על ידי אהבת_עולם* » 02 נובמבר 2009, 23:51
כשאני קוראת את הדף עולים לי בראש כל מיני דברים שבא לי לכתוב, על דברים לא שגרתיים שעשיתי.
אבל כשאני חושבת על זה, נראה לי שאת רוח הדברים במילא כבר יודעים עליי. לא יהיה בזה שום חידוש. חבל.
(בעצם, אולי אם אספר על דברים שגרתיים שעשיתי - זה יהיה החידוש, לא?)
************
בכל מקרה, מזמן הגעתי למסקנה, שהאקסטרים בדר"כ כלל הוא סתם אנקדוטה, ואין לו שום קשר לחיים האמיתיים או
לחוויות האמיתיות.
אני יכולה 'להשוויץ' למשל: 'הייתי באורגיה, עשיתי ככה, עשיתי ככה' ואנשים ששומעים יכולים להתפעל, אבל רק אני יודעת את הסתמיות שחשתי שם, וכמה למשל מפגש 'שגרתי' מסוים שהיה לי עם גבר היה הרבה הרבה יותר ממלא והרבה יותר חוויה שנעים לי להיזכר בה.
מה שמשנה זה לא ה'טייטל' של הדבר ('סקס קונוונציונלי' או 'אורגיה', 'טיול רגיל' או 'קפיצת בנג'י'), אלא מה הייתה החוויה שם, מה התחושות הנלוות לזה, איזה משמעות הייתה לזה בשבילי באמ-ת. גם אם זה היה משהו די 'רגיל'.
אני שמה לב ש'על הנייר' נראה כאילו עשיתי דברים מאוד מעניינים בחיים שלי, וכאילו יש לי הרבה מה לספר.
אבל רק אני יודעת, שבדרך כלל דווקא הדברים ה'מעניינים' האלה, הם הדברים שפחות מעניינים אותי ופחות חשובים לי.
כלומר, גם אם הם חשובים לי, זה לא קשור לזה שהם 'מעניינים' או 'אקסטרים', כי אני מתייחסת אליהם כמשהו טבעי בשבילי.
כמו שאני אספר לאנשים 'אני מחבקת עצים, אני שרה לעצמי באוטובוס, אני מדלגת ברחוב', וכרשימה זה נשמע 'וואו, איזו בחורה מוזרה' או 'איזו בחורה מעניינת', ואני מודה שאני לפעמים קצת מתענגת על התחושה כשאני מספרת לאנשים את רשימת ה'מוזרויות' שלי.
אבל באמת באמת אני יודעת שזה סתם שטויות ושהסיבה שאני עושה את הדברים האלה היא ממש לא כדי להיות מעניינת. אלא אני עושה את זה כי זה צורך פשוט שלי, זה דברים שחשוב לי לעשות ולבטא, זה משהו שבא ממני באופן טבעי וזה עושה לי כיף.
ובעצם הייתי הרבה הרבה הרב-ה (!!!!!!!!!) יותר שמחה אם גם לאחרים זה היה נשמע כמו משהו רגיל וטבעי ולא כמו התנהגות חריגה, מוזרה או אקסטרימית.
כשאני קוראת את הדף עולים לי בראש כל מיני דברים שבא לי לכתוב, על דברים לא שגרתיים שעשיתי.
אבל כשאני חושבת על זה, נראה לי שאת רוח הדברים במילא כבר יודעים עליי. לא יהיה בזה שום חידוש. חבל. :-)
(בעצם, אולי אם אספר על דברים שגרתיים שעשיתי - זה יהיה החידוש, לא?)
************
בכל מקרה, מזמן הגעתי למסקנה, שהאקסטרים בדר"כ כלל הוא סתם אנקדוטה, ואין לו שום קשר לחיים האמיתיים או [b]לחוויות[/b] האמיתיות.
אני יכולה 'להשוויץ' למשל: 'הייתי באורגיה, עשיתי ככה, עשיתי ככה' ואנשים ששומעים יכולים להתפעל, אבל רק אני יודעת את הסתמיות שחשתי שם, וכמה למשל מפגש 'שגרתי' מסוים שהיה לי עם גבר היה הרבה הרבה יותר ממלא והרבה יותר חוויה שנעים לי להיזכר בה.
מה שמשנה זה לא ה'טייטל' של הדבר ('סקס קונוונציונלי' או 'אורגיה', 'טיול רגיל' או 'קפיצת בנג'י'), אלא מה הייתה החוויה שם, מה התחושות הנלוות לזה, איזה משמעות הייתה לזה בשבילי באמ-ת. גם אם זה היה משהו די 'רגיל'.
אני שמה לב ש'על הנייר' נראה כאילו עשיתי דברים מאוד מעניינים בחיים שלי, וכאילו יש לי הרבה מה לספר.
אבל רק אני יודעת, שבדרך כלל דווקא הדברים ה'מעניינים' האלה, הם הדברים שפחות מעניינים אותי ופחות חשובים לי.
כלומר, גם אם הם חשובים לי, זה לא קשור לזה שהם 'מעניינים' או 'אקסטרים', כי אני מתייחסת אליהם כמשהו טבעי בשבילי.
כמו שאני אספר לאנשים 'אני מחבקת עצים, אני שרה לעצמי באוטובוס, אני מדלגת ברחוב', וכרשימה זה נשמע 'וואו, איזו בחורה מוזרה' או 'איזו בחורה מעניינת', ואני מודה שאני לפעמים קצת מתענגת על התחושה כשאני מספרת לאנשים את רשימת ה'מוזרויות' שלי.
אבל באמת באמת אני יודעת שזה סתם שטויות ושהסיבה שאני עושה את הדברים האלה היא ממש לא כדי להיות מעניינת. אלא אני עושה את זה כי זה צורך פשוט שלי, זה דברים שחשוב לי לעשות ולבטא, זה משהו שבא ממני באופן טבעי וזה עושה לי כיף.
ובעצם הייתי הרבה הרבה הרב-ה (!!!!!!!!!) יותר שמחה אם גם לאחרים זה היה נשמע כמו משהו רגיל וטבעי ולא כמו התנהגות חריגה, מוזרה או אקסטרימית.