מי צריך כל כך הרבה כסף

שליחת תגובה

אי אפשר להשפיע, מבלי הנכונות להיות מושפע
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: מי צריך כל כך הרבה כסף

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אורי_יורמן* » 19 אפריל 2011, 16:19

ולכן רציתי לערוך ביום העיון דיון על דרכים יצירתיות ליציאה מהמרוץ, שלא על ידי לנצח בו.
(כלומר שלא ע"י להפוך למיליונרים)

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 19 אפריל 2011, 15:46

ואנחנו חושבים על זה כל הזמן, באמת.
לא מזמן הציעו לי עבודה ממש נחמדה בבאר שבע.
עיר שאני אוהבת, שגרתי בה בעבר, זולה בהרבה ממדינת תל אביב.

אבל, לבעל אין עבודה שם, בכלל, בתחום שלו זה רק במרכז - מה שאומר שאני אתפקד כחד הורית מידי יום עד שהוא ישוב, מותש, בלילה.... לא תודה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 19 אפריל 2011, 15:44

מסכימה מאוד.

אבל... באמת שעבודה שלא במרכז הארץ היא הרבה יותר בעייתית.
ואם גרים רחוק ועובדים במרכז זה נורא: זה יותר שעות בלי הילדים, כל יום לשרוף שעות בדרך לעבודה ולשוב מותשים, ועוד.
ודירה במרכז - כן, באמת יקר אין מה לעשות.

אבל... לגור בצימר או במקום רחוק ושאחד מבני הזוג או שניהם יהיו מחוסרי עבודה נראה לי... לא יודעת...

ואגב, אני גרה בדירה קטנטנה ובונבונית ומהממת בגבעתיים - אבל במרכז תל אביב - אין מצב שהייתי מסוגלת לקנות...
וגם שם הרבה יותר יקר לקנות, החוגים לילדים וכאלה.

הכל בא על חשבון משהו.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 25 מרץ 2011, 06:41

יש בזה משהו מבלבל אך משחרר מבחינה פסיכולוגית, כי אנחנו מורגלים לחשוב מתוך אידיליזציה של מה אנחנו רוצים. צריך לרצות את השמים. מגיע לנו את השמיים.
לילדים מוכרים את האידיאולוגיה שהם יכולים להיות מה שהם רוצים, אף אחד לא אומר "תעשה רק מה שאתה יכול ועל תשאף ליותר" . הפילוסופיה של "הסוד" והנגררות שלו מבוססת על "לרצות" כמה שיותר.
אם אתה לא "רוצה" מספיק, אתה לוזר. ולהפך - אם אתה לוזר, זה סימן שאתה לא "רוצה" מספיק.
אז לא שאני אומרת שצריך להפסיק לשאוף ליותר, אבל אולי לקחת הפסקה קצרה.

לעשות הפוגה מ"מה צריך ומה רוצים" לטובת "מה יש ומה אפשר"

דבר ראשון זה נורא מרגיע בעיני, דבר שני זה עוזר לעגן את הסיפור הפנימי למציאות, ודבר שלישי זה פשוט מאוד יעיל מבחינה פרקטית כי חלק גדול ממה ש"צריך" ו"מגיע לי" הוא סתם כל מיני שאריות וזבל שמתגבב לערמה ענקית כי דבר אחד בנוי על דבר שני (נגיד: צריך לגור במרכז הארץ כי שם יש עבודה וצריך לעבוד קשה כי יקר לגור במרכז הארץ)

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 25 מרץ 2011, 06:07

בזמן האחרון גיליתי ככה:
לבני תמותה שב999 האלפיונים התחתונים, אם נקודת המוצא היא "כמה צריך" - זה לעולם יהיה יותר מ"כמה יש". אולי יש הקלה זמנית אם יש עליה בהכנסות, אבל מהר מאוד התוספת כבר משתקללת לתוך ה"צריך".
לעומת זאת, אם יוצאים מתוך "כמה יש" ומתוכה בודקים "מה אפשר", אפשר למצוא שהבלתי-אפשרי הוא אפשרי אף מאוד.

דוגמה: כמה כסף צריכה משפחה נורמטיבית?
(אני סתם זורקת מספרים, אני לא חיה בארץ ולא מעודכנת)
שכר דירה - צריכה להיות במרכז הארץ כי שם יש עבודה, 3-4 חדרי שינה כי לכל ילד מגיע חדר משלו, כי לכל הילדים בבית ספר יש חדר משלהם - 4500 שקל.
שני רכבים (אי אפשר להסתדר עם פחות כשני בני הזוג עובדים, ושני בני הזוג חייבים לעבוד כי אחרת אי אפשר לקיים משפחה במרכז הארץ) - נגיד 3000 שח, כולל דלק, ביטוח, תיקנים, ירידת ערך.
עזרה בעבודות הבית ובישול, כולל קניה של אוכל מוכן (באמת אי אפשר בלי עזרה כששני בני הזוג עובדים כל כך קשה רק כדי לגמור את החודש) 1000 שח
צהרון (הלוואי והיינו יכולים לעבוד פחות ולהיות בצהריים עם הילדים, אבל אז באמת לא נוכל לגמור את החודש) שלושה חוגים לכל ילד (כי אחרי שכל היום עבדנו, ממש ממש אין טיפת כוח לשחק עם הילדים בעצמנו) - 2000 שקל

בקיצור: מינימום 20,000 ובאמת רק על החיוני בלי מותרות.

האלטרנטיבה שאני מגלה לאחרונה עובדת על שיטת סיעור מוחות: זורקים שורה שלמה של אופציות חילופיות, בלי לשפוט.

למשל נגיד שהתקציב הוא 10,000 שקל. במקום להגיד "מה פתאום, אי אפשר, הרי בדיוק עכשיו חישבנו וראינו שצריך מינימום 20,000 בלי שום מותרות" פשוט מתחילים לכתוב אופציות מה כן אפשר, בכל זאת ואף על פי כן:
  1. להקים אוהל על שטח של חברים.
  2. לשכור בית בכפר ערבי.
  3. לעבור לדירה קטנה אך בונבונית בול במרכז תל אביב ולוותר לגמרי על רכבים.
  4. לקנות יכטה ולגור בים.
  5. לגור בצימר: לקנות מגרש בפריפריה בפרוטות, לבנות עליו בית מאדמה או משהו אחר קטן אך מושקע, ובחגים ללכת להתארח או לעשות קמפינג, ולהשכיר. עובד מצוין גם עם אופצית הדירה הקטנה-אך-בונבונית במרכז תל אביב או עם אופצית היכטה.
ברור שהרבה ממה שכותבים לא מתאים, או שרק חלק מתאים, אבל אם כותבים מספיק, מכל החלקים שכן מתאימים, בסוף פתאום צץ פתרון כל כך ברור והגיוני שממש לא ברור איך עד עכשיו לא ראיתם אותו.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי ניבה_שקד* » 16 מרץ 2011, 22:15

וכל זה בהנחה שיש שני צדדים. סבתא של אבא שלי התאלמנה עם 8 ילדים ופירנסה את כולם לבד בלי עזרה מהמדינה. רוב האימהות בעולם עובדות, בעיקר בעולם השלישי . אבל אין ספק שלהיות עקרת בית משוחררת מדאגות כספיות נשמע ממש כייף!

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי בשמת_א* » 14 מרץ 2011, 20:54

_עד לפני 50 שנה, ככה חיו.
זה פשוט לא נכון היסטורית._

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 14 מרץ 2011, 19:22

מאד הגיוני לי שאדם א' ייקח על עצמו את התפקיד הראשון, ואדם ב' ייקח על עצמו את התפקיד השני.
אז אדם א' שיוצא לעבוד גם לא צריך להתפלא אם הילדים שלו יתעלמו ממנו או יתרחקו ממנו כשיגדלו.
את בוודאי יודעת שהרבה אבות גרושים מגלים שכמה ימים בשבוע, אחרי העבודה, הם צריכים לטפל בבית ובילדים וזה אפילו אפשרי ולפעמים מהנה.

_אבל משפטים כמו:
"האישה חייבת תמיד להשתתף בפרנסה ממש כמו הגבר"
"מאד חשוב שהאישה תמצא לעצמה גם יעוד מחוץ לבית"
"עדיין לא מצאתי לעצמי קריירה בחיים ואני נורא מוטרדת מזה שאני נמשכת רק להישאר בבית עם הילדים"
לא מסתדרים לי. לא עם המציאות שאני מכירה שבה חלק גדול מאד מהנשים (שאני מכירה) כן מעדיפות להיות כמה שיותר בבית.
ואז אמירות כאלה יוצרות מצב בלתי אפשרי עבור הנשים הללו, ולא נותנות להן את החופש להיות מי שהן._
לגבי המשפט הראשון, אני חושבת ששני הצדדים צריכים להשתתף במטלה שאני קוראת לה "יכולת לחיות ממה שיש". זה אומר שגם אם אחד הצדדים לא מביא כסף, לפחות הוא דואג לצמצום ההוצאות (חסכון, מציאת מקומות מוזלים, טיפול בתשלומים גבוהים וכד'). ולצורך המשוואה- גם הצד שעובד בחוץ צריך לקחת אחראיות על החלק הביתי.
לגבי שאר המשפטים- אני מסכימה איתך לגמרי

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי ריש_גלית* » 14 מרץ 2011, 18:19

עד לפני 50 שנה, ככה חיו.
זה פשוט לא נכון היסטורית. למיטב ידיעתי (הדלה, בטח בשמת תוכל לדייק בעובדות) אמנם היתה תקופה קצרה במאה שעברה שנשים מהמעמד הבינוני "חזרו הביתה" אחרי שיצאו לעבוד בתקופת המלחמה, ואז ציפו מהן להיות עקרות בית ומהגברים לפרנס. אבל במעמדות הנמוכים זה מעולם לא היה ככה, ובמדינות לא-מערביות זה לא היה ככה, ולפני כן זה לא היה בדיוק ככה... בקיצור - זה הדימוי שקיבלנו מארצות הברית באמצעות הקולנוע ההוליוודי, הטלוויזיה וכו'.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 14 מרץ 2011, 17:10

רוזמרין, לגבי החלוקה המגדרית שעשיתי לדברייך, זה נכון ולא נכון.
אסביר את עצמי:
מצד אחד אני בהחלט חושבת שבמשפחה ישנם שני תפקידים גדולים עיקריים: הטיפול בבית ובילדים מחד, והבאת הפרנסה מאידך.
מאד הגיוני לי שאדם א' ייקח על עצמו את התפקיד הראשון, ואדם ב' ייקח על עצמו את התפקיד השני.
אדם א' לא חייב להיות האישה דווקא.
ראיתי משפחות שבהן הבעל הרבה יותר נמשך לעבודות הבית וגידול הילדים, והאישה הרבה יותר נמשכת לקריירה בחוץ ועשיית כסף.
אם זה ככה ושני הצדדים מרוצים, זה נהדר.
מצד שני, ב-90 אחוז מהמשפחות שאני מכירה (ואני ביניהן) האישה נמשכת טבעית ומרצון ומתוך כיף לטיפול בבית ובילדים,
והגבר נמשך טבעית ומרצון ומתוך כיף לרדיפה אחר קריירה וכסף.
אבל אם המשיכות אינן כאלה, אין כל רע בסידור הפוך שבו הבעל בבית והאישה עובדת. זה מקסים בעיניי.
וישנה אופציה נוספת: שניהם מאד אוהבים גם קריירה וכסף וגם טיפול בבית ובילדים.
במצב כזה ניתן לחלק את הפרנסה חצי וחצי ואת הבית והילדים חצי חצי.
הכל לגיטימי.

אבל משפטים כמו:
"האישה חייבת תמיד להשתתף בפרנסה ממש כמו הגבר"
"מאד חשוב שהאישה תמצא לעצמה גם יעוד מחוץ לבית"
"עדיין לא מצאתי לעצמי קריירה בחיים ואני נורא מוטרדת מזה שאני נמשכת רק להישאר בבית עם הילדים"
לא מסתדרים לי. לא עם המציאות שאני מכירה שבה חלק גדול מאד מהנשים (שאני מכירה) כן מעדיפות להיות כמה שיותר בבית.
ואז אמירות כאלה יוצרות מצב בלתי אפשרי עבור הנשים הללו, ולא נותנות להן את החופש להיות מי שהן.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 14 מרץ 2011, 16:55

ואללה, הארתם את עיניי. השתכנעתי! (אני ממש לא מתבדחת)
שניהם עבדו קשה עד שבע, ואכן הגיוני שמרגע זה יתחלקו חצי חצי.
סגור, וייושם.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי בשמת_א* » 14 מרץ 2011, 15:17

ואני מאמינה שניהול בית במשרה מלאה שווה בערכו לנטילת תפקיד המפרנס
ממש חולקת עלייך.

אני בדעה של פלוניתית:

_הבעל והאישה, שניהם, עבדו עד 19:00. הבעל בחוץ והאישה בפנים. הבעל חוזר הביתה. מדוע האישה צריכה להמשיך לעבוד לבד אחרי כן?
בכלל לא בטוח שעד השעה 19:00 הבעל הוא זה שעבד קשה יותר_

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי פלוניתית* » 14 מרץ 2011, 10:48

כשהבעל חוזר מותש ב-19:00, הן רותחות עליו שהוא לא עוזר בבית.
הבעל והאישה, שניהם, עבדו עד 19:00. הבעל בחוץ והאישה בפנים. הבעל חוזר הביתה. מדוע האישה צריכה להמשיך לעבוד לבד אחרי כן?
בכלל לא בטוח שעד השעה 19:00 הבעל הוא זה שעבד קשה יותר.
לדעתי המחשבה שהוא עוד צריך לעזור בבית אחרי יום מתיש שבו הביא לבד את מלוא פרנסת המשפחה לא הגיונית.
לדעתי המחשבה שהיא עוד צריכה לעבוד בבית לבד, למרות שהבעל כבר שם, אחרי יום מתיש שבו היא טיפלה לבד בבית והמשפחה לא הגיונית.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 14 מרץ 2011, 10:45

ואני מאמינה שניהול בית במשרה מלאה שווה בערכו לנטילת תפקיד המפרנס, ולכן יווצר כאן איזון די מושלם של קבלה ונתינה.
זה תלוי במצב המשפחתי. אם יש ילדים קטנים אז זה בכלל לא שוויוני. ילד קטן (ותינוק עוד יותר) זקוק לתשומת לב לאורך כל היום. זה לא נגמר בשבע בערב ולא מתחיל בתשע בבוקר. על זה צריך להוסיף את אחזקת הבית, בישולים, קניות, כביסה, סידורים, תחזוקת משפחה מורחבת וחברים.

וכשהבעל חוזר מותש ב-19:00, הן רותחות עליו שהוא לא עוזר בבית. לדעתי המחשבה שהוא עוד צריך לעזור בבית אחרי יום מתיש שבו הביא לבד את מלוא פרנסת המשפחה לא הגיונית.
אצלנו הילדים גדולים והבעל באמת חוזר מותש כי הוא עובד בעבודה פיזית קשה ממש.
כשאני עבדתי בחוץ, הייתי חוזרת מאוחר והמותשות היתה נפשית (עבודה עם אנשים ומול המחשב). רוב הגברים בימינו עובדים בסוג כזה של עבודה ואין שום בעיה פיזית לטפל בכביסה, לשטוף כלים, לקלח את הילדים, לספר להם סיפור, להכין כוס תה לאשתו המותשת באמת...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 14 מרץ 2011, 10:34

רוזמרין את כועסת עלי?
לא באופן אישי, כמובן. יש לי רגישות למה שנחשב אצלי אנטי-פמיניזם. כלומר, האמירה שלך השתמעה לי כחלוקה מגדרית. הגבר חייב לפרנס, האישה רק בשביל כיופים. אפילו עצם צביעת הכסף, כאילו שאפשר לחשב איזה ש"ח הולך למטרה מסויימת- נשמע לי כאינוס לצורך החלוקה המגדרית.
לא בטוח שהתכוונת במודע לכך.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 14 מרץ 2011, 10:27

ילדת טבע, אני לא חושבת שזה מוזר בכלל. עד לפני 50 שנה, ככה חיו. אני יכולה להגיד לך על עצמי: אם בעלי היה מפרנס לגמרי, ולא הייתי צריכה לפרנס כלל, הייתי עושה כל מאמץ לעשות 100% מהדברים בבית ולדרוש ממנו כמה שפחות, בשאיפה לאפס. הייתי מרגישה שהוא מפנק אותי כל כך הרבה בכך שהוא מפרנס לגמרי, שהיה לי דחף פנימי (שנובע מתוך אהבה ורצון לעשות כיף) לפנק אותו בחזרה כמה שיותר בכך שלא יצטרך לעשות כלום בבית. זה ככה בכל תחומי החיים: כשאני מרגישה שמישהו נותן לי המון, בא לי לתת לו המון בחזרה.

בפועל, מדובר במודלים סטריליים בלבד. הרי המציאות הרבה יותר מורכבת. אבל במצב תיאורטי בו אין צורך שאכניס לבית אפילו שקל, אז בהחלט, אשתדל לעשות מאמץ שהוא לא יצטרך לנקוף אצבע בבית. כי זה נכון לי, כי זה כיף לי, כי זה מפנק אותו. כי אני חושבת שהתרומה צריכה להיות כמה שיותר שוויונית, ואני מאמינה שניהול בית במשרה מלאה שווה בערכו לנטילת תפקיד המפרנס, ולכן יווצר כאן איזון די מושלם של קבלה ונתינה.

אני קוראת בפורומים אחרים על נשים שלא עובדות בחוץ, וכשהבעל חוזר מותש ב-19:00, הן רותחות עליו שהוא לא עוזר בבית. לדעתי המחשבה שהוא עוד צריך לעזור בבית אחרי יום מתיש שבו הביא לבד את מלוא פרנסת המשפחה לא הגיונית.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 14 מרץ 2011, 10:19

רוזמרין את כועסת עלי?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי ילדת_טבע* » 14 מרץ 2011, 08:05

אם הגבר עושה 10 נטו והאישה 6 נטו, כדאי מאד שהוא גם יעשה כשליש מעבודות הבית וגידול הילדים
לפי כך, אם הגבר עובד מחוץ למשק הבית ואילו האשה עובדת במשק הבית הוא יכול שלא לנקוף אצבע? איזה היקש מוזר...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 13 מרץ 2011, 22:29

ניתן לומר שאפשר לחיות ממשכורת אחת, נקודה.
טוב, לא בדיוק תלוי כמה המשכורת ואיזה פשרות ברמת החיים מוכנים לעשות.
לו אני הייתי מביאה ב-4 השנים האחרונות פחות מחצי ממה שבעלי הרוויח - אני חושבת שעדיין היינו מסתדרים.
אולי בלי רכב, גרים בדירה יותר קטנה, לא אוכלים בחוץ בכלל ומוותרים על יוגה וחדר כושר - אבל מסתדרים.
ברור לי שכל הדברים שציינתי לעיל הם מותרות. ויש להם מחיר.

באופן כללי נראה לי שחלוקת הפרנסה והעבודה בבית צריכה להתחלק.
אני לא אומרת - שווה בשווה - אני לא אומרת להתחשבן ללא הכרה.

אבל המצב הבלתי נסבל בעליל, שלפיו "המפרנס" "עוזר" לאשתו - הוא מופרך.
כשהגבר מקפל כביסה - הוא עושה לעצמו, לביתו, לילדיו ולא "עוזר" לאף אחד.
כשאשה מרוויחה - גם אם זה אלף שקל - היא עושה למשפחתה כמו גם לעצמה.

באופן טבעי כשאחד מבני הזוג עובד בחוץ והשני לא - הגיוני שזה שנמצא יותר בבית יעשה יותר, אבל לא מודדים את זה, לפחות זו השאיפה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אמא_נמרה* » 13 מרץ 2011, 22:24

אבל יש גם את השיקול של האם בכלל רוצים לשלוח את הילד למסגרת שכזו, כלומר, יש את החלק שאינו כספי בהחלטה הזאת.
ברור. אבל זה לא הנושא בדף.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 13 מרץ 2011, 22:05

אם הגבר עושה 10 נטו והאישה 6 נטו, כדאי מאד שהוא גם יעשה כשליש מעבודות הבית וגידול הילדים
ואם היא עובדת 8 שעות ביום ועוד 5 שעות עבודת בית וילדים? או שזה רק לפי המשכורת? ואם היא הביאה ירושה של מליון ש"ח אז היא יכולה בכלל לא לעשות כלום. שיעבוד ויטפל בילדים עד שישתווה למה שהיא הביאה, נכון?

אבל כשאני חושבת שבעלי מפרנס ואני עובדת בשביל האקסטרות (בתי קפה, חוגים, טיולים) זה עושה לי כיף, ועושה לי הרגשה שזה יותר מתקרב לאמת.
לי עושה כיף לדעת שבכסף שלי נקנה שמפו ובכסף שלו- נייר טואלט.

כשהגבר עושה 10 נטו והאישה 6 נטו, ניתן לומר שללא הכסף של האישה המשפחה יכלה לחיות חיים סבירים וצנועים ללא "תוספות",
בחיים הצנועים מאד שלנו, זה לא מספיק. בלי טיולים לחו"ל, בלי חוגים, בלי סרטים והצגות- אנחנו בקושי סוגרים את החודש.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 13 מרץ 2011, 21:07

אני דווקא מאד אוהבת את המונח "עוזרת בפרנסה". :-)
ועוד יותר אוהבת את המונח "כבר לא צריכה לעזור בפרנסה"...

אם הגבר עושה 10 נטו והאישה 6 נטו, כדאי מאד שהוא גם יעשה כשליש מעבודות הבית וגידול הילדים.

מצד שני, עוד משהו (מנקודת המבט שלי ושלי בלבד):
כשהגבר עושה 10 נטו והאישה 6 נטו, ניתן לומר שללא הכסף של האישה המשפחה יכלה לחיות חיים סבירים וצנועים ללא "תוספות",
והכסף של האישה יכול לשדרג את המשפחה בעניינים כמו בילויים, חוגים לילדים, בגדים איכותיים יותר, חיסכון לעתיד...

אולי זה יכול להישמע מצחיק, אבל לי זה נורא חשוב:
כשאני חושבת שהכסף שאני עושה והכסף שבעלי עושה מצטרפים יחד לפרנסת המשפחה, זה מדכא אותי. ממש ככה. מרגישה עבד.

אבל כשאני חושבת שבעלי מפרנס ואני עובדת בשביל האקסטרות (בתי קפה, חוגים, טיולים) זה עושה לי כיף, ועושה לי הרגשה שזה יותר מתקרב לאמת.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אורי_יורמן* » 13 מרץ 2011, 17:11

אוהו. לקח לי המון זמן לשכנע את החברות שלי שמחשבים כך: הכנסות מעבודה שלו+הכנסות מעבודה שלה=הכנסה משפחתית. עכשיו מורידים הוצאות של מעון וכו'.
אבל יש גם את השיקול של האם בכלל רוצים לשלוח את הילד למסגרת שכזו, כלומר, יש את החלק שאינו כספי בהחלטה הזאת.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אמא_נמרה* » 13 מרץ 2011, 16:46

מזכיר לי עוד משהו שובניסטי- אמא יוצאת לעבוד והילד נשלח למעון. מיד כל הנשמות הטובות מחשבנות את עלות המעון מהשכר שלה וטוענות שזה לא כדאי. מכירים?
אוהו. לקח לי המון זמן לשכנע את החברות שלי שמחשבים כך: הכנסות מעבודה שלו+הכנסות מעבודה שלה=הכנסה משפחתית. עכשיו מורידים הוצאות של מעון וכו'.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 13 מרץ 2011, 16:37

אצלי לא היו טיעונים שוביניסטיים.
היו טיעונים פמיניסטיים: "תגידי, למדת חמש שנים באוניברסיטה בשביל להיות עם תינוק ולהחליף לו כל היום?"

הטיעון השוביניסטי היחיד בא מכיוון בעלי: "ממי, אולי תצאי לעבוד כדי שאני אוכל להיות יותר עם הילדים?"

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 13 מרץ 2011, 16:34

כמו שאני שונאת את המילה: "עוזרות בפרנסה".
אולי טעיתי בניסוח שלי.
שני הצדדים מפרנסים בעיני, התכוונתי למי שעובד יותר שעות.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 13 מרץ 2011, 16:32

רוזמרין,

הן לא עובדות במשרה מלאה.
הן מסימות מאוד מוקדם ואי לכך גם מרוויחות פחות כסף.
הבעלים שלהן דווקא כן עובדים המון המון שעות.
מה שמראה שלאו דווקא מי שמרוויח יותר הוא זה שעובד יותר שעות.

אצלן, הבעלים שלהן פשוט לא מוכנים לעבוד מעט יותר ולשאת (שונאת את המילה לעזור...) בנטל עבודות הבית וגידול הילדים...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 13 מרץ 2011, 16:02

_באופן לא מפתיע - הן לא המפרנסות...
הן מתפשרות כל הזמן והבעלים שלהן בכלל במקצועות הרבה פחות רווחיים..._
לא הבנתי. אם הבעלים שלהם פחות רווחיים אז איך הן לא מפרנסות?

אביבה- מה זה עוזרות בפרנסה? אם היא מביאה 6000 נטו הביתה והוא 60000 נטו- בסדר.
אם היא מביאה 6000 נטו והוא 10000 נטו- זו חלוקה בנטל. הם לא יכולים בלי החלק שלה.

מזכיר לי עוד משהו שובניסטי- אמא יוצאת לעבוד והילד נשלח למעון. מיד כל הנשמות הטובות מחשבנות את עלות המעון מהשכר שלה וטוענות שזה לא כדאי. מכירים?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 13 מרץ 2011, 14:20

רגע, מילים בין כוכביות לא אמורות לצאת בדפוס מודגש?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 13 מרץ 2011, 14:19

לאמא נמרה: נשים רבות "עוזרות בפרנסה". בדיוק כפי שגברים רבים "עוזרים בעבודות הבית ובגידול הילדים".

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אמא_נמרה* » 13 מרץ 2011, 13:44

אני כן מכירה 2-3 נשים רופאות וגם 2-3 נשים עורכות דין, אבל רובן בקטע של "משרת אם" ולא המפרנסות העיקריות בבית)

וגם הרבה מהחברות שלי שהן דוקטור ל -פיזיקה,מתמטיקה, ביולוגיה, ארכאולוגיה, הסטוריה, פסיכולוגיה ועוד. לא נחשבות מפרנסות. אבל בלי המשכורת שלהן גם אי אפשר..אז מה הן?

אם אני הייתי עובדת במשרה מלאה במקצוע שלי, סביר להניח שהייתי מרוויחה יותר ממה שבעלי מרוויח עכשיו. אבל אני לא בנויה לעבוד במשרה מלאה. לפחות לא עד שהם יגמרו את הצבא :-), ואין מצב שבעלי יעזוב את העבודה/משחקיה שלו לפחות שעות (אשריו של מי שעובד במה שמסב לו הנאה מרובה כל כך).

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי יוטי_בעיר* » 13 מרץ 2011, 12:31

כנראה זה לא קשור רק במי מרוויח יותר אלא במהות של הקשר הזוגי שישנו.
כן, וחלוקת התפקידים בבית.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 13 מרץ 2011, 11:41

בעלי וכל חבריו עובדים בהיי טק כמובן.
זה טוב כי זה מה שאפשר לי להישאר 4 שנים בבית עם הילדים.
(משפחתי וחבריי בכלל בטוחים שירדנו סופית מהפסים, ואם יש להם ספק - הוא נמוג כשהם שומעים שבן השנתיים עודו יונק...)

יש לו שתי ידידות שעובדות בהיי טק.
באופן לא מפתיע - הן לא המפרנסות...
הן מתפשרות כל הזמן והבעלים שלהן בכלל במקצועות הרבה פחות רווחיים...
כנראה זה לא קשור רק במי מרוויח יותר אלא במהות של הקשר הזוגי שישנו.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי בשמת_א* » 12 מרץ 2011, 19:39

לא מכירה נשים שעובדות בהייטק...
קטעים. אני מכירה לא מעט נשים שעובדות בהייטק, אפילו המפרנסות של הבית...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 12 מרץ 2011, 19:17

במחשבה נוספת, אני אישית לא מכירה נשים שעובדות בהייטק... מוזר באמת... כנראה באמת זה מעיד על החברה שאני מסתובבת בה... לא יודעת מה זה מעיד, אבל משהו כנראה זה מעיד... :-) (אני כן מכירה 2-3 נשים רופאות וגם 2-3 נשים עורכות דין, אבל רובן בקטע של "משרת אם" ולא המפרנסות העיקריות בבית)

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 12 מרץ 2011, 19:11

צודקת. כנראה שיש 3 סוגי מקצועות בעולם: הייטק, גבריים ונשיים. :-)

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 12 מרץ 2011, 14:03

אני מכירה כמה נשות קריירה "גבריות" וקליבריות שמשקיעות המון מרץ בעבודתן ...וגם הקרייריסטיות שבהן איכשהו עושות זאת בדרך כלל בתחומים הנשיים יותר.
ואולי זה מעיד פשוט על החברה שאת מסתובבת בה....
בתור נושרת היי-טק, אני דווקא מכירה הרבה נשות קריירה בתחומים גבריים לחלוטין שאין שום "עזר כנגדו" בהגדרת העבודה שלהן.
יש לי הרבה תלונות, טענות ומענות כנגד ענף ההיי-טק, אבל מהבחינה הזו הענף מגדיר מחדש את חלוקת התפקידים המסורתית. במקום ששוק העבודה (של שכירים) יתחלק בין מקצועות גברים ונשים, הוא עבר להיי-טק מול כל היתר. שזה אומר שבן הזוג שמרויח יותר הוא לאו דוקא הגבר אלא פשוט בן הזוג שעובד בענף. בחברה של שכר מבוסס היי-טק אין מקום להנחה שהגבר במשפחה מרויח יותר.
אני באופן אישי חייתי הרבה זמן בחברה של נשות קריירה ברלוקיישן וגברים שלקחו במידה כזו או אחרת את התפקיד של "העזר כנגדה".

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 12 מרץ 2011, 09:14

כלפי בעלי באו בדרישות מהעבודה (הקודמת) ללא הפסקה.
בעבודה הזו מאוד מכבדים את המקום שלו.
זה לא שהוא לא טס (אחת לחודשיים לפחות), וזה לא שלפעמים הוא לא עובד עד 10 בלילה, אבל בכללי: הפסיקו לצפות ממנו לאותו מספר שעות שמצפים מעובדים אחרים במעמדו, באותה חברה.
כולם למדו שבשעות אחר הצהריים הוא הולך, שהוא לא מגיע לפני שהילד בגן, שלא מתקשרים אליו אחרי 6 בערב כי כל מי שמתקשר נענה ב"אני עם הילדים, אחזור מחר".
הוא מרוויח פחות. הוא מקודם פחות. נכון.
ככה זה בחברה שכולם בה עבדים לזמן, עבדים לכסף, עבדים למעמד.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 12 מרץ 2011, 09:09

עופרה שחר,
איזה משפט יפה כתבת: "להזדקף למלוא גובהי" אמיתי ומעצים.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי סאלי_תדמור* » 11 מרץ 2011, 21:58

קוראת את כולכן בעניין רב. שחף, אני חושבת שגברים באמת מופלים כך. לא קל לגברים שרוצים להיות בבית. הרבה ביקורת מופנית כלפיהם.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 11 מרץ 2011, 21:19

נכון.
בעיקר גברים שבאמת רוצים להישאר בבית, לגדל ילדים או להיות העזר כנגדה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אמא_אינקובטור* » 11 מרץ 2011, 18:55

הגברים הם אלה שמופלים בצורה הרבה יותר משמעותית. לנשים יש לפחות לגיטימציה לזכות בחירה אם לפתח קריירה או לא, להשאר בבית לכמה שנים, לנסות "לממש את עצמן" או לעבוד פול טיים ושעות נוספות. לגברים הרבה פעמים, בגלל מסלול חיים שמפיל אותם אוטומטית לתפקיד המפרנסים, אין את זה...

כל כך כל כך נכון. עם כל החשיבות והקושי והאי-תגמול הכלכלי בהישארות בבית, אני לא צריכה לצאת כל בוקר, בשלג ובקור וגם אם אין לי חשק, ולהיות 9 שעות במקום שאין לי כל עניין להיות בו, רק כדי להתפרנס.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי עפרה_שחר* » 11 מרץ 2011, 15:01

אחרי שיהיה לי ולמשפחתי די כסף לחיות ברמה שאני רוצה
וגם סכום טוב כזה לשים ליום גשום כדי לישון טוב גם בלילות מעוננים
אשתמש בכסף שנשאר לי (עדיין סכום עצום לאין שיעור) כדי להשפיע בדברים שחשובים לי.
מזמינה את כולנו להתחזק. מה זה להתחזק בשבילי? התהליך שאני עוברת עכשיו הוא בלהזדקף למלוא גובהי האמיתי ולפרגן לעצמי דברים שמעבר למינימום ולדאוג לזולתי. זה שינוי רציני בתפיסה ואני עדיין לומדת אותו, אבל וואו- כבר עכשיו מרגישה יותר, נושמת יותר, יכולה יותר לבחור- ובשביל איפה שהייתי זה המון.
לסיכום: בחיים שלי כסף הוא פלטפורמה מבורכת. בקרוב אצלכם.
המרגיעון: כולנו משפחה אחת.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 11 מרץ 2011, 13:17

אני חושבת שהרבה יותר מאשר שאפליית נשים היא הסיבה לשכר נמוך לנשים, הסיבה העיקרית היא שנשים רבות מאד בוחרות באופן טבעי (כמוני למשל) לעבוד פחות ולטפל בבית ובילדים, ולכן מרויחות פחות. אני לא רואה בזה משהו רע, אלא משהו טבעי ונורמלי. הרע הוא אם אישה עובדת במשרה מלאה כמו גבר עד 7 בערב, ומקבלת פחות מגבר באותו משרד שעושה בדיוק אותה עבודה בדיוק באותן שעות. אין לי ספק שגם זה קורה, כי יש בעולמנו גם אנשים רעים ולא הוגנים, שיכולים במקרה גם להיות הבוסים... אבל מנסיוני האישי, בדרך כלל שכר נמוך יותר נובע משעות מופחתות או מחוסר רצון לפתח קריירה מושקעת וסוחטת.

נדמה לי (ואני יכולה להעיד על עצמי) שהמון נשים מרגישות מאד נוח בתפקיד של "עזר כנגדו". הרבה יותר כיף לי לעזור ולתמוך במישהו אחר מאשר להיות בעצמי במרכז ובחזית. לכן התפקיד של מנהלת משרד (שבעיניי אינו בזוי כלל וכלל אלא מהווה תפקיד הדורש כישורים מדהימים) הוא תפקיד שהרבה פעמים תפור על נשים ועל נטייתן הטבעית לעזור ולתמוך במישהו אחר שנמצא במרכז.

עוד משהו מעניין: אני מכירה כמה נשות קריירה "גבריות" וקליבריות שמשקיעות המון מרץ בעבודתן, משתכרות מעולה, וכולי. אחת מהן מנהלת מכון קוסמטיקה גדול ומצליח והשנייה מנהלת גן ילדים פרטי גדול ומצליח והשלישית והרביעית מנהלות כל אחת בנפרד אימפריות בתחום האופנה. זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך נשים תמיד איכשהו בכל זאת נמשכות לתחומים הנשיים יותר, וגם הקרייריסטיות שבהן איכשהו עושות זאת בדרך כלל בתחומים הנשיים יותר.

בבקשה לא לסקול אותי... אני מתארת רק את מה שאני אישית חוויתי ואת מה שאני רואה מנקודת המבט האישית שלי. ברור שיש יוצאי דופן, וזה מקסים שיש יוצאי דופן. אבל לראות את האמת הזאת שכל כך ניסיתי לא לראות אותה בנערותי, עושה לי מין הקלה עצומה כזאת. :-)

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 11 מרץ 2011, 02:16

אגב, הנושא הזה נחשב לחלק מהדיון על הפלית נשים, וזה נכון אם מסתכלים על השורה התחתונה הכספית, אבל אם מסתכלים בצורה רחבה יותר, נתגנבת המחשבה שאולי הגברים הם אלה שמופלים בצורה הרבה יותר משמעותית. לנשים יש לפחות לגיטימציה לזכות בחירה אם לפתח קריירה או לא, להשאר בבית לכמה שנים, לנסות "לממש את עצמן" או לעבוד פול טיים ושעות נוספות. לגברים הרבה פעמים, בגלל מסלול חיים שמפיל אותם אוטומטית לתפקיד המפרנסים, אין את זה...
נראה לי שמבחינה פרקטית, מבחינת תמיכה של החברה, מבחינת מסלולי חיים ומכל שאר הבחינות שמדברים עליהם בנושא "למה נשים מרויחות פחות", יותר קל לאישה לבחור בקריירה מאשר לגבר לוותר.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 10 מרץ 2011, 23:30

באמת פוטנצייאל ההשתכרות של גברים גבוה מזה של נשים...
זה אולי היה נכון אם המקצועות בעלי השכר הגבוה היו בניה וסלילת כבישים...
פוטונציאל ההשתכרות של גברים ונשים הוא דומה.
גברים ממשים את הפוטינציאל יותר, גם מבחירה אישית וגם כי החברה מעודדת ומאפשרת להם.
נשים נוטות לממש פוטינציאלים אחרים. מה שנכון, לפעמים הן סתם נדפקות....

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 10 מרץ 2011, 23:21

אביבה, תודה.
זה אכן התכנון כרגע.
מול בעלי אין כל כך בעיה, הבעיה היא יותר הבייביסיטר.
לצערי לא יילך שאני אהיה בבית איתם, אני חולת שליטה רצינית, חייבת מרחק כדי לשחרר...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 10 מרץ 2011, 23:14

אורורה, מה דעתך להגדיל בהדרגה את הזמן שבעלך איתם, וככה יתאפשר לך בהדרגה להגדיל את ההכנסה, וכל פעם יותר ויותר ישתלם שגם בעלך יהיה איתם ושאת תעבדי, ולאט לאט תתקרבו למצב שנכון לכם? וגם הרעיון של ביבי סיטר בזמן שאת בבית יכול להיות טוב, לא?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 10 מרץ 2011, 23:11

איזה כיף שמתחשק לך לכתוב לי :-)

טוב, נראה לי שאפתח בימים הקרובים

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 10 מרץ 2011, 19:01

שותפי לעסק אינו בעלי. הוא גניקולוג במקצועו, ואיש מקסים שאהוב על שנינו.
הלוואי שבעזרת השם אם וכשיהיה ילד נוסף בעלי יוכל לגדל אותו.
והנה הבעיה: באמת פוטנצייאל ההשתכרות של גברים גבוה מזה של נשים...
בעלי במקצוע רווחי מאוד.
אני? לא יודעת, נראה מה יילד יום.

אני מנסה כבר 4 שנים (מאז שהגדול נולד..) לקחת עזרה בתשלום לשמירה על הילדים, וקשה לי עם זה.
אולי היחסים שלי מול המטפל/מטפלת, אולי זה שבעומק ליבי נראה לי שרק אני צריכה להיות איתם, לא ברור.
ותוקע. ביג טיים.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אורי_יורמן* » 10 מרץ 2011, 17:02

אביבה, אולי תעשי דף בית אישי? מתחשק לי לכתוב לך ואני לא יודע לאן
(מוזמנת למחוק הערה זו אחרי שתקראי)

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 10 מרץ 2011, 10:55

שאלת הבהרה קטנה: שותפי = בן זוגי לחיים?

ולמה שאמרת: נשמע שיש לך פוטנציאל השתכרות אדיר, בשני התחומים. אולי יום יבוא ותוכלי להגשים את חלומו של בעלך (ושלך?) ולתת לו לגדל את הילדים? :-)

למה קשה לך שמישהו שומר על הילדים?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 10 מרץ 2011, 10:26

וואו, אביבה,
הדילמות האלה מלוות אותי כל השנה האחרונה (הקטן שלי בן שנתיים), ונראה לי שהן סוף סוף מגיעות לפתרון.

במקצועי אני עורכת דין בתחום הפלילי.
עבדתי בסניגוריה הפרטית ומאוד נהניתי מהעבודה, אבל אני לא רואה את עצמי עובדת בשעות האלה ובשכר הזה.

עכשיו אני משוקת את העסק שלי ושל שותפי (רופא) - בתחום של הריון ולידה.
אני לא דולה ולא מדריכת הנקה, הגעתי לעסק מרצון ליזמות, והתחום קרוב לליבי אחרי לידותיי הלא כל כך שגרתיות, נקרא לזה.

עכשיו אני מנסה למצוא ביייבי סיטר לקטן - ופה התקיעות הגדולה - מאוד קשה לי שמישהו שומר על הילדים שלי.
כן, אפילו שהוא בן שנתיים...
משוכה שצריך לעבור...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 09 מרץ 2011, 21:32

מרתק אורורה! אני מכירה 2-3 זוגות כאלה. זה מקסים בעיניי. מהו תחום העיסוק ה"טבעי" שלך, בשביל הזמן שכן תצאי לעבוד? מה את אוהבת / טובה בו?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 09 מרץ 2011, 15:13

יוטי, את כל כך צודקת....
לכן אני בפתיחת עסק מהבית....
ארגון זמן וקביעת שעות ילדים... דיברנו על זה אתמול ממש...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי יוטי_בעיר* » 09 מרץ 2011, 12:58

מצד שני, לא מסוגלת להכניס פעוטות למסגרות יום שלם - או לא להניק - לא מסוגלת - ובחברה שלנו זה הרבה פעמים תוקע.
נכון מאד.
יחד עם זאת בעבודה מהבית אפשר למצוא פתרונות.
לי יש מטפלת כמה פעמים בשבוע ששומרת על צפלון בן חצי שנה בבית (ואני בחדר עבודה או עובדת על המחשב לידה או שהיא לוקחת אותו במנשא והולכת לטייל ולקטוף לנו עשבי בר לסלט).
חוץ מזה האיש ואני קבענו שעות שהוא דואג לילדים ושעות שאני דואגת לילדים. מקפידים על זה מאד אחרת אף אחד מאיתנו לא יעבוד כמו שצריך.

(ארגון הזמן ולא לחרוג מתקציב חודשי שקבענו לנו מצליח רק בזכות המשמעת של האיש, אני לבד בטוח הייתי מחפפת :-) )

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 09 מרץ 2011, 12:22

איזה כיף לך אביבה!
לא בציניות, הלוואי שהייתי יכולה לחשוב כך.
זאת אומרת, אני חושבת כך, אבל לא מצליחה לחיות ככה בשלווה ובסיפוק.
כסף הוא לאו דווקא באישיו.
זוגי, למשל, הפוך ממני.
יש לו קריירה - אני לא עובדת אז לכן הוא חייב - אבל מדהים איך מבחינתו זה לא "קריירה" אלא פרנסה.
הוא - עיקר חייו ורצונו הוא בבית - איתי ועם ילדיו - וכל שעה לא כאן היא מבוזבזת...

הוא אומר כל הזמן שאם יהיה עוד ילד - הוא ממש מבקש שאני אחזור לעבוד אחרי כמה חודשים כדי שהוא יוכל לגדל תינוק - ולהיות בבית עם הגדולים...
הסיבה שעד עכשיו לא מימשנו - הוא מרוויח פי 5 ממה שאני ....

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אביבה* » 09 מרץ 2011, 11:51

סתם שיתוף אישי לגמרי: בשנת 2006 הפסקתי לגמרי לרצות שתהיה לי קריירה... :-) או אולי אפילו לפני כן (2003?) אבל רק ב-2006 אמרתי את זה כנראה לעצמי בבירור. כן, אני רוצה לעשות דברים משמעותיים, גם מחוץ לבית. אבל המילה קריירה כל כך זרה לי... זה מתקשר לי לאיזה רצון למיצוי עצמי שכולל גם את תווית החברה - "הצלחת". וגם מתקשר לצורך/רצון להרוויח הרבה כסף. מה לי כאישה ולזה? ככל שתהיה לי פחות קריירה, כך אהיה מאושרת יותר. האידיאל מבחינתי הוא שבעלי יביא מספיק כסף כדי שאפילו על "סתם עבודה" לא אצטרך לחשוב. (לא צריכה שיביא המון כסף - רק פרנסה סבירה לכולנו) מי היה מאמין שאני אגיד זאת? בגיל 17 תכננתי להיות מהנדסת אלקטרוניקה רק מטעמים של שליחות פמיניסטית. ושוב, אני מאד מאד מאד אוהבת להיות פעילה מחוץ לבית, למשל בפעילויות התנדבותיות שונות. אבל לא קריירה :-)

מדהים איך בעלי מסתכל כל כך שונה על העניין הזה. בשבילו הקריירה זה באמת באמת יעוד אמיתי, מקור לאושר עילאי ועניין בלתי פוסק. החיים מלמדים אותי שבניגוד למה שחשבתי בגיל 17, חלוקת תפקידים בין נשים וגברים היא כל כך כל כך מבורכת...

וסליחה אם סטיתי פה מהנושא. הרגשתי דחף חזק לשתף.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 09 מרץ 2011, 10:57

סאלי,
תודה רבה!
רצה לקרוא את הסיפור שלך!
וכן, אני בבית כבר 4 שנים כמעט, והפחד שלא תהיה לי קריירה (או עבודה נעימה או איך שלא לקרוא לזה..) גדול מאוד.
מצד שני, לא מסוגלת להכניס פעוטות למסגרות יום שלם - או לא להניק - לא מסוגלת - ובחברה שלנו זה הרבה פעמים תוקע.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי יוטי_בעיר* » 08 מרץ 2011, 14:25

לא הייתי בונה על ישראל כשהשקעה טובה לעוד 20-30 שנה.
10 שנים אולי כן אבל לא יותר מזה. הדמוגרפיה פה היא לא לטובת מדיניות כלכלית טובה בעתיד (או דמוקרטית, סליחה על הפסימיות).
לי, על כל מקרה, אין השקעות בישראל.

לגבי השקעות נדל"ן, הבועה שהיתה בארה"ב (וגם בלונדון) זה לא מה שקורה בישראל. פה אין אדמות לכל כך הרבה אנשים לחיות עליהן ולכן זה שונה.
צריך לחפש הזדמנויות טובות ולחקור עליהן קצת. אחרי שמוצאים משהו כזה להשקיע ולחכות בסבלנות וסבלנות זה לא קל. השקעות מהסוג הזה זה לא למי שאין לו סבלנות.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי סאלי_תדמור* » 07 מרץ 2011, 23:03

_איך התגברת על הפחד שלא תהיה לך "קריירה"? מה זאת אומרת?
הרי יש לך עבודה וקריירה נפלאה (מאמנת אישית, נכון?)?_

היי אורורה,

כיף לשמוע ממך @}
כל הסיפור הפתלתל של הקריירה שלי מופיע my]כאן career story[/po]. כתבתי אותו כי זה באמת סיפור מעניין.
על רגל אחת - אימנתי והתאמנתי ולמדתי לאמן במשך 12 שנה, במסגרת חברת לנדמרק. אבל לא עשיתי את זה כקריירה אלא פשוט כי אהבתי את זה. ומעולם לא חשבתי על זה כעל עיסוק (למה?... שאלה מצוינת! זה לא היה מקובל אז. ובטח עוד סיבות). ובמקביל למדתי 6 שנים בטכניון, ואז היתי בבית 7 שנים עם הילדים. ובכל השנים הללו, ידעתי שאני לא רוצה לחזור להייטק, אבל לא ידעתי למה כן. ולא חשבתי על אימון כעצמאית, שוב, מכמה סיבות. בעיקר חשבתי שזה לא יצליח.

אז היה לי חשש מאוד גדול. והתלבטות גדולה. מה לעשות עם הכישורים שלי? הפחד שלא תהיה לי קריירה, ואני אחשב לכשלון, היה עלול לדחוף אותי בחזרה למקום מאוד לא מתאים, להייטק. אין לך מושג כמה אנשים (לא הקרובים אלי ביותר דווקא - הם תמכו והיו אופטימיים כל הזמן...) היו מודאגים ממני מאוד, וניסו לשכנע אותי לחזור לאקדמיה או להייטק. אני זוכרת את המרצה בטכניון, שהכיר אותי מהתקופה שהיתי סטודנטית מבטיחה, שפגשתי במקרה כשעשיתי שם איזה קורס עיצוב (אחד מעשרות כוונים שבדקתי), לקח אותי לשיחה במשרדו ואמר לי שבגיל 40 אני אהיה משועממת לגמרי ואקח פרוזק. אם לא אחזור מיד ל"תלם". אז כל מיני שיחות כאלה היו לא פשוטות עבורי. אבל קיבלתי אימון טוב שעזר לי להתגבר על הפחד הזה. ורק בלעדיו יכולתי להיות חופשיה באמת לחשוב מה אני רוצה לעשות. ובעצם זה היה ברור כל כך, שזה היה הדבר המתמיד ביותר בחיי, האימון, והטוב ביותר בחיי, שהכי אהבתי, שעשיתי הכי טוב. זה היה כל הזמן לידי ורק היתי צריכה קצת אומץ להתחרות. וברגע שניסיתי להיות עצמאית, מיד זה הפך ל"עבודה וקריירה נפלאה" :-) אבל היתה דרך שהיתי צריכה לעבור, כדי להגיע לשם. ועדיין דרך לעבור. תמיד יש דרך. למצוא את הכוון קדימה.

היו גם ספרים שעזרו לי בדרך, אבל באמת שהאימון היה הכי משמעותי. ספר שאהבתי היה "עקרון 80/20" של ריצ'רד קוק.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אמא_אינקובטור* » 07 מרץ 2011, 18:31

סט-ג'ון בניו-פאונדלנד נחשבת למקום טוב, אני לא מאמינה שאת גרה שם... ניחשת נכון :-) דגים זה לא הקטע שלי, למרות שאני מאוד אוהבת את Great Big Sea.

גרנו פעם בקומפלקס של Boardwalk שנמכר למשקיעים בשיא ימי תפיחת הבועה, לפני חמש שנים. לא יודעת אם היתה שם קבוצת רכישה או לא, אבל השיפוץ לקח שנה פלוס, והיחידות המשופצות נמכרו במחיר שנראה לי מופקע לחלוטין יחסית למטראז' ולמצב הכללי של הקומפלקס, גם אחרי מתיחת פנים רצינית. אני יודעת שלקח להם המון זמן למכור, וכיום המחירים צנחו בשליש לעומת השיא. שוב, מי שעלה על העגלה בזמן הרוויח, ועדיף להיות צעיר בריא עשיר וחתיך.

_אמרתי לגבר, ואני רוצה שזה ירשם בפרוטוקול: זה הזמן למכור את הדירה בלאס-ואגאס ולקנות בית בארץ.
לא עשינו את זה, דבר ראשון בגלל שלא היתה לנו דירה בלאס-ואגאס מלכתחילה, ודבר שני בגלל שלא היתה לנו מוכנות נפשית לתפוס הזדמניות._ :-)

מבין החברים הלא-ישראלים שלנו כאן, הרוב מבוססים היטב. סיימו ללמוד בגיל 22-23 (שלא כמו הישראלים שרק מתחילים ללמוד בגיל הזה), קנו דירה בגיל 25, בגיל 28 התחתנו, מכרו שתי דירות וקנו בית נחמד, והיום הם כבר נטולי משכנתא, אחרי שיפוץ מאסיבי, ונוסעים להוואי או לסן דייגו בזמן הזה של השנה. עצוב לי שאנחנו עובדים לא פחות קשה מהם, לא פחות משכילים או מוצלחים מהם, וכלכלית רחוקים מהם מאוד.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 07 מרץ 2011, 15:42

לפני כמה שנים, בשיא הבועה האמריקאית ובשיא השפל הישראלי, באנו לבקר בארץ.
כמה ימים קודם לכן קראתי בבלוג של אתר פיננסי אמריקאי, שהכותב ידע שהנדלן האמריקאי בבעיה כשהוא ראה סרט דוקומנטרי על זונות בלאס ואגאס שפרשו מהעבודה ועכשיו הן "משקיעות נדלן". בפורומים הישראלים ראיתי שלאה של בחור אחד שהחליט לסוע לארצות הברית עם התוכנית המצוינת לקנות דירות, לשפץ אותן ולמכור ברווח, אז הוא התיעץ (עם ה"מומחים" הישראלים בפורום, כן?) לאן כדאי לו לסוע. המליצו לו על לאס וגאס או פלורידה, אלו המקומות שכולם עושים בהפ ים כסף.
בארץ כולם דיברו על זה שלפי אבא עני אבא עשיר אסור לקנות דירה, ולמה צריך לקנות אם השכרת דירות היא כל כך זולה. הנהג של המונית שלקח אותנו משרה התעופה הסביר לנו שאנחנו צריכים למכןר את הבית שלנו בארץ ולקנות בארצות הברית, והחבר'ה דיברו על זה שאם היה להם אומץ הם הין מוכרים את הבית ומשקיעים בבורסה.
אמרתי לגבר, ואני רוצה שזה ירשם בפרוטוקול: זה הזמן למכור את הדירה בלאס-ואגאס ולקנות בית בארץ.
לא עשינו את זה, דבר ראשון בגלל שלא היתה לנו דירה בלאס-ואגאס מלכתחילה, ודבר שני בגלל שלא היתה לנו מוכנות נפשית לתפוס הזדמניות.

מצד שני, אבל זה לא לפרוטוקול, את הכסף שהרווחנו ממכירת תמונות בגרמניה, הפקדנו בבורסה הישראלית בדיוק בדיוק בשיא של הבועה של שנות ה90, ומשכנו אותו בדיוק בדיוק בשיא של הנפילה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 07 מרץ 2011, 14:57

אמא אינקובטור
כן, טוב, רצוי להיות בתחילת שרשרת המזון ןלא בסופו...
השקעות נדל"ן זה תחום שצריך ללמוד. אני לא חושבת שזה מאוד מסובך, זה לא תואר שלישי, אבל צריך להבין. עד כמה שאני יודעת, וזה לא הרבה כי אני לא בודקת את השוק בעיקרון אלא רק הצעות שמגיעות אלי אד-הוק, בקנדה קשה כרגע למצוא מקומות מאוד אטרקטיביים לקנייה. סט-ג'ון בניו-פאונדלנד נחשבת למקום טוב, אני לא מאמינה שאת גרה שם...
דופלקס או טאון-האוס לא נחשבים הזדמנות השקעה לתשואה משכירות. הם יכולים להיות קניה הגיונית בשביל עלית ערך בשוק שאמור להתעורר. למשל בארצות הברית סביר להניח שיש הרבה הזדמניוית כאלו. הייתי אומרת פלורידה אבל כו...לם קונים עכשיו בפלורידה, אז אני קצת חשדנית.
יחידות נושאות תשואה של 8% ומעלה, על פי ההצעות שאני באופן אישי מקבלת, בדרך כלל הם דרך מה שנקרא בארץ "קבוצות משקיעים" (זה לא נקרא כך באמריקאית ולא במקרה...). לדוגמא, היזם קונה בנין של 20-40 יחידות להשכרה, באזור עם פוטנציאל עלית מחירים ומיקום טוב להשכרת דירות, למשל ליד אונירסיטה או בית חולים. רצוי שהבנין יהיה במצב מוזנח. השלב הבא זה אנשי קשר למשקיעים, כאלו שיכולים לארגן 20-40 משקיעים במהירות. אני ברשימת תפוצה של כמה כאלה, בארץ יש את http://cashflow.co.il/ (אני לא יודעת אם הם אמינים, רק שיש להם הרבה הצעות כאלה) . מה שמגיע למשקיעים זו הצעה לקנות את אחת מהיחידות. בגלל שהבנין נקנה בתור יחידה אחת והוא מקבל עלית ערך מהשיפוץ, כל אחת מהדירות נמכרת במחיר מאוד זול יחסית למחיר השוק, ואז קל להגיע לתשואות גבוהות.
במקרה הקנדי את יכולה להכנס ל www.mls.ca ולחפש multifamily באזור שלך, את תופתעי באיזה מחיר אפשר לקנות דירות אם קונים אותם בבנינים של 40....
דוגמה אחרת שהיתה אופנתית לפני כמה שנים ונדמה לי שעכשיו פחות, היא מלון דירות. במלון דירות את מרויחה גם בגלל שאת קונה יחידה מתוך בנין שלם וגם בגלל שהשכרה לטווח קצר אמורה להיות יותר ריווחית.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 07 מרץ 2011, 10:25

סאלי,
איך התגברת על הפחד שלא תהיה לך "קריירה"? מה זאת אומרת?
הרי יש לך עבודה וקריירה נפלאה (מאמנת אישית, נכון?)?

אשמח לשמוע פרטים....
זה אחד הדברים הכי גדולים אצלי, הקטע עם קריירה...

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אמא_אינקובטור* » 06 מרץ 2011, 18:54

שחף, בעירי שבמקרה נמצאת בארץ שלך מחירי הנדל"ן עלו ועלו ועלו עד לפני שבום, צנחו לפני שנתיים ואיתם מחירי השכירות. מכירה לא מעט כאלו שקנו ביוקר ואילו היו מוכרים עכשיו היו נשארים עם חוב גדול. למזלנו נכנסנו לשוק רק אחרי הנפילה הגדולה כך שנחסכו מאיתנו הפסדים, אבל גם רווחים גדולים אין כאן כרגע. לגבי השכרה - רוב הבתים להשקעה הם ג'יפה. דופלקסים משנות ה-60, טאון האוסים פיצפוניים באזורים לא משהו עם דמי אחזקה גבוהים כדי לתחזק את הקומפלקס המתפורר. כששכרנו בית ישן ראינו במו עינינו כמה בעל הבית היה צריך להשקיע בתיקונים הכרחיים עד שנמאס לו ומכר. וכמובן כדאי מאוד לשלם ביטוח על כל בית שבבעלותך בין אם אתה גר בו או לא.

אנחנו, מה שנקרא,עוד עובדים על המיליון הראשון. מי שקנה בזול לפני 12 שנה הרויח, ומי שעלה על העגלה מאוחר אכל אותה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי סאלי_תדמור* » 06 מרץ 2011, 16:52

יא שבאופן אישי איבדתי את חוש הפחד לפני כמה חודשים. פשוט נעלם

מרתק. בעקבות משהו מסוים?
קרה לי פעם שאיבדתי פחד גדול מאוד (הפחד היה שלא תהיה לי קריירה), בעקבות סדנה שעשיתי.

תודה על הקישור! אפילו רק קריאת הביקורות על הספר מעניינת
שמחתי @}

תודה לכולכן על דיון באחד הנושאים המענינים אותי ביותר.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 06 מרץ 2011, 13:52

למה בחרתם למכור את הבית ולא להשכירו?
מכמה סיבות. אחת- אנחנו חסרי הון בסיסי (ילידי קיבוץ בלי ירושות). שתיים- הערך של הנכס שלנו שווה הרבה יותר ממה ששילמנו עליו בזמנו. שלוש- לא הפרשנו כמעט לפנסיה ואנחנו בעצם ננהל בעצמנו את "קרן הפנסיה" שלנו בלי להיות שבויים של המערכת ושערוריות דמי הניהול, שכר המנהלים המטורף ונכלוליות למיניהן. ארבע- אנחנו רוצים לשים סכום משמעותי לכל ילד לחסכון. הם כבר גדולים ותוך שנים ספורות יתכן ויצטרכו לזה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי חלוקית_נחל* » 06 מרץ 2011, 08:43

רוזמרין,
איזו יוזמה חדשנית |Y|
למה בחרתם למכור את הבית ולא להשכירו?

תודה על הדיון המפרה.

לנו יש חלום משותף של פרישה מוקדמת לפנסיה בגיל צעיר, גיל הפרישה זז כול פעם ככול שאנו מתבגרים P-: כרגע בפנטזיה שלי הוא עומד על 45 ואצל זוגי היקר קצת מאוחר יותר, בכול אופן אנחנו בתהליך מתמיד, ואני מאמינה שחלק מן העניין הוא שינויים הדרגתיים שיקרבו אותנו למטרה ויבטאו בעצם את השאיפה הזו ואת השינוי באורח המחשבה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 06 מרץ 2011, 06:46

מה שמביא למסקנה שאפשר להגדיל את המציאות (כלומר, למצוא איך להרויח 40% יותר) או לעשות דיאטה לסיפור.
מה שנקרא "המרעיבו שבע והמשביעו רעב".

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 06 מרץ 2011, 00:57

יוטי – וואללה!

רוזמרין, אני עדיין עומדת מאחורי הטענה ש 8% ROI על נדל"ן זה ריאלי, לא כולל עליית ערך ורווח מהחזר משכנתה, בממוצע כמובן. לא בארץ, כמובן. יכול להיות שאני טועה, כמובן, אנחנו עדיין בשלב שיעורי הבית ולא השקענו בפועל. אני אשמח להכנס לפרטים, אבל אולי כדאי בדף אחר?

או רורה,
אפשר להמשיך להציק לך? תגידי אם אני מעצבנת.

הייתי רוצה לא לעשות סדר עדיפויות, זאת אומרת - מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה
נדמה לי שזה לא ממש תלוי ביכולת כלכלית. אף פעם אי אפשר לעשות "מה שאת רוצה", במובן המיידי של מה שבא לך כרגע, וזה בלי קשר לכסף. למשל סאלי נתנה דוגמה של לצאת לחופש – פעם היא לא יצאה כי היא רצתה לחסוך את הכסף, היום בגלל שהיא מרגישה מחויבות לעבודה.

את אומרת :
_אולי הייתי כבר רוצה להיות במקום שאין צורך לעשות סדר עדיפויות.
שזה לא: בגדים חדשים או מנוי לחדר כושר,
שזה לא: לשלם חובות על הדירה שהרגע רכשנו או לטוס לחו"ל - אלא שניהם.
שאין צורך לחשב._

את לא מתלבטת בין חוג לילדים או בשר לארוחת צהריים. גם לא בין לשלם שכר דירה או לשלם חשבון חשמל.
ואת גם לא מתלבטת בין מטוס פרטי או יכטה.

בסך הכל , אם אני אזרוק כאן הערכה מספרית לפי הדוגמאות שנתת, יש פער של בין 20-50% בין מה שיש לך, ברמה של תקציב חודשי, למה שהיית רוצה כדי להיות מרוצה. נדמה לי שראיתי פעם איזה מחקר שדיבר על תוצאות דומות: שאלו אנשים כמה הם משתכרים וכמה הם צריכים כדי לחיות ברווחה, וברמות של לא עניים מאוד ולא עשירים מאוד התשובות היו דומות - רוב האנשים היו מרוצים עם מה שיש להם + 40% (או משהו כזה, לא זוכרת בדיוק).

אגב, אני מדברת בגוף שני, כי זה לא מקום שאני אישית נמצאת בו ברגע זה בגלל סיבות שתועדו באריכות באתר זה, אבל כן הייתי שם עד לפני כמה שנים, אז בעצם אני מדברת על איך אני הרגשתי.

דנה מודן מהפוסט של קואלה אומרת "הכל זה משחק". אני באה מתחום תולעי הספרים אז אני מדברת על "הכל זה סיפור", וראיתי גריין של מי מה שאמר משהו על זה שהבעיה הרבה פעמים היא לא כל כך במציאות אלא בחוסר ההתאמה בין המציאות לרעיון (רק שהיא ניסחה את זה הרבה יותר מוצלח (-: ).
אז באנלוגיה שאני אוהבת, הבעיה היא שיש לך סיפור מסוים בראש של חיים טובים, רק שהוא לא כל כך מותאם למציאות. בגלל שאת בנאדם ריאלי ומצבך סך הכל טוב, אין פער עצום בין הסיפור למציאות, יש רק מין חריקה כזאת, זה לא ממש שזה לא מתאים, זה רק שהמציאות טיפה לוחצת במתניים. מה שמביא למסקנה שאפשר להגדיל את המציאות (כלומר, למצוא איך להרויח 40% יותר) או לעשות דיאטה לסיפור.
להגדיל את המציאות זה סבבה בפני עצמו, רק שזה יכול להיות בעייתי, כי לסיפור יש נטיה לגדול בדיוק באותו יחס. לעומת זאת, אם עושים דיאטה לסיפור....
אם הסיפור מצטמצם, אז יכול להיות שהמציאות תפסיק להיות לוחצת בתור התחלה, ולאט לאט היא תתחיל להיות אפילו יותר גדולה מהסיפור ואז פתאום יהיה מרווח ומקום לנשום ולהכניס תוכן חדש... למשל , פתאום מתברר שיש מקום לחשוב על האם ואיך מצאתם את הייעוד שלכם . סתם בשביל הדוגמה.

להבהיר: אני לא חושבת שבעיות כלכליות הם תמיד "בראש", להפך, אני חושבת שאם יש בעיות כלכליות אמיתיות צריך לנסות לפתור אותן באופן מעשי ולא להתפלסף. אני מתייחסת למצב שאת מתארת ומשאני מכירה מעצמי, שמצד אחד לפי מה שאת אומרת מצבך הכלכלי בסדר גמור, ומצד שני יש תחושה של חוסר.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי ריש_גלית* » 06 מרץ 2011, 00:47

דיון מלא השראה. תודה! @}.
(אני מיליונרית מהסוג של סאלי, כלומר לא בהכנסות אלא באורח החיים והמחשבה, אם הבנתי אתכן נכון).

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אחת_שלא_יודעת* » 05 מרץ 2011, 22:47

אני צריכה הרבה כסף.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי רוזמרין* » 05 מרץ 2011, 20:41

שחף, אני רק רוצה להעיר שחישוב של 8% הוא מאד אופטימי. הערכה שמרנית מדברת על 4%-5% בשנה(ממוצע, יש שנים שיותר ויש שפחות). אז 5% מחצי מיליון זה, בש"ח נכון להיום, בערך 90000 ש"ח לשנה שזה 7500 לחודש. אם עוברים לגור באוהל או אוטובוס או קרוון ומוצאים פיסת קרקע בחינם אז זה בהחלט אפשרי כי רק שכ"ד+ארנונה+ביוב זה ים של כסף. ואיפה מוצאים פיסת קרקע? למשל אצל חברים שגרים במושבים או לשמור על שדות ירקות או מטעי פירות בעונות ההבשלה. בעקרון, זה דורש לא לשבת הרבה זמן במקום אחד או לשלם שכירות קטנה. צריך להיות מאד זהיר ולשים לב מתי כבר לא מתאים לבעל הקרקע.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי אורי_יורמן* » 05 מרץ 2011, 20:33

the simple living guide. ספר מעניין
תודה על הקישור! אפילו רק קריאת הביקורות על הספר מעניינת

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 05 מרץ 2011, 20:11

אבל ברור.
לא טענתי שאני תפרנית.
למעשה, מצבי הכלכלי בסדר גמור!

מה שכן טענתי, זה שהייתי רוצה לא לעשות סדר עדיפויות, זאת אומרת - מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי יוטי_בעיר* » 05 מרץ 2011, 19:40

אם אנחנו כל כך מסכנים, אז למה אנחנו לא משנים את החיים מהבסיס?
אני שיניתי את החיים שלי.
עזבנו עבודה של הבן זוג בחברה פיננסית בלונדון, השקענו כסף שחסכנו, חזרנו לארץ וכרגע אנחנו חיים עם משמעותית פחות הוצאות מבלונדון לחודש בדירה פיצית יחסית למה שהיה לנו שם.
קוראים לזה "לרדת ברמת החיים" בגלל שאנחנו מוציאים פחות אבל בעצם עלינו ברמת החיים כי שנינו עובדים על דברים משלנו בבית, רואים את הילדים המון ורגועים הרבה יותר ביומיום.

פשטות מרצון אבל עם משמעת ברזל.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 05 מרץ 2011, 19:38

טרה רוסה, אני כן.
נגיד שאתם מוכרים את הבית, מחזירים משכנתא, סוגרים את כל החובות שיש לכם, מצרפים חסכונות, קרנות גמל, ופנסיה ( לא חייבים למשוך את הכספים של הפנסיה אם זה מלחיץ אפילו בתאוריה, הם יכולים להשאר איפה שהם ולהכנס לתכנון הכולל בתור החלק שמושקע בניירות ערך, זה סמנטיקה פשוטה) . מה קיבלתם?
אם קיבלתם סכום שלילי, התרגיל המחשבתי שאני מציעה לא רלוונטי אליכם, לפחות לא כרגע.
אם קיבלתם נגיד 250,000 $ , אז בחישוב של 8% תשואה שנתית יוצא 20,000$ לשנה, שגם אם זה אפשר לצאת לפנסיה אבל עם שינוי חיים הרבה יותר קיצוני. אפשר למשל לעבור לחיות על יכטה או לחיות בהודו.
אני רוצה לצמצם את הדיון למי ש"שווה" 500,000$ ומעלה כי אז לפי ההנחות שנתתי, אפשר "לצאת לפנסיה" בלי שינויי חיים דרסטיים. ברור שיש הרבה אנשים שלא יגיעו לסכום הזה, אבל בהתחשב בטירוף המחירים בפרדס חנה, יש לי הרגשה שדוקא יש הרבה אנשים שכן.
"לעזוב הכל ולסוע לטייל בעולם" זו רק אופציה אחת, של לסבית מיליטנטית מתחילת הדף. האופציה של רוזמרין של חיים אקולוגיים בארץ היא אופציה אחרת.


או רורה,
אז בתשובה ל "לשם מה המיליונרים והמיליארדרים האלו זקוקים לכל כך הרבה כסף? וממשיכים עוד ועוד.למה הם לא עוזבים הכל ונוסעים לטייל בעולם או מנסים לעזור לאחרים? "

אפשר להגיד: "או רורה המיליונרית לא עוזבת הכל ונסעת לטייל בעולם, כי טוב לה איפה שהיא נמצאת, והיא כרגע מתמודדת עם הרבה פחדים ושגרת החיים מספקת לה יציבות ועוזרת להתמודד עם בעיות אחרות" ?

תודי שזה סיפור מאוד שונה מ"או רורה התפרנית לא עוזבת הכל ונוסעת לטייל בעולם כי אין לה כסף".

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 05 מרץ 2011, 18:55

ולסאלי,

כשקיבלתי את הטבעת החדשה - זה היה פחות משנתיים אחרי שנרכשה הטבעת.
בזמן הזה שילמתי לביטוח סכום מאוד נמוך, ככה שזה יצא משתלם....

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 05 מרץ 2011, 18:53

לא יודעת, יכול להיות שזו התהום שמפחידה אותי מאוד.
בתקופה הנוכחית בחיי אני מתמודדת עם הרבה פחדים, גם כלכליים אבל לא רק, ועם שינוי מאוד גדול שאנחנו עושים כמשפחה, והתהום מפחידה ומשתקת. זה נכון.

אבל אני גם אף פעם לא שאפתי לעזוב את הכל.
גרתי בניו יורק שנתיים, גרתי בסיאטל, גרתי בלאס ווגאס.
את יודעת מה?
הכי טוב לי לגור כאן, ליד המשפחה שלי ושל בעלי, בארץ שדוברת את שפת האם שלי, בעיר שאותה אני כל כך אוהבת ולא נמאס לי ממנה, עד כדי כך שבחרתי לגור בהרבה פחות מטר מרובע כדי להמשיך ולהיות בה.

אז אולי זה עניין של אופי ואולי של רצונות.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי טרה_רוסה* » 05 מרץ 2011, 16:19

את לא לוקחת בחשבון שלהרבה אנשים יש משכנתא. כך שלמרות שערך הבית עלה וכו, אם מוכרים אותו, צריך לסגור את המשכנתא. ויכול להיות שיש גם תשלום מיסים.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי מעודדת* » 05 מרץ 2011, 10:52

שחף אהובה , |Y|
עוקבת אחרי הדיאלוג למעלה ומתוך זה מבינה , כמוך, שמדובר כאן בשני אנשים כל כך שונים , שהעובדות לא משנות כלום. זה עניין של הרגשה.
האחת בטוחה בעצמה וביקום. השנייה לא. ואולי תהיה פעם.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 05 מרץ 2011, 07:32

ממשיכה עם התגובה לאורורה-
יכול להיות שהסיבה ש"מה שאני שומעת זה - וואוו, איזה רעיון מפחיד. התהום" היא שבאופן אישי איבדתי את חוש הפחד לפני כמה חודשים. פשוט נעלם. וכמו שהרבה פעמים שמים לב לרעשי רקע רק כשהם מפסיקים, אז גם אני עכשיו מאוד מודעת לזמזום הבלתי פוסק והמחריש אוזניים של הפחד, שנדם. בלי קשר למה שאת התכוות אליו, המילים שלך מהדהדות אצלי בזמזום הזה ששמתי אליו לב רק אחרי שהוא נגמר.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 05 מרץ 2011, 06:35

אורורה
עדיין התגובה שלך נשמעת לי רגשית. אני לא יודעת אם זה מה שאת אומרת_ - סיכמנו כבר שאני לא מכירה אותך - אבל זה מה _שאני שומעת.

אני אומרת ככה:
  1. מבחינה סטטיסיטית, יש הרבה אנשי באופן טבעי, שאולי תמיד חשבו על עצמם בתור תפרנים, ובשנה שנתיים האחרונות בגלל צרוף נסיבות שלא תלוי בהם, כלומר עליות מחירים ושפל של הדולר, הערך העצמי שלהם, מבחינה כלכלית , נתן קפיצה היסטרית. מבחינה מספרית, אם הם יממשו את מה שיש להם הם יגיעו ל 500,000 דולר.
  2. זה יותר מסובך מאשר לפתוח חשבון בנק, אבל עם קצת השקעה אפרש לקבל תשואה שנתית של 8%, שזה 40,000 $
  3. ב 40,000 $ לשנה אפשר לחיות מצוין.
במילים אחרות, האמריקאים שואלים "מה המספר שלך" - כמה כסף צריך בשביל לצאת לפנסיה. אני אומרת, חצי מיליון דולר, ויש סיכוי טוב שכבר יש לכם. סך הכל רעיון מאוד יבש ומספרי.


מה שאני שומעת ממך זה: "זה מטריד אותי", "אבל גם אם יהיה לי בית בפולין אני לא אהיה חופשיה", "ומה עם פנסיה, ביטוחים למיניהם?" "אין רכוש? שום רכוש בכלל?","חיים בעולם בלי כלום כלום?"
אני לא מתיימרת לנתח אותך ואני באמת לא רוצה להתפטרן אבל מה שאני שומעת זה - וואוו, איזה רעיון מפחיד. התהום.

בתכל'ס הסנריו שנתתי בתור דוגמה לא אומר כלום על חיים בלי כלום או לא בצורה חומרית. למשל, אחת האופציות שאת יכולה למשש ב 40,000 $ לשנה היא לחיות על אי בתאילנד עם שני משרתים אישיים שיביאו לך פינה קולדה למיטה כל בוקר, אם זה מה שעושה לך את זה. 40,000$ לשנה מספיקים לביטוח רפואי, אפילו אם הוא מצטבר, ואם נורא חשוב לך לבטח טבעת, אז הם מספיקים גם לביטוח של הטבעת.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי סאלי_תדמור* » 05 מרץ 2011, 01:23

אורורה, מעניין מה שכתבת.
מעולם לא חשבתי לבטח פריטים כאלה, וגם לי יש כמה מהתקופה לפני הילדים כשהיינו dink.
חישבת כמה שילמת עד היום ביטוח? זה באמת פחות משווי היהלום הזה? (אין שום ביקורת - רק סקרנות).

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי סאלי_תדמור* » 05 מרץ 2011, 01:21

קלטת אותי בול.
את מלכתחילה מליונרית בעיני עצמך, לא
זה נכון.

_את עושה מה שאת אוהבת מתוך תשוקה, את חייה בבית שאת אוהבת, הילדים שלך הולכים לבית ספר שאת בחרת בו...
בעיני את כבר מיליונרית._
תודה. מרגש לשמוע @} זה נכון. עבדתי הרבה על זה, וזה נכון.

וכל שאר מה שכתבת פשוט מרתק. העניין הזה של לעזוב את מה שלא משרת אותנו כבר.
אני יודעת שיש אנשים שמאוד נמשכים לחיים אחרים, חיים קצת יותר כמו מה שאת מתארת, ויתכן שזה באמת פחד לא רציונלי. לא מזלזלת בפחד הזה, כמוך. אבל מעניין מאוד לחשוב על הנקודות האלה. מדהים מה שכתבת עם הצלילה. זה נכון גם עם גובה. ללכת על קורה נמוכה או גבוהה, גם אם הן באותו הרוחב, זו חויה שונה מאוד.

גם זה מעניין מאוד ומוכר
דבר ראשון, זו הזדמנות לבדוק את "הסיפור" העצמי שלנו. אם יש לך סיפור עצמי שכולל "מה היה אם הייתי מליונרית" ו"כמה החיים שלי היו שונים אם לא הייתי צריכה לקום כל בוקר לעבודה" (ואני בטוחה שזה לא המקרה שלך), אז הגיע הזמן לחשוב עליו שוב. באמת? אם אנחנו כל כך מסכנים, אז למה אנחנו לא משנים את החיים מהבסיס?

את צודקת. לי אישית אין סיפור כזה. כמעט שלא. כמובן שאין אדם חף מתסביכים, ואחרי ששנים לא ממש היה לי כסף לחופשה או משהו כזה, או שלא רציתי להוציא על חופשה כי רציתי לבנות בטחון כלכלי, היום השיקולים הם - איך לעזאזל מאמנים או מטפלים לוקחים חופשה ליותר מסופ"ש או שבוע? מה עם כל האנשים? פשוט עוזבים אותם? עוברת לי צמרמורת בגוף להגיד לאנשים שאני נוסעת... אז בינתיים אני נשארת כאן :-)

אבל אני מכירה את העניין הזה של "לו היה לי כסף". יש אדם קרוב אלי שיש לו את זה. ואני כבר שנים מדברת איתו על זה. הוא כבר מבחין בכך שהוא כנראה היה עושה את אותו דבר שהוא עושה היום. כי הוא מאוד אוהב את העיסוק שלו. רק שהוא היה רוצה את החופש. את היכולת. שזה תסביך מסוג קצת שונה.

אגב, יש ספר שמתאר סיפורים דומים למה שאת מתארת. the simple living guide. ספר מעניין בנושא הזה של איך אפשר לחיות בצורה שונה, כלכלית. המון דוגמאות.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 04 מרץ 2011, 22:58

ברמת התרגיל המחשבתי אבל זה אכן מעניין מאוד.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 04 מרץ 2011, 22:57

מה שמזכיר לי, לפני כמה שנים נפל יהלום מטבעת האירוסין שלי. הטבעת הבערך יחידה שלי, אבל יקרה ויפה וחשובה נפשית מאוד מאוד...
בגלל הביטוח שעשיתי לה, ניתנה לי טבעת חדשה לגמריי, זהה.
טבעת שעלתה לבעלי בזמנו 10,000 ש"ח (כשלא היו ילדים, והרוחנו בשמיים).
לא הייתי רוצה לאבד את זה.

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי או_רורה* » 04 מרץ 2011, 22:55

אין רכוש? שום רכוש בכלל?
נראה לי שאם יש אוטו צריך וראוי (לפי שוויו) כן לבטח.
נראה לי שגם אים אין "יהלומים" עדיין יש טבעת נישואין, אירוסין, סתם תכשיט יקר....
ביטוח הבריאות הפרטי אולי זול, אבל כשיש כמה נפשות במשפחה הוא עדיין הוצאה.
אין כלום?
חיים בעולם בלי כלום כלום?

מי צריך כל כך הרבה כסף

על ידי שחף_אהובי* » 04 מרץ 2011, 17:50

אבל סאלי, אם את אוהבת את החיים שלך, למה שתעזבי?
את מלכתחילה מליונרית בעיני עצמך, לא? זאת אומרת, את עושה מה שאת אוהבת מתוך תשוקה, את חייה בבית שאת אוהבת, הילדים שלך הולכים לבית ספר שאת בחרת בו...
בעיני את כבר מיליונרית.

בקשר ל"תוכנית" - לא, זו לא בדיוק התוכנית שלי, וגם הבית שלי שווה פחות, ומכיוון שאני בקנדה אין לי קופת גמל אלא RRSP שעובד קצת אחרת. וברור שבמציאות הדברים יותר מסובכים ויש הרבה יותר משתנים לחשוב עליהם. אבל אני חושבת שלפחות ברמת התרגיל המחשבתי זה רעיון מאוד מעניין.

דבר ראשון, זו הזדמנות לבדוק את "הסיפור" העצמי שלנו. אם יש לך סיפור עצמי שכולל "מה היה אם הייתי מליונרית" ו"כמה החיים שלי היו שונים אם לא הייתי צריכה לקום כל בוקר לעבודה" (ואני בטוחה שזה לא המקרה שלך), אז הגיע הזמן לחשוב עליו שוב. באמת? אם אנחנו כל כך מסכנים, אז למה אנחנו לא משנים את החיים מהבסיס?

דבר שני, וזה מה שאני חותרת אליו כבר כמה פוסטים, זה הענין של הפחד. הסיבה שרוב האנשים לא יעשו את השינוי הזה, אפילו אם הם ישתכנעו שמבחינה רציונלית שבעצם זה לא רעיון כל כך מופרך כמו שזה נשמע, היא - בגלל שזה נורא, נורא מפחיד.

אני נזכרת בפעם הראשונה ששחיתי מעל ריף האלמוגים בגיל 10, בשארם נדמה לי, והגעתי לנקודה של הצוק, שמצד אחד אפשר לשחות מעל קרקע אלמוגים בטוחה, אבל מהצד השני את צריכה לשחות מעל תהום. אני לא הסכמתי לשחות את המטר הנוסף הזה, אפילו שהשחיה היא לכאורה אותו דבר.

אנחנו עכשיו בשלבי מכירה של הבית. אנו לא חיים בארץ, הבית מושכר מזה שנים, גם בשנחזור לארץ לא נרצה לגור שם, ומכל בחינה ראציונלית, די ברור שזה מטומטם ממש להמשיך להחזיק בו. ועדיין - מבחינה אמוציונלית זה קשה בטרוף. בדיוק אותה תחושה של לשחות את המטר הזה של מים מתחתם אין כלום. לאבד עוגן.

עכשיו, התחושה הזאת של הפחד היא גם כן סופר לגיטימית, והתשובה "אני לא אעזוב את הכל אפילו אם יוכיחו לי שזה הגיוני, כי אני מפחדת" היא לחלוטין הגיונית, אבל אם ככה, אז כדאי לדעת אותה, לא בשביל אף אחד אחר, רק בשביל המודעות הפנימית שלך (שוב, אני מדברת בהכללה, אני לא חושבת שזה המקרה שלך).


הסיפור שלי באופן אישי אמור להיות ב החיים הם כן פיקניק , רק שאני מתעצלת לכתוב .

חזרה למעלה