אמא לתאומים
-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
-
- הודעות: 84
- הצטרפות: 11 אוקטובר 2006, 12:29
- דף אישי: הדף האישי של אמא_לתאומים*
אמא לתאומים
תודה, זה בסדר גמור
קיבלתי הפניה וגם הרופאה התפחותית רשמה המלצה למרות שלא הבינה למה. אמרו שהתורים ארוכים. זכרגע אני עם נקע בבית כבר חמישה ימים ולא פיזיו ולא ריפוי בעיסוק על הכוונת.
אבל יש לנו הרבה זמן יחד אז אם יש משהו שתוכלי לכוון אותי לעשות איתו אשמח (מלבד עיסויים).
קיבלתי הפניה וגם הרופאה התפחותית רשמה המלצה למרות שלא הבינה למה. אמרו שהתורים ארוכים. זכרגע אני עם נקע בבית כבר חמישה ימים ולא פיזיו ולא ריפוי בעיסוק על הכוונת.
אבל יש לנו הרבה זמן יחד אז אם יש משהו שתוכלי לכוון אותי לעשות איתו אשמח (מלבד עיסויים).
-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
אמא לתאומים
סליחה שלא אוכל לכוון אותך.
אמא לתאומים
ראיתי שכתבת על הנקע ובאתי לאחל רפואה שלמה - נקע זה בעסה לא נורמלית. ובטח עם שניים קטנים זה לא קל יש לך עזרה? מקווה שהוולטרן יעזור. כשלבת שלי היה נקע מרחנו לסירוגין טראומיל וסינרג׳י, ולקחה ארניקה.
-
- הודעות: 84
- הצטרפות: 11 אוקטובר 2006, 12:29
- דף אישי: הדף האישי של אמא_לתאומים*
אמא לתאומים
תודה שמנדובה, מה זה סינרג'י?
אמא לתאומים
סינרג׳י זו תערובת שמנים אתריים של שלוס - זה טוב בערך לכל דבר...
-
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
אמא לתאומים
אמא, עוקבת אחרייך ואחרי ההתחבטויות שלך לגבי גן. רציתי לשאול מאיפה את? אולי את מהסביבה שלנו...?
-
- הודעות: 84
- הצטרפות: 11 אוקטובר 2006, 12:29
- דף אישי: הדף האישי של אמא_לתאומים*
אמא לתאומים
אני מהמרכז זרח, נדמה לי שאת מהצפון?
אני כב ר לא מתלבטת, הם נשארים אתי בינתיים, לפחות עד אחרי החורף או עד מתי שאוכל כלכלית/פיזית/מנטלית
אני כב ר לא מתלבטת, הם נשארים אתי בינתיים, לפחות עד אחרי החורף או עד מתי שאוכל כלכלית/פיזית/מנטלית
-
- הודעות: 839
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
אמא לתאומים
היי אמא לתאומים יקרה !
קראתי את מה שכתבת בכיכר השוק על הקושי במעברים ולעזוב את הנדנדה/אמבטיה וכו' ורציתי לשתף מניסיוני (בן שנה ו-5) ובמשהו שחשבתי על זה -
במיוחד תפס אותי המשפט שלך - יואצ שהוא בוכה לאחרונה בבילויים שאמורים להיות מהנים וחבל לי.
הגעתי למסקנה ולהחלטה ביני לבין עצמי שזה בסדר שהוא יבכה, גם בבילויים מהנים.
הרי בכי זה לא בהכרח אומר שהוא סובל נורא (בגיל הזה שהוא כבר פעוט), זה מראה על תסכול או קושי מסויים, וממילא הוא בוכה (אצלי) כמה פעמים גם ביום הכי קשוב וכיפי, כי הוא מקבל מכה, או לא רוצה לעזוב משהו, או מהתרגשות יתר או כי לא אםשרתי לעשות משהו מסוכן...
בכי תמיד יהיה. וזה בלתי נמנע ובעצם זה בסדר, זה ביטוי של רגשות וזה לא מפריע להנאה בשאר הזמן...
זה כמו שאני אצא לבילוי עם חברה טובה ויהיה ממש כיף אבל יהיו רגעים פחות מוצלחים, נגיד יהיו פקקים בדרך, או שייקח מלא זמן למצוא חניה, או שהמסעדה שתכננו עליה תהיה סגורה.
ואני אגיד בתור מבוגרת "שיט, איזה באסה", אבל סה"כ הבילוי שלי יהיה מעולה.
וככה זה גם הילדים - הבכי הזה זו הדרך שלהם להביע את ההתבאסות הרגעית הזו, זה פשוט נשמע הרבה יותר "מצוקתי" כי זה בכי ולא מילים וגם מבחינתם הם כל כולם באותו רגע בתוך התסכול...
אבל אני מאמינה שסה"כ החוויה של האמבטיה או היציאה לנדנדות היא מה שנשאר בזיכרון...
ולכן גם בבילוי אני לא אתייחס לזה כמשהו שצריך להיות מושלם מבחינת הילד שלי (כלומר בלי שום תסכול או בכי)
מקווה שניסחתי ברור...
ומה שאני עושה כשקשה לו להפסיק פעילות מהנה - למשל אמבטיה:
מכינה מראש שעוד מעט מסיימים, מכיוון שאין עדיין חוש זמן אני אומרת לו שעכשיו נשיר שיר ואחרי השיר הולכים להתלבש - ואז שרה את השיר (קבוע), סוגרת את הברז, שופכים את המים מכל הכלים שהוא שיחק בהם
ואז מוציאה אותו, אם הוא מתלונן אני אומרת לו שאני יודעת שהיה לו ממש כיף באמבטיה ושזה באמת קשה לצאת. אם הוא בוכה - ממשיכה להגיד שכן, אני רואה שזה קשה, הלוואי שהיינו יכולים להישאר באמבטיה עוד קצת אבל כבר מאוחר. בדרך כלל בשלב הזה הוא כבר רגוע ומתעסק עם משהו אחר ואם לא אני מפנה את תשומת ליבו למשהו נחמד אחר
(שוב, אם הוא כבר מאד עייף אז הוא פשוט בוכה ושום דבר לא עוזר ופה זו טעות שלי שהכל התעכב מדי ואז אני פשוט אומרת לו - כן, אתה עייף, הנה, כבר הולכים לישון, תוך כדי שאני משתדלת לתקתק הכל מהר ולהגיע כבר למיטה)
כנ"ל בגן השעשועים... ואם אני עייפה וחם לי ולא כיף לי אז אני מחליטה שעוד 10 דקות הולכים אבל ב-10 דקות האלו אני משתדלת באמת להיות איתו (ובגלל שאני יודעת שעוד מעט הולכים אז אני יותר רגועה)
וההלך רוח שאני משתדלת להיות בו גם כשאני יודעת שהוא לא יהיה מרוצה, זה שזה בסדר שהוא לא מרוצה מכל מה שקורה, תמיד. אני לא עושה לו עוול נוראי כשאני מפסיקה אותו באמצע (לפעמים זה באמת כיף לראות כמה הוא נהנה וממש לא בא לי להפסיק ואני מוסיפה עוד דקה ועוד דקה
אבל הרי מבחינתו הוא יכול עוד שעה להמשיך באמבטיה... ובכל מקרה יהיה לו קשה להפסיק, אז עדיף כשלי עוד יש סבלנות) ...
ועם זה אני ניגשת אליו, בידיעה שיהיה לו קצת מתסכל עכשיו להפסיק אבל זה בסדר מבחינתי והוא יתמודד עם התסכול.
@}
קראתי את מה שכתבת בכיכר השוק על הקושי במעברים ולעזוב את הנדנדה/אמבטיה וכו' ורציתי לשתף מניסיוני (בן שנה ו-5) ובמשהו שחשבתי על זה -
במיוחד תפס אותי המשפט שלך - יואצ שהוא בוכה לאחרונה בבילויים שאמורים להיות מהנים וחבל לי.
הגעתי למסקנה ולהחלטה ביני לבין עצמי שזה בסדר שהוא יבכה, גם בבילויים מהנים.
הרי בכי זה לא בהכרח אומר שהוא סובל נורא (בגיל הזה שהוא כבר פעוט), זה מראה על תסכול או קושי מסויים, וממילא הוא בוכה (אצלי) כמה פעמים גם ביום הכי קשוב וכיפי, כי הוא מקבל מכה, או לא רוצה לעזוב משהו, או מהתרגשות יתר או כי לא אםשרתי לעשות משהו מסוכן...
בכי תמיד יהיה. וזה בלתי נמנע ובעצם זה בסדר, זה ביטוי של רגשות וזה לא מפריע להנאה בשאר הזמן...
זה כמו שאני אצא לבילוי עם חברה טובה ויהיה ממש כיף אבל יהיו רגעים פחות מוצלחים, נגיד יהיו פקקים בדרך, או שייקח מלא זמן למצוא חניה, או שהמסעדה שתכננו עליה תהיה סגורה.
ואני אגיד בתור מבוגרת "שיט, איזה באסה", אבל סה"כ הבילוי שלי יהיה מעולה.
וככה זה גם הילדים - הבכי הזה זו הדרך שלהם להביע את ההתבאסות הרגעית הזו, זה פשוט נשמע הרבה יותר "מצוקתי" כי זה בכי ולא מילים וגם מבחינתם הם כל כולם באותו רגע בתוך התסכול...
אבל אני מאמינה שסה"כ החוויה של האמבטיה או היציאה לנדנדות היא מה שנשאר בזיכרון...
ולכן גם בבילוי אני לא אתייחס לזה כמשהו שצריך להיות מושלם מבחינת הילד שלי (כלומר בלי שום תסכול או בכי)
מקווה שניסחתי ברור...
ומה שאני עושה כשקשה לו להפסיק פעילות מהנה - למשל אמבטיה:
מכינה מראש שעוד מעט מסיימים, מכיוון שאין עדיין חוש זמן אני אומרת לו שעכשיו נשיר שיר ואחרי השיר הולכים להתלבש - ואז שרה את השיר (קבוע), סוגרת את הברז, שופכים את המים מכל הכלים שהוא שיחק בהם
ואז מוציאה אותו, אם הוא מתלונן אני אומרת לו שאני יודעת שהיה לו ממש כיף באמבטיה ושזה באמת קשה לצאת. אם הוא בוכה - ממשיכה להגיד שכן, אני רואה שזה קשה, הלוואי שהיינו יכולים להישאר באמבטיה עוד קצת אבל כבר מאוחר. בדרך כלל בשלב הזה הוא כבר רגוע ומתעסק עם משהו אחר ואם לא אני מפנה את תשומת ליבו למשהו נחמד אחר
(שוב, אם הוא כבר מאד עייף אז הוא פשוט בוכה ושום דבר לא עוזר ופה זו טעות שלי שהכל התעכב מדי ואז אני פשוט אומרת לו - כן, אתה עייף, הנה, כבר הולכים לישון, תוך כדי שאני משתדלת לתקתק הכל מהר ולהגיע כבר למיטה)
כנ"ל בגן השעשועים... ואם אני עייפה וחם לי ולא כיף לי אז אני מחליטה שעוד 10 דקות הולכים אבל ב-10 דקות האלו אני משתדלת באמת להיות איתו (ובגלל שאני יודעת שעוד מעט הולכים אז אני יותר רגועה)
וההלך רוח שאני משתדלת להיות בו גם כשאני יודעת שהוא לא יהיה מרוצה, זה שזה בסדר שהוא לא מרוצה מכל מה שקורה, תמיד. אני לא עושה לו עוול נוראי כשאני מפסיקה אותו באמצע (לפעמים זה באמת כיף לראות כמה הוא נהנה וממש לא בא לי להפסיק ואני מוסיפה עוד דקה ועוד דקה
אבל הרי מבחינתו הוא יכול עוד שעה להמשיך באמבטיה... ובכל מקרה יהיה לו קשה להפסיק, אז עדיף כשלי עוד יש סבלנות) ...
ועם זה אני ניגשת אליו, בידיעה שיהיה לו קצת מתסכל עכשיו להפסיק אבל זה בסדר מבחינתי והוא יתמודד עם התסכול.
@}
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
אמא לתאומים
הבכי הזה זו הדרך שלהם להביע את ההתבאסות הרגעית הזו
רק על עצמי לספר ידעתי... ואני לא זורת את עצמי ילדה ממש קטנה. אבל אני כן זוכרת שלעיתים קרובות בילוי ארוך עם ההורים שלי נגמר בבכי, מאז שאני זוכרת את עצמי ובערך עד שהפסקתי ללכת לבילויים כאלו. וזה לא היה התבאסות רגעית. זה היה משמעותי והביע את זה שאני מתחרטת על זה שהלכתי בכלל.
זו החוויה שלי. ויש כמה וכמה בילויים כאלו שאני לא זוכרת כלום מהבילוי עצמו, אבל זוכרת את הסוף הרע שלהם.
זה לא אומר שזה תמיד ככה, או שזה ככה אצל אמא לתאומים, אבל גם זו אפשרות. ואני חושבת שכדאי לנסות להתבונן ולהבדיל בין המקרים השונים.
רק על עצמי לספר ידעתי... ואני לא זורת את עצמי ילדה ממש קטנה. אבל אני כן זוכרת שלעיתים קרובות בילוי ארוך עם ההורים שלי נגמר בבכי, מאז שאני זוכרת את עצמי ובערך עד שהפסקתי ללכת לבילויים כאלו. וזה לא היה התבאסות רגעית. זה היה משמעותי והביע את זה שאני מתחרטת על זה שהלכתי בכלל.
זו החוויה שלי. ויש כמה וכמה בילויים כאלו שאני לא זוכרת כלום מהבילוי עצמו, אבל זוכרת את הסוף הרע שלהם.
זה לא אומר שזה תמיד ככה, או שזה ככה אצל אמא לתאומים, אבל גם זו אפשרות. ואני חושבת שכדאי לנסות להתבונן ולהבדיל בין המקרים השונים.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אמא לתאומים
סליחה שאני "מתפרצת" בלי קשר,אבל ראיתי שכתבת אצל תמרוש רוש על אחד התאומים שהוא היפוטוני + גמישות יתר.
ביתי קבלה בזמנו את אותה אבחנה (כולל כל תאורייך גם היא הוא לא ששה להתלכלך או להתפלש,והתקשתה בהליכה על חול על דשא וכד').
למזלי,במרכז להתפתחות הילד של מכבי היתה לנו מרפאה בעיסוק מעולה,שהציעה לי פשוט... לעבור לגור בגן השעשועים!
להיות כמה שיותר בתנועה בכל מיני צורות כולל מתקני שעשועים,טיפוסים,זחילות וכו' כיד הדמיון.
וההפתעה הגדולה - זה פשוט עשה פלאים !!!!
נסי ותהני.
אגב,הילדה היום כבר גדולה וברור מעבר לכל ספק כמה תנועה ופעילות פיזית חשובות לה ומייטיבות עמה,למרות שזה לא פשוט עבורה.
ביתי קבלה בזמנו את אותה אבחנה (כולל כל תאורייך גם היא הוא לא ששה להתלכלך או להתפלש,והתקשתה בהליכה על חול על דשא וכד').
למזלי,במרכז להתפתחות הילד של מכבי היתה לנו מרפאה בעיסוק מעולה,שהציעה לי פשוט... לעבור לגור בגן השעשועים!
להיות כמה שיותר בתנועה בכל מיני צורות כולל מתקני שעשועים,טיפוסים,זחילות וכו' כיד הדמיון.
וההפתעה הגדולה - זה פשוט עשה פלאים !!!!
נסי ותהני.
אגב,הילדה היום כבר גדולה וברור מעבר לכל ספק כמה תנועה ופעילות פיזית חשובות לה ומייטיבות עמה,למרות שזה לא פשוט עבורה.