מייק בר רב אשי

אנונימי

http://www.wildflowers.co.il/hebrew/gallery/[po]459 3[/po].jpg

כמה אתרים הקשורים למייק

מיכה לבנה בויקיפדיה
מיכה לבנה וטקסטים קשורים בויקיטקסט
פוסטים על מייק בבלוג של אורי הייטנר
יקיר הגליל והגולן : מייק לבנה הוא יקיר הגליל. ראוי הגליל שמייק הוא יקירו. מייק הוא גם יקיר הגולן – אף שלא זכה להגדרה פורמאלית כזאת. ואולי הגיעה השעה גם להגדרה כזו?
בא מאהבת ארץ ישראל : האהבה מוחשית בכל מילה היוצאת מפיו בעת שהוא מדריך, והאהבה הזו מידבקת. וכך משלב מייק את ידיעת ארץ ישראל ואהבת ארץ ישראל עם האהבת ארץ ישראל – הוא מאהיב את ארץ ישראל על תלמידיו ועל המטיילים עמו, כמו גם על קוראי ספריו.
סרט קצר לכבוד בחירתו ליקיר הגליל
אלבום לזכרו בפייסבוק
צמח השדה , אתר על צמחי ארץ ישראל, שמייק תרם לו רבות
רשימה של רוב הספרים שמייק חיבר
הגליל וצפון הארץ - ספר מייק לבנה - אריאל 195-196 כרך כפול של כתב העת לידיעת ארץ ישראל "אריאל", המוגש למייק.
גילוי איריס חדש בחרמון
מאמרים על חדר האוכל בקיבוץ , על הלבוש בקיבוץ ועל ההשכלה הגבוהה בכפרי הדרוזים בגולן (שכתב יחד עם ידידו פאיז אל ספאדי) באתר "אנשים ישראל".
ושם המבצר מצדה: חלק 1 חלק 2
ארצנו - מאמרים על הגולן ועל מצדה
תזכיר התנגדות לרכבל חדש בחרמון
מכתב בתפוצה המונית בעד הקמת השביל התלוי בבניאס
"יומן מסע קסם המצביע ל- טיול בקרואטיה - יומן מסע

דפים ברשת לזכרו

%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94%2C_%D7%9E%D7%90%D7%AA_%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%A6%D7%95%D7%A7-%D7%A7%D7%91%D7%A6%27%D7%99]הספד במותו של מיכה לבנה, מאת עירית צוק-קובצ'י : _כשנרד לשביל התלוי אזכור איך בטיול הראשון ירדת והצעת כתף למדרך רגלינו, כשנשחוק סוליות בין טרשים נהדרים תהיה איתנו, כשנתפעל מארכיטקטורה של קשתות במבצרים עתיקים נזכור איך כבשנו את מבצר נמרוד דרך חרכי הירי, כשכלניות בצבע מגנטה שוב יפרחו נדע שאהבת אותן, כשנלך במעלה הנחל כי כך רואים טוב יותר את המפלים, נזכור שזו דרכך, וכשנעלה בהר נזכור שאין עליות קשות רק כאלו שעולים אותן מהר מדי. תודה על מי שהיית. תודה על מי שתמיד תהיה![/u]
מת חוקר הטבע ומדריך הטיולים מייק לבנה - בהארץ : באחרונה זכה לבנה ב"אות יקיר הגליל" של המועצה האזורית הגליל העליון. הוועדה שבחרה בו כתבה כי "ללבנה השפעה רבה לקידום הסביבה והטבע בגליל, ולקידום ערכי הטבע בקרב דורות רבים של מטיילים ומדריכים, הן באמצעות איתור ופריצת מסלולי טיולים והן בכתיבת ועריכת ספרי ידיעת הארץ. ארץ ישראל הפכה עבורו מקריירה אישית להוויה רב תחומית, לעניין ערכי מתמיד".
מייק לבנה ב- "הבלוג של עננת - פרחים, פרפרים וכל מיני" : לי היה המזל לפגוש אותו מספר פעמים, ולהתענג כל פעם מחדש מהידע, הענווה, החן והחכמה של האיש המיוחד הזה.
דף זכרון למייק באתר צמח השדה יומיים לאחר עלייתו של אתר צמח השדה לרשת האינטרנט ביוני 2006 התנדב מייק לכתוב את הערכים ומהלל לצמחים שכה אהב, קצב העבודה שלו היה מדהים, הוא הספיק לכתוב כ-1000 ערכים תוך כדי התמודדות עם מחלתו.
דף במלאת 30 לפטירת מייק באתר צמח השדה : מייק, בפי כל מוקיריו, היה איש הארץ הזאת בכל מאודו ונפשו. הוא ידע את הארץ, אהב אותה והעמיק לחקור בה כל חייו. הוא זה שהיה אחראי לחלק הארי של המידע שמגיש לכם אתר "צמח השדה."
מרכינים ראש לפטירתו של מייק לבנה באתר צמחיית ישראל ברשת_ של האוניברסיטה העברית: _מייק- מעיין ברוך של ידע ואהבת הארץ על כל הבטיה.
מייק לבנה באתר אבלים : מרכין ראש לזכרו של מי שלימד אותי את סודותיו של המעוז האחרון.
מייק לבנה - יהי זכרו ברוך בבלוג של תופרת חלומות בתפוז: אני אישית עוד לא מצאתי את המילים לתאר. רק התחושה הזו שהוא איננו ושבנוסף לבני המשפחה האבלים, והאנשים שמייק הדריך והלהיב באהבת הצומח ובאהבת הארץ, שגם הפרחים וההרים נשארו קצת יתומים.
מייק לבנה בפורום הטיולים שלנו: אכן זו מכה קשה וכואבת לכל אוהבי הארץ על כל תחומיה -- טבע, היסטוריה, טיולים, ובקיצור ידיעת הארץ. מייק, שהיה תמיד צנוע, חברתי, אהוב על כל מכריו, היה אוטודידקט אמיתי.
story]איפה ישנם עוד אנשים... fbid[/po]=206422902723935&id=275428460782 בפרופיל של אגמון החולה, בפייסבוק: מייק הרצה והדריך בקורס המדריכים של אגמון החולה במשך שנים רבות. כולנו תלמידיו. אוהבים.
page]מייק, המעיין הברוך יקיר הלבבות נטמן בלב תבנית נופו 4699[/po].aspx?c0=19090&bsp=15392&bss333=15392 מאת אפרת בדיחי, מקשת, מתוך עלון הגולן "שישי בגולן": גם האביב מת איתו, ומשהו מאביב הנעורים שבכולנו, אוהביו.
pdfonline]בדרכיו 608[/po]/ מתוך שישי בגולן, מאת דודי בן עמי, מקצרין. יש לדפדף לעמוד 35, בצד השמאלי של הדף, לצד דבריה של אפרת בדיחי: למורה דרכי שנפטר, מייק לבנה, בעקבותיו הלכתי גם בלכתי בראש
110505]מייק לבנה הלך לעולמו mike livne[/po].htm מתוך העיתון הקיבוצי "הזמן הירוק": חבר מעיין ברוך, מדריך טיולים, מראשוני החופרים באתר מצדה, איש החברה להגנת הטבע, עורך הירחון "טבע וארץ", מחבר ספרי טיולים. אמרו עליו, שלטייל איתו זה כמו לטייל עם סוללת מומחים.
החרמון - מספר מילים לזכר מייק לבנה במדור "טיולים פה ושם" של גילי סופר: לבנה היה מאותם מאגרי מידע חיים המהלכים בינינו. קשה לי להימלט מהמחשבה שעם כל ההערכה הרבה שאותם אנשים זוכים לה בקרב חוגים מצומצמים עוד בחייהם, במקרים רבים רק אחרי מותם מתחוור הפיספוס.
איש הגליל ואהבת הארץ הלך לעולמו מאת רונית יהל, מתוך "מידע 8" (יש לדפדף לעמוד 32): ארץ ישראל הפכה עבורו מעיסוק אישי להוויה רב-תחומית ולעניין ערכי. הוא היה ארכיאולוג, חוקר טבע, מורה דרך וטייל נמרץ בשבילי הארץ
שביל מסומן - לזכר מייק לבנה ואורי דביר, מתוך "ארץ וטבע". אוֹרי ומייק לימדו אותנו שבכל מקום יש סיפור מרתק וכל סיבוב בחוץ הוא טיול מלא עניין. ואם, תוך כדי טיפוס לגבעה או הליכה בוואדי, נתקלים באיזה רוג'ום חשוד, ערימת אבנים לא מוסברת, צריך לעצור, לבדוק, להתעניין. כך הם היו עד יומם האחרון. צועדים לעבר הרוג'ום הבא, מספרים להולכים איתם את סיפורו המרתק.
%D7%A9%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95_%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%9D#.D7.9E.D7.99.D7.9B.D7.94_.D7.9C.D7.91.D7.A0.D7.94]מיכה לבנה בדף ויקיפדים שהלכו לעולמם בויקיפדיה: _מיכה תרם לוויקיפדיה בחודשיה הראשונים בשנת 2004. בין תרומותיו הערכים נחל חרמון, נחל דן, צמחים מוגנים בישראל[/u]

דף בית אישי וגם דף זכרון

מייק (2003-07-30T19:05:00):
איזה פלונטר!
אנסה לצאת מן הסבך.
הצרה היא שאני עצמי אף פעם לא מצליח לזכור מי הוא מי. למשל שאבא של יותם זה הבעל של ... וידיד ותיק של ... ושל .... עוד מימי ההשתטות המשותפת על הבמה.
מזל שאשתי מכהנת גם בתור המזכירה האישית מאד שלי, והיא לא מתעצבנת הרבה כשעליה להסביר לי אותו הדבר שוב ושוב.
אז איך אני משתלב בעסק?
בקושי. הן אני שייך לדור אחר, ורואה עצמי כזקן השפוטים על (של?) "באופן" ו"מה חדש". והנה מתברר לי יום כהה אחד שחתימתי "מייק" איננה מאפשרת לי לפתוח דף-בית. מה עושים?
בקיר המערבי של דירתנו קרוע חלון גדול, הפונה אל נופו הנהדר של רכס הרי נפתלי. מולי נשקף הר שִׁנְאָן, הגבוה בהרי נפתלי. בהר שנאן קבורים, כידוע לכולכם, התנא הנודע רב אשי ובנו, ויש אומרים גם רב פפא. בתחום לבנון, 10 מ' מעבר לגבול.
אז מייק בר רב אשי זה בכלל לא בגלל קברו הנשקף נוכח עיני 20 פעם ביום, אלא זה פשוט ראשי-תיבות של אבא של יונת. כן, גם אש"ע (אבא של עודד, וכן של עוד שנים שאינם כותבים – עדיין – בפורום), וגם חש"ר (חם או חותן של רועי), וכמובן בשאש"י (בעלה של אמא של יונת). וגם קנשת"י (קורא נלהב של תוספות יוםטוב).
כמובן, קורא נלהב גם של רבים אחרים, כמו אחיק וכרמיתמ וגילה יער וירמיהו (הנביא מענתות, היינו של כל הענתות), ועוד רבים. וגם מדלג כפייתי על כמה אחרים.
סש"ג.

> גילה תוהה מה זה סש"ג, ולמה ענת לא רואה כמה ר"ת מפוזרים פה <

זה, אם אינני טועה, מחווה לס.ש. יריב, הלא הוא בן-גוריון... לא כן?

אכן, זה סבא של ג.
ברוך הבאבא!

הו! טוב שיש פה מישהו דובר-השפה. תודה על התרגום.

ואללה! תודה...

ובכן ככה: אם אני לא טועה, "קלא אילן" זה שם של חומר שממנו היו מזייפים בימי התלמוד את הצבע של התכלת בציצית. חז"ל יצאו בשצף-קצף נגד מי שלבש קלא אילן וטען שזו תכלת. אבל אני אברר יותר.
למה מעריץ? כי זה בכל זאת שם הזוי לחלוטין, לא?

אגב תכלת של ציצית, אתמול היתה תוכנית שהראו איך מייצרים את התכלת (המאוד יפה, אגב) לציצית. הורגים חלזונות מיוחדים בשביל זה, ידעתם? הם מפיקים את הצבע... זה לא קצת התאכזרות?

מה, עד היום מפיקים מהחלזונות?
לא יכולה לשכוח את התיאור של העיר הצפונית (צור? עכו?) שקליפות החלזונות מקיפות אותה בימי קדם.

אז מסתבר שכן, עדיין משתמשים בחלזונות. חנות שמוכרת ציציות מחזיקה אקוואריום גדול מלא בחלזונות. מוציאים אחד, ומפיקים ממנו את הצבע.

>פעם חשבתי לקרוא לילדה שלי תכלת... היום אני כבר לא בטוחה<

הנה התלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"א, עמ' ב':
אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור - אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בגוי ומלוה אותם לישראל ברבית, וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא.

בשמת -
זה לא בדיוק ש"עד היום" מפיקים מחלזונות. למעשה, הידע על הפקת התכלת אבד ויהודים הלכו ללא תכלת בציציותיהם למשך מאות בשנים. במהלך המאה-ומשהו שנים האחרונות החלו נסיונות שונים לשחזר את התכלת. כיום יש שתי גישות: האחת היא של האדמו"ר מראדזין - שטוען שהתכלת מופקת מסוג של דיונון. כיום, דעתו נחשבת דעת מיעוט, וכמעט רק חסידיו (ואולי גם חסידי ברסלב) הולכים עם "תכלת ראדזין". הדעה השנייה - שאינני זוכר של מי היא - אכן טוענת שהיא מצאה את סוג החלזון שממנו היו מפיקים תכלת בעבר הרחוק. רוב מי שהולך עם תכלת - הולך עם התכלת הזו.
אבל בעצם, רוב הציבור הדתי והחרדי הולך בלי תכלת. וחלקו (בעיקר מהצד החרדי) אף יוצא בשצף-קצף נגד הנסיונות "לחדש" את התכלת (שכן המסורת היהודית אמרה שהתכלת אבדה ותשוב רק לעתיד לבוא - אז איך ניתן להשיבה ככה סתם? כפי שניתן לנחש, הרבה מהשיח סביב התכלת - משני הצדדים - טעון בשאלות של "גאולה" וכאלה). מצד שני, טוענים המצדדים, התכלת היא מצווה דאורייתא - ואם יש סיכוי של יותר מ-50 אחוז שאכן זו התכלת המקורית אז "ספק דאורייתא לחומרא" (=אם יש ספק על מצוות דאורייתא, אז מחמירים) ואין לנו רשות לבטל מצווה מן התורה.
אוף. שוב נאמתי.

תתחדש!
ותודה

מייק - אולי אתה תדע איזה חרק פגשה תי תי בטיול שמתואר בדף חיות בטבע?

סליחה על ההתפרצות, אבל זה נשמע כמו "הציור השבועי לילד"!
"אולי אתם ילדים תוכלו למצוא את דני שהלך לאיבוד בציד הפילים בג'ונגלים של אפריקה"

סליחה על הניסוח P-:
אתם יודעים שזו שאלה למומחה, ולא ל"אתם ילדים"...

גילה, תי תי,
זה מצטייר לי כמו חיפושית, ויש כמה וכמה מועמדים, מינים של חיפושיות בצבע ירוק או עם צבעים פיזיקליים כמו הנוצות של צופיק זכר (וגם הצואר של סתם יונה, ועוד). אולי היתה זו נחושתית - חיפושית מבריקה ממשפחת הפרחיות (זבליות-פרחים)? אבל יש חרקים מתאימים לתאור גם מבין הברקניות, הרפואניות והגדיות. צילמתם, נכון? אז תשלחו לי את התמונה, או אולי יותר טוב לרני, או לאוניברסיטת תל-אביב, אם זה יותר קרוב לכם.
העיקר שהילדים התעניינו.

עפר אני לרגליך בר בה אבא.

תתחדש @}

מייק - שאלה חצי מקצועית, אפשר?
איך קוראים לאיצטרובל של ברוש? (העגולים האלה, שמשחקים אתם, מסתבר, בשבועות).
ביידיש יש לזה שם משלו - באָבקעס.

גילה,
מייק ישן אז אני ממהרת לענות: כמה מפתיע - איצטרובל!

מאז בדקתי גם בזהרי.
באא"ש, ד"א - יש בערך "איצטרובל" תיאור של איצטרובל של אורן.
אין איזו מילה עממית? (אולי זו בכלל שאלה לדף טושים זה הדק).

לעזזאל, נמחק לי הכל!
אנסה לשחזר:
את המונח "אצטרובל" הקצו ל"פרי" של המחטניים.
מדוע "פרי" במרכאות? כי בוטנאים מכובדים מסרבים להכיר באצטרובל כפרי, "כי פרי מוגדר... וצריך שיהיה לו....", ואילו אצטרובל אין לו, והוא שלב קצת פרימיטיבי, הקודם לאמצאת הפרי המשוכלל.
בוטנאים אחדים אפילו מתעקשים לקרוא לעצים אלה לא "מחטניים" (מה שבאמת לא מתאים לברוש, למשל, שעליו אינם דמויי מחט אלא דמויי קשקש), והם מצמידים להם את הכינוי "אצטרובלניים", מה שהופך את העניין לטעוּן מעגלי.
באבקעס הוא כמדומני כינוי לכל מיני כדורים קטנים, למשל גם פרי האזדרכת. אברר, יש לי חבר ששם משפחתו היה באבקעס, לפני שהפך לברקן.
ומי יכול לספר לנו איך קוראים לאצטרובל של ברוש בירושלמית? ברחובותית? בחיפאית (או חיפנית, או חיפתית, או חיפית)? בגבעתיימית?
ומה אפשר לעשות בבאבקעס של הברוש, מלבד קרבות-רחוב?

תודה,
הנה עוד קצת מידע שעלה בחיפושים:
ראשית - מסתבר ששואל השאלה המקורית בכלל התכוון לבלוטים (של אלון). איך הוא תרץ את הטעות? "את ההבדל בין ברוש לאלון לא מלמדים בחוג טבע שבחיידר".
שנית, ברוסית, "בוב" הוא פול (הצמח, שרק היום גיליתי שעד כה הכרתי את שמו רק בערבית P-:). כפי הנראה זה המקור למילה היידית "באָבקעס" (קמץ א, כן?).

גוגלך, בחיפאית.

אצלנו - אצטרובלים. ייקים או לא?

כרמית,
זה ה"אצלנו" של פעם. איך אומרים ב"אצלנו" של עכשיו (הם לא ייקים, נכון?)?

אתמול דיברתי עם שכנינו. כשהזכרתי איפה היינו לפני כמה ימים זה הזכיר להם שהיו בטיול איתך בגולן (עג'ה? כתבתי נכון?). מאוד התרשמו מהמדריך שלהם. לא יודעת באיזו מסגרת. אם כי הוא זכר את שמך עם יוד בסוף (שם המשפחה), משום מה. גם התרשם מספריך.

בשמת,
כותבים ע'ג'ר ומבטאים בערך רג'ר (את יודעת, האות הגרונית הזאת שבין "ע" ל"ג" ל"ר": רג'ר, מרר, עזה).
זה הכפר העלאווי שהיה בחדשות בשנה האחרונה. מייק הרבה להדריך בו קבוצות מטיילים עד שהפוליטיקה הגלובאלית חצתה את הכפר לשניים ואסרה על ישראלים להכנס אליו. יש לנו ידידים שם.

שלום מייק,
יש לי עוד שאלה
(תעצור אותי כשימאס לך...)
חטמית זיפנית. מישהי אמרה לי (שבעלה אמר לה) שקוראים לה גם "דגנית הבקר" וגם "מגדל פעמונים". האם נכון, או שהם מדברים על צמח אחר?
הדבר היחיד שהעלתי בחכתי (ואני אמשיך בדיג) הוא ש"דגנית" היא כינוי של דרדר.
תודה

גילה,
בשנות העשרים למאה העשרים פרץ גל של מורים רבי-השראה, שהציעו לתלמידיהם - כל מורה בנפרד - שמות עבריים לפרחים. היו שהציעו לחטמית את השם "ורד הקציר", אחרים קראו לה "מגדל-פעמונים", והוצעו בודאי שמות נוספים, אינני יודע את כולם, כמובן. חלק משמות אלה עברו מדור לדור, ועודם לוחשים כגחלים פה ושם, וזה לגיטימי לחלוטין, אולי אף מבורך. כי שם אינו רק תקשורת, אלא גם תרבות.
ב1928 התכנסה ועדה מטעם "ועד הלשון העברית" (שקדם ל"אקדמיה ללשון העברית") ובה בוטנאים, לשוֹנָאים ואכפתאים. היו"ר היה ח"נ ביאליק. ועדה זו בחרה בשם חטמית, ומאז כל יתר השמות הם "לא חוקיים" (ומי כלקוחות פורום זה יודעים להעריך את מגבלות ה"חוקי").
הסוג חטמית כולל מינים אחדים דומים מאד זה לזה, וגם למקצוענים קשה להבדיל ביניהם. כך שאולי מה שאנחנו קוראים לו "חטמית זיפנית" חלקו אכן חטמית זיפנית, אך חלקו חטמית קרחת וחלקו חטמית מאוצבעת. לא קריטי.
מכל מקום, זה פרח יפה, בולט בנוף הארץ, פורח בשעה שרבים מפרחי האביב האחרים כבר נבלו, ויש אומרים שהוא הפרח הגדול ביותר בארץ (לי אישית יש מועמד אחר).
שיהיו לך חיים מלאי פרחים ושאלות, תמיד אשמח להציע תשובות.

תודה (-:

(אני, כמובן, סקרנית לדעת מיהו המועמד שלך. וגם - מה זה "גדול"?)

בעיני "מגדל-פעמונים" פי אלף מתוק (וקולע) מ"חטמית זיפנית".

שלום מייק , יש לי גם שאלה:
מהו שמו העברי של צמח האמרנט?
הוא גדל בר בצפון, נראה הכי פושט והכי לא אכיל בעולם, ומספרים לי שהוא גם אכיל, גם טעים מאד וגם בעל ערך תזונתי גבוה.

בעיני "מגדל-פעמונים" פי אלף מתוק (וקולע) מ"חטמית זיפנית".
גם בעיני. בכלל, איזו חוצפה לקרוא לפרח אריסטוקרטי ומרשים כל כך בשם הדוחה "חטמית זיפנית"...

גילה,
דגנית הוא השם העממי לדרדר כחול (יש כמובן דרדרים אחרים, שכן דוקרים). עד כמה שזכור לי היא גדלה בשולי שדות מעובדים, ומכאן שמה. ואני אישית מעדיפה גם במקרה זה את השם העממי.

גילה,
כשני תריסרי מיני דרדרים בארץ, רובם דוקרים מאד, ותפרחותיהם בצבעים "רגילים" כגון צהוב, ורוד, סגול. שני מן המינים בארץ הם עם תפרחת בצבעי כחול נהדרים, והם גם כמעט לא דוקרים: דרדר כחול ודרדר ססגוני (האחרון רק במרומי החרמון). מין כחול שלישי, שאינו גדל כלל בר בארץ, ידוע באירופה כעשב-בר בשדון דגן, ולכן כונה "דגנית" או "דגניה", וממנו העבירו בטעות (מובנת, אך לא מוצדקת) את השם גם לדרדר הכחול שלנו, שדבר אין לו עם שדות-דגן.
פרח גדול הוא פרח שהמרחק מבסיסו ועד קצהו הוא גדול, במלים אחרות אורך עלי הכותרת שלו גדול. המועמד שלי הוא סתוונית בכירה, פרח יפה ומיוחד במינו מבחינות רבות, וסיפורו חורג ממסגרת זו.

ענת,
אמרנת Amaranthus הוא צמח ששמו העברי הוא ירבוז. השם ירבוז הוא עברי קדום, מן התוספתא (כלאיים), שם הוא נחשב כירק-מאכל, ומשערים שהכוונה לאמרנתוס, לא בטוח. לירבוז איזה 50-60 מינים בעולם, רבים מהם פלשו לארץ במהלך המאה ה-20 כ"עשבים רעים" בשדות ובשולי-דרכים. פרחיהם זעירים, לרוב ירוקים ומואבקי-רוח, ולכן אינם מעניינים לנו, פרט למינים בודדים, שפרחיהם אמנם קטנים, אך צבעוניים מאד ומרוכזים בהמוניהם, ואכן מגדלים אותם כפרחי-נוי. אפשר לאכול את הנבטים ואת העלים והענפים הצעירים והרכים של כמה מינים כגיוון לסלט, ויש אף האוכלים זרעים של מינים אחדים. לא ניסיתי.

אני בורת בשם 'ורד הקציר' מקסים וקולע.
זהו אחד הפרחים האהובים עלי ביותר אבל שמו המכוער המאיס אותו עלי.
מעתה הוא יהיה ורד הקציר ותשוב אליו תפארת ימיו כקדם.

בקי,
ורד הקציר הוא אמנם שם יפה, אבל לא קולע. השם "ורד" שייך לפרח שונה לגמרי, ומוכר לכל. זה כמו לקרוא לארנבת שפן, או לחתול אריה... וגם אין לו שום קשר עם קציר, כי הוא גדל באזורי בר. לכן אני מעדיפה את השם "מגדל הפעמונים", שם ציורי וגם מתאים למראהו. (ובכל זאת אני ממשיכה לקרוא לו חטמית...)

ורד הקציר זה כמו חזיר ים... אגב, אני מכירה את שני השמות - ורד הקציר וחטמית זיפנית. בגלל זה מתבלבלת תמיד עם נזמית לופתת שזה צמח אחר לגמרי אבל מזכיר לי בשם (אף ונזם).

מייק תודה על התשובה. אשלח לך עם יונת את מה שראיתי שמבשלים. זה גדל לצד כל מדרכה, ונראה כאמור, לא טעים בכלל. עוד לא ניסיתי. אומרים שזה היה הירק העיקרי בתזונה של המאיה או משהו כזה . (צריך להכניס קצת אקזוטיות לצמח העלוב למראה הזה אז אולי זו רק פרסומת...(-: )

אומרים שזה היה הירק העיקרי בתזונה של המאיה
ענת וכל היתר,
זו הזדמנות נהדרת בשבילי להמליץ על ספר מעניין בשם "רובים, חיידקים ופלדה" מאת ג'ארד דיאמונד. ספר המאיר את תולדות האדם מהבט מקורי של תולדות ביות צמחים ובעלי-חיים והתפתחות הטכנולוגיה. הוא שואל מדוע ניצחו קומץ אירופים את מיליוני האינדיאנים האמריקאים, כולל אימפריות אדירות כמו המאיה והאצטקים, ומדוע לא כבשו האינדיאנים את אירופה. תשובתו היא, כי לרשות האמריקאים עמדו כחומר-גלם לתירבות רק צמחים לא מוצלחים כמו כף-אווז (כן, גם תירס, חמניות ותפוחי-אדמה, אך הוא מסביר מדוע זה לא כמו חיטה) וחיות כמו הלאמה, בעוד שהתרבות האיראסית התפתחה בזכות תירבות של החיטה, הסוס, הכבש, העז והפרה.
נשמע מופרך? זה בגלל הקיצור. תקראי את הספר עצמו (מצד שני, הוא מגזים קצת באריכות-יתר, שכנוע-יתר ונידג'וס, כמו תאומו "הגל השלישי").
שנה טובה!

פרופסור מיכאל הר-סגור אומר שהאירופאים ניצחו את האינדיאנים כי הם הביאו איתם מחלות שהיכו באינדיאנים. (באמת מתכניות "שעה היסטורית").

אכן, גם אני מכירה את המחקר על המחלות.
במיוחד מדובר בהצטננות ובשפעת הכי פשוטות.
האינדיאנים לא הכירו את הוירוסים האלה, שהלבנים הביאו איתם מיבשת אירופה, והם מתו בהמוניהם מהמחלות האלה.
למען האמת, בראשית המאה העשרים מתו מליונים באירופה משפעת. כולל בנימין זאב תיאודור הרצל.

כן, בספר הנ"ל ("רובים, חיידקים ופלדה") הוא מפתח נושא זה עד לזרא.

מישהו עשה סדר מבורך בוויקיפדיה, והעביר את הערך שהיה קודם "ארץ ישראל" לערך חדש - ישראל .
שני המאמרים שלך נכנסו בערך החדש של %D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C]ארץ ישראל (עם לא מעט קישורים) ו- %D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C]תחומי ארץ ישראל

כמה הערות אם אתה רוצה לערוך את הדפים:

כאשר מוזכרת פלסטינה, אפשר להזכיר שהמוצא האטימולוגי של המלה בא מ- ארץ פלישתים.
כדאי להפוך כל מונח במאמרים שלך לקישור (קישור ריק, אשר מזמין לכתוב ערך). כך, למשל, אפשר להפוך לקישורים את "ארץ ישראל" (בתוך המאמר על ארץ ישראל עצמו), אבל גם מדינת ישראל, 1948 (שנים הן נושא לגיטימי לערך בוויקיפדיה), וכן "המדבר הסורי-ערבי", "בקע ים המלח", "עבר הירדן המערבי", "עבר הירדן המזרחי". בדף "תחומי ארץ ישראל", חלק מהמונחים ששמתי לב שכדאי להפוך למוצבעים הם "בקע ים המלח", כל האזורים בארץ (אדום, מואב, עמון, גלעד, גולן, נגב, יהודה ושומרון, הגליל), "ביו גיאוגרפיה", "היסטוריה מדינית", "דוד" (להפוך לדוד המלך), "יאשיהו", "ינאי" ועוד ועוד.

בשמת, הפתעת אותי שהרצל מת משפעת. תמיד חשבתי שמסקרלטינה.
עודד, הצעתך לאביך היא חומר מרתק בהקשר של הרצאה על וויקיפדיה . יותר מעניין מהפרדוקסים וממחיש בצורה חיה ומסקרנת את המבנה והאפשרויות.

מייק,
שאלה על תפוח: האם תמיד עם 6 זרעים? אם כן - איך זה חי בשלום עם 5 עלי כותרת וגביע?
(כדי לחסוך לך הקלדה - קראתי בזהרי הכל ורדניים (הוא ורדני, באמת?), כמו שציפיתי, תפוח לא מופיע שם).
תודה.
[מיותר לציין שבמשך הימים הקרובים אבדוק את התפוחים שלנו. אם כולם יהיו בעלי 6 זרעים, השאלה תשאר בעינה. אם לא, אבטלה]

(ילד קטן אחד בשוויץ ישב, חתך, וספר)

השאלה מבוטלת.
ברור שלא תמיד 6 זרעים!
השאלה המעודכנת היא: האם תמיד עם 5 קשׂווֹת?
(וזה חי, או לפחות צומח בשלום: למשל פטל. עובדה.)

> גילה מודדת מילה חדשה <

היי גילה,
לתפוח 5 עלי-שחלה, המתפתחים בפרי לחמש מגורות. בכל מגורה 2 זרעים, אך לא תמיד כל הזרעים אכן מתפתחים. לכן יש לתפוח זרעים אחדים, מקסימום 10.
כך שהמספר 10 אכן "חי בשלום" עם מספרם של עלי הכותרת, וזה שלא תמיד ממצה התפוח את כל הפוטנציאל שלו - הרי זה מה שקורה גם לנו.

תודה!
והאם יש קשר בין מספר עלי השחלה למספר עלי הכותרת?
(הבנתי שלא, זה נכון?)

גילה,
אני בשה ונכלמת: מה זה קשוות?

מזהרי:
קַשׂוָה: חלק מדפן הפרי, הקשוות נפרדות או ניתקות זו מזו עם הפתח הפרי.

אה, זאת הדלת הפצפונת שמאחוריה חבוי הזרע?

אין לי מושג. פגשתי במילה לראשונה אתמול.
למיטב הבנתי, למשל, בתרמילים למיניהם, שני חצאי התרמיל הם קשוות.
אני לא יודעת מה קורה לתפוח אם נותנים לו להפתח לבד, אז אני לא יודעת אם יש לו קשוות.

דגנית הוא השם העממי לדרדר כחול (יש כמובן דרדרים אחרים, שכן דוקרים). עד כמה שזכור לי היא גדלה בשולי שדות מעובדים, ומכאן שמה

פתאום האירה לי הברקה:
רחל המשוררת חיתה בדגניה זמן מה (אני יודע שזה משפט טעון, אך נדלג על זה כרגע).
רחל כתבה שיר מרטיט "ספיח", ואני מצטט (מהזכרון, כך שסליחה אם יש אי-דיוקים):

הן לא חרשתי
ולא זרעתי
לא התפללתי אל המטר -
ופתע, ראו נא!
שדותי הצמיחו
דגן ברוך שמש
במקום דרדר.

השילוב הזה של דגן ודרדר (=דגניה) - היתכן שהוא סתם מקרה?
אם אינני טועה למדה רחל חקלאות בצרפת, ושם גדל דרדר כחול בשדות הדגן כעשב-רע.
האם מישהו כבר הוציא פטנט על פרשנות זו, או שהצלחתי לתרום משהו מקורי?

מייק,
לא נראה לי.
דווקא משתמע מהשיר שרחל מתייחס לדרדר שלנו - קוץ בשדה בור, שזה מה שצומח בדרך כלל כשלא חורשים ולא זורעים.

אמא,
אולי מתייחסת רחל לשתי המשמעויות של דרדר? חוקרי ספרות ומורים ידברו על רובד נוסף וכאלה.

>כמה משעשע לשוחח דרך הלוויין, כאשר את ישנה בחדר הסמוך<

הי מייק,
בענין השרת שמחק - ראיתי שזה כבר קרה לך פעם (כן, קצת קראתי כאן מעל

), אז ראשית - הזדהותי ואהדתי המלאות. עכשיו - המלצה + הסגרה עצמית - כשאני מתחילה לכתוב כאן, ורואה שיוצא ארוך (בעל כורחי, בחיי), אני עושה copy וכך לפחות מה שכתבתי עד לנקודה זו נשמר. כשאני יודעת מראש שמה שאני כותבת עומד להיות ארוך, אני כותבת ב word ורק אח"כ מעבירה לכאן. נראה את השרת שיחרב לי את זה!
חוצמזה - מה קרה היום לשרת של באופן? או שעלי בעצם לשאול את בשמבר"א (ביתו של מייק בר רב אשי)?

מיכלי,
רעיון מצויין.
קיבלתי, אכתוב בוורד ורק בסוף אכניס הנה.
לומדים.

>איך לשים סוגריים משולשים? עם החוד פנימה או החוצה?<
ראה סוגריים משולשים הדיון שתחילתו ב 03.08.2003

מייק - תודה!
סוף סוף מצאתי את הזמן להבין את הקשרים המשפחתיים הסבוכים באתר הזה. יש בתמיכה שלך משהו שפוי, שגם עוזר לי לחזור לשפיות ולהפסיק לרחם על עצמי. you're like the (virtual) father I never had... (חצי בצחוק חצי ברצינות, אני מאוד אוהבת את אבא שלי)

מייק שלום,
לא מזמן שלחת לי חלק מאותו מאמרון על השמות (עם דברת ונצרת) ששלחת לי פעם בדואר.
אני זוכרת שנתת באתר קישור לאותו מאמר, במלואו - ואני לא מצליחה למצוא איפה! חיפשתי בכל הדפים שנראו לי מתאימים, ולא מצאתי! אני מחפשת שם את החלק עם "אסנת" והוא לא נמצא במה ששלחת לי בדואל.
אתה זוכר איפה הקישור? זה מאמר של אותו יהודה זיו?

בשמת,
עדי יותם ציטטה את המאמר של יהודה זיו בדף שלי, בדיון על קמץ גדול וקמץ קטן.

מייק, אתה מייחס לי יותר סגולות מאלה שיש בי - ביתי אינו ברמת הטיפוח לה הורגל עד לגילוי הבאופני (בעקבות מויש אפילו נתתי שם לערמת הכביסה שלי...), ואני מבשלת רק דברים מאוד מהירי הכנה (בחריג ריבתי אחד או שניים...). אך נכון הוא, כי עודני מתאמצת שלא יהיו זוגי ובני מוזנחים (טוב, לפחות לא לחלוטין...). לשם כך, אני נוהגת במולטי-טסקין: הקראת סיפור לילד אחד תוך האכלת האחר, ניגוב ישבנו של האחר תוך הצחקת האחד, ובעיקר ובעיקר - הקפצת רגלי תוך כדי הקלדה. כנראה שיש משהו משובב עבור תינוקות בלראות מסך מחשב מקפץ...
ויש כמובן שיתוף פעולה של בן הזוג, ומידה לא מועטה של עזרה מהחמות (כן. מודה. היא נהנת לבשל לנו, אז שאני אסרב?!?) וכן הפחתה משמעותית של זמני הצפיה בטלויזיה.
בקיצור - כן. בהחלט הגיעה השעה לגמילה (-זו הכרה בכך שאני מכורה, הרואים?), וזו אכן תגיע, במהרה (ראה הודעתי בדף ביתי...).

בכל מקום בו זמנית? אממ...זה לא ממש ממש 'בו זמנית', זה יותר 'בסמוך אחרי'...האמת שאני פותחת כמה חלונות במקביל ובהם, כמובן, מה חדש (הם לא מופיעים במקביל על המסך, אלא רק בשורת המידע למטה), ומדלגת בינהם, ממש כמו שאני דורשת מגילה חורש לעשות. בעיני יש משהו נחמד בדילוג הזה בין דף לדף, בצורך להבין מה נכתב לפני מה ובתגובה למה. זה דינאמי וממריץ. לפעמים גם נחמד להתקל בתגובה ורק אח"כ לראות מה הביאה...אולי זה רצון שלי לחפש חידות ותעלומות בכל דבר? יתכן. הלא ראית (אולי) איך לא יכולתי לעמוד בפיתוי משיכת זנבו של קלא, משהוצג לפני קצה החוט...

מה שכן, בו הזמניות היא פחות ענין של נוכחות פיסית, כמו שהיא ענין של נוכחות מנטלית. אכן, קל לי לעבור מענין אחד לאחר. לכתוב משהו בדפי הנונסנס שלנו ואז לעבור לנושא רציני. אבל זה קל לי, רק משום שההיפוך קשה לי - להתעסק כל הזמן ברציני או כל הזמן במצחיק, זה מתיש מידי. כל אחד נותן אתנחתא מהאחר.
ובכלל - אני נהנית לכתוב. והכיף כאן הוא שאני כותבת מרצוני, בזמני, בלי מחוייבות ובלי שיש אף אחד אחר התלוי בכתיבתי. זה שינוי מרענן ממה שהיה מנת חלקי עד לא מזמן...
פתאום תוך כדי שאני כותבת אליך, אני חוככת ברעיון שמא הכתיבה כאן היא מעין 'תיקון' שאני עושה, לסוג הכתיבה שנדרשה ממני בעבר, וכילתה את כוחותי.
צר לי אם לא להשתפכות הזו כיוונת. אבל כפי שגילית, כשנותנים לי הזדמנות - אני ממהרת לעשות בה שימוש...

הרבה אושר ושמחה לרגל חג האביב (ובכלל), לך ולכל בני ביתך! @}
מה שמזכיר לי למהר ולהתקשר למי מהם...

אה, כן - אל תשכח לצלם את הנכדים שרים הקושיות! אין דבר יותר מרגש ומופלא בעיני ממילות האהבה, הגאווה והשמחה שאתה חש בנכדיך, ומביאן לכאן מידי פעם. כבר רציתי לכתוב זאת מספר פעמים, אך כעת אני בהלך הרוח המשתפך הנדרש...

רגע, אני גם מקווה שזה ברור שיש כאן חיבור מהיר בכבלים (חלקית באדיבות עבודת הבעל), מה שאומר שהתקשורת מאוד מהירה (=קל לרפרש ולדלג), ושהמחשב מחובר כל היום לרשת, בין אם אני עושה בו שימוש ובין אם לאו (=תזוזת עכבר ואני בפורום)...
כך אפשר באמצע מטלה משמימה, לקפוץ לכאן לביקור חטוף, ולחזור אליה, לעבור למשהו אחר ובדרך לערוך עוד ביקורון, להלך בין הסלון לחדר המשחקים ובדרך להגניב מבט..."שיטת האתנחתאות", אם תרצה...

<טב, חוזרת לאריזה, תוך שמדגימה את שיטת האתנחתאות>
<שוב, חג שמח!>

ראיתי שאתה על המחשב. נושאת בשורות רעות אנוכי. כנראה ניפגש מחר במשק, ולא בנסיבות משמחות.

מייק,
יש לי שאלה על דודא רפאי:
שמעתי שהשורשים שלו ענקיים, מה באמת הגודל(והרוחב/עומק) של השורשים?

סתם ניכנסתי ליראות מיהו אותו מייק שכתב לי בדף מעבר לאפריקה, והינה אני רואה שאתה הוא, אבא של יונת. מקסים. פעם עשינו טיול בהדרכתך בנבי יושע.היה קשה לעמוד בקצב שלך

. והידע שזרם ממך היה בהחלט מרשים.
כיף ליראות שגם אתם (אישתך, שתחיה, ואתה) מישתתפים באתר.
להשתמע...

דרו הבית,
זה אני, אותו מייק, ממחשב אחר.
מה זה "ענקי" ואיפה שמעת על כך?
ובכן, אין לי נסיון אישי בחשיפה של שורשי דודא רפואי. לא שאני נבהל (הן מספרים שמי שעוקר שורשי דודא רפואי יקרה לו אסון, והספרות מלאה סיפורים ואגדות סביב מוטיב זה), אבל לא הזדמן לי לראות את מערכת השורשים. לפי ניחוש אני מתרשם כי השורש השיפודי מגיע לעומק של איזה חצי מטר, ושלוחות שלו מגיעות ודאי לקוטר של 20 ס"מ סביבו.

מייק זה שוב אני אם אותה השאלה
כי אני הבנתי מהמורה למגמת א"י אצלני בבי"הס שהוא חפר פעם בעומק ורוחב של כמה מטרים
ולא סיים עדיין הייתי שמח אם תוכל לבדוק בשבילי
תג שמח

נשמע לי מוגזם, אך "לא ראיתי - אינה ראיה". נא לא להכריח אותי להגיד "פלוני אומר דברים לא נכונים, אני יודע יותר טוב". זה לא הוגן.
מצד שני - כל עניין האמונות סביב הדודא מזמין מעצם טבעו הגזמות, ואם נתייחס לכך כאל משהו טבעי ולגיטימי לא ניקלע לסתירות נפשיות.
לעומת זאת אני יכול להעיד על צמח אחר ("לא זה מה ששאלתי", אני יודע) היַנְבּוּט, ששורשיו מגיעים לעומק של 10 מ'. זה שיח נמוך וצנוע, והנה בעומק של 10 מ' אִין דְרֶערְד יש לו שורשים בעובי של 10 ס"מ. ממש עץ תת-קרקעי, שאנחנו רואים רק את צמרתו מציצה מן האדמה בדמות קבוצת שיחים.
איך אני יודע? מחפירות ארכיאולוגיות, שהוא מתגלה בהן - לפעמים אחרי שעשה נזקים בשרידים בעומק.

הי מייק. תוד העל תגובתך. אשמח מאוד לטייל איתך שוב וליגמוע את כל הידע הזורם ממך.
בקשר לטיפוס על ההרים, את זה אשאיר לך. את הקלימנג'רו כבר ראינו, ואל הר קניה עדיין לא היגענו. אבל "גרוטאה ישנה" שכמותי לא מתימרת לטפס על הרים גבוהים ובטח שלא עם שלוש "ספיחות" (הלא הן בנותי) לצידי.

אתה מוזמן לבוא לבקר בקניה ולנסות בעצמך.

אורית,
היינו בקניה אבל לא טיפסנו על ההרים. בטיול סאפארי רגיל אתה כלוא בלודג' או ברכב הסאפארי והחיות מסתובבות חופשיות וצופות בך. אבל ראינו הרבה ובעיקר למדנו המון על בעלי החיים, על היחסים בין החי לסביבתו ובין האדם לסביבתו, ועל עצמנו|: עד כמה אנחנו כלואים בתוך מוסכמות, נקודות השקפה ודרכי חשיבה שהתרגלנו אליהן, ואינן בהכרח הדרכים היחידות האפשריות.
אם אתם יכולים לארגן לעצמכם טיול כזה - לפחות בשמורת ניירובי הקרובה אליכם - אני ממליצה בחום.
ושיהיה לכם חג שמח!

מייק תודה על התשובה אני אחפש על זה בעוד מקורות אבל בקשר
ליַנְבּוּט, איפה הוא גדל? יש לו פרי/פרחים?

ורק עוד דבר אחד (קצת ארוך). קראתי למעלה על הדרדר הכחול (ככה בעצם הגעתי לאתר) ועל דרדר ססגוני ועל דרדר דגנית/דגניה.
אז קודם כל דרדר ססגוני גדל רק בחרמון? ודרדר דגניה אין בכלל בארץ? (כלומר לא ניסו לגדל את שני הזנים במקומות אחרים בארץ? יבוא?)
ואיפה גדל דרדר כחול (חפשתי בהר מירון אבל כנראה זאת לא העונה).
ולבסוף מה ההגדרה של דרדר? (כשאתה אומר על דרדר דגניה שהוא גדל בשדות הדגן למה הוא נקרא דרדר?)
אשמח אם תענה לי בזמנך החופשי.

טוב, זה בודאי יצא קצת ארוך:
צמח בשם דרדר נזכר בתנ"ך כבר באחד מהפרקים הראשונים (בראשית ג 18).
כיום מזהים צמח זה עם Centaurea, שהוא סוג של צמחים עשבוניים (כלומר לא עצים ולא שיחים) במשפחת המורכבים. יש בעולם כ-600 מינים שונים של דרדר (!), הגדלים באזורים ממוזגים של העולם הישן. בארץ גדלים בר למעלה מ-20 מינים, ועוד 5 מינים נהוג לגדל בגינות-נוי. מתוך 5 אלה, וזה אולי מה שיעניין אותך במיוחד, יש מין אחד שהוא-הוא הדגניה: מוצאו ממזרח אירופה ודרומה, ושמו המדעי Centaurea cianus. אינני יודע באיזו חנות אפשר לקנות זרעים שלו, זה לצערי לא השטח שלי.
הפרחים של הדרדר למיניו, כמו בכל משפחת המורכבים, זעירים וערוכים בקרקפת הכוללת פרחים רבים ונראית כפרח אחד. לקרקפת של הדרדר יש חפי-מעטפת (אנאלוגי לעלי גביע בפרח רגיל) הערוכים בדורים אחדים, ולהם ציציות, שהן לרוב קוצניות ("קוץ ודרדר תצמיח לך"), אך דווקא במינים הכחולים אינן קוצניות. במינים רבים, במיוחד במינים הכחולים, פרחי ההקף של הקרקפת גדולים יותר מהפנימיים (ותכופות הם גם עקרים), באנלוגיה לעלי כותרת בפרח רגיל. פרטים רבים נוספים, במיוחד על הדרך המעניינת להאבקה, אפשר לקרוא במאמרו של אבינעם דנין באנציקלופדיה "החי והצומח בארץ ישראל" כרך 11 עמודים 172 –176.
הדרדר הכחול הגדל בר בארץ מוכר לי בעיקר מהר האחים ברכס יודפת בגליל התחתון, אולם הוא גדל גם במקומות רבים אחרים בצפון הארץ ובמרכזה.

<האם דרור הבית תשנה מעתה את הניק שלה לדרדר הבית?>

מייק תודה רבה עזרת לי מאד. אני אעדכן אותך בקשר לדודא.
(בקשר לשם, חפשתי בהתחלה שם של ציפור (אני הכי אוהב בזים - חיות מרתקות (הציפורים בכלל ובזים בפרט)).

היום נראית (ע"י האיש, קבוצה מטעם מקום העבודה) מרביץ תורה בקבוצה של דרדקים.
היית מרוכז בהם (או בדבריך), לכן הוא לא אמר לך שלום. הנה אני מוסרת ד"ש במלהפך.

גילה,
מייק הדריך היום קבוצה של קורס מדריכי-טיולים. זה נראה בעיני אישך כ"דרדקים"?

תחזירי ד"ש.

תודה.
בתחקור מעמיק סחטתי "הם נראו תיכוניסטים. האמת? הם ישבו ורשמו. בעצם - ראינו קודם תיכוניסטים (עם שוט) שישבו ורשמו, אז אולי זה השפיע"

אתה מתלונן?!?!? אז מה אני אגיד?!?!?
מילא שאנחנו כותבים בחמישים דפים בעת ובעונה אחת, אבל אין שום דרך לדעת מה הסדר שבו נכתבו הדברים, וכך אני קוראת תשובות לפני שאני יודעת מה השאלות ומתמוגגת מציטוטים ואז מגלה שהוצאו מהקשרם. מזל שיש את תוספות יוםטוב, לפחות צוחקים קצת....

מה נהיה פה בזמן האחרון עם ה-תוספות יוםטוב הזה שכולם מתייחסים אליו כבדחן המקומי?
רק שתדעו בקרוב ממש הוא מתחיל בשלב הקריטי של כתיבת התיזה - ואז הוא יהיה מה זה רציני. לעילא ולעילא.

<ראו הוזהרת>
<קלא מקליט>

מייק,
אתה עדיין מנסה לעקוב אחרי השיחות של ה מיני קהילה? כל הכבוד לך (או יותר נכון, לבי לבי לך...).
אני התייאשתי. לא נכנסת יותר לדפים שלהם. מחכה לתקופות רגועות (ושפויות?) יותר.

קודם כל המון המון תודה

אז במה אני מתעסקת?
נאמר בקיצור: פילוסופים מסוימים טוענים שיש שני סוגים של משפטים בעלי משמעות - משפטים אמפיריים (כלומר כאלה שאפשר לבדוק בניסוי אם הם נכונים, למשל "יורד עכשיו גשם") ומשפטים אנליטיים. מהם משפטים אנליטיים? יש הרבה הגדרות ואפשר לדון בזה הרבה (יתכן שאף אעשה זאת), אבל מדובר במשפטים שהם נכונים בלי קשר למצב העניינים בעולם, כלומר לא מספרים לנו כלום על העולם. דוגמאות - "כל גבר לא נשוי הוא רווק", "5+7=12", "אם אני עוברת אז אני עוברת".
הבעיה של אותם פילוסופים היא, שאם רק משפטים משני הסוגים האלה הם נכונים, אז מה זה אומר על המשפטים של הפילוסופיה? הם בטוח לא אמפיריים, ואם הם אנליטיים, אז הם לא אומרים כלום על העולם. אז מה עושים? תלוי בפילוסוף. יש לזה כל מיני פתרונות יצירתיים.
מה שעכשיו אני קצת משחקת אתו זה העניין של משפטים שהיו פעם אמפיריים והפכו לאנליטיים. דוגמא - "מים הם H2O" (פעם היה נוזל צלול ומרווה שקראו לו מים וגילו, אמפירית, את המבנה המולקולארי שלו. היום זו ההגדרה של מים, כך שלא ניתן לגלות מים שאינם H2O, הם פשוט לא ייחשבו למים).
מקווה שלא בלבלתי לך את המח יותר מדי. מבטיחה לא לעשות את זה שוב אלא אם יהיה ביקוש אמיתי. עצם זה שנחמד לי לכתוב את זה מעלה בי תקווה שאולי לא הכל אבוד עם התזה הזו....

_ענת, למה לא שאלת אותי אתמול?
פומפיה זה מתקן עם המון פיות קטנים,_
מייק, תודה רבה על ההסבר הנהדר, ואני הייתי בטוחה שיגידו "ככה זה. פומפיה, כמו מגהץ, מילים משונות בלי מקור או משמעות".
אז...מה זה מגהץ? משהו עם מג?
ולא שאלתי אתמול (שלשום...) כי רק אתמול היה לי האומץ להכנס בפעם הראשונה לדף המתרגמות, וכבר מזמן רציתי לחלוק את הצחוק הגדול הזה עם הגזר הנגרר על גבי מזחלה מגררה, בסרט הוידאו.
עכשיו הולכת לחשוב על מילים עם פום.
פומפדיתא?
פומרנץ?
פומית??? (אה!)

פום-פר-ניקל?

השלג עוד
(טידלי-פום)
יורד מאד
(טידלי-פום)
קשה מאד
(טידלי-פום)
לצעוד לי.
ורק אני
(טידלי-פום)
יודע כי
(טידלי-פום)
האצבעות
(טידלי-פום)
קופאות לי.

מאת: פ. הדב.
(בתרגום יצהר ורדי)

<מויש שמעה שמייק מתעניין ב-'פום'>

מויש, כמה משמח לראות אותך שוב!

@}

<ודי לחכימא>

תודה מויש,
מייק מתעניין לא רק בפום (הוא מפמפם מדי פעם), אלא גם בא"א מילן, וטרם פגש את התרגום של יצהר ורדי. מתאבן. יעני מְתַאֲבֵן, הקטע הקצר הזה.
ענת, המגהץ אומץ כנראה מלשון חז"ל, מתוך שיר השירים רבא.

עוברת, איך נחמד לקרוא ממך גם דברים שאינם השתטויות, אף שיותר משעשע.. טוב, לא חשוב מה יותר משעשע. קשה לי עם דברים שאינני תופס את משמעותם מעבר לעצמם, וזה מה שקרה לי עם ההסבר שלך על נושא התיזה שלך. זה נשמע לי הרבה יותר פילוסופיה מאשר לשון, אבל מי אני שאדבר במה שאינני מבין, למרות שזה אופנתי. אבל אם תסבירי לי מדוע זה חשוב, אולי תביני גם את יותר טוב.

אם תסבירי לי מדוע זה חשוב

זה חשוב בעיקר לפילוסופים שתוהים מה שווים כל הדיבורים שלהם ואיך זה שהפילוסופיה, העתיקה מכל המדעים, לא מראה שום "התקדמות" אלא סובבת במעגלים מאז אפלטון.
וכן, בהחלט, זה הרבה יותר פילוסופיה מאשר לשון. זה נחמד למי שאוהב להתפלסף (כמוני, לפני שהתחלתי את התואר...) ולא מחפש תכל'ס בשיחות שהוא מנהל עם עצמו ועם אחרים.