לי יש גם.
אמרו לי - לא אבנים, לבנים.
לבנים בכיס המרה
גילינו אותן לפני חמש או שש שנים, כשהן התמרמרו מאוד על משהו שמן שאכלתי והכאבים הטריפו אותי, כאילו משהו נקרע מבפנים. בטיפול נמרץ בבית חולים הרופא אמר - אל תאכלי ביצים, עגבניות, מטוגנים ושמֱנים, ולא היה מוכן להגיד לי מה זה או למה, רק שאקבע תור לאולטרסאונד ואז ידעו... מיסתורין.
באולטרסאונד אמרו לי שמדובר באבנים בכיס המרה ואח"כ הבהירו שמבחינת הרפואה-של-בית-חולים הדרך היחידה המוכרת להיפטר מזה היא לנתח.
אני עד אותו זמן (גיל 21?) עברתי כבר כ-6 ניתוחים בחיי, חלקם בהרדמה כללית. האחד לפני האחרון שעברתי בהרדמה כללית היה כזה שבאמצעו התעוררתי מבחינה עיצבית (מישהו שם הסביר לי מאוחר יותר מה כנראה קרה, אז כמובן לא ידעתי) והרגשתי, שמעתי וחשבתי הכל - רק לא יכולתי להזיז כלום, אף שריר... למה אני מספרת את זה? אחרי זה אני כבר לא ששה אלי פתרון ניתוחי, לא שלפני זה התלהבתי, אבל זה גם לי לחשוב. אחרי זמן מה של ערות ללא יכולת להגיד- זה שאתם חופרים לי באף זה כואב ואני ערה ומרגישה את זה - נרמדתי שוב והתעוררתי בחדר ההתאוששות עם דמעות, האחות אמרה לי - למה את בוכה? ואני? אני בכיתי לא רק בגלל הכאב והאימה אלא גם כי כשהתעוררתי באמצע הניתוח חשבתי לבכות, אולי לבכות אני אצליח...
מאז אני קודם פוסלת ניתוחים על הסף. ואח"כ נראה.
אז - גילו לי אבנים ואמרו לי שאפשר רק לנתח וזהו. אמא שלי גם שלחה אותי לפגישה עם כירורג כדי שישכנע אותי ללכת לניתוח. הוא אמר לי - זה בסדר שאת לא רוצה ניתוח, אני לא מתווכח, רק שתדעי שאם האבנים יוצאות ונוצרת דלקת, אז ישר מנתחים אותך.
אמרתי - בסדר. אני אנסה אחרת, אם תיווצר דלקת ממילא לא ישאלו אותי וזהו.
מאז אני מנסה להתייחס לאבנים בתור אבני דרך. אני שואלת - מה יש כאן שאני צריכה עוד ללמוד?
אז - אבנים.
להרבה אנשים יש אבנים בכיס המרה. בעצם - להרבה נשים. חושבים שבערך אחת מכל ארבע ורובן לא יודעות על זה.
האמת שאולי גם להרבה גברים יש, אבל אצל נשים מגלים את זה בהריון אז יודעים.
אצל הרבה אנשים האבנים נוצרות, נשארות קטנות, ויוצאות יום אחד בצואה וזהו. ולא נודע כי...
אצל נשים בהיריון (כך הוסבר לי) כל האיברים הפנימיים נוטים לעלות כדי לפנות מקום לרחם וכך נוצר לחץ על כיס המרה, אם יש שם אבנים זה עשוי לעורר כאבים ו"לגלות" את האבנים, שאחרת אולי לא היו מודיעות על קיומן כלל.
אם לא גילית את האבנים עד היום, יכול מאוד להיות שאת מאלה שלא חשים בהן ושאין לך צורך בשום טיפול.
הרבה רופאים ששים לנתח כי הם רואים בזה בעיה שעשויה להיווצר בעתיד והם רוצים למנוע, לא בטוח שיש כאן בעיה.
אבנים בכיס המרה
האבנים בנויות (וכאן אולי יהיו אנשי מקצוע שיתקנו אותי, כי אני לא לגמרי זוכרת) או מכולסטרול או מסידן, או מתערובת של שניהם.
אגב, לי אין בכלל שומן גבוה בדם ולא כולסטרול גבוה. כך שאין קשר.
כיס המרה יושב בתוך הכבד ותפקידו לסייע בעיכול השומנים במזון. הוא אוגר את מיצי המרה וכשיש שומנים לעכל הוא מכווץ ומוציא את מיצי המרה למערכת העיכול.
הכיווץ יוצר את הכאב בגלל שהאבנים שם.
פתח המרה הוא קטן מאוד ולכן לא ניתן (לפי רופאים-של-ניתוחים) להוציא רק את האבנים, צריך להוציא את האיבר. רופאים לא מוכנים להגיד שזה איבר (שמעתי ש- זה כמו אפנדיציט, מה לאפנדיציט יש תפקיד?) אבל ברפואה הסינית הוא איבר, עם משמעות ומרידיאן משלו, בן זוגו של הכבד.
אז, בגלל מצב עיכול השומנים הרגיש, דבר ראשון שכדאי לשים אליו לב - האוכל.
לא לאכול מעל 5% שומן, כי זה מעורר את המרה יותר מידי. לא להימנע משומנים בכלל כי הגוף זקוק להם.
עוד דברים ששמעתי (חלקם ניסיתי), לא בסדר של חשיבות -
1) שיטה של חליטת מיץ מבצל ושתייתו לפני השינה במשך שבוע.
2) שיטה של ניקוי במיץ תפוחים, הכוללת חוקן של קפה. בסופה שותים בלילה חצי כוס של שמן וחצי של חומץ תפוחים או לימון סחוט. (בבוקר האבנים אמורות לצאת עם הצואה)
3) לשתות כל בוקר קפה שחור עם דבש. סיפרו לי שזה ביטל ניתוח להוצאת כיס מרה של מישהו (הוא הגיע וראו באולטרסאונד שכבר אין לו אבנים) אבל מצד שני כשמבשלים קפה הוא מוציא שומנים רווים ובכלל הוא גם מונע ספיגת ברזל בדם. אז....
4) שני ריף-פרופסורסקי סיפרה לי כי בעלה, חן פרופסורסקי, שהוא נטורופת מסייע בניקוי שמוציא את האבנים. הם גרים ביקנעם.
5) צמחים שנאמר לי שעוזרים - כורכום, נענע או מנטה (בעיקר בעת התקף) ואני אזכר בעוד אז אני אוסיף.
6) ביקרתי אצל מרפאים רבים שביקשו לעזור חלקם במפורש (אני חושב/ת שנוכל גם להיפטר מהאבנים) וחלקם פחות. רופא סיני אחד אף סיפר לי שעזר למישהי אחרת להוציא בו-זמנית גם אבנים מהכליות וגם מכיס המרה. אני יודעת שכל התנסות כזו קידמה אותי. אך לאבנים שלום.
בינתיים, אני מתייחסת לכאבים העזים (כשהם עולים) בתור מורי דרך. "רק" פעמיים הגעתי לבית חולים בגלל כאבים. ולמרות שניסיתי את הניקויים המוצעים טרם הצלחתי להוציא אותן... יש לי עוד מה ללמוד
זה מה שיש לי לכתוב בינתיים.
רציתי להגיד שאני שמחה מאוד שפתחת את הדף @}, הנושא היה אחד הנושאים הראשונים שחיפשתי באתר כשמצאתי אותו לראשונה. גם אני אשמח לשמוע עוד רעיונות, מידע והצעות.
<היא>
הערה מאוחרת: <הוא> קרא והעיר לי שלא ברור שההתייחסות שלי לאבנים היא בעיקר פחות פיסית והשיעורים שלי הם בעיקר במישורים הרגשיים והמנטליים. אז אני מבהירה שבמילים "אבני דרך" ו"ללמוד", זה סוג המסע שלי בעקבות הלבנים (follow the yellow brick road)
וכך עשיתי, פחות או יותר... אכלתי כפי שייעצת רק פחות מ-5% שומן, הורדתי ל-ג-מ-ר-י ביצים מהתפריט, והשמן היחיד שעבר את קו שפתי היה שמן זית... בשבוע 28 היה עוד התקף שהביא אותי למיון הפעם הוא גרם לצירים (מדומים) והורו לי להשאר להשגחה של 24 שעות. זה לא ממש נראה לי מה עוד שמ-מ-ש לא רציתי ללדת שם- ובטח לא בשבוע 28, אז השתחררתי בניגוד לעצתם. התקשרתי לרופא שניהל לי את מעקב ההריון והוא הרגיע אותי ואמר שכוס יין עשוייה להרגיע את הצירים. למחרת היום שוב דיברנו הוא שאל אם זה אכן הרגיע ואמרתי שאת הצירים לא אבל אותי כן! תוך כמה ימים של מנוחה בייגלה וגבינה לבנה הפסיקו הצירים, והיה בסדר...עד שבוע 32 - שוב התקף...בקיצור (זה כבר לא יכול להיות בקיצור) העניין הפח את כל ההריון לחרדה בין התקף להתקף : שרק אצליח לסיים את ההריון כמו שצריך...
)!!
)
.