על ידי אמא_ל_5* » 10 ינואר 2005, 22:59
ככל שאני קוראת יותר, כך יותר ויותר מתחשק לי לא לשלוח את הבת שלי לגן יותר. היא לא אוהבת את הגן. גם אני לא מתלהבת ממנו.
ככל שאני יותר חושבת על זה, יותר ברור לי שהיא הולכת לגן כי אני צריכה שהיא תלך לשם. כי אני עובדת.
לאחרונה, בעקבות קריאה בדפים השונים כאן, לקחתי אותה מוקדם יותר מהגן, כאשר לא היתה לי עבודה, והיום היא בכלל לא הלכה לגן. היא ביקשה בבוקר לא ללכת, ולא היתה לי היום הרבה עבודה, אז הסכמתי. היה לנו יום נהדר. וזה כאשר המון ימים אחרים רוויים מתחים, בכי, אי שביעות רצון. הרבה בקרים הם מאבק - לקום, להתלבש, הכל מהר מהר, בזמן, לא לאחר. לחץ, מתח. והיא דווקא רוצה לשחק בבוקר. ולישון מאוחר יותר, כי ככה כנראה פועל השעון הביולוגי שלה.
אני מאלה שעד לא מזמן חשבו שחינוך ביתי הוא משהו משונה, מתאים אולי לאנשים משונים.
ארבעת ילדי הגדולים תמיד היו במערכת החינוך, ומעולם לא עלו בי הרהורי כפירה. אני גם חייבת לציין שאני עצמי תמיד אהבתי את בית הספר (מלבד תקופה קצרה בה עליתי לארץ והיה לי קשה להתאקלם), כך שבית ספר לא נראה לי משהו רע במיוחד. וילדי הגדולים תמיד היו בגנים שהיו בסדר גמור בעיני ובעיניהם. לא עלה בדעתי לא לשלוח אותם לגן.
אבל הילדה הזאת לא מרוצה מהגן הזה, ופתאום יש לי תחושה שבעצם היא אולי לא תהנה משום גן. אולי גן בכלל לא מתאים לה.
ומצד שני - אני לא בטוחה שאני בכלל מתאימה לחינוך ביתי. אני לא אוהבת לשחק איתה במשחקים שלה (בבובות שלה למשל). אני מאד אוהבת להקריא סיפורים, אבל כמובן לא תמיד היא מעוניינת לשמוע. דווקא היום ישבה איתי המון זמן וביקשה עוד ועוד סיפורים. אני שמחה לצרף אותה אלי לפעילות שלי - קניות, הכנת אוכל וכו', אבל לעיתים מאד קרובות היא לא רוצה לעשות את זה, אלא דווקא רוצה שאשחק איתה בבובות וב"משפחה". אני חוששת גם שאני לא אדע מה צריך ללמד אותה, ושהיא לא תהיה "מוכנה" לכיתה א', אם תלך לשם (אני עוד לא בשלה לחשוב על ויתור על בי"ס, בשלב זה לפחות). ואני גם חוששת שלא אדע איך למלות את היום בלי להשתעמם, ובלי שבסוף היא תרבוץ מול הטלויזיה (שנואת נפשי).
ויש כמובן את הבעיה האמיתית - העבודה שלי. ראשית - אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אולי אפילו יותר מזה - ההכסות שלי הן יותר מחצי מהכנסות המשפחה. ויש משפחה גדולה, עם ילדים גדולים, עם צרכים גדולים. אני לא רואה מצב של לוותר על ההכנסה שלי. אבל אולי אפשר יהיה למצוא איזה שילוב שאוכל בכל זאת להמשיך לעבוד בהיקף כלשהו. אולי אני צריכה פשוט להיות יצירתית יותר.
אני לא מצפה לתשובות, אלא אני מנצלת את הכתיבה כדי לנסות לעשות לעצמי קצת סדר בראש. כמובן שאשמח לשמוע התיחסות. אל תשכחו שאני מאד חדשה בעסק הזה, בעיקר מבחינה מחשבתית. כפי שכתבתי למעלה - עד לאחרונה, עם ארבעה ילדים קודמים, זה מעולם לא עלה בדעתי, ואף חשבתי את העוסקים בחינוך ביתי למוזרים מאד, והייתי בהחלט אומרת בשיחה על הנושא "כל הכבוד לכם, אני לא הייתי מסוגלת..." . והיום עולים בי הרהורי כפירה - אולי בכל זאת אני רוצה ומסוגלת????
ככל שאני קוראת יותר, כך יותר ויותר מתחשק לי לא לשלוח את הבת שלי לגן יותר. היא לא אוהבת את הגן. גם אני לא מתלהבת ממנו.
ככל שאני יותר חושבת על זה, יותר ברור לי שהיא הולכת לגן כי אני צריכה שהיא תלך לשם. כי אני עובדת.
לאחרונה, בעקבות קריאה בדפים השונים כאן, לקחתי אותה מוקדם יותר מהגן, כאשר לא היתה לי עבודה, והיום היא בכלל לא הלכה לגן. היא ביקשה בבוקר לא ללכת, ולא היתה לי היום הרבה עבודה, אז הסכמתי. היה לנו יום נהדר. וזה כאשר המון ימים אחרים רוויים מתחים, בכי, אי שביעות רצון. הרבה בקרים הם מאבק - לקום, להתלבש, הכל מהר מהר, בזמן, לא לאחר. לחץ, מתח. והיא דווקא רוצה לשחק בבוקר. ולישון מאוחר יותר, כי ככה כנראה פועל השעון הביולוגי שלה.
אני מאלה שעד לא מזמן חשבו שחינוך ביתי הוא משהו משונה, מתאים אולי לאנשים משונים.
ארבעת ילדי הגדולים תמיד היו במערכת החינוך, ומעולם לא עלו בי הרהורי כפירה. אני גם חייבת לציין שאני עצמי תמיד אהבתי את בית הספר (מלבד תקופה קצרה בה עליתי לארץ והיה לי קשה להתאקלם), כך שבית ספר לא נראה לי משהו רע במיוחד. וילדי הגדולים תמיד היו בגנים שהיו בסדר גמור בעיני ובעיניהם. לא עלה בדעתי לא לשלוח אותם לגן.
אבל הילדה הזאת לא מרוצה מהגן הזה, ופתאום יש לי תחושה שבעצם היא אולי לא תהנה משום גן. אולי גן בכלל לא מתאים לה.
ומצד שני - אני לא בטוחה שאני בכלל מתאימה לחינוך ביתי. אני לא אוהבת לשחק איתה במשחקים שלה (בבובות שלה למשל). אני מאד אוהבת להקריא סיפורים, אבל כמובן לא תמיד היא מעוניינת לשמוע. דווקא היום ישבה איתי המון זמן וביקשה עוד ועוד סיפורים. אני שמחה לצרף אותה אלי לפעילות שלי - קניות, הכנת אוכל וכו', אבל לעיתים מאד קרובות היא לא רוצה לעשות את זה, אלא דווקא רוצה שאשחק איתה בבובות וב"משפחה". אני חוששת גם שאני לא אדע מה צריך ללמד אותה, ושהיא לא תהיה "מוכנה" לכיתה א', אם תלך לשם (אני עוד לא בשלה לחשוב על ויתור על בי"ס, בשלב זה לפחות). ואני גם חוששת שלא אדע איך למלות את היום בלי להשתעמם, ובלי שבסוף היא תרבוץ מול הטלויזיה (שנואת נפשי).
ויש כמובן את הבעיה האמיתית - העבודה שלי. ראשית - אני אוהבת את העבודה שלי, אבל אולי אפילו יותר מזה - ההכסות שלי הן יותר מחצי מהכנסות המשפחה. ויש משפחה גדולה, עם ילדים גדולים, עם צרכים גדולים. אני לא רואה מצב של לוותר על ההכנסה שלי. אבל אולי אפשר יהיה למצוא איזה שילוב שאוכל בכל זאת להמשיך לעבוד בהיקף כלשהו. אולי אני צריכה פשוט להיות יצירתית יותר.
אני לא מצפה לתשובות, אלא אני מנצלת את הכתיבה כדי לנסות לעשות לעצמי קצת סדר בראש. כמובן שאשמח לשמוע התיחסות. אל תשכחו שאני מאד חדשה בעסק הזה, בעיקר מבחינה מחשבתית. כפי שכתבתי למעלה - עד לאחרונה, עם ארבעה ילדים קודמים, זה מעולם לא עלה בדעתי, ואף חשבתי את העוסקים בחינוך ביתי למוזרים מאד, והייתי בהחלט אומרת בשיחה על הנושא "כל הכבוד לכם, אני לא הייתי מסוגלת..." . והיום עולים בי הרהורי כפירה - אולי בכל זאת אני רוצה ומסוגלת????