אני ממש הרוגה אבל היה נהדר. מעניין, מאורגן, ואני אישית נהניתי מאוד מהתחושה שיש לנו קהילת חינוך ביתי מגובשת, תומכת, מעורבת וחושבת.
נהניתי מאוד מהמרצים, גם מאלה שניסו להעלות ביקורת אפשרית על החינוך הביתי אף על פי שאף אחד מהם פשוט לא ידע במה מדובר בכלל, ואחד מהם בכלל צריך ללכת לעשות שיעורי בית במושגים בסיסיים לגמרי (למשל, הוא בלבל בין ליברליות לצרכנות. אני חושבת שאין לו מושג לא מהו חופש, לא מהי בחירה, ולא מהי צרכנות. אולי כדאי להפנות אותו לדף
פשטות מרצון, שילמד מה ההבדל בין תרבות צרכנית לתרבות לא-צרכנית... הוא ניסה למשל לטעון שהחינוך הביתי הוא בחירה צרכנית. טיעון מופרך ואבסורדי. הרי אנחנו לא קונים חינוך ממישהו בכסף - להיפך. אנחנו עושים חינוך עצמי בידיים שלנו ממש, בזיל הזול ובמשאבים מקומיים. זה כמו לטעון שחקלאות בת קיימא היא בחירה של תרבות צרכנית, או שההנקה היא בחירה צרכנית).
אחרי שהמרצים מהאקדמיה העלו הרבה דיבורים לגבי "ביקורת על בית הספר" קמה אור-לי ברלב וייצגה את רחשי הקהל באמירה חדה וברורה שהחינוך הביתי הוא בחירה חיובית, ולא שלילית. שרובנו לא בוחרים בחינוך הביתי בגלל בית הספר או מתוך ביקורת על בית הספר, אלא פשוט מפני שאנחנו רוצים לגדל את ילדינו בעצמנו בתוך המשפחה.
עוד:
סאשה זיניגרד דיבר מצויין במושב הראשון, וזה היה חכם ומוצלח מאוד שהוא דיבר כבר במושב הזה, כי המרצים מהאקדמיה דיברו בשני המושבים הראשונים ואז נאלצו ללכת (לוח הזמנים נזל, כרגיל...) ולא יכלו להישאר למושב השלישי שבו דיברו אנשי החינוך הביתי בהרצאות ובפאנל. ככה, לפחות הם שמעו את סאשה, שהסביר קצת על הבחירה בחינוך הביתי, קצת על החיים בחינוך הביתי, וקצת על היוזמה מול משרד החינוך.
אנשי המכון היו כמובן המומים מפלישת הילדים. מעולם לא היו שם כל כך הרבה ילדים...
כאמא שהשקיפה מן הצד, אני מוכרחה לומר שגם ילדים שבכלל לא הכירו התחברו בקלות, שיחקו אלה עם אלה יפה, היו מקסימים כמו שאנחנו רגילים לראות את ילדי החינוך הביתי.
נגה ורונן שפרון היו מקסימים כמובן, בפאנל. מה שמעניין הוא כמה קשה לאנשים שאינם בחינוך הביתי לקלוט את הרעיון שאין פה "הורים שמלמדים", אפילו אחרי שרונן תאר (רני כשר, הדוד שלו, ביקש ממנו לספר) איך הוא למד לטינית כשהיה ילד, ואיך בשנה האחרונה לימד את עצמו ספרדית (כדי לקרוא שירים של לורקה) בתור דוגמא "איך לומדים בחינוך הביתי". את שתי השפות הוא לא למד מהוריו. נגה הסבירה, שאם היא רוצה ללמוד משהו שההורים שלה יודעים - אחלה, היא תלמד מהם. אבל זאת היא שאחראית על הלימוד שלה, לא הם.
יונת שרון ניהלה מושב מדוייק בזמנים - לעומת המרצים הגברים מן האקדמיה שקצת האריכו (זה מפני שלאנשי החינוך הביתי יש משמעת עצמית ועמידה בזמנים D-: ).
טוב, אלה ממש רשמים חלקיים.
אמרו לי שגם הקליטו וגם יעלו על הכתב את כל יום העיון, לתפארת מדינת ישראל, וכולם יוכלו לשמוע/לקרוא. מקווה שבקרוב, אשמח לרענן את זכרוני.
בכל אופן חשוב להגיד שוב:
כל הכבוד ללילך מ על היוזמה, על האירגון ועל הביצוע!
מאחלת לכולנו שזה רק הכנס האקדמי הראשון בשורה של כנסים בנושא, ושבכנסים הבאים נוכל להעמיק בתיאור ברור של הפרדיגמה של החינוך הביתי כך שהדגים יוכלו סוף סוף לראות את המים (יונת העירה שהמגבלה בהתייחסותם של חלק מהמרצים לחינוך הביתי היא שהדגים לא יכולים לראות את המים).
אני שולחת בלי לבדוק ובלי לערוך.
אני ממש הרוגה אבל היה נהדר. מעניין, מאורגן, ואני אישית נהניתי מאוד מהתחושה שיש לנו קהילת חינוך ביתי מגובשת, תומכת, מעורבת וחושבת.
נהניתי מאוד מהמרצים, גם מאלה שניסו להעלות ביקורת אפשרית על החינוך הביתי אף על פי שאף אחד מהם פשוט לא ידע במה מדובר בכלל, ואחד מהם בכלל צריך ללכת לעשות שיעורי בית במושגים בסיסיים לגמרי (למשל, הוא בלבל בין ליברליות לצרכנות. אני חושבת שאין לו מושג לא מהו חופש, לא מהי בחירה, ולא מהי צרכנות. אולי כדאי להפנות אותו לדף [po]פשטות מרצון[/po], שילמד מה ההבדל בין תרבות צרכנית לתרבות לא-צרכנית... הוא ניסה למשל לטעון שהחינוך הביתי הוא בחירה צרכנית. טיעון מופרך ואבסורדי. הרי אנחנו לא קונים חינוך ממישהו בכסף - להיפך. אנחנו עושים חינוך עצמי בידיים שלנו ממש, בזיל הזול ובמשאבים מקומיים. זה כמו לטעון שחקלאות בת קיימא היא בחירה של תרבות צרכנית, או שההנקה היא בחירה צרכנית).
אחרי שהמרצים מהאקדמיה העלו הרבה דיבורים לגבי "ביקורת על בית הספר" קמה אור-לי ברלב וייצגה את רחשי הקהל באמירה חדה וברורה שהחינוך הביתי הוא בחירה חיובית, ולא שלילית. שרובנו לא בוחרים בחינוך הביתי בגלל בית הספר או מתוך ביקורת על בית הספר, אלא פשוט מפני שאנחנו רוצים לגדל את ילדינו בעצמנו בתוך המשפחה.
עוד:
סאשה זיניגרד דיבר מצויין במושב הראשון, וזה היה חכם ומוצלח מאוד שהוא דיבר כבר במושב הזה, כי המרצים מהאקדמיה דיברו בשני המושבים הראשונים ואז נאלצו ללכת (לוח הזמנים נזל, כרגיל...) ולא יכלו להישאר למושב השלישי שבו דיברו אנשי החינוך הביתי בהרצאות ובפאנל. ככה, לפחות הם שמעו את סאשה, שהסביר קצת על הבחירה בחינוך הביתי, קצת על החיים בחינוך הביתי, וקצת על היוזמה מול משרד החינוך.
אנשי המכון היו כמובן המומים מפלישת הילדים. מעולם לא היו שם כל כך הרבה ילדים...
כאמא שהשקיפה מן הצד, אני מוכרחה לומר שגם ילדים שבכלל לא הכירו התחברו בקלות, שיחקו אלה עם אלה יפה, היו מקסימים כמו שאנחנו רגילים לראות את ילדי החינוך הביתי.
נגה ורונן שפרון היו מקסימים כמובן, בפאנל. מה שמעניין הוא כמה קשה לאנשים שאינם בחינוך הביתי לקלוט את הרעיון שאין פה "הורים שמלמדים", אפילו אחרי שרונן תאר (רני כשר, הדוד שלו, ביקש ממנו לספר) איך הוא למד לטינית כשהיה ילד, ואיך בשנה האחרונה לימד את עצמו ספרדית (כדי לקרוא שירים של לורקה) בתור דוגמא "איך לומדים בחינוך הביתי". את שתי השפות הוא לא למד מהוריו. נגה הסבירה, שאם היא רוצה ללמוד משהו שההורים שלה יודעים - אחלה, היא תלמד מהם. אבל זאת היא שאחראית על הלימוד שלה, לא הם.
יונת שרון ניהלה מושב מדוייק בזמנים - לעומת המרצים הגברים מן האקדמיה שקצת האריכו (זה מפני שלאנשי החינוך הביתי יש משמעת עצמית ועמידה בזמנים D-: ).
טוב, אלה ממש רשמים חלקיים.
אמרו לי שגם הקליטו וגם יעלו על הכתב את כל יום העיון, לתפארת מדינת ישראל, וכולם יוכלו לשמוע/לקרוא. מקווה שבקרוב, אשמח לרענן את זכרוני.
בכל אופן חשוב להגיד שוב:
כל הכבוד ללילך מ על היוזמה, על האירגון ועל הביצוע!
מאחלת לכולנו שזה רק הכנס האקדמי הראשון בשורה של כנסים בנושא, ושבכנסים הבאים נוכל להעמיק בתיאור ברור של הפרדיגמה של החינוך הביתי כך שהדגים יוכלו סוף סוף לראות את המים (יונת העירה שהמגבלה בהתייחסותם של חלק מהמרצים לחינוך הביתי היא שהדגים לא יכולים לראות את המים).
אני שולחת בלי לבדוק ובלי לערוך.