חינוך ביתי במשפחה דתית

ברצוני לעלות כאן דיון בנושא שמעסיק אותי רבות.
אחד מאבני היסוד של היהדות הינו ללמוד וללמד תורה ומצוות. זהו תהליך שתחילתו מיום היוולדו של התינוק ונמשך לאורך כל חייו.
קיימת חשיבות לדמות מנחה, דמות רוחנית בעלת ידע רב, בה ניתן להיוועץ ולשאוב מידע.
כבר מגיל צעיר הילד משתלב במוסדות לימודיים בעלי פן דתי, על מנת שיוכל לספוג חיי תורה ומצוות עוד בהיותו רך.

האם קיימות בפורום זה משפחות דתיות המקיימות חינוך ביתי ?
באיזו רמה זה אכן ניתן ליישום? ומה הקשיים הצפויים?

מציעה לקרוא את המוסף חינוך ביתי של "באופן טבעי" ובו גם סיפורה של משפחה דתית המחנכת בבית.

הרבה ממשפחות החינוך הביתי באזור ירושלים הן דתיות. יש מידע באתר http://www.efratonline.com/flag.

נכנסתי, הכול שם באנגלית, לא היה לי כוח להתאמץ להבין ויצאתי. מישהו יכול לפרט? יש כאן דף של הקבוצה הזו?
אנחנו מתכוונים לעבור לעיר הקודש אז ממש מעניין אותי

לדעתי חינוך ביתי מכשיר תלמידי ישיבה מצויינים - כי כל הרעיון הוא ללמוד בעצמך מתוך הנעה פנימית ולא לפי לוח זמנים של מישהו אחר ולא כדי לקבל פרסים או ציונים
בדיוק כמו בישיבה

אני מאוד מסכימה, ועובדה שעכשיו יש ישיבות תיכוניות שמנסות לחקות את שיטת הישיבות הגבוהות ולתת לילד ללמוד תורה לפי ראות עיניו, כלומר, בדומה לבית הספר הדמוקרטי. אחת מישיבות כאלה הוקמה עכשיו בכפר חסידים. לפי מה ששמעתי יש בה הרבה מבית הספר הדמוקרטי.

חבצלת, הקבוצה הירושלמית ברובה הגדול היא של משפחות אנגלוסקסיות, לכן האתר וההתכתבות באנגלית. העברית שלהם מצוינת, כך שאם תבואי לאחד המפגשים אני חושבת שתוכלי ללמוד מניסיונם. המפגשים נערכים בגן החיות התנכ"י בירושליים, בגן המשחקים, בימי שלישי הראשון והשלישי של כל חודש, משעה 10 בבקר ועד 14 בערך.

תודה על המידע

את הישיבה בכפר חסידים הקימו חברה שלי ובעלה אם את מעונינת בפרטים ספציפיים יותר אשמח לעזור.

עוד אין לי ילדים בגיל הזה

פשוט שכנה שלי כאן שולחת לשם

אני מבקש ליצור קשר עם משפחה דתית המחנכת בבית עם ילדים גדולים או בוגרים. תודה.

שליחה על ידי מ_י* » 12 יולי 2005, 04:16

אתה מוזמן ליצור קשר אתנו (11,9,4, ששה חודשים)

עומר, בדף קבוצות חינוך ביתי יש פרטים (כלומר אתר אינטרנט) של "הקבוצה הירושלמית". יש שם ילדים מאוד גדולים.

האם יש משפחות דתיות שמחנכות בבית גם באיזור המרכז/שרון?

אני לא יודעת אם אנחנו עונים על הקריטריונים: אני מבית דתי, בעלי מבית חילוני, אורח החיים בבית נוחטה יותר לכיוון הדתי, אנחנו גרים באזור רחובות (קצת פחות מרכז ממרכז) אם מתאים, אני כאן

רסיסים - קראתי את הבלוג החינוך הביתי שלך בנשימה עצורה.

אני מתעניינת מאד בחינוך ביתי, אך מטיבי אני לא פורצת דרך, ומעדיפה שיהיו עוד כמוני. אין לי כח להתחיל להסביר מה זה, ולמה זה, ולכך שחינוך ביתי יגדיר אותי מאד חזק כאדם מסוג מסויים, עוד תווית אחת לאוסף. אין לי מספיק ביטחון עצמי ללכת לגמרי נגד הזרם.
המחשבה על כך גורמת לי לרצות לרדת למחתרת, כפי שאת תארת בבלוג. חשבתי שאם יש קבוצה של משפחות כאלה באיזור שלי, יהיה לי יותר קל לחשוב על זה.

בכל אופן, בינתיים אני מרחרחת...

וכמובן, תודה @}

אני רואה שהפעם האחרונה שביקרו בדף זה היא די מזמן אבל רוצה להזמין את כל מי שמגיע לכאן ומתעניין: קבוצת אנשים התחילה בימים אלה בהקמת בית ספר דתי אלטרנטיבי, דומה למודל של דמוקרטי אבל עם דגשים מעט שונים. בית הספר יהיה על אזורי בין נתניה לזכרון איפהשהוא באמצע ועתיד להפתח בספטמבר 2007 ב"ה. לפרטים קרן גוטמן 052-8903396, 077-4900149, כל טוב ונשמח לשמוע מכם.

חבל שכל כך רחוק מאיתנו...
יישר כוח על היוזמה!!!

שליחה על ידי תמר_ס* » 08 מרץ 2006, 10:45

אנחנו מחפשים משפחות חינוך ביתי לגור לידינו. אנחנו גרים בישוב (קיבוץ שהופרט) באזור בית שאן.
נשמח לשמוע ממכם בדף בית. @}
(לצערי רק משפחות דתיות מתקבלות ביישובינו

)

שליחה על ידי תמר_ס* » 21 מאי 2006, 21:05

מקפיצה ל מה חדש , אולי מישהו מחפש מקום חדש לגור בו

לא בחינוך ביתי אמנם, אבל נשמח מאד לגור לידכם!
יש מקום?

מרגיעון: החיוך ניתן בחינם אך ערכו לא יסולא בפז

תמר ס, שלום עליכם!פגשתי אותך שרצינו לבוא לקיבוץ אבל, ב"ה יצא משהו אחר. בינתיים, אנחנו באזור מושבי יוקנעם. מאוד מחנכים בבית, מאוד בדרכה החסידית של התורה ומאוד לבד. מי שרוצה, בואו לבקר. אנחנו אבאמא, בת 8, בן 4 ותינוק פעלתן מנהל בי"ס.

שנות טובות וכ"ו. חנית.

רוצה להחיות קצת את הדף הזה

אני אמא לשני בנים מתוקים ביותר, הגדול בן 3.5 והקטן בן 8 חודשים (נכון לכרגע)

התינוקי איתי בבית, אני לא עובדת. בעצם, טיפה עובדת, מהבית, אבל זה באמת בקטן מאוד.
הגדול - בלית ברירה הכנסתי אותו למשפחתון כשהיה בן שנה וחצי, לכמה שעות בבוקר.

השנה לאור הגיעו לגיל המכובד של 3 שנים - עשינו לו חלאקה ו"הכנסה" לחיידר, הוא התחיל ללכת לגן-חיידר בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. יש כל מיני אילוצים במערכת שלא ממש מוצאים חן בעיני.
למשל, הסעה - כי זה בשכונה אחרת, תחושה שאני לא יודעת מה קורה עם הבן שלי, כי במשפחתון זו הייתה חברה שלי, וקיבלתי עדכונים שוטפים כל יום. מה עוד? נראה לי שמפלס האלימות עלה אצלו מאז שהתחיל שם. לדעתי זו קבוצה גדולה מדי (24 בנים על שני מלמדים).

יש לו זכרון מדהים, המלמד אומר שהוא "מהחזקים" שם (לימודית). אבל אני לא מעוניינת להפוך את הבן שלי למגרסת חומר בגיל כל כך צעיר. זה מתנגש לי כמובן בכל מיני אופנים - לימוד תורה - כמובן שהוא אמור ללמוד תורה, והאמת שהוא כבר יודע את כל הא"ב כי ביקש מעצמו ללמוד זאת כבר לפני שנה בערך.

פרשת השבוע - עד עכשיו לא לימדנו אותו, ופתאום הוא חוזר כל שבוע עם סיפורים יפים ואני לא יודעת איך לאכול את זה - טוב? לא טוב? נראה לי שמעמיסים עליו יותר מדי. הגיוני, הרי זה הדבר שכל כך חורה לי במע' החינוך (חינוק).

לימוד ערכי, רגשי, "חנוך לנער על פי דרכו" - יש ספר מדהים שנקרא "כללי החינוך וההדרכה" של הרב יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל (אדמו"ר הריי"צ, הרבי השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד) וממנו אני לומדת איך אמור להראות חינוך עפ"י דרך תורה. זה ספר שמיועד בעיקרון למלמדים, והשיטה המוצגת שם ממש אידאלית אך לצערי לא מיושמת.

עיקרון מס' אחד: המחנך חייב ראשית כל לחנך את עצמו.
עוד עקרונות שישר תפסו אותי: צריך להתאים לכל ילד תכנית לימוד לפי תכונות האופי שלו, לפי יכולתו, לפי חשקת ליבו.

ברור שבכיתה של 24 תלמידים (וזה עוד מצב טוב) אין שום אפשרות לעשות את זה.
ועכשיו הם עוד קטנים, מה יהיה בגיל שממש לומדים כמעט כל היום? (היום הם רוב היום משחקים, וקצת לומדים א"ב ופרשת השבוע).

רעיונות, הצעות, הגיגים, מחשבות שאר ירקות יתקבלו בברכה ואף יותר

קודמכל-
אם הם כל היום משחקים, ואת מרגישה שזה יותר מדי מה שהוא "דוחס" ומתחנך/ק, אולי תביאי אותו רק לזמן הא'ב'? אולי זה יותר מדי מאסיבי.....?
אולי כדאי לא להכניס אותו ליום שלם, גם מהסיבה שהוא הופך לאגרסיבי. זו לא דרך של חסיד לגדול. גדולים החסידים שגדלו והתחנכו בבית. גן זה פתרון של כמה עשרות שנים אחרונות. פתרון של נוחות. לא של תורה. הרבי, וקודמיו, ורבים וטובים אחרים- גדלו עם חיידר וזהו. שיחקו בבית אחה"צ עם החברים מהשכונה. את רואה שהרבי שליטא פחות טוב בגלל זה?
--
אני יודעת מחברה שלי (יש לה מענדי, יוסף ומושקא) שכולם- ללא יוצא מן הכלל הופכים לאלימים כשהם נכנסים לגן. וזה לדבריה. למה היא שולחת אותם? כי אין לה סבלנות אליהם. והיא יודעת שזה עושה להם רע.- היא עצמה אומרת לי את זה.
אז אם את רואה כי רע- למה להמשיך? אם בעלך יכול, שילמד איתו, אפילו פעם בשבוע, תתכננו תוכנית, תתיעצו עם רב משפיע, תלכו ע"פ הספר של הרבי הריי"צ, ותשלחו אותו ללמוד א'ב' -אולי יש מלמד בסביבה- שילמד איתו חצי שעה ביום אצלכם בבית, וגם הקטני יספוג, וגם זה תחת עינך המשגיחה, ע"פ הקצב שלו ושלך.....

ואבא יחזור איתו על הא'ב' כל ערב, אפשר לצבוע את האות, להרכיב אותה מפאזל תוצרת בית (לצלם בהגדלה, לצבוע מרהיב, להדביק על קרטון ולגזור- קוים ישרים אבל לא סימטריים, או קווים מפותלים.....), ליצור מילון מאותה אות, ולצייר את המילים- לדוגמא- צ' -ציצית, צבעים (לעשות כל מני צבעים), צהוב, וכו'. ללכת לטיול ולחפש דברים שמתחילים עם אותה אות....

אמא בגובה דשא (אם אני לא טועה) שמה על שולחן שבת משהו שקשור לפ' השבוע, והילדה (במקרה שלה) צריכה לנחש מה הקשר, או לספר על הנושא.....

אפשר ללמוד איתו תניא בע"פ. משנה בע"פ. שניים שלושה פסוקים מכל פרשה בע"פ. הפסוקים... תהילים שלו, של הרבי, לומר חת"ת בקול בנוכחותו אפילו שהוא משחק וכאילו לא מקשיב. (עם רש"י!)

יש דיסקים של סיפורים חסידיים (י"ט כסלו, פורים, ואני בטוחה שיש עוד), של תניא, של פ. השבוע, אפשר ללמוד איתו יחד, בקצב שלו, לקנות ספרים של עיבוד התורה ע"פ פ' השב' לילדים, מעיין חי, הכל לפי הקצב המתאים לו ולך. עם אבא, או בלי- אפשר להסתדר.

אפשר לשים ברקע, לא חזק- שיעורי גמרא, תניא, חסידות, יש באינטרנט שיחות מפי הרבי, ועוד ועוד- וכל זה ברקע תוך כדי משחק. הוא לא צריך להקשיב לזה קשב רב. רק שנשמתו סופגת את זה.

אחד האדמורים אמר שעמוד חשוב ויסודי בחינוך הילדים הוא ניגונים. שימי להם דיסק שקט שקט שישנו איתו. תבחרי ניגון שקט ומרגיע, ושימי אותו על repeat וישמעו את זה מתוך שינה-כל יום ניגון אחר. או כל שבוע..... אותו אדמור אומר שאם לילד יש חוש לניגונים יהיה לו חוש לחסידות.

חברים- שכנים, חברים שגרים רחוק ואפשר להזמין אלייך, או לסוע אליהם, מהגן הקודם ומהגן הזה- רק אחה"צ בגינה, שוב- סביבה מבוקרת - בה נוכחותך חזקה

אני חושבת שהנורה האדומה הכי בולטת היא אלימות גוברת.
נכתב על זה באחד הדפים של חינוך ביתי. שהם ראו את הילדה משתנה לנגד עיניהם- אגרסיביות, מילים לא טובות, התפרצויות זעם, חוסר סבלנות, לא מוכנה פתאום לשתף את אחיה (או אחותה, שכחתי). צועקת על ההורים.
מצטערת- אבל אני לא חושבת שזה מגיע לילד. מגיע לו סביבה תומכת, אוהבת, מפרה, וחברים לא בהכרח ימצא בגן/ביה"ס. החברות הכי טובות שלי- אחת מהן גדולה ממני ב-12 שנה. השניה בגילי. שלישית גדולה בעשר שנים.רביעית צעירה ממני ב10 שנים, פגשתי אותה בכלל ב770.... אף אחת מהן לא מביה"ס. בטח שלא מהגן.
יש (אני אחפש לך!!) משפחה של איזה 7 ילדים, אם אני לא טועה- שחינכו את ילדיהם בבית, הבן הגדול נכנס ל"ישיבה קטנה" כי הוא רצה.

את חושבת שהוא יקבל בגן מידות טובות יותר מאשר בבית? ממי? איך? מהגננת שצריכה להתייחס לעוד 23? מהילדים שמביאים מילים/התנהגויות מהבית שלהם- ולך אין שליטה לגבי מה שהילד שלך שומע/רואה?
את ואבא שלו -
אתם הדוגמא!
כך היה דורי-דורות. ואני מנסה להבין למה חל השינוי הזה. ומה טוב צמח עימו.
וממה שאני רואה- טוב- לא צמח מזה. את עצמך אומרת. הבטן שלך אומרת לך שזה לא טוב לו.
לכי עם הבטן שלך! עם האמא שבך! את יודעת הכי טוב. למה להתכחש? כי כולם עושים ככה? אז מה! אינדיבידואליזם יכול להיות גם במגזר הכי שמרני.
להיפך- אני הכי התחזקתי מלקרוא את ספר הזכרונות של הרבי הרייצ- שם כתוב על דבורה-לאה, ואיך שהתחנכה לבד, עד שאימה סיפרה לה כי אימה שלה (סבתא של דבורה לאה) ואביה הם חסידים, ולימדו אותה תורה (טאבו של אז), אבל היא התחתנה עם לא-חסיד, ולכן נמנעה מללמדה, אבל עכשיו היא מתחילה ללמד אותה- וכמה דבורה לאה מעריכה כל מילה היוצאת מפי אימה.
אז נכון- זה דור אחר- אבל הדרך אותה דרך.
מבחינתי הגן הוא לא פתרון טוב- בטח לא כשאת בכל מאודך חשה כך!

>חן מתנצלת על "קוצר" הדברים.....

היא מתלהטת לפעמים.....<

צריך להתאים לכל ילד תכנית לימוד לפי תכונות האופי שלו, לפי יכולתו, לפי חשקת ליבו.

זה מה שהכי בלט לי במה שכתבת. כי זה לא סתם.
אני חושבת ששיטת החיידר (אחי למדו בשיטה הזו. גם אני ידעתי לשנן ולקרוא בע"פ בגיל מאוד צעיר) מסרסת משהו ברצון הטבעי ללמוד.
לא ייתכן שהשיטה הזאת מתאימה לכולם.

אני לא מצליחה לחשוב על משהו שהוא למד שם שלא אתם יכלתם ללמד אותו (מלבד האלימות אולי

). רק שהכל היה מגיע בזמנו בלי להרגיש שדוחסים לו, כמו שתארת.

מאוד אהבתי מה שכתבה לך חן.
מה את מחפשת עצות מעשיות איך לעשות חינוך ביתי במשפחה דתית, או חיזוק לדרך הזאת? או גם וגם?

אספר לך איך אצלינו:
בן 4.7 בבית מפסח. לפני כן היה בגן. מאז שהוא בבית בולט בברור שיותר טוב לו. הוא פחות אלים (ולא בגלל שאני חושבת שהיתה אלימות בגן אלא כי להיות 6 שעות כל יום עם עוד 14 ילדים ולשמוע אותם כל הזמן מסביבך זה מטריף. אותו בעיקר), פחות עצבני. יותר שמח.
אני לא מלמדת מה שהוא לא מבקש. לכן אותיות הוא כמעט לא יודע. יש תקופות שפתאום ממש בא לו. אבל בדרך כלל מעניינים אותו דברים אחרים.
פרשת שבוע אנחנו מספרים בכל שבת. אבל הרבה עולה גם במשך השבוע. כמעט על כל דבר שקורה אפשר למצוא סיפור מהתורה, מדרש, כה עשו חכמינו שקשור. הכל תלוי בכמה אנרגיות יש לי ולו.
חיברנו אותו עם תלמיד מהישיבה לידינו שישב איתו פעמיים בשבוע על מה שיבחרו. טרם התחלנו אז אני לא יכולה לספר לך איך זה הולך, אספר כשיהיה.
כשאני משווה אותו לילדי הגן, בוודאות הם למדו יותר ממנו לימודי קודש. לא יודעת לומר לך כמה מזה הם יודעים, על חשבון מה זה בא, ושאר דברים שמעסיקים אותנו.
התפילה בבוקר מעניינת אותו רק לפעמים. אני מתפללת (ובת ה-1.7 חוזרת אחרי, אומרת "שמע ישראל" בכוונה יתרה

) והוא מצטרף אלי בעיקר בשירים.

תודה יקרות, חשוב לי מה שכתבתן

חן, זה בסדר, אני "מרשה" לך להתלהט, זה בנפשך. גם בנפשי.

תמר, אני מחפשת גם וגם. כרגע מאוד מתלבטת מה אפשר לעשות.

רוצה להוסיף: נאלצתי לשלוח אותו למשפחתון בגיל צעיר כי לא יכולתי לטפל בו זה היה לגמרי אילוץ, שנבע מבריאותי הלקויה. אני במצב יותר טוב עכשיו, אבל יש פתאום תקופות קשות יותר, ואז אין לי כח לכלום בערך. סך הכל תודה לא-ל אני במגמת שיפור כל הזמן.

לא חשבתי להשאיר אותו בבית אחרי גיל 3 כי הרי "הוא צריך ללמוד תורה". היה לי חשוב לפגוש את המלמד שלו לפני תחילת השנה ואכן הלכנו לפגוש אותו - הוא לא כל כך מצא חן בעיני, אבל ה"עוזר" דוקא כן, בנאדם שרואים עליו שהוא עדין נפש ומלא אהבה לילדים. בסוף המלמד ה"טוב" יותר הוא זה שבפועל נמצא איתם, כך שזה יחסית בסדר.

בכל אופן, יש גם את בעלי בתמונה כמובן, והוא בכלל לא מעלה בדעתו אופציה של חינוך ביתי (נכון לכרגע, אבל כמו שאני מכירה אותו ברגע שהוא יווכח שזה טובת הילד הוא יתרכך מהר, כך זה היה עם לידת בית)

יש עוד משהו שמקשה עלי - בגלל שאני בעצמי בעלת תשובה, אין לי בסיס וידע כמו לאדם שגדל בבית דתי. אין לי את הרגילות - למשל תפילה כל בוקר זה דבר שעבורי הוא כרגע בגדר חלום! בשבת מתפללת, ובימות החול - ברכות השחר, קריאת שמע. כל פעם מתחילה ונופלת, כבר די הרבה שנים זה ככה, וזה לא מה שהייתי רוצה שהבן שלי ילמד. חת"ת - כנ"ל. מתחילה ונופלת, כבר לא יודעת כמה פעמים קיבלתי על עצמי. כרגע מתאוששת מ"נפילה" שנמשכה חודשים ארוכים. מתסכל.

בקיצור - יש פה התנגשות בין מה שהייתי רוצה לתת לו לבין מה שאני מסוגלת בפועל.

תמר - איזה כיף לבן שלך! נשמע שזה ממש סידור מעולה, אשמח לשמוע איך הולך עם הבחור מהישיבה. זה נשמע לי באמת פתרון מצויין.

לגבי אלימות - הוא חוזר עם ביטויים כמו "אני אתן לך סטירה" (אין לו מושג מה זה, שאלתי אותו והוא לא ידע מה לענות, בסוף ענה שסטירה זה עונש - עוד מושג שהוא לא מכיר מהבית בכלל). אתמול: "אני לוקח מקל ושובר לו את הראש לחתיכות". "את חוצפנית". מרביץ לאחיו התינוק - תחושה שהוא זקוק לפרוק אנרגיות לא חיוביות במיוחד כשהוא מגיע. מילים כמו - בית סוהר, רובה, משחקי יריות ושוטרים וכאלה - לא מתנגדת לזה באופן עקרוני - אבל כשהוא לבד הוא אף פעם לא ממציא משחקים מהסוג הזה. לא שהוא לא משתולל (בכל זאת בן 3.5, כן?) אבל המשחק שלו נעים, כשמשתולל זה ברור, זה טבעי, אבל זה כמעט אף פעם לא נעשה באלימות.

ניגונים! אוה! פה אני יכולה לטפוח לעצמי על השכם - יש המון ניגונים בבית, או בדיסק או פשוט כי שרים הרבה אצלנו. הוא אוהב לשיר וקולט די מהר, פשוט משמיעה. יודע בעצמו חלק גדול מאוד מהם.

ודבר אחרון לכרגע - אני לא בעניין שילמד יותר מאחרים או שידע בדיוק מה שאחרים יודעים. אני חושבת שהייתי די תמימה עם המחשבה שלי ש"חיידר חסידי זה מקום שמקבלים בו חינוך אמיתי" - כי הרי חלק מרכזי בדרך החסידות זה עבודה על המידות, דגש חזק על אהבת ישראל, ואדם שדבק בדרך הזו באמת ראוי לו להיות מחנך. נו, אז הייתי תמימה. עכשיו שוקלת מחדש את ההחלטות שלי לאור המציאות בשטח, וככל הנראה נידרש לשינויים.

אני לא מצליחה לחשוב על משהו שהוא למד שם שלא אתם יכלתם ללמד אותו (מלבד האלימות אולי ). רק שהכל היה מגיע בזמנו בלי להרגיש שדוחסים לו, כמו שתארת.
חיברנו אותו עם תלמיד מהישיבה לידינו שישב איתו פעמיים בשבוע על מה שיבחרו.
היה לי חשוב לפגוש את המלמד שלו לפני תחילת השנה ואכן הלכנו לפגוש אותו - הוא לא כל כך מצא חן בעיני

מתחילה ונופלת, כבר לא יודעת כמה פעמים קיבלתי על עצמי אוהו.... אוהו...... אוהוהוהוהו......... אם היית יודעת איזו רכבת הרים יש בצד הזה של המקלדת......

ניגונים! אוה! פה אני יכולה לטפוח לעצמי על השכם - יש המון ניגונים בבית נו- יופי! זה אבן יסוד לבניית החינוך! ואחד האדמורים אומר את זה. לא אני. אז מה לך לחוש שאת לא יכולה לתת לו???? תהפכי את זה ל- כל הזמן! לגמרי. תקני עוד דיסקים- פסנתר, כינור, תזמורת, נחוח, אברהם פריד, יוני שלמה, עיבוד כזה ועיבוד אחר..... תעשי את זה למשהו שהוא חלק מהחינוך- שהמהפך יתחיל אצלך- ההבנה שזה החינוך שאת נותנת. כי זה חינוך.

חושבת שהייתי די תמימה עם המחשבה שלי ש"חיידר חסידי זה מקום שמקבלים בו חינוך אמיתי" - כי הרי חלק מרכזי בדרך החסידות זה עבודה על המידות, דגש חזק על אהבת ישראל, ואדם שדבק בדרך הזו באמת ראוי לו להיות מחנך
עכשיו שוקלת מחדש את ההחלטות שלי לאור המציאות בשטח, וככל הנראה נידרש לשינויים.

אני מצטטת את המשפטים האלה כי הם נורא חשובים, ואם תקראו אותם ממקום של ציטוט- אולי זה מדגיש משהו אצלכן.
פשוט אין לי מילים להגיב להם- מלבד הסכמה נחרצת- ומכאן הציטוט.
בקיצור- מה שאמרתן!!!

אבל יש פתאום תקופות קשות יותר, ואז אין לי כח לכלום בערך.- בייבי סיטר יכולה לעזור לשעה-שעתיים, אם בנוכחותך, אם כדי שתישני. זה יותר טוב, ויותר בבית, ויותר תחת השגחתך (גם אם תשני) מאשר בגן עם 24 ילדים בשכונה אחרת .

יש פה התנגשות בין מה שהייתי רוצה לתת לו לבין מה שאני מסוגלת בפועל.-
לא נכון!! לא נכון בכלל. קודם כל- את לא חייבת להיות לבד לבד כל היום. את יכולה לצאת לגינה (טוב חורף.... בכל זאת- בימים יפים), שישחקו שם אחה"צ. בייביסיטר לשעה שעתיים- כל יום, פעם בשבוע- איך שנוח, להזמין חברה עם ילדים אלייך, ליסוע אליה, בחור-ישיבה, מלמד שיגיע אלייך.
דיסקים.
מידות- זה לאו דווקא תפילה באדיקות. אני בטוחה שאם אני אגיד- תסכימי איתי- לא כל מי שהוא שרוי בשגרת התומ"צ הוא בהכרח בעל מידות טובות ואהבת ישראל (את עצמך אמרת שהמלמד לא עונה לדרישות הרבי הרייצ!)- יותר ממך.
אם את תקריאי בקולך (תוך כדי משחק והקשבה ברקע, או בתור שעת סיפור) סיפור חסידי כל יום- זה יעשה את שלו- גם אצלו גם אצלך.
משפטי חיזוק ועידוד לדוגמא- כשהוא מוותר על משחק לטובת חבר/אחיו הקטון- משהו כמו "איזה יופי!איזה חסיד אתה! איזה אהבת ישראל-הרבי גאה בך! אמא ואבא מאוד גאים בך" -(ואת זה אני בספק רב מאוד אם הוא מקבל ואי פעם יקבל- בגן) זה עבודת מידות נהדרת!!! "כל הכבוד איך שחיכית ולא דיברת אחרי נטילת ידיים! אבא שמת לב איזה יופי ?- אתה ממש בוגר! ומאוד חסידי!"- אפילו אם הוא כבר כמה זמן עושה את זה בלי בעיה- למה לא לחזק אותו- להביא אותו לשמוח על קיום מצווה, או הצלחה במשהו! זה עבודת המידות. לא סתם עבודה- עבודה בשמחה. וגם את זה הוא לא יקבל בשום מקום אחר.
להקפיד לדון לכף זכות תמיד (גם אם בלב את לא הכי מסכימה עם מה שאמרת, וגם כשנדמה לך שהוא לא שומע, כי הוא משחק בחדר השני-) זה עבודת המידות.
להמשיך?

אגב - כל מה שאני כותבת הוא לא רק רעיונות- אלא גם לחזק אותך ולהראות לך שגם דברים פשוטים ושגרתיים, וגם בקצב אחר ואופן אחר מהנעשה בגן יכולים לפעול, ואף יותר!!
להיות חסידי זה לא רק תפילות/חת"ת (סליחה רבי!!) הכוונה היא שגם דרך עבודת המידות (ראי דוגמאות הנ"ל) את עובדת על עצמך, ומתחזקת, מה גם שכשהוא יהיה בבית- גם את תרגיש צורך להקפיד יותר, לברך בקול ובכוונה, וגם הוא ישחק עם הקטן מה שיעזור לך להקפיד, וגם לפעמים להתמרח על הספה לאיזה חצי שעה כשהם משחקים או מרותקים לאיזה סיפור חסידי בדיסק...... ולדעתי זה ייתן לך כוח, ויניע אותך- משהו כמו תחושת שליחות להקפיד יותר..... כי הוא שם ורואה...

אני דווקא בעד לשנן בע"פ תניא- הרבי אומר שזה נורא חשוב. פרק לב, ומא (עד כעומד לפני המלך) מאוד מחזקים לאהבת ישראל, ויראת שמיים- וגם אם הוא לא מבין- זה מחלחל, מופיעות שם מילים כמו אהבת ישראל, אהבה ויראה, וכו וכו- ועוד מעט הוא כן יבין את פירוש המילים, וכשזה יקרה- הן כבר חרותות על לוח ליבו. היטב. מהבית.
יש מישהי בכפ"ח שמקפידה להגיד עם הילדים פרק משנה ופרק תניא- כל יום, תוך כדי שהם משחקים, ומאוד נהניתי לראות את זה. זה יפה! לא בצורת מבחן- נו, למדת עוד שתי שורות, כמו שאמרתי? -אלא יחד עם האמא, בזרימה חופשית, עם חיוך, היא מתקנת אותו אם הוא שואל מה היא אמרה או איך אומרים את זה (אתכפיא, קודשא-בריך-הוא, ועוד....) -וזה היה בעיני מאוד נעים.

זה יכול היות חינוך בצורה של שגרת יום- 10 סיפור, 11 צביעה/גזירה/פלסטלינה/הדבקות, 12 טיול, וכו'.
או בחופשיות מה שנקרא- אנסקולינג- לתת לו לזרום, לתת לסקרנות שלו ולרצון שלו להיות כמו אבאמא ולהיות חסיד להביא אותו לשאלות, לעשייה, לבקשה לשמוע סיפור... להציע לו לעשות כך וכך, רק כדי שיידע שיש אופציה, ואם ירצה אולי יבקש את זה מחר, או שבוע הבא, או בעוד שעה, וכו'....

>חן מרגישה נודניקית.סליחה<

<וגם- חן מרגישה ככל שכותבת, שהיא ממש לא ששה לשלח את ילדה שלה אל הגן, ומגלה בתוך עצמה כמה זה נכון, וטוב יותר שיישאר איתה.>

חן מרגישה נודניקית.סליחה
איזה מצחיקה את. למה נודניקית? כ"כ כיף לקרוא מה שאת כותבת.

יש עוד משהו שמקשה עלי - בגלל שאני בעצמי בעלת תשובה, אין לי בסיס וידע כמו לאדם שגדל בבית דתי. אין לי את הרגילות - למשל תפילה כל בוקר זה דבר שעבורי הוא כרגע בגדר חלום!
אז כדי להרגיע אותך, אספר לך שאני לא בעלת תשובה ובכל זאת לא ראיתי את אמא שלי מתפללת כל יום. אבא הלך לבית כנסת, מי ידע מזה בכלל? זה היה נורא מוקדם בבוקר.
וגם אצלי זה חדש יחסית. זה התחיל מהילדים והמשיך כי טוב לי עם זה ותמיד רציתי להתפלל. רק הייתי צריכה כנראה איזה פוש (בצורת ילדים).

חשבתי על עוד משהו שרציתי לכתוב קודם ולא יצא לי.
יש הרבה דברים שאנחנו עושים שאני לא יודעת כמה עושים בגן/חיידר. למשל טבילת כלים, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות, ריבת אתרוגים, ביקור חולים, ארוחת צהרים ליולדת (לא מתנחלים! רק מביאים אוכל ובורחים. מקסימום לוקחים כביסה לכבס).
זה לחיות את החיים ולא ללמוד אותם. ואני חושבת שזה שווה עשרות מונים (ובעצם לא ניתן להשוואה) מללמוד על הדברים האלה.

מסייגת ואומרת שבגן אצלינו בקיבוץ כן עושים הרבה מהדברים האלה אבל זה גן מיוחד במינו.

ריבת אתרוגים
יש בזה איזשהו עניין חוצמזה שזה טעים?

_ריבת אתרוגים
יש בזה איזשהו עניין חוצמזה שזה טעים?_

סגולה ללידה קלה, להכנס להריון. כל האתרוגים הם אתרוגים שברכו עליהם בסוכות. כלומר, שהיו חלק מ-4 המינים.
כולן פה בהריון מסביבי אז אני מכינה, שיהיה להן.

אה... אז את שמה אחד בצד בשבילי? כן?

עוגיה- פספסת משהו נוסף- במוצאי שמחת תורה נושכים את הפיטם- סגולה לבן זכר. לוידעת אם זה דווקא בגלל זה- אבל זה מה שקרה אצלי........

חן מרגישה נודניקית.סליחה

איזה מצחיקה את. למה נודניקית? כ"כ כיף לקרוא מה שאת כותבת.

לגבי "חינוך" - אני רואה שדברים שאצלנו הבית ספוג בהם אין שום צורך להפוך אותם ל"חינוך" - ניגונים זו דוגמה מעולה.
הוא היה מקים אותנו בשולחן שבת לרקוד, כבר בגיל שנה וחצי-שנתיים...
אח"כ קיבל מתנה טייפ של פישר פרייס ומאז גם למד לשים לעצמו דיסקים - רק של ניגונים, ועדיף של התוועדויות (ולבחור את הווליום...)

עוד דוגמה - צדקה - אין מצב שמישהו בבית שם כסף בקופה ולא נותן לו גם מטבע (לצדקה כמובן). בעלי משאיר לי מטבעות ליד הנרות כדי לתת לפני שאני מדליקה, והמטבעות "נעלמים"...

ברכות - ברגע שקלט שיש ברכות שונות התחיל לשאול מה מברכים על דברים (היום כבר יודע כמעט הכל) וגם מאוד מעניין אותו איפה כל דבר גדל.

פסוקים - מאוד אוהב, וגם מלמד את אחיו הקטן...

תפילה ולימוד תורה - "מעז יצא מתוק" בגלל המצב שלי כנ"ל שלא יכולתי לטפל בו יום שלם בעלי לקח אותו לבי"כ המון, ותקופה מסויימת גם לכולל ערב. הוא מאוד אוהב את ביה"כ, בבית כל הזמן מתעטף בטליתות מאולתרות ומתפלל. כל חבל משמש ישר להנחת תפילין או ל"גרטל".

בקיצור, זה לא שאני מתלוננת...
אני יותר חושבת על גיל גדול מעט יותר (הם גדלים כל כך מהר!!)

טוב, יש לי עוד מה לכתוב אבל

_יש הרבה דברים שאנחנו עושים שאני לא יודעת כמה עושים בגן/חיידר. למשל טבילת כלים, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות, ריבת אתרוגים, ביקור חולים, ארוחת צהרים ליולדת (לא מתנחלים! רק מביאים אוכל ובורחים. מקסימום לוקחים כביסה לכבס).
זה לחיות את החיים ולא ללמוד אותם. ואני חושבת שזה שווה עשרות מונים (ובעצם לא ניתן להשוואה) מללמוד על הדברים האלה._

תמר, אהבתי

אותי יותר מעסיק - לימוד קריאה, כתיבה וכאלה. נגיד שמשניות וגמרא הוא ילמד עם בחור ישיבה, כנ"ל תניא וחסידות, או עם בעלי, לפחות חלק מהדברים. אבל מה עם קרוא וכתוב?

בעלי לקח אותו לבי"כ המון, ותקופה מסויימת גם לכולל ערב -רציתי להציע כזה דבר, אבל זה מאוד תלוי בילד, באבא, ובאופי המקום! אין טוב מזה!!! - אשרי יולדתו- שהיתה מניחה את העריסה בבתי מדרש, והיה סופג תורה.

כל חבל משמש ישר להנחת תפילין או ל"גרטל". אויש, גדול!!!

אני יותר חושבת על גיל גדול מעט יותר למה הכוונה?חושבת בקשר למה?

מה עם קרוא וכתוב? -יש עניין שדובר הרבה באתר (כמו בדף איך להחזיק את העט או משהו כזה. תעשי חיפוש על זה, אני אחפש גם.) שילד אוהב לעשות מה שאבא/אמא עושה- זה גורם לו להרגיש גדול וחשוב. אם זה ילדה שתאפה עם אמא או תחתוך סלט, ואם זה הדוגמא הנהדרת על ברכות ש את עצמך ציינת....
יש כל מני סיפורים חמודים של וזי הברווזה, גדי הגדי וכו' בספרים עם תמונות יפות, ויש להם מוסר השכל כמו- ביקור חולים, סבלנות, לעזור לאמא, ועוד ועוד- שאפשר לשבת לקרוא איתו (כלומר הוא לידך מסתכל איתך בספר)- להצביע על המילים שאת קוראת לפי קצב הקריאה....
ברגע שלמד אות מסויימת- תני לו למצוא אותה, ולהקריא את המילה בה מצא את האות לאט תוך שאת מצביעה על האותיות שאת הוגה. ויש שם גם ניקוד.... אם את יודעת לקרויא בשפס הקוידש- זה מחזייק אייס הקריאו בו- אם אס מקפידו .... (לקרוא בשפת הקודש זה מחזק הקריאה בה אם את מקפידה.= 2 ציפורים בקריאה אחת ......

) ואז ירצה ללמוד לקרוא- כי הוא כבר ילד גדול.- זה בא עם הזמן. (אני למדתי לכתוב כי רציתי לכתוב רשימת קניות לאמא שלי, ויש לי זכרון מאוד חזק שישבתי ואמא עזרה לי לכתוב חומוס- זוכרת על איזה שולחן זה קרה, ואיפה בבית.....) וכמובן משפטים מחזקים מול הילד כמו- "אבא, אתה יודע היום קראנו על וזי ברווזי, והבן שלך מצא את האות ג, וגם קרא את המילים עם האות ג'? איזה חכם אתה חמוד שלי...... "- ואפשר מזה לעשות מילון של מילים שאנחנו מכירים שיש בהן ג', ואולי ממש לעשות ספרון כזה, שיראה לו (ולך) את ההתקדמות....

עם בחור ישיבה או עם בעלי -לאו דווקא.... אפשר גם איתך- לפחות משהו.... נגיד משהו בע"פ.... חוצמזה- נגיד ואבא למד איתו קטע במשנה- אפשר לשאול אותו מה למד, שיראה לך את הקטע, ולהציע לקרוא איתו את הכתוב, ולהצביע על המילים בזמן הקריאה. ואם יש משנה מנוקד וגדול- כדאי להשקיע זמן/כסף להשיג דווקא את זה- כי אז את יכולה לקרוא איתו (בלי לטעות בארמית- לא שאני מורידה מכבודך......), וזה עם ניקוד, ושוב- הוא ירצה להוכיח לך שהוא יודע לקרוא מה למד- אולי לא אחרי יומיים, אבל אם תקפידי להתעניין לפחות במשנה (תניא וחסידות בד"כ בלי ניקוד, יותר קשה עם זה בגיל צעיר) מה למד, ואיך היה, תוך מתן חיזוקים חיוביים, והתעיינות כנה, הוא כל-כך ירצה להראות לך, וללמוד לקרוא שתראי כמה הוא יודע, וכמה הוא ילד טוב, שלא תאמיני איך זה הולך בקלות!
כתיבה באה נורא בקלות אח"כ. כי זה רשום אצל במוחין. משמיעה, וראיה, וגם נסיונות מוצלחים שלו לקרוא!

מפסיקה- המשך יבוא.....

גם לי פחדים , שהבת שלי לא תדע לקרוא . גם פחדתי שהיא לא תדע לספור. למה לא פחדתי שהיא לא תדע ללכת? אולי כי ללכת למדתי בעצמי ואת כל השאר התעקשו ללמד אותי? (ענת גביש? מתוך חינוך ביתי חופשי) ........
(ומצד שני, הופיע לי המרגיעון- שבעים פנים לתורה.....)

המממממ..........

היה לי חלום כזה של חינוך-ביתי-דתי-חופשי לגמרי, שלא מחנכים את הילד שיש א-הים וכו', אלא שהילד מעצמו, מהסתכלות בבריאה ובעצמו מבין את זה, ואז זה הכי חזק. מה דעתכן? זה יכול להצליח?
< סיג סיג לא מעיזה לנסות. אולי יש עם זה בכלל בעיה, לא לחנך לתורה ומצוות>

זה יכול להצליח? מציעה לך לקרוא את "ספר הזכרונות" של הרבי הרייצ, שם גיבור הספר ברוך- באמת מתחזק בעבודת ה' דרך התבוננות בטבע, וכו'- אבל זה בא באופן הדוק עם טיולים עם אבא (עד שנפטר) והתפלפלויות, ושיחה על הבריאה מצד היותה בריאת ה'... מוקף כולו תורה.
זה יכול לעבוד.

רוצה רולטה?
כי זה מה שזה- במיוחד בדור שלנו, שאם הוא יסתכל טוב (לוידעת איפה את גרה) הוא יראה אנשים שאוכלים מה שאוכלים מתלבשים איך שמתלבשים, ויש להם יאמבה כסף, ו"החיים הטובים" ...... והם לא מעשרים, ולא שומרים שבת, וכו' וכו' וכו'.......

את חוזרת בתשובה?- זו נראית לי שאלה של חוזב"תית..... זה ממש משחק הימורים בחיים של ילד. במיוחד אם את בתור חוזרת בתשובה עשית תהליך כ"כ קשה ומתיש לעיתים בשביל המקום בו את נמצאת- שהגעת אל האמת. ילד בן 10 (נניח) לא יעשה את אותו תהליך, ומאוד בטוח שימשוך אותו האסור, ה"לא מה שיש בבית" , השונה, ה"מה שאמא ואבא לא עושים" , ובגיל 18- ממש ממש לא יהיה עם מי לדבר.
מצד שני- את יכולה להיות חופשית- לתת לו להבין שצריך ליטול ידיים אחרי שירותים- כי אבא ואמא עושים ככה, כי הקב"ה ציווה, ולא כי אמא אומרת ועכשיו צריך!! אבל זה יכול להיות תהליך מאוד מאוד ארוך, ולפעמים זה גם לא יקרה- ואני לא מדברת מנסיון- אבל ככה זה נראה לי. - תקראי דפים על חינוך ללא כפייה, ותנסי להלביש על חייך....
אני גם יכולה לספר לך על מישהי ש כל ילדיה לא בבית, לא דתיים, ולא מדברים איתה- כי היא לוחצת משהו פחד! (אני הייתי עדה לזה באופן עקיף בסדנא עם פסיכולוגית- איך שהיא דיברה על זה שהם לא שותים בגן משחקים, והייתה מאוד אובססיבית רק בתאור על זה.... שאותי זה נורא עצבן! אז ילד שלה.... כל יום.... על כל דבר...... אוי לי ואבוי לי! אבל לגמרי...) <הגדולה בת 20 ומשהו- אז זה לא מדובר בנשואים........>

סתם, חומר למחשבה..... ממני- הקיצונית. (אני דוסית "שחורה"....)

עוד משהו שרציתי להדגיש:

אבל יש פתאום תקופות קשות יותר, ואז אין לי כח לכלום בערך

בייבי סיטר יכולה לעזור לשעה-שעתיים, אם בנוכחותך, אם כדי שתישני. זה יותר טוב, ויותר בבית, ויותר תחת השגחתך (גם אם תשני) מאשר בגן עם 24 ילדים בשכונה אחרת

לא מדובר פה על שעה שעתיים, מדובר פה (לפעמים) על שבוע, ובמקרים ממש גרועים גם חודש חודשיים. בכל התקופות האלה עד כה, אפילו שהבן הגדול היה בגן, אחה"צ הייתי המון פעמים מנוטרלת לגמרי, ובעלי נאלץ לוותר על עבודה/לימוד כדי לטפל בו. עכשיו (בקיץ) הייתה תקופה כזו, והיה ממש קשה. גם כלכלית /-:

בתקופות הקשות יותר אין לי שום אפשרות לצאת איתם אחה"צ, או להזמין ילדים אחרים אלינו כי אני לא עומדת בנטל.

אני לא יודעת, אולי דוקא כשהוא יהיה בבית זה יעזור לי "לעמוד על הרגליים" כי אהיה חייבת?

זה לא מצב לגמרי פשוט אצלנו, למרות שבהחלט במגמת שיפור, ב"ה.

אני ממש מודה לכן על כל מה שכתבתן, מתבשלת ברעיון בינתיים.
ותמר, רציתי להגיד לך שנשמע ממש כיף אצלכם בקיבוץ, כל התיאורים החברתיים, נשמע שיש אוירה ממש טובה שם. אהבתי איך הבן שלך (מתן?) הלך לעבוד עם הגנן, מקסים.
אולי נעבור לאיזו חוה על הר ואז לא יהיו שאלות כי לא יהיה חיידר וזהו? וגם נוכל לגדל עיזים? (יש לי חלומות)

סיג סיג - נעים להכיר @}
לשאלתך...
"בן 3 היה אברהם אבינו כשהכיר את בוראו"
האם היית רוצה להעמיד את ילדייך בנסיון הזה? מתפללים כל בוקר - "ואל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון", לא?

מצד שני, אני חושבת שילד שגדל בבית תומך, אוהב, לא ביקורתי וחונק (אוי, תורה ומצוות יכולים להיות סיבה להמון חנק וביקורת בכל מיני בתים) - ילד כזה לא ירצה להתמרד כי לא יהיה לו נגד מה להתמרד.

ומצד שלישי - הרי רואה שמתפללים, מברכים, לומדים תורה, אז בטח שישאל "למה".

שאלה מעניינת, בקיצור. אין לי תשובה.

אה, ומצד רביעי - יש מצווה ללמד את הבנים - "ושיננתם לבניך ודיברת בם וגו'" - זה חיוב מהתורה.
אז זו כנראה התשובה.

את מוזמנת להשאר, אשמח להכירך

שלא מחנכים את הילד שיש א-הים וכו', אלא שהילד מעצמו, מהסתכלות בבריאה ובעצמו מבין את זה
יש פה כמה נושאים.
ראשית, איך לא מחנכים? אם יש אמונה בבית, אז הילד "מתחנך", מעצמו, כלומר בלי שום הטפת מוסר ובלי הרצאות ונאומים ושיכנועים, שככה זה - יש אלוהים.
שנית, "מעצמו, מהסתכלות בבריאה" - לא נובע שיש אלוהים. עובדה, שגם אני, מהסתכלות בבריאה, בכלל לא מאמינה שיש אלוהים. זה לא בא מעצמו. או שמאמינים - או שלא מאמינים. זה לא נובע לוגית משום התבוננות. זה בא מהחינוך, או מצרכים פנימיים אחרים.
צרכים פנימיים - זה כאשר מי שחונך כחופשי מחליט להיות דתי, או כאשר מי שחונך כדתי מחליט להיות חופשי. אבל את זה לא יודעים מראש.
הרגיל הוא שהילד קולט מהבית, ואת האמונה החזקה של הבית הוא מפנים.
אם בבית אין אמונה חזקה, נוצר ואקום. כך בבית דתי שכולו זיוף וצביעות, וכך בבית חילוני שכולו ריקנות ושטחיות (וגם ההיפך). בשניהם יש סיכוי גבוה שהילדים ירגישו ואקום, ויחפשו "אמונה" בכל מיני מקומות.

אז אני בעד "לא לחנך" במובן "לא לדחוף חומר ולא להטיף לאלוהים".
ואני בעד "כן לחנוך" במובן לשמש מופת, לקיים אורח חיים שכולו דוגמא אישית ושמבטא את האמונות של ההורים (מה שחן אולי קוראת חסידות, אבל אני מתכוונת לדבקות בכל סוג של אמונה, לאו דווקא בחסידות הרשמית), והילד, מתוך זה שהוא גדל בבית מלא אהבה ואמונה שבו לא מטיפים לו ולא מנסים להכריח אותו מה לחשוב, גדל לפי מה שההורים מאמינים בו.
זאת דעתי.

"מהסתכלות בבריאה" - אם מסתכלים מספיק זה כן נובע. אני דוקא הגעתי למסקנה שיש בורא לעולם מתוך התבוננות (הרבה לפני שחזרתי בתשובה, אגב. בכלל לא הייתי בכיוון דת ובטח לא יהדות בזמנו).

אבל מסכימה איתך שבית אמור לשמש מופת וזה מה שנותן לילד את הבסיס. ואגב, עוד לא פגשתי ילד (קטן) שיש צורך לשכנע אותו שיש אלקים. הם הרבה יותר מאמינים מאיתנו.

ובכל זאת - יש מצווה מהתורה ללמד את הילדים, כנ"ל.

שלום לכולכן.
דף מרתק, באמת.

אבל מה עם קרוא וכתוב?
רוצה להציע פשוט לתת לו ללמוד את זה כשיתחשק לו. אם הוא יהיה חשוף כל הזמן לאותיות, למלים, לשפה הכתובה, הוא ירצה ללמוד את זה. מעצמו, מהסקרנות הטבעית שכל ילד נולד איתה.

למה הילד שלך מתעטף בטליתות שונות, מתעניין בברכות שאתם מברכים, ומנסה לחקות אתכם בשאר מנהגי היום יום שלכם? כי זה מרתק, כי זה העולם הסובב, כי זה מה שאימא ואבא עושים, כי זה שם.
הבת שלי בגיל שלוש כבר כתבה כמה אותיות מהעתקה וקלטה מהר מאוד את הרעיון של אות שמייצגת צליל. הבן שלי, היום בן ארבע, מתעניין בדברים אחרים לגמרי, והוא בקצב אחר לחלוטין בעניין הזה. בכל עניין, בעצם.

<אני פשוט מנסה להדגיש שלכל ילד הקצב שלו.....סליחה אם יצא פולני מצידי.....>

בטח יש עוד מלא רעיונות, אצלי אמצע הלילה.... מה שעולה לי כרגע:
אותיות מגנט למקרר, אותיות ספוג שיוצאות מהמסגרת (כמו פאזל), לקרוא כמה שיותר, סיפורים, ספרים, אגדות חז"ל, פרשת השבוע, ברכת המזון - פשוט לשתף אותו בזה. לכתוב מכתב למישהו ביחד איתו (קצר, אפשר לנסח יחד), להכין יחד איתו רשימת קניות, לקרוא יחד מתכון, לקרוא שלטים או תמרורים שחוזרים על עצמם (למשל תמרור 'עצור') - בקיצור, לגרום לו לרצות ללמוד קרוא וכתוב. גיליתי שאצלנו, מאוד עזר שהדפים נגישים לילדים כל הזמן, והם יכולים לקחת טושים או עט ולשבת לשרבט או לכתוב מתי שהם רוצים, בלי להיות תלויים בי. שולחן פנוי קטן....
זה מתחיל משמות האותיות והצורה שלהן, וממשיך בקשר בין אות והצליל שהיא מייצגת. (באיזו אות מתחיל ברווז? בית... וכו'. בעברית זה קל.
אשמח לפרט עוד אם תרצי. יצא מבורדק, אני יודעת. כאמור, אצלי אמצע הלילה ואני שפוכה.

בשמת-
מי שחונך כחופשי מחליט להיות דתי, או כאשר מי שחונך כדתי מחליט להיות חופשי.
מאוד מאוד צרם לי המשפט הזה- האם את אומרת בו שמי שדתי אינו חופשי??? כי זה המשתמע! אני, בתור חוזרת בתשובה בגיל מאוחר יחסית- 26- יכולה לומר מכמה כבלים השתחררתי!!! רדיפה אחרי כסף, אחרי בגדים יותר יפים, אחרי מבטים של גברים, אחרי כיף של סרט/מסעדה/דיסקוטק(הדוניזם לשמו!), ועוד ועוד ועוד. דווקא עכשיו, איפה שאני אני מרגישה חופשיה. ואני דתיה- סתירה??
אני נושאת את בני על מנשא, מפשפשת אותו, הוא ישן איתי במיטה, אני משתדלת להחליף את הניקוי לאקולוגי יותר-ואני כאן- באינטרנט, בבאופן- זה נראה לך לא חופשי??
וכך בבית חילוני שכולו ריקנות ושטחיות -
הבית שלי החילוני- אינו שטחי, ואינו ריקני- להיפך-עולמי החילוני היה מלא תוכן, שהתאים לאותה דרך חיים- למדתי מוסיקה במשך 20 שנה, נחשפתי לסגנונות ספרות שונים (גארסיה, ברונטה, שבלייה, וורצל, עוז, כתיבה יפנית, שירה אנגלית........) צילום, רפואה אלטרנטיבית,באלט, יוגה, - להמשיך?
עם החזרה בתשובה- עולמי נכנס לפרופורציות- אני עדיין עוסקת ברפואה אלטרנטיבית, ובמוסיקה, ועדיין רוקדת (בצניעות בחברת נשים בלבד)- אבל אופן ההסתכלות שלי על העולם אחר לגמרי. עולמי מלא עד בלי הכיל- תוכן שהוא עולם ומלואו- איך שבדבר תורה אדמור יכול לנסוך אור חדש על אותו עניין שהוא לכאורה פשוט (לדוגמא המבול, בפרשה האחרונה) ולהראות את הקשר בינו לבין טבילת כלים לפני שימוש בהם, ואיך זה קשור קשר הדוק ובלתי מתפשר לגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד.

ויחפשו "אמונה" בכל מיני מקומות. ?????
מה שחן אולי קוראת חסידות חן אולי קוראת חסידות לזרם כלשהוא ביהדות, והמבין מבין.
מעבר לזה שלא מדובר רק בעניין לימודי החסידות- אלא באמונה בכלל, ותומ"צ בכלל. חסידות בהקשר לזה הוזכרה לגבי יתרון והתלבטותה על "גן או לא?".
והילד, מתוך זה שהוא גדל בבית מלא אהבה ואמונה שבו לא מטיפים לו ולא מנסים להכריח אותו מה לחשוב, גדל לפי מה שההורים מאמינים בו. - שזה מה שאמרתי- ואני גם- לא חושבת שצריך להכריח- וגם יתרון כותבת על כך- שבנה -ברגע ששמע שיש סוגים של ברכות שונות- החל לחקור....
חוצמזה שקשה להגיד לילד מה לחשוב. זה יכול להחזיק רק עד שלב מסויים בחיים- שטיפת מוח.....- עובדה שאני גדלתי בבית חילוני לגמרי, קראתי את אותה תקשורת נוטפת שנאה כלפי הדתים (תמונות של דתי הולך בצפירה, של הולכים לברית ביום השואה- ברית זה דבר שאפילו יום הכיפורים לא מבטל..... פדופילים בתקשורת הזו עדיף שיהיו רק דתיים, ורצוי שיהיו ראשי ישיבה, ואת שאר הפדופילים מעלימים לכתבות קטנות בדפים פנימיים..... ויש עוד!), אבא ניצול שואה שראה את הוריו נלקחים למחנות בהיותו בן 4, אמא קיבוצניקית שרופה (שניהם אגב, בלי להרגיש חזרו בתשובה- אין מכונית בשבת, נרות, בי"כ בשבת, לא מבשלת בשבת, יושבת וקוראת תהילים כל השבת, קונה בשר רק במקומות כשרים יחסית- בניגוד לקניות שלהם בטירה......)
ובכל זאת, ולמרות.... @}

מצד שני, אני חושבת שילד שגדל בבית תומך, אוהב, לא ביקורתי וחונק_ וגם _ומצד שלישי - הרי רואה שמתפללים, מברכים, לומדים תורה, אז בטח שישאל "למה".
אבל אבל אבל בסופו של ענין- _אה, ומצד רביעי - יש מצווה ללמד את הבנים - "ושיננתם לבניך ודיברת בם וגו'" - זה חיוב מהתורה.
אז זו כנראה התשובה._ -וזה תלוי בדרך בה נוהגים עם התשובה הזו!

אותיות מגנט למקרר, אותיות ספוג שיוצאות מהמסגרת (כמו פאזל) -כן, גם אני רציתי לומר, רק שבלה יותר מהירה ממני....

סיג סיג - הבהלתי אותך? לא התכוונתי לתקוף, הנימה שאני כותבת בה היא נימה דיבורית- אל תקראי אותי צועקת או מטיפה- טוב? @}

חינוך- פתוח ככל שיתיימר להיות, חופשי ומראה הכל (כביכול) ככל שיתיימר להיות- אינו כזה בכלל. ולא יוכל להיות אף פעם! הוא נגזר מהיותנו מי שאנחנו מדרך חיינו- אותה בחרנו מדרכים אחרות בחירה מושכלת או עיוורת. והיא הדרך בה נרצה לראות את ילדינו חיים. מאוד נרצה!

קיבוץ- כולם בבית ילדים, הכל של כולם, כולם עובדים עם כולם, קבלת כולם באופן שווה- רק אוי ואבוי אם תצא מכאן!- ראה הבלדה לבן הקיבוץ (אם איני טועה בשם)- איך ההורים התביישו להסתכל לחברים בעיניים אחרי שהבן הבוגד בא לבקר והתחמק בשבילים נסתרים כדי לא להתגלות........
הבית שלי- שמאלני, תרבות כל הארצות פתוחה לפני, כולם חברים של כולם- נוצרים, מוסלמים, כיפה סרוגה, (מיכה מאפרת) דוסים, (הרב ידיד-משפחה מבני ברק) , - מצידם שאסע להודו- ואהפוך למתלמדת באשראם של שיבבאנאנדה יוגה, או לטיבט ללמוד טיפול בגונגים, או אפילו להתחתן עם גוי. דוסית?????? למה מה עשינו לך? איפה טעינו??
צמחונות- רחמנות על בעלי החיים, הרי הם שווי זכויות (אל תקחו את זה בציניות- אלא בתור שיקוף. אני לא מתנשאת! הייתי צימחונית שנים, וגם כל ההריון!), מגיע גם להם לחיות, ולא בתוך כלובים (מסכימה!!) , לא להתעלל בהן (מסכימה) וכו', וכו'. אני רוצה לשמוע מהאמא שמוכנה במו רגליה ללכת לסופר הקרוב, ובמו ידיה לשלוף עוף שלם מהמקפיא התעשייתי, להפשירו, למרוח עליו דבש-פפריקה-מלח ולהכניסו לתנורה שלה, שמעולם לא ידע אלא חצילים/קישואים/אורז/טופו, ולאפותו- כי בר ואגם (סתם דוגמא לשמות!) נורא אהבו את העוף שאכלו בבית של סתיו!!!
בית כיפה סרוגה- שומרים שבת, לובשים חצאית, שומרים כשרות, ועוד ועוד, כיאה לבית במדינת ישראל. הבת שלהם הפכה לחבדניקית אדוקה שאינה מאמינה במדינת ישראל, אלא בארץ ישראל השלמה, ולא מאמינה בממשלת ישראל כדרך בה העם שלנו צריך לחיות, ושנה הם לא דיברו איתה. עד עכשיו הם יוזמים ויכוחים בסגנון- תראי תראי הרבנים האלה הקיצונים.......
אל דנטה- לדעתי אם הבן שלו יחליט לעשות ברית לבנו בגיל 8 ימים- הוא יזדעזע! ויתווכח איתו ימים ולילות, וינסה לשכנעו אחרת, ולאחר מעשה יאמר לו כל הזמן כמה הוא מתעלל, ולא מכבד את ילדו, ועוד ועוד.
תזונה בריאה נטולת תעשייתיות- לא צ'יטוס, לא במבה, לא קטשופ, לא המבורגר (נניח והם לא צמחונים) , לא שוקולד- רק חרובית, שקדיה, טחינה גולמית עם דבש, לחם מחיטה מלאה אורגאנית,ירקות אורגאניים וכו וכו- אמא תתחלחל אם הבן שלה יחזור הביתה מחברים (נגיד ממפגש חינוך ביתי, אבל לא "תזונתיים" כמוה) עם חבילת ביסלי, ויגיד שהוא רוצה שהיא תקנה לו עוד כאלה!!!

יש הרבה דוגמאות כאלה. הכוונה לא היתה לרדת על אף אחד, ולא לבזות אף בחירה! כוונתי היתה שמהיכן שלא נסתכל- חינוך הוא כפיה. לדרך זו או אחרת. גם אם אשב עם כווווווווווול אלה התומכים בחינוך ללא כפיה, יש לי הרגשה חזקה שאמצא אצל כל אחד מהם איזו דרך "אסורה" ובלתי אהודה בעליל, שאם ילדם היקר יפנה אליה, או יראה סקרנות בקשר אליה- הם יתחרפנו!
ואם לא- אז הם ההורים המושלמים! הפתוחים ביותר בעולם, ללא עוררין! בהכנעה, וב"שאפו".

כל הנכתב למעלה- נא לא לקרוא בנימת כעס, או התנשאות, גם אם זה משתמע מדבריי. אלא בנימת debating.
@} @} @} @} @} @} @} @} @}

הי בלה, ברוכה המצטרפת @}
מה שכתבת מאוד מרגיע.

אני גם נזכרת שבספר "סאמרהיל" של א.ס. ניל הוא כותב שאצלם בביה"ס מעולם לא הייתה חובה ללמוד קרוא וכתוב, ובכל זאת - מכל הילדים שאי פעם התחנכו שם במשך 40 שנה - היה רק ילד אחד שלא רצה ללמוד קרוא וכתוב. מעניין.

אני פתאום מבינה כמה אפשר לשחרר כשהילד לא "במסגרת" - הוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד, הוא לגמרי בקצב הפרטי שלו, לא צריך לדחוף אותו כל הזמן, הוא לא צריך להצטיין מול אחרים, לא בתחרות ען כל העולם.

אני חושבת שאת צודקת. שבאמת הוא ילך בקצב שלו והכל יסתדר. סך הכל באמת מתעניין במה שאנחנו עושים - למשל - מצייר ציור ומשרבט משהו בפינה למטה ואומר שהוא כתב את השם שלו. לוקח פתקים קטנים וכותב לי "רשימת קניות" וגם מקריא לי מה הוא כתב.

טוב, אני ממשיכה לחשוב... מה עם אבאל'ה? (אבאל'ה של הבן שלי, כמובן). אף פעם לא דיברתי איתו על זה ככה, ברצינות. גם קשה לו לראות את השינויים - למשל האלימות - כי הוא לא נמצא כל כך הרבה שעות איתנו, למרות שנמצא הרבה יחסית לאב עובד. הוא בהחלט שם לב שהילד חוזר הביתה עם מצברוח הפוך, הרבה פעמים נכנס בבכי (לא כי פגעו בו או משהו, לדעתי זו פריקת אנרגיה בחילופי האוירה).

ונשארת השאלה מאיפה יהיו לי כוחות להיות עם שניהם בבית כל היום מבוקר עד לילה?

ככל שאני חושבת על זה פחות ופחות בא לי להמשיך לשלוח אותו לשם כל בוקר...

וחן...

אני לא חושבת שבשמת דיברה על דרך חיים שהיא "ללא קוים מנחים" או ללא אידאולוגיה. אני חושבת שבמילה "חופשי" היא התכוונה ל"חופשי מעול תורה ומצוות" וכידוע זה מושג די ישן (להיות עם חופשי בארצנו וכו').

כמובן שאני אישית לא מסכימה עם האמירה הזו.

כתב רבי יהודה הלוי -
"עבדי זמן עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חופשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו
חלקי ה' - אמרה נפשי"

תגידי, זה לא שייך לדף שאלה של אמונה? רוצה להעביר?

תגידי, זה לא שייך לדף שאלה של אמונה? רוצה להעביר? לא- זה בהחלט קשור לגמרי לחינוך ביתי דתי. לא מדובר פה (מהיכן שאני כתבתי) לאמונה.
מה גם שאני מתייחסת לחופשי מול דתי- לא חופשי כדרך ללא אידיאולוגיה- בדיוק מה שבשמת כתבה.
חוצמזה- אני מדברת על חינוך מכל סוג- ואומרת שכל חינוך מכל סוג הוא כפיה. תקראי שוב, אם לא הייתי ברורה -תגידי.

ונשארת השאלה מאיפה יהיו לי כוחות להיות עם שניהם בבית כל היום מבוקר עד לילה?_ - בייביסיטר- הצעה חוזרת- יכולה לתת מנוחה של שעתיים שלוש..... זה מנוחה. והם יפעילו את עצמם בעצמם חלק מהזמן, ואז גם הקטן יהיה יותר קל, כי הוא לא יהיה לבד,ולא ידרוש אותך כל הזמן, ויסתדר עם אחיו......וגם - _דוקא כשהוא יהיה בבית זה יעזור לי "לעמוד על הרגליים" כי אהיה חייבת מה שאמרתי- יתן לך תחושת שליחות. כי תהיי חייבת. זה נראה לי מחזק.

@טיזר-עצוב שלהיות אמא במשרה מלאה נתפס תמיד כעצלנות, כבריחה מהחיים בחוץ, כחוסר הגשמה עצמית. (שרון המתחדשת מתוך נשים בחינוך הביתי) @

מכל הילדים שאי פעם התחנכו שם במשך 40 שנה - היה רק ילד אחד שלא רצה ללמוד קרוא וכתוב. מעניין. נכון!!!

כמה אפשר לשחרר כשהילד לא "במסגרת" - הוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד, הוא לגמרי בקצב הפרטי שלו, לא צריך לדחוף אותו כל הזמן, הוא לא צריך להצטיין מול אחרים, לא בתחרות עם כל העולם. נכון!!!

שבאמת הוא ילך בקצב שלו והכל יסתדר נכון!!!

מצייר ציור ומשרבט משהו בפינה למטה ואומר שהוא כתב את השם שלו. לוקח פתקים קטנים וכותב לי "רשימת קניות" וגם מקריא לי מה הוא כתב. איזה חמודי!!!

<"לעמוד על הרגליים" מה עם פרחי באך? הומאופטיה?- אלה טיפולים המחזקים את הנפש ועוזרים לה לעבד טראומות, ולשחרר כעסים/כאבים עצורים ולהתמודד עם מצבים קיצוניים, ולהמשיך הלאה......>

>חן לא כועסת, וגם לא חושבת שהיא הכי מבינה, והכי יודעת [בניגוד לאימה שלה הפרטית....] אלא רק מחווה דעה, ומנסה לחזק, ולאמר את דעתה כתומכת.<
<וגם >חן מרגישה נודניקית.סליחה< עדיין...! אז באמת סליחה.>

ונשארת השאלה מאיפה יהיו לי כוחות להיות עם שניהם בבית כל היום מבוקר עד לילה?
באופן מפתיע, דוקא כשהם בבית כל היום (ואפשר לשמוע ולקרוא על זה מהרבה הורים בחינוך ביתי) החיים הרבה פחות אינטנסיביים. קשה לי להסביר את זה, כאילו כל הזמן הנתון, 24 שעות ביממה, הוא של כולנו יחד, ואנחנו מחלקים אותו בין פרטי, לכללי, למשחק, למנוחה.... כשהילדים שלי היו חוזרים הביתה מהגן, בשנה שעברה, היתה לי הרבה פחות סבלנות אליהם עד הערב ממה שיש לי במשך כל היום עכשיו, בחינוך הביתי.
אם הייתי חושבת לעשות איתם משהו - להזמין חברים, ליצור משהו, לשחק - הייתי אומרת לעצמי לפעמים שהם כבר עשו את זה בגן, אז לא נורא אם יראו עוד קצת טלויזיה..... /-: ועכשיו הם יוזמים, מעסיקים את עצמם, מוצאים את מקומם בבית. הטלויזיה במקום נמוך מאוד....
לפעמים טועים לחשוב שלהיות איתם בבית כל היום זה כמו להכפיל בשלוש או בארבע את מספר השעות שמבלים יחד כל יום אחרי הגן, אבל החיים פשוט נראים אחרת מכאן! ויש עוד מליון חוויות קטנות וגדולות שקשה לתאר כי הן כל כך אישיות לכל ילד ולכל משפחה.
וכמובן -

בייביסיטר- הצעה חוזרת- יכולה לתת מנוחה של שעתיים שלוש..... זה מנוחה.
וגם להיפגש עם משפחות אחרות בחינוך ביתי, או ילדים אחרים אחרי הצוהריים.
וכשהקטן יגדל עוד קצת, הם כבר ישחקו יחד.

מאחלת המוון הצלחה ובריאות

ממשיכה לעקוב

באופן מפתיע, דוקא כשהם בבית כל היום (ואפשר לשמוע ולקרוא על זה מהרבה הורים בחינוך ביתי) החיים הרבה פחות אינטנסיביים.

בלה יקרה, אין בכלל צורך להסביר, אני לגמרי מבינה את זה. אני רואה איך הוא בחופש - לוקח לו כמה ימים "הפוכים" להסתגל, אבל אז הכל נהיה הרבה יותר רגוע.

כשאני מתפקדת ועל הרגליים אין לי בעיה להיות עם שניהם יום שלם. אני אוהבת את הילדים שלי ואוהבת להיות איתם.
הבעיה שיש לי תקופות שאני לא מתפקדת כל כך (הלואי שלא יחזרו, אבל לדוגמא - ככה היה החופש הגדול, במשך חודשיים). לצערי אני אמא במשרה מלאה שלא תמיד זמינה. ובייביסיטר לשעתיים שלוש לא ממש תעזור לי פה. מדובר על קושי הרבה יותר גדול, ובתקופות כאלה גם אין לי שום אפשרות לצאת איתם או לארח חברים.

טוב, מה אני רוצה בעצם?
רוצה להיות בריאה לגמרי, חזקה, יציבה ושמחה. ואז הכל כבר יסתדר.
יש לי תיקון רציני מאוד לעשות, הרבה ג'יפה לנקות, וזה תהליך שלוקח את הזמן שלו.
אני אמורה לכתוב על זה בבלוג שלי אבל עוד לא הגעתי לזה...

חן, תודה על ההצעה, אני מנסה כל מיני אלטרנטיביים, גם הומאופטיה ניסיתי, עכשיו מנסה דיקור סיני. זה בשילוב עם עוד דברים. אני בטיפול מכל מיני סוגים כבר כמה שנים, ב"ה.

פרחי באך אגב, רק שתדעי, יש בעית כשרות (יין נסך), ואי אפשר סתם ככה לקחת טיפות של זה. יש איזו דרך מסויימת שזה כן מותר, לא זוכרת בדיוק מה, רשום לי באיזה מקום, אם מעניין אותך אכתוב לך.

>חן לא כועסת, וגם לא חושבת שהיא הכי מבינה, והכי יודעת [בניגוד לאימה שלה הפרטית....] אלא רק מחווה דעה, ומנסה לחזק, ולאמר את דעתה כתומכת.<
תודה חן, את באמת מחזקת, ואני לא מרגישה שאת כועסת אלא פשוט מתלהבת. תודה על התמיכה @}

@הורים שואלים אותי אם אני לא משתגעת איתם (עם שלושתם) בבית. נהפוך הוא. הרבה יותר קל. אני אוכלת דייסות שאני מבשלת בעצמי ולא של אחרים (מיכל דנקנר משכנעת אותי בשלוש מילים מתוך למה לא גן)@

@"אמא כל הזמן שהייתי בגן (שלושה חודשים און אוף) הייתי עסוק בלהתגעגע אליך" (מיכל דנקנר על הירהורי בנה מתוך לשכנע לטובת חינוך ביתי)@

@שיטת חמש הדקות להורה. אתה רוצה להגיד משהו? תסתום את הפה ותעשה סיבוב בבית. אל תציק לילד עם הפחדים ההזויים שלך. תעזוב אותו בשקט. (ענת גביש? מתוך תחזיקי את העט כמו שצריך)@

@עד כדי כך, שכבר נדמה לי שלא צריך לחנך בכלל, אלא רק את עצמנו. (מ י מתוך התחלנו בחינוך ביתי)@

@"מתי תשלחי אותו למסגרת?" (כאילו שהוא פוסטר שצריך למסגר) (חן נושי מתוך פעוט בבית דעי את אשר תשיבי)@

@כי בחינוך ביתי, אחד הדברים הבולטים ביחסים בין מבוגרים וילדים, הוא שההורים לא תופסים את עצמם כשוטר והילדים לא רואים בהם גורם מפריע (אמת הארץ? מתוך נורמות של הורות בישראל)@

<משפטים, ואיתם דפים שנראה לי ששווה לקרוא.....>
@}

ואוו, כמה תגובות, לא ציפיתי...
לא, אני לא חוזרת בתשובה, ואני גרה בישוב קטן ודתי, ומעטות המשפחות שיש להם טלויזיה וכו'. אפילו סיגריות בקושי רואים פה.

עוד מחשבה שעלתה לי-
אני מרגישה שאנשים לא מספיק מרגישים את החוסר שנוצר מחורבן בית המקדש, ולא ממש מאמינים שהוא יבנה בקרוב ממש, או שבכלל הוא צריך להבנות,
לפני תשעה באב האחרון חשבתי להגיד לבני בן השלוש שאנחנו הולכים לבית המקדש, להתלבש חגיגי ולשיר ולהתרגש כל הדרך שאנחנו הולכים לבית המקדש, ואז שנגיע ונראה שבית המקדש נחרב ונשאר רק הכותל המערבי...
כך שתודעת חורבן המקדש תהיה חרוטה בליבו, להמחיש את זה, שהחויה תהיה חלק ממנו.

אבל בעלי לא הסכים שככה נעבוד עליו...

לפני תשעה באב האחרון חשבתי להגיד לבני בן השלוש שאנחנו הולכים לבית המקדש, להתלבש חגיגי ולשיר ולהתרגש כל הדרך שאנחנו הולכים לבית המקדש, ואז שנגיע ונראה שבית המקדש נחרב ונשאר רק הכותל המערבי...- אז בתור חבדניקית (מה"שרופים" שבהם...) אני יכולה לאמר לך שאנו חיים את ה"ללכת לבית המקדש" כל רגע. משיח צריך להתגלות, ואנו באמת צריכים להיות מוכנים כל רגע ללכת לבית המקדש! כי הוא כבר בנוי ומוכן בירושלים של מעלה, ורק מחכה להתגלות המשיח שיקרא "ענווים, הגיע זמן גאולתכם", ויקבץ כל נדחי ישראל, ונעלה לבית המקדש השלישי בגאולה האמיתית והשלמה. תכף ומיד ממש!
אז מראות עיניי- זה לא לעבוד עליו "עבודה בעיניים" ,אבל אולי יותר להטות את העבודה הזו מכיוון חיובי...?
לדוגמא- יש משפחה אחת בצפת (??) שכל מוצאי שבת מתלבשים יפה, אוכלים סעודת מלווה-מלכה, שזו בעצם גם קצת סעודת משיח, ומחכים לגאולה שתבוא. מישהי שמכירה את המשפחה סיפרה לי שהאמא סיפרה לה- שהילדים שוחחו ביניהם וזה היה הדו-שיח בערך-
בן (בן 3.5 בערך)- אויש, הייתי בטוח שהמשיח יבוא! ממש רציתי כבר ללכת לבית המקדש!
בת (בת 6 בערך)- כן, גם אני! לא נורא, עוד מעט הוא יבוא! לפחות אנחנו מוכנים!!!
(אמיתי!!!)

כך שתודעת חורבן המקדש תהיה חרוטה בליבו -אולי תודעת הציפייה לגאולה? זה יותר..... הממממ...... יותר מביא אותה, יותר ממחיש כמה אנחנו עכשיו בחושך מחכים לזריחה, כמה אנחנו בגלות אבל יש תקווה-הגאולה. יותר משמח שיש למה לחכות, במקום להתאבל על מה שאין. לא? (כמובן שיש את האבל על החורבן- אך מכיוון ציפיה לגאולה.)

<אגב- מה שכתבתי לגבי הרולטה וכו'-לא היה לרדת עלייך בכלל! מקווה שלא נפגעת...?>

[חן הצליחה לכתוב קצר הפעם, למרות שיש לה מיליון דברים לספר על מה שכתבת סיג סיג..... אבל היא מתאפקת! חזק!!!]

>אחרי ספירת העומר שלפני שנה וחצי, כשהייתה בכותל, ושאלה את עצמה "מה לע#^%@ל אני עושה מול חורבה? למה אין לנו עדיין בית מקדש???" - חן עושה "ברוגז" עם אלוקים, ולא חוזרת לכותל המערבי [בע"ה,בלי נדר]! חן רוצה לחזור רק לבית המקדש השלישי בגאולה האמיתית והשלמה! ולעשות ספירת העומר על-אמת, ולא בכאילו מהסידור!!!<

למרות שיש לה מיליון דברים לספר על מה שכתבת
אני אשמח לשמוע!

<סיג סיג חושבת שאת בית המקדש נבנה בעצמינו. הבן שלה מתאמן בנתיים בלגו>

חושבת שאת בית המקדש נבנה בעצמינו.- ע"פ החסידות (אם את רוצה אחפש לך את המקורות) ביהמ"ק כבר בנוי, ומשוכלל, ומחכה לגאולה. ולבנות אותו פירושו- להביא את הגאולה לידי גילוי- ז"א לפעול גאולה- להביא יהודים לידי קיום תומ"צ (תפילין, נרות שבת, לימוד תורה, תפילה במניין, מצות, מגילת אסתר, ד' מינים, וכו') , ללמוד על זה- איך כל פרשה מפר' השבוע יש בה עניין חשוב ומובהק להבאת הגאולה והוראה בעבודת ה', לחיות בהבנה שהגאולה כבר בפתח- וצריך לפתוח את הדלת.... ועוד ועוד.
המשפיעה שלי (מדריכה רוחנית) עובדת עם אוטיסטים בירושלים. כשהיא הולכת לטייל איתם לכותל חלק מהם ממש מתחילים להתרגש ולהצביע ולצעוק "בית המקדש בית המקדש!!" אוטיסטים - מה אנחנו מבינים..... היא אומרת שהם נשמות של צדיקים- ופטורים מקיום תומ"צ, ורק באו לתקן את הסובבים אותם. תראי כמה כאלה יש. בדורות קודמים לא היו כ"כ הרבה בעלי מום גופני/נפשי המונע מהם תומ"צ......
ע"פ החסידות- בחטא עץ הדעץ נסתלקה שכינה מעולם הזה לרקיע ראשון, וכך ע"י חטא קין, ועוד 5 חטאים נסתלקה לרקיע 7, וע"י ז' צדיקים (אברהם, יצחק, כו') עד משה רבנו- הורידו לעולם הזה- הוא מתן תורה. וע"י 7 אדמורים הובאה גאולה לעולם. אדמו"ר הזקן, אדמור אמצעי, צמח צדק, כו'. ואנחנו- דור המדבר, דור הגאולה- עתידים לקבל פני משיח צדקנו תכף ומיד ממש!
הכי חשוך לפני עלות השחר. בעלי למד דבר תורה מעניין לפני יוה"כ- כמו התרנגולת ששוחטים אותה והיא מפרפרת ונראית כאילו היא חיה, יותר מאשר היתה בחיים - כך יצר הרע בדור שלנו- הוא כבר "נשחט" , ומפרפר למוות, אבל עכשיו הוא הכי משתולל (צריכה דוגמאות?

) , ולמרות זאת הוא מת, ועוד מעט נגאל.

<הי'ה עוד איזה משהו נוראנורא חשוב, אבל חן, טמבלית למהדרין- פשוט שכחה!>
>ושלא תגידו לה "אם זה היה חשוב לא היית שוכחת!" -זה משפט מטופש בעיניה. וגם מופרך מהמציאות!<

חייבת לעדכן, זה פשוט מדהים!
אמנם לא הוצאתי את הילד מה"מסגרת" עדיין... אבל...
הוא החליט להתחיל לכתוב היום, וגם עשה את זה ממש בהצלחה.
ישב לו לבד, לקח דף ועיפרון. פתאום הוא קורא לי - "אמא, תראי, אני כותב אותיות!!!" כולו בהתרגשות...
אשכרה כתב! מם סופית, בגודל פיצי, על פיסת ניר זעירה.
אח"כ לקח דף שלם, כתב שם מם סופית ענקית, ולידה - ג' (שלא יצאה כל כך טוב, אבל מה זה חשוב)
אחרי כמה דקות הוסיף גם ו' גדולה וקטנה, ואלף שיצאה ממש מוצלחת. מדהים.

מציעה לשנות את שם הדף לחינוך ביתי _במשפחה החסידית , כי בתור דתיה, יש כאן הרבה דברים שאו לא קשורים, או מכוונים לסוג מאד מסוים של משפחה דתית, ואני מרגישה שאין לי אפילו מה להכנס לדיון.

<הקטע על האוטיסטים ו וע"י 7 אדמורים הובאה גאולה לעולם שבר אותי>

<סליחה חן>

איזה יופי!!!!!!
@}

שליחה על ידי גם* » 05 נובמבר 2006, 21:50

מציעה לשנות את שם הדף לחינוך ביתי? במשפחה החסידית? , כי בתור דתיה, יש כאן הרבה דברים שאו לא קשורים, או מכוונים לסוג מאד מסוים של משפחה דתית, ואני מרגישה שאין לי אפילו מה להכנס לדיון.
מזדהה להפליא, חשבתי וקיוויתי שיהיה כאן דיון על חינוך ביתי דתי. דברים המיוחדים לו! וגם קריאה וכתיבה זה בכול מגזר.
אין מה לעשות יש קשיים, שאלות המיוחדות לנו.
יש משפחות דתיות עם ילדים בוגרים? בגיל בר מצוה? (אני יודעת שיש את הקבוצה הירושלמית אבל הם לא מבקרים פה)
זה מסקרן אותי..
גם מתלבטת ותוהה על נושא החינוך הביתי, לבעלה אין התלבטויות מבחינתו פשוט אין מצב.

מציעה לשנות את שם הדף לחינוך ביתי? במשפחה החסידית? , כי בתור דתיה, יש כאן הרבה דברים שאו לא קשורים, או מכוונים לסוג מאד מסוים של משפחה דתית, ואני מרגישה שאין לי אפילו מה להכנס לדיון.

ואני רציתי להציע להמשיך את הדיון הנ"ל בדף נפרד, ובסוף החלטתי לא להגיד כלום... אבל אולי נשאיר את זה כמאמר מוסגר? אני מאוד אשמח שתצטרפו, עם השאלות שלכן, והדעות שלכן. מאוד מאוד בכיף.

חשבתי וקיוויתי שיהיה כאן דיון על חינוך ביתי דתי. דברים המיוחדים לו! וגם קריאה וכתיבה זה בכול מגזר.
דוקא יש בדף כמה וכמה נושאים מאוד "דתיים" - תפילה, פרשת השבוע וכאלה, ממש לא רק קריאה וכתיבה. חוצמזה, מוזמנת להעלות נושאים שמעניינים אותך, אולי בכלל לא חשבנו עליהם?

לילה טוב

מציעה לשנות את שם הדף לחינוך ביתי?? במשפחה החסידית?? , כי בתור דתיה, יש כאן הרבה דברים שאו לא קשורים, או מכוונים לסוג מאד מסוים של משפחה דתית, ואני מרגישה שאין לי אפילו מה להכנס לדיון.

מה פתאום? לדעתי לא.
אני לא כותבת כי אין זמן, לא כי לא מעניין/מדבר אלי.
לא תמיד חייבים להגיב. אבל בעיני הכל קשור להכל. אח"כ נפריד גם אשכנזים/ספרדים? (כי מלשות, בפסח הילד שואל למה אסור לו אורז....)
ואיזה חסידות אתם בכלל? כי אני מחסידות אחרת

סתם. זה בהומור. לדעתי להשאיר ככה.

לפני תשעה באב האחרון חשבתי להגיד לבני בן השלוש שאנחנו הולכים לבית המקדש, להתלבש חגיגי ולשיר ולהתרגש כל הדרך שאנחנו הולכים לבית המקדש, ואז שנגיע ונראה שבית המקדש נחרב ונשאר רק הכותל המערבי...-
חייבת לומר שזו נראית לי מניפולציה מאוד לא הוגנת, משחק אכזרי ברגשות של ילד קטן ותמים. זו ודאי לא דרך החינוך הביתי או החופשי (דרך של איזה חינוך היא זו בעצם?) לשקר ולסלף כדי להשיג פגיעה רגשית מכוונת.

הדיאלוג שהביאה חן:
_בן (בן 3.5 בערך)- אויש, הייתי בטוח שהמשיח יבוא! ממש רציתי כבר ללכת לבית המקדש!
בת (בת 6 בערך)- כן, גם אני! לא נורא, עוד מעט הוא יבוא! לפחות אנחנו מוכנים!!!_
הדיאלוג הזה נערך בין שני ילדים שמבינים "מה הסיפור" וחוו את החוויה מספר פעמים. אין כאן פגיעה רגשית, אלא הם מבינים שמדובר בטקס וממלאים את חלקם בו.

<הקטע על האוטיסטים ו -וע"י 7 אדמורים הובאה גאולה לעולם שבר אותי> אולי- זה לא פגע בי. זו דעתך, וזה לגיטימי.לחלוטין.
את לא חייבת לקרוא הכל, או לקבל הכל.
חוצמזה שעניתי לסיג סיג, לבקשתה-למרות שיש לה מיליון דברים לספר על מה שכתבת - אני אשמח לשמוע!
וחוצמזה שמי שהתחילה את הדיון המסויים הזה גם היא חסידית, אבל זה לא אומר שכל מי שהצטרפה וענתה היא גם חסידית. מה שאומר- שיש פתרונות רבים לבעיות שמעלה יתרון או מישהי אחרת שהם לא בהכרח ממשפחה חסידית וזה נהדר!
חוצמזה, עניתי לה בהקשר חינוכי של מודעות לגאולה, ואיך אני והחסידות ממנה אני צומחת- רואה את החינוך לזה.
וחוצמזה שזה לא אומר שלא מעניינים אותנו אותם דברים, וגם נושאים אחרים.....
חוצמזה, מוזמנת להעלות נושאים שמעניינים אותך, אולי בכלל לא חשבנו עליהם? בדיוק!!!

איזה יופי!!!!!! @} - מכוון ליתרון ומה שכתבת. רק שאיכשהו זה יצא שאני מגיבה למשהו אחר- אז דעי לך -זה מכוון אלייך.

וגם קריאה וכתיבה זה בכול מגזר. -במגזר הדתי (חרדי, לא יודעת על אלה שפחות מקפידים על ההלכה הזו-) יש אופן מסויים ללימוד קרוא-כתוב, וממנו באים קשיים מסויימים לאותו נושא.
לדוגמא- לא מלמדים א' אבא, אוהל, אדמה כו'- אלא את צורת האות, ובסגנון מסויים, וסדר מסויים (קודם א', ב', ג' אח"כ ת' ש' ר' ק' וכו', אח"כ ניקוד.....).
יש עניין של יראת שמיים שהבן ילמד א'ב' מאביו, ואם לט אז ממלמד, וגם כאן יש קושי- הוא לא יכול רק להשאר בבית וללמוד א'ב'. ויש עוד עניינים.....

אני יודעת שיש את הקבוצה הירושלמית אבל הם לא מבקרים פה- אז אולי להזמין אותם, לשמוע רעיונות, דעות, חוויות, קשיים? כי אני לא מכירה אותם- וחשוב שנשמע אותם, ובעברית (כי לי אישית לא ממש נוח לקרוא אנגלית ממחשב.....)

לא תמיד חייבים להגיב. אבל בעיני הכל קשור להכל -תמר ס -תודה!
וגם- אח"כ נפריד גם אשכנזים/ספרדים? - בדיוק!

פרחים לכווווולם!

<חן קמה במצברוח נדיב!!>

@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}

לפני תשעה באב האחרון חשבתי להגיד לבני בן השלוש שאנחנו הולכים לבית המקדש, להתלבש חגיגי ולשיר ולהתרגש כל הדרך שאנחנו הולכים לבית המקדש, ואז שנגיע ונראה שבית המקדש נחרב ונשאר רק הכותל המערבי...-

גם אני לא בעד, אבל זה הזכיר לי את הסיפור הבא: The]זעקה קורעת לב Heart Rending Cry[/po].asp

איזה סיפור, אנהאטה!
מצמרר, גם אני בכיתי איתם.

היום בבוקר, כשהתפללתי, חשבתי על הדף הזה... ולמה ?

חשבתי איך התפילה הפכה אצלי הרגל - משהו שעושים כל יום, בבוקר, מגיל מאד צעיר. ובחינוך הממלכתי דתי שאני קיבלתי זה משהו שחייבים לעשות. יש בתעודה סעיף של נוכחות בתפילה וכו'.
ופתאם הרגיש לי כמה זה מעוות בעיניי - תפילה, היא הדבר הכי עוצמתי שיכול לצאת מאתנו בכנות גדולה, בעוצמות אדירות, ישר מאתנו לאלוהים שלנו. ואיך פתאם, כשאני מנסה להגיד את המילים ולתת בהן כוונה (ואלוהים עדי כמה קשה לי לעשות את זה עם שלושה בנים מתרוצצים סביבי, דורשים את תשומת ליבי ועוד ועוד...) התפילה היא חוויה רוחנית נהדרת ונותנת כוחות.

מה אני מנסה להגיד ? - שזה מחזק אצלי את התחושה שאי אפשר לכפות את התפילה ואת האמונה. אפשר להציג, אפשר לתת דוגמא אישית, אפשר וכדאי תמיד לחיות את מה שאנחנו שואפים אליו...

רסיסים של אור - ברוכה הבאה, שמחה שהצטרפת לדיון פה @}

אני מסכימה איתך לגמרי, לכפות אמונה נראה לי כמו דבר שמשיג את התוצאה ההפוכה.

אבל בכל זאת - לגברים דוקא יש ממש חיוב הלכתי להתפלל 3 פעמים, ועוד במנין, אז זה לא נראה לך מתנגש?
וגם - יש את העניין של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" - שאם כבר עמדת להתפלל, מתוך קבלת עול ואולי אפילו בחוסר חשק, עדיין יכול להיות שהתפילה שלך תתפוס פתאום כיוון מאוד טוב של חוויה רוחנית נהדרת ונותנת כוחות

ודוגמה אישית - זו מהות החינוך האמיתי, לא? איך אני יכולה לחנך ילד למשהו שונה ממה שהוא רואה מול העיניים? (כמו אמא שצועקת על הבן שלה שיפסיק לצעוק מיד!)

שאם כבר עמדת להתפלל, מתוך קבלת עול ואולי אפילו בחוסר חשק, עדיין יכול להיות שהתפילה שלך תתפוס פתאום כיוון מאוד טוב של חוויה רוחנית נהדרת ונותנת כוחות -יסרוין- איזה משפט!

אפשר וכדאי תמיד לחיות את מה שאנחנו שואפים אליו... -רסיסים, שלום לך! את מה-זה צודקת במשפט הזה.... ולפעמים מאוד קשה ליישם אותו.
חייבת ללכת, אולי אכנס מאוחר יותר להוסיף משהו. ואולי לא!
יומטוב. גוטשאבעס, אם לא אספיק.

מסקרן אותי איך דתיים חרדים עושים חינוך ביתי לבנים? הרי בנים צריכים ללמוד משניות וגמרא מה שאין לי ידע בנושא.. אשמח מאד אם יהיה מישהו דתי חרדי בחינוך ביתי (לא שאני חרדית, אבל משפחתי חרדית.. )

יש דף חינוך ביתי במשפחה הדתית , או משהו כזה, והתחלנו שם דיון, אולי תעלי שם את השאלה? לדעתי למצוא איזה בחור ישיבה שישב עם הילד פעם ביום לאיזה שעה על משהו אחד, ועוד שעה על משהו אחר, או מלמד... או אברך, או קלטות.
יש. יש הרבה אופציות. השאלה היא אח"כ- בשידוך... מה יגידו על בחור שאין ר"מ+אב בית+שותפים לחדר שיכולים להעיד על מצויינותו.... למרות שבתור חב"דניקים- יש הרבה שנמצאים בשליחות בארצות אחרות, ואין שם מוסדות חינוך, והילדים מתחנכים בבית -הם מזמינים בחורה לילדים הקטנים, ולבנות, ולבנים אני מניחה שבגיל כלשהו (גילאי עשרה) שולחים לארץ אחרץ, או מפגישים עם אברך... והם נחשבים לאנשים טובים (מבחינת השידוכים..) . אז, את יודעת, אפשר.

שרה, לא צריך חיידר/בית ספר/ישיבה כדי ללמוד תורה. צריך חברותא.
חבותא יכולה להיות אבא, אמא, דוד, חבר.
אצלינו מתן (בן 5) לומד עם בחור ישיבה פעמיים בשבוע. סיפורי חסידים עם מידות, גיבורים בתנ"ך (זה מה שהכי מעניין אותו כרגע). הם לומדים בישיבה, בימים נעימים בדשא. מתן בוחר. מתן גם מחליט מתי מספיק לו. הוא מאוד אוהב ללכת.
איתנו (בעיקר איתי) הוא לומד פרשת שבוע ברמה כזו שכשהוא הולך לשיעור בשבת לא מחדשים לו כלום. לרוב אנחנו גולשים להמון סיפורים מסביב לדברים שמעניינים אותו. וזה משמח אותי שאנחנו לומדים בדיוק מה שמתאים לו, בקצב שלו ובעניין שלו.

תמר-

איפה אתם גרים? מאוד עזרת לי להחליט... כלומר ידעתי שזה אופציונאלי (חברותא, וכל השאר), אבל בפועל..... אשמח לעמוד בקשר.... @}

שליחה על ידי שרה_ק* » 03 מאי 2007, 08:57

Another question.. how do you encourage children to daven? I can't sing davening as I am deaf.. and my husband is also deaf. About learning Torah unfortunatelly my husbnad doestn' t know torah. nobody taught him. I know more than him. How do you get a yeshiva bochur to be my son's chavrusa? By the way I could study some Pharasha with my son but I don't know much about the dificult pharasohot like "Mishpatim' Teruma' Tezavhe' etc etc. Guess I will need to learn it and disvcover it together with my son. But won't it hinder him?
By the way my husband's family didn't let us to homeschool our child. unfortunatelly we are having dificult times in finances and they threathened to whithold help if we homeschool. We are figuring out to get financially independent so we will put the line and live the lives we originally wanted to. .

How do you get a yeshiva bochur to be my son's chavrusa
אולי ההורים שלך ישמחו שאת עושה משהו קנבנציונאלי, ויסכימו לעזור?
אולי מהקהילה יתנו לכם "עזרה סוציאלית" בדמות בחור ישיבה שילמד את הילד להתפלל כי אתם לא יכולים? (סליחה אם זה מעליב, אבל אולי ככה יהיה קל יותר להעזר באחרים למצוא מישהו כזה).
אולי יש אתרי אינטרנט בהם יש הקלטות של ברכות למיניהן?

אני מכירה את אתר הזמנה לפיוט זה לא בדיוק מה שאת מחפשת, אבל הוא מרתק כשלעצמו.

אולי יש אתרי אינטרנט בהם יש הקלטות של ברכות למיניהן?
לחברה שלי יש קלטת (די וי די) של "שוקי" שאומר ברכות- אני זוכרת את ההתחלה- מראים שולחן עם כל מני מאכלים, והוא מחלק את זה לקבוצות, ואומר את הברכה שלהם, ואומרים שמע, ומסבירים כל מני עניינים. בטח יש הרבה קלטות כאלה.
יש הרבה קלטות על פרשות שבוע. בטח יש ילדים בשכונה שבנך יוכל ללמוד איתם- הוא יוכל לעשות איתם שיעורי בית שלהם- ובעצם ללמוד איתם- אם זה ימצא חן בעיניכם.
יש קלטות שהתהילים מוקלט (עם ניגונים בהתאם לעדות) , ופרשות השבוע מוקלטות, אם ירצה ללמוד קריאת תורה, או אפילו סתם לשמוע ברקע- זה טוב!
לגבי תפילה- זה באמת משהו שצריך דמות דוגמא (לגבי הדיבור, לא שחס ושלום אינכם דוגמא- אני בטוחה שאתם מהווים דוגמא למופת לילדיכם!) שיוכל ללמד, ולתקן, ולהדריך בהתאם לו.
אפשר לפנות לישיבה באזורכם, ולדבר עם המורים- שימליצו לכם על בחור או שנים שילוו אתכם, ותדריכו אותם מה רצונכם שילמדו איתו, ואיך שידריכו אותו. אני בטוחה שישמחו לעזור!
איפה אתם גרים? אולי יש בית חב"ד באיזור? כי (מנסיוני!) חבדניקים ששים לעזור לכל מבקש!
(אולי את בכלל באיזורנו, ואני אוכל לעזור לכם?)
בהצלחה! @}

שליחה על ידי שרה_ק* » 06 מאי 2007, 11:42

אולי את בכלל באיזורנו, ואני אוכל לעזור לכם?
where do you live??

באיזור המרכז
did you already get back to IL?

שליחה על ידי תוהה* » 10 מאי 2007, 21:16

אני שואלת את השאלה הבאה פה כי זה סביר יותר שיקרה במשפחה דתית. מה עושה אמא שהיא צעירה וילדה את התינוק שלה במהלך לימודיה הדורשים באוניברסיטה או במכללה? איך אפשר לממש חינוך ביתי ולהיות עם התינוק וגם כשהוא גדל והיא עוד בתחילת דרכה?

שליחה על ידי שרה_ק* » 27 מאי 2007, 22:59

מה עושים בחורים בגיל של ישיבה, האם יש בחורים כאלו בחינוך ביתי? ישיבה נראת לי משהו כמו 'פרה קדושה' או 'צאן זהב' איפה שלא מסתכלים על זה!

שליחה על ידי דיצה* » 27 מאי 2007, 23:38

תוהה
מה עושה אמא שהיא צעירה וילדה את התינוק שלה במהלך לימודיה הדורשים באוניברסיטה או במכללה? איך אפשר לממש חינוך ביתי ולהיות עם התינוק וגם כשהוא גדל והיא עוד בתחילת דרכה?

קודם כל אני מניחה שמדובר בתינוק קטן אם היא עדיין במהלך לימודיה, כך שזה לא בדיוק חינוך ביתי כמו שאני מבינה את זה. במהלך הלימודים ניתן להעזר במטפלת/בייבי סיטר, כמובן שזה תלוי בכמות השעות של הלימודים. כשלומדים למבחנים ניתן ללמוד לעתים יחד עם התינוק - זה כבר תלוי בתינוק, בגילו, במזגו וכו'. לדוגמא - ללמוד תוך כדי הנקה/להניח את התינוק לידך שיוכל להביט בך בזמן שאת לומדת/במנשא.
תלוי גם במספר השנים שנותרו לסיום הלימודים - אם נותרה לדוגמא שנה אחת בלבד - אולי עדיף לתת "פול גז" ולאחר מכן להתכנס הביתה.

ולגבי המשך השאלה - דווקא כשהתינוק גדל יש לאמא פנאי רב יותר להתפתח, ללמוד תוך כדי גידולו שהופך אינטנסיבי פחות בד"כ. (אם כי סביר להניח שעד אז יגיעו הילדים הבאים..)

ד"א אולי כדאי להעביר את השאלה לדף אחר או לפתוח דף חדש כי זו לאו דווקא בעיה של דתיות. לדוגמא, זכור לי שיש כאן איפה שהוא באתר תיאור של בשמת א שעשתה דוקטורט עם תינוקת בעזרתה של בייבי סיטר שהיתה איתה בבית.

שרה ק

מציעה לקרוא את המוסף חינוך ביתי של "באופן טבעי" ובו גם סיפורה של משפחה דתית המחנכת בבית.
הרשימה מתארת איך מלמדים את הילדים באותה משפחה תורה, גמרא וכו'.
אם תמצאי מישהו עם ידע מעמיק שיוכל לקדם את בנך במקצועות הקודש האם תרגישי שקטה יותר?
ואולי יש באיזור שלך שיעורי תורה אליהם יוכל בנך ללכת שאינם במסגרת בית ספר?

שליחה על ידי שרה_ק* » 28 מאי 2007, 09:41

Now as he is only 5 years old its not a big deal. I mean when he will be age like 14 years old or so...

שליחה על ידי תמר_ס* » 28 מאי 2007, 12:08

שרה, אני חושבת ש-14 זה גיל שבו אדם כבר יכול להחליט לעצמו אם מתאימה לו מסגרת ישיבתית או לא.
לדעתי, מעטים הילדים/נערים שמתאימים (כלומר גם נהנים וגם מפיקים תועלת) לישיבה קלאסית.

איפה התקציר, והדיון של המעגל מהיומיון? כי לא הייתי, ורציתי לשמוע מה הי'ה, ואילו שאלות עולות בעקבות הדיון, ועוד.....
ומי העביר את המעגל בכלל, ואת מי אפשר לשאול?
אני כבר כמה ימים מחפשת, ונאדה....
@}

הלו ?? (הלו הלו הלו)
יש כאן מישהו?? (מישהו מישהו מישהו)

I have a question.. My son tends to sometimes run around himself and talk to himself. It looks a little like autistic behavior. He is like this all of his life. Now mom in law blames it on homeschooling. She says if he was with other kids in school he won't do it. But I remember when he was in school he always did it sometimes. My son plays with friends well. This is frustrating that my husbnd 's mom is trying to find 'reasons' for worry and trying to influence my husband 's mind and making him afraid of homeschooling. My husband says I don't know if you can manage homeschooling. its so hard. you have to take him to friends and places everyday, and manage housework. I see it clearly that his mom is influencing his mind too much!!

איפה גרות המשפחות הדתיות שבחינוך ביתי?
חוץ מירושלים האם יש עוד מקומות בארץ עם מקבץ משפחות בחינוך ביתי (יותר ממשפחה אחת)? מישהו מכיר?
עדיף במרחק של עד שעה מתל אביב...

שליחה על ידי ליאת* » 15 יולי 2007, 22:49

שלום רב לכם
אני חדשה כאן אבל הרעיון לא חדש לי
בקצרה אני דתיה ויש לי ילדים שלומדים כרגע בתלמוד תורה
אני רוצה בשנה הקרובה להשאיר אותם בבית
אני מאזור המרכז והיתי רוצה לשמוע \לקבל יעוץ איך להוציא את הדבר לפועל
אני מעוניינת לשמוע בעיקר בתחום של משפחות מרובות ילדים
איך עושים מה עושים
ומה שחשוב שזה די דחוף כי שנת הלימודים תיכף מתחילה

קודם כל- שואלת, וליאת- שתיכן מהמרכז, ותוכלו להפגש...
ברוכות הבאות
(שרה- קצת קשה לי לקרוא באנגלית, למרות שאני דוברת שוטף אז אני קצת מתעלמת, כשאהי'ה פחות עייפה אנסה להתעמק....)
ליאת, הייתי מציעה להכין כמה דברים-
קודם כל את עצמך- אם את רוצה להשאיר אותם בבית ועוד מעט מתחילה שנת הלימודים- אין לך מה להלחץ משני העניינים האלה- אז מה אם מתחילה שנת הלימודים- תסתכלי לתוך עצמך- ואם זה מה שאת רוצה, פשוט אל תרשמי אותם וזהו, ויש כאן דפים להתייעצות איך "עושים את זה פורמאלית".
מעבר לזה:
קודם כל- נסי להבין בינך לבין עצמך האם את רוצה יום מובנה- ז"א- בשעה 10 לימודי הלכה, בשעה 11 פרשת השבוע, בשעה 15 חברותא עם מישהו בגמרא, וכו'- או שאת רוצה שהם יזמו את הלימוד (יומיים פרשת השבוע, יום מרוכז של גמרא- והכל לפי סקרנותם- יכול להצליח, אך לדעתי זה גם יכול אולי להיות קצת "מסוכן".... ומצד שני גם יכול להצליח....)
לאחר מכן, נסי למצוא חברים שיהיו עימם בקשר לאחר שעות הלימודים, ובעצם יוכלו ללמוד איתם ולהוות להם חברה וחברותא.
יש הרבה הצעות (קראת את הכתוב עד עכשיו?) כמו-
להביאם לשיעורי ערב, שיעורים נבחרים בישיבה הקרובה (בהתאם לרצונכם והחלטתכם),
קלטות של רבנים המלמדים גמרא/פרשת השבוע/משנה/הלכות/כו'.
יש ספרים המקרבים את הילד לנושאים אותם את רוצה ללמד- אם זה א'ב', אם זה סיפורי צדיקים, אם זה פרשות השבוע מעובדות לפי גיל הילד....
לילדים מעט יותר קטנים- משחקים, לערב את הילדים הגדולים יותר בחינוך הקטנים (עזרה- חינוך לערכים, וקירוב לבבות), להתייעץ איתם- איך נראה להם שזה יעבוד- הרי הם לא רחוקים מהגיל הזה (לדוגמא אם הילד בן 10, הוא יוכל אולי לתת הצעות טובות לילד בן 5 שמתחיל משנה....) ויש להם דמיון מפותח ורעיונות טובים.
בכל מקרה, יש כאן בדף הזה כמה דיונים לגבי זה, וההחלטה הכי חשובה היא- שזה לא דחוף.
להיפך.
היום הראשון של הלימודים כבר לא צריך להיות לך איזה דד-ליין שמתקרב, את לא צריכה להכין להם את הילקוטים/מחברות/רשימת ספרים/מדים/וכו'. זה יהי'ה יום בדיוק כמו היום, ומחר, ושבוע הבא, ועוד חודשיים, ועוד חצי שנה. יום רגיל, בו הילדים נשארים בבית, ולומדים מהוריהם ערכים, מידות טובות ותורה. בדיוק כפי שצריך להיות.
בהתאם לכמה דברים שכתבה- תמר ס נראית לי די מתמצאת, ותוכלי להתייעץ איתה.
אני אנסה להביא לכאן את יתרון האור, ואת תמר ס לסיעור מוחות....
@}
חוצמזה, אני גם גרה במרכז, אבל התינוק שלי בן שנה.... בכל מקרה אפשר להפגש כיד להכיר, אם תרצו.
לילה טוב.