על ידי אל_הלב* » 04 פברואר 2016, 14:13
דף מעניין,
מזדהה בחלק מן הדברים, אצלי זה יותר בקטע הרגשי, פחות התפקודי, כי האיש שלי שותף מלא בהורות ובניהול הבית, בפרנסה ובדברים נוספים.
אבל בפאן הרגשי תמיד רציתי יותר ממנו, למרות שיודעת שהוא אוהב אותי מאוד,
ומשהפכנו להורים חוויתי אכזבה קשה מחוסר יכולתו לתמוך בי רגשית כפי שהייתי צריכה.
מסכימה מאוד עם הכיוון של בשמת ואישה במסע, שהמוקד הוא להתחיל להתמקד בלאהוב את עצמך ולהיות אחראית על האושר שלך, בלי קשר אליו.
אצלי זה עוזר ברוב המקרים.
בגלל שאני במקום אוהב ושלם עם עצמי בשנה וחצי האחרונות, גם הזוגיות והתקשורת אתו השתפרה וגם אני חווה פחות אכזבות ממנו כי פחות מצפה ומקבלת באהבה את מה שכן יכול ונותן, במקום להתמקד במה שחסר.
מקריאת הדף שלך, בטוחה שיש הרבה דומה ושונה במערכות היחסים הזוגיות שלנו, וזה מחדד אצלי את התובנה שקשר זוגי ארוך לרוב דורש הרבה עבודה ויש תקופות משבר ופערים בציפיות.
תמיד אפשר לפרק, מבחינתי זה הפתרון האחרון.
כי אני באמת מאמינה שלא סתם אנו מגיעים לבן זוג שלנו ומתעוררים הקשיים הספציפים מולו.
ולכל בחירה יתרונות וחסרונות רבים.
מגיע לך לחיות בזוגיות יציבה שמעניקה לך בטחון !"
ברור שמגיע. את הביטחון הזה ראשית תני לעצמך.
למה למשל את מצפה שלא מתקיים כרגע?
בואי נחשוב ביחד על פתרונות איך כן תרגישי בטחון.
_אני רוצה שהאיש שלי ישקיע בי,
אני רוצה שיכין לי משהו טעים מדיי פעם
שיפתיע אותי בתשומת לב של מילים כתובות או משהו סמלי אחר
אני רוצה שיתאמץ יחד איתי להרדים את הילדים כך שיהיה לנו זמן שקט יחד בלילה
אני רוצה שיצליח למלא דברים שאני מבקשת ומבהירה שחשובים לי גם אם הוא לא לגמרי התשכנע בחשיבותם_
האם אף פעם הוא לא עשה את הדברים שכתבת?
האם אפשר לנהל איתו שיחה פתוחה על האכזבה שלך מכך?
או אפילו להציע לו, למשל, בוא נחליט שיום חמישי שנינו מתגייסים להרדמת הילדים ואחר כך יושבים בכייף עם שתיה בסלון ומדברים/רואים סרט יחד/ יוצאים?
מהניסיון שלי, כשאני חופרת כל הזמן שאני מאוכזבת ממשהו, זה סוגר אותו עוד יותר.
במקום זה אם אני מטפטפת את זה ברגע הנכון, זה יכול לחלחל.
למשל, לא זכורה לי אפילו פעם אחת בארבע שנים הללו שהוא אמר לי שאני אימא טובה או פרגן לי על משהו טוב שעשיתי עם הבת שלנו.
לעומתי שכל הזמן מפרגנת לו כשרואה שהוא מקסים אתה.
זוכרת רק את הביקורות שמתח עלי ועל תפקודי כאימא.
אז ראשית, אני טורחת לפרגן לעצמי שאני אימא מדהימה. במקלחת עוברת בראש על דברים שגאה בעצמי, וגם על התפקוד שלי כאימא באותו יום.
שתיים, בגלל שאני מאוד מפרגנת גם לבת שלי וכל ערב מחבקת אותה, אומרת לה כמה שאני אוהבת אותה ומה היה לי כייף איתה היום,
היא גם למדה את זה והיום היא יוזמת את זה וכל הזמן אומרת לי שאוהבת אותי ומחבקת אותי, וזה כמובן מאוד נעים ומחזק אותי.
שלוש, במהלך תכתובת וואטצאפ כששוב הרגשתי שהאיש לא מפרגן לי (ספציפית זה היה על חוסר אמונתו ביכולת שלי להפעיל 7 ילדים ביומהולדת של הילדה) אמרתי שהגיע הזמן שיפרגן לי קצת. ענה שכן מפרגן. ואז השחלתי את זה שאף פעם לא פרגן לי כאימא. ולהפתעתי ענה לי שיקח את זה לתשומת ליבו ויפרגן.
כמובן שצריך המון סבלנות לכך, אבל אני מניחה שגם בן זוגי וגם בן זוגך סבלניים כלפינו בהרבה דברים שאנחנו לא מושלמות בהם.
ובקשר לאימון או טיפול, בעיני זה מבורך, ביחד או רק לעצמך, כל דבר יכול לעזור.
גם טיפול לבד מאוד משפיע (אני הייתי אצל מטפל לבד בקשר לזוגיות, כי האיש לא מוכן ללכת לשום טיפול וזה עזר לי מאוד), כמו שאומרים מספיק שצד אחד במשוואה משתנה וכל המשוואה כולה משתנה.
דף מעניין,
מזדהה בחלק מן הדברים, אצלי זה יותר בקטע הרגשי, פחות התפקודי, כי האיש שלי שותף מלא בהורות ובניהול הבית, בפרנסה ובדברים נוספים.
אבל בפאן הרגשי תמיד רציתי יותר ממנו, למרות שיודעת שהוא אוהב אותי מאוד,
ומשהפכנו להורים חוויתי אכזבה קשה מחוסר יכולתו לתמוך בי רגשית כפי שהייתי צריכה.
מסכימה מאוד עם הכיוון של בשמת ואישה במסע, שהמוקד הוא להתחיל להתמקד בלאהוב את עצמך ולהיות אחראית על האושר שלך, בלי קשר אליו.
אצלי זה עוזר ברוב המקרים.
בגלל שאני במקום אוהב ושלם עם עצמי בשנה וחצי האחרונות, גם הזוגיות והתקשורת אתו השתפרה וגם אני חווה פחות אכזבות ממנו כי פחות מצפה ומקבלת באהבה את מה שכן יכול ונותן, במקום להתמקד במה שחסר.
מקריאת הדף שלך, בטוחה שיש הרבה דומה ושונה במערכות היחסים הזוגיות שלנו, וזה מחדד אצלי את התובנה שקשר זוגי ארוך לרוב דורש הרבה עבודה ויש תקופות משבר ופערים בציפיות.
תמיד אפשר לפרק, מבחינתי זה הפתרון האחרון.
כי אני באמת מאמינה שלא סתם אנו מגיעים לבן זוג שלנו ומתעוררים הקשיים הספציפים מולו.
ולכל בחירה יתרונות וחסרונות רבים.
[u]מגיע לך לחיות בזוגיות יציבה שמעניקה לך בטחון !"[/u]
ברור שמגיע. את הביטחון הזה ראשית תני לעצמך.
למה למשל את מצפה שלא מתקיים כרגע?
בואי נחשוב ביחד על פתרונות איך כן תרגישי בטחון.
_אני רוצה שהאיש שלי ישקיע בי,
אני רוצה שיכין לי משהו טעים מדיי פעם
שיפתיע אותי בתשומת לב של מילים כתובות או משהו סמלי אחר
אני רוצה שיתאמץ יחד איתי להרדים את הילדים כך שיהיה לנו זמן שקט יחד בלילה
אני רוצה שיצליח למלא דברים שאני מבקשת ומבהירה שחשובים לי גם אם הוא לא לגמרי התשכנע בחשיבותם_
האם אף פעם הוא לא עשה את הדברים שכתבת?
האם אפשר לנהל איתו שיחה פתוחה על האכזבה שלך מכך?
או אפילו להציע לו, למשל, בוא נחליט שיום חמישי שנינו מתגייסים להרדמת הילדים ואחר כך יושבים בכייף עם שתיה בסלון ומדברים/רואים סרט יחד/ יוצאים?
מהניסיון שלי, כשאני חופרת כל הזמן שאני מאוכזבת ממשהו, זה סוגר אותו עוד יותר.
במקום זה אם אני מטפטפת את זה ברגע הנכון, זה יכול לחלחל.
למשל, לא זכורה לי אפילו פעם אחת בארבע שנים הללו שהוא אמר לי שאני אימא טובה או פרגן לי על משהו טוב שעשיתי עם הבת שלנו.
לעומתי שכל הזמן מפרגנת לו כשרואה שהוא מקסים אתה.
זוכרת רק את הביקורות שמתח עלי ועל תפקודי כאימא.
אז ראשית, אני טורחת לפרגן לעצמי שאני אימא מדהימה. במקלחת עוברת בראש על דברים שגאה בעצמי, וגם על התפקוד שלי כאימא באותו יום.
שתיים, בגלל שאני מאוד מפרגנת גם לבת שלי וכל ערב מחבקת אותה, אומרת לה כמה שאני אוהבת אותה ומה היה לי כייף איתה היום,
היא גם למדה את זה והיום היא יוזמת את זה וכל הזמן אומרת לי שאוהבת אותי ומחבקת אותי, וזה כמובן מאוד נעים ומחזק אותי.
שלוש, במהלך תכתובת וואטצאפ כששוב הרגשתי שהאיש לא מפרגן לי (ספציפית זה היה על חוסר אמונתו ביכולת שלי להפעיל 7 ילדים ביומהולדת של הילדה) אמרתי שהגיע הזמן שיפרגן לי קצת. ענה שכן מפרגן. ואז השחלתי את זה שאף פעם לא פרגן לי כאימא. ולהפתעתי ענה לי שיקח את זה לתשומת ליבו ויפרגן.
כמובן שצריך המון סבלנות לכך, אבל אני מניחה שגם בן זוגי וגם בן זוגך סבלניים כלפינו בהרבה דברים שאנחנו לא מושלמות בהם.
ובקשר לאימון או טיפול, בעיני זה מבורך, ביחד או רק לעצמך, כל דבר יכול לעזור.
גם טיפול לבד מאוד משפיע (אני הייתי אצל מטפל לבד בקשר לזוגיות, כי האיש לא מוכן ללכת לשום טיפול וזה עזר לי מאוד), כמו שאומרים מספיק שצד אחד במשוואה משתנה וכל המשוואה כולה משתנה.