בלוג אני סובלת בהריון

שליחת תגובה

הכל נכון – גם פרשנות לקויה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בלוג אני סובלת בהריון

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי הריונית_חדשה* » 22 אוקטובר 2014, 08:43

כן....
הייתי שמחה לשמוע מנשים שזה קרה להן ועבר...

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי ג'ני_ענבי* » 21 אוקטובר 2014, 22:16

יש תופעה כזו של בחילות והקאות קשות...
הסכנה היא בעיקר התייבשות
כדאי להיות במעכב רפואי...

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי הריונית_חדשה* » 21 אוקטובר 2014, 08:30

אפשר להתייעץ איתכן?
הריון ראשון סוףסוף לאחר טיפולים טפו טפו טפו כנראה שבוע 6
אני כבר לא יודעת אם לקרוא לזה בחילות כי זה ממש הקאות כל בוקר וכל ערב !!!!
סבל! אני לא מצליחה להכניס כמעט שום דבר לפה וגם אם כן אני חוששת איך זה ייצא לי בהקאה אח"כ
סליחה על התיאורים אבל זה פשוט מזעזע
אני עושה חישובים לפי הזמן שאני צריכה לצאת מהבית אז אולי כדאי לתת לזה לצאת עכשיו או להמשיך ולשכב על הכרית
כי ככה זה לא ייצא לפחות עד שאני אקום.

זה קרה למישהי? יש נשים שחוו את זה וזה עבר להן?
מצטערת אבל בבקשה אם אפשר לעודד אותי ולא לספר לי על מקרים שזה ממשיך כל הלידה
אני בחורה אמיצה יחסית אבל זה הדבר השנוא עליי -


תודה רבה
רבה
:)

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 11 פברואר 2012, 15:09

תודה :-) אפשר להשאיל מעט שעות שינה ? ;-) מבטיחה להחזיר

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי ר_ו_ת_ה* » 09 פברואר 2012, 14:09

מזל טוב! נהדר שבסוף היתה לך לידה טובה!
שפע חלב ושמחה

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 09 פברואר 2012, 13:32

תודה :-) עכשיו אני אהיה בדפי תמיכה בהנקה :-)
כייף לעבור מדור

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אמא_של_דגיגונת* » 07 פברואר 2012, 18:18

מזל טוב והרבה אושר ונחת
מאוד שמחה שהיתה לך לידה טובה, מצפה לסיפור בהמשך

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי חלומות_מתגשמים* » 07 פברואר 2012, 14:52

מזל טוב!!!!
מאוד שמחה שהיתה לך לידה טובה, מצפה לסיפור בהמשך(-:

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אמא_לעתיד* » 07 פברואר 2012, 13:57

מזל טוב והרבה אושר ונחת (-:

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אינדי_אנית* » 07 פברואר 2012, 13:44

מזל טוב @}

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי דניאלה* » 07 פברואר 2012, 11:54

מזל טוב! הרבה נחת בריאות ואושר! @} @}

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 07 פברואר 2012, 10:18

טוב, אז אני לא סובלת יותר כי אני לא בהריון יותר :-)
הגיע הזמן, לא?
אחרי המתנה ארוכה ומתישה, פיסית ונפשית, ילדתי את הילד הכי מתוק בעולם כולו ומחוצה לו (חוץ מאחיו כמובן :-) )
בכיתי בלידתו כמו שלא בכיתי בשני הקודמים. התרגשתי עד עמקי נשמתי.
כנראה שהזמן הארוך שבילינו מחוברים תרם להיכרות ביננו, וזה מעולה, כי בהריון לא הייתי מחוברת אליו, ובשבועיים האחרונים שוחחתי איתו המון, ליטפתי אותו מבחוץ, אפילו נזפתי בו כשלחץ יותר מידי חזק בכל מיני מקומות :-)
תודה על התמיכה המדהימה ברגעים הקשים, בקרוב אכתוב את סיפור הלידה שלו, שהיתה ממש טובה :-)
תודה לכולכן נשים מהממות שכמותכן!!!!!!!

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 23 ינואר 2012, 20:34

כן, נשמע קרוב? אז הנה ציטוט מדף אחר בו תרתי בחירוף נפש אחר זירוז טבעי שאין לי אומץ ללכת עליו בכלל זו אמתלה להעביר עוד חצי שעה מחיי כרגע:

עשיתי הכל, הכנתי הכל, כיבסתי את הוילונות המזורגגים בבית, אני מגהצת כמו פולניה בת 60 כל טי שרט שיורדת מהחבל, אין לי חשק ליום חופש, לא בא לי ספא, כבר לקחתי יום חופש,תרתי ברגל את יפו העתיקה, קניתי עגילים בשוק, אכלתי מלא חומוס-פול-מסבחה,מסעדה תופסת בלחץ שעתיים. לא בא לי לראות אף אחד וכלום ושום דבר. נגמר לי הכוח ואיתו הסבלנות. ואין מה לעשות. שיעור באורך רוח וזה בפני עצמו מעצבן מאוד מאוד

בא לי לבכות, בא לי לרחם על עצמי, בא לי להיעלם, בא לי לצרוח, בא לי להתעצבן, בא לי ללדת!
חאלס עם התקיעות הזו.
בא לי שמישהו יתן לי סטירה, בחיי.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אינדי_אנית* » 23 ינואר 2012, 16:21

יאללה מחכות איתך פה. שתהיה לידה מעולה!!! נשמע שזה ממש קרוב..

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 ינואר 2012, 10:25

אני בהולד.
בחוץ הגשם, בבית הקטנה כבר כבדה, צירים שקרנים כבר חודשיים,מזל שיש וונדר פטס בוואלה.
התינוק בועט לכל עבר מכניס רגליים מתחת לצלעות, מכאיב.
כולם מתקשרים, שואלים, מנג'סים עם כוונות טובות.
אתמול בלילה ציר אחד ארוך ומעיק, אחריו הלכתי לשירותים וחוצמקקי לא יצא מזה כלום.
עייפה. משועממת. לא ברור.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אמא_לעתיד* » 20 ינואר 2012, 19:43

מקוה בשבילך שממש בקרוב תלדי וזה יעבור בצורה טובה כפי שאת מאחלת לעצמך.
( () )

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 20 ינואר 2012, 16:26

נראה שהכלבה לא חוזרת.
אין לה זכר בכל האיזור.
אתמול היה קר כל כך, וירד גשם והתנחמתי בעובדה שאו שהיא בתוך בית ומוגנת, או שהיא פשוט מתה. גם כן נחמה. לפחות שלא קר לה ושהיא לא רעבה או סובלת.
היום בדיוק התל"מ.
גיסתי, שאנחנו היינו ממש באותו השבוע בהריון ילדה לפני כמה ימים. נו, די, עכשיו תורי.
בחיים שלי לא הרגשתי ככה.
אין לי כוח אפילו להתמרמר כמו שצריך.
הכל חזר לכאוב אבל בדרגות גבוהות, קשה לי לשנות תנוחה או אפילו כשאני קמה אני צריכה כמה רגעים לעמוד לפני שאני יכולה להזיז רגל כדי לצעוד.
בחיי שאני מרגישה קצת מנותקת מהמציאות, קצת צפה כזו, לא ממש נוכחת. קצת אדישה, רגישה מאוד, בהמתנה.
כאילו שמו אותי על הולד.
הילדה רוצה מחשב- לכי למחשב חמודה מבחינתי כל היום. אין לי כוח או עניין להעסיק אותה בשום דבר אחר.
חייבת להתעורר ולא יכולה לעשות שום דבר עם זה.
מזל שבעלי הרבה בסביבה לשחרר אותי מהעומס.
זו פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה פאסיבית לחלוטין.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 18 ינואר 2012, 07:51

שבע וחצי בבוקר ואני בבאופן.
נו, שוי.
הבן שלי הזדחל ערום מתחת לפוך שלי. יו, כמה שאני אוהבת שהוא מתוק כזה על הבוקר... לפני שהמוח שלו ממש מתעורר ורק המהות המתוקה שלו מתפנקת כמו תינוק בן יומיים.
אתמול ישנתי טוב.
אחרי אולי חודש ויותר שאני פשוט לא ישנה אמש ישנתי טוב.
איזה כייף זה.
חלמתי בלילה שמצאתי את הכלבה שלי, שהגיעה אלינו לפני שלושה חודשים ונעלמה לפני ארבעה ימים, בתחילת השבוע הנוכחי.
סתם פינצ'רית, אבל ממש נקשרתי אליה. היא מתוקה כזו, שובבה בת חצי שנה, וקופצנית מאוד מאוד.
כבר סרגנו לה שני סוודרים בעבודת יד, והספקנו את כל החיסונים כולל שבב אבל אין לה זכר.
חיפשתי ברחובות, בכבישים, במרכז המסחרי, במועצה, אצל לוכד הכלבים ולא ראו אותה ולא אספו אותה ואף וטרינר לא התקשר שהיא הגיעה אליו.
יכול מאוד להיות שמישהו גנב אותה.
יש לה קולר וורוד עם אבנים נוצצות כך שאי אפשר להתבלבל שהיא שייכת למישהו.
למה שמישהו יגנוב כלב ממשפחה?
יש לנו הרבה בעלי חיים, ולעיתים עוברות פה כל מיני חיות זמניות שאנחנו מוצאים להם פתרונות בבתים אחרים אבל היא נשארה. אני ממש אוהבת אותה. מרשעת קטנה היא היתה גונבת לי את כל הכביסה מהסל ורודפת אחרי החתולים ואני מצאתי את עצמי כבר מחנכת אותה "ביד קשה" בצורה כזו שמתייחסים למי שהולך להישאר איתך שנים רבות ועליו לדעת את חוקי המקום. :-(
סתם, עצוב לי בגללה.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 17 ינואר 2012, 18:34

אבל אני לא מצליחה לישון בכלל. אמש מצאתי את עצמי בשתיים בלילה משוטטת עם עיניים של נרקומנית בקריז לא מבינה למה אני לא מצליחה לישון.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי ר_ו_ת_ה* » 17 ינואר 2012, 14:56

אוי, כמה שאני זוכרת את התחושה הזו...אפילו בבוקר הלידה, כשהגיע הציר הראשון, חשבתי לעצמי מה הטירוף הזה ללדת עכשיו, ועוד בבית... התחשק לי לרגע ניתוח קיסרי וזהו :-) . כמובן שרק לרגע ובסוף הןא נולד בשמחה ובששון. תנוחי ותתפנקי עכשיו כמה שיותר, תאגרי כוחות ושתהיה לך לידה מעצימה וטובב

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 17 ינואר 2012, 14:23

אני לא כל כך יודעת איזה שבוע אני, וכבר נכנסתי לעמין אדישות כזו.
לפי ווסת אחרונה אני עכשיו 38+5, לפי אולטרסאונד של שקיפות עורפית אני שבוע שלם קדימה. זתומרת עוד יומיים אני 40.
דווקא עכשיו, יותר מתמיד, הלידה נראית לי כמו משהו שלא יקרה בכלל.
נכנסתי למעין מוד כזה של "אה.... לא..... לא נראה לי שאני יולדת בקרוב". שום הרגשה מוקדמת, שום סימן, אפילו לא ציפיה אמיתית.
בעיקרון הכל מוכן.
אני כבר לא יודעת איך אני רוצה ללדת, אני קצת עייפה נפשית ומרגישה שאין לי כוח בכלל להתמודד עם לידה.
בא לי על הציר הראשון ללכת לקבל אפידורל וזהו.
צריך כוחות נפשיים בשביל ללדת.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי חלומות_מתגשמים* » 09 ינואר 2012, 21:35

מאחלת לך לידה טובה ( כזאת ,שאת מאחלת לעצמך) ובעזרת השם שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.
עוד מעט תוכלי לראות אותו, לחבק ולנשק אותו. איזה יופי! כל כך מרגש!
חיבוק.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 09 ינואר 2012, 15:22

הי בנות :-) אני פה, סוחבת עד הרגע האחרון. התאריך שלי עוד שבוע וחצי ונראה שכמו גדולה אני אגיע אליו, כרגיל. אני מרגישה שיש לי משהו תקוע בין הרגליים, לא הרגשתי את זה בהריונות הקודמים. כשאני שוכבת על הגב אפשר ממש לראות את הראש של התינוק נעוץ לי שם מתחת לעצם. מדהים אותי לחשוב שכל מה שיש לו לעבור זב סנטימטרים בודדים וזו כזו יציאת מצריים. החלטתי ללדת בבית חולים. ביטלתי את המיילדת אחרי שישבתי עם עצמי.וחשבתי מה אני רוצה. הבנתי שאני לא.רוצה להרים מופע, ואני לא מעוניינת בצופים סקרנים אלא מעדיפה להעביר בבית לבד כמה שרק ניתן ואז לגשת לבית חולים הקרוב ביותר 7-8 דקות ממני ופשוט ללדת. אני מאמינה שככה אתקדם הכי טוב ונכון ולא ארגיש צורך לרצות אף אחד. אני מקווה שהכל ילך כשורה ואוכל להשתחרר אחרי שעות ספורות. אפילו חמותי מרוצה מן העניין ;-) האמת, אם היה לי אומץ הייתי יולדת לבד בבית עם בעלי אבל זה מיותר, אני יודעת. אגיע בעזרת השם בגישה חיובית ואני מאמינה שהחיים יזמנו לי חוויה טובה. הלוואי שיניחו לי לקבל את התינוק בעצמי זה החלום שלי אבל אולי אזדקק למעט עזרה וטוב שתהיה מיילדת מנוסה ליידי. אני מקווה שבעלי ילווה אותי כמו שצריך ולא ארגיש שאני וונדר וומן פה, די מיציתי את זה בחיי. אני עייפה. מאוד. לא ישנה טוב בלילה, אבל ממתינה כבר יותר בסבלנות. זה יגיע.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי ר_ו_ת_ה* » 09 ינואר 2012, 12:15

קרעת אותי מצחוק עם הסיפור על החמות והצעותיה המפתות...
מה שלומך?

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי חלומות_מתגשמים* » 09 ינואר 2012, 10:55

היי אמנון ותמר, מה שלומך?

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 19 דצמבר 2011, 19:10

נראה שיש לי עוד חודש.
יש רגעים שנראה שיש לי עוד חודש שלם, ואז פתאום מה?!?! רק עוד חודש?
קיבלתי קיצור שירות.
נראה שמשהו בחישוב היה מוטעה ואני שבוע קדימה. זתומרת עוד יומיים תשיעי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה.
התחלתי קצת עבודה על עצמי, יוגה ודמיון מודרך, ואני הולכת לנסות גם היפנוברת'ינג עם פאולה.
חמותי עלתה על העניין שגם הפעם אני מתכוננת ללדת בית והשמיים פה בבית נפלו לכמה ימים.
זה התחיל בניסיון להטלת וטו ( :-) ) אחר כך ניסיונות שכנוע להקשיב "לקול ההיגיון", אחר כך מסע הפחדה מתוכנן היטב שכשנפל על אוזניים מיומנות עשה 180 לעבר בעלי המסכן, שמצא את עצמו מחבק אותי ובוכה מבלבול ופחד.
או, או.....
פה אני התעצבנתי שחבל על הזמן והרמתי טלפון לחמי היקר, ופתחתי במונולוג אישי מהוגינה,נמרץ, החלטי וזועם.
האומלל, שמה הוא מבין מחייו מסכן אישתו לא נתנה לו לישון כבר שבוע והוא מת מפחד בעצמו הבין שחבל על כל הסצנה הזו והעביר באלגנטיות את המסר הלאה, לעבר הכוח המתפרץ שכנגדו.
ככה הצלחתי למנוע עימות מיותר לחלוטין עם חמותי(היקרה מאוד לליבי) ולקבל שקט.
בהאזנת סתר מיומנת הצלחתי לצוטט לשיחה בין בעלי לאמא שלו שבה הוא מתעמת איתה על השקרים ששתלה לו באוזן ובלב, והיא, תמימה, מעולם לא אמרה דברים כאלו!
כל זה אחרי שישבנו על האינטרנט והפרכנו את התחזיות השחורות אחת אחת.
או..... עכשיו זה עלה רמה, ויש לומר הגברת ...לא פריירית.
קבלו חידוש:
זה התחיל בהצעה שהיא תממן את הלידה שלי במרכז לידה טבעי באחד מבתי החולים פלוס יומיים שלושה מלונית,עליה, כי יש לקחת בחשבון שאני "חוזרת הביתה לשני פראי אדם." (צודקת, יש לי בבית שני הרי געש.)
כשאמרתי שאין לי שום רצון לעזוב את הילדים שלי לשלושה ימים ולחזור עם תינוק בידיים כאילו קניתי אותו באיזו חנות, היא הציעה, שלפחות אלד באסותא (?!?!?!?!!?) בחדר פרטי וארגיש "כמו מלכת אנגליה".
לבסוף הגיעה ההצעה המפתה ביותר להסכים לכל פתרון אחר מלבד הבית והיא תשלח אותנו בעוד כמה חודשים לנוח לנו להנאתנו,לחופשה מפנקת בבוואריה או אירלנד, מה שנבחר. היא יודעת בדיוק מה אני אוהבת והיא לוחצת יפה מאוד הנביילעס.
בעלי נהיה כולו נופת צופים..."ממי... מה אכפת לך? נו...בואי ניסע לחו"ל!"
תאמינו לי, אין גבולות לאנשים, טיפת עקרונות אין להם, התבוננתי בו בחיוך מבין והוא כבר ידע...."אויש ממי......"

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 10 דצמבר 2011, 18:40

כן הא?
פתאום אני מרגישה שאני בהחלט צריכה להתכונן ו"לקחת אחריות" על הלידה שלי. בפעם הראשונה לא הבנתי כלום מהחיים שלי, בפעם השניה פחדתי אימה מהתהליך והפעם אני מבינה למה אני נכנסת, וצריכה להתכונן. כן, כן, להתכונן ולפנטז ולהשתדל שיצא לי כמו שאני רוצה. נראה לי שזו הפעם האחרונה שלי.... מוזר, איך מיינתי בגדים לפני כמה ימים ומצאתי את עצמי מעבירה הלאה כל מיני דברים שהם יותר מידי "של בנות" . יש לי בן בתנור ופשוט לא היה נראה לי שאזדקק יותר לחצאיות וורודות ניו-בורן.
קראתי את הספר לידה פעילה והוא עזר לי מאוד, פתאום גיליתי שיש דבר כזה שלב מעבר, ושההלם שחוויתי בו הוא צפוי ושכיח...זה מעודד! מצד אחד זה כואב מאוד מאוד ומפחיד, מצד שני זה יגיע אז לפחות אתכונן לכך. אולי יצא לי כמו שיצא לך, אני אלד לי על האסלה וכל המהומה תתרחש אחר כך....יש מי שרואות בזה סיוט, אני כל כך מבינה שהתגשם לך חלום :-)

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי גילית_ט* » 09 דצמבר 2011, 21:48

גדול! הצחקת אותי, קראתי רק עכשיו את כל הדף ברצף, רק את יכולה לכתוב ככה, לי עזר לקרוא את הספר מיילדות רוחניות, ולקרוא פה כל מיני סיפורי לידה, את מקסימה, לפעמים אין סבלנות וזה עובר
בקרוב הלידה - תחשבי מה את רוצה שיקרה וזה יתממש, מניסיון, השקעתי בזה מחשבה מוקדמת וזה הצליח יותר מהמצופה

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 דצמבר 2011, 18:50

איזה כיף לקרוא את זה! אני בדעה שמותר גם לסבול לפעמים בהריון, אבל כיף לקרוא שטוב לך...

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 09 דצמבר 2011, 15:17

עכשיו על הכיפק. הקטנה ישנה הגדול במחשב סגרתי סופית עם המיילדת שלי, אותה אחת מהפעם הקודמת, בעלי הזמין את המשפחה שלו לארוחת שבת והם מביאים את האוכל איתם, הוא מנקה לבד לקראתם ואני פרימדונה הריונית במיטה! וואלה החיים שלי דבש היום. החלטתי להתחיל לקחת את מה שלא יפול עלי מהשמיים. תזכירו לי לזכור את זה גם שבוע הבא.33....זה הזמן להתחיל להבשיל. יש לי תהליך עכשיו לעבור.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי הילהלה_לנד* » 07 דצמבר 2011, 21:44

קראתי הכל מהתחלה.
הזדהיתי,התבאסתי ונקרעתי מצחוק איתך.
אני פה מקשיבה... (())

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי עולם_חדש_מופלא* » 07 דצמבר 2011, 20:13

אני בקריז. אין לי מילים אחרות לתאר מה אני מרגישה.
(())

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 07 דצמבר 2011, 20:06

אני בקריז. אין לי מילים אחרות לתאר מה אני מרגישה.
פתאום קלטתי ששוב חלף לו כמעט הריון שלם ואני לא מצאתי את הזמן להתפנק, להיות קצת אנוכית, לזכות לפריווילגיות מיוחדות או לחטוף קריזים. אולי בגלל זה אני בקריז מתמשך כבר כמה ימים.
כאילו נשבר לי הזין להיות בסדר כל הזמן, כאילו שזה שווה משהו בימינו.
כואב לי התחת, יש לי טחורים, כואב לי גם ב#$#$# כולי נפוחה כמו רוטווילרית לפני המלטה, הבטן נמוכה, עליתי 13 ק"ג וכולם אומרים לי כמה לא רואים עלי כלום ושיש לי בטן קטנה ....איזה יופי! כל פעם אותו הסיפור, הבטן נמוכה כמו שניה לפני לידה, הכל לוחץ וכואב, הילדים יוצאים מעל שלוש וחצי ק"ג וכולם משתוממים...או, איך זה יכול להיות?!! חשבנו שיצא 2.5, איפה הוא היה?!?!? איפה? אני אגיד לכם איפה, בתוך הכוס שלי, 9 חודשים.
טוב, שום דבר טוב לא ייצא מההתפרצות הזו, אני אלך להרגע.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אמא_לעתיד* » 09 נובמבר 2011, 06:41

שולחת לך חיבוק גדול (())

גם אני לסירוגין עם כאבים כאלו ואחרים, למרות שלא כמו שאת מתארת וזה גם הריון ראשון שלי כך שההתרגשות לרוב עולה על הכאב.

לא ישנה טוב, קמתי הבוקר בארבע אחרי שמאתמול גיליתי שהצטמצם לי הטבור (דבר שמאוד מבאס אותי משום מה) ואני מרגישה כמו בלון שעומד להתפוצץ מרוב המתיחה בבטן...

אני מבינה שאת בערך באותו תל"מ שלי, 6.2.11 - תחזיקי מעמד, והכי חשוב תני לעצמך לגיטימציה להרגיש כל מה שאת מרגישה.

מותר לך להתבאס, לקטר, להיות מבולבלת (שזה אגב מחדש לי, חשבתי שאחרי 2 לידות כבר מתגבשת דעה איפה ואיך ללדת, אני מבינה מניסיונך שזה משתנה קצת בכל לידה ופתאום זה נשמע לי מאוד הגיוני, הרי אנחנו כל הזמן משתנים ולא נשארים אותו אדם).

תנסי כמה שיותר לנוח, לעבוד פחות שעות, אם את שכירה לנצל ימי מחלה ו40 שעות בדיקות כדי לעשות דברים בניחותא ויותר לנוח.

נשמע שבעלך עוזר ומבין, תעזרי בו כמה שיותר.
באמת נשמע קשה עם עוד 2 ילדים לעבור הריון כמו שאת מתארת, מצד שני אולי הזמן עובר לך יותר מהר כי את רוב הזמן עסוקה.
אני למשל סופרת כל יום וההרגשה שהזמן לא עבור כל כך מהר וההריון והלידה מאוד מעסיקים ומפחידים אותי.

גם אני שוקלת אם למשוך צירים בבית כמה שיותר ולהגיע לאיכילוב שהכי קרוב אלי ישר אחרי זה.
מצד שני לא יודעת אם אספיק ואיך זה בכלל יהיה, אולי כן עדיף לצאת קודם ולהגיע למאיר או לניאדו שיותר רוצה ללדת שם.

שיהיה לך יום טוב וקל, עם הרבה מנוחה וכבוד לעצמך ולרגשות שלך.

@}

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי מנסה* » 09 נובמבר 2011, 05:32

סתם ככה, מפחדת מהכאב.

בחיי שאני לא יכולה להסביר מה עובר עלי. אני מזה מדוכדכת

אין לי סבלנות יותר. מה קרה לשימחה שבהריון, להתחדשות, להתרגשות לציפיה? ממתי זה הפך להיות עול, נטל שרק מחכים שיסתיים?

כל כך טבעי, כל כך מוכר!
עוד קצת וזה מאחורייך!
תרגישי ותתלונני כמה שאת צריכה ובהצלחה בהמשך ההריון ובלידה.
את לא לבד @}

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 07 נובמבר 2011, 18:41

לפני שאני נעלמת בכל זאת אני אתמרמר עוד קצת, כי באמת קשה לי.
ההריון הזה לא נעים לי. הגוף שלי מרגיש משומש וחסר חיוניות, אין לי מרץ ובגדול אני מעדיפה להיות במצב שכיבה ככה שלא לוחץ לא מלמטה ולא מלמעלה אבל יש לי שני זאטוטים בבית אז זה כמעט בלתי אפשרי. בעלי משתדל לעזור ובאמת שהוא על הכיפק ואני לא מצליחה להסביר לו וגם קצת נבוכה שהייתי שמחה לישון מעכשיו רצוף עד ללידה.
ומה עם הלידה הזו באמת? ומה עם העלות שלה? ומה עם הכאב? נראה לי שאני הולכת ללדת בהרדמה מלאה וזהו. מה עובר עלי...
יש לי חברה שסבלה מהתקפי חרדה במהלך ההריון השני שלה, דיכאון ובכי ומה לא. היא קיבלה אחרי הלידה כדורים לאיזון ולקחה אותם גם במהלך כל ההריון השלישי שהיה מאוד סמוך לשני.
אני מודה שיש לי רגעי דיכדוך לא פשוטים משלי. אין לי סבלנות יותר. מה קרה לשימחה שבהריון, להתחדשות, להתרגשות לציפיה? ממתי זה הפך להיות עול, נטל שרק מחכים שיסתיים?
אני משתדלת לשמור את זה בבטן. לא נראה לי סימפטי להתבכיין על זה. אני פשוט משכיבה את הילדים בשמונה והולכת למיטה בעצמי. טוב שהשמש שוקעת מוקדם ככה אני מרגישה יותר נוח עם עצמי.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 07 נובמבר 2011, 18:31

אני מבואסת.
האמת, חרא לי.
עכשיו בנוסף להכל אני גם מצוננת וחלשלושה ואין לי כוח או חשק לנשום אפילו.
בחיי שאני לא יכולה להסביר מה עובר עלי. אני מזה מדוכדכת, כואב לי בגוף עדיין, אבל עכשיו זה עוד יותר גרוע כי הקטן כבר קצת גדל ובועט בי 24/7 בלי רחמים ומכאיב לי ממש בשרירים הנמוכים של הבטן-זה כשהוא לא בועט לי בשלפוחית או עושה לי מסאג' למעיים(סליחה על התיאורים)וגורם לי לרוץ להתרוקן כל שעה.
כואב לי למטה כאילו מישהו בעט בי וכואבת לי הקיבה על בסיס קבוע. אני חייבת לשבת זקוף כדי לא ללחוץ בשום דרך על האיברים הפנימיים כי פשוט לא נעים לי.
נראה לי שאני משנה את הדף הזה ל"בלוג אני סובלת בהריון" כי אני מקבלת פה אפס תמיכה. ככה עושים לאשה בהריון עם הורמונים וריגשי?
לא מספיק שאני לפעמים לא יכולה לסבול את עצמי אני מקבלת הרגשה שגם אתם לא סובלים אותי. אז זה ניסיון אחרון ונואש למעט אמפתיה, אחרי זה אני חוזרת למרתף ומקסימום מוציאה את הראש בשביל להתעסק בשטויות בדפי תמיכה לבעלי חתולים.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 06 נובמבר 2011, 08:47

בעלי כל היום הולך אחרי כמו איזה כלב מיוחם. הוא טוען שאני כנראה מדיפה ריח של יחום וזה מטריף אותו. לפעמים אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות, בחיי.
אין ספק שזה כייף ומחמיא ונעים :-)
הבוקר הוא העלה היפותזה חדשנית ומקורית במיוחד: הוא טוען, שככל שהשיליה מתבגרת, היא מפרישה יותר הורמונים והוא כגבר מושפע באופן יותר חזק מכל העניין.
קורע כבר אמרתי לא?!
בקיצור, אין תלונות :-)

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 05 נובמבר 2011, 15:05

יש לי עוד שלושה חודשים ונראה לי שאני מגדלת גודזיל בבטן
גם ככה לא יוצאים לי פיצפונים אבל הפעם נראה לי שאעבור את ה4 ק"ג...
קרובת משפחה בלידה ראשונה ילדה ביום הראשון של 36 תינוקת 3170...איזה יופי, הא?
קיבלה קיצור שירות של חודש וקיבלה תינוקת במשקל נפלא :-) מזל טוב
בעלי אומר שאני לא צריכה לדאוג בקשר לכסף ללידה, אבל אני לא יכולה לא לחשוב על זה. אני חושבת על כל הדברים שלא אוכל לעשות/לקנות אם אוציא את זה על לידה...נכון, הכל סדרי עדיפויות בחיים, אבל קשה לי

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 04 נובמבר 2011, 19:04

סיפרתי לבעלי על מה שעובר לי בראש והוא אמר שאין לו ספק שהוא יכול לעשות את זה, אבל שלעולם לא יקח על עצמו כזו אחריות. האמת, גם אני.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 03 נובמבר 2011, 11:11

כסף גבירותי...שיחות על כסף....
אני מעדיפה ללדת את הילד הזה בבית.
עברתי לידה אחת בבית חולים ואחת בבית, ואם לא היה שיקול כלכלי הייתי יולדת בוודאות בבית שוב.
העניין הוא, כפי שאתן יודעות, שלידה פרטית עולה הרבה.
מיילדת עולה בסביבות 5500 ש"ח (אם לא עלו המחירים) עוד כמה פיצפקעס לקנות סדיניות וזה, עולה את הכמה מאות שקלים ואם אקח דולה זה עוד 1000 ש"ח. בקיצור, סביב ה6000 ש"ח.
וגם לא מקבלים מענק לידה.עדיין.
אז חשבתי אולי להמתין עד הרגע האחרון בבית, ללכת לבית חולים קרוב, ללדת ולהשתחרר מיד.
לא להשאר לאישפוז.
העניין הוא שאני לא יכולה לשלוט בתהליך הלידה, עלולה להיות לי התמודדות עם הצוות לגבי ניטור,חתך,חבל טבור וכולי
יכולה גם להיות חוויה טובה, אם גם אני אבוא בגישה טובה....
רציתי לשאול אם מישהי עזבה חדר לידה מיד אחרי הלידה, בלי למסור את התינוק לחיסונים\רחצה בדיקות וכולי. אין לי בעיה כמובן שישקלו וכו, אבל לא לקחת החוצה מהחדר.
אויש, אני מטורפת לחלוטין, לא יודעת מה עובר עלי, פתאום הייתי רוצה שבעלי יעזור לי ללדת וזהו. התחרפנתי לגמרי נכון?
בלידה הראשונה לא הרגשתי צורך שבעלי יהיה בחדר בכלל, והוא התעקש.
בלידה השניה הוא היה איתי(בבית) אבל לא התערב.
הפעם, לראשונה בחיי לא הייתי רוצה שיהיה איש מלבדו.
אולי עברנו כבר מספיק יחד, אולי פשוט האינטימיות טובה מאוד בימים אלו :-)
הוא יהרוג אותי אם רק אומר את זה בקול רם.
אופפפפפפפ, מה יש לנו שהלידות מחרפנות אותנו, אפשר לחשוב...אמא שלי לא התעסקה בזה כל כך הרבה.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אינדי_אנית* » 09 אוקטובר 2011, 23:09

וואו שוב אני פה מזדהה...אפילו עם הכאבים באיזור ההוא...
לי עזר ארניקה. מכירה?
זוכרת שחיכיתי כבר שהיא תצא רק. אמרתי לעצמי ששום דבר לא יהיה גרוע יותר מהעצבים של ההריון הזה. וכך אכן היה... תחזיקי מעמד, נסי לנוח יותר ולעשות דברים מהנים..

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 09 אוקטובר 2011, 13:25

עוד פעם אני פלונית ועוד פעם חדשה, אפילו זה מעצבן אותי.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 אוקטובר 2011, 13:24

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

צריך לשנות את השם של הדף הזה להריון שלישי ואני נוראית.
היתה לי עד עכשיו תקופה יחסית סבירה של כמה שבועות שהרגשתי קצת יותר טוב, העייפות פחתה והפכה לעייפות רגילה של ריצה אחרי שני זאטוטים, הסחרחורות התאזנו, הקיבה מחזיקה טוב והחשק המיני הזכיר לי את ההבדל שבין הריון עם בת להריון עם בן. (אצלי בכל אופן, הבן עשה לי חשק מטורף והבת הוציאה לי את החשק מהחיים, עכשיו שוב פעם בן, אולי זה רק אצלי)
בקיצור, בשבועיים האחרונים אני פשוט סובלת.
הכל כואב לי ונפוח, הבטן התחתונה שלי מתוחה כמו בלון שעומד להיתפוצץ, בכל ההריונות שלי הבטן שלי מאוד נמוכה וזה נראה כאילו היא ממש קטנה אבל הם יושבים לי ממש בתוך האגן ובסוף יוצאים מעל שלוש וחצי ק"ג, ממש לא תינוקות פיצפונים.
לא נעים להכנס לפרטים אבל אין לי איפה לשפוך ככה את הלב, אז אני אגיד גם שכל האיזור שממנו יוצא התינוק מתפרק לי לחלוטין.
אני מרגישה את העצמות נפרדות עם כל פישוק, להתגלגל מצד לצד זו מטלה לא פשוטה כי פשוט כואב. הכל נפוח כמו אצל איזו היפופוטמית ואפילו יש לי ורידים או מה שזה לא יהיה בצדדים ובקיצור, כואב, מציק, לא נוח מעייף מייאש ומתיש-יו ניים איט.
הכי הורס אותי שאני כולי בתוך זה ולא מצליחה לצאת מזה. אני מבואסת רצח, לא רוצה להגיד בדיכאון כי זו מילה קשה מידי לדעתי אבל מדוכדכת מהמצב ורק מחכה שיגמר. מרחמת על עצמי, מודה.
כבר חשבתי כל מיני דברים דפוקים, אולי אני אלחץ והוא יצא?
אולי נסיים עם זה כבר?!?!?!?
מה עובר עלי?
בחיי, אני מנסה להסביר לעצמי שזה יגמר עוד מעט, עוד שלושה חודשים מה אני עושה סיפור מכל העניין, לא צריך לספור את הימים כי זה רק גורע מהמצב.
פתאום נזכרתי בבדיקות שעשתה לי ענת כשילדתי את השניה, לבדוק פתיחה זה הרג אותי, כאבי תופת ואני לא בכיינית, עכשיו אני גם מבינה למה כאב לי כל כך, הכל אצלי כל כך כואב שם כבר עכשיו, מה יהיה כשיבדקו לי פתיחה אני אמות.
אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, איפה ללדת, פתאום עבר לי איכילוב בראש, נכנסתי באינטרנט, קראתי, בא לי להקיא עליהם, שוב פעם חזרתי למחשבה שאלד גם הפעם בבית. מפחדת מהכאב, מצד שני לא רוצה להתנתק, לא רוצה להתערב, רוצה ללדת וזהו. בלי עניין.
בעלי חרמן.
הוא מצידו, אוהב אותי בהריון כולי עסיסית ככה הוא אומר, הציצי שלי גדל בשתי מידות לפחות(ואיתו כל היתר).
בא לי להינות מהשפע הזה ואין לי בעיות דימוי, נוח לי מאוד אבל כל הכאב הזה וחוסר הנוחות מדכאים כל מחשבה שצצה, והן צצות די הרבה כי בראש בא לי אבל הגוף מתחלחל מהמחשבה.
אני לא מבסוטית.
מוצאת את עצמי מחכה שהיום פשוט יגמר, בלי אנרגיות, בלי מרץ חיוני כזה, נראית גם לא טוב, כאילו סתם הריונית מוזנחת.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 04 ספטמבר 2011, 11:32

קראתי המון עכשיו בדף של ללדת בלי ללחוץ וגם את המאמר מה הלחץ.
האמת, מעודד.
היה רגע שקראתי משהו ופתאום ממש צחקתי.
כן הא? למה לקחת כל כך קשה? הרי הכל בסוף יוצא... (רק אם אפשר אפידורל!!!!) :-)
מנסה להשתחרר.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 04 ספטמבר 2011, 08:46

אויש הנה החשש שלי מתאמת....
יש לי בתוכי הרגשה שהפעם אני אשמח לא ללחוץ כל כך על התינוק לצאת, אבל בכל מקום ששמעתי-ללחוץ 20 דקות זה כלום!
מי ששומעת את זה אומרת לי כמה מזל היה לי ושזו נחשבת ללידה קלה! זה בדיוק מה שהייתי רוצה מאוד לשנות בלידה הזו והתביישתי להגיד בקול רם.
כאילו, עוד בקשות יש לי? מה, אני בנופש או שאני יולדת?
העניין הוא, שכשענת(המיילדת) הגיעה בחזרה, היא בדקה אותי ואמרה שיש לי פתיחה של 7 (!!!) ואני הרגשתי המון לחץ. הרגשתי כבר כמה דקות שהתינוקת התברגה עמוק והיא לוחצת לצאת ואני רוצה ללחוץ לעזור לה. אני פשוט המתנתי לענת כי לא הייתה איתי מיילדת, רק אחותי היתה באותו הרגע.
כשענת אמרה "7..." ואני שאלתי בהלם "מה?!?!?", היא שאלה אותי מה קרה חמודה? את רוצה ללחוץ? ואמרתי "כן!" אז היא אמרה, אז תלחצי מתוקה. לי זה היה שוק כי בראש שלי יש תיכנות שלא לוחצים עד שרואים 10, והיא כל כך זרמה איתי... ובאמת, לחצתי בכל הכוח עם כל הנשמה וילדתי תוך 20 דקות.
אולי זו היתה הטעות שלי?
אולי לא הייתי צריכה להאיץ?
אבל הרגשתי כל כך חזק שהקטנה דוחפת לי את העצמות כלפי חוץ, שהיא ממלאת לי את האגן ופשוט כל כך שם!
זה מטריד אותי.
איך יולדים בלי ללחוץ כשמרגישים שיש כמו אבן שמרחיבה את הכל שמה?
אני מאוד רוצה ללדת בלי מאמץ, אני הולכת לקרוא את הדף שהמלצת עליו.
קראתי בעבר, ובגלל זה היתה לי תחושה שיכולתי אחרת. אבל זה כל כך כאב!
איך נשים מצליחות לא להגיב לזה?!

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אינדי_אנית* » 04 ספטמבר 2011, 06:40

וואו 20 דקות לחיצות זה נשמע ממש לא טוב!!! נשמע כאילו זאת הסיבה שכל כך התפרקת אחרי הלידה. מאחלת לך שהפעם תהיה לך לידה טובה ומעצימה עם התאוששות מהירה.
האם קראת את הספר לידה פעילה?
ואת הדף ללדת בלי ללחוץ ?

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 03 ספטמבר 2011, 22:58

כמעט חצי הדרך.
מה שהתחיל עם בטן נפוחה ומאוד גדולה בשביל הריון בתחילת דרכו הפך לבטן הכי קטנה מההריונות הקודמים שלי.
עכשיו אני מתחילה להתלבט ולחשוש מה אני אעשה בלידה?
איך אני אלד?
בהריון הראשון ילדתי בבית חולים והיתה לי חוויה לא טובה במיוחד. האמת שרק כשהריתי שוב הבנתי שהחוויה היתה רעה פשוט כי בלי שום מחשבה על זה בעבר ישר ידעתי שהלידה השניה תהיה בבית עם מיילדת.
ממש קטע. פתאום הכל צף ועלה והיתה לי מועקה והמון דברים לא פתורים בפנים.
עכשיו אני בשבוע 19 ומתחילה לגשש שוב מה האופציות שלי, מה מתאים לי הפעם, איך זה יהיה?
בלידה הראשונה הגעתי בשבוע 41 עם מיעוט מי שפיר וירידה בתנועות וקיבלתי זירוז. התחיל מסע של 27 שעות בחדר לידה עם אפידורל שהסתיים בלידה רגילה עם חתך.
האפידורל היה מצויין ומיד הרגיע אותי ויכולתי לנוח מעט ולאגור כוחות כדי שאוכל לעמוד בלידה עצמה כשיגיע הרגע.
לא כאב לי הגב אחר כך ואם לא היו גוזרים אותי לא חושבת שהייתי סובלת כלל אחרי הלידה.
לידה שניה הייתה בבית, אחרי מספר שעות עם צירים חזקים שבאים והולכים, מתגברים ואז פותחים מרווחים שוב. בסופו של דבר ירדו לי המים ואז היו צירי תופת שלאחר 40 דקות שמתוכם לחצתי 20 דקות, ילדתי.
העניין הוא, שאחרי הלידה הטבעית הגוף שלי היה שבור לחלוטין.
לחלוטין אבל.
כאבי גב בלתי נסבלים, בלילות הראשונים ישנתי בישיבה על הספה עם התינוקת עלי מרוב כאב.
לא יכולתי להתיישר.
לא יכולתי להתמתח.
הגוף כאילו עבר טראומה ממש ממש קשה, דווקא לעומת האפידורל שכאילו הצליח "להחביא" את החוויה מהגוף.
עכשיו אני קצת פוחדת.
מצד אחד, למה לקחת אפידורל, ועוד לידה שלישית בעה"ש, אני כבר מנוסה, אמור להיות יותר מהיר (אמן אמן) למה לעכב, ולשכב, ולקחת סיכון שמשהו לא יתפתח ויזרום כראוי?
מצד שני, למה לסבול?
מה זה משנה אם זה שעה או חמש אם לא מרגישים את החמש?
ומה עם הכאב שאחרי הלידה? זה הכי מפחיד אותי הריסוק הזה של הגוף.
ואם זו רק שעה של כאבי תופת, למה למתוח אותם?
אבל אם לא מרגישים, מה זה חשוב?
אוףףף. אני מודה שאני מבולבלת ומפוחדת.
וגם כבר הרגשתי שסידרתי עם עצמי את מה שהיה חשוב לי לדעת בלידה הקודמת, ועכשיו אין לי צורך להוכיח לעצמי יותר דבר, והנה שוב אני ללא תשובות.
ולמה להתנתק מהתינוק בצורה כל כך קיצונית שניה לפני שהוא נולד? איזה מן דבר זה?
אבל מה זה משנה בעצם? זה כן משנה? אבל למה לסבול כל כך?!
בצער תלדי בנים... :-( :-)
מרגיש לי פתאום לא במקום "להתלונן" על בעיות כאלו, אבל אני מפחדת, תאמת.
סתם ככה, מפחדת מהכאב.
פשוט הוא היה כל כך מוחשי בפעם האחרונה.
באחת בלילה המיילדת שלי נסעה הביתה וביקשה ממני לנוח, כי כל פעם שישבתי או שכבתי הצירים נחלשו.
נשכבתי עם עצמי במיטה, הבית הלך לישון והעברתי צירים על הצד עד ארבע בבוקר.
בארבע ועשרים קמתי כי לא יכולתי לשכב עם הכאב הזה יותר וניגשתי לשירותים לעשות פיפי.
איך שישבתי על האסלה פקע(אבל פקע) שק מי השפיר והמים ירדו בשטף שהביא ציר מהגיהנום.
נכנסתי להיסטריה כי הייתי בלי המיילדת והכאב הימם אותי. ממש ככה.
היא הגיעה תוך 20 דקות, ואחרי 20 נוספות ילדתי.
אבל אני לא שוכחת את הכאב הזה, של המים שירדו.
היום אני כבר לא אבהל כל כך, ונראה לי שאם הייתי צריכה להסתדר לבדי גם הייתי מסתדרת טוב(אין חכמה כבעלת ניסיון :-) ) אבל יש בי רתיעה מהכאב.
אי אפשר הכל יחד?
גם אפידורל וגם בלי?
יש לי עוד הרבה זמן להתכונן...אני מקווה שאני אצליח לעשות הכנה טובה ולא אבנה יותר לחץ סביב הלידה.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 30 אוגוסט 2011, 15:36

אתמול היינו באולטראסאונד לוודא שהכל בסדר אחרי הבדיקה.
הזכרנו לרופא שלא יצא לנו לראות את הפנים שלו עדיין, כי בסקירה הוא לא איפשר כל כך. אז הוא הראה לנו. מה אני אגיד לכן? מה זה הדבר הזה?!?!?!? הוא נראה כמו איזה ענק כושי, עם שפתיים עבות ואף שרואים את המוח דרכו. בעלי ואני הסתכלנו אחד על השני בהבנה.
טוב, הנה נגוזו להן החלומות על ילד עדין ודקיק, ברוך הבא העתק שלישי בסדרה.
אבל מה יש לי להתלונן?
כנראה שמחכה לי עוד ילד עגלגל, בלונדיני שוודי, שנראה כאילו פרסומת למועצת החלב הומצאה עבורו :-)
חשבתי שיהיה לו שיער חום....
בעלי צחק ואמר לי, יש לו זין גדול, את יודעת, נכון?
בררווווווווווווווווווורר. הרג אותי מצחוק :-)

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אמא_לעתיד* » 28 אוגוסט 2011, 14:13

עוד לא מרגישה אותו, דווקא מאוד רוצה

מזדהה, גם אני בהריון, די קרוב אליך, מחר שבוע 17 בעזרת השם.

הריון ראשון, עדיין לא מרגישה אותה ומאוד רוצה, גם כדי לדעת שהכל בסדר.

יהיה קשה לחכות למפגש המחודש רק בשבוע 23 בסקירה המאוחרת...

מזל טוב והרבה אושר.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אמא_בבית* » 27 אוגוסט 2011, 16:24

_מצחיק, איך דואגת לו כבר עכשיו...
אני מרגישה כמו אמא לשלושה ילדים._
את באמת כבר אמא לשלושה, מאוד מרגש להבין את זה פתאום @}
את כותבת מקסים.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אחת* » 27 אוגוסט 2011, 14:27

קוראת אותך ומחייכת, נשמע הריון כייפי, לפעמים לא צריך לשאול ולבדוק כל רגע איך אנחנו מרגישים ומה מצב הדופק שלנו.... פשוט לזרום, ונראה שלמדת לעשות את זה :-)

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 27 אוגוסט 2011, 13:51

הזמן עובר חולף לו והנה שבוע 18. הקטנצ'יק התחיל קצת להפגין נוכחות, לא בהיסטריה. לפני שלושה ימים עשיתי בדיקת מי שפיר. בהתחלה התנגדתי נמרצות ובסוף החלטתי ללכת על זה.
בעלי לא הביע דעה משלו, אמר שמה שאבחר ילך איתי. לא היתה אינדיקציה ספציפית לערוך את הבדיקה ובכל זאת הקולות הסובבים מאוד עודדו. בעיקר אמרו לי "יש לך שני ילדים בריאים בבית" "כל החיים משתנים" ו "אין לך מושג איזה מחיר זה גובה מהמשפחה ומהחיים". אני החלטתי שחס וחלילה אני אעמוד בכזה אתגר, והילדים (אולי בתמימות רבה) ילמדו לחיות עם משהו כזה. אבל אז חשבתי עליו.
ומה אם הוא חס וחלילה חולה באמת במשהו?
איך החיים שלו יראו?
בהתחלה הוא עוד ילד, לא משנה מה יש לילד הוא תמיד חמוד.
אבל הילד הזה גדל, והופך למבוגר ואז מה? מי מטפל בגבר ששוקל 80 קילו? איפה הוא יחיה? ומי יטפל בו כשאני כבר לא אוכל? מה המחיר שהוא יאלץ לשלם?
איפה הוא יגור?
בזה, ידעתי, בכאב הזה אני לא אעמוד.
ועשיתי את הבדיקה.
נראה שהכל בסדר, ברוך השם, עברנו את זה בשלום.
עכשיו מחכים לתוצאות.
הבכור שלי שמע ממני לראשונה שכנראה יהיה לנו תינוקי נוסף... :-)
עכשיו אני כבר יותר מתחברת. נראה לי הוא מתוק כזה, עדין... :-)
בעזרת השם אנחנו כמעט בחצי הדרך.
מצחיק, איך דואגת לו כבר עכשיו...
אני מרגישה כמו אמא לשלושה ילדים.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אינדי_אנית* » 05 אוגוסט 2011, 23:38

כל הריון הוא קצת אחר... גם אצלי היה ככה. שיעבור לך בכיף...

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 05 אוגוסט 2011, 14:40

אז עכשיו שבוע 15.
יש לי בן!
מתוק כזה, ראיתי באולטרסאונד שיש לו אף קטן כזה, קטקט.
עוד לא מרגישה אותו, דווקא מאוד רוצה. מחפשת עדיין את החיבור, לחוש במוחשיות שלו, שיפול כמו שצריך האסימון. מה קרה? כל כך מוזר לי מה עובר עלי? בהריון הראשון, בן, לא הייתי מחוברת. ידעתי שבן כי סתם ככה. בהריון השני הייתי עובר בעצמי מרוב חיבור, הכככל ידעתי והייתי מאוהבת בבת שלי כי ככה הייתי בלי אופציה אחרת. בהריון הזה ידעתי שזה בן כי ידעתי שזו לא בת. מה יש לי עם בנים בנות? למה אני יותר רוצה בנות? הבת שלי ממיסה אותי ....עם הבכור הייתי יותר נוקשה, למה? הוא כזה מדהים, ממש. שניהם ילדים סופר דופר אנרגטיים ובכל זאת ילדים ממש טובים. גם אחים טובים באמת כל הסיבות להיות מאושרת ולהודות למזלי הטוב. אני רוצה להרגיש אותו זז. חייבת להתחיל להכיר אותו. כבר התחלתי לספר לעצמי שהוא עדין וארוך כזה, עם שיער חום...שונה מילדי העגולים והבלונדיניים שכל כך דומים אחד לשני. אולי כי אני רוצה כבר עכשיו לייחד אותו, לראות אותו כאדם אחר העומד בפני עצמו. אופפפפפפפפפפפפפפ, אני אוכלת סרטים. ואני גם עייפה. מאוד מאוד. לא עובר לי.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי אורלי_נ* » 17 יוני 2011, 13:52

הלכתי לעשות אולטרה סאונד. התור שלי היה ב11 בבוקר ובעשר, כשלפני עדיין נסיעה למושב של אימי להשאיר אצלה את הזאטוטים לשעה קלה, נזכרתי שאין לי בכלל הפניה! מה אני חיה בסרט?!
שלחתי את בעלי המתוק לרופא המשפחה שיביא לי הפניה והוא חזר עם הפניה לבדיקה אבדומנאלית. נראה לך יא גנוב?! שבוע 7-8 עושים וגינאלי-תחזור לרופא. גם ככה ברור לי שאני מאחרת.
הוא הסתכל עלי במבט של בתול בן 17, "אה...כן? את בטוחה?" כן, הייתי בטוחה.
בסוף נפגשנו במכון עם טופס לבדיקה וגינלית של אגן קטן לשלילת ממצא חריג. תאמינו לי רופא הזוי לחלוטין. הסבר קצר לטכנאית גרם לה לצחקק ולבקש ממני לגשת לרופא הנשים שלי לאחר הבדיקה ובמילים אחרות "תתאפסי על עצמך".
אני עם רגליים מפוסקות, ובעלי כמו אוהד מתלהב של הפועל לא מפסיק לומר "תאומים, אני בטוח. זה שניים. תזכרו, אני אמרתי תאומים". טוב ממי, די. שמענו, הבנו, נזכור. אני רוצה לראות רק דופק אחד חמוד ותקין. רק לדעת שהכל אמיתי והכל בסדר וזהו.
הטכנאית עם המטמר והוא "שניים, תיכף תראו.." יו, בחיי שנסחף.
בבדיקה הכל תקין. שק הריון, גופיף צהוב ודופק אחד ברור ונפלא. אני בהריון!!!
אני באמת בהריון.
לא מספיק ההקאות, השילשולים, כאבי הראש, העייפות- כל זה לא שווה כלום בלי אולטרה סאונד?
גרוע. גרוע. אני לא מבסוטית מעצמי אבל אני אעבוד על זה.
מה קרה לחיבור הנפלא שהיה לי בהריון הקודם?
מתי הפסקתי לסמוך על עצמי?
טוב. הגעתי לאמא שלי הביתה, ומיד ביקשתי ארוחת בוקר. פתאום יש עוד ילד שעדיין לא אכל היום כלום וכבר כמעט צהריים!
איזו פולניה!
כל כך מצחיק, לא משנה אם הוא בחוץ או בפנים, אני צריכה להאכיל אותו, לא?
בעלי ד"א, לא הוציא מילה יותר בנושא הזה של שניים וזה..העדיף להעביר אותה נראה לי, אז בשביל מה להזכיר לו?

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 10 יוני 2011, 16:44

איזה קטע זה נכון?
שבוע שישי, שבוע שביעי..אצלי ההרגשה היא כאילו מישהו עומד לגלות לי את האמת בכל רגע ואני סתם חיה בסרט.
אבל למה?
זה הריון שלישי, כאבי הראש לא יכולים להיות יותר אמיתיים מזה, העייפות, הבחילות(הקלות לשמחתי), פתאום בא לי לאכול, כמו בראשון.
בעלי וחמי החליטו שיש לי תאומים. איזה מצחיק זה הא?
בליבי פנימה בא לי שיהיו תאומים, לא נראה לי שארצה לעבור עוד הריון אחרי זה, כמובן ואמן במידה שהכל באמת יהיה בסדר גמור.
עוד לא עשיתי אולטרה סאונד, אבל קבעתי תור.
אני מניחה שכשאראה פעימות קטנות על המסך האפור יפול לי האסימון.
פתאום לא בא לי לקרוא סיפורים על הריונות פחות מוצלחים, האמונות הטפלות חוזרות, כל מה שגיחכתי עליו בין הריונות חוזר ומשאיר אותי נבוכה.
למה זה קורה לנו?
קראתי פה בלוג של מיילדת ועם כל סיפור שלה שיניתי את דעתי על הריונות לידות והעולם באופן כללי.
החלטתי הפעם להוריד הילוך. לתת לעצמי להיות אישה בהריון, יהיה מה שיהיה.
מעולם לא התפנקתי על בעלי או על מישהו, לא עצרתי, לא הפסקתי לעבוד עד לשניה האחרונה.
הפעם זה לא יקרה.
טוב שבגיל 33 נופל לי האסימון שמותר לי להיות אישה, ולהיעזר.
כואב לי בבטן.
הרחם כואב, ונפוח. מאוד מוזר, זה נראה כאילו אני בחודש רביעי, עם בטן קטנה כזו בולטת. מישהי אמרה לי פעם שעם כל הריון הבטן יוצאת מוקדם יותר. אבל אין מה שיצא, פשוט הכל ממש נפוח ואני בחורה רזה.
אני צריכה להכניס את הבטן, שלא ישאלו שאלות וזה כואב לי וקשה ולא נוח.
הכי טוב ללבוש רחב מאוד.
אני לא בטוחה שארצה לדעת אם זה בן או בת. בעצם נראה לי שכן. אבל לא בטוח. האם אני מסוגלת להחזיק הריון שלם בלי לדעת למה לצפות? יש בזה משהו נחמד כזה, לא? ואם אני לא ארצה לדעת, במהלך הבדיקות לא יעשה הרופא הזה או האחר טעות קטנטונת ויספר לי בלי לשים לב?
היום סידרתי את הצעצועים של הילדים. יש עדיין צעצועי תינוקות בין הדברים-נשכנים ורעשנים וכאלו שהחלטתי להעלות לארון. שישאר משהו לקטן, לא?
אני כזו חצויה, זה גומר אותי. מצד אחד,הכחשה, מצד שני כבר אופה. בחיי שאני מוזרה.
אולי ככה אני מעכלת, לאט לאט. ואולי אני סתם מלאה בהגנות עצמיות. כן, יכול להיות בעצם.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי שליש_ראשון* » 09 יוני 2011, 20:27

אני בשבוע 6, הריון שני ואני פה, קוראת אותך.

בלוג אני סובלת בהריון

על ידי פלונית_לרגע_קט* » 09 יוני 2011, 15:02

אני לא יודעת למה זה השם שבחרתי לדף.
כנראה בגלל שאני באמת פשוט מוזרה. מה אני אגיד, פתאום אני בהריון. זה לא שלא רציתי, רציתי וגם פעלנו לשם כך, אבל לא חשבנו שזה יצליח כל כך מהר.החודש שעבר היה כל כך עמוס, שבמועד הביוץ פחות או יותר, קיימנו יחסים רק פעם אחת. אחת. הייתי בטוחה שננסה שוב בחודש הבא, או עוד חודשיים, כשהלחץ הכללי מסביב יפחת ופתאום מאחר לי המחזור, ופתאום הבדיקה מראה חיובי!
הזוי. וגם כולם יודעים.
ההורים שלי ושלו, החברות, יתר המשפחה, בעבודה, מה נסגר?
והכל כזה באדישות מוזרה, אני לא קולטת שאני בהריון. שבוע שביעי עכשיו, ואני צריכה ללכת לעשות אולטרה סאונד ראשון, לראות שהכל תקין ואני בעצמי לא ממש מאמינה שאני בהריון. מדברים על זה חופשי, ואני לא קולטת. מה עובר עלי? עברו לי מחשבות ממש ממש מוזרות בראש, כמו טוב, אם זה לא ילך אז מכפת לי שכולם יודעים? אז יידעו שזה נגמר, מה הביג דיל? כאילו נראה לי שזה לא הולך להחזיק. איזה קטע, לכתוב את זה פתאום עשה לי רע, כאילו אסור להגיד כאלו דברים. איזו ניאנדרטלית אני נהיית כשזה מגיע לילדים..:-)
בבית יש לי שניים, שיהיו בריאים. בן 4 ובת שנה וחצי מזה חמודים. בחינוך ביתי, עד שנחליט אחרת. הראשון נולד בבי"ח, השנייה בבית. בעלי כבר שאל "ומה הפעם?"
מאיפה אני יודעת?
עם השנייה הכל היה ברור, היא שידרה לי על גל שמיימי ניסתר, נשבעת לכם, תצחקו, תגידו פסיכית, אין לי בעיה הכל תופס. איתה ידעתי כל שנייה מה קורה ושהכל מושלם וה@#@ הקטנה לא עשתה לי 9 חודשים קלים, שלא תיטעו, אבל נפשי הייתה כמו הכינרת ב8 בבוקר.
למה מוזר לי?
כואב לי הראש פצצות, אני קצת מרחפת כמו בתוך חלום, העייפות המוכרת של ההתחלה לא פוסחת עלי ובכל זאת משהו בי מוזר.
זהו, מוזר.
בגלל זה, בגלל שאני לא מצליחה להסביר לעצמי בדיוק, כתבתי שאני מוזרה.
לבינתיים.

חזרה למעלה