על ידי תבשיל_קדרה* » 20 אוגוסט 2003, 17:15
שני אירועים שקרו לנו השבוע, לא לגמרי קשורים הנה:
היינו בחורשת טל (מאוד לא מומלץ בסוף אוגוסט - בחום הגדול, יחד עם כל העולם, ועוד בתשיעי).
אירוע מינורי אחד:
דולב הלך עם אבא לרחוץ כלים. ההליכה איטית, מיגעת - אז אבא סיכם עם דולב שהוא נשאר מהצד הזה של התעלה, מחכה לו, ואבא רוחץ מהר כלים וחוזר. זה עבד פעם קודמת, וחוסך המון זמן.
אני ראיתי מרחוק את דולב משוטט הלוך חזור, לא הוטרדתי מזה, וכשאבא חזר, תיארתו לו את הכוון הכללי בו הוא היה.
חיפשנו, חיפשנו, וברור שבסוף הוא נמצא במשרד, באדיבות איזו נופשת.
דולב ראה את אבא, ומיד בכה "אני רוצה לרחוץ כלים".
להערכתי, אילו הגברת ההיא לא היתה עוזרת, הדולב היה נשאר באותו איזור בו הוא שוטט - או, לכל היותר, היה עובר על הגשר לכיור של הכלים, ונמצא בקלות (שם חיפשנו הכי הרבה, אחרי הכל).
האירוע הרציני יותר:
(אני אקדים - לא נגרם שום נזק גופני רציני).
בישלנו ארוחת ערב על מין כירה שעובדת על גז. (כמו גזיה, אבל שטוח).
בהתחלת הבישול, ראינו עשן, העלתי את האפשרות שלא אמור לדלוק שם שום דבר פרט לעיגול של הגז עצמו, ושזה לא רעיון טוב שהבלון יתחמם, כי אז הוא עלול להתפוצץ.
הילדים הסתובבו מסביב.
באיזשהו שלב, הדולב רצה לעזור לאבא להוסיף מים לסיר, והם עשו את זה ביחד. בדיוק אז היה הפיצוץ (זה שחששתי ממנו, אך התעלמנו מהחשש).
היתה אש די גדולה - מטר בגובה, פחות מחצי מטר קוטר מקסימלי.
אני ישבתי ליד, לקח לי זמן לקום, אז נכוותי הכי הרבה (לא רציני), אבל רצתי משם מאוד מהר - חששתי שהאש "נתפסה" בי, והייתי מאוד עסוקה בלהתלבט אם רני צריכה לכובת את עצמי, או אין מה לכבות.
(ערן תפס את הדולב ורצו לאחור, לכוון שלישי.)
רק כשהחלטתי שאני כוויה, אבל כבויה, הסתובבתי, וראיתי את הדס עומדת עם הגב לאוהל, די קרובה לאש - 2-3 מטר משם, ואין לה עוד לאן ללכת אחורה.
ראיתי שהיא לא בסכנה, והיססתי לרגע, שהספיק לערן להניח את הדולג ולרוץ לקחת את הדס (מהכוון שלו היא היתה מעבר לאש, לא היה לו מושג שהיא לא בסכנה, וגם לא היה לו מושג שהוא לא מסתכן כלל כשהוא ניגש אליה).
בזמן הזה - המון אנשים מסביב באו לכבות את האש,
אני לקחתי את הדולב, ואנשים רצו גם אלינו, כי יצא לו דם מהאף - חשבו שהוא נפגע.
מה מטריד אותי?
לא היה לנו שמץ מושג איפה הדס הסתובבה בזמן שבישלנו (וגם דולב - אילו לא היה ניגש ורוצה להשתתף בבישול).
מצד שני - עובדה שהיא היתה די רחוקה, כדי לא להפגע. סביר (?) שאם היא היתה מאוד קרובה לכירה, היינו מודעים להיותה שם, ודואגים גם לה בתוך כל הבריחה מהאש.
אז מה? אילו הייתי על ספינה טובעת, לא הייתי דואגת למשפחתי, אלא רק לעצמי?
שני אירועים שקרו לנו השבוע, לא לגמרי קשורים הנה:
היינו בחורשת טל (מאוד לא מומלץ בסוף אוגוסט - בחום הגדול, יחד עם כל העולם, ועוד בתשיעי).
אירוע מינורי אחד:
דולב הלך עם אבא לרחוץ כלים. ההליכה איטית, מיגעת - אז אבא סיכם עם דולב שהוא נשאר מהצד הזה של התעלה, מחכה לו, ואבא רוחץ מהר כלים וחוזר. זה עבד פעם קודמת, וחוסך המון זמן.
אני ראיתי מרחוק את דולב משוטט הלוך חזור, לא הוטרדתי מזה, וכשאבא חזר, תיארתו לו את הכוון הכללי בו הוא היה.
חיפשנו, חיפשנו, וברור שבסוף הוא נמצא במשרד, באדיבות איזו נופשת.
דולב ראה את אבא, ומיד בכה "אני רוצה לרחוץ כלים".
להערכתי, אילו הגברת ההיא לא היתה עוזרת, הדולב היה נשאר באותו איזור בו הוא שוטט - או, לכל היותר, היה עובר על הגשר לכיור של הכלים, ונמצא בקלות (שם חיפשנו הכי הרבה, אחרי הכל).
האירוע הרציני יותר:
(אני אקדים - לא נגרם שום נזק גופני רציני).
בישלנו ארוחת ערב על מין כירה שעובדת על גז. (כמו גזיה, אבל שטוח).
בהתחלת הבישול, ראינו עשן, העלתי את האפשרות שלא אמור לדלוק שם שום דבר פרט לעיגול של הגז עצמו, ושזה לא רעיון טוב שהבלון יתחמם, כי אז הוא עלול להתפוצץ.
הילדים הסתובבו מסביב.
באיזשהו שלב, הדולב רצה לעזור לאבא להוסיף מים לסיר, והם עשו את זה ביחד. בדיוק אז היה הפיצוץ (זה שחששתי ממנו, אך התעלמנו מהחשש).
היתה אש די גדולה - מטר בגובה, פחות מחצי מטר קוטר מקסימלי.
אני ישבתי ליד, לקח לי זמן לקום, אז נכוותי הכי הרבה (לא רציני), אבל רצתי משם מאוד מהר - חששתי שהאש "נתפסה" בי, והייתי מאוד עסוקה בלהתלבט אם רני צריכה לכובת את עצמי, או אין מה לכבות.
(ערן תפס את הדולב ורצו לאחור, לכוון שלישי.)
רק כשהחלטתי שאני כוויה, אבל כבויה, הסתובבתי, וראיתי את הדס עומדת עם הגב לאוהל, די קרובה לאש - 2-3 מטר משם, ואין לה עוד לאן ללכת אחורה.
ראיתי שהיא לא בסכנה, והיססתי לרגע, שהספיק לערן להניח את הדולג ולרוץ לקחת את הדס (מהכוון שלו היא היתה מעבר לאש, לא היה לו מושג שהיא לא בסכנה, וגם לא היה לו מושג שהוא לא מסתכן כלל כשהוא ניגש אליה).
בזמן הזה - המון אנשים מסביב באו לכבות את האש,
אני לקחתי את הדולב, ואנשים רצו גם אלינו, כי יצא לו דם מהאף - חשבו שהוא נפגע.
מה מטריד אותי?
לא היה לנו שמץ מושג איפה הדס הסתובבה בזמן שבישלנו (וגם דולב - אילו לא היה ניגש ורוצה להשתתף בבישול).
מצד שני - עובדה שהיא היתה די רחוקה, כדי לא להפגע. סביר (?) שאם היא היתה מאוד קרובה לכירה, היינו מודעים להיותה שם, ודואגים גם לה בתוך כל הבריחה מהאש.
אז מה? אילו הייתי על ספינה טובעת, לא הייתי דואגת למשפחתי, אלא רק לעצמי?