היי ולילה טוב (כרגיל, אלו השעות שלי)...
ראשית, אני שמחה שפנית אלי בדף, גם כי שמחה לעזור וגם כי זה נעים לראות שמישהו באמת קורא את כל בליל המילים ששולחים לדפים השונים.
אז בתור התחלה, אני מודה לך שאת בכלל פה, בדף בית שלי, וברוכה הבאה
לגבי שאלותייך, נתחיל אחת אחת:
את יכולה לפרט מהי מסגרת עבודתך והתמחותך?
מחמת שמירה על דיסקרטיות ופרטיות, לצערי לא אוכל לענות לך באופן מדויק, אבל בכל מקרה הבנת נכונה בינות השורות. אני מהתחום הטיפולי אך עדיין לא אשת מקצוע מוסמכת אלא בשלבי ההתמחות. בכל מקרה, נחשפתי למערכות הטיפול הממשלתיות בבתי חולי נפש וגם לידע מקצועי.
אם לפעמים אני מדברת ומתנסחת כמו שתקוה מדברת ומתנסחת, אז את חושבת שאני אדם לא בריא?
חלילה, חלילה, חלילה וגם סליחה אם זה מה שעלה מדברי. פשוט לא הצלחתי כנראה להבהיר את עצמי כשורה.
תקוה, כבודה במקומה מונח. אני איני מכירה אותה, וודאי שלא לעומק. התגובה שלי אליה הייתה על סמך הדברים שבחרה להציג ובראש ובראשונה השם שנתנה לדף שלה:
לעבד מחשבות אובדניות
מדברייך עולה שאת בחורה בעלת מודעות ותובנה.
את בטיפול (שזה לעניות דעתי נפלא וחשוב מאד). את נעזרת בתרופות (שזה בכלל נפלא, כי לעיתים כשמוצאים את התרופה הנכונה היא יכולה להקל באופן מדהים על החיים). את מביעה יכולת להבין את מצבך, חשש וחרדה.
זה בסדר גמור ונורמטיבי לגמרי.
לאנשים רבים (ואף לי) יש לעיתים מחשבות דרמטיות וכואבות, מלוות בעצב עמוק ורצון לשקט שנמצא במקום אחר. לפי ראות עיני, גם לתחושות כאלו יש מקום.
יש הבדל ופער עצום בין מחשבה ומעשה. לא ניתן בכלל לכמת את ההבדל הזה למספר ומילים.
תקוה הביעה מצוקה על גבול עשיית מעשה. זהו המקום בו אדם זקוק (ושוב, אני מדברת רק מהמקום הפרטי שלי) לעזרה מקצועית. זו, וודאי שאינה יכולה להינתן באמצעות האינטרנט.
את מציינת שמחשבות מעין אלו עוברות לעיתים במוחך, אולם לא אמרת שאי פעם עשית אקט ליישמן. בנוסף, יש לך פסיכיאטר מלווה, ומשפחה תומכת. דהיינו, כל הקלפים לטובתך.
יקרה, אני מצטערת אם התגובה שלי הבהילה אותך, למרות שזה רק מעיד על בריאותך. דמותה של תקוה משקפת עבורך מצב מאיים, שאין את רוצה להימצא בו.
משמע, את אדם בריא!
אדם נבון הבוחר בשעת מצוקה להיתמך בזולת.
המשיכי בדרכך ורק טוב שיהיה. מקווה שהצלחתי קצת לפזר את העננה...
היי ולילה טוב (כרגיל, אלו השעות שלי)...
ראשית, אני שמחה שפנית אלי בדף, גם כי שמחה לעזור וגם כי זה נעים לראות שמישהו באמת קורא את כל בליל המילים ששולחים לדפים השונים.
אז בתור התחלה, אני מודה לך שאת בכלל פה, בדף בית שלי, וברוכה הבאה {@
לגבי שאלותייך, נתחיל אחת אחת:
[u]את יכולה לפרט מהי מסגרת עבודתך והתמחותך?[/u]
מחמת שמירה על דיסקרטיות ופרטיות, לצערי לא אוכל לענות לך באופן מדויק, אבל בכל מקרה הבנת נכונה בינות השורות. אני מהתחום הטיפולי אך עדיין לא אשת מקצוע מוסמכת אלא בשלבי ההתמחות. בכל מקרה, נחשפתי למערכות הטיפול הממשלתיות בבתי חולי נפש וגם לידע מקצועי.
[u]אם לפעמים אני מדברת ומתנסחת כמו שתקוה מדברת ומתנסחת, אז את חושבת שאני אדם לא בריא?[/u]
חלילה, חלילה, חלילה וגם סליחה אם זה מה שעלה מדברי. פשוט לא הצלחתי כנראה להבהיר את עצמי כשורה.
תקוה, כבודה במקומה מונח. אני איני מכירה אותה, וודאי שלא לעומק. התגובה שלי אליה הייתה על סמך הדברים שבחרה להציג ובראש ובראשונה השם שנתנה לדף שלה:
[po]לעבד מחשבות אובדניות[/po]
מדברייך עולה שאת בחורה בעלת מודעות ותובנה.
את בטיפול (שזה לעניות דעתי נפלא וחשוב מאד). את נעזרת בתרופות (שזה בכלל נפלא, כי לעיתים כשמוצאים את התרופה הנכונה היא יכולה להקל באופן מדהים על החיים). את מביעה יכולת להבין את מצבך, חשש וחרדה.
זה בסדר גמור ונורמטיבי לגמרי.
לאנשים רבים (ואף לי) יש לעיתים מחשבות דרמטיות וכואבות, מלוות בעצב עמוק ורצון לשקט שנמצא במקום אחר. לפי ראות עיני, גם לתחושות כאלו יש מקום.
יש הבדל ופער עצום בין מחשבה ומעשה. לא ניתן בכלל לכמת את ההבדל הזה למספר ומילים.
תקוה הביעה מצוקה על גבול עשיית מעשה. זהו המקום בו אדם זקוק (ושוב, אני מדברת רק מהמקום הפרטי שלי) לעזרה מקצועית. זו, וודאי שאינה יכולה להינתן באמצעות האינטרנט.
את מציינת שמחשבות מעין אלו עוברות לעיתים במוחך, אולם לא אמרת שאי פעם עשית אקט ליישמן. בנוסף, יש לך פסיכיאטר מלווה, ומשפחה תומכת. דהיינו, כל הקלפים לטובתך.
יקרה, אני מצטערת אם התגובה שלי הבהילה אותך, למרות שזה רק מעיד על בריאותך. דמותה של תקוה משקפת עבורך מצב מאיים, שאין את רוצה להימצא בו.
משמע, את אדם בריא!
אדם נבון הבוחר בשעת מצוקה להיתמך בזולת.
המשיכי בדרכך ורק טוב שיהיה. מקווה שהצלחתי קצת לפזר את העננה...