היי, האם בינתיים נפתחו איזשהם מפגשים / חוגים לילדים מחוננים שבחינוך הביתי?
אשמח להתקשרות...

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה. בני בגיל יסודי. אנסה לפנות ישירות אליהם. מעניין אם אצליח... אעדכן

תלוי אלו תכניות, למיטב ידיעתי לתכניות של מרכז מדעני העתיד, אלפא, אודיסאה ואידאה, מתקבלים בני נוער מחינוך ביתי.
עוד אני יודעת שלתכניות הצעירות יותר לפעמים אפשר להתקבל דרך המוסד האחראי על התכנית באזור.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי ,ידוע לכם אם משהו השתנה מאז 2016 בקשר לילדי החנ"ב ותוכניות המחוננים?

אנחנו בדיוק באותה סירה... השבוע קיבלנו הודעה שהילדה התקבלה לתכנית מחוננים בשנה הבאה ויומיים אחכ, בפגישה עם הקבסית הבנו שהיא לא תוכל להשתתף כי אנחנו יוצאים לחינוך ביתי. מבאס כי הילדה מאוד שמחה ללכת.
האם יש חדשות בנושא מהשנה האחרונה?

ממש מרגיז ומקומם ונשמע כמו הוראה ממש לא חוקית.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ההנחיה ניתנה לכל סוגי הפעילויות.

יונת צודקת כמובן, עובדים שם אנשים, שמלאים ברצון טוב. מעולה לכל מי שמצליח לדבר איתם ולמצוא "סידור".
לצערי, מהיכרות עם משפחה שהבן שלה היה בזמנו בתכנית לפני הסעיף החדש, אני יודעת שהוציאו ילד בחינוך ביתי באמצע השנה מהתכנית, מיד עם פרסום אותו סעיף בלתי מנומק. ולא עזר שכל האנשים שעובדים במקום עצמו ומכירים את הילד, ביקשו לפחות להשאיר אותו עד סוף השנה ולא לעשות לו חוויה ש"זורקים" אותו.

ובאמת רעיון טוב לפנות אל האנשים ולברר איפה עוד הם עובדים. אני אעשה את זה. תודה!

לכל התוהים למה זה חשוב לי - בתכנית הזו יש שילוב של כמה דברים שקוסמים לי. ילדים שרוצים ללמוד, ילדים שיכולים ללמוד, אנשים שרוצים ללמד... זה ממש לא מובן מאליו. בהרבה חוגים חלק מהילדים באים כדי לעשות קטעים, להעביר את הזמן, לשחרר לחץ וכו', לא באמת כדי ללמוד. הילדים שלי לא מבינים למה הילדים האלה באים לחוג אם מה שהם עושים זה להפריע (כשאמרתי את זה בוועדה לחינוך ביתי ראו בזה כמובן סימן לשלילה - הילדים שלך לא מעורים חברתית, הם לא אחד מהחבר'ה, הם לא כמו כולם, הם שונים, לא טוב. אררררגגגגגגגגגג). ואני באמת בן אדם מוכשר, אבל - לא, אני לא יכולה ללמד הכול.

נפשם הרכה לא תיפגע אם לא יהיו בתכנית המחוננים, אבל זה מבאס אותי. זה כמו שיש דברים שהם היו לומדים אילו היו בבי"ס, והם לא. למשל, אני לא יכולה ללמד אותם ערבית כי אני לא יודעת, ולכן הם בינתיים לא לומדים ערבית. זה כמובן אפשרי ללמוד ערבית בחינוך ביתי - אם נמצא כסף ומורה. אבל אם נזכור שבשביל ללמוד שפה שעה בשבוע זה ממש לא מספיק, נבין שזה לא ממש ראלי. אז זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם בשביל כל היתרונות הרבים של חינוך ביתי, אבל זה עדיין חבל לי.
מקווה שיותר ברור.

זה כמו שאני כן שולחת אותם לחוג אמנות במוזאון, כי אני לא אמנית, ושם אמנים מטפחים אותם. באמת מלמדים ומטפחים אותם. זה לא משהו שאני יכולה לתת להם. כל אחד צריך גם להכיר במגבלות שלו.

ומה שחורה לי כאן זה שזו אפליה כל כך בוטה וברורה, וכל כך דווקא וסתם. אתם רואים את משרד החינוך אומר לילדים בבי"ס דמוקרטי שהם לא יכולים ללכת לתכנית כי לא מספיק רע להם בבי"ס? מה זה השטויות האלה? מצד אחד מתהדרים בכמה שחשוב להשקיע במחוננים ושהם העתיד של המדינה, ומצד שני יש ילדים מחוננים שלא מעניינים אותם. הם=אלה שמחליטים במשרד החינוך. אין לי כל טענה אל העובדים עם המחוננים עצמם, ברור לי שהם תמיד שמחים לקבל כל ילד שרק רוצה ומסוגל.

בעצם, יש לי טענה אחת אל העובדים. בתור מחוננת (:-) ) אני יודעת שחלק מהמחוננים מאופיינים ברמות מוסר וצדק גבוהות, כלומר שחשובים להם מאוד ענייני הצדק, מעבר לאדם הרגיל. אז זה מפריע לי. והייתי שמחה לראות אותם עולים על בריקדות ומארגנים את שאר העובדים וההורים והילדים באותו מוסד, ואשכרה מפגינים וסוגרים אותו עד שישנו את הסעיף המיותר הזה. צריך להפגין ולמחות על כל חוסר צדק, גם אם מי שסובל ממנו הם רק כמה עשרות ילדים בארץ ולא עשרות אלפים. אפשר לעשות על זה רעש, הרבה יותר ממה שיכולה משפחה אחת שגם ככה משרד החינוך מאיים עליה.

לא קראתי הכל, אבל יש את התוכנית של אריקה לנדאו בתל אביב
זה תוכנית אחרי הצהריים עם מלא חוגים למחוננים החל מגיל 4

אכן יש הוראה מיוחדת (ובלתי מנומקת) שאוסרת לצרף ילדי ילדי חינוך ביתי לתוכניות מחוננים.
איפה משרד החינוך של היום, ואיפה המדענית הראשית לשעבר ד״ר פרלה נשר, שניסתה לפתוח את תוכניות ההעשרה לכל מי שמתעניין. היא הבינה היטב שהמוטיבציה חשובה יותר ממבחני ״אינטליגנציה״.

ניחא.
בתוכנית ההעשרה עובדים [b]אנשים[/b]. אפשר לדבר איתם. חלקם שמחים לעבוד עם ילדים שמתעניינים, ואם לא במסגרת תוכניות ההעשרה -- אולי במסגרות אחרות. שווה לברר.
ואם כבר מבררים, כדאי לחפש גם במתנ״סים ובתוכנית פנימיות של בתי הספר; לפעמים הדברים הכי שווים מתחבאים במקומות בלתי צפויים.

אני מכירה ילדה שהולכת. התחילה שם כשעדיין היתה בבית הספר וכשיצאה לחינוך ביתי המשפחה דיברה ישירות עם המרכז בו מתקיים יום הלימודים למחוננים והם אמרו שיכולה להמשיך.

אני לא בטוחה שיש לתכנית מה להציע שלי אין, ואני לא אשאיר בביס בגלל זה, אבל הבן שלי מאוד רוצה ללכת. הוא רוצה להשאר עם שני החברים הטובים שלו. בגלל שהוא כל כך רוצה אני מנסה לברר. אני בטח לא אלך לבגץ או אפילו למפקחת אם זה לא יזרום (-:

[u]היתרון הגדול הוא שזה חושף את המחוננים, שמשועממים למוות בחינוך הרגיל, לאפשרויות למידה ברמה אחרת ובסגנון אחר. מי שממילא בחינוך ביתי לא באמת צריך לגלות את זה.[/u]
נתקלתי במקרה בתוכנית הלימודים של התוכנית למחוננים. זה נחמד אבל הילדים שלי נחשפים לדברים האלו ממילא בחינוך הביתי. אני מניחה שיש בזה צד חברתי, כי בטח נחמד להיות עם כל החנונים ביחד :-) אבל מבחינה לימודית אפשר בלי זה.

ואת חושבת שלתכנית המחוננים יש משהו להציע שלך אין?

פלונית, בדקת לגבי תכנית המצטיינים, זאת שאחרי הצהרים?

[po]יעלי לה[/po],
בני היה בבי"ס בא'-ב' ושנה הבאה הוא בבית.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מניסיון, לפחות במחוז ירושלים, התשובה היא שלילית לחלוטין.
מישהו במשרד החינוך, שממש מרגיז אותו שיש ילדים בחינוך ביתי, החליט שאסור להם להשתתף בתכניות המחוננים. יש סעיף במיוחד שמודיע את זה.
הסיבה הרשמית - אין סיבה. ככה. עובדה. אסור. כי באמת - אין סיבה. הרי יש חוזר מנכ"ל בנושא מחוננים וטיפוחם, זה מוגדר כנושא בעדיפות לאומית, אבל במשרד החינוך כמובן חשוב האגו של הפקידים, ולא טובת הילד. מה מפתיע בזה? כלום.

למי לא פניתי? למועצה לשלום הילד, למנח"י (זה החינוך מטעם העירייה, לא משרד החינוך) - מאוד הצטערו אבל קצרה ידם. יש סעיף שכתוב בו כך, אין מה לעשות.
כל פניותיי בנושא, והעובדה שאת הסעיף הזה כתב אדם ולא אל, וניתן לשנות אותו - לא עזרו. בשביל לשנות צריך שיהיה מישהו שירצה לשנות, ואין.

במשרד החינוך לעומת זאת ממש לא הצטערו.
באופן לא רשמי נאמר לי במילים אלה: "את לא יכולה לקבל רק את הטוב בלי הרע".
תסיקו את המסקנות מה חושבים פקידי משרד החינוך על הלימודים בבתי הספר...

עוד באופן לא רשמי, נאמר לי ע"י פקיד באמת נחמד, שזה פשוט סדין אדום מבחינת המשרד ואין סיכוי שזה יעבור, ושהוא כמובן מבין אותנו וצר לו, אבל זה חסר סיכוי.

ובאופן רשמי? באופן רשמי קיבלתי מכתב מהאחראית במשרד החינוך על החינוך הביתי שמודיע לי, שמאחר שהאישור שניתן לנו לחינוך ביתי ניתן בתנאי שאנחנו מתחייבים לספק את כל צורכי ילדינו (חינוכיים, לימודיים, חברתיים וכו'), ומאחר שאנחנו טוענים שזה לטובת הילד להיות במסגרת של המחוננים, הם ישקלו לבטל לנו את האישור לחינוך הביתי. קפיש? מאוד הגיוני.
אז אנחנו נסוגנו לאחור, הסברנו לילדים שלצערנו באמת במשרד החינוך לא אכפת מטובת הילד, שצר לנו, אבל אנחנו לא נשליך אותם לבי"ס 5 ימים בשבוע כדי שיום אחד יהיו במסגרת הנחמדה של המחוננים. וכך זה נשאר.
להגיד לך שזה לא חורה לי מדי פעם כשאני נזכרת בזה או נתקלת בזה בסיטואציות כאלה ואחרות? לא יכולה. זה באמת מעצבן ומכעיס, וסתם, דווקא, עוד דרך להראות לנו שהם יכולים עלינו.
שיהיה להם לבריאות.

זה היה לפני שנתיים. אם חל שינוי - אשמח לשמוע, יש לי עדיין ילדים בגילים הרלוונטיים.

עכשיו אני קולטת ש [u]גיששנו בנושא[/u] לפני שנתיים ולא לפני שנה כמו שכתבתי

את המבחן מחוננים? כן. הילד הולך לבי"ס. בכיתה ב' עשה את המבחן ובסוף אותה שנה קיבלנו תשובה שהוא עבר (כלומר הוגדר ע"י משרד החינוך כמחונן).
בין כיתה ב' ל-ג' שקלנו מעבר לחנ"ב (שירד מהפרק מכל מיני סיבות) ואז גם ביררנו כאמור.
הוא יוצא פעם בשבוע ל"יום שליפה" - יום לימודים למחוננים בטכנודע - וזה מצוין בשבילו.
אם כי אני חושבת שאילו היינו בחינוך ביתי, היינו מסתדרים איכשהו גם בלי זה... היתרון הגדול הוא שזה חושף את המחוננים, שמשועממים למוות בחינוך הרגיל, לאפשרויות למידה ברמה אחרת ובסגנון אחר. מי שממילא בחינוך ביתי לא באמת צריך לגלות את זה.
אתם בחנ"ב או בבי"ס?

[po]יעלי לה[/po] עשיתם את המבחן או שבדקת באופן עקרוני?

ואפשר לאיים בתביעה על האפליה, יש סיכוי שהם ייסוגו.

לפני שנה גיששנו בנושא, התשובה שקיבלנו היא שאין שום אפשרות להשתתף בתכנית מחוננים/מצטיינים של משרד החינוך למי שבחינוך ביתי.
אולי אפשר לנסות לעשות את זה אם לא מוציאים אישור לחנ"ב...

מי שהיה בבית ספר בזמן המיונים ועבר, ואז עבר לחנ"ב יתנו לו להשתתף בתכנית? ובמצטיינים? מישהו כאן ניסה בזמן האחרון לקבל לזה אישור?

[b]אתגר גיליונות מתמטיקה חידש את הופעתו, והוא זמין חינם בגרסה אינטרנטית (בלבד) בשם [url=http://net-gar.net/[/b]]נטגר[/url]

בשנות נעורי, כאשר בערה בי האהבה לחידות מתמטיות ולהעשרה מתמטית מעבר לנלמד בבית הספר, היו לי שלושה מקורות של אויר מתמטי לנשימה:
[list]
[*] קורסים של האוניברסיטה הפתוחה.
[*] מפגש, פעם בשבועיים-שלושה, בחיפה, בקורס של רון אהרוני (הייתי יוצא מבית הספר בשעה שתים, ומגיע חזרה הביתה ברבע לחצות - וההשתתפות בקורס היתה שווה את הנסיעה הארוכה באוטובוסים הלוך וחזור).
[*] הירחון "אתגר גליונות מתמטיקה", אשר כלל תמיד חידות חדשות ומאמרים חדשים במתמטיקה.
[/list]
במשך שנים, העיתון לא יצא לאור, ועתה הוא חוזר בגרסה אינטרנטית, זמינה לכולם: פשוט ברכה לכל אוהבי המתמטיקה, בכל הגילאים (מתיכון ומעלה).

ברכות לעושים במלאכה (בראשות פרופסור רון אהרוני, כצפוי), והמלצה חמה לכל שוחרי המתמטיקה והוריהם.

שלום לכולם!
שמי נטע ואני סטודנטית לחינוך בתואר שני.
כפי שכתבתי בדפים אחרים, אני כותבת את התיזה שלי על חינוך ביתי, ומעוניינת לראיין ילדים בגיל 6 ומעלה (וגם בוגרים) שיספרו לי על החוויה של להתחנך בבית.
בגלל שהנושא מרתק אותי, החלטתי לכתוב עליו גם תרגיל בקורס אחר, שיעסוק ספציפית בהורים לילדים מחוננים בחינוך הביתי. לצורך תרגיל זה אני מחפשת אמא או אבא שיסכימו להיפגש ולעבור ראיון קצר (כחצי שעה).
אם יש בינכם הורים/ילדים שיסכימו להשתתף באחת משתי העבודות, זה יעזור לי מאד, ונראה לי שזו יכולה להיות חוויה מעניינת גם בשבילכם!
הפרטים כמובן ישארו חסויים והמידע לא יצא מהאוניברסיטה בלי אישורכם:)
בבקשה תיצרו איתי קשר במייל [email protected] אם זה מעניין אתכם, או הפנו אליי חברים/מכרים שמעוניינים להשתתף.

תודה רבה ותודה על האתר המרתק.
נטע

מחקתי את סדרת הדיבורים על ההסעות. שלא שייכות למהות כאן.

סמדר, אין לי ספק שאנחנו יכולים לספק את צורכי ילדינו המחוננים. אבל למאבק הזה יש גם צד עקרוני וגם צד מעשי.

את הצד העקרוני הבנת בהחלט כולל המסקנות שלי מ"מה זה אומר על המערכת".
קראתי את חוזר המנכ"ל בנושא מחוננים, שם מצהירים במילים יפות וגבוהות עד כמה קידום המחוננים באשר הם הוא אינטרס לאומי.
ומאחר שהנימוקים שאני קיבלתי ממשרד החינוך בקשר לאי הכללת ילדיי בתכנית למחוננים לא היו בסגנון "אנחנו בטוחים שאת יכולה ללמד אותם לא פחות טוב", אלא נתלו בכל מיני טיעונים רצוצים על סעיף זה וסעיף אחר, אני מבינה שהם אכן לתפיסתם ולשיטתם [b]מעוניינים למנוע מילדיי המחוננים ללמוד[/b]. אין דרך אחרת להציג את זה. וזה מה שהכי מקומם אותי.

באופן מעשי כמובן שלא על חוגי מחוננים יקום וייפול הילד. שום חוג הוא לא "חיוני". זה פשוט חבל לי, כי אלה חוגים מעניינים, עם ילדים שמבינים עניין, שחולקים תחומי עניין לא בהכרח שגרתיים, וזה כמו עוד חוג, אבל שאין כמוהו בשכונה או במתנ"ס. ובניגוד גמור לבי"ס, זה לא חובה, ואם לא מתאים לך מאיזושהי סיבה, אתה פשוט לא בא יותר.
לא כל דבר צריך להמציא בעצמנו. אם מציעים שם חוג שמתאים בדיוק לרמה שלו, למה שלא ילך? הוא לא נכנס לכיתה ומערער את הדינמיקה שבה, כולם שם מגיעים מכל מיני מסגרות, מה הקטע? כי האחראית על חינוך ביתי לא מוצאת כל סיבה לכך? שתחפש קצת יותר טוב...

ולשאלתך הראשונה, אין לי לינקים, זה מהיכרות אישית. למה המשפחות ההן פנו למבקר המדינה ולא לבית משפט? כי פנייה ןלנציב תלונות הציבור היא בחינם.

הדיון מאוד מעניין.
מצד אחד באמת "לא בסדר" לבחור להתנער ממשרד החינוך, ואז לבוא אליו בדרישות לקחת חלק בתכנית המחוננים.
מצד שני, שיא החוצפה שאני חוסכת למשרד החינוך כ-20,000 ש"ח, שזה כסף שהיה יכול לשמש אותי יפה בחינוך ילדי לפי ראות עיני, עם התכנית שלהם או עם כל תכנית אחרת מתאימה שהייתי בוחרת בה.

(בכוונה הקצנתי לשני הכיוונים)

[u]>ודי, גמרתי להיות קיביצער<[/u]

למה להפסיק? תתחשבי גם בנו!

[u]ויש לתוצאות המבחנים מתאם יפה עם רמה סוציואקונומית.[/u]
אם אני לא טועה, זה מנורמל. לפחות כך קראתי פעם איפהשהו. כלומר, מוציאים אחוזונים מכל איזור בנפרד (זה אמנם לא פותר את הבעיה של איזורים מעורבים מבחינה סוציואקונומית).

[u]שלא מאפשרים לילדים שלנו, שמקבלים סביבה מאפשרת כפי צרכיהם, לקבל פיצוי שמיועד לילדים שלא נמצאים בסביבה כזו?[/u]
אני חושבת שזה אחד מהמוקשים החשיבתיים. לא שלך כמובן, אלא של מי שמפעיל את התכניות האלה, אם אנחנו כאן בדף הזה קולטים אותו נכון.
התכניות נתפסות כ"פיצוי" על עונש מערכתי, ו/או כפרס על הליכה בתלם (ואז למה שהחינוך-ביתיסטים האנרכיסטים האלה ייהנו מזה, גם ככה הם עושים צרות).
בעוד שלי למשל נראה הרבה יותר הגיוני שטיפוח מחוננים הוא אינטרס חברתי כללי, ושמדובר בהשקעה שהחברה מקווה לקצור את פירותיה בעתיד. ואם כך, מה זה משנה מאיזה חינוך מגיע התלמיד? להיפך, מערכת חזקה ובטוחה בעצמה היתה שמחה מאד על ההזדמנות לחנך כפי הבנתה גם את אלה שלא בחרו בשירותיה מלכתחילה.
נראה, אם כך, שהדימוי העצמי של קברניטי מערכת החינוך הוא רעוע עד נפיץ. כלומר, אפילו [b]הם[/b] לא חושבים שלתכניות האלה יש חשיבות [b]בפני עצמן[/b], ולא רק כפלסטרים על קלקולי המערכת. לו מערכת היחסים בין המדינה להורי הילדים היתה מערכת יחסי הורה-ילד (כשהמדינה היא ההורה) היו נמצאים די אנשי חינוך שהיו מסבירים להורה הזה באופן משכנע איפה הוא טועה, ואיך כל התנהגות השכר והעונש הדיקטטורית הזאת רק משדרת ל"ילד" את תחושת החולשה ואוזלת היד שלו.
עצוב.
אבל בשורה התחתונה -- בכלל לא בטוח שהמפסידים הגדולים בסיפור אלה אתם כפרטים.
>ודי, גמרתי להיות קיביצער<

כן, מבחני מיון. אני מנחשת שלמאבק כזה יהיה אפשר לרתום כל מיני ארגונים עם מימון.

כשכתבתי איבחונים התכוונתי למה שתא קוראת מבחני מיון.

[u]ולמרות זאת ממשיכים באיבחונים?[/u]
שאלת הבהרה - איזה איבחונים?
למיטב ידיעתי, לתוכניות המחוננים יש מבחני מיון אחידים, שנערכים בכל הארץ בשני שלבים.
מה, בגלל שאתם חינוך ביתי הילדים צריכים לעבור אבחון כדי להתקבל?

[u]המדענית הראשית של משרד החינוך אומרת מה שאמרת, ולמרות זאת ממשיכים באיבחונים?[/u]
לא, היא כבר לא המדענית הראשית. השר התחלף קצת אחרי ששמעתי אותה, ואיתו הוחלפה גם המדענית הראשית.

[u]זה נכון לצרכים מיוחדים מכל הסוגים.[/u]
טוב, כשחושבים על זה,
אם מפקחת יכולה ללחוץ על הורים לעשות איבחון של לקויות למידה ולקבל טיפול בתוך המערכת,
אין סיבה שמחוננים לא יקבלו יחס דומה.

יונת, תני להבין -
המדענית הראשית של משרד החינוך אומרת מה שאמרת, ולמרות זאת ממשיכים באיבחונים?
ועוד משהו - ממילא, אם לימודי העשרה למחוננים הם בתשלום, מי שיפנה אליהם הם ילדים בדיוק מאותן משפחות.

חשבתי לעצמי שהדרך להילחם בגזירה הזאת, היא להגיש בג"ץ נגד עצם האיבחונים (גם לילדי בי"ס). הרי אין לאבחונים האלה בסיס מדעי, ויש לתוצאות המבחנים מתאם יפה עם רמה סוציואקונומית. ככה שאפשר לומר שעצם השימוש באבחונים הוא אפליית השכבות החלשות, ושתוכניות ההעשרה צריכות להיות פתוחות לכל מי שרוצה להשתתף ועומד בדרישות של הקורסים הספציפיים שאליהם נרשם.

(זה לא רעיון מקורי שלי. שמעתי את זה לפני שנים ממי שהיתה אז המדענית הראשית של משרד החינוך -- פרלה נשר. פתח לי יפה את הראש.)

מבינה מה את אומרת. עדיין, אני חושבת שאם החלטתי לקחת אחריות מלאה על חינוך ילדי ולילדי יש צרכים מיוחדים שהרשויות נותנות להם מענה מחוץ למוסדות החינוך הרגילים (ז"א - זה מתוקצב בנפרד) - אין סיבה שילדי לא יקבלו.
אני מניחה שזה נכון לצרכים מיוחדים מכל הסוגים.

לא מסכימה ל"הכל או כלום" (בשביל לקבל שיעורי העשרה חייבים להשתעמם 5 ימים בשבוע).

לשם דוגמא, במדינה בה אנחנו גרים עכשיו יש הרבה מהגרים. זאת מדינת מהגרים. אז כל הנושא הזה של אנגלית כשפה שניה מתוקצב פה היטב. את זה אני אומרת לא מתוך ששמעתי מקור רשמי מדווח אלא מסיקה מתוך ההתנהלות.
כך למשל הילדות שלי שהן בחנ"ב (ההורים מקבלים תמיכה כספית), אובחנו על ידי היועצת שלנו כנזקקות לחיזוק באנגלית (נורא עדינים כאן ;-) ) ומרגע שאמרנו שאנחנו בעניין ומצאנו מורה מתאימה - תוך 4 ימים ניתן אור ירוק. כמו שהגדירה את זה ההיא מהמערכת שדיברה איתי: "זה תקציב נפרד". היה צריך רק לחבר את שני הצינורות והכסף זרם.
וזה לא קשור שהן בחנ"ב.
אף אחד לא אמר שהן צריכות ללכת לבית ספר בשביל לקבל שיעורי אנגלית פרטניים.
זאת זכות שיש להן בתור "מתקשות באנגלית" באשר הן.

כן, גם אני מהרהרת איזה זמן בענין הזה.

בלי קשר לתחושה שאם יש שירות שכל תלמידי המערכת מקבלים, כמו סל תרבות, לא צריכה להיות מניעה שגם ילדינו יהינו ממנו.
אני לא יכולה שלא לראות את הענין הזה של בתי"ס למחוננים כסתירה לפחות לחלק מהרעיונות שמאחורי חנ"ב, בפרט חינוך חחופשי,
[sub]כולל קריאתנו להמנע מתיוג ילדים.[/sub]
אם אנחנו בחנ"ב כדי שילד יקבל - בפרט לימודית - בול מה שדרוש לו,
ואם בתי"ס מחוננים נוצרו כדי לפצות ילדים מחוננים ולשלים להם מעט ממה שהם זקוקים לו, משום שהם נמצאים בד"כ בכתה בה הלימודים אינם עונים על צרכיהם,
על מה התלונה?
שלא מאפשרים לילדים שלנו, שמקבלים סביבה מאפשרת כפי צרכיהם, לקבל פיצוי שמיועד לילדים שלא נמצאים בסביבה כזו?

עכשיו אחרי שאני כותבת,
יכול להיות שיש די משפחות שהרעיונות שלהם לגבי מהו חנ"ב ולמה חנ"ב שונים משלי.

סלעית, יש לך לינקים לכל הנ"ל?
אני מתכוונת, למה דווקא מבקר המדינה צריך לפסוק בעניינה של המשפחה? כלומר, אני יודעת שמבקר המדינה הוא שופט, אבל האם אין הליך משפטי מסודר במקרים כאלה?

ועכשיו לפינת שאלת התם:
אני מסכימה עם כל הנימוקים שסלעית כתבה. עמדת משרד החינוך אכן מקוממת. חינוך לא ציבורי הוא חינוך לא ציבורי, וברגע שהמשרד הסכים להכיר בו ובקיומו, הוא לא יכול ליטול ביד אחת מה שהיד השנייה נתנה, מה גם שזו הענשה ברורה של תלמידי חינוך ביתי (שהוריהם מחנכים אותם בבית
[b]באישור המשרד[/b]). אני גם משערת שככלל, זליגתם של מחוננים מחוץ למערכת לא עושה טוב למבחנים המשווים הבינ"ל, ולכן היא עושה כל שביכולתה למנוע זליגה כזו. אולי.
אבל, בהכירי את הפילוסופיה של החינוך הביתי באתר, וגם כמה משפחות אמיתיות (;-)), המשפט [u]משרד החינוך פועל במלוא כוחו כדי למנוע מילדים ללמוד_ נראה לי קצת מוגזם. איך בדיוק משרד החינוך יכול _למנוע דווקא ממחונן בחינוך ביתי להרחיב אופקים?[/u] איני יודעת מה מכילות תכניות הלימודים למחוננים היום. אני בטוחה שרבות מהן חביבות, אטרקטיביות ובנויות לתלפיות. אבל האם הן הלמידה האולטימטיבית? האם הורה קשוב ונבון לא יכול לספק משהו שווה ערך מבחינה אינטלקטואלית (הניחוש שלי הוא שלדבר הזה שמודדים במבחני המחוננים יש בסיס גנטי חזק. במלים אחרות, גם ההורה הוא לא ממש גולם אינטלקטואלי גמור, וללא ספק יש ביניכם כאלה כריזמטיים, בעלי כישרון להדרכה ולהוראה ובעלי תחומי עיסוק ועניין מגוונים)? ואולי תתאגדו כמה משפחות למחוננים ותייסדו חוגי מחוננים באווירה ביתית? למה הם יהיו פחות טובים ממה שיש למשרד החינוך להציע?
זה לא נאמר בקנטור. ברור לי שמדובר בעניין עקרוני, ועם כל החלק העקרוני אני יותר ממסכימה. אני גם מאמינה שמדובר ב"חבלי לידה" של קליטת החינוך הביתי בארץ, וכי בסופו של דבר, בעוד כמה שנים השתלבותם של ילדי חינוך ביתי בתכניות האלה תהיה מובנת מאליה. אבל בינתיים -- למה להיות תלויים כל כך במשרד החינוך? בכל עניין אחר קהילת החינוך הביתי, וקהילת באופן בכללה, דוגלת ב"עשה זאת בעצמך" כעקרון מנחה (כמובן, עם סייגים והגמשות, אבל זו בהחלט הרוח). למה דווקא לגבי מחוננים יש חרדה כזאת? כן, אתם מסוגלים לספק את צרכי ילדיכם המחוננים. כן, גם בלי פיפס של עזרה ממשרד החינוך (ואם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים, אולי הם באמת צריכים להיות בביה"ס). כאמור, בעוד כמה שנים, כש"המערכת" תראה שהיא לא מפחידה אתכם, ייתכן שהיא תשמיע זמירות אחרות.

וסליחה מראש אם אני מרגיזה או פוגעת במישהו. זו אינה כוונתי.

באוגוסט 2010 מבקר המדינה פסק לטובת משפחה מחינוך ביתי שבנה השתף בתכנית מחוננים והוצא ממנה.

המשרד הסכים בלית בררה לאפשר לו לחזור ללימודים לשנה הזו, אבל הודיע להם שזו השנה האחרונה שזה מתאפשר, ושאם יגישו בקשה לכך בשנה הבאה - לא יקבלו אישור לחינוך ביתי (!).

לאחר מכן משרד החינוך ערער על החלטת המבקר והגיש טיעונים נוספים שנגעו לטובת "כלל התלמידים" ול"ניהול מערכתי" וזה גרם למבקר לשנות את דעתו.

משפחה נוספת שפנתה למשרד החינוך קיבלה תשובה שלילית מהאחראית לחינוך ביתי.התשובה כללה איום מרומז לכך שאם ייראה למשרד שההורים לא מסוגלים לספק את צרכי ילדיהם המחוננים (כי הם רוצים להשתתף בתכנית של משרד החינוך ומסבירים שזה חשוב לילד) הם לא יוכלו לקבל אישור לחינוך ביתי.

אני עדיין מחזיקה בדעתי שמשרד החינוך לא יכול מבחינה מוסרית להפלות בין תלמידים בחינוך המוכר שאינו רשמי (דמוקרטי, פרטי, וגם אל המעיין) לבין תלמידים בחינוך ביתי.

ההבדל היחיד בינינו לביניהם הוא שכרגע משרד החינוך לא מממן את החינוך הביתי להבדיל מכל העמותות.
אין שום סיבה עניינית למנוע דווקא ממחונן בחינוך ביתי להרחיב אופקים.
ממילא חצי מהילדים שמאותרים כמחוננים לא רוצים להשתתף בתכנית מסיבות שונות.

זה פשוט מגוחך: [b]משרד החינוך פועל במלוא כוחו כדי למנוע מילדים ללמוד[/b]. וכל מילה נוספת מיותרת.

נעמי, דיברתי עם מרכז המחוננים שנימצא ליד צמח.
אין שינוי בהחלטה - נאמר לי באופן מפורש, אך טיבעי, שילד בחינוך ביתי אינו זכאי להיות חלק מתוכנית המחוננים - גם אם הוא עשה את המבחנים...

האם יש שינוי בהחלטה שלעיל?

מבטיחה לעדכן. בינתיים נראה כי הם כן מתכוונים לעזור.
האם אפשר לתת לחנה את שמך ואולי את סיפור המקרה?

שלום דלית.
בזמנו דיברנו עם מירה מהמועצה לשלום הילד, בתחילה היא בדקה ואמרה שיש קייס. אח"כ היא אמרה שהם עשו ישיבה והחליטו שאין קייס, מהסיבות שפירטתי פה בדף למעלה.
בכל התכתובת שלי עם מי שאישר לנו את החינוך הביתי ועם אגף המחוננים עצמו חזרו ואמרו "ילד בחינוך ביתי לא יכול להשתתף בתכנית למחוננים" והפנו אותי לחוזר המנכ"ל מאפריל 2009. בסופו של דבר אני הרמתי ידיים והעדפתי להשקיע את הזמן והאנרגיה בילדים שלי.
אנא בררי עם חנה שידוע לה כל מה שהיה עם מירה, אין לי כוח לעשות עבודה כפולה סתם. אני אעקוב פה לגבי עדכונים. תודה.

האם אתם מכירים משפחות המעוניינות לבחון את ילדהם ? או משפחות שפנו וקיבלו תשובה שלילית?
אנחנו משפחה בחינוך ביתי. ילדתנו "ניצלה" מההחלטות החדשות ולימודיה במרכז המחוננים ממשיכים. יש לציין- לשביעות רצונינו הגדולה.
אנו פתחנו "בקרב" על זכותו של בננו להבחן. פנינו למועצה לשלום הילד. הם טוענים שיש כאן מה לעשות. המלחמה על הצדק ושיוויון ההזדמנויות תיהיה משמעותית יותר אם נמצא עוד משפחות כמונו שפנו וקיבלו תשובה שלילית. אשמח אם תיצרו איתנו קשר, או תפנו ישירות לחנה מהמועצה לשלום הילד. הם כבר התחילו לטפל בנושא.
אודה לכם אם תעבירו הלאה בקשה זו למשפחות שבעניין.
אור ודלית
0776512263

[u]כל ה"מוכר שאינו רשמי" למיניהם, כן מותר לגשת למבחני האיתור ולהשתתף בתכנית?[/u]
כן.

_לטענתם, תכנית המחוננים באה לתת מענה לילדים שאין להם מענה בחינוך הרגיל.
לילד בחינוך ביתי יש מענה אישי והוא לא אחד מ 30 בכיתה ולכן לא יכול להיות שהוא יתפוס מקום של ילד בחינוך הרגיל._
אז נמצאו מברכים, לא?
אם זה מה שהם אומרים, יש להם דעה מאד טובה על חינוך ביתי.

זאת השאלה שגם אני רציתי לשאול. לילדים בבתי ספר פרטיים, כל ה"מוכר שאינו רשמי" למיניהם, כן מותר לגשת למבחני האיתור ולהשתתף בתכנית?
כי אם כן, אז יש כאן אפליה לא עניינית כלפי ילדי החינוך הביתי. דינם אמור להיות כדינו של כל ילד הלומד מחוץ למערכת החינוך הציבורית.
אם לא, אז זה אולי מעצבן, אבל יש בזה היגיון (בהנחה שבאמת מדובר ב"משאב מוגבל" ושילד בחינוך פרטי באמת מונע מקום מילד בחינוך ציבורי שהיה מתקבל לתכנית לפי הקריטריונים שנקבעו מראש).
במדינה שאני גרה בה עכשיו (קליפורניה) כל מי שלא לומד בחינוך הציבורי, בין אם במסגרת פרטית או בבית, נכנס באותו סל. אין דרך מנהלתית להבחין ביניהם. הם מדווחים באותם טפסים בדיוק. הודעה על חינוך ביתי היא הודעה שהילד לומד בבי"ס X (כן כן, צריך לתת לו שם :-D), כתובת ביה"ס היא כתובת ביתך, ומספר התלמידים יכול להיות מספר ילדייך שבגיל חינוך חובה, אבל יכול להיות שאת גם יכולה לפתוח בי"ס נפרד לכל אחד מהם, לא ביררתי עדיין ;-). וזהו. ברוב המכריע של המקרים לא יטרחו אפילו לבדוק (אני בכל אופן עוד לא שמעתי על מישהו שבדקו, בעיר מגורי).

אבל, אי אפשר לשלוח ילדים כאלה על בסיס חלקי לבי"ס ציבורי סטנדרטי. מי שמעוניין באפשרות כזאת שולח לצ'רטר סקול -- שאלה בתי ספר שהוקמו כהתארגנויות של הורים, חלקם מחנכים בבית, ועברו תהליך לקבלת הכרה מהמדינה (שזה אומר שהם ציבוריים ובחינם מצד אחד, אבל יש כמה קריטריונים שחלים עליהם מצד שני). הם מציעים שיעורים ומשאבים, אבל תכנית הלימודים והמערכת הספציפית נבנית לכל ילד ע"י ההורים ויועץ מיוחד מטעם ביה"ס, כך שאין חבילה שצריך לקחת בשלמותה כמו בבי"ס רגיל. קצת מזכיר את קווי המתאר של רוני אבירם ב"לנווט בסערה".

אם יש תכנית אטרקטיבית בבי"ס רגיל -- לא נראה לי שילדי חינוך פרטי/ביתי יורשו ליטול בה חלק, וזה גם לא כל כך יעלה בדעת המשפחות, כי המערכות האלה מתנהלות בקווים מקבילים. משפחות שרוצות מאד יכולות לנסות להקים אחת כזו בעצמן, אני מניחה. אם זה חלק מצ'רטר זה יותר קל, אבל גם אז צריך להיות רשום לצ'רטר. אם זה משהו ששייך לחינוך לא פורמלי -- הוא פתוח לכולם.

עכשיו, מהו מעמדן של התכניות למחוננים בארץ? בארץ למרבה הצער אין צ'רטרים (אבל יש לי ניחוש שמתישהו גם זה יגיע, ככל שיגדל מספר המשפחות המחנכות בבית. מהבחינה הזאת, לחיות בארה"ב זה קצת כמו לחיות בעתיד הקרוב), ואי אפשר להתייחס לתכנית כאל צ'רטר. והיא גם לא שייכת לתחום הלא-פורמלי ומעמדה אינו כזה של חוג במתנ"ס.
בקיצור, אולי תקימו צ'רטר-מחוננים? :-)
[sub]ואז בטח תגלו שאפשר לשנות דרסטית את מבחן האיתור, שלא לומר לוותר עליו כליל[/sub]

[u]כאילו מה פה לא ברור?[/u]
תראי, אם למשרד החינוך באמת חשוב החינוך של כל הילדים במדינה, הרי שאין להפלות לרעה בין ילדים כתלות במסגרת שבה הם לומדים.
אחרת, למה שילד שלומד בבי"ס מיוחד נגיד דמוקרטי אנתרופוסופי או אחר שבו יחסית מעט תלמידים, יחס אישי והתכוונות לילד יקבל אותה מסגרת העשרה כמו ילד שלומד בחינוך רגיל עם מעט מורים הרבה תלמידים וחוסר יכולת להכוונות אישית מולו?
ולכן לא צריך לפלות ולפגוע לרעה בילדים שלומדים בחינוך ביתי.

תפקידה של המערכת לתת שירות לילדים, לא להלחם בהם.
את אולי בחרת לחנך בבית, ומישהו אחר בוחר לחנך בבית 5 ימים ויום אחד לשלוח למסגרת למחוננים.

תקראי [po]בחינוך ביתי ובי[/po]"[po]ס בקנדה[/po] איך מתנהלים דברים כשהמערכת בתפקיד נותנת שירות.
מגיעה משפחת מהגרים, עם ילדים שלא דוברים את השפה (פה היו עושים להם באלגנים ובטח שלא מאשרים חינוך ביתי).
הם מחליטים אם הם רוצים חינוך ביתי מלא, או לשלוח חלקית לבי"ס ולכמה זמן.
וזה כי יש נוהל מסודר, לא כי דוד שלהם היה עם אבא של מנהלת בי"ס בפלמ"ח.

[u]מה שנקרא "חוצפה"[/u]
למה חוצפה?
בחרנו בבית-
המסגרות מיועדות אכן לילדי בית הספר
כאילו מה?
להחזיק את המקל משתי הקצוות? אנחנו פשוט רוצים הכל ולפי ראות עינינו ואנחנו מחשיבים עצמינו פתוחים
כאילו מה פה לא ברור?

נכון.
הדבר ידוע, ולא עזרו פניות למשרד החינוך ולמועצה לשלום הילד.
לטענתם, תכנית המחוננים באה לתת מענה לילדים שאין להם מענה בחינוך הרגיל.
לילד בחינוך ביתי יש מענה אישי והוא לא אחד מ 30 בכיתה ולכן לא יכול להיות שהוא יתפוס מקום של ילד בחינוך הרגיל.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Gifted/amudim/beti.htm
האומנם ישנה אפליה שימו לב לקישור ילדים בחינוך ביתי לא זכאים לגשת לבחינות.
מחוננים במסגרת חינוך ביתי

תלמידים שניתן להם פטור מחובת ביקור במוסד חינוך, בהתאם להוראות חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 אינם רשאים להיבחן בבחינות האיתור ולקבל שירותי חינוך במסגרת מרכזי המחוננים והמצטיינים.

מה שנקרא "חוצפה"

[u]למה אתה חושב על אליטיסטיות? אתה יכול להסביר למה אתה בדיוק מתכוון במושג?[/u]

לא בחרתי במילה המתאימה. אליטיסטיות במובן שאין זה יכול להיות נחלת הכלל.


[u]שלא מצאו קשר לרמת ההשכלה של ההורים. לא הידע של ההורים היה חשוב, אלא היחס שלהם לילדים.[/u]
[u]מה שהיה חשוב היה היחס לילדים וכן הגישה בבית, לא רמת ההשכלה ובטח לא הרמה הכלכלית של ההורים.[/u]

אלו נתונים מועילים, שעונים על השאלה.

את הדף עם השאלות אפתח כבר אחרי הפארק.

[u]ומחקרים שבדקו את העניין בניסיון לענות על השאלה "למה" התמקדו בדברים כמו:[/u]
שכחתי להגיד את הדבר העיקרי:
שלא מצאו קשר לרמת ההשכלה של ההורים. לא [b]הידע[/b] של ההורים היה חשוב, אלא [b]היחס[/b] שלהם לילדים.

וזה דומה מאוד למחקרים סוציולוגיים על העלייה לארץ, שבה בדקו איזה ילדים הצליחו לצאת מהמעברות, מעוני קשה, ואיזה לא.
מה שהיה חשוב היה [b]היחס[/b] לילדים וכן [b]הגישה[/b] בבית, לא רמת ההשכלה ובטח לא הרמה הכלכלית של ההורים.

[u]האם חינוך ביתי הוא אכן אליטיסטי?[/u]
לא. יש הבדל בין סתם משפחות משכילות, או לאו דווקא "משכילות" (קשה להגדיר) אבל מהזן שחשיבה, מודעות והשכלה חשובים לו - לבין "אליטיזם".
למה אתה חושב על אליטיסטיות? אתה יכול להסביר למה אתה בדיוק מתכוון במושג?

מה שכן, המחקרים על החינוך הביתי, שמראים באופן עקבי שהילדים "נבונים יותר" (כן, בעשירונים העליונים גם של הכישורים השכליים, גם של הידע וגם של הכישורים החברתיים, כאשר הם נמדדים במבחנים השווים להם ולבני גילם), כמעט כולם מארצות הברית. ושם ללא ספק לא מדובר בשום שיכבה אליטיסטית - לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת השכלה וכו' וכו'.
ומחקרים שבדקו את העניין בניסיון לענות על השאלה "למה" התמקדו בדברים כמו:
[list]
[*] לא הרסו להם את הסקרנות ואת הרצון ללמוד כל דבר.
[*] לא שברו את ההערכה העצמית שלהם בשיטת המבחנים והציונים.
[*] כן טיפחו את ההערכה העצמית שלהם בכך שהם זכו להיות מוקפים במשפחתם האוהבת, וזכו ליחס אישי ולעניין אישי בהם ובלימודים שלהם (נוכחות הורית, נוכחות הורית, נוכחות הורית, וכן טיפוח ועניין בהם, בבית הם לא "מספר" ולא "סתם תלמיד אחד משלושים")
[*] יתרונות הנובעים מהחברה הרב-גילאית שהם נחשפים אליה, ומהעדר יחסי נשלטות מול מבוגרים זרים
[/list]
ועוד.

מכאן, שהתצפית שלנו "נבונים יותר" לא חלה רק על ילדים ישראלים למשפחות משכילות, אלא על ילדי חינוך ביתי בכלל, מכל הסוגים. כלומר, נראה שכן אפשר להגיד כבר בזהירות, על סמך מחקרים רבים, שלא משפחת המוצא קובעת, אלא אורח החיים קובע.

לא רחוק היום שיוכלו לעשות מחקרים כאלה בארץ, כי החינוך הביתי הולך ומתפשט.
גם אני רואה באתר תופעות שמעידות על התרחבות של ההתעניינות בחינוך ביתי לשכבות אוכלוסייה רחבות יותר.

[u], וכך [po]באופן טבעי[/po] ילדיהן טיפוסים "חושבים" ומכאן "נבונים", והיו יוצאים כך גם בבית הספר...[/u]
אני מהמרת שכן. תראו מי הם הילדים ה"חושבים" וה"נבונים" בבית הספר, כלומר תסתכלו על הבית שממנו הם מגיעים,
ותבינו. בואו נגיד שמדובר בשכבות אוכלוסייה דומות (לאלה של ילדי חינוך ביתי), בלי להיכנס לתיאורים דמוגרפיים מפורטים.

[u]האם זה מקרי שהילדים בחינוך ביתי שאנחנו מכירים יצאו (דגש על זמן עבר) נבונים יותר".[/u]
איך אפשר לדעת?
נבונים יותר ממה?

[u]וכך [po]באופן טבעי[/po] ילדיהן טיפוסים "חושבים" ומכאן "נבונים", והיו יוצאים כך גם בבית הספר...[/u] גם במשפט הזה יש כלכך הרבה גורמים ומשתנים שאני לא חושבת שאפשר לענות באמת..

אני מסכימה עם כל מה שאמר [po]קלא אילן[/po] (רציתי לצטט אבל חבל להעתיק לכאן את כל מה שכתבת... :-) )

[u]שבקבוצה החברתית שבוחרת כיום בישראל בחינוך ביתי, תמצא ממילא את המשפחות המודעות יותר, ולפיכך ה"חושבות" יותר, וכך [po]באופן טבעי[/po] ילדיהן טיפוסים "חושבים" ומכאן "נבונים", והיו יוצאים כך גם בבית הספר...[/u]

אפשר שזה נכון, וזה בעצם מה שחושבים השואלים את השאלה ששאל גבי גזית.
האם חינוך ביתי הוא אכן אליטיסטי?

[u]רציתי לפתוח דף של שאלות כאלה, אבל נמנעתי מכך כי אני מניח שכבר יש דף כזה, שאינני מוצא.[/u]
תפתח, תפתח, לדעתי אין דף כזה.


[u]הדבר יפה גם לגבי הצד השני: לא כדאי להימנע משליחת הילדים לבית ספר רק מפני שזה יהפכם לעצלנים ובורים.[/u]
האמת, הלכתי לבית הספר ולא יצאתי עצלנית או בורה. או אולי כן? הממממ.


[u]מה שאני רוצה להגיד, בכל זה, זה שאפשר לעשות מה שרוצים לעשות, ולא להתייחס ברצינות רבה מדי להשפעות המשוערות של בחירות כאלה ואחרות.[/u]
טוב, אבל הדיון כאן איננו בשאלה "האם כדאי לפצוח בחינוך ביתי מפני שילדים בחינוך ביתי יוצאים נבונים יותר" (-;
אלא בשאלה: "האם זה מקרי שהילדים בחינוך ביתי שאנחנו מכירים יצאו (דגש על זמן עבר) נבונים יותר".
האמת, שהסיבה יכולה להיות לגמרי מתחום אחר:
שבקבוצה החברתית שבוחרת כיום בישראל בחינוך ביתי, תמצא ממילא את המשפחות המודעות יותר, ולפיכך ה"חושבות" יותר, וכך [po]באופן טבעי[/po] ילדיהן טיפוסים "חושבים" ומכאן "נבונים", והיו יוצאים כך גם בבית הספר...

_פרוט?
אפשר לשמוע את הראיון הזה איפה שהוא?_

איני יודע.
התכוונתי לומר שיש שאלות שחוזרות ונשנות בראיונות, כאילו היו " שאלות חובה".
רציתי לפתוח דף של שאלות כאלה, אבל נמנעתי מכך כי אני מניח שכבר יש דף כזה, שאינני מוצא.

_לדעתי, בעיקרון כל הילדים נבונים.
חינוך בבית פשוט לא הורס את זה._

באופן אישי אני מאמין שיש בכך מידה של צדק, אולם מסתייג מדבר מה שעלול להשתמע מקביעה כזאת.
מחקרים שמוצאים שילדים שמתחנכים בבית עולים במדדים שונים על עמיתיהם שבבתי הספר, עשויים לעזור לספקן להאמין שהחינוך בבית אפשרי.
אבל אני חושב שלא כדאי לבחור בחינוך ביתי בתור "תנור" שמפיק ילדים טובים יותר.
הדבר יפה גם לגבי הצד השני: לא כדאי להימנע משליחת הילדים לבית ספר רק מפני שזה יהפכם לעצלנים ובורים.

אי אפשר לבחור בדרך בידיעה שהיא תוביל למקום מסוים, ואיני חושב שישנן דרכים המובילות אל מבוי סתום. ואם הגענו למבוי סתום - ומהו זה? - אין לדעת באיזו פניה טעינו.
מה שאני רוצה להגיד, בכל זה, זה שאפשר לעשות מה שרוצים לעשות, ולא להתייחס ברצינות רבה מדי להשפעות המשוערות של בחירות כאלה ואחרות.

בקשר לחינוך מיוחד: ילדים מחוננים נכללים בהגדרת חינוך מיוחד. רק מקבלים הרבה פחות תקציבים מילדי החינוך המיוחד ה"רגילים", כי הרי הם יסתדרו איך שלא יהיה. עצוב.

[u]ישנן שאלות חובה שהמראיין חייב לשאול את המרואיין.[/u]
פרוט?
אפשר לשמוע את הראיון הזה איפה שהוא?

[u]איני חושב שחינוך בבית מפיק ילדים נבונים במיוחד[/u]
למה לא?
או, בניסוח אחר:
לדעתי, בעיקרון כל הילדים נבונים.
חינוך בבית פשוט לא הורס את זה.

ודבר נוסף: ילדים המתחנכים בבית, לפחות בחינוך ביתי חופשי, רגילים לדבר עם מבוגרים, בצורה מכובדת. צריך לזכור, שהם גדלים בחוג המשפחה, ונפגשים עם ילדים בחינוך ביתי שגם הם בחוג המשפחה, כך שכמות הדיבור המכבד שלהם עם מבוגרים שמתייחסים אליהם כאל בני-אדם שווי ערך - גדולה במיוחד.

נראה לי לגמרי טבעי שזה יתבטא בשיחה גם עם מבוגר זר, כגון עיתונאי ברדיו.

כך שאני לוקחת את מה שכתבת,
[u]אותו ילד עצלן ובור, אם ילך לבית הספר, יהפוך לעצלן ובור - עם תעודות.[/u]
ומותחת אותו כך:
ילד נבון במיוחד, אם ילך לבית הספר, עלול להפוך לעצלן ובור.
בית הספר מתמחה בהפיכת ילדים שהיו במקור נבונים, לעצלנים ובורים. או סתם לכאלה שהתבונה שלהם נרתמת לשירות "איך להוציא ציונים טובים במבחן" או "איך לרצות מקסימום מורים במינימום מאמץ" או "איך להסתיר את העובדה שלא למדתי מספיק למבחן" או "איך מורחים שיעורים שלא בא לי להכין".

ובנימה קצת אחרת, ואוף-טופיק, רק כדי להבהיר משהו:
איני חושב שחינוך בבית מפיק ילדים נבונים במיוחד. יש אנשים נבונים, יש אנשים נבונים פחות, וחשוב מכול -אין מידה אחת לתבונה או להצלחה.
העניין הוא שבשעת ראיון, הנטיה היא להשתדל להופיע באור ורדרד ומחמיא.
איני יודע אם אפשר להימנע מכך, מכול מקום כדאי לזכור את זה.

לפני מספר שנים ניגנתי ויולה ברביעיית מיתרים בקורס למוזיקה קאמרית.
ניגנו את רביעיית "הצייד" של מוצרט, וקטע אחד בה, לויולה ולכינור השני, הזכיר לי נחל מפכה.
תוך כדי עבודה, בדברנו על האופי המתאים של הקטע, אמרתי שזה כמו נחל מפכה.
הצ'לן צחק ושאל אותי מאין אני מכיר את המילה הזאת, מפכה, והאם אני מחונן. איש מחברי הרביעייה לא ידע שאינני הולך לבית הספר, מפני שלא התחשק לי לשוחח על הנושא, ואני נבוכתי והנדתי בראשי לשלילה, עם הויולה מתחת לסנטר.
בהמשך סיפרה הכנרת הראשונה שהצ'לן מחונן הוא, אבל עם בעיות קשב וריכוז. או משהו כזה.
וגם היא עצמה מחוננת. וגם הכנרת השניה.
ואני... איני יודע!

*

אתמול שמעתי את [po]רני כשר[/po] ו-[po]רז כשר[/po] מדברים ברדיו עם גבי גזית.
נדמה שבכול ראיון בנושא חינוך ביתי, ויהא זה ראיון תקשורתי או פרטי, ישנן שאלות חובה שהמראיין חייב לשאול את המרואיין.
גבי לא פסח עליהן, והביע הסתייגות באמרו לרז משהו בסגנון הזה: הכל טוב ויפה, כי את ילדה סקרנית ונבונה, אבל מה יהיה אם הילד שהוריו החליטו לחנכו בבית עצלן ובור הוא?
משום מה כל הילדים המתחנכים בבית נחשבים נבונים בצורה יוצאת דופן כשהם מתראיינים.
אולי צריך לקרוא לזה [po]חינון ביתי חופשי[/po].

ובתשובה לשאלתו של גבי:
אותו ילד עצלן ובור, אם ילך לבית הספר, יהפוך לעצלן ובור - עם תעודות.

<מתחנן בבית>

אורנה, דברייך כה יפים @}
< ונכונים לדעתי >

[u]אם נתבונן בילדינו בעינים של חסד, נראה כי כל אחד ואחד מהם חונן במתת אל שמאפיינת אותו[/u]
ראוי לגריין !
מדהים איך אנו ממהרים לשפוט, לקטלג, להלביש תבניות... וכמובן ציפיות.
כמה עמוק זה טבוע בנו.
תודה על התזכורת.

מחונן -
[list=1]
[*] מוכשר מאד
[*] מרוחם, שנעשה לו חסד, שניתנה לו חנינה
[*] בעל מנת-משכל גבוהה בהרבה מן הממוצע
[/list]

אלה ההגדרות שניתנו למילה במילון אבן-שושן.
ואפשר לראות כיצד ההגדרות המקובלות היום למילה הזאת - (הגדרות 1 ו-3) התרחקו מההגדרה "העתיקה" למילה (הגדרה מס'2)

שהרי בעבר הרחוק מחונן היה מי שנעשה לו חסד, מי שניתנה לו חנינה. ולחסד פנים רבות! הוא לא מתבטא רק במנת משכל גבוהה.
אם נתבונן בילדינו בעינים של חסד, נראה כי כל אחד ואחד מהם חונן במתת אל שמאפיינת אותו: מי במנת משכל גבוהה, מי ביכולת גופנית מופלאה, מי ברגישות לאנשים הקרובים אליו, מי באהבה לכל הברואים, מי בשמחה פורצת שמשפיעה על כל סביבתו.... ועוד רבים רבים הפנים של הכשרונות המגוונים של ילדינו.

החינוך הביתי הוא בדיוק הסביבה המתאימה לראות בכל ילד את היחודי לו, ולא לבחון אותו באופן קבוע דרך פן אחד מסויים של הכשרונות האנושיים.

אני מאמינה כי האדרת היכולות האינטלקטואליות של הילדים עושה עוול לא רק לילדים שכשרונם אינו מתבטא בפן הזה, אלא גם לאותם ילדים מוכשרים עצמם, שחלק אחד באישיותם זוכה להדגשה יתרה, ובכך נזנחים חלקים אחרים חשובים לא פחות לאושרם ורווחת חייהם, בהווה ובעתיד.

איזה יופי שהדף עלה מחדש, הזדמנות לעדכן
אצלנו בינתיים הדברים הולכים טוב, המעבר לכיתה קטנה היה מעולה
מצאנו גם מורה כלבבנו ויחד איתה בנינו תוכנית לימודים שתעזור לה להתגבר על הקשיים ולהצליח
גם מבחינה חברתית יש שיפור עצום
השילוב בתוכנית למחוננים לא הצליח, אנחנו במגעים מול משרד החינוך לראות איך אפשר להתקדם.

אני מכירה גננת בגן שמשלב ילדים "רגילים" עם ילדי "חינוך מיוחד".
מדובר בגן רב-גילאי-מגיל שלוש ועד לגן חובה.

הגננת בגן הזה סיפרה לי פעם שבביקור של מפקחים ממשרד החינוך שאלו אותה מה היא עושה כדי לקדם את הילדים ה"מחוננים" בגן.
אז היא ענתה שהיא עושה איתם [b]בדיוק[/b] מה שהיא עושה עם הילדים של החינוך-המיוחד, כלומר, מתייחסת אליהם לפי הרמה שלהם ולא לפי הגיל שלהם.

התשובה הזאת נהדרת בעיני, אבל לצערי מעטים הילדים שנתקלים במערכת החינוך במורה או בגננת חכמות כאלה.
רובם עוברים אצל מורים שמתייחסים, במקרה הטוב, לרמה הממוצעת של הכיתה.

מהבחינה הזאת חינוך ביתי מתאים ממש [b]לכל ילד[/b], כלומר, ההורים תמיד יכולים להתייחס לילד כמו ש[b]הוא[/b] ולא כמו ש[b]בני גילו אמורים להיות[/b]

מקווה שיצא ברור, כי לי מה שכתבתי מרגיש די מבולבל.

סתם מהנסיון שלי:

עד כיתה ה' למדתי בבית ספר רגיל ומכיתה ו' עד י"ב בכיתת מחוננים.

אני זוכרת עד היום את תחושת הפלא של לעבור ממקום שבו אני צריכה להסתיר את כישורי (למשל את העובדה שכבר פתרתי לבד את כל ספר החשבון) למקום שבו ידע וכישורים אינטלקטואלים אינם בושה.

בנוסף נוצרה בכיתת המחוננים אווירה חברתית מופלאה והמקום היה טוב עבורי. אני ממש לא מקבלת את האמירה הגורפת שלמחוננים יש קשיים רגשיים- מבחינה רגשית היו בכיתה ילדים שונים: אהודים יותר, אהודים פחות וכן הלאה. אבל כולם היו חכמים ומבריקים וזה מאוד תרם לאווירה.

עבור ילד חכם להיות עם ילדים חכמים אחרים זה מקור לתמיכה, לא רק ללימוד משותף. זה כמו למצוא מישהו שמדבר בשפה שלך כשאתה בארץ זרה.

בתי למדה בבית את כל שנות הגן. היא חכמה ומבריקה אבל לא "נלקחה" למבחנים כלשהם. כיתה א' החלטתי שננסה בבי"ס חרדי. היא עברה אותה בהצלחה מרובה.
גם אני חששתי מהסגירות החברתית שלה מאחר שחווינו בדידות מזהירה מתוך המציאות של חינוך ביתי. היא פרחה ויצרה חברויות ומהר מאד התבגרה מבחינה חברתית ורגשית והדביקה פערים. מיותר לציין שלכיתה א' היא הגיעה יותר מוכנה מבנות גילה והשתעממה למדי. אבל, לנו היה חשוב הפן החברתי, והדאגה לכך נמחתה מקופסת הדאגות שלי כאם. היום אני מאוד שוקלת להחזירה הביתה, מה גם שכיתה א' היתה בהתנית ניסיון והנה עברה חלפה לה השנה. עדיין אני מתלבטת.

חשבתי על הדף הזה פתאום והסתקרנתי מה קורה (ולקח לי מלא זמן למצוא אותו, אחרי ההתפצלות של מדור [po]חינוך ביתי[/po])

עברתי על הדף הזה עכשיו, ומשהו מתחיל להתחוור לי. אלוהים, זה קצת מפחיד אותי. כנראה שבאמת [b]מרבית[/b] הילדים המחוננים, מבחינה רגשית חברתית תואמים את גילם הכרונולוגי או פחות מזה, ומצב של ילד מחונן שגם בתחום המנטלי הוא בוגר לגילו הוא נדיר - לכן אנשים חושבים שאין להתחשב ברמתו האינטלקטואלית של הילד אלא רק בגילו. אבל מה לעשות שגם כאן יש חריגים? איך מתמודדים עם מצב שבו (וכך הייתי מגדירה את בתי):
[list]
[*] כרונולוגית - 4 ורבע. בתחום זה כמובן היא תמשיך להתפתח ככולם
[*] שכלית - לפחות 10 או 12, כאן קצב ההתקדמות הוא כזה שיש סיכוי שכבר בגיל 6 או 7 תגיע לרמה של אדם בוגר
[*] מנטלית - בערך 6 או 7, ממשיכה להתפתח מהר אבל יותר לאט מאשר בתחום השכלי
[/list]

כפי שאתם רואים, פערים עצומים. אז מחד אני צריכה להתמודד עם הסביבה שלא מקבלת שיתכן שהיא תהייה בוגרת לגילה מבחינה מנטלית, מצד שני אני צריכה להתמודד עם זה שזו אכן המציאות, אבל עדיין ביחס לרמתה השכלית המאוד גבוהה גם היא מאוד ילדותית. .

[u]התכנית עולה כסף (קרוב ל- 2000 ש"ח בשנה)[/u]

בתקווה שלא נזדקק, כי עד אז נצא מהמצב של חוסר פרנסה. אבל יש פתרון למחוננים שנמצאים בחינוך ביתי, אותרו, ורוצים להשתתף בתוכנית אבל אין למשפחתם יכולת כלכלית?

ידוע לי שלילדי בית ספר האבחון הוא בכתות ב או ג (בהתאם למקום המגורים). אפשר עבור ילדי חינוך ביתי לבקש להקדים את האבחון נאמר לשנה בה הם אמורים להיות ב-א, אם זה מה שנראה להורים נכון?

כמובן ... עוד דיה לצרה בשעתה, בכל מקרה עוד יש לנו זמן, אבל לדעת לא מזיק

אוף, לפחות מהם ציפיתי ליותר פרגון והבנה - המשתתפים (בעיקר משתתפות) בפורום [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=991&msgid=69996852]הורים למחוננים[/url] . באמת חשבתי שמי שיש לו ילד מחונן, ומכאן באופן טבעי חריג, יוכל להבין שאין בעולם שני ילדים זהים, [b]ושלא מה שנכון לילד אחד יהיה בהכרח נכון גם לאחר[/b].

אז יש לנו קשיים והתלבטויות שנובעות ממצב קשה (דברתי והתיעצתי בענין גם כאן בדפים אחרים), ואולי גם השקפת העולם שלי שונה במידה זו או אחרת משל הרוב שם. אבל ככה לתקוף רק בגלל שאני לא רוצה שבתי תמצא במקום שלי, [b]האמא שלה[/b], נראה שאיננו נכון עבורה? בעבר לא קבלו את קצב הלמידה שלה. האם יש קצב שמהיר ממנו בלתי אפשרי, ואם יש ילד שלומד מהר יותר בטוח הדבר שהוריו מפלצות? אח"כ לא קבלו שאני לא מאושרת לשלוח אותה לגן, כי מה לעשות [b]הילדה בוגרת לגילה[/b] ונוח לה יותר בחברת ילדים מעט בוגרים יותר. אז בגלל זה הופכים אותה לכזאת שלא יודעת להסתדר עם בני גילה וצעירים ממנה, ואותנו הופכים לאשמים בכך שבגן היא סבלה מאלימות קשה ומהתעללות מינית מצד כמה ילדים בריונים. אה ... ואם היא סבלה ככה ([b][u]יחד עם עוד 20 ילדים!!!!![/u][/b]) אז לא יתכן שהיא הייתה ילדה פופולרית. אח"כ יש שאומרים שאנחנו הורים איומים שאחרי שנודע לנו מה שקרה בגן הוצאנו את הילדה מהגן, ועכשיו אני לא בסדר שאני שוקלת כיצד לנהוג עם בתי לקראת שנה הבאה כשהיא תהייה בת 5, היות שבעלי מתנגד לחינוך ביתי, ולא אוטומטית רוצה להשיבה למערכת. וכשאני מספרת שחשבתי שמקום מסוים הוא חטיבה צעירה ועכשיו נודע לי שלא (הרבה לפני מועד ההרשמה) אז שוב אני לא בסדר, וזה שאני חושבת בכלל על חינוך ביתי - אני האם הכי רעה בעולם.
מילא לקבל תגובות כאלו במשפחה, ממכרים, בפורומים אחרים ועוד - אבל בפורום של הורים לילדים חריגים (מחוננים) ... ואני ציפיתי שם לפחות לקבלה אם לא לתמיכה

אוף ...

מעדכנת
החלטנו בינתיים לא להתחיל חינוך ביתי :-/
מצד שני העברנו אותה לבי"ס אחר, היום קיבלנו את האישור ומקווים שבכיתה קטנה יותר יהיה יותר טוב.
לגבי הדברים של [po]נוסעת סמויה[/po]
קראתי, אבל זה גדול עלי כרגע להתעמק בנושא

[u]עם הבת הזאת זה היה לקבל את העבר בחזרה בפרצוף, כמו סטירה אחת גדולה, ואז התחילו המחשבות איך למנוע ממנה את שנות הסבל.[/u]

המשפט הזה עורר אצלי הזדהות גדולה. אני מכירה היטב תחושות כאלה וכתבתי על כך בדף [po]להימנע משאיפות עבור ילדינו[/po].

[po]רונית סלע[/po] כתבה על זה פעם משפט שגוריין: [u]מורה חכמה אמרה לי פעם שהילד הראשון משקף לנו את עצמנו, ולכן כל כך קשה וכואב לפעמים להיות אתו- כי אנחנו מזדהים אתו, כי הוא מעלה בנו בעוצמה את הילד/ה שהיינו, והזכרון המוחשי הזה מכאיב מאוד לפעמים, כי בילדות שלנו היה הרבה כאב- העדר חום, אכזבות, נטישות קטנות וגדולות.[/u]

(מזמינה אותך לקרוא גם את הדף [po]חברים בחינוך ביתי[/po]).

חזרתי לדף, ואני רוצה לנסות לתרגם את הזכרונות שהעליתי כאן לתובנות שאולי יוכלו להיות שימושיות למישהו.

כפי שכבר נכתב כאן בצורות שונות, התווית "ילד מחונן" היא בעייתית, בכמה מובנים:
א. היא נוטה לצבוע את כל התמונה שיש לנו על הילד. היכולת והצרכים האינטלקטואלים מקבלים בולטוּת (תשומת לב, חשיבות) מאוד גדולה, על חשבון תכונות וצרכים אחרים. גם הילדים עצמם מושפעים מכך, והמחוננות הופכת לציר מרכזי (מדי) בדימוי העצמי שלהם.
ב. היא נוטה לרדד את מה שאנחנו יודעים על היכולות של אותו ילד. (כמו שהשימוש במילה "עלֶה" גורם לנו לאבד בהדרגה את היכולת לראות כל עלה על מלוא ייחודיותו ולהבחין בין סוגים שונים של עלים).
ג. כתוצאה מא' וב', התווית "מחונן" מטשטשת את ההבדלים בין ילדים מחוננים, בשעה שבפועל, הדמיון ביניהם לא עולה בהכרח על הדמיון בין כל שני ילדים אחרים.

מהחוויות שהועלו כאן בדף, יש אנשים שמאוד נהנו ממסגרות שונות למחוננים, ויש אנשים שלא נהנו מהן. יש כאלה שפרחו שם מבחינה חברתית (גילה למשל), ויש כאלה שסבלו (אני למשל). לכן נראה שמועיל לחשוב על ההתאמה בין ילד ספציפי למסגרת ספציפית. (היום יש לי אלרגיה למוסד שנקרא "כיתת מחוננים", אבל האמת היא שכיתת המחוננים בשכבה שמתחתיי הייתה מאוד מוצלחת מבחינה חברתית, ואם הייתי לומדת בה אולי כל האלרגיה הזו לא הייתה מתפתחת).

גלית, אני מסכימה שהשהות של בתך בכיתה אחת עם ארבעים ילדים שהיא לא מסתדרת אתם וחלקם מציקים לה, לא טובה לה. כדאי לחפש עבורה מסגרת מתאימה יותר (במילה 'מסגרת' אני מתייחסת גם לחינוך ביתי), וייתכן (הלוואי) שבכך יפתרו הקשיים שלה. אבל הדברים שכתבת רומזים שאולי יש כאן בעיה עמוקה יותר, שלא בהכרח תיפתר על ידי הפגשה עם ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה.
לא כל הילדים צריכים להיות חיות חברתיות, וכל ילד זקוק למינון שונה של שהות בחברת ילדים אחרים. עם זאת, אם אין לבתך אפילו חברה אחת שהיא אוהבת ופוגשת לעתים תכופות, אם לא הייתה לה אף פעם חברה כזו, ואם את מתרשמת שהעדפת הספרים על פני הילדים באה ממקום של קושי וחוויות לא נעימות בָּקשרים עם הילדים, הייתי מנסה לחשוב לעומק איך לעזור לה בתחום הזה, בנוסף על השאלה איזו מסגרת מתאימה לה ואיך לתת מענה לכישורים האינטלקטואלים שלה.

ומילה אחרונה - כדאי לך לבדוק עם עצמך האם והיכן ההסתכלות שלך על בתך צבועה בחוויות [b]שלך[/b] כילדה. חשוב לראות מה כאן שלה ומה כאן בעצם שלך.

אשמח להמשיך בדיאלוג @}.

מה, גם אתם הייתם #4? :-D
> בוררת את הטפל מהעיקר <

גם [u]אני מאד מזדהה עם חוויות הילדות שתוארו כאן.[/u]

כבר כמה פעמים נכנסתי לדף הזה וניסיתי לנסח תגובה, אבל מה שיש לי להגיד בנושא מצריך הרבה מדי שעות רשת.
למדתי 9 שנים בכיתה כזו, שכונתה, בלי שום עידון, "כיתת מחוננים".
מבחינה לימודית - ביסודי, כשלמדנו "לרוחב", פרחתי. באתי לבית הספר עם המון שמחה והתלהבות. היו לנו מורות מופלאות ותוכנית לימודים מקסימה, יצירתית, מלאת שמחת חיים. הזכרונות הכי טובים שלי מהשנים האלה קשורים ללימודים.
בתיכון הכל השתנה. למדנו כמו כולם, אבל עם לחץ לעשות כמה שיותר יחידות בבגרות, וכמה שיותר מוקדם. זה היה מיותר, משעמם ומייבש.

מבחינה חברתית החוויה שלי הייתה של שיממון, לאורך כל התקופה הזו. היינו 5 בנות ו-18 בנים בכיתה, ולא הייתה לי כימיה מיוחדת עם אף אחד מהם. נשארתי שם גם בתיכון בגלל תפיסות השבי שלי, שאמרו שאסור "לסגור אופציות", ושבטח לא אמצא את עצמי בכיתה רגילה (מה שהיה שטות גמורה, כי רוב החברים שלי למדו בכיתות רגילות).
מדהים מה שעשה לנו התיוג הזה "מחוננים". הילדים (ולדעתי גם הוריהם, ואולי גם חלק מהמורים), הבינו בצורה מעוותת לגמרי את המושג "אינטליגנציה". אינטליגנציה נתפסה בטעות כתכונה חד-ממדית (כמו הציונים במבחני ה-IQ), כהישג בפני עצמו ולא כפוטנציאל שצריך להשקיע הרבה עבודה כדי לממש אותו. כמו כן, רק כשהתבגרתי הבנתי עד כמה החשיבות שיוחסה אצלנו לסוג האינטליגנציה שנמדדת במבחני ה-IQ הייתה מופרזת. (וגם אני, כמו במבי, עברתי משבר רציני בפעם הראשונה שבה הלימודים לא באו לי בקלות).

בכיתה הספציפית שלי, הבנים הרגישו פטורים מפיתוח מיומנויות חברתיות, ושילמו על זה מחירים כבדים
(אני זוכרת את המורה היעני-מגניב לשל"ח, מספר בדיחה על הכיתה שלי במסיבת פורים של שכבת י"ב:
שני חבר'ה מי"ב 4 מדברים. אחד אומר: "עקב לחץ המבחנים, אני נאלץ לוותר על חצי מחיי המין שלי".
השני שואל: "איזה חצי? האוננות או הפנטזיות?"). האירוניה היא, שלמרות כל המניירות של פרופסורים קטנים, למיטב ידיעתי אף אחד מבני כיתתי לא הגיע להישגים לימודיים / מקצועיים יוצאי דופן (אם כי אני לא מעודכנת - אף פעם לא הגעתי לפגישות מחזור).

טוב, אולי אמשיך בהזדמנות אחרת.

_היתה מאד ביישנית ומסוגרת. לא זכור לי שהציקו לה יותר משלאחרים, אבל לא חושבת שהיו לה איזשהם חברים בבית הספר.
את מדברת עלי?_
היא מדברת עלי...

מה תמשיכו? לכי לישון! ZZZ

אין לי בעצם מה לומר.
רק שאני מאד מזדהה עם חוויות הילדות שתוארו כאן.
ושהדף הזה מדיר שינה מעיני.
בבקשה תמשיכו!

[u]חוויות של מחוננים אחרים[/u]
אני תויגתי כמחוננת בגיל הגן
באמצע כתה א' הוקפצתי כיתה ל-ב'
סבלתי בכל 12 שנותי בביה"ס, בעיקר בשנים הראשונות אבל גם אח"כ הסטיגמה נשארה והדימוי העצמי הנמוך נשאר.
למרות הציונים הגבוהים מאוד, רק כשהגעתי לאוניברסיטה כעתודאית הבנתי שאני לא יודעת איך לומדים והציונים התדרדרו פלאים, לקח לי שנתיים ללמוד איך ללמוד
את הדימוי העצמי הנמוך סחבתי איתי עוד שנים אח"כ עד שנולדו הילדים וגיליתי שיש משהו אחר, שלא קשור ללימודים, שאני טובה בו מאוד.
כשהציעו לי להקפיץ את הבת הבכורה כיתה הודעתי "על גופתי"
עם הבת ששאלתי לגביה כבר לא הציעו, עמדותי ידועות והוצהרו בגלוי.
כשהבכורה אובחנה כמחוננת החזקתי לה אצבעות, ושמחתי לגלות שטוב לה עם המחוננות וכל הדברים הנלווים לכך ושהיא מצליחה מבחינה חברתית.
עם הבת הזאת זה היה לקבל את העבר בחזרה בפרצוף, כמו סטירה אחת גדולה, ואז התחילו המחשבות איך למנוע ממנה את שנות הסבל.
בינתיים יש דיונים לא קלים בבית לגבי נושא החינוך הביתי, ואני שואבת הרבה כוח מהאתר.

_מתי משעמום, שנאתי כל שניה (הייתי היצור הכי קונפורמי בעולם, לקח לי חצי שנה להגיד להורים שלי שאני רוצה לעזוב)
הלואי הייתי לומדת כתיבה יוצרת_

לעולם לא מאוחר.
אני מציעה לך להצטרף לסדנה לכתיבה יוצרת שבאחת כמוהה השתתפתי בעבר. ממליצה בחום גדול.
מוזמנת לכתוב ל [email protected]

[u]מה אכפת לי כמה IQ יש להם? אכפת לי איזה ילדים/ בני אדם הם. וזה תמיד מה שעניין אותי בחברים.[/u]
לא היה אכפת לי איזה IQ יש לילדים אחרים. אבל במבחן התוצאה, אף פעם לא הצלחתי להשתלב במקומות "נורמליים" (גם אם היו לי חברה-שתיים ממוצעות-IQ).

ויש לי עוד כמה מחשבות להוסיף: אני חושבת שבאיזשהו מקום האבחון הזה קצת הזיק לי. כי מצד אחד היה לי אישור (מול עצמי ומול כולם) שאני חכמה. ובאמת לא הייתי צריכה להתאמץ כדי להיות תלמידה טובה. ומצד שני, אף פעם לא היה לי צורך להצטיין, ככה שהתרגלתי נורא שהכל בא לי בקלות. אני לא לומדת, אני מקבלת ציונים טובים (לא מעולים, אבל לא עניין אותי להיות מעולה), יש לי חברים והכל סבבה. אז מה רע? כשסוף סוף עזבתי את מערכת החינוך ורציתי לעשות בגרות בעצמי (כי רציתי ללמוד באוניברסיטה) פתאום דברים לא באו לי בקלות. וזה ממש מוטט את עולמי - העובדה שלא הכל בא לי בקלות בחיים. ולקח לי כמה שנים להתאפס ולחזור לפרודוקטיביות (לא רק בנושא הלימודים, אלא בכלל). ואיכשהו נראה לי שפשוט הייתי מאוד מרוצה מהתיוג הזה, וזה חזר בעוד כלמיני מבחנים כאלה לאורך השנים, אבל זה בעצם לא התאים לי לאישיות.

[u]ממה שאנשים כותבים פה עולה תמונה של מסגרת די משעממת[/u]

כמובן שזה לא סטטיסטי, סתם התקבצות של כמה אנשים שלמדו במסגרת כזו, כמו שאת מתארת ([po]אמא של יונת[/po]). לא יודעת, לי שעמם אותו הדבר בכיתה רגילה ובחוג של המחוננים. דווקא כשלמדנו עם כיתה מעלינו (חשבון ועוד משהו, לא זוכרת) היתה לזה ארומה מאתגרת יותר ואני זוכרת את זה בתור חוויה מיוחדת. אני אף פעם לא הרגשתי שהילדים בכיתה משעממים אותי, חלק כן וחלק לא. כמו בכל מקום. וכבר כתבתי קודם שהחברה הכי טובה היתה גם התלמידה הכי גרועה. מהחוגים למחוננים אני לא זוכרת שום אינטראקציה עם ילדים "כמוני". מה אכפת לי כמה IQ יש להם? אכפת לי איזה ילדים/ בני אדם הם. וזה תמיד מה שעניין אותי בחברים. יכול להיות המסגרת הספיציפית הזאת, אולי בשנים האלה, היתה לא ממש מוצלחת. או שזו חוויה אישית של כמה מאיתנו. אותי תמיד עניין באמת מי האנשים שהיו שם. תמיד תהיתי אם אני יוצאת דופן בזה שלא עניין אותי "לממש את הפוטנציאל" ואם נאי "בסדר" שאני מרוצה מעצמי למרות זאת :-P... אני מאוד אשמח לשמוע חוויות של מחוננים אחרים (חייבת לציין שאני לא מתה על ההגדרה הזאת, אבל שיהיה...).

אני הייתי בכזה ש-[po]אמא של יונת[/po] מתארת, ואני חותמת על התיאור שלה.
היה מעולה. נהנתי מאוד. ככה מצאתי חברים, שם הייתי "בחבורה".
חלקנו המשכנו בכתה ט/י לכתה בתוך בית הספר ("מגמה מדעית", כדי לא לומר "כתת מחוננים" :-P).

אני תוהה אם כדאי להזמין הנה כמה מחברי בוגרי המסגרות הנ"ל. [po]אמא נמרה[/po], אולי לאיש שלך יש מה לומר פה?

[u]ממה שאנשים כותבים פה עולה תמונה של מסגרת די משעממת.[/u]
אם את מתכוונת למסגרות המיוחדות למחוננים שלומדים בכתה רגילה ומגיעים למסגרת המיוחדת לצורך העשרה (לא לאלה שלומדים את כל הלימודים בכיתות מיוחדות למחוננים) -- המידע שבידי שונה, והוא מתייחס לכמה ילדים.
חלק מילדים אלה אכן היו מבודדים חברתית בכתתם, וחלקם היו מעורבים בחברה הרגילה, אבל [b]כולם[/b] סבלו משעמום ובזבוז זמן בכיתה הרגילה.
המסגרת המיוחדת למחוננים העניקה להם אפשרות ללמוד ברמה שהתאימה להם יותר, עם תלמידים אחרים שרמתם דומה, במקום שבו לא לעגו להם על היותם מחוננים (מכירה את כינוי הגנאי "פרופסור"?), ועם מורים שאהבו ללמד אותם והתייחסו אליהם כאל אנשים חושבים.
אני בטוחה שלא כולם התעניינו בכל המקצועות שלמדו שם, אבל בשורה התחתונה -- לגבי רובם אותו יום בשבוע היה מה שנתן להם דלק לשאר הימים, בהם למדו בכתה רגילה.
אני מכירה גם מחוננים שלא הגיעו למסגרות אלו (שעדיין לא הוקמו), ולהם לא היה שום פתרון למצוקתם.

עד כאן על היתרונות.
והחסרונות?
הצורך לתייג ילדים כדי שיזכו ללימודים מהסוג שכל ילד זכאי לו.
הפרדה טכנית בין מי ש"אובחן והוגדר" כמחונן לבין מי שלא הוגדר ככזה, הפרדה היוצרת מצד אחד קנאה ודחייה, ומהצד השני אולי התנשאות.

לכל האמהות הגאות שלום! אחת מהנחות היסוד של החינוך החופשי, בבי"ס דמוקרטי למשל, היא שכל אחד הוא מחונן בתחום מסויים. כשנותנים לילדים את החופש ללמוד לפי נטיות ליבם, אפשר לגלות מהו התחום.
[u]גם אני אמא גאה[/u] (-;