זה לא "לפי ד"ר ליבוביץ'", זה לפי הטבע - גם אני
זה לא חשוב מי צודק - חשוב לחזק את מי שצריך ואפשר.
(קפץ לי מרגיעון "רדיפה אחר הכבוד, מרחיקה את היכולת לקבלו")
לענין המשפט הנ"ל:
חשתי שאולי היא ממשיכה במאמצים במחשבה שעכשיו היא 'חורצת' גם את דין ההנקה של הילדים הבאים. שאולי היא חושבת שקשיים עם פיצית משמעותם שגם בפעם יהיה כך והיה לי חשוב שתדע שלרוב זה נהיה יותר קל.
יכול להיות שמאמצים עילאיים כעת, במיוחד עם שיפור קטן, יירפו את ידיה בפעם הבאה בעוד שמאמצים פחותים מעט אבל עם אימהות יותר רגועה ופחות עייפה יחזקו את ידיה בהתמודדויות דומות בעתיד (אם יהיו. מקווה שלא).
אני חוזרת ומדגישה - אם הדברים התקבלו כהחלשה במקום כחיזוק זו לא הכוונה וניתן להסירם
קשה לי לכתוב את ההרגשה שלי אז אני אנסה ומקווה שלא יצא מבלובל. סליחה מראש.
הבסיס הוא שאני בעד הנקה וכמה שיותר יותר טוב אבל ... לא בכל מחיר
('תג המחיר' הוא אינדיוידואלי לחלוטין ומורכב מהרבה פרמטרים כמו מידת חשיבות ההנקה לאישה, מצב אובייקטיבי, מצב משפחתי ומס' הילדים, כמות התמיכה, מצב בריאותי, חוסן נפשי ועוד... - אני לא רוצה להיכנס לדיון בנושא כי זה אישי ולא ניתן להשוואה. מה שקל לאחד יכול להיות קשה לאחר ולא לנו לשפוט)
או כמו שכתבה קרוטונית:
אני בדעה שהנקה חלקית טובה מאי הנקה. ושהנקה חלקית מתמשכת, חודשים ושנים, טובה מהנקה בלעדית קצרצרה, של שבועות ספורים.
.
אני מרגישה שהיא משלמת מחיר יקר 'מדי' עבור מטרה שאולי לא תוכל להשיג (100% הנקה ישירה). אני כותבת 'מדי' במרחאות כי אין לזה הגדרה אחת - כל אדם והמדדים שלו ויתכן שבעיני אמא של פיצי זה לא יותר מדי אבל באותה מידה ייתכן שהיא כן מרגישה כך אבל צריכה עידוד לקבל את התחושה הזאת.
כתבה מיכל צמות:
ותבדקי מה בתחושת הבטן שלך ובמחשבות וברגשות (שהרי מתערבבות להן כל הזמן) הכי נכון והכי מדוייק לך ולפיצי. ותנסי לעשות את זה ממקום שיכול להרשות לעצמך לשחרר
לפעמים אנשים נצמדים לדרך ושוכחים את המטרה ואולי, במקרה הזה שבו כל המאמצים מקדמים אותה מעט, במחשבה על יחס ה'עלות-תועלת' (שוב - מאוד אישי ולא ניתן מדידה) מתקבל מאמץ עצום לתועלת יחסית קטנה ואילו עם הרבה פחות שאיבות יהיה רק קצת פחות חלב אבל תתקבל אמא הרבה פחות עייפה שיהיה לה יותר זמן להנאה נטו עם פיצי בלי להיות עסוקה כל הזמן אך ורק בחלב שאוב.
כתבה ציף ציף:
השתדלת עד עכשיו ,עשית הרבה מעבר למה שאמהות אחרות מוכנות כדי להשקיע בהנקה,אבל את אשה אחרי לידה.
אם כל האכלה מלוה במתח,אם כל האכלה הופכת ללוגיסטיקה מלחיצה,אז אולי הגיע הרגע לומר:זהו,עכשיו אני מרפה,מה שיהיה-יהיה טוב.
אמא שמאכילה תינוקת בבקבוק והיא שלווה ורגועה היא בעיני בעלת ערך גבוה מזו שנאבקת בהנקה וכולה תיסכול.גם ככה ההורמונים מטורפים אחרי לידה,
אולי הגיע הזמן להרפות.
איני מיטיבה להעביר תחושות בכתב אז הוספתי ציטוטים של דברים מהדף המקורי שאיתם אני מיזדהה. במחשבה לאחור - יכולתי להביא רק אותם ולחסוך לי את התחבטויות הניסוח העצמי (רק חבל שמצאתי אותם אחרי שסיימתי לכתוב).