בשמת פירוק א

שליחת תגובה

גילוי התפקיד הספציפי שמקנה לך שמחה ולעולם ברכה, הוא חלק מהתפקיד עצמו.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בשמת פירוק א

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 28 ספטמבר 2008, 21:07

(-:
תודה ושנה טובה {@

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 28 ספטמבר 2008, 17:14

איך שהוא פונה לבני אדם! לא ידעתי שזה בכלל אפשרי

איך נעים לשמוע דרך מילים כתובות חיוך של עונג והתפעמות של אמא מהילד שלה.
כמה כיף לראות אותם הופכים למבוגרים. יש אנשים שזה מצער אותם ושכמהים להישארות הילדים קטנים. אני ההפך, מכורה לעצם ההתפתחות והשינוי, וכמוך, זה גורם לי לפעור פה מרוב התרגשות.
שתהיה לכם שנה טובה

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 27 ספטמבר 2008, 10:48

יודעת. התכוונתי לדוקטורט שלו...
D-:
המממ. הגאונות שלו היא בתקשורת בין-אישית. הכישורים הדיפלומטיים והרגישות האישית והחברתית שהוא הפגין למשל בפארק הירדן האחרון השאירו אותי נדהמת. כולו בן 6 ובגודל פיזי של בן 4-5.
התחלתי לשים לב לזה כשרשמתי את "המלים הראשונות" שלו: קלטתי שאוצר המלים שלו היה מורכב מאחוז גבוה של שמות פרטיים. והדרך המיוחדת שבה הוא אמר את השמות! איך שהוא פונה לבני אדם! לא ידעתי שזה בכלל אפשרי.

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 27 ספטמבר 2008, 09:03

הדוקטוראט נגמר לפני שהוא נולד, המחקר המוצע כאן הוא פוסט פוסט

יודעת. התכוונתי לדוקטורט שלו...

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 27 ספטמבר 2008, 00:55

הדוקטורט כבר גמור או שנותרו כמה שיפצורים אחרונים בטרם הגשה?
הדוקטוראט נגמר לפני שהוא נולד, המחקר המוצע כאן הוא פוסט פוסט (-:

בשמת פירוק א

על ידי לואיזה* » 26 ספטמבר 2008, 23:21

אצלנו בכל מקום שבו מנורת תקרה יש גם מאוורר תקרה
ואכן אצלנו המלה השניה היתה "ארר" - והתייחסה למאוורר. הראשונה, אגב, היתה "הרה" והתייחסה לפרה.

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 26 ספטמבר 2008, 23:15

שלי אמר באותו יום: מלה ראשונה פיפי, מלה שניה אבא. בגיל חמישה חודשים ושלושה שבועות

יואו... זה כמעט מפחיד מרוב שזה מוקדם... הדוקטורט כבר גמור או שנותרו כמה שיפצורים אחרונים בטרם הגשה?

אני צריכה לעשות מחקר שיוכיח את זה
הנה, אני משתתפת במחקר. הילד שלנו גדל בבית ונמצא זמן שווה לגמרי עם כל אחד מההורים. באותו שבוע הוא אמר אבא וגם אמא. התיאוריה הוכחה. אבל האמת היא שזה מעורר מחשבה ונשמע נכון מאוד. וגם הדוגמה עם האור נכונה אבל בלי הפרשנות. זה לא ההורים שמסבים את תשומת הלב לאור זה הילד עצמו. כל הדלקת אור הוא מרים את הראש למעלה ומקבל פידבק מילולי. אנחנו הצלחנו לבלבל אותו. אצלנו בכל מקום שבו מנורת תקרה יש גם מאוורר תקרה וכל הדלקת אור הוא מרים ראש ומצביע ואנחנו עונים מה שבא לנו באותו רגע מאוורר/אור. הוא לא יודע לומר אף אחד מהם...

בשמת פירוק א

על ידי אמא* » 26 ספטמבר 2008, 23:06

מעניין מה משותף להורים שלהם, שכל כך עסוקים ב אור במקום ב בני אדם
D-:

זאת שאלה שאפילו אנתרופולוגים בעלי ידע אדיר לא יצליחו לענות עליה.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 26 ספטמבר 2008, 21:54

D-:
כן, שכחתי לדייק ולומר: מעניין מה משותף להורים שלהם, שכל כך עסוקים ב אור במקום ב בני אדם.
קפיש? (-:

בשמת פירוק א

על ידי אמא* » 26 ספטמבר 2008, 20:52

ויש ילדים שבכלל אומרים "אור" בתור מלה ראשונה. מעניין מה משותף להם

הצחקת אותי, זה פשוט לגמרי, על אותו משקל של: "הנה אבא!", "אבא בא!", "איפה אבא?"

זה הדבר הראשון שמסיבים אליו את תשומת הלב של הילד כשאפשר להחזיק אותו על המותניים בצורת ישיבה, מצביעים למעלה ואומרים "הנה אור" מכבים "איפה אור?" מדליקים "הנה אור" וכו' עד שלילד נמאס והוא מבין שכדי להשתיק את הטמטמת הזאת כל מה שהוא צריך לומר זה "אור".

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 26 ספטמבר 2008, 20:46

אבא שלו טען שהוא הילד הראשון שהוא מכיר שלמד להגיד פיפי וקקי כמילים ראשונות לפני שהוא אומר כמו שצריך אבא. זו די מכה לכל האבאים וגם לכל הבלשנים שטענו שאבא היא המילה הכי קלה. הכי קל זה מה שהכי שומעים, כנראה.
(-:
שלי אמר באותו יום: מלה ראשונה פיפי, מלה שניה אבא. בגיל חמישה חודשים ושלושה שבועות (-:

הכי קל זה מה שהכי שומעים
זה מדוייק עוד יותר ממה שאת חושבת: למה כל התינוקות אומרים "אבא" לפני שהם אומרים "אמא"?
כי הם עם אמא.
ואמא אומרת הכי הרבה "הנה אבא!", "אבא בא!", "איפה אבא?"
הם לא גדלים עם אבא, שאומר "הנה אמא!", "אמא באה", "איפה אמא?"
ויש ילדים שבכלל אומרים "אור" בתור מלה ראשונה. מעניין מה משותף להם.
אני צריכה לעשות מחקר שיוכיח את זה (-:

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 26 ספטמבר 2008, 20:38

לתרומות כדאי לפנות ל"כח לתת". נדמה לי שמגיעים אליהם נזקקים שמחוברים ללשכות הרווחה או משהו כזה שמעיד על צורך... הם גם באים לקחת ממך.

עדכון פשפושים ובלי חיתולים - הגוזל סידר לעצמו מתנה לכבוד גיל שנה והתחיל בדיוק להגיד "פיפי" "קקי" לפני שיש לו. זו המוסיקה הכי יפה ששמעתי בזמן האחרון... מקווה שמוצרט לא נעלב...
אבא שלו טען שהוא הילד הראשון שהוא מכיר שלמד להגיד פיפי וקקי כמילים ראשונות לפני שהוא אומר כמו שצריך אבא. זו די מכה לכל האבאים וגם לכל הבלשנים שטענו שאבא היא המילה הכי קלה. הכי קל זה מה שהכי שומעים, כנראה.
שנה טובה

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 09 ספטמבר 2008, 14:47

זה ממש ענה לי על כל ההתחבטויות שאני עוברת בימים האחרונים עם בן ה-8 חודשים שלי. בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע!
(-:
אני שמחה {@


אז היא אמרה לה אולי הם בגילנו אבל אני לא בגילם
D-:

בשמת פירוק א

על ידי אילה_א* » 09 ספטמבר 2008, 01:28

אתם ידעתם שאנשים אחרים שהיו פעם בגילנו, גדלו בדיוק באותו קצב כמונו והם גם היום בגילנו?
חנה לסלאו אמרה פעם שהיא באה למסיבה ואמרה לחברה שלה יאלה בואי נלך כולם פה זקנים
החברה ענתה לה אבל הם בגילנו
אז היא אמרה לה אולי הם בגילנו אבל אני לא בגילם

בשמת פירוק א

על ידי שולה_חתולה* » 08 ספטמבר 2008, 23:22

בשמת,
רציתי להודות לך על משהו שכתבת מזמן, ושקראתי אתמול, ב{{}}מעבר מבלי חיתולים לגמילה:
_כעיקרון, אם אנחנו לחוצות, לוקחות אלף פעם ולרוב מפספסות (אנחנו לוקחות כי אנחנו פוחדות שנפספס והם יעשו פיפי במכנסיים, לא בגלל שאנחנו באמת יודעות או מרגישות שהם צריכים, או בגלל שהם ביקשו) - זה מזמין שביתות ובעיות. אצל ההודים והסינים זה עובד כי הם פשוט עושים את זה. פשוט. בלי לעשות עניין. הם קולטים, ואז לוקחים. לפעמים הם לא קולטים ואז יש פיספוס, אבל הם לא לוקחים סתם. לכן הילדים שלהם משתפים פעולה.

אז אם כבר יש אצלך בעיה, אז אני מציעה להפסיק לדבר.
אם זה בן, אז על אחת כמה וכמה.
שנית, להפסיק לקחת אותו כשאת מפחדת.
לקחת אך ורק בשני מקרים: כשהוא מבקש, או כשיש לך אינטואיציה פנימית חזקה שהוא צריך.
כשאת מפספסת (צפי לפיספוסים בגאווה ובציפיה - הם השיעור שלך, להפסיק לפחד), תתנצלי. "אוי, סליחה, היית צריך פיפי ואני לא הבנתי אותך!" לא לעשות עניין, אבל שיהיה ברור: את מבינה שהיה מסר, ואת לא קלטת. המסר אולי היה על-חושי, אבל לא קלטת - עובדה, לא?
התנצלת? הוא מבין אותך. הוא מבין שרצית, אבל פשוט לא הבנת אותו. רצית לשתף פעולה. ניסית להקשיב. במקום להיות ה"דוחפת" (נודניק) את לוקחת צעד אחורה ומחכה "להקשיב". וכשהוא יאמין לך שאת באמת הורדת לחץ ואת מקשיבה לו - הוא ידאג להגיד לך ככה שתביני.
תנסי.
במידה ובכמות שמתאימה לך.
ואם להוריד לחץ פירושו להלביש חיתול - לא לפחד גם מזה. יותר חשוב להוריד לחץ מאשר להתעקש להפוך לקדושה מעונה (אם זה מציק לך, אז זה מציק לך. זכותך, וככה את, וגם לכוחות שלך יש גבול. תכירי בו). _

זה ממש ענה לי על כל ההתחבטויות שאני עוברת בימים האחרונים עם בן ה-8 חודשים שלי. בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע! @}

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 06 ספטמבר 2008, 06:44

שלום ריקי, העצה היחידה שאני מכירה היא לכוון אותו בעדינות וברגישות לעשות את זה בפרטיות, כי זה משהו פרטי. אין בעיה באוננות, רק בפומביות {@

בשמת פירוק א

על ידי ריקי* » 06 ספטמבר 2008, 00:39

שלום בשמת
שאלתי את אורנה ואשמח גם לדעתך.
הבן 4.5 גילה את האוננות. מאז מאונן המון ובכל מקום. אני תוהה אם לדעתך זה דורש התייחסות כלשהי שלנו.
תודה

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 05 ספטמבר 2008, 11:31

מאוד מזכיר את המתכון שלי לאטריות בחמאת בוטנים
(-:

אולי תוכלי לעזור לה. לא ידעתי אפילו אם כדאי להמליץ על יועצת הנקה.
כן, זה מצב ליועצת הנקה. כמו ד"ר מירי ליבוביץ, או אם היא קרובה יותר לירושלים, אז ד"ר דינה צימרמן. ברשותך, אני אמנע מלהיכנס לשם.
הטיימר שלי עוד דקה נגמר.

בשמת פירוק א

על ידי מיצי_החתולה* » 05 ספטמבר 2008, 11:30

אה המתכון הזה קצת מזכיר בעצם לא קצת מאוד מזכיר את המתכון שלי לאטריות בחמאת בוטנים כשקראתי את המתכון, גיליתי שאני מכינה רוטב מאד דומה לאטריות אורז, בתוספת גפרורי מלפפונים וכוסברה. תודה על המתכון!

בשמת פירוק א

על ידי אילה_א* » 05 ספטמבר 2008, 01:22

אה המתכון הזה קצת מזכיר בעצם לא קצת מאוד מזכיר את המתכון שלי לאטריות בחמאת בוטנים

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 04 ספטמבר 2008, 18:25

מתכון של חברה (הגיעה עם פסטה ברוטב למפגש, כולן התעלפו וטרפו הכל, ולא הצליחו לנחש ממה הרוטב עשוי, עד שקיבלנו את המתכון):
  • 8 שיני שום כתושות (כנראה אמורות להיות קטנות)
  • זנגוויל טרי מגורר, חתיכה בגודל 6 ס"מ בערך, או פחות
  • 5 כפות מים
  • 6 כפות טחינה גולמית (החברה שמה יותר)
  • 3 כפות רוטב סויה
  • 2 כפות שמן שומשום
  • כף סוכר
  • 6 גבעולי בצל ירוק קצוצים דק
אפשר גם:
  • 1 כף יין לבן
את זה מערבבים טוב טוב, ומערבבים עם הפסטה. אני מחזיקה את הרוטב בכלי זכוכית במקרר, וכל פעם מערבבת קצת עם פסטה (אורגנית מקמח מלא) שהכנתי על המקום. ככה זה תמיד טעים. ואת הרוטב צריך מדי פעם לערבב כי הוא מתגבש.
אגב, גם את הבצל הירוק אפשר להוסיף רק בהגשה כל פעם.

בשמת פירוק א

על ידי נוה_ודניאלה* » 27 אוגוסט 2008, 11:48

הי בשמת,
ראיתי את המודעהשלך בכיכר על הגנן לבית משותף. מציעה לך את אישי היקר שקודם כל הוא אדם מוכשר ומקסים וחוצמזה שהוא עוסק בין השאר בגננות פרמקלצ'ר -מקיימת. את מוזמנת ליצור איתו קשר ב-9702255 -03 , אם לא ענינו תשאירי הודעה עם מספר טלפון.
המשך שבוע נהדר דניאלה

בשמת פירוק א

על ידי עשהאל_הפלאח* » 26 אוגוסט 2008, 12:12

בשמת שלום
אני עושה עבודות גינון ועבודות שונות בעץ , בקיא בגיזום ושאר העבודות.
אני לא מגדיר את עצמי כגנן אקולוגי אבל כן מתחבר לרעיונות האלה ומפאת תקציבי הדל אין לי את הכלים שדיברת עליהם (-:
אשמח לראות במה מדובר ולתת את הצעתי

יום טוב

עשהאל הפלאח
054-4570751

בשמת פירוק א

על ידי אלטר_אגו* » 24 אוגוסט 2008, 11:36

בשמת, מרתק לקרוא אותך בדף הלך רוח כנוע{{}}. ו... בכלל.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 24 אוגוסט 2008, 11:25

בשמת, אבל צליאק בהגדרה זו רגישות לגלוטן, לא?
צליאק היא מחלה של אי סבילות לגלוטן. יותר מסתם רגישות.

_וסימפטומים כמו בטן נפוחה וכאבי בטן
נעלמו במיידי_
אלה סימפטומים מובהקים של צליאק.

חוצמזה, חשבתי שאולי היא תשמין אבל זה לא קרה..
את מודדת ושוקלת באופן קבוע במשקל מסוים אחד? תבדקי אם היא מתחילה לעלות בעקומות.
כמו כן, יכול להיות שיש לה רגישויות או אלרגיות לעוד דברים.

ניצן אמ (-:

בשמת פירוק א

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 24 אוגוסט 2008, 09:04

בשמת, אבל צליאק בהגדרה זו רגישות לגלוטן, לא?
פשוט לפני כמה חודשים הורדתח לחלוטין כל רסיס גלוטן מהאוכל של בתי וסימפטומים כמו בטן נפוחה וכאבי בטן
נעלמו במיידי. אז הייתי בטוחה שיש לה צליאק!
חוצמזה, חשבתי שאולי היא תשמין אבל זה לא קרה..

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 24 אוגוסט 2008, 04:08

את החודש עשית לי. (()) :-)
תודה גם לך. @}

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 23 אוגוסט 2008, 23:05

קוסמת, בדיוק מה שכתבתי, ואין לי מה להוסיף, לצערי.

בשמת פירוק א

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 23 אוגוסט 2008, 21:29

בשמת, ראיתי שכתבת שרגישות לגלוטן אינה חייבת להיות צליאק. מה זאת אומרת?

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 18 אוגוסט 2008, 16:39

שפירית, שיהיה בהצלחה! {@

בשמת פירוק א

על ידי שפירית* » 18 אוגוסט 2008, 13:42

שלום, כשקראתי מה ענית לי בדף חתונה קונסרבטיבית עצה בבקשה הייתי עייפה ומוצפת. כשפתחתי את הדף קיוותי לעזרה, היא הגיעה כמבול - טוב רק טוב, אבל הרבה. רציתי להגיד תודה באיחור על
מאחלת לך ללמוד ללכת בדרכך בדרכי נועם, לעמוד על שלך ולהבהיר את הגבול בין החיים שלך וההחלטות שלך - לבין הרצונות שלהם.
אני אכן מקווה ללמוד.

בשמת פירוק א

על ידי שמש_בחורף* » 18 אוגוסט 2008, 09:23

_בשנת תרפפ"ו
על מה את מדברת?_
הזכרת את השנה הזו איפשהו כאן במעלה הדף, אז חשבתי שיעניין אותך שבניגוד לדימוי שלה היא ממש לא מזמן...
זה לא משהו חשוב בכלל.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 14 אוגוסט 2008, 16:16

בעלי נותן גב ומחזק. עוד מעט יוצא למילואים ואז בטח אתכופף ואשלם
אהה. טוב, יעזור לך עוד קצת גב חזק מכאן? הנה, אני דוחפת מאחורה... מרגישה? {@

בשמת פירוק א

על ידי חלוקית_נחל* » 14 אוגוסט 2008, 15:57

תודה על העזרה בדף של קט קטית.
הייתי מוכנה לקנות מחשב חדש, באחריות, עם תמיכה וכו', ובשביל זה לשלם מעט יותר,
הסיגנון חורה לי, וגם החסכנות על הגב של אמא שלי,
בנתיים אני מתעלמת, אבל זה גם לא לעניין, כי מסך חדש בכול זאת נקנה, ובהחלט אני רוצה לתת את חלקי, לפחות עליו, אם הייתי יודעת מהו...
לא נעים מכול הכיוונים, לא להיות כנועה אבל גם לא להתעמת או להתעלם.
בעלי נותן גב ומחזק. עוד מעט יוצא למילואים ואז בטח אתכופף ואשלם :-(

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 14 אוגוסט 2008, 11:12

_בשנת תרפפ"ו
את יודעת שהיא היתה ב- 2006 - בסך הכל לפני שנתיים?
תֵחַשבי..._
על מה את מדברת?

בשמת פירוק א

על ידי שמש_בחורף* » 14 אוגוסט 2008, 08:45

בשנת תרפפ"ו
את יודעת שהיא היתה ב- 2006 - בסך הכל לפני שנתיים?
תֵחַשבי...

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 10 אוגוסט 2008, 11:16

אמא נמרה, תודה! (-:

בשמת פירוק א

על ידי אמא_נמרה* » 09 אוגוסט 2008, 23:55

תודה על השיתוף בדף על הווסת. {@

הזכיר לי שכשהייתי סטודנטית התחלתי ללכת בלי תחתונים ולעיתים בלי חזיה (אבל לבושה בבגדים עליונים ;-) ), וכולם היו בהלם, איך אפשר, ועוד שאני דתיה. הצלחת להסביר את מה שאני הרגשתי אינטואיטיבית.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 06 אוגוסט 2008, 00:02

יעל צ, איך צחקתי! בערך ככה אמא שלי גידלה אותי... (אכן, אכן, כיבסה את החיתולים שלי בסיר על האש ועלתה ארבע קומות לגג לתלות אותם). וזה לא היה בארבעים ושלוש (-:

בשמת פירוק א

על ידי יעל_צ* » 05 אוגוסט 2008, 23:53

א' (זה שנוסע עם הגיס לעבודה...) קרא לי עכשיו למחשב לראות תמונה "מתאימה לבאופן"...

http://www.shorpy.com:80/node/3187

בשמת פירוק א

על ידי הגבירה_בחום* » 05 אוגוסט 2008, 23:35

כותבת לך פה. נראה לי יותר מתאים.
לרוב שעורים פרטיים קורים בבית הלקוחות. כך שאנחנו המורות (ואני בכללם) נוסעים אל התלמידים הפרטיים שלנו.
אני אישית נוסעת לת"א, לגני תקווה ולעוד כמה מקומות לשעורים פרטיים.
אני לא מכירה מישהי ספציפית שגרה באיזורך (בטוח יש) אבל מי שאני כן מכירה וגם אני נוסעים חופשי על הקו זה לצורך אותו העניין.
אם זה נשמע לך, סמני לי ונדבר.
אם לא, את יכולה להכנס לאתר ארגון מורי היוגה. שם יש רשימה של כל מורי היוגה חברי הארגון בארץ. תוכלי להוציא שמות מאויזור ת"א ולברר.
לילה טוב @}

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 05 אוגוסט 2008, 21:31

האם המעטה וההסוואה כל כך מתעתעים?
ממש לא. ראי כל שיחה היא צמח...

בשמת פירוק א

על ידי אדמה_טובה* » 05 אוגוסט 2008, 11:15

בשמת, ראיתי ששאלת בדף של הצפת עמנוא ל באהבה
לא מבינה מה דחוף לאופק להעתיר אהבה על מנוולים
את באמת שואלת? כי יש לי השערות.
בתור מי שהפנתה אותי לאתר של drirene, את ודאי יודעת לזהות תוקפנות, והזדהות עם תוקפנות, גם כשהיא באה במעטה של עלי-בר ועלי תאנה. האם המעטה וההסוואה כל כך מתעתעים?

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 03 אוגוסט 2008, 09:00

בשמת פירוק א

על ידי קלמנ_טינה* » 02 אוגוסט 2008, 22:31

תודה, באמת רציתי עוד לפני שפוצ' נולדה. אבל אני חושבת שכבר צברתי ניסיון מסוים בבלי חיתולים (שלא לדבר על קילומטראז' בלתי מבוטל כאן בבאופן, והמפגש איתך ביום העיון...)
ממש יפה מצדך להציע.
ומזל טוב לילדים.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 02 אוגוסט 2008, 13:21

וואו, באמת יש לילדים אוסף קונכיות יפה. זה רעיון!
אגב, קלמנ טינה, ראיתי שבעבר רצית להשתתף בחוג בלי חיתולים. אז רק בשביל לא להרגיש לא נעים שלא ביררתי - את כבר ממש לא צריכה, נכון? (גם חיברתי בעמל רב הודעה מפורטת על החוג ובה מוקדשת פיסקה שלמה לכך, שכל החומר מצוי באינטרנט וניתן ללימוד לגמרי בחינם ובבית וזה יותר אקולוגי... שלא ייצא שאשכח לכתוב את זה למישהו...).

בשמת פירוק א

על ידי קלמנ_טינה* » 02 אוגוסט 2008, 10:44

הי בשמת, ראיתי שאת מחפשת רעיונות להפתעות יומולדת.
בן השמונה-וחצי שלנו השתתף באחרונה במסיבה שבסופה כל ילד קיבל קונכיה ענקית. הפתעה מוצלחת, לא?

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 31 יולי 2008, 13:32

אה, אז גם את ערה בשעות האלה...
מה שכתבת מזכיר לי שלמרות שמעולם לא הייתי דתייה יש בי משהו שמתחבר לטקסים הנוצריים האלו שרואים בסרטים - ילד כורע ליד מיטתו, כולו רחוץ וריחני ושלו, משלב אצבעות ונושא תפילה. אין לי מושג מה בדיוק כל הילדים האלה אמורים לומר ולמה באמת מכוון הלב שלהם אבל יש משהו קוסם באמירת תודה כזו לפני השינה. לולא הלכנו לישון כל כך מאוחר היה לנו כוח לעשות את זה יותר.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 31 יולי 2008, 00:59

חשבתי לעצמי שאולי אני לא תמיד מעריכה מספיק את התמיכה הזו שאנחנו מקבלים מהסביבה הקרובה ולוקחת אותה קצת כמובן מאליו
באמת יופי להיזכר, שיש עד מה להגיד תודה!
זהו, הולכת לישון, ולפני זה לזכור להגיד תודה על כל הטוב בחיים שלי (-:

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 31 יולי 2008, 00:56

אז אני מקווה שלא גרמתי נזק. שאלתי אותך גם לגבי טיפול קרניו סקרל ואת די המלצת, וביקשת שאם נשתמש נספר. ואכן השתמשנו, אחרי שני טיפולים הריפלוקס עבר!
תודה רוני שחזרת לספר! אני מאוד שמחה שהטיפול עזר, ואני בטוחה שלא גרמת נזק. אכן נשמע שהגרלת תינוקת רגישה - איזה מזל שהיא הגרילה אמא כה אוהבת ומסורה, שמטפלת בה באהבה שמגיעה לה! כל הכבוד לך! ותודה שחזרת לשתף אותי (-: {@

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 31 יולי 2008, 00:50

_מה שיש לכם (הלו, האם זה משהו שאתם משדרים? אפשר לקנות את זה? יש לכם עודפים? ) הוא פשוט סביבה תומכת במלוא מובן המלה - כל בחירה שלכם זוכה להסכמה והצדקה, והולכים אחריכם גם כשאתם משנים את דעתכם, בלי להתבלבל...
וואו._
מה שיש לנו זה הרבה סבלנות להסביר ולהקשיב אבל גם הרבה כעס כאשר מבקרים אותנו רק בגלל ש"ככה כולם עושים ולמה אתם חייבים להיות אחרת". אני חושבת שאנחנו פשוט יכולים להיות קצת מפחידים עם הכעס הזה על נימוקים מהמשפחה הזו והסביבה שלנו למדה לא להסתבך בזה כי זה לא משתלם...
תודה לך על ההערה הזו. חשבתי לעצמי שאולי אני לא תמיד מעריכה מספיק את התמיכה הזו שאנחנו מקבלים מהסביבה הקרובה ולוקחת אותה קצת כמובן מאליו. כלומר, אם אני עושה משהו הגיוני ויכולה להסביר אותו אז מבחינתי אין סיבה שלא יתמכו בי, לא?! אז זהו, שלא, וצריך לזכור את זה. שוב תודה.

בשמת פירוק א

על ידי רוני* » 30 יולי 2008, 23:11

שלום בשמת, לפני כמה שבועות התייעצתי אתך בקשר לתינוקת שלי שסבלה (בלשון עבר...) מריפלוקס סמוי עם צרבות. אז ככה- שאלתי אותך לגבי האלגיקיד והמלצת לא לתת. לצערי מדי פעם כן נתתי כי הקושי לראותה סובלת היה גדול מדי ואיכשהו נראה לי שהתכשיר (הזוועתי) עוזר. תוך כדי ובדיאבד, רגש האשמה הביא אותי לספור בדיוק כמה סיסי נתתי, בסופו של דבר לא כ"כ הרבה (חייבת להרגיע את האשמה איכשהו...) אז אני מקווה שלא גרמתי נזק. שאלתי אותך גם לגבי טיפול קרניו סקרל ואת די המלצת, וביקשת שאם נשתמש נספר. ואכן השתמשנו, אחרי שני טיפולים הריפלוקס עבר! המשכנו בטיפול כשהמטפלת משלבת גם שיטת איי פק ובסה"כ היו 6 פגישות. אמנם הריפלוקס עבר, אבל נגה עדיין בוכה לא מעט ונראה כי החיים לא פשוטים עבורה (בת חודשיים וחצי המתוקונת). למשל עכשיו אני עם כתפיים תפוסות אחרי שלוש שעות של קפצוצים הליכות ונסיונות נואשים להרדימה. נכנסתי פה באתר לתינוקות רגישים וקשה לי עם התינוק וזה מעודד לקרוא שאני לא לבד... בכל מקרה רציתי להודות לך ואף לשתף. שיהיה לילה טוב ושקט. אמן.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 30 יולי 2008, 20:18

אני בטוחה שיש הורים בחינוך הביתי שבכלל נרתעים משימוש במושג "חינוך", שבאופן טבעי מקושר למערכת החינוך.
לא חושבת. החינוך בא אלפי שנים לפני מערכת החינוך... (-: הורים מחנכים את ילדיהם מאז ומעולם, ואילו מערכת החינוך הציבורית היא המצאה מודרנית בת המאה ה-19.

בגיל שנתיים זה חזר על עצמו ושוב, אחרי תמיכה גורפת בשליחה לגן, ואחרי ששוב החלטנו להימנע מכך, קיבלנו תמיכה גורפת
הו הו! אני נפעמת ומתפעלת! ואני רוצה להגיד לך, שבאופן יוצא דופן אתם פשוט מוקפים בתמיכה, מאוד מאוד יוצאת דופן! תקראי דפים אחרים פה באתר - אנשים אחרים ממש לא פוגשים כזאת התנהגות! מה שיש לכם (הלו, האם זה משהו שאתם משדרים? אפשר לקנות את זה? יש לכם עודפים? (-: ) הוא פשוט סביבה תומכת במלוא מובן המלה - כל בחירה שלכם זוכה להסכמה והצדקה, והולכים אחריכם גם כשאתם משנים את דעתכם, בלי להתבלבל...
וואו.

חלוקת נחל, אני חושבת שזה מתאים לדף שביתת פשפושים (האם כתבתי נכון?) ואני אנסה להעביר לשם (או שאת, יש לי מחשב נורא איטי) ולענות לך שם. אוקיי?

בשמת פירוק א

על ידי חלוקית_נחל* » 30 יולי 2008, 10:02

שכחתי להוסיף שהיא בת שמונה וחצי חדשים, קראתי בדף על שביתות פשפושים והיא מתנגדת לעצם התנוחה, גם במיקום שונה.
עם אחותה הגדולה, שביתה שכזו החזירה אותנו לחיתולים באופן מלא ולפיספוסים מלאים בבלי חיתולים ואשמח לחוויה שונה הפעם. תודה @}

בשמת פירוק א

על ידי חלוקית_נחל* » 30 יולי 2008, 09:59

הי בשמת,
אשמח לעצתך
היינו אצלך בחוג האינטימי בביתך ומאז הכול היה טוב, הגענו לתקשורת טובה אפילו מחוץ לבית בחיק הטבע מה שלא היה קודם, והיום בבוקר, מהפך, שלושה פספוסי קקי ברצף (לאורך מס' שעות), למרות שהצעתי לפשפש התנגדה, הרגשתי שהיא רוצה (קל לי לזהות בזמן הנקה), כשראיתי שמתנגדת ומקשיתה את הגב הנחתי לה ועשתה ברב פעמי. אשמח לעצותיך. תודה @}
לא מצאתי את המייל שלך אבל אם יותר נוח את יכולה לענות לי "כאן"[email protected]

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 30 יולי 2008, 06:15

יודעת לגבי המחיקה. לא הרגשתי בנוח למחוק משהו בדף בית שלא שלי ולא הרגשתי בנוח למחוק מילים שאת כתבת בדף הבית של עצמך.
מקבלת את מה שאת אומרת. יחד עם זאת, זו עדיין שאלה מושגית. אני בטוחה שיש הורים בחינוך הביתי שבכלל נרתעים משימוש במושג "חינוך", שבאופן טבעי מקושר למערכת החינוך. לולא היו קיימות מערכות חינוך או חינוך שלא על ידי הורים לא בטוח שהמושג הזה בכלל היה בא לעולם. ילדים פשוט היו חיים בבית או גדלים בבית או מתפתחים בבית או כל דבר אחר. "חינוך" מניח בקשת האסוציאציות שלו מחנך כדמות שזהו עיסוקה המקצועי.
עבור הורים שכן בוחרים לאמץ את המושג הזה, חינוך ביתי, ראוי שיבחרו בו מהתחלה כי באמת שום דבר לא משתנה בגיל שלוש או ארבע או חמש, חוץ מהאופן שבו מתבוננת בהם החברה. הטענה שלך, אם הבנתי נכון, היא שבעצם המושג יש קבלה של הנורמה ואת בהחלט צודקת. יכול להיות שמישהו יצירתי ופעלתן היה צריך לחשוב על מושג אחר שמקובל על הורים שמגדלים את ילדיהם בבית ואולי זה היה תופס ומבדיל אותם באופן יותר חד מהורים הבוחרים לשלוח ילדים למסגרות.
אגב נורמה, מדהים איך היא משתנה עם השנים. כאשר שקלנו לשלוח את הגדול לגן בגיל שנה כולם תמכו בנו מאוד והיו להם טענות משכנעות למה כבר הגיע הזמן. הוא נשאר בבית. כל מי שבזמנו תמך כעת חשב שזה גם רעיון מעולה להשאיר בבית והיו נימוקים מצוינים להצדקת הבחירה שלנו (על ידי הסביבה). בגיל שנתיים זה חזר על עצמו ושוב, אחרי תמיכה גורפת בשליחה לגן, ואחרי ששוב החלטנו להימנע מכך, קיבלנו תמיכה גורפת כולל "פעם היו שולחים ילדים לגן רק בגיל שלוש וככה זה צריך להיות". היום אנחנו עומדים באותה נקודה. כולם תומכים בשליחה לגן. ראינו שבאופן מפתיע רוב המסגרות ה"רכות" כמו חינוך דמוקרטי בגיל הגן וגני קהילה למיניהם מקבלים ילדים רק מגיל ארבע. מאחר וקשה מאוד לשלוח ילד לגן רגיל רק לשנה שמגשרת על המסגרת שנשמעת מתאימה יותר, זה מעורר שאלה האם "ארבע" הוא ה"שלוש" החדש. לדעתי יש פה תהליך זוחל שבו הנורמה של מי ששולח לגן יחסית "מאוחר" משתנה. נכון שהרוב עדיין שולחים מוקדם מאוד (וזה קשור למה שציינת - חברה שמעודדת לידות אבל לא הורות, של אמהות ואבות כאחד) אבל למי שרוצה לבחור אחרת יש אולי כבר נורמה אחרת. גם לשוליים יש נורמות והן לא פחות חשובות מאלו של המרכז.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 29 יולי 2008, 22:59

נכון, אני מסכימה איתך בגדול.
אבל מה שמפריע לי הוא אחר: הבנתי מה, אז אני אסביר. עד לפני מעט מאוד שנים, תינוקות בני שלוש היו באופן מובן מאליו עם אמא. בגיל חמש היה גן, וגם זה היה חידוש של המאה ה-18 שיושם בעיקר במאה ה-19 וה-20. נוציא מהדיון את הבנים היהודים וה"חדר", זה היה חריג, בעייתי במידה מסוימת.
ברגע שמישהו מדבר על תינוק בן שלוש ואומר שהוא "בחינוך ביתי", זה יכול להיאמר רק על רקע חברה שבה לשלוח לגן זו הנורמה לתינוקות. ואכן זו הנורמה בישראל: נדמה לי שיותר מתשעים אחוז מבני השנתיים כבר נמצאים במסגרות.
לכן זה מפריע לי. הלא נורמלי הופך לנורמלי, ואז התנהגות נורמלית - צריכה לקבל שם מיוחד, תוית מיוחדת, שונה וחריגה. זה בזמן שאת רוצה רק להיות אמא לילדים שלך (אבל תראי איך כל המערכת בנויה ככה, שזה לא מעניין אף אחד שאת אמא ויש ילדים שתלויים בך. את אמורה לעבוד ולחקור כאילו את חיה בואקום).
לא יודעת אם הסברתי.

למחוק את יכולה בקלי קלות: שימי לב שליד כל הודעה כתוב "מחק" בסוף השורה.

בשמת פירוק א

על ידי ציל_צול* » 29 יולי 2008, 21:35

לא הייתי קוראת לזה חינוך ביתי כשמדובר בשני ילדים קטנים שאפילו לא בגיל חינוך חובה, ילדון בן שלוש ותינוק... את סתם רוצה לגדל את הילדים בלי לשלוח למסגרת.
מצטערת, לא הצלחתי להתאפק... קשה לי עם זה שהמושג חינוך ביתי מוגדר על ידי מה שהוא לא במקום מה שהוא כן. חינוך ביתי במובנו הפשוט הוא חינוך שמתרחש בבית. זה שמגיל מסוים יש מערכת שמנסה לאלץ אותנו לשלוח אליה את ילדינו זו בעיה של המערכת שמגדירה את עצמה כנורמה. מבחינתי, חלק מהעובדה שאני מסרבת להיכנע לנורמה הזו טמון בעובדה שאני לא מגדירה את מה שאני עושה ביחס אליה אלא רק ביחס למה שאני באמת עושה. מחנכת בבית. אין סיבה לתת למערכת להשתלט לנו על מילה יפה כמו "חינוך" ולבחור את "גידול" על תקן מה שנשאר. מי שבוחרת בחינוך ביתי לא מתחילה לעשות פתאום בגיל שלוש דברים שהיא באופן מכוון לא עשתה קודם. מה שהיא עושה מגיל שלוש ועד גיל שלוש הוא זהה מבחינת המטרות והכוונות ולכן אם קוראים לזה חינוך ביתי מגיל כלשהו אז זו אותה המסגרת גם קודם לכן.
את צודקת. אני בהחלט רוצה לגדל את הילדים בלי לשלוח אותם למסגרת. ובמסגרת הגידול הזה הם מתחנכים וכל זה קורה בבית. ומכאן - חינוך ביתי. ושהמערכת תקפוץ לנו!

בשמת פירוק א

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 29 יולי 2008, 08:53

שתי כפיות סוכר בקקאו
:-D
בשביל זה צריך את הדף מה אכלנו בילדות , ולהסביר לצעירים יותר שפעם היו מכינים שוקו מאבקת קקאו (ולא משוקולית או סתם שוקו מוכן).

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 23 יולי 2008, 18:58

תודה, אני אנסה להתגבש.
(שתביני, אני עורכת, מגיהה, מתרגמת וכותבת בתור חלק ממקצועותי P-: ).

בשמת פירוק א

על ידי קלמנ_טינה* » 23 יולי 2008, 16:29

לא סתם הצעתי עזרה עם ספר בלי חיתולים.
אני מוכנה לעזור בעריכה, הגהה, תרגום, כתיבה - מה שאת צריכה כדי לזוז.
אולי אפילו ננסה יחד, בקבוצה, כל אחת פרק / סוגייה שהיא יכולה להאיר באור מעניין ומועיל?
זה כבר דיון על הפורמט, וגלשתי לגמרי.
אני ממש לא רוצה שתרגישי שאני מצפה דווקא ממך לעשות את זה, אבל אין צורך להסביר למה זה יוצא ככה, נכון?

ואם לא מחר אז עוד שנה.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 21 יולי 2008, 09:45

ואת ישר זיהית וכתבת לה למה הוא הזכיר את משה ציטטת ונתן מראה מקום בגללזה הייתי מופתעת
אה. זה.
אז: א. אני די מעורה בתנ"ך. ב. אני גם קוראת תנ"ך לילדים שלי (מבחינתם שאקריא שלוש פעמים ביום...), וקראנו את זה לא כל כך מזמן (לפני פסח).

בשמת פירוק א

על ידי אילה_א* » 21 יולי 2008, 09:34

מישהי כתבה שהבן שלה השווה בין יעקב עוזר לרחל ליד הבאר למשה עוזר לציפורה ליד הבאר. לא השווה, רק הזכיר את משה וסיפר את הסיפור השני, ואת ישר זיהית וכתבת לה למה הוא הזכיר את משה, ציטטת ונתת מראה מקום. בגלל זה הייתי מופתעת.
יום טוב יקירה

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 21 יולי 2008, 08:30

<ואם כבר שזורים, עובד על כך שכבר לא תצטרכי להיות ה-Moderator שלי>
ראשית, למה? מה מפריע לך שאני ה-moderator שלך?
שנית, מובן שאני נהנית מרקורסיה שזורה כפולה! סוף סוף ביטוי ממצה של צורת המחשבה שלי (-:
שלישית, אני ה-moderator שלך? למה בעצם אתה מתכוון? אפשר הסבר? אני לא לגמרי בטוחה שהבנתי אותך, אם כי אתה אומר את זה בהרבה מקומות (וכן, מתאים שהשאלה הזאת, שמקומה הטבעי ראשון, מופיעה אצלי במקום השלישי) D-:
LOL

עקרבית קלאסית, כמו אמא שלי
עכשיו עשית לי את כל היום! כל כך צחקתי על הבוקר! D-:

ויצאת לי מחוללת בורוד, ידיים פשוטות לצדדים, ראש מוטה מעט לאחור, מלאת שחרור וחופש
הממ. אני צריכה לחשוב על התמונה הזאת. מתאים לי, אני חושבת. צריכה למצוא את השמלה (ורוד פוקסיה, שרוול קצר, צמודה, ארוכה, ומתנפנפת בחלק התחתון (-: ).
עשיתי חשבון שאני צריכה להחזיר לעצמי את הבעלות על חמש שנים.
ואני עושה את זה דרך השתקפויות.

יש לי גם מה להגיד על תלישוּת, עקרבים ושאר ירקות
תגידי, תגידי.
אתמול היו לי שתי שיחות שונות שקשורות בעקרבים: האחת על "עקרב בחינוך הביתי" (ילדים), והשנייה על "מה עושים עם העקשנות של ילידי ה-27 באוקטובר" (don't fight them, join them, אבל בזהירות, יש עוקץ בקצה הזנב).

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 21 יולי 2008, 01:50

עקרבית קלאסית, כמו אמא שלי. ;-)
גם זה שאני כל הזמן צריכה להסביר את עצמי באופן כל כך מדוייק אחרת תתפסי אותי בפינה, או לא תביני אותי בכלל. ;-)
אז:
אני לא חושבת שאת תחוללי, או שאת לא מאושרת. ואני חושבת שעד כה הבנתי אותך במדוייק.
פשוט איחלתי לך עם כוונה גדולה (ככה בעיניים עצומות ובתשומת לב מירבית אלייך) שתמצאי מה שאת מחפשת מאחורי הדלת שלה הוא המפתח, ויצאת לי מחוללת בורוד, ידיים פשוטות לצדדים, ראש מוטה מעט לאחור, מלאת שחרור וחופש.

יש לי גם מה להגיד על תלישוּת, עקרבים ושאר ירקות, אבל בינתיים מאחלת ליל מנוחה.
ZZZ

בשמת פירוק א

על ידי צל_הימים* » 21 יולי 2008, 01:32

אי אפשר ככה. גם את בענייני תשובות רקורסיביות? במקרה שלנו, רקורסיה כפולה, שזורה. אי אפשר כבר לצטט אפילו... אולי לבודד את מרכיבי היסוד:

כרגיל, אתה גורם לי לחשוב: תודה, דו סיטרי.
חלומות_, _חומר_, מעשים. בכל צירוף אפשרי.

<ואם כבר שזורים, עובד על כך שכבר לא תצטרכי להיות ה-Moderator שלי>

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 21 יולי 2008, 01:08

מנגד, שני אנשים הקרוצים מאותו החומר הזה, תחת אותה קורת גג, תעיף אותה לאלף עזאזל
זה בדיוק מה שחשבתי. עצרתי את המקלדת שניה לפני שכתבתי משהו בכיוון הזה בהודעתי הקודמת D-:

_אפשר לקבל קצת מהחומר הזה?
בעיני זהו החומר ממנו עשויים החלומות._
הממ. כרגיל, אתה גורם לי לחשוב. תשמע, אני חושבת שזה אופייני שאתה מדבר על "חלומות" בהקשר הזה, בעוד שאני משתמשת בחומר הזה ל מעשים. זהו החומר ממנו עשויים המעשים.

בשמת פירוק א

על ידי צל_הימים* » 21 יולי 2008, 00:57

_אני קרוצה מהחומר הבלתי מתייאש.
ואני לא נרתעת מעבודה קשה.
ואין דבר העומד בפני הרצון, שלי._

אפשר לקבל קצת מהחומר הזה?
בעיני זהו החומר ממנו עשויים החלומות.

מנגד, שני אנשים הקרוצים מאותו החומר הזה, תחת אותה קורת גג, תעיף אותה לאלף עזאזל. והקירות אחריה. ודי לחכימא... ;-)

<מלהטט עם הסכיזופרניה של שתי שיחות שונות בנושאן ובטון שלהן, בו זמנית, בדפים שונים. נפלאות האינטרטנט :-P>

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 21 יולי 2008, 00:39

אחרי שני נסיונות, התייאשתי
אתה לא מזל עקרב, נכון, ז'ראר? (-:

אני קרוצה מהחומר הבלתי מתייאש.
ואני לא נרתעת מעבודה קשה.
ואין דבר העומד בפני הרצון, שלי.

בשמת פירוק א

על ידי צל_הימים* » 20 יולי 2008, 23:39

כדי לדבר עם אלה שאת מכירה, היית צריכה לדבר עם איזה מאה שאת לא מכירה

לקראת החתונה, עלה הרעיון לאתר את אבי. אי שם בערבות צרפת המושלגות וסחופות רוחות שורקות. בחיפוש ב-"מיניטל"/אינטרנט על כל אחד משמות האב ואחיו, עלו כמה וכמה תוצאות. אחרי שני נסיונות, התייאשתי. גם חבר שלי בפריז לא עמד בזה.
ולא, לא איתרתי אותו. לתמיד.

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 20 יולי 2008, 23:05

כדי לדבר עם אלה שאת מכירה, היית צריכה לדבר עם איזה מאה שאת לא מכירה
אה! את מתכוונת להרים טלפונים לחמישה או ששה אנשים שנושאים אותו שם אבל הם לא ה"אבי כהן" (לצורך העניין) שאני מחפשת? וואללה. לא רק לא קשה לי, אפילו משעשע. אני בלשית בנשמתי. לא רק במחקר אקדמי (-:

זה שהיית תלושה?
כן. שאני תלושה. שאני מרגישה שאני פוגשת אותם ואני לא יודעת שאני מכירה אותם. שלפני שבועיים נתקלתי בשם שאמרתי לעצמי, הי, אני מכירה אותו! ולא ידעתי מאיפה, ופתאום אתמול אני רואה את השם הזה כתוב מאחורי תמונת המחזור שלי מכתה ד. אריה פ! אה! הוא פשוט למד איתי וככה אני מכירה אותו! לי זה לא עושה טוב. גם ככה קשה לי לחבר שמות עם פרצופים וממש לא טוב לי עם זה. אני מרגישה כאילו אני עוברת דרך החיים עם סוג של עיוורון, משהו שחסר לי כל הזמן, שנמצא שם אבל גידם. אני רוצה שזה יהיה מלא.

ותחללי באושר לצלילי המוזיקה...
מתוקה. לזה מעולם לא ציפיתי. האושר שלי נמצא בבית. אני צריכה מפתחות אחרים. לא לאושר.
להבנה. לילדות שלי. לשנים שהן חורים שחורים, שהדחקתי, שפחדתי, שעצמתי עיניים כי היה קשה מדי לראות, להרגיש.
אני רוצה בעיניים של בוגרת שמסוגלת להיות שם להסתכל לדברים בעיניים ולשמוע אותם בפעם הראשונה בחיים ממקום שמסוגל באמת להקשיב להם בלי פחד, כדי להכיר, כדי לדעת, מתוך חמלה למי שהיינו ולמי שאנחנו.
אושר? לחלל? מוזיקה? חמודה, אולי לא הסברתי טוב: אני הולכת לבקר בבית משוגעים (-:

קול קטן בתוכי אומר: טוב שמצאת אותו רק עכשיו.
היקום לא העלה את המסך הזה קודם, כי את לא היית מסוגלת.
עכשיו, אני מסוגלת לבוא למקום כזה.
בעבר, זה היה מפחיד אותי ברמות. לא הייתי מתקרבת אפילו.
היום, אני רואה את העצב שבזה, מאוד צר לי. אבל יש גם פשוט אנושיות.

היום, ביום הזה ממש.
זה השיר שמתקשר לי איתו.
קראתי את המלים וזה עשה לי צמרמורת:

היום היום

ביצוע: דורית ראובני
מילים: דודו ברק
לחן: מוני אמריליו



היום, ביום הזה ממש
אני כבר לא עצוב כל כך
אני כבר לא עצוב כל כך
אני יודע היום

היום אני אולי נרגש
אני אוהב פתאום לחיות
היום אולי אני נרגש
אתה שומע היום.

תן לנו לחיות היום מהתחלה
תן לנו מהתחלה ועד הסוף
ואז תראה איך שאני הולך
יפה בתלם והולך
והולך והולך והולך.

(רק ההתחלה)

הלוואי שהייתי יכולה לחיות היום מהתחלה. תן לנו מהתחלה ועד הסוף. ואז תראה איך שאני הולך!

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 20 יולי 2008, 17:59

קצת יותר צעירה מ35. חצי שנה סה"כ! :-) זה פשוט כל כך חסר משמעות בעיניי, המספר הזה, אלא אם מדברים על נוסטלגיה ספציפית. לפעמים אני צריכה ממש לחשב כדי להזכר בת כמה אני, או איזה יום היום, ולבושתי, לפעמים, איזה חודש.
לא הבנת בקשר לטלפונים, כדי לדבר עם אלה שאת מכירה, היית צריכה לדבר עם איזה מאה שאת לא מכירה. זה לא שאני לא יכולה לעשות את זה, ומרגע שאני מתחילה זה קלי קלות, אבל עד להרמת הטלפון הראשון אני בהתנגדות רצינית מאד...

גם אני זוכרת את שמות כל ילדי הגן שהייתי בו, מצד שני, רובם הגיעו איתי עד לכתה יוד (ואז עברתי לבי"ס שלמד בו גם אח של תבשיל קדרה אם זה אומר לך משו)
יש לי שניים שלושה חברים בחיים האלה (;-)) והותיקים שבהם כבר חברים 18 שנים, ואף אחד מאלה שאני זוכרת מהגנון לא ממש נשאר משמעותי.
ולכן קראתי את זה ואמרתי לעצמי, אז לא זכרת, אז? כשלעצמו זה ממש לא מטריד. אבל מה כן? מבחינתך? זה שהיית תלושה?

אני גם סקרנית, אבל ברור לי שזה לגמרי עניינך מה שתחליטי לספר. זה גם נשמע מאד גדול ומאד אישי אז אני אפילו לא שואלת.
ולכן אני שוב מאחלת שתמצאי את עצמך מעבר לדלת הזו, ותחללי באושר לצלילי המוזיקה...

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 20 יולי 2008, 09:37

ומתברר בו שדברים יכולים להיפתח גם אחרי שבעים שנה...
אני מאמינה בזה לחלוטין.

מפתח שמחליד מגיל... ? מילדותך, בואי נגיד?
טוב, אלה שנים שיש לי בהן הרבה חורים שחורים, ומצד שני מתגלה כל הזמן שהן נקודות התחלה לכל מיני דברים (למשל, אלרגיות). ואני מחפשת חלקים מהפאזל של חיי, שיעזרו לי להשלים את התמונה.
הפעם האחרונה שעשיתי דבר דומה החזירה לי חלקים ענקיים של עצמי.
וגם באותו מקרה היה מדובר במישהו שהוא בלתי-מסוגל (ומעולם לא היה מסוגל) לענות על השאלות האמיתיות שלי או לגייס אפילו מינימום של מודעות עצמית. בכל זאת, ההתבוננות באותו אדם, ובתשובות שהוא כן היה מסוגל לתת, בדברים שהוא כן היה מסוגל לדבר עליהם, נתנה לי את המפתח.
לכן אני מדברת על "מפתח" ולא על פיתרון לחידה.

אגב תמונה, הסתכלתי אתמול בתמונות המחזור של כיתות ב-ג שלי, וזו היתה חוויה קשה. חוץ מביליק חברתי מילדות (בלהה) אני לא זוכרת שם של אף אחד בכיתה שלי! טוב, כמעט אף אחד. אני כן זוכרת את ורד העיוורת שפגשתי אחרי שנים באוניברסיטה פעם, אבל אפילו לא את שם המשפחה שלה. אני כן זוכרת את שאול גבאי. פגשתי אותו לפני איזה עשר שנים בכלבו חצי חינם. הוא פשוט נראה אותו הדבר, וחוץ מזה משום מה זכרתי אותו תמיד. אז ניגשתי אליו שם ושאלתי אותו, וזה באמת היה הוא. אבל כל השאר - פרצופים מוכרים, בלי שמות. נורא. אמא שלי זוכרת את כל מי שלמד איתה ביסודי ובתיכון, ובדרך כלל היא גם יודעת בדיוק איפה הם, מה קרה להם ועם מי הם התחתנו P-: אבל היא נולדה וגדלה באותו בית ברחוב המלך ג'ורג' והדירה ברשותה עד היום. היא למדה באותו בית ספר יסודי ("הכרמל" שהיום הוא גבריאלי) מ-א ועד ח, בזמן שאני עברתי מבית לבית, מארץ לארץ, משפה לשפה ומבית ספר לבית ספר כמעט כל שנה.

האם בגלל החברה שקוברת את האנשים במוסדות האלה?
לא. עניין טכני פשוט: אדם כזה, איפה תחפשי אותו?
אין לו כתובת.
אין לו טלפון.
אין לו מקום עבודה.
אין לו "שכנים" אלא רק אנשים כמוהו שמאושפזים לצידו, וכמה מהם בכלל יודעים שם של מישהו P-:
חוץ מזה, מי חושב על דבר כזה. חשבתי שאולי הוא נפל באחת המלחמות, שאולי הוא ירד מהארץ, שאולי הוא גר בדירה שכורה שאין בה טלפון על שמו.

ואולי בני משפחה קצת מחביאים את בני משפחתם החולים?
לא, בכלל לא. ברגע שהצגתי את עצמי קיבלתי את כל המידע בחביבות רבה. אני פשוט לא יכולתי למצוא אותם, כי ידעתי רק את השם הפרטי של האחות (היא התחתנה ושינתה את שמה), ורק את שם המשפחה של האח. ברגע שנתנו לי את השם הפרטי של האח, בשבוע שעבר, מצאתי את כולם תוך שלושה ימים.

_מה את יודעת את התנ"ך בעל פה וגם מיקום של כל סיפור ?
או שבדיוק קראת אתזה היום ?_
אילה א, על מה את מדברת? 0-:

שאני אבין, את יורדת עליי על זה שאני צעירה ממך?
D-: מה פתאום, פשוט תוך כדי שכתבתי 35 שנים קלטתי פתאום שאם אני לא טועה, את אפילו יותר צעירה מהגיל הזה, וזה כל כך שעשע אותי! הנה אני הולכת ומדברת על דברים שהיו בשנת תרפפ"ו, פרה-היסטוריה בשבילך... יותר שנים משאפשר באמת לדמיין... D-:

סקרניות חביבות (()) אני חושפת בדיוק בדיוק מה שמתאים לי לחשוף ולא סנטימטר יותר. בסדר? (-:

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 20 יולי 2008, 04:28

כן. קראתי. הבנתי.
היה ברור מדברייך שזו אמנם מציאה גדולה, אבל שזו רק הדלת. התכוונתי למה שיש מאחוריה.
@}
שאני אבין, את יורדת עליי על זה שאני צעירה ממך?

בשמת פירוק א

על ידי אילה_א* » 20 יולי 2008, 01:43

מה את יודעת את התנ"ך בעל פה וגם מיקום של כל סיפור ?
או שבדיוק קראת אתזה היום ?

בשמת פירוק א

על ידי אילה_א* » 20 יולי 2008, 01:27

_הלו, הלו! כתבתי
כבר טילפנתי אליו אתמול.
החלפתי איתו כמה מלים
בתרגום לעברית:
כבר מצאתי את מי שאני מחפשת_
היא באמריקה לוקח לזה זמן להגיע לשם :-)
למה באמת חיפשת אחריו כל כך ? אםזה לא אישי מידי

בשמת פירוק א

על ידי ריש_גלית* » 20 יולי 2008, 00:11

הוא לא ניתן למציאה. רק בני משפחתו הקרובים ידעו איפה הוא. אדם שמאושפז בבית חולים לחולי נפש, פשוט "לא קיים" לצורך חיפוש.
זה גילוי מצמרר. אני שואלת את עצמי למה זה ככה. האם בגלל החברה שקוברת את האנשים במוסדות האלה? אבל בטח יש רישום מסודר, צריך רק להעלות בדעך לחפש שם. ואולי בני משפחה קצת מחביאים את בני משפחתם החולים?
מה שבטוח, לבן אדם שחולה ככה קשה מאוד לתקשר עם העולם. אני חווה עם חברה חולה תקופות של היעלמות שאין לי מושג אפילו אם היא חיה או מתה. לפעמים אחר כך מתברר לי שהיא באמת כמעט מתה. במקרה אני מכירה את משפחתה ולכן אני יודעת שאם היא תמות חלילה אני אדע, אבל אם "סתם" רע לה מאוד והיא עוברת שבעה מדורי גיהנום הם לא יגידו לי כלום. והם אנשים משכמם ומעלה, זה לא קשור. הם פשוט לא מדברים על זה, איכשהו.

בשמת פירוק א

על ידי ריש_גלית* » 20 יולי 2008, 00:03

בכל אופן, יש לו מפתח בשבילי. המפתח חלוד ושבור, אבל עוד נראה מה הוא יפתח.
וואו! מפתח שמחליד מגיל... ? מילדותך, בואי נגיד? מדהים. קשה לי לחשוב על מישהו כזה בחיי, שנעלם בילדותי ועדיין מחזיק בידיו, אולי, איזה מפתח שיכול לפתוח משהו. מצד שני, בדיוק עכשיו גמרתי את "שלך, סנדרו", הספר האוטוביוגרפי של צבי ינאי, ומתברר בו שדברים יכולים להיפתח גם אחרי שבעים שנה...
בהצלחה @}
אם את רוצה לשתף אני בטוחה שיש לך פה קהל מתוח וסקרן!

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 19 יולי 2008, 22:49

לדבר עם אנשים שאני לא מכירה לא למטרת ידידות?
למה את מתכוונת "אנשים שאני לא מכירה"? הם אחים של מישהו שאני מכירה. מה, את טלפונו-פובית?
לי אין בעיה לדבר בטלפון. הבעיה היתה למצוא אותם, שהרי לא ידעתי את שמם!

לקחתי כמה רגעים עכשיו וקיויתי חזק מאד בשבילך שתמצאי את מה שאת מחפשת
הלו, הלו! כתבתי

_כבר טילפנתי אליו אתמול.
החלפתי איתו כמה מלים_
בתרגום לעברית:
כבר מצאתי את מי שאני מחפשת.
יש לי טלפון וכתובת, אפשר לבקר אותו, דיברתי איתו.
אני מחפשת אותו עשרים ושבע שנים, אבל לא ראיתי אותו 35 שנים... שתקבלי פרופורציות (-: זה יותר מכל חייך, לא? D-:

זה יהיה טוב בשבילי?
המממ. שאלה מעניינת.
זה כבר טוב שיש משהו שאתה מחפש הרבה שנים ובסוף אתה מוצא. זו סגירת מעגל. מטרה הושגה.
אז כן, זה טוב שאפשר לדבר איתו. זה לא טוב שהוא במצב כזה, שאני לא יודעת מה הוא יכול לומר. בכל אופן, יש לו מפתח בשבילי. המפתח חלוד ושבור, אבל עוד נראה מה הוא יפתח.
בכל אופן, רק בשבוע שעבר הבנתי מדוע לא הצלחתי למצוא אותו כל השנים האלה: כי הוא לא ניתן למציאה. רק בני משפחתו הקרובים ידעו איפה הוא. אדם שמאושפז בבית חולים לחולי נפש, פשוט "לא קיים" לצורך חיפוש.

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 19 יולי 2008, 21:55

תלוי, לא?
כן ולא.
מצד אחד כן, בטח, מצד שני, טלפונים? לדבר עם אנשים שאני לא מכירה לא למטרת ידידות? ברר...
את יודעת מה, יש סיכוי. פעם בעשרים-עשרים ושבע שנים נוחת עליי דחף לעשות דברים שאני דוחה כרונית על אף חשיבותם העצומה. ;-)
מאחלת לך הצלחה בהמשך חיפושייך.

(לקחתי כמה רגעים עכשיו וקיויתי חזק מאד בשבילך שתמצאי את מה שאת מחפשת ושזה יהיה טוב בשבילך.)
(אפילו דמיינתי אותך, כתוצאה מהחיפוש, רוקדת בשמלה ורודה וכובע ורוד רחב תיתורת על גבעה יפהפייה ומדושאת, סטייל צלילי המוזיקה :-D)

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 19 יולי 2008, 21:23

כל הכבוד על הנחישות. אני הייתי מוותרת מזמן
תלוי, לא?
תלוי מה המשמעות של האדם הזה בשבילך (-:
בכל אופן, כבר טילפנתי אליו אתמול.
החלפתי איתו כמה מלים (וואו, אחרי שסגרתי את הטלפון מצאתי את עצמי במחלף לטרון בלי שידעתי איך הגעתי לשם... מזל שהייתי צריכה לצאת רק בשער הגיא...). ומצאתי את תמונות המחזור שלנו, אחרי שהפכתי את כל הבית בשביל זה (דווקא טוב, מצאתי עוד כמה דברים, כמו תמונה בבגדי ים שאמא שלי מחפשת כבר שנים ולא ידענו איפה היא, ועוד).

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 18 יולי 2008, 22:11

(וואו, בשמת, זה באמת סיפור מההזויים ששמעתי... כל הכבוד על הנחישות. אני הייתי מוותרת מזמן...)

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 17 יולי 2008, 23:19

גם למבי, גם אנג'לו הוא מותק (-:

בשמת פירוק א

על ידי גם_למבי* » 17 יולי 2008, 23:00

הי בשמת!
אתמול אמרתי לאנג'לו שאת פוגעת לו במכירות החיתולים אבל הוא לא התרשם מנסיונות הסיכסוך וטען שאת "מותק".
בכייף גדול ניפגש שוב!

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 17 יולי 2008, 21:52

בדיוק מה שחשבתי.
אחרי שחשבתי שהוא מת, זה כבר ממש פחות גרוע לגלות שהוא חי בהוסטל P-:

בשמת פירוק א

על ידי אילה_א* » 17 יולי 2008, 21:34

וואו איזה סיפור
סוג של סוף טוב לא ?
יחסית להתאבדות הוסטל נשמע טוב

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 17 יולי 2008, 19:20

סליחה שאני דרמטית, בדיוק אתמול סיפרו לי שמישהו שאני רוצה לפגוש שוב כבר עשרים ושבע שנים ולא ידעתי איך לאתר, התאבד לפני שנים. כל כך כואב לי הלב, כל כך עצוב לי, כל כך גורם לי לחשוב שכל אחד יכול למות פתאום
אוקיי, צ'מעו, זה סיפור הזוי שאני פשוט בהלם.
אז ככה, יש איזה בנאדם שהכרתי מגיל 9-11. היינו ילדים, בבית ספר יסודי.
בערך בצבא רציתי לחפש אותו ולדעת מה קרה איתו.
חיפשתי ולא מצאתי. פה ושם. ככה שנים. בזמן האחרון נכנסתי לאמביציה, צלצלתי לכל האנשים עם השם הזה בספר הטלפונים (כבר ניסיתי את זה בעבר, גם כן בלי תוצאות). הוא לא היה אף אחד מהם. בכל אופן, מצאתי אחד אחר שהיה איתנו בכיתה, ותוך כדי שיחה הוא אמר לי, שההוא התאבד. אבל הוא גם אמר לי עוד משהו: את השם של אחיו הבכור.
את האח הזה ראיתי פעם אחת, כשבא לבקר בבית הספר שלנו במדים הייצוגיים של חיל הים ועורר הערצה כללית. אבל לא זכרתי את שמו. זכרתי את השם של אחותם, אבל לכו תמצאו מישהי שאתם יודעים רק את שם הנעורים שלה...
בגלל כאב הלב, החלטתי שהפעם אני לא מרפה.
הוצאתי את כל האנשים בשם הזה שהיו ב-144 וצלצלתי לכולם, אחד אחד. בטלפון שנראה לי הכי סביר, בחולון, ענה לי איזה קול שנשמע כמו בחור צעיר ואמר שלא, לא גר כאן אחד כזה.
פתאום נזכרתי שיש אתר לחברה קדישא. חיפשתי בכל הארץ ואין נפטר כזה. התחלתי לחשוב שאולי זאת בכלל טעות והוא לא מת... אבל תיארתי לעצמי שאני סתם משלה את עצמי. בכל אופן כתבתי דואל לחברה קדישא עם שאלה.
שוב התקשרתי לכל אלה עם השם של האח, שלא ענו בפעמים קודמות. אחרי שעברתי את כל הטלפונים וזה לא היה אף אחד מהם, החלטתי בכל זאת להתקשר שוב למספר בחולון. חשבתי אולי הערתי אותו משינה (הוא נשמע ככה) ולא חשב להגיד לי שזה הבעלבית והוא גר שם בשכירות או משהו כזה. אז עונה לי מישהו, אשה, כפי שהתברר.
שאלתי האם הגעתי לרח' כך וכך בחולון. כן. אז אמרתי, בספר הטלפונים רשום שזה הבית של ... אז היא אומרת לי, נכון. זאת את שחיפשת אותו אתמול? הבן שלי לא ידע מי את, אז הוא אמר לך שזו טעות. הוא באמת לא גר כאן, אבל זה אח שלי.
אז שאלתי אותה, אולי את במקרה זאת-וזאת (שם האחות). כן. ואת בערך בת XX ולמדת בבית ספר XX? כן.
אז אמרתי לה, אז אותך אני מחפשת...
ואז מה מתברר?
מתברר שהוא לא מת!
הוא חי! בהוסטל בחדרה!
הוא חולה הרבה שנים, בערך עשרים ושבע... אבל חי. אפשר לדבר איתו. אם כי לא ברור מה הוא זוכר.
איזה שבוע...

בשמת פירוק א

על ידי ניצן_אמ* » 15 יולי 2008, 23:45

כל כך כואב לי הלב, כל כך עצוב לי
((-)) ((-)) ((-))

בשמת פירוק א

על ידי בשמת_א* » 15 יולי 2008, 22:50

(סליחה שאני דרמטית, בדיוק אתמול סיפרו לי שמישהו שאני רוצה לפגוש שוב כבר עשרים ושבע שנים ולא ידעתי איך לאתר, התאבד לפני שנים. כל כך כואב לי הלב, כל כך עצוב לי, כל כך גורם לי לחשוב שכל אחד יכול למות פתאום).

חזרה למעלה