על ידי בשמת_א* » 31 יולי 2008, 10:36
לדעתי הנעליים הגיעו אחרי הדרכים הישרות והחלקות, אחרי הכבישה והסלילה. אבל זו רק השערה. אין לי באמת מושג.
לא - כל מיני סוגים של "כיסויי רגליים" (לאו דווקא נעליים, אלא דברים שכורכים על הרגליים, לפעמים מעור, לפעמים מפרווה, לפעמים מבד) הומצאו בכל מיני איזורים של כדור הארץ. למשל, ה"נעליים"/מגפיים של האינואיט (האסקימוסים), המוקסינים של האינדיאנים, וכו'.
הנעליים נועדו להגן על הרגל באיזורים קרים, ובאיזורים של קוצים וכדומה.
כמו כן, היה שימוש חלקי ועונתי. למשל, יחפים בקיץ, נעולים בחורף.
_לתפישתי, להבנתי, ולהסקתי, נעליים הן קביים לכפות הרגליים. שמים אותן מלמטה מגיל אפס, מנוונים שלל שרירים רלבנטיים (בראש ובראשונה קשת כף הרגל... דה...) ואח"כ אי אפשר בלעדיהם.
ללכת יחף על משטחים מיושרים כל החיים זה גם לא גליק גדול, אבל כנראה פחות גרוע._
אוקיי: התובנה פה מוצאת חן בעיני באופן כללי.
אבל באופן ספציפי, אני חושבת שתלוי למי, תלוי איזה נעליים, וגם לגבי הרגליים היחפות, שוב תלוי.
יחפים או בנעליים מאוד קלות על משטחים קשים וחלקים כמו מדרכות וכבישי אספלט - הזעזועים שעוברים לגוף יכולים להיות ממש קשים ולגרום נזק של ממש. בעקבות שנים רבות של ניסיונות עם נעליים, ראיתי שהדבר הכי חשוב במשטחים האלה הוא הריפוד מהם.
נעל גמישה - עם ריפוד שבולם זעזועים (לא בולמי הזעזועים בתוך הנעליים דווקא, בהם אני אישית לא מסוגלת לצעוד אפילו מטר, פשוט נעל במבנה טוב ועם סוליה מחומר רך ולא דק מדי, כך שהיא כמו כרית באופן מסוים).
לעומת זאת, בחיק הטבע הבעיות נעלמות. הרגל בנויה ללכת על משטחים שהיא צריכה להתאים את עצמה אליהם: חול, אדמה, סלעים בבליטות שונות.
הבעיה היא נעליים שאינן מתאימות לכף הרגל, בגיל הילדות: נעליים נוקשות, קשות, שהן לא "קביים" (שניתלים עליהם) אלא סד. שמכריחות את הרגל להיות בתנוחות לא טבעיות.
כשהלכתי לקנות נעליים ראשונות לבתי הבכורה, שמתי לב שכל הנעליים שהיו בחנות היו כאלה. המוכרת (ואחרים) אמרו ש"צריך שזה יחזיק לה את הרגל" (כלומר, יכלא אותה...). מיחזור של הקונצפציה העתיקה שרואה בגוף התינוק "משהו רופס וחסר צורה שצריך לתת לו צורה חזקה אחרת יגדל עקום". חשבתי שהיא נעלמה מהעולם עם הסתלקות העיטוף בחיתולים של כל הגוף, אבל מסתבר שהיא עוד נשארה במעוז האחרון: כפות הרגליים הקטנות של התינוקות שרק התחילו ללכת.
הבת שלי בכתה במדידה של הסדים האלה, ולא רצתה ללכת בהם. היא גם ידעה כבר לדבר, ולכן הביעה את אי רצונה במלים מפורשות.
אני החזרתי את הנעליים למוכרת, ואמרתי "לא תודה".
מה אמרו לי המוכרת וקרובת המשפחה שהתלוותה אלינו? "כל הילדים בוכים כשהם מקבלים נעליים ראשונות, זה תמיד ככה!"
הקרובה שוב השתכנעה שאני חריגה עם רעיונות מטורפים. לא קונה נעליים לילדה כי הילדה לא אהבה אותן?!
אחרי כמה ימים סוף סוף מצאתי בחנות מקרית זוג נעליים מתוק ורך, מבד עם סולייה דקה וגמישה, שמגן על הרגל אבל לא "כולא" אותה. הילדה מדדה, והתחילה לרוץ החוצה בחדווה לרחבה שמחוץ לחנות!
[u]לדעתי הנעליים הגיעו אחרי הדרכים הישרות והחלקות, אחרי הכבישה והסלילה. אבל זו רק השערה. אין לי באמת מושג.[/u]
לא - כל מיני סוגים של "כיסויי רגליים" (לאו דווקא נעליים, אלא דברים שכורכים על הרגליים, לפעמים מעור, לפעמים מפרווה, לפעמים מבד) הומצאו בכל מיני איזורים של כדור הארץ. למשל, ה"נעליים"/מגפיים של האינואיט (האסקימוסים), המוקסינים של האינדיאנים, וכו'.
הנעליים נועדו להגן על הרגל באיזורים קרים, ובאיזורים של קוצים וכדומה.
כמו כן, היה שימוש חלקי ועונתי. למשל, יחפים בקיץ, נעולים בחורף.
_לתפישתי, להבנתי, ולהסקתי, נעליים הן קביים לכפות הרגליים. שמים אותן מלמטה מגיל אפס, מנוונים שלל שרירים רלבנטיים (בראש ובראשונה קשת כף הרגל... דה...) ואח"כ אי אפשר בלעדיהם.
ללכת יחף על משטחים מיושרים כל החיים זה גם לא גליק גדול, אבל כנראה פחות גרוע._
אוקיי: התובנה פה מוצאת חן בעיני באופן כללי.
אבל באופן ספציפי, אני חושבת שתלוי למי, תלוי איזה נעליים, וגם לגבי הרגליים היחפות, שוב תלוי.
יחפים או בנעליים מאוד קלות על משטחים קשים וחלקים כמו מדרכות וכבישי אספלט - הזעזועים שעוברים לגוף יכולים להיות ממש קשים ולגרום נזק של ממש. בעקבות שנים רבות של ניסיונות עם נעליים, ראיתי שהדבר הכי חשוב במשטחים האלה הוא הריפוד מהם.
נעל גמישה - עם ריפוד שבולם זעזועים (לא בולמי הזעזועים בתוך הנעליים דווקא, בהם אני אישית לא מסוגלת לצעוד אפילו מטר, פשוט נעל במבנה טוב ועם סוליה מחומר רך ולא דק מדי, כך שהיא כמו כרית באופן מסוים).
לעומת זאת, בחיק הטבע הבעיות נעלמות. הרגל בנויה ללכת על משטחים שהיא צריכה להתאים את עצמה אליהם: חול, אדמה, סלעים בבליטות שונות.
הבעיה היא נעליים שאינן מתאימות לכף הרגל, בגיל הילדות: נעליים נוקשות, קשות, שהן לא "קביים" (שניתלים עליהם) אלא סד. שמכריחות את הרגל להיות בתנוחות לא טבעיות.
כשהלכתי לקנות נעליים ראשונות לבתי הבכורה, שמתי לב שכל הנעליים שהיו בחנות היו כאלה. המוכרת (ואחרים) אמרו ש"צריך שזה יחזיק לה את הרגל" (כלומר, יכלא אותה...). מיחזור של הקונצפציה העתיקה שרואה בגוף התינוק "משהו רופס וחסר צורה שצריך לתת לו צורה חזקה אחרת יגדל עקום". חשבתי שהיא נעלמה מהעולם עם הסתלקות העיטוף בחיתולים של כל הגוף, אבל מסתבר שהיא עוד נשארה במעוז האחרון: כפות הרגליים הקטנות של התינוקות שרק התחילו ללכת.
הבת שלי בכתה במדידה של הסדים האלה, ולא רצתה ללכת בהם. היא גם ידעה כבר לדבר, ולכן הביעה את אי רצונה במלים מפורשות.
אני החזרתי את הנעליים למוכרת, ואמרתי "לא תודה".
מה אמרו לי המוכרת וקרובת המשפחה שהתלוותה אלינו? "כל הילדים בוכים כשהם מקבלים נעליים ראשונות, זה תמיד ככה!"
הקרובה שוב השתכנעה שאני חריגה עם רעיונות מטורפים. לא קונה נעליים לילדה כי הילדה לא אהבה אותן?!
אחרי כמה ימים סוף סוף מצאתי בחנות מקרית זוג נעליים מתוק ורך, מבד עם סולייה דקה וגמישה, שמגן על הרגל אבל לא "כולא" אותה. הילדה מדדה, והתחילה לרוץ החוצה בחדווה לרחבה שמחוץ לחנות!