על ידי פלוני_אלמונית* » 13 מרץ 2015, 10:51
אני דווקא מכירה סיפור מוצלח מאוד על אבא בעל כורחו, ששמע לראשונה על קיומו של הילד כשזה היה בן 5-6, גם כן ממערכת יחסים קצרצרה שלאחריה לא היה קשר בינו לבין האם. היא החליטה להודיע לו באותו שלב מפני שהילד התעקש ושאל שוב ושוב מיהו אביו ולמה לכולם יש אבא ולו אין. האם כתבה לאב מכתב, עם תמונות של הילד, הסבירה שהיא מאוד רצתה את ההריון ושמחה מאוד, שהיא לא מבקשת ממנו דבר, שהיא לא סיפרה לילד דבר, ורק מבקשת ממנו לשקול האם הוא רוצה להיות נוכח מעט בחייו של הילד. האב היה כבר נשוי לאשה אחרת, ללא ילדים, ולמעשה הילד הזה הפך להיות כוכב המשפחה, והרוויח לא רק אבא ואם חורגת, אלא סבים ודודים ומשפחה עניפה.
ברור שלא כל מקרה עשוי להיות מוצלח באותה מידה וקיימים הסיכונים שהוזכרו על ידי כמה מגיבות. אם באמת אין כוונה לדרוש מהאב תמיכה כספית, לקיחת אחריות, עזרה בגידול הילד - נראה לי שאין מה למהר עם ההודעה לאב. עם זאת, רצוי בשלב כלשהו שהאב ידע על קיומו של הילד, ולו רק אם יתעורר מצב קריטי, כמו צורך בתרומת דם, חקר היסטוריה רפואית משפחתית וכד'.
מעל לכל, למרות הסיכונים, יש לתת מחשבה על טובת הילד. אומר רק, שאני עצמי נולדתי בתנאים מאוד דומים. בגלל החלטות הוריי, מעולם לא הכרתי את אבי, מעולם לא הוסבר לי למה לכולם יש אבא ולי לא, מעולם לא היה אדם בחיי שמילא תפקיד זה. תחושות האבדן והיתמות, הדחייה והחריגות, פוגעים בילד שכזה לאורך חייו. בהחלט יתכן שהודעה לאב תהיה כרוכה בעשיית ויתורים והתחשבות בדעתו - למרות שמהנאמר נראה שלא ירצה להיות מעורב - אבל הנוחות שבניתוק מוחלט מהאב מגיעה עם מחיר, בעיקר עבור ילד שמגיע לעולם ללא כל אפשרות להחליט עבור עצמו. אם האב הוא לא אדם אכזרי ממש, אין סיבה שירצה מתוך נקמנות או רכושנות או מכל סיבה אחרת למרר את חייך. כפי שאמרתי, אין צורך למהר עם ההודעה, אבל בהחלט הייתי ממליצה לשקול לעשות את זה בעתיד. ובכל מקרה, לא לשמור על אווירה של "סוד נוראי" בנוגע לנסיבות לידתו של הילד.
אני דווקא מכירה סיפור מוצלח מאוד על אבא בעל כורחו, ששמע לראשונה על קיומו של הילד כשזה היה בן 5-6, גם כן ממערכת יחסים קצרצרה שלאחריה לא היה קשר בינו לבין האם. היא החליטה להודיע לו באותו שלב מפני שהילד התעקש ושאל שוב ושוב מיהו אביו ולמה לכולם יש אבא ולו אין. האם כתבה לאב מכתב, עם תמונות של הילד, הסבירה שהיא מאוד רצתה את ההריון ושמחה מאוד, שהיא לא מבקשת ממנו דבר, שהיא לא סיפרה לילד דבר, ורק מבקשת ממנו לשקול האם הוא רוצה להיות נוכח מעט בחייו של הילד. האב היה כבר נשוי לאשה אחרת, ללא ילדים, ולמעשה הילד הזה הפך להיות כוכב המשפחה, והרוויח לא רק אבא ואם חורגת, אלא סבים ודודים ומשפחה עניפה.
ברור שלא כל מקרה עשוי להיות מוצלח באותה מידה וקיימים הסיכונים שהוזכרו על ידי כמה מגיבות. אם באמת אין כוונה לדרוש מהאב תמיכה כספית, לקיחת אחריות, עזרה בגידול הילד - נראה לי שאין מה למהר עם ההודעה לאב. עם זאת, רצוי בשלב כלשהו שהאב ידע על קיומו של הילד, ולו רק אם יתעורר מצב קריטי, כמו צורך בתרומת דם, חקר היסטוריה רפואית משפחתית וכד'.
מעל לכל, למרות הסיכונים, יש לתת מחשבה על טובת הילד. אומר רק, שאני עצמי נולדתי בתנאים מאוד דומים. בגלל החלטות הוריי, מעולם לא הכרתי את אבי, מעולם לא הוסבר לי למה לכולם יש אבא ולי לא, מעולם לא היה אדם בחיי שמילא תפקיד זה. תחושות האבדן והיתמות, הדחייה והחריגות, פוגעים בילד שכזה לאורך חייו. בהחלט יתכן שהודעה לאב תהיה כרוכה בעשיית ויתורים והתחשבות בדעתו - למרות שמהנאמר נראה שלא ירצה להיות מעורב - אבל הנוחות שבניתוק מוחלט מהאב מגיעה עם מחיר, בעיקר עבור ילד שמגיע לעולם ללא כל אפשרות להחליט עבור עצמו. אם האב הוא לא אדם אכזרי ממש, אין סיבה שירצה מתוך נקמנות או רכושנות או מכל סיבה אחרת למרר את חייך. כפי שאמרתי, אין צורך למהר עם ההודעה, אבל בהחלט הייתי ממליצה לשקול לעשות את זה בעתיד. ובכל מקרה, לא לשמור על אווירה של "סוד נוראי" בנוגע לנסיבות לידתו של הילד.