לי יש אבנים בכיס המרה... שבע שנים מאז התקף הראשון. אני הלכתי לייעוץ אצל רופא סיני בשם אייל שפרינגר שמטפל עי תזונה.
לפי מה שהבנתי ממנו: אבנים בכיס המרה נוצרות עקב תקיעות במערכת העיכול. זאת אומרת מתזונה יבשה שאינה זורמת טוב בדרכי העיכול והרבה פעמים מתלווה אליה גם נטייה לעצירות. -גם מתקשר לנטייה להיתקעות ברמה הרגשית.
ולכן ההמלצות התזונתיות שלו היו קשורות ליצירת תנועה במערכת העיכול-מרק תאילנדי על הבוקר... ושכל צלחת תכלול רוב של ירקות. אין שום בעייה עם שומנים בריאים. בורקסים ופיצות הם האוייב.
התזונה הזאת הצליחה ובגדול!!!
כל עוד אני דובקת בה אין התקפים...לא יודעת אם האבנים יוצאות החוצה בדרך זו אך הן לא סימפטומטיות. אם פזלתי רגע ואכלתי פיצה יש סיכויי להתקף.
ובכלל כל התקף שהיה לי מאז היה קשור באכילת לחם או ארוחה גדולה, כל דבר שיכול לגרום לפקק במערכת.
אישית לי קשה מאד להימנע מלחם וכו. וכל דיאטה דיי קשה לי. אבל למי שיכולה לדבוק במשהו כזה זה באמת מדהים. כל כך שונה מההמלצות התזונתיות של הרפואה המערבית.... כשדבקתי בזה זה עבד ב100%.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני שנתיים סבלתי כאבים של צירים . ניסיתי הכל ואף ירדתי 16 קילו עם תזונה מסודרת.
לפני חודשיים הלכתי לרופא פרטי ששלח אותי לבגחקות ואכן גילו אבן גדולה בכיס מרה , דלקת חמורה וירידה בתפקודי כבד
הניתוח היה מידי ובמצב לא טוב
הניתוח לא נורא בכלל ואני פחדנית.
חשוב ללכת לרופא מומחה .
עכשיו מעגר לניתוח צריכה להחלים בתפקודי כבד
אל תחכו עם הניתוח ,בסוף אין פתרון אחר .

כדי לדעת אם יש בינינו בכלל מחלוקת, צריך לדעת מספרים
אה.. לא. המשפט הזה מייצג לא רע את חוסר ההסכמה בינינו. אני לא חושבת שאפשר לדעת לפי מספרים. כי בני אדם שונים. התזונה של אנשים שחיים בצפון הקפוא שונה משמעותית מהתזונה הים תיכונית, או זו שבהודו, או זו שבאפריקה, או זו שבשוודיה.

אני בעד תזונה אינטואיטיבית. זה לא אומר שאין דברים שלא ראוי לקרוא להם מזון - פה אני בהחלט מסכימה איתך. ואני יכולה לקבל שתזונה שומנית לא מומלצת למי שיש לו אבנים בכיס המרה (יכולה לקבל, כי קודם צריך לבדוק אילו סוגי שומנים.).

אני גם לא חושבת ש זה צריך להיות מישהו שמכיר אותך - אלא אם כן המישהו הזה זה את עצמך.

אני לא אכנס לכל הנושאים שעולים בשתי מילים ואני לא מסכימה, אלא רק אגיד בקצרה - עבור רוב האנשים הקפדה לא עובדת. יש כאלו שהיא עובדת להם.ממה שאני נתקלתי, אלו בעיקר גברים. אבל רוב האנשים מנסים להקפיד בגישה זו או אחרת מגיל צעיר, וזה לא עובד. הקפדה היא כמו גומיה שנמתחת ומשתחררת לכיוון ההפוך.

ציל צול המדהימה כותבת בלוג שמציג את הגישה שלה (שבהקשר הזה מספיק דומה לשלי). הפוסט הזה שלה שעוסק בדחיית סיפוקים הוא דוגמא לא רעה. אבל בסך הכל, אני מאמינה באכילה אינטואיטיבית. ואכילה אינטואיטיבית היא בעיניי ההפך מהקפדה.

להקפיד בתזונה זו לדעתי הדרך הבטוחה לאכול תזונה מצומצמת ומבאסת שתתמוטט כמו מגדל קלפים. אם את/ה מרגישה שאת מקפידה בתזונה שלך, ולא שאת אוכלת בהנאה ובשפע דברים שטובים לך, לדעתי את לא בשביל הנכון לך.
צריך להקפיד בתזונה כי היום יש הרבה אוכל שזמין לנו אבל לא טוב לנו (בין היתר כזה שלקרוא לו "אוכל" יהיה לעשות איתו חסד שלא מגיע לו בכלל). להקפיד בתזונה פירושו להיות מודע למה מכניסים לפה. ולמקרר. אפשר בהחלט להקפיד בתזונה ולאכול אוכל מגוון, משביע ובטעם משובח.
בעוד שתזונה שחסר בה שומנים היא תזונה חסרה ולא מתאימה למין האנושי, שתגרום להבעיות רבות.
נשמע מאד הגיוני. כדי לדעת אם יש בינינו בכלל מחלוקת, צריך לדעת מספרים (כמה זה "חסר"?). ושתינו לא תזונאיות. יחד עם זאת, אני מרשה לעצמי לנחש שלא חווית מעולם התקפי מרה. זה כואאאאב (כן, יותר מלידה בלי אפידורל. אפילו הרבה יותר). ולכן השאלה לגבי צמצום שומנים היא לגמרי במקום, ותפריט עמוס בבשר/חמאה/ביצים עשוי להיות, עבור בוגר-כיס-מרה טיפוסי, טריגר פוסט טראומטי. בנוסף, אני מרשה לעצמי להניח שאת די רחוקה מגיל 40. העקרון של "לאכול בהנאה ובשפע דברים שטובים לי" הוא נכון כמובן, אבל נהיה מורכב יותר בסביבות גיל 40-45. הרבה אנשים מגלים אז שהכמויות שאכלו קודם ושמרו אותם במשקל יציב וללא בעיות בריאותיות גלויות לעין נהיו פתאום גבוהות מדי. והרבה פעמים, כדי להתגבר על זה, דרושה הקפדה מודעת (כאמור, המזון זמין. מאד.). ואנחנו לא יודעות את גיל השואל/ת ועוד כל מיני דברים עליו/ה.
מה שמוביל אותי לכך שדברי הוצאו מהקשרם. והרי כתבתי על מה להקפיד -- זה אישי._ ו _צריך להתייעץ אינדיבידואלית._ ו _זה צריך להיות מישהו שמכיר אותך, את ההרגלים, ההעדפות, הפעילות הגופנית שלך וכו' נראה לי שאלו אמירות שנותנות הרבה כבוד לשונות אישית ובהחלט לא מנסחות כלל גורף.

בינגו
רק עכשיו הצלחתי להבין את הטענה שלך. כלומר, אני חושבת שהצלחתי, כי לא ממש הסברת אותה. שאם משהו צורם לי אז שאני לא אכתוב ככה, ולא אבקר אחרים שכותבים ככה.

שים לב לסוגריים. לא סתם כתבתי שהטענות האלו צורמות לי - הסברתי למה. אולי הסברתי בצורה קצרה מידי, אבל אני מנסה לא להאריך בלי סיבה או בקשה ברורה.

אוסיף עוד סיבה - לדעתי טענות כאלו הן הפחדה. והפחדה מזיקה. מהסיבה הזו ועוד כל מיני סיבות,
חשוב לי להתנגד למשפטים מהסוג הזה ולאזן אותם, וזה בדיוק מה שעשיתי. או לפחות ניסיתי לעשות.

אם טענות כמו שלי נראות לך מיותרות את/ה מוזמן לא לכתוב טענות כאלו
בינגו

טענות כמו הן מיותרות וצורמות.
אם טענות כמו שלי נראות לך מיותרות את/ה מוזמן לא לכתוב טענות כאלו (או לנסות לשכנע אחרים, בצורה יותר אינדיקטיבית).

טענות כמו
טענות של תמיד כל אחד ו אף פעם צורמות לי. במיוחד כשהן ההפך ממה שאני מאמינה בו.
הן מיותרות וצורמות.

להתחרע על שומנים מהחי (אני מתכוונת לאכול הרבה מהם, לא מדי פעם ביצים/חמאה/בשר),_ _לא מומלץ אף פעם
לדעת חלק מהאנשים. אחרים חושבים שלאכול בשר באופן קבוע זה בריא מאוד. בעוד שתזונה שחסר בה שומנים היא תזונה חסרה ולא מתאימה למין האנושי, שתגרום להבעיות רבות.

בשורה התחתונה – להקפיד בתזונה צריך. תמיד. כל אחד.
להקפיד בתזונה זו לדעתי הדרך הבטוחה לאכול תזונה מצומצמת ומבאסת שתתמוטט כמו מגדל קלפים. אם את/ה מרגישה שאת מקפידה בתזונה שלך, ולא שאת אוכלת בהנאה ובשפע דברים שטובים לך, לדעתי את לא בשביל הנכון לך.

אני לא באה להתווכח עם אף אחד על מה מתאים לו ומה לא. אבל טענות של תמיד כל אחד ו אף פעם צורמות לי. במיוחד כשהן ההפך ממה שאני מאמינה בו.

האם לאחר ניתוח הוצאת כיס מרה אין יותר כאבים לגמרי?
אין התקפי כאבים מהסוג המוכר. בתקופה שלאחר הניתוח יכולים כן להיות כאבים. זה מאד אינדיבידואלי -- את/ה יכול/ה לקרוא במעלה הדף לגבי החוויות של אנשים שונים. בכל מקרה זה חולף. אני 10 שנים אחרי, ולא חושבת על זה ביומיום בכלל.
והאם צריכים להמשיך בהקפדה על תזונה דלת שומן?
זה תלוי במצב התזונתי ובמשקל שלך. וגם בסוג השומן שבו מדובר. להתחרע על שומנים מהחי (אני מתכוונת לאכול הרבה מהם, לא מדי פעם ביצים/חמאה/בשר), או -- גרוע מזה -- על שומנים צמחיים מוקשים, לא מומלץ אף פעם, גם בלי שום קשר לכיס המרה.
לגבי שאר הדברים, אם את/ה מתלבט/ת, צריך להתייעץ אינדיבידואלית. עם רופא/ת משפחה, דיאטנ/ית, או בעלי מקצוע מתחומי הרפואה המשלימה, או שילוב של כמה מאלה יחד. בכל מקרה זה צריך להיות מישהו שמכיר אותך, את ההרגלים, ההעדפות, הפעילות הגופנית שלך וכו'.
בשורה התחתונה -- להקפיד בתזונה צריך. תמיד. כל אחד. על מה להקפיד -- זה אישי. מה שבטוח -- כשאין כיס מרה אין אבנים ולכן ההקפדה לא צריכה להיות לפי הקריזות של כיס המרה. אבל בהחלט כן לפי הצרכים של הגוף. מהם לא להתעלם! מזון לא איכותי ושומנים לא איכותיים לא יעשו התקפי מרה, אבל בהחלט יגרמו לשלל צרות אחרות, גרועות לא פחות. לא חבל?

גילו לי לפני כחצי שנה אבן זעירה בכיס מרה. מאז עברתי מס התקפים שהאחרון שבהם לפני שבוע היה הנורא ביותר. כאבים שלא עברו במשך יממה גם לאחר בילוי במיון והזרקת מורפיום. ושאלתי היא: האם לאחר ניתוח הוצאת כיס מרה אין יותר כאבים לגמרי? והאם צריכים להמשיך בהקפדה על תזונה דלת שומן?

מישהי יכולה לתאר את איכות החיים לאחר כריתת כיס מרה ? לגבי תזונה ?

שלום לכולם, רק להוסיף מנסיוני לחכמת ההמונים ולמי שאולי נמצא במצב דומה: לנסות להפסיק עם ביצים (וכן להשאיר שומנים בריאים, במידה).
אני בת 40, פחות או יותר מאפיינים קלאסיים של ארבעת ה- F, ובשנתיים האחרונות התחלתי לסבול מהתקפי כאבים בכיס המרה בתכיפות רבה יחסית(כל כמה שבועות).
אחרי תקופה של ניסוי וטעייה, אני מקפידה על הדברים הסטנדרטים - המנעות מארוחות ערב כבדות, והמנעות ממטוגן. אבל עבורי מה שעשה את ההבדל הוא- המנעות מוחלטת מביצים. אני עדיין אוכלת המון שוקולד, טחינה, אבוקדו, אגוזים במידה, וגם בשר ועוף, אבל כל עוד שומרת על ארוחת ערב קלה (שזה אומר כל דבר מלבד המבורגר וסטייק), לא אוכלת מטוגן (שזה מובן מאליו), ובעיקר לא נוגעת בביצים, אין לי כאבים. קראתי איפשהו שאלרגיה לביצים יכולה לגרום לכאבים בכיס המרה, ועדיין חוקרת את העניין - אז זה יכול להיות כיוון מחשבה נוסף לאלו שעדיין שמנסים למצוא את האיזון התזונתי שיאפשר להמנע/לדחות ניתוח. (בלי קשר, אני אוכלת ללא גלוטן, וגם כמעט לא נוגעת במוצרי חלב, כך שלוותר על ביצים זו מכה די קשה עבורי, אבל הפחד מהתקף ומניתוח עושה את שלו..) חשוב להזכיר שגם התחלתי לעשות קצת ספורט והורדתי כמה ק"ג, אולי גם לכך יש השפעה חיובית.

עברתי לפני חודשיים בדיקת אולטרסאונד ומצאו לי פוליפים רבים בכיס המרה שגודלם הכולל הינו 7 מ״מ, לאחר כחודש וחצי נשלחתי שוב לאולטרסאונד במקום אחר שם נכתב שיש לי אבני קולסטרול לא כתבו מה הגודל שלהם. לא קיבלתי מעולם התקף (לא שאני זוכרת). אבל זה ממש מלחיץ אותי. מה אתם מייעצים לי לעשות? עלי לציין שאני בת 36 ומתכננת להכנס להריון בשנה הקרובה ומקריאה בסיפורים פה מפחדת להתחיל לחטוף התקפים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולם

אני כותבת אחרי שקראתי את כל התאורים והמקרים שלעיל.
יש נושאים שבהם אני יכולה לשפוך קצת אור לכן בחרתי לכתוב
לי החלו התקפים במרווחים של כחודש לפני כשנתיים....ההתקף אצלי בא לידי ביטוי בלחץ גדול באזור החזה עם הקרנה לגב בצד ימין ולשכמות. התחושה היתה שזה התקף לב ..והלכתי למיון שם לא זיהו שום בעיה. בביקור אצל רופאת משפחה היא מיד אמרה לי שמדובר באבנים ושלחה לאולטרסאונד שאישר זאת.
כמו רבות אחרות שכתבו כאן בחרתי לנסות לטפל בעצמי באופן טבעי.
אני כן הלכתי לחן פרופסורסקי ולאחר תהליך של כשלושה חודשים של חיזוק הגוף עם צמחי מרפא סיניים, דיקור, תוספי תזונה ומעבר לתזונה טבעונית לחלוטין ודלת שומן בצעתי את פרוטוקול שטיפת אבני המרה. הפרוטוקול מתואר בהרבה מקומות ברשת ולכן לא ארחיב בתהליך אבל בקצרה מדובר בארבעה ימים נטולי שומן לחלוטין שאמורים להביא לכיס מרה מלא במיצי מרה מאחר שאין לו סיבה להתכווץ במהלך ימים אלה. במקביל שיתיה מרובה (לפחות ליטר ליום) של מיץ תפוחים סחוט אורגני (תפקיד הפקטין למוסס את האבנים ולהקטין אותן) ואז יום צום משולב בחוקן ובשתיית מלח אנגלי שאמור להרחיב את הצינורית וגם משמש כמשלשל עדין שמנקה את המעי הדק בדרך ליציאת אבני המרה. לפני השינה שתיית שלושת רבעי כוס שמן זית עם חצי כוס מיץ אשכוניות סחוט ...אמור לכווץ את כיס המרה בבת אחת וכך כל האבנים נסחטות החוצה. למרות שהיתה לי אבן גדולה לקחתי את הסיכון והאמנתי בתהליך ואכן בבוקר יצאו הרבה אבנים..שתיים מהן לא קטנות...צלמתי אותן והייתי בטוחה שהבעיה מאחורי. חן אמנם אמר שצריך להמשיך לשמור על תזונה מאוזנת אך לא סיפר לי על הסיכוי הגדול שעדין יש אבנים בכיס וגם אם אין לא ירחק היום שהן תווצרנה שוב. בכיס שיש בו פתולוגיה של ייצור אבני מרה...הן חוזרות.
יתכן ואם הייתי שומרת על תזונה באופן אדוק- תזונה טבעונית ודלת שומן ...לא הייתי חווה עוד התקפים גם אם היו אבנים בכיס...כי לא היה טריגר.
אבל אחרי חצי שנה של טבעונות כמעט מלאה...התחלתי לחטוא פה ושם. בהתחלה לא היו התקפים גם אחרי ארוחה שומנית אבל אחרי מספר חודשים חזרו ההתקפים. התחלתי לקרוא חומר באתרים אמריקאיים של גורואים טבעוניים שטוענים שהאבנים בכלל נוצרות בכבד וזורמות יחד עם מיצי המרה אל כיס המרה ועד שהכבד לא יהיה נקי מאבנים שנוצרו בו במשך 40 שנה...הן תמשכנה לזרום לכיס המרה ולגרום להתקפים. הם ממליצים על שנת שטיפה- ביצוע הפרוטוקול כל חודש במשך שנה. את זה לא רציתי לעשות כי הרגשתי שזה שוק פיזי קשה מידי לגוף וגם לא האמנתי מספיק בעצמי שאצליח לדבוק בטבעונות הדוקה ו 12 פרוטוקולים למשך שנה. אבל עדין לא ויתרתי על החלום הטבעי. הכנסתי עצמי להליך דומה לזה שעברתי עם חן אבל באופן עצמאי ואף יותר הדוק, שתיית מיצי ירקות- סלק/ שום/ תפוחי עץ עם קליפת לימון, טבעונות הדוקה, כל תוספי המזון הרלוונטיים ושתיית חליטות ותמציות של כל צמחי המרפא הרלוונטיים...הרגשתי טוב ולא היו התקפים. אחרי שלושה חודשים בצעתי שוב את הפרוטוקול הפעם יצאו פחות אבנים והרגשתי שאני בכוון אך שוב לאט לאט התחלתי לגוון את האוכל וחטאתי גם במאכלים שמנים (אם כי לא מטוגנים ולא בשר ולא בהגזמה...ובכ"ז גבינות שמנות/ ממתקים...)ושוב ההתקפים חזרו. כל פעם שחזרו ההתקפים הם נעשו ארוכים יותר (כבר לא חצי שעה כמו הראשונים אלא גלים של התקף שנמשכים שעות רבות והכאב מטורף והתחושה נוראית). עדין לא נכנעתי. חזרתי לעשות ספורט , דיקור וניסיתי טיפות סיניות אחרות שהמליץ לי מטפל ברפואה סינית. אם אני לא שומרת על תזונה ההתקפים חוזרים. כפי שכתבה מישהי למעלה אצלי ההתפקים מגיעים בעיקר אחרי ארוחות עם שמן שחומם, בשר או מאכלי חלב שומניים...בעיקר אם אני אוכלת בערב אבל לא רק. על בשר ושמן שחומם אני יכולה לשמור ולהמנע אבל מאוד קשה לי עם מאכלי חלב לאורך זמן. מקפידה בטבעונות מקסימום חצי שנה ונשברת. בימים אלה אני שוקלת ברצינות ניתוח....תחושה לא נעימה שנכשלתי בטיפול בגוף שלי אבל שהכאב הוא בלתי נסבל ולעיתים יש כוחות חזקים מאיתנו. מי שיכולה להתמיד בטבעונות, תזונה דלת שומן וספורט כל החיים - אני ממליצה בחום לא להגיע לניתוח. לא חייבים לבצע פרוטוקולים קיצוניים . עצם השמירה ההדוקה על התזונה לא תייצר טריגרים להתקף. שטיפת כיס המרה לכשעצמה מוציאה אבנים אבל ממש לא את כולן וגם לא מונעת את חזרתן. מי שמכירה את עצמה ויודעת שלא תצליח לעמוד בזה כל החיים כנראה שהפתרון הוא הסרת הכיס למרות שאני מאמינה שיהיו לזה השלכות בעתיד הרחוק אבל החיים עם כאב שכזה הינם בלתי אפשריים. בכל מקרה ממליצה גם למי שעובר ניתוח ומקווה שגם אני אצליח לשמור על תזונה מאוזנת גם אחרי הסרת הכיס...אם כי במקרה זה אפשרי להיות פחות קיצוניים ואפשר לחטוא מידי פעם בלי לחטוף התקף. בהצלחה לכולם

פסטרמה? באמת?
לא נשמע לי כמו תפריט מוצלח במיוחד.
אני חושבת שאת צריכה יעוץ ממישהו שיש לו ניסיון.
לי יש אבנים בכיס המרה ואני חיה איתן בשלום רב כבר כעשור.
את מוזמנת לשוחח עם האיש שלי שהוא יועץ תזונה - www.mazon-izun.com
עם זאת, מציאת האיזון שלך בהחלט דורשת זמן.
אני לא יודעת אם תצליחי להשיג את זה לפני תאילנד...
היזהרי שם ממזון מטוגן. כמובן. אבל אפשר להסתדר - יש הרבה פירות.

שלום לכולם אני בת 36 וסובלת כמעט 3 שנים מהתקפים חריפים ותמיד היה עובר עם משכחי כאבים גם במוצאי שבת היה לי התקף חזק ממש הגעתי עד למייון שחררו אותי לאחר בדיקת דם תקינה
ללא ממצאים דלקתיים בכלל אני נוסעת לתאילנד לחופשה לשבועים אני מפחדת ששם יהיה לי התקף או פתאום דלקת כמובן שכרגע אני שומרת על תפריט חריף מאוד כמו בבוקר שותה תה עם קרקר יבש עם ריבה
בצהריים קרקר עם נקניק פסטרמה 1% שומן ואחר הצהריים תפוח וזהו לטיול אני מתכוונת לקחת את הקרקרים עם דבש וטונה ללא שמן וגם לאכול תפוחים וירקות וכמובן בארוחות קטנות ממש לא כמויות הרופא ימליץ לי לקחת משכחי כאבים וגם אנטיביוטיקה כדי שאני יוכל לחזור בשלום לארץ לבצע ניתוח הבקשה שלי מה אתם חושבים אני לוקחת סיכון בבקשה דעה<3

שלום לכולם, שמי עודד ואני חוויתי מספר רב של התקפים, מיעוטם התקפים קלים חלקם בינוניים ורובם התקפים חזקים מאוד, לפני כשנה חצי נתגלעו אצלי אבנים בכיס המרה, בדוח נרשם אבנים גדולות ומרובות, ניסיתי למצא דרכים להמנע מניתוח להסרת כיס המרה, חיפשתי ומצאתי מגוון אפשרויות לטיפול בבעיה, אולם לא מצאתי משהו מסודר שיפתור את הבעיה. בכל הנאמר לעיל נמצא כיישנן דרכים רבות להסרת האבנים אך אין תוכנית כללית שבאה לייצג טיפול אגרסיבי בהוצאת האבנים ולאחריו טיפול מונע לחזרתן שוב, האם יש מקום בו מוסברת כל הדרך כולה, מהסרה ועד מניעה, כמובן שהדרך הקלה ביותר היא דרך הניתוח, לא מצאתי מישהו כאן שלא הגיע לכך בסיכומו של דבר. לסיכם האם מישהו עבר טיפול להסרת אבנים וזה עזר במאת האחוזים ? (אני מניח שאלו דווקא. האנשים שלא יחזרו לכאן אחרי פיתרון בעיתם)

היי מיס אלמונית.
ראיתי את ההודעה שלך בעודי באשפוז אחרי ניתוח חירום להוצאת כיס מרה שלושה חודשים אחרי לידה ונראה לי שהסיפור שלי יכול לעניין אותך. תקציר האירועים - כנראה בעקבות ההיריון והלידה אבן חסמה את דרכי המרה והיגעתי למיון שם אובחנתי עם דלקת בלבלב (9.5 בסולם כאב של 1-10 בספרות הרפואית). אחרי כמות מסחרית של אנטיביוטיקה שבעקבותיה לא יכולתי להניק ושאבתי וזרקתי חלב, התפתחה דלקת חריפה של כיס המרה ואחרי לילה של יסורי תופת הובהלתי לניתוח חירום שבו ניצלו חיי כשכיס המרה נמק ועל סף התפוצצות. גם אני לא ששה להתנתח, אבל יכולה להיווצר סכנת חיים, אפילו כבר בהיריון עצמו. יש עוד המון פרטים, אם יש לך שאלות - natan66liron66 בג'י מייל. נ.ב. אישה אחרת שהגיעה למחלקה לעבור ניתוח פשוט של הסרת כיס מרה סיימה את העסק בשלושה ימים, אני כאן יותר משבוע:).

רופאים ממליצים על ניתוח.
אני חושבת שניתוח הוא מיותר, אם את יודעת מה גורם להתקפים ומצבך מאוזן.
אבל אני רק מישהי באינטרנט, את צריכה לסמוך על עצמך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,
אני בת 30, במשקל תקין, בריאה בדר"כ, לא לוקחת תרופות ונוטה לשמור על תזונה בריאה ודלת שומן בדרך כלל (חוץ מאירועים משפחתיים ובחופשות...).
יש לי אבנים גדולות ומרובות בכיס המרה (זו לא הסיבה שאני שומרת על תזונה נכונה). גילו לי את האבנים לפני 13 שנה ואני יכולה לספור על יד אחת את ההתקפים הזוועתיים שהיו לי ב- 13 שנים האחרונות. ומעולם לא אושפזתי בגללן. אני מתכננת הריון ראשון בקרוב וחושבת על ניתוח להוצאת כיס המרה, מתוך פחד שיהיו לי התקפים בזמן ההריון...
מכל הסיפורים שקראתי כאן, ובמקומות נוספים, אנשים ניגשים לניתוח כזה בדרך כלל לאחר שהחיים עם אבנים נהפכו לבלתי נסבלים.
אצלי זה לא הסיפור, 99% מהזמן אני לא סובלת מהן, למרות שכיס המרה שלי מלא באבנים!
האם כדאי לי להוציא אותו ליתר ביטחון? איך ההריון ישפיע על המצב שם?
כבר קראתי הכל... צריכה המלצה כלשהי... בעד או נגד...
תודה לכל העונים,
אלמונית.

יקירתי, את צריכה להתייעץ עם רופא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן
גיליתי בחודש האחרון שיש לי אבן בגודל ס"מ וקצת בכיס דלקתי. היום גילתי שאני בהריון (גג 4 שבועות)... חיכיתי הרבה זמן להריון הזה ולא מתכוונת לוותר עליו...
האם יש אפשרות לעבור את הניתוח בהריון אם הוא בתחילתו? האם יש חשש לעבור או ללידה מוקדמת אם דוחים את הניתוח לסוף ההריון, זה וודאי לאחרי ההנקה?
אשמח לתשובות זה מאוד עוזר לקרוא את כל הדברים האלה

יכול להיות.
הדרך היחידה לגלות היא אולטרסאונד של הבטן העליונה.

מישהי יכולה לתאר לי איך מרגישים כאבים של אבנים בכיס המרה? לי יש פעם ב.. כאבים חדים של התכווציות באיזור הסרעפת , זה מזכיר לי את כאבי המחזור מגיל ההתבגרות... יכול להיות שזה זה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהו מכיר ילדים שעברו ניתוח כריתת כיס המרה ? בתי בת 8 צריכה לעבור ניתוח כזה שבוע הבא .

אשמח לכל טיפ לגבי ניקוי אבן מדרכי השתן זה עושה לי כאבי איוב אני בבדיקות ושיקול להוצאה בניתוח אם מישהו מכיר דרך טבעית להוצאתה אשמח ביותר

לאחרונה פיתחתי מדבקת גוף שמיועדת לרסק אבנים בכליות וגם בכיס המרה.
אשמח לשלוח לכל מי שמעוניין לנסות את המדבקה הזו.
מדביקים מעל כיס המרה או מעל הכליה.
בכל מקרה זה תהליך שלוקח לפחות שלושה חודשים - בעיקר מפני שהחלמת הפצע הפנימי לוקחת הרבה זמן.
התקשרות במייל shifronz at gmail dot com.

תודות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את 2 ההתקפים הראשונים והאחרונים (בינתיים) זכיתי בהם לפני חצי שנה, לאחר טעימה של דג. ... האולטרהסאונד אכן אישר נוכחות של אבן אחת בכיס המרה . מאז אני בדיאטת שומנים ( עד 5% ), תפריט נטול חמאה, ביצים, שוקולד , בשרים וטיגונים. השומן היחיד שאני מרשה לעצמי זו כף טחינה גולמית קרה בסלט. את חוסר השומן אני מרגישה היטב ביובש השיער והעור. האם מישהו יודע אם מותר כף שמן זית ביום.... למרות הכל? לא הייתי רוצה לבדוק זאת בעצמי .?

אילנה, השאלה לא ברורה.
את שואלת אם עכשיו, טרם הניתוח, הוא יכול להיות בטוח שלא יהיו לו התקפים באמצע העבודה? לא, הוא לא יכול. אם כי הכאבים כן נוטים להופיע בשעות מסוימות ולאחר הרכבי ארוחה מסוימים. אם הוא מכיר את הגוף שלו הוא יכול להקטין את הסיכון.
את שואלת אם אחרי הניתוח יכולים להיות כאבים? כן, יכולים. אבל לא כאבים של התקף. כאבים של הגזים שהשתמשו בהם בניתוח. כאבי גרון בגלל ההרדמה. זה עובר אחרי כמה ימים.
אם הוא יעבור ניתוח פתוח ולא לפרוסקופיה ההחלמה תהיה ארוכה יותר (אי אפשר לדעת מראש. השאיפה היא לעשות לפרוסקופיה, אבל לפעמים מגלים במהלך הניתוח שאין ברירה וצריך לעשות ניתוח פתוח).
דיאטה דלת שומן (לא נטולת שומן!) יכולה לעזור במניעת התקפים.
גם לאחר הניתוח חשוב מאד שבעלך יקפיד בתזונתו!!!

בעלי צריך לעבור ניתוח לסהרת כיס המרה עוד כ 2-3 שבועות. האם הוא יכול לעבוד בלי שהכאבים יופיעו פתאום?ואם זה עוזר דיאטה דלת שומן? הוא מפחד מאוד כי אף פעם לא עבר איזה ניתוח . בעלי תמיד היה שמן ועכשיון הוא צריך דיאטה מאוד קפדנית. הפורום מאוד טוב .

לציין שאני חיה על חצי כוס קוואקר וזהו
מה זה אומר?
את מתכוונת שכל מה שאת אוכלת במהלך היום זה חצי כוס קוואקר?

לפני חודש וחצי גילו לי מספר רב של אבנים בכיס מרה ללא בעיות מסביב ב"ה לציין שאני חיה על חצי כוס קוואקר וזהו
פניתי למס רופאים וכולם המליצו על ניתוח, חוץ מרופאה שהמליצה לי לקחת כדורים בשם רווהכול האם מישהי או מישהו
ניסה את הכדורים אם כן אשמח לשמוע בשורות טובות.

אני לא יודעת לגבי הל, אבל כן סיפרו לי על פלאים שעשתה שתיית קפה שחור עם דבש לאורך כמה חודשים.

לא ניסיתי כי בשבילי זו כמות של רעל שעלתה על היתרונות, אבל שמעתי מכמה מקורות עיקשים.

כן, איכשהו גם לי.
זה טיפוס אחד משועמם רצח, או להקה שלמה?

מאיפה הרעיון הזה של הל טחון?

נשמע לי טרולי.

לי אחרי הניתוח לא היו שום בעיות.
פחדתי נורא מהניתוח [בעיקר מההרדמה] והיה מבחינתי הרבה פחות מפחיד ממה שחששתי.
באותו ערב כבר חזרתי הביתה.
ולא היו כאבים בכלל.

אני ממליצה על שינוי תזונתי.
לי זה עובד כבר 10 שנים.
אבל... רק על עצמי לספר ידעתי, כמובן.

שלום לכן,אני סובלת מאבנים בכיס המרה מזה כשנה וחצי משהו כזה וכבר הייתי על הסף הלכתי להתאשפז על מנת לעשות ניתוח להוצאת הכיס מרה ואז נתקפתי פחד וחרדה...וחזרתי הביתה באותו הלילה..עשיתי טיפול טבעי שתיתי חצי כפית הל טחון כל יום במעדן ובאמת הלכתי לאולטראסאונד ונותרה לי אבן אחת!! לאחר תקופה של חצי שנה שוב חזרו לי הכאבים עשיתי שוב אולטראסאונד וחזרו האבנים בגדול...אני ממשיכה עם הל טחון ואני כבר מיואשת נורא שמעתי על כל הניקויים הללו אך אני פוחדת ממש שתתקע לי אבן בצינור תוך כדי הטיפול ובגלל זה אני לא עושה אותו...שמעתי על הכל אנ י לא יודעת כבר מה לעשות אני לא רוצה שיוציאו לי איבר מהגוף כי דיברתי עם המון מנותחות שסובלות מאוד לאחר הניתוח מהאוכל שהן אוכלות..אני כל כך מפחדת ורוצה להיכנס להריון וחוששת מזה מאוד כי אני מודעת לכתחילה שיש לי אבנים...ויש לי כאבים.. יש למישהו המלצה חדשה..משהו..? אשמח לתגובות..

בהצלחה עם הניתוח.
בהצלחה עם ההריון הבא !
והרבה בריאות...

תודה לכל העונות! החכמתן אותי!

הכנה- אני מקווה שאתן יושבות ורגועות, אל תקחו קשה מדי...
לצערי ההריון הסתיים, ללא תינוק. (אל תשאלו למה, אבל זה המצב.)
אז כרגע אני חוזרת לכוחותיי, בלי הנקה ותינוק שזקוק לי 24/7. אני בכיוון של ניתוח לפני ההריון הבא בעזרת ה'.
כבר אחרי הלידה חזרתי קצת לשומנים ואני מרגישה שזה לא טוב, אבל אין התקפים לפחות.
נראה לי שאשמור יותר- עם קשר לכיס המרה ובלי קשר אליו.

לגבי הגנטיקה- יש לי עודף משקל וגם לחץ דם גבוה אז יכול להיות שזה אחד מגורמי הסיכון.

תודה לכן על התשובות המפורטות והמועילות!
אם יהיה לי על מה לדווח בעניין- אדווח.
הרבה בשורות טובות לכולנו! (-:

נווה מדבר, אם זה יצליח לך, אשמח מאוד לשמוע.
בהצלחה גדולה !

הי סובלת חדשה....

חשוב לזכור שכל אחד ואחת שונים זה מזה - הגוף הוא שונה, הרגישויות שונות, ההתאוששות שונה..
בהחלט אפשר ללמוד ממה שעברו אחרים, אבל לזכור - שהגוף שלך מוכר לך ושונה מגופם.

אני מבינה מאד את ההתלבטות.
גם אצלי התגלו לאחרונה אבנים (קצת אחרי הלידה, בשלושה התקפים כואבים במיוחד).
הרופא אמר כמובן - מיד להוציא את כיס המרה.
לי לא נראה לעשות זאת בלהט הרגע, ומעדיפה בכל זאת לנסות פתרונות תזונתיים ואחרים.
יש לי תחושת נאמנות כלפי אבר ששירת אותי נאמנה שנים רבות (-: אני רוצה לנסות להציל אותו - וגם להבין כיצד לעזור לגוף לתפקד באופן בריא יותר.
אז בינתיים אני נמנעת משומנים, בשר, ביצים וכל מה שמעל 5% שומן - וחוקרת אפשרויות טיפול שונות.
הרגשתי היא שהשינוי התזונתי מאד עוזר בינתיים.

השיטה של ניקוי אבנים שהוזכרה כאן למעלה הרגישה לי קצת אגרסיבית בזמן הנקה מלאה, ולכן אני ממשיכה במחקר של האפשרויות.
כרגע מסתמן כיוון של טיפול נטורופתי בעשבי מרפא, לאחר שיחה שצלצלה לי מאד טוב עם מטפלת מנוסה בתחום.
מה שמצא חן בעיני הוא זה שהיא הציעה טיפול עדין והדרגתי, לא אגרסיבי, שמתחשב בהנקה, ושנועד גם לחזק את הגוף ולאפשר לו למוסס את האבנים (באמצעות שילוב של תרופות הרבליסטיות, תזונה ורפואה סינית).
עדיין לא החלטתי סופית, אבל נראה שזה הכיוון.

טוב.
אצלי גילו את האבנים לפני כ-10 שנים.
היו לי התקפים מרובים מאז.
ככל ששיניתי יותר את התזונה שלי הם התמתנו והלכו.
לא היה לי התקף כבר 4 שנים (האחרון היה בהריון עם הגדולה והיה היחיד באותו הריון. מאז כבר עברתי עוד הריון).
זה לא אומר שלא יכול להיות שוב. אבל so far so good.

אז אצלי שינויים תזונתיים עזרו בהחלט.
מצד שני - לא היתה לי דלקת.

סובלת, לבי איתך .

מאחר ועברו מספר חודשים מאז הניתוח תוכלו לספר לי מה מצבכן עכשיו?
עברה יותר מחצי שנה. תודה לאל אין עוד התקפים.
אני לצערי לא מקפידה יותר מדי על תזונה. יכול להיות שזה לא טוב לטווח הרחוק, אבל לפחות אין ההתקפים הנוראיים האלו במיידי.

לי לא הייתה כבר ברירה אחרת מלבד ניתוח, כי המצב שלי מאוד הידרדר. לכן אני בהחלט מרוצה שעשיתי אותו.
נראה לי שאם במילא עשיתי אותו בסוף, אז די חבל שסחבתי שנתיים עם כל הסבל הזה. (אבל לא יכולתי לדעת מראש. ובאמת רציתי למצוא פתרון אחר.)

לפחות אחרי הניתוח כן נראה לי שכדאי להיזהר עם השומנים.
ובאמת כואב כמה ימים אחרי הניתוח. אבל נסבל.
המלצות כלליות שקיבלתי לנושא של ניתוח - העברתי לדף שפתחתי בזמנו במה להיעזר לפני ואחרי ניתוח.

דרך אגב,
שכנה שלי גם עברה את הניתוח הזה קצת אחריי, והיא הייתה עם שני ילדים קטנים ואחרי לידה.
זה היה לא קל, אבל עם עזרה מהמשפחה, היא צלחה את זה.

אני תוהה אם כדאי לך לבדוק אחרי ההיריון את המצב ורק אז להחליט על ניתוח, או להתנתח בכל מקרה.
איני יודעת אם יכול להיות שאחרי היריון המצב יחזור לקדמותו. אולי תבררי את זה.


בהצלחה רבה,

קראתי על הטיפולים השונים כי גם אני מאוד לא רוצה ניתוח בסיום ההריון. נדהמתי לגלות שאמנם יש שיטות רבות להוצאת האבנים בצורה טבעית, אך לפי מה שכתבו פה סמדר ואהבת עולם? אף שיטה לא עזרה! ואני קוראת שהיה לכן נסיון עשיר בתחום.
לי לא. רק "למדתי" את הגוף וזה הגיע למצב של שליטה לא רעה בהתקפים. אבל, שוב -- במחיר די גדול.
אני לא בטוחה שכדאי לך לעשות ניתוח בסיום ההריון. ההריון עצמו הוא זרז להתפרצות הסימפטומים, וייתכן שבסיומו לא יהיו סימפטומים ותוכלי לשקול במנוחה את מצבך (אכן, ניתוח לאחר לידה ועם תינוק פיצי שצריך את אמא 24/7 זה משהו לא רצוי אם לא ממש חייבים). אולי תתייעצי עם עוד רופא? אולי תוכלי לחכות לפחות עד הזמן שהתינוק שלך לא יהיה תלוי לגמרי בהנקה ויוכל לקבל שאוב+מוצקים ליום-יומיים? או לפחות לחכות עד שההנקה תהיה מבוססת ולא יהיה חשש לבלבול פטמות, ומצד שני את תהיי מיומנת בשאיבה? כמובן, כל הנ"ל בתנאי שאת מרגישה טוב -- אני מתכוונת שאולי כדאי לחכות ולראות איך תרגישי.
(אם את מתכוונת להאכיל מלכתחילה בתמ"ל אז ניתוח מייד לאחר הלידה נראה לי קצת פחות בעייתי, אבל זו לא הבחירה הנפוצה בין גולשות האתר, אז הלכתי עם הסטטיסטיקה...)
מאחר ועברו מספר חודשים מאז הניתוח תוכלו לספר לי מה מצבכן עכשיו?
אה, עבר מספר די גדול של חודשים. 35 ליתר דיוק. בני שהיה בן שנתיים כבר כמעט בן חמש, ויש לו עוד אח בן שנה.
האם ההתקפים חדלו?
כמובן. אין כיס אין אבנים.
האם אתן מקפידות על תזונה דלת שומנים?
לא במיוחד, אבל גם לפני הניתוח לא הייתי צרכנית שומנים היסטרית. חטיפים תעשייתיים עושים לי איכסה בעיניים עוד מילדות, ומשומנים בריאים באמת שקשה לאכול הרבה. אצלי מה שעשה את ההתקפים היה סוגי שומן מסוימים וצירופי מזון מסוימים. משומנים מוקשים ושות' אני נמנעת גם היום (חוץ מכמויות קטנות של שוקולד, שגם לא הובילו להתקף לפני הניתוח). וגם לא מרשה לאישי ולילדי. זה לא בריא לאף אחד.
מה ההמלצות שתוכלו לתת לאור ניסיונכן בביצוע הניתוח, והאם זה מומלץ בפרספקטיבה של כמה חודשים אחורה?
אם יש התקפים כואבים, התשובה לדעתי ולצערי היא כן.
המלצות:

• לא לפחד. ברוב המקרים מדובר בפרוצדורה פשוטה, ובאי נוחות תקופה קצרה אח"כ.
• דאגי לעזרה צמודה בשבוע שלאחר הניתוח. ביום יומיים הראשונים הגרון כואב וגם קצת קשה ללכת בגלל הגזים שמחדירים לך בניתוח.
• חזרי לאכילת שומן במתינות ולא בבת אחת. אני בהחלט הרגשתי שהגוף מאותת לי להיזהר עם זה. ובכל מקרה הקפידי על תזונה בריאה -- זה שהכיס הבעייתי מוצא זה לא אומר שאפשר לאכול שומן (וסוכר) ללא הגבלה (כלומר, אפשר, אחרי הרבה זמן שאוכלים בריא -- כי אז הגוף מגביל אותך בעצמו ופשוט לא בא לך מעבר לכמות שלה הגוף זקוק). גם להרבות בפירות, ירקות ומים זו עצה טובה תמיד.

אני כותבת כללית, כי שאלת, ולא בכוונה להטיף. ייתכן שגם את, כמוני, עם נטייה גנטית משני הצדדים, והמשקל הנמוך, הכולסטרול הנמוך, הטריגליצרידים הנמוכים והסוכר הנמוך (ולחץ הדם הנמוך, והגובה הנמוך... סתאאאם ) וכל שאר הפרמטרים הנחשבים כמפחיתי סיכון -- לא עזרו הפעם.

• מאחר שלא תנותחי בהריון, למעט במצב חירום חלילה -- אז מנסיוני הרבה ירקות, פירות ומים עשויים לצמצם את תדירות ההתקפים. באופן טבעי הם גם יפחיתו את אחוז השומן במזון שאת צורכת.
• אל תהרי בשנית לפני שהסיפור הזה גמור. בהריון השני שלי הייתי במצב כרוני של הרעבה והתייבשות במשך שני שלישים של ההריון, עקב הקאות יתר. העדר הנוזלים הזה תורם לייצור האבנים, ואין לי ספק שכיס המרה שלי היה משתולל לו הוא עוד היה שם.

שיהיה הריון קל, בריא ומעצים ולידה טובה!

אצלי לא מצאו דלקת, ובכל זאת לפני הניתוח הגעתי למצב של התקף כל יום - מכל דבר שהכנסתי לפה.
רציתי רק לשפוך אור על הקשר של הכאב לאבנים - לא חייבת להיות דלקת בכיס כדי שיהיה התקף. כי כיס המרה מתכווץ באופן רפלקסיבי כמעט בכל פעם שאוכלים משהו, אפילו לעיסת מסטיק יכול לגרום לזה. אם אוכלים מזון שומני, זה יגרום לכיס להתכווץ חזק יותר כדי להפריש את מיצי המרה החשובים לעיכול שומנים. אבל גם אם לא נאכל טיפת שומן הכיס מתכווץ מכח רפלקס שקשור באכילה עצמה.
אז למה זה כואב? כשיש דלקת, ברור שזה כואב - כמו כל דלקת גרון, אזניים, שלא נדע. וכשאין דלקת, זה עשוי להכאיב בגלל מיקומן של האבנים שהכיס מתכווץ מולן, או בגלל שהאבנים עשויות לחסום את זרימת המרה למעי ואז שוב יש שם לחץ של נוזלים שמצטברים וזה יוצר כאב.

בברכה לבריאות איתנה.

חזרתי עכשיו מאישפוז בן שבוע, עם גילוי של הרבה אבנים קטנות בכיס המרה ודלקת בכיס המרה.
אני בשבוע 20 להריון, והומלץ לי לעבור את הניתוח ברגע שההריון יסתיים. עד אז הומלץ לי על תזונה דלת קלוריות, כמו שנכתב כאן למעלה.
קראתי על הטיפולים השונים כי גם אני מאוד לא רוצה ניתוח בסיום ההריון. נדהמתי לגלות שאמנם יש שיטות רבות להוצאת האבנים בצורה טבעית, אך לפי מה שכתבו פה סמדר ואהבת עולם אף שיטה לא עזרה! ואני קוראת שהיה לכן נסיון עשיר בתחום.
אני לא יודעת אם אעמוד בהתקפים חוזרים ונשנים לאורך זמן כמו שאתן עשיתן, ובאומץ רב יש להודות! (-:
לפי מה שכתבתן, עדיף לי פשוט ללכת על הניתוח כדי לא להסתבך, ולא להתחיל בדרך ארוכה ומפותלת (שבכל מקרה תסתיים בניתוח).
השאלות שלי הן-
מאחר ועברו מספר חודשים מאז הניתוח תוכלו לספר לי מה מצבכן עכשיו?
האם ההתקפים חדלו?
האם אתן מקפידות על תזונה דלת שומנים?
מה ההמלצות שתוכלו לתת לאור ניסיונכן בביצוע הניתוח, והאם זה מומלץ בפרספקטיבה של כמה חודשים אחורה?

ושאלה למומחים שבינינו-
מה המשמעות הגופנית של הוצאת איבר מהגוף, גם אם אפשר להסתדר בלעדיו?
זה נשמע לי קצת אבסורד שיש איברים שאפשר סתם כך להוציא פשוט...
ה' ברא לנו גוף שלם כדי שכל איבר יהיה במקומו ויעשה את עבודתו... אז להוציא איבר זה הפתרון היחיד?

אין שמחה כהתרת הספקות

אחד הדברים שהכי הפילו אותי הייתה התחושה שנכשלתי, שהנה לא הצלחתי להתגבר בצורה טבעית וזה עוד אחרי שהטפתי לכולם שבי לא ייגע סכין המנתחים. באיזשהו מקום מאוד התביישתי בעצמי.
בדיוק ככה גם אצלי.

כי הנה הגעתי עד לפה ונכון שעשיתי את הניתוח, אבל לקח 3 שנים!!!!! עד שזה קרה וכן עשיתי השתדלות!!!!!!
נכון.

(גם אני ביקשתי את האבנים. הן ממש יפות. בחיי. כדאי לכם ! )

יעלי לה , תאמיני לי ממש שכחתי...
הייתי כל כך שמחה מהחדשות שלך שאלו נראו לי לא רלוונטיות...
עשיתי את הניתוח לפני חודש בערך וברוך ה' אני מרגישה ממש טוב עכשיו.
כמו שכתבתי, לא הייתה לי כבר ברירה...

אהבת עולם , אחד הדברים שהכי הפילו אותי הייתה התחושה שנכשלתי, שהנה לא הצלחתי להתגבר בצורה טבעית וזה עוד אחרי שהטפתי לכולם שבי לא ייגע סכין המנתחים. באיזשהו מקום מאוד התביישתי בעצמי. אבל אחרי כל ההתקפים ולאחר שקיבלתי החלטה, הכל התפוגג. ידעתי שזה לא שנכשלתי, כי הנה הגעתי עד לפה ונכון שעשיתי את הניתוח, אבל לקח 3 שנים!!!!! עד שזה קרה וכן עשיתי השתדלות!!!!!! להימנע... אחד העצות של רבי נחמן,שמנחם אותי תמיד הוא שהעיקר הוא הרצון, אני מבחינתי לא רציתי להוציא איבר מגופי ורציתי טיפול טבעי ... ה' עושה הטוב בעיניו ואנחנו צריכים להאמין, במיוחד לאחר מעשה, שהכל לטובתנו.
מכל הסיפור הזה היה לי לימוד ועכשיו התפקיד שלי הוא להרפות. להרפות ולדעת שמאיפה שאני נמצאת עכשיו, בהסתכלות אחורה, לא הייתה לי שום ברירה אחרת....

כשיצאתי מהניתוח קיבלתי מבחנה מלאה באבנים, וזה שימח אותי, שימח אותי שזה היה פתאום מוחשי, ממש אבנים שאפשר לגעת בהם, זה לא היה רק בראש שלי ולא הקצנתי את המצב יותר ממה שהוא... באמת הם היו שם והם הכאיבו לי מאוד...

אני מאוד מקווה שכל מי שמטפל טבעי לא יתייאש וממש ויצליח לנצח ולהוציא אותם, אבל למי שנשבר, אותו אני רוצה לעודד ואותו אני רוצה לחזק כי יש משהו בהחלטה המודעת הזו של ללכת לניתוח על דעת עצמי שהוא קשה מאוד וממש צריך לדעת שמי שמגיע לניתוח בסוף : לא היה לו ברירה אחרת!

בריאות לכולם...

יעלוש אני בשוק, דיברנו בטלפון ולא סיפרתי לי כלום? זה חדשות רציניות הייתי אומרת...
אני שמחה בשבילך שאת אחרי זה.

(זוכרת שאמרתי לך שיש לי חברה שעשתה את הניקוי? זאת אהבת עולם שכתבה מעלי)

רציתי לומר גם, שבין שאר הסיבות שהרתיעו אותי מלעשות את הניתוח - היה גם מה שסלעית כתבה - שהכניסו לה קטטר ובעקבות כך קיבלה דלקת בדרכי השתן.
וכבר יותר משפחדתי מהניתוח פחדתי מאפשרות של דלקת בשתן.

אבל, אני שאלתי שוב ושוב לפני הניתוח - במחלקה הכירורגית, את הרופא המרדים, את הרופא המנתח, רופא מרדים אחר - וכולם כולם אמרו שאין קטטר בניתוח כזה.
זה ניתוח קצר ולא צריך קטטר.

(נדמה לי שהבנתי שהסיבה ששמים קטטר, זה לא מפחד שהמנותח ישתין באמצע, אלא להפך - שאם הוא מורדם הרבה שעות, אז תהיה עצירת שתן).

בקיצור, יכול להיות שהמקרה שלך, סלעית, היה יוצא דופן. וחבל בשבילך.
אבל נראה שלרוב לא שמים קטטר בניתוח הזה.

בכל זאת, מי שזה מטריד אותו - עדיף שישאל ויוודא לפני הניתוח.

בהצלחה לכולם, ושלא תצטרכו....

יעלוש, וואו, איך אני מזדהה כמעט עם כל מה שכתבת.
(דרך אגב, אני כתבתי כאן בזמנו בתור סוסת פרא).

גם אני סחבתי את זה יותר משנתיים עם ניסיונות אינסופיים למצוא פתרון בדרך אחרת + חשיבה חיובית ועוד ועוד, וגם אני סבלתי מאוד מאוד מחוסר היכולת לאכול כמעט שום דבר - תפריט שהלך והצטמצם עם הזמן (בעיקר סלט ירקות עם לחם), והתייסרתי גם מהפחד המתמיד מפני התקף.
כפי שכתבת פחד מתמיד ורעב....

וכל זה עד שבשבוע שעבר עשיתי את הניתוח - פשוט כי כבר לא הייתה לי ברירה, כי בדומה אלייך הגעתי למצב שלא הצלחתי להכניס כלום לפה (מלבד אבטיח) בלי לקבל התקף. ובמשך שבוע חייתי רק על אבטיח עד הניתוח (למזלי, לאחר שהתחננתי, הצליחו למצוא לי תור לניתוח ל-3 ימים אחר כך. לרוב זה לוקח יותר).

במכתב שחרור ראיתי שהיה כתוב שהכיס שהוציאו היה מודלק כרונית ,מה שמבחינתי אומר לי שה' הוביל אותי באהבה ובזמן הנכון לי לתהליך שהיה הכי נכון לי... באמת לא הבנתי איך אני כבר לא אוכלת כלום ובכל זאת יש לי התקפים כל יומיים...
אצלי לא מצאו דלקת, ובכל זאת לפני הניתוח הגעתי למצב של התקף כל יום - מכל דבר שהכנסתי לפה.
אמאל'ה.

אם זה היה תלוי בהחלטה רגילה - בטח הייתי מושכת את זה עד זיקנה ושיבה.
ורק בגלל שלא הייתה לי ברירה - עשיתי ת'ניתוח.
אולי עדיף לא להגיע למצב כזה.

מאוד הצטערתי להגיע בסוף לניתוח. ממש ממש רציתי למצוא דרך אחרת.
במיוחד היה לי חבל לוותר על איבר מגופי.

אבל מאחר שלא הייתה ברירה - אז כנראה טוב שעשיתי.

אני מרגישה כאילו שוחררתי מכלא ושאני יכולה לחזור לחיות ולנשום שוב ברוגע...
ממש !

ומזדהה גם עם ואני מקווה לקיים אורח חיים בריא ועם תפריט מאוזן, כי מאז ומתמיד היתה לי נטייה ואהבה לג'אנק פוד....
באמת, חששתי שאם יהיה לי מותר - אז אתנפל פתאום על הכול (ועוד לחשוב שיותר משנתיים לא נגעתי, אז בכלל).
ועדיין - אני חושבת שעדיף למצוא את האיזון באוכל מתוכי, ולא להגיע לזה מתוך מחלה או מתוך פחד.
התזונה שהייתה לי, אולי לא הייתה מאוד משמינה (בלית ברירה) - אבל העדפתי להיות בריאה ושתהיה לי היכולת לבחור.
וגם, אי אפשר לומר שהתזונה שהייתה לי הייתה יותר מדי מאוזנת - כי גם שומנים בריאים היה אסור לי (כמו אבוקדו, שמן זית, טחינה, אגוזים, זיתים וכו'). ובנוסף - כדי לפצות עצמי על זה שאסור לי כל מיני דברים טעימים - אכלתי יותר לחם, וקרטיבים וסוכריות וכל מיני דברים ממש לא לעניין.

אני רוצה לציין שאני זו שפתחתי בזמנו את הדף פוחדת מניתוח כיס מרה אנא עזרה.

כמו כן, אני פתחתי גם את הדף ניקוי טבעי לאבנים בכיס המרה.
זו שיטה שעשיתי 4 פעמים. ואחרי שראיתי בעיניי המון אבנים שיצאו, (זהות לתיאורים ולתמונות באינטרנט) - באולטרסאונד ציפיתי לבשורות טובות, והנה אומרים לי שהכיס שלי מפוצץ מאבנים.
זה ממש הוריד לי את המוטיבציה.

אני יודעת שבקליניקה של חן פרופסורסקי עושים ניקוי דומה. והם טוענים שזה עוזר לאנשים אחרי פעם או פעמיים.
אז אולי זה עוזר למי שאין לו כלכך הרבה כמו שלי. אין לי מושג.

בכל אופן, אני באופן אישי התייאשתי מלהמשיך עם הניקויים.
כי גם אם האבנים שראיתי באמת יצאו מכיס המרה (קשה לי לחשוב מאיפה עוד הן יכלו להגיע, כי היה ברור שזה אבנים) - לא היה ברור לי כמה ניקויים עוד אצטרך לעשות, ואולי יש אבנים גדולות מדי שלא יוצאות בניקוי ואולי גם לא ייצאו.

אם יש מישהו שבכל זאת ינסה את הניקוי וזה יעזור לו - אני אשמח לשמוע !

שלום לכולם
אני רואה שהדף הזה קצת ישן, אבל אם הנסיון שלי יכול להועיל ולו למישהו אחד, אז שווה לי...
מאוד הזדהתי עם הסיפור של סמדר (נראה לי), שעשתה ניתוח...
אני גיליתי שיש לי אבנים בכיס המרה לפני קצת יותר משלוש שנים. בני הבכור היום בן 4 וכשהוא היה בן חצי שנה התעוררתי באמצע הלילה עם כאבי תופת באיזור הסרעפת...
מובן שחשבתי שאכלתי משהו מקולקל ובאופן טבעי הלכתי להתפנות ולנסות להתרוקן. כשזה לא הצליח פשוט גרמתי לעצמי להקיא.... איכשהו בסוף זה עבר...
למחרת טרחתי ליידע את כל מי שאכל איתי בערב הקודם שהאוכל היה מקולקל ושייזהרו ויזרקו את שארית המרק לפח... איזו תמימות... מובן שלא חשבתי שהשניצל שאכלתי אחרי המרק הוא האחראי לבלגן...
בקיצור עבר ההתקף והמשכתי כרגיל.
אחרי כמה חודשים היה לי שוב התקף ואחרי שהוא עבר התחלתי להילחץ.. מה זה הדבר הזה??????

אני מאוד נרתעת מהרפואה הקונבנציונלית כך שדחיתי את ביקורי אצל הרופאה המשפחתית עד ההתקף השלישי שחל כמה שבועות אח"כ. כשהוא קרה כבר רצתי אליה בהיסטריה...
הרופאה איבחנה ישר על פי הסימפטומים שמדובר או באולקוס או באבנים בכיס המרה ושלחה אותי לאולטראסאונד, תוך ציון העובדה שכדאי לי בינתיים?! להימנע מאוכל מטוגן ושומני...
התברר באולטראסאונד שיש לי אבנים, מחצבה על פי הטכנאית, והופניתי לכירורג. כשהכירורג אמר לי שהדרך היחידה היא ניתוח, הייתי בשוק ואמרתי לו שאם אני ארצה אני כבר אתקשר אליו וברחתי החוצה...
היה לי ברור שאני לא עושה ניתוח!!!
אני לא אאריך יותר מדיי ורק אומר שבשלוש שנים האלו ניסיתי הרבה מאוד שיטות טבעיות לטיפול באבנים. בהתחלה ניסיתי רפואה סינית, דיקור עם שילוב תזונה. זה היה קשה לי מאוד השינוי בתזונה... אני אוהבת את כל מה שאסור למי שיש אבנים אבל אמרתי שכדי להימנע מניתוח אני מנסה... אחרי 3 שבועות גיליתי שאני בהריון ולא יכולתי להמשיך בטיפול...
ברוך ה', בנס ממש לא היה לי התקף כל ההריון!!!!!!! רק פעם אחת התחלתי להרגיש משהו קטן והתינוק זז בבטן ובזכות התנועה ההתקף לא התפתח. מה גם שבהריון לא הקפדתי בכלל על התזונה אלא נמנעתי רק מהמטוגן. אכלתי פיצות, עוף וכל מיני אחרים בלי חשבון...
אחרי הלידה, שעברה בשלום בחסדי ה', קיבלתי הכל ובגדול... 3 ימים אחרי הלידה היה לי התקף קשה עד כדי כך שחמותי (שהיא גם המיילדת שלי) חשבה שיש לי תופעה נדירה שעלולה לקרות אחרי לידה משהו בריאות וטסנו לחדר לידה לבדוק... בדרך אולי בגלל התנודות בנסיעה כבר עבר ההתקף אבל רק בשביל להיות בטוחים, בדקנו...
מאז המרווחים בין התקף להתקף רק התגברו...
ממש ניסתי הכל... שמן זית ולימון כל בוקר ואח"כ תקופה של חומץ תפוחים על הבוקר וגם תקופה של תה וכל זה עם שינוי תזונה, כל התקף, מה שאכלתי ירד מהתפריט, וכל פעם כשחשבתי שיש התקדמות, הייתי הולכת לעשות אולטאסאונד והמצב היה אותו דבר, מחצבה!
הייתה איזו תקופה ארוכה נטולת התקפים, משהו כמו 7 חודשים, לאחר שהיה לי התקף בראש השנה אחרי שאכלתי פיצה ובעלי היה באומן, והתפללתי לה' שירחם עליי ויעביר את ההתקף עד שהילדים יתעוררו, זה היה בלילה ואיך שהתינוק פקח עיניים והתחיל לזחול אליי זה עבר!!!! אבל אח"כ ההתקפים חזרו ובגדול למרות שהמרכיבים בתפריט רק הצתמצמו מהתקףלהתקף...
לפני חודשיים כשאני במהלך טיפול אינטנסיבי של תה 3 פעמים ביום וגם התקף פעם או פעמיים בשבוע, נשברתי והחלטתי לעשות ניתוח!!
ההחלטה היתה קשה אבל ראיתי שכבר לא היתה לי איכות חיים... לא אכלתי כבר כלום, רק לחם יבש!!!!!! ובכל זאת היו לי התקפים וחייתי בפחד מתמיד, מתי יה ההתקף הבא? האם זה יהיה כשאני לבד בבית רק עם הילדים? או בשבת שאני לא אדע אם זה חמור מספיק כדי ליסוע למיון?? בקיצור פחד מתמיד ורעב... שילוב גרוע לאם המניקה והמנסה להיות בשמחה...
לפני חודש עשיתי את הניתוח. באמת אשפוז קצר, פחות מ24 שעות, הניתוח היה בערב ולפני הצהריים למחרת כבר נסעתי הביתה ויחסית חורים קטנים (בשיטה הלפרוסקופית). לי אישית היו בחילות נוראיות ביום שאחרי אבל הכאבים מהפצעים היו סבירים, לא נוראיים אבל גם לא קלי קלות. מה שכן ההחלמה לקחה לי שבוע שבועיים, אולי כי גם אני מניקה ולוקח יותר כוחות...? אני חשבתי שתוך 3-4 ימים אני כבר על הרגללים ומתפקדת כרגיל.... לא נורא, הייתה לי תמיכה ואהבה מהמשפחה והשכנות...
כיום מאיפה שאני כותבת, יש לי נחת.... אני מכניסה אוכל לפה ואין את הפחד הזה שרדף אותי ולא נתן לי מנוחה. אני מרגישה כאילו שוחררתי מכלא ושאני יכולה לחזור לחיות ולנשום שוב ברוגע...
אני לא יודעת מה יהיה הלאה ואני מקווה לקיים אורח חיים בריא ועם תפריט מאוזן, כי מאז ומתמיד היתה לי נטייה ואהבה לג'אנק פוד... אבל אני יודעת שלי אישית לא היתה ברירה( מבחינה נפשית שלי) ואני יודעת שמבחינתי עשיתי את הניתוח בדיוק בזמן, לא מוקדם מדיי ולא מאוחר מדיי.
במכתב שחרור ראיתי שהיה כתוב שהכיס שהוציאו היה מודלק כרונית ,מה שמבחינתי אומר לי שה' הוביל אותי באהבה ובזמן הנכון לי לתהליך שהיה הכי נכון לי... באמת לא הבנתי איך אני כבר לא אוכלת כלום ובכל זאת יש לי התקפים כל יומיים...
בטבעיותי אני ממש לא ממליצה על ניתוחים ומשתדלת להימנע מהרפואה הקונבנציונלית, אבל אני יודעת היו שהכי חשוב זה השמחה וההרפיה. לא תמיד הכל שחור או לבן, טוב או רע. יש הרבה באמצע וגם דרך מיוחדת ונכונה לכל אחד בצורה ספציפית לו...
אם יש למישהו שאלות, אני מרגישה שחקרתי את הנושא על בוריו, אשמח לעזור או להקשיב. אני יודעת שחוסר ההחלטה הוא המצב הכי קשה. לפעמים כבר הייתי מבקשת להגיע לניתוח חירום רק בשביל לחסוך מעצמי את ההחלטה... כמובן שאח"כ התחרטתי... ניתוח חירום הוא לא לפרוסקופי ובכלל עדיף להימנע מניתחי חירום למיניהם...
שתהיו תמיד בריאים...

תודה, חזרתי. עוד מחכים לתוצאות שם במיון. הוא שלח אותי הביתה. אני הולכת לכתוב ל שרון קוצר.

הולכת תיכף לבית החולים (עוד עשר דקות) להיות עם אבא שלי ששם עם הכאבים שאת מתארת sad
החלמה מהירה מהירה...

וגם כי הכאבים כל כך הפחידו אותי
יודעת על מה את מדברת. הולכת תיכף לבית החולים (עוד עשר דקות) להיות עם אבא שלי ששם עם הכאבים שאת מתארת )-:

תודה בשמת..
אבל לא נראה לי שמתאים לי הניקוי.
מה שכן, עם תינוקת צריך עזרה בשעות שאת חייבת לשכב ולא יכולה לקום.
גם בגלל זה ואין ממש מי שיעזור וגם כי יש עוד שניים שצריכים אמא ואני לא יכולה להיעלם ל- 3 ימים.
ובנתיים גם ככה יש בעיות עם ההנקה אחרי האשפוז ולא יודעת איך זה יגמר..
וגם כי הכאבים כל כך הפחידו אותי שאם הניתוח פותר את זה מעדיפה לעשות, הפעם, בום וגמרנו. [אפילו עם המשך הקפדה על התזונה]
אוף.. יהיה בסדר בסוף..

צריך לחזור לאט לאט אבל בעיקרון תוך שבועיים או יותר אין הגבלה לפי מה שהוסבר לי.
זה מפני שלרופאים רבים פשוט אין מושג בשני דברים:

1. תזונה.
2. מניעה.

|-:

אני מניקה ולא בטוחה בהשפעה הניקוי הטיבעי על הקטנה.
קראתי את כל הפרוטוקולים של הניקוי הטבעי (יש כמה וריאציות). אין שם אפילו פרוטוקול אחד שבעייתי בהנקה.
רק צריך להקפיד לשתות (זה ממילא חלק מהפרוטוקול). לא רק זה, אלא שהפרוטוקול שכולל מלח אנגלי - הבן שלי עבר אותו, כאשר הוא עצמו היה תינוק יונק (הוא נאלץ לעבור בדיקת קולונוסקופיה בגיל שנה ורבע )-: ).
בוודאי שאין בזה שום בעיה כשאת האמא.
מה שכן, עם תינוקת צריך עזרה בשעות שאת חייבת לשכב ולא יכולה לקום. אבל כולנו יודעות שאפשר להניק בשכיבה (-:

_מה שכן נאמר לי שאחרי הניתוח אין הגבלות.
צריך לחזור לאט לאט אבל בעיקרון תוך שבועיים או יותר אין הגבלה לפי מה שהוסבר לי._

אז חשוב לי מאוד להזים/להפריך את הטענות האלה.
יש רופאים שאומרים כך ויש רופאים שאומרים אחרת, בכל אופן - גם מהיכרות עם בעלי מקצוע בעולם התזונה וגם מהיכרות עם מנותחים - חשוב לשמור על אותן הגבלות כמו לפני הניתוח.

טלי. מסכימה עם כל מה שכתבת.
באמת קיבלתי המלצות תזונתיות שאני חייבת להודות שדי דומות למה שאכלתי קודם אבל קודם הרשיתי לעצמי לא להקפיד לגמרי ועכשיו אני מקפידה לחלוטין.
מה שכן נאמר לי שאחרי הניתוח אין הגבלות.
צריך לחזור לאט לאט אבל בעיקרון תוך שבועיים או יותר אין הגבלה לפי מה שהוסבר לי.



פו, מה דעתך על העניין?)
אין לי כוונות לנסות.
אני מניקה ולא בטוחה בהשפעה הניקוי הטיבעי על הקטנה.
לא יכולה להרשות לעצמי להסתכן ולבדוק.
וגם לא יכולה להרשות לעצמי לחכות כל כך הרבה זמן כל פעם לחזור לעצמי ובעיקר שצריך לעשות את הניקוי יותר מפעם אחת.
במקרה הזה אני בוחרת ברפואה הרגילה כי זה יזרז את הטיפול ויביא מזור לכאבים.
כמו שנכתב מעלי ואני רק מצטטת:
אבל לאורך זמן השמירה הזו מעייפת
מה גם שכולנו בני אדם ומתישהו נמצמץ, ויש גבול לכמה שהייתי מוכנה להתעסק עם אוכל
לתכנן כל ארוחה רק בפחד מההתקף העתיד לבוא זה מאד לא נוח.

התחלתי בהליך – ה-א-ר-ו-ך – לניתוח (ארוך כי הניתוח נפוץ וברוב המקרים לא דחוף, ולכן יש הרבה תור, לפחות בקופ"ח כללית).
אני מקווה לקצר את ההליך דרך המושלם... נראה מה יהיה...

וסמדר תודה על כל מה שכתבת על הניתוח - קצת הרגעת אותי..

תכף אשים את התמונות של האבנים שם
טוב, אז שמתי שם את התמונות. וגם שיתוף של הניקוי האחרון.

כיוון שעדיין לא הגעתי לסוף התהליך, אני לא יכולה לומר בוודאות שזה עדיף על ניתוח.
אבל כשרואים ממש בעיניים את האבנים שמתנקות מהגוף - זה מאוד מעודד, וגורם לחשוב שזה בהחלט אפשרי להבריא באופן טבעי.

יהיה טוב אם יהיו עוד שיתופים מאנשים שהחליטו ללכת בדרך של הניקוי הטבעי.

(פו, מה דעתך על העניין?)

אולי כדאי בכל זאת לפני ניתוח לחשוב על ניקוי טבעי של האבנים?

כתבתי על זה בדף ניקוי טבעי לאבנים בכיס המרה.
לפעמים צריך לעשות את הניקוי כמה פעמים.
עשיתי כבר פעמיים -לפני חודש ולפני שבוע - ובשתיהן יצאו לי המון אבנים. (תכף אשים את התמונות של האבנים שם)

וגם כתב על זה 'מיכה' פה לעיל:

_הטיפול הטיבעי והפשוט לא חודרני וגאוני לאבנים הוא של Dr Hulda Clark זה נקרה ניקוי כבד עשיתי אותו ויצאו לי המון אבנים. זה היה מדהים. זה טיפול שעושים לבד ולוקח יום וחצי. וגורם לשילשול של האבנים לאסלה רואים אותם בעיניים. לפי מה שקראתי והבנתי זה מנקה את האבנים גם מכיס המרה.
זה הלינק- http://www.draclark.net/en/[po]cleanses clean[/po]-ups/liver cleanses.php
שם יש הסבר. צריך להשתמש במילון טוב כי האנגלית לא קלה.
נתתי עד היום ל 5 אנשים לעשות את הניקוי אבנים הזה. וזה היה מוצלח._

טלי כתבה למיכה:
_מיכה, זה דומה מאוד לניקויים האחרים שכתוב עליהם כאן.
כמו הפרוטוקול של חן פרופסורסקי, למשל._

אז, נכון, טלי, זה נראה די דומה.
רק שאצל פרופסורסקי זה עולה סכום עתק. ולעשות את זה לפי השיטה שהצגתי - זה עולה מקסימום 20 שקל.
ולא נראה לי שיש הבדל מבחינת התוצאות או מבחינת הבטיחות.

לטעמי הדיון על מתי כדאי לעשות משהו הוא אינדיבידואלי וכדאי מאוד להתייעץ עם בעלי מקצוע (גם רופאים וגם מישהו מן הרפואה המשלימה המתמחה בתחום), על כן לא אכתוב על כך.
עם זאת, חשוב לי לכתוב שגם אם הולכים על ניתוח ומוציאים את כיס המרה כדאי מאוד לשמור על תזונה מתאימה.
אם כיס מרה עם אבנים אינו מתפקד כיאות בפירוק שומנים, קל וחומר שגוף ללא כיס (מיצי המרה זורמים ולא מופרשים במועד המתאים) זקוק לתמיכה נוספת.

האם יש צורך לטפל גם אם אין כאבים?
בדיוןק אושפזתי בגלל זה לפני כיפור.
אז התשובה היא כן.
לפחות זה מה שהוסבר לי - ברגע שזה מתחיל הדרך היחידה להפסיק היא הוצאת כיס המרה.
הסכנה באבנים היא שהן יגרמו דלקת [בזמן דלקת אי אפשר לנתח מטפלים בדלקת] או יחסמו איזשהו מעבר לאיבר אחר
[במקרה שלי אבן אחת קטנה חסמה מעבר לכבד - לא יכולה להתחיל לתאר את רמת הכאבים שסבלתי מהם..].
הוסבר לי שגם אם תזונה מתאימה וכו' יש סיכוי גדול מאד שזה יחזור.
או כמו שאמרה לי מישהי, שיש לה נגיעה גם לרפואה המשלימה - זה אחד המקרים בהם לרפוןאה הרגילה יש מענה טוב ויעיל לבעיה.
אז אני צריכה עוד לעבור כמה בדיקות וכד' ומתישהו ניתוח.

תודה סמדר. האם יש דרך פשוטה שעוזרת למוסס את האבנים?

האם יש צורך לטפל גם אם אין כאבים?
לא.
בכל אופן לא מנקודת הראות של הרפואה הקונבנציונלית. כמובן שהקפדה על תזונה טובה תמיד (וספציפית לאבנים -- הרבה נוזלים, הרבה ירקות ופירות ומעט שומן -- לא מעט מדי).
לא רצוי "להקדים תרופה למכה" כי בכל זאת (שוב, מבחינת הרפואה הקונבנציונלית) מדובר בניתוח ובכריתת איבר, ועם אבן שלא מציקה אפשר לחיות עד מאה ועשרים. אבל יכול להיות שבהתייעצות עם מומחה את יכולה לנסות את הפרוטוקולים של הניקוי. מה שאת מתארת זו אבן גדולה מאד, אני לא יודעת מה תהיה התגובה לניקוי, אבל קשה לי להאמין שהיא יכולה פשוט לצאת סתם כך. ייתכן שהיא יכולה להתמוסס לה בתהליך ארוך. מאחר שאת לא במצוקה ולא בסכנה, יש הרבה דברים שאת יכולה לנסות, ואין לחץ.

שאלה לי- לפני כ 7 חודשים גילו אצלי אבנים בכיס המרה, סתם במקרה בבדיקה כללית שכללה בדיקת אולטרסאונד, האמת היא שזו כנראה אבן אחת בגודל 28 ממ. כאבים אין והבנתי שהאבן יכולה להשאר "ישנה" או משהו כזה.
השאלה היא: האם יש צורך לטפל גם אם אין כאבים? אני מאוד פעילה פיזית ואוכלת בריא. אפשר פשוט לחכות או שרצוי להקדים תרופה למכה? דרך אגב- נחמד לגלות את הדף הזה. קצת כמו קבוצת תמיכה.

וכמובן שאם יהיה למישהו מידע נוסף, אשמח לשמוע.

תודה לכולם. רק עכשיו ראיתי את התגובות.
אני אעבור ברצינות על האפשרויות, ומקווה לספר טובות.

תודה על כל האכפתיות והדאגה.

הי פראית.
עוקבת אחרייך... אשמח אם תעדכני פה על שינויים במצבך בעקבות הטיפול של אגרונום וחללית .
שיהיה בהצלחה.

למיטב הבנתי (וגם לפי חן ושני פרופסורסקי), מיועד גם וגם, אבל כאמור, החשש להתקעות אבנים בדרכי המרה מעיבה על החדווה שבניקוי

בקישור של ד"ר קלארק יש תוצאת בדיקה שמראה שמה שיצא מהגוף כתוצאה מהפרוטוקול (אצל מישהו ששלח לבדיקה) אלה אכן אבני מרה.
מעניין מאד.
חמי עבר ניתוח להסרת כיס המרה בגלל אבנים. על פניו נראה לי בהחלט עדיף לנסות פרוטוקול טבעי קודם להסרת איבר מן הגוף. (אולי זה שאין יותר כיס מרה (בלי לפתור את הבעיה שגורמת להצטברות האבנים) שמה את הכבד בסכנה גדולה יותר בהמשך החיים?)
מאידך, הייתי עושה מחקר יסודי להבין למה זה פועל, ומה קורה אם זה לא פועל. (או איך זה יכול להסתבך)
עוד שאלה רלבנטית היא מי עושה את הניקוי (המטופל). אם זה מישהו שכבר יש לו בעיה חריפה האם זה שם אותו בקבוצת סיכון? האם זה פרוטוקול שמומלץ לסובלים או לבריאים שרוצים לעשות ניקוי בסבבה שלהם?

אומר שמכיר אנשים שכך השתחררו מהבעיה של אבנים במרה.
זה, האמת, נשמע לי קצת מוזר. זה באמת מה שהוא אומר?
כלומר, בהחלט ייתכן שהיה ניקוי של האבנים (או, לפחות, אני לא יכולה לקבוע אם כן או לא) אבל אין בכך שום הבטחה שהן לא יבואו שוב (מעבר לענייני תזונה וכד' -- יש פשוט עניין של נטייה של הגוף), כך שאי אפשר לומר על מישהו שהוא "השתחרר" מזה כל עוד יש לו כיס מרה. לכל היותר ניתן לומר שבמשך כך וכך זמן אחרי הניקוי לא נראו אבנים בא"ס ולא נצפו סיבוכים אחרים.
שוב, בעיני -- שקלי אם אחרי דלקת בלבלב את יכולה להרשות לעצמך להסתכן. התשובה שלי היתה שונה לולא עניין הדלקת בלבלב.

אולי שווה להתקשר לשרה חמו שמטפלת בשיטת קינסטון קליניק. יתכן שיש לה נסיון גם בתחום הזה..
המס' שלה(שמופיע באתר שלה "הבית הטבעי"): 02-6411288

בכל מקרה בהצלחה!!! ורפואה שלמה...

ראשית, הרי לך מבחר קישורים שמצאתי פה, וגם קצת במקומות אחרים:
http://www.draclark.net/en/[po]cleanses clean[/po]-ups/liver cleanses.php
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.a ... passok=yes
http://naturopath.co.il/protocall.html
את כולם אפשר לעשות בבית, לבד, בחינם. רק לקוות שכלום לא ייתקע בדרכי המרה...
אני בינתיים ממתינה, נותנת לגוף להתחזק (ילדתי לפני 4חודשים) ואולי עד שהילד ייגמל ימציאו שיטה לחיסול האבנים ללא ניתוח.
שנהיה בריאות וחזקות!

היי לך סוסת פרא, מה שלומך?
נשמע אכן מצב לא נעים ולא כל כך פשוט, אני מאוד מזדהה עם הדילמות שלך.
בקשר לשאלתך האחרונה-אני רואה שלא היו תגובות וגם אני אישית לא מבינה בנושא הספציפי, אך זה נשמע לי סיכון מאוד משמעותי לקחת. לא שמעת על מספיק אנשים שהתנסו בדרך הזו-וגם אם תשמעי על כמה שכן "הצליח להם" אין לך דרך לדעת איך הגוף שלך יגיב. אולי כדאי להתייעץ אם הרופאים בעניין (גם אם הם יעקמו את האף וישללו את זה על הסף-אולי יוכלו לתת לך הערכה מהי מידת הסיכון) אני גם מאמינה שבהחלט יכול להיות שגם אם זה 'יעבוד' והאבנים תופרשנה עלולים להיות נזקים נלווים
מכך כיוון שזו פעולה נקודתית בגוף (בשונה מטיפול הוליסטי) ודי דרסטית (שלשול,הקאות...) וטרם נפתר המקור לבעייה (עצם היווצרות האבנים בגוף)

חשבת אולי להיות מטופלת באופן מסודר וע"י שיטה יותר מקיפה? דמיון מודרך זה נפלא,אך לפעמים זה לא מספיק. אני חושבת שלפעמים צריך עזרה מעבר לעבודה אישית מודעת- רפואה סינית, הומאופתיה,איורוודה ועוד (הכי הכי חשוב למצוא מטפל/ת מקצועי/ת עם המלצות )

יתכן שאת מה שמצוי בגוף כרגע ניתן לסלק רק ע"י ניתוח,אך טיפול מקיף הוליסטי יעזור בהתאוששות מהירה ממנו ולמניעת הישנות של מה שיש לתקן.

אני כרגע לומדת הומאופתיה ויודעת שיש נסיון מאוד טוב בסיוע והתאוששות מניתוחים. אולי זה כיוון לחשוב עליו.....


ועוד מילה-(בעצם משפט:) ) המסע שלך נשמע דבר מגניב לאללה,אך כשהגוף במצב כה רגיש-אולי יש מקום לתת לו לנוח ולהתאושש מעבר להקצבה של יומיים, אלא לתת לו להוביל את הקצב גם עם זה לא מסתדר עם התכניות.


בכל אופן-תהיי בריאה! בכל דרך אשר תמצאי.

כתבתי את זה בבלוג שלי, אבל רוצה להתייעץ על זה, אז כותבת כאן במילים דומות:

פגשתי אתמול מישהו שהוא יועץ בריאותי.
כששמע על עניין הכיס מרה, הציע לי לעשות לבדי שיטת ניקוי, בעזרת מים עם מלח אנגלי, ושמן זית עם מיץ לימון (בלי להיכנס לפרטים של איך בדיוק).
צריך לשתות כמה כוסות של כך וכך בערב ובבוקר שאחריו, ואז הגוף מתחיל לעבוד.
הוא טוען שזה גורם להתכווצויות שמשחררות את האבנים.

סיפר לי שעשה זאת על עצמו רק בשביל לבדוק למרות שלא היו לו בעיות בכיס המרה, וגם חברים שלו עשו זאת - ובאמת יצאו להם אבנים - או בשלשול או בהקאה. (כמעט לכולם יש אבנים, אפילו כאלו שאין להם מלכתחילה בעיה עם האבנים).
אומר שמכיר אנשים שכך השתחררו מהבעיה של אבנים במרה.

זה מזכיר לי את השיטה של חן פרופסורסקי שהזכירו כאן נדמה לי, או בדף אבנים בכיס המרה, אבל שם מציעים לעשות את זה עם התארחות אצלם ותמיכה, וזה עולה משהו כמו 3000 שקל. ואפילו אם רק קונים את המוצרים שהם ממליצים ועושים בבית - זה סכום די גדול.
אז התפלאתי לגלות שאפשר לעשות לבד כ"כ בזול.

זו נראית לי אופציה טובה, אם אכן עובדת, ואם לא כואבת מדי או, יותר מזה, מסוכנת.

אבל, אני די חוששת.
כי שמעתי שיש מקרים שאבן יכולה להיתקע בדרך, ואז זה כאבי תופת. ואולי גם מסוכן. (ואולי יכול להגיע למצב של ניתוח?)

אני שוקלת לעשות את זה. אבל פוחדת.
ומצד שני - האופציה של ניתוח לכתחילה גם לא נראית מלבבת.
ושוב מצד ראשון - אם השיטה הזו עלולה להסתבך עד כדי שאבן תיתקע ויצטרכו ניתוח - זה בטח יהיה יותר גרוע מניתוח לכתחילה.


אשמח לשמוע תובנות על הסיכון שעלול להיות בשיטה כזו, האם באמת עלול לקרות מצב של היתקעות אבן שמוביל לניתוח - או רק לכאבי תופת? ומה אחוזי הסיכון, והאם לדעתכם כדאי לעשות את זה כדי להימנע מניתוח.

אנא ענו לי בהקדם, כי רק השבוע יש לי מקום להתארח בו אם אני רוצה לעשות את זה (צריכה מקום להיות בו לפחות לזמן של ההתכווצויות ואולי עוד יום, מקווה שלא יותר, כדי לנוח מזה).

אחרי הניתוח חזרתי לאכול כרגיל- אך כמו שאמרתי ממילא האוכל שלי היה טבעוני.
מה שכן- יש לי חיבה לאלכוהול ואותו הפסקתי לכמה שנים. היום , שזה כמה שנים טובות אחרי, אני מרשה לעצמי לשתות אבל בשום אופן איני מגזימה - ושותה בעיקר יין אדום או בירה ושניהם תמיד מאיכות טובה.

עוד משו קטן- בזמנו זוכרת שניתוח לפרוסקופיה לא היה כל כך שכיח עמו היום, הנטיה הייתה לפתוח ו"לגמור עם זה".
עם הלפרסקופיה זה הרבה יותר פשוט ובטוח.

בניתוח בהרדמה מלאה גם מכניסים צינור הנשמה
כדאי לדעת - יוצר אי נוחות בגרון - עובר מהר

אני אוכלת כמו קודם

שלחתי לך עכשיו תגובה למייל.

המון תודה על ההשקעה בתגובות.
אני אקח את הדברים שלכם לתשומת לבי.

אז מכל מה שפחדתי ממנו, אני הכי פוחדת עכשיו דווקא מאפשרות של דלקת בדרכי השתן.
אוף.

מיכלולה,
אני יודעת שעד היום יש דברים שהיא לא יכולה לאכול בגלל זה
את יודעת איזה דברים?
ולמה זה קורה? האם זו תוצאה רגילה של הניתוח, או שהיה לה איזה סיבוך? (אחרות שסיפרו כאן על ניתוח לא הזכירו דבר כזה)

אשמח אם תתני לי פרטים שלה למייל ahavatolam ב- walla.com. תודה.

*************

אז אני פונה גם לאחרות שעשו את הניתוח - האם גם אתן אינכן יכולות לאכול דברים מסוימים מאז הניתוח? (איזה דברים?)

אם יהיו עוד הארות, טיפים, תובנות או שיתופים - אשמח לשמוע.

הי מתוקה,
לא קראתי את כל מה שכתבו לך אבל כן קראתי את זה שזה הגיע לדלקת בלבלב.
אני רוצה להציע משהו בשיא החומרה, יש לך לטעמי אחת משתי ברירות: או לטפל בזה ,לגמרי לטפל, להתלבש על זה ולא משנה איך. לא רק בתזונה, שזה מצויין, יש עוד דרכים שאני יכולה להציע, אבל לטפל, גם אם יעלה כסף (ולא חייב לעלות).
ברירה שניה היא לנתח.

כשקראתי את ההתחלה, חשבתי לעצמי "אבנים בכיס מרה, צריך להזהיר אותה מדלקת בלבלב" ואז ראיתי שאת כבר שם. זה די רציני העניין הזה, בעצם מאד. לא משהו שהייתי מזניחה <אבא של רוקדת כמעט הלך מכאן לעולמות אחרים בגלל אבנים בכיס מרה שגרמו לדלקת מאד מסובכת בלבלב, אישפוזים פנימה החוצה במשך חצי שנה ועוד דברים שאת לא רוצה לדעת>.
ובקשר לקטטר- לי שמו בלידה (זוכרת שהסכמתי , היתה לזה סיבה שנראתה לי הגיונית מספיק) ואחר כך באמת היתה לי שם תחושה לא נוחה ודלקות, אמנם סבלתי מדלקת גם בהריון, אבל לא לפני כן ולכן ציפיתי שאחרי הלידה לא יהיו לי וכן היו. בכל מקרה בעייני זו הסיבה האחרונה להימנע מניתוח.
בתור התחלה, אני מציעה שתשימי יד על הספר "המסע" של ברנדון בייס (פרק ראשון ברשת חינם) ותקראי אותו. אני לא חושבת שחייבים לעבוד בשיטה שלו או להתרפא בשיטה שלו, אבל אותי הוא דחף לטפל בכל מיני דברים שמציקים/הציקו לי בכל מיני שיטות שהן לאו דווקא השיטה שבספר.

למיטב ידיעתי אין דרך להימנע מהקטטר, כי לא בא להם שהמנותחת תשתין עליהם באמצע. למיטב ידיעתי-אני, כאשר מעורבת הרדמה מלאה בתהליך, שלפוחית השתן לא כ"כ עובדת - ולכן הקטטר הוא חיוני. אני עברתי יתוח בהרדמה מלאה לפני המון שנים (כשהייתי בת 14), ואחרי שהסירו את הקטטר - לא עשיתי פיפי איזה 8 שעות - הוא פשוט לא יצא (ואז הבינו שהשלפוחית שלי טרם חזרה לתפקוד, והחזירו את הקטטר לחצי יום, שאחריו חזרתי להשתין עצמאית ).

למיטב ידיעתי אין דרך להימנע מהקטטר, כי לא בא להם שהמנותחת תשתין עליהם באמצע.
האמת היא שזה די מוזר. מגיעים אחרי צום מלא ( 8 שעות שכמעט תמיד מתארכות להרבה יותר כי אף פעם הלו"ז הוא לא בדיוק כמו שהם תכננו. אני זוכרת שפחדתי שרק מזה אני אקבל התקף). במהלכו מרוקנים כמה פעמים. מה כבר נשאר שם להשתין דווקא בחצי שעה שהניתוח לוקח?

בכל מקרה, נראה לי שתוכלי לברר את הנקודה הזו לפני.
אני מעזה לומר שבמצב של דלקת בלבלב בעבר והתקפים תכופים בהווה, ברור לי מה אני הייתי בוחרת, עם כל החששות והבאסה. אני כל כך מבינה שניתוח זה מפחיד.

גם אצלי בגיליון הניתוח לא היה כתוב שהוכנס קטטר, אבל רופא הנשים הרים טלפון למחלקה הרלבנטית ודיבר עם רופאה שהייתה נוכחת בניתוח והיא אמרה שאכן היה. אני זוכרת שזה ממש הכעיס אותי שאף אחד לא אמר לי על זה כלום, לכן היה לי חשוב לספר לך על זה מראש.
למיטב ידיעתי אין דרך להימנע מהקטטר, כי לא בא להם שהמנותחת תשתין עליהם באמצע.
אין אפשרות להרדמה מקומית, ביררתי.
איזה סוג כאבים יש אם אוכלים כרגיל כמה ימים אחרי הניתוח - לא זוכרת להשוות, זוכרת שפשוט כאב והתחרטתי שלא הקשבתי לאלה שאמרו לי לחכות עם זה.

אני מכירה מישהי שעברה את הניתוח לפני שנים רבות. אני יודעת שעד היום יש דברים שהיא לא יכולה לאכול בגלל זה. חוץ מזה היא מטפלת הוליסטית מאוד מוכשרת כך שאולי יהיו לה תובנות נוספות בשבילך לא רק מהניסיון שלה. לא נראה לי נכון לרשום פה את שמה אז אם את רוצה פרטים עלייה צרי איתי קשר.

אה, זו אני, סמדר נ.