כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

שליחת תגובה

אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 25 פברואר 2005, 05:12

זאת היתה אני מהמחשב של מיכל מ.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי מיכל_מ* » 24 פברואר 2005, 19:40

שיובל לא מדבר הרבה
:-D :-D גדול! או ש - אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק?
תספרי, אולי בדף אחר, איך היה הביקור במרכז לידה? או שכתבת על זה איפשהו?
וגם - אדוה דווקא בעניין של ביקור באזור, אז אני אדבר איתך אם נגיע.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 24 פברואר 2005, 18:09

יונת - תודה על האיחולים
לילה - אכן כן, חדש דנדש. כמה חדשה ככה כבר קלטה את אופי הילדים.
השבוע היא שפכה מחמאות על יובל. אבל כאלה שרואים שהאשה באמת מכירה את הילד. כזה עוד לא ראיתי...
הקודמת ידעה לספר שיובל לא מדבר הרבה. נו באמת....
צר לי שלא יצא לנו להפגש. יום רדף יום ואני כבר לא במצב שאני יכולה לקבוע משהו... (איך? איך עברתם תשיעי בחינוך ביתי? כולי הערצה!
זוכרת אותך עם הבטן בגינה ברמת חן....)

מיכל - תודות! (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי מיכל_מ* » 24 פברואר 2005, 00:39

טוב לשמוע ממך (בעצם לקרוא ממך :-)), ושתהיה לידה טובה @} @} @}

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 23 פברואר 2005, 16:57

וסוף סוף הגיעה הגננת המיוחלת.
איזה יופי! זה ממש חדש, לא? פעם אחרונה שדיברנו עוד היתה ההיא. שמחה בשבילכם ומקווה שתעלו על דרך מלך מאוזנת - נשמע שאתם בכיוון.
וגם מוסיפה את תובנת "חמש שנים על מיכאל" מהמפגש ההוא - יובל והיצירתיות שלו לא נראים מדוכאים כלל.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי יונת_שרון* » 23 פברואר 2005, 09:59

תודה על העדכון, ושתהיה לך לידה טובה! {@

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 22 פברואר 2005, 22:19

יונת, שתהיי בריאה.
בדיוק פתחתי את הדף כי במסגרת הקינון אני מדפיסה לעצמי כל מיני דברים שכתבתי...

אז מה אצלנו...
יובל בגן. הגן עבר טלטלות רבות במשך השנה. זהו גן במסגרת של חטיבה צעירה בבית ספר חדש לגמרי.
הגננת הראשונה היתה חסרת אינטליגנציה רגשית ובכלל...
פעלנו כדי להחליפה ואפילו הצלחנו. קיבלנו גננת שההורים המליצו עליה.
החששות קיננו בי מיד כשראיתי אותה בפעם ראשונה ובכל יום שחלף גיליתי שהיא פשוט העתק צעיר וחיור של הגננת הראשונה.
עכבר מפוחד ומבוהל, חסר עמוד שדרה, חסרת הבנה בנפש הילדים. לא מבינה מה זה רגשות ומה עושים אותם. ולמה בכלל לתת לילדים חופש בחירה.
חרדה מכל שבוש של שגרה. חסרת גמישות. בקיצור - נורא.
יובל, באופן אישי, נפגע ממנה נפשית כמה פעמים. וחוסר הראיה וההבנה שלה את הילדים ואת היחסים בינהם החריפה מאד בעיה חברתית של יובל.
לולא הייתי אמא שנוכחת בגן. (מביאה בבוקר ולוקחת בצהריים, בלי תיווך וזה מאד נדיר בגיל הזה.) ולולא יובל היה דברן - לא הייתי עולה על הבעיה.
לשמחתנו הרבה - הבעיה נפתרה ויובל בפריחה חברתית.

קיטרנו, נפגשנו שוב עם המנהל, שהודה שאכן יש קשיים עם הגננת. הם ניסו לתת לה כל מיני הדרכות. עד שהמנהל אמר נואש.
ובצעד חריג מאד החליף אותה בגננת הנוכחית.

וסוף סוף הגיעה הגננת המיוחלת.
בעלת חכמת חיים, רגישה, רואה את הילדים באמת, את צרכיהם. כנה מאד מאד, אמיתית.יש לה גישה ודרך. יש לה מה לומר ואני רגועה. פחות או יותר...
יש בה נוקשות לגבי כללים. מצד שני, במסגרת הכנות שלה היא מודה שהיא קבלה ילדים חסרי גבולות לחלוטין אחרי הגננת הקודמת...
כנראה שאין הרבה יצירה חופשית בגן. יש כנראה נוקשות לגבי זמנים והם כנראה יושבים הרבה זמן ברכוז.
שוחחתי איתה ארוכות והבהרתי לה את עמדתי. את חוסר הערכתי לדפי עבודה לעומת החופש.
היא הנהנה בהסכמה ואמרה שתשתדל לשים לב לתגובות של יובל. (בעיקר אחרי הלידה...) ולאפשר לו יותר משחק.

להפתעתי, יובל דווקא לומד השנה יותר מאשר בשנה שעברה. בעיקר עניינים תורניים. יש להם כמה מפגשים עם רב בית הספר .
יובל אוהב אותם ולומד מהם.
חשבון ואורינות עדיין לא תואמים את מצבו. וחבל על בזבוז הזמן שלו. אבל שיהיה...

הגבלת החופש המחשבתי והיצירתי כואבת לי מאד. חבל לי שהוא נאלץ להתמודד עם זה.
אני משתדלת בבית לאפשר לו ככל יכולתי.
היתרון הגדול הוא עדיין, כמובן, החברה.

ליובל יש השנה הרבה חברים. הוא מונה אותם בעצמו בשמחה. ולפי הגננת היום הוא מקובל ואהוב על הילדים והם מחפשים את קרבתו ורעיונותיו...
עשה לי טוב על הלב לשמוע את זה....

בקיצור - על המאזניים עדיין נמצאים אותם השקולים.
אני מקווה שבבית הספר הספציפי הזה כן יהיה מקום רחב יותר לחופש ובטוי עצמי של הילד וכבוד לרגשותיו.
באחת הפגשות עם המנהל הוא סיפר שבכוונתו להפוך חלק מבית הספר לדמוקרטי. הן מבחינת התכנים והן מבחינת רב גילאיות.
אני מקווה שהוא יצליח.

יובל ממעט לבקש השנה ימי חופש ואני מקווה שזה אומר שטוב לו

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי יונת_שרון* » 22 פברואר 2005, 18:58

חגית, מה נשמע אצלכם?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 17 מאי 2004, 10:08

ניסיתי את זה בתחילת השנה וזה לא עבד עליו (-:

תודה ותודה (-: (עוד פעם נעלם לי המסמיקון.... )

נדברה (-:

:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 17 מאי 2004, 00:37

חגית, המסעדה כתבה באיזה מקום שהיא מספרת על חוויות היום שלה כשהיא נפגשת עם בנה וכך גם הוא משתף ומספר יותר.

היה כיף להיפגש ואת נראית נפלא! @}

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 16 מאי 2004, 22:28

האם התרגלת לזה שאין ביכולתך לנחם\לעזור כשהוא חווה רחוק ממך איזשהו צער\תסכול\פגיעה
כן. בהחלט התרגלתי. ראיתי איך חבריו כשהם אצלנו נרגעים על ידי בקלות. במקרה הזה הגיל מאד משנה.
עדיין עדיף אמא מנחמת אבל...

האם הוא משתף אותך בחוויות האלו, מספר?
כמעט ולא. לפעמים אני דולה פה ושם. (השבוע גיליתי לפי המשקפיים שהוא בכה. הם היו מלוכלכים....). לעיתים רחוקות הוא מספר. הוא בכלל לא אוהב לדבר על הגן. מה זה אומר? אני לא יודעת... אצלנו המילה היא "נחמד" באותו טון מתחילת השנה...

איזה אסימונים זה הפיל לך, שתפי אותנו בתובנות שלך.
שאמא צריכה שעה-שעתיים של שקט לסדורי הבית. וזה בסדר להצטרך. זה בסדר להעזר באחרים. גם תמורת כסף. אפילו אם "מסתדרים" בלי עזרה - יש לזה מחיר...
ושגם אם סבא לא יתווך בינו לבין חברים בדיוק לפי הספר. (כאילו שאני כן...) זה ממש ממש לא נורא.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 13 מאי 2004, 01:30

האם התרגלת לזה שאין ביכולתך לנחם\לעזור כשהוא חווה רחוק ממך איזשהו צער\תסכול\פגיעה הן מהגננת והן מהילדים בגן, האם הוא משתף אותך בחוויות האלו, מספר? (יש לי חברה שאומרת שהיא שואלת את בנה איך היה בגן, הוא תמיד עונה במילה אחת "בסדר", או "כיף" והיא לא מצליחה לקבל אינפורמציה נוספת).

בקיצור אני התמכרתי לשעות האלו. וזה הפיל לי אסימונים
אני יכולה להבין את זה, כשכליל נוסעת להורי ליומיים אני כל כך נהנת שאני מחכה לפעם הבאה, למרות שאני לא נשארת לבד זה נורא נעים להיות אחד על אחד לפעמים, וזה גם נעים להתגעגע.
איזה אסימונים זה הפיל לך, שתפי אותנו בתובנות שלך.

ועד כמה הטוטליות שלי פגעה בי.
מזדהה עם זה לגמרי, השהייה בבית עם הילדים שואבת, והמון דברים חשובים נדחקים הצידה. אני מרגישה שרק עכשיו שליבי הופכת להיות ילדה וקצת פחות תלויה בי אני מתחילה לחשוב על הרצונות שלי, הזוגיות וכו'.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 10 מאי 2004, 22:56

חגית יקרה, תודה לך על השיתוף, קראתי בשקיקה,
שאלות? יש, אבל אח"כ.
אני שמחה שאת תגיעי ביום ד'. |L|

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 10 מאי 2004, 01:10

מסתבר שלא רק ההתחלות קשות...
תמונת מצב כיום: יובל עדיין בגן העירוני. הוא הולך לשם 4-5 פעמים בשבוע.
לרב הולך ברצון. (בדר"כ אמהות אומרות "בשמחה". אני מרגישה שלרמת "שמחה" הוא לא מגיע...). לרב הפרידות אינן קשות לו. ובפעמים הבודדות שבהם הוא הרגיש צורך בעוד קצת אמא - נשארתי בגן עוד קצת עד שהוא שחרר אותי.
בסוף היום הוא אומר שהיה "נחמד". לא יותר. לא פחות. אם הוא נשאל הוא אומר שהוא שמח שהוא הלך לגן.

בסך הכל בסדר. לא טוב מאד, ולא רע מאד. או כמו שאמרה פעם בחכמה רבה צפור דרור. שלאמהות גן יש פשוט דאגות אחרות....

הלוואי ואפשר היה לעשות רגע "פאוז", לחזור אחורנית לראשון בספטמבר, לחיות אותו בבית ואז להשוות בין שני היובלים. או אז הייתי יכולה לומר יותר בברור מה עדיף לו. אבל אי אפשר ולכן כל מה שנשאר לי זה רק לנחש.

אני לא רואה שנויים גדולים בין יובל של בית ליובל של גן. יש שינויים מאד מינוריים, מתעתעים. אולי הם בכלל נובעים רק מהגיל, אולי זה היה קורה בלכ מקרה ואולי אני סתם מדמיינת....

הוא עדין אותו יובל. שובב, סקרן, רגע פה רגע שם, זריז כשד, ידו בכל ויד כל בו. נואם נאומים, חובב חברת מבוגרים שמקשיבים לו. ובסך הכל ילד טוב ושמח.

חברה ? את זה יש. ובגדול. ליובל יש חבר "הכי טוב". אותו אחד מהמפגש הראשון. הם עדיין צועדים בצוותא. אני מברכת על החברות הזו מכל הלב. הוא ילד מתוק ומקסים, מבריק ורגיש מאד לעצמו ולזולת. השבוע יובל נעלב מהסייעת בזמן היציאה הביתה. חברו לא נח ולא שקט עד שלא ברר היטב את סיבת ההעלבות והציע פתרונות משלו. זה ממש נגע לליבי.
במקרה, או שמא ממש לא במקרה, נוצר קשר נהדר ביני לבין אמו.

מלבד חברו הטוב יובל משחק עם עוד ילדים מהגן ברמות שונות.
חיי החברה של אחר הצהריים שלנו דווקא לא כ"כ מפותחים. כי עברנו דירה רק לאחרונה וגם לשנינו לא היה צורך עז בזה. שנינו צריכים את השקט שלנו.
עם פרוץ הקיץ, אנחנו יורדים כל יום לפארק ושם פוגשים תמיד כמה ילדים מהגן, וככה יש לו תמיד חבר למשחק בלי תאום מראש וזה מאד נחמד.

יובל ממש לא מנצל את הכמות הענקית של ילדי הגן לחברות. די היה לו גם בקבוצה של 10-15 ילדים. ( הם 35 ילדים בגן וזו שערוריה! )

לפי דברי הגננת, לא היו חסרות ליובל שום מיומנויות חברתיות. (בכל אופן לא משהו בולט שנראה מבעד למסך 35 ילדים...). בכלל היא מאד מחבבת אותו.
גם אני ראיתי שיובל השתלב היטב.
לצערי, יש המון אלימות בגן. חלקה אינו מטופל כלל כי הגננת לא רואה.

מבחינה רגשית אני חושבת שיובל מתמודד היטב עם הפרידה ממני ועם ההשרדות בגן. אני לא רואה שנוי לרעה מעצם ההליכה לגן. הוא עדיין פתוח, מודע לרגשותיו ומביע אותם. (גם בפני הגננת), איננו כעוס או תוקפן או עצבני.

מבחינה קוגניטיבית ? אני חוששת שיובל קצת "נתקע". אני לא רואה התקדמות גדולה. לא בהתאם להתקדמות שלו עד גיל 4.
הוא לא התקדם בכלל בקריאה . הוא ידע אותיות כשנכנס לגן וזו גם הרמה עכשיו. ניסיתי לענין אותו בקריאה אבל לא היתה הענות מצידו. האם הגן פגם בסקרנות שלו? האם ממילא זה הקצב שלו?
חשבון ? בגן הם מלמדים למונת עד 10. ואת זה הוא ידע...
איתנו הוא התקדם קצת מעבר. (אתמול אבא שלו נסחף קשות והסביר לו את משפט פיתגורס שהופיע על טלכרט שיובל מצא. יובל דקלם את המשפט והוסיף בעצמו שכשהמורה תלמד כל מיני דברים הוא ישתוק כי הוא כבר ידע אותם...)
שפה ? אני לא רואה מילים או בטויים חדשים. יש קצת הדרדרות של השפה לכיוון שגיאות מרגיזות, שהן לא ממני והן כבר לא שגיאות חינניות של ילד שמתחיל לדבר. (החלפת אותיות דגושות בלא דגושות ושות').
יהדות ? לזכות הגן יאמר שיובל התחיל להתפלל שחרית. אני לא הצלחתי להכניס את התפילה לסדר היום. מלבד "מודה אני" ו"שמע" הוא לא ידע להתפלל. בגן הוא צ'יק צ'ק למד. ואני שמחה על כך.
ידע כללי - לא שמעתי או קראתי בדף הקשר איזו ידיעה מרעישה שהוא למד..

מבחינה יצירתית - מהגן הוא מביא עבודות רגילות. לא מרגשות במיוחד. אבל הן שלו. אין עבודות ראווה להורים וטוב שכך!
בבית הוא עושה דברים נפלאים. יובל בעיקר נגר חובב ושיפוצניק לעת מצוא. את חופש ל"ג בעומר הוא בקש לבלות בהום סנטר....
כלי עבודה וקצת קרשים הם כלי הנדר ליצירתיות. ובכלל הוא עדיין מלא רעיונות ותכניות ותכנונים.

מוטוריקה גסה - יובל קופץ הרבה פחות. בגלל הגן? בגלל שהוא מיצה כבר כל קפיצה אפשרית?
בשבת האחרונה אבא שלו העלה אותו על "טבעות" והתפלא שהוא לא עשה סלטה שלמה כמו פעם.
אני לא מתפלאת. בגן אין הרבה אתגרים גופניים. המתקנים די נמוכים ובחוג ג'מבורי הם לא באמת מתעמלים... (יובל: אמא, היא אומרת לנו לצעוק, נכון שזה ממש לא התעמלות????) וחוץ מזה הם יושבים במקום אחד הרבה יותר מדי זמן. אני מקווה לתקן בקיץ...
עדיף שלא יתקלקל בכלל... )-:

מחלות ? יובל חלה במינון ובעוצמה דומה לשנים שעברו.

הקשר איתי ? עדיין קשר טוב אבל בימים שהוא נשאר בבית אני מרגישה את החיבור המיוחד הזה. את הביחד הנעים. זה חיבור אחר וקשר אחר. זו רמה אחת מעל.
היום היינו כל היום ביחד והייתי פחות עייפה מימים אחרים.

מה הגן עשה לי ? יש לי המון המון המון שעות פנויות. זה עשה לי מאד טוב. יש לי זמן לערוך קניות בשקט. קניות "סתם" במכולת, בשקט, ברגיעה. שי שניה להשוות מחירים, לקרוא תוויות. בלי "תקני לייייייייייי".
קניות בגדים, לי וליובל, קניות לבית. היה בי רעב אדיר לקניה בשקט. ואני מתענגת על הקניות. יום אחרי חופש פסח רצתי לשוטט בקניון. זו היתה התרפיה שלי.
בחינוך ביתי לא פירגנתי לעצמי שמרטפית לרגעים כאלו ואת הקניות עשיתי תמיד בין לבין. גונבת דקות. מסתכלת על השעון כל הזמן וממהרת. לקח לי זמן להגמל מזה.
היום אני יודעת שחינוך ביתי עם בעל הייטק חייב להיות משולב בשמרפטית בזמן קבוע. טעיתי כשלא עשיתי את זה.

יש לי זמן לסדר את הבית כמו שצריך. אי אפשר לטעות שזה בית שגר בו ילד, אבל ישנה שעה ביום שבה הבית מסודר. ואחרי זה כל בלגן הוא פחות נוראי, ויותר קל לסדר.
אני משתדלת לסיים את רב הכביסה-כלים-בשולים לפני שיובל מגיע ואז אני פנויה אליו יותר והיום לא נראה כמו רצף אינסופי בו אמא מתרוצצת מחדר לחדר ... אתן בטח יודעות על מה אני מדברת....
יש לי זמן לשוחח בטלפון, שיחות ארוכות וממושכות בשעות שבהן עוד יש לי כח לשמוע ולהשמיע.....
יש לי זמן לטפל (קצת...) בעצמי...
בקיצור אני התמכרתי לשעות האלו. וזה הפיל לי אסימונים.
אמא שלי שלחה אותי לגן בגיל 3 בערך. ותמיד היא סיפרה שסבא (אביה) היה לוקח אותי לגינה כל יום. היום אני מבינה כמה הרגעים האלו יקרים לאמא.
ועד כמה הטוטליות שלי פגעה בי.

לו היה לידינו גן של 3-4 פעמים בשבוע עם קבוצה קטנה יותר של ילדים - אני חושבת שזה היה פתרון טוב. אבל המציאות אחרת....

יאללה, אני שפוכה. בטח שכחתי המון דברים. אם יש שאלות מכוונות - בשמחה (-:
ומחכה עד כלות לפגוש את כולם ביום רביעי. (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי עדי_יותם* » 07 מאי 2004, 19:59

גם אני כבר זמן מה מהרהרת עליכם ותוהה מה קורה
גם אני...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 07 מאי 2004, 16:18

שאלה קצרה אבל התשובה ארוכה ארוכה....
מבטיחה להשיב בקרוב ותודה רבה על ההתענינות! (אני רצה להכין שבת...)

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 07 מאי 2004, 13:58

גם אני כבר זמן מה מהרהרת עליכם ותוהה מה קורה, עוד מעט מסתיימת השנה.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי יונת_שרון* » 07 מאי 2004, 02:47

מה נשמע אצלכם?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ארני_ש* » 11 נובמבר 2003, 15:10

חגית , חיבוקים על התהליך , אני עוקבת מהמקום שלי . כל הכבוד ליובל שנלחם כדי שדברים יהיו בדרך שלו .
יש ויש מה ללמוד ממנו .

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 08 נובמבר 2003, 23:41

עוגיה, ברונית, מאיה - תודה (-:

ענת - יובל אמר השבוע, פעמיים, שעכשיו כבר קל לו ללכת לגן כי הוא יודע שהוא יכול להתקשר ושאבוא לקחת אותו.
ואני ממש יכולה להתחבר לתחושה הזו. ההרגשה שאפשר ללכת.
אני כל כך שמחה על אותה פעם שבאתי.

לילה - היא לא רוצה שהוא יתקשר כי היא חוששת שהוא יבקש שאבוא לקחת אותו.
באופן חד פעמי או כהתחלה זה היה בסדר שבאתי לקחת אותו באמצע היום.
אבל מצב בו באופן קבוע הוא יבקש ממני לקחת אותו מתי שהוא רוצה - קשה לגננת. (יש עוד ילדים...)
ומה לעשות, קשה גם לי. אני לא יכולה להשאר כל היום ב"היכון".

אה, ולגננת של יובל קוראים לילך (-: (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ענת_שן_לוי* » 08 נובמבר 2003, 00:20

חגית, אצלינו יש מצב מאד דומה. עושה רושם שהילד מאושר בגן אבל "לא רוצה ללכת".
הגננת שלנו אומרת שזה בגלל שהוא מקבל שדר אמביבלנטי. אצלי זה בטוח נכון , מאותן סיבות כמו שלך, אני משערת... וגם אצלינו הפתרון החלקי הוא שאבא לוקח לגן כמה שיותר.
אבל לא נראה לי נכון להרגיש אשמה, (למרות שכבר הייתי שם וחטפתי מזה מגרנה). אני עובדת על לחדד את התחושה שלי כמה שזה נכון לי שהוא הולך לגן. כי הרי אני יודעת שטוב לו שם. אבל בכל זאת יש לי חלומות חזקים על חיים בשבט ועל חינוך ביתי, והוא כנראה מרגיש את זה, ודורש ממני להיות שלמה לגמרי עם זה שהוא הולך לגן. להאמין שזה מקום ממש טוב בשבילו, ולא לפקפק שאולי זה לא המקום הכי הכי טוב...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 07 נובמבר 2003, 17:57

חגית, באמת כבר המון זמן לא כתבת, אני חושבת עליכם, קראתי את חוויות הגן מאז סוכות, את כותבת יפה וברגישות כזאת הרגשתי את הקושי, הלבטים, הלב נקרע, (אני מקווה שזה נחלת העבר).
אני שמחה לשמוע שיש לו חבר מועדף ושיש חיבור טוב ביניהם.
אני חושבת שאת (ובעלך) מתמודדת נכון עם הדברים, כמו שכתבת:
אנחנו רואים את התמונה הכללית יותר טוב ממנו.
נראה לי שזה הכי חשוב, להיות שלם עם ההחלטה, הם זקוקים לזה, כך אנחנו מקלים עליהם.
שימשיך לקום בשמחה. |L|

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 07 נובמבר 2003, 00:59

בצהריים דווחתי שהוא בקש להתקשר אלינו אבל היא הסיחה את דעתו. (טוב? רע? מה זה משדר לו?)
מה אכפת לה שהוא יתקשר אליכם?
ואדוה שואלת (אני מקריאה לה את זה, מצונזר כמובן, כסיפור לפני השינה.. כן, בשעה כזאת) - איך קוראים לגננת?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ברונית_ב* » 05 נובמבר 2003, 13:55

בדרך הביתה הוא קיטר שהוא צריך ללכת כל יום לגן. בסוף הוא הודיע שהוא מוכן רק עוד ללכת לבי"ס אבל לא לעבודה. הוא תמיד יגור אצלנו ואנחנו נקנה לו דברים
איזה ילד חכם! איזה ראייה כוללת!
אני מציעה לפתוח לו עוסק מורשה כבר מעכשיו, כי לא נראה לי שהוא הולך להיות שכיר...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ה_עוגיה* » 05 נובמבר 2003, 11:52

_אתמול אמי אמרה לו שהם ייקחו אותו לגן. כמו שהם לוקחים את הנכדה השניה. חיבוק נשיקה והולכים.
יובל ענה לה "אצלי זה לא עובד ככה"!
"איתי נשארים עד שאני מתרגל"._

גדול :-)

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 05 נובמבר 2003, 11:09

המון זמן לא כתבתי.
היה לי קשה לכתוב. עכשיו המצב יותר טוב אז אני לשחזר את מה שהיה.

אחרי סוכות חזרנו לגן.
לאור הפרידה הקלילה ביום שלפני סוכות - הייתי אופטימית.
אבל נתבדיתי.
ביום שני היה לו קצת קשה להפרד אבל היה לו יום טוב.
ביום שלישי - כבר נצפתה דמעה מתגלגלת. נשארתי עוד קצת ועוד קצת ובסוף חתכתי והלכתי. בלב כבד מאד כי זה היום של הגננת המחליפה (=נ')
ביום רביעי - אבא הביא את יובל לגן. אחרי שעה הוא מתקשר לדווח שיובל לא מאפשר לו ללכת.
זה היום של הסייעת המחליפה (=א')ואבא לוחש לי שהוא ממש מבין את יובל.
הוא מנסה להסביר ליובל שיתעלם ממנה ויפנה רק לגננת (איך אפשר להתעלם מגברת-מלפפון-חמוץ??)
יובל אמר לי לפני כן שא' בכלל לא משחקת איתם אז בשביל מה היא באה בכלל.
מפה לשם אבא נשאר איתו כשעתיים ועוזב עם הסכם שאני אבוא עוד מעט לקחת אותו.
טלפון לגן. אנחנו מדווחים שהוא משחק ופעיל. החלטתי להאריך את ה"עוד מעט". (כנראה טעות...)
הגעתי אחרי 12:00. ויובל רצה מיד ללכת הביתה. ואמר לי שהוא מאוכזב ממני שהתעכבתי. )-:

חיכיתי בכליון עיניים ליום חמישי. סוף סוף בלי מחליפות. היום בטח תהיה פרידה קלה יותר.
הגעתי עם יובל לגן. והופ! חשכו עיניי. שוב הגננת המחליפה. שוב יובל לא רוצה להשאר.
לקחתי אותו והלכנו הביתה.
כמה כיף בבית.

יום שישי - סוף סוף כל הקבועות נוכחות אבל יובל לא רוצה להשאר.
מדמעה לדמעה. שום דבר לא משכנע אותו להשאר.
אני חייבת לרוץ לקחת את אמי לרופא.
אחרי שעה וחצי נפרדתי ממנו. בכי מתייפח קשה מאד. כזה שכבר מזממממן לא שמעתי.
נשברתי ולקחתי אותו הביתה. כלומר לאימי. איזה שמחה וששון.
"אמרתי לך שלא יהיה לי משעמם בסידורים שלך".

כל השבת הפכתי והפכתי בנושא. טחנתי אותו עד דק. נרדמתי עם המחשבות.
פזלתי לכוון החינוך הביתי. ושוב ספירת מלאי הראתה לי שגם שם קשה.

במוצש נפלה החלטה.
יובל נשאר בגן. זו החלטה שלנו. הקשבנו לו. אבל אנחנו רואים את התמונה הכללית יותר טוב ממנו.
בגדול טוב לו בגן. תמיד בסוף היום הוא מרוצה ומודה שהוא שמח שהלך.
נעזוב גם אם הוא בוכה ונשאר עם היד על הדופק לראות מתי ואיך הוא נרגע.
א-ב-ל נתחיל שוב לדרג את השעות. עד שנגיע שוב ליום שלם.

יום ראשון:
אבא נבחר למשימה הקשה.
יובל לא נפרד ממני. קשה לו מדי.
אבא עוזב אותו כשיובל בוכה ומנסה להצמד אליו.
עם הסכם שיובל מתקשר הביתה כשהוא רוצה שאבוא לקחת אותו.
אני בוכה בבית. זה קשה מאד.
איך?
איך אני עושה לו את זה?
למה?
איפה האמהות הזורמת שלי? האוהבת המקשיבה והמבינה?

כל חצי שעה טלפון לגן. הוא רגוע ופעיל. מבקש מדי כמה זמן להתקשר אלי והגננת מסיחה את דעתו.
ב11:00 התקשרתי. ובדיוק הוא נגש אליה בקש שתתקשר אליי. בשיא מתיקותו (איזה קול מתוק יש להם בטלפון. בקושי יוצא לי לשמוע אותו ככה) הוא מבקש שאבוא כי הוא רוצה הביתה אבל עוד מעט עכשיו. טוב?
באתי לגן. הילד מבסוט. חברו הטוב משדל אותו להשאר.
אמרתי לו שאני מוכנה להשאר עוד קצת ושישחק.
שיחק עוד שעה. אח"כ היה מפגש וחוג. באמצע החוג הוא נשבר (כ"כ הבנתי אותו! איזה שעמום! על זה אנחנו מוסיפים כסף?) ובקש ללכת.
הלכנו.

יום שני - אני חוששת לקחת אותו. אבא לוקח אותו. יובל נפרד ממני בבכי. פעם ראשונה בכל ימי חייו שהוא בוכה בפרידה ממני. אני לא צריכה לפרט מה הרגשתי...
גם בגן הוא נפרד מאבא בבכי. אבל קל יותר.

טלפון לגן - הכל בסדר. הילד לא מבקש שנבוא לקחת אותו.
הגננת דיוחה שיובל הבין שאבא מתקשר לגן והוא נגש אליה ואמר שתגיד לאבא שהוא לא צריך לבוא.
(הנה קרסה תאורית "אם תקחי אותו פעם אחת - הוא יתרגל ותמיד יבקש....")
כשבאתי לקחת אותו הוא סיפר שבבוקר כשאבא הלך הוא בכה אבל עכשיו תסתכלי על הפנים שלי...
וגם אישר את דברי הגננת.
וזה עשה לי מה-זה טוב על הנשמה.

יום שלישי - יובל ישן אצל הוריי והם לקחו אותו לגן.
אתמול אמי אמרה לו שהם ייקחו אותו לגן. כמו שהם לוקחים את הנכדה השניה. חיבוק נשיקה והולכים.
יובל ענה לה "אצלי זה לא עובד ככה"!
"איתי נשארים עד שאני מתרגל".

בסופו של דבר הוא נפרד ממנה בקלילות.
אני כמובן קיבלתי בקורת קלילה ממנה משתמע שכל קשייו כמובן נובעים אך ורק ממני.
(עובדות זניחות כמו רב הפרידות ממני שהיו בסדר ושגם מאבא הוא נפרד קשה השבוע נשכחו כלא היו... )
הוא נשאר עד סוף היום. נראה מרוצה.
בדרך הביתה הוא קיטר שהוא צריך ללכת כל יום לגן. בסוף הוא הודיע שהוא מוכן רק עוד ללכת לבי"ס אבל לא לעבודה. הוא תמיד יגור אצלנו ואנחנו נקנה לו דברים.

יום רביעי - יובל לא היה בגן.
חיכינו יחדיו לטכנאי ששכח להגיע.
אחה"צ "השלמנו" שעות חברה עם חברו הטוב מהגן. הם מסתדרים נהדר. טפו*3.
רק לראות אותם ביחד מזכיר לי למה שלחתי אותו לגן בכלל...
למחרת לא הצלחתי לחמוק מהחוייה המפוקפקת
הבאתי אותו והלכתי. הוא ניסה למחות. אמרתי לו שאני נורא ממהרת וחייבת לבשל עוד שבת שלמה.
הוא בקש רק שאומר לגננת שאם ירצה - יוכל להתקשר ואבוא.
הגננת לקחה אותו על הידיים, הוא הפטיר שלום והלכתי.
בצהריים דווחתי שהוא בקש להתקשר אלינו אבל היא הסיחה את דעתו. (טוב? רע? מה זה משדר לו?) . הוא לא סיפר על כך ואני לא שאלתי מפורשות. הוא אמר שהיא לו כיף.

אפילו ביום שישי הוא היה בגן
שנינו הבאנו אותו. בקש שאשאר. אמרתי לו שאנחנו חייבים ללכת והלכנו.
גם בסוף יום זה הוא נראה בסדר. ושוב דווחתי שהוא בקש והיא הסיחה.

הסייעת הקבועה היתה חולה ביומיים אלו ובכל יום היתה מחליפה אחרת שהוא לא מכיר

מסתבר שגם גן זה לא ממש שגרה...

השבוע הפרידות היו ממש בסדר. בלי מחאה מצידו.
אתמול הוא היה מקורר והשארתי אותו בבית.
היום הוא מרגשי יורת טוב ובכל זאת רציתי להשאיר אותו בבית
אבל יובל לא רצה!!!
שאלתי שוב. וכן ? הילד לא רוצה להשאר בבית ? רוצה לגן!
אז לקחתי אותו!

אני מקווה שהוא אכן מוצא בתוכו את הכוחות להתגבר על הפרידה ממני.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 09 אוקטובר 2003, 11:27

על פי בקשתו יובל הלך היום לגן. נראה שכבר חסרה לו חברת ילדים.
הוא רץ בשמחה לגננת וקפץ עליה לחיבוק כיפי כזה.
היא מיד עוררה את תשומת לב הילדים, כשהוא עדיין על ידיה.
הילדים לא היו נלהבים יותר מדי, אני מקווה שזה השתנה במשך היום...
יובל נפרד ממני ביוזמתו אחרי דקה.
סוף דיווח (-:
ומחר - חופש...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי מיכל_מ* » 05 אוקטובר 2003, 16:50

(סלחי לי שאני כותבת כ"כ מאוחר) - צום קל, גמר חתימה טובה, ובהצלחה לכם.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 05 אוקטובר 2003, 14:22

היינו עכשיו אצל הרופא. יש לנו גימלים עד יום חמישי.
בקיצור, עד אחרי סוכות....

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ארני_ש* » 05 אוקטובר 2003, 13:20

בהצלחה. גם לך וגם לי . (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 04 אוקטובר 2003, 20:02

אבל החלטתי שעד אחרי החגים אני משדרת שזה גן וזהו

בדיוק!
תודה על כל מילה שלך! מתאים בול!

באמת קשה להבחין מתי קשיי הפרידה של הילד הם שלו, ומתי הם הד לקשיי הפרידה של האם.

צודקת! אני כולי תקוה שאדע להבחין!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמא_של_יונת* » 03 אוקטובר 2003, 00:45

באמת קשה להבחין מתי קשיי הפרידה של הילד הם שלו, ומתי הם הד לקשיי הפרידה של האם.
ברור שאם אמא אינה שלמה עם שהיית הילד בגן, היא משדרת את הרגשתה זו לילד, גם אם באופן לא מילולי.
הילד קולט את חששותיה או התנגדותה ומפנים אותם.
אבל יש גם מקרים שהילד עצמו - ולא אמו - חושש מהגן, או סובל בו, ואינו מוכן לשהות בו.
החכמה היא לזהות מה הסיבה האמיתית לקשיים. זה דורש יכולת לראות את עצמך מבחוץ או ממרחק - וזה לרוב בלתי אפשרי.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ארני_ש* » 02 אוקטובר 2003, 21:47

חגית קראתי היום את כל הדף. כמה שזה דומה למה שעובר עלינו . קודם כל מאחלת רפואה שלמה , ושיעבור בקלות . רוצה לשתף אותך שהשנה הכנסנו את סיון לגן אחרי שנתיים בבית . הייתי מאוד שלמה עד עצם הכניסה לגן , ואחר כך מלאת לבטיים, כמובן ששרצתי בגן ואם לא אז מסביבו ובטלפון . שיתפתי את כל מי שסביבי בלבטים האם טוב לה או מה . אחרי איזה שבועיים של כניסה מאוד הגרגתי והרבה נוכחות שלי (ממש בלי קשר לשאר ההורים )היא חטפה אסטמה והייתה חמישה ימים בבית חולים ואחר כך עוד בבית . החזרה לגן לוותה בקליטה הרבה יותר קשה שכללה בכי עוד מהבית שלא רוצה ללכת . התחלתי להתנחל איתה בגן ולא לשלוח , אבל אז יום אחד הגננת ממש לקחה לי אותה ואמרה לי לצאת ואני בלב מאוד כבד החלטתי לסמוך עליה . עוד לפני שהגעתי לשער הסיעת רצה לומר לי שסיון כבר רגועה (עד אז לא השארתי אותה בוכה בכלל) לא האמנתי והלכתי לראות מהחלון שאכן זה כך . אני חייבת לציין שאין לי שום דבר נגד הצוות הן מקסימות , זה לבטים שלי עם עצמי כי אני בעצמי בכלל לא שלמה עם זה שהיא בגן .בקיצור אחרי המיקרה ההוא החלטתי שאני משגעת אותה עם חוסר הביטחון שלי ושאולי אני משדרת והפרידה הקשה היא הענות לצרכים שלי . מאז החלטתי שכרגע היא בגן וזהו ואני חייבת לציין שמאז (עברו איזה ארבעה ימים)היא מאושרת בגן וגם נפרדת הרבה יותר בקלות . עדיין אני לא לגמרי התחייבתי למקום העבודה החדש ואני משאירה לי פתח מילות אם היא לא תסתגל אבל החלטתי שעד אחרי החגים אני משדרת שזה גן וזהו . אני הרבה יותר רגועה מאז ההחלטה וגם היא. בכל מיקרה זה מה שאצלנו , תצפי לקשיים בבקליטה המחודשת לגן ותעשי מה שאת הכי הכי שלמה איתו .

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 02 אוקטובר 2003, 00:36

יובל חלה בדלקת ריאות והיה מאושפז בבית חולים 4 ימים ועכשיו הוא במנוחה בבית בערך עד אחרי החגים.
ציפור, אני לא מומחית ב"להבין" מחלות ובטח לא לחלק לפי אברים (את יודעת? מה זה אומר? )
אני די משוכנעת שהמחלה קשורה לגן. פיזית ונפשית.
עד היום יובל לא חלה בצורה דומה. פיזית - התנאים הפיזיים בגן פחות טובים ובכויי ההדבקה עולים.
נפשית - אני בטוחה שהגן דורש ממנו מחיר נפשי. אני יודעת שזו חוייה שיש בצידה המון המון קשיים.
הייתי שם. ראיתי מה קורה.
הוא אמר לי אתמול שיותר כיף לו איתי בבית מאשר בגן לבד.
הפרידה ממני קשה עליו.
אני מתכוונת לתת מקום מכובד לרגש הזה ולא לטאטא אותו ועם זאת לשאול את עצמנו אם הוא רוצה ויכול להתגבר על הקושי כדי בכל זאת להיות בגן.
אני מניחה שאחרי החגים נעבור תקופת קליטה נוספת ואני מתכוונת לעשות אותה עדינה ככל שניתן.
אני מקווה שהתגובה שלו תהיה חיובית. נראה....

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ורד_לב* » 01 אוקטובר 2003, 23:14

מה קרה?????????????

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי עדי_יותם* » 29 ספטמבר 2003, 09:55

אוי )-: תהיו בריאים...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 29 ספטמבר 2003, 07:37

לא. יובל עדיין בבית חולים. חזרתי הלילה לישון בבית. (אחרי 3 לילות בית חולים) ואני כבר רצה לשם שוב.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אנונימי » 29 ספטמבר 2003, 00:53

חגית,
מה קורה?
אתם כבר בריאים?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ענת_שן_לוי* » 23 ספטמבר 2003, 00:50

35 ילדים בכפיפה אחת, ולא משנה עם כמה מטפלות, זה הרבה יותר מדי. עצוב. אבל עדיין ילד בוכה, זה דבר שקורה גם בבית מדי פעם, לא? וגם אז זה לא תמיד נורא כל כך שילד בוכה. לרוב זו הדרך שלו לדרוש תשומת לב או עזרה ממבוגר. השאלה כמה זמן לוקח עד שהילד מקבל את תשומת הלב שהוא זקוק לה, ואם היא באמת מספקת.

אצלינו מה שהקל על הפרידות - שלא היו קלות, היה שאבא היה לוקח אותו לגן. ושמעתי מעוד כמה שאצלם זה עבד ויש בזה גם הגיון מסוים. יותר קל להם להפרד מאבא. (ולצורך הענין אולי אפשר לנסות גם סבתא, דודה, בייביסיטר?)

_ומה עושים עד אז???? מה זה לא מתרגל?
מה עושים כשילד רוצה הביתה????
לוקחים וזהו? משכנעים? מפתים? משחדים?_

בגן עצמו הגננת דואגת לנתינת יחס מיוחד למי שיש לו בעיה, וברוב המקרים יחס מיוחד זה כל מה שהם זקוקים לו.
אם ילד רוצה הביתה בשלב ההסתגלות, אני באופן אישי הייתי נענית לו במקרים שהוא מתעקש לגמרי - לפי האינטואיציה.
מפתים, משחדים נחשב מסוג הפעולות הנמוכות יותר, אבל גם אליהן נגררנו לפעמים (לא ביוזמת הגננת).
הגננת שלנו ממליצה לדבר עם הילד על הקושי שלו ולהבהיר לו שאת תומכת בו וברגשות שלו, תוך כדי שידור תקיפות לגבי זה שהוא כן נשאר בגן. וכן להזכיר לו למה הוא הולך לגן.

בקטע של ההסתגלות, מצד אחד יש ללמוד לשחרר ולהאמין שהילד יכול להתמודד עם מצבים שונים, (אם יודעים שהגננת מספיק קשובה ושיש מספיק כוח אדם... )-: )
ומצד שני להיות עירנית למתרחש ולהמשיך לבדוק אם זה אכן המקום המתאים.
האם הילד רגוע ומאושר כשהוא חוזר מהגן?
האם הוא שמח לראות אותך שאת באה? (טוענים שילד שסובל בגן מקבל את אמא בבכי ובכעס).
ברור שיש ועוד יהיו קשיי הסתגלות, אבל צריך לקחת את רגשות האשם קצת בפרופורציה. אם את לא תהיה שלמה עם הצעד הזה, הוא לא יהיה מאושר שם.
הנה דוגמה קיצונית כדי שתביני שאת אמא לא כל כך גרועה:
חברה שלי שהיום היא אשת חינוך ביתי שלחה לפני כמה שנים את בנה לגן במשך שנה, מתייפח, כל בוקר. אשה מקסימה ומדהימה, שבזמנו לא הייתה לה שום נקודת התייחסות לאופציות נוספות.
אני בטוחה שאת זה את לא תעשי. ומה שאת עושה עכשו הוא לא עד כדי כך נורא. יש איזו נקודה בראש, שעד שהיא לא משתחררת, לא תוכלי לדעת אם הוא "מתאקלם". ואפשר טיפה לשחרר את החוט, וטיפה פחות להיות רגישה ל כל פיפס. הסימנים המובהקים לכאן או לכאן לא יאחרו לבוא.
כל התאקלמות במקום חדש היא לא קלה, פעמים רבות גם למבוגרים. אבל זה לא אומר שזה דבר רע. אם ממשיך להיות קשה, הולכים למקום אחר.
שמעתי אמהות אומרות, וגם אצלינו היה ככה בערך - זמן התאקלמות אמיתי: לפחות שלושה חודשים. אלא אם מתברר לך קודם לכן - מעל לכל ספק - שהמקום הזה ממש לא לעניין.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 22 ספטמבר 2003, 14:14

היינו בדואר.
הייתי איתם חלק ניכר מהיום.
אני עדיין מעכלת ולא מסוגלת לכתוב.
אבל - מי שבחינוך ביתי וטוב לו עם זה - תשארו!
היחיד שצריך לאשפז זה את זה שאישר שבגן יש 35 ילדים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התעללות!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 21 ספטמבר 2003, 15:42

לנו יש גננת (גם אוצר נדיר) שהעריכה שנהיה חודש בגן עד שהילד יתרגל וכך היה.

ומה עושים עד אז???? מה זה לא מתרגל?
מה עושים כשילד רוצה הביתה????
לוקחים וזהו? משכנעים? מפתים? משחדים?
משאירים וזהו?????
מה עשיתם?

חגית - יובל אוהב לארח אצלו? במצבכם הייתי מזמינה יותר מאשר מחכה להזמנות. (אני מניחה שכבר חשבת על זה. מסוג ההערות שאני כותבת לאו דווקא

יובל דווקא מאד אוהב לאחר ומעדיף אפילו לארח מאשר להתארח אבל אנחנו עדיין גרים רחוק מכולם. ואני לא מאמינה שמישהו יתזז עד אלינו, אלא אם כן ירקם קש רמאד מיוחד בין הילדים.

אחרי אופטימיות רבה באה הנפילה )-:
יובל ראה את הסייעת מבעד לגדר ורץ אליה לחיבוק ענקי. יופי.
החלטתי על פרידה קצרה ועניינית ולא רגשנית.
אבל כשרציתי ללכת מצאתי אותו בפינת הספרייה עם 2 חברים. (החברה מהגדר והחבר מההזמנה של היום...)
כמובן שמיד הגיע "תקראי סיפור" ו"עוד אחד" . (היה לי דז'ה ווו קל...)
וכשקראו לכולם לתפילה הוא נצמד ולא רצה שאלך. ושוב החל עם "אני עייף". ורק אחרי שאני שאלתי אותו הוא אמר שקשה לו להפרד ממני.
ושוב יצאנו החוצה. והוא אכל קצת. והסייעת והגננת ניסו לשכנע אותו (בעדינות. באמת!)
בסוף הוא נכנס פנימה ואני הלכתי ואפילו לא היתה פרידה מסודרת )-: ולא רציתי לקרוא לו שוב. אבל בעלי התקשר מדי אח"כ...
וקשה לי להשאר איתו.
קשה לשמוע את הקולות. כמעט תמיד מישהו בוכה. וכמעט תמיד צריך להחזיר את משיהו לקשב. וכל הזמן יש נזיפות ברקע.
ואי אפשר באמת להתפנות לילד שבוכה. זה ככה "על קצה המזלג" או יותר נכון על קצה הרגש...
ומגיע לילדים יותר מזה! הרבה יותר מזה!!!
הועדה לזכויות הילד החליטה שאסור להכות ילדים ולהשפיל אותם.
כשיש 35 ילדים עם 2 מבוגרים זה לא טוב!!!!
חייבים לשנות את זה!!!

והטיול לדואר...
מיד כשנכנסתי היא שאלה אם אוכל להצטרף.
וזה הולך ככה:
הטיול הוא בסך הכל לסניף הדואר לקנות בולים ולשלוח שנה טובה. ולא למיון של הדואר.
כנראה בהסעות של 10 ילדים בכל פעם.
וזה נשמע לי טירוף. למה לקחת ילדים כ"כ קטנים בהסעה. מי ישמור עליהם. ובדואר?
וכולה בשביל מה! לקנות בולים!
ממש חוויה יחודית....
אם לא הייתי באה ברכבי עם כסא בטיחות - לא הייתי מרשה שיובל יסע!

כשבאתי לקחת אותו הוא היה מבסוט. שאלתי אותו אם הוא שמח שבסוף הוא נשאר בגן - והוא אמר שכן.
קשה, קשה....

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי עדי_יותם* » 21 ספטמבר 2003, 01:15

ענת, בגיל חמש-שש באמת לא מקובל (לפחות אצלנו) שהאמהות נשארות. גם אני השתמשתי הרבה בתירוץ של "אם לא אכפת לך, אני אשאר כמה דקות עד שהיא תרגיש בנוח". הייתי בשוק מזה שהיו אמהות ששלחו ילדות בנות 4-5 לעלות אלינו לבד במדרגות בכלל (היו עוד אחים גדולים/קטנים שחיכו באוטו), בלי שהיו אצלנו מעולם בבית, בלי שמכירים עוד מישהו מבני המשפחה מלבדי... אנשים מוכנים להשאיר את הילדים שלהם עם אחים גדולים/אבות/סבים דודים של הילדים המארחים... היו פעמים שהייתי יוצאת מהבית עם חומר קריאה ואומרת למארחת שתמשיך בענייניה, כדי שלא תרגיש מחויבת "לבדר" אותי. אבל בהחלט צמחו לא מעט ידידויות לשנה-שנתיים. זה יכול להיות נחמד.
חגית - יובל אוהב לארח אצלו? במצבכם הייתי מזמינה יותר מאשר מחכה להזמנות. (אני מניחה שכבר חשבת על זה. מסוג ההערות שאני כותבת לאו דווקא באופן אישי...)

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ענת_שן_לוי* » 21 ספטמבר 2003, 00:56

חגית היקרה, קראתי את הרוב... הזדהיתי עם הרבה.
אני שלחתי את הילד לגן לפני כמה חודשים, בגיל הרבה יותר צעיר - שנתיים ושבע. ומבין הדיבורים אני חשה שאתם בני מזל שמצאתם גננת וסייעת קשובות ורגישות כל כך. הן אוצר נדיר! והתגובות של יובל אליהן מעידות על כך.
לנו יש גננת (גם אוצר נדיר) שהעריכה שנהיה חודש בגן עד שהילד יתרגל וכך היה.

עד מתי בעצם את צריכה לעזור לו בעניין החברתי?
אני לא חושבת שאפשר לעזור להם בעניין החברתי. חוץ מאשר בלתת דוגמה אישית, כלומר להיות חברותית בעצמך, קצת כמו הטיפ שמסעדה נתנה בעניין התיחקור על מה "עשית היום בגן". (אם יצמחו לך חברות מבין האמהות של ילדים מהגן זה עשוי לעזור מאד ליובל, אבל חלילה מלהתאמץ יותר מדי ביצירת קשר כזה).
יש דברים שקורים להם בקצב שלהם ולנו אין ממש שליטה עליהם.
ויש דברים שיצמחו אפילו מתוך הקושי.
ויש דברים שאם נטפל בהם כב"בעיה" ימשיכו להיות בעיה. ויש דברים שאם נעזוב הם יסתדרו לבד, תוך שבועיים, חודש, שלושה חודשים.
אם המצב החברתי "יתקבע" ולא יהיו שינויים תוך כמה שבועות-חודשים אז אולי כדאי יהיה "לטפל" במצב.

אני יודעת שמקובל שאמהות לא נשארות במפגשים כאלו. ולא נעים להתקרצץ על האמא.
סליחה? אולי לא הבנתי בבדיוק באיזה מפגש מדובר. אבל אם זה ילד חדש בגן חדש שהולך לבית של חבר חדש, האמהות נשארות בכייף, ומכירות חברות חדשות גם הן. בהתחלה זה קצת מביך אבל זה מסתדר לאט לאט.
תעשו חיים!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 20 ספטמבר 2003, 23:15

אכן הוא היה אבא של שבת למופת (-:
וכמו שהוא הכריז "הגננת הצליחה להביא אותי היום לגן" (-;
בדף הקשר הודיעו שביום שני יש "טיול לדואר" (לפני כשנתיים נכנסתי עם יובל למיון של הדואר. היה מאד מענין. באמת הגיע הזמן לבקור חוזר)
ושהורה שרוצה ללוות שיודיע.
אני, כמובן, מתכוונת לעוט על ההדמנות. (כבר כתבתי פה שאני מחכה בכיליון עיניים לאיזו שביתת סייעות?)
וליום ראשון יש ליובל כבר הזמנה אמיתית (עם שעה והכל) לאחד הילדים, שאותו פגשנו היום (שבת! היינו אצל ההורים!).
אבל שוב אני עם פרפרים. אני יודעת שמקובל שאמהות לא נשארות במפגשים כאלו. ולא נעים להתקרצץ על האמא.
ומצד שני, בית זר, 2 אחים זרים. אני בכלל לא מכירה אותם.
אחרי זמן מה נגשתי לאמא ואמרתי לה שאני לא בטוחה שיובל יסכים להשאר לבד בהתחלה. (נעזרתי בתרוץ, הכל עוד כל כך חדש לו...)
אז קיבלתי גם אני הזמנה לקפה (-:
ואני אלך רק אם יובל יסכים.
נראה איך יהיה...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי שירי_בן_דב* » 20 ספטמבר 2003, 12:00

חגית יקרה, לא התקשרתי להתנצל על כך לא הגענו ליומולדת של יובל, אז אני עושה את זה עכשיו. פשוט פרח מזכרוננו , אני לא יודעת איך. אני מנצלת את ההזדמנות לאחל לכם שנה טובה וגמר חתימה טובה, ומזל טוב ובהצלחה ליובל בגן החדש. לא קראתי את כל מה שכתוב למעלה, ואני מתארת לעצמי שזה לא תמיד פשוט, אבל אם כבר החלטתם, אז שתהנו מזה ועד הסוף, ותמשיכו לבוא למפגשים של אחר הצהריים. כל טוב.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 19 ספטמבר 2003, 15:02

איזה יופי לשמוע.
שבת שלום.@} @} @}

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 19 ספטמבר 2003, 08:44

אתמול היה קצת יותר אופטימי.
בבוקר אבא לקח אותו. (אחרי פרידה יותר מדי נרגשת מצידי שהביאה את יובל לסף דמעות)
ויובל היה מרוצה. (לא, זה לא חסך לי את הנסיעה. כשאבא הגיע לגן הוא שם לב שהוא שכח את התיק של יובלי...)
כשבאתי לקחת אותו הוא התחבק ממושכות עם אחת הילדות (זו שהגננת אכן סיפרה לי שהם משחקים ביחד)
והם יצאו ביחד מהגן והמשיכו לשחק.
וזה עשה לי טוב על הנשמה. (קצת מצחיק בהתחשב שמה שהטריד אותי בקבוצה היה מספר הבנים... (-: )
והיום שלחתי לגן אבא של שבת, עם מיץ ענבים וכוסיות קטנות, וכיפה לבנה (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 18 ספטמבר 2003, 09:54

עד מתי בעצם את צריכה לעזור לו בעניין החברתי?

אני לא יודעת לענות על השאלה הזו באופן כללי, אבל במצב שלנו, בו הוא נמצא בגן, לראשונה בחייו,
במרחק של רבע שעה נסיעה, (ועוד אין לו רשיון...) ואין לו אפשרות לפגוש "סתם" בילדים אחה"צ/שבת.
וחלק גדול מהילדים נכיר היטב ממקודם ילד אחד או יותר (הגיעו 10 ילדים מאותו גן!) אני מרגישה שאני צריכה קצת לעזור לו.


מה קורה עם הילד שבהתחלה הם התחברו?

יובל מדווח שהם עדיין משחקים אבל יש לי הרגשה שלא כ"כ.

ותודה על החיבוק!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אנונימי » 18 ספטמבר 2003, 03:24

חגית,
קראתי משהו בדף אחר לגמרי, שמעלה בי שוב (ושוב ושוב) את השאלה - עד מתי על אחריות ההורה לדאוג לצרכי הילד? ז"א, ברור שלכל צורך יש את משך הזמן שלו, וספציפית לעניינכם - עד מתי בעצם את צריכה לעזור לו בעניין החברתי?
שלא תביני לא נכון - אני לא מנסה להעביר ביקורת, נהפוכו! אני ממש כואבת את המצב הזה, בו את מרגישה שאת צריכה לעזור לו, כי באמת לא קל ופשוט לו.
בטח ובטח, שגם מסכימה עם מיכל מ וחושבת שזמן הוא כמעט תמיד רופא מצוין.
מה קורה עם הילד שבהתחלה הם התחברו?

אני רוצה לספר לך סיפור אמיתי מהחיים:
כשהגעתי לכיתה א', התנקזו לכיתתי ילדים מכל מיני גנים, ככה שכולנו היכרנו לפחות חלק מהילדים עוד מהגן.
היתה ילדה אחת, שלמרות שגם מהגן שלה הגיעו ילדים נוספים, לא התחברה עם אף אחד. לגמרי.
יום אחד, פנתה אחת המורות היותר חביבות אל "מלכת הכיתה" וביקשה ממנה לקחת תחת חסותה (במילים אחרות כמובן) את אותה ילדה.
למרבה המזל, אותה "מלכה" היתה ילדה טובה, ולא כלפתא מרושעת, ונענתה בשמחה לבקשה. ואותה מורה, בחכמה רבה מאד יש לציין - ידעה איך לבקש, איך להעמיד את הבקשה בצורה כזו שתוציא את הטוב.
נדמה לי שהמורה סיפרה לה שהילדה ההיא עצובה, ושאולי אם אותה מלכה תדאג לשתף אותה במשחקים, היא תהיה יותר שמחה...
אין לי מושג אם משהו נאמר לילדה הבודדה.
בסופו של דבר, שתי הילדות היו "חברות הכי טובות" במשך שנתיים. לא יודעת על מה ולמה נגמר הקשר.
ובעצם, אחרי "סופו של דבר", חזרה אותה ילדה בודדה לבדידותה...
כן יודעת שפינה חמה שמורה בלב של לפחות אחת משתי הבנות כלפי רעותה.
סוף סיפור.

נראה לי שלא נתראה אחה"צ - חבל :-(

חיזקו ואימצו בגן ועם הדירה (())

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 18 ספטמבר 2003, 01:00

וואו, תודה על כל החיבוקים. אני צריכה אותם... (-:
אכן הגעתי מתוגברת בסבתא לקחת אותו מהגן.
הוא יצא אלינו נלהב כולו והראה לנו פתק שביום שישי הוא יהיה "אבא של שבת".
נכנסתי פנימה כדי לתפוס שיחה קצרה עם הגננת. היא אמרה לי שהיא מקווה שזה יעודד אותו לבוא ביום שישי.
בינתיים הוא לא הודיע שלא...
אני מקווה שאכן בימי שישי הוא ילך לגן, כי זה יום קצר ודי כיפי, ואנחנו בדר"כ לחוצים בו על סידורים וארגון השבת.
וככה ניקח את יום שלישי (יש גננת מחליפה) או את יום רביעי (הסייעת) או את שניהם...
בגלל צמידות הימים הן ממילא לא ישימו לב... (-;
דיברתי עם כמה אימהות ומתברר שלא רק יובל ואני לא מסמפטים את המחליפה.
ואמא אחת אמרה לי שהגננת המחליפה עוד יותר גרועה )-:
זה לא שהן רעות לילדים או משהו כזה. הן פשוט חסרות איזושהי נוכחות, כריזמה, וקלילות שיש לצוות הקבוע.
הגננת והסייעת הקבועות באמת מוצלחות ויובל נקשר אליהן. (כשסבתא נכנסה לא היה צורך להציג אותה. גם הגננת כבר ידעה...)
יובל סיפר שהיה לו יום ארוך (4 שעות מאז שיצאתי מהגן...) ומשעמם....
לגבי חברה - הצלחתי לארגן לנו הזמנה (-;
ובררתי עם הגננת עם מי הוא משחק הכי הרבה וביקשתי ממנה תשומת לב מיוחד לנושא (-:
ואולי אני צריכה להתרגל למוד של פרידות קצרות ולא להשתהות בגן כי זה רק מקשה עליו...

לילה,
אני מסופקת מאד אם נצליח להגיע מחר כי אנחנו עולים לדירה שלנו.
תלוי מתי נסיים שם.
אבל מאד שמחתי על ההזמנה. אני לא מתכוונת להעלם (-:
דבר נדברה!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 17 ספטמבר 2003, 23:46

חגית, (())
מסכימה עם דבריה של מיכל.
חזקי ואמצי.
אשמח נורא אם תבואו מחר, ולדעתי גם אדוה. חבל שתיעלמו לנו לגמרי, וגם אולי נוכל סוף סוף לדבר.
להתראות!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 17 ספטמבר 2003, 22:21

חגית, איזו התמודדות קשה אתם עוברים, סליחה שאין לי מילים לנחמה, כולי תקווה שדברים יסתדרו לכם על הצד הטוב ביותר.
הגננת שאלה מי רוצה לשחק עם יובל ואף אחד לא ניגש , נראה לי שהילד\ה בכל אחד מאיתנו מרגיש את הכאב הזה בלב.
איתך כאן.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי מיכל_מ* » 17 ספטמבר 2003, 21:35

חגית (()) עם כל ההסתייגויות מכך שאני בכלל מציעה משהו, כי אין לי נסיון בעניין, מהתאור בדף אני מעלה השערה שמה שטוב ליובל בגן קשור לסייעת הרגילה. היא כנראה יצרה איתו קשר טוב, וזה נשמע כמו משהו חשוב. אולי אפשר לארגן לו את יום החופש כשהיא לא נמצאת? ואולי כדאי להיות בקשר איתה כשעולה בעייה?

ובקשר לדאגות החברתיות, אני חושבת שאפשר לחכות עם הדאגה... הרי עכשיו הוא עסוק בשינוי מאוד גדול, שקשור במליון ואחד תחומים נפשיים שצריך לארגן מחדש. העניין החברתי לא יכול לפרוח בזמן שהוא עסוק בכל זה, זה אולי יגיע בהמשך וחבל להלחץ. זו דעתי, עם כל הצניעות, באמת, ועם הרבה תקווה שתמצאו את מה שטוב לכם @}

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 17 ספטמבר 2003, 11:23

אני במצב רוח רע )-:
אתמול יובל לקח (שוב..) יום חופש. הוא ביקש מיד על הבוקר ואני הסכמתי.
היה לנו יום של כיף בבית.
היום הוא שאל בחצי פה אולי גם היום חופש. אמרתי לו שלא ויצאנו.
הוא נכנס לגן בשמחה, חמק מהסייעת המחליפה. נגש לגננת, חיבוק ונשיקה. הראה לה זכוכית מגדלת. היא התייחסה אליו יפה וקראה לו לעזור לה.
הוא נגש, עם עוד כמה ילדים והיה עסוק מאד.
לא רציתי להפריע לו אז נשארתי עד שיסיים.
הוא סיים. נפרדנו בחיבוק כיפי ויצאתי.
פתאום הוא רץ אלי ובקש שאשאר. ושהוא רוצה הביתה כי הוא עייף.
אמרתי לו שהוא לא עייף ושאני מבינה שקשה לו ושהוא עוד לא כ"כ מכיר את הילדים אבל ככל שהוא יהיה יותר בגן הוא יכיר אותם טוב יותר.
הוא שוב ענה שהוא עייף ושוהא רוצה הביתה.
אמתי לו שיאמר מה באמת מפריע לו.
ואז הוא אמר שהוא לא מכיר את הסייעת המחליפה.
(כבר כתבתי שאני לא "מתה" עליה.) אמרתי לו שיגש רק לגננת וזהו.

ישבתי איתו בחוץ עוד כחצי שעה, דיברנו, הוא אכל.
אחרי המפגש נכנסנו לגן.
ביקשתי מהגננת שתשים עין נוספת. סיפרתי לה מה הוא אמר על המחליפה.
הוא לא בכה אבל ראיתי שקשה לו.
הגננת שאלה מי רוצה לשחק עם יובל ואף אחד לא ניגש.
אני חייבת לעזור לו בקטע החברתי.
טוב, אני הולכת להתקשר לגננת.
עצוב לי )-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ענת_גביש* » 15 ספטמבר 2003, 21:25

אני בינתיים בבקרים מסדרת את הבית ועורכת קניות. (כל החנויות הכיפיות, שתמיד צ'יקצ'קתי בהן את הקניות. פתאום הכל ברילקס....)
איזה כיף...
<נאנחת בקנאה>

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 15 ספטמבר 2003, 20:56

עדכונים:
בינתיים, נראה שהנסוי מצליח (-:
לא הכל זוהר ומושלם אבל בינתיים היתרונות עולים על החסרונות.
יובל הולך לגן ברצון. אפילו נצפו צעדי ריצה בדרך לגן (-:
הסייעת מדווחת שהוא מסתדר נהדר. (ואני מקווה לתפוס איתה כמה דקות שיחה כדי להבין קצת יותר).
הוא פתאום התחיל לשיר קצת. וזה חדש...
הוא נהנה מהחוגים ואומר שהוא מסתדר עם הכללים ושהם לא מפריעים לו.
הוא במצב רוח טוב אחר הצהריים ומבקש להשאר בביץ. אנחנו פשוט נהנים לנו מאד מאד בבית.
ואני רגועה כי אני יודעת שהוא "קיבל את מנת החברה" של היום...
הסייעת והגננת מוצאות חן בעיניי. מקפידות לתת תשומת לב לכל ילד בכניסה. מקפידות על צדק במריבות ומדברות לילדים בצורה רגישה.
(כולל נזיפות!). התקשורת בין ההורים לבינם טובה. אני מקווה שאצליח לקבל עוד מידע.
הגננת מחלקת בכל יום שישי דף ובו כמה דברים שרו להם השבוע. ומחכה למשוב ממה שהילדים סיפרו.
אני חוששת שיובל עדיין לא מספיק מעורה חברתית. הייתי איתו היום בגן יותר מחצי שעה והוא לא שיחק עם אף אחד.
אולי זה כי אני הייתי שם ואולי לא...
אני אשאל מחר את הסייעת. אני רק לא רוצה לעשות את זה מעל הראש של יובל.
אני מגייסת את כל הנחמדות שלי כדי ליצור קשר עם אימהות אחרות (-: אני מקווה שאוכל לעזור ליובל להדק קשרים, עוד לפני שנעבור דירה.

ואני?
אני מתרגלת.
הפכתי לסלחנית יותר כלפי "אמהות גן". הבנתי שיש אילוצים....
הבנתי כמה גן יכול להיות ממכר להורה. כמה שעות קבועות של שקט....
אני בינתיים בבקרים מסדרת את הבית ועורכת קניות. (כל החנויות הכיפיות, שתמיד צ'יקצ'קתי בהן את הקניות. פתאוןם הכל ברילקס....)
ומתחילה לסדר את הבית לקראת אריזה.

וביום שישי - יובל לוקח יום חופש. מספיק לו כנראה.
השבוע הוא כבר הודיע מראש. בעלי ניסה קלות לשכנעו. לא עזר והוא נשאר איתנו בבית.
קפצנו רק לגן לקחת את תיקיית הקשר. סיפרתי לגננות והן קיבלו את זה בהומור ובכיף (-:

אני מקווה שאצליח להמיר את יום שישי ביום אחר. ואם לא - שיהיה ככה.
שבוע עבודה מקוצר (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 15 ספטמבר 2003, 13:22

חגית, מה חדש?
כיוון שאנחנו לא מצליחות לדבר..

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 10 ספטמבר 2003, 00:19

או, טוב ששאלת (-:
כי בדיוק התכוונתי לספר שחזרנו זה עתה מאסיפת הורים.
היו דיונים על חוגים וכספים וימי הולדת (בלי הורים?)
אבל אז הגננת סיפרה על סדר היום של הילדים.
היא אמרה שכרגע יש סדר יום מסוים א-ב-ל אחרי החגים היא פוצחת בשיטת היום הזורם.
אני הרגשתי זרימה מאד נעימה בגוף (-:
יהיה טווח של שעות בהן הם יוכלו לאכול. הם יאלכו בקבוצות והשאר ישחקו.
וככה האוכל יהיה לפי מידת הרעב.
חומרי היצירה יהיו פתוחים להם באופן חופשי. יהיו פינות "משימות" שאותם הם צריכים להשלים במשך פרק זמן של שבוע.
(ולא על בסיס יומי כמו בגנים אחרים).
היו הורים שהתרעמו. אני שתקתי לי ורק כשכולם הלכו נגשתי לגננת ואמרתי לה שחשתי הקלה עצומה למשמע צמד המילים "יום זורם".
היא חייכה בהבנה. ואמרה שזה באמת תואם את מה שכתבתי בדף הציפיות.
אני ממש (-: (-: (-:

שאלתי את הסייעת איך יובל. (אחרי שהיא וידאה שהוא אצל סבתא. היא כבר יודעת עליה הכל (-: )
והיא אמרה שהוא בסדר גמור. מסתדר נהדר. משחק עם החבר וכשההוא לא רוצה הוא מוצא לו עיסוק אחר. תמיד עסוק. יושב בשקט במפגש. מקשיב וסבלני. רגוע ו"על הקרקע"., כהגדרתה.
ואני עוד יותר נרגעתי (-:

אה, והתנדבתי לועד (-:
אולי אוכל להשפיע עוד טיפ טיפה. (צריך לקנות ספרים לגן...)

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי יונת_שרון* » 09 ספטמבר 2003, 23:58

חגית, איך הולך?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 08 ספטמבר 2003, 21:55

דיברתי היום עם הסייעת על נושא שעת האוכל. היא מיד הציעה שאני אביא עוד משהו קל והיא תתן לו אותו כשהוא יהיה רעב.
חשתי הקלה אדירה. לא כל כך מעצם העובדה שבני לא יורעב עוד אלא מהתחושה שיש בצד השני אוזן קשובה ומבינה.
יובל (בינתיים? ) בסדר גמור. מבסוט ומרוצה מהגן. דרש היום בתוקף שאבא יביא אותו ושחרר אותו כעבור דקות ספורות.
מספר בהתלהבות על היום שעבר, משחק עם ילדים אחרים (כן, גם היום תצפתתי...), התחבר היטב לסייעת. ובבית אחרי הגן הוא נשאר יובל שלי הרגיל והאהוב. עירני, סקרן ופעיל כתמיד (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 07 ספטמבר 2003, 20:16

היה לו היום יום טוב. הוא סיפר לי בהתלהבות על חלק מהדברים שעשו.
הוא אפילו התלהב מחוג הריתמיקה. לא יאומן!!!
אבל משפט אחד שלו אחה"צ הפך לי את הבטן בחזרה.
שאלתי אותו אם הוא לא רעב מדי עד ארוחת 10:00.
והוא ענה שכן ושהוא ביקש מהגננת לאכול והיא לא הרשתה )-:
והוא היה עצוב.
ועכשיו עצוב לי על ילד שהסתובב רעב. (אני אשתדל לפתות אותו מחר לאכול משהו בבוקר. אם כי גם בבית היה רגיל לאכול מאוחר)
וגם עצוב לי שהגננת לא סיפרה לי את זה. כנראה ש"הוא היה בסדר" שווה ל"הוא בחיים והוא לא בכה" )-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אלמונית* » 07 ספטמבר 2003, 18:58

חגית, ואחרות - אני קוראת ומוצאת שאני חייבת להגיב גם אם דברי לא יתקבלו בשמחה (בלשון המעטה) .
ראשית אבהיר, שאני חושבת שמערכת החינוך בארץ היא איומה ונוראה וזקוקה נואשות לרפורמה מן היסוד. יחד עם זאת, ילדי נמצאים בגנים עירוניים ואני לומדת לקחת מהם את הטוב ולהשאיר בחוץ את הרע. לא אסכים בשום אופן שבגנים תהיה אלימות - מילולית או פיזית. אבל אני כן מבינה שבמסגרת, כל מסגרת, יש חוקים ומגבלות והילדים צריכים ללמוד לחיות עמם, כמו שאנו המבוגרים לומדים לחיות עם חוקים ומגבלות בהקשרים אחרים. לכן, לילדים אסור לשחק בפינת בובות ביום שישי (חוק שנשמע לי שרירותי לגמרי, אך אגן עליו בפני תלונותיה של ביתי מפני שאני חושבת שיש לכבד חוקים במסגרות לא שלנו. גם בבית יש חוקים, ולא תמיד הם הגיוניים).
בגן של ביתי 35 ילדים. במשך יומיים בכיתי כששמעתי את הכמות. לא יכולתי לדמיין איך היא תסתדר (היא בת 5). אבל אני יכולה לראות גם צדדים חיוביים לשהותה בגן. המגוון של הילדים מתוכם תוכל לבחור את חבריה, העובדה שעם כל כך הרבה ילדים יש יותר חופש ולא צריך להיות כל הזמן תחת עינה הבוחנת של הגננת.
בתי מתלוננת שמשעמם לה בחצר . אז משמעם. אני חושבת שהיא צריכה למצוא פתרון. שתשעשע את עצמה, או שתתחבר עם מישהו או שתעמוד על זכותה להיכנס לגן. נשמע קשוח מדי? לדעתי לא. זוהי התמודדות חשובה.
נראה לי, חגית, שאת אמא נהדרת, מכילה ואוהבת ואין לי ספק שציידת את ילדך בכלים וביכולות התמודדות - אבל עכשיו הגיע הזמן לאפשר לו ליישם אותם!!אני באמת מאמינה שכדי שילד יצמח הוא צריך מרחב - פיזי ונפשי. הנוכחות התמידית שלנו בכל משבר אינה מספקת מרחב!!! לטווח הארוך היא לא נותנת לילד להתמודד לבד עם משברים. וגבירותי ורבותי, המשברים יקרו, והרבה. אם לא עכשיו, אז מאוחר יותר. לא נוכל להיות שם תמיד. אז כמובן שאין אנו צריכים לעזוב אותם בגילאים רכים של שנתיים ושלוש. אך ילד בן 4.5 או 5 הוא ילד שאמור להתמודד עם משברים ולצמוח מתוכם. היותנו כל הזמן שם והקפיצה המיידית שלנו לפתרון כל מצוקה - אינה מסייעת לו לצמוח!!!
דבר נוסף, לאור דבריכם, אני שמה לב שגם בחינוך הביתי קשה ללא מסגרת - יש בכך מעין פרדוקס, אינכם חושבים?!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 07 ספטמבר 2003, 09:53

אממממ... היה פה שמח כשלא הייתי, הא?
מותר להידחף? (-;

במוצ"ש החלטתי להתגבר על בישנותי ולהתקשר לגננת ולדבר איתה.
היתה שיחה מאד טובה.
ניסינו להבין מה גרם לבכי ביום שישי. היא גילתה הבנה לכל אחת מהסיבות שהעלתי.
הבהרתי לה שאני, בשום פנים ואופן לא משאירה את יובל בוכה.
ושאני מציעה שנמצא פתרונות הדרגתיים ביחד.
היא מאד העריכה שהתקשרתי.
הבוקר הגענו. יובל נצמד ומיד הראיתי לו במה הוא יכול לשחק. (האמת? לא הרבה... הם חייבים לפתוח עוד אפשרויות....)
היה עוד קטע היצמדותי אלב אז הוא הלך לקוביות והיה מאד עסוק.
כשסיים את מלאכתו הוא נגש אלי ואמא "אמא, את יכולה ללכת הביתה". (-:
איזו הקלה. כך בדיוק רציתי.
סיפרתי לגננת.
והלכתי. (ולפני זה לקחתי ממנה דף עם מספרי טלפון של כולם. מיניתי את עצמי למכינת דף קשר... (-; ׂ

ולכולם - בהצלחה רבה רבה רבה בכל דרך שתבחרו!!!!
אני עוקבת ומחזיקה אצבעות למפגשים מוצלחים!!!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אנונימי » 05 ספטמבר 2003, 22:57

חגית,
דעתי האישית והנחרצת - אשתדל להעביר לך אותה כבר במוצ"ש:
לכי עם יובל לגן ביום ראשון.
אם צ' רגיש ולו בטיפ טיפה פחות ממך כלפי הרצונות, הבקשות, התגובות של יובל - לכי איתם לגן.
את לא תוכלי בלאו הכי לעשות שום דבר אחר בזמן שהם ילכו להם לגן בלעדייך.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 05 ספטמבר 2003, 17:16

עדכון:
היום יובל לא הלך לגן.
כלומר הוא כן הלך אבל חזר... (-:
דוקא הבוקר לא נשמעה שום התנגדות.
אפילו בשביל שמוביל לגן נרשמה ריצה קלה, אבל מהרגע שנכנסנו הוא אפעס היה דבוק אלי יותר.
מחזיק בחולצה שלי, לא משחק כל הזמן.
סיבות אפשריות:
  1. בבוקר אין הרבה אפשרויות משחק. משום מה בגן הזה אסור לשחק בפינות בבוקר וזו בעיה גדולה.
זה מאפשר מרחב פיזי הרבה יותר מצומצם. וגם לא מאפשר לילדים להתפרק ולהתחבר במשחקי דמיון, אלא מנתבים אותם לציור או משחק מחשבה. והפעם משחקי המחשבה היו ממש לא מפתים.
וזה גורר השמעת המון "לא" במשך הבוקר. לא בקוביות. לא ברופא. לא במטבח ולא ולא ולא.
וזה קשה לשמיעה גם לילד שה"ךא" לא מופנה אליו...

זה אולי ניתן לשינוי. יש אסיפת הורים בשבוע הבא.
  1. היום יום שישי....
אולי נגמר לו הסוס. נפל לו האסימון. זה כבר היה יותר מדי בשבילו.
כמו שאמרתי לאבא שלו "גם אתה עובד רק 5 ימים..."
  1. פרידה קשה במיוחד של אחד הילדים שהתרחשה לידינו ואני מאמינה שיובל שמע אותה.
(אתם בטוחים שאתם רוצים לשמוע?
לא לבעלי לב חלש:
הילד ממרר בבכי ונצמד לאבין בחוזקה.
האב מתעצבן. די אין לי זמן וכו'.
מה אתה רוצה לחזור לגן של הקטנים? טוב. תשאר קטן. תהיה תמיד קטן.
לא תלך לגן של גדולים ואל לבי"ס. תהיה תמיד קטן.
הילד ממשיך לבכות.
האב: אתה רוצה 2 סטירות???
זה ילך או בטוב או ברע. תבחר. נשיקה או 2 סטירות. )-: )-: )-:
האב הלך והבן המשיך לקרוא "אבאאאאאאאאאא". )-: )

את זה כנראה אי אפשר לשנות...

יובל לא רצה שאלך ונשארתי. התחיל כבר ה"רכוז".
יובל התישב על כסא.
תפסתי לי פינה מאחורי יובל וזהו. אני ריאתי רק את גבו.
אחרי כמה דקות הסייעת נגשה אלי ובקשה שאלך. אמרתי לה שיובל לא רוצה.
היא נגשה ליובל ודיברה איתו ואז ראיתי שהגננת מסתכלת אליו.
יובל סובב את ראשו אלי. פרצופו אדום כולו וחנוק מבכי.
הוא פרץ בבכי קשה ונצמד אלי.
חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו, כך שהסייעת תשמע, "אני לא משאירה אותך בוכה." "אני פה כל עוד אתה רוצה".
הוא דרש ללכת הביתה.
יצאנו החוצה. הוא נרגע מהר. הסייעת יצאה אחרינו וניסתה לדובב אותו. קצת הצליח לה.
היא שאלה אותי איך היה בגן הקודם.
אמרתי לה שהוא עוד לא היה.
והיא אמרה שהייתי צריכה להגיד לה.
אני לא סיפרתי כי לא היתה שיחה שקטה של הורים עם הצוות וחששתי מתגובתם. לא רציתי שיווצר מצב שבו הם יתלו את העובדה הזו
בחלק מההתנהגות שלו (טוב, הוא לא משחק עם אחרים כי...)
וגם ראיתי עד היום שהוא נפרד ממני הצורה סבירה, בעוד שחלק מילדי הגן המנוסים מררו בבכי.

יצאנו מהגן שמחים וטובי לב והיה לנו יום נחמד ורגיל
אני בסחרחרת רגשות היסטרית. ודואגת מאד.
בעלי אמר שביום ראשון הוא ייקח אותו. ואני מתלבטת...
אולי אתקשר היום לגננת...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי קרן_שמש* » 05 ספטמבר 2003, 17:05

חגית האהובה,
אני יושבת ודומעת ודומעת. קראתי את כל הדף ברגשות מעורבים. קנאה, שמחה, כאב, תחושת החמצה. אולי לאיתי מתאים יותר גן עירוני. אולי עשיתי טעות. יש ילדים שדוקא בגלל שהבית הוא דמוקרטי פתוח צריכים את המסגרת וההפעלות והפעילות המובנית. כואב לי הלב. אני לא יוכלה לכתוב על השבוע הזה. ים של דמעות בשתי עיני.

לילה טוב שחולקת איתי את הימים הקשים הזכירה את הדעיכה של הילדים. ההורה האחרון שיצא מהגן, בבקשה לכבות את האור שבעיניים. די. אנחנו החלטנו! לא עוד. החוצה משם. אבל הילד רוצה להמשיך. למה? כי אני רוצה להכיר חברים חדשים! אבל חמודי. חמודי שלי, יש מחיר שאמא לא מוכנה לשלם. לא מוכנה שאתה תשלם.

סיטואציה אחת מני רבות ששברה אותי:
איתי עומד במעלה גרם מדרגות שיורד מחדרי הגן לתוך החלל (או הריק, הואקום האין) של המבנה. איתי עומד וידיו צמודות לצידי גופו. אני שומעת אותו אומר, די, כנפיים, אסור. לא להיפתח כנפיים. אני שואלת אותו: למה לא? והוא מסביר לי שהכנפיים רוצות להפרש ולעוף אבל אסור. אסור. והוא מדגים לי איך ידיו מנסות להיפתח ואיך הוא משכנע אותן להסגר. אבל למה חמוד שלי למה? ואיתי עונה לי שאסור לרדת במדרגות בלי ליווי של מבוגר ואסור לקפוץ במורד המדרגות ולעוף למטה.
ואני מתאפקת לא לבכות מולו ומחבקת אותו ואומרת לו שתמיד תמיד תמיד לכנפיים שלו יהיה מותר להיפתח ולעוף ושמותר ומותר ומותר!

וזה עוד היה כשהיתה קצת חיוניות באיתי ונותרה בו טיפה של אור ואח"כ בימים הבאים הכנפיים כבר לא ניסו בכלל להיפתח ולעוף והמבט הכבוי והעצב. וחוסר התיאבון, ואף חיוך אחד לאורך כל היום ואף שיר לא הושר בפיו. והפיפי במכנסיים והקשקושים בטוש שחור על הקירות בבית והכעס והזעם והעצב של הילד שלי. למה?
אתמול אמרתי לו שמחר (היום) אבא לא הולך לעבודה ונראה לי שגם אנחנו לא נלך לגן. חופש? הוא שואל אותי. כן, חופש אני עונה. יש! חופש! ובמטה קסם חוזר החיוך, והחיבוק של הבוקר, והשירה לשפתיים.
אנחנו ננסה עוד את שבוע הבא, כי איתי רוצה. אבל זה יהיה יותר קל אני מקווה כי החלטתי - אבא של איתי ואני החלטנו יחד - די!

ונכון, לחזור לשגרה של שנה שעברה זה יהיה סיוט. אבל זה יהיה סיוט ורוד לעומת אותו מקום דמוקרטי ופתוח ואיום ונורא.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אמבט_ים* » 05 ספטמבר 2003, 15:59

לילה טוב היקרה והחכמה, אני לומדת ממך המון, את אמיצה, אמיצה לנסות, אמיצה לראות את הדברים לעומק, לפרש אותם בתבונה.

חגית, אני בטוחה שאת תדעי, את תרגישי גם מעבר למילים של יובל, כי את אמא נהדרת.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אביה_נו* » 05 ספטמבר 2003, 15:20

ל קרן שמש - אם תמצאי זמן לצרף לכאן גם את ההתנסות שלכם מהשבוע שחלף - את יכולה למחוק את ההקדמה:

בהמשך לשיחתנו מהבוקר, בה תארת שהבוקר לא הלכתם לגן פעם ראשונה השבוע והיה בוקר נינוח ונעים מצד אחד אך לווה מיד ב"משעמם לי, אין לי מה לעשות, אני רוצה לפגוש מישהו" מצד שני -

האסוציאציה המיידית שהיתה לי מזה היתה מרטין שין כקפטן ווילר, הגיבור של "אפוקליפסה עכשיו"; הוא אומר שכשהוא בבית הוא רק חושב על וויטנאם, וכשהוא בוויטנאם הוא רק רוצה לצאת משם. רואים איך אחרי שנלחם בוויטנאם אינו מסוגל לחזור לחיים נורמליים בבית, כי ננעל ברמת הדריכות שהתאימה להישרדות בוויטנאם. נדמה לי שגם ב"צייד הצבאים" יש את אותו קטע של הינעלות ברמת הכוננות שהיתה מתאימה להישרדות בשדה קרב ואח"כ יש חיפוש אובססיבי אחרי גרויים שישמרו על האדרנלין בדם.
(האם זה אומר שאני מציירת לי בעיני רוחי את הגן שלכם כמו המחנה של קפטן קורץ, מערכת החינוך כלב המאפליה? הממ.... )

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 05 ספטמבר 2003, 14:31

חגית, ועוד שני דברים:
הוא אמר כבר פעמיים שהוא לא רוצה ללכת, וגם זה אומר דרשני.
וגם - לא הכול אפשר לראות מבחוץ. למשל, אם משקיפים מן הצד על החצר בבית הספר הדמוקרטי, רואים ילדים בני עשר-אחת עשרה יושבים ומשחקים בבוץ. אם יושבים לידם, שומעים שהם פותרים להנאתם משוואות ריבועיות. כך שלא הכול חזות עיניים, וגם לא הכול שחור...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 05 ספטמבר 2003, 07:28

אוי, בא לי לבכות. )-:

בדיוק אתמול חשבתי על זה. שאיך דווקא יובל והחמודה השניה שהולכים לגן עירוני נראים כאילו הפרידה עוברת מעליהם...
ואז עלה בי פחד עמוק שאולי זה כי אנחנו לא יודעים...
כשיובל לא איתי אני לא מתגעגעת אליו בכלל. רק דואגת נורא.
תודה שניערת אותי. אני בהחלט מתכוונת להיות יותר לידו.

ואתם - ויום ראשון? גן? בית?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 05 ספטמבר 2003, 02:43

רק אם את שם את יכולה לדעת מה באמת קורה לילד שלך.
רק אם את לא שם את יכולה להשאיר אותו שם. בגלל זה מגרשים אותך משם. אל תתני להם.
לא כל ילד מגיב אותו הדבר. יכול להיות שהוא לא יגיד לעולם "די גן". אולי הוא לעולם לא יבכה. אולי הוא רק לאט לאט ילך וידעך. ועד שתשימי לב... אולי הוא גם יפרח. יש רק דרך אחת לדעת - להיות שם. אמינות הדיווחים של ילדים בני ארבע ושל גננות כאחד, מניסיון במקום פתוח כביכול הרבה יותר משלך, אינה מהימנה.

אני רואה את הילדים נעלמים. צל חיוור של עצמם. גם הילדה שלי. ואז האמהות חוזרות והיא אומרת: "הוא תיפקד והיה חיוני". תודה רבה. לא היה צריך לחבר אותו למכונת הנשמה. הוא שורד. כל הכבוד. זה כל מה שאני רוצה בשבילו? "הוא היה בסדר גמור", ואמא אחת שנשארה הציעה לו לעלות על המתקן היחיד בחצר, והוא מילמל מתוך המוצץ "אני לא רוצה כלום". בסדר גמור לא לרצות כלום בעולם הזה. שהרי לא תקבל. שהרי הגננת אמרה לאמא שלך שהכול בסדר גמור.

ואז האמא יוצאת החוצה עם הבת שלה. הן יושבות בגינה הציבורית הסמוכה לבד לבד לבד. והנה, לאט לאט, הילדה חוזרת. בפעם הראשונה מזה שבוע, הנה הילדה שלי. לא עצורה ודרוכה. לא מתפרקת ומשתוללת. פשוט עליזה ושמחה ורגועה. אלוהים. איזה אושר.

ואחר כך היא אומרת שהיא רוצה ללכת לגן.
אז היא רוצה. וקודם היא רצתה לעלות על הגג. לפעמים ילדים בני ארבע רוצים כל מיני דברים. אבל מסוכן לעלות על הגג. ואמא שלה הורידה אותה משם. ועכשיו היא מחכה שאמא שלה תוריד אותה מהגג השני. אבל בינתיים היא אומרת: "זה בגלל שאני עדיין לא מכירה ומתביישת". ואמא שלה חושבת, אולי זה רק אני. אולי עוד כמה ימים. אבל לא ברור אם יימצאו לה כוחות.

זה היה שבוע מתיש נפשית מאין כמותו. צפו ועלו דברים שמספיקים להעסיק את הנפש במשך שנה. פחד המוות התערבב עם התרגשות השחרור. היו רגשות מעורבים. היו ספקות. אבל זה הולך ומתחזק. משהו מאוד מאוד לא נכון מתרחש במקום הזה. שום סיטואציה אחרת לא מנפיקה קשיים כאלה וסערת רגשות כזו. בעוצמות ובאינטנסיביות כזו.

כל הקשיים בחינוך הביתי, וישנם, והעליתי אותם גם פה, בדפים אחרים, לא מזמן, מתגמדים. והם כאין וכאפס. והם בקושי מגרדים את פני השטח. והם שוליים, אני מעזה להגיד.

למרות שאני יודעת שלא מחכה לי כלום. והמצב הזה מייאש ועצוב. שמעט האנשים באזור המרכז הגדול מתפרקים להם לתת- קבוצות אקסלוסיביות על פי חלוקה גילאית ו"מעמדית" קשוחה, שהאנשים לא משכילים להנהיג ולהוביל ברוחב לב קבוצה רחבה ומקבלת ורב-גילאית. אבל אפשר לאסוף את השברים ולחזור ולעשות שינוי.

ואפשר גם לעבור דירה. כי אחת המסקנות שלי היא שכדי לעשות חינוך ביתי צריך שבט. ודירה עירונית ומשפחה גרעינית לא מספיקות לזה. אבל אולי בית במושב, גדול, עם חצר, קרוב למשפחה ולקבוצת חינוך ביתי יציבה ונדיבה ורחבת לב, שמקבלת לחיקה בשמחה גם תינוקות בני יומם, אולי שם זה קל יותר ומתאפשר.

וחגית אהובתי, מה שכתבתי בהתחלה, כפי שאת ודאי מבינה מן ההמשך, אינו התקפה עליך. אני מדברת מפצעי לבי הדואב.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי לילה_טוב* » 05 ספטמבר 2003, 02:43

הוא רוצה שאת תישארי ואת לא יכולה?
מה? אני לא מבינה.
יגררו אותך ברגליים?
אני מזכירה לך - זה הילד ש ל ך
בבקשה, בבקשה, תישארי ליד הילד שלך.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 04 ספטמבר 2003, 12:20

או, זאת שאלה טובה!!! (-:

אנחנו עוברים דירה בעוד כמה חודשים, ויש עוד המון מה לסדר בדירה החדשה.
והמון מה לפנות ולמיין בדירה הנוכחית. כך שזה פרוייקט ענקי.
חוץ מזה, אני משתדלת לרכז את כל הקניות-סידורים-בישולים-כביסות לשעות הבוקר, כי יובל כבר תקופה ארוכה לא אוהב להיות שותף להן. וככה אוכל להתפנות אליו אחה"צ.
וקצת לנוח. קצת להפגש עם חברות וקצת לפנק את עצמי.
ואני צריכה להזדרז כי אני עדיין לא משוכנעת שיובל לא יגיד לי יום אחד "די גן. הבנתי את הרעיון. לא רוצה"....

ואיך היום?
בסדר. אני מקווה...
בוקר הוא שאל למה אני נשארת בגן עדיין.
הייתי שם כ25 דקות. הייתי האמא היחידה )-:
ולא כי אני חוששת אלא כי אני סקרנית מאד לדעת על היום שלו. על הצוות והילדים והמשחקים.
ואני לומדת מכל שניה שאני שם.
למדתי למשל, שבבוקר אסור להם לשחק בשום פינה. רק במשחק הרכבה מסוים או במשחקי קופסא אחרים.
וזה מאד מאד חבל לי.
ולמדתי שיובל לא מכיר את שמות הילדים וקשה לו עדיין למצוא חבר ושאני צריכה לדבר עם הגננת שתעזור לו.

בקיצור, אמרתי לו שאני בדיוק התכוונתי ללכת. אז הוא בקש שאשאר.
אמרתי לו שאני לא יכולה ושאני הולכת להכין לו ארוחה כבקשתו. והוא הסכים. (אוי, היה שם ילד שבכה נורא. נצבט הלב.)

אתמול אחה"צ הוא היה קצת נסער מהרגיל. אני עוקבת...
ואגב, תרגילי הבילוש -אני לא בטוהח שהם יסתיימו. אני רוצה לדעת!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ורד_לב* » 03 ספטמבר 2003, 22:35

חגית, ומה את מתכוונת לעשות עם הזמן שהתפנה לך? ז"א אחרי שיירגעו הרוחות ומסכי הבילושים :-)

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 03 ספטמבר 2003, 16:07

תודה מיכל!

כנראה שמחליפת הסייעת היא לא מציאה גדולה.
כשבאתי לקחת אותו הוא אמר לי שהבקבוק שלו לא בתיק.
מסתבר שהן אספו את כל הבקבוקים לסלסלה אחת.
אבל מה?
של יובל נעלם. נגוז. היא כנראה נתנה את הבקבוק שלו ליובל אחר.
המחליפה: ליובל הבת. (אין בכלל יובל בת בגן. כל השלושה בנים... (ח.ו.)
ויובל נשבז מזה קשות
בקיצור, עצם קיום מחליפה זה ממש בעיה והיא עצמה...
או כמו שיובל אמר "המחליפה לא כ"כ נחמדה. הגננת שהיתה אתמול יותר נחמדה."
זוכרים את התעלומה מאתמול?
אז היום פתאום נפל לי האסימון שזו הגננת המחליפה.
יובל לא זוכר איך קוראים לה. וגם לא איך קוראים למדריכה בחוג התעמלות שהיה היום . (למה את כל האנשים החדשים בבת אחת???)
והילד שלי, כמו ילד גן, מוחתם. (מכירים את מנהג החותמת על יד אחרי חוג?)
היה לי היום יצירה. הכנת שופר. יובל: אבל לי לא היה זמן לזה אז לא עשיתי.
והרשו לך?
כן.
יופי!
בסך הכל נראה לי שהיה לו יום טוב.
הוא אוהב את הצוות הקבוע. ומסתדר עם הכללים בגן.
הוא אמר שהיום הוא לא שיחק עם אף ילד. אני מקווה שהדיווח הזה לא מהימן במיוחד...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי מיכל_מ* » 03 ספטמבר 2003, 13:04

אתמול קראתי על היום הטוב לפני שנרדמתי, וחלמתי עליכם! יותר נכון, על הדף הזה... שהוא משמח ועם אייקונים של פרחים צהובים...
אז הנה, אייקונים של פרחים (ורודים) @} @} @} ושל שמשות צהובות |H| |H| |H|

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 03 ספטמבר 2003, 09:46

בקר טוב!
יובל התעורר לבד הבוקר אבל הוא עייף.
הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת לגן. אמרתי לו שזה עדיין הימים הראשונים וחשוב שהוא כן ילך. והוא הסכים.
ארחי הסוסון הוא נכנס לגן. שיחונת עם הסייעת ונפל לזרועות מחבקות של הגננת.
זה עשה לי טוב על הלב.
שהיא מקבלת אותו במאור פנים ושהוא מחזיר לה חיבה.
ניסיתי לשאול בעדינות את הסייעת אם הם יצאו היום החוצה כי מאד חם.
היא ענתה שכן אבל הילדים יכולים להכנס פנימה לשתות/שרותים וסיפרה שאתמול יובל נכנס סתם כדי לקרר קצת את הגוף.
ישב קצת ונח וחזר החוצה.
אז טוב לדעת שיובל מסתדר ושיש כזו אפשרות.
ובכלל היא סיפרה שיובל מסתדר ממש טוב. משחק עם ילדים וטוב לו.

התגלית המבאסת היום היא שגם לסייעת יש מחליפה. ואפעס היא נראית לי קצת אנמית.
היא ניגשה ליובל, שאלה לשמו. הושיטה לו יד ואמרה לו "בא נלך לשחק".
יובל אמר שהוא הולך לשחק לבד והלך. (-:
הקבועה צחקה (-:
אז כל יום שלישי יש גננת מחליפה וכל יום רביעי סייעת מחליפה.
די בעייתי.
נראה איך יובל יגיב לזה.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 03 ספטמבר 2003, 00:17

ליאת,
אני מחכה בכיליון עיניים לאסיפת הורים בשבוע הבא. חבל שהיא לא קודם לכן.
בזמן הגן ממש אין זמן לשאול. )-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 03 ספטמבר 2003, 00:15

היום זה היה עד 1:20. (ולא דקה קודם לכן... ניסיתי...)
יובל יצא מאד מאד מבסוט.
מיד התחיל לספר לי בהתלהבות יובלית כזו על מה שהם עשו.
הם צבעו בצבעי גואש מיוחדים(שאפילו לי אין...)
והגננת בקשה שהוא יעזור לה לבצבץ את ארגז החול ושבחה אותו על כך. (שיחקה אותה! יובל+חול+מים+עמדת ה"עוזר". וואו! )
והיה לי כל כך טוב לשמוע אותו ככה.
ראיתי עליו שהיה לו טוב. שהיה לו "מלא", במובן החיובי של המילה.


שעה קודם לכן לא התאפקתי וחזרתי לעמדת התצפית.
ראיתי את יובל עסוק מאד. לא ראיתי ששיחק עם ילדים אחרים.
אבל רובם עוד שיחקו לבד.
הילדים היו רגועים. (בשונה מהגן השכן! ילדה בכתב והגננת ממש לא ניסתה לעזור לה. בררר)
הגננת הזכירה להם לשתות.
יובל היה עם משקפי שמש.
לא שרדתי עד קטע "איסוף הילדים לגן". היה לי חם מדי.
חבל שהם מוציאים את הילדים לחצר בשעות כל כך חמות ולא מתחשבים במזג האויר.

שאלתי את יובל והוא אמר שכשהם בחצר מותר להם להכנס לגן רק לשרותים או לשתות.
אבל הוא אמר שהוא בסדר עם זה...
הוא אמר שהיום לא היה לו ארוך מדי, ושוהא לא רצה לחזור לפני כן...

לפני ש"קיבלנו את הילדים בחזרה", התפתחה שיחת אימהות חביבה. כולם דואגות לאוכל (-:
ועלתה הצעה לבקש איש צוות נוסף. אולי בת שרות. הלוואי.
טוב לדעת שלא רק אני נחרדת ממספר הילדים.
אה, ואפילו לא הייתי התצפיתנית היחידה!

הוא נרדם לפני חצי שעה. חזרנו מארוע.
אני מסופקת אם נצליח להעיר אותו ואם כדאי....

לפני השינה הוא סיפר לי שיש 2 מפםגשים וגם מפגש הליכה.
אני: ???????..
יובל: שיר כזה של שלום והוא הראה לי את כל התנועות.
זה היה חמוד ומשונה.
פרצתי בצחוק ואמרתי לו שהוא ממש ילד גן (-:

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אממ''פ* » 02 ספטמבר 2003, 19:38

אני רוצה לתאר משהוא מחריד שקורה במעון של הבן שלי,
וזה דווקא בא מהכוון של ההורים.
הורים באים נכנסים יוצאים ולא סוגרים את הדלת,איך זה ייתכן אתם שואלים? גם אני,שני ילדים מהכיתה שלנו יצאו היום מהכיתה
לרחבה והדרך משם לכביש קצרה שכן הכיתה שלנו היא הראשונה מהכניסה,הילדים בני שנה פלוס איך הורה יכול להיות כול כך חסר זהירות?
מחר אני עומדת ליד הדלת וכול הורה שלא סוגר כמו שצריך אני מעירה לו (או מרביצה לו).
חוצמזה כול ההורים וגם אני מזועזעים מהמעון,המבנה חדש לגמרי הכול חדש צעצועים ריהוט נקי נעים אבל הבטיחות לוקה בחסר,
בחצר גללים של חתולים בחול,בור הביוב חשוף והילדים דוחפים אצבעות (נורא מעניין),המבנה אינו מבנה קרקע אלא שלוש קומות עם מעליות וחדרי מדרגות לרוב,היום בשיחת היום כיצד ילדים יוצאים מן הכיתה ואף אחד לא שם לב(אני זאת שהודעתי לגננת בשני המקרים)
סבתא אחת ספרה לי שמצאה תינוק מטפס לו על גרם המדרגות....הבלאגן חוגג!
ואני אלך אתו יום יום לגן עד שאני אראה שהם מטפלים בתינוקות כמו שצריך.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אנונימי » 02 ספטמבר 2003, 14:58

חגית,
השאלות שלך נשמעות לי נורא מלחיצות.
אולי תשאלי את הגננת? אמרת שהיא נחמדה, לא? במקום להישאר עם הדאגות ווהלחצים האלה לבד, תשאלי. תמצאי דרך שלא תישמע לה תוקפנית, מזלזלת, או כל דבר שלילי אחר, אלא בנועם, מתוך לשתף אותה בדאגות והחששות ה לגמרי לגמרי מוצדקים שלך.
אופצית הבילוש תמיד קיימת ותמיד אפשר להשתמש בה. אבל אולי אם תשאלי, תקבלי תשובות שיספקו אותך.
נכון שגם אולי לא... אבל שווה לנסות לדעתי.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 02 ספטמבר 2003, 09:56

אה, והיתה שם היום עוד אישה אחץ ולא הצלחתח להחליט האם אמא או שמא סייעת נוספת.
מי מטפל בבן שלי?
תעלומה!!!

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 02 ספטמבר 2003, 09:47

יומני היקר, בוקר יום שלישי (-:
אמש סוכם עם אבא של שאני אביא את יובל לגן.
כי אני לא מצליחה (ולא רוצה..) להתגבר על תאוות הידע שלי.
אני רוצה לראות עוד שניה ועוד פרט כדי להשלים לי חלק מהפאזל שנקרא "היום של יובל".
קמנו. התארגנו ואז אבא של סיפר שהיובל הודיע שהיום רק אבא שלוקח אותו.
טדדדדדדדדדדם. בררתי עם יובל. אכן כן.
באסה.
אבל כשהיה צריך להפרד ממני התחרט. יששששששששששששש.
אז אני הכנסתי אותו לגן. וגנבתי 15 דקות של תצפית.
הגננת קיבלה אותו יפה ואמרה שלו שש'. (זה מהקליק) חיפש אותו.
הם נפגשו והתחבקו.
הוא שיחק קצת בקוביות.

ילדה אחת הלכה לשחק במטבח. והסייעת אמרה לה שבבוקר לא משחקים במטבח.
יש קוביות/ספר/2 משחקים דידקטיים/ציור/תאטרון בובות וזהו.
היא אמרה את זה יפה. והצמידה את הילדה אליה.
אבל אני התאכזבתי. למה לא במטבח? זה לא מבלגן במיוחד. לא מוצע עוד משחק מסוג דומה.
הקוביות והתאטרון מלאים בילדים. אם היתה לי גבה שלישית הייתי מרימה גם אותה!


אבל אחר כך ש' שיחק עם ילדים אחרים. יובל ניסה למשוך אותו אליו. (ביד. ממש). וש' לר רצה.
יובל נגש אלי בפנים נפולות. חבקתי. שיימתי. ודאגתי.
רק שלא יעשה שוב את אותו הדבר. ,יצמד" לילד אחד, שרוצה לשחק גם עם ילדים אחרים.
הוא עלול שוב למצוא את עצמו בבדידות לא כל כך מזהרת....
ואז למה גן?....

יובל נגש לאחד ממשחקי הצורות. היה צריך לאסוף. ובועד הוא מנסה לשחק חטפה לו ילדה אחת את החלקים מהיד.
הוא לא הבין על מה ולמה. ורץ אלי

הוא ניסה להסביר לגננת אבל היא לא ממש הבינה והוא חזר להטמין את ראשו בתוכי.
היא הראתה לו משהו מענין והוא השתחרר.
ואז הגיע "אמא של יובל נא ללכת".
נשיקה וחיבוק.
והלכתי.

שוב בלב כבד. כמה מועקות כאלה יעברו עליו ביום בלי שהם יטופלו?

האם ללכת היום שוב להסתתר בין העצים?
אנחנו כרגע גרים רחוק מהגן. נעבור דירה לשם בעוד 3 חודשים.

מתלבטת...

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי ציפור_דרור* » 02 ספטמבר 2003, 08:56

חגית יקרה,
הנה, עומד להתחיל לו היום השלישי. (עוד סופרים, נכון?)
אני חושבת עליכם.
מאחלת שתמצאו את המקום הכי טוב עבורכם, גם אם זה כרוך בחיפוש.
נראה לי שעם ההקשבה ו ה"אצבע על הדופק" שלך,
ועם יכולת ה"עיבוד" וההבעה של יובל
אתם תגיעו למקום הזה.

וכמה שנאמר: אין חכם כבעל נסיון.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי אביה_נו* » 02 ספטמבר 2003, 08:15

חגית יקרה,
א - בדיוק מפני שיובל לא מצא "בן/בת זוג" בקבוצתנו המצומצמת, שמחתי לשמוע שהיה לו קליק עם ילד בגן - בתור אם לילד שיש לו קליק עם חבר, ראיתי איזה פנאן זה ומשמח מאד לשמוע שיובל זכה.
ומי יודע, אולי בדרכי הנועם שלך עוד תגררי את אותם לחינוך ביתי...
ב - יובל הוא בעל תושיה הרבה מעל לממוצע , וכמו שאמרת פעם - לא מקבל "לא" בתור תשובה. זו יכולה להיות נקודת עדוד חשובה מאד בשבילך.
ג - מחזקת ידייך לגבי כישורי הדיבוב שלך - ראי תגובתך הנבונה והאפקטיבית על "היה לי יום ארוך". ממש היישר מ"איך לדבר עם ילדים" (או, יותר מתאים לכאן - החלק השני של השם: "איך להקשיב לילדים כך שידברו..")

היי, שאר בנות הקבוצה המתפוגגת שלנו - הנה מתמעטות שורותינו, שורה קצרה קצרצרה. מחפשת-שולה (כן כן את עם הגֶרביל החציל והתרמיל), לילה טוב, מה איתכן? מה עם תעוד בlive מהשטח?

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_פ* » 02 ספטמבר 2003, 00:24

חגית, אני קוראת בנשימה עצורה ושולחת לכם חיבוק גדול גדול.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי חגית_ו* » 01 ספטמבר 2003, 23:57

פתאום קלטתי שבכלל לא דיבתרי איתו על רגשותיו בעקבות הפרידה ממני.
סיפרתי לו על חבר לשו שהתחיל גן חדש. וטוב לו אבל היה לו קשה לפהרד מאמא.
ושתקתי.
ואז יובל אמר: גם לי היתה הרגשה משונה כשעזבת. הרגשה של להיות בלי אמא.
אני:?????
יובל: זה הרגשה אחרת מאשר להיות עם אמא.
אני? זה טוב? רע? סתם משונה?
יובל: סתם משונה.

ענת,
איכשהו היא לא הותירה לי ברירה. ברגע שהיא פנתה ליובל והוא הסכים שאלך.
אם הייתי מתעקשת - אני לא חושבת שזה היה לא כל כך טוב כלפי יובל.
האמת היא שגם אחרי שהוא הסכים לפרידה אמרתי לה שוב שהייתי מעדיפה שהוא ישחרר מעצמו.
למותר לציין שהיא לא ניסתה להשתכנע.
מחר אנחנו לא נקדים בוא. ונקדים קצת לצאת כדי לצמצם את השעות איכשהו.
אגב, שאלתי אותו אם היו לו בגן ילדים שהיה להם קשה להפרד מאמא..
הוא אמר שלא' היה קשה ואמה נשארה איתה כל הזמן.
קצת שיטת "מצליח". לא?

במשך היום הוא נראה שמח וטוב לב (-:

רונית,

תמיד אפשר גם לבחור אחרת, שוב ושוב, מחדש.
אכן כן.
דווקא היום שמעתי ממנו יותר. (לילך אמרה ש צריך לאכול את הקשה של הלחם כי הוא בריא....
נו, שויו, דוקא היום שמעתי שבדיוק ההפך. אמרתי את זה ליובל. עם הדגשה שיאכל רק מה שטעים לו. )

אעדכן מחר.
תודה לכולכם שאתם פה.

כל ההתחלות קשות דף בלוג של חגית אמא של יובל

על ידי רונית* » 01 ספטמבר 2003, 22:08

חגית, היא הייתה בת שלוש. נראה לי שהעצה של המסעדה טובה, (אני יותר "חקרתי", תוך נסיון להסוות את החרדה שלי לגבי כל העניין). ובכל זאת מוזר היה לי שהיא לא סיפרה מעצמה, כמו על כל פיפס שקרה לה עד אז, וגם מאז. כאילו שזה היה גדול עליה לבטא במילים, אולי?מכיוון שלא נשארנו אני לא יודעת מה היה קורה בהמשך, ואולי זו מיומנות שנרכשת, להצליח לבטא במילים, מעצם זה שמתרגלים לשינוי ולחוויה. מאוד מסכימה עם ליאת- להמשיך לבחון, להשתדל לא לדאוג כל כך, לזכור שיש לו כוחות ובחירות שהם מעבר ליכולת התפיסה שלך כרגע, ובלי קשר לכלום-תמיד אפשר גם לבחור אחרת, שוב ושוב, מחדש.

חזרה למעלה