, גיליתי שאפשר להתחבר לאנשים ששונים ממני ואפילו להנות מהשוני וללמוד ממנו, למדתי על סובלנות וסבלנות, למדתי על הקרבה וקירבה, למדתי על קצב זמן אחר, גיליתי צדדים טובים יותר וטובים פחות בעצמי, למדתי שהאינטואיציה שלי חזקה ומובילה אותי בדרך הנכונה, למדתי שלהיות אינדבידואלית זו הדרך שלי, למדתי לא לוותר עליי ולא להכנע לדעותיהם של אחרים, למדתי שאם אתה עושה רע לאדם אחר זה חוזר אליך בבומרנג. הגילויים, התובנות וההבנות שכתבתי הם חלק מהתהליך שעברתי כאן והיה לי העונג לחלוק אותו איתכם/ן...אני מאמינה שאני אמשיך לכתוב כאן ואשנה את הכותרת לחיים בישראל מציאות שעולה על כל דימיון

תודה שאתם/ן כאן איתי
שרון יקרה, התגעגעתי אלייך ואני מקווה שנשאר בקשר .
שבת שלום

וואו...ווואו...וואו....פשוט אין לי מילים!
קראתי את התובנות שלך מהתקופה באפריקה והתרגשתי מאוד. הרגשתי כאילו כל מילה יוצאת מהפה שלי. אני חושבת שאני עברתי את אותו תהליך (ועדיין עוברת), אני מתחברת לכל מה שרשמת. מה שכן לי עוד יש לבלות פה תקופה לא קצרה ואני בטוחה שאני אצא מפה מלאה בעוד תובנות וגילויים אלה ואחרים.
בכל מקרה, לא להיעלם לי אה...אפריקה ,ישראל בכל מקרה הקשר הוא דרך ה"גולם"...אז המשיכי לעדכן ונשתמע.
בהצלחה!!!

גיליתי שדווקא כאן בסוף העולם, ישראלים שונאים ומנסים להרע אחד לשני במקום לעזור
לצערי גם אני.

מאחלת לך שוב, המשך קל.
ועם שק כל כך מלא (של תובנות) בטוח תימצאי את דרכך בעולם.

@}

בוקר טוב,
איזה כייף לפתוח את הבוקר ולראות ששתי חברותי היקרות ביקרו אותי כאן:-)
אז בוקר טוב ויום קסום לכולם/ן ובעיקר לשרון ואורית:-)
שרון, אני לא נעלמת...רק משנה מיקום

ואולי מי יודע עוד נפגש בעיר המוצא שלנו....
אורית, תודה על מה שכתבת...
בקשר לישראלים באפריקה, לפני שהגעתי לכאן שמעתי המון סיפורים ולא האמנתי שישראלים יכולים להיות כל כך אכזריים ורעים אחד לשני, לצערי הרב ראיתי
במו עיני, התנהגויות מבישות ומזעזעות, חוסר פירגון, שינאה(למזלי אנחנו התרחקנו כל עוד נפשנו בנו מסיטואציות כאלו), קינאה, רכילות, נקמנות וכו'.....
כמובן שיש גם אנשים טובים ומקסימים אבל משום מה הם מעטים, ניסיתי לחשוב מה גורם לאנשיםלהתנהג כך, אולי זה הסביבה השונה?! אולי זו התחושה שבמדינת עולם שלישי שבה החיים מתנהלים בסדר הפוך וכל כך שונה ממה שאנחנו רגילים ומכירים, אפשר להתנהג איך שרוצים??!! אולי זו הישרדות??!!
ואולי זו מקריות שנפגשנו בכל כך הרבה אנשים מגעילים בתקופה כל כך קצרה??!!
לא מצטערת לרגע, אין ספק שהתקופה הזו חישלה אותי, אין ספק שמכאן והלאה אני אסתכל על החיים בעיניים אחרות מפוכחות ומציאותיות יותר.
ומה שנשאר לי עכשיו זה לארגן את החיים שלנו מחדש ואולי מי יודע יום אחד עוד נחזר לאפריקה:-)

ואולי מי יודע עוד נפגש בעיר המוצא שלנו...
אולי?.....נראה לי שבטוח!
אגב אנחנו נוסעים לביקור בארץ בינואר. אשמח לפגוש אותך אם זה אכן יתאפשר.
בכל מקרה אני ממשיכה לעקוב ונמצאת פה תמיד.

לגבי עניין הישראלים. אם זה לא היה אמיתי זה היה אפילו מגוחך. מזלי (או אולי לא למזלי....תלוי איך מסתכלים), בדאר יש כמות מזערית של ישראלים ולכן כמות הליכלוך לא ממש גדולה וגם אם לעיתים קיימת ניתן בקלות לטאטא מתחת לשטיח....
אבל כן זה אכן מוזר למה זה בעצם קורה....עם שיודע להיות מאוחד וקרוב כל כך בזמנים קשים, אנשים שיודעים להיות הכי חמים שאפשר וזה קורה בטבעיות מדהימה....דווקא במקומות שכוחי אל אלה בוחר להתנהג אחרת...

שולחת לך נשיקות!

טוב פלוני אלמוני זו אני בכבודי ובעצמי....
משום מה זה נכתב לי כך.

בקשר לישראלים באפריקה, לפני שהגעתי לכאן שמעתי המון סיפורים ולא האמנתי שישראלים יכולים להיות כל כך אכזריים ורעים אחד לשני, לצערי הרב ראיתי
זה לא "הישראלים באפריקה",זה פשוט מה שיש.גם בארץ.
לא רוצה להישמע בוטה, אבל ה"ישראלים באפריקה" הם מדגם מייצג של הישראלים בכלל, הרבה ליכלוך ומעט יופי.
גם אנחנו כאן בניירובי ניתקלים בזה, למרות שמשתדלים להתרחק.

מאחלת לכם שתמצאו את היופי בחייכם.

שרון ואורית יקרות,
ההכרות שלי איתכן מוכיחה שלא כולם אותו הדבר ושיש ישראלים מקסימים

יש לי העונג להכיר אתכן:-)
תודה על שאתן כאן

בלי הרבה מילים....

ה"ישראלים באפריקה" הם מדגם מייצג של הישראלים בכלל האמת שעם המשפט הזה קצת קשה לי להסכים. לא ממש מסכימה שהישראלים כאן הם ייצוג למה שיש בארץ. אנשים מגיעים לכאן מסיבות רבות ושונות- בדרך כלל כלכליות. המקום הזה עושה משהו לאנשים- מוציא מהם את כל הרע ומחביא את הדברים הטובים. בכל מקרה זה כבר נושא לדיון רחב. אז לא ארחיב את היריעה.
ההכרות שלי איתכן מוכיחה שלא כולם אותו הדבר ושיש ישראלים מקסימים זה משפט שאני מתחברת איליו לחלוטין!
תודה גם לך תמרי על החברה הנעימה|L|

ברוכה השבה הביתה, תמרי וברוכות אתן שם, הרחק הרחק.
מצער לשמוע מה שאתן מספרות על ישראלים שם. מוזר ומעציב וגם מובן בצורה מסוימת. נראה לי שאנשים כשהם הרחק מהעוגן שלהם, הם סוגרים את הלב ומניחים עצמם בעמדה של הגנה מכל דבר מחוץ להם שעשוי לאיים, מחד, או להעניק אשליה של בית.
לפעמים אשליה של בית, לפחות במחשבה, יכולה להיות מכאיבה יותר מאשר בדידות מוחלטת. היא מזכירה באופן עיקש את הבדידות שמאחוריה. היא מזכירה כמה הרחק אני מונח. עושה אותי חשדן ומבוהל ומתגונן. דברים שהלבד החריף מגדל בשפע. אז מוותרים גם על הכאילו בית שאפשר לבנות עם אחרים סביבך, כדי לא להיפגע יותר, כדי לא להתאכזב, כדי לא להזכר שזה לא המשפחה והחברים ההם שלי מהבית שחסרים כל כך. זה קצת מוזר, קצת מרוקן את עצמו, ובכל זאת בהיר לי באופן מסוים..
החזיקו מעמד אי שם. אנחנו כאן. ספרו עוד.
שבוע טוב לכן.

לפעמים אשליה של בית, לפחות במחשבה, יכולה להיות מכאיבה יותר מאשר בדידות מוחלטת
לי דוקא היה נעים לעיתים לבקר אצל ישראלים ולקבל "אשליה של בית".
נכון שזה הידגיש לפעמים את המרחק והניתוק, אבל זה היה גם רגע של שקט.

אני לא חושבת שמי שהיגיע לכאן פתאום,יום בהיר אחד,גם יוצא ממנו רוע.
הכל היה שם גם כשגרו בישראל. אולי כאן הם מרשים לעצמם יותר?
דוקא חשבתי שהישראלים יעזרו אחד לשני בגולה הרחוקה והמנותקת, הרי "כולנו באותה סירה". זה היה נראה לי הכי הגיוני. כך אני הייתי פועלת.
בקיצור, עצוב, אבל נכון.

אנשים מגיעים לכאן מסיבות רבות ושונות- בדרך כלל כלכליות.
ובגלל זה הם מכל הסוגים ומכל הארץ ויכולים להוות מדגם מייצג.
יש לי חברה שעזבה את ניירובי כחצי שנה לפני שאנחנו היגענו לכאן. היא היתה מספרת בדיוק על אותה אווירה לא נעימה בקהילה כאן, למרות שרוב האנשים כבר התחלפו מאז. איך מסבירים את זה חוץ ממה שאני אמרתי?

אוריה, את מוזמנת גם לדף המשך חיינו באפריקה.

אבוא בשמחה.

למרות שרוב האנשים כבר התחלפו מאז. איך מסבירים את זה חוץ ממה שאני אמרתי?
אני עדיין חושבת שהמקום פה עושה משהו לאנשים. אולי העמדה של ה"כוח" בעבודה, אולי המשכורות הגדולות יותר שאליהן לא היו רגילים בארץ, אולי אורח החיים הקל והפשוט, אולי העובדה שהחיים פה לפעמים נראים כמו קטע הלקוח מסרט, אולי כל זה ביחד גורם לאנשים להיות קצת רעים. מתחרים יותר, אגואיסטים יותר.

אגב שאני מדברת עם אנשים ממקומות אחרים בעולם הם גם טוענים לעיתים שינה מין תחרות סמויה בין החברים בקהילה... לא הגיוני ומוזר ככל שזה נראה, כנראה באמת למקום יש השפעה לא טובה.

זמן רב לא כתבתי, הרגשתי שאני לא מסוגלת לבטא את תחושתיי...הרגשתי כבדות מסוימת והעדפתי לשתוק.
אני כבר בארץ סיימתי את פרק אפריקה בחיי, סגרתי את המעגל הזה. ההרגשה משונה, שוב אני מתחילה מההתחלה, שוב אני בונה את חיי כמעט מבראשית, קצת מבולבלת לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל...יש לי עדיין פלאשבקים מהמקום ההוא, מהאנשים, מהארועים, מהסיבות שהרחיקו אותי במהירות כל כך גדולה מהמקום הזה...אני לא מתגעגעת ולא רוצה לחזור...שמחה להיות כאן, בארץ המובטחת...למדתי להעריך את הטוב שיש לנו בארץ, למדתי שכאן אני מרגישה בבית ואין מקום אחר על פני הגלובוס שאני ארגיש בו כך, למדתי לשמוח בחלקי למרות הקשיים, למדתי לראות את הטוב ואת חצי הכוס המלאה...
אחרי החוויה באפריקה, הטירוף בישראל נראה כגן עדן.
אפשר כבר לשנות את שם הדף שלי להחיים בישראל מציאות שעולה על כל דימיון

לילה טוב

הי יקירה,

טוב לשמוע ממך סוף סוף.
"אחרי החוויה באפריקה, הטירוף בישראל נראה כגן עדן"
מחכה ליום שאני אוכל לחזור לגן העדן....

בינתיים מאחלת לך המון הצלחה ותמשיכי לעדכן אותנו.

שרון יקרה
נעלמת לי
אשמח אם תשארי בקשר

תמרי יקרה,

הגעתי לכאן היום במהלך שיטוטי באתר....
נעלמת לי לגמרי וחבל לי מאוד על כך.
אם במקרה את רואה את ההודעה, אשמח אם תצרי עמי קשר.

שליחה על ידי איר* » 07 ינואר 2012, 01:00

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי ספרו לי קצת על החיים באפריקה תתנו טיפים אני יגור בלאגוס