על ידי שיבולת* » 13 אוגוסט 2006, 10:29
מגיעה ההנקה הראשונה בבית. מתארגנת בעזרת א':
כרית הנקה, כוס מים, עוד כרית מאחור, קונכיות סיליקון שצריך להרתיח אותן קודם. ולא לשכוח להחזיק את הראש של פיסטוקית...
הקונכיות סיליקון, התגלו כפטמות סיליקון.
התעלומה מהן קונכיות, מה ההבדל בינן לבין פטמות ואיפה לעזאזל אפשר למצוא אותן תיפתר רק בשלב הרבה יותר מאוחר.
בשלב זה אני שמה על הפטמה שלי את פטמת הסיליקון. פיסטוקית נצמדת ויונקת מצויין!
היא כל כך קטנה וכרגע הכי חשוב שתאכל. אני בטוחה בשלב זה שזה עניין של יום-יומיים עד שתוכל לינוק עצמאית.
בכל הנקה שאני והיא לא עייפות מדי, אני מנסה להציע לה את הדבר האמיתי, ללא תיווך. קוטן בוטן שלי מתעצבנת (אני שמחה, יש לה "אופי"...) ואני בינתיים מוותרת לה.השד שלי בשלב זה, גדול כמעט פי שניים מהראש של הקטנה. והפה שלה קטן קטן. אם הייתי מסתכלת על המצב מלמעלה, לא נראה כאילו הבלון הענק הזה, הוא האיבר המתאים להזנת הבובה הקטנה והעדינה הזו. אבל היא יונקת בשקיקה עם פטמת הסיליקון ובינתים זו נחמה פורתא.
כלל שאני קובעת לעצמי כבר משלב זה: כדי שהנקה ואוכל לא יסווגו אצלה כמשהו קשה ומעצבן (אמא שלי: איזה שטויות), אני לא מפסיקה לנסות להניק אותה ישירות מהשד ברגע שהיא מתעצבנת.
כמו שכבר כתבתי, היא צריכה לאכול לפחות כל 3 שעות.
20 דקות בערך לוקח לי בהתחלה להתכונן להנקה: ללכת לשירותים, להביא מים, לסדר כריות, מאוורר/ מזגן, להתיישב, לקבל את קטינא, למצוא לנו תנוחה...
היניקה עצמה לוקחת לפחות 40 דקות. בהתחלה אני עוד נעה בין אסכולות שונות (כמה להניק מכל צד). די מהר אני מחליטה לתת לה לרוקן צד אחד ואז לעבור לצד שני, כמה שהיא רוצה (והיא רוצה ולרוב מרוקנת את שניהם). בד"כ היא עושה קקי במהלך כל יניקה, אז צריך גם להחליף לה.
כל עניין ההנקה לוקח לי בערך שעה וחצי שעתיים בימים הראשונים.
שלוש שעות מתחילת ההנקה אני כבר צריכה להניק אותה שוב.
בימים הראשונים, לא הוצאתי לה אוויר, היא לא דרשה את זה ואני אמא מתחילה, לא ידעתי עד כמה זה חשוב ובכלל איך עושים את זה. לפעמים היא הוציאה לבד ולפעמים לא. היא נרדמה במהלך ההנקה אבל לאחר מכן התעוררה, ונרדמה מעצמה אחרי שהחלפנו לה... לא הייתה צריכה עד כמה שאני זוכרת עזרה בהירדמות.
בכל אופן, לפי חשבון פשוט, נשארה לי הפסקה של בין שעה וחצי לשעה נטו, בין הנקה להנקה. בהתחלה לא הייתי בטוחה ומניתי את הזמן מתום ההנקה, או מאמצע ההנקה. בנוסף לאחר הלידה (עד עכשיו, חודשיים אחרי) איך לומר, איבדתי חלק מהיכולות האינטלקטואליות שלי ולא יכולתי לזכור בשום פנים ואופן מתי היא אכלה. בשעה - שעה וחצי הזו, הייתי צריכה לדאוג לעצמי: לאכול, לישון, להתקלח.
מזל שבמקום בדכאון לאחר לידה, הייתי בהיי לאחר לידה, וכך איכשהו שרדתי את הימים הראשונים. לדעתי במשך 10 ימים לא ישנתי יותר מחצי שעה רצוף. בחיי שזה לא נורמלי.
כל פעם שהקטנה בכתה, חשבתי שהיא רעבה (כאמור, להירדם היא נרדמה לבד) וכך כל היום ובעיקר הלילה היה הנקה אחת גדולה. ובכי שחלקו כנראה היה מבטן מלאה
חוצמזה, היא אהבה לישון והייתי צריכה להעיר אותה לאכול. דבר שלפעמים לקח לי שעה!!! ואז היא הייתה אוכלת רק לאחר נגיד 5 שעות, אני לא ישנתי וגם היו לי רגשות אשם שאני אמא מזניחה והיא אפפעם לא תגדל.
בשבוע הראשון, עוד לא ממש התארגנתי, מבחינת הזמנים וכו'. היא עלתה רק 170 גרם. אמרתי לאחות בקיבוץ שאני קצת "מחפפת". היא אמרה לי שלדעתה, אם אני רוצה שהיא תגיע מהר ל-3 ק"ג לא כדאי, אבל ההחלטה בסופו של דבר שלי. האחות הזאת, נקרא לה אביגיל, יש לה ניסיון של 20 שנה והיא מקצועית לאללה, והניקה בעצמה עד אחרי גיל שנה את הבן הקטן שלה. היא תמיד מציעה לי דרכי פעולה, ואומרת בסופו של דבר את האמא ואת מחליטה. מהתחלה, בעצם עוד ממעקב ההריון, היא נתנה לי המון בטחון ופידבקים חיוביים, כמה אני רגועה ובשלה, בקיצור, מה שאמא טריה צריכה.
בשלב זה התארגנתי קצת יותר מבחינת שעות הנקה ושינה ואכן בגיל 3 שבועות פיצית הגיעה למשקל הנכסף והמכובד של 3 ק"ג!
מגיעה ההנקה הראשונה בבית. מתארגנת בעזרת א':
כרית הנקה, כוס מים, עוד כרית מאחור, קונכיות סיליקון שצריך להרתיח אותן קודם. ולא לשכוח להחזיק את הראש של פיסטוקית...
הקונכיות סיליקון, התגלו כפטמות סיליקון.
התעלומה מהן קונכיות, מה ההבדל בינן לבין פטמות ואיפה לעזאזל אפשר למצוא אותן תיפתר רק בשלב הרבה יותר מאוחר.
בשלב זה אני שמה על הפטמה שלי את פטמת הסיליקון. פיסטוקית נצמדת ויונקת מצויין!
היא כל כך קטנה וכרגע הכי חשוב שתאכל. אני בטוחה בשלב זה שזה עניין של יום-יומיים עד שתוכל לינוק עצמאית.
בכל הנקה שאני והיא לא עייפות מדי, אני מנסה להציע לה את הדבר האמיתי, ללא תיווך. קוטן בוטן שלי מתעצבנת (אני שמחה, יש לה "אופי"...) ואני בינתיים מוותרת לה.השד שלי בשלב זה, גדול כמעט פי שניים מהראש של הקטנה. והפה שלה קטן קטן. אם הייתי מסתכלת על המצב מלמעלה, לא נראה כאילו הבלון הענק הזה, הוא האיבר המתאים להזנת הבובה הקטנה והעדינה הזו. אבל היא יונקת בשקיקה עם פטמת הסיליקון ובינתים זו נחמה פורתא.
כלל שאני קובעת לעצמי כבר משלב זה: כדי שהנקה ואוכל לא יסווגו אצלה כמשהו קשה ומעצבן (אמא שלי: איזה שטויות), אני לא מפסיקה לנסות להניק אותה ישירות מהשד ברגע שהיא מתעצבנת.
כמו שכבר כתבתי, היא צריכה לאכול לפחות כל 3 שעות.
20 דקות בערך לוקח לי בהתחלה להתכונן להנקה: ללכת לשירותים, להביא מים, לסדר כריות, מאוורר/ מזגן, להתיישב, לקבל את קטינא, למצוא לנו תנוחה...
היניקה עצמה לוקחת לפחות 40 דקות. בהתחלה אני עוד נעה בין אסכולות שונות (כמה להניק מכל צד). די מהר אני מחליטה לתת לה לרוקן צד אחד ואז לעבור לצד שני, כמה שהיא רוצה (והיא רוצה ולרוב מרוקנת את שניהם). בד"כ היא עושה קקי במהלך כל יניקה, אז צריך גם להחליף לה.
כל עניין ההנקה לוקח לי בערך שעה וחצי שעתיים בימים הראשונים.
שלוש שעות מתחילת ההנקה אני כבר צריכה להניק אותה שוב.
בימים הראשונים, לא הוצאתי לה אוויר, היא לא דרשה את זה ואני אמא מתחילה, לא ידעתי עד כמה זה חשוב ובכלל איך עושים את זה. לפעמים היא הוציאה לבד ולפעמים לא. היא נרדמה במהלך ההנקה אבל לאחר מכן התעוררה, ונרדמה מעצמה אחרי שהחלפנו לה... לא הייתה צריכה עד כמה שאני זוכרת עזרה בהירדמות.
בכל אופן, לפי חשבון פשוט, נשארה לי הפסקה של בין שעה וחצי לשעה נטו, בין הנקה להנקה. בהתחלה לא הייתי בטוחה ומניתי את הזמן מתום ההנקה, או מאמצע ההנקה. בנוסף לאחר הלידה (עד עכשיו, חודשיים אחרי) איך לומר, איבדתי חלק מהיכולות האינטלקטואליות שלי ולא יכולתי לזכור בשום פנים ואופן מתי היא אכלה. בשעה - שעה וחצי הזו, הייתי צריכה לדאוג לעצמי: לאכול, לישון, להתקלח.
מזל שבמקום בדכאון לאחר לידה, הייתי בהיי לאחר לידה, וכך איכשהו שרדתי את הימים הראשונים. לדעתי במשך 10 ימים לא ישנתי יותר מחצי שעה רצוף. בחיי שזה לא נורמלי.
כל פעם שהקטנה בכתה, חשבתי שהיא רעבה (כאמור, להירדם היא נרדמה לבד) וכך כל היום ובעיקר הלילה היה הנקה אחת גדולה. ובכי שחלקו כנראה היה מבטן מלאה
חוצמזה, היא אהבה לישון והייתי צריכה להעיר אותה לאכול. דבר שלפעמים לקח לי שעה!!! ואז היא הייתה אוכלת רק לאחר נגיד 5 שעות, אני לא ישנתי וגם היו לי רגשות אשם שאני אמא מזניחה והיא אפפעם לא תגדל.
בשבוע הראשון, עוד לא ממש התארגנתי, מבחינת הזמנים וכו'. היא עלתה רק 170 גרם. אמרתי לאחות בקיבוץ שאני קצת "מחפפת". היא אמרה לי שלדעתה, אם אני רוצה שהיא תגיע מהר ל-3 ק"ג לא כדאי, אבל ההחלטה בסופו של דבר שלי. האחות הזאת, נקרא לה אביגיל, יש לה ניסיון של 20 שנה והיא מקצועית לאללה, והניקה בעצמה עד אחרי גיל שנה את הבן הקטן שלה. היא תמיד מציעה לי דרכי פעולה, ואומרת בסופו של דבר את האמא ואת מחליטה. מהתחלה, בעצם עוד ממעקב ההריון, היא נתנה לי המון בטחון ופידבקים חיוביים, כמה אני רגועה ובשלה, בקיצור, מה שאמא טריה צריכה.
בשלב זה התארגנתי קצת יותר מבחינת שעות הנקה ושינה ואכן בגיל 3 שבועות פיצית הגיעה למשקל הנכסף והמכובד של 3 ק"ג!