((-))
[u]מאוד שמחתי בשבילן אבל היה קל יותר לשמוח בשבילן מרחוק.[/u]
לצערי מזדהה מאוד |U|

[u]מעין שכמיה[/u]
אה, פונצ'ו. אני מכירה רק את הצמריים - אולי אחפש משהו קליל יותר.
חצאית - רעיון מבריק! יש כמה קצרות בחנות צדקה הראובה אלינו, עשוי להתאים.

טנא, לא מתאים לי מלמעלה. פשוט לא נוח... (אני חושדת שזה בגלל שלציצים שלי אין נפח, אז החולצה כל הזמן קופצת למעלה ומפריעה לפטמה)

תודה @}

[u]לא מרשה להרים לי את החולצה, אלא הוא מבקש ואני מרימה[/u]
אתן מאמינות שזאת הייתה אחת הסיבות שהפסקתי להיניק את הגדולה בגיל שנה ושלושה? היא התחילה לנסות להרים לי את החולצה במקומות ציבוריים.
טוב, וחוץ מזה, בשעתו, זה היה נראה לי גיל מכובד.

[u]מצד שני יש בה גם הרבה קסם[/u]
לגמרי!!!

[u]ורי, עם איזה מין כיסוי את מיניקה? איך זה הולך?[/u]
מעין שכמיה, זה מכסה את כולי ואני מסתכלת מלמעלה מהרווח. מאוד נוח (בעיניי אפשר לקחת כל חצאית רחבה קלילה מבד קליל ולהניח על עצמך מלמעלה את פתח החצאית)
מובן?

אני נוהגת כמו שתפילה רשמה: לא מרשה להרים לי את החולצה, אלא הוא מבקש ואני מרימה (כך גם בבית אגב, לא נעים לי שפתאום מרימים לי את החולצה בלי לבקש) ואם תוך כדי הנקה הוא מושך את החולצה עוד למעלה, אני אומרת "מרימים רק קצת" ומחזירה.
אפשר גם להחליט שבחוץ - כל צד רק פעם אחת (בהנחה שהוא בשל לזה מבחינת הגיל והאכילה).
[u]פשוט, אין לי כל כך כוח לתקופת הפעוטות....... מנסה להדחיק שזה כבר כאן[/u]
אההמ... כן (המהום של הזדהות, למקרה שלא הובן). מצד שני יש בה גם הרבה קסם (())

אני מניקה "מלמעלה" - חולצותי מאפשרות מתיחה כלפי מטה והוצאת השד מלמעלה (אחרת קר לי וחשוף לי הגב, המותן, הצמיג וכו'). אני לא מורידה את החולצה או מוציאה שרוול. אולי זאת כן אפשרות לימים של הבחוץ?

אורי, עם איזה מין כיסוי את מיניקה? איך זה הולך?
דנדי, כל החולצות והגופיות והטייטס לא יעבדו לי, אני אזיע בטירוף, שונאת ללבוש עוד שכבה כשלא צריך. זה גם מסריח :-(
כנראה שלהציב גבולות ברורים, לקרוא אותו לשיחת-פעוטות לפני שיוצאים, ולתרגל על יבש. קצת מתעצלת מהמחשבה על זה, אבל אתגבר... ;-)
פשוט, אין לי כל כך כוח לתקופת הפעוטות....... מנסה להדחיק שזה כבר כאן.

_הוא רוצה לעבור צד כל הזמן... בערך פעם בדקה.
שלא לדבר על סיטואציות במקומות חדשים וזרים, כשהוא רוצה לינוק אבל גם רוצה להסתכל כל הזמן לכל הכיוונים כדי לראות מה נשמע ברדיוס.
לפעמים הוא רק רוצה לשקול לעבור צד, ובשביל זה כמובן צריך לחשוף את שני הצדדים ולתת בהם מבט מעמיק - כדי להחליט._
פשוט הצחיקו אותי התיאורים כי גם אצלי זה ככה, במיוחד הרצון להסתכל כל הזמן לצדדים, ולא רק במקומות חדשים. אני כן מתכסה בציבור,אבל זה אכן לא קל כי היא כל הזמן רוצה לצאת מהכיסוי, אני גם לא מרבה לא להניק בחוץ, משתדלת למצוא פינה סגורה בשביל להניק או פשוט לא מניקה לזמן שאני בחוץ-מעדיפה. ולפעמים מסתדרת איכשהו עם הכיסוי והיא נכנסת ויוצאת ממנו כדי להציץ לעולם.
לא יודעת אם עוזר לך.

ללבוש טייטץ ולהרים אותו מעל הבטן
ללבוש גופיית סבא גזורה מתחת לחזה ומעליה חולצה עם פתח רחב, להרים את גופית הסבא ולהוריד את החולצה - רק השד בחוץ.
חולצת הנקה

אני הפסקתי להניק אותה בחוץ, אני פשוט לא נמצאת המון בחוץ, לגיחות גינה של שעתיים הכי הרבה, אז אני מניקה לפני שיוצאים, וכשהיא מבקשת אני מסבירה לה שעכשיו אנחנו בחוץ ואם היא רוצה לינוק נחזור הבייתה, מההתחלה היא הבינה את העניין והפסיקה לבקש והלכה לעשות משהו אחר.
אם אני יום שלם בחוץ אני מתלבשת לפי אחת השיטות שרשמתי למעלה כך שיהיה לי נעים ונוח להניק גם בחוץ (כי עם כיסויים למינהם אנחנו כבר לא מסתדרות)

[u]לפעמים הוא רק רוצה לשקול לעבור צד, ובשביל זה כמובן צריך לחשוף את שני הצדדים ולתת בהם מבט מעמיק - כדי להחליט.[/u]
D-:


[u]קשה לי "להציב גבולות"[/u]
נראה לי שאין מנוס. אבל מניחה שיהיה קל יותר אם תצליחי להגדיר גבול שיהיה מוחשי רק בעיניו. נגיד, מחוץ לבית - צריך לבקש ואמא תרים את החולצה. או : מחוץ לבית - מרימים רק קצת (ולהדגים ולתרגל מראש).

ועוד פרט טכני: אני מהמרימות. לא נעים לי ולא נוח לי להוריד החולצה ולהניק מהצווארון, וגם הפעוט לא רגיל.

יש לי לאחרונה בעיה עם הנקה בציבור.
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה.... אבל:
תמיד הנקתי בכל מקום, בכל מצב.
אף פעם לא היתה לי בעיה (כבר שלוש וחצי שנים, במצטבר)
ותמיד התגאיתי ביכולתי להניק באופן צנוע, לפחות על פי הסטנדרטים שלי.
ובזמן האחרון...
היונק שלי, בן שנה וחצי +, בזמן האחרון אוהב מאוד להרים את החולצה שלי בתנועה נמרצת, ולחשוף את החזה לרווחה כשהוא רוצה לינוק, או כשהוא רוצה לעבור צד.
והוא רוצה לעבור צד [b]כל הזמן...[/b] בערך פעם בדקה.
שלא לדבר על סיטואציות במקומות חדשים וזרים, כשהוא רוצה לינוק אבל גם רוצה להסתכל כל הזמן לכל הכיוונים כדי לראות מה נשמע ברדיוס.
לפעמים הוא רק רוצה [b]לשקול[/b] לעבור צד, ובשביל זה כמובן צריך לחשוף את שני הצדדים ולתת בהם מבט מעמיק - כדי להחליט.

בקיצור, הבנאדם חושף נחוש, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
קשה לי "להציב גבולות", כיוון שעצם הגבול פה הוא חמקמק וקשה להסברה לפעוט כזה - להרים חולצה בצד אחד עד קו הפטמה ותיכף להיצמד זה בסדר, אבל להרים בשני הצדדים - לא. להרים חולצה עוד 3 ס"מ למעלה ולהשתהות עוד 10 שניות זה גם לא בסדר. איך מבדילים???
(למבוגר זה הבדל תהומי, כמובן. אבל לפעוט?)

הוא די מתכעס כשאני מנסה להגביל את ההרמה, ולא מבין למה אני מגיבה ככה.
ואני לא רוצה להפסיק להניק בציבור. ממש לא.
אבל אני מתחילה להרגיש יותר ויותר לא נעים.

(קצת פרטים טכניים: תחילת הקיץ, ציצים קטנים, לא לובשת חזייה, ופעוט שיונק כרגע בתדירות ע-צ-ו-מ-ה, תלוי במצב. הרבה יניקות רגשיות)

לא נפתח

http://www.arboristsite.com/community/attachments/[po]995883 10151789162957759 1554786293 n[/po]-jpg.319026/

צוויל

ביונסה מניקה בציבור

באנגלית
http://healthland.time.com/2012/03/05/how-beyonces-public-breast-feeding-changes-the-nursing-in-public-debate/?iid=hl-main-lede

ובעברית
http://www.onlife.co.il/%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%A1/41465/%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%94-%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%94

שלום לכולם!
נהנתי ממש מקריאת הדף. ממש מכוננן!
אני אישית מעדיפה להניק בפרטיות וכך עשיתי עד עכשיו. אך נראה לי שבעקבות קריאת הדף ההנקה הבאה שלי תראה אחרת...
אני עושה עבודה סמינריונית על הנקה בציבור והייתי שמחה אם יש למישהי או מישהו מושג מאיפה אפשר להשיג חומר בנושא.
כנראה (לצערי) שעוד לא נכתב הרבה חומר בעניין זה...

נראה לי שבכל זאת זה תלוי בצורת ההתמודדות של אותה חברה.
מישהי מקסימה ששמרה לי על הילד אחרי שהחלימה מסרטן וקיבלה ממני את כל ההוראות איפה הבקבוק וכו' (הילד בן שנה) אמרה כאילו בצחוק "טוב, להניק אותו אני לא יכולה" (מה הקשר? ממתי בייביסיטר מניקה?) לי נראה שהבדיחה נובעת מזה שבכל זאת הנושא כאוב לה.
אני הייתי שואלת את החברה ברגע של כנות מה היא מציעה שאעשה. אולי בכלל לא מפריע לה שאת מניקה מולה, או שאולי היא מעדיפה לנצל את הזמן שאת מניקה כדי לקום להסתובב קצת: להכין קפה, להחזיר טלפונים למישהו שהתקשר לפני שעה, כל מיני דברים שהיא ממילא רצתה לעשות ושימשכו את תשומת הלב שלה.

אני איבדתי הריון לפני כמה שנים, ובמשך כמה חודשים לאחר מכן העדפתי לא לפגוש חברות שבדיוק ילדו. מאוד שמחתי בשבילן אבל היה קל יותר לשמוח בשבילן מרחוק. אין דרך לשחק עם התינוק בלי לחשוב שגם לי היה אמור להיות אחד כזה, ושהם היו אמורים להיות בני אותו גיל בערך ולהיות חברים טובים. אחרי כמה חודשים זה כבר לא הפריע לי כי התקדמתי בהתמודדות שלי.
במשך אותם חודשים קשים, כן פגשתי מידי פעם את החברות שילדו, וכן חייכתי וליטפתי את התינוקות וכד', אבל השתדלתי לשמור על מינונים נמוכים כי זה היה קצת כמו לחטט בפצע. עם הזמן לאט לאט הקושי ירד והמינונים עלו, עד שהגעתי לרמה נורמלית שבה זה לא מפריע לי בכלל. היום הדרך היחידה לחטט בפצע היא להסתכל בתמונות האולטראסאונד מאותו הריון ספיציפי ותינוקות אחרים (שלי או של אחרים) לא קשורים לעניין.

מה שכן, ב"סביבה מניקה" נאלצתי פעמים לשתף בסיבות בגללן הפסקתי להניק וחשתי צורך להסביר, לפעמים גם לנשים שלא ממש קרובות אלי. מעולם לא אמרו לי משהו אך הרגשתי שאני צריכה להסביר מה עושה בקבוק בפה של תינוק כ"כ קטן.

בכלל , זה נושא רגיש ואינטימי , אני מאוד מעריכה את הצניעות הזאת אצל דתיים, שפעולת ההנקה היא נטו האשה והתינוק בצד בשקט ובשלווה

אני יכולה לספר מנסיוני שנאלצתי להפסיק להניק עקב מחלה, צבט לי לראות נשים מניקות כי כל כך רציתי להמשיך להניק בעצמי אך לא היה בזה שום עלבון וודאי שלא ציפיתי שלא יניקו בנוכחותי.

להעצמים את החיים מול כל כל מחלה או קושי
תמיד תמיד מביא חיות שמחה והאחזות בכוחות החיים.
גם אם בתחילה זה נראה מעיניינו המוגבלות "קשה, "עצוב" וכו'.

כמו שלמשל חס ושלום מאבדים ילד, לא רוצים בכלל לראות ילדים,מהפחד מלפגוש את הכאב...
אך מניעה מלפגוש את החיים משאיר אותנו באבל ובחוסר.
לכן אם יש מישהי בסביבה , כמוך , שיכולה להביא חיים למקום כואב זו ברכה בעיניי.

יש לי חברה שהיתה חולה בסרטן השד, החלימה אך איבדה שד אחד בדרך והשני עבר הקטנה משמעותית.
כל זה קרה הרבה לפני ששתינו הפכנו לאמהות.
אני ילדתי כמה שנים לפניה ומעולם לא היססתי להניק בנוכחותה. כמו שכתבה זו מעלי- הצרכים של התינוק קודמים. ואני בטוחה שהיא היתה חושבת שזה מוזר מאד מצידי להמנע מלהניק מולה. מה גם שזה היה מגביל מאד את היכולת שלנו להפגש ומה עשינו בזה?
אגב, היא ילדה לאחרונה ולמרבה שמחתה מצליחה להניק עם שד אחד למרות ההקטנה.

[u]כמו למשל לא לאכול בפני מישהו שצם, (יצאה לי דוגמה אקטואלית[/u]
זה לא בדיוק מקביל בעיני, מסיבות שאינן רלוונטיות לדיון (רלוונטיות לדיון על צום) אבל גם לא תניקו מול מישהו שצם?
[u]זה לא למנוע ממנו את מזונו, זה פשוט לא לעשות זאת מולך[/u]
אבל אם התינוק נמצא מולי, והוא רעב? מבחינתי זה קודם לרגישויות שלי.
אין לי סרטן, ואני רק נותנת את הזוית שלי, אבל בכל הזדמנות שנמצאה איתי אמא מניקה עם תינוקה, גם שידעה על שברון הלב שלי, אני לא חושבת שהיססה לרגע, ולא ציפיתי שתהסס.
אולי מישהי שמניקה תחשוב פעמיים אם להיפגש איתי עם תינוק יונק מלכתחילה? - לא יודעת. אם זו מישהי שאני רוצה לפגוש, אני מקוה שלא. בקיצור, מבחינתי צרכים פיזיים של תינוק קודמים לרגישויות של מבוגרים (תמיד אפשר לדמיין איזשהו גבול, אבל בואו נגיד: עד גבול קיצוני).

כולכבוד למי שהעבירה, עבודה מצוינת!

_לא היה עולה בדעתי למנוע מתינוק את מזונו מתוך התחשבות בי.
זה לא למנוע ממנו את מזונו, זה פשוט לא לעשות זאת מולך, מתוך התחשבות בתחושותייך,
כמו למשל לא לאכול בפני מישהו שצם, (יצאה לי דוגמה אקטואלית_

בהחלט !!!

הכל תלוי
והמחכימון כותב
"אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה"
איך הוא מדויק לפעמים המחכימון הזה
באמת
צריך התבוננות ורגישות ואולי גם מידה של חמלה עם עצמך ועם האישה,ועם הינוקא,
ובעיקר מה שמרגיש נכון מאותו זמן,
ובאמת אין תשובה אחת נכונה וסופית
אילו אני הייתי האשה
נראה לי שממש לא הייתי רוצה שיתחשבו בי
והייתי שמחה שיסמכו על כוחותי לקבל
ולהכיל מראה נפלא זה של אם מניקה תינוק
כי מחלתי אינה משרה שמחה ואילו
הנקה משרה עונג ושמחת על היקום
אבל זו אני......

[u]. לא היה עולה בדעתי למנוע מתינוק את מזונו מתוך התחשבות בי.[/u]
זה לא למנוע ממנו את מזונו, זה פשוט לא לעשות זאת מולך, מתוך התחשבות בתחושותייך,
כמו למשל לא לאכול בפני מישהו שצם, (יצאה לי דוגמה אקטואלית)

[u]אם למשל יש לה תיננוק שהיא עצמה לא יכולה להניק או שהיא בגיל הפוריות ומאוד היתה רוצה להניק,[/u]
אני לא יכולה להניק, וכואב לי הלב. כשאני רואה מישהי מניקה אני כמעט בוכה מקנאה. לא היה עולה בדעתי למנוע מתינוק את מזונו מתוך התחשבות בי.

[u]האם זה חסר טקט / פוגעני להניק בפני אישה שחולה בסרטן השד?[/u]
זה תלוי בהרבה גורמים, אולי כן ואולי לא, את יכולה להרגיש איך היא מרגישה לגבי זה,
יכול להיות גם חוסר טאקט להניק בפני מישהי שרוצה ילד ומסיבות מסויימות אין לה, יש הרבה מצבים שהנקה יכולה לגרום לתחושות לא נעימות של הסובבים, וכדאי מאוד להיות רגישות לסביבה,

תודה מקרב לב לכל העונות. קראתי אתכן והרהרתי, ובסוף בחרתי לנהוג 'לחומרא' - כי הקשר בינינו לא מספיק קרוב כדי שאדע בביטחון שהיא בסדר עם זה (או כדי שאוכל לשאול אותה בפתיחות), וכי הבחורצ'יק כבר גדול מספיק ויכול לחכות קצת.
אם נראה למישהי שכדאי שהדיון הזה ישמר - אפשר בשמחה להעביר לדף מתאים.

[u]אנא חוו דעתכם בכנות: האם זה חסר טקט / פוגעני להניק בפני אישה שחולה בסרטן השד?[/u]
תלוי, אם היא אם לתינוק ולא יכולה להניק בעצמה אז כן. אם היא לא, אז להתנהג כרגיל תוך מתן תשומת הלב והשתדלות כלפיה. הרי אם את איתה והתינוק/פעוט מייבב ומבקש לינוק לא כדאי להתעלם. לא כדאי גם להתרחק ממנה כשהיא זקוקה לעזרה רק מפני שאולי תאלצי להניק בסביבתה. ואם את מתלבטת פשוט שאלי אותה. בהצלחה |L| אולי כדאי להעביר ל [po]התנהגות בסיטואציות חברתיות[/po] ?

[u]מי שרוצה להעלב תסמכי עליו שימצא למה[/u]

לא קשור

לא מצאתי דף מתאים לדיון, אבל לא נראב לי שזה עניין של עלבון כמו של קצת "להתגרות",
היה מאוד מתסכל אותי לראות אם מניקה מולי אם לי היתה מניעה מטעמי מחלה.

גם אני חושבת שזה לא חסר טאקט
להיפך יש בזה אחוה נשית תמיכה ואנרגיות חיוביות
מי שרוצה להעלב תסמכי עליו שימצא למה

ממש לא מסכימה, זה תלוי באישיות של החולה.

[u]אנא חוו דעתכם בכנות: האם זה חסר טקט / פוגעני להניק בפני אישה שחולה בסרטן השד?[/u]

כן. זה חסר טקט ופוגע. אי אפשר להכליל אבל סביר לגמרי שזה פוגע. סביר שיש כאלו שזה יהיה להם קשה יותר ואחרים פחות. בכל אופן זה לא בשל סיבה רציונלית - זה עניין רגשי. גם לא משנה אם זו אישה מבוגרת או צעירה. הקושי הינו סביב המשמעות הנשית של החזה - והאובדן שבזה.

[u]האם זה חסר טקט / פוגעני להניק בפני אישה שחולה בסרטן השד?[/u]
בעיני אין הכון ולא נכון, זה תלוי בהמון דברים.
אם למשל יש לה תיננוק שהיא עצמה לא יכולה להניק או שהיא בגיל הפוריות ומאוד היתה רוצה להניק,
יכול להיות שזה עלול להעציב אותה.

אם זאת אשה מבוגרת יותר אני לא רואה בעיה או קשר.

זה כמובן גם תלוי בקשר בינכן.

[u]האם זה חסר טקט / פוגעני להניק בפני אישה שחולה בסרטן השד?[/u]
לא יותר מאשר ללכת ליד משותק, לשיר ליד זייפן וכיוב'.

אנא חוו דעתכם בכנות: האם זה חסר טקט / פוגעני להניק בפני אישה שחולה בסרטן השד?
השאלה מעשית ואקטואלית. חשוב לי לקבל דעות בנושא.
תודה @}

זה רק כי המלצת משרד הבריאות היא שנה ואיגוד הבריאות העולמי ממליץ על לא פחות משנתיים
בגלל זה רק

"רק" - לשון הכתבה.
[u]אני בתחושה שיש יותר ויותר[/u]
גם אני.
אמן.

[u]רק 20 אחוז מהנשים ממשיכות להניק אחרי גיל 10 חודשים.[/u]
למה רק? זה המון. מעניין כמה היה לפני 10 שנים, אבל אני בתחושה שיש יותר ויותר.

מתוך כתבה ב-ynet: שליש מהציבור לא רוצה לראות אמהות מניקות בציבור.
וגם - רק 20 אחוז מהנשים ממשיכות להניק אחרי גיל 10 חודשים.
אל הכתבה - [url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3929449,00.html.]כאן[/url]

[u]במיוחד כשהילד מסיט את ראשו לנוכח כל עובר ושב בענין רב, תוך כדי יניקה.[/u]

<אייקון צוחק>

תרמתם למוראל שלי במיוחד בגיל היונקים...
מקווה להניק עד גיל שנתיים בעזרת ה' יתברך.

קראתי בספר הנקה הכתוב על ידי אשה חרדית (בנימה חיובית מאד) על כך שבורא עולם ברא את השדיים דווקא ליד הלב ולא ליד אברי הרביה.... (כרגע לא זוכרת את הסיבה)

הי גלית,
אוי. זה נשמע קשה ומלחיץ.
במיוחד כשאחרי לידה ההורמונים גם הם לוקחים תפקיד בתחושות שלנו, וגורמים לנו לפעמים להיות מתגוננות יותר, או "מרגישות מאויימות", או חרדות. ואז, דברים שביומיום היו נראים לנו בסדר, נתפסים כמאיימים.
האם הסברת לה את תחושותייך?
אני הסברתי למשפחה שאני מרגישה בצורך באינטימיות עם הקטנה אחרי הלידה, ושלא מתאים לי שיראו אותי מניקה.
אולי כדאי להסביר מפורשות גם לבעלך...
לא תמיד אנשים מצליחים להבין בעצמם. לפעמים צריך לאמר דברים על השולחן. זה עשוי לנקות את האווירה.
בהצלחה....

אוי גלית(())
את מזכירה לי נשכחות.
חמותי היתה בעיני [b]ה[/b] אויב אחרי הלידה. אני שמחה לבשר לך שזה השתנה לחלוטין ואנחנו ביחסים נהדרים (זה לקח קצת יותר מחודשיים במקרה שלי)
יש סיכוי להעביר את ההגנה עליך לבעלך ולשחרר אותך מההתמודדות הזו?

אהה, ושכחתי בכלל למה נכנסתי לכאן...
סיפור מצחיק שהיה לי באיזה חנות- רציתי להניק את הפיצפונת, ואני מאלה שמניקות בציבור בלי בעיה. אז ביקשתי כיסא וקיבלתי, בחנות היו רק נשים, אז פשוט שלפתי וזהו. המוכרת החמודה שאלה אם אני לא רוצה פרטיות, אמרתי שלא מפריע לי, במיוחד שאין גברים באזור (שאז אני יותר מתכסה)- ואז היא אמרה: "אבל יש כאן מצלמות" :-) (הכוונה למצלמות האבטחה של החנות)

גלית, (())
גם אצלי חמותי נוהגת "להציץ", אבל היום זה לא מפריע, אנחנו מאוד קרובות... מה שכן, בהתחלה, כשכל החזה היה חשוף כן היה מפריע לי. עם הזמן למדתי להניק בלי לחשוף את כל החזה ואז זה פחות מציק... חייבת לציין שגם אני מתבוננת בנשים מניקות, במיוחד אם אני לא מניקה באותה תקופה (יש לי שלושה ילדים במרווחים קטנים, וכל ילד נגמל כשהייתי בהריון הבא)- פשוט מתוך געגוע :-) ורצון לחזור להיות שם... אף פעם לא חשבתי שזה עשוי להרתיע, מוזר (ז"א אני המוזרה P-: כי לי זה לא מפריע אז חשבתי שגם לאחרות). אני אתחיל לקחת את זה לתשומת ליבי...

היי עשב....
בהצבת גבולות אני ממש טובה (לצערי, בגלל נסיון רע) וזה מה שמעצבן את חמותי. היא לא רואה אותי כרגע. רק את עצמה. כל שאר המשפחה והחברים מכבדים מאד ומתקשרים בדחילו ורחימו אחרי שהם מוודאים שוב ושוב שזה מתאים לי שהם התקשרו. אני פשוט מרגישה שכל העניין הזה מרחף עלי כצל ומקשה עליי עוד יותר את ההסתגלות לאימהות. קשה לי להימצא לידה מרוב שאני כועסת עליה. היא מרגישה את זה. קור נושב ממני לעברה.
כשחשבתי על קשיים שמתעוררים עם האימהות הטריה - זה לא משהו שלקחתי בחשבון. אני משתדלת להתרכז בחיים החדשים שלי אבל לפעמים.....זה לא הולך לי לא לקחת ללב...
מהפה שלך לאזניים של אלוהים שעוד חודשיים זה ייראה לי פחות מאיים.

גלית,חשבתי על דברייך,ושקשה בכלל בשלב הזה אחרי לידה לסמן גבולות מול המשפחה הקרובה, כולם מתרגשים ותופסים טרמפ על הלידה הפרטית מאד שלך, בכדי להתחבר ולרוב ללא רגישות יתרה ואפילו מתוך ציפיה שזה יהיה לך טבעי, וכל זה בלי קשר לעברך,
התקופה שלאחר הלידה היא מאד טריטוריאלית באופן טבעי, וקשה לשאת כל סוג של פולשנות גם אם היא באה עם הר של כוונות טובות.
אני אחרי הלידה הראשונה ממש בקשתי מכולם לא להגיע בכלל ורק אחרי חדשיים התחלתי לפתוח דלתות,
אין לזה שום קשר אפילו להנקה או לחשיפה הגופנית זה נכון להתכנס ולסמן גבולות בשלב הזה,
תנוח דעתך, חמותך לא הפכה למפלצת פתאום זה פשוט טבעי לרצות טריטוריה מוגנת בשלב זה , בעוד חדשיים הכל יראה קצת פחות מאיים,אל תצפי לרגישות פשוט קבלי את עצמך רוצה פרטיות והעבירי מסר פשוט ללא אשמה.
והכי חשוב מזל טוב ואמהות נפלאה

גלית, (())

התינוק שלנו בן חודש, אני חרדה מאד לפרטיותי. יום אחד חמותי (שעד אז מאד חיבבתי....) הגיעה בלי להודיע מראש ואני הנקתי. אז לפני שבעלי פתח להם את הדלת נכנסתי לחדר השינה ונעלתי את עצמי שם כי מאד נבהלתי. שמעתי אותה מרימה את הקול בסלון "אני לא יכולה לראות אותו יונק?" והתכווצתי נורא. ממש הרגשתי שמנסים לכפות עלי לחשוף את גופי. היא פשוט לא מבינה מה הבעיה שלי לחשוף מולה את החזה שלי ואני לא יודעת אפילו איך להתחיל להסביר לה כמה שהרעיון להיחשף כך מול אנשים שהם לא בעלי - מבעית אותי. אני מתקשה לחבב אותה מאז. קשה לי עם זה שהיא מצפה שאני "אתחשב " בה (כשהם באים לבקר והתינוק רעב אני נכנסתלחדר להניק וזה יכול לקחת גם שעה ואז "אין לה זמן איתו"...) ואין בה טיפת רגישות כלפיי וכלפי הרגשות הלא פשוטים שלי. זה פשוט נורא. אני ממש חווה אותה כרגע כאויב שמנסה להזיק לי. ואם מישהי תוהה אז כן. אני נפגעת תקיפות מיניות וכן. היא יודעת את זה. אני לא מצליחה להבין איך אפשר להתנהג ככה לאדם אחר. מה לא ברור? אני ככה ואת ככה. זה הגבול שלי. תכבדי את זה. מה גם שאם אניק מולה עם סינר הנקה היא עוד עלולה להרים אותו לפתע מתוך גחמה ולהתנצל תוך כדי צחקוקים מתחנחנים ואחר כך גם לספר לכל מכריה איך החזה שלי נראה. הסתדרנו כל כך יפה עד עכשיו. אחרי 3 שנים יפות אני ממש מרגישה שאני שונאת אותה.

פוסט של בלוגרית - המלצות למקומות ידידותיים להנקה בציבור. [url=http://www.momjob.co.il/?p=742]באתר[/url] של חברתי ריקי כהן.

פוסט של דבורית שרגל בנושא [url=http://www.notes.co.il/dvorit/43208.asp]הנקה בציבור בפריז[/url]

לרוב לא.
אני פשוט שולפת ציצי מהמחשוף, חזיית ההנקה מכסה עוד ואצבע או חיתול בד את היתר (הציצים שלי לא כאלה גדולים D-: )

את עם חולצת הנקה מתחת למנשא?

[u]ממש לא מסתדר לי להניק במנשא, ואם הוא קשור נמוך אז הגב ממש כואב, לא?[/u]
אני קושרת ככה את המנשא רק כשאני יודעת שהוא ירצה לאכול, וזה לא לזמן ארוך. לגבי הגב- הוא תמיד כואב לי, מה זה כבר חשוב אם יותר או פחות? (לא שמתי לב להבדל)
הנקה במקדם התאפשרה לי רק כשהציצי נפטר מהגודש של ההתחלה (קצת לפני גיל 3 חודשים) כי אז הוא היה קשה כמו אבן ואי אפשר היה להזיז אותו מילימטר. עכשיו אני מרימה טיפה את הציצי (ממש טיפה, הציצי שלי בכלל לא גדול ולא גמיש בכלל, אם אני יכולה כולן יכולות) וזהו. נוח מאוד. היום הייתי בבית קפה עם האיש וחבר, ומשם טיילנו ברגל, נכנסנו לשתי חנויות- כל אותו הזמן הוא יונק.

[u]תגידי לי, איפה את חיה?[/u]
זה קרה עם מוכרת באיזה חנות. אשה מבוגרת (תמיד זה כך) שלמרות שאמרתי לה שהוא יונק הרימה את החיתול. כשאמרתי לבעלי- איזה חצופה- הוא נתן לי את מבט ה-'את כל כך סנובית ורשעית בסך הכל היא רצתה לראות את הילד למה את לוקחת כל דבר קשה'

ולא, ממש אין לי בעיה כשרוצים לראות את התינוק שלי, אני רק לא מבינה למה צריכים גם לראות את הציצי שלי תוך כדי.

[u]זה לא מפריע לכל מיני חצופות להוריד לו את החיתול מעל הראש למרות שאני אומרת שהוא יונק, וזה החיסרון (כשאת בגובה העיניים, הידיים של הזרים יותר ארוכות זריזות).[/u] איך עושים פרצוף בשוק מוחלט??? אני לא מהאנשים שנכנסים ללחץ כשמישהו מבקש לראות את הפנים של התינוק שלי ([po]סוסת פרא[/po] סיפרה על זה שם בדהירה שלה) להפך בדרך כלל ומעולם [b]מעולם[/b] לא פגשתי ידיים ארוכות וזריזות שפלשו לשטח הפרטי והאישי של התינוק שלי. הם תמיד ביקשו יפה ובנימוס לראות את התינוק שמעורסל שם בתוך הלופי עמוק עמוק (ולפעמים גם יונק). תגידי לי, איפה את חיה?

[u]אבל הכי כיף בארץ- להניק בהליכה![/u]
אצלי זה הולך ככה, אם אין לי איפה לשבת (תשמעו יש מקומות שאפילו אני לא מוכנה לשבת בהם, תארו לעצמכם...) או אם הגדולה ממש רוצה תנועה ושאמא תבוא כבר אז גם בהליכה הולך, לקח לו הרבה זמן להתחבר לעניין אבל היום (שלושה חודשים) הוא כבר משתף פעולה ויונק מאוד מאוד יפה וחידוש מאתמול-מוכן סוף סוף לינוק בסלקל באוטו. הצלה כשזה באמצע נסיעה כמובן.

דוגרי, לא מזיז לי אם רואים לי את הציצי שכל האלו עם הבקבוקים יחביאו את הפיכסה הזה שהם מכניסים לילדים שלהם בעצמן. לפי ההלכה אין איסור לראות אשה מניקה (נבדק עם חבר דתי בעוד העולל היה בן שבוע והוא נכנס אלינו הביתה באמצע הנקה וברח למטבח תוך כדי התנצלות שאין איסור אבל הוא מעדיף שלא מבחירתו האישית), אם למישהו זה מפריע שיזיז את העיניים שלו הצידה, אנשים נוטים לעשות את זה יפה מאוד כשהם רואים אנשים אחרים סובלים/מקבצים נדבות הם יכולים לעשות את זה גם כשהם רואים אותי מניקה. [po]כשסוסת פרא[/po] היתה אצלנו, בדרך חזרה מהשוק השבלולון התעורר רעב ולא הסכים לינוק במנשא, מצאתי מקום שאני יכולה לשבת, פשפשתי אותו והנקתי אותו, מכיוון שלבשתי משהו שלא נוח להרים אז הורדתי מלמעלה ולא התכסתי. הפראית שאלה אם אני מרגישה נוח ככה להיות חשופה באמצע הרחוב, רק אז נזכרתי שבאמת זה היה פעם איבר כזה שלא מאכילים איתו תינוקות...:-) והאמת היתה שאף אחד לא הסתכל עלי בכלל חוץ מעובד זר אחד אפריקני שמאוד שמח מאמר שאני מזכירה לו את הבית באפריקה. אגב, גם כשאני מפשפשת תינוק בן שלושה חודשים רק מי שמכיר את השיטה שם לה (רוסים בעיקר). לאחרים אני אויר.

[u]קושרים את המנשא נמוך ממש, מתחת לעצמות האגן.[/u]
גם לי יש מקדם, אם כי עברנו לעגלה כי היא כל הזמן מסתובבת לראות לאן הולכים.
ממש לא מסתדר לי להניק במנשא, ואם הוא קשור נמוך אז הגב ממש כואב, לא?

[u]פתאום קלטתי משהו: אני מעולם לא חשבתי מראש על הדברים האלה. מעולם. באמת. פשוט הלכתי לאן שצריך, ואם היא רצתה לינוק פשוט התבוננתי מסביב וחיפשתי מקום לשבת. זהו. תמיד יש. אם אין כורסא נוחה אז יש ספסל. אם אין ספסל יש כיסא. אם אין כיסא יש רצפה.[/u]
בדיוק! תאומות :-) כמעט, כי אני לא מבינה איך אפשר בהליכה.

[u]הכי כיף בארץ- להניק בהליכה![/u]
איך? איך? איך?????

אצלינו זה הפוך. אני רוצה להניק ואמא שלי מביאה את משמרות הצניעות.

לא יאומן! הבת הבכורה שלי, עוד מעט 11, שינקה כמעט עד גיל 5 מתביישת באמה המניקה את הקטנה בציבור המשפחתי והרחב!!!! :-)
'אמא!' היא לוחשת בעצבנות 'רואים לך!!!' היא מזדעזעת (והאמת שלא ממש רואים כלום) 'שלא תעיזי להניק אותה פה!' 'אבל היא רעבה בדיוק כמוך'
התעוררה.

ועוד מחוויות ההנקה בציבור.
כשנכנסתי לסדנת עיסוי התינוקות ישבה עם הגב לכולן מישהי על כיסא ילדים פצפון.
עד סוף הסדנה היא כבר הניקה עם הפנים לכולן ובשמחה. אולי יש משהו בדוגמה אישית? ;-)
(או שנוצר בינינו קשר משמעותי P-: ). והשאלה המסקרנת היא - איך הרגישו האמהות שהאכילו בפורמולה? (והיו שם הרבה כאלה)

[u]הכי כיף בארץ- להניק בהליכה![/u]
נכון (-:
(הילדה שעושה טובה כשהיא יונקת עשר דקות רצוף לא הפסיקה שעה ומשהו כשהיתה בהליכה בתוך המנשא...)
ויתרון לצנועות - באובר דה שולדר זה גם נורא דיסקרטי

[u]חוצמזה לקטנצ'יק יש דרישות- למשל שהמקום לא יהיה רועש מדי, שאמא לא תדבר ובאופן כללי שהכל יהיה לו סבבה אחרת הוא לא מסכים לינוק ומתעצבן מאוד.[/u]
נו, כן, אבל זה לא דורש "רעיונות" אלא פשוט התבוננות סביב, וגם הרבה ניסוי וטעייה. אם כבר הנקנו בארון המטאטאים שנקרא "חדר הנקה" בשילב (עוד יש כזה?) וראינו שזה ממש לא נעים, אז אנחנו לא נעשה את זה שוב... P-:

[u]אני מעולם לא חשבתי מראש על הדברים האלה.[/u]
יש לי קטנצ'יק שברגע שהוא לא מקבל במיידי את מה שהוא רוצה- הוא צורח. אבל ממש. כאילו איזה יד נסתרת הביאה לו צביטה (בחיי שככה זה נשמע).
ואני עוד לא פיתחתי את העור פיל הנדרש כדי לא להתפדח שהתינוק שלי מרים את הגג בצעקות (לא, אני לא מחכה שהוא יבכה כדי להאכיל אותו. אבל לפעמים הוא מתעורר נניח משינה ורוצה לינוק מיד).
חוצמזה לקטנצ'יק יש דרישות- למשל שהמקום לא יהיה רועש מדי, שאמא לא תדבר ובאופן כללי שהכל יהיה לו סבבה D-: אחרת הוא לא מסכים לינוק ומתעצבן מאוד.
אז בגלל זה אני מוצאת את עצמי חושבת איפה להניק (או מבהירה לאיזה מוכרת בזארה שהתינוק אוכל, אין מה לעשות, תסתדרי עם תא הלבשה אחד D-: חוצפה או דרישה לגיטימית? עוד לא החלטתי..

[u]שמתי במנשא אובר דה שולדר והנקתי בהליכה...[/u]
מאז שכתבתי פה יש לי שכלול היסטרי- אני סופסוף מצליחה להניק במנשא מקדם. הפטנט הולך ככה- קושרים את המנשא נמוך ממש, מתחת לעצמות האגן. זה לא הכי נוח, אבל זה מה יש (-:. כשהנסיך רוצה לינוק אני משחררת ממש מעט את אחת הרצועות העליונות ומזיזה לו קצת את הראש לצד, ואז- וואללה!
זה לא מפריע לכל מיני חצופות להוריד לו את החיתול מעל הראש למרות שאני אומרת שהוא יונק, וזה החיסרון (כשאת בגובה העיניים, הידיים של הזרים יותר ארוכות זריזות). [b]אבל הכי כיף בארץ- להניק בהליכה![/b] @}

[u]אני יותר בכיוון של רעיונות כמו- על כורסאות המסאז' בקניון, בתאי הלבשה וכו'. משהו זמין וקרוב, בשלוף...[/u]
למה את צריכה רעיונות? יש לך כבר...

פתאום קלטתי משהו: אני [b]מעולם[/b] לא חשבתי מראש על הדברים האלה. מעולם. באמת. פשוט הלכתי לאן שצריך, ואם היא רצתה לינוק פשוט התבוננתי מסביב וחיפשתי מקום לשבת. זהו. תמיד יש. אם אין כורסא נוחה אז יש ספסל. אם אין ספסל יש כיסא. אם אין כיסא יש רצפה.
עם השני אפילו לא הייתי צריכה מקום לשבת. שמתי במנשא אובר דה שולדר והנקתי בהליכה... (-:

[u]משהו זמין וקרוב, בשלוף...[/u]
על הרצפה. ליד איזה עציץ.

אבל זה לא מה שאני מחפשת! אני לא רוצה להיכנס לבידוד! באותה המידה אני יכולה ללכת לאוטו ולהניק שם! אני יותר בכיוון של רעיונות כמו- על כורסאות המסאז' בקניון, בתאי הלבשה וכו'. משהו זמין וקרוב, בשלוף...

[u]שאלה. נניח שאני מסתובבת בקניון, במין מסע ארוך שנועד להחליף מתנות הזויות לתינוק (כשכמובן כל מתנה מחנות אחרת, למה שזה יקח לי רק חצי שעה...). איפה אני מניקה? פעם הקטנצ'יק היה זורם, עכשיו אם אני לא יושבת בנחת הוא יורד מהפסים. נמאס לי לשבת בבית קפה בכל פעם שאני צריכה להניק, והאמת שעד עכשיו לא קיבלתי תגובות מוזרות (אם מישהו היה שולח אותי לשירותים הייתי שולחת אותו לעזאזל). אשמח לרעיונות יצירתיים שלכן.[/u]

תשובה - כמעט בכל קניון יש חנות של שילב- ולחנויות שלהם תמיד יש חדרון קטן עם כיסא או כורסא ומשטח החתלה! ואם לא שילב אז בהרבה חנויות לילדים (ילדותי למשל) מקבלים זאת בעין יפה! אפילו באיקאה יש חדר הנקה.
השיטה שלי - לפנות לאחראי בשאלה - איפה חדר ההנקה כאן? כאילו זה ברור ואין שאלה על המחויבות שלהם להקים חדר כזה לציבור! אגב, גם במקום העבודה דרשתי - וקיבלתי חדר הנקה (שאיבה)!
בקניונים מסויימים - קניון גבעתיים למשל, יש חדר הנקה! הוא אמנם מחובר לשירותים וזה לא מאד נעים אבל יש שם פרטיות ונקי והכורסאות גדולות. אחלה.
בהצלחה!

אה, עכשיו ראיתי [po]שהפלוני אלמונית[/po] כתב/ה:
[u]לדעתי אורי התכוון שמראה האשה המניקה מושך בעיני אותו חבר והוא הסית מבט מתוך מבוכה ולא כי זה דחה אותו.[/u]

[u]להרגיש איכשהו דחויה[/u]
[u]לדעתי דוקא להפך! (וזאת הסיבה שהוא הסיט מבט)[/u]

[u]מה כוונתך?[/u]

כוונתי היא שאם הוא חושב שהיא אסטתית או אטקרקטיבית, אז זאת דוקא סיבה טובה לא להציץ כי ממש לא נעים.
אני יכול להעיד על עצמי שדוקא כשהמניקה-בציבור היא אטקרקטיבית, אז זה נהיה יותר "סיפור" מבחינתי, ואז אני מסיט מבט, מתרחק, וכו'.
במקרים אחרים, אני מרגיש יותר בנוח.

(ויש מקרים בהם אני מרגיש בנוח בלי קשר, פשוט כי האישה מקרינה נינוחות עם הגוף שלה)

נכון

[u]אני חושבת שלהניק בציבור זה אחד הדברים הכי לא נאותים שקיימים[/u]

[u]קיום יחסי מין הוא הדבר הכי טיבעי בעולם, אך עדיין יש דברים שהצניעות יפה להם.[/u]
יש הבדל גדול ומהותי בין יחסי מין להנקה- חלב אם זה האוכל של התינוק והוא צריך אותו בתדירות די גבוהה. אם האם תוכל להאכיל רק בבידוד- כמה זמן היא אמורה לשרוד כך?! לאכול זה חלק מהחיים שנוהגים לבצע בציבור.
יחסי מין זה דבר אינטימי שדורש בידוד.
כמעט ואין תרבות שיחסי מין בציבור זה דבר מקובל, לעומת זאת בכל תרבות, חוץ מהתרבות המערבית הנקה בציבור היא עניין שבשגרה, אפילו אצל אנשים דתיים שערך הצניעות מקודש בעיניהם.
יש תרבויות שבהם שד של אשה יכול לגרות רק תינוק רעב- אבל זה באמת תלוי תרבות. (-;
בכל מקרה אני יכולה להעלות על דעתי כמה דברים לא נאותים- הנקה בציבור היא לא אחד מהם...

כן!!! תניקו בכיף!!!
איזה כיף לי- בעוד חודשיים שוב אכנס לחברת המניקות...

[u]אני חושבת שלהניק בציבור זה אחד הדברים הכי לא נאותים שקיימים[/u]
גלית - הנקת ? את מכירה מישהי מניקה ?
אני מחפשת מאיפה להתחיל להסביר לך עד כמה הדעה שלך, אם הייתי מאמינה בה, הייתה פוגעת באיכות חיי ובבריאות ילדי.
< קראת את הדף הזה ? >

ואני חושבת שגישה כזאת היא תלויית תרבות וככל שיותר נשים יניקו בציבור ככה הגישה הזאת תיעלם.נראה לי שפשוט לא ראינו את הדברים האלה מספיק בעולמנו ולכן אנשים מרגישים כזאת דחיה מהעניין. כי כשילד רעב הוא צריך לאכול ואמא לא צריכה להיות מודחת או לבד כשהיא מניקה, ובטח ובטח שלא צריכה להרגיש לא בנוח. אז אני קוראת לכל המניקות- הניקו בגאווה ובשמחה בציבור כדי שהרעיון לא יראה מוזר לאנשים. להיפך זה הדבר הכי יפה וחשוב שאמא יכולה לתת לתינוק שלה. אף אחת לא צריכה להתבייש כשהיא מניקה.

אני חושבת שלהניק בציבור זה אחד הדברים הכי לא נאותים שקיימים, השד הוא לא שקית חלב מוצגת לראווה, ואתן יכולות להתעלם מזה כמה שאתן רוצות, זה עדיין סקסי לחלק מהאנשים, לחלק אחר זה מביך מאוד וזה לא דבר שעושים בציבור. לאלה שטוענות שזה דבר טיבעי- אז גם להזכירכן- קיום יחסי מין הוא הדבר הכי טיבעי בעולם, אך עדיין יש דברים שהצניעות יפה להם.

אני לפני ההיריון הסתכלתי בעין "עקומה" על כל שולפות הציצי למיניהם, אבל מאז שבני נולד אני מניקה בכל מקום בקניון, על ספסל ברחוב, בתי קפה וכו' ולא כ"כ מעניין אותי מה אחרים חושבים כל עוד בני רעב,כמובן שזה לא נעשה בהתרסה אבל בכ"ז...וגם בביתי שלי יש כאלה חברים שלא ממש נוח להם ,במיוחד לאישה שאין להם עדיין ילדים.אני מניחה שברגע שאת יולדת פשוט הציצי שלך כבר לא כ"כ שלך ולכן ההתייחסות אליו משתנה, אם פעם פחדתי שיראו איזה טיפ טיפה של ציץ היום כבר לא מזיז לי.

אני הנקתי על ספסל בקניון כשלא הייתה לי ברירה. מכיוון שלצערי אף פעם לא הנקתי בצורה ממש צנועה, לא מבחירה, כי ככה זה הסתדר, ומאוד התביישתי להיניק באמצע הקניון (או בכל מקום ציבורי אחר), אבל לא הייתה ברירה, אז פשוט הסתכלתי על התינוקת ואמרתי לעצמי שאם אני לא מסתכלת על אף אחד, אף אחד גם לא מסתכל עליי. במילים אחרות, בראתי לי ולתינוקת בועה.

_לדעתי דוקא להפך! (וזאת הסיבה שהוא הסיט מבט)
מה כוונתך?_
לדעתי אורי התכוון שמראה האשה המניקה מושך בעיני אותו חבר והוא הסית מבט מתוך מבוכה ולא כי זה דחה אותו. (-;

[u]הרעיון של חדר הנקה מקומו [po]במעצבן לראות מסביב[/po]?, לפי דעתי.[/u]
תלוי איזה חדר הנקה- רב חדרי ההנקה שראיתי בהם היו: צמודים לשירותים ציבוריים- ויתרתי על התענוג המפוקפק, משולבים עם פינת החתלה (עם דלי מלא חיתולים מסריחים)- פשוט אי אפשר לשאת את הריח, בקיציר- באמת מעצבן מאד, אבל הרעיון של חדר הנקה בקניון הוא נחמד בעיני דווקא יכ הקניון הוא מקום רועש מאד ומלא תנועה ממש לא [po]באופן טבעי[/po] , אז יש ילדים שלא מתרגשים מהרעש ומוכנים לאכול בכל מקום (יש לי אחד כזה) אבל יש ילדים רגישים יותר (ויש לי גם אחת כזאת) שהרעש לא מאפשר להם לאכול בנחת אפילו לא במנשא והם זקוקים למקום שקט ואינטימי כדי לאכול. במקרה כזה חדר הנקה לדעתי יכול להיות דווקא רעיון טוב- מן אי של שקט ושלווה עם תאורה רכה ומקום לכמה מניקות (שלא יווצר תור כי התינוקות ר ע ב י ם) , אבל אני מניקה שנים ויצא לי לראות רק אחד כזה.

[u]אני נוהגת להניק בתאי מדידה של חנויות בגדים. יש גם קניונים שיש בהם חדרי הנקה (רננים ברעננה למשל) אז אולי כדאי לברר מראש באיזור שלך באיזה קניון יש חדר הנקה.[/u]
מה, סתם נכנסת לחנות והישר לתא המדידה?
הרעיון של חדר הנקה מקומו [po]במעצבן לראות מסביב[/po], לפי דעתי. מה, צריך להגלות אותי לאיזה חדר כדי להניק? אני מחפשת פתרונות ורעיונות יצירתיים, הכי טוב- שלא צריך להתחיל למצוא מקום מיוחד (הפצפון לא אוהב לחכות, אלא מה)

רעיון טוב!(הג'ימבורי). פעם אחת או פעמיים הנקתי עם המקדם, אבל זה דרש פתיחה שלו וקשירה מחדש באופן מאוד רפוי (ז"א אני למעשה מחזיקה אותו בידיים עם תמיכה מהמנשא) אולי אני צריכה לעבוד על תרגילי גמישות לציצי (-:
כשהייתי עם מנשא צד זה היה כיף חיים- אבל כאבי תופת בכתף. טוב, אני צריכה למצוא מנשא שאיתו זה אפשרי.
כשהוא היה קטן יותר הנקתי פעם בלי מנשא, בהליכה בסופר. זה היה משעשע... אבל היום זה בלתי אפשרי.

[u]נניח שאני מסתובבת בקניון, במין מסע ארוך שנועד להחליף מתנות הזויות לתינוק (כשכמובן כל מתנה מחנות אחרת, למה שזה יקח לי רק חצי שעה...). איפה אני מניקה?[/u]
אני נוהגת להניק בתאי מדידה של חנויות בגדים. יש גם קניונים שיש בהם חדרי הנקה (רננים ברעננה למשל) אז אולי כדאי לברר מראש באיזור שלך באיזה קניון יש חדר הנקה.

[u]נניח שאני מסתובבת בקניון, במין מסע ארוך שנועד להחליף מתנות הזויות לתינוק (כשכמובן כל מתנה מחנות אחרת, למה שזה יקח לי רק חצי שעה...). איפה אני מניקה?[/u]
נסית להניק במנשא? נראה לי שאתם בגיל שזה כבר אפשרי טכנית במנשא שלך :-)
(כשניפגש אראה לך גם את זה)
ואם לא במנשא אז על כל ספסל מזדמן. אבל באמת בקניונים ספסלים הם מצרך נדיר. אם הכוונה לקניון רחובות יש בקומה העליונה את הג'ימבורי ליד שילב, יש שם מקום לשבת ליד.

[u]נניח שאני מסתובבת בקניון, במין מסע ארוך שנועד להחליף מתנות הזויות לתינוק (כשכמובן כל מתנה מחנות אחרת, למה שזה יקח לי רק חצי שעה...). איפה אני מניקה?[/u]
אני הנקתי בתוך החנויות (הרבה פעמים על הרצפה, בפינות חבויות, סתם שיהיה לי יותר שקט ונעים ושאני לא אפריע בדיוק לקונים שצריכים משהו מהמדף שמאחורי...), ובקניונים יש גם בד"כ ספסלי ישיבה, אז עליהם, בהחלט.

שאלה. נניח שאני מסתובבת בקניון, במין מסע ארוך שנועד להחליף מתנות הזויות לתינוק (כשכמובן כל מתנה מחנות אחרת, למה שזה יקח לי רק חצי שעה...). איפה אני מניקה? פעם הקטנצ'יק היה זורם, עכשיו אם אני לא יושבת בנחת הוא יורד מהפסים. נמאס לי לשבת בבית קפה בכל פעם שאני צריכה להניק, והאמת שעד עכשיו לא קיבלתי תגובות מוזרות (אם מישהו היה שולח אותי לשירותים הייתי שולחת אותו לעזאזל). אשמח לרעיונות יצירתיים שלכן.


[u]שאלתי אם זה בסדר להניק שם באמצע המסעדה[/u]
למה שאלת? סליחה, זה לא איזה אקסטרה.

[u]אבל מה שהוא עשה גרם לי להרגיש הרבה יותר גרוע.[/u]
ברור, אני הרגשתי אותו דבר כשזה קרה לי. סתם ניסיתי לשפוט אותם לכף זכות.

[u]לדעתי דוקא להפך! (וזאת הסיבה שהוא הסיט מבט)[/u]
מה כוונתך?

[u]פעם באה אני לא מניקה לידו. שישבו עם זוט. אני הולכת לחדר השני.[/u]
זה בסדר גמור אם ההנקה מביכה אותו. שיעבור הוא לחדר אחר (זה הבית שלך, לא?).