מקום לגדול

שליחת תגובה

גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: מקום לגדול

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 12 נובמבר 2020, 19:04

_אני יודעת, זה לא נוח לך כעת להתלבש, היית רוצה להישאר ערומה
אבל חורפי וקר הערב, ואני לא רוצה שתתקררי, אז הנה אני אלביש אותך בזריזות וכבר תירדמי
את עיפה, אני יודעת, אבל לכולנו עדיף שתרדמי לבושה_
לפעמים אני עושה את זה, למרות שאני לא חושבת שאני מצליחה להסביר בצורה רגיעה ושקולה אלא ששומעים את הבהילות בקול שלי בעקבות הבכי שלו, תחושה של מן "טוב זה ממש חשוב בוא נתלבש מהר מהר ודי". נראה לי יותר מלבה את הבכי מאשר מרגיע...
אני צריכה ללמוד להישאר ברוגע בתוך הסיטואציות האלה.
בכל מקרה. הרה פעמים אני בסוף מעדיפה כבר שיירדם ערום, מקסימום מכרבלת אותו קצת בשמיכה בזמן ההנקה, ולהלביש תיק תק אחרי שנרדם, בלי התנגדות ובכי...

עם ילד גדול יותר כמו שלי אני צריכה הרבה לתמלל או לפעמים כשאני זוכרת להכין מראש לסדר פעולות מסויים כדי שלא ישתגע לי.
אני חושב תשגם עם לולו זה עוזר לפעמים, התמלול. אבל לא תמיד. אולי באמת בגלל הגיל, לפעמים זה קצת בגדול עליו ברמת ההבנה.
למשל אם אני אגיד שעכשיו נאכל ואז נתלבש ואז נצא לפגוש את החבר הזה והזה.
אז הוא יתלהב שהולכים וירצה מיד לצאת ויהיה לו קשה לחכות במהך כל השלבים בדרך...
זה גם ממש תלוי במצב רוח שלו באותו יום. יש ימים שזה יזרום ממש, או ידברן אותו להתארגן מהר. ויש ימים שרק יגרור עצבים והתנגדויות...

הבוקר שוב היינו בבית. בתם לא התחשק לי לצאת וחשבתי שיהיה נחמד לבלות קצת בחצר. יצאנו החוצה ויצא שנשארנו כל הבוקר בחוץ.
לולו מצא לעצמו מלא תעסוקות ואני הייתי די בנחת.
תכננתי שבסביבות 11 ניכנס הבית, עדה אמבטיה ארוכה, נאכל ונלך לישון סביב 12.
אבל משום מה כשהכנסתי אותו לאמבטיה הוא אחרי שניה ממש ביקש לצאת, הוצאתי אותו והוא רצה ציצי. ראיתי שהוא ממש ממש רוצה אז אמרתי, טוב, שינק ואז נאכל.
בסוף נרדם על הציצי ב11... כנראה היה עייף ובגלל זה כל כך ביקש.
ושוב יצא שביום בית הוא נרדם יותר מוקדם. שזה מפתיע אותי כי הייתי מצפה שבגלל שהוציא פחות אנרגיה יהיה פחות עייף.

בכל מקרה גם שאר היום עבר סבבה, אחה"צ יצאנו לסיבוב קצר ילד עם בעלי. זה די נדיר, לרוב אחה"צ או שאחד מאיתנו לוקח אותו לאנשהו או ששלושתנו בבית. לא יוצאים ביחד בד"כ.
זה היה ממש נחמד האמת, למרות הגשם שתפס אותנו.
בדרך חזרה עצרנו לקנות דברים כדי להכין ארוחת ערב ובבית בעלי הכין אוכל ואני סידרתי קצת.
לולו רוב הזמן היה רגוע, שיחק קצת איתנו וקצת לבד.
בישל קצת במטבח שלו בזמן שאנחנו הכנו את הארוחה.

בעקבות ממחשבות שעלו לי מהדיון פה ניסיתי לשנות קצת את שיגרת הערב אתמול והיום, וזה עבד טוב.
כבר ב6 ראיתי שלולו מתחיל להתעייף, אז ישבנו לאכול. בד"כ רק בשעה הזאת אנחנו מתחילים להכין ויושבים יותר מאוחר.
ב6 וחצי בערך אמבטיה, ובזמן הזה מהר סידרתי הכל לקראת השינה - הכנתי את הפיג'מה והחיתול על המיטה, בקבוק מים מלא ליד המיטה. כיביתי אורות והשארתי רק אור קטן.
צחצוח שיניים באמבטיה כרגיל - שזה בעיקר לולו מצחצח לעצמו ואחרי ניסיונות רבים נותן לנו לצחצח לו גם לשנייה וחצי...
ומשם ישר למיטה לחושך, הצלחתי להלביש אותו! ואז ציצי ולישון.
אתמול נרדם ב7 ורבע והיום קצת לפני 7!

לא יודעת אם סתם יצא שהיה רגוע ביומיים האלה, או שבאמת ההקדמה של השעה +החושך בבית (שהוא לא הספיק להתנגד לי כי כיביתי את האור כשהיה באמבטיה והוא לא שם לב...) זה מה שעזר.

נראה אם זה יחזיק לאורך זמן.

הלילה הוא ישן הרבה יותר טוב.
התעורר פעם אחת ב1 (ישן ברצף מ7). זכר שאמרתי שבלילה נרדמים עם חיבוק או ליטוף ולא עם ציצי, ואפילו לא ביקש. ממש ניסה להרדם לבד. נצמד אליי ושם ראש, שינה תנוחה מאה פעם. נרדם והתעורר. בסוף התעורר, התיישב וביקש בקול מסכן "עוד ציצי". אז אמרתי לו שראיתי שהוא ממש ניסה להירדם בלי וזה היה לו קשה ונתתי לו ציצי.
בפעם הבאה התעורר סביב 4, ינק (זאת מראש הנקה שאני לא מתכננת להוריד בינתיים כי אני יודעת שזה יהיה לו ממש ממש קשה) ונרדם חזרה, עד סביבות 5 וחצי שכבר התעורר, ונשארנו במיטה עם ציצי וחיבוק עד שעלה האור.

הבעיה בלילה הזה הייתה, שאחרי התעוררנו ב1 לא הצלחתי להרדם חזרה... ובזמן שלולו ובעלי ישנו לידי בנחת אני שכבתי ערה במיטה במשך 3 שעות... עד ההתעוררות של 4...ובבוקר קמתי עייפה והפוכה.

מקום לגדול

על ידי דו_כיפת* » 10 נובמבר 2020, 14:22

פרח בית
חמודים שאתם!
ממש כיף לקרוא אותך.

לי עוזר במצבי קצה להסביר לקטנה וגם לעצמי בקול רם:
אני יודעת, זה לא נוח לך כעת להתלבש, היית רוצה להישאר ערומה
אבל חורפי וקר הערב, ואני לא רוצה שתתקררי, אז הנה אני אלביש אותך בזריזות וכבר תירדמי
את עיפה, אני יודעת, אבל לכולנו עדיף שתרדמי לבושה

זה עוזר לי להיזכר ש:
  • הבכי לא ימשך לעד
  • יש סיבה טובה למה שאני עושה כעת (ואם לא, אז להפסיק)
  • אני שומעת את עצמי בקול שלו ועוזר לי להרגע
  • אני חושבת שבטווח הקצר זה משפיע רק במעט על הקטנה, כלומר, אם להיות כנה, לא תמיד רואים שינוי בסיטואציה. הרבה פעמים היא פשוט...ממשיכה לבכות אבל בטווח הארוך אני מאמינה שההסברים הללו נופים על אזניים כרויות, מצטברים, ומחזקים את תחושת הביטחון של הילדה בנו, כהורים, את ההבנה הזו שדברים לא קורים לה סתם...
(())

מקום לגדול

על ידי שקטה* » 10 נובמבר 2020, 13:25

העניין עם המעברים מוכר לי עם הגדול שלי, הבנתי את זה רק בגיל מאוחר יותר וקשה לי עכשיו לשים את האצבע ולדעת אם זה היה קיים כבר כתינוק או לא ממש. זה באמת לא קל הקושי הזה לעבור מדבר לדבר. עם ילד גדול יותר כמו שלי אני צריכה הרבה לתמלל או לפעמים כשאני זוכרת להכין מראש לסדר פעולות מסויים כדי שלא ישתגע לי.

בכל אופן תודה על התשובה המפורטת, זה נשמע באמת יחסית דומה כל יום וסבבה. נראה לי שלילד כמו לולו זה חשוב לדעת למה לצפות.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 10 נובמבר 2020, 13:25

אה ולגבי ללבוש פיג'מה ולצחצח שיניים - שני הדברים שהכי קשה לגרום לו לעשות בעולם....
צחצוח שיניים הוא ממש עניין פה. מנסים כל מיני דברים אבל ממש קשה לגרום לזה להצליח. כלומר הוא סבבה עם לצחצח לעצמו, אבל מסרב שנצחצח גם. כל פעם מצליחים קצת בכל מיני דרכים אבל זה בהחלט אישיו....

וללבוש פיג'מה... לרוב הוא פשוט מסרב להתלבש אחרי האמבטיה. רוצה להישאר ערום. רוב הפעמים אני מרפה ומלבישה אחרי שהוא נרדם.
לפעמים אני מניחה אותה בצד במקום שהוא יכול לראות ופתאום הוא מסכים, מבקש שאלביש לו או מביא אותה בעצמו.
אבל הרבה פעמים זה פשוט לא לא לא. וזה או לוותר או להלביש בכוח (כל מיני משחקים ורעיונות אחרים לא עובדים בד"כ, ברגע שזה בא מאיתנו הוא ישר מתנגד)

גם לקראת יציאה ממהבית לרוב מסרב להתלבש. אז או שיוצאים עם מינימום הכרחי (תחתונים וחולצה נגיד), או שמתלבשים באוטו, או שאני מצליחה להלהיב אותו ממש על המקום שהולכים אליו ואז הוא הולך לבד להביא בגדים כדי שאני אלביש לו.
להלביש מראש בלילה עם בגדים ליציאה לא עובד כי איכשהו במהלך הבוקר הבגדים נושרים ממנו :)

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 10 נובמבר 2020, 13:15

אני זוכרת את השלב שהוא לא היה נותן לי לעמוד שניה במטבח לעשות דברים. זה היה קשה ממש.
מאז שהוא התחיל לעמוד לידי זה ממש עוזר, כי הוא מוצא תעסוקה צמוד אליי ואני מצליחה לעשות דברים. אבל זה עדיין לא ברוגע כי דורש כל הזמן השגחה תוך כדי...

לגבי סדר יום, האמת שלרוב יש סדר יום די מאורגן.
קם באותה שעה בבוקר, אוכל פרי, אח"כ ארוחת בוקר. לרוב יוצאים, ואז באוטו בדרך חזרה נרדם לשנ"צ. ישן סביב השעתיים. אחה"צ או בבית או שיוצאים. בערב ארוחת ערב, מקלחת, שינה.

הארוחות האמת פחות מסודרות , כי לרוב הוא לא אוכל הרבה בכל ארוחה ואז מבקש עוד פירות פה ושם (הוא ממש אוהב פירות).
אבל מבחינת שינה יש שעות די קבועות.

אלא אם יש ימים אחרי לילה קשה, שאני יודעת שהוא יהיה ממש עייף מוקדם. או אם אנחנו צריכים להגיע לארוחת צהריים משפחתית שאז אני מקווה תמיד שיירדם בדרך ויישן מוקדם יותר, כי הארוחה תמיד נופלת על השעת שינה שלו.
ובערב תמיד מרגיש לי שהוא עייף מוקדם יותר, אבל הוא ממש מסרב ללכת לישון ובסוף תמיד נרדם ב8... לא יודעת למה אני מופתעת כל פעם מחדש.

מה שכן, הלו"ז הזה תקף בעיקר לימים רגילים, שאנחנו יוצאים מהבית בבוקר.
בימים שאנחנו נשארים בבית תמיד השעה של השינה קצת משתגעת לו. או שהוא עייף מוקדם, או שמסרב ללכת לישון ובסוף נרדם מאוחר יותר...
כי רגיל להירדם לצהריים באוטו, ובבית צריך למצוא דרך אחרת להוריד את האנרגיות של הבוקר ולהיכנס לשינה.

אמבטיה לרוב באמת בערב לפני השינה.
אבל אתמול למשל עשה אמבטיה בצהריים כי היה מאוד מלוכלך, ובערב חזר די מאוחר עם בעלי, אז וויתרנו.
אבל גם כשיש אמבטיה, מסרב להיכנס למיטה ישר אחריה, ומחפש עוד קצת זמן איתנו לפני שמוכן להירגע ולהיכנס לשינה.
קשה לו מאוד עם המעברים בין פעילויות - להתארגן ליציאה מהבית, ללכת לישון... הוא תמיד מנסה למשוך כמה שאפשר את מה שהיה קודם.

מקום לגדול

על ידי שקטה* » 09 נובמבר 2020, 23:19

אוי פרח, כל כך מבינה אותך... התחושה הזו של הדחיפות כל הזמן כי יש תינוק / פעוט שמנדנד ומתעצבן ובוכה כי הוא רוצה משהו עכשיו... עם הקטנה שלי אני עובדת על זה לאחרונה לגרום לה להבין שכשאני עומדת במטבח אני לא יכולה לעזוב הכל כי היא בדיוק רוצה חיבוק או סיפור. וממש ראיתי שיפור אחרי תקופה קשה שבה היא הייתה פשוט נצמדת לי לרגליים וצורחת ולא נותנת לי לזוז מהמקום כי רצתה כל הזמן שארים אותה. ברוך השם הילדה כבר גדולה וכבדה ואני כבר לא יכולה לעמוד בזה. מה גם שאם הייתי מעזה אחרי חיבוק על הידיים שנמשך כבר כ10 דקות להניח אותה שוב על הרצפה היא הייתה שוב פורצת בצרחות. אז אחרי פעמיים שפשוט התעלמתי מהצרחות שלה היא כבר לא עושה את זה! היא פשוט הבינה שאני לא מתרגשת מהצרחות והפסיקה עם זה.
אבל גם בלי הצרחות, יש כמו שתיארת שהנוכחות של הפעוט לידך וסביבך היא נורא אינטנסיבית ויש בזה משהו חונק. אני חושבת שאנחנו לא בנויים להיות זמינים לתינוק או פעוט 24/7. בכלל. זה לגמרי אמור להיות משהו שנעשה במשמרות על ידי כמה בני אדם שמתחלפים ביניהם.

רציתי לשאול אותך, ואני מקווה שלא תיעלבי, האם יש לכם סדר יום מוגדר לגבי ארוחות, השכבה וכאלה? כי לפעמים מהתיאורים שלך זה נשמע לי שאת יותר מגיבה למה שהוא רוצה או מסמן, נראה עייף אז הולכים לישון, מבקש פרי אז אוכלים וכו'. ואצלי למשל יש איזשהו סדר שהתקבע עם הזמן עם שעות די קבועות לכל דבר ואני חושבת שזה מאוד עזר לילדים שלי ולי מהרבה בחינות. למשל שנת צהריים היא תמיד באותה שעה (פלוס מינוס 15-20 דקות לכאן או לשם אבל לא שפעם זה ב11 ופעם ב2 או 3). בכל יום יש ארוחת בוקר, ארוחת עשר (פרי), ארוחת צהריים, ארוחת פרי אחרי השינה וארוחת ערב. ותמיד תמיד אמבטיה לפני השינה ואז לובשים פיג'מה ומצחצחים שיניים. האמבטיה חשובה בעיני לא כל כל בגלל הניקיון אלא יותר כי זה מסמן את סוף היום בצורה מאוד ברורה וגם המגע עם המים מרגיע לפני השינה. בקיצור, סליחה אם אני מציקה לך או אם זה ממש לא קשור אבל פשוט פתאום זה קפץ לי לשאול אותך אם גם אצלכם יש איזשהו סדר יום כזה שלולו יודע למה לצפות בכל שלב ביום. כי אולי זה יעזור לו להיות יותר רגוע ומשתף פעולה בקטעים שהוא פחות.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 09 נובמבר 2020, 20:36

היום כבר עבר פחות טוב.
ישנו גרוע מאוד בלילה. שנינו היינו עייפים. לי מאוד מאוד כאב. לולו לא שיתף פעולה עם להיות רגוע ולי לא הייתה סבלנות.
היו רגעים נחמדים אבל בין לבין הרבה עצבים של שנינו.

למזלי העייפות הכניע אותו וב11 הוא כבר נרדם לצהריים. הצטרפתי אליו וישנתי גם.

אחרי השינה בעלי בא, והיה איתו ואני נחתי קצת.
אח"כ הם יצאו ל3 שעות. זה לא רגיל, לרוב אם הם יוצאים זה לשעה-שעתיים.
ככה היה לי זמן גם לנוח, גם לעשות קצת סידורים שהייתי צריכה בטלפון, וגם לשטוף כלים ולסדר קצת את הבית.

ממש הרגשתי נחת כזאת. לא קלטתי כמה חסר לי הזמן שקט הזה שלא היה לי המון זמן.
בדיוק לפני יומיים קראתי את הדיון של שקטה באמהות שואלות אמהות, באיחור של חודש וחצי...
וזה כל כך התחבר לי.
כמה הייתי צריכה את הרגע הזה שאין פה מישהו שניגש אליי כל שניה, שמבקש משהו, שמראה משהו.
למרות שבאמת טוב לי עם לולו לאחרונה. כלומר יש את הרגעים הקשים והעצבים מדי פעם, אבל יש זמנים שעוברים ממש בנחת ובצחוק ובכיף. אבל זה תמיד מאוד צפוף, מאוד ביחד.
גם כשהוא משחק לבד ומעסיק את עצמו (יש ימים שזה קורה יותר ויש ימים שלא...), הוא עדיין יבוא להראות לי משהו, יבוא לבקש עזרה כשמתקשה. או סתם ישאיר אחריו מלא בלגן שאני אצטרך לסדר אח"כ... (למרות שהוא כזה מתוק ומסודר לפעמים, שאני מוצאת כל מיני דברים שהוא שיחק בהם אסופים להם באיזו קופסא שהוא מצא איפשהו).
בכל מקרה, אז אף פעם אין כזה שקט, רוגע. רצוף. כזה שמאפשר לי להיכנס לנחת. לשהות בה קצת.
וזה לא שעשיתי מדיטציה או משהו... הייתי די פרקטית וגם קצת נמרחתי בטלפון. אבל זה היה ממקום של מנוחה, בלי התחושה הזאת שיפסיקו אותי עוד שניה.

אחד הדברים שהיו קשים הבוקר, אוחי בניגוד לאתמול, זה שהיו לי כמה דברים שהייתי חייבת לעשות על הטלפון. הודעות דחופות שדרשו ממני ריכוז כדי לנסח ולעקוב מה עשיתי...
וזה חירפן את לולו והוא כל רגע רצה תשומת לב.
ונזכרתי שבאמת אתמול מאוד השתדלתי לא להיות עם הטלפון. לפחות לא בזמנים שראיתי שהוא מחפש אותי, אלא רק אם ראיתי שהוא ממש שקוע במשהו.
וזה עשה מן אווירה זורמת בבית, שאנחנו ביחד בנינוחות.
והיום המשימות על הטלפון פשוט הוציאו הכל מאיזון. אני התעצבנתי שאני לא מצליחה, הוא התעצבן שאני לא מתייחסת אליו...
וכשהם לא היו פתאום הספקתי מלא דברים, בלי עצבים ולחץ. למרות שאלה היו דברים די מעצבנים בחלקם.

כשהם חזרו בדיוק התכוונתי לקפל כביסה, כדי לסיים את המשימות שרציתי ולהחזיר את הבית למצב סביר (אחרי יומיים שלא ממש תפקדתי הבית נראה כמו חורבה...).

אבל לולו היה רעב, אז קמתי להכין משהו לאכול.
כשהם באו מיד הרגשתי מן דחיפות כזאת, כאילו צריך לעשות הכל מהר מהר....

לולו עמד לידי כשחתכתי סלט וגנב עגבניות. אח"כ העביר אותן מהמגש לקערה ולהפך.
אח"כ ירד וקצת קיפצץ בריקודים.
ואז אכלנו יחד.
ואז הוא היה עייף אבל המקום לישון רצה לשחק עם אבא שלו בכל מיני תופסת ודגדוגים.
ואח"כ החליט לשחק עם המטען של הטלפון שלי אז מצאתי לו אחד שמתאים לטלפון שלו (טלפון ישן שלא עובד). והוא ניסה לחבר ולנתק מלא פעמים.
ואני ראיתי שהוא עייף אז הצעתי שנלבש פיג'מה והוא אמר לא לא לא. ואז ניסיתי לכבות את האור כדי להרגיע. והוא אמר לא לא לא. וגרביים לא לא לא. ולישון לא לא לא. ואפילו ציצי לא לא לא.
בסוף הצענו פעילות שמרגיע אותו בד"כ, שזה לעמוד ולהגיד לילה טוב להכל.
והוא הסכים שנכבה את האור.
בעלי ישב עם הפלאפון ואני הייתי עם לולו.
אז לולו אמר" אבא טלפון, פה. אמא פה"- והצביע על החדר.
כלומר - אבא תכבה את הטלפון והוא להיות איתי, אמא תחכי לי בחדר.
ואחרי קצת זמן כבר ביקש ציצי. ולאט לאט נרדם. ב י חולצה. ובלי גרביים.
אז הלבשתי אותו כשישן.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 08 נובמבר 2020, 13:06

אני שוב בווסת, אחרי 3 וחצי חודשים חודשים שהיא לא הגיעה.
היא עוברת יחסית סביר, כן כואב אבל נסבל.
מה שכן, הדבר היחיד שמתחשק לי זה להיות במיטה עם כרית חמה, ולישון... וזה קצת בעייתי עם לולו...

אז נשארנו הבוקר בבית.
וניסיתי לכוון כמה שיותר לפעילויות שכוללות אותי שוכבת ואותו מסתובב סביבי באיזור שאני יכולה לראות אותו....

רוב הבוקר עבר די סבבה.
לולו מאוד התלהב מהכרית חמה. מזה שהיא חמה. מזה שהיא על הבטן שלי. מזה שאני שמה אותה במיקרו.
פעם אחת לקח לי אותה וזרק על הריצפה. עשיתי פרצוף עצוב ומיד הוא הרים ושם לי אותה חזרה על הבטן.
לפעמים שם עליה ראש כשהיא עליי ונהנה מהחום.
לפעמים ביקש להחזיק אותה בעצמו, וחיבק אותה.

חלק מהזמן היינו על הספה, הצעתי לו לבחור ספר וסיפרנו את הצב של אורן 3 פעמים. עד לפני חודש בערך לא היה מוכן להסתכל לכיוון של הספר הזה... ובכלליות לרוב לא יושב להקשיב לסיפורים יותר מדי זמן ברצף. אז זה היה נחמד.
יש שם ילד שקוראים לו חגי. לולו התלהב מהשם ואמר די די די, איפה די.

דיברנו קצת בווידאו עם חברים. לולו רצה שהם יבואו אלינו, אז הצעתי שנתקשר. הוא שמח מאוד וסיפר לחבר דברים שהוא עשה בסופ"ש - "תוס, תוס, דוי" (ראינו סוס גדול) ועשה תנועות כאילו הוא דוהר.

מדי פעם אכלנו אגס. ורימון. ואבוקדו. ומונין (מנגו). ועוד רימון.

שכבתי במיטה והבאתי לו משחקים.
הלוח שמכניסים אליו פטריות העסיק אותו לקצת.
אבל יותר מזה אהב ערימה של סלסלאות של פטריות (אמיתות, אלא מהרשת) . שהוא פיזר בכל המיטה, שם בהם דברים, העביר לסלסלה אחרת, שם אחת בתוך השניה וכו'.

לקח תיק ושם על הגב.
הלך למגירת נעליים של בעלי והוציא נעל אחת. ניסה לנעול אותה ואמר שהוא הולך לעבודה.
אחרי זה ביקש לקשור את השרוך אז ישבנו יחד וקשרנו ופרמנו. הוא נעל אותה כמה פעמים והוריד. זה העסיק אותו די הרבה.

בדיוק קיבלנו בגדים ונעליים בשבילו מבני דודים שלו, אז עשינו קצת מדידות. הוא התלהב שזה מהם. מדד מלא נעליים וניסה ללכת איתם. כמעט נפל כי הן היו גדולות עליו...

בשלב מסוים ברח לו פיפי.
הייתי בחדר והוא בדיוק הלך לסלון אז קרא לי לבוא.
ניסיתי להישאר נינוחה למרות שזה די גמר אותי. היה לי ממש קשה פיזית לנקות אותו ואת הריצפה. להתכופף, להרים...
אבל איכשהו הצלחתי וזה עבר בסדר.

אני כבר הייתי גמורה, ושיערתי שגם שהוא עייף.
אז לקחתי אותו למיטה עם סיפור. סיפרנו איילת מטיילת.
זה היה נחמד, הוא ינק קצת ועשה מדי פעם הפסקות כדי להגיד מה הוא רואה.
ציפור, ראש (זה מאוד הצחיק אותו). כלב, חילזון, חיפושית. מאוד אוהב עכשיו חלזונות. ראינו השבוע הרבה בטיולים שלנו אחרי הגשם.

אבל אז הגענו לעמוד האחרון.
הוא ראה את העוגיות וביקש גם. אמרתי שאין לנו. בכה. הצעתי שנכין אחרי צהריים. לא עזר.
הלך למקרר....
הצעתי לו כל מה שהיה שם. לא רצה.
המשיך א-דה א-דה (עוגיה עוגיה).
ניסיתי לחשוב על משהו אחר מפתה. הצעתי פיתה עם חמאת בוטנים עם דבש. לא רצה.
בסוף מתוך הבכי ברח לו עוד פיפי.... בכה ובכה.
לא הסכים להתלבש, לא חיתול ולא תחתונים.
הרגשתי שאני כבר בקושי עומדת על הרגליים...
וויתרתי.
ניקיתי, חיבקתי, ניסיתי להרגיע אותו.
הוא אמר כל מיני דברים שלא הבנתי. מסתבר שזה היה בוטנים ודבש (נים, אש...).
לקחתי אותו כשהוא בוכה, השבתי על הכיסא שלו והכנתי.
אכל ונרגע.
אחרי כמה ביסים התחילו להעצם לו העיניים... אבל הוא המשיך ללעוס...
סיימנו ואמרתי שנלך לישון.
עם עיניים עצומות אמר לי "לא, עוד, עוד"...
נתתי לו ללקק את כפית ואפילו הוא כבר הבין שהוא ישן והסכים לקום.
ינק ונרדם מיד.

מקום לגדול

על ידי ענ_בל* » 31 אוקטובר 2020, 13:50

מקסים. זה גיל כלכך כייפי, כשהם טיפה יותר עצמאיים לחקור ולבדוק את העולם ( ביחוד זה שקרוב פיזית לאמא או אבא). תמשיכו להנות.

מקום לגדול

על ידי תמרוש_רוש » 30 אוקטובר 2020, 12:13

(())


_מספר סיפורים על מה שהיה ואת מי ראה.
עם החצאי מילים שלו, שדורשות מילון לולו-עברי.
יונק ופתאום מוציא את הציצי מהפה במיוחד כדי לספר איזה משהו שנזכר בו ("האו דוי ביי ביי" - ראינו כלב גדול ואמרנו לו ביי ביי. "תול אתה פהפה תים" - חתול קישטה אל תרביץ לתרנגול והאפרוחים. ועוד ועוד.... ). ואז חוזר לינוק._
אוייייי... נמסתי. לגמרי.
:-D

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 29 אוקטובר 2020, 13:51

(()) גדול גדול.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 29 אוקטובר 2020, 13:36

ומה חוץ מזה -

יש פה ילד מתוק וגדול. חכם וסקרן ומצחיק.
מפתיע אותנו כל פעם עם משהו חדש שלמד, שזכר, ששם אליו לב.

מספר סיפורים על מה שהיה ואת מי ראה.
עם החצאי מילים שלו, שדורשות מילון לולו-עברי.
אני לרוב מבינה, ואחרים פחות אז אני מתרגמת.
לפני השינה מספר דברים שקרו היום,
יונק ופתאום מוציא את הציצי מהפה במיוחד כדי לספר איזה משהו שנזכר בו ("האו דוי ביי ביי" - ראינו כלב גדול ואמרנו לו ביי ביי. "תול אתה פהפה תים" - חתול קישטה אל תרביץ לתרנגול והאפרוחים. ועוד ועוד.... ). ואז חוזר לינוק.
בזמן הסגר התחלנו גמילה מחיתולים.
החלטתי שמתחילים, קניתי לו תחתונים.
הוא התלהב מאוד שיש לו. תחתונים כמו שלנו.
היו כמה ימים קשים, הרבה עצבים שלו, יומיים שברח לו המוןןןן ויומיים שהתאפקת כל הזמן. אבל בסוף זה התאזן.
עכשיו הוא בלי חיתולים חוץ מהשינה.
לפעמים עוד בורח לו, אבל זה בעיקר אם שכחתי להזכיר לו ללכת, או אם יש איזה יום שהוא בהתעקשות לא ללכת לסיר ובסוף כבר קשה לו להחזיק.
רוב הימים או שהכל בסיר, או שמפספסים פעם/פעמיים.
לרוב אני מזכירה לו, אבל לפעמים גם אומר בעצמו. בעיקר קקי, שתמיד אומר ואפילו הולך לבד לסיר. רק צריך קצת עזרה להתיישב.
.היו כמה פעמים שהלך לגמרי לבד ואמר לי רק אחרי שעשה, עם חיוך גדול של גאווה.

לאחרונה הוא מאוד אוהב לאסוף דברים בחוץ. בעיקר דברים שנפלו מהעצים.
זיתים, בלוטים, אצטרובלים. ועוד כל מיני דברים שהוא מוצא.
הוא אוסף עוד ועוד, עד שנגמר לו המקום בידיים ואז הוא נותן לי להחזיק לו.
לפעמים אנחנו לוקחים קצת הביתה, יש לו קופסא מלאה, הוא שם הכל על הריצפה ובוחר מה שהוא הכי אוהב. לפעמים מעביר לקופסא אחרת, הלוך חזור.

התחיל גם להנות לעמוד איתי במטבח.
מבקש להכין משהו, ואז מבקש שאביא לו את המגדל למידה.
לרוב אני מכינה והוא בינתיים טוען מכל מה שעובר לידו ... אבל לפעמים הוא גם עוזר. חותך קצת ירקות, שם פירות בכלי של הבלנדר (הדבר שהוא הכי אוהב להכין זה "שייק בננה"), מערבב בקערה.

התחיל מאוד לאהוב מספרים.
בהתחלה ידע רק את ספרה שתיים.
אבל יום אחד פתאום התחיל לספור יחד עם בעלי.
יודע להגיד שתיים, שלוש ארבע, חמש. ואת שאר המספרים להשלים כאנחנו אומרים.
ועכשיו כל היום אומר שלוש-ארבע.
לולו כמה בלוטים יש לך? לוש-ארבע
לולו כמה פסיפלורות אכלת? לוש-ארבע
לולו כמה אני אוהבת אותך? לוש-ארבע

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 29 אוקטובר 2020, 13:20

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב ולא מגיעה לזה.
כל פעם כותבת קצת ומפסיקה ושוכחת מה רציתי לכתוב...

אז אני פשוט אתחיל לכתוב קצת דברים שעולים לי לראש ואולי בימים הקרובים אוסיף עוד.

היו לנו לאחרונה ימים טובים וימים פחות.
היה שבוע קשה מאוד, של הרבה בכי ועצבים.
שעבר פתאום ואחריו היה בערך שבוע/שבועיים מוצלחים, עם הרבה יציאות לטבע ומפגשים עם חברים.
לוחו העסיק את עצמו הרבה, לפעמים הצלחתי לעשות בברים בבית בזמן הזה. קצת בישולים.
ועכשיו שוב ימים קשים.
ישנו אצל אמא שלי, הוא נהנה שם מאוד, אבל כנראה המרחק מהבית ומאבא היו לו קשים. ואולי השינוי של השעון ששיבש אותו לגמרי והוא כל מיום עייף...

בכל מקרה הוא כבר כמה ימים נע בין חמוד ושמח ומשחק, לצרחות היסטריות, צעקות של "לא לא לא", בכי ובהלה מכל מיני דברים ועוד.

זה תמיד סביב משהו ספציפי, למשל משהו שהוא רוצה ואני לא מסכימה/אי אפשר/אין. משהו שלא הצליח וכו. אבל התגובה עוצמתית מאוד.
אני מאוד משתדלת להגיב בצורה עניינית, לנסות להכיל, אם יש אפשרות אז לענות על הקושי ועוד.
אבל כשזה קורה המון פעמים ברצף אני גם כבר מתפרקת ומתקשה להחזיק את הסיטואציה....

ממש מקווה שכמו הפעם הקודמת, גם עכשי וזה יעבור לבד. זאת התמודדות מאוד קשה בשבילי.

לראות אותו ככה בכעס, בסבל.
לנסות להכיל אותו ואותי בתוך זה...
המעברים האלה בין המצבי רוח...

מקום לגדול

על ידי דו_כיפת* » 30 אוגוסט 2020, 08:59

פרח בית
את ולולו שלך פשוט שתי מהממים |L|

השלמתי עכשיו קריאה וזה מרגיש כאילו הוא גדל מהר-מהר- מהר P-:

רק מוסיפה הערה קטנטנה לגבי הדברים המעולים שכתבה אמא של מוש :
בבקשה, אל תצפי מעצמך כשאת תוך כדי שינה
  • להפעיל שיקול דעת
  • להחליט מה את רוצה לעשות
  • להסביר את זה ללולו
  • לקבל את ההתנגדות שלו בהאהבה
זה לא עובד ככה [-:

לילה זה זמן לישון והמטרה היא לאפשר לכולם לישון כמה שיותר.
לטובת הענין, אם מסתבר שיש מי שהופך את הלילה עם יותר מידי התעסקות לזמן מעיק, נאלץ לבחור שניים - שלושה לילות כדי ללמד אותו הרגלים חדשים.
בלילות הללו, מי שילמד אותו, משום מה, יישן פחות, כמה מפתיע,
מה שדורש, אם כך, התארגנות מראש, הכי טריוואלי שישמע: לישון / לנוח לפני
וגם לוודא שיהיה מי שישמור עליו בבוקר זמן סביר להשלמת שינה

אפשר גם לחלק תפקידים מראש, נניח אני איתו עד 3 ואתה עד הבוקר, או כל סידור אחר שמתאים לכם...

מה שכן, כדאי ממש לתכנן ולהתארגן לזה,
את לא באמת יכולה לצפות מעצמך לתרגל באהבה הרגל חדש ולהכיל תסכול כשאת עיפפפפה
אפילו הרובוט לא מסכים לנקות אם לא הטעינו אותו בלילה, וסליחה על הקלישאה...

מקום לגדול

על ידי אמא_של_מוש* » 27 אוגוסט 2020, 14:59

טוב תראי אז אם זה ממשיך או זה איזה תקופה.
לפעמים באמת יש איזה תקופה כזאת שהם ממש נדבקים כל הלילה ואז זה מתאזן בחזרה.
@}

מקום לגדול

על ידי שקטה* » 27 אוגוסט 2020, 14:56

פרח, האם את שוקלת גמילה או גמילת לילה בשלב הזה? נראה לי חבל שתסבלי.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 27 אוגוסט 2020, 10:02

איזה יופי שהסתפק ככה אצלך!

אצלנו היה לאחרונה איזה שבוע שהוא בקושי התעורר. זה היה מדהים. היה נרדם ב8 נגיד, ואז מתעורר אולי פעם אחת סביב 1-2 נראה לי. יונק וחוזר לישון. עד 5 כזה שאז הוא תמיד מתחבר לציצי ואנחנו מנמנים ככה עד 6 כשקם סופית.
הייתי קמה בבקרים עם מלא אנרגיות.

והשבוע זה השתגע חזרה...
דווקא בערב הוא כבר לא מתעורר הרבה למזלי.
נגיד אני בסלון ערה מ8 כשנרדם עד 11, לרוב לא מתעורר בכלל או שמתעורר פעם אחת לכמה רגעים.
כשאני נכנסת למיטה לפעמים מרגיש את זה ומבקש קצת ציצי, ולפעמים בכלל לא.
הלילה למשל לא התעורר מזה.
אבל אז בשלב מסוים מתעורר ורוצה ציצי, ומאותו רגע נדבק אליו ולא משחרר. מבחינתו להיות על הציצי כל הלילה ברצץ.
זה כבר מחרפן אותי, כואב לי מזה הגב והכתפיים. כי אני לא יכולה לזוז כמו שאני רוצה.

העניין הוא שאני ממש אפופת שינה ולא ממש מצליחה להגיב באופן הגיוני.
לפעמים פשוט נותנת ציצי, לפעמים מנסה לשחרר ולהזיז אותו קצת. ואז הוא בוכה. ואני מתוך שינה מנסה לעשות ששש או לטפוח עליו או לעשות מסאג' משהו כדי שיצליח לישון בלי ציצי.
אבל הוא ממש בוכה ובסוף זה כבר מעיר אותי וקשה לי להרדם חזרה.
בימים החארונים כן הצלחתי בסוף שיירדם בלי הציצי, אבל זה היה מתיש ממש.
פעם אחת שמתי אותו עלי וניענעתי קצת, פעם אחרת הוא נשכב ליד בעלי וזה עזר לו. היום נשכב בינינו ליד הרגליים בערך וכל הלילה פחדתי למחוץ אותו...

זה כבר מתחיל ממש להעיר אותו גם כי הוא נכנס ממש לבכי מזה... נעלב ומתעצבן שאני לא מסכימה ציצי. מנסה לשכנע אותי לקום איתו מהמיטה, אין לי מושג למה...
הכל כזה חצי מתוך שינה ועצבים...

ובבוקר הוא קם סבבה ורגיל כאילו כלום לא קרה...
ואני גמורה מעייפות.

מקום לגדול

על ידי אמא_של_מוש* » 27 אוגוסט 2020, 00:29

פרח אהובה @}
כל כך כיייף לקרוא על לולו המתוק
וטוב לשמוע שהשתפר המצב ביום..

לגבי הנקות בלילה -
חשבת להגביל את מספר ההנקות בלילה? הוא כבר גדול מספיק לזה בגיל. השאלה אם את חושבת שזה מתאים לו וכמובן גם לך?

אני באיזשהוא שלב משתגעת מהלילות כי אצלי גם הערבים קשים, מהרגע שהם הולכים לישון כל הערב אני הולכת וחוזרת לחדר.
אז למדתי שיטה פה באתר שממש עזרה לי עם שתיהם. זה היה החלטה שמהרגע שהם הולכים לישון, 4-5 שעות אחרי זה אני לא מניקה אותם, בערך עד 11-12 בלילה.
כשהם מתעוררים בזמן הזה אני מנסה להרדים אותם בכל דרך אפשרית בשני תנאים: 1. לא מניקה. 2. לא נותנת לילד לבכות לבדו.
אצלי הכי עזר הרדמה בידיים ולשתות מים.
ה 2/3 ערבים הראשונים היו קשים ואז הם מתרגלים וקמים לשתות כמה שלוקים של מים או להרדם בחיבוק עם אמא. אחרי זה הם מתעוררים פחות ופחות בערב ויחסית מהר כבר הולכים לישון וישנים רצוף עד איזה 11-12 ואף יותר. אצלנו זה גם השפיע על המשך הלילה שהם התעוררו פחות ופחות ולא תמיד דרשו הנקה אלה יכלו להרדם בדרך אחרת חזרה.

כמובן כמובן שאפשר לעשות את זה רק אחרי גיל שנה ורק במידה והפעוט באמת אוכל ארוחת ערב טובה ומשביע ואת יודעת שזה לא התעוררות מרעב.
עם מוש עשיתי את זה בגיל שנה וקצת והוא המשיך לינוק בלילה עד גיל שנתיים וזה הלך ופחת לאורך כל השנה הזאת והפסיק מעצמו כמעט לגמרה.
עם מושית עשיתי את זה לא מזמן, בגיל שנה ותשע, בערך לפני חודש ומהר מאוד היא מעצמה בקושי מתעוררת. טפו טפו (-:

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 אוגוסט 2020, 14:48

ממשיכה עם סיפורי לולו.

אחרי שבועיים קשים, של מחלה ואז עצבים של לולו ואז גם שלי...
אנחנו סוף סוף בשבוע ממש טוב.
הלילות לעומת זאת מתישים... מתעורר מאה פעם לציצי, לא משחרר ובסוף אני מתחננת אליו שייתן לי קצת הפוגה ומצליחה איכשהו להרדים בלי. ואז אחרי חצי שעה מתעורר שוב ומבקש...

למד להגיד ציצי, אז עכשיו זאת אחת המילים המועדפות עליו...
מתישהו דיברנו עם אחיינית של בווידאו. הוא ממש אוהב אותה, מתרגש כל פעם שנפגש םאו מדברים איתה. מבקש לראות תמונות תשלה. היא בת פחות משנה. ובשיחה הייתה בלי חולצה.
אז לולו בהתלהבות מצביע עליה וצועק ציצי, ציצי.

בכל מקרה, הימים ממש מוצלחים.
לולו רגוע ושמח ומתוק.
ממש התפתח בדיבור. אומר ה-מון מילים. חלק עדיין הברה או שתיים, וחלק ממש מובנות וברורות. וגם אומר צירופים של שתיים שלוש מילים.

ממש אוהב לאחרונה איפה, הנה, לפה.
מתחבא ואומר "איפה?" - "הנה!"
היום פעם ראשונה ששיחק עם חבר אחר ככה. כל פעם מישהו אחר התחבא מתחת לכרית והשני גילה אותו ואמר הנה!.

כקורא לי צועק "a-ma בואי", או "ama פהב ומצביע על הריצפה, איפה שאני אמורה לעמוד.
כשרואה חתול אומר לו "היי! יאמ. בואי"

בכלל אומר היי וביי לכל מי שעובר לידו. גם לסתם אנשים ברחוב. יש לו קול צפצפני כזה וזה ממש חמוד.

היום ראה לול תרנגולות והתלהב ממש.
נעמד מולו, נפנף ביד ואמר היי, היי.
ואז ראה עץ תפוחים. מיד קטף תפוח אחד לכל יד וחזר ללול ורצה לתת אותו לתרנגולות. כנראה כי בבית הוא היה נותן את התפוחים מהעץ לתרנגול שלנו (כי היה קוטף אותם לא בשלים וזה לא היה טעים...עכשיו כבר לא נשאר כלום כי היו ממש מעט).

יום אחד כשאכל פתאום התחיל להגיד "א-מר בה, א-מר בה". שאלתי מה נגמר ולא הבנתי. עד שהבנתי שנגמרה לו הגבינה הצהובה והוא מבקש עוד (נגמר גבינה צהובה).

הוא מכור לליצ'י. למד לקלף לבד ולהוציא את הגרעין. אומר צ'י, צ'י. ולפעמים מצליח להגיד ממש "לי-צ'י". יכול לאכול כמעט חבילה לבד... מתישהו כשהיינו אצל אמא שלי אכל מלאב ולפני שהלכנו ראה שנשארו שניים. ביקש אותם (יותר נכון דרש...). לא רציתי שייקלף באוטו, אבל הוא התעקש ולא רצה לתת לי אותם או לשים בשקית. אז אמרתי שלא ייקלף. וככה כל הנסיעה החזיק ליצ'י אחד בכל יד. שמר עליהם ממש טוב עד שהגענו, ואז כשמצא משהו יותר מעניין שיחרר אותם.
בהמשך מצא אותם שוב ואז כבר ישב בכיסא אוכל וקילף ואכל.

בכלל אוהב פירות. עכשיו גילה את הרימונים על העץ. הם עוד די ורודים וחמוצים אבל הוא מתעקש לקטוף אחד כל בוקר מהעץ בחצר. חותכים לו והוא מפריד לבד את הגרעינים ואוכל.
היינו במקום אחר ופתאום הוא צועק מון-מון. ואז אני קולטת שבאמת יש שם עץ רימון, בקושי שמתי לב כי כל הרימונים היו ירוקים וקטנים. והוא מדי קלט את זה.
וממש בכה כשאמרתי לו שאי אפשר לקטוף.
גם עצי תאנה הוא מזהה מיד, וגם זית.
הוא אוהב לאסוף את מה שנופל ולהחזיק ביד. כמה שהוא רק מצליח.


הוא מאוד מאוד אוהב ילדים.
דודה שלי אמרה שהוא כבר יכול ללכת לגן כי הוא ממש טוב באינטראקציות חברתיות :)

הוא ממש שמח כשאני אומרת לו שהולכים לחבר מסוים, או לסבא וסבתא. צועק תה-תה תה-תה בהתלהבות.
יום אחד פגשנו ילדה קצת יותר קטנה ממנו, בת שנה וקצת. הוא מאוד אהב אותה וליטף אותה. נתן לה משחקים.
מתישהו בהשתוללות כזאת נתן לה מכה והיר ממש נעלבה ובכתה.
ראיתי שהוא נבהל ולא יודע מה לעשות. צעק לי "אמא בואי" (למרות שהייתי ממש לידו). אחרי זה ליטף אותה בראש ונתן לה מים. נראה שממש רצה להרגיע אותה.

לאחרונה הוא ממש רכושני כלפי משחקים, ואם ילד מתקרב כשהוא משחק במשהו ומנסה לגעת הוא ממש צורח עליו ולפעמים דוחף או מרביץ.
ילדים ממש נבהלים ממנו, גם גדולים יותר. כי הצרחה שלו ממש חזקה...
אני מנסה לעבוד איתו על להגיב בצורה יותר רגועה, נגיד לעשות לא עם הראש. או לנסות לחלוק את המשחק, לעשות תורות.
לפעמים הוא ממש משתף עם זה פעולה ומחכה יפה בתור. אפילו נותן את המשחק לילד השני. ולפעמים מתעקש וממשיך לכעוס ולצעוק.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 אוגוסט 2020, 14:46

אוליב איזה כיף שבאת :)

מקום לגדול

על ידי אוליב* » 18 אוגוסט 2020, 21:05

איזה כיף לקרוא כאן שוב אחרי הרבה זמן. איזה ילד גדול וחמוד יש לך!

מקום לגדול

על ידי פלוני_אלמונית* » 11 אוגוסט 2020, 21:45

מקסים מקסים ומרגש !

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 11 אוגוסט 2020, 21:25

דברים חמודים שהיו היום, כדי לאזן:

כל היום חיפש את החתולים. כשמצא חתול אמר "יאמ יאמ בואי". שזה "מיאו מיאו, בוא"
בכלל חמוד היאמ במקום מיאו.
איזה יום אמר יאמ יאמ.
ואני שואלת - ים? חם?
והוא ממשיך, יאמ יאמ.
רואה שאני לא מבינה ואומר ייייאאאאמ במן יללה כזאת.
אה, הבנתי. מיאו. אתה מחפש את החתול...

מצא מספריים והסתקרן.
אז גזרתי דף לפסים והראיתי לו איך גוזרים לחתיכות. התעניין ממש וניסה קצת לבד (כמובן שהצליח רק כשממש עזרתי לו).
ואז הוא ניסה לחבר חזרה את מה שגזרנו. אז הבאתי סלוטייפ והראיתי לו איך מדביקים. הוא אהב את זה ממש, ניסה קצת לחבר ואז רצה חתיכות של סלוטייפ להחזיק.

אוהב להחזיק דברים.
למשל היום היינו ליד עץ זית, אז הוא אסף זיתים מהאדמה והלך איתם ביד.
ואז מוצא כל מיני חלקי משחק קטנים, חלקים של לגו וכאלה, ומחזיק אותם גם. ואז מוציא אחד אחד ואוסף שוב. זה מעסיק אותו מלא זמן והוא ממש מרוכז בזה.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 11 אוגוסט 2020, 21:21

שקטה, איזה קשה זה שזה ככה. שולחת חיבוק לזמנים האלה.
אתמול למשל קמה ככה משנת הצהריים לגמרי הפוכה וצרחה ולא רצתה שום דבר.
גם הוא כבר יומיים קצת מהשינת יום בעצבים כאלה ולוקח לו מלא זמן לצאת מהם.

בסוף, מרוב ייאוש גמור, התלבשתי לו את החיתול על המכנסיים.
איזה פיתרון מעולה! כמו סופרמן :)

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 11 אוגוסט 2020, 21:18

אז זאת הייתה אדמדמת.
בגלל זה החום, הפריחה, החירפון.
לפחות חלקו...

הפריחה כמעט עברה. חום אין כבר כמה ימים.
נרגע קצת מהבחינה שפחות צורח ופחות זורק את עצמו.

אבל עדיין קשההה.
כבר שלושה ימים בערך שרוצה מלא ידיים, בוכה הרבה, הרבה לא טוב לא.
נגמרת לי הסבלנות וזה כבר קשה לי מדי.

לא משנה מי איתנו, גם המשפחה שהוא אוהב ובד"כ נהנה איתם ומסכים להיות איתם קצת בלעדינו. לא מוכן אף אחד, רק אני או בעלי.
לכל דבר מקים אותי שאבוא איתו, לרוב גם רוצה על הידיים. אני בקושי יושבת במשך היום, כל רגע קמה ויושבת כמו יויו.
הלכו לי הידיים, אתמול קמתי עם צוואר תפוס וכל הבוקר בקושי יכולתי להזיז את הראש. זה השתחרר קצת אבל עדיין כואב לי.

וגם לא מסכים שאף אחד יעשה לי מסאג'...
ברגע שמישהו רק מנסה הוא בוכה ובא להזיז לו את היד. ניסיתי להגיד לו שזה לא כואב לי, שזה עוזר לי.
לא הצליח...
(מה שכן לפני כמה ימים הוא היה חמוד ועשה לי מסאג' בעצמו. ישב לי על הגב וליטף אותי כזה. לא עזר אבל היה חמוד)

מרגישה שאני כל היום רק אומרת לו לא ואסור, וכבר אין לי סבלנות לפתרונות יצירתיים.
שאני בורחת המון לטלפון כי צריכה משהו אחר להתעסק בו חוץ מהחירפון.

היום אחה"צ כבר בכה מכל דבר.
באמבטיה בכה כי המים נגעו בעיניים, אז גירד אבל היד שלו הייתה עם סבון אז זה שרף. אז שטפתי לו והוא בכה ואז גירד ואז זה שוב שרף. וככה מאה פעם בלי שהוא מפסיק! ואני מנסה לשטוף לו את היד מהסבון אבל הוא כל שניה נוגע בו שוב ובוכה ובוכה ואני כבר השתגעתי...

ואז בארוחה משהו שרף לו בפה והוא בכה.
ואז הוא נעמד וקיבל מכה ובכה.
ואז אני התקלחתי אז הוא בכה כי רצה רק אותי.
ואז הוא רצה עוד עוגיה ואמרתי לו שלא כי כבר הולכים לישון.
ואז הוא לא רצה לצחצח שיניים ובכה.
ונראה לי שבאמצע היו עוד כמה פעמים שבכה.

ואני כבר השתגעתייייי.
ורק רציתי לסיים את היום.
ובאוטו לפני שיצאנו הביתה ינק ואמרתי לו שאני מצטערת שכעסתי הרבה, וקשה לי לשמור על סבלנות. ואני רק רוצה שיהיה לו טוב ומתוסכלת שאני לא מבינה אותו ושכל הזמן קשה לו.
ואז הוא הפסיק לינוק ואמר לי מיאו מיאו כי רצה לראות את החתול בחוץ... אז יצאנו ואמרנו ביי ביי לחתול.
והתחלנו לנסוע ואחרי שתי דקות הוא אמר ציצי.
ניסיתי לשכנע אותו שפשוט יילך לישון.
אבל הוא אמר שוב ציצי והתחיל לבכות...
אז אמרתי לו שאני אחפש מקום לעצור ואתן לו, והוא נרגע (מזל).
עצרנו והנקתי אותו והוא אמר שוב ביי ביי לחתול ולכלב, למרות שהם בכלל לא היו שם כי כבר היינו באמצע הכביש...
והסכים להיכנס לכיסא ונרדם בנסיעה.

הלילות לפחות השתפרו.

לפני יומיים לא ישנו בכלל בלילה. היינו אצל המשפחה, ישנו על מזרנים על הריצפה.
התעורר בצרחות כמה פעמים. ואז ב2 בלילה החתולה יללה, אז לולו בלי להתבלבל התעורר. קם מהמזרן והלך ללטף אותה...
אני ניסיתי להסביר לו שחוזרים לישון אבל זה לא עזר.
ואז היא ביקשה לצאת החוצה. אז הוא בכה שהיא יצאה ורצה לצאת גם.
אמרתי לו שלילה וכולם ישנים.
אז הלך לבן דוד שלי שישין ואמר שששששש.
ואז מצא כדור ורצה לשחק.
ואז מצא אבטיח והלתהב ורצה לאכול (טיאה אמ אמ).
בסוף לקחתי אותו על הידיים ועם ציצי וקפיצות ונדנודים הצלחתי להרדים חזרה.
כמובן שהתעורר עוד כמה פעמים והתעורר סופית ב6 ועשה קקי. יצא שישנתי אולי 3 שעות בלילה הזה... היי. י גמורה.

מאז כבר שני לילות שהוא ישן! ממש.
הולך לישון מקסימום ב7 וחצי ומתעורר נגיד פעמיים-שלוש בקטנה לציצי, בלי בכי ובלי טיולים. חלק מהימים ב5 בבוקר כבר לא די מתעורר... אבל היום למשל הצלחתי למשוך עוד קצת במיטה עם משחקים. אני נמנמתי והוא בנה קצת בלגו. ב6 הוא כבר רצה לקום אז בעלי קם איתו ואני ישנתי עוד שעה.

ביום השינות עוד קשות. מתנגד ממש להרדמות, מצליח לישון בעיקר באוטו אבל זה לא מספיק. כל שאר ההרדמות ממש קשות או שהוא פשוט מוותר על שינה ואז מגיע לעייפות פסיכית.
מזל שלפחות בלילה חזרנו לישון כי אחרת הייתי קורסת.

מקווה שגם הלילה יעבור טוב, ושמחר יהיה לי קצת זמן התאווררות כי אני משתגעת....

מקום לגדול

על ידי תמרוש_רוש » 09 אוגוסט 2020, 10:03

וכן, בהחלט גיל שנתיים.
אני זוכרת שהגדול שלי נכנס לגיל הזה, ויום אחד הוא התעורר משנ"צ ורציתי להוריד לו את החיתול (הוא כבר היה בלי חיתולים בעירות, רק כשהלך לישון), ובגלל שמשהו, אולי עשיתי את זה לפני שהתעורר לגמרי או בלי מספיק הודעה מוקדמת ודיפלומטיה בנוסח "האם יסכים הוד מעלתך לשינוי המוצע?" הוא נכנס לאטרף גמור. הלבשתי לו מכנסיים והוא נכנס ליותר אטרף. רצה את החיתול. בסוף ויתרתי, אמרתי "יאללה, אז נשים לך חיתול, מה כבר יכול לקרות" אבל הוא נכנס לעוד יותר אטרף כשניסיתי להפשיט לו את המכנסיים ולהחזיר את החיתול...
בסוף, מרוב ייאוש גמור, התלבשתי לו את החיתול על המכנסיים.
ככה הוא נרגע קצת, קיבל מה שרצה (א. עם החיתול, ב. בלי עוד הפשטות והלבשות), ויכולנו להמשיך לנשום.
אבל אוי, זה מתיש....
(וכן, זה עובר. והם נהיים חמד של מותק בגיל שלוש)

מקום לגדול

על ידי תמרוש_רוש » 09 אוגוסט 2020, 09:58

עדיין קשור לשיניים, אולי קפיצת גדילה כלשהי. אולי התחיל את גיל שנתיים...
נראה לי גם וגם, והמחלה/שיניים האלה הופכים אותו.
והמצב בארץ, במצטבר, מתיש ומותח את העצבים. כולם מתחרפנים. והוא חלק מהכלל ((-))

מקום לגדול

על ידי שקטה* » 08 אוגוסט 2020, 21:12

היי פרח, וואו כמה קשה...
אני מכירה את זה מהבת שלי, יש לה קטעים וימים או חצאי ימים כאלה בדיוק שכל הזמן מתחרפנת, זורקת את עצמה אחורה עם הראש וצורחת ולא ברור ממה. רוב הזמן היא בסדר וחייכנית אבל אולי 20% מהזמן בערך היא ככה.
אתמול למשל קמה ככה משנת הצהריים לגמרי הפוכה וצרחה ולא רצתה שום דבר. נרגעה קצת אחרי שאכלה פירות ואז עוד פעם צרחות. רוצה שארים אותה וכשאני מרימה רוצה לרדת וצורחת ומתעצבנת. בדרך כלל לצאת מהבית עוזר לזה אבל לפעמים צורחת גם בחוץ. לא תמיד אני מוצאת מה הסיבה לזה, אתמול באיזשהו שלב אחרי אחה"צ כמעט שלם מבאס כזה עשתה קקי ואז זה די נרגע, אז אולי היה קשור לזה (כאבי בטן או עיכול כלשהם). אבל יש ימים שלא ידוע למה ואנחנו פשוט סובלים את זה ומחכים שהיא תלך כבר לישון...
לפעמים קרה לה בלילה קריזות כאלה של צרחות שהיא ממש זורקת את עצמה מהמיטה וצורחת צרחות איומות כאילו נכנס בה שד. למזלי זה לא קורה הרבה בלילה אבל כשקרה ממש לא ידעתי מה לעשות.

מה אני אגיד לך, זה מלחיץ נורא כשזה קורה... כרגע מעבר לעניין הקקי הנקודתי אני חושדת בשיניים כי היא מריירת לפעמים. אז אולי גם אצל לולו זה שיניים. או קפיצת גדילה באמת, שזה כנראה התירוץ האולטימטיבי לקריזות לא מוסברות...

שולחת לך המון כוחות להתמודד עם כל הדברים הלא קלים האלה. זה באמת באמת יעבור בסוף והוא יגדל וישתנה.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 08 אוגוסט 2020, 16:44

אוי אני רואה שהיו אתמול מלא שגיאות הקלדה... מקווה שיצא מובן.
כתבתי בעייפות בערב.

הלילה עבר עם הרבה התעוררויות, בחלקן צרח ובחלקן לא.
בבוקר קם בסדר, אבל די מהר התחיל שוב להתעצבן ולצרוח מכל דבר.
מצאתי את עצמי בחשש תמידי מתי יגיעו העצבים שלו... גם בערב, ישבתי בסלון וקלטתי שאני כל הזמן בתשומת לב מתי אשמע צעקה מהחדר...

היו קטעים שהצלחנו להיות יחד ברוגע, אבל גם הרבה פעמים שהשתגע והתפרק כמעט מכלום.
אני פשוט מחכה ואומרת לו שאני פה איתו עד שיירגע. אם זורק את עצמו עוצרת פיזית כדי שלא ייפגע. אבל זה קשה וכל פעם כזאת לוקחת ממני הרבה כוחות.

מתישהו שמתי לו חיתול, והוא התנגד והייתי כבר כל כך על קוצים שממש כעסתי עליו ושמתי לו בכוח. הוא בכה ממש. ואני כבר נשברתי, לא יכולתי יותר.
התחלתי לבכות.
הוא עצר והסתכל עליי.
שאלתי אותו אם רוצה ציצי והוא ינק ושם עליי ראש.
ככה עד שנרגעתי ואז ביקש לאכול.

הוא מבקש מלא לאכול, נראה לי שפיתח אכילה רגשית... כל פעם שכועס, עצבני, עייף - הולך למקרר ואומר אמ אמ. בהתחלה כל פעם שאלתי מה רוצה. עכשיו כשנראה לי שזה לא רעב אני מנסה להציע משהו אחר, משחק או סיפור ורואה אם זה מספק אותו.

חזרה הפריחה. בפנים, בצוואר, בגב, בבטן. נתנו טיפות נגד אלרגיה אבל לא ממש עזר.
לא נראה שזה מגרד או מפריע לו.
קבעתי מחר תור לרופא, נראה מה הוא אומר.

בשלב מסוים היה נראה לי עייף, הכנסתי אותו למנשא והרדמתי על כדור פיזיו.
חשבתי שיהיה יותר קל ככה מאשר לנסות אותו להרדם מלא זמן עד שאאבד סבלנות.
אחרי שנרדם העברתי למיטה.
ישן 3 שעות!!
ואני גם ישנתי איזה שעתיים.
כשהתעורר אכלנו, התארגנו, ויצאנו.
ההתארגנות הייתה קצת קשה, הוא רצה מלא תשומת לב וצעק ואני גם התעצבנתי כבר.
אבל באוטו נרגע, ואז הגענו אל המשפחה ופה הוא ממש סבבה. רגוע ומשחק ונהנה.

אני די משתגעת.
לא מבינה מה קורה. מה עובר עליו.
אם זה עדיין קשור לשיניים, אולי קפיצת גדילה כלשהי. אולי התחיל את גיל שנתיים...
אני לא אעמוד בזה לאורך זמן, זה אינטנסיבי ברמות.
חצי מהזמן מרגישה כאילו הוא נעלם. שזה לא הוא בכלל.

והנה עכשיו, הוא עומד מולי עם שלט של מזגן ומתרגש כאילו מצא זהב. צועק פאדזי בהתלהבות (זאת לא שגיאת הקלדה, סתם מילה שהוא המציא).
ואחרי רגע מתעצבן כי ככה וצועק וזורק את עצמו על הריצפה.

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 08 אוגוסט 2020, 11:17

חיבוק גדול לילד, לאמא ולאבא.
מה שלומכם היום?

מקום לגדול

על ידי פלונית* » 08 אוגוסט 2020, 07:55

חמודי
מקווה שהלילה עבר יותר טוב

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 07 אוגוסט 2020, 22:42

איזה כיף התגובות שלכן |L|

אנחנו אחרי יום קשה ממש ממש.
בבר בלילה ירד לו החום.
אבל התעורר כל שעה בערך בצרחות, נעמד וזרק את עצמו במיטה.
ברמה שהתעוררתי בבהלה ועצרתי אותו רגע לפני שדפק את הראש...

גם כל הבוקר היה ככה.
בכה בטירוף מכל דבר. אם למשל לא הצליח להחזיק משהו כי זה גדול מדי. או שמארנו לא עוד רגע וכו.
הרבה פעמים התעצבן, צעק עלינו, זרק עלינו משהו.

הגיע לרחוץ של ממש.
זרק את עצמו בעצבים, כמעט וקיבל מכה או דפק את הראש בריצפה.

הרגשנו כאילו הוא משתגע. וגם אנחנו.
לא מבינים אותו, לא יודעים מה קורה.

בצהריים היה לו ממש קשה להרדם.
בסוף הכנסתי אותו למנשא ונרדם שם.
אחרי חודשים שזה לא קרה.

בצהריים יצאנו קצת, זה עשה לו טוב.
אבל קיבל אלרגיה למשהו וזה הלחיץ אותנו. התנפחו לו העיניים והייתה לו פריחה.

בבית זה עבר. עשינו לו אמבטיה וזה נרגע.
אמא שלי באה לשמחתי וזה עשה לו טוב.
מאוד נהנה איתה, לפעמים קצת התעצבן אבל לא הגיע לרמות של הבוקר.
כשהלכה שניה לשירותים צעק בטירוף תהתה תהתה.

כשהלכה הביתה עשינו לו הכנה וזה עבר בסדר.
עבר אז היה צריך ללכת לישון ושוב נכנס להיסטריה.
צרחות והשתוללות.
ניסיתי לתת חיבוק או ציצי אבל זה לא עזר. השתולל ממש.
ראיתי שזורק את עצמו עם ראש אחורה.
חשבתי שיעשה לו טוב היפוך.
החזקתי אותו בידיים, כשהראש שלו קצת כלפי מטה והלכתי איתו ככה בבית.
נרגע.
אז התחלתי קצת נדנודים וקפיצות וזה עזר.
ביקש ציצי ולאט לאט נרדם.
זה היה קצת קשה, כי הוא כבר גדול. אבל תוך רבע שעה ישן במיטה.

אחרי שעה וקצת התעורר בצרחות.
לקח זמן עד שנרגע ונרדם חזרה בחיבוק.

מקווה ששאר הלילה יעבור סביר...

זה קשה ממש, ומוזר. כאילו אנחנו לא מכירים אותו. אף פעם לא התנהג ככה...

מקום לגדול

על ידי אמא_של_מוש* » 07 אוגוסט 2020, 00:03

וואי פרח, איך נהנתי לקרוא על לולו הקטן, פשוט נמסתי (-:
איזה מתוק ואיזה כייף להתעדכן.
(())

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 06 אוגוסט 2020, 23:39

כייף שאת משתפת!
מאוד מאוד נהנתי לקרוא.

מקום לגדול

על ידי פלונית* » 06 אוגוסט 2020, 23:38

פרח בית,
כתבת ככ יפה.
לולו שלך מתוק אמיתי.

משהו בתוכן ובאופן הכתיבה חיבר אותי לילדים שלי בגלאים האלה...תודה !

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 06 אוגוסט 2020, 20:48

מלא זמן אני מתכוונת לכתוב עדכון...
כתבתי בהמשכים.
יצא ארוך ממש.
אני אוהבת לרכז פה את כל הדברים שהוא לומד.
אם אזכר בעוד דברים אוסיף בהמשך.
לפני כמה שבועות היה חולה, פעם ראשונה שהעלה חום מעל 38. טיפס וטיפס עד כמעט 40, והורדנו עם נובימול (שלא קיבל כמעט אף פעם עד אז) .
ימים מאתגרים ממש, במקביל כנראה גם יצאה שן.
היה סמרטוטי כזה, המון על הידיים, שעות של ציצי. לילות בלי שינה...

ועכשיו שוב. כבר שלושה ימים עם חום נמוך שעולה בלילה, ישן זוועה. לא עוזר את הציצי עד שכבר התחלתי להגיד לו שאני חייב. הפסקה והציצי נח. לפעמים קיבל את זה ולפעמים לא... השתולל כל כך עד שקיבל מכה ואז היה חייב ציצי כדי להרגע...
אני די בטוחה שזה רק שיניים. יוצאות שתיים כנראה.
הוא נראה ממש מסכן, חיוור ועיניים נפוחות ומעוך.

אבל בין לבין גם ממש חמוד ומשחק וצוחק.
גדל בטירוף מיום ליום, כל פעם מפתיע אותנו מחדש, ברמת ההבנה, במילים החדשות, במשחקים שלומד.

אומר כבר מלא מילים. רובן רק הברה אחת, אבל לפעמים כבר שתיים וחלקן ממש מובנות.
למשל סבתא היה אומר תה, ועכשיו התחיל להגיד תהתה. מים אומר ממש "מים" ולא רק מממ כמו פעם.

יום אחד התלהב מהמילה איש, ואז כל פעם שרואים מישהו ואני אומרת לו שזה איש והוא אומר אחרי.

אם רוצה לספר משהו אמר ברצף "את זה את זה את זה", מלווה בתנועות ידיים ושינויי טון כאילו הוא ממש נואם נאום. בין לבין מכניס כמה צלילים. למשל אם מספר שראה את התרנגולות, יגיד בק בק, יעשה תנועות של כנפיים ולפעמים אם-אם כי הוא האכיל אותן. או ששש כי ראה את האפרוחים.
או שמספר שליטף חתול - מיאו מיאו ומלטף את השולחן או משהו כזה.

אה יש לנו אפרוחים! 7 קטנטנים חמודים. לולו ממש אוהב אותם, יושב בלול עם בעלי ומסתכל עליהם. יודע שצריך להיות בשקט שלא יבהלו.
גם את התרנגול הגדול ממש אוהב. חזרנו מסופ"ש, ודבר ראשון שהוא עשה זה לרוץ לכיוון הלול לראות את התרנגול. התרנגול עכשיו בחוץ, כי האמא והאפרוחים בפנים. אז רואים אותו יותר.

לאחרונה עשינו יום שתילה. קמנו בבוקר ושתלנו פרחים בעציצים.
לולו נהנה מאוד. בעיקר מלהוציא את מה ששתלנו, לפזר את האדמה, לקחת אדמה מהעציץ לשולחן, ולשפוך מלא מים על הריצפה.
היה מאתגר אבל סיימנו עם גינה קצת יותר מאורגנת ונקיה וצבעונית.
באותו יום גם ניקשתי עשבים יבשים. לולו היה בתוך הבית, וכשיצא ראה את הערימה הגדולה של העשבים. מיד הלך לאחד העציצים, מצא בו עשב יבש, תלש והלך לשים בערימה.
כל כך הופתעתי מזה שהוא מיד קלט מה עושים.

יום אחד למד להגיד עין.
בעלי שכב במיטה עם עיניים עצומות, ואנחנו היינו ערים. לולו ניגש אליו, נגע לו בעין ואמר עין. אחר זה בא לעין שלי, הפקוחה, ואמר גם עין. ואז חזר אל בעלי וניסה לפתוח גם את העין שלו.

עכשיו ממש אוהב להגיד מים.
כל היום מוצא מים להגיד עליהם.
מצביע על הבקבוק, על הכוס, על הצינור בחצר, על הדלי, על האמבטיה. על תמונה של ים. מים מים מים.

אוהב גם להגיד חם.
כל פעם ששמים לו אוכל על המגש מיד אומר חם חם ורוצה שנעשה פו.
במקלחת תמיד אומר על המים שהם חמים, עוד לפני שבודק, כי הוא ממש לא אוהב מים חמים ותמיד רוצה קר יותר.
בעלי בישל, והבאתי ללולו סיר למשחק. הוא נגע בו ואמר "חם". כי תמיד אנחנו מזהירים אותו לא לגעת בסירים חמים.
אתמול כשהיה לו חום ניגש אליי, אמר לי חם ומשך את החולצה כדי שאוריד לו.

הוא אוהב מאוד ילדים אחרים. ובעיקר תינוקות קטנים. תמיד ניגש ללטף אותם, וגם נותן להם דברים. למשל לאחיינית שלי תמיד נותן את המוצץ שלה.

אוהב חיות, אבל הרבה פעמים חושש.
לאחרונה סוף סוף מסכים קצת ללטף אותן. עד עכשיו היה לוקח אותי עד החיה, מכריח אותי ללטף אותה, ומסתכל מהצד. כל פעם מתקרב אבל לא נוגע.
בפעמים האחרונות ניסה כבר ללטף לבד, ולפעמים אפילו נגע כמה פעמים ברצף.
אוהב במיוחד חתולים וכלבים, לרדוף אחרי ציפורים, לנסות לתפוס נמלים. להסתכל על עכבישים.

כשהכלב ניסה ללקק אותו נבהל והתרחק, אבל לא בכה כמו בד"כ. אמרתי לו שהוא נותן לו נשיקה אז ללולו נתן לו נשיקה בחזרה. הוא בדיוק למד לתת נשיקות אז זה התאים.

העניין עם הנשיקות ממש חמוד.
מתישהוהוא למד לעשות כמו נשיקה באוויר. ואז הפסיק עם זה. אח"כ למד לתת נשיקה, כשהוא פשוט מקרב את הפה שלו ללחי שלנו. וזהו...
ועכשיו סוף סוף למד לתת נשיקה ממש!
נתן לנו נשיקה בלחי.
כשהייתי במחזור ואמרתי לו שכואבת לי הבטן, הוא בא ונתן לי נשיקה! זה היה כך כך מתוק.

שכבתי יומיים במיטה עם כרית חמה. זה היה לו קצת מוזר, הרבה פעמים ניגש אליי ושם ראש, ביקש ציצי. ראיתי שקשה לו המרחק.
מה שכן, אהב את הכרית חמה. כל פעם נגע בה ואמר "חם חם", ולקח לי אותה ושיחק איתה.
וגם נתן לי נשיקות בבטן.

למד גם להגיד ביי ביי (עד עכשיו היה רק עושה עם היד). יום אחד בעלי הלך, אמרנו לו להתראות. ואז השכבתי את לולו לישון. הוא ינק והיה מנומנם כזה. פתאום הפסיק ואמר לי "אבא ביי ביי".
אמרתי לו שנכון, אבא הלך ואמרנו לו ביי ביי. כשהוא יחזור הוא ייתן לנו נשיקה.
אז לולו אמר שוב "אבא ביי ביי" ונתן נשיקה באוויר.

גם כשהוא הולך לישון ואנחנו אומרים לילה טוב הוא אומר ביי ביי. שוכב במיטה ואומר ביי ביי בק בק (לילה טוב לתרנגולים), ביי ביי מיאו. ביי ביי האו האו.

כבר ממש מנהל "שיחות".

לולו איפה היינו אתמול? אצל סבא?
לולו: "מממממ"
נכון ראינו פרות. ואת מי ליטפת?
לולו: "האו האו"
נכון את הכלב. ושיחקנו בבלון?
לולו: "בה".

הקראתי לו סיפור, וממש ניהלנו שיחה שלמה.
במרים והים יש עמוד של בוכה או צוחק. זה ממש עניין אותו והוא כל פעם הצביע על התמונה שאני אעשה כאילו אני בוכה, ואז צוחקת.
שאלתי אותו למה היא עצובה, אולי היא לא הצליחה משהו, אולי נשבר המשחק לה וכו. והוא אומר אחרי "בר". ועושה פרצות עצוב וקול כאילו של בכי.
בעמוד אחר יש בריכה, הוא אומר מים. מצביע על ילד עם כובע ואומר כובע.
אני מראה לו בציור נעליים ושואלת איפה נועלים אותן, אז הוא מראה לי את הרגליים של עצמו.
מצביע על הכדור ומראה לי ומחייך (הוא מאוד אוהב כדורים אבל עוד לא יודע להגיד כדור).

הוא מאוד אוהב לזרוק דברים על הריצפה ולהגיד "פל", או לפרק משהו ולהגיד "בר".
כמובן שאם נעזור לו לתקן או להרים הוא מיד ישבור/יפיל עוד פעם. בהתלהבות רבה.

היום פעם ראשונה שבנה מגדל בקוביות. עד עכשיו לא הביע בזה כל כך עניין. ואם ניסה אז התעצבן אחרי קוביה או שתיים כי זה היה נופל.
והיום פתאום הצליח לשים עוד קוביה ועוד אחת. ויצא מגדל ממש גבוה. וגם כשנפל, פשוט ניסה שוב ושוב עד שהצליח. וממש התרגש כשזה הצליח לו.

לאחרונה התחיל גם להנות לעזור לי בכל מיני דברים.
לפעמים עומד לידי כשאני מבשלת ועוזר. עד עכשיו היה מאבד סבלנות ממש מהר, ועכשיו ממש נהנה מזה.
נגיד כשאנחנו מכינים דייסה, אני שמה את הקוואקר בכוס והוא שופך לסיר.
אחרי זה חותך קצת את הפירות עם חותכן כזה. בהתחלה הסתבך והיה צריך עזרה, אבל אחרי פעמיים בערך אני רואה שהוא השתפר ממש והיום הצליח לחתוך לבד כמה חתיכות.
ואז או שאוכל מה שחתך או ששם בסיר.

אנחנו יוצאים המון, נפגשים עם חברים. נמצאים הרבה בטבע.
לפעמים יותר מגוונים במיקום, ולפעמים סתם מקומות מוכרים עם דשא. והוא מעסיק את עצמו שעות.

למשל היינו ליד עץ תאנה. הוא ממש רצה לקטוף, אבל אמרתי לו שהן עוד לא בשלות. הוא ממש התבאס, כי מתישהו היינו ליד עץ תאנה עם פירות בשלים והוא אכל ונהנה. אבל אחרי כמה פעמים שאמרתי הוא קיבל את זה דאי אפשר לאכול. אז הוא פשוט אסף תאנים קטנו. מהריצפה, ושיחק איתן המון זמן.

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 27 יוני 2020, 00:19

את אמא מדהימה!

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 27 יוני 2020, 00:18

אני מבינה אותך. זה כל כך מתיש! לבן שלי לקח שעות (יותר משעתיים:-( ) להירדם, והיה מאוד קשה להרדים אותו! היום הוא גדול, אז זה פחות מפריע לי.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 יוני 2020, 20:49

יוליקו ודוכיפת, תודה על התגובות שלכן.
אגיב יותר מאוחר.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 יוני 2020, 20:48

הרדמה מיוחדת.

הוא עשה סיבוב בחוץ עם בעלי בעגלה.
חזר ממש עייף, כיבינו אורות והוא ינק במיטה.
חשבנו שיירדם תוך כמה דקות.
אבל אז ביקש ללכת אל אבא.
הלכונ לסלון, אמרנו לילה טוב לאבא. ואז רצה הטרקטור בארגז החול. אמרנו לילה טוב לדוד אהרון, לחתול, לכלב, לנעליים, לתרנגולות (10 פעמים לפחות), ינשוף, לסוס, לירח.

ואז הסכים לחזור למיטה.
ואז עשה קקי...
החלפנו חיתול, הלכתי לזרוק אותו לפח והוא בא לבדוק איפה אני.
שמח ממש לראות אותי ורץ חזרה למיטה.
ינק קצת.
ואז פתאום הפסיק לינוק.
שם עליי ראש ונח. החזיק ביד איזה אטב.
וככה שכב ושכב.
לרוב אחרי כמה זמן הוא חוזר לינוק.
אבל לא. המשיך לשכב.
ואז עבר למיטה שלו.
ראיתי שממש מנסה להרדם, אבל קשה לו.
ניסיתי לעשו. לו קצת מסאג' ברגל וביד. רצה לזמן קצר ואז רצה שאפסיק.
פתאום צרח. ואז שוב ושוב.

שאלתי אותו אם קשה לו להרדם. אמרתי שזה מסתכל כשלא מצליחים.
הוא נרגע והמשיך לנסות.
צרח שוב.
ליטפתי אותו ואמרתי שאמא פה לידו.
שאלתי אם רוצה לינוק, לא רצה.
נתתי לו נשיקה בלחי. הוא התמסר אליה והושיט לי לחי לעוד ועוד נשיקות.

הניח ראש על המזרן וניסה להרדם.
התפתל קצת, זז מצד לצד במיטה.

בשלב מסוים ניסה לינוק עוד קצת אבל אחרי כמה שלוקים הפסיק.
הניח לי ראש על הבטן, ואז חזר למיטה שלו.

צרח עוד קצת.
הצמדתי את הראש שלי לראש שלו ושרתי לו שיר ערש. הנחתי יד על הגוף שלו.
לחשתי לו שאני אוהבת אותו מאוד ואני פה איתו.
הוא נרגע.
הרחקתי את הראש והוא חיפש אותי שוב. הצמדתי חזרה.
לאט לאט נכנס לשינה.

מקום לגדול

על ידי דו_כיפת* » 26 יוני 2020, 16:03

פרח בית יקרה
עוקבת אחריך ואחרי לולו באהבה.

אין לי איזה משהו מלומד להשכיל,
אבל ממש מתחשק לי לשתף אותך מנקודת מבטי:
אני קוראת כאן, ושניכם, את ולולו, נשמעים כל כך בסדר. ממש בסדר גמור...
הוא מתעצבן נורמלי,
את מתעייפת רגיל,
הוא מתוק להפליא ומפותח כפי גילו
ואת מעניקה הוויה שלמה ונמצאת כפי יכולתך...

ואני,
זה מחזיר אותי, בדמעות, לפרקים של ההתחלה...
של מקלחת צבאית וכורסא. ניסיונות שאיבה ותהיות לגבי הנקה...

פרח אהובה,
אני מקווה שממרחק המסך תצליחי לשמוע מעבר לאותיות המיקלדת גם את המנגינה,
המתרגשת. מתפעלת מהחסד הזה. מהיופי. הפלא.

חלילה זה לא בא להקטין את הקושי, או לזלזל בו
רק משתפת ברגשות שגואים בי...

ו... לגבי הבכי: לי עוזר להזכיר לעצמי שזו צורת התקשורת שלהם. זה לא שבהכרח רע להם... ואז אני אומרת, בטון מרגיע: אני מקשיבה. אני שומעת. זה עוזר לי לחזור לאיפוס...

ממש כמו שיולי כתבה
זה לא נגדי, זה בעדו

@}

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 26 יוני 2020, 15:04

הי פרח,

אני קוראת גם כשאני לא מגיבה.

מחבקת אותך. אני מאוד מזדהה עם התחושה שלך: הוא מקסים וזה נפלא, אבל הקטעים הקשים סוחטים ושואבים כוחות בטירוף. גם הספק גובה מחיר- האם יש בעיה? האם צריך לטפל והוא סובל בגלל שיש בעיה שאין לה איבחון עדיין?

גם לדעתי את זקוקה לאוורור כמו אויר לנשימה. האם יש אפשרות שמישהו מהמשפחה ישמור עליו מדי פעם לכמה שעות, או שאת תשמרי על ילד נוסף, ואמא של הילד תיקח את שניהם אליה בפעם אחרת? אצלינו זה פעל מעולה כשזה קרה, והילד השני לרוב העסיק את הילד שלי, אז זה היה יותר קל. מובן שיש את אלמנט האחריות לילד האורח שנוספת למשוואה.

בקשר לבכי ולקריזות:
קודם כל מקוה שהמשך היום יהיה לך יותר קל.
חוץ מזה , יש משפט שעוזר לי עם הילדים כשאני זוכרת אותו:
זה לא נגדי, זה בעדו.
הוא לומד לאט לאט את הנפרדות, להביע את דעתו, לחשוב בעצמו.
מקווה שעם המילים יהיה לו פחות תסכול בלתי מבוטא שחייב להתפרץ בסערה בשביל לא להתפוצץ.

חיבוק לשניכם

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 יוני 2020, 14:16

טוב היום עבר סביר יחסית.
אחרי בוקר קשה, ישן די הרבה זמן בבוקר (לאחרונה נרדם עם סיבוב בעגלה). וקם יותר טוב.

היינו תקועים שנינו בבית כי לא היה לנו את האוטו, וחשבת יש יהיה לי ממש קשה.
אבל עבר יחסית בסדר.
בהתחלה דיברנו די הרה בווידאו עם המשפחה, כי הרגשתי שאני מתגעגעת.
הוא היה מבסוט וכל הזמן רצה להראות לכולם דברים.
למשל את הנעל שלי. או שרצה שאני אבוא אחריו לחדר עם הטלפון ואז הראה להם איך הוא קופץ על המיטה.
סבתא הוא כבר יודע להגיד (תה), והיום פעם ראשונה אמר את השם של אחותי! שזה היה נשמע בערך כמו אבא, אבל הוא לגמרי התכוון להגיד את השם שלה.

ואז ישבנו קצת בחוץ והסתכלנו על התרנגולות.

ואת שאר היום העברנו עם שירים, סיפור.
הוא מביא לי דברים מהמגירה אחד אחד (מביא קוביה, שם בקופסא, מחזיר למגירה וכאלה).
הוא מחזיק את הקופסאות של הדיסקים, מסתכל על התמונה שעל העטיפה, מחזיק את כל הקופסאות, מסתכל, מניח, מרים.
קצת ריקודים עם השירים.
קצת לחבק את הבובת כלבלב ולהסתכל על הפנים של הבובת תינוק. לנעוץ לה אצבעות בעייניים כמו שהוא רוצה לעשות לי אבל אני לא מסכימה.

וקצת רדפתי אחריו בבית מחדר לחדר והוא צחק ותפסתי לו את הבטן והוא את שלי.

כמובן שכמה פעמים אכלנו, הוא כל מיני ואני שייקים בגלל העקירה...
והוא נמרח ממש כי מתאמן עכשיו על לאכול עם כפית אז סיים את הארוחה כשכולו מרוח אבוקדו כולל השיער. אבל גם הצליח להכניס די הרבה לפה.

לקראת סוף הארוחה האחרונה כבר היה לי קשה כי הוא התעצבן שניסיתי לעזור לו עם הכפית ואז בכוונה זרק אבוקדו על הבית והעצבנתי...

ואז אמבטיה להוריד את האבוקדו מהשיער.
שהתחילה סבבה אבל אז הוא החליק ובכה ממש אז הרמתי אותו ונרטבתי כולי...
אבל איכשהו הצלחנו לסיים את האמבטיה ואני החלפתי חולצה ושמתי לו חיתול והוא שיחק עוד קצת עם האטבים של איקאה שסוגרים שקיות, מסר לי והחביא אותם ליד המיטה וכל מיני כאלה.
ואז ציצי וכדור פיזיו ועכשיו ישן.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 יוני 2020, 10:14

נע בין להיות הכי חמוד ומצחיק ואנחנו רוקדים ועושים יוגה ומשחקים. ותוך שניה מתהפך ומתחיל עם העצבים והבכי והחירפון שלו.

אנחנו כל הזמן תוהים אם זה רק גיל/שלב/אופי, או שיש איזה משהו שמציק לו.
כי זה ממש מרגיש מוגזם לפעמים.

הרופא הפנה לבדיקות דם, ואני תוהה אם לעשות. אני בטוחה שזה יהיה קשה מאוד וילווה בצרחות והשתגעות מצידו, ולא יודעת אם שווה להעביר אותו את זה כי בספק שימצאו משהו...

הספירת דם עברה סבבה, כי זה מהאצבע ולא כואב.
אבל למצוא וריד יהיה מורכב לדעתי...

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 יוני 2020, 10:11

וכדי לאזן אני אכתוב קצת כמה הוא חמודי-

הוא ממש מנסה להגיד מלא מילים כבר. לא רק כמה קבועות שהוא היה אומר, אלא סתם חוזר אחרי כל מיני שאנחנו אומרים.

לפעמים לוקח תיק והולך לכיוון הדלת ועושה ביי ביי.
היום עשה את זה וסגר את הדלת. רק בטעות נשאר בתוך הבית :)

לאחרונה גם התחיל יותר לשחק עם ילדים בגילו. נגיד מחזיק משהו וכאילו נותן להם, ואז לוקח חזרה והם מחייכים ומשחקים ככה כמה רגעים ברצף.

לפני שבוע היינו בגינה והיו ילדים עם כדור. הוא ממש אוהב כדורים ורצה גם. ילדה אחת לא נתנה לו אז הוא בכה. ואז ילד אחר נתן לו והוא ממש התלהב, רץ עם הכדור ושיחק איתי.
ואז רץ עם הכדור לכיוון הילד, ובעט אליו. הילד לקח ולולו רצה חזרה.בהתחלה הוא לא נתן לו, אבל אז זרק על הריצפה ולולו הרים. ואז החזיר לילד. ממש שיחקו ככה ביניהם וזה היה חמוד.

הוא גם ממש אוהב תינוקות קטנים. כל פעם שרואה תינוק קטן ממנו הוא מלטף לו את הראש בעדינות.
השבוע החזקתי תינוק על הידיים וטפחתי לו על הגב כי הוא בכה. אז לולו ניגש וטפח לו גם על הגב.
פחדתי שהוא יכאיב לו אבל הוא עשה את זה ממש בעדינות.
בכלל, כשאני מחזיקה תינוקות הוא מיד מגיע, תמיד גם רוצה לשים עליי ראש או לשבת עליי, אבל לא מתנהג בקנאה או בכעס, אלא מתלהב מהתינוק ומתייחס אליו ממש יפה.

החלפות חיתול עדיין קשות.
יש שיפור מסוים כי לרוב אני מחליפה לו בעמידה, ומשתמשים בחיתולים שהם כמו תחתונים ואז קל יותר לשים לו.
אתמול למשל הוא עשה קקי ואז הביא לי את המגבונים שאחליף לו.
אבל עדיין לפעמים הוא בורח וצורח.
ממש הייתי רוצה לגמול אותו כבר. אבל עדיין אין לי כוחות לזה.
מה שכן, הבוקר הצלחנו לתפוס פיפי וקקי בסיר וזה היה ממש כיף ומשמח.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 26 יוני 2020, 09:58

אוף שוב קשה לי.
הוא יכול פשוט להוציא אותי מדעתי לפעמים.

נע בין להיות הכי חמוד ומצחיק ואנחנו רוקדים ועושים יוגה ומשחקים. ותוך שניה מתהפך ומתחיל עם העצבים והבכי והחירפון שלו.

ואני כבר לא מצליחה להכיל את זה. עונה בעצבים, חסרת סבלנות.
די כבר תפסיק ודי עם הבכי ומה אתה רוצה????

לפעמים אני מבינה מה קרה, אבל באמת שלא יכולה לעזור לו.
כי רצה להחזיק קרח וזה היה לו קר אז הוא בכה, אבל בכל זאת רצה להחזיק אותו ובכה...

ולפעמים מנסה לעזור אבל בשניות עד שעזרתי הוא חוטף קריזה. כי לא עשיתי את מה שרצה מספיק מהר.

ולפעמים אין לי מושג מה הוא רוצה. צועק ומתעצבן ומצביע על דברים ואני לא מבינה.

ומפעם לפעם כזאת אני נהיית יותר עצבנית ומגיבה בצורה פחות ופחות נעימה.

ואני צריכה חופש, וזמן לנשום.
וכבר מלא זמן שזה פשוט לא מצליח...
כי בעלי חולה, ואז לולו חולה, ואז כמה ימים בידוד, ואז הוא עמוס בעבודה וכו' וכו'.
וכל פעם שאני חושבת שהנה היום יהיה לי קצת זמן לנוח, לנשום, יש עוד איזה משהו...

השבוע עשיתי עקירה, סבלתי והייתי מסכנה אז גיסתי באה לעזור חצי יום. ממש הצילה אותי. באמת.
אבל כל שאר הזמן הייתי איתו רוב היום לבד, לקחתי כדור והמשכתי לתפקד. השתדלתי גם לצאת איתו כמה שאםדרב כי בבית אני באמת יוצאת מדעתי, בחוץ איכשהו עובר יותר טוב. למרות שגם בחוץ הוא חוטף את הקריזות שלו לפעמים.

בלילה אחרי העקירה לקחתי כדור והלכתי לישון מוקדם. אבל כל פעם שהוא התעורר לינוק הכאב חזר וזה היה לי ממש קשה... רציתי רק לישון ולנוח ולאגור כוחות.

מזל שלפחות במשך היום הוא ישן די טוב השבוע אז הצלחתי לישון איתו צהרים כמעט כל יום.

הייתי צריכה קצת לפרוק... ממש מקווה שאני אחזור להרגיש טוב, ונמצא קצת זמן שאני אוכל להיות בשקט ולנוח.
ואולי גם להספיק דברים בבית כי לאט לאט נהיה פה יותר עמוס ומבולגן...
הוא כל היום מוציא דברים מהארונות ולי אין כוחות להחזיר ונהיות ערימות של דברים בכל מקום.
וזה בנוסף לערימות הקבועות שעומדות פה כבר כמה זמן כי עוד לא הגעתי לסדר אותן ולמצוא להן מקום.

חייבת קצת זמן לאפס את הבית ואת עצמי...
בתחילת הסגר, לקראת פסח, עשינו איזה מבצע ששיפר את המצב פה, אבל נשארו עוד דברים שלא הגענו אליהם ומאז לא הספקתי לעשות עם זה כלום...

לפחות הבוקר הוא נתן לי לעשות יוגה.
תוך כדי ראה 3 שירים ביוטיוב ושאר הזמן הסתובב סביבי, עבר מתחתי כשעשיתי כלב מסתכל למטה או שיחק עם הבלוקים והחגורה.
גם פה היו כמה מוקדי עצבים -
הראשון כשהוא רצה לפרוס את המזרן וזה היה לו קשה.
השני כשהוא רצה לקחת את הבלוק בזמן שנשענתי עליו עם היד (למרות שנתתי לו בלוק אחר! בדיוק אותו דבר! הוא רצה את זה שהשתמשתי בו)
והשלישי כשהשתמשתי בחגורה והוא רצה לקחת לי אותה ואמרתי לו שעוד רגע כשאני אסיים...

אבל שאר הזמן היה רגוע והצלחתי לתרגל יחסית סבבה, לא רק 5 דקות כמו בד"כ.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 11 יוני 2020, 21:00

אז היום לולו היה קצת חולה. או שיניים. או אלרגיה.
בכל מקרה היה מצונן ומעוך ומסכני.
הלילה היה זוועה ממש. התעורר בצרחות כל הזמן.
בקושי התעוררתי בבוקר.
וכל היום לא הצלחתי לישון, כי משום מה הוא ישן רק תנומות קצרות, בלי שינה ארוכה.

אבל בין לבין היה גם שמח וחמודי ומצחיק כרגיל.
אחה"צ בעלי היה איתו קצת.
התכנון היה שהוא יהיה איתו ממש אני ממש אנוח, אבל לולו די רצה להיות גם איתי.
הייתי בחדר ושמעתי את בעלי בסלון מספר לו לבד על המרבד, עושה קולות של חיות ולולו אחריו "אהה אההה".
פתאום האדון הקטן מופיע בחדר עם הספר, עולה למיטה, אומר לי אהה אהה, שם עליי ראש ומחכה שאספר לו גם.
או שהם היו בחדר, וכשניסיתי ללכת לסלון הוא בא לקחת אותי חזרה, שאצטרף אליהם.

היום פעם ראשונה שנתן לי למדוד לו חום עם המדחום אוזן! תמיד היה מתנגד ממש. אבל היום התעניין בזה, הסתכל איך אני מודדת לעצמי, ואז רצה שאמדוד לו גם. אח"כ לקח אותו ומדד לעצמו ואז לי. ואז שיחק איתו עוד מלא.

מאז היום עם היוגה אני כמעט כל יום עושה כמה תנוחות. אז היום כשפרסתי את המזרן הוא מיד התייצב וניסה לעשות משהו שדומה לכלב מסתכל למטה!
ממש התלהבתי.

ואז השתמשתי בחגורה כדי לייצר את הרגל. והוא משך אותה גם.
אז אמרצע לבעלי שיראה איך לולו עוזר לי למשוך.
ופתאום הוא נשך לי את הבטן!
ואז קלטתי שהוא חשב שאני אומרת לנשוך...


אחד הדברים שהיו קשים היום זה שבגלל שהאף שלו היה סתום, היה לו קשה לינוק. כל פעם ניסה, לקח שני שלוקים והפסיק. ראיתי שזה מתסכל אותו. ההנקות זה גם הזמני מנוחה שלו במהלך היום, זמן להירגע קצת מהתיזוזים שלו.
היה שלב שהוא ביקש ציצי, ואז פשוט שם עליו ראש לכמה רגעים בלי לינוק. כנראה ידע שזה יהיה לו קשה.

בסוף היום ידעתי שיהיה לו קשה להרדם במיטה, כי רגיל לינוק הרבה. אז הייתי איתו על הכדור פיזיו והוא הצליח לינוק קצת כשכבר היה מנומנם כזה.

אחה"צ הצלחתי איכשהו להרים את עצמי ולהכין אוכל, לקפל כביסה ולארגן קצת את הבית. היה מבולגן ממש כי כל היום לא עשיתי כלום, ובנוסף לולו הוציא הכל מכל מקום ועשה ערימות ערימות ברחבי הבית.
אז הצלחנו לסיים את היום במצב סביר.
ומקווה בקרוב ללכת לישון גם.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 11 יוני 2020, 20:46

_מה שרציתי להגיד זה שבמשך הזמן לולו יגדל ויתפתח והאמירה הזאת תפסיק להיות רלוונטית.
ברגע שהסביבה התחילה לקלוט שמוש לא רק שמתפתח בסדר בבית אלה אפילו טפו טפו מעל הממוצע אנשים פשוט הפסיקו להעיר_
נכון, אני כבר מתחילה לראות את זה.
למשל ההורים של בעלי, בהתחלה לגמרי לא הבינו כלום ממה שאני עושה... באמת שהשתדלו לא להעיר או להציק מדי, אבל כל דבר שעשיתי עם לולו היה רחוק לגמרי ממה שהם מכירים על גידול תינוקות...
ולאחרונה אמא שלו אמרה לי שכיף ללולו שאתם מגדלים אותו ככה ורואים שטוב לו, או משהו כזה.
הם פתאום רואים שהוא כבר לא רק תינוק בוכה שלא מסכים להתקרב לאף אחד ואמא שלו לא מרשה להחזיק אותו...
אלא ילד חמוד וסקרן ומצחיק, שכיף לשחק איתו.
ועדיין לא מסכים לאף אחד להחזיק אותו :)

איזה כייף שיש לכם חברים שאתם נפגשים איתם ביום יום!
לגמרי. לא יודעת איך הייתי עוברת את השנה הזאת בלי זה...
ובעיקר מאוד גאה בעצמי שיצאתי מאיזור הנוחות שלי וממש התאמצתי למצוא לעצמי את המקומות האלה.
לחפש אימהות אחרות באיזור, להגיד מה מתאים לי ומה לא. לקבוע כל יום מחדש לצאת מהבית.
דברים שממש לא באים לי באופן טבעי, ואחד הדברים שהכי חששתי מהם במחשבות שלי על חינוך ביתי. שאני פשוט אשאר איתו לבד כל היום בבית והוא לא יפגוש אנשים...
ועכשיו החיים שלנו נראים ממש אחרת וזה כיף לשנינו.

ויתכן שזה נכון. במובן שיש שם הרבה למידה, המון תכנים (לא בהכרח דבר חיובי) ויש המון חברה שאתה חייב ללמוד להסתדר איתה.
אז זהו, שאפילו בזה אני לא מאמינה.
נכון שיש המון למידה ותכנים. אבל כמה ואיך הילד מצליח לקלוט ולהפנים, כשהוא מוסח ומוצף מהמון התרחשויות, כש"חומר" לא מותאם אליו ספציפית, ליכולות שלו ולתחומי העניין שלו.
ותכלס, בגיל הזה איזה "חומר" כבר צריך ללמוד?
הרי הם לומדים לדבר, לזוז. זה משהו שלומדים אותו בכל מקרה כל עוד יש תנאים בסיסיים.

למשל בעלי אמר לי מתישהו שלולו לא יודע שירים עם תנועות וכאלה.
אז
א. למה זה חשוב שהוא יידע את התנועות האלה? הרי לידיים למעלה בפני עצמו אין איזו חשיבות... לדעת מה זה ידיים, אף, פה/ מה זה למעלה למטה וכו' - הוא לומד מהיום יום. לחיקוי יש לו הזדמנויות אחרות
ב. אם ממש נרצה, כמה מסובך פשוט לשיר לו ולעשות תנועות? (עבדתי בגן. אני מכירה את השירים. תכלס בעיקר שוכחת לשיר לו...)
ג. הוא מכיר שירים אחרים (פחות שירי גן. יותר שירי ישראליים במגוון ז'אנרים) וממציא להם ריקודים וזה ממש חמוד.

_גם אם זה נכון הדבר הכי חשוב לילד בגילאים האלה והאמת גם לכל אדם זה ההתפתחות הרגשית שלו ולא משהו אחר. והיענות מלאה לצרכים הרגשיים שלו, לפי השקפת העולם שלי, ילד צעיר לא יכול לקבל בגן.
וילדים אכן מסתגלים ומתרגלים לרוב אבל זה לא בהכרח ממקום טוב_
מסכימה ממש

מקום לגדול

על ידי עופרי* » 07 יוני 2020, 14:33

איזה כיף לקרוא שלולו גדל ומתפתח ככה!
מאוד מרגש!
לגבי הגן בדיוק מישהי הציגה בפניי את הטיעונים שילד מתפתח קוגניטיבית וחברתית בגן מאוד.
ויתכן שזה נכון. במובן שיש שם הרבה למידה, המון תכנים (לא בהכרח דבר חיובי) ויש המון חברה שאתה חייב ללמוד להסתדר איתה .
גם אם זה נכון הדבר הכי חשוב לילד בגילאים האלה והאמת גם לכל אדם זה ההתפתחות הרגשית שלו ולא משהו אחר. והיענות מלאה לצרכים הרגשיים שלו, לפי השקפת העולם שלי, ילד צעיר לא יכול לקבל בגן.
וילדים אכן מסתגלים ומתרגלים לרוב אבל זה לא בהכרח ממקום טוב.

מקום לגדול

על ידי אמא_של_מוש* » 07 יוני 2020, 11:38

ואוו נמסתי מהסיפור על היוגה!!! (-:
איזה מתוקי!

כשמוש היה קטן, הרבה היו אומרים לי: איך הוא יתפתח? בגן/מעון/מטפלת הם מתפתחים הכי טוב.
אני זוכרת שבפעם הראשונה שאמרו לי את זה מוש היה בן חצי שנה והזדעזעתי.
וזה שטויות, פשוט שטויות.
החום והאהבה שמקבלים בבית לא משתווים אפילו במעט לכל פעילות התפתחותית כזאת או אחרת שיש במסגרת.
אנחנו יודעות את זה מעולה אז כמובן שלא אתחיל לחפור על זה עכשיו (-:
מה שרציתי להגיד זה שבמשך הזמן לולו יגדל ויתפתח והאמירה הזאת תפסיק להיות רלוונטית.
ברגע שהסביבה התחילה לקלוט שמוש לא רק שמתפתח בסדר בבית אלה אפילו טפו טפו מעל הממוצע אנשים פשוט הפסיקו להעיר ועכשיו עם מושית אף אחד לא אומר מילה.

איזה כייף שיש לכם חברים שאתם נפגשים איתם ביום יום!
לי זה היה כל כך חסר.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 07 יוני 2020, 09:39

אז הילד גאון. אין ספק.

הבוקר כשהוא אכל הרגשתי צורך להתמתח קצת, אז קמתי ועשיתי קצת מתיחות לידיים ולגב.
לצערי אני כמעט ולא מתרגלת יוגה. לשיעורים הפסקתי ללכת כבר לפני כמה חודשים כי הרגשתי שזה לא מתאים לי כרגע.
תכננתי לתרגל בבית אבל זה קורה פעם ב... וממש לקצת.
לולו לרוב לא משתף עם זה פעולה ודי מהר רוצה שאני אפסיק.
נראה לי שחודש כבר לא תרגלתי בכלל.

בכל מקרה, הוא התלהב מאוד מהמתיחות שלי, הצחיק אותו שאני מרימה ידיים ומתכופפת.
סיים לאכול ורצה לקום. הוצאתי אותו ואמרתי שאני אנקה את השולחן ואז נעשה יוגה.

הוא הלך לחדר ואני שומעת אותו מתלונן ומתעצבן.
אמרתי לו שאני כבר מסיימת לנקות ובאה.

אני באה לחדר ורואה שהוא הוציא את המזרן יוגה מאחורי השידה, ופרש אותו על הריצפה!

כנראה בגלל זה עשה קולות, כי היה לו קשה ומסורבל.

הייתי בשוק.
שהוא זכר את זה, שהוא קישר בין היוגה למזרן, או אולי פשוט בין התנועות שעשיתי למזרן? שהוא הבין שאני מתכננת ללכת להוציא את זה עכשיו.
ושהוא הצליח להוציא לבד.

היה מגניב ממש.
אז פרשתי מזרן נוסף בשבילי ועשיתי כמה תנוחות.
הוא ניסה לעשות גם, ניסה לעמוד בפיסוק, התכופף, פרש ידיים לצדדים.
אחרי זה סתם הלך הלוך חזור על המזרן.
זחל מתחתי כשעשיתי כלב מסתכל למטה וזה הצחיק אותו.
כשישבתי על הבולסטר נתתי לו כרית וחגורה. הוא הרים את הכרית ושם אותה עליי, ואז התיישב עליה :)
ואז נמאס לו והוא רצה שנקום.

אז יצא שתרגלתי בערך 5 דקות... אבל יותר טוב מכלום.

לקחתי אותו לכדור פיזיו והוא מיד שם ראש כדי להרדם, תוך רבע שעה כבר נרדם לגמרי ועברנו למיטה.
עכשיו הוא ישן עם הראש עליי. ואני לא מצליחה להרדם גם למרות שממש עייפה...

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 06 יוני 2020, 22:22

אז מה התחלתי להגיד על גנים.
יש מן קטע כזה של אנשים שאומרים שהילד מתפתחת בגן. שמאז שהוא נכנס לגן הוא כל כך מתפתח וגדל ולומד מלא דברים חדשים.
אני זוכרת שלפני חצי שנה בערך היינו אצל חברה שלי שבדיוק הכניס האת הילדה לגן. היא אמרה שבהתחלה היה לה קשה והיא בכתה, אבל עשו מה שצריך (כנראה אחרי קצת הסתגלות  השאירו בוכה אצל הגננת) ולאט לאט היא התרגלה והפסיקה לבכות ועכשיו היא הולכת בשמחה.
ושמאז שנכנסה לגן היא כל כך גדלה והשתנתה וכו.
כשהיינו שם לולו היה בן 9 חודשים בערך. בתקופה שעוד היה ישן רק במנשא, חושש מאנשים, רק התחיל לאכול מוצקים, היה תינוקי.
והיא בדיוק התחילה ללכת, מסרה לו כדור, פיזרה חיוכים לכל עבר.

והנה לולו, בגיל שנה וחודש-חודשיים. התחיל ללמוד ללכת. היום כבר עף על כדורים, כל היום רץ איתם בכל הבית. מוסר למי שרק רוצה, בועט ומתלהב.
כשרואה אנשים כבר לא בוכה, אלא שמח ומחייך. משחק עם מי שנחמד אליו, מתהלב ממש מילדים.
אתמול ראינו ילד גדול יותר שהוא בכלל לא מכיר שישב על הריצפה , והוא הלך אליו ממש קרוב והתתכופף כדי לראות את הפנים שלו. ממש רצה להגיד לו שלום ולקבל ממנו יחס.
כשאנחנו הולכים למשפחה או לחברים מסתובב חופשי ליד כולם. יוצא ונכנס מהבית לחצר. בודק שאני באיזור, אבל כבר לא צמוד צמוד כמו פעם. משחק עם אחרים ורק בא לבדוק מדי פעם שאני קיימת.
עדיין לא אוהב כשאנשים מרימים אותו, אבל בהחלט ניגש אליהם ומשחק איתם. כולם מתלהבים מהחיוכים שהוא מפזר לכל עבר.

וזה הוכיח לי את מה שידעתי אבל כבר הקשתי להאמין בו, שמה הקשר לגן...
פשוט יש גיל כזה שהם גדלים, ונהיים ילדים. שהם נפתחים לעולם. כל ילד בזמן שלו, אבל זה פשוט קורה סביב גיל שנה-שנה וקצת.

חברה אחרת הכניסה את הילד לגן והתלהבה איך פתאום הוא ישן איזה שעתיים שלוש בצהריים, במיטה, בלי שצריך כבר לנדנד וכאלה.

לולו אז עוד היה ישן רק עליי במנשא, או על כדור פיזיו. אם היה ישן במיטה זה כשאני צמודה אליו והיה צריך לתחזק את השינה כל הזמן עם ציצי או קפיצות וכאלה. זה היה מתיש ולא יכולתי אף פעם לישון איתו בגלל זה.
ועכשיו - הוא ישן 40 דקות בבוקר ובין שעה וחצי לשעתיים וחצי בצהריים!
עדיין נרדם על כדור פיזיו, אבל יש ימים שזה קורה תוך דקות ספורות (יש גם ימים מעיקים שזה לוקח איזה חצי שעה...). אבל אחרי שנרדם, אני פשוט נשכבת איתו במיטה, הוא יונק עוד קצת, ולרוב אחרי כמה דקות אני יכולה לגלגל אותו למיטה שלו ואז או לקום לאכול/להתקלח וכאלה. או לנוח עם הפלאפון. או ללכת לישון גם.
היו פעמים שישנתי שעתיים בצהריים!
מקסימום אם הוא קצת מתעורר באמצע בא אליי לינוק טיפה ונרדם חזרה. או שמראש אנחנו ישנים מחובקים ואז הוא לא צריך לזוז בכלל.

ובערב, כבר בכלל לא צריך כדור.
יונק כמה דקות מכל צד ועוד קצת, זז הלוך חזור ואז פשוט נרדם. יש ימים זזה לוקח 5 דקות.

הרבה פעמים אם אני מנסה להרדים אותו מוקדם מדי הוא פשוט בורח מהמיטה. ואז פתאום בא לחדר, מטפס למיטה, יונק ונרדם. לרוב זה ב8 בערב, כי מסתבר שיש לו שעון מדויק מאוד והוא יודע בדיוק מה השעה... וזאת השעה שהוא המציא שצריך לישון בה.

ואחד השינויים הכי גדולים שהיו לנו, זה הנסיעות.
אחרי הסגר עוד היה בוכה לפעמים ומתעצבן בחלק מהנסיעות. ואז יום אחד, פתאום זה נרגע!
נכנסנו לאוטו, התחלתי לנסוע, ושקט. הסתכלתי אחורה והוא פשוט ישב שם.
ככה כל הנסיעה.
ואז העזתי לעשות נסיעה של 40 דקות. והוא היה רגוע. רק לקראת הסוף קצת קיטר, אז דיברתי איתו והוא נרגע. ובדרך חזרה פשוט נרדם! וישן כל הנסיעה.
ועכשיו אפשר למשל להיכנס לאוטו כשהוא עייף, לנסוע הביתה, ואז להעביר אות ובעדינות למיטה והוא ימשיך לישון.
לא ייאמן שיש תינוקות שהם ככה מהתחלה. איזו איכות חיים! אפשר פשוט לנסוע לאן שרוצים... בלי צרחות ברקע.
מה שכן, לרוב הוא חייב מוזיקה בנסיעה. שזה בסדר לי, חוץ מזה שאם בטעות נגמר השיר והשדרן ברדיו מעיז לדבר, לולו צורח צרחה פתאומי וזה מבהיל אותי ממש. ניסיתי להסביר לו שיגיד לי בעדינות, כדי שאני לא אבהל ואעשה תאונה, ועוד רגע גם ככה יתחיל שיר אחר, אבל לא הצליח לי... הוא עדיין צורח בכל פעם מחדש.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 06 יוני 2020, 22:22

כל מיני מחשבות, על לולו ועל לא ללכת לגן ועוד כל מיני שעלו לי תוך כדי. יצא קצת אסוציאטיבי. שולחת ככה כי אין כוח לקרוא שוב....

כבר התחילו לשאול אותי מה נעשה שנה הבאה, אז כבר רשמית אמרתי לכולם שאנחנו עדיין נשארים בבית.
בגלל שהוא עוד קטן זורמים על זה. מנחשת שאם נישאר עוד שנה כבר יתחילו להרים גבה :)

אם במקרה שואלים למה, אני אומרת שבגלל שכיף לנו.

עכשיו אני כבר מצליחה להגיד את זה בביטחון ובשמחה.
כשהוא עוד היה פיצי והיה קשה ממש היו לי קצת ספקות ולא ידעתי מה יהיה (למרות שלא באמת חשבתי שיש סיכוי שאני יכולה לעזוב אותו לימים שלמים אצל אנשים אחרים).
וגם לא באמת היה כיף כי כל הזמן היה קשה ומעייף.
עכשיו הרבה מהזמן כיף לנו. כמובן שלפעמים קשה, ולפעמים אני חוטפת עצבים, כי הוא בהחלט ילד עם דעות ורצונות מפה עד אמריקה, והוא יודע לצווח כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה או שזה לא מספיק מהר...
אבל רוב היום לשמחתי הוא לא צורח. ובפעמים שכן זה נקודתי וקצר יחסית. או שאני מצליחה לאסוף קצת סבלנות ולמצוא לו פתרון.

למשל אתמול רציתי שנתארגן לצאת והוא התעצבן ממש כי הוא רצה על הידיים או שאני אתן לו משהו או לא זוכרת מה...
התחלתי לאבד סבלנות ולהגיד לו שיפסיק כבר וכו...
ואז נתתי לו מסרק.
וזהו!
הסתובב בכל הבית עם המזרק ופרצוף מאושר. עשה איתו בערך כלום. לפעמים כאיל והסתרק לרגע, או נגע עם המסרק בכל מיני דברים. אבל רוב הזמן סתם הסתובב והיה שמח.
כשרציתי שנצא הוא ראה את המפתחות ולקח אותם במקום וככה הצלחנו להגיע עד האוטו.

אז רוב הימים עוברים לנו די בכיף.
כמעט כל יום יוצאים לאנשהו. להיפגש עם חברים, או לטבע עם או בלי חברים, או לסידורים (את זה הוא פחות אוהב כי בחנויות הוא במנשא ורוצה לקחת הכל ומתבאס שהוא לא יכול).
מאוד אוהב את החברים, שמח כשאני אומרת לו את מי הולכים לפגוש. רודף אחריהם אם הם מתרחקים, ובוכה אם מישהו אומר להתראות והולך הביתה.
נותן להם משחקים או אוכל. לפעמים הם מחליפים ביניהם אוכל וזה מאוד חמוד.

בכלל הוא מאוד אוהב אוכל ויכול להעביר חצי יום בלאכול. כל פעם שחברים מביאים אוכל הם אוכלים שני ביסים והוא אוכל את כל מה שנישאר לכולם :)
הכי אוהב לאכול דברים אחד אחד. אפונה אפונה, נבט נבט, פתית פתית. ככה יושב שעה לאכול ולא רוצה לקום. עד שמתחיל לזרוק הכל ואני מבינה שהוא סיים.
לפעמים גם מזמן עם היד "סיימתי" או אומר "נגמר" או סתם מרים ידיים שאני אוציא אותו מהכיסא .
יש לי מחשבות להעביר אותו לכיסא שיכול לרדת ממנו לבד, אבל מרגישה שהוא לא מספיק יציב עדיין ומאבד משקל מחוסר תשומת לב. למשל כשישב על כיסא נמוך הסתכל הצידה ובטעות נפל וקיבל מכה ובכה ממש...
בכל מקרהב הוא די, סבבה בינתיים עם הכיסא הגבוה אז משאירה ככה. הוא אוהב לשבת שם ולמרוח אוכל על המגש.
לפעמים מתאמן לאכול בכפית. שזה אומר שהוא מחזיק את הכפית ביד, שם בה משהו עם היד השניה, ואז מוציא אותו עם היד ושם בפה. לפעמים לוקח עם הכפית לפה אבל נופל לו.
טחינה לפעמים כן אוכל עם הכפית, אבל בשלב מסוים תמיד מתחיל לקחת מהכפית עם האצבע ואז מורח אותה בכל מקום וכשמסיים צריך אמבטיה כולל חפיפת ראש.

יש ימים שאנחנו נשארים בבית. יש פעמים שזה עובר מעולה ויש כאלה שקצת ארוך מדי ובסוף אני מתבאסת שלא יצאנו. בעיקר לאחרונה שהוא לא ממש משחק בדברים ורק רוצה מלא ספרים בלופ וזה מעייף אותי.
בגינה הולך הלוך חזור בשביל, קורא לחתולים שבורחים ממנו, מסתכל על התרנגולות.
קוטף עלים ואוכל אותם (נגיד אוהב לאכול עלי מרווה משום מה...), או סתם מריח. ממש חמוד איך שהוא מריח.
הורס קצת פרחים ולפעמים זה מכעיס אותי ולפעמים לא.
יש לו ארגז חול שלפעמים הוא אוהב לשחק בו אבל לרוב בלי להיכנס אלא רק לגעת בחול מבחוץ.
ולפעמים עושים קצת בריכה.
אחה"צ אוהב להשקות את הגינה. שזה אומר להשפריץ מלא מים עם הצינור לכל כיוון אבל בעיקר לא על הצמחים.
יש לו משפך קטן שהוא כאילו משקה איתו אבל בעצם שופך את המים מהכיוון ההפוך, על הריצפה ואף פעם לא על הצמחים.
הוא אוסף אבנים או גרעינים של שסק (אהוב עליו ביותר), ולאחרונה גילה גם את הפרחים של הרימון והוא יכול להחזיק אותם הרבה זמן.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 06 יוני 2020, 22:22

: -)

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 05 יוני 2020, 13:11

עוד! עוד! איזה חדשות נפלאות!

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 05 יוני 2020, 10:23

כותבת עוד קצת על דברים חדשים שלולו לומד.
הוא כל הזמן מפתיע אותי בהבנה וביכולת למידה שלו.

ממש מתקדם עם השפה והתקשורת. כל פעם לומד עוד איזה מילה או קול של חיה.
באוכל למד להגיד בטטה וגמבה. לפעמים אומר שמות של חברים, או לפחות מנסה.
אומר נגמר על מה שנגמר/נפל/נעלם.
והתחיל גם להשתמש בכל מיני ג'סטות.
למשל כשרוצה לאכול עושה עם הפה אמ אמ אמ.
כשאומרים על מישהו שהולך לישון הוא שם ראש על הכרית, או על היד שלו.
על פרפר וציפור מנפנף בידיים.

השבוע שמע את התרנגולת מקרקרת.
אמר בק בק והצביע על הדלת שנצא לראות אותה.
כמובן כעס בזמן שהתלבשתי כדי לצאת...
אבל בחוץ היה מבסוט ממש, רצה לראות אותם אבל הם ברחו. אז שמנו להם אוכל והזכר התקרב לאכול.
אז לולו עשה אמ אמ אמ עם הפה.
כל פעם שזזנו קצת התרנגול נבהל וברח. אז אמרתי ללולו שצריך להיות בשקט. אז הוא שם אצבע ליד הפה כדי להגיד "ששש" וממש השתדל לא לזוז ולהסתכל עליו בנחת, אבל ראיתי שזה קשה לו.

התחיל ממש ממש לאהוב ספרים.
על לא ממש מזמן בקושי היה מוכן להסתכל שניה בספר ועכשיו כל היום רודף אחרי בבית עם ספרים כדי שאספר לו.
לפעמים לא מסכים שאספר ורק רוצה להעביר דפים ולהסתכל (על החיות בעיקר, למשל באיה פלוטו מחפש את הדף של הפרפר והפרה). אבל לפעמים יכול לשבת ולהקשיב לכל הסיפור גם פעמיים ברצף.
קנינו גם את באר שפע, שחשבתי שיציף אותו, אבל הוא ממש אוהב את זה ומבלה ממש הרבה זמן בחפש חיות בכל דף ולהצביע כדי שאגיד לו איזה חיה זאת.
הייתה פעם שהצביע שוב ושוב על הברבור וכל פעם אמרתי לו מה זה. ואחרי כמה פעמים ניסה להגיד בעצמו. יצא לו מן "בבבב" כזה אבל ראיתי שהוא ממש מתכוון לזה.

אוהב גם לשחק עם בובות של חיות. קנינו משפחת פרות והראיתי לו שהעגל יונק מעטינים של הפרה, כמו שהוא יונק מהציצי של אמא. הוא מאוד התלהב מזה ועכשיו לוקח בעצמו את העגל ועושה כאילו הוא יונק. זה מתוק ממש.

לאחרונה למד שיש שירים עם קליפים בטלפון, אז כל הזמן מבקש לראות...
חלק מהזמן רוקד, שזה חמוד ביותר.
אבל לפעמים רק בוהה במסך. ומבקש עוד ועוד שירים.
אז לקחתי רדיו-דיסק ישן, והראיתי לו שאני שמה דיסק ומפעילה. הוא התלהב מאוד ורקד בכל הבית.
עכשיו לפעמים במקום פלאפון מסכים לשים שירים בדיסק.
היום למד ללכת לבד ללחוץ על הכפתור (סוף סוף הבין איך לוחצים על כפתורים! עד עכשיו רק היה נוגע ולא מבין למה לא קורה כלום). אז הוא כל הזמן עוצר את זה ומפעיל מחדש.
זה עובד כל עוד הוא נהנה מהמוזיקה והריקודים ולא רוצה קליפ... כי אז שוב מחפש את הטלפונים שלנו...

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 27 מאי 2020, 19:21

איזה מתוקים אתם!

מקום לגדול

על ידי דו_כיפת* » 25 מאי 2020, 21:58

וואי,
איזה חמודים שאתם
מיליון נשיקות
|l|

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 25 מאי 2020, 21:00

היום בישלתי ושמתי את לולו לידי במגדל למידה.
הוא היה במצב קצת מלחמתי אחה"צ אז לא הייתי סגורה שזה יעבוד אבל הייתי חייבת כי לא היה בכלל אוכל בבית והשתגעתי מזה כבר.

אבל הוא די זרם והתעניין ולא התעצבן.

בכל מקרה, חשבתי שיהיה לו נחמד אם בזמן שאני חותכת בצל תהיה לו גם סכין לנסות לחתוך בעצמו.
אז נתתי לו בננה וסכין פשוטה כזאת.
אז הוא ניסה שניה לחתוך עם הסכין.
ראה שזה קשה לו.
ואז לקח את הבננה ופשוט אכל אותה...
נראה לי שלא הבין מה אני רוצה בכלל, מה הקטע להתאמץ כשאפשר פשוט לאכול בננה.
אחרי שני ביסים ראה מה אני עושה. הוציא את הבננה מהפה. ולקח בצל לאכול במקום.
לקח לו חופן בצל לידו ונשנש בזמן שאני חתכתי וטיגנתי.
את הגזר המגורד הוא החליט שאני צריכה לאכול, ודחף לי אחד אחד לפה תוך כדי שאני שוטפת עדשים.
בהמשך גם רצה להריח את התבלינים וממש התעקש לטעום מהם. התלהב ופשוט ליקק אותם עם האצבע.
ואז שפך חצי כפית על הריצפה.

סיימנו עם מטבח שנראה כמו אחרי מלחמה.
תבלינים מפוזרים לכל עבר, גירודי גזר על הריצפה, קילופי בטטה על כל השיש.

אבל שני סירים עם אוכל על הגז!
ולולו אחד שהיה רק קצת עצבני כי כבר נמאס לו והוא רק רצה על הידיים.

משם ישר למקלחת וניקיון חפיף על הכל.
ולמיטה עם סיפור (עכשיו אנחנו בהתלהבות על איה פלוטו).

בגלל שהוא מאוד אוהב חיות לאחרונה, ובמקביל גם התחיל יותר מדי לאהוב את הפלאפון וכל הזמן מבקש לראות שירים ותמונות, החלטתי להכין לו אלבום תמונות שהוא יכול להסתכל בו במקום.
פיתחתי תמונות של חיות, והשתדלתי גם שלו עם החיות אם היה לי (עם פיל בגן חיות, עם חתול בחצר ועוד), וסידרתי לו באלבום.
הוא התלהב מזה ממש והוא אוהב עכשיו להעביר עמוד עמוד ולעשות את הקולות שלהם או להצביע כדי שנגיד לו איך קוראים לכל חיה ואיזה קול היא עושה.

בינתיים הוא יודע -
תרנגולת - בק בק בק
ברווז - בה בה כי לא מצליח לעשות גע.
פרה - ממממממ
אריה - מן קול חמוד כאילו שאגה אבל בלחישה
כלב - פעם היה אומר "אה" אבל עכשיו עושה את הקול של האריה
חתול - עושה לו "בוא בוא" עם היד.
פרפר - מנפנף עם הידיים כאילו הוא עף. זה חמוד ממש.
פיל הוא ידע פעם אבל כבר לא עושה....

אני צריכה לפתח לו עוד כמה תמונות כי יש כאלה ששכחתי, כמו דג וציפור.
והוא מתלהב מזה יותר ממה שחשבתי אפילו.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 25 מאי 2020, 20:47

היי מזמור. איזה כיף שהתחלת לכתוב.
פה וגם בדף שלך.

וליאור חיבוק ופרח.

מקום לגדול

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 מאי 2020, 01:08

כל כך מרגשים ויפים הסיפורים על לולו המתוק - צועד, רוקד, מדבר, מוצא הפתעות בארונות, מתרפק ומתנשק...
כיף שאוהב את סבתא ומתמסר לטיפול שלה בו.
וגם מרגש שהגיעה הוסת. נכון, קשה... אבל איזה יופי שהגיעה ככה, בכוחות עצמה, ועוד הביאה איתה סגירת מעגל.

מדהים מה שעברתם. מצמרר ונוראי... כמה טוב שיש עכשיו לולו חזק וגדול ובריא.

ליאור
<משאירה פה דרישת שלום קטנה לבינתיים, עד שאצליח לנשום רגע ולכתוב קצת יותר>

מקום לגדול

על ידי מזמור_לילה* » 21 מאי 2020, 10:15

פרח בית, אני קוראת שקטה שלך כבר הרבה זמן.
כתבת מאוד יפה על בשמת ובכלל.
רציתי לומר שאני מחזקת אותך בדרכך המרגשת והמאתגרת.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 21 מאי 2020, 03:33

זה מחזיר אותי לדימום של אחרי הלידה.
זוכרת את זה במעורפל.
כמה לא הייתי שם, לא פנויה בכלל להתייחס אליו. אליי. לגוף.

כמה הגוף רצה אז מנוחה, אבל לא הייתה לו.

יושבת שעות על כיסא, גבוה וכמעט בלי משענת, רכונה קדימה כדי להניח יד על העובר הקטן שלי דרך החלון של האינקובטור.

כשמרגישה שחייבת קצת לרוקן את הדם, להקל על הבטן וההתכווצויות, מוריד האת החלוק, יוצאת למסדרון והולכת לשירותים הקומתיים. מרגישה כמה זה לא מתאים, לא נוח, קשה לגוף.

מדי פעם "מתרווחת" על הכורסא, שעונה אחורה בחצי ישיבה חצי שכיבה, ועליי תינוק קטנטן מחובר להמוני חוטים. בלי לזוז לפחות חצי שעה, עד שכבר לא יכולה יותר כי חייבת לשירותים, קוראת לאחות שתחזיר אותו.

מושכת ככה כמה שאפשר, בהתחלה שעה-שעתיים, בהמשך 4 או 5. עד כבר לא יכולה יותר ויורדת לחדר לשכב במיטה.
נפרדת מלולו שלי, יורדת במעלית, הולכת במסדרון. כאובה.
סוף סוף לשכב. במאוזן. מנוחה לבטן.

הווסת הזאת היא קצת תיקון.
נכון שלא מצליחה להיות לגמרי קשובה לגוף. נכון שנחה פחות ממה שצריכה.
אבל מצליחה לשכב די הרבה, כרית חמה, שירותים צמודים.
לולו איתי, כל הזמן.
בא והולך כשמתאים לו.
קורא לי כשהוא צריך אותי.
אני פה, נוכחת איתו. שומעת אותו.

והוא גדול כל כך.
מתוק וחייכן.
מחפש חיבוק ונשיקה.
מניח עליי ראש כשרוצה. מתי שרוצה, כמה שרוצה.

בלי חוטים. בלי אחות. בלי קופסת פלסטיק עם חלונות לידיים.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 20 מאי 2020, 21:55

לפני יומיים הגיעה פעם ראשונה ווסת מאז ההריון.
זה לא היה מאוד מפתיע, כי כבר חודשיים אני מרגישה אותה מנסה להגיע...
מצד שני, חשבתי שהיא לא תחזור. כלומר מהיכרותי עם המחזור זה היה לגמרי אפשרי שלא יקרה שום דבר עד שאני אעשה משהו חיצוני (דיקור/ הורמונים או משהו...כשאחליט להפסיק להניק, או כשנרצה להיכנס שוב להריון).
ואז פתאום היא באה, ככה לבד.

מי שזוכרת איך נראות הווסתות שלי, אז ככה רק עם לולו הקטן מסתובב סביבי....
מאתגר ממש.

אבל יחסית עבר פחות נורא ממה שחשבתי שיהיה.
כן יש כאבים ותשישות ותכלס רוצה רק להיות במיטה עם כרית חמה כל היום... ואני בהחלט מחכה בקוצר רוח שזה ייגמר, כי זה בהחלט מחליש אותי ולוקח המון אנרגיות. אבל אני שורדת את זה.

אתמול היינו כל היום אצל אמא שלי. אז היו עוד ידיים ועיניים שישגיחו/ישחקו/ירימו כשצריך.

מזל ממש שלולו גדל כל כך. ממש נהנה לשחק עם סבתא, התלהב מאוד מהבית (לא היה שם המון זמן בגלל הקורונה), חקר כל חדר וכל פינה.
לא היה צמוד אליי בכלל, הסכים שהיא תלביש אותו ותקלח. רק בדק כל פעם שאני שם. אם למשל נחתי בחדר אז בא מדי פעם לבדוק שאני קיימת. ואם הלכתי לשירותים נעמד ליד הדלת וצעק לי "אבא אבא" (מסתבר שזה השם שלי).

גם נוח ממש שהוא כבר הולך, כי לא יודעת איך הייתי מצליחה להרים אותו הרבה במצב הזה. כל פעם שהרמתי זה היה לי ממש כואב בבטן.
אז הרמתי ממש את המינימום, למשל לכיסא אוכל או במעלית. בתוך הבית הלך כל הזמן, וגם בא כשאני קוראת לו או מביא משהו שאני מבקשת. ממש נוח.
ההרדמות היו קשות אבל כי התעקש על כדור פיזיו וזה לא קל עם כאב בטן... אבל זה היה די קצר ואז הייתה לי שעה לנוח.

חלק מהזמן הבטן כאבה מאוד, אבל יחסית הכאב היה נסבל והצלחתי לעבור את זה בלי לקחת כדורים.
השתדלתי ללכת לשירותים לרוקן את הדם כל פעם, היה קצת קשה לפעמים כי היינו באמצע משהו... אבל לרוב הצלחתי.

היום היינו כל היום בבית.
דאגתי מאיך שזה יעבור, אבל הוא באמת היה מותק והצלחתי לשכב די הרבה בספה או במיטה עם כרית חמה.
כל פעם מצאתי דרך אחרת להעביר איתו את הזמן ככה.
לפעמים שלחתי אותו להביא כל מיני דברים.
או שהביא ספר וקראנו. או איזה משחק רגוע שהוא ישב לידי ושיחק.
קצת שירים ביוטיוב (בד"כ רואים כמה דקות ביום והיום היה קצת יותר... אבל השתדלתי שלא יהיה דבוק לזה מדי).
לאחרונה הוא אוהב לרקוד אז ניסיתי לעודד אותו. כל פעם הוא רקד קצת ואז התבאס שאני לא רוקדת איתו והפסיק.
ניסיתי לגם שים לו סרטון שיראה לבד כשאני הולכת לשירותים וזה לא עבד... הוא זנח את הטלפון ורץ אחרי. כנראה הרגיש שחבל לו לפספס הזדמנות להוציא איזה בקבוק של קרם מהארון בשירותים... כי בכל טיול כזה הוא הוציא איזה הפתעה מהארון ולקח אותה לסלון.
בסוף היום אספתי מלא בקבוקים מרחבי הבית והחזרתי למקום...

הייתה פעם שישבנו בסלון, והוא הלך לחדר. חיכיתי כמה רגעים שיחזור, ופתאום הוא צועק לי "אבא, אבא". מסתבר שהוא חיכה שאני אבוא אחריו. אז באתי לחדר והוא היה מבסוט ונכנס למיטה וחיכה שאכנס גם, ואז שם עליי ראש וינק.
אחרי זה משך אותי שאקום ואבוא איתו לסלון לשחק שם.
מתוקי כזה, איך הוא מסביר את עצמו יפה ואיזה רצונות ספציפיים יש לו תמיד.
הוא ינק היום די הרבה. הרבה פעמים בא להתפנק איתי, שם ראש על הציצי. בטח שם לב שיש אווירה של לנוח בבית...

מקווה מחר כבר לקום בטוב, אין לי כוח לעוד יום עייף כזה.
היום אחה"צ כבר פחות כאב לי, אבל בערב שוב חזר... אז נראה.

מקום לגדול

על ידי אוליב* » 08 מאי 2020, 22:38

התרגשתי ממה שכתבת על בשמת

מקום לגדול

על ידי אמא_של_מוש* » 07 מאי 2020, 15:21

חיבוק גדול פרח יקרה ((-))

ומשמח כל כך לקרוא על לולו הקטן שגדל!
ואוו תראי איזה כברת דרך עברתם.
תיהי גאה בעצמך על כל מה שעשית עבורו ועכשיו כשהוא גדל תתחילי לקצור את הפירות, תכף הוא יתחיל ממש חיבוקים ונשיקות ולהגיד אני אוהב אותך (-:

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 07 מאי 2020, 14:10

לולו גדל מאוד, ולאחרונה מתחיל להשתתף במשימות בבית.
אחרי שמחליפים חיתול, הוא זוחל איתו לפח ומחכה לי שם שאפתח לו כדי לזרוק אותו.
לפני האמבטיה לפעמים מכניס את הכביסה לסל או למכונה. וסוגר את הדלת.
מנקה את השולחן עם מפית או סמרטוט (כמובן שזה יותר מלכלך ממנקה אבל נגיד).
יש דברים שהוא עדיין לא רוצה להשתתף בהם, כמו בישולים. אבל אני כבר יותר מצליחה לעשות כשאני לבד איתו, והוא מבלגן איזה ארון בינתיים.
ולפעמים אחרי זה אפילו מחזירים יחד חלק מהדברים שבילגן למקום.

ויוצא לי לחשוב על בשמת.
על כל הדברים שלה שקראתי על לשתף את הילדים בתפעול הבית.
וכמה הרגשתי שזה רחוק מאיתנו. עד עכשיו פשוט לא היה סיכוי. במנשא זה לא היה לי נוח, והוא לא אהב. כשניסיתי לשים אותו לידי הוא היה מתעצבן ורוצה ללכת לשחק.
ועכשיו אנחנו שם.
אלך לחפש את הרשימה באתר שלה.

מתי עוד אני חושבת על בשמת?

כשאני מפנה את המתקן של הכלים הנקיים.
כשאני מצליחה לעשות 5 דקות של יוגה, גם אם אני יודעת שלא יהיה לי זמן ליותר מזה.

כשלולו שם עליי ראש לחיבוק.
כשגיליתי שיש לי בן בבטן, זה מאוד הטריד אותי בהתחלה.
אני זוכרת שבשמת כתבה לי אז שהבן שלה כבר מתבגר, ועדיין אוהב חיבוקים.
לולו לא אהב חיבוקים, תמיד קפץ אחרי שניה. אפילו בהנקות זז בלי הפסקה.
ופתאום לאחרונה, שם ראש. כשמתעורר משינה נשאר צמוד אליי ונותן לי קצת לחבק ולנשק אותו.
ואני חושבת על הבן של בשמת, שלא ירגיש את החיבוק שלה יותר.

לפני שנתיים אני חושבת, כתבתי לה שפרח הבשמת שהיה לנו בעציץ פתאום צמח ופרח שוב אחרי החורף. וחשבתי עליה בכל פעם שראיתי אותו.
מאז התרנגולות רוקנו את האדמה מהעציץ, אז השנה הוא לא יפרח שוב.
אני חושבת שאלך למשתלה לקנות לי שתיל של בשמת ואשתול בגינה.

מקום לגדול

על ידי קור_את* » 17 אפריל 2020, 16:00

והיום מהבוקר הוא כל הזמן רק מתאמן!

האימונים האלה זה הדבר הכי חמוד שיש!

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 17 אפריל 2020, 15:39

הזדהיתי עם המון, הבן שלי קרוב ללולו בגיל ומסתבר שגם בהתנהגות. חמוד אבל מאוד מתיש, במיוחד בתקופה הזאת.
אוליב כיף שאת פה!
בהחלט מתיש... וגם חמוד.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 17 אפריל 2020, 15:27

לולו למד ללכת!

כבר כמה זמן שמדי פעם עוזב ידיים לרגע או עושה איזה צעד שניים ונופל.
ביומיים האחרונים ראיתי שהוא מנסה יותר.

והיום מהבוקר הוא כל הזמן רק מתאמן!
עוזב ידיים ועומד במקום.
מנסה ללכת צעד, שניים, שלושה.
עד שכבר הולך מרחקים קצרים. נגיד מטר-שניים.
פעמיים אפילו הלך קצת, הסתובב במקום והלך חזרה.

מרגש ומגניב ממש.

היה בהיפר כל היום. לא הפסיק להתרוצץ. לא רצה לישון. נראה לי גם התרגש מהעניין.

מקום לגדול

על ידי אוליב* » 10 אפריל 2020, 20:33

פרח! לא הייתי כאן כמה זמן ולמחתי לראות עדכונים ממך. הזדהיתי עם המון, הבן שלי קרוב ללולו בגיל ומסתבר שגם בהתנהגות. חמוד אבל מאוד מתיש, במיוחד בתקופה הזאת.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 08 אפריל 2020, 20:24

חוץ מזה הוא חמוד חמוד וגם מתוק.
לפעמים מחרפן אותנו ולפעמים פשוט כיף להתבונן בו כמה הוא חכם ולומד ומצחיק.

חג אביב שמח.
פריחה ושמחה והתחדשות.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 08 אפריל 2020, 20:22

הצלחנו לקראת החג להשקיע קצת בבית.
לסדר ולנקות מעבר למה שאנחנו עושים בד"כ.
הבית מרגיש ממש נעים וזה כיף, הרבה זמן לא הרגיש לי ככה.

הכנו לנו ארוחת חג.
ישבנו מוקדם כדי שלולו יהיה ער ושרנו שירים, אכלנו.

לקראת הסוף לולו אכל חתיכת מצה עם חרוסת, חתיכה ממש קטנה. אבל פתאום השתעל והשתנק והכחיל לרגע. ראיתי שהוא ממשיך להשתעל אז נתתי לו רגע והוא הוציא את זה.
היה נראה שמשהו עוד מפריע לו אז הוצאתי אותו מהכיסא והפכתי ודפקתי על הגב והוא מן הקיא קצת.
המשיך לבכות ולהשתעל והיה נראה מאוד מבוהל.
אני השתדלתי לא להיות בהיסטריה אבל רעדתי כולי וממש התאמצתי לתפקד...

בשלב הזה היה נראה שהוא יותר טוב. עוד קצת בכה אבל הצביע על מה שהקיא ואמר "את זה". אז אמרנו לו שנכון, נתקע לו חתיכה בגרון והוא השתעל והוציא את זה. כשהוא נרגע ינק, וזה הסימן שלי שהוא בסדר. כי כשמשהו מפריע לו לא לוקח ציצי.
אני המשכתי לרעוד עוד מלא זמן, כל הגוף היה בסטרס...
יצאנו קצת לנשום אוויר בחוץ ולהרגע.

הוא חזר לעצמו והשתובב ושיחק. השתולל בכל הבית עד שהיה מספיק עייף כדי לישון.

אתמול היה גם סיפור מפחיד.
טיפס על שרפרף כזה ונפל על הראש.
בכה ממש, בכי שקט ומשתנק כזה די הרבה זמן. לא הגיב כשדיברתי עליו ורק המשיך לבכות.
אני נכנסתי להיסטריה ממש, בעלי החזיק אותו ואני הייתי ממש משותקת... עד שנרגע קצת מהבכי.
אני רגילה שאם הוא מקבל מכה הוא בוכה, ואז עוצר לרגע את הבכי, מראה לנו מה קרה (למשל מצביע על השולחן ואז מקרה את הפה לשם, כאילו מראה לנו שקיבל מכה בפה מהשולחן), ואז ממשיך לבכות. ואתמול לא תקשר ולא הגיב בכלל אז פחדתי שהוא מאבד הכרה או משהו...
וכמובן שעם החרדות שלי זה רק מתעצם וקשה לי להרגע הרבה זמן אחרי.

כל היום אח"כ היינו בחששות ועקבנו אם הוא מתנהג כרגיל.
הוא מבחינתו המשיך כאילו כלום...

לא יודעת אם זה נורמלי כמות הפעמים שהוא מקבל מכות ונחנק וכאלה.. מרגישה כאילו כל הזמן אנחנו סביב הסכנות האלה וזה גומר אותי...

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 02 אפריל 2020, 09:04

הרי את ובעלך ולולו תמיד תסדרו, ובצורה מצוינת! גם אם תהיינה קצת צרות מסוגים שונים ובדרגות שונות
הלוואי, הסרטים שעוברים לי בראש הם מהסוג הגרוע ביותר. לא יודעת אם זה משהו שמישהו יסתדר בו...

אבל מיום ליום מצליחה קצת להרגיע את החרדות. יותר נכון לדחוק את המחשבות הצידה ואז קצת פחות להיכנס לזה...
וגם אתמול הגיע משלוח שהזמנתי עם רסקיו ולקחתי לפני השינה.

מציעה לך לנסות לשמוע שירים שאת אוהבת ולהצטרף אליהם בזמרה ואף בתנועה.
האמת שבימים האחרונים באמת התחלנו לשים יותר מוזיקה. בעלי שם איזה בוקר ורקד עם לולו, שהתלהב מזה מאוד. השתולל ומחא כפיים. ואז שמנו כמה פעמים יחד ורקדנו.
זה באמת מכניס אנרגיות טובות.

כשאת תולה את הרוגע שלך בעצמך, בהצלחה שלך להיכנס למדיטציה ולהתרכז בנשימות, אבל את מוסחת ומוטרדת מדיי מכדי להמשיך בכך, הניסיון נופל, אבל אולי אם הבסיס לרוגע יהיה מקור חיצוני = שיר שמתנגן, זה יצליח
מעניין. לא חשבתי על זה.

_לשמוע מוזיקה נעימה, לעשות עבודות יצירה, להתקלח או לשהות באמבטיה, לאפות לחם, לצייר, יוגה, להתחבק, ...
זה אפשרי לך לצייר כשאת עם לולו בגינה, או שזה מופרך כי הוא ינסה לאכול את הצבעים?_
לצערי יצירות וציורים פחות עובדים עם לולו ברקע... לא בהכרח יאכל את הצבעים אבל כנראה שיהיה נחוש לזרוק ולפזר אותם לכל עבר...
לפעמים מוצאת דרך ליצור קצת בדרכים אחרות, אבל יש ימים שאין לי אנרגיות לשון דבר מעבר למה שחייבים...
בישולים ואפייה בהחלט קורים פה יותר בימים אלו. גם למטרות פרקטיות אבל גם סתם לכיף, עוגות וכאלה.

אז בימים האחרונים פחות בחרדות. כלומר הן עולות בערב, אבל בעוצמה פחות קשה ממה שהיה בתחילת השבוע. ומצליחה לישון יותר בלילה (חוץ מזה שלולו מעיר אותי כי עוד לא יצאה לו השן...).
אבל בכלליות מצב הרוח והאנרגיות לא בשיאן.
אני הרבה פעמים חסרת סבלנות. מוצאת את עצמי המון המון מול המסך ולא מתייחסת ללולו.
עושה ממש את המינימום ואין חי כוח לעשות מעבר.
עייפה, מבואסת כזה. רק מחכה שיקרה איזה משהו מעניין ותכלס לא יודעת מה כבר יכול לקרות.
מאוד מתגעגעת למשפחה ולחברות.
לולו מצידו עכשיו בימים שמאוד צמוד לבעלי. כל היום אבא אבא ולפעמים זה כבר מבאס, כי אני רוצה לשחק איתו והוא מנפנף אותי ומחפש את אבא...
יש רגעים שהוא מקטר בלי הפסקה ומשגע אותנו. מתנגד ומתעקש.
ורגעים אחרים שהוא מתוק וקסם ומפתיע אותנו עם כל הדברים החדשים שהוא לומד בכל שניה.

היום נתנו לו פעם ראשונה מברשת שיניים. הוא התלהב מאוד כי כבר כמה זמן שאוהב להסתכל עלינו מצחצחים.
הכניס לפה, נתן גם לבעלי להכניס לו גם.
בעלי אמר לו "בוא נרטיב את הראש" (של המברשת), ולולו שם את המברשת על הראש שלו. זה היה ממש חמוד, בעיקר כי לא ידענו שהוא יודע מה זה ראש.

ואיזה כיף שיש לכם חצר להשתובב בה
החצר היא בהחלט הצלה.
באמת לא יודעת איך היינו מתמודדים בלעדיה. הוא רק רוצה החוצה כל הזמן. בימים האחרונים המזג אוויר היה פיכסה ויצאנו קצת פחות. זה לא עשה לו טוב לדעתי.

התרנגולות... מסובכות.
לא זוכרת מתי כתבתי פעם אחרונה.
היו זכר ונקבה שהיו פה הרבה זמן. יצאו שלושה אפרוחים. האמא גידלה אותם תקופה ואז החליטה להרוג אחת מהן. היה זוועה.
אחרי זה הפרדנו ביניהם לתקופה (הגדולים בחוץ והקטנים בלול). כשהם קצת גדלו חזרנו לתת להם גם לצאת לחצר במשך היום והפרדנו רק בלילה.
לילה אחד משהו תקף. היינו בטוחים שהקטנים נטרפו, אבל באופן מפתיע האמא היא זאת שנטרפה...
והזכר נעלם, אח"כ הבנו שהוא ברח לחצר אחרת ונשאר שם עד היום.
אז עכשיו יש פה את שני הקטנים, זכר ונקבה.
היא התחילה להטיל אז יש לנו קצת ביצים.
הזכר קצת מרעיש אבל פחות נורא מאבא שלו שהיה משגע אותנו.
הם מסתובבים כל היום בחוץ ולאחרונה גם הפסיקו להיכנס לישון בלול והם ישנים על העצים.
מאוד פחדנים, בורחים כל פעם שרואים אותי.
לולו אוהב להסתכל עליהם.

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 01 אפריל 2020, 12:39

יש ביוטיוב המון וידאו של תרגול גופני לסוגיו ומוזיקת ריקודים.
זה זמין לך?

מקום לגדול

על ידי יולי_קו » 01 אפריל 2020, 12:38

פרח יקרה,
אני מסכימה עם קודמותי.
כל דבר שיכול להזין את החושים במידע שאינו מלחיץ - מרגיע לאורך זמן. תמרוש כתבה על זה לא מעט לדוכיפת.
מה לעשות? לשמוע מוזיקה נעימה, לעשות עבודות יצירה, להתקלח או לשהות באמבטיה, לאפות לחם, לצייר, יוגה, להתחבק, ...
זה אפשרי לך לצייר כשאת עם לולו בגינה, או שזה מופרך כי הוא ינסה לאכול את הצבעים?

מקום לגדול

על ידי דו_כיפת* » 31 מרץ 2020, 23:26

ממליצה על לואיז היי כתמיכה חצונית בהתכנסות @}

מקום לגדול

על ידי תפילה* » 31 מרץ 2020, 21:51

פרח יקרה,

אני מניחה שכשמצטברים עוד ועוד דברים מלחיצים, כשעדיין לא הספקת להירגע מהקודמים, הפחד מתעצם, ושאילו כל אירוע כזה היה מופיע במרווח סביר מהקודם + לא היינו עכשיו במציאות מטורללת וחסרת ודאות, היה לך קל יותר להתמודד.
מציעה לך לנסות לשמוע שירים שאת אוהבת ולהצטרף אליהם בזמרה ואף בתנועה. (אצלי רוב היום דולקת רשת גימ"ל...) --- כשאת תולה את הרוגע שלך בעצמך, בהצלחה שלך להיכנס למדיטציה ולהתרכז בנשימות, אבל את מוסחת ומוטרדת מדיי מכדי להמשיך בכך, הניסיון נופל, אבל אולי אם הבסיס לרוגע יהיה מקור חיצוני = שיר שמתנגן, זה יצליח.
@}

מקום לגדול

על ידי דו_כיפת* » 31 מרץ 2020, 17:17

כל כך נורמלי כל מה שאת מתארת
גם אני מסכימה

ואיזה כיף שיש לכם חצר להשתובב בה @} @}
מה שלום התרנגולות?

מקום לגדול

על ידי קור_את* » 31 מרץ 2020, 12:33

_כל כך נורמלי כל מה שאת מתארת בתוך המצב הלא נורמלי שכל העולם נמצא בו.
את אשה נהדרת ואמא נהדרת.
טפלי בעצמך יפה כמו שאת מטפלת בלולו והכל ימשיך להיות טוב_

מסכימה.
הרי את ובעלך ולולו תמיד תסדרו, ובצורה מצוינת! גם אם תהיינה קצת צרות מסוגים שונים ובדרגות שונות. אנשים כמוכם תמיד תמיד מסתדרים!!

זה ממש נורמלי להיכנס לחרדות במצב של אי ודאות. הקדישי כל דקה לשינה, גם על חשבון הבית. חוסר השינה יוצר עודף מלטונין, שגורם גם הוא לחרדות.

מקום לגדול

על ידי פלוני_אלמונית* » 31 מרץ 2020, 09:39

כל כך נורמלי כל מה שאת מתארת בתוך המצב הלא נורמלי שכל העולם נמצא בו.
את אשה נהדרת ואמא נהדרת.
טפלי בעצמך יפה כמו שאת מטפלת בלולו והכל ימשיך להיות טוב

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 30 מרץ 2020, 20:13

טוב צריכה לפרוק קצת.
יצא ארוך...

סה"כ עוברת את התקופה הזאת בסדר.
אמנם מתגעגעת לצאת איתו לטבע, לפגוש חברים. לראות משפחה.
אבל רוב הימים פחות קשה בבית ממה שחשבתי שיהיה.
רוב הזמן אנחנו בחצר, הוא מסתובב ומעסיק את עצמו די יפה.
מתלכלך ממש ואז נכנסים הביתה לעשות אמבטיה ארוכה שהוא אוהב. אז שנת צהריים שלפעמים אני מצליחה לישון איתו (כשהיינו יוצאים מהבית הוא היה ישן במנשא ואני לא הייתי ישנה).
אח"כ ארוחת צהריים, משחקים בבית, לפעמים יוצאים קצת לחצר עם מנשא.
לאט לאט מסיימים את היום.
בעלי פה, חלק מהזמן עובד וחלק מהזמן איתנו.
בין לבין מצליחה קצת לעשות דברים קטנים מעבר, בבית וכאלה. מבשלים.
קיצר כן מחכה שהתקופה הזאת תסתיים אבל לא סובלת.
אני ולולו לא יוצאים בכלל. בעלי יוצא מדי פעם רק לקניות. מדי פעם רואים את השכנים מעבר לגדר ואומרים שלום.

מה שכן, התחילו לי חרדות.
כבר שבועיים בערך שאני רואה שיש דברים שיותר קשים לי.
שלשום ראינו סרט, יפה מאוד אבל סיפור קשה, ואחרי זה בלילה התעוררתי מסיוט ממש מפחיד שקשור לקורונה. ומתקשר גם לשואה.
כל הגוף כאב לי, הרגשתי שאני על סף התקף חרדה אז ניסיתי להתרכז בחדר ולנשום וגם הערתי את בעלי שיהיה איתי קצת.
הזכיר לי את מה שהיה לי כשלולו היה בן חודשיים והיתה אזעקה. נכנסתי ממש לחרדה מזה שיקרה לו משהו ואז ממש נכנסתי להיסטריה גם פיזית. בכי וקוצר נשימה כזה.
הפעם הצלחתי לעצור את זה, פיזית הייתי בסדר. אבל המחשבות ממש השתלטו עליי. ומאז לא עוזבות.
במשך היום עוד איכשהו היה בסדר, אבל ברגע שירד החושך והשכבתי את חוחו לישון זה חזר.
מצאתי את עצמי מתה מעייפות ומפחדת ללכת לישון. כל פעם שעצמתי עיניך נזכרתי בחלום.
בסוף איכשהו נרדמתי.
ובלילה שהוא התעורר לינוק שוב התחילו מחשבות והיה לי קשה להרדם.

מאז עדיין מרגישה את זה יושב עליי וחונק אותי.
הערב כבר התחלתי ממש לרעוד

זה לא החלום ספציפית.
וגם לא הפחד מהנגיף. לא מפחדת כרגע מלהיות חולה וכאלה.
אלא מהמצב. זה שאסור לצאת. שיש תקנות ואכיפה.
זה שלא יודעים מתי זה ייגמר וכמה זמן נהיה ככה.
כלכלית כרגע אנחנו במצב בסדר אבל לא יודעת מה יהיה אם זה יתארך.

וזה מוביל את המחשבות לפחדים כלליים יותר.
אם יקרה לו משהו. או לנו.
אם נהיה במצב מפחיד, או של סבל.
בעיקר פחד ממצב של אנשים שפוגעים אחד בשני.
מלחמה. טרור. דברים כאלה.
שלולו יילך לצבא יום אחד. שיקרה לו משהו. שיפגעו בו.

נגיד כשקראתי את התיאוריה על זה שסין הפיצה את זה כדי להפיל את הכלכלות של שאר העולם.
לא משנה אם זה נכון או, המחשבה שדבר כזה כיכול לקרות. שאנחנו חיים בבועה הקטנה שלנו, אבל יש בעולם כל כך הרבה דברים גדולים ומפחידים כאלה. שכאילו לא נוגעים לי, אבל אולי יום הם יגיעו אלינו ואני לא רוצה את זה.
רוצה את החיים הקטנים והשקטים שלי.

הפחדים שהתחילו לפני שבועיים האמת היו אחרים.
פחדים שקשורים לעכשיו ולא לעתיד.

זה התחיל באיזו נקודה שיש ללולו בגב מאז שנולד. ויום אחד ראינו באמבטיה שהיא התנפחה כזה. נראתה מוזר.
ואני נכנסתי ממש ללחץ. מסוג שאף פעם לא הרגשתי.
נכנס לי לראש שזה בטוח מסמן משהו, שאולי זה סרטני. שמה נעשה עכשיו ואני לא יכולה לאבד אותו.
רעד לי כל הגוף. לא הצלחתי לראות שום אופציה אחרת. שאולי זה בסדר.
למרות שלא הייתי סגורה אם מתאים להגיע לקופ"ח קבעתי מיד תור לרופא ליום למחרת (אנחנו לוקחים אותו לרופא פעם באף פעם, אני ממש לא נוטה ללכת לרופאים על כל דבר). בבוקר הרופא התקשר ואמר שנתייעץ קודם בטלפון. שלחתי לו תמונה, אמר שזה נראה כמו בועה ולא נקודת חן, שאולי זה כלום ואולי אבעבועות רוח ולראות אם בה מתפשט.
נרגעתי ממש. אחרי כמה ימים זה התפוצץ כזה ומאז מחלים.

אבל אחרי כמה ימים היה משהו אחר.
היינו ביער (כשעוד היה מותר....). כשחזרנו הביתה היו לו שני סימנים אדומים על הישבן. נראה כמו פריחה. משערת שזה ממש הו שהיה שם ולא מאוכל כלשהו כי לא אכל משהו שונה באותו יום.
שוב נלחצתי (אבל פחות מהפעם הקודמת).
עשיתי שיחת אונליין עם רופא. אמר שנשמע כמו אלרגיה ולתת פניסטיל.
זה לא התפשט ועד הבוקר זה נעלם אז לא נתנו בסוף.
אבל נשארתי עם פחד מעניין האלרגיה. כי זה אומר שהוא אלרגי למשהו, ואנחנו לא יודעים מה.
ומה אם ייחשף לזה שוב וזה יהיה יותר גרוע?
מה אם פתאום תתפתח אלרגיה מסכנת חיים?? ואין לי מזרק, ואני לא אדע מה לעשות.

ואחרי כמה ימים משהו נוסף.
הוא אכל, כבר אוכל יפה ולרוב לבד. מקבל חתיכות קטנות או גדולות, תלוי מה. יודע לנגוס, יודע להוציא מהפה אם זה גדול מדי.
אכל חתיכה די קטנה של אפרסמון. ופתאום התחיל להשתעל.
חיכיתי רגע שהוא יוציא את זה, או יבלע. אבל הוא המשיך להשתעל וראיתי שהוא נלחץ ונלחצתי גם.
זה קרה רק פעם אחת בעבר. בפעם ההיא הפכתי אותו ודפקתי על הגב וזה יצא, הוא המשיך קצת לבכות מהבהלה אבל ראיתי שהוא בסדר.
הכל עם הזאת הייתה אחרת.
הפכתי אותו ודפקתי, אבל כלום לא יצא. הוא היה מבוהל ובכה, ואני לאט לאט התחלתי להיכנס ממש ללחץ והרגשתי שאני מאבדת את זה.
בעלי בא מיד וניסה לעזור.
לולו המשיך להשתעל ולבכות. החתיכה עוד בגרון.
הגענו למצב שמהפחד התקשרנו למד"א, חשבתי שאולי אנחנו מפספסים משהו ויש משהו אחר שצריך לעשות.
האיש בטלפון הרגיע אותנו. אמר מה שאני יודעת, שאם הוא בוכה הוא בסדר. שצריך רק לבדוק שאין אח"כ בעיות נשימה, שלא שאף לריאות.
ראינו שלולו נרגע קצת, עדיין בכה אבל כבר לא היה היסטרי. לאט לאט נשאר רק בכי, הוא ינק וגם זה נרגע.
האמת שאני בקושי זוכרת מה היה, רק את ההרגשה שאני רועדת כולי. בקושי מחזיקה את הגוף.
הרגשה כאילו יכולנו עוד רגע לאבד אותו.
לקח לנו הרבה זמן להתאושש ולהרגע.

מאז שנינו הרבה יותר בלחץ כשרוצה להכניס דברים לפה. מוצאת את עצמי הרבה נבהלת, מבקשת ממנו להוציא... גם בארוחה, בודקת ממש מה הגודל של, כל חתיכה וכו '.

בגדול המשותף לכל זה הפחד שיקרה לו משהו.
ואלה דברים שקורים, לא משהו די יוני שמנותק מהמציאות.
מצד שני, ברור לי שאני חושבת על זה יותר מדי. שזה כבר משפיע באופן קיצוני, משתק.

רק מתקרב הערב ואני נכנסת להיסטריה. שיהיה חושך ויחזרו לי החלומות. שיקרה משהו מתישהו. מהיום ועד עוד מאה שנה נגיד. שמישהו בחיים שלו הוא יעבור משהו רע.
המחשבה הזאת מאוד מפחידה אותי....

באמת שאין לי המון דרישות מהחיים.
לא רוצה המון כסף או בית גדול.
לפעמים יש דברים שמתחשק לנו לשנות אבל אנחנו לגמרי מוותרים כי מעדיפים כרגע להיות פחות בלחץ של זמן וכסף ושיהיה את החופש להיות איתו כמה שיותר.
אני לא עובדת ובעלי יחסית הרבה איתנו. יש לזה משמעות כלכלית ואנחנו בסדר עם לשלם אותה כרגע.
לא נוסעים לחו"ל, בלי איזה בילויים או חוויות יוצאות דופן. חיים את היום יום. הרבה טבע. בית, אוכל, משחקים.
לפעמים קשה גם בתוך זה, אבל מדברים, משתנים, מתפשרים. וסה"כ טוב.

אבל מפחדת שיום אחד יהיה משהו חיצוני שיבוא אלינו. משהו שלא בשליטה שלנו.
ויטרוף את הקלפים.

זה ממש מוציא אותי מאיזון המחשבה הזאת...

מנסה לעשות קצת נשימות, מדיטציות. לא עובד בכלל, תוך רגע חוזרת למחשבות.
כל מחשבה טובה שאני מנסה להעלות איכשהו הופכת מיד למחשבה מפחידה. הפחד משתלט על החיובי שבכל דבר.
תכננתי היום לעשות קצת יוגה, אבל היה יום קשה עם לולו בגלל השיניים והיה ממש בלתי אפשרי.
מקווה ללכת לישון מוקדם ולהצליח להשלים קצת שעות כי אני מפורקת... כבר כמה ימים שנרדמת מאוחר וגם ערה באמצע הלילה...

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 29 מרץ 2020, 13:23

יכולה להגיד מנסיון עם הבת שלי, שהכנסת שפת סימניםי מאוד עזרה, הפחיתה תסכול
טוב נו השתכנעתי לנסות :)
היום התחלתי קצת לסמן דברים לפי מה שזרם לי. באמבטיה למשל התעצבן שרוצה את הקוביות ולא הבנתי. אז האתי לו סימן של קוביות. ואז גם התחלתי לשיר שיר על קוביות והוא ממש התלהב. ושאלתי אם רוצה עוד, עם סימן. ויצא שהוא אמר משהו שנשמע כמו עוד. שזה היה ממש מגניב.
ושרנו את זה מלא פעמים אז אולי לאט לאט ילמד את הקוביות והעוד.
וחשבתי גם להתחיל להשתמש בסימן של לאכול, כי זה משהו שהוא מבקש הרבה. ואומר אמ אמ אבל לא תמיד. אז שיהיה לו עוד כלי.

בכלל היום עבר די, סבבה בינתיים מבחינת התנגדויות.
חוץ מכמה פעמים שממש רצה לגעת בחשמל רוב הזמן די זמם עם דברים שלא הסכמתי, וגם השתדלתי לאפשר כמה שיותר אז לא היו הרבה תסכולים.
באוכל פשוט התחלנו לתווך מלא מלא, מדברים איתו בלי סוף, שואלים שאלות, אומרים כ-ל דבר שאנחנו עושים/מביאים/לוקחים. וזה די עוזר. לפעמים מעייף אותנו אבל עדיף על הבכי שלו.

הייתי ממעטת בהחלפת בגדים: ממש המינימום הנדרש
לרוב בבוקר משאירים את מה שלבש בלילה, לפעמים רק מורידים שכבה אם חם. אבל במהלך היום הוא ממש מתלכלך אז לפעמים אין ברירה ויוצא שמחליפים יותר מפעם אחת. כי לא מכניסה אותו למיטה לישון צהריים כשהוא מלא בבוץ מבחוץ...

חיתולים, זה זמן טוב להתחיל לגמול
הלוואי. הוא פשוט מסרב.
מידי פעם מנסה להושיב אותו על הסיר והוא פשוט מתחיל לבכות... ניסינו כשאנחנו מראים לו תוך כדי שאנחנו יושבים על האסלה. גם לא עזר...
לאסלה אין מצב שהוא יסכים להתקרב... ובאמבטיה למשל הוא לא עושה פיפי אז גם לא יעבוד.
אולי כשיהיה ממש חם אתן לא פשוט להסתובב קצת בחצר בלי בגדים וחיתול. עוד לא מספיק נעים בשביל זה רוב הזמן.

ביומיים האחרונים התחיל קצת משחק סימבולי שזה מקסים.
עושה כאילו הוא מאכיל אותנו עם כפית, אומר אמ אמ ועושה כל מיני פרצופים מצחיקים תוך כדי.

מקום לגדול

על ידי קור_את* » 29 מרץ 2020, 10:18

פרח יקרה, הכול נשמע בסך הכול מקסים, מצחיק, בריא וגם שכיח.

הייתי ממעטת בהחלפת בגדים: ממש המינימום הנדרש (בלי פיג'מה וכו'--מיותר).
חיתולים, זה זמן טוב להתחיל לגמול. אתם בבית, הוא מתחיל לעמוד, נהיה חם. זה יוריד את כל מאבק החיתולים וייתן לגברבר הקטן תחושת עצמאות גדולה. בגיל כזה זה לוקח צ'יק צ'ק. מפזרים סירים בבית, לא נבהלים מפיספוסים, מורידים את החיתול ו... יאללה.

מקום לגדול

על ידי עופרי* » 28 מרץ 2020, 23:29

פרח הבית, איזה כיף לקרוא שלולו גדל ומתפתח. יכולה להגיד מנסיון עם הבת שלי, שהכנסת שפת סימניםי מאוד עזרה, הפחיתה תסכול ותרמה להתפתחות הדיבור (היה עיכוב מסויים).
לימדתי אותה (פשוט סימנתי) סימנים ספציפיים עבור חפצים, מאכלים, פעולות שראיתי שחשובים לה. חלק אימצתי משפת הסימנים הישראלית (את יכולה לראות ביוטיוב) וחלק המצאתי לבד.
הרי זאת לא חייבת להיות שפה אמיתית, אלא רק כדי שאת תוכלי להבין אותו והוא יוכל להביע את עצמו. המצאתי לבד כי חלק נראה לי קשה מדיי מוטורית לגיל הצעיר.

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 28 מרץ 2020, 09:47

הייתה גם תקופה קשה ממש של שבועיים שלושה שהוא היה מתנגד להכל.
חפיפת שיער נהייתה צרחות אימים.
כל החלפת חיתול בכי היסטרי.
הלבשה תמיד הייתה סיוט.
קינוח אף בכלל כאילו מרביצים לו.
נסיעות באוטו כבר יותר טוב, אבל פתאום הכניסה לרכב נהייתה מאבק.

חשבתי שאולי קשור לוויסות חושי (שאני יודעת שזה משהו שיש שם ברקע אבל לרוב לא מרגישה שהוא קריטי לטיפול כרגע. כן משתדלת להכניס פעילויות סנסוריות במהלך היום).

אבל זה נהיה מטורף כזה שכבר חשבתי שאולי כן צריך להבין ממה זה נובע ולנסות לטפל.

אבל זה פשוט עבר מעצמו לאט לאט.
בחפיפות ראש אם אני עושה בעדינות ומודיעה לפני כבר לא בוכה כמעט.
בהחלפות חיתול הוא בורח אבל לרוב כבר לא בוכה.
ברכב ממש שיפור, לרוב נכנס די בסדר עם נותנים לו לשחק קצת לפני ליד הכיסא ומביאים איזה משחק מעניין. אבל כרגע לא נוסעים לשום מקום אז לא רלוונטי.
את האף צריך לקנח פחות כי פחות קר (מזל כי בזה אין ממש שיפור...).
ההלבשות עדיין קשות אבל לפעמים אפשר להסיח את דעתו. ובכל מקרה הוא מקסימום בוכה קצת אבל לא צרחות היסטריות. הרבה פעמים מצליחה להלביש חלק תוך כדי הנקה ואז הוא רגוע.

אז לפחות בגיזרה הזאת כבר יותר רגוע.
כי הרגשתי שאני כל היום במאבקים כאלה וכבר חוששת מכל דבר שצריך לעשות איתו...
נגיד היינו נוסעים לאנשהו ורציתי לקנות משהו בדרך, אז הייתי מוותרת כי לא היה לי כוח להכניס אותו שוב לרכב...

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 28 מרץ 2020, 09:40

רק עכשיו הוא התחיל לחקות דברים כאלה. ביי ביי למשל.
לפעמים הוא מסמן "תן לי" או "בוא" (זה אותו סימן).
יודע להצביע על מה שהוא רוצה (למשל על הדלת כדי לצאת, או על הכיסא כדי שנושיב אותו).
יודע לקרוא לאבא כשהוא רוצה אותו.

הסימנים שאני מכירה שמשתמשים בהם בד"כ מרגישים לי פחות רלוונטיים. נגיד בגן היינו משתמשים ב"עוד"," לשחק"," לשתות". זה לא מה שחסר לו. לשתות הוא לרוב אומר מהמה וגם לפעמים ניגש לבד לבקבוק ולוקח.

מה שתוקע אותנו זה פחות הדברים הכלליים כאלה אלא דברים ספציפיים שנראה לי יהיה קשה ללמד כרגע לרזולוציות כאלה.

למשל הוא רוצה אפרסמון, וצריך לנחש מתוך כל הדברים במטבח שלזה הוא מכוון.
נגיד הוא מתעצבן ובוכה ואנחנו מבינים שהוא רוצה משהו מהמטבח. לוקחים אותו לשם והוא מצביע על הקערה. מקרבים אותו אליה והוא לוקח או מראה לנו פרי. ואז צריך להבין אם הוא רוצה ממש לאכול אותו או רק לשחק (הוא ממש אוהב לשחק עם אפרסמון...). לפעמים ככה ולפעמים ככה.
כל התהליך הזה עם הרבה התבכיינות או ממש בכי.
אם נגיד הוא התכוון לשחק עם זה ואני אחתוך אותו הוא יבכה.
זה המון דברים קטנים שלא יודעת איך ללמד אותו לסמן... מרגישה שיהיה לו קשה לתקשר את זה כרגע.

נגיד אם אני אלמד אותו סימן של לאכול, עדיין זה לא יסביר בדיוק מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה לאכול את זה (קטן/גדול/לבד וכו').

למשל עכשיו אכלנו.
בהתחלה היה סבבה, אכל לבד מבסוט לחם וירקות, וקצת אבוקדו שהאכלתי אותו בכפית.
אבל אז ראה שאני אוכלת פרוסה עם אבוקדו. ורצה את הפרוסה שלי. הייתה עליה חתיכה גדולה וידעתי שהוא לא יצליח להחזיק ולאכול את זה ככה. הוא לא הסכים שאני אתן לו ביס ממנה, ובכה כשהבאתי לו פרוסה משלו. ובסוף כבר לא רצה כלום כי היה בבכי ועצבים ורצה רק לזרוק הכל...
תכלס גם היה עייף ובסוף ופשוט הרמתי אותו ולקחתי לישון. הוא התנגד קצת אבל נרדם ממש מהר.

קיצר אני מסתבכת עם זה...
מרגישה שהוא מגיע לתסכולים יותר מדי פעמים ביום...

מקום לגדול

על ידי תמרוש_רוש » 28 מרץ 2020, 08:35

פרח, יש לך אפשרות ללמד אותו קצת שפת סימנים לתינוקות?
לדעתי זה יכול מאוד לעזור בגיל הזה, בייחוד עם תינוק שחשוב לו דברים ספציפיים. מקל על התקשורת ומפחית אי הבנות.
מהניסיון שלי, זה קל וכיף. את מתמקדת על הסימנים שרלוונטיים לכם וזורמת עם זה בהדרגה.
והכי כיף זה לראות אותו ממציא סימנים משל עצמו!
@}

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 27 מרץ 2020, 22:50

בסך הכל הרבה יותר טוב לנו.
יש המון רגעים שמחים ומצחיקים. רגעים שהוא משחק בנחת ובריכוז.

אבל יש קטעים שעדיין ממש קשה.
הוא עקשן ממש. מאוד ספציפי ברצונות שלו.
ויכול להיכנס לבכי מטורף אם לא קיבל בדיוק מה שהוא רוצה.
לפעמים זה כי לא הצלחנו להבין אותו.
ולפעמים אנחנו מבינים אבל אי אפשר, או שלא מתאים לנו באותו רגע (ללכת איתו למקום מסוים למשל). ואז הוא נכנס ממש לבכי.
מוצאת את עצמי אומרת לא או עונה בעצבים וחוסר סבלנות יותר פעמים ביום ממה שהייתי רוצה.
הרבה פעמים כן מצליחה לשמור על טון נעים, להסביר ולמצוא פתרונות.
אבל לפעמים כבר מאבדת את זה.
בעיקר כשהוא מתבכיין לארוך זמן וזה מחרפן אותי...
לפעמים לא מוכן שנעשה שום דבר בבית.

עכשיו שנינו פה כל היום בגלל המצב (בעלי עובד מהבית), והוא רוצה ששנינו נהיה לידו ולא נזוז.
אסור לשטוף כלים, אסור לקפל כביסה, אסור לבשל.
גם אם אחד מנסה לשחק איתו, זוחל מיד אל השני וקורא לו גם.
אם מנסים לשתף אותו במה שאנחנו עושים, תוך שתי דקות מאבד עניין ומתעצבן ורוצה שנבוא איתו לסלון או החוצה.
למש לבישלתי. שמתי אותו לידי. נתתי לו בדיוק מה שהיה לי. קערה ומטרפה. הוא התעסק עם זה לרגע, אבל אז רצה דווקא את שלי (למרות שזה היה בדיוק אותו דבר). והתעצבן ובכה שלא נתתי לו... עד שבעלי לקח אותו לחדר השני ומשך אותו כמה שהצליח כדי שאספיק להכין משהו.
או שאני אחתוך בצל. כמובן שאני אתן לו קצת לנשנש (כי לילד יש טעם מיוחד. אוהב בצל חי, לימון, ג'ינג'ר... ). אבל זה לא מספיק. הוא רוצה את כל הקערה של מה שחתכתי. הוא כמובן רוצה להפוך אותה ולפזר הכל על הריצפה... ואם אני לא מסכימה אז שוב - בכי ועצבים.
זה יכול להיות מאוד מתיש....

מנסה כל היום למצוא את האיזון.
מתי לוותר על המשימות ופשוט להיות איתו. מתי למצוא קצת זמן כשבעלי איתי. מתי להצליח כן לעשות משהו כשהוא איתי. זה לרוב נגמר בזה שאני קצת משתגעת ועושה הכל במהירות ולחץ...

הזמנים הכי רגועים לרוב זה כשאנחנו בחוץ.
אז מאוד משתדלים בימים יפים להיות רוב היום בחצר. הוא מסתובב לו ואוסף אבנים וקוטף עלים (אוהב לאכול מרווה משום מה...). ככה היום עובר לרוב הרבה יותר מהר ובנחת.
אבל אז יוצא שאני לא מספיקה כמעט כלום בבית...

יום אחד הצלחתי להכין חלק מהאוכל בחוץ, שלב הקילוף והחיתוך. אבל זה די מסורבל...

מקום לגדול

על ידי פרח_בית* » 27 מרץ 2020, 22:45

לולו כבר ממש גדול.
לאחרונה ממש רואים שקפץ בהבנה, בתקשורת, במשחק. הכל.

השבוע נתן פעם ראשונה נשיקה!
הוא התעורר בבוקר וזחל אל בעלי כרגיל. אמרתי לו "תן נשיקה לאבא" והוא נתן נשיקה באוויר. זה היה מרגש מאוד.

ואתמול אמר פעם ראשונה "נגמר". שזאת המילה הראשונה שאמר חוץ מאבא ואת זה.
כל פעם כשנגמר איזה אוכל שהוא אוהב אני מראה לו את הצלחת הריקה ואומרת לו שנגמר, כדי שלא יבכה וישתגע שהוא רוצה עוד. לפעמים הוא אומר אחרי "מה", ואתמול אמר ממש "נגמר".

בכלל התחיל להשמיע הרבה קולות חמודים. מברבר הרבה. עושה קול של פיל (עושה אותו על כל החיות. גם על החתולים בגינה).

שבוע שעבר הוא למד לבקש לצאת החוצה.
המעיל של בעלי היה על הספה, אז הוא לקח אותו ונתן לו. בהתחלה לא הבנו למה הוא מתכוון אז הוא התחיל לבכות והצביע לדלת.
מאז הוא מבקש ככה, נוגע או נותן לנו את המעיל וזה אומר שהוא רוצה לצאת. מעניין מה יהיה בקיץ.

הבקשה הכי מעניינת שלו הייתה לסרטון.
יש סרטון בפלאפון שדודה שלו הייתה פה והוא עשה אמבטיה. הוא השפריץ והיא צחקה כזה. הראנו לו את זה כמה פעמים והוא ממש אוהב אותו.
אז איזה יום הוא מצא את הטלפון שלי, שם לי אותו ביד, וסימן עם הידיים כאילו הוא משפריץ.
שמתי לו את הסרטון והוא ממש התלהב. נראה לי היה לו כיף שהבנתי אותו.

הוא גם ממש מתפתח מוטורית. כל הזמן זז, מחפש על מה אפשר לטפס.
עומד והולך עם תמיכה. מדי פעם עוזב לשנייה ככה, ולפני יומיים הצליח להישאר כמה שניות בלי להחזיק.

אה, ובגיל שנה וחודשיים, כשעוד רגע הוא הולך, החליט שזה הזמן להתחיל לזחול על שש סוף סוף!
שזה נחמד בעיקר בחצר כי ככה פחות נמרח על הלכלוך...

אוהב ממש אבנים. יכול שעות לאסוף אבנים בחצר לתוך קופסא או בקבוק.
אוהב ממש להרים דברים קטנים קטנים. לפעמים מרים פירורים שאני בקושי רואה.
אוהב לאכול דברים אחד אחד. שעועית, אפונה, נבטוטים.

ולאחרונה גם אוהב לאכול דברים גדולים/שלמים. את כל הבננה, כל הפיתה. בוכה אם מנסים לתת לו רק חתיכה.
איזה יום הוא האכיל אותי (עוד משהו חדש שלמד, הוא נותן לי לאכול וצוחק). אבל אז קלט שנשארה לו ביד רק חתיכה קטנה אז התחיל לבכות...

הוא מתוק מתוק. עם חיוך חמוד ופרצופים מצחיקים.

חזרה למעלה