עד שיש לך ילדים אתה לא מבין את זה

אנונימי

_{ראו גם: כשתהיי אמא תביני}

קקי
פתאום רואים הרבה קקי
פעם הקקי היה מוצנע באסלה, אף אחד לא ממש ראה אותו או דיבר עליו
עכשיו הוא הגיח לסלון, מבקר פעמיים ביום בסיר
יש לו נוכחות

הילדים אוהבים את הקקי שלהם
ההורים אוהבים שהילדים אוהבים את הקקי שלהם
ואנשים אחרים נאלצים לסבול את שיחות הקקי
זה מה יש...
עד שאין לך ילדים אתה לא מבין את זה....

גם קקי וגם שינה. פתאום השינה הופכת למקודשת, אנחנו מחשבים ימים טובים לפי שעות השינה שהילדים ישנו בהם ואו מספר ההתעוררויות פר לילה, כפול מספר ההנקות וחלקי מספר הפשפושים.
וגם שעון מעורר זה מיותר. מי צריך שעון כשיש ציצי?
ועוד דבר לגבי הקקי. דיון על הריח שלו. או על האף ותכולתו. דברים שהיו עושים לי בעעעע ועכשיו הם טבע שני, אולי ראשון, הולכת לישון.

גם קקי וגם שינה.
הווו, שינה!
מה השעה?

הם טבע שני, אולי ראשון, הולכת לישון.

התחרז לך P-:

קקי של ילדי? זהו ריח של בושם יוקרתי!!!

פחדים.
לפני הילדים אהבתי רכבות הרים - את ההכי מפחידות, בנג'י חלמתי על צניחה, אהבתי לטוס וכו'
מאז הילדים הפכתי פחדנית כזו - "למה להסתכן?" , "למה שיקרה משהו והילדים ישארו בלי אמא?"
מפחדת לנסוע בכבישים, מללכת למקומות ציבוריים. עד הילדים לא הייתי מודעת לאפשרות של למות.

אני זוכרת שחברה סיפרה לי שהיא נוסעת לטיול בחול עם בן זוגה והתינוקת...אני הייתי המומה...למה שמישהי תרצה לנסוע עם תינוקת??? מה הבעיה לנסוע בלי התינוקת...מה אין חיים בלי הילדים...D-;
עברו כמה וכמה שנים...
הילד שלי כמעט בן 4 ועוד לא ישן בלעדי אפילו לילה אחד...ממש לא מעניין אותי לנסוע לשום מקום בלי הילדים...
מי היה מאמין...
אבל כל פעם שאני נזכרת בזה זה עוזר לי להכנס לפרופורציות , לזכור כמה החיים בכלל ואנשים בפרט הם דבר דינאמי ומשתנים כל יום...
וכמובן להיות יותר מבינה וסבלנית לתגובות של הסביבה כלפי (מה הוא עדיין יונק...מה הוא לא הולך לגן...וכו)

וכמובן להיות יותר מבינה וסבלנית לתגובות של הסביבה כלפי

ואני בצעירותי נתקלתי במשפחה שישנה במיטה משפחתית.
בחיי שהם היו נראים לי סוטים! חה חה, היום לא יכול להיות נורמלי מזה.
ויש עוד מליון דוגמאות.
עד שאין לך ילדים אתה לא מבין.

ואני לא הבנתי למה הילדה של אחי לא הולכת לישון בשמונה בערב, ממש הורים חסרי אחריות.
היום אני לא מבינה למה הילדה שלי לא הולכת לישון בשמונה בערב:-)

למה שמישהי תרצה לנסוע עם תינוקת??? מה הבעיה לנסוע בלי התינוקת...מה אין חיים בלי הילדים...
כל כך מזדהה.............
למה לנסוע לחול אם זה בלי הילדים.............חחחחח

היום אני לא מבינה למה הילדה שלי לא הולכת לישון בשמונה בערבhappy
כנראה שאנחנו יחידי סגולה
היא הולכת לישון בשבע וחצי!!!

<היא בת חמש וחצי>

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין איך הורים יכולים להיות כל כך לא מתחשבים באחרים (לתת לילדים שלהם לעשות קקי בסלון P-: לקחת אותם למקומות ציבוריים

להרשות להם לעשות בלגן בסופר)

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין איך אפשר לאבד את הסבלנות אליהם, מודה שפטתי בחומרה הורים שצועקים על הילדים או מדברים עליהם לא יפה או מדברים אליהם בזעם כבוש (בקושי)
למדתי שהילדים (האהובים עד אין קץ ) יכולים להטריף גם את ההורה הרגוע ביותר.
<עדיין שופטת בחומרה מי שמרביץ לילדים שלו>

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין את ההורים שלך ... ועל כך אני מודה לביתי שבזכותה אני מבינה את אמא שלי הרבה יותר.

עד שאין לך ילדים, אין מצב שתדון עם הורה אחר על מה היה הפרק האחרון של יובל המבולבל

זה מזכיר לי שיום אחד, לפני איזה חצי שנה, באמצע ישיבת מנהלים משמימה, זימזמתי ביני לביני- "בגני יש הילולה..."
ואז המנהל שלי, אבא לשניים בכוחות עצמו, לחוץ על איזה אוטומט נסתר מהעין, מיד המשיך אותי בעיניים בורקות-

"הילולה וטרה לה לה!"

תנסו את זה לפני שיש לכם ילדים

עד שאין לך ילדים, אין מצב שתדון עם הורה אחר על מה היה הפרק האחרון של יובל המבולבל

מאמא- הצחקת אותי!

שליחה על ידי שרון* » 30 יוני 2007, 07:33

עד שאין לך ילדים לא תמצא את עצמך בעבודה שר שירים של דץ ודצה.
עד שאין לך ילדים לא תשב בשמונה ובערב ותקרא בגעגועים ובקול רם ספר שאהבת כשהיית ילד.
עד שאין לך ילדים לא תתעניין במסעדות שהם ידידותיות לילדים.
עד שאין לך ילדים אתה מתעורר בשבת בבוקר מתי שמתחשק לך.
עד שאין לך ילדים אתה לא יודע מה היא אחריות על אדם אחר.

עד שלא היו לי ילדים חשבתי שלילדים שבוכים נורא בטח יש הורים שלא יודעים להקשיב להם.
היום אני יודעת שלפעמים ילדים בוכים (כי הם עייפים, מתוסכלים, כי לא תמיד אפשר לתת להם מה שהם רוצים, כי לוקח זמן להבין מה הם רוצים) ולקח לי הרבה זמן להתגבר על המבוכה שישמעו ומה יחשבו שאני עושה לה כשהיא בוכה ככה, להתגבר על זה ולהתרכז בדיאלוג בינינו, הכולל גם בכי.

ולקח לי הרבה זמן להתגבר על המבוכה שישמעו ומה יחשבו שאני עושה לה

אני עדיין תקועה שם

עד שאין לך ילדים, אתה לא מבין איזה חוצפה זה לייעץ להורים לילדים לפני שיש לך אפילו ילד אחד.
אגב אותו דבר תופס גם לגבי הערות של אמא ל-1 לאמהות ל-2. בחיי D-:

הדף הזה, נחמד כשלעצמו, יש בו משהו קצת מרגיז.
אני חושבת שלהיות הורה לא שם אותך באיזו קבוצה סנובית של זר-לא-יבין-זאת.
וואלה, מכירה מטפלות, גננות, דודות, אחיות (וגם זכרים) שמכירים היטב את כל האמור לעיל (אפילו את העדר השינה.)
לי אמרו לא פעם "חכי חכי, כשיהיו לך ילדים לא תחשבי ככה." והנה, יש לי ילדה, ולא זו בלבד שלא "התפכחתי", אני מחוזקת בדרכי.

עד שאין לך ילדים, אתה לא מבין איזה חוצפה זה לייעץ להורים לילדים לפני שיש לך אפילו ילד אחד.
זאת, בכלל, אמירה לא נכונה. רב מאמני הכדורגל ששמעתי עליהם הם שחקנים די גרועים. יש יועצי נישואין פנטסטיים, גרושים. לידלוף ייעצה, והייתי מקשיבה לעצותיה בשמחה.
לייעץ בלי שהזמינו אותך לייעץ, בלי קשר לאם יש או אין לך ילדים, זו החוצפה בעיניי.

רב מאמני הכדורגל ששמעתי עליהם הם שחקנים די גרועים
אבל אין מאמני כדורגל שלא שיחקו אף פעם כדורגל נכון?

יש יועצי נישואין פנטסטיים, גרושים
וכאלה שאף פעם לא חוו קשר משמעותי?

לייעץ בלי שהזמינו אותך לייעץ

זה ישראלי בעיניי P-:

לי אמרו לא פעם "חכי חכי, כשיהיו לך ילדים לא תחשבי ככה." והנה, יש לי ילדה, ולא זו בלבד שלא "התפכחתי", אני מחוזקת בדרכי.
חכי חכי לילד שני

קט קטית, משהו ב{{}}כל מה שנכתב פה נראה לי קצת לא מדוייק ופסאודו אליטיסטי, זה שאת פתחת את הדף לא עושה אותך אחראית לכל תוכנו, אז אל תראי את זה כמתקפה אישית כל כך.

לשאלותייך, אני משערת שיכול בהחלט להיות מצב שמאמן לא שיחק אף פעם כדורגל. להיות מאמן זו משימת ניהול טקטית ואסטרטגית של משאבים ולא בהכרח חייבים להתנסות בעצמך. זו רק דוגמה. אולי יש דוגמאות טובות יותר, אבל לא ניתן להפיל טיעון על ידי סתירת דוגמה. ניתן לתת דוגמה כדי לסתור טיעון (זה מה שעשיתי, לדעתי)

זה שמשהו ישראלי לא עושה אותו טוב או נכון. מה שאת אומרת זה שאם אני אייעץ לך ללא הזמנה כאשר כבר יש לי ילדה זה לא מעצבן? אשרייך. בעיניי עצה מוזמנת של מישהו מבין, מנוסה (לא אישית בהכרח) מגובש ובוגר היא ראויה בלי קשר למצבו המשפחתי (ע"ע לידלוף, שוב)

יש לי עמדות די מגובשות גם לגבי ילד שני. אולי אתבדה, אולי אתחזק. בינתיים רב מי שאמר לי "חכי חכי" עדיין עסוק בלאכול את השוליים של הכובע שלו.
חכי חכי שיהיה לי ילד שני, אני אבוא אלייך עם סומבררו.

כדף הומוריסטי הוא נחמד, לא יותר מזה.

לא צריך להיות יותר מזה

תודה

ואני בכלל ראיתי את זה אחרת: קט קטית צוחקת על עצמה איך השתנתה: לפני הילדים דברים נראו לה ככה, ועכשין אחרת. [קט קטית, כמובן אני לא מתכוונת לבקר או לצחוק עליך]. מה דעתך לשנות את שם הדף ל: כשאין-לך-ילדים-אתה-לא-מבין-את-זה

עד שיש לך ילדים את לא מבינה את הכמיהה לשקט (לאחר יום עמוס וגדוש)
עד שיש לך ילדים את לא מבינה איך אפשר ב-5 דקות לבשל, לאכול ולשטוף כלים תוך כדי שירים וריקודים שהתינוקי לא ישתעמם.
עד שיש לך ילדים את לא מבינה איך אפשר לדאוג למישהו אפילו יותר משאת דואגת לעצמך.
עד שיש לך ילדים את לא מבינה איך החיים משתנים ושום דבר שתעשי/תלמדי/תקראי/תשמעי לא מכין אותך לאמהות.

_שם הדף קצת מוזר עד-שאין-לך-ילדים-אתה-לא-מבין-את-זה
קודם כל - עד שיש לך ילדים, לא עד שאין לך._
נכון, אבל זה קורה בעברית הרבה פעמים. כמו "לא היה שם שום דבר" - שלילה כפולה, ובעצם כן היה שם דבר כלשהו..
או "עד שלא תנסי לא תדעי" - הכוונה היא כמובן שכן תנסי, אבל משום מה השתרשה הצורה הזו. בתור שפה מדוברת נשמע לי אחלה.

מבינה את ניצן, ובכל זאת...

לי (ורק לי) יש הרגשת "זר לא יבין", בכל הנוגע לגידול ילדים.
וכן, אני פתוחה יותר לקבל הצעות וביקורת מאנשים עם ילדים לעומת אנשים בלי ילדים. בין השאר כי לאנשים בלי ילדים (ויהיו מלאי כוונות טובות ככל שיהיו) אין שמץ של מושג איך את מרגישה כאמא.
למשל, חבר טוב שלא הבין למה לא נגשתי לבחינה שלושה ימים אחרי הלידה.
או מישהי אחרת שלא הבינה למה אני מתעקשת לצאת באמצע מבחן (אחר) כדי לשאוב.
וכל עצות אחיתופל לגבי המנשאים (הרגליים העקומות וחוסר היכולת לנשום...) נשמעות אחרת כאשר הן מגיעות מאמא אחרת, שפשוט לא מכירה, לעומת ממישהו שמעולם לא נשאר ער לילה שלם, מנסה להרגיע את הילד שלו שבוכה מכאב שיניים.

למשל.

ויש עוד דוגמאות.

(ואני אחת מאלה שהבטיחו לעצמן שלעולם הן לא תשעמננה אחרים עם חוכמות הילד, והיום לא מסוגלת לנהל שיחה אחת בלי להזכיר שניים-שלושה משפטים של הגיבור:-))

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין את ההורים שלך ... ועל כך אני מודה לביתי שבזכותה אני מבינה את אמא שלי הרבה יותר.

מזדהה.

_"לא היה שם שום דבר" - שלילה כפולה
לא בדיוק, אאל"ט שום דבר משמעותו דבר קטן מאוד מאוד, כקליפת השום, והשלילה איננה כפולה אלא מחזקת את העובדה שאפילו מעט מזערי לא היה שם._
מה בדבר "לא היה שם אף אחד"? זו שלילה כפולה.

בהקשר זה - מצאתי עכשיו במקרה גם את הדף מציאות אחרת

ניצן אמ
אתחיל ואומר שאני הבנתי את הדף כמו הפלונית אלמונית מלמעלה - הבנתי ש קט קטית מתארת בשעשוע איזו "התפכחות" שבאה עם ההורות וצרפתי את ההתנסויות שלי

וכן, יש המון דברים שכמוך, חשבתי לפני שהייתי אמא ואני עדיין חושבת אותםככה שאני מזדהה עם חלק ממה שכתבת
אבל נדמה לי שאצלי באה גם יותר סלחנות כלפי הורים אחרים - כי היום אני באמת מבינה (בחוויה, ברגש, בהתנסות אמיתית,) דברים שפשוט אי אפשר להבין לפני שיש לך ילדים משלך (את הדאגה להם

, את העייפות שבאה איתם

את ה"זיופים" בין האידיאלים שלך ליכולת לממש אותם, - את הפשרות שההורות מייצרת.

מצחיק שקטקטית פתחה את הדף בדיוק ביום בו חשבתי לי:
הייתי מצפה שהורה לילד אחד יהיה צנוע בעיצותיו להורים ליותר מאחחד וזאת על שום מה?!
משום שכאשר נהיים הורים מבינים המון דברים שלא הבנת לפני שהיו לך ילדים
מכאן שאנחנו צריכים לפתח איזו ידיעה שכהורים לאחד אנחנו לא מבינים איך זה להיות הורה ליותר מאחד

<עדיין מחשיבה עצמי הורה לאחת למרות שהשני כבר נולד - בנתיים הוא כפי שהסכמנו בPולנית "תינוק נוח" ולכן אני אומרת לעצמי "חכי חכי שיהיו לך באמת שניים

>

היה לי עוד משהו להסביר עצמי אבל הספקתי לשכוח מה זה

היה לי עוד משהו להסביר עצמי אבל הספקתי לשכוח מה זה.
אחרי 3 שנים של הריונות והנקות,
נדירים הם המשפטים שאני מצליחה לסיים.
עד שאין לך ילדים... אהה...

_אני חושבת שלהיות הורה לא שם אותך באיזו קבוצה סנובית של זר-לא-יבין-זאת.
וואלה, מכירה מטפלות, גננות, דודות, אחיות (וגם זכרים) שמכירים היטב את כל האמור לעיל (אפילו את העדר השינה.)
לי אמרו לא פעם "חכי חכי, כשיהיו לך ילדים לא תחשבי ככה." והנה, יש לי ילדה, ולא זו בלבד שלא "התפכחתי", אני מחוזקת בדרכי._

הרבה לפני שהיה לי ילד לימדתי את חברותיי שילדו עניין או שניים על גידול ילדים....

פירושו - לא היה שם אף (אפילו) אחד - זו לא שלילה כפולה.
מה בדבר "לא היה שם כלום"?

אף (אפילו) אחד
"אף אחד" כביטוי שהוא מעין צירוף כבול, כוונתו בעצם "אף לא אחד" (ולא "אפילו אחד"). בהחלט יש שם שלילה.

מה בדבר "לא היה שם כלום"?
נכון לחלוטין.
כלום = דבר, משהו, דבר-מה. לכן: "לא היה שם דבר".
ובהזדמנות זאת הרשו לי להביע את מחאתי על ביטויים נלעגים כמו "עשיתי כלום" (עשיתי משהו) כשרוצים להגיד "לא עשיתי כלום". או "יום שבו עשינו כלום" (יום שבו עשינו משהו) כשרוצים באמת להגיד "יום שבו לא עשינו דבר", וכל יתר תיקוני-היתר, כלומר, ניסיונות לתקן את הביטוי "לא כלום" שאין כל צורך לתקנו.
"לא עשיתי כלום" פירושו: "לא עשיתי דבר".
"לא עשיתי שום דבר" פירושו: "לא עשיתי אף דבר" פירושו "לא עשיתי דבר" בהדגשה, ובמלים אחרות: "לא עשיתי כלום". תקין.

_למשל, חבר טוב שלא הבין למה לא נגשתי לבחינה שלושה ימים אחרי הלידה.
או מישהי אחרת שלא הבינה למה אני מתעקשת לצאת באמצע מבחן (אחר) כדי לשאוב._
את מבלבלת כאן בין אנשים סתומים וחסרי רגישות לאנשים בלי ילדים זה לא תמיד אותו דבר

עד שאין לך אחיינים אתה לא מבין כמה כדאי שיהיו לך ילדים.

<דודה מגיל 16. אמא מגיל 27. וכמובן שמאז התחושות רק מתעצמות.>

עד שאין לך אחיינים אתה לא מבין כמה כדאי שיהיו לך ילדים.
שקוף. לכן יש רק שנה הפרש בין האחיין הגדול שלי לילדים הראשונים שלנו

יש המון דברים שאני לא ידעתי-איך-זה עד שהיו לי ילדים. בתור התחלה לא היו לי דעות על הורות, אלא רק על עצמי - וכשהפכתי לאמא הדעות האלה ברובן לא היו רלוונטיות.

אני כן חושבת שעד שאתה לא וכו'. זה לא פוסל דעות של כאלה שאינם הורים, שיכולות להיות הרבה פעמים מזווית שהורים לא יכולים לתת. אנחנו לפני כמה ימים הלכנו בכוונה לשיחה שיזמנו עם חברים שאינם הורים, כדי לנסות להגיע בעזרתם להבנות בעניינים שלנו (שכוללים ילדים מין הסתם). אבל באותה מידה אני חושבת שיש נושאים ומקרים שהייתי בוחרת להתייעץ רק עם מי שיש לו ילדים.

עד שיש לך ילדים את לא יכולה להבין כמה זה כיף שבמקרה אבא לוקח את הילדים לסופשבוע (שאליו היית אמורה להצטרף וזה לא יצא בגלל בעיות טכניות), ואת לוקחת אוטו מהשכנים לוידאו-מט, טוחנת 10 פרקים של "עקרות בית נואשות", בקושי אוכלת, בקושי ישנה, והבית נשאר שעות ארוכות כמו שעזבת אותו (כי את על הפוף, מזדהה עם כל עקרות הבית הנואשות שבעולם)...

עד שאין לך ילדים את לא צריכה להשתמש במגבונים לחים(לפחות חלקנו) ואח"כ את לא מבינה איך הסתדרת בלי זה עד עכשיו.

דווקא מי שאין לו ילדים יכול להסתכל על סיטואציה מהצד ולראות אותה בבהירות.
אולי פרקטית - לא רגשית.
להבין את הלחץ של אמא טרייה, את התסכול של אמא עייפה, את הקונפליקט היומיומי בין השאיפות הגבוהות למציאות האפורה - את זה יכול לקלוט רגשית רק מי שגדל כל חייו, גם כמתבגר וגם כבוגר, עם ילדים, וראה מה זה אומר. כלומר, מי שגדל בתוך סביבת רצף .
(ולא בהכרח מי שיש לו ילדים).

_מה בדבר "לא היה שם כלום"?
נכון לחלוטין.
כלום = דבר, משהו, דבר-מה. לכן: "לא היה שם דבר"._

"לום" הוא הגלעין של הזית.
בימי קדם כשאבותינו החקלאיים ניהלו מחזור שנתי שחלק גדול ממנו היה העיסוק בגידול זיתים וכתישתם לשמן, השתרשו שני ביטויים:

האחד הוא אמת המידה "כזית", שבאה לתאר כמות מסוימת שיש לה חשיבות אפילו אם היא קטנה (שימושי כיום בעיקר בדיונים הלכתיים). למשל: "בליל הסדר יש לאכול מצה כזית" (=חתיכת מצה בגודל של לפחות זית אחד של פעם).
ביטוי שני: בסויום ריסוק הזיתים בבית הבד לקחו את כל חתיכות הפרי לסלי קש (עקלים) על מנת ללחוץ אותם לשמן. מה שנותר מהגריסה היו המון גלעינים חסרי ערך כלכלי, שנקראו לומים. "לום" ביחיד.

מאז, כל מה שהוא חסר ערך, הוא בעצם חשוב כמו הגלעין של הזית לאחר הגרסה, כמו הלום, כלומר: כלום.

לפני חמש עשרה שנה חברה אחת אמרה לאחרת שהיא לא מבינה על מה היא מדברת כי "עד שלא תהיי מאוהבת לא תדעי מה זאת אהבה". החברה ענתה לה ש"לא חייבים להיות מאוהבים כדי לדעת מה זאת אהבה".

יש פואנטה לסיפור?

יש פואנטה לסיפור?
בערך אותה פואנטה שיש לדף
כלום בעצם פחות

חחח זה התחיל ממש מרתק, לפני 15 שנה...
ו...
זהו

עד שיש לך ילדים את לא יכולה להבין כמה זה כיף שבמקרה אבא לוקח את הילדים לסופשבוע (שאליו היית אמורה להצטרף וזה לא יצא בגלל בעיות טכניות), ואת לוקחת אוטו מהשכנים לוידאו-מט, טוחנת 10 פרקים של "עקרות בית נואשות", בקושי אוכלת, בקושי ישנה, והבית נשאר שעות ארוכות כמו שעזבת אותו (כי את על הפוף, מזדהה עם כל עקרות הבית הנואשות שבעולם)...
D-:

לא חייבים להיות מאוהבים כדי לדעת מה זאת אהבה". אני אומרת שלא חייבים להיות הורים כדי לדעת מה זה להיות ילד.
אולי לא חייבים להיות מאוהבים כדי לדעת מה זו התאהבות, אבל לדעתי, אי אפשר להבין באמת מה זו אהבה זוגית לאורך זמן על השינויים ועל התהפוכות שלה והיבטיה השונים מבלי להיות מעולם במערכת זוגית
אני באופן אישי חשבתי שאני יודעת הכל והיה לי הרבה מה להגיד על צורות שונות של אמהות לפני שהייתי אמא בעצמי והבנתי כמה לא הבנתי כלום.
זה לא אומר שאי אפשר לקבל עצה מאדם שלא היה שם. תסלחו לי על ההשוואה הנוראית, אבל ניתן לעזור למי שעבר את השואה, ויש הרבה מטפלים שעושים זאת. אבל מישהו באמת מסוגל להבין מה זה להיות בשואה מבלי שהיה שם? (לא).
לפעמים עצה ממישהו 'מבחוץ' יכולה לתת פרספקטיבה אחרת, ומצד שני לפעמים אין לך כוח לשמוע כל מיני שטויות מאנשים שבאמת אין להם מושג מה עובר עליך

בחמלה מהולה בבוז
למה חמלה? למה בוז? מה זה קשור? מישהו אמר שלהיות אמא זה יותר טוב, יותר ראוי, יותר נעלה? זה פשוט אחרת. זה הכל

חוץ מזה שהדף הזה מאד חמוד ומעורר הזדהות, וחלק מההערות פה נראות לי צדקניות ומוסרניות

מתמוגגת מהתינוק מנמנם במנשא וחושבת שעד שאין לך ילדים אתה לא מבין עד כמה מישהו יכול להיות חמוד.

_חחח זה התחיל ממש מרתק, לפני 15 שנה...
ו...
זהו_
קט קטית, את מרגישה שלא עניינתי אותך מספיק? את מבקשת ממני פואנטה? לא הבנתי. אמרי לי בצורה ברורה מה את צריכה.

למה חמלה? למה בוז? מה זה קשור? מישהו אמר שלהיות אמא זה יותר טוב, יותר ראוי, יותר נעלה? זה פשוט אחרת. זה הכל
ירח לבן בעברי חסר הילדים היו הורים שנתנו בי מבטים מלאי חמלה מהולה בבוז. למעשה, יש עוד כמה מבטים כאלה מהורים עם מספר ילדים גבוה משלי. בעיני זה קשור.

את מבקשת ממני פואנטה?
כן. מצטערת שאני לא ברורה...
יש פואנטה?

לא חייבים להיות הורים כדי לדעת מה זה להיות ילד

אהה
זה נכון
כדי להבין ילד צריך להיות ילד

נכון. ובגלל שכולנו ילדים שעברו חוויות שונות עם הורים - כולנו גיבשנו סוג של הורות שהיא בעינינו תהייה אידאלית ועל סמך האידאל הזה אנחנו נותנים עצות להורים אחרים או דרך המשקפיים האלה מסתכלים על הורים אחרים. גם אנשים בלי ילדים חוו הורות ואולי הם לא בקיאים בפרטים הקטנים אבל יש להם מה להגיד על התמונה הגדולה. מה שאני מנסה להגיד זה שמי שאין לו ילדים יכול להסתכל מעל החיתולים-קקי-פפי-הנקה-חוסר שינה-דאגה ולראות את הילד שבתמונה.להזדהות עם הילד שבתמונה ולתת עצה.
סליחה. עכשיו אני מבינה שזה לא קשור לדף הזה

חחח כן אהה
זה לגמרי דף של
החיתולים-קקי-פפי-הנקה-חוסר שינה-דאגה

עד שלא היו לי ילדים לא תיארתי לעצמי שאשב באמצע הג'ימבורי וארחרח את כל התינוקות בסביבה כדי לגלות "מי עשה"

YY
בנות, לא קלטתן את ההומור?
בישראלים היו שניים או שלושה מערכונים כאלה, של רווק שבא לבקר את החברים שלו, הנשואים+ילד, המעצבנים. שכל הזמן אומרים לו "עד שאין לך ילדים אתה לא מבין"
הם נורא מצחיקים. לא הבנתי למה צריך לקלקל את זה עם כל הרצינות הזאת...

>עד שאין לך דוגמנית אתה לא מבין, נכון חבית?<

יש משהו מאוד פולני ומתנשא בהורים שמרגישים שנכנסו לקליקה הסודית של ההורות ומסתכלים בחמלה מהולה בבוז על חבריהם חסרי הילדים שלא מבינים מהחיים שלהם.
אני שואלת ברצינות לא בשביל להתעמת!
גם את כבר לא פה וגם אותך ניצן, למה ההבנה הזו (המודגמת בדף) שבאה עם ההורות מייצרת בהכרח התנשאות / בוז /זילזול במי שאינם הורים?!

זה כמו שעד שנהייתי מנהלת לא הבנתי הרבה הבטים של ניהול אבל זה לא אומר שהתחלתי לזלזל במי שאינו מנהל בעצמו. אותו דבר פה - חמלה מלאה בוז?! על אחרים? מה פתאום?!
ואולי זו החוויה שלי שהייתי רוב השנים בצד של זו בלי הילדים ?! ואולי זלזלו בי ולא ידעתי?!

כרווקה נטולת ילדים היו לי תובנות רבות על הורות שנולדו בדיוק בגלל שהייתי רווקה נטולת ילדים ולא הבנתי מה זה להיות אמא, אותו דבר עכשיו כשאני אמא - יש "מאותגרים הורית"

שזוית הראיה שלהם היא בדיוק מה שנחוץ לי כמו שאמרה ירח לבן
לפני שילדתי השתדלתי לייעץ עם סימן שאלה בסוף העיצה, ועם ההסתיגות של "אני לא שם" בדיוק כמו היום כשאני מדברת עם חברות על אתגרי הורות לגדולים (מה אני מבינה בבעיות של שעורי בית?)

יחד עם זה אני יכולה להגיד רק על עצמי שהרבה פעמים השיפוט של חסרי הילדים את ההתנהגות ההורית הוא .... שיפוט של מי שלא מבין (אפילו שהוא בעצמו היה ילד והיו לו הורים וגו' ) ואני אומרת את זה גם עצמי כשהייתי שופטת נטולת ילדים...
חסרי הילדים בסביבתי מנומסים מספיק בשביל לא להגיד לי מה דעתם

בעלי הילדים הם אלו שבאים אלי בטרוניות [על חנ"ב/לינה משפחתית / מנשאים/הנקה עד גיל 18 וכיו"ב

]

video]יגאל, מה ניש? id[/po]=1049

גם את כבר לא פה וגם אותך ניצן, למה ההבנה הזו (המודגמת בדף) שבאה עם ההורות מייצרת בהכרח התנשאות / בוז /זילזול במי שאינם הורים?!
לא אמרנו מייצרת בהכרח_, אמרנו (אמרתי) _היו הורים שנתנו בי מבטים. יש ויש. לא כל ההורים נותנים מתנשאים ולא כל חסרי הילדים נותנים עצות. יש ויש. ולמה חסרי ילדים? הרי מעצם ההגדרה הזאת זה בנאדם חסר? אני לא מסכימה וזה לא נכון. מה ההפך מהורה? אני שואלת ברצינות. כשלא היה לי ילד לא הייתי חסרה. אולי זה שוב עניין לדף אחר.
למה לשים סימן שאלה בכל עצה כשאין לך ילדים ואחרי שיש לך ילדים סימן השאלה שלך יורד? יש אמהות שלא הייתי מקבלת מהן הכוונה ל"איך להגיע לרעננה" ויש רווקות (לדוגמה החברה הכי טובה שלי) שכל מילה שלה תתקבל בברכה.
אני אומרת תורידי את סימני השאלה מכל עצה שאת נותנת ופשוט תכתבי "אני חושבת" לפני כן. נכון, אני עצמי לא עושה זאת כל הזמן, יש לי נטייה להיות מאוד נחרצת אבל הי, דעותי הן רק דעותי וגם אם אני נחרצת אפשר לחלוק עלי.

תודה סיפורי פוגית,
אין אין הם גדולים...
כל תוכנית הייתי מחכה למערכון שלהם וצחקתי עד דמעות

הקישור לא נפתח טוב
יש לבחור למשל פרק 1 ובתוכו "זוג עם ילד ראשון"

להתמוגג

מה ההפך מהורה?
ההפך מהורה הוא ילד

בזמן שהייתי מועילה במטבח כבר הספקת לענות לי
אבל גם בלי תשובתך (שהעלתה כל מיני נק' חשובות ונדבר עליהן בזירה אחרת

) הבנתי:

שאמרת כבר בהודעה המקורית למה את חושבת על ביקורת מהורים לבלתי הורים היו הורים שנתנו בי מבטים
זה לא מפתיע שבאתר הזה יש מי שרואה ביקורת וע"ע ... קיצוניות באופ טבעי מעצבן לראות מסביב ועוד ועוד

עוד דבר שלא יודעים לפני שאתה הורה - ילדים מפריעים לכתוב בבאופן

ולמה חסרי ילדים? הרי מעצם ההגדרה הזאת זה בנאדם חסר?

כבר לא פה , אולי אני חסרת רגישות אבל בחיי לא מכל דבר צריך לעשות ריגשי... לא חסר ולא נעליים ולא כל מילה צריך לקחת במשמעות המילונית שלה.
לפני שהייתי אמא בחיים לא ייעצתי להורים, מה יש לי לייעץ? מה אני כבר יודעת שהם לא? וגם היום אם חברה תשאל אני אענה, מעבר לזה אני ממש מעטה לדבר וגם אז אני תמיד מוסיפה "לפי דעתי, בעיני.." וכו'...

כי אני באמת מאמינה שאמא יודעת יותר טוב מכולם (בכל הקשור לילד שלה), ואת זה הבנתי רק כשנהייתי אמא.

לכן אנשים בלי ילדים (מושלמים כשלעצמם ולא חסרים דבר) שיהיו מקצועיים ומנוסים מאוד לא יבינו את אשר על ליבי, נקודה.

ומנסיוני, ביני לבין אחיי התאומים יש 18 שנה הבדל, כשהם נולדו הייתי להם הדבר הכי קרוב לאמא, קילחתי וחיתלתי, טיילתי וקמתי בלילות לעזור לאמא שלי, אהבתי ואני עדיין אוהבת אותם אהבת אמת גדולה מהחיים , בכל מקרה אהבה אחרת מאשר בין אחים בגיל דומה שגם רבים ומתכסחים 10 פעמים ביום.
אין החלטה בחיים שלהם שלא הייתי מעורבת, ועם זאת עדיין כשהלכו לגן בגיל 3 ובכו, ואמא שלי התחבאה בשיחים ובכתה בטירוף לא הבנתי אותה וחשבתי שהיא מגזימה, וכשחזרו מהפארק עם סבתא עם מכה מדממת בסנטר ואמא שלי כעסה לא הבנתי אותה וחשבתי שהיא מגזימה, וכשאח שלי בכה שברח לו הבלון וזה בדיוק הבלון שהוא כל כך אוהב כי אין בלון אחר כזה בעולם, ואמא שלי הייתה טסה למכולת לקנות לו בלון צהוב ומהר, לא, לא הבנתי אותה וממש חשבתי שהיא השתגעה.

ואז ילדתי, ואז הבנתי, והיום גם היום כשאני נזכרת בסיפור המשפחתי שלנו עם הבלון, ואח שלי היפה הזה עם העיינים התכלת האלו מלאות בדמעות עומד ומסתכל על הבלון אף לשמיים ואומר לאמא שלי "לא נורא, יהיו עוד בלונים, פשוט את זה אהבתי במיוחד.." גם היום זה מעלה בי דמעות של התרגשות.
מה שלא היה פעם...

ורשויות הרווחה שמטפלות במקרים קיצוניים גם לא.

למה התכוונת? כי בעיני זו בדיוק הבעיה של רשיות הרווחה...

זה לא בדיוק המקום לדיון הזה, זה דף הומוריסטי? ואני התבלבלתי בלוקיישן. זה הכל..

לזה התכוונתי בגדול, שנראה שהדף היה הומוריסטי ונחמד, וקיבל תפנית כבדה ורגישה מאוד.

"לא עשיתי כלום" פירושו: "לא עשיתי דבר". "לא עשיתי שום דבר" פירושו: "לא עשיתי אף דבר" פירושו "לא עשיתי דבר" בהדגשה, ובמלים אחרות: "לא עשיתי כלום". תקין.

בואו לא נבלבל בין אף לבין any . אף אינה מציינת שלילה. אם כבר, "צריך" לומר לא עשיתי אף לא דבר או לא עשיתי שום דבר (או שומדבר

). שלילה כפולה אינה שגיאה בעברית (לפעמים ההיפך הוא הנכון).

אני חושבת שלהיות הורה לא שם אותך באיזו קבוצה סנובית של זר-לא-יבין-זאת.

לדעתי האמירה "זר לא יבין זאת" לא נועדה להדיר אפחד (או אף לא אחד). זה כמו לומר, "עד שלא תהיי פקידה שלוש שנים, לא תדעי מה זה". שלא לדבר על כך שרוב האנשים הם או פקידים, או ילדים לפקידים, או יהיו פקידים, או בוחרים לעולם-לעולם לא להיות פקידים.. מוזרים שכמותם

פקידות היא סוג של חוויה (לאו דווקא נשגבת) שאפשר לקטר עליה יחד בפולנית.

יש אנשים שלא מבינים (או מבינים אחרת) הרבה דברים עד שהם הופכים להורים. יש אנשים שמבינים דברים לפני שהם הורים בדיוק כמו שהם מבינים אותם אחרי. זה הכל, לא פחות ולא יותר. יש כ-ל מיני סוגים של אנשים. אני שייכת לקבוצה הראשונה. אנא פרגנו לנו את האיטיות ואת חוסר הקוהרנטיות - זה בסדר, זה חלק מהאופי שלנו וה"תוצאות" לא תמיד פחות טובות מאשר של קבוצה 2

... (ואני בטוחה שגם בתוך קבוצה 1 שהפכתי אותו ל"אנחנו" יש מיליון סוגים של אנשים) (וגם בקבוצה 2)

במבי, כתבתי תגובה כאורך הגלות, אבל מיצית את זה בשני משפטים. תודה.
באופן אישי, פירגנתי מהרגע הראשון, בחיי. רק ביקשתי פרגון גם ל"קבוצה" השניה.
חן חן.
@}

יש משהו מאוד פולני ומתנשא בהורים שמרגישים שנכנסו לקליקה הסודית של ההורות ומסתכלים בחמלה מהולה בבוז על חבריהם חסרי הילדים
לא פירשת נכון את המבט. קינאה. זה מבט של קינאה.

פקידות היא סוג של חוויה (לאו דווקא נשגבת) שאפשר לקטר עליה יחד בפולנית.
ממצה בהחלט

לא פירשת נכון את המבט. קינאה. זה מבט של קינאה.

before I had the baby, I always imagined myself being a mother, and when the baby wakes up in middle of the night in a crib in his room of course, and me bottle feeding until the baby falls back to sleep, then me going back to my room to sleep.
Also babies were just like dolls. laying down and crying or sleepoing. when I was becoming a mommy I realized that my mothering model was different than the real model I actually had to be!

הדברים של שרה הזכירו לי את פנטזיה ומציאות בהורות

גם אם אני לא אמא, עדיין יש לי את הדעות והרעיונות שלי בקשר לגידול ילדים. אני לא צריכה לחכות עד שייוולד לי ילד כדי להבין שאני בעצם נגד ברית מילה ובעד חינוך ביתי, ושכל התובנות האלו יצנחו עליי ברגע הלידה.
ומה הכוונה בלהבין? גם בלי שיש לי ילד אני מבינה את האם שרק ילדה, קשה לה לבד והיא לא בדיוק יודעת מה לעשות עכשיו. מבינה מספיק כדי להציע לבוא קצת ולעזור. ואם קורה משהו לילד אני מבינה כמה רע זה מרגיש (ולרוב מרגישה כך בעצמי).
אני אולי לא מרגישה את זה באותה עוצמה כמו האם, אבל להבין? להבין זה אפשרי בהחלט.

איזה דף מדליק (באמת חבל על ההעלבויות, זה בעיקר דף הומוריסטי). זה נכון שעד שלא נהיים הורים יש דברים שאי אפשר להבין, כמו בטירונות, למרות הסיפורים והמידע- עד שאתה לא שם - אתה לא באמת יודע מה מחכה לך...

בנוגע להורים ולא הורים ישנה גם תת קבוצה הסמויה..
אלו שאין להם ילדים והם רוצים אותם, אבל לא בקרוב. רק מה, מרוב שהם עשו בייביסיטר, התנחלו בבאופן כמה שנים, וחזו בכמה אספקטים גם פחות חביבים בחייהם של האחיינים (כפארה עליהם) - אותם אנשים מקנאים במצבם הנוכחי מראש! רוצה לומר, כבר עכשיו:
הם ישנים בכח עד מאוחר בבוקר, צוברים שעות שינה, למרות שהריון לא נמצא בתכנון של השנתיים הקרובות,
אם כבר שינה, ערים בלילה, ישנים בבוקר, רק כי ברור להם שאח"כ הם יהיו ערים "גם בלילה גם ביום... "
עושים דברים משוגעים ומסוכנים (למרות שזה ממש לא הם

), רק כי אח"כ לא יהיה מצפון לעשות אותם,
במצבי מתח בין הורה לילד, מצדדים תמיד בגירסת הילד, גם כשזה הזוי ("אבל אמא, החתולה גזרה את הכל!" אמרה פעוטה שגילתה את נפלאות הגזירה ולא עצרה עד שכל הבית נראה כמו חנות לשאריות בד, נייר ועוד כמה עצמים לא מזוהים, בפחות מחמש דקות אגב...)
לוקחים את האחיינים לבילויים שבהם הכל מותר. שאבאמא יתעסקו עם חינוך...
קונים רהיטים בצבע לבןןןן, כולל שטיח, כולל שולחן זכוכית שברירי במיוחד,
אוכלים מאוד לא בריא, גם ככה אח"כ עם כל ההנקות והתזונה הבריאה, זה ייתקזז...
"מבזבזים" המון זמן בלעשות כלום, אח"כ כאמור, זה יתקזז...

טוב, צריך להספיק הרבה לפני שהעוגים הקטנים מגיעים. אני אסיים בהכי חשוב:
האנשים האלו מקפידים מאוד.
מאוד.
על אמצעי מניעה

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין איך אפשר לקנח למישהו את האף עם היד (שלך) ולנגב בעלה הקרוב....

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין איך אפשר לקנח למישהו את האף עם היד (שלך) ולנגב בעלה הקרוב....
עלה לא הכרחי אם מכירים את הטכניקה של העפת הנזלת הצידה. כמובן שיש לקחת בחשבון את המרקם

אני עוד לומדת את זה.

ג'ינ ג'ית, את מכירה אנשים כאלה שתיארת?! נשמע, איך נאמר בעדינות, משונה...
_האנשים האלו מקפידים מאוד.
מאוד.
על אמצעי מניעה_

_עד שאין לך ילדים אתה לא מבין איך אפשר לקנח למישהו את האף עם היד (שלך) ולנגב בעלה הקרוב....
עלה לא הכרחי אם מכירים את הטכניקה של העפת הנזלת הצידה. כמובן שיש לקחת בחשבון את המרקם אני עוד לומדת את זה._
אאאאההההררררר! חשתי שרק בעלי וגיסתי עושים את האיכס הזה! אני מבקשת לא לתת לאקט הזה במה ו/או לגיטימציה! בלללעעע!

עלה לא הכרחי אם מכירים את הטכניקה של העפת הנזלת הצידה.
זה עובד רק עם נזלת קשיחה. הנוזלית מחייבת עלים (או מכנסיים, או חצאית, או זרוע של ילד אחר...)

הנוזלית מחייבת עלים (או מכנסיים, או חצאית, או זרוע של ילד אחר...)
או ייבוש פשוט (ראי גם מאפים נאים , ייבוש ירקות ופירות )

לא פירשת נכון את המבט. קינאה. זה מבט של קינאה.
@ D-: @

עד שאין לך ילדים אתה לא מבין איך אפשר לקנח למישהו את האף עם היד (שלך) ולנגב בעלה הקרוב....
P-: (-:

ותןדה לכל מי שהחזיר את הדף לאופיו המקורי (גם אם נהיה מגעיל משהו (-:)

אם בנזלת עסקינן ...
ילד (לא שלי דווקא) שוכב עם אמו במיטה מגלגל הין אצבעותיו את הממצאים לכדור ואז מטיז אותו אל האויר בליווי המשפט: הוקוס פוקוס עף המוקוס
האבדה לא נמצאה מעולם

זה עובד רק עם נזלת קשיחה. הנוזלית מחייבת עלים (או מכנסיים, או חצאית, או זרוע של ילד אחר...)
באסכולה שאני לומדת ממנה, הנזלת חייבת להיות נוזלית, אחרת היא לא עפה טוב...
אלא אם מדובר בפיסול... ואז זה כבר טכניקה אחרת. ובאמת קשה למצוא אח"כ את הממצאים... אם עושים את זה בתוך הבית, נגיד. בחוץ - למי איכפת לאן זה עף?!

אם בנזלת עסקינן ...
אז "עד שאין (או יש? מה החלטנו?) לך ילדים..." את לא מבינה את ההקלה כאשר הילד לומד לחטט לבד באף ולהוציא את חסמי הנשימה בעצמו (כמובן שאצלנו זה מלווה ב"אמא! תראי איזה איכס גדול הוצאתי מהאף! בואי מהר!", בל למה להרוס משפט יפה עם עובדות מצערות?).

אני לא מבינה אתם באמת חושבות שמי שאין לה ילדים לא קינחה אף בחייה ואז כשהיא סיימה הילד אמר עוד והעיף עליה שליכטה של נזלת
ואת המשחק מוחטה חננה נזלת ואפצ'י כשבכל אחת מהמילים קופצים בלטה אחת לכיוון שמסמלת המילה לא המציאה אמא .אם אתן רוצות דף על נזלת ושאר דברים שרק מי שקרוב לילדים מתעסק בהן אתן מתבקשות לשנות את השם .

כתמיד מזכירה שגם אם נראה שיש "צדדים", זה לא עושה אותי או אף אחת אחרת מזוהה עם כל מה שה"צד שלה" אמר. (למרות שאני מאד מסכימה עם הדברים שאמרה שרון ס עד כה, כולל השלילות הכפולות

)

התלבטתי, ובסוף החלטתי שבכל זאת. תגובה כאורך הגלות להלן:

בשורה התחתונה מה שאני אומרת זה שאולי כל מי שכתבה באמת לא קלטה הרבה מן הדברים שכתבה לפני שהיו לה ילדים. זה לא אומר שזה נכון לכל אחת. יש מי שזה בא לה כשוק די רציני, יש מי שזה בא לה ברור, טבעי, בכלל לא מפתיע, ואולי מלא תובנות, אבל לאו דווקא מן הסוג שנמנה. ויש עוד הרבה אחרות שזה בא להן בכל מיני ואריאציות.
כן, באופן שהדברים נכתבים, משתמע כאילו רק מי שיש לו ילדים יכול להבין את הדברים שנמנו לעיל (קקי, שינה, נזלת, שירי ילדים וספרי ילדים, ג'ימבורי, מקלחת וכו' וכו') והאמת היא שזה לא נכון. אם חיית באורח חיים שמאד מנותק מילדים, וואלה, גילית את אמריקה, מגניב לך, עולם חדש וטוב אני אתן לך... אבל אם היית אופר שש שנים וטיפלת בילדים ע"פ עקרונות שמנחים אותך אח"כ כאם, ואז עשית ילד, בטח יש לך תובנות על הדרך, אבל את הרב את כבר "מבינה" מקודם. (שלא לדבר על זה שבטח יש לך יכולת לתת עייצה או שתיים לאמא מתחילה לו היא מזמינה אותך.) וזו הסיבה, לדעתי, ש{{}}שם הדף קצת צורם ל"קבוצה השניה" (גם לפני וגם אחרי שנהיו אמהות).

באופן אישי כבר יש לי ילדה, לכאורה אני כבר באנשי-שלומנו. אבל אני רגישה לנושא כי היה לי הרבה מה להגיד על גידול ילדים עוד הרבה לפני שנהר נולדה. אני באה מגישה נטוריסטית-אבולוציונית-אידיאולוגית וטיפלתי בהרבה ילדים מכל הגילים (כולל תאומות פגות). אז לדבר אני יכולה, ולהבין אני מבינה. אגב, צהוב נוזלי מהאזניים מרחו עליי הרבה לפני שנהייתי לאמא, ולדעתי אין הרבה אמהות ש"מבינות" את התענוג המפוקפק הזה. בחזרה לענייננו: אז מי ששאל והתעניין וירד מהעץ של היוהרה שרק הוא יודע, נתרם ממני. והיו אלה שתפסו תחת עליי ועל הידע שלי רק כי היה להם ילד קודם. ילד אחד. או שניים. או שבעה-עשר. אז מה? זה רק הילד הפרטי שלהם. אולי לשמחה יש ילד אחר? אולי לציונה יש ילדה עם בעיה רפואית? אולי לשושנה יש ילד רגוע סוף הדרך שבכלל לא מתייחסים אליו והוא עדיין "בסדר גמור"? אם אין לך ילדים, מה את כבר יודעת? אם יש לך ילד אחד, מה את כבר יודעת? אם יש לך שני ילדים מה את כבר יודעת? וכך הלאה. את אפחד מהם לא נעים לשמוע.

מטפלות בעיסוק עם נסיון רב מבינות? אולי לפעמים יותר מהאמא עצמה? מה עם רופאות ילדים? חלק מהן ראו יותר גוונים של קקי וטקסטורות של נזלת מרב האמהות. מה עם מדריכת שחייה לתינוקות? סתם מעניין...

לדעתי האמירה "זר לא יבין זאת" לא נועדה להגדיר אפחד (או אף לא אחד). זה כמו לומר, "עד שלא תהיי פקידה שלוש שנים, לא תדעי מה זה".
מאה אחוז. הדף סבבה, שכולם יקטרו בפולנית בכיף. אבל אם כבר התייחסת למה שאני אמרתי, אז אני אתייחס למה שאת אמרת

עד שלא אהיה פקידה שלוש שנים לא אדע מה זה להיות פקידה שלוש שנים. אבל אולי יהיה לי הרבה מאד ידע, הבנה, תובנות ועצות מאד רלבנטיות לגבי פקידוֹת, פקידוּת, ותק במקצוע הפקידות (כולל ותק של שלוש שנים), התהליך הנפשי והרגשי שעובר על מאות פקידות (כי במקרה עשיתי מחקר איכותי וראיינתי)
ובהחלט אדע מה זה להיות פקידה יותר מהרבה מאד פקידות, שלא לדבר על יכולת לצפות בעיות או אתגרים טיפוסיים שצפויים לפקידה עם ותק של שלוש וחצי שנים.

עד שלא אהיה בת שלושים ושלוש וחצי, לא אדע מה זה להיות בת שלושים ושלוש וחצי. האם זה אומר שכל מי שהגיע יכול להצ'טפח עם כל האחרים לרדת על בני שלושים ושלוש וחצי פחות יום ולחלוק תובנות סטייל סיקרט-סוסייטי? ממש לא. וזו דוגמה ואלידית לגמרי, כל הילדים אינם אפילו דומים, והוריהם על אחת כמה וכמה.

מקווה שהבהרתי ולא יצאתי:
צדקניות ומוסרניות,_ _צודקת עד דמעות,_ _כותבת הודעה נעלבת,_ _קיצוניות באופן טבעי,_ _מעצבן לראות מסביב,_ _כבדה.
בחיי שחשבתי שאפשר להתייחס בצורה עניינית לתוכן ולשם של דף בלי כזאת ביקורת תוקפנית בתגובה. אולי אני טועה.
אה, ואני נשבעת שיש לי חוש הומור, אפילו מפותח למדי. (שוב, כדוגמה נגדית

אני לא לוקחת את זה אישית) אז חלאס עם הפוגענות, זה פשוט לא נעים לקרוא את ההתייחסויות האלה.

פקידות היא סוג של חוויה (לאו דווקא נשגבת) שאפשר לקטר עליה יחד בפולנית.
מאחלת הרבה הנאה לכולן. בכנות. בכנות בכנות.

חוויות מרנינות של אמהות
דברים שגיליתי כשהפכתי לאם
למה לא סיפרו לי שזה ככה

לכל הקוראות שלום,
הדף הוא דף הומוריסטי (עד שאין לך חוש הומור אתה לא מבין את זה)
מי שקשה לה עם זה מוזמנת לעבוד על יכולת ההכלה שלה ,
אנחנו ההורים יודעים סבלנות מהי...
בהחלט אפשר להחליף את שם הדף,
את התוכן ואת המשתתפות.
אבל אז זה יהיה דף אחר!
מי שרוצה לכתוב בדף הזה,
שתקבל אותו כמו שהוא.
מי שיש לה חזון של דף אחר -
בקשה, האתר גדול, יש מקום לכולם

תפתחו עוד דף ותזמינו את מי שאתן רוצות שיבוא לשם

מי שיש לה מה להגיד בנושא של הדף הזה-
הדברים שלא ידעו או לא הבינו ופתאום זה כאן,
בוטה ומשעשע כאחד - בקשה.
מי שמגיבה בצורה של "קצת מרגיז אותי מה כתבו פה לפניי" שלא תתפלא שאח"כ היא מרגישה שקצת מתרגזים עליה-
הכל חוזר אליך, כך אומרים

אני חושבת שיש הבדל בין היכולת לתרום מידע שימושי, שיכולה להיות גם למישהי כמו ניצן לפני האימהות, לבין היכולת והלגיטימיות לדון מישהו אחר לפני שהגעת למקומו. לפעמים הורים חושבים או מתגוננים מאמירה מהסוג הראשון על ידי זילזול באומר, כשמה שיש להם בראש זו אמירה מהסוג השני.
ועל זה נאמר: על תדין אדם עד שהלכת מיל בנעליו. ככה הוא רחוק ממך מיל, והנעליים שלו אצלך.

ההצעות של ניצן לשם דף טובות בעיניי, כי הן עדות עצמית במקום סחבקייה שמוציאה אחרים מהכלל.

וכדי לתרום משהו לחלק המגעיל החביב גם עליי, בתקופת החיתולים רז נהג לומר שלהביא ילד לעולם הוריד לנו את הסטנדרטים: לפני כן לא העלינו בדעתנו מצב שבו נשב במסעדה עם חברים ונתקע אצבע לחיתול כדי לבדוק אם יש תוצרת, בשיטת ה"דיפ סטיק".

אני רואה את הדף הזה כדף של הומור עצמי. נטו. הראשון (והאחרון) שאני צוחקת עליו הוא אני.
מי שמצליח למצוא פה זלזול ברווקים/זוגות/נשואים בלי ילדים - שיבושם לו <אני, אגב, לא מצאתי פה את הנ"ל>. לא נעים פה? מסריח מקקי? מטונף מנזלת? יש כ"כ הרבה דפים אחרים, באמת רציניים ואינפורמטיביים כאן באתר! הם פתוחים לכולם! גם לכניסה וגם ליציאה. בדיוק כמו הדף הזה. ושכל אחת ואחד ימצא את המקום שנעים לו להיות בו - ככה לכולם יהיה יותר טוב!
מאחלת המשך הנאה לכווווולם @}

עד שלא אהיה פקידה שלוש שנים לא אדע מה זה להיות פקידה שלוש שנים. אבל אולי יהיה לי הרבה מאד ידע, הבנה, תובנות ועצות מאד רלבנטיות לגבי פקידוֹת, פקידוּת, ותק במקצוע הפקידות (כולל ותק של שלוש שנים), התהליך הנפשי והרגשי שעובר על מאות פקידות (כי במקרה עשיתי מחקר איכותי וראיינתי) ובהחלט אדע מה זה להיות פקידה יותר מהרבה מאד פקידות, שלא לדבר על יכולת לצפות בעיות או אתגרים טיפוסיים שצפויים לפקידה עם ותק של שלוש וחצי שנים.

באופן כללי אני חושבת שכדאי ליצור הפרדה בין
א. התובנות העמוקות ותפיסות העולם שלכ"א יש זכות להן גם בלי להיות הורה (כולל אותי טרום-אמהות, כמטפלת אחה"צ משקיענית לשלושה ילדים). לגבי זה אני מסכימה בהחלט ש כל הילדים אינם אפילו דומים, והוריהם על אחת כמה וכמה. לא נראה לי שהדף הזה עוסק בצד המדהים הזה - אבל רוב יתר הדפים פה כן.

ב. אותם מצבי אבסורד מצחיקים עד דמעות ומפורטים עד גיחוך שהורים מוצאים את עצמם בהם פתאום. זה לא הג'יפה פֵּר-סֶה; זה מה אנחנו עושים עם הג'יפה הזו מרוב עייפות/אושר/אהבה אינסופית לילד שלנו ששום דבר שיוצא ממנו לא מגעיל אותנו. וגם המולטי-טסקינג והג'אגלינג וההומור העצמי שכרוכים בכך. בתור בייביסיטר מעולם לא הרגשתי כך, ולכן אני מסיקה שזה בא בעסקת חבילה עם המחוייבות המוחלטת לילד משלך.

בתור בייביסיטר מעולם לא הרגשתי כך, ולכן אני מסיקה שזה בא בעסקת חבילה עם המחוייבות המוחלטת לילד משלך. נראה לי שזו תמצית העניין, ולא השאלה האם ניגבת פעם נזלת או טוסיק לילד לפני שהיית הורה.

לא נעים פה? מסריח מקקי? מטונף מנזלת?

שכחת קיא ופליטות.
מי שלא הקיאו לה על הראש דקה אחרי שיצאה מהמקלחת לא חוותה את האימהות במלואה.

ואסיים במשפט האהוב: "חכי, חכי...... ".

<מה הפלא שרוב בעלי חוש ההומור כבר מזמן ברחו..... >