על ידי סיגל_ב* » 17 אפריל 2010, 11:11
_השנה הראשונה כהורים, מעלה על פני השטח ומחדדת פערי
גישה ועמדה שהיו, כפי הנראה, רדומים._
השנה הראשונה כהורים יוצרת זעזוע עמוק אצל רוב הזוגות. חשוב שתדעי שזה נפוץ ביותר.
אבל מה שהשנה הזו מעלה לרוב, זה לא פערי עמדה או דעות - למרות שזה מה שנראה במבט ראשון - אלא סיטואציה של מאבקי שליטה. מי יחזיק את ההגה.
נסי להתבונן בריבים אחרים שלכם, ותראי אם זה המכנה המשותף בכולם: האם אתם רבים על דרכו של מי תקבע. אם זה המכנה המשותף, אז תאמיני לי שזה לא הגישה לחיים, או ההורות, או הטעם האישי בבחירת בדי ריפוד. זה משהו מהותי ועמוק יותר, שנוגע בבסיס של דינמיקת היחסים ביניכם.
לבד קשה לראות את זה, לראות מה התפקיד שממלא כל אחד במשחק הזה, וקשה לדעת גם איך לצאת מזה. וזה יכול להביא קשיים מאוד מורכבים גם כשיש אהבה גדולה.
לכן הצעתי לך ולו טיפול זוגי טוב. כי זה לא הפערים. זו הדינימיקה שביניכם.
ברמה הפרקטית כרגע, קודם כל, כל הכבוד לך על ה
מקום רך וסלחני יותר. לבוא בגישה כזו, כבר יכול לפתוח את הלב של שניכם, אחד כלפי השני.
אני רוצה רגע להציע לך לשקול עם עצמך משהו קצת נועז:
- בדקי עם עצמך אם אכן את מרגישה שיש כאן מאבק של שני קברניטים שרבים מי ישיט את הספינה. אם תראי שאכן כך, חשבי רגע: מה יותר חשוב, איך תהיה מסיבת יום ההולדת של בתכם המקסימה (בגיל שהיא לא תזכור הרבה מזה), או אולי לנסות לשחרר את המאבק הקשה שניצת בין הוריה? מה שוקל יותר, איך ייראה יום אחד - יום ההולדת, או איך ייראו כל הימים בתקופה זו? מה יותר חשוב לך? ולמרות שנראה כאילו יש כאן תשובה נכונה יותר, אני משאירה את זה פתוח לגמרי. אין תשובה נכונה. הכל נכון והכל לגיטימי ותבדקי באמת עם עצמך מה חשוב לך. לעצמך את נותנת את התשובות, והן צריכות להיות אמיתיות.
- אם יותר חשוב לך יום אחד בשנה, ופחות חשוב לך איך נראים שאר הימים, אז זו נקודה שחשוב להודות בה ולהכיר בה. וצריך לראות איך מתקדמים ממנה.
- מאידך, אם תגלי שחשוב לך המכלול, כל ימות השנה, או בקיצור היחסים ביניכם והאווירה ביניכם, אז יש לי משהו להציע כבר עכשיו: בדקי עם עצמך אם את יכולה להחליט בינך לבין עצמך שאת משחררת. שאת בוחרת לשחרר את השליטה שלך בנושא הזה, ולזרום עם כל תוצאה שתהיה. תעצמי עיניים, שימי יד על הבטן, ותשאלי את הבטן מה נכון לך לעשות. ותראי מה הבטן תאמר לך. ואולי תגלי שאת רוצה לשחרר כי זה הדבר הנכון בשבילך. הבטן אף פעם לא טועה. אולי תגלי שאת משחררת, לא כי את נכנעת, לא כי אין ברירה, לא כי את חייבת, לא מתוך חולשה. להיפך - מתוך עוצמה ובחירה. את משחררת כי הגעת למסקנה מה חשוב לך יותר, וכי את מרגישה בבטן מה הדבר הנכון לך לעשות. שחרור מתוך הבחירה שלך. ועוד דגש, שימי לב שזה שחרור שאינו קורה כי חשוב לך לרצות אותו. את משחררת כי את חושבת שזה מה שנכון לך לעשות. כי זו הדרך הטובה ביותר עבורך, במקום שבו את נמצאת כרגע.
- ואז, אם את סגורה עם עצמך שזה הכיוון הנכון לך, אמרי לו שאת משחררת שליטה בנושא. אמרי לו שלמרות שזה מאוד עקרוני לך, את מרגישה שזה פוגע כרגע בתקשורת וביחסים שלכם, ולכן, החלטת לשחרר את הנושא להחלטתו. שהוא יהיה זה שיחליט מה יהיה ואת תקבלי כל תוצאה (מדגישה שוב: אמרי רק אם את באמת כאמור מחוברת לזה. אם לא, אז לא). תאמרי לו שאת מעוניינת רק לומר לו מהם הצרכים שלך (ציון היום הזה בדרך יחודית, חגיגת שנה לאימהות, שנה להורות, שנה למשפחה, וכו', כל צורך שעולה לך. נסי להבין מה הצורך הרגשי שעולה בך), ואחרי שאת רוצה לשתף אותו בצרכיך את מעוניינת להשאיר לו את ההחלטה לגבי איך יראה היום הזה, ושאת בטוחה שמה שהוא יחליט יהיה לטובת בתכם ולטובת כל המשפחה. שאת סומכת עליו.
זה ככה ממעוף ציפור כיוון של דרך.
אני זורקת את זה כאן, למרות שזה משהו יכול לדרוש הרבה עבודה כדי להגיע אליו (לא בהכרח), ואפילו אם כל מה שכתבתי יעורר בך מיד התנגדות, אני משאירה את זה כאן עבורך כמתנה ממני. לכי תדעי, אולי יום אחד העקרון שהצגתי כאן, כן ישרת אותך.
ורק תדעי שכל מה שכתבתי עכשיו, נכתב בדם לבי, לאחר שנים של מאבקים זוגיים. אני כמעט מתביישת לומר שיש לי ניסיון רב בנושא.
_השנה הראשונה כהורים, מעלה על פני השטח ומחדדת פערי
גישה ועמדה שהיו, כפי הנראה, רדומים._
השנה הראשונה כהורים יוצרת זעזוע עמוק אצל רוב הזוגות. חשוב שתדעי שזה נפוץ ביותר.
אבל מה שהשנה הזו מעלה לרוב, זה לא פערי עמדה או דעות - למרות שזה מה שנראה במבט ראשון - אלא סיטואציה של מאבקי שליטה. מי יחזיק את ההגה.
נסי להתבונן בריבים אחרים שלכם, ותראי אם זה המכנה המשותף בכולם: האם אתם רבים על דרכו של מי תקבע. אם זה המכנה המשותף, אז תאמיני לי שזה לא הגישה לחיים, או ההורות, או הטעם האישי בבחירת בדי ריפוד. זה משהו מהותי ועמוק יותר, שנוגע בבסיס של דינמיקת היחסים ביניכם.
לבד קשה לראות את זה, לראות מה התפקיד שממלא כל אחד במשחק הזה, וקשה לדעת גם איך לצאת מזה. וזה יכול להביא קשיים מאוד מורכבים גם כשיש אהבה גדולה.
לכן הצעתי לך ולו טיפול זוגי טוב. כי זה לא הפערים. זו הדינימיקה שביניכם.
ברמה הפרקטית כרגע, קודם כל, כל הכבוד לך על ה [u]מקום רך וסלחני יותר[/u]. לבוא בגישה כזו, כבר יכול לפתוח את הלב של שניכם, אחד כלפי השני.
אני רוצה רגע להציע לך לשקול עם עצמך משהו קצת נועז:
[list=1]
[*] בדקי עם עצמך אם אכן את מרגישה שיש כאן מאבק של שני קברניטים שרבים מי ישיט את הספינה. אם תראי שאכן כך, חשבי רגע: מה יותר חשוב, איך תהיה מסיבת יום ההולדת של בתכם המקסימה (בגיל שהיא לא תזכור הרבה מזה), או אולי לנסות לשחרר את המאבק הקשה שניצת בין הוריה? מה שוקל יותר, איך ייראה יום אחד - יום ההולדת, או איך ייראו כל הימים בתקופה זו? מה יותר חשוב לך? ולמרות שנראה כאילו יש כאן תשובה נכונה יותר, אני משאירה את זה פתוח לגמרי. אין תשובה נכונה. הכל נכון והכל לגיטימי ותבדקי באמת עם עצמך מה חשוב לך. לעצמך את נותנת את התשובות, והן צריכות להיות אמיתיות.
[*] אם יותר חשוב לך יום אחד בשנה, ופחות חשוב לך איך נראים שאר הימים, אז זו נקודה שחשוב להודות בה ולהכיר בה. וצריך לראות איך מתקדמים ממנה.
[*] מאידך, אם תגלי שחשוב לך המכלול, כל ימות השנה, או בקיצור היחסים ביניכם והאווירה ביניכם, אז יש לי משהו להציע כבר עכשיו: בדקי עם עצמך אם את יכולה להחליט בינך לבין עצמך שאת משחררת. שאת בוחרת לשחרר את השליטה שלך בנושא הזה, ולזרום עם כל תוצאה שתהיה. תעצמי עיניים, שימי יד על הבטן, ותשאלי את הבטן מה נכון לך לעשות. ותראי מה הבטן תאמר לך. ואולי תגלי שאת רוצה לשחרר כי זה הדבר הנכון בשבילך. הבטן אף פעם לא טועה. אולי תגלי שאת משחררת, לא כי את נכנעת, לא כי אין ברירה, לא כי את חייבת, לא מתוך חולשה. להיפך - מתוך עוצמה ובחירה. את משחררת כי הגעת למסקנה מה חשוב לך יותר, וכי את מרגישה בבטן מה הדבר הנכון לך לעשות. שחרור מתוך הבחירה שלך. ועוד דגש, שימי לב שזה שחרור [b]שאינו קורה כי חשוב לך לרצות אותו[/b]. את משחררת כי את חושבת שזה מה שנכון [b]לך[/b] לעשות. כי זו הדרך הטובה ביותר עבורך, במקום שבו את נמצאת כרגע.
[*] ואז, אם את סגורה עם עצמך שזה הכיוון הנכון לך, אמרי לו שאת משחררת שליטה בנושא. אמרי לו שלמרות שזה מאוד עקרוני לך, את מרגישה שזה פוגע כרגע בתקשורת וביחסים שלכם, ולכן, החלטת לשחרר את הנושא להחלטתו. שהוא יהיה זה שיחליט מה יהיה ואת תקבלי כל תוצאה (מדגישה שוב: אמרי רק אם את באמת כאמור מחוברת לזה. אם לא, אז לא). תאמרי לו שאת מעוניינת רק לומר לו מהם הצרכים שלך (ציון היום הזה בדרך יחודית, חגיגת שנה לאימהות, שנה להורות, שנה למשפחה, וכו', כל צורך שעולה לך. נסי להבין מה הצורך הרגשי שעולה בך), ואחרי שאת רוצה לשתף אותו בצרכיך את מעוניינת להשאיר לו את ההחלטה לגבי איך יראה היום הזה, ושאת בטוחה שמה שהוא יחליט יהיה לטובת בתכם ולטובת כל המשפחה. שאת סומכת עליו.
[/list]
זה ככה ממעוף ציפור כיוון של דרך.
אני זורקת את זה כאן, למרות שזה משהו יכול לדרוש הרבה עבודה כדי להגיע אליו (לא בהכרח), ואפילו אם כל מה שכתבתי יעורר בך מיד התנגדות, אני משאירה את זה כאן עבורך כמתנה ממני. לכי תדעי, אולי יום אחד העקרון שהצגתי כאן, כן ישרת אותך.
ורק תדעי שכל מה שכתבתי עכשיו, נכתב בדם לבי, לאחר שנים של מאבקים זוגיים. אני כמעט מתביישת לומר שיש לי ניסיון רב בנושא.
(())