על ידי מזדהה_ועוד* » 08 יוני 2010, 14:46
בשבילי תחושת ה"לא יכולה לחיות בארץ הזאת יותר" היא מועקה ועצב יומיומי שאינו מרפא ומעיב על הכול.
כל עוד אני בישראל, אני מרגישה לכודה בתוך שדה אנרגטי מאוד מאוד שלילי, שנדרשת עבודה פנימית בלתי פוסקת כדי לאזן אותו ולהישאר,
איכשהוא, חיובית ואוהבת. מרגישה שכל-כך קשה פה, שרב האנשים קשים ומכוערים, שאלים, מלוכלך, צפוף, מסוכן, מושחת, שקרי. שהמצב הולך
מדחי אל דחי.
חייתי שנים בארה"ב, חזרתי לארץ בגלל ענייני ויזה שלא עלו יפה. כאן התחתנתי, ילדתי, אני עובדת בתחום שלי, אבל כל הזמן סוחבת
אכזבה, תיסכול, עצב וקושי עם הארץ הזו. לא מצליחה להגיע למקום של השלמה עם מה שקורה פה, עם איך שאנשים מתנהגים, עם מי
שאנחנו בוחרים לנו למנהיגים, עם האווירה הכללית של אדם לאדם זאב. בעלי לא מוכן לשמוע על חיים בארץ אחרת. גם הוא לא משתגע על
מה שקורה כאן, אך גלות נראית לו קשה עוד יותר.
עצות איך לאהוב אף על פי ולמרות הכול? הייתי מאוד רוצה ליהיות במקום של קבלה והשלמה עם המקום בו אני חייה. בלי זה, תמיד מלווה מועקה.
בשבילי תחושת ה"לא יכולה לחיות בארץ הזאת יותר" היא מועקה ועצב יומיומי שאינו מרפא ומעיב על הכול.
כל עוד אני בישראל, אני מרגישה לכודה בתוך שדה אנרגטי מאוד מאוד שלילי, שנדרשת עבודה פנימית בלתי פוסקת כדי לאזן אותו ולהישאר,
איכשהוא, חיובית ואוהבת. מרגישה שכל-כך קשה פה, שרב האנשים קשים ומכוערים, שאלים, מלוכלך, צפוף, מסוכן, מושחת, שקרי. שהמצב הולך
מדחי אל דחי.
חייתי שנים בארה"ב, חזרתי לארץ בגלל ענייני ויזה שלא עלו יפה. כאן התחתנתי, ילדתי, אני עובדת בתחום שלי, אבל כל הזמן סוחבת
אכזבה, תיסכול, עצב וקושי עם הארץ הזו. לא מצליחה להגיע למקום של השלמה עם מה שקורה פה, עם איך שאנשים מתנהגים, עם מי
שאנחנו בוחרים לנו למנהיגים, עם האווירה הכללית של אדם לאדם זאב. בעלי לא מוכן לשמוע על חיים בארץ אחרת. גם הוא לא משתגע על
מה שקורה כאן, אך גלות נראית לו קשה עוד יותר.
עצות איך לאהוב אף על פי ולמרות הכול? הייתי מאוד רוצה ליהיות במקום של קבלה והשלמה עם המקום בו אני חייה. בלי זה, תמיד מלווה מועקה.