איזה דף כייפי שגיליתי עכשיו !
בתור ילדה שנאתי ספורט, שנאתי שיעורי ספורט, שנאתי לזוז, שנאתי לרוץ, ושנאתי משחקים תחרותיים.
כששיחקו בקבוצה, כמעט תמיד ישבתי בצד.
(אם כבר שיחקתי, נגיד מחניים - מעולם לא ניסיתי לתפוס ת'כדור, רק ש'לא יפגע בי'.)
היום אני שונאת לעבוד.
ואם כבר לעבוד - אז בטח שלא בצוות. וכמה שפחות בוס על הראש. אוהבת לעשות החלטות לבד. (מטפלת בילדים, בלי שום מבוגר בסביבה).
לא אוהבת שום דבר תחרותי. מראש נמנעת מלהיכנס למקום הזה.
אז נראה לי שאפשר לראות קשר.
מה שכן - האהבה שלי לעבודה עם הגוף התפתחה עם השנים.
היום אני מאו-ד אוהבת לרקוד.
לפעמים הליכות עושות לי כיף (לבד !)
תרגלתי גם קראטה וג'ודו איזה שנה וחצי.
נמשכת להתעמלות קרקע.
***********
אני זוכרת שבעיקר לא אהבתי מחניים. איזה מן משחק זה? שמנסים לפגוע כל הזמן בשחקנים של הצד היריב? ועד היום אני משתדלת להימנע מכדורים בבטן
מזדהה לגמרי !
<והמחכימון שיצא לי נראה לי ממש קשור: 'גישתך לעולם היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך' - 'גישתך לספורט היא הביטוי המדויק לגישתך לחיים'
>