הפלה בעזרת ציטוטק

שליחה על ידי א* » 08 אפריל 2006, 07:19

אתר "הארץ", כתבה על הניסוי בשיבא בהפלה ע"י תרופות -
שילוב של mifegyn (מונע הפרשת פרוגסטרון) ו- cytotec (גורם התכווצויות של הרחם. שם הרכיב הפעיל: misoprostol)
(משווים לשימוש בcytotec בלבד.)
ההערכה היא שיפטור מהצורך בגרידה רק בשני שליש מהמקרים, בשאר תוכן הרחם ייצא לא במלואו
הנה

הנה כתבת מהיום. מקווה שאני מעלה אותה בדף המתאים:
הנה ההתחלה שלו:

נשים שבחרו לבצע הפסקת הריון באמצעות הגלולה 486-RU, ולא באמצעות התערבות כירורגית (גרידה), אינן נמצאות בסיכון גדול יותר להריון חוץ-רחמי או הפלות טבעיות בהריונות הבאים. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בימים האחרונים. במחקר, שבו השתתפו 12 אלף נשים דניות, נחשב לאיכותי ביותר שנעשה עד כה בכל הקשור לסיכונים הכרוכים בשימוש בגלולה להפסקת הריון לגבי הריונות עתידיים...

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... urnParam=Y

שלום לכולן, ובמיוחד לנוסעת סמויה. התרגשתי מאוד לקרוא את סיפור ההפלה שלך. הוא הדהד את מה שאני עוברת בימים אלו ועזר לי קצת עם האבל שלי.
אני רוצה לספר את הסיפור שלי, מכמה סיבות. גם כי למדתי לאחרונה עד כמה הפלה היא כמעט-טאבו בחברה שלנו. מילה ששומעים הרבה אבל שדנים בה באמת מעט מאוד... גם כי החוויה שלי עם ציטוטק הייתה (ועדיין) מאוד טראומטית ושונה מהתמונה שמציירים הרופאים (וגם מזו שציירו חברות שעברו את ההליך) ובעיקר כי אני צריכה לספר ולא הרבה מעוניינים לשמוע...
סופסוף ניכנסנו להריון. בדיוק כשהוא קבע לעצמו בדיקת זרע! ידעתי מייד ולא העזתי להאמין. עשיתי בדיקות ורק השלישית, כשכבר לא סיפרתי וכמעט השתכנעתי שאני משלה את עצמי, הייתה כן גדול וברור. צחקתי. התבלבלתי. בעיקר לא ממש קלטתי. תוך יומיים שעות השינה שלי הכפילו את עצמן. רצנו לרופאה שחייכה ושלחה אותי הבייתה לחכות שבועיים לאולטרסאונד. קראנו לו/לה קטינא.
האולטרסאונד הראשון היה בסדר גמור- בדיוק בגודל הנכון, עם דופק חזק וברור. נשמתי לרווחה. ארבעה ימים אח"כ כאבה לי פתאום מאוד הבטן ובאולטרסאונד קבעה הטכנאית שהדופק "מעט איטי". חזרתי הבייתה בוכה, מהיחס שקיבלתי לא פחות מאשר מתוצאות הבדיקה. הרופאה בקושי מצמצה לעברי, ותוך דיבור בטלפון אמרה "תחזרי בעוד שבוע". שאלתי אם העובדה שהוא גדל קצת לא משנה. "הגודל לא חשוב. מה שמדאיג אותנו זה הדופק" היא נבחה, והשאירה אותי לתהות מיהם ה"אנחנו" הרפואי העלומים האלו שדואגים לגורל התינוק שלי ולא משתפים אותי. היא רשמה לי כדורים "מחזקי הריון" (שכבר שמעתי שמוטלים בספק). שאלתי על תופעות לוואי - ידעתי שאם אחליט לקחת אותם כל תופעה חדשה תדאיג אותי. היא הביטה עליי כאילו אני ילדה קטנה ואגואיסטית ואמרה: "אני מקווה שלא יהיו לך תופעות לוואי". וזהו. נאלצנו לחכות שבוע מורט עצבים שבו לאט לאט התברר לי שאני כבר יודעת מה יהיו תוצאות הבדיקה הבאה. כל יום נעלמו עוד ועוד סימני הריון. הרגשתי שאני חוזרת להיות אני, שהיצורון הזה שהשתלט עלי באופן כל כך מוחלט זקוק לפחות ופחות אנרגיה ממני, ומשאיר לי יותר ויותר לעצמי. ניסיתי להיות אופטימית- כולם מסביבי היו סופר אופטימיים ובאיזשהו מקום חששתי לאכזב אותם. וכמובן לא רציתי להפרד מהחלום היפה שהיה קטינא... אבל כשהטכנאית אמרה שאין דופק זו לא הייתה הפתעה. רק עצוב עצוב עצוב.
הרופאה הסבירה את האופציות- והפלה טבעית ממש לא הייתה אחת מהן. זה היה או ציטוטק או גרידא, עם עדיפות לציטוטק. לא פולשני, לדבריה. פחות סיבוכים, ללא הרדמה. דיברתי עם חברות שעברו הפלה (יזומה) בציטוטק. "נורא כואב איזה 5 דקות ואז זה עובר" אמרה אחת. "כמו מחזור, דיממתי שלושה שבועות אבל ההתכווצויות לא נוראיות". טוב נו העיקר לגמור עם זה כבר, חשבתי. וגם שוכנעתי מטענה של חברה, שגרסה שלהבדיל מגרידא, שבה את הולכת לישון ומתעוררת "ריקה", כאן יש תהליך של הפרדות.
אחרי כמה ימים הגעתי לבית החולים. ימים של אבל ובכי ופרידה. כולם סביבי מנסים לעזור "לא נורא בפעם הבאה", "זה קרה גם לאמא/ סבתא/ דודה". אמא שלי לא מסוגלת לשמוע על עצב. כשאני בוכה היא אומרת "את עדיין עם הורמונים של הריון?". חברה שלי מזדעזעת כשאני מכנה את קטינא "תינוק". "הוא לא תינוק זה רק עובר" היא אומרת...
בטלפון לבית החולים אמרו לי 6 שעות השגחה לאחר מתן הכדורים, והבייתה. בפועל התהליך עד למתן הכדורים נמשך חצי יום של פרוצדורות בית חולים. בחדר המחלקה, מוקפת עוד 4 נשים גונחות ודואבות (הסרת רחם, ניקור נוזלים..) סגרנו את הוילונות, שלפנו ספרים וחישבנו שבעשר כבר נהייה בבית. הרופא החתים אותי על דף בלי לתת לי לקרוא (קראתי אח"כ, מסיר ממנו אחריות ומפרט כל הסיבוכים האפשריים) הכניס את ארבעת הכדורים התמימים למראה, ונשאר רק לחכות ולנסות לא להקשיב לתלונות והגניחות ולתשובות קצרות הרוח של האחיות.
אחרי שעה הרגשתי משהו קורה. חום התחיל להתפשט באזור הרחם וכאב עמום. הלכתי לשירותים ו"בום". כאבי תופת. בחיים לא כאב לי ככה, כנראה משום שמעולם לא ילדתי. שיניתי תנוחות כל הזמן ושום דבר לא היה נוח. קיבלתי אופטלגין שלא עזר. שעות על גבי שעות שילשתי ודיממתי מסיבית וכל הליכה לשירותים לוותה בפרצי כאב עזים. מצאתי את עצמי כורעת מעל האסלה רוב הזמן ומתפללת שהכל יצא כבר ושיפסיק לכאוב כל כך. זו הייתה התנוחה המקלה ביותר- אך נאלצתי להפסיק כל פעם כשנירדמו לי הרגליים. ב-23:00 היה ברור שאני לא חוזרת הביתה. זה פשוט לא הפסיק והדימום היה שוטף (חבילת תחבושות ב12 שעות). התפתלתי, בכיתי, ותוך כדי כך ניסיתי לא להפריע לאחרות לישון. אף אחד לא בא לבדוק מה שלומי. אחרי שעות של כאב שלחתי את האיש שלי להסביר שהמצב בלתי נסבל וקיבלתי איזה משכך כאבים נוזלי שעזר לי להרדם בסביבות 3 בבוקר. עד שהאחות העירה אותי ב6 לבדיקות רוטיניות של הבוקר.
הכאב נחלש. הדימום פחת קצת. הרופאים שלחו אותי הבייתה (יותר מ 24 שעות מאז שהגעתי לבית החולים) ואמרו לחזור מחר לאולטרסאונד. מאושרת להיות בבית הלכתי לישון. קמתי בהתקפת כאבים עזים ודימום. כך לסירוגין עד למחרת. בבוקר האולטרסאונד היה תקין (שק ההריון נעלם, הרירית עדיין עבה). הרופאים שחררו אותי בלי לבדוק אותי אפילו, בלי לשאול כלום. היה לי כאב קדמי חדש לגמרי אבל זה לא עניין אף אחד איפה וכמה כואב לי . "זה נורמאלי" היה מה שסיפקה האחות.
בבית קצת רגיעה, אבל באמצע הלילה שוב מתעוררת בבכי . בבוקר בקושי הולכת מרוב כאב. נוסעים לרופא תורן של קופ"ח שבודק ומכאיב ואומר שהכל נורמאלי. אני מבינה שהם דואגים מזיהום וכל עוד אין חום הכל "בסדר". אני מרגישה שעבדו עלי, ששיקרו לי. ש"הניתוח הצליח והחולה מת". לאף אחד לא אכפת ממני ואף אחד לא הכין אותי לסבל הזה. גם החיים שלי משתבשים, כל היום בבית מהתקף כאב אחד לשני. אני שלא לוקחת משככי כאבים אף פעם מלעיטה את עצמי בקצב מפחד שיחזור כאב גדול. ההתכווצויות מתחילות בתאום עם פעולות מעיים. ניסיתי לצום- זה עזר אבל כמה אפשר? בעיקר כשמאבדים דם. בינתיים גם הוא נורא סובל- רוצה להתחלק בכאב (שלנו) ולא יכול. מנסה לפצות במחמאות, בפינוקים, בסידורים... והנה אני עכשיו- שבוע אחרי ועדיין סובלת... והרופאים? "הכל נורמאלי, יש לך הרבה קרישי דם...". אני חושבת: החברות שלי כולן לא רצו את ההריון שלהן. אני כן. הגוף שלי מסרב להרפות. ואני חושבת: שבוע 9 זה הרבה זמן. כמעט כבר קלטתי שאני באמת בהריון... ובעיקר אני עצובה. ומגלה משהו חדש על העולם- כשאת בהריון כולם רוצים להיות חלק מהנס הזה. כולם מתקשרים ובאים ומתעניינים. כשאת מפילה אף אחד לא רוצה לדעת.
אני מצטערת שלא חיכיתי שהגוף שלי יפרד בדרכו. בזמן שלו. אני מלאת כעס על הממסד הרפואי, על האופן בו הם מחזיקים בידע, עושים בו מניפולציות, ממסכים אותו. על היחס (או חוסר היחס...האנושי). וגם על האנשים סביבי (לא כולל אישי החמוד והאהוב) שלא נותנים לדמעות שלי מקום. שלא מבינים שלחודשיים הייתי לרגע אמא....

כמה עצוב. חיבוק גדול.
אני כל כך נסערת מלקרוא אותך. כל כך רציתי מיד להגיב וכל כך פחדתי: פחדתי לפגוע, לומר משהו שלא שייך, הרי אני לא מכירה אותך ואת כל כך פגיעה.
חזרתי וקראתי פעם נוספת את סיפורך העצוב והחלטתי שאני חייבת להגיב למרות הפחד (אני מבקשת מראש סליחה אם אומר משהו לא שייך).
החוויה שתיארת היא קשה ועוצמתית. המפגש עם המוות מעורר פחד אצל רב האנשים, אני חושבת שבגלל זה את לא מקבלת מספיק תמיכה- רוב בני האדם מעדיפים להתכחש למוות. הייתה לי זכות גדולה לתמוך בחברתי שעברה טיפולי פוריות ארוכים ומייגעים וכואבים- היא לימדה אותי שחייבים לתמוך גם שלא יודעים מה לומר וגם כשפוחדים לפגוע כי כל קשר עדיף על חוסר קשר, אבל זה לא היה ברור לי בכלל לפני שהכרתי אותה.
אני חושבת שאת חזקה מאד ואני מאחלת לך שתעברי את התהליך שאת עוברת ותקבלי ממנו עוד יותר כוחות (אולי כרגע זה נשמע בלתי אפשרי). אני מאחלת לך החלמה מהירה והיריון בריא ותקין בקרוב ממש.

תודה רבה. אין צורך בהתנצלות- את צודקת לגמרי. ואני גם מבינה לגמרי (זה לא עושה זאת קל יותר...)

אין לי מילים.. רק תחושות.. תרגישי טוב

תודה לך על הסיפור ועל פתיחת הדף.
הסיפור הזה שקראתי אותו קודם בדף הקודם, היה סיבה עבורי לא להתעקש על ציטוטק.
חבל שזה עלה לך בחוויה כזאת...

מצטרפת למילים: אני חושבת שאת חזקה מאד ואני מאחלת לך שתעברי את התהליך שאת עוברת ותקבלי ממנו עוד יותר כוחות (אולי כרגע זה נשמע בלתי אפשרי). אני מאחלת לך החלמה מהירה והיריון בריא ותקין בקרוב ממש

וגם על האנשים סביבי (לא כולל אישי החמוד והאהוב) שלא נותנים לדמעות שלי מקום. שלא מבינים שלחודשיים הייתי לרגע אמא....
האם את נותנת לדמעות שלך מקום? כבר כחודש אחרי הגרידה שאני עברתי, כמעט חודשיים אחרי שההריון הפסיק להתפתח, ואני עדיין תופסת את עצמי ברגעים של עצב ולא בטוחה אפילו אם זה עדיין האבל "ההוא" או משהו לא קשור. לפעמים אני נזכרת, עכשיו הייתי יכולה כבר להיות בשבוע X. או רואה אחרות שנכנסו להריון באותו זמן וממשיכות לשאת אותו. אני שמחה בשבילן ועם זאת ישנו החדר האפל ההוא שבו שמור הזיכרון, שהיתה אמורה להיות לי בטן גדולה עכשיו... אבל אין.

באמת אין מוסכמה חברתית, כמה זמן או באיזו עוצמה אנחנו "אמורות" להתאבל על עובר קטנטן בגודל בוטן, שלבו רק החל לפעום וכבר הפסיק. לכאב הזה אין שם ובקושי תמונה מטושטשת. תני לו להיות.

דף סיפור הפלה

(טוב, לא רציתי להגיד רק את זה. גם שקראתי אותך וגם

)

קראתי, שולחת לך חיבוק גדול, מקווה שבמהרה הכאב יתחיל לפוג עד שזה יהיה רק זיכרון כשתחבקי את הילד שלך.

שלום לך עצובה, גם אני עברתי הפלות ויודעת כמה זה קשה וכואב ועצוב כל כך. לא עברתי הפלה עם ציטוטק אבל עברתי שתי הפלות בבית שאחת מהן הסתבכה והסתיימה בגרדה. (על כך את יכולה לקרוא בדף להפיל בבית תחת הניק עצובה) ועברתי גם גרידה מצוינת שאחריה לא היה לי בכלל דימום..רוצה להגיד שבכל בחירה כזאת יש הימור ולא יכולת לדעת . אני הימרתי על הפלה טבעית בבית וזה לא התפתח כמתוכנן סבלתי מדימומים עזים וקשים שנמשכו שעות ארוכות עד שעברתי גרידה. רק בדיעבד אנחנו יודעים...מקווה שאת מרגישה טוב יותר מיום ליום ומתחזקת.

חיבוק גדול.
מי יתן ותבורכי בהריון ולידה טובים ובריאים בקרוב.
בנתיים שימרי על עצמך תתחזקי ותנוחי.

מצטערת שראיתי את הסיפור רק כעת.
אני מקווה שהצלחת בינתיים למצוא מקום לעצב ולדמעות, ושאת מתאוששת לאטך. קחי את הזמן, נוחי והתחזקי. נסי, עד כמה שניתן, לשחרר את הכעס (כולל הכעס על עצמך) ולהתרכז בטיפול בעצמך כאן ועכשיו. בהחלמה שלך.

מאחלת לך היריון קל ובריא בקרוב.

הי
שכחתי בכלל מהדף הזה
הייתי עצוב לי פעם. בדיעבד התחזקתי מאוד מהסיפור ההוא, ובעיקר שמחה שאכן
במהרה הכאב יתחיל לפוג עד שזה יהיה רק זיכרון כשתחבקי את הילד שלך.
מחבקת ומנשקת אותה (-:

שלום לך
מאד עצוב לשמוע. אני מאד מזדהה איתך, גם לי הייתה חוייה מ-ז-ע-ז-ע-ת עם הציטוטק! כאבים שלא מן העולם הזה, ואף אחד לא הכין אותי לזה! מאד מכעיס, כל החוסר אכפתיות הזאת....
בהצלחה לך

שלא מבינים שלחודשיים הייתי לרגע אמא
אוי המשפט הזה כל כך ריגש אותי,
אני עברתי 2 הפלות , עם ציטוטק, בשתי הפעמים זה היה מסתם סטוצים, היה לי את הרצון להיות אמא אבל לא העזתי להמשיך את ההריונות. כי הייתי מרדנית כזאת נגד כל העולם, אז למה שהעולם יהיה איתי? אני זוכרת את ההרגשה שגיליתי בבדיקה שאני בהריון... איזה כייף זה להיות אשה. אבל מיד הבנתי שלא תהיה לי עזרה מאף אחד ובטח לא מה"בן זוג" אז לקחתי את הכדורים (האמת שאני לא זוכרת שהכאב הפיזי היה כל כך חזק)
והיום כל כך עצוב לי , מרגישה שאני אמא ...אבל בלי ילדים. מרגישה חזק כמה נורא זה המעשה הזה. להרוג מרצון את החיים שנוצרים בתוכך. כל כך עצוב חבל בכלל שיש את האופציה הזאת. (והיא כל כך פופולרית)
אז הזמן הזה לפני ההפלה היה מלווה במתח ופחדים אבל זכורה לי חזק ההרגשה ש-אני-בהריון.... אבל זה נגמר. איזה טיפשה הייתי.
נותר לי רק להתפלל שאלוקים יסלח לי ויתן לי שוב את מתנת האמהות, מבטיחה שהפעם לא אעשה את הדבר הנורא הזה.

ולכל מי שקוראת ובמצב של התלבטות לגבי הפלה, לא משנה מאיזה סיבה , אסור אסור אסור לעשות את זה!!!
ואם אפשר לשנות את שם הדף ל- אסור לעשות הפלות (או משהו כזה)אני אשמח

סליחה על שיצא לי מיליון פעמים , לא יודעת איך מוחקים,
סליחה גם שנידחפתי בלי בכלל לקרוא הכל, רק אחר כך הבנתי שאולי זה היה יותר מתאים לסיפורי הפלות

יקרה,
את לא מבינה כמה מזל יש לך שהיתה לך האפשרות לבחור ולהחליט. זה שהיום את מרגישה אובדן לא אומר שלא היית מרגישה כבולה ואומללה אם לא היתה לך האפשרות לבחור!
נכון זה נורא קל להפיל ואני עוד מאלו שמאמינות שאם הרית אז ה' רוצה שתהיי אמא. אבל כמה ילדים בעולם הזה הגיעו מתוך אונס או פחד מהפלה והיום הם אומללים כי לא אוהבים אותם! המונים!!!
אלוהים לא כועס על אמא שלא בשלה לאמהות, יותר כועס על מי שמתעלל בילדים חסרי ישע ולכן שבי בשקט וחכי לזמן הנכון שבו כן תהיי בשלה, זה יגיע.

מצד אחד - את צודקת
ותודה על העידוד
אבל כשאת כותבת
אלוהים לא כועס על אמא שלא בשלה לאמהות,
מרגישה דווקא שה' סוג של כועס , (אם אפשר לקרוא לזה ככה), הייתי צריכה לדאוג ולשמור על עצמי ולא להגיע למצב הזה.
מאשימה קצת את החינוך המתירני מידי, גם של הורי וגם של הסביבה שבה גדלתי.
באתר הזה יש אוירה כזאת של חופש ואהבה חופשית, ולא לימול את התינוקות. ולהאמין ב'אלה הגדולה' ובטבע .. אני לא מזלזת חס וחלילה, אני הייתי שם וגדלתי במשפחה כזאת. אבל מרגישה שחסר הערך החשוב הזה שנקרא קדושה.
אני קצת סוטה מהנושא... אבל שיהיה.

אבל כמה ילדים בעולם הזה הגיעו מתוך אונס או פחד מהפלה והיום הם אומללים כי לא אוהבים אותם! המונים!!!
.???? באמת? אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת דווקא שאין אמא שתגיד שהיא לא אוהבת ומתחרטת על הבאת ילד לעולם.זה תמיד דבר מדהים וגורם אושר .(אולי למעט מקרים נדירים של חולות נפש)

אני קוראת את מה שנכתב כאן והכל באמת מרגש ונוגע ללב אני אולי מנסה לחפש משהי שעברה משהו קצת יותר קשה ממני אוי כדי לנחם את עצמי....
בקצרה ככה אני אומר שאני אחרי גרידה ועדיין צריכה ליטול ציטוטק כי הגרידה לא טובה ויש עדיין חתיכות של שק הריון ברחם נאמר פה שה' כועס על הפלות ואני בהחלט מסכימה כי בעיני הפלה זה רצח ואני עדיין מאלו שעשו הפלה... לפעמים אין ברירה.....
מאחלת לעצמי ולכל מי שמגיעה לאתר הזה שתתברך בפוריות והריונות בריאים ותקינים בשעתם ובזמנם.....

אמן

שלום לכולכן, אני בת 34 + 2 ילדים מקסימים שיהיו בריאים עד 120. לפני 4 ימים, שבוע 12+1 , גיליתי שלעובר שלי אין דופק. למחרת נשלחתי לבי"ח לביצוע הפלה. קיבלתי 4 כדורי ציטוטק לנרתיק ונשלחתי הביתה. בבית החלו כאבי בטן חזקים ודימום כמו מחזור חזק. נטלתי משכחי כאבים, אבל בסה"כ די ציפיתי לזה. ואז התחיל הסיוט, בשעה 12 בלילה קיבלתי צירים וטיפסתי על הקירות. לאחר 20 דקות "ילדתי" באמבטיה גושי קרישי דם והתחלתי לדמם כמו ברז, חשבתי שהרחם שלי התפרק ויצא מהגוף. האמבטיה התמלאה דם סמיך . לאחר 20 דקות של איבוד דם מאסיבי ופחד אדיר התקשרתי למיון נשים והסברתי שאני מדממת , האחות שאלה כמה פדים כבר החלפתי, והשאלה הצחיקה אותי עד דמעות-אמרתי לה שיורד לי דם כמו ברז פתוח ואז היא אמרה לי להגיע מייד. התלבשתי מיד , לקחתי חיתול האגיס של הילדים כי אחרת...ולקחתי מונית לבי"ח. בבי"ח קיבלה אותי רופאה מדהימה, שכל הזמן התנצלה על שהכאיבה לי בלית ברירה, ובדקה אותי ואגינאלית , ושלפה את שק ההריון שנתקע בפתח הרחם וגרם לדימום המאסיבי שלא נפסק. לאחר מספר דקות שנגמרה הבדיקה קמתי על רגלי והרגשתי סחרחורת אדירה , קראתי לרופאה ואמרתי לה שיש לי סחרחורת והיא הושיבה אותי על כיסא. בינתיים בעלי הגיע והסתכל עלי ואמר שאני לבנה. ואז התחלתי להתנשם בכבדות והרגשתי שאני נחנקת ואז איבדתי הכרה. כשהתעוררתי כבר הייתי על הריצפה עם רגליים מורמות והסתבר לי שגם הקאתי.לא זכרתי כלום. כמובן שאישפזו אותי וחיברו לי אינפוזיה של נוזלים . למחרת הוחלט על מתן מנה נוספת של ציטוטק ולאחר התיעצות עם מכרה שעובדת בבית החולים, הוחלט שכדאי לקחת מנה זו ולא לעבור גרידה. בפעם השנייה ,למזלי, לא קרה כלום ממה שקרה בפעם הראשונה ולאחר בדיקה נוספת ראו שהכל התרוקן ושוחררתי הביתה. לסיכום-זו רק דעתי-אבל -שלא תעיזו לקחת ציטוטק ולדעתי גם לא כדאי לחכות להפלה טבעית שתקרה מעצמה, כי יכול לקרות מה שקרה לי. לדעתי כדאי לבצע גרידה ולגמור עם זה. ברור שגם הגרידה אינה נטולת סיכונים אבל נראה לי שעדיף רבע שעה של טשטוש מאשר הסיוט שעברתי. אם הייתי נשארת בבית , רק אלוהים יודע מה היה יכול לקרות. (ואני גם לא מבינה איך שחררו אותי הביתה לאחר מתן המנה הראשונה!!!)

שליחה על ידי (())* » 23 יוני 2010, 16:30

ולכל מי שקוראת ובמצב של התלבטות לגבי הפלה, לא משנה מאיזה סיבה , אסור אסור אסור לעשות את זה!!!

אופטימית יקרה,

גם אני עברתי הפלה עם ציטוטק ממש לא מזמן (עוד סיפור הפלה) והחוויה שלי היתה שונה. כשאותי שחררו הביתה זה היה ל"חופשה". מבחינת בית החולים הייתי מאושפזת לכל דבר ועניין עם "כרטיס פתוח" למחלקה. אני העדפתי לבלות כמה שיותר בבית - נעים יותר, נוח יותר, מפחיד פחות (לטעמי). כשלא היתה ברירה (דימום בזרם די מפחיד) חזרתי לבית החולים וגם לי היה צורך להוציא חומר הריוני מצוואר הרחם ועשו את זה - ושחררו אותי הביתה שוב לבקשתי המפורשת. היום, שבועיים אחרי, עדיין יש דימום קל (כמו בסוף מחזור) והגוף שלי עדיין מנקה את עצמו.

ומבחינתי, זה סוג של איזון מוצלח בין הרצון שלי שלא להמשיך לשאת עובר מת מחד ולהמנע מנזק פוטנציאלי מאידך.

לא היה נעים במיוחד אבל בהחלט לא טראומטי ולמרות הסבל והכאב אני דווקא כן ממליצה על הציטוטק. ראשית, לא לכולן החוויה קשה או מסוכנת. שנית, הגרידה פירושה הרחבה בכוח של צוואר הרחם שעלולה (ואכן גורמת במקרים רבים) לפגוע בתפקודו של הצוואר כשכן רוצים אותו. לגבי הלידה הטבעית - אני לא רציתי לחכות יותר לא היו לי הסבלנות או המשאבים הנפשיים. יש נשים שיותר נכון להן להמתין ולתת לטבע לעשות את שלו. זו בחירה הגיונית.

צר לי על האובדן והכאב שסבלת. בהצלחה רבה בפעם הבאה.

מרוקנת יקרה
קראתי את הסיפור שלך. אני מאחלת לך הצלחה בפעם הבאה. תהיי חזקה. זה יקרה. יהיו לך כמה ילדים בריאים שרק תרצי.

אני בשוק שנתנו לך ציטוטק בשבוע 12+.
אמרו לך כמה זמן העובר היה בלי דופק? לאיזה שבוע הוא היה מתאים מבחינת גודל והתפתחות?
בדר"כ לא מציעים את זה כשהעובר מתאים ליותר משבוע 7, מ-ק-ס-י-מ-ו-ם 8. וגם אז, בשבועות כאלה משאירים באשפוז כמה שעות טובות, עד שהדימום נחלש קצת (בהריון ממש צעיר, או כשהשק ריק, יש רופאים שנותנים לאשה לעבור את כל התהליך בבית). אבל בשבוע 12?!
לדעתי זה חוסר אחריות מה שעשו לך.

שלא תעיזו לקחת ציטוטק
מה שקרה לך בהחלט יכול לקרות אבל לדעתי זה בעיקר בגלל טיפול רשלני ולא מתאים.
יכולה לבוא אשה שעשו לה גרידה לא שלמה בלי אנטיביוטיקה ועם מעקב רשלני אחרי, פספסו זיהום ודפקו לה את הרחם זמנית או לתמיד (קורה לא מעט) ולומר - שלא תעיזו לעשות גרידה.
לדעתי חשוב להחליט בהתאם לנסיבות ולדעת על מה להתעקש.

מאחלת לך הריון תקין ומשמח כשתהיי מוכנה לכך.

מצטערת על האובדן של שתיכן.
רוצה לשתף בהפלה שעברתי לפני כמעט כשנה. אולי כדי להראות שאף פעם אין שום דרך לדעת מה הכי כדאי ומה שמתאים לאחת לא מתאים לאחרת. ומה שמתאים היום אולי לא יתאים מחר.
גיליתי בשבוע 9 שלעובר אין דופק הוא היה בגודל של שבוע 6. (היה חוסר התאמה והתפתחות איטית לי משהו היה נראה לא בסדר כבר בבדיקה הראשונה)
אחרי התלבטות רבה והתייעצות עם בן זוג של חברה שהוא גניקולוג החלטתי לקחת ציטוטק. הלכתי במיחוד לבית חולים שמאפשר (שתדעו שלפחות בצפון לא כולם מסכימים לעשות זאת)
אישפזו אותי נתנו לי מנה אחת של שני כדורים (וכלום לא קרה) ועוד שניים ככה שלוש פעמים בהדרגה.
התחיל דימום מסיבי כמו של מחזור רציני מאוד עם קרישי דם. כאב אבל לא בשמים.
למחרת עשו אולטרסאונד וראו שהשק יצא. בהמשך שיחררו אותי הביתה וביקשו שאחזור למעקב בעושד שבועיים כדי לראות שהרחם נקי.
בבית הכל היה בסדר מעט כאבים והמשך של הדימום,
כעבור ארבעה ימים החלו לי כאבי בטן קשים. אבל אמרתי לעצמי שאולי זה ספיחים וזה בסדר
ביום החמישי הכאבים היו ממש כמו צירי לידה. (עוד היה דימום אבל הוא לא היה מסיבי).
וגם היה לי חום. נסענו לבה"ח איבחנו דלקת זיהום.
הסתבר (האמת ידעתי את זה גם קודם) שהרי אחרי מתן הכדורים עדיין נשאר חומר של הריון ברחם (הדימום ממשיך)
לכן גם מזמינים אחרי שבועיים לביקורת כי רק אז אפשר לראות אם התרוקן כמו שצריך.
במקרים נדירים (בערך אחד אחוז) החומר שנשאר עושה דלקת
בבה"ח אישפזו אותי ועברתי במהרה גרדה. (כדי להוציא כל מה שנשאר מהרחם)
הולעטתי בכמויות של אנטיביוטיקה לווריד. ואחר כך עוד שלושה שבועות בבית
כמות שמעולם לא לקחתי כמותה (לא הפסקתי לשלשל מרוב שהאנטיביוטיקה היתה חזקה).
אם לקצר. אחרי מספר חודשים ומחזורים חלשים
הלכתי להתייעצות עם מומחה
התברר שיש לי שתי הדבקויות קטנות ברחם.
אי אפשר לדעת אם זה כתוצאה מהזיהום שהיה או מהגרדה.
בנוסף, זיהום יכול לפגוע גם בחצוצרות ואז זה באמת סיפור.
אנחנו מנסים להכנס להריון בארבעת החודשים האחרונים
כרגע ללא הצלחה. יתכן שנצטרך בקרוב לעשות בדיקות כדי להבין אם משהו חמור יותר השתבש.
למרות מה שכתבתי בהתחלה. היום אם הייתי צריכה לעבור עוד הפלה הייתי בוחרת בגרדה.
למרות שגם בגרדה יכולים לפגוע ברחם (יש לי חברה שעשו לה גרדה ועכשיו הרחם מלא הדבקויות וכבר שנה וחצי שהיא מנסה) או יכול להתפתח זיהום.
יש לי גם לא מעט חברות שעברו גרדה אחת בחייהן ללא שום השפעות.
כל אחת והקלפים שלה ויד המזל שלה.

לקוראת היקרה
אמנם הייתי בשבוע 12 אבל העובר היה מאוד קטן- שבוע 7 + 5 ימים. מה שלא היה קטן בכלל - זה השק שהיה פי כמה וכמה מהעובר - ומה שקרה, כך הסביר לי הרופא נשים שלי-זה שיכול להיות שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע 10 והתכווץ. מה שלא מתכווץ-זה השק, שרק מתעוותת צורתו-והוא מפסיק להיות עגול או אליפסי. בדיעבד לפי שאלות ומבטים של הרופאה המדהימה שקיבלה אותי והצילה אותי, לא היו צריכים לתת לי ציטוטק כי השק היה מאוד גדול. מעניין לשמוע דעה אמיתית של רופא אנונימי, בנוגע לציטוטק.
אני שמעתי ,שוב בדיעבד, שזה חומר מאוד לא בריא לגוף שלא ברורות השלכותיו, ולעומתו סכנות הגרידה ידועות כבר שנים.
יש לי חברה שעברה 3 גרידות , ויש חברה שעברה 8 גרידות, ואחרת שעברה 2 גרידות, אמי האהובה עברה 3 לפני הרבה שנים, והכל בסדר. לכולן היום יש כמה ילדים שיהיו בריאים...

אבל אכן אי אפשר לדעת מה יותר טוב לכל אחת ואחת-צריך המון מזל ואולי גם ללכת למומחה באופן פרטי ולהתיעץ.
אני יודעת להעיד רק על עצמי...
בהצלחה לכולכן, אל תתייאשו,לי לקח בפעם הראשונה-שנתיים (!!!!!) עד שנקלטתי בהצלחה. (לאחר איקקלומין), וכעת , עם כל הבלאגן (החיובי ביותר) בגידול הילדים ,שכחתי הכל!!!!.

היפו יקרה
מאחלת לך המון בהצלחה בפעם הבאה!!!!!
ונכון-צריך המון מזל !!!---ואני מאחלת לך הרבה ממנו!!!

האופטימית
תודה רבה
חייבת לציין שלמעט מורדות בדרך אני בסך הכל אופטימית.

מי שעוברת הפלה עם מפגי'ן
+ציטוטק ואחרי זה יורד הרבה דם זה אומר שיש הפלה ?

לפלונית אלמונית
לא רוצה לבאס אבל - לפני שנה עברתי הפלה עם צחיטוטק וירד הרבה דם אך לאלר בדיקה+אןלטראסאונד
אמרו לי שלא כל תוכן הרחם יצא , לקחתי מייד עוד טיפול ציטוטק ושוב ירד הרבה דם אך שוב היה יותר מידיי תוכן רחמי,
מה שנגדרה בשפה רפואית "הפלה לא גמורה" ,אסור לתת 3 טיפולי ציטוטק רצוף (לצערי, כי את טיפול הציטוטק עשיתי בבית וזה היה יחסיחת בסדר,כמו סוג של לידה בייתית,בבית חולים היה לי הכי קשה להיות) לבסוף -הייתי צריכה לסיים אותה בגרידה.

אם זה מעודד אותך - היום כמעט שנה אחרי , ואני בהריון אמורה ללדת בדיוק בתאריך של ההפלה שלי.

ירידת דם מאסיבית פירושה שאכן יש התקדמות בתהליך הפלה אך כפי שנאמר מעלי זה לא מבטיח שההריון נגמר לחלוטין. ייתכן שיהיה צורך בהתערבות נוספת.

מאידך - אין שום סיבה לראות שחורות וייתכן שההפלה תסתיים בקורס אחד של ציטוטק. איך את מרגישה?

זאת שוב אני יש לי עד היום דם ועשיתי אתמול סתם בדיקת הריון בייתית וזה יצא חיובי ויש לי אולטרסאונד ביום ראשון ב 15.8 מה זה אומר הבדיקה החיובית למרות שיוצא עדיין דם?

שיש עדיין שאריות של ההריון בגוף.

אם זה מעודד אותך - היום כמעט שנה אחרי , ואני בהריון אמורה ללדת בדיוק בתאריך של ההפלה שלי
אותי זה מעודד. ומאוד משמח

יחי החיים
לידה קלה והמון אושר ובריאות

ולכל מי שקוראת ובמצב של התלבטות לגבי הפלה, לא משנה מאיזה סיבה , אסור אסור אסור לעשות את זה!!!

נכון שאסור אבל יש מצבים שאין ברירה למשל הריון בטעות עם מישהו לשלא רוצה לקחת אחריות את לא יכולה להביא את הילד/ה לבד..וליהיות לבד אז אני חושבת שמותר בלית ברירה מותק.

הייתי במצב הזה ועשיתי הפלה, ויש בי צער גדול על זה.
בדיעבד הכל לטובה, אך יודעת היום שלא אעשה הפלה בשום אופן ומצב.

אני אמורה מחר להגיע לקפלן לעבור הפלה בכדורים לאחר שבשבוע שמונה לא ראו דופק (אני כאילו בשבוע תשע עכשיו אבל הרופא אומר ששק ההיריון קטן ולכן אפשרי בכדורים). אחרי כל מה שקראתי פה אני כל כך מפחדת וכמובן לא מפסיקה לבכות. מצד שני מגרידה אני לא פחות מפחדת כיוון שגם ככה יש לי איזה פצע בצוואר הרחם ואני מפחדת שזה יעשה יותר בעיות או זיהום. המצחיק הוא שאני חושבת מה אני עושה עם העבודה ועם כל ימי ההיעדרות שיהיו לי בגלל זה. קשה לי קשה לי קשה לי

תוציאי ימי מחלה. את יכולה לקבל אישור מרופא משפחה.
אם יש לך פצע בצוואר הרחם (אוי

איך, מה, ממה?) באמת כדאי לעשות הכל כדי להימנע מגרדה. אם חלילה הציטוטק לא יעבוד ותצטרכי גרדה בכל זאת, תתעשקי על למינריות (נרות שמכניסים להרחבת הצוואר לפני הפעולה).
אגב יש גם אופציה שלישית - לחכות להפלה שתקרה באופן טבעי - ראי כאן: mis]כשהריון מסתיים בטרם עת carriage[/po]/

לילה טוב. אז הייתי ביום שלישי בקפלן ואחרי המתנה של שעתיים ומזכירה רעה אחת ששאלה בקולי קולותת אם אני בהיריון נכנסתי לרופאה שהייתה מרגיעה וסימפטית ועשתה לי אולטראסאונד שוידאה שאין דופק והחדירה לי 800 מ"ג ציטוטק ושלחה אותי הביתה. אחרי שעתיים בערך החלו כאבים. לא כאלו שאקמול לא פותר. לקחתי שני אקמול והלכתי לנוח עם קצת שטפי דם ומצב רוח מחורבן אבל שום דבר מעבר. באמת שכילדה עברתי מחזורים כואבים יותר. ביום חמישי חזרתי לביקורת (והמזכירה כבר הייתה פחות רעה) ואחרי שעתיים נוספות של המתנה 0כיוון שהרופאים במיון נשים משום מה מתחילים בתשע וחצי ואני הגעתי בשמונה, נכנסתי לרופאה שבדקה אותי ואמרה ששק ההיריון יצא אבל היא רואה עדיין תוכן רחמי ולכן נתנה לי עוד מנה של ציטוטק ואמרה לי ללכת לרופא בעוד שבוע עד עשרה ימים. האמת כשחזרתי התחילו כאבים. קצת יותר חזקים מהפעם הראשונה אבל נסבלים. דימום כמעט ואין וזה קצת מוזר לי. אבל היום אחרי שיצא ממני ומפלס החרדה ירד אני יותר מאוששת ומקווה לטוב. בקיצור החוויה שלי עם ציטוטק הייתה לא גרועה ואני יכולה להמליץ, למי שמחפשת עיצה.
בתקווה לימים יפים יותר לכולן.

בעצם זאת היתה הפלה טבעית. הרגשתי שזה לא זה. ההריון הזה לא היה נעים, פשוט ורגוע כמו הקודם שהסתיים בשמחה בלידה של ילדון מתוק... בהפרשה היה לי טיפ טיפונת דימום, אפילו לא טיפה. האחות אמרה שאין סיבה לדאגה. שאלתי גם מטפלת סינית שזה התחום שלה- אין סיבה לדאגה כנראה. ואז לרופא נשים. גם הוא אמר שנשמע לו סביר אבל ביקשתי בכל זאת להגיע לבדוק.. בדרך חשבתי.. מה שיבוא נקבל בשמחה, בזרועות פתוחות, מה שקורה כנראה צריך לקרות, ונראה כבר מה יהיה השיעור שלנו... ולא היה דופק. סוף שבוע 14. האמת, היה לי ברור. אבל זה שסוף סוף ידעתי את האמת כנראה שחרר אצלי איזה קפיץ, והגוף יצא לפעולה. התגייסות מלאה של הכוחות. למחרת בבוקר התחילו התכווצויות, דימום רציני. בעצת הרופא בכל זאת נסענו לבית חולים (על כל צרה שלא תבוא.. בכל זאת להישאר אחראיים..), עד שבדקו אותי כבר לא נשאר הרבה בפנים. בכל זאת 4 כדורי ציטוטק. לא הייתי צריכה להסכים למינון המלא. עד אז הגוף שלי תפקד נפלא. התכווצות, דימום, הפסקה. הגוף הוציא החוצה ועצר את הדימום בקצב שלי. ואז התעלפתי.. חבל כי בגלל זה נשארתי שם גם בלילה. לא ככה רציתי את הלילה הראשון בנפרד מהילדון המתוק הזה שבו זכיתי לפני קצת יותר משנתיים. לא ציפו שבשבוע כזה אני אצליח לעשות את העבודה בעצמי, אחרי ההתעלפות נלחמתי על לא ללכת לניתוח גרידה, מזל שהרופאים היו מהטובים..
אשמח לקרוא עוד
ככ נעים לחלוק

החוויה הפיזית החיובית כלכך חזקה בשבילי. אני מרגישה שזאת החכה ששולפת אותי מהשלולית הזאת ושמה אותי עוד קצת בהמשך הדרך. לגיטימציה להמשיך הלאה. הגוף יודע, עכשיו זה להתגבר ולהמשיך.

שליחה על ידי א* » 08 מרץ 2011, 23:56

שאריות אחרי הפלה

שליחה על ידי חנה* » 27 מרץ 2011, 13:54

אני בשבוע 6 וחצי אמרו לי לבא לגרדה אמרתי להם שאני רוצה בכדורים אני מפחדת מהרדמה אמרו לי להפסיק תתמיכה ולחכות אולי היפול לבד עים לא יתנו לי תכדורים. יש לישק קטן רציתי לישאול עים זה בסדר

תראי, יש בנות שממתינות אבל הרופא שלי אמר שלא כדאי להמתין יותר מדי כי תמיד יש בזה סיכון. אתמול עברתי הפלה עם ציטוטק (4 כדורים שהוחדרו). (עובר שהפסיק להתפתח בשבוע 6 והיה אמור להיות בשבוע 10). למרות הכאבים החזקים מאד מאד שהתחילו אחרי שעתיים אני ממליצה עליהם, כי מיד התחילו לצאת לי קרישי דם ענקיים. מקווה שיצא הכל. יש לי נסיון רע עם גרידה. היו לי סה"כ 3 הפלות. הראשונה הסתיימה בגרידה והתפתח לי זיהום עם חום. בהפלה שניה הגוף הפיל לבד בשבוע חמישי. שיקול שלך, אבל לדעתי אם אפשר להימנע מהתערבות כירורגית שיכולה לעשות הידבקויות ברחם וזיהום, אז עדיף.
בהצלחה לנו!

אני רוצה להודות לכל כותבות הדף הזה על האינפורמציה הכתובה כאן. בזכות קריאת דף זה ניצלו חיי.
עברתי הפלה בשבוע תשיעי, לאחר שש לידות מוצלחות, בעזרת ציטוטק. בחרתי בשיטה זו ללא ידע רב, אלא בבחירה אינטואטיבית ומתוך חוסר מידע לגבי הסיבוכים האפשריים. לאחר החדרת המנה הראשונה, החלו לאחר מספר שעות דימומים מסיבים הכוללים כרישי דם מרובים ולא נעימים למראה. הם החלו בארבע אחר הצהריים, והמשיכו עד חמש בבוקר. מרבית הזמן נאלצתי לבלות בשירותים בגלל חוסר האפשרות לבלות בחוץ כ"ברז".
למחרת התעוררתי כמעט ללא דימום. כבר בשלב זה, קצת התחרטתי על בחירתי בציטוטק שכן התהליך היה קשה נפשית ופיזית כאחד, ושמחתי רק על כך שעברתי אותו. למחרת הגעתי לביקורת בבית החולים, בטוחה כי הבדיקה תראה כי הרחם מרוקן לאחר כל 13 שעות של התרוקנות כה מסיבית.
הבדיקה הראתה כי נשאר "עוד קצת", והרופאה החדירה לי עוד מנת ציטוטק ואמרה שזה יעשה את ה"פינלה" ולא יהיה כרוך בכאבים.
כמה טעתה הרופאה.... הכאבים היו קשים מנשוא, ושני אדויל לא עזרו הפעם. הדימום היה מסיבי כמו בפעם הקודמת, ושוב עם כרישי דם לא סימפטיים בגדלים שונים. דיממתי כל אותו היום, לילה, והדימום המשיך גם למחרת. ביליתי את רוב היום בין המיטה לשירותים מקווה כי שלב זה יסתיים כבר.
בשעה חמש ( יום שישי) ביקשתי מבעלי שיכין לי דבר מה לאכול ולשתות, וגררתי את עצמי לאינטרנט, חלשה ומסוחררת.
הגעתי לפורום זה, והתחלתי לקרוא. לאט לאט חדרה להכרתי התחושה שאף אחת לא כותבת כאן על דימום כה ממושך. התחלתי לחשוב שאולי מצבי דורש תשומת לב רפואית. בהיותי דתייה, התלבטתי קשות מה יקרה אם אגיע לבית החולים בערב שבת, ולא יקבלו אותי, ולא אוכל לחזור כלעומת שבאתי. גם עזיבת המשפחה לשבת נראתה הזויה באותו רגע. לאחר כשעה וחצי של התלבטות מיוסרת ( אשר היתה יכולה להיחסך לי במתן מידע מפורט יותר מאת הרופאים) החלטתי לנסוע ויהי מה. בחרתי להיות לבד בבית החולים על מנת שבעלי יוכל להיות עם הילדים.
התקבלתי מיד למחלקה. ספירת הדם הראשונה הראתה על המוגלובין 9, הנחשב למדאיג. רופאה נחמדה לקחה אותי לבדיקה פנימית, ומייד אמרה כי היא רואה את הבעיה. כריש דם גדול החוסם את צואר הרחם. היא הוציאה אותו, ואמרה שמעכשיו יהיה בסדר. במידה ולא היתה מוציאה, הדימום היה יכול להמשיך כך לנצח, או יותר נכון עד מותי. הרגשתי כי ניצלתי ולמרות הטיפול הבלתי נעים היה שווה, ומזל שהגעתי לבית החולים.
לאחר מכן המשיכו לקחת לי דם בתכיפות רבה, וההמוגלובין המשיך לצנוח, 8, 7 והרופאה נהייתה מודאגת מאוד. הבהילו אותי לראות רופא מומחה בקומה אחרת. הגעתי לשם בכיסא גלגלים מתאמצת מאוד שלא להתעלף בדרך.
הרופא החליט יחד עם הרופאה הקודמת לבצע תהליך הנקרא פפל. או בקיצור כמו גרידה רק ללא הרדמה. אמנם נאמר לי שזה ייקח רק שלוש דקות, אך בפועל זה לקח 15 דקות איומות ונוראות. קשה לתאר את הסבל הפיזי וגם הנפשי.
לאחר ההתעללות הושבתי אל המחלקה מרגישה כי לא יכולתי לעבור את זה יותר גרוע. כבר שכחתי מהאבל על האובדן, וחשבתי רק על הסבל והסכנה אשר נכרכו בתהליך. חזרתי למחלקה כולי רחמים עצמיים, ומנסה לתפוס את מה שעבר עלי.
כמובן שדקרו אותי שוב כדי לראות את מצב ההמוגלובין, ונאלצתי להשאר בצום מחשש שבכל זאת אצטרך לעבור גרידה בהרדמה. הייתי כל כך רעבה, וכמו כן המחשבה על כך שעוד לא בטוח שניצלתי מגרידה בניתוח היתה מבעיתה.
בשלוש בבוקר קיבלתי אישור לאכול עקב כך שההמוגלובין הפסיק לצנוח. ברוך ה'.
בערך בשתיים לפנות בוקר נכנסה לחדרי אישה נוספת (צעירה, אם לשני פעוטות) אשר סבלה מדימום קשה בשבוע עשירי. גם לה לקחו ספירות דם, וחזו בצניחת המוגלובין מדאיגה. בספירה של 7, הציעו לה לקבל מנת דם, אך משום מה היתה לה רתיעה גדולה מכך, והיא אמרה שהיא מרגישה בסדר.
בארבע לפנות בוקר הרופא הודיע לה על כך שתיאלץ לעבור גרידה מאופן מיידי על מנת להציל את חייה. באולטרה סאונד מאוחר יותר התגלה גם כי העובר כבר חסר דופק. היא הובהלה מן החדר לחדר הניתוח. שאלתי את הרופאה אם היא תהיה בסדר, והיא הרגיעה אותי, ואמרה שהיא הלכה בזמן.
האישה לא חזרה כל השבת לחדר. כששאלתי לגביה למחרת בבוקר, ראיתי לפי הבעת הפנים כי משהו אינו כשורה, ואמרו לי שהיא תבוא אם כי לא מיד. בלחישה "אילמת" שמעתי את האחות מוסרת לחברתה "נפטרה". מזועזת ונרעשת חזרתי לחדרי, לבלות עם מחשבותי הקשות עד מוצאי השבת.
לא ידעתי עד היום כמה חשוב לשים לב לעניין דימום מוגזם. אף אני יכולתי להמשיך לדמם בבית עד מוות, ובלי לדעת כלל שאני בסכנה.
אותה אישה שייתכן שאילו היתה מגיעה לבית החולים מוקדם יותר אולי היו ניצלים חייה.
אומרים תמיד שידע זה כוח. מסתבר שידע זה חיים...
שרשור זה הציל את חיי, אני מקווה שגם אני תרמתי משהו לאנושות בשיתוף סיפורי האישי.
.............................................................................................................................................................................................................................................................................................

.....................................................................................

אני בהלם........נפטרה? השם ישמור!

אני גם לפני הפלה ומתלבטת בין כדורים לגרידה.......עזרתן לי מאוד

מאחלת לכולנו הריונות רבים ובריאים, שנהיה תמיד עם ידיים מלאות!!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני שלום רצתי לדעת הפלה עים חתיכות שר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לעדכן שאותה אישה לא נפטרה. פגשתי במקרה אחות שעובדת בחדר התאוששות ... היא פשוט היתה המון ימים בחדר התאוששות, ואני הסקתי את המסקנות הלא נכונות. ב"ה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכן- חבל שלא נכנסתי לפורום הזה לפני....! יש לי ב"ה בית מלא ילדים בריאים וחמודים. הייתי בשבוע ה 12 להריוני העשירי כשלמחרת כיפור הלכתי לאולטראסאונד רגיל כדי לגלות שלהריון אין דופק בשבוע השביעי. מכיוון שאלו היו תאומים, הוחלט לחכות עוד שבוע כדי לוודא בשני אולטרא' נוספים שאין דופק לשניהם.
אחרי כן הגעתי לבי"ח ושוב עשו "ווידוא" שאין דופק בשני השקים. ואז הציעו לי 3 אפשרויות- הפלה טבעית, שלא היתה שייכת מכיוון שאני הייתי בשבוע ה12 להריון והעוברים התאימו לשבוע 7, כך שמה שלא קרה ב5 שבועות , כנראה כבר לא יקרה עוד. ההצעה השניה היתה ציטוטק, לא התלהבתי וההצעה השלישית היתה גרידה- מכיון שבעבר עברתי גרידה מהירה בלי תופעות כלל, רציתי גרידה. הרופאה אמרה שאין תור אלא רק עוד שבוע וחצי. לא רציתי ל "גרור" והיא הסבירה שעם ציטוטק יש 85 אחוז הצלחה, נמצאים בבית , הדימום כמו מחזור וקצת יותר ותוך יומיים העניין נגמר. זה קרץ לי מאוד מכיוון שרציתי להיות בסוכות כבר אחרי, עם כל המשפחה בבית.
הסכמתי, ואת הטעות הזו לא אשכח לעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הרופאה הכניסה את הכדורים, האחות הסבירה מה הולך להיות, חתמתי לפני כן על טופס הסכמה ובו פרוט תופעות לוואי בלשון פרווה לגמרי= משהו שנשמע כמו האזהרה למסטיקים על קופסאות מסט לילדים מתחת לגיל 5, משהו ממש רדוד: יתכן סחרחורת, הקאות ובחילות. שום דבר לא הכין אותי לסיוט.
חזרתי הביתה, למיטה, הייתי חלשה אחרי 5 שעות טרטור מרופאים לאחיות. כעבור כ3 שעות התחילו דימומים מטורפים, כרישי דם בגודל של כרישים אמיתיים- וזו לא בדיחה. בתור אמא להרבה ילדים, ואחת שעברה 2 הפלות- הרגשתי שמשהו לא בסדר.
אבל אמרו לי שיהיה דימומים יותר ממחזור, אז המתנתי. ואז התחלתי להרגיש מתעלפת מעת לעת- הרגעתי את עצמי שזה סתם הרגשה של חולשה- איבוד דם וכו'
וכמו שאמרה מישהי לפני- עברתי לטיטולים של הילדים כי לא היתה ברירה.
ואז לא הצלחתי יותר לקום לשירותים, נהיה לי חם , קר, והייתי צריכה לשמור על עצמי בטירוף כדי להישאר מחוברת למה שקורה סביבי.
בשארית כוחותי ממש! מתבוססת בדמי (לפי ההגדרה הפשוטה של המילה!- 5 שכבות של מגבות עבות מעל המזרון והכל דם- עד למזרון- אנחנו צריכים חדש בעקבות המקרה!) ביקשתי מבעלי שיזעיק אמבולנס.
הם הגיעו ופינו אותי לבית חולים עם דופק 40 ולחץ דם 55/70. זה היה כמו שהרגשתי- חצי מתה.
שם עקבו בדאגה אחרי ההמוגלובין שלי שירד תוך 10 שעות מ 13.5 ל10 (מזל שיש לי רזרבות) ולבסוף, בלי שום התקדמות בריקון תוכן הרחם יותר ממה שהגעתי- נכנסתי לגרידה וכעבור 20 דקות יכולתי להרים את הראש מהכרית, הכאבים והדימומים נעלמו וב"ה הכל בא על מקומו בשלום.
כמה טיפשה הייתי שלא התעקשתי מחלכתחילה.
דרך אגב, לפני הגרידה הציעו לי את השאיבה- פיפל הם קוראים לזה- כמה דקות, כמו בדיקה רגילה, בלי הרדמה.
לא הסכמתי לעוד הרפתקאה של רופאים שמנסים כל מיני, הרופאים רטנו וכעסו- זה הגוף שלי ותפסיקו לשכנע אותי להתענות מרצון תחת ידיכם....................
מבירורים שערכתי אחרי, ודברים שקראתי- מזל גדול שלא הסכמתי להרפתקאה הנוספת שניסו לגרור אשה חבולה וחלשה לתוכה.

לסיכום,
עברתי הפלה אחת טבעית, וזה כמובן הכי טוב, אם זה רק מגיע...
עברתי גרידה לאחר לידת עובר ללא דופק בבית על הרצפה, לא נעים- לא נורא (_הגרידה, לא המוות של התינוק- זה היה אסון רגשי במימדים אדירים)
עברתי הפלה בציטוטק שהסתימה בגרידה- טראומטי להחריד, לא לנסות, התרחקו כמו מאש. כל ההתנהלות היא כאילו את איזה שפן נסיון.
הגרידא בטוחה יותר בתוצאותיה ובסיכוניה ושלא יבלבלו לכן את המוח. כמעט כולן מסימות בסופו של דבר עם גרידה- הטיפול הצליח אבל החולה מת- זו התחושה הקשה איתה יצאתי מהחוויה הזוועתית הזו . (ותאמינו לי- עברתי הרבה מאוד בתחום- לידות רבות, הריונות בסיכון גבוה, הפלות בכל מיני דרכים ולצערי גם לידת עובר מת בבית)

תלמדו מהנסיון ותתרחקו כמו מאש!!!!!!!! לא לציטוטק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מישהי היקרה, קראתי את סיפורך ושאלתי את עצמי האם לא עשיתי טעות.
לפני 5 ימים ראיתי מספר כתמי דם (קטנים מאוד). ניגשתי לרופא ועובר שהיה עם דופק עוד לפני יומיים כבר היה ללא רוח חיים. שבוע 8.5, והקטנצ'יק הזה מתאים ל7.5. כאב נפשי עז, כל כך רציתי אותו, כך כך חיכיתי לו (הריון שני, הפלה ראשונה).רופא נשים שלי המליץ על גריידה. בביה"ח המליצו על גרידה, ביקשתי ציטוטיק (מעדיפה להימנע מפעולה כירורגית חודרנית). הייתי שם 12 שעות, שלושה כדורי ציטוטיק מתחת ללשון, הדימום היה קל לאורך כל הדרך(פחות מדימום של וסת), כמעט ולא הרגשתי התכווצויות.ניגשתי לשירותים והרגשתי גוש יוצא. השק יצא, רוב ההריון יצא, נשארה שארית קטנה בלבד . בינתיים הדימום כמעט נפסק (ועד עכשיו היה קל ביותר!), מקווה שזה לא אומר שהיא לא יוצאת, מקווה מאוד להימנע מגרידה. תור לביקורת לעוד 3 ימים.

שלום לכולן, אני כותבת מרחוק, צפון-אמריקה. בחודש האחרון קראתי בפורום סיפורי הפלה רבים, וככל שהדימום שלי התגבר והפך מחום לאדום כך קראתי יותר. לפני כ-10 ימים עברתי הפלה בשבוע 11 להריוני. שק ההריון, השליה והרבה דם יצאו לבד. נשארה רקמה שמרפדת את דופן הרחם שעדין לא יצאה. הממסד הרפואי פה מכבד את רצוני לא לעבור גרידה, אבל היום האחות המליצה לי בשיחת טלפון לקחת תרופה בשם MISOPROSTOL. זו תרופה שגורמת לצירים וריקון הרחם. רציתי לדעת אם למישהי כאן יש ניסיון עם התרופה הזו. אני מתלבטת אם להמתין למחזור על מנת לדעת אם הגוף שלי ישלים את התהליך בעצמו, או להימנע מסיכון לזיהום וליטול את התרופה. תודה וחיזוקים לכל מי שהיתה במצבי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן,
שבוע 11 עובר מתאים לשבוע 5+6 שנסחב עד כה.
אתמול נחדירו לנרתיק ציטוטק בשעה 08:50 ועד היום אין תגובה. פשוט לא הגבתי לכדורים אלו.
חיכתי לדימום שלא הגיע. מצד שני, לאחר מה שאני קוראת כאן אולי היה עדיף וטוב
שלא הגבתי מאחר והסיפורים כאן מרתיעים אותי מאד.
מישהי עברה דבר דומה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לעדכן שעשיתי US ומסתבר שהשק הריון ירד לי
לא היו לי דימומים חזקים ב"ה , וכמו שכתבתי למעלה חשבתי שהכדורים כלל לא השפיעו עליי
אבל תודה לאל אמרו שירד
מי שתרצה להתייעץ אשמח לענות על כל שאלה
revital c1@walla.co.il
או COM בסוף

בשורות טובות!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות! כיף ומפחיד לקרוא הכל..
בשבוע 8+2 הגעתי לבדיקה שגרתית שבוע וחצי אחרי שגילו דופק בעובר.
הרופאה מכניסה אולטרסאונד מפשפשת קוראת לעוד רופאה ואומרת בפשטות ובמהירות שאין דופק. נשלחתי למיון..
אחרי בכי ממושך ובדיקות הוחלט על ציטוטק. אחרי מנת ציטוטק גוש בשירותים ועוד בדיקת אולטרסאונד נשלחתי הביתה בפחות מ24 שעות אישפוז ובבלבול נוראי! מה עכשיו? מתי זה יעבור???
אחרי יומיים של דימום לא נוראי, התחילו כאבי בטן עזים.. כרגיל, שירותים וישר מקלחת חמה.. במקלחת יצא גוש בינוני מפחיד למראה ולנפש! בכיתי שעות וזרמתי דם כמו ברז..
מהבוקר אני מחליפה פד מפוצץ כל שעתיים ואחרי מה שקראתי מתה מפחד לעבור גרידה..
הביקורת אמורה להיות רק אחרי המחזור הבא., הגיוני!???????
ללכת לרופא אם ממשיך דימום גדול? מלווה בגושונים קטנים????
אשמח לתשובות!!

שלום לכולן ובריאות פיזית ונפשית לכל מי שחוותה דברים קשים.
קשה לי קצת עם העובדה המוכרת, שיש נטייה לספר כאשר משהו רע קורה אבל כאשר משהו חיובי קורה לא משתפים.
אז משתפת שנאלצתי לעבור הפסקת הריון והייתי בחרדה גדולה מהציטוטק אחרי קריאת הסיפורים כאן.
הלכתי להתייעץ עם מיילדת בית ושאלתי אותה מה דעתה. היא אמרה שדווקא ראתה הרבה מאוד ניסיון חיובי עם ציטוטק.
היא ליוותה נשים שעברו הפלה כזו וכולן היו בטוב ובקלות.
החלטתי גם. לקחתי ציטוטק והכל היה בסדר גמור. קל וחלק ומהיר ונטול סיבוכים או דימומים ארוכים.
יש גם כאלה.
בהצלחה למי שזקוקה לכך.

לפני כשבוע התבשר לי כי הדופק של העובר הפסיק וכי אני אומנם בשבוע 11 אבל העובר מתאים לשבוע 6.5 החליטו על הפסקת הריון, הרופא שלי נתן לי הפנייה לבית חולים וולפסון בטענה כי שם עושים את ההפלה גם בשיטת הכדורים וכי עדיף לי לעבור את זה כך במקום גרידה, ברור שקפצתי על הרעיון של כדורים כי גם כך מצב הרוח ירוד והרגשות מעורבים לא רציתי לחוות גם הרדמה מלאה ומי יודע מה אחרי גרדה. הגעתי לוולפסון נתנו לי ארבעה כדורים דרך הנרתיק, ישבתי שם ארבע שעות ושוחררתי הביתה עם הסבר שאני אחווה כאבי מחזור כנראה וגם דימומים. הגענו הביתה אני בעלי והתינוקת שלי שהיא בת שנה ישבנו בסלון לפתע החלו כאבים נסבלים ואז צורך עז לרוץ לשרותים בתחושה לא ברורה אם זה לשתן או משהו אחר, רצתי לשרותים והרגשתי שמשהו מנסה לצאת מהנרתיק לאחר היסטריה וצעקות יצא משם מה שהיה צריך לצאת (טראומה) וחזרתי לסלון לאחר שלוש דקות החלו כאבים עזים ממש כאבי צירים כמו שחוויתי בלידת ביתי וזה החל להתגבר ולהתגבר עד שהתחלתי לצעוק "הצילו" "אמא" "עזרו לי" בעלי פחד שהשכנים יחשבו מה כבר קורה בבית וניסה להרגיע בכל מני שיטות שניסה בזמנו גם בחדר לידה, כלום לא הועיל ניחמתי את עצמי שזה עוד מעט יגמר הגיע חצות ואני בשיא של הכאבים החלטנו לזמין רופא תוך חצי שעה הגיע רופא נתן לי זריקת וולטרן , לאחר חצי שעה התחלתי לנשום וגם התאפשר לי לישון , לאחר ארבע ימים חזרתי לביקורת נאמר לי כי לא הכל יצא ושצריך לקחת ארבע כדורים נוספים להשלים את התהליך הפעם בבליעה הסכמתי כמובן העיקר לגמור עם הסיוט הזה וביקשתי שיתנו לי כבר במקום זריקת וולטרן כדי שלא אצתרך לסבול בבית עד שיבוא רופא נתנו לי ושחררתי הביתה , ברגע שהגענו הביתה התחלתי להרגיש שאני מדממת הלכתי לשרותים והחל סיוט חיי החלו לצאת לי מהגוף גושים וזרמים של דם מנסה לקום עם תחבושת מספיקה לי בדיוק לשתיי דקות וחוזרת לשרותים החלטתי לשבת בשרותים ולא לקום כי אין טעם אמרתי נעבור את התהליך בשרותים נפתח לי זרם של דם בל יעצור וישבתי לי ככה בשרותים רועדת מקור ומפחד, בעלי כל רגע נכנס לבדוק אם אני עוד חיה ולא בצחוק, לאחר ארבעים דקות החלטתי לקום שמתי פד חדש קמתי הגעתי למטבח והתעלפתי בעלי הספיק לרוץ אליי הרים אותי והתחלתי להקיא, ניסה לקחת אותי לסלון לשכב אבל אמרתי לו שכמו שיצא מהפה יצא גם מלמטה ושאני חייבת שוב לשרותים חזרתי לשרותים והתחלתי ממש לשלשל מהנרתיק זרמים של דם וגושים של דם וכבר לא הבנתי מה היה לי בבטן, ישבתי עוד כמעט שעה בשרותים בשכנוע שזה יעבור לא עובר פתאום היה נראה שיש הפוגה שמתי פד וקמתי ישבתי בסלון אמרתי לבעלי אני מרגישה שאני מתעלפת בישיבה וגם בא לי להקיא, רץ הביא דלי והתחלתי להקיא וכמו שיוצא לי מהפה יוצא לי גם מהנרתיק רצנו לשרותים ואני מקיאה וגם יוצא לי מהנרתיק לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , בעלי אמר זהו אני מתקשר למיון לא יכול להיות שאת במשך ארבע חמש שעות מאבדת כמויות כאלה של דם, התקשר שאלו כל כמה זמן מחליפה פד אמר כל שתיים שלוש דקות אמרו מיד למיון , השגנו מהר מי שיבוא לשמור על הילדה אני ישבתי בשרותים עד שגיסי בא, מהר שמתי פד ורצנו לאוטו ישבתי באוטו כל הנסיעה אני אומרת לבעלי זהו זה הפסיק הכל בסדר אפשר לחזור הביתה הוא אמר אין לך סיכוי אני רוצה שיבדוק אותך רופא, החננו את הרכב רק התרוממתי מהכסא כדי לעמוד מחוץ לרכב יצא מימני פרץ של דם שעבר את הפדים תתחתונים ואת המכנסים רצנו מהר למיון שמו אותי על מיטה ויש למיון נשים, במיון נשים המתנתי על המיטה ולבנתיים כל המיטה דם , בסוף קיבלו אותי אחרי שתיי נשים, אמרתי לרופא שאני מתביישת לקום כי אני אלכלך לו את כל החדר הוא מצדו נתן לי להרגיש הכי בנוח והסביר שזה בסדר ושזה קורה , בקשתי מהאחות שתכין משהו מתחתי כי כשאוריד את התחתון יהיה לה פוגרום על הרצפה הכנו ניירות הורדתי והם פשוט עמו לשניה המומים זרם של דם יצא מימני מהר העלו אותי על מיטה להבדק פנימי ומהר פינו חדר ניתוח ולמה שהכי לא רציתי הגעתי לגרידה וזהו כך הסתיים הסיפור שניסתי להמנע מימנו לכתחילה, יצאתי מהגרידה הרגשתי שאני כבר יכולה לנשום מבלי שיצא מימני כל מה שיצא עד כה התאוששתי ישנתי את הלילה והגעתי הביתה בשעה טובה בתקווה שזה הסוף של הסיפור הזה .
סורי אם ניפצתי אשליות לכל מני בחורות אבל הייתי חייבת לספר וחבל שלא חיפשתי בנוגע לכדור הזה לפניי שלקחתי אותו
מקווה שיש חכמות מימני
בהצלחה ....

כל הסיפורים פה ממש מלחיצים אותי... אני לא יודעת מה לעשות. הייתי בטוחה עד עכשיו שאני מעדיפה לקחת את הציטוטק על פני גרידה, ועכשיו שאני ובעלי קוראים את הסיפורים המזעזעים , אני ממש מתלבטת ובעלי היסטרי ורוצה שאני יעשה גרידה. אוף ממש קשה לי עכשיו. אני מצידי לחכות להפלה טבעית. אני בשבוע 9 פלוס 5 עם עובר ללא דופק. אף פעם לא חשבתי שזה כזה סיוט לעשות הפלה...

אולי יעזור לך לקרוא בעלון באופן טבעי
את מה ששרה'לה כתבה ״ כשההריון מסתיים בטרם עת״ , ואולי גם תדברי איתה.

היי, לפני 3 חודשים גיליתי בשבוע 8 שלעובר אין דופק. נאלצתי לבחור בין ציטוטק לגרידה ובחרתי בציטוטק. זו היתה בחירה מצוינת עבורי וחשוב לי לציין זאת כי קראתי כאן תגובות מעורבות והנחתי שמי שהכל הולך לה טוב לא מוצאת את הזמן (וזה פחות קריטי לה) לציין זאת. אני לקחתי את הכדורים דרך הנרתיק 3 פעמים עד שהכל התנקה. בפעם הראשונה היו קצת כאבי מחזור והתחלתי לדמם. לא דימום מאסיבי, דימום רגיל. נדרשתי לקחת עוד פעמיים כי לא הכל התנקה. בפעמים הבאות זה בכלל לא כאב. חיכיתי לקבל מחזור סדיר ולאחר שלא קבלתי הרופא המליץ לי לקחת כדורים (סוג של הורמונים) שמאפסים את הגוף כאשר בסופם מקבלים מחזור רגיל. שבוע שעבר ערכתי בדיקה (לאחר מחזור ראשון סדיר מאז ההליך) והרופא אמר לי שהוא מזמן לא ראה רחם כזה יפה

. אז נכון, אני עוד לא בהריון שוב אך על פניו הכל בסדר. אני אופטימית ועבורי ההליך הזה לא היה טראומטי בכלל מעבר לאובדן שכמובן היה קשה.
בהצלחה לכולן.

שליחה על ידי הדס* » 02 מרץ 2012, 16:41

תודה לכותבת האחרונה. בזכותך הלכתי בסוף על הציטוטק, כי מלכתחילה זו האפשרות העדיפה- פחות זיהומים, יותר טבעי. בגלל הטראומות שעברו כאן בנות חששתי, וכשקראתי את מה שאמרת על ההנחה שמי שהולך לה טוב לא כותבת בפורום, עודדת אותי. והחלטתי שאם ילך טוב אני גם אוסיף הודעה. הייתי בשבוע 9 עם עובר ללא דופק בשבוע 7. ביום ראשון לקחתי את הציטוטק דרך הפה, בבית. אחרי שעה הקאתי, התקשרתי לרופא והוא אמר לי שהייתי אמורה להכניס 4 כדורים לנרתיק, אחרי 24 שעות עשיתי זאת ותוך 6 שעות התחיל דימום יותר רציני. יום רביעי הלכתי לאולטרא סאונד והכל היה נקי. יש אמנם עדין דימום (יום שישי היום) אבל לעומת כל הדברים שעלו כאן זה כלום. בהצלחה לכולן.

שלום לכולן,
החלטתי לבצע הפלה בהקדם האפשרי בעזרת כדורים (אני בשבוע השישי).
אשמח לקבל המלצות על מקומות נעימים וטובים (גם פרטיים וגם לא) לבצע אותה. אפשר גם להמליץ בהפוך על מקומות שבשום אופן לא לבצע שם.
ההחלטה הוחלטה, כך שכל מי שמעונינ/ת להטיף לי על ההשלכות המוסריות והרוחניות, יכול/ה לחסוך לעצמה/ו)
תודה רבה מראש..

משום מה זה לא מופיע ב"מה חדש" אז אולי עכשיו?

שליחה על ידי מישהי* » 15 מרץ 2012, 23:50

איפה בארץ?
אני הלכתי באופן פרטי אצל דר ישעיה בגבעתיים.

בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בהריון שבוע רביעי כבר וההריון הזה לא רצוי כי אני יולדת קיסרי ואני מפחדת מזה פחד מוות האם כדורי ציטוטק מועילים להוריד ההריון בלי המפיגין ואיפה אפשר להשיג אותם ותודה

הי לכולן. אני עשיתי הפלה עם כדורים לפני 6 שנים. כשגיליתי אז שאני בהריון הייתי מאושרת אבל נכנסתי לגמרי לסרט רע בנוגע לבחור שממנו הריתי. ולכן החלטתי להפסיק את ההריון. כמובן שזו היתה טעות. אלוהים מברך ונותן - אז למה לא לקחת יהיה אשר יהיה האב. ההריון עם הכדורים עבר בשלום למרות שרצו להכניס אותי לגרידה כי נשארה שארית כל שהיא. אבל הלכתי לרופא המקסים מייקי שילון שנתן לי עוד כדור לכיווץ הרחם ואמר לי לחכות למחזור הבא - והכל אכן הסתדר במחזור הבא.
כיום אני מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה. בהפריה החוץ גופית הרביעית (סוג של עינוי אנושי מסוג אחר) ניקלטתי ובשבוע העשירי להריון התגלה שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע השמיני. עכשיו אני מחכה שזה ירד לבד למרות שיש לי תור להפלה בבית החולים.
אין יום שאני לא מרגשה חרטה על ההפלה שעשיתי. טעות טעות טעות.
יש סיכוי שארים ידיים ואהרה עם תרומת ביצית.
הלוואי שהיו מזהירים אותי יותר לא לחכות לגיל מבוגר.
להביא ילד כשאני צעירה יותר כי אחרת זה כל כך עלול להסתבך.
מבקשת מאלוהים שלא להיות ממורמרת. להיות מסוגלת לפרגן לאחרות. ושיהיה סוף טוב גם לסיפור שלי.

שליחה על ידי אמא* » 07 מאי 2012, 22:31

חלום אהבה
מציעה לך לפנות לאייל פוליטי
בהצלחה

תודה לך.

תודה לך.

תודה לך.

תודה לך.

תודה לך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן,
לאחר 3 חודשים של ניסיונות זה הגיע די מהר..שבוע 7 ויש דופק. שמחתי והמתנתי לבדיקה הבאה בשבוע 9 שתראה ש"העובר קפץ כיתה" בלשון הרופאה שלי..עוד לפני הבדיקה התחילו לי דימומים קלים וכאבי בטן כך שהיה לי ברור שמהו לא תקין. התקשרתי לרופאה שאמרה שנחכה עד לתור הבא (שתואם לעוד 4 ימים) ושהכול בסדר..למזלי הייתי מעט סקפטית והחלטתי ללכת עם האינטואיציה שלי לחדר מיון ולא להקשיב לעצת הרופאה ולהמתין.
בחדר המיון גילו שאכן כפי שהרגשתי אין דופק והעובר לא התפתח. הוא מתאים לשבוע 7 ולא 9. לאחר מעט בכי והבנה שאני נכנסת לסטטיסטיקה של 20% מהנשים (אחת ל5 ! ) הבנתי שצריך לעשות הפלה.
כיוון שהרפואה הציבורית בארץ שואפת לאפס (אמרו לי לחכות שבועיים לגרידה) לקחתי מיד רופא פרטי (ב3000 ש"ח) שהציב בפני את האופציות להפלה:

גרידה (כמובן בהרדמה מלאה בבית חולים)
שאיבה + ציטוטק
להמתין להפלה טבעית

בחרתי לאחר התלבטות ובהמלצתו באופציה השנייה - שאיבה + ציטטוק. הפעולה אכן לא נעימה אבל מתבצעת במרפאה ללא הרדמה כלל.
הרופא שואב בעזרת מזרק קטן את תוכן הרחם (כיוון שהעובר עדיין קטן מאוד לא הייתה בעיה לעשות זאת ) ולאחר 3 דק' של כאב הוא מחדיר את הכדורים. אז כן, זה לא נעים ולא כיף אבל החלט נסבל! הפעולה קצרה ולאחר מכן לכדורים כבר אין הרבה משמעות כי רוב תכולת הרחם כבר נשאבה החוצה ולכן כבר אין כאבים. כרגע (יום אחרי) יש לי מעט דימום ומעט כאבי מחזור קלים. אבל הכל תקין!
אני ממליצה על האופציה הזו באמת מכל הלב! הפעולה קצרה ולא דורשת התערבות כירורגית מסובכת כמו גרידה ובטח שלא סבל של דימום מוגבר וכד' כמו שחלק מהנשים כאן מתארות.

בהצלחה לכולן! ותהיו אופטימיות...זו רק דרכו של הטבע להביא לנו הריון טוב ובריא יותר. אין צורך לבזבז זמן ואנרגיות על אבל מיותר...עדיף להתרכז באנרגיות חיוביות לקראת ההריון הבא

הייתי בשבוע 11 כשגיליתי שאין דופק.
הרופא מלמל מייד דברים כמו הידבקויות ברחם, סכנה בכרישיות הדם של האישה ועוד כלמיני הפחדות ואמר- מיד למיון.
קראתי באתר את כל סיפורי הזוועה של הציטוטק ונתקפתי פחד נוראי! אין מצב- אני מחכה להפלה טבעית.
שבוע של דיקור, טבעונאות, נשימות ודמיון מודרך וכלום. שוב לרופא, שוב הפחדות.
החלטתי על הציטוטק אבל ביום המיועד נתקפתי רעידות מהמחשבה. בן זוגי המופלא הציע שניסע לבית החולים, נעבור את התהליך במיון נשים ונראה איך זה מרגיש. אף אחד לא יכול להכריח אותי להתאשפז.
ארזתי תיק ונסענו. פגשנו רופא מקסים ומיוחד במינו שהרגיע כל חרדה מהפלה טבעית או המתנה, האחות שהקשיבה לכל השיחה מבחוץ הרגישה צורך להתערב ולהפתעתי הרבה תמכה מאד בהחלטה ללכת הביתה ולחכות להפלה טבעית- ורק הזהירה שאם יש דימום שמרגיש חזק מדי, חום או התעלפויות לבוא ישר חזרה. יצאנו החוצה ולא חזרנו. עברתי לטיפול הומיאופטי- וכלום לא קורה. בינתיים התייעצתי עם שרה'לה המיילדת שהבנתי שמעורבת בהפלות טבעיות בבית. זה כמו לידה קטנה, היא אמרה. זה יכול לקחת גם חודשיים אבל זה יקרה. ההמלצה שלה היתה להימנע מכל טיפול מעודד ופשוט לעבור יום ביומו. ההמלצה שלה היתה זהב- עברתי תהליך מופלא של היפרדות מההריון הזה, המון נשימות ודמיון מודרך שהצליחו לעורר כאבים קלים כמו של צירים (כאלה שמחבקים מהגב קדימה) אבל כמו שבאו ככה נעלמו וגם החיים המשיכו עם שני ילדים וארגון נסיעת חלום שלנו בעוד חודש. הרגשתי שהזמן מתקצר לי ואני כבר מתחילה לגלוש למועד הנסיעה. עברתי שבת נפלאה עם משפחה וחברים וביום ראשון החלטתי לנסוע לבית החולים.
קיבלתי את הציטוטק, ההסבר באמת נשמע תמים ולא משקף את התהליך וחבל-
נראה לי שההלם מעוצמת הצירים הוא גורם מאד משבש בתהליך.
המחשבה שאני יודעת שאני הולכת לעבור לידה קטנה חיזקה אותי
וכמו בלידה אני צריכה להיות בפעולה- לקדם את הכאב, לחזק את הגוף, להאמין ברחם וביכולות שלו ובעצמי.
בהסבר הראשון אמרו לי שיכול לקחת לכדור גם 10 שעות להתחיל לפעול ואז אני אקבל עוד מנה. אחרי 30 דקות עם הכדור בפנים הרגשתי את הצירים מתחילים. בהתחלה עוד המשכתי בציור המנדלה שלי בשכיבה על הגב (אמרו לי לא לקום 30 דקות כדי שייספג) ואז כבר לא יכולתי להתרכז. בדיוק כמו שהצירים הופכים להיות מרכז העניין.
עמדתי והתחלתי לנוע כמו בצירים, הכאב נחלש. נשכבתי על הצד ונשמתי והכאב התגבר. כל נשיפה פתחה עוד ועוד את האיזור עד שהתחילו זרמים של אנרגיה עד כפות הרגליים. כל 15 דקות בערך הייתי בשירותים. שלשולים ורעידות שידעתי שהם מנת חלקי על הכדור הכימי, אבל הם לא העיקר. העיקר זה הכאב. לקדם את הכאב. לקדם את הכאב. ביקור נוסף בשירותים ופרץ של מים ודם וכרישים יצא ממני. תודה אלוהים. ועכשיו המשימה היא לרוקן הכל. סיבובי אגן עדינים, הליכה, כריעה ושוב שכיבה על הצד ונשימות. אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה, נראה לי שבערך שעתיים או שלוש של עבודה.
בשירותים לקחתי קערה כזאת שיש בבתי חולים וכל ביקור בשירותים נעשה בכריעה לתוך הקערה ככה שיכולתי גם לראות כל הזמן מה יוצא וגם לשטוף הכל במים וגם לקדם את ההתרוקנות.
הייתי לבד בתוך התהליך בדיוק כמו שרציתי ועבדתי כל הזמן. כשבן הזוג שלי הגיע הייתי אחרי החלק המשמעותי, הרגשתי מצוין ונעשיתי רעבה ובעיקר הרגשתי שעשיתי טוב. לעצמי. לאט לאט הגיע עוד כאב אבל מסוג אחר, נעמדתי על שש ובעיקר הרגשתי צורך לנשום ועם כל נשיפה לנער קלות את האגן.
עברו בערך 5 שעות הייתי אחרי אוכל ומקלחת וגילו שעלה לי החום והתחיל לחץ במחלקה- לקחו דם, אמרו לי להיכנס לצום, המילה גרידה נאמרה שוב ושוב. והכי טוב: אמרו לי לקחת אקמול!!!! בשקט אמרתי לרופאה- אני יודעת שהחום שלי עלה בגלל הכדור., החום עלה כי אני מגיבה לחומר הכימי אבל אני מרגישה טוב. ואם האינדיקציה לזיהום הוא החום שלי- אז למה לעזאזל שאני ארצה להוריד אותו עם אקמול?!
תעשי מה שאת רוצה, היא אמרה.....
קראו לי לאולטראסאונד.
למה לא לקחה אקמול? שאל הרופא הבכיר, לא יודעת... טבעונית כזאת.. ענתה לו הרופאה השניה.
ועוד לפני שהוא בדק אותי הוא אומר לה- טוב, מחר בבוקר גרידה.
בודק את הרחם- נקי!!! לגמרי!! הרירית בגודל תקין!!! הכניס איזה מקל לבדיקה ומשך את מה שנקרא- החומר ההריוני.
כלומרהעובר הקטן שכבר היכרתי ודיברתי איתו כל כך הרבה לפני ואחרי שנשמה היתה באפו. נפרדתי ממנו שוב.
הכאב העמום שניסיתי לנער נעלם, הוא יצא לצוואר הרחם ועוד לא החוצה וזה היה מקור הכאב שניסיתי לנער החוצה.
הרגשתי כאב ראש קל של התפוגגות החומר הכימי בדם שלי, הלכנו לטיול בחוץ. מדדו חום והפלא ופלא הוא ירד.
זהו. הביתה.
חשוב לי להגיד שכמו בכל תהליך רפואי ובעיקר כזה שקשור לרחם שלנו, התהליך הוא שלנו. רק שלנו. נעזרתי בכדור כי זה היה אפשרי אבל ההפלה היא שלי.
לא צריך למהר. אפשר לחכות בדיוק לרגע המתאים. אפשר לחכות להפלה טבעית שהיא ללא ספק היתה הבחירה שלי אם לא היה לי רצון עז לנסוע להגשים את החלום שלנו כשאני אחרי כל התהליך.
לא יודעת איך הייתי עוברת את זה אם זה היה ממש בסמוך לידיעה שההריון שלי נפסק.
היה לי את כל הזמן שהייתי צריכה כדי לעבור את תהליך האבל, הכאב, ההשלמה והפרידה ורק אז לעבור את התהליך הפיזי.
כן- כרוך בזה כאב ודם - אבל אנחנו נשים. כאב ודם הם מנת חלקינו ומקור העוצמה שלנו.

אין לי ספק שזה חלק משמעותי באופן שבו עוברים את התהליך.

קראו לי לאולטרסאונד. הרחם נקי!

היום לקחתי את הכדור הראשון המפיגין הזה ... ועכשיו אני נורא לחוצה אוווף חבל שקראתח את זה

לא מאחלת לאף אחד לעבור לילה כמו שאני עברתי עם היצטוטק, זה היה כואב יותר מצירי לידה והתפתלתי מהמיטה לשירותים שוב ושוב, על הריצפה בכל מיני תנוחות...רק שיגמר.
בדיעבד אני חושבת שעדיף היה לחכות שיפול לבד או ללכת לגרידה, כל דבר עדיף על מה שאני עברתי אתמול בלילה. כאבי תופת ששום משכך כאבים לא היה עוזר.
תחשבו טוב לפני שאתן לוקחות ציטוטק

חברותי לצרה!
כתבתי כאן לפני כחצי שנה שהיה לי נסיון טוב עם הציטוטק...
ועכשיו היה לי נסיון גם עם הגרידה, כיוון שהייתי בשבוע 13 עם עובר ללא דופק משבוע 8, ובמצב כזה כבר לא ממליצים על הציטוטק,
החוויה עם הגרידא הייתה לא נעימה, אך הכרחית. במקרה שלי נסעתי עם אמבולנס, בהמלצת רופאת הנשים,
עקב דימום חזק וכרישי דם ענקיים כל כמה זמן.
בגרידא הרדימו אותי עם אפידורל ושמו לי טשטוש (כי לא הייתי בצום ולכן לא מבצעים הרדמה מלאה), כשעברתי לחדר התאוששות לא הבנתי איפה אני, מה קרה לי, מי אני, עד שהטשטוש עבר... חוסר אונים מוחלט

מסקנה: על פי שבוע ההריון וגודל העובר מחליטים על ציטוטק או גרידא. מי שמתחילה לדמם חזק עם כרישי דם זה אומר שלא הכל יצא!!, ולכן חייב ללכת לבית חולים במקרה של דימום כבד.
שנדע רק תינוקות בריאים ומתוקים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חייבת עזרה דחוף אני בת 16 וחצי ואני חושבת שאני בהריון ואני ממש מפחדת ,אני רוצה לדעת למי אני פונה כדי לעשות הפלה אני רוצה הלתאבד.!

קודם כל אל תפחדי . אומנם עכשיו זה נראה כמו סוף העולם אבל המצב לא כל כך נורא
מה שאת צריכה לעשות זה ללכת לרופא נשים דרך קופת החולים שלך, הוא יבדוק אותך
ובמידת הצורך יפנה אותך למי שצריך וזאת תוך כדי שמירה על דיסקרטיות. אם לא תרצי ההורים שלך לא ידעו (כי הרופא מחויב לחיסיון רפואי)
אם כי כדאי ורצוי לספר להם. אם את לא רוצה לשתף אותם, תנסי לשתף קרובת משפחה מבוגרת יותר שאת בוטחת בה, אחות גדולה וכו'.
בקיצור המצב לא כל כך גרוע. גם אם לא ממש נעים בלשון המעטה. מערכת הבריאות בישראל לא רעה ומאוד אנושית - לא תפלי בין הכיסאות. תשמרי על עצמך בפעם הבאה

בת 16 יקרה, לכי לרופא משפחה בהקדם האפשרי. המהירות חשובה כי בזמן שעושים את הבדיקות הדרושות ומחכים לתור בועדה עוברים מספר ימים, לכן קודם כל לכי לרופא כדי להתחיל את התהליך..
הוא ידריך אותך משם. אם תלכי לבי"ח ציבורי רגיל התשלום יהיה זול יותר, אבל לפעמים לוקח להם יותר זמן למצוא לך תור ולזמן אותך... פחות גמישים.
בבית חולים פרטי (את יכולה לרשום בגוגל פשוט "בית חולים פרטי" ותמצאי) יהיה לך יותר קל לקבוע תור מהר יותר, ילכו לקראתך, אבל התשלום כפול ברב המקרים
כל זה בערבון מוגבל, יכול להיות שבגלל שאת קטינה זה יהיה חינם... תבררי את זה עם רופא המשפחה שלך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך עןשים את זה אני צריכה להגיעה לשם ומה זה בידיוק ציטוטק

אני בת 39 נשואה לבעל מקסים אמא ל2 ילדים מקסימים ולפניי שלושה ימים עברתי הפלה עם ציטוטק בפעם השניה.
כבר שנתיים שאני רוצה ילד ובשנתיים הללו אני מרוכזת רק בזה והפכתי עצבנית, איטית, מסורבלת.
מתאמצת כל כך רוצה והנה בפעם השניה היה דופק ונעלם היהעובר ונגמר הלב בוכה והנשמה קרועה ומסביב אומרים תתנחמי ביש יש לך משפחה מקסימה ואני עצובה איבדתי את שמחת החיים.

שלום לכל הבנות היקרות,
לפני הכל רוצה להגיד תודה לכל מי שסיפרה על חוויותיה,זה מאוד עזר לי לקרוא חוויות אישיות ולא רק "ספרות מקצועית" בנושא כזה,ולכן החלטתי לשתף את הסיפור שלי:

כאשר בעלי ואני החלטנו שאנחנו רוצים להיכנס להריון,הצלחנו כבר בחודש הראשון,הרבה בעזרת "שיטת המודעות לפוריות" אשר השתמשנו בה כאמצעי מניעה במשך שנה,וכעת כאמצעי להשגת הריון (ספר חובה לכל אישה ומידע ששווה זהב).
ישר הרגשתי את הסימנים-עייפות,רגישות בשדיים וכו'..ובשבוע השישי ראינו שיש דופק ושמחנו מאוד.
הרופאה שלחה אותנו הביתה ל6 שבועות ואמרה שלא צריך לבדוק כלום עד בדיקת ה"שקיפות העורפית".
התעקשתי לחזור לבדיקת אולטאסאטנד נוספת כעבור 3-4 שבועות כדי לוודא שהכל בסדר- וקיבלתי,למרות שזה מיותר לפי דבריה של הרופאה,כי אם משהו לא יהיה בסדר אז "תפסיקי להרגיש את כל התחושות שאת מרגישה.."

בשבוע התשיעי התחלתי להרגיש קוצר נשימה ולחץ בחזה שלא עבר במשך 5 שעות-תופעה ידועה ומוכרת בהריון לטענת הסובבים אותי,אבל בגלל שנלחצתי כבר למחרת ביקשתי הפניה דחופה לאולטראסאונד "רק כדי לוודא שהכל בסדר" ובבדיקה גיליתי עובר ללא דופק שהפסיק להתפתח לפני שבועיים..

בכי,בירוקרטיה,לספר את הסיפור שוב ושוב כאילו מדובר בציפורן חודרנית ובתוך כל זה להתמודד עם זה שמההריון הזה כבר לא אהיה אמא.

לאחר שלושה ימים של בירורים הפניות וחוסר רגישות מכל המערכת הרפואית,החלטנו שנעשה את ההפלה עם כדורים בגלל ש:
1) העובר קטן (7-8 מ"מ ומתאים למעשה לשבוע 6-7)
2)יש % 80 הצלחה עם הכדורים,ואם בסוף בכל זאת נצטרך גרידה אז % 20 זה יותר טוב מ % 100.
3) תהליך כימי עדיף בעיניי על פני כירוגי.

בביה"ח וולפסון הצוות היה מקסים ונעים הייתי בחדר פרטי לבד עם בעלי,ולמרות שהיתה מיטה נוספת בחדר האחות פיזרה את הנשים בחדרים נפרדים למען הפרטיות.ביקשתי לקבל את הכדורים דרך הנרתיק כיון שעוד חוויתי בחילות ופחדתי להקיא.הרופאה המקסימה הסכימה,וכשהיא הכניסה אותם(4 כדורים) ממש רעדתי מפחד.כעבור שעה התחילו כאבי מחזור-לא נעימים אבל ממש לא קשים, ובעזרת כרית חמה הם עבור תוך 10 דקות.בנתיים אין דימום בכלל.אכלנו ארוחת צהריים קלילה וכעבור שעתיים נוספות חזרו הכאבים ואיתם התחיל דימום בינוני שנמשך כמעט 24 שעות.אני חייבת לציין שחוויתי מחזורים כואבים הרבה יותר,כל הזמן חיכיתי עם האופטלגין כי חששתי ממה שצפוי לי בהמשך,שכאמור לא הגיע.אפילו הזריקה של האנטי די כאבה לי יותר .

מהניסיון האישי שלי אני ממליצה על השימוש בציטוטק,כמובן שנשים שונות מגיבות בצורות שונות ואפילו אותה אישה יכולה להגיב בצורה שונה בהריונות שונים.אני רציתי כבר לחזור לעבודה ולהתכונן לטיול שתכננו לעוד 3 שבועות,אבל יותר מהכל רציתי שהגוף שלי יתנקה כמה שיותר מהר כדי שאוכל להיכנס שוב להריון כמה שיותר מהר.העובר שלי היה מתי יותר משבועיים ולא דיממתי בכלל והרגשתי לגמרי בהריון.זה היה יכול להימשך ככה עוד חודשיים בלי שהוא ייצא באופן טבעי.לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הייתי מגיעה לשקיפות העורפית ומגלה עובר קטן ומת במשך חודש וחצי.
עוד משפט קטן,עד שהגוף התחיל לדמם הכאב הנפשי שלי היה מאוד גדול,ועדיין הרגשתי בהריון.אחרי הדימום תחושת ההריון נעלמה כלא הייתה,ושייצא העובר הוא היה כ"כ קטן ובצבע בורדו כהה כ"כ ולא דומה לתינוק או ייצור אנושי כלשהו,אני אפילו לא בטוחה אם לא התבלבלתי עם אחד מקרישי הדם האחרים והאם הצלחתי לזהות אותו בוודאות.עד אותו הרגע הרגשתי שאני נפרדת מתינוק,בכיתי המון ורק חשבתי על האובדן הכבד.אבל כשהוא יצא החוצה לא הצלחתי להרגיש רגשות לגושי דם חסרי צורה.במקום מסויים זה הקל עליי ושחרר אותי.

ממליצה לכן:

1)לבדוק איזה בתי חולים עובדים עם הקופת חולים שלכן,ומה המדיניות של כל אחד מהם(בבילינסון לא היו מוכנים לקבל אותי ללא תור אפילו שהגעתי וביזבזתי עליהם הפנייה,וכשהתקשרתי לקבוע תור אמרו שאין להן תורים ואי אפשר לקבוע.כנ"ל גם לגבי ביה"ח השרון),איכילוב לא נותנים כדורים אלא רק גרידא,לתל השומר את יכולה להגיע מתי שאת רוצה ללא תור ויקבלו אותך עם עדיפות לשעות הבוקר,ובוולפסון יש להגיע בין 9:00 ל-14:00 ללא תור.ממליצה לבדוק את זה מראש,אולי המדיניות השתנתה בנתיים,זה יחסוך לכן הרבה כאב וזמן יקר.
2)לבוא עם כרית חימום למיקרוגל,האחות בוולפסון אמרה לי שזה לא מומלץ,אבל חשבתי לעצמי שאם זה עוזר לי במחזור במקום תרופות אז אין סיבה לא לנסות.וזה עזר מ א ו ד !
3)להתעקש להישאר כל בבית החולים כל עוד את חוששת מדימומים כבדים או כאבים קשים.בוולפסון צריך להישאר 3 שעות,בפועל נשארתי 5 עד שהייתי בטוחה שהגוף לא חווה טראומה קשה.
4)להבין מה גודל העובר שלכן בפועל.התגובות הקשות יותר קורות כשהוא גדול מידי להפלה עם כדורים.
5) להגיע עם בן זוג/אחות/חברה /אמא או כל בן אדם שיתמוך בכן באופן מלא.

מאחלת לכן וגם לי שהפעם הבאה תהיה מוצלחת יותר ושכולנו ניפגש בדף בסגנון של "כאבי גדילת שיניים"
נשיקות לכולן!

שליחה על ידי בת_30* » 12 מאי 2013, 21:27

שלום לכולן,
רוצה לשתף אתכן בסיפור שלי כי הוא טיפה יותר אופטימי ואולי זה יעזור למישהי (וגם לי יעזור לכתוב)..
הריון ראשון, שבוע 10 ,הכל נראה מבטיח. יום רביעי בצהרים ראיתי כמה כתמים חומים, נבהלתי כמובן אבל זה עבר.
ביום חמישי בבוקר נסעתי לעבודה וכשהגעתי גילתי כתם אדום וגדול...אז כבר ממש נבהלתי וחזרתי הביתה...לאחר התייעצות עם האחות של הקופ"ח הגעתי למרפאה, חיכתי בתור חסרת סבלנות ואז נכנסתי לאולטראסאונד...
. הטכנאית הנחמדה היתה הראשונה (לאותו יום) שבדקה ואמרה "אני מצטערת, עובר קטן מאד ואין דופק"... היתי לבד (כי בן זוגי היה בדרך)ובהלם מוחלט והתחלתי לבכות כמובן. משם הלכנו (בן זוגי הגיע) לרופא שהיה נחמד ואמפתי מאד והמליץ על ציטוטק. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב ונסענו הביתה...
אחרי מחשבות והתייעצויות עם מילדת ורופאה החלטנו ללכת על הציטוטק ונסענו לבי"ח וזה היה סיוט מתמשך של תורים, דקירות, בדיקות וגינאליות, רופאים והמון המון דמעות...
למחרת חזרנו למחלקת נשים (קצת יותר רגועים) וקבלתי ציטוטק (800 מק"ג וגינאלית) במשך שלוש שעות לא קרה כלום ואז נפתח הברז...דממתי וכאבתי כל הערב וגם למחרת. אבל מודה על מזלי הטוב שהתהליך עבר יחסית (ממה שקראתי פה) בקלות . אמנם היה (ועדיין יש) דימום מאסיבי וכאב אבל בהחלט נסבל.
הבוקר עשיתי שוב אולטראסאונד והכל יצא... (צריכה כמובן לחזור לביקורת עוד שבועיים) אבל מרגישה שעברתי את החלק הקשה פיזית. עכשיו נשאר לי החלק הנפשי......
רוצה לכתוב לכולכן שעבורי ציטוטק היתה אופציה טובה ומועילה .
אני יודעת שזה עוזר רק ב85% אבל לי זה עזר אז אני מספרת, וגם עזר לי לדעת שאני לא היחידה וזה קרה כמעט לכל אישה שנייה במהלך חיי הפוריות שלה...
מאחלת לכולכן רק בריאות (פיזית ונפשית).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מצב שציטוטק לא משפיע בכלל?
קיבלתי 4 כדורי ציטוטק לנרתיק לפני כ- 30 שעות.
ו-כלום!!!!
מעט כאבי בטן. ושום דימום!

ציטוטק סיוטטטט קיבלתי היום מנה שנייה כי כלום לא עזר בראשונה השק הריון עם העטבר המת שלי עדיין בתוכי עדיף גרידה מנסיון עברתי את זה וזה לא כרוך בכאבים!

אחרי 2 מנות של ציטוטק, 4 כדורים בכל פעם. עברו כמעט 3 ימים מאז המנה השניה ואני עדיין עם כאבים חזקים ומשככי כאבים שמקלים עלי. זה נורמלי? למי שחוותה כאבים - כמה זמן זה אמור להמשיך? כואב לי הרחם כל כך! אני מרגישה כמו אחרי ניתוח קיסרי..