על ידי ענת* » 01 מרץ 2006, 23:40
הדיון על גארדנר מרתק וחשוב אבל לא קשור לחינוך ביתי וגירושין. (רק בצורה מאד עקיפה, דרך התאוריה שאיפשרה לפקידות הסעד לראות באם אחראית לניכור הורי אם יתרחש, ונאשמת בנסיון לגרום לו, כי התעקשה להילחם על זכויותיה ולא ויתרה (בתחילה) נוכח האיומים.)
יתכן שהמקרה שלנו
שלא כלל כמובן התעללות וסכנת ניכור הורי משום סוג חס וחלילה , הושפע מהתאוריה של גארדנר לפיה מה שהילד מרגיש ואומר הוא בעצם מניפולציה של האם. גם במקרה "מבית טוב" כשלנו, נשללה מהאם הזכות לדבר בשם ילדיה כי היא מראש נחשבת למוטה ומסיתה, שלא מסוגלת לראות את טובת ילדיה בגלל קרבתה אליהם, בגלל האמונות האישיות שלה, ובגלל מעורבותה הרגשית (?!) בגידולם. אולי זה קשור לגארדנר ואולי לא. כך או כך, כדאי שתהיה הפרדה כלשהי כי זה מערבב שני נושאים חשובים יחד.
לגבי התיאוריה של גרדנר, היא לא הסתובבה במחוזותינו- פעם ראשונה שאני שומעת עליה זה כאן. ונחרדתי מכל הקטע עם הפדופליה והאישור למגע המיני בין אב לבנו. זה לא עלה בשום קונוטציה בעבודתי. לחלוטין לא.
האם גם המילים "תסמונת הניכור ההורי" לא עלו? כי במפגשים שלי עם הרשויות השם גארדנר או בעיית הפדופיליה לא עלו כלל, ואילו המילים "תסמונת הניכור ההורי" עלו לא מעט, כהצדקה וגיבוי לכל עוולה כוחנית מצדם. אם אני מבינה נכון הוא הוגה הביטוי הזה והתיאוריות שלו נלמדות, מתורגמות לעברית ומצוטטות.. רק אחרי צפייה בסרטון שהובא כאן וקריאת חלק מהמאמרים אני מבינה שהעוז שהיה לאותה בת בליעל להגדיר את מעורבותי בחיי ילדיי "עיוורת ופאנאטית, מובלת מיצר נקמנות באב ובשל כך מסכנת אותם בתסמונת הניכור ההורי" העוז הזה, עולה, אולי, גם, מתוך כתביו של גארדנר.
זה מצחיק, אצלנו היא היתה כ"כ מבולבלת, פזורת דעת וסתומה, (כל בר דמיון ציורי יראה מיד שלהגיד על אדם פזור דעת וסתום זה אוקסימורון, אבל זה לא! זה פלא שכזה.)- שלעתים לקחה עובדות מחיי האב וייחסה אותן לבית שלנו, או ציטוטים שלו שייחסה לי, כהצדקה לחשדות שלה בי כמעוללת פוטנציאלית של ניכור הורי. כשתיקנתי אותה בזהירות, מתאפקת לא לפרוץ בצחוק, היא התרגזה כ"כ שאמרה "זה לא משנה, את מבוצרת ונתפסת לקטנות! אני אדווח לבית המשפט שאת לא משתפת פעולה" - משמעו של איום כזה, הוא שהיא תקבע דברים בחיינו בלי לשתף אותי ובלי לשמוע את הצד שלי והם יכנסו לתוקף מיד. זה איום כבד מאד. הוא הושמע ללא הרף ולבסוף אף יצא אל הפועל כי התרגזתי ותבעתי אדם שלישי בחדר לאחר שאמרה לי "אני לא מעוניינת לשמוע את הזבל שלך". (אני תוהה אם אני מסתכנת בתביעה בכתיבתי על אותה נבלה.)
עכשיו אני יכולה לצחוק על זה (בערך). היה לי כסף (בעיקר מהמשפחה וגם בעזרת חברים מכאן, תודה
) להגן על עצמי ולבטל את ההחלטות הפרועות בבית משפט. אבל זה לקח זמן, זה היה יקר. לרוב הנשים אין את הלוקסוס הזה. רוב הנשים מתייבש להן הפה עם האיום הראשון ובלי צוות טלויזיה בסביבה הן לא שוות הרבה.
ענת, שנעביר את ההודעות האחרונות לדף נפרד בנושא תסמונת הניכור ההורי?
נוסעת סמויה, תודה, אני חושבת שכן.
הייתי שמחה אם היה נשאר בדף הקישור לסרטון. אמנם המקרים שם לא קשורים למקרה המאבק על חינוך ביתי והאיום בהוצאת ילד מביתו בעקבותיו, אבל דרכי הפעולה נגד האמהות שם זהה. לצערי הרב. נכמר הלב לראות את הנשים האלה. אנחנו, כאן, חזקות. יודעות להקים קול צעקה ולכתוב את הדברים באינטרנט. לבקש תמיכה כספית והכרה וחברים שיתנו כתף לדמעות ויצילו מאיבוד השפיות. איך אמרה שם אשה אחת? "ידעתי שעובדים עלי. הרגשתי שאני צועקת ואף אחד לא שומע". היו לנו כמה רגעים ארוכים מאד, מאד, כאלה, לפני שאספה אותנו חבורה של מלאכים (
) שפשוט שומרים לנו על השפיות גרם-גרם .
את רובן לא אוסף אף אחד ולא עושה עליהן שום תכנית טלויזיה.
רסיסים של אור, אני מצטרפת לקריאה שלך. אולי נמצא מה לעשות. בינתיים חשוב לזכור (או מוטב לשכוח?) שיש המון אמהות שחוות את ההתעללות הזאת באין מפריע. אני רוצה להזכיר שישנם מקרים, ודאי לא מעטים, שבהם הקמת מפלצת הרשויות על אם, ואיום על היקר לה מכל, הוא בסך הכל כלי ציני להשגת ויתור. כלי יעיל, ובחינם כמעט, וקונים אתו בריון רב עוצמה ומעוט שכל. בדיוק מה שצריך לסגירת חשבונות ברחוב חשוך.
את שואלת מה אפשר לעשות? להתחיל בכך שכל מי שהעליל עלילת שווא על אם, וגרם לה ולו לילה אחד של חוסר שינה ובכי, שלא לדבר על שנה שלמה, ישלם על כך. פיצוי לאם, פיצוי למדינה שמוסדותיה הוטרדו לשוא.
כל פקידת סעד שהניחה בקהות לבה לתהליך לקרות באין מפריע ואף ליבתה אותו, דינה כנ"ל.
(למי שתוהה: כאשר אם מערערת בפני בית המשפט על התרשמות פקידת הסעד ממנה, היא נשלחת להוכיח את חפותה אצל פסיכולוג קליני שממנה בית המשפט. התהליך כולו מול הפסיכולוג עולה לה כחמשת אלפים שקלים, לא כולל אובדן ימי עבודה. למה היא משלמת על שירות שבית המשפט הכריח אותה לקבל? היא לא שואלת. היא עטה על השירות הזה, בתקווה שמישהו סוף סוף יראה ויכתוב את המובן מאליו. וכשאותו גוף כותב, בתומו של תהליך מבזה ומתיש, שנמשך מספר שבועות, שדברי פקידות הסעד הם קישקוש מוחלט,
אף אחד לא עושה עם זה כלום! המערכת ממשיכה להשתעמם, והן נשארות בתפקידן, וממשיכות להתעמר, ברגעים אלה ממש למען האמת, בנשים נוספות.
הדיון על גארדנר מרתק וחשוב אבל לא קשור לחינוך ביתי וגירושין. (רק בצורה מאד עקיפה, דרך התאוריה שאיפשרה לפקידות הסעד לראות באם אחראית לניכור הורי אם יתרחש, ונאשמת בנסיון לגרום לו, כי התעקשה להילחם על זכויותיה ולא ויתרה (בתחילה) נוכח האיומים.)
יתכן שהמקרה שלנו [b]שלא כלל כמובן התעללות וסכנת ניכור הורי משום סוג חס וחלילה[/b] , הושפע מהתאוריה של גארדנר לפיה מה שהילד מרגיש ואומר הוא בעצם מניפולציה של האם. גם במקרה "מבית טוב" כשלנו, נשללה מהאם הזכות לדבר בשם ילדיה כי היא מראש נחשבת למוטה ומסיתה, שלא מסוגלת לראות את טובת ילדיה בגלל קרבתה אליהם, בגלל האמונות האישיות שלה, ובגלל מעורבותה הרגשית (?!) בגידולם. אולי זה קשור לגארדנר ואולי לא. כך או כך, כדאי שתהיה הפרדה כלשהי כי זה מערבב שני נושאים חשובים יחד.
[u]לגבי התיאוריה של גרדנר, היא לא הסתובבה במחוזותינו- פעם ראשונה שאני שומעת עליה זה כאן. ונחרדתי מכל הקטע עם הפדופליה והאישור למגע המיני בין אב לבנו. זה לא עלה בשום קונוטציה בעבודתי. לחלוטין לא.[/u]
האם גם המילים "תסמונת הניכור ההורי" לא עלו? כי במפגשים שלי עם הרשויות השם גארדנר או בעיית הפדופיליה לא עלו כלל, ואילו המילים "תסמונת הניכור ההורי" עלו לא מעט, כהצדקה וגיבוי לכל עוולה כוחנית מצדם. אם אני מבינה נכון הוא הוגה הביטוי הזה והתיאוריות שלו נלמדות, מתורגמות לעברית ומצוטטות.. רק אחרי צפייה בסרטון שהובא כאן וקריאת חלק מהמאמרים אני מבינה שהעוז שהיה לאותה בת בליעל להגדיר את מעורבותי בחיי ילדיי "עיוורת ופאנאטית, מובלת מיצר נקמנות באב ובשל כך מסכנת אותם בתסמונת הניכור ההורי" העוז הזה, עולה, אולי, גם, מתוך כתביו של גארדנר.
זה מצחיק, אצלנו היא היתה כ"כ מבולבלת, פזורת דעת וסתומה, (כל בר דמיון ציורי יראה מיד שלהגיד על אדם פזור דעת וסתום זה אוקסימורון, אבל זה לא! זה פלא שכזה.)- שלעתים לקחה עובדות מחיי האב וייחסה אותן לבית שלנו, או ציטוטים שלו שייחסה לי, כהצדקה לחשדות שלה בי כמעוללת פוטנציאלית של ניכור הורי. כשתיקנתי אותה בזהירות, מתאפקת לא לפרוץ בצחוק, היא התרגזה כ"כ שאמרה "זה לא משנה, את מבוצרת ונתפסת לקטנות! אני אדווח לבית המשפט שאת לא משתפת פעולה" - משמעו של איום כזה, הוא שהיא תקבע דברים בחיינו בלי לשתף אותי ובלי לשמוע את הצד שלי והם יכנסו לתוקף מיד. זה איום כבד מאד. הוא הושמע ללא הרף ולבסוף אף יצא אל הפועל כי התרגזתי ותבעתי אדם שלישי בחדר לאחר שאמרה לי "אני לא מעוניינת לשמוע את הזבל שלך". (אני תוהה אם אני מסתכנת בתביעה בכתיבתי על אותה נבלה.)
עכשיו אני יכולה לצחוק על זה (בערך). היה לי כסף (בעיקר מהמשפחה וגם בעזרת חברים מכאן, תודה |L| ) להגן על עצמי ולבטל את ההחלטות הפרועות בבית משפט. אבל זה לקח זמן, זה היה יקר. לרוב הנשים אין את הלוקסוס הזה. רוב הנשים מתייבש להן הפה עם האיום הראשון ובלי צוות טלויזיה בסביבה הן לא שוות הרבה.
[u]ענת, שנעביר את ההודעות האחרונות לדף נפרד בנושא [po]תסמונת הניכור ההורי[/po]?[/u]
[po]נוסעת סמויה[/po], תודה, אני חושבת שכן.
הייתי שמחה אם היה נשאר בדף הקישור לסרטון. אמנם המקרים שם לא קשורים למקרה המאבק על חינוך ביתי והאיום בהוצאת ילד מביתו בעקבותיו, אבל דרכי הפעולה נגד האמהות שם זהה. לצערי הרב. נכמר הלב לראות את הנשים האלה. אנחנו, כאן, חזקות. יודעות להקים קול צעקה ולכתוב את הדברים באינטרנט. לבקש תמיכה כספית והכרה וחברים שיתנו כתף לדמעות ויצילו מאיבוד השפיות. איך אמרה שם אשה אחת? "ידעתי שעובדים עלי. הרגשתי שאני צועקת ואף אחד לא שומע". היו לנו כמה רגעים ארוכים מאד, מאד, כאלה, לפני שאספה אותנו חבורה של מלאכים ( |L| ) שפשוט שומרים לנו על השפיות גרם-גרם .
את רובן לא אוסף אף אחד ולא עושה עליהן שום תכנית טלויזיה.
רסיסים של אור, אני מצטרפת לקריאה שלך. אולי נמצא מה לעשות. בינתיים חשוב לזכור (או מוטב לשכוח?) שיש המון אמהות שחוות את ההתעללות הזאת באין מפריע. אני רוצה להזכיר שישנם מקרים, ודאי לא מעטים, שבהם הקמת מפלצת הרשויות על אם, ואיום על היקר לה מכל, הוא בסך הכל כלי ציני להשגת ויתור. כלי יעיל, ובחינם כמעט, וקונים אתו בריון רב עוצמה ומעוט שכל. בדיוק מה שצריך לסגירת חשבונות ברחוב חשוך.
את שואלת מה אפשר לעשות? להתחיל בכך שכל מי שהעליל עלילת שווא על אם, וגרם לה ולו לילה אחד של חוסר שינה ובכי, שלא לדבר על שנה שלמה, ישלם על כך. פיצוי לאם, פיצוי למדינה שמוסדותיה הוטרדו לשוא.
כל פקידת סעד שהניחה בקהות לבה לתהליך לקרות באין מפריע ואף ליבתה אותו, דינה כנ"ל.
(למי שתוהה: כאשר אם מערערת בפני בית המשפט על התרשמות פקידת הסעד ממנה, היא נשלחת להוכיח את חפותה אצל פסיכולוג קליני שממנה בית המשפט. התהליך כולו מול הפסיכולוג עולה לה כחמשת אלפים שקלים, לא כולל אובדן ימי עבודה. למה היא משלמת על שירות שבית המשפט הכריח אותה לקבל? היא לא שואלת. היא עטה על השירות הזה, בתקווה שמישהו סוף סוף יראה ויכתוב את המובן מאליו. וכשאותו גוף כותב, בתומו של תהליך מבזה ומתיש, שנמשך מספר שבועות, שדברי פקידות הסעד הם קישקוש מוחלט, [b]אף אחד לא עושה עם זה כלום![/b] המערכת ממשיכה להשתעמם, והן נשארות בתפקידן, וממשיכות להתעמר, ברגעים אלה ממש למען האמת, בנשים נוספות.