היי
אמא לתאומים יקרה !
קראתי את מה שכתבת בכיכר השוק על הקושי במעברים ולעזוב את הנדנדה/אמבטיה וכו' ורציתי לשתף מניסיוני (בן שנה ו-5) ובמשהו שחשבתי על זה -
במיוחד תפס אותי המשפט שלך -
יואצ שהוא בוכה לאחרונה בבילויים שאמורים להיות מהנים וחבל לי.
הגעתי למסקנה ולהחלטה ביני לבין עצמי שזה בסדר שהוא יבכה, גם בבילויים מהנים.
הרי בכי זה לא בהכרח אומר שהוא סובל נורא (בגיל הזה שהוא כבר פעוט), זה מראה על תסכול או קושי מסויים, וממילא הוא בוכה (אצלי) כמה פעמים גם ביום הכי קשוב וכיפי, כי הוא מקבל מכה, או לא רוצה לעזוב משהו, או מהתרגשות יתר או כי לא אםשרתי לעשות משהו מסוכן...
בכי תמיד יהיה. וזה בלתי נמנע ובעצם זה בסדר, זה ביטוי של רגשות וזה לא מפריע להנאה בשאר הזמן...
זה כמו שאני אצא לבילוי עם חברה טובה ויהיה ממש כיף אבל יהיו רגעים פחות מוצלחים, נגיד יהיו פקקים בדרך, או שייקח מלא זמן למצוא חניה, או שהמסעדה שתכננו עליה תהיה סגורה.
ואני אגיד בתור מבוגרת "שיט, איזה באסה", אבל סה"כ הבילוי שלי יהיה מעולה.
וככה זה גם הילדים - הבכי הזה זו הדרך שלהם להביע את ההתבאסות הרגעית הזו, זה פשוט נשמע הרבה יותר "מצוקתי" כי זה בכי ולא מילים וגם מבחינתם הם כל כולם באותו רגע בתוך התסכול...
אבל אני מאמינה שסה"כ החוויה של האמבטיה או היציאה לנדנדות היא מה שנשאר בזיכרון...
ולכן גם בבילוי אני לא אתייחס לזה כמשהו שצריך להיות מושלם מבחינת הילד שלי (כלומר בלי שום תסכול או בכי)
מקווה שניסחתי ברור...
ומה שאני עושה כשקשה לו להפסיק פעילות מהנה - למשל אמבטיה:
מכינה מראש שעוד מעט מסיימים, מכיוון שאין עדיין חוש זמן אני אומרת לו שעכשיו נשיר שיר ואחרי השיר הולכים להתלבש - ואז שרה את השיר (קבוע), סוגרת את הברז, שופכים את המים מכל הכלים שהוא שיחק בהם
ואז מוציאה אותו, אם הוא מתלונן אני אומרת לו שאני יודעת שהיה לו ממש כיף באמבטיה ושזה באמת קשה לצאת. אם הוא בוכה - ממשיכה להגיד שכן, אני רואה שזה קשה, הלוואי שהיינו יכולים להישאר באמבטיה עוד קצת אבל כבר מאוחר. בדרך כלל בשלב הזה הוא כבר רגוע ומתעסק עם משהו אחר ואם לא אני מפנה את תשומת ליבו למשהו נחמד אחר
(שוב, אם הוא כבר מאד עייף אז הוא פשוט בוכה ושום דבר לא עוזר ופה זו טעות שלי שהכל התעכב מדי ואז אני פשוט אומרת לו - כן, אתה עייף, הנה, כבר הולכים לישון, תוך כדי שאני משתדלת לתקתק הכל מהר ולהגיע כבר למיטה)
כנ"ל בגן השעשועים... ואם אני עייפה וחם לי ולא כיף לי אז אני מחליטה שעוד 10 דקות הולכים אבל ב-10 דקות האלו אני משתדלת באמת להיות איתו (ובגלל שאני יודעת שעוד מעט הולכים אז אני יותר רגועה)
וההלך רוח שאני משתדלת להיות בו גם כשאני יודעת שהוא לא יהיה מרוצה, זה שזה בסדר שהוא לא מרוצה מכל מה שקורה, תמיד. אני לא עושה לו עוול נוראי כשאני מפסיקה אותו באמצע (לפעמים זה באמת כיף לראות כמה הוא נהנה וממש לא בא לי להפסיק ואני מוסיפה עוד דקה ועוד דקה
אבל הרי מבחינתו הוא יכול עוד שעה להמשיך באמבטיה... ובכל מקרה יהיה לו קשה להפסיק, אז עדיף כשלי עוד יש סבלנות) ...
ועם זה אני ניגשת אליו, בידיעה שיהיה לו קצת מתסכל עכשיו להפסיק אבל זה בסדר מבחינתי והוא יתמודד עם התסכול.
@}