הדף הזה העלה הרבה דברים, אני מרגישה שנאי יכולה להזדהות מאוד עם הצד של המתבגרות דווקא
דיעבד אולי יכולה להגיד הרבה יותר מה לא לעשות ממה לעשות.
מה שכן אני יכולה להגיד זה להיות רגישים עם הנערה עצמה למתי יש מצב ששינוי חברה יעזור, ומתי אלו דפוסי התנהגות וחשיבה שלה עצמה
לי לקח הרבה זמן להבין שאני לוקחת את הבעיות שלי ממסגרת חברתית אחת לשניה וצריכה לשנות משהו מהותי בעצמי.
מניסיוני אני יכולה להגיד שהקושי החבתרי שלי הגדיר אותי בתקופות מסוימות וגם לי להיות מועדת לכישלון, לפחות בעיני עצמי, אז להזכיר לה שהיא הרבה דברים חוץ מבעלת קשיים חברתיים.
מה שאני התחלתי לעשות דומה למה שפלונית אלמונית כתבה- "דפי עבודה" שנועדים לאירוע מסוים לעובדות, מחשבות ורגשות שלי, כדי להראות לי את המקומות שבהם אני נותנת לדברים פרשנות מסוימת ושלילית, ובהמשך הדף מקום להכניס דרכים אחרות לראות את המצב.
את הרעיון קיבלתי ממישהי שעובדת עם סובלים מדיכאון קליני, שבאמת מדברת על דפוסי חשיבה שליליים וחוזרים ואיך לצאת מהם. ניתן לעשות דפים כאלו בוורד בקלילות וזה עוזר לי קצת.
רוצה לחזק את ההורים- זה מדהים מה שתמיכה יכולה לעשות בגיל ההתבגרות, תאהבו את הבת שלכם ותחזקו אותה לאהוב את עצמה.

דוגמה אפילו יותר מתאימה. אם נכשלתי במבחן במתמטיקה ואני מרגישה ש-1- תמיד אני נכשלת (קבוע) -,3,2- אני טיפשה (כוללני ואישי)--אז אני אתייאש ואתעצבן ולא אנסה יותר.
אבל אם אני אחשוב שנכשלתי כי -1- הפעם לא למדתי מספיק (זמני) -2- דוקא בשאר המיקצועות הצלחתי (ממוקד) -3- המורה נתנה הפעם מבחן קשה (לא רק אישי) .
אז ארגיש יותר טוב, ותהיה לי מוטיבציה להשתדל וללמוד בפעם הבאה.

תודה [po]פלוני אלמונית[/po] על ההרחבה.

הרחבה:
הספר מדבר על סגנון הסברי לכל אירוע. אם במקרה של קושי או כשלון, אנו מפרשים (או עולים בנו מחשבות) לעצמנו ש-1-הארוע יחזור, הסיבה תתקיים תמיד -2- הסיבה מקיפה וכוללנית ותשפיע על מצבים רבים -3- זה אישי, ורק אנו אשמים. אז נפתח חשיבה והרגשה פסימית, כעס.... שיגרום או להסתגרות או לקיצוניות השנייה התפרצויות. לכן צריך ללמד את הילדים שהמחשבות האלו לגבי הקושי מביאים לתוצאה שקורית עכשיו. אך ניתן לפרש/לחשוב מחשבות נוספות וכך התוצאה (הסתגרות או התפרצויות) תהיה שונה.
אצלנו דוגמה ראשונית שהבאנו ומיד יצרה התעניינות ואפשרה את כל העבודה לאחריה היה: את רואה שתי חברות מסתודדות ומסתכלות עליך מה את חושבת? תשובתה היתה "הן מדברות עלי" מה את מרגישה.? "כעס, מתעצבנת.." ואז העלנו ביחד עוד אפשרויות (גם לא הגיוניות לגמרי , רק להראות שיש) כמו הן מספרות בדיחה מאתמול, הן מתכננות להפתיע אותי, הן מדברות בכלל על הבנים בצד ולא רוצות שישמעו וכו,
בספר יש הרבה תרגילים צעד אחר צעד להבנה שאני יכול לבחור את הפרשנות שאני נותן לאירוע....
אחר כך גם תרגילים להתווכחות עצמית עם כשלונות וקשיים לפי אותה תיאוריה.

[po]פלוני אלמונית[/po],
תוכלי להרחיב עוד, נשמע מעניין..

מכירות את הספר "ילד רגיש מאוד"? אני בתחילתו ומוצאת משהו ממנו שמתחבר. לא בטוחה עדיין שהוא נושא בשורה חדשה או שונה אבל בוחנת.

[u]הייתי מתחילה משיחה על זה.[/u]
יש לנו המון שיחות ואהבה והכלה הן בסיס מאד רחב אצלנו בבית. לעיתים אני מרגישה שיש שם משהו מעבר שהקשר בינינו, לא מאפשר לפתוח ואולי צריך מישהו מבחוץ.

גם אצלנו ילדה בת 10 שהייתה מתפרצת בקלות. טיפול לא עזר במיוחד.
אחרי קריאת הרבה חומר עבדנו לפי שיטות אימון ולפי החשיבה ש"מחשבה גורמת לתוצאה" עבדנו עם הספר ילדות אופטימית. בצענו לאט לאט את כל התרגילים
והכנסנו את סגנון החשיבה לדיבור היומיומי. במקביל אפשרנו לה להישאר הרבה בבית עם המון אהבה (חיבוקים, תמיכה...) . סיכום אופטימי איתה של כל יום לפני השינה
תוך כ3 שבועות החל שינוי מדהים. היות כ3 חודשים אחרי המצב ממש טוב.

לילך, יש כתובת לשלוח לך מייל? יש לי הרבה מה להגיד אבל לא פה (-:

[u]את מסמנת אותי כפגומה, אני לא מעונינת בטיפול[/u]
הייתי מתחילה משיחה על זה.
טיפול לא אומר שהיא פגומה. טיפול הוא תמיכה וכולנו יכולים להרוויח מתמיכה כזו.
לדעתי העולם היה נראה הרבה יותר טוב אילו לכולם הייתה תמיכה רגשית רציפה ועקבית.
וגם כשיש קשיים תמיכה יכולה לעזור.

מצד שני לפעמים [מנסיון עם ילדה בגיל דומה] פשוט חברה שונה יכולה לעזור.
למצוא חברה אחת שטוב להן ביחד ולעזור לה לחזק את הקשר זה לפעמים נותן את אותה תמיכה של טיפול אצל איש מקצוע.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני מסכימה עם הבת של עוד פלוני אלמונית.

למה היא צריכה טיפול? אולי היא פשוט צריכה חברה שונה משל בית הספר?

<אני מאמינה שאנשים בריאים הנפשם לא ישתלבו היטב בחברת בית הספר>

אני מכירה.
אמנם שלי צעירה יותר (10), אך הסימנים דומים. אינטליגנטית, מדהימה ומהירת חימה. וזקוקה מאד לחברה. מבטאת את הענין בצורה ברורה.
ניסינו לערב את המורה כדי לבדוק איפה בדיוק נמצאים רגעי המתח, איך נראות ההתנגשויות בכתה. דעתה של המורה קצת בלבלה אותי - מצד אחד "עזבי היא מקסימה וזה יעבור" ומצד שני - "אולי כדאי לשקול טיפול".
בכל מקרה, התחלנו לשקול התערבות. אולי טיפול באמנות או הידרותרפיה, אולי שיחות. כששוחחתי על כך עם בתי היא אמרה "את מסמנת אותי כפגומה, אני לא מעונינת בטיפול". מחפשת דרך כרגע להגיע אליה, ללא איום.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה .יש רגעי הקלה.כשרואים את הבעת פניה הקורנת ביציאה מהקבוצה.כשמתאפשרת עוד שיחה קרובה על הקושי הרגשי.עם דמעות אמיתיות.כשהיא כבר יכולה לאמר ולא להכחיש או להסתתר אחרי הגנות אופוריות כאלה ואחרות.

[u]שילבנו בקבוצה טיפולית לבני נוער והיא משתתפת ברצון ובשמחה.שילבנו גם בתנועת נוער שעוסקת בהתנדבות וגם כאן יש היענות מרגשת מצידה[/u]
לא מכירה את הגיל, שלי קטנים. אבל נשמע שאתם בהחלט עושים וזה נשמע כיוון טוב. אולי אחרי שמצאתם מסגרות כאלה להניח עכשו ולתת לדברים להיות.
אולי בשלב כלשהו ללכת לייעוץ הורים,בשבילכם,בשבילה,בשביל לדעת איך לתמוך

שלום,
אני קוראת.
אין לי ניסיון עם המצב שאת מתארת.ואולי אני לא מבינה היטב.
נראה לי ש:
[u]חיפוש,נואש לעתים, אחר תעסוקה חברתית שתאפשר חשיפה רכה וידידותית לחברת בני גילה[/u]
זה דוגמא ל'להתווכח עם המציאות'.
אני חושבת שעם כל כמה שזמן שהילד מבלה עם חברים הוא נפלא להרבה עינינים, אם זה לא בא בטבעיות , גם לא אחרי חיפוש,צריך לשחרר את זה.
זו דעתי הלא מקצועית.
את בהחלט לא חייבת להסכים איתה.

לדעתי, עדיף שתשקיעו את האנרגיה שלכם כמשפחה בפעיליות נחמדות שאתם אוהבים לעשות, או שתגלו שאתם אוהבים לעשות ביחד .אל תבזבזו את האנרגיה בחיפוש נואש.אלא ביוזמות חדשות ומלהיבות.

לי נראה שמאוד יתרום לבת שלך טיולים ופעילות מאוד אינטנסיבית פיזית :אופני שטח, שחיה או חתירה בסירה וכ'

למעשה , הבילוי החברתי נותן לפרט משוב על התנהגותו.חשוב שגם הבת שלך תקבל משוב על פרצי החימה שלה וגם כמובן על התנהגות ראויה והולמת ושתקבל חיזוקים כמה נעים להיות בחברתה ,כשאכן זה כך.
סביר להניח שבני הנוער בסביבה שלכם פשוט לא מסוגלים לעמוד בזה ולכן הם נרתעים. אי אפשר להאשים אותם שהם חשים 'שזה גדול עליהם'.אולי זאת הבעיה.

אני יכולה להבין גם שאולי ,כמו שאני באופן אישי , חשה עיפה וזקוקה לזמן לעצמי , גם את היית רוצה קצת הפוגה. לכן יש מקום לפנות לעזרה של אנשי מקצוע או חברה של חונך /ת שיכולים לעזור לבת שלך, (סטודנטים,מדריכי פעילות גופנית למיניה ,למשל) שיכולים בצורה מקצועית להכיל את ההתנהגיות שלה ולכוון אותה.

איפה הקשיים לך?מה אני מרגישה במשך היום?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

קשה לה לילדה.ולנו קשה אולי עוד יותר.יורים לכל הכיוונים.אם בתמיכה השקטה והעמוקה איתה בבית ואם בחיפוש,נואש לעתים, אחר תעסוקה חברתית שתאפשר חשיפה רכה וידידותית לחברת בני גילה.לומדת בבית ספר.תמיד היו קשיים חברתיים.אנו תמיד יודעים כביכול מה ולמה אך לא באמת .כמה כואב שיש דברים נסתרים מן העין.מן ידיעה תיאורטית כזו.אבל עדין זו תעלומה .אתה מתבונן ורואה נערה חיננית ונורמטיבית.אתה משוחח איתה ונפגש עם התבונה וההומור שלה, עם ההתבגרות הזאת.אתה שואל את עצמך מה לעזאזל דפוק פה.כן,יודעים,היא מהירת חימה לעתים,כן,נכון,נורא פגיעה,ביישנית,חוששת כל כך מדחייה חוזרת (היו אפיזודות כאלה בשנים הראשונות-כמה מייסר) ושמה את עצמה תמיד בשוליים,בחוץ,לפני שמישהו יעשה זאת לפניה.ובכל זאת.או שאולי לא מספיק לדעת.אנחנו-הוריה הכואבים עובדים בכל הרמות.יש איזו התפתחות במובן הרגשי-המוראל לא נמוך,מסכימה ומשתתפת ביוזמות חברתיות.שילבנו בקבוצה טיפולית לבני נוער והיא משתתפת ברצון ובשמחה.שילבנו גם בתנועת נוער שעוסקת בהתנדבות וגם כאן יש היענות מרגשת מצידה .אני אשמח לתגובות,מחשבות,לשיתוף.גם אנו מרגישים לגמרי לבד עם העניין. האם זה מוכר למי מכם.