מעניין אותי גם אם הקווים האלה זה משהו שעדיין קיים בארץ, או שזה שייך לעבר.
שייך לעבר.
חינוך אחר.
תרבות עברית.
תרבות אחרת.
נולדו בתקופת היישוב.
הגיעו לאוניברסיטה בתקופה שהמדע היה ערך, ההשכלה הגבוהה היתה ערך, המחקר באוניברסיטה היה ערך.
מאז 1977 החל מסע הסתה שיטתי כנגד האוניברסיטאות ביחד עם אותו מסע הסתה כנגד הקיבוצים.
במקביל החל הרס שיטתי של מערכת החינוך, יחד עם עולם ערכים שלם שהוחלף.
עד 1976 בערך שלטו בחברה הישראלית ערכים של מצויינות, עבריות, אידיאלים, התיישבות, התקדמות וכדומה.
החל בשנת 1976 (עשיתי על זה עבודת מחקר קטנה ושיטתית בשנות השמונים, מפני ששמתי לב לשינוי החד בזמן התהוותו) חדרו לתרבות ערכים חדשים:
הרייטינג בקרב החבר'ה הפך להיות חשוב יותר מערכים נעלים. אם קודם היה ערך ל"אידיאלים", לחתירה להישגים כגון חיים שבהם תרומה לחברה, עבודה שמביאה תועלת, הצטיינות בבית הספר, וערכים אישיים כגון חברות אמת, יושר וכדומה - לפתע הם הוצגו כמשהו שלילי, לא מושך ולא רצוי. הילדים ה"טובים" לשעבר הוצגו בצורה נלעגת ושלילית, בעוד שה"פרועים", החומרנים, התלמידים הגרועים והרמאים - הוצגו כנחשקים, כחברתיים, כגולת הכותרת וכדמויות המופת.
גם השפה השתנתה בכל הפניות אל הילדים והנוער: במקום שפה תקנית שמכוונת להעלות את רמת העברית - מאמצים "להתחנף" לקהל הקוראים בעזרת פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר בלשון שמנסה לחקות את הסלנג של התקופה ולהיות תת תקנית. הבינוניות והכישלון מועלים על נס, ההצטיינות מוצגת כנלעגת.
זו התקופה שבה נולד ה"יורם" ולדעתי גם ה"פראייר" הפך פתאום למישהו בולט.
לפני כן, הפחד מפראייריות לא היה נחלת התרבות הכללית אלא של קבוצות שוליים גלותיות.
אחרי 1976-1977, עלינו על המסלול שבו כל מי שטוב, איכותי, חכם, מצטיין בלימודים, כשרוני או משקיע במשהו - הוא "יורם" או "חנון". היום זה כבר הגיע לכאלה רמות קיצוניות, שבשביל לא להיות מסומן כ"חנון" אתה צריך כבר לעבור את גבול העבריינות. כל מי שפחות מעבריין הוא חנון.
הסתה חסרת תקדים נגד הקבוצות שהיו עד אז חוד החנית של היישוב והמדינה - בראשן בני הקיבוצים והחוקרים באוניברסיטאות (שהתחילו להיות מכונים בלעג "הדוקטורים והפרופסורים") - היתה מלווה גם בפגיעה חומרית של ממש. אלה לא היו רק מלים. הן גובו בפעולות של ממש לגזול משאבים, לחסום התפתחות וכו'. (
אמא של יונת בוודאי תוכל להזכיר קצת ממה שנעשה לקיבוצים)
אין לי כוח לפרט את הפגיעה בחינוך, אבל היא כללה את הצרת צעדיהם של המדענים מתוך חוסר הבנה מוחלט לדרכי התנהלות המחקר. למשל, התחילו להנהיג תקנות דרקוניות נגד שנות השבתון של המרצים, כאילו מדובר בהתעשרות מקופת הציבור - לא הבינו שלא מדובר בשנת התבטלות או בהתעשרות אלא בדבר שהוא הכי קריטי למדע הישראלי: חילופי הידע עם אוניברסיטאות ברחבי העולם; האפשרות לחוקר להגיע למקומות שבהם מעבדות מדעיות מצויידות בהרבה מאלה שבארץ; המגע המפרה עם חוקרים בעולם; ההיכרות שיוצרים חוקרים ישראלים עם קולגות, כך שמכירים אותם ברחבי העולם (קריטי בעולם המדעי מהרבה סיבות) ועוד.
הזלזול במדע ובהשכלה לא אחר לזלוג אל השלבים הנמוכים יותר בסולם: החינוך היסודי והחינוך התיכוני.
כל האווירה בארץ השתנתה.
וזה כלל את המורים.
אם האוניברסיטה איננה משאת נפש, מופת להערצה, תקווה להרחבת אופקים - כי "הרחבת אופקים" היא בעצמה מלה גסה למי שמעוניין לשלוט בהמונים מוסתים כעדר ואין לו חפץ במי שיכול לחשוב מחשבה עצמאית - אלא "מגדל שן" חסר ערך,
אז גם אין צורך בהשכלה.
אין ערך לחינוך.
הדבר היחיד שאפשר "לשווק" בתרבות כזאת כערך הוא תעודת הבגרות, וגם אז - רק מצד ערכה החומרי. כמה היא שווה בשוק החופשי. איזה ג'וב אתה יכול להשיג בזכותה. כמה זה שווה לך במשכורת.
ואז כל החינוך מתחיל להיות מכוון אך ורק למטרה החומרית, שהיא השגת תעודת בגרות. התוכן שלה לא חשוב, ומה המטען שהתלמיד יוצא איתו לחיים לא באמת חשוב. חשוב רק "להוציא ציונים" טובים בבחינות הבגרות.
גם היום תמצאו פה ושם מורים אידיאליסטים. אבל המערכת לא מעודדת אותם כי כולם צריכים להתאים את עצמם לשטאנץ.
ומשהו מכיוון אחר לחלוטין:
כשהיו כאן חצי מיליון (שנות הארבעים), מיליון (שנות החמישים), שני מיליון (שנות השישים) - הכשירו מורים ברמה בסמינרים למורים, זה היה ייעוד. בתי הספר דרשו רמה לימודית. ומי שלא עמד בה, עזב את בית הספר. לא כל טיפש או מפריע היה חייב להמשיך בבית הספר. וכך, מי שלמד בבית הספר, השקיע שם. היו דרישות והיו גם מורים טובים.
אבל כבר לפחות עשרים שלושים שנה יש לנו הכשרת מורים ברמה נמוכה יותר, כיתות מתפוצצות מתלמידים, ופרוצדורות חינוכיות שבפועל גוררות בכוח את כל הילדים להישאר תקועים בבתי הספר. גם את אלה שפשוט לא מתאימים ללימודים. וכך, הם בעצם קובעים את המצב לכולם. ואז קמים בתי ספר ייחודיים שמנסים לעצב בועות לילדים שבאמת יש להם מה לעשות בבית הספר. אבל זה על רקע חברה שמקדשת כבר שנים ערכים לגמרי אחרים, שמנוגדים להצטיינות מדעית.
איפה זה ואיפה לעשות "לייק" בפייסבוק.
קשתוש ליבליך לא צמחה בארץ נהדרת. היא אחת המראות למה שהולך פה.
כל זה, רק על רגל אחת.
פתחת פה תיבת פנדורה, יונת.