על ידי חנה* » 24 נובמבר 2009, 23:00
הארי היקר,
אכן - יש גבול לכמות האוכלוסיה שיכולה לחיות בנחת על הכוכב הזה.
רק שההנחה שאנשי העולם השלישי, אלו שמתרבים כל כך מהר, הם אלה שצריך להגביל את הילודה שלהם היא קצת, ושאם לא אז זבש"ם, איך לומר, תלושה.
אנשי העולם המערבי, אלו שיודעים "לשלוט בעצמם" ולהביא מספר תרבותי של ילדים לעולם (וגם יש להם, בדרך כלל, השכלה יותר גבוהה, הכנסה יותר גבוה, נישואים יותר מאוחרים ומתוך כל אלה נגישות לאמצעי מניעה, ואפשרות של בחירה מושכלת בכמות הילדים שהםרוצים)
הם גם אלה שצורכים ומזהמים הרבה, אבל הרבה יותר (אמנם רוב הזיהום קורה בסין ושכנותיה ולמי כבר אכפת, אבל בכל זאת).
לא זוכרת מספרים מדוייקים אבל כמות הזבל שמייצרת משפחה אמריקאית ממוצעת כפולה פי עשרות מכמות של משפחה אפריקאית/אסייתית דומה.
כמו גם כמות המים שהיא צורכת, כמות החשמל (עוד זיהום) הדלק (עוד זיהום) ונעלי הנייקי.
מעניין החישוב כמה צריכה וזיהום שווה ילד אחד קטן ממשפחה טובה לעומת אחיו הרחוק והרעב מהמשפחה הפחות טובה.
אפשר לחשוב שהעולם השלישי זה רחוק אי שם, אבל אחרי הכל - כולנו כפר גלובאלי קטן.
נכון שאם וכאשר יגיעו המגפות והרעב (כאילו שעכשיו כולם בריאים ושבעים באפריקה) וימותו מליוני אנשים זה יהיה אי שם. אבל הרי שם הזה קרוב מתמיד והכוכב,
טוב, יש לנו רק אחד כזה.
ממש כדאי לקרוא את "התמוטטות" של ג'ארד דיימונד.
..."זה מה שקורה כאשר אנו מבזבזים את משאבינו, מתעלמים מאיתותי האזהרה ששולחת הסביבה שבא אנו חיים, מתרבים במהירות רבה מדי וכורתים יותר מדי עצים. השחתת הסביבה, שינויי האקלים, גידול האוכלוסיה המהיר, סחר בינלאומי עם שותפים חסרי יציבות ולחציהם של אויבים מבחוץ, כל אלו תרמו להיעלמותן של חברות רבות בעבר, בעוד חברות אחרות מצאו פתרונות לבעיות הללו, והחזיקו מעמד.
בעיות דומות כבר הביאו בימינו אסון על רואנדה ועל האיטי, ואילו סין ואוסטרליה מנסות להתמודד עמו בדרכים חדשניות. אפילו בחברה האמריקאית, שנראית כבעלת עושר בלתי נדלה - המעצמה העולמית החסינה מכל פגע לכאורה - גם בה הולכים ומתגלים סימני אזהרה מבשרי רעות. מה הן ההכרעות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות שצריכה חברה לקבל כדי שגורלה לא יוריד אותה לתהום הנשייה?"
(ציטוט מהכריכה)
הארי היקר,
אכן - יש גבול לכמות האוכלוסיה שיכולה לחיות בנחת על הכוכב הזה.
רק שההנחה שאנשי העולם השלישי, אלו שמתרבים כל כך מהר, הם אלה שצריך להגביל את הילודה שלהם היא קצת, ושאם לא אז זבש"ם, איך לומר, תלושה.
אנשי העולם המערבי, אלו שיודעים "לשלוט בעצמם" ולהביא מספר תרבותי של ילדים לעולם (וגם יש להם, בדרך כלל, השכלה יותר גבוהה, הכנסה יותר גבוה, נישואים יותר מאוחרים ומתוך כל אלה נגישות לאמצעי מניעה, ואפשרות של בחירה מושכלת בכמות הילדים שהםרוצים)
הם גם אלה שצורכים ומזהמים הרבה, אבל הרבה יותר (אמנם רוב הזיהום קורה בסין ושכנותיה ולמי כבר אכפת, אבל בכל זאת).
לא זוכרת מספרים מדוייקים אבל כמות הזבל שמייצרת משפחה אמריקאית ממוצעת כפולה פי עשרות מכמות של משפחה אפריקאית/אסייתית דומה.
כמו גם כמות המים שהיא צורכת, כמות החשמל (עוד זיהום) הדלק (עוד זיהום) ונעלי הנייקי.
מעניין החישוב כמה צריכה וזיהום שווה ילד אחד קטן ממשפחה טובה לעומת אחיו הרחוק והרעב מהמשפחה הפחות טובה.
אפשר לחשוב שהעולם השלישי זה רחוק אי שם, אבל אחרי הכל - כולנו כפר גלובאלי קטן.
נכון שאם וכאשר יגיעו המגפות והרעב (כאילו שעכשיו כולם בריאים ושבעים באפריקה) וימותו מליוני אנשים זה יהיה אי שם. אבל הרי שם הזה קרוב מתמיד והכוכב,
טוב, יש לנו רק אחד כזה.
ממש כדאי לקרוא את "התמוטטות" של ג'ארד דיימונד.
..."זה מה שקורה כאשר אנו מבזבזים את משאבינו, מתעלמים מאיתותי האזהרה ששולחת הסביבה שבא אנו חיים, מתרבים במהירות רבה מדי וכורתים יותר מדי עצים. השחתת הסביבה, שינויי האקלים, גידול האוכלוסיה המהיר, סחר בינלאומי עם שותפים חסרי יציבות ולחציהם של אויבים מבחוץ, כל אלו תרמו להיעלמותן של חברות רבות בעבר, בעוד חברות אחרות מצאו פתרונות לבעיות הללו, והחזיקו מעמד.
בעיות דומות כבר הביאו בימינו אסון על רואנדה ועל האיטי, ואילו סין ואוסטרליה מנסות להתמודד עמו בדרכים חדשניות. אפילו בחברה האמריקאית, שנראית כבעלת עושר בלתי נדלה - המעצמה העולמית החסינה מכל פגע לכאורה - גם בה הולכים ומתגלים סימני אזהרה מבשרי רעות. מה הן ההכרעות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות שצריכה חברה לקבל כדי שגורלה לא יוריד אותה לתהום הנשייה?"
(ציטוט מהכריכה)