יעלוש, וואו, איך אני מזדהה כמעט עם כל מה שכתבת.
(דרך אגב, אני כתבתי כאן בזמנו בתור
סוסת פרא).
גם אני סחבתי את זה יותר משנתיים עם ניסיונות אינסופיים למצוא פתרון בדרך אחרת + חשיבה חיובית ועוד ועוד, וגם אני סבלתי מאוד מאוד מחוסר היכולת לאכול כמעט שום דבר - תפריט שהלך והצטמצם עם הזמן (בעיקר סלט ירקות עם לחם), והתייסרתי גם מהפחד המתמיד מפני התקף.
כפי שכתבת
פחד מתמיד ורעב....
וכל זה עד שבשבוע שעבר עשיתי את הניתוח - פשוט כי כבר לא הייתה לי ברירה, כי בדומה אלייך הגעתי למצב שלא הצלחתי להכניס כלום לפה (מלבד אבטיח) בלי לקבל התקף. ובמשך שבוע חייתי רק על אבטיח עד הניתוח (למזלי, לאחר שהתחננתי, הצליחו למצוא לי תור לניתוח ל-3 ימים אחר כך. לרוב זה לוקח יותר).
במכתב שחרור ראיתי שהיה כתוב שהכיס שהוציאו היה מודלק כרונית ,מה שמבחינתי אומר לי שה' הוביל אותי באהבה ובזמן הנכון לי לתהליך שהיה הכי נכון לי... באמת לא הבנתי איך אני כבר לא אוכלת כלום ובכל זאת יש לי התקפים כל יומיים...
אצלי לא מצאו דלקת, ובכל זאת לפני הניתוח הגעתי למצב של התקף כל יום - מכל דבר שהכנסתי לפה.
אמאל'ה.
אם זה היה תלוי בהחלטה רגילה - בטח הייתי מושכת את זה עד זיקנה ושיבה.
ורק בגלל שלא הייתה לי ברירה - עשיתי ת'ניתוח.
אולי עדיף לא להגיע למצב כזה.
מאוד הצטערתי להגיע בסוף לניתוח. ממש ממש רציתי למצוא דרך אחרת.
במיוחד היה לי חבל לוותר על איבר מגופי.
אבל מאחר שלא הייתה ברירה - אז כנראה טוב שעשיתי.
אני מרגישה כאילו שוחררתי מכלא ושאני יכולה לחזור לחיות ולנשום שוב ברוגע...
ממש !
ומזדהה גם עם
ואני מקווה לקיים אורח חיים בריא ועם תפריט מאוזן, כי מאז ומתמיד היתה לי נטייה ואהבה לג'אנק פוד....
באמת, חששתי שאם יהיה לי מותר - אז אתנפל פתאום על הכול (ועוד לחשוב שיותר משנתיים לא נגעתי, אז בכלל).
ועדיין - אני חושבת
שעדיף למצוא את האיזון באוכל מתוכי, ולא להגיע לזה מתוך מחלה או מתוך פחד.
התזונה שהייתה לי, אולי לא הייתה מאוד משמינה (בלית ברירה) - אבל
העדפתי להיות בריאה ושתהיה לי היכולת לבחור.
וגם, אי אפשר לומר שהתזונה שהייתה לי הייתה יותר מדי מאוזנת - כי גם שומנים בריאים היה אסור לי (כמו אבוקדו, שמן זית, טחינה, אגוזים, זיתים וכו'). ובנוסף - כדי לפצות עצמי על זה שאסור לי כל מיני דברים טעימים - אכלתי יותר לחם, וקרטיבים וסוכריות וכל מיני דברים ממש לא לעניין.
אני רוצה לציין שאני זו שפתחתי בזמנו את הדף
פוחדת מניתוח כיס מרה אנא עזרה.
כמו כן, אני פתחתי גם את הדף
ניקוי טבעי לאבנים בכיס המרה.
זו שיטה שעשיתי 4 פעמים. ואחרי שראיתי בעיניי המון אבנים שיצאו, (זהות לתיאורים ולתמונות באינטרנט) - באולטרסאונד ציפיתי לבשורות טובות, והנה אומרים לי שהכיס שלי מפוצץ מאבנים.
זה ממש הוריד לי את המוטיבציה.
אני יודעת שבקליניקה של חן פרופסורסקי עושים ניקוי דומה. והם טוענים שזה עוזר לאנשים אחרי פעם או פעמיים.
אז אולי זה עוזר למי שאין לו כלכך הרבה כמו שלי. אין לי מושג.
בכל אופן, אני באופן אישי התייאשתי מלהמשיך עם הניקויים.
כי גם אם האבנים שראיתי באמת יצאו מכיס המרה (קשה לי לחשוב מאיפה עוד הן יכלו להגיע, כי היה ברור שזה אבנים) - לא היה ברור לי כמה ניקויים עוד אצטרך לעשות, ואולי יש אבנים גדולות מדי שלא יוצאות בניקוי ואולי גם לא ייצאו.
אם יש מישהו שבכל זאת ינסה את הניקוי וזה יעזור לו - אני אשמח לשמוע !
יעלוש, וואו, איך אני מזדהה כמעט עם כל מה שכתבת.
(דרך אגב, אני כתבתי כאן בזמנו בתור [po]סוסת פרא[/po]).
גם אני סחבתי את זה יותר משנתיים עם ניסיונות אינסופיים למצוא פתרון בדרך אחרת + חשיבה חיובית ועוד ועוד, וגם אני סבלתי מאוד מאוד מחוסר היכולת לאכול כמעט שום דבר - תפריט שהלך והצטמצם עם הזמן (בעיקר סלט ירקות עם לחם), והתייסרתי גם מהפחד המתמיד מפני התקף.
כפי שכתבת [u]פחד מתמיד ורעב...[/u].
וכל זה עד שבשבוע שעבר עשיתי את הניתוח - פשוט כי כבר לא הייתה לי ברירה, כי בדומה אלייך הגעתי למצב שלא הצלחתי להכניס כלום לפה (מלבד אבטיח) בלי לקבל התקף. ובמשך שבוע חייתי רק על אבטיח עד הניתוח (למזלי, לאחר שהתחננתי, הצליחו למצוא לי תור לניתוח ל-3 ימים אחר כך. לרוב זה לוקח יותר).
[u]במכתב שחרור ראיתי שהיה כתוב שהכיס שהוציאו היה מודלק כרונית ,מה שמבחינתי אומר לי שה' הוביל אותי באהבה ובזמן הנכון לי לתהליך שהיה הכי נכון לי... באמת לא הבנתי איך אני כבר לא אוכלת כלום ובכל זאת יש לי התקפים כל יומיים...[/u]
אצלי לא מצאו דלקת, ובכל זאת לפני הניתוח הגעתי למצב של התקף כל יום - מכל דבר שהכנסתי לפה.
אמאל'ה.
אם זה היה תלוי בהחלטה רגילה - בטח הייתי מושכת את זה עד זיקנה ושיבה.
ורק בגלל שלא הייתה לי ברירה - עשיתי ת'ניתוח.
אולי עדיף לא להגיע למצב כזה.
מאוד הצטערתי להגיע בסוף לניתוח. ממש ממש רציתי למצוא דרך אחרת.
במיוחד היה לי חבל לוותר על איבר מגופי.
אבל מאחר שלא הייתה ברירה - אז כנראה טוב שעשיתי.
[u]אני מרגישה כאילו שוחררתי מכלא ושאני יכולה לחזור לחיות ולנשום שוב ברוגע...[/u]
ממש !
ומזדהה גם עם [u]ואני מקווה לקיים אורח חיים בריא ועם תפריט מאוזן, כי מאז ומתמיד היתה לי נטייה ואהבה לג'אנק פוד...[/u].
באמת, חששתי שאם יהיה לי מותר - אז אתנפל פתאום על הכול (ועוד לחשוב שיותר משנתיים לא נגעתי, אז בכלל).
ועדיין - אני חושבת [b]שעדיף למצוא את האיזון באוכל מתוכי, ולא להגיע לזה מתוך מחלה או מתוך פחד.[/b]
התזונה שהייתה לי, אולי לא הייתה מאוד משמינה (בלית ברירה) - אבל [b]העדפתי להיות בריאה ושתהיה לי היכולת לבחור[/b].
וגם, אי אפשר לומר שהתזונה שהייתה לי הייתה יותר מדי מאוזנת - כי גם שומנים בריאים היה אסור לי (כמו אבוקדו, שמן זית, טחינה, אגוזים, זיתים וכו'). ובנוסף - כדי לפצות עצמי על זה שאסור לי כל מיני דברים טעימים - אכלתי יותר לחם, וקרטיבים וסוכריות וכל מיני דברים ממש לא לעניין.
אני רוצה לציין שאני זו שפתחתי בזמנו את הדף [po]פוחדת מניתוח כיס מרה אנא עזרה[/po].
כמו כן, אני פתחתי גם את הדף [po]ניקוי טבעי לאבנים בכיס המרה[/po].
זו שיטה שעשיתי 4 פעמים. ואחרי שראיתי בעיניי המון אבנים שיצאו, (זהות לתיאורים ולתמונות באינטרנט) - באולטרסאונד ציפיתי לבשורות טובות, והנה אומרים לי שהכיס שלי מפוצץ מאבנים.
זה ממש הוריד לי את המוטיבציה.
אני יודעת שבקליניקה של חן פרופסורסקי עושים ניקוי דומה. והם טוענים שזה עוזר לאנשים אחרי פעם או פעמיים.
אז אולי זה עוזר למי שאין לו כלכך הרבה כמו שלי. אין לי מושג.
בכל אופן, אני באופן אישי התייאשתי מלהמשיך עם הניקויים.
כי גם אם האבנים שראיתי באמת יצאו מכיס המרה (קשה לי לחשוב מאיפה עוד הן יכלו להגיע, כי היה ברור שזה אבנים) - לא היה ברור לי כמה ניקויים עוד אצטרך לעשות, ואולי יש אבנים גדולות מדי שלא יוצאות בניקוי ואולי גם לא ייצאו.
אם יש מישהו שבכל זאת ינסה את הניקוי וזה יעזור לו - אני אשמח לשמוע !