על ידי חופש* » 06 מרץ 2006, 09:12
אתמול כבר עבר!
ניסיתי להראות כלפי חוץ שהכל בסדר ותחת שליטה, כנראה שהקטנה שלי קוראת אותי מתחת לפני השטח...
זה התחיל כשרציתי להתארגן ולצאת מהבית, (אני ניסיתי לעשות את כל ההתארגנויות מהר כדי שלא אחשוב יותר מדי על המהלכים ואתחרט) והקטנה שלי החליטה להאט לי את הקצב על ידי בכי לציצי... משהצלחנו לצאת היא לא הפסיקה לצרוח בעגלה שהיא רוצה על הידיים (והיא אוהבת לנסוע בעגלה, במיוחד מאז שעברנו לעיר). היא כבר כבדה לי, זה נכון שהיא הרבה על הידיים, אבל לא לטיולים ארוכים. אח"כ כשהיא כבר הסכימה לשבת בעגלה ואפילו היה נראה שהיא נהנת מזה, החלטתי ללכת בידיוק בצד המדרכה שהרסו ובונים שם הכל מחדש. לא רק שבקושי הצלחתי להזיז את העגלה, כי כל רגע היא נתקעה ונכנסה לבורות פתוחים, בסוף הגעתי לשביל צר ומגודר משני צדדיו שכמעט שהעגלה לא עברה בו, עד שברגע שהרגשתי שאני עלולה להתחיל להלחץ, נחלץ לעזרתי עובר אורח ועזר לי להרים את העגלה עד לסוף השביל.
ההדרך ארכה מאט יותר מהרגיל
, אבל בשורה התחתונה ע ש י ת י א ת ז ה ! ! ! יצאתי מהבית לבד, כשבן זוגי לא היה.
היו רגעים אצל סבתא שלי שחשבתי שאולי בעצם "כדאי" שאתחיל להלחץ, המחשבות הללו לא מרפות הן תמיד שם, כאילו המוח לא שוכח.. הוא לא מתפתה להאמין לפרץ הביטחון הפתאומי שתקף אותי, הוא שם כדי להזכיר בכל רגע שהפחד והחרדה קיימים כל הזמן, ושלא אנסה לעבוד על עצמי. או אולי שלא אהנה יותר מדי מהרגע הרגוע...
ואז יזמתי שנצא שלושתנו לסיבוב... אז זהו, שבאותו רגע שהצעתי הרגשתי סופר בטוחה שאני יכולה לעשות את זה.
ייצאנו והיה אויר קריר ונעים, וברגע מסויים של המתנה לרמזור, וסבתא שלי שמדברת איתי, והקטנה שקצת מתלוננת על העצירה הפתאומית... הרגשתי סחרחורת קשה.
אני לא בטוחה שהסחרחורת נבעה מהתקף חרדה כיוון שאני סובלת מורטיגו מסיבות שונות, אבל החרדה שלי היא מלהרגיש לא טוב, והיא מתממשת!
במצב הזה ישנן שתי אפשרויות: האחת להלחץ נורא ולהרגיש מרגע לרגע יותר ויותר גרוע, והשניה לחכות כמה רגעים (אפילו בלי לעצור את העולם) והורטיגו עובר.
לשמחתי בחרתי באפשרות השניה כי לא רציתי להלחיץ את סבתא שלי. שמחתי כשסבתא רצתה לחזור מהר יחסית כי היה לה קר [-:
ואז כשחזרנו הקטני שלי הלכה לישון והיה שקט ורגוע עם סבתא, שתינו ואכלנו ושוחחנו המון, ובערך ב20:15 האיש הגיע, הקטנה התעוררה כבר, נשארנו עוד שעתים עם סבתא ונסענו כולנו יחד הבייתה.
שמחה שהיום הזה עבר
אתמול כבר עבר!
ניסיתי להראות כלפי חוץ שהכל בסדר ותחת שליטה, כנראה שהקטנה שלי קוראת אותי מתחת לפני השטח...
זה התחיל כשרציתי להתארגן ולצאת מהבית, (אני ניסיתי לעשות את כל ההתארגנויות מהר כדי שלא אחשוב יותר מדי על המהלכים ואתחרט) והקטנה שלי החליטה להאט לי את הקצב על ידי בכי לציצי... משהצלחנו לצאת היא לא הפסיקה לצרוח בעגלה שהיא רוצה על הידיים (והיא אוהבת לנסוע בעגלה, במיוחד מאז שעברנו לעיר). היא כבר כבדה לי, זה נכון שהיא הרבה על הידיים, אבל לא לטיולים ארוכים. אח"כ כשהיא כבר הסכימה לשבת בעגלה ואפילו היה נראה שהיא נהנת מזה, החלטתי ללכת בידיוק בצד המדרכה שהרסו ובונים שם הכל מחדש. לא רק שבקושי הצלחתי להזיז את העגלה, כי כל רגע היא נתקעה ונכנסה לבורות פתוחים, בסוף הגעתי לשביל צר ומגודר משני צדדיו שכמעט שהעגלה לא עברה בו, עד שברגע שהרגשתי שאני עלולה להתחיל להלחץ, נחלץ לעזרתי עובר אורח ועזר לי להרים את העגלה עד לסוף השביל.
ההדרך ארכה מאט יותר מהרגיל
, אבל בשורה התחתונה ע ש י ת י א ת ז ה ! ! ! יצאתי מהבית לבד, כשבן זוגי לא היה.
היו רגעים אצל סבתא שלי שחשבתי שאולי בעצם "כדאי" שאתחיל להלחץ, המחשבות הללו לא מרפות הן תמיד שם, כאילו המוח לא שוכח.. הוא לא מתפתה להאמין לפרץ הביטחון הפתאומי שתקף אותי, הוא שם כדי להזכיר בכל רגע שהפחד והחרדה קיימים כל הזמן, ושלא אנסה לעבוד על עצמי. או אולי שלא אהנה יותר מדי מהרגע הרגוע...
ואז יזמתי שנצא שלושתנו לסיבוב... אז זהו, שבאותו רגע שהצעתי הרגשתי סופר בטוחה שאני יכולה לעשות את זה.
ייצאנו והיה אויר קריר ונעים, וברגע מסויים של המתנה לרמזור, וסבתא שלי שמדברת איתי, והקטנה שקצת מתלוננת על העצירה הפתאומית... הרגשתי סחרחורת קשה.
אני לא בטוחה שהסחרחורת נבעה מהתקף חרדה כיוון שאני סובלת מורטיגו מסיבות שונות, אבל החרדה שלי היא מלהרגיש לא טוב, והיא מתממשת!
במצב הזה ישנן שתי אפשרויות: האחת להלחץ נורא ולהרגיש מרגע לרגע יותר ויותר גרוע, והשניה לחכות כמה רגעים (אפילו בלי לעצור את העולם) והורטיגו עובר.
לשמחתי בחרתי באפשרות השניה כי לא רציתי להלחיץ את סבתא שלי. שמחתי כשסבתא רצתה לחזור מהר יחסית כי היה לה קר [-:
ואז כשחזרנו הקטני שלי הלכה לישון והיה שקט ורגוע עם סבתא, שתינו ואכלנו ושוחחנו המון, ובערך ב20:15 האיש הגיע, הקטנה התעוררה כבר, נשארנו עוד שעתים עם סבתא ונסענו כולנו יחד הבייתה.
שמחה שהיום הזה עבר