על ידי תמרוש_רוש » 30 נובמבר 2015, 07:35
_מזה מספר שבועות שלא כתבתי ובבית המצב בכי רע. ביני לבין בן זוגי, בין הילדים לבין עצמם, ביני לבין הילד.
יש לי הרגשה שאולי אני חווה דיכאון שלאחר לידה._
התחושות שלי כל כך קשות שאני צריכה להזכיר לעצמי שהילד הזה נולד לפני שלוש וחצי שנים בסך הכל. כי בתוכי הוא כבר תפח למימדים של כל מה שרע וקשה בחיי עכשיו.
אוי
יקירה, קשה לך ורע לך מהרבה כיוונים, אבל אני גם רואה איך את מנסה לעזור לעצמך
יכול להיות שיש לך פאזה של דיכאון, עם הלידה של תינוקי והקשיים של הילד והכל. אפשרי, לא מפתיע, ולגיטימי
להיות ולהתמודד איתו בלי בן זוגי ועוד כל כך הרבה אירועים מהשבועות האחרונים שנערמו אחד על גבי השני להר ענק של קושי וכישלון וייאוש....
מכירה יותר מדי טוב :-\... לי עצמי היה רגע של ייאוש מוחלט בשבוע שעבר. התחושה הזאת שאת נמעכת, פשוטו כמשמעו, בין לחצים סותרים, והידיעה המרה שלא משנה מה תעשי - את יודעת שתפסידי, כך או אחרת.
זה נורא קשה.
טוב שאתם פונים לטיפול. ברור שלילדון שלך יש קשיים משלו, והוא ככל הנראה נולד אתם (סאבטקסט:
את לא אשמה בזה!!), אבל כשאת ובעלך בקשיים משל עצמכם זה מן הסתם מחריף את המצב. אז טוב שאתם מתייחסים לזה, ואני מאחלת לכם המון המון המון הצלחה
אני יודעת כמה קשה לתמרן במצב שזו החובות נערמות זו על גבי זו וכל דבר חשוב שאת עושה, פירושו "להזניח" שני דברים אחרים, חשובים ודחופים לא פחות. זה נורא מתסכל. אז אולי במצבך הצעה בסגנון "מה שכדאי לך לעשות זה..." רק תרגיז אותך ותעצבן אותך עוד יותר - ובצדק.
אבל בכל זאת....
אני מאוד מאוד מאוד מאוד
מאוד ממליצה לך להשיג לעצמך עזרה פרקטית בעבודות הבית, ואם יש לך עזרה כזאת - לתגבר אותה.
אם אין לך עוזרת עדיין - זה הזמן לאחת. שתבוא כל שבוע, לשלוש-ארבע שעות, ותעשה את הדברים הכי טריוויאליים כמו כלים וכביסה (את רק תמייני ותקבעי תכנית) ולפנות את ערמות הצעצועים שעל הרצפה ובכל מקום, ואם היא מצליחה לנקות משהו בסוף לזה - איזה יופי.
ואם יש לך עוזרת, אז לבקש ממנה לבוא לעוד פעם בשבוע, לחודשיים הקרובים.
אני יודעת שמקור הקושי שלך הוא לא הבית. אז העוזרת לא תפתור את הבעיה הבסיסית, נכון? אבל הבית מייצר המון המון עבודה, והילדון שלך מייצר המון המון בלגן, שמיתרגם להמון המון עבודה, וגם להרבה כעס. במקביל, הוא דורש ממך הרבה תשומת לב וטיפול, וזה אומר שיש לך פחות זמן להקדיש לתחזוקת הבית, וגם זה גורר הרבה כעס.
אז במצבכם, עוזרת בית, שירותי בישול (לקנות אוכל מוכן), שירותי כביסה או כל דבר אחר דומה לזה - זה חמצן.
תני למישהו אחר לעשות את הדברים הפשוטים, הטכניים, שכל בנאדם עם שתי ידיים ושתי עיניים יכול לעשות, וכך תפני לעצמך יותר כוחות וזמן לחלקים המורכבים של חייך - החלקים שרק את יכולה לטפל בהם. את עצמך, ובעלך, והיחסים ביניכם, והילד, והילדים האחרים.
(נ.ב. לעוזרת שלי יש שיטה נהדרת לסדר את הבלגן: את הצעצועים של הילדים היא יודעת לשים במקום, זה קל. ואת כל שאר הדברים שהיא לא יכולה לדעת, היא פשוט מקפלת ומסדרת בערמות "נקיות", לפי נושאים, ושמה על השולחן בסלון כך שאני יכולה לקחת כל ערמה ובצ'יק צ'ק לשים אותה במקום הנכון)
(())(())(())
אך כיוון שבינינו המצב כרגע מתוח וטעון המטפלת התמקדה בפן הזה ועדיין לא נגענו בנושא שלשמו הגענו.
מבינה לחלוטין את הרציונל.
אבל... במחשבה שניה, האם את מרגישה טוב עם זה? כלומר, אם את חשה שזה הדבר הנכון במקום הנכון, יופי. אבל אם יתברר שהיחסים ביניכם מורכבים וצריכים יותר עבודת עומק, ואם תתחילו להעמיק בהם ולדחות את הייעוץ בעניין הילד לאיזה "אחר כך" בלתי ברור, שימי לב לתחושות שלך. זה עלול (אפשרות, לא בהכרח) לגרום לך להרגיש כעס וחוסר אונים, כי הילד עדיין נפיץ ביומיום, והעבודה הזוגית לטווח הארוך עדיין לא נושאת פירות.
אם זה המצב, יש מקום לעצור את המטפלת, ולדבר אתה על איך עובדים על הדברים
במקביל, איך נותנים לכם כמה כלים התחלתיים שיעזרו להתמודדות שלכם אתו כאן-ועכשיו, בעודכם עובדים על היחסים ביניכם.
_מזה מספר שבועות שלא כתבתי ובבית המצב בכי רע. ביני לבין בן זוגי, בין הילדים לבין עצמם, ביני לבין הילד.
יש לי הרגשה שאולי אני חווה דיכאון שלאחר לידה._
[u]התחושות שלי כל כך קשות שאני צריכה להזכיר לעצמי שהילד הזה נולד לפני שלוש וחצי שנים בסך הכל. כי בתוכי הוא כבר תפח למימדים של כל מה שרע וקשה בחיי עכשיו.[/u]
אוי ((-))
יקירה, קשה לך ורע לך מהרבה כיוונים, אבל אני גם רואה איך את מנסה לעזור לעצמך (())
יכול להיות שיש לך פאזה של דיכאון, עם הלידה של תינוקי והקשיים של הילד והכל. אפשרי, לא מפתיע, ולגיטימי (())
[u]להיות ולהתמודד איתו בלי בן זוגי ועוד כל כך הרבה אירועים מהשבועות האחרונים שנערמו אחד על גבי השני להר ענק של קושי וכישלון וייאוש....[/u]
מכירה יותר מדי טוב :-\... לי עצמי היה רגע של ייאוש מוחלט בשבוע שעבר. התחושה הזאת שאת נמעכת, פשוטו כמשמעו, בין לחצים סותרים, והידיעה המרה שלא משנה מה תעשי - את יודעת שתפסידי, כך או אחרת.
זה נורא קשה.
טוב שאתם פונים לטיפול. ברור שלילדון שלך יש קשיים משלו, והוא ככל הנראה נולד אתם (סאבטקסט: [b]את לא אשמה בזה!![/b]), אבל כשאת ובעלך בקשיים משל עצמכם זה מן הסתם מחריף את המצב. אז טוב שאתם מתייחסים לזה, ואני מאחלת לכם המון המון המון הצלחה (())
אני יודעת כמה קשה לתמרן במצב שזו החובות נערמות זו על גבי זו וכל דבר חשוב שאת עושה, פירושו "להזניח" שני דברים אחרים, חשובים ודחופים לא פחות. זה נורא מתסכל. אז אולי במצבך הצעה בסגנון "מה שכדאי לך לעשות זה..." רק תרגיז אותך ותעצבן אותך עוד יותר - ובצדק.
אבל בכל זאת....
אני מאוד מאוד מאוד מאוד [b]מאוד[/b] ממליצה לך להשיג לעצמך עזרה פרקטית בעבודות הבית, ואם יש לך עזרה כזאת - לתגבר אותה.
אם אין לך עוזרת עדיין - זה הזמן לאחת. שתבוא כל שבוע, לשלוש-ארבע שעות, ותעשה את הדברים הכי טריוויאליים כמו כלים וכביסה (את רק תמייני ותקבעי תכנית) ולפנות את ערמות הצעצועים שעל הרצפה ובכל מקום, ואם היא מצליחה לנקות משהו בסוף לזה - איזה יופי.
ואם יש לך עוזרת, אז לבקש ממנה לבוא לעוד פעם בשבוע, לחודשיים הקרובים.
אני יודעת שמקור הקושי שלך הוא לא הבית. אז העוזרת לא תפתור את הבעיה הבסיסית, נכון? אבל הבית מייצר המון המון עבודה, והילדון שלך מייצר המון המון בלגן, שמיתרגם להמון המון עבודה, וגם להרבה כעס. במקביל, הוא דורש ממך הרבה תשומת לב וטיפול, וזה אומר שיש לך פחות זמן להקדיש לתחזוקת הבית, וגם זה גורר הרבה כעס.
אז במצבכם, עוזרת בית, שירותי בישול (לקנות אוכל מוכן), שירותי כביסה או כל דבר אחר דומה לזה - זה חמצן.
תני למישהו אחר לעשות את הדברים הפשוטים, הטכניים, שכל בנאדם עם שתי ידיים ושתי עיניים יכול לעשות, וכך תפני לעצמך יותר כוחות וזמן לחלקים המורכבים של חייך - החלקים שרק את יכולה לטפל בהם. את עצמך, ובעלך, והיחסים ביניכם, והילד, והילדים האחרים.
[sub](נ.ב. לעוזרת שלי יש שיטה נהדרת לסדר את הבלגן: את הצעצועים של הילדים היא יודעת לשים במקום, זה קל. ואת כל שאר הדברים שהיא לא יכולה לדעת, היא פשוט מקפלת ומסדרת בערמות "נקיות", לפי נושאים, ושמה על השולחן בסלון כך שאני יכולה לקחת כל ערמה ובצ'יק צ'ק לשים אותה במקום הנכון)[/sub]
(())(())(())(())
[u]אך כיוון שבינינו המצב כרגע מתוח וטעון המטפלת התמקדה בפן הזה ועדיין לא נגענו בנושא שלשמו הגענו.[/u]
מבינה לחלוטין את הרציונל.
אבל... במחשבה שניה, האם את מרגישה טוב עם זה? כלומר, אם את חשה שזה הדבר הנכון במקום הנכון, יופי. אבל אם יתברר שהיחסים ביניכם מורכבים וצריכים יותר עבודת עומק, ואם תתחילו להעמיק בהם ולדחות את הייעוץ בעניין הילד לאיזה "אחר כך" בלתי ברור, שימי לב לתחושות שלך. זה עלול (אפשרות, לא בהכרח) לגרום לך להרגיש כעס וחוסר אונים, כי הילד עדיין נפיץ ביומיום, והעבודה הזוגית לטווח הארוך עדיין לא נושאת פירות.
אם זה המצב, יש מקום לעצור את המטפלת, ולדבר אתה על איך עובדים על הדברים [b]במקביל[/b], איך נותנים לכם כמה כלים התחלתיים שיעזרו להתמודדות שלכם אתו כאן-ועכשיו, בעודכם עובדים על היחסים ביניכם.
(())