וואו! כמה דברים!
טוב, אנסה לכתוב במהרה כדי שישאר לי משהו מהיום הזה גם לעבודה...
בר עדש, אני מסכים איתך שהמלחמה הסמוייה שמתנהלת כאן היא עם איראן וסוריה.
כמוך אני מקווה שמשהו טוב יקרה ושקברניטי הספינה השתויים שלנו יבינו שהדרך לפירוק האיום עוברת בסוריה ושכדאי לנו היום, יותר מתמיד לנוכח האיום האיראני לעשות איתם שלום.
אפשר לשאוב עידוד מהראיון שפורסם בסוף השבוע בידיעות עם נציג סוריה בארה"ב שמזמין את ישראל לשיחות ולקוות שמשהו יקרה מזה.
הדרך הטובה ביותר לניטרול איראן כרגע היא בידודה וגם אם החיזבאללה לא יפורק לחלוטין ונשק ידיג אליו דרך סוריה, הסכם שלום יקשה על העברת הנשק ללבנון.
דרך המלך לפירוק הנשק של איראן היא
פירוק כל הנשק האטומי בעולם ודרישה ממנה לעשות כן. ללא זה, כל דרישה תיתפס (ובצדק מבחינת איראן) כבקשה להיכנע להגמוניה המערבית.
אני אינני מקיש מכל זה שהמלחמה הזו מוצדקת. המלחמה הזו לא מוצדקת משום שאפשר היה לפני שנים לפתור את הבעיה הזו. כל מה שצריך זה עיניים ומעט חשמל בראש המנהיגים הישראלים, דבר שהם לצערנו חפים ממנו לחלוטין, למשל: לקבל את היזומה הסעודית. או את אין ספור קריאות השלום לישראל שהיא בה בעקשנות כה רבה דאגה לפספס במהלך השנים. (מנאצר עד אסד האב)
מלחמה היא לא מוצדקת כהתחלה לתהליך דיפלומטי משום שתהליך דיפלומטי איננו הכרח שיעבור במלחמה. המלחמה הזו אינה מוצדקת משום שהיא נעשית על גב אזרחים חפים מפשע (למרות שלפי ועד רבני ישע אין חפים מפשע מעבר לגבול ובעת מלחמה מותר לפגוע בנשים ובילדים( (אינני כותב זאת כהתנגחות מיותרת במתנחלים, אלא כדי להראות את הדדיות הכוחות הפועלים בציר הרשע האמיתי שהוא ישראל ארה"ב איראן ופקיסטן), המלחמה הזו אינה מוצדקת משום שהיא כולה שרשרת פעולות המעוררות שרשת תגובות, את החיזבאללה לא ניתן לחסל במלחמה ואת מצבור הטילים שלהם הם ממלאים כל הזמן וימשיכו כך, על כל משגר טילים שנהרס יבוא אחד אחר. המלחמה הזו לא מוצדקת משום שיש ברירה לא לצאת למחלמה.
המלחמה הזו היא לא באמת באיראן כי היא על אדמת לבנון והיא לא באמת בחיזבאללה כי הוא לא באמת ניזוק אלא רק מגביר את הפופלאריות של האירגון בתוך לבנון.
זוכר את אהוד ברק שאמר 'אני קרעתי את המסכה מפני ערפאת, כל רצונו הוא לחסל אותנו''
אז ככה הלבנוני המצוי חושב ככה על נסראללה, שהוא חשף את פני ישראל והיום, כשביירות קורסת הוא בעדו יותר מאשר נגדו.
במבי ק, תודה על התושבה המפורטת והארוכה!
אני מנסה להבין מאיפה הרגש הזה בא. אני חושב שיסודו הוא בחינוך שלנו ללאומנות, לטקסים הגדולים של ילדתונו מול הדגל וגם מסכים איתך שחלק ממנו הוא חלק של געגועים למקומות שבהם גדלנו (אתמול חוויתי רגש כזה כשהלכתי ביפו בשכונה הישנה שלי).
כן חשוב לי להפריד עד כמה שאפשר את הרגש הזה, לפרוט אותו, כדי שהמניפולציה עלי תעבוד פחות (המניפולציה מתחילה בזה כשגם שאני כותב "אנחנו" "והם" ואני יודע שאין כזה דבר. שני הצדדים נוכחים באותה מידה ששניהם וירטואלים. אני לא מכיר את זו שיושבת במקלט בקריית שמונה ואינני מכיר את הפליטה מעבר לגבול, מדוע שאחשיב את כאבה של זו בקריית שמונה יותר מכאב זו שמעבר לגבול?)
החלק של הרגש הלאומי, שאיננו זיכרון אישי יכול להיות שהוא מניפולציה של מנהיגים ולכן הוא
כן פוליטי.
אני בדרך כלל לא אוהב את מה שאורי אבנרי כותב (ואת אלו של
בר עדש כן
) ועדיין לא שמעתי נימוק אחד טוב למה המלחמה הזו טובה.
אני מודה שנקודת המוצא שלי היא שמלחמה אין בה דבר אחד טוב (למעט מלחמות כמו סטאר וורס או מלחמת העולם השנייה) והמשפט המוביל אותי הוא "חפש שלום
ורדפהו".
כל עוד לא שוכנעתי שמישהו רודף שלום (לא שקט כמו הנסיגה מלבנון או היציאה מעזה שאני זוכר, אפרופו נבואות שחורות שלי, שכתבתי לפני ההתנתקות בבאופן על זה שבלי הסכם שלום, אנחנו יוצרים שם מכלאה ענקית. וגם זה קורה עכשיו לצערי)
כמוך אני גם לא חסיד של התפיסה הדמונית. כחברה את בטח יודעת שיצירות המופת שאני מחזיק מהן ביותר הן אייכמן בירושלים וד"ר סטיינגלאב של קיובריק.
יש משהו משותף לשניהם, שניהם חושפים (אחד באימה והשני בהומור) את הטמטום האנושי, את הבנאליות של הרוע במקרה האחד, ואת הגנרל שהתחפף לו המוח ושלח טילים גרעינים שאי אפשר לעצור לעבר רוסיה כי 'הרוסים מנסים להרעיל את המים'.
התפיסה הדמונית היא מה שמפרנס את שדי המלחמה. לדוגמא קחי את דברי טליה ממש מאתמול. טרחה טליה להביא לנו פיסת אינפורמציה זניחה שכל מטרתה היא לעורר את הרגש של "אה! עובדים עלינו! משחקים ברגשותינו! מניאקים, הם מזייפים תמונות! מי יודע, אולי כפר כנע הזה כולו הפקת הוליוודית כדי לסחוט את רגשות המערב! פעם הבאה לא אטעה ככה שוב, האוייב המניאק הזה, פעם הבאה
לא ארגיש כלום למראה הגופות שלהם, כי הם משתמשים במיטב תוכנות הפוסט פרודקשן העולמיות! " והנה נבנתה מול עיננו תפיסה דמונית שכל מטרתה להפיץ עוד ועוד שנאה)
מלחמות פורצות בגלל סיבות דביליות כמו בד"ר סטריינג'לאב, משום שלמשל הכבוד של אמיר פרץ ושל ישראל חשוב יותר מחיי אזרחים בלבנון (למה מה קרה שמדינה שאיתה אני במלחמה תתחמש ככה? וכל זה בזמן שישראל היא כנראה קניינית הנשק הגדולה ביותר בעולם).
בעבר נכתב בדפים הפוליטיים על ההבדל בין דה-הומניזציה לדה-לגיטימציה.
אני חושב שהדעות של הרבה מאוד אנשים בעולם הם דעות מעוותות ומשוגעות.
זה לא אומר שאני בעד להרוג אותם
גם אני, אם אפגוש במקרה אדם שאינני מסכים עם דעותיו אנסה, כמוך, למצוא את המשותף.
אני חושב שמגע האישי (כמוך) הוא הפתרון. אחד הדברים המעיינים הקורים בזוועה הזו עכשיו במלחמה זה לראות איך אנשים גולשים לבלוגים של לבנונים. זה סוג של מגע שלא היה פעם אפשרי והיום הוא מאשר לנטרל את הדמוניזציה של האויב. כשרואים שגם לו יש פנים ורגשות - יותר קשה לשנוא אותו.
טוני סופרנו הוא באמת דוגמא מוצלחת לנושא, במיוחד הפרק בעונה השלישית כמדומני (ספויילר זהירות.) שמלפי נאנסת. הכותבים (המבריקים) ממש מעמתים את הצופים בנקודה של "מה העמדה שלך פה?" כי ברור שטוני ישלח את האנס לעולם הבא בדרך האכזרית ביותר - ואתה רוצה שזה יקרה ומצד שני, אתה מבין את ההססנות של מלפי, היא יודעת, על אף שהיא חיה פצועה ממש באותם רגעים, שהדבר הזה, הבקשה שלה, שתתמלא כמעט בצורה אגבית מצד טוני, סופה שמלפי לא תוכל להסתכל בראי שוב לעולם. שהבהמה גברה על האדם או משהו כזה.
אני מבין את טענתך בדוגמא של סופרנו, ועם זאת, העניין פתור מבחינתי בעצם העניין של
דה לגיטימציה לעומת דה-הומניזציה. המעשים שלו הם איומים אבל הוא- כן הוא אדם עם מורכבויות וכאדם - איננו פסול. מעשיו - כן. מלפי הבינה את זה.
"הדתיים הורסים את העולם", או לקבל את זה שיש דת, ואולי אתה צודק שגם הלאומיות היא דת חדשה, ולחשוב איך פועלים לטובה במצב הנתון.
הפתרון הוא לחזק את הכוחות שאני מחשיב כטובים. למשל לתת פתחון פה כמה שיותר לאיסלם שחושב שגיהאד הוא דבר הקורה בתוככי חייו של אדם, שצריך להשמיד ללא רחמים את הרע בתוכו ולא אקט חיצוני. מתי פעם אחרונה מישהו נתן לאלה לדבר? לתת פחות במה לאלה (וזה קשה כי הם ניוז והם מעניינים) המופרעים.
באמת? הפתעת אותי! אז למה לעזאזל אנשים נלחמים אלפי שנים? על אדמה. מה מוביל למלחמה על אדמה? זה שיש שתי קבוצות שרוצות שהיא תהיה שלהם. מה זה אם לא לאומיות?! (כנראה לא הבנתי לעומק את מה שאתה כותב). וחוצמזה, גם אם זו תכונה אנושית חדשה יחסית, אז כנראה שהיא פיתוח של תכונה אנושית מאוד מאוד עתיקה - שנאת ה"אחר", גזענות, מריבה (לא הישרדותית) על אדמה וכד'
אני לא אומר שאנשים לא נלחמו על טריטוריה, אני אומר (הובסבאום בעצם אומר זאת) שהתודעה שלהם כלאום לא הייתה קיימת. היתה תודעה מעמדית, שבטית, טריטוריאלית אבל לא לאומית. לא של מדינה. לא של שייכות כל כך אבסטרקטית.
הגדרת העצמי דרך שונות האחר היתה קיימת תמיד אולם כשהיא מנוכסת על ידי מדינות, בניגוד לשבטים, אז הנזק הוא רב פי כמה וכמה.
זה שהעיקרון זהה - אני מסכים איתך. רק שהאינטרסים השתנו ויש המפיקים תועלת מתודעה לאומית כוזבת שכזו.