מקום לגדול

[פרח_בית*]

אוי אני רואה שהיו אתמול מלא שגיאות הקלדה... מקווה שיצא מובן.
כתבתי בעייפות בערב.

הלילה עבר עם הרבה התעוררויות, בחלקן צרח ובחלקן לא.
בבוקר קם בסדר, אבל די מהר התחיל שוב להתעצבן ולצרוח מכל דבר.
מצאתי את עצמי בחשש תמידי מתי יגיעו העצבים שלו... גם בערב, ישבתי בסלון וקלטתי שאני כל הזמן בתשומת לב מתי אשמע צעקה מהחדר...

היו קטעים שהצלחנו להיות יחד ברוגע, אבל גם הרבה פעמים שהשתגע והתפרק כמעט מכלום.
אני פשוט מחכה ואומרת לו שאני פה איתו עד שיירגע. אם זורק את עצמו עוצרת פיזית כדי שלא ייפגע. אבל זה קשה וכל פעם כזאת לוקחת ממני הרבה כוחות.

מתישהו שמתי לו חיתול, והוא התנגד והייתי כבר כל כך על קוצים שממש כעסתי עליו ושמתי לו בכוח. הוא בכה ממש. ואני כבר נשברתי, לא יכולתי יותר.
התחלתי לבכות.
הוא עצר והסתכל עליי.
שאלתי אותו אם רוצה ציצי והוא ינק ושם עליי ראש.
ככה עד שנרגעתי ואז ביקש לאכול.

הוא מבקש מלא לאכול, נראה לי שפיתח אכילה רגשית... כל פעם שכועס, עצבני, עייף - הולך למקרר ואומר אמ אמ. בהתחלה כל פעם שאלתי מה רוצה. עכשיו כשנראה לי שזה לא רעב אני מנסה להציע משהו אחר, משחק או סיפור ורואה אם זה מספק אותו.

חזרה הפריחה. בפנים, בצוואר, בגב, בבטן. נתנו טיפות נגד אלרגיה אבל לא ממש עזר.
לא נראה שזה מגרד או מפריע לו.
קבעתי מחר תור לרופא, נראה מה הוא אומר.

בשלב מסוים היה נראה לי עייף, הכנסתי אותו למנשא והרדמתי על כדור פיזיו.
חשבתי שיהיה יותר קל ככה מאשר לנסות אותו להרדם מלא זמן עד שאאבד סבלנות.
אחרי שנרדם העברתי למיטה.
ישן 3 שעות!!
ואני גם ישנתי איזה שעתיים.
כשהתעורר אכלנו, התארגנו, ויצאנו.
ההתארגנות הייתה קצת קשה, הוא רצה מלא תשומת לב וצעק ואני גם התעצבנתי כבר.
אבל באוטו נרגע, ואז הגענו אל המשפחה ופה הוא ממש סבבה. רגוע ומשחק ונהנה.

אני די משתגעת.
לא מבינה מה קורה. מה עובר עליו.
אם זה עדיין קשור לשיניים, אולי קפיצת גדילה כלשהי. אולי התחיל את גיל שנתיים...
אני לא אעמוד בזה לאורך זמן, זה אינטנסיבי ברמות.
חצי מהזמן מרגישה כאילו הוא נעלם. שזה לא הוא בכלל.

והנה עכשיו, הוא עומד מולי עם שלט של מזגן ומתרגש כאילו מצא זהב. צועק פאדזי בהתלהבות (זאת לא שגיאת הקלדה, סתם מילה שהוא המציא).
ואחרי רגע מתעצבן כי ככה וצועק וזורק את עצמו על הריצפה.

[שקטה*]

היי פרח, וואו כמה קשה...
אני מכירה את זה מהבת שלי, יש לה קטעים וימים או חצאי ימים כאלה בדיוק שכל הזמן מתחרפנת, זורקת את עצמה אחורה עם הראש וצורחת ולא ברור ממה. רוב הזמן היא בסדר וחייכנית אבל אולי 20% מהזמן בערך היא ככה.
אתמול למשל קמה ככה משנת הצהריים לגמרי הפוכה וצרחה ולא רצתה שום דבר. נרגעה קצת אחרי שאכלה פירות ואז עוד פעם צרחות. רוצה שארים אותה וכשאני מרימה רוצה לרדת וצורחת ומתעצבנת. בדרך כלל לצאת מהבית עוזר לזה אבל לפעמים צורחת גם בחוץ. לא תמיד אני מוצאת מה הסיבה לזה, אתמול באיזשהו שלב אחרי אחה"צ כמעט שלם מבאס כזה עשתה קקי ואז זה די נרגע, אז אולי היה קשור לזה (כאבי בטן או עיכול כלשהם). אבל יש ימים שלא ידוע למה ואנחנו פשוט סובלים את זה ומחכים שהיא תלך כבר לישון...
לפעמים קרה לה בלילה קריזות כאלה של צרחות שהיא ממש זורקת את עצמה מהמיטה וצורחת צרחות איומות כאילו נכנס בה שד. למזלי זה לא קורה הרבה בלילה אבל כשקרה ממש לא ידעתי מה לעשות.

מה אני אגיד לך, זה מלחיץ נורא כשזה קורה... כרגע מעבר לעניין הקקי הנקודתי אני חושדת בשיניים כי היא מריירת לפעמים. אז אולי גם אצל לולו זה שיניים. או קפיצת גדילה באמת, שזה כנראה התירוץ האולטימטיבי לקריזות לא מוסברות...

שולחת לך המון כוחות להתמודד עם כל הדברים הלא קלים האלה. זה באמת באמת יעבור בסוף והוא יגדל וישתנה.

[תמרוש_רוש]

עדיין קשור לשיניים, אולי קפיצת גדילה כלשהי. אולי התחיל את גיל שנתיים...
נראה לי גם וגם, והמחלה/שיניים האלה הופכים אותו.
והמצב בארץ, במצטבר, מתיש ומותח את העצבים. כולם מתחרפנים. והוא חלק מהכלל

[תמרוש_רוש]

וכן, בהחלט גיל שנתיים.
אני זוכרת שהגדול שלי נכנס לגיל הזה, ויום אחד הוא התעורר משנ"צ ורציתי להוריד לו את החיתול (הוא כבר היה בלי חיתולים בעירות, רק כשהלך לישון), ובגלל שמשהו, אולי עשיתי את זה לפני שהתעורר לגמרי או בלי מספיק הודעה מוקדמת ודיפלומטיה בנוסח "האם יסכים הוד מעלתך לשינוי המוצע?" הוא נכנס לאטרף גמור. הלבשתי לו מכנסיים והוא נכנס ליותר אטרף. רצה את החיתול. בסוף ויתרתי, אמרתי "יאללה, אז נשים לך חיתול, מה כבר יכול לקרות" אבל הוא נכנס לעוד יותר אטרף כשניסיתי להפשיט לו את המכנסיים ולהחזיר את החיתול...
בסוף, מרוב ייאוש גמור, התלבשתי לו את החיתול על המכנסיים.
ככה הוא נרגע קצת, קיבל מה שרצה (א. עם החיתול, ב. בלי עוד הפשטות והלבשות), ויכולנו להמשיך לנשום.
אבל אוי, זה מתיש....
(וכן, זה עובר. והם נהיים חמד של מותק בגיל שלוש)

[פרח_בית*]

אז זאת הייתה אדמדמת.
בגלל זה החום, הפריחה, החירפון.
לפחות חלקו...

הפריחה כמעט עברה. חום אין כבר כמה ימים.
נרגע קצת מהבחינה שפחות צורח ופחות זורק את עצמו.

אבל עדיין קשההה.
כבר שלושה ימים בערך שרוצה מלא ידיים, בוכה הרבה, הרבה לא טוב לא.
נגמרת לי הסבלנות וזה כבר קשה לי מדי.

לא משנה מי איתנו, גם המשפחה שהוא אוהב ובד"כ נהנה איתם ומסכים להיות איתם קצת בלעדינו. לא מוכן אף אחד, רק אני או בעלי.
לכל דבר מקים אותי שאבוא איתו, לרוב גם רוצה על הידיים. אני בקושי יושבת במשך היום, כל רגע קמה ויושבת כמו יויו.
הלכו לי הידיים, אתמול קמתי עם צוואר תפוס וכל הבוקר בקושי יכולתי להזיז את הראש. זה השתחרר קצת אבל עדיין כואב לי.

וגם לא מסכים שאף אחד יעשה לי מסאג'...
ברגע שמישהו רק מנסה הוא בוכה ובא להזיז לו את היד. ניסיתי להגיד לו שזה לא כואב לי, שזה עוזר לי.
לא הצליח...
(מה שכן לפני כמה ימים הוא היה חמוד ועשה לי מסאג' בעצמו. ישב לי על הגב וליטף אותי כזה. לא עזר אבל היה חמוד)

מרגישה שאני כל היום רק אומרת לו לא ואסור, וכבר אין לי סבלנות לפתרונות יצירתיים.
שאני בורחת המון לטלפון כי צריכה משהו אחר להתעסק בו חוץ מהחירפון.

היום אחה"צ כבר בכה מכל דבר.
באמבטיה בכה כי המים נגעו בעיניים, אז גירד אבל היד שלו הייתה עם סבון אז זה שרף. אז שטפתי לו והוא בכה ואז גירד ואז זה שוב שרף. וככה מאה פעם בלי שהוא מפסיק! ואני מנסה לשטוף לו את היד מהסבון אבל הוא כל שניה נוגע בו שוב ובוכה ובוכה ואני כבר השתגעתי...

ואז בארוחה משהו שרף לו בפה והוא בכה.
ואז הוא נעמד וקיבל מכה ובכה.
ואז אני התקלחתי אז הוא בכה כי רצה רק אותי.
ואז הוא רצה עוד עוגיה ואמרתי לו שלא כי כבר הולכים לישון.
ואז הוא לא רצה לצחצח שיניים ובכה.
ונראה לי שבאמצע היו עוד כמה פעמים שבכה.

ואני כבר השתגעתייייי.
ורק רציתי לסיים את היום.
ובאוטו לפני שיצאנו הביתה ינק ואמרתי לו שאני מצטערת שכעסתי הרבה, וקשה לי לשמור על סבלנות. ואני רק רוצה שיהיה לו טוב ומתוסכלת שאני לא מבינה אותו ושכל הזמן קשה לו.
ואז הוא הפסיק לינוק ואמר לי מיאו מיאו כי רצה לראות את החתול בחוץ... אז יצאנו ואמרנו ביי ביי לחתול.
והתחלנו לנסוע ואחרי שתי דקות הוא אמר ציצי.
ניסיתי לשכנע אותו שפשוט יילך לישון.
אבל הוא אמר שוב ציצי והתחיל לבכות...
אז אמרתי לו שאני אחפש מקום לעצור ואתן לו, והוא נרגע (מזל).
עצרנו והנקתי אותו והוא אמר שוב ביי ביי לחתול ולכלב, למרות שהם בכלל לא היו שם כי כבר היינו באמצע הכביש...
והסכים להיכנס לכיסא ונרדם בנסיעה.

---

הלילות לפחות השתפרו.

לפני יומיים לא ישנו בכלל בלילה. היינו אצל המשפחה, ישנו על מזרנים על הריצפה.
התעורר בצרחות כמה פעמים. ואז ב2 בלילה החתולה יללה, אז לולו בלי להתבלבל התעורר. קם מהמזרן והלך ללטף אותה...
אני ניסיתי להסביר לו שחוזרים לישון אבל זה לא עזר.
ואז היא ביקשה לצאת החוצה. אז הוא בכה שהיא יצאה ורצה לצאת גם.
אמרתי לו שלילה וכולם ישנים.
אז הלך לבן דוד שלי שישין ואמר שששששש.
ואז מצא כדור ורצה לשחק.
ואז מצא אבטיח והלתהב ורצה לאכול (טיאה אמ אמ).
בסוף לקחתי אותו על הידיים ועם ציצי וקפיצות ונדנודים הצלחתי להרדים חזרה.
כמובן שהתעורר עוד כמה פעמים והתעורר סופית ב6 ועשה קקי. יצא שישנתי אולי 3 שעות בלילה הזה... היי. י גמורה.

מאז כבר שני לילות שהוא ישן! ממש.
הולך לישון מקסימום ב7 וחצי ומתעורר נגיד פעמיים-שלוש בקטנה לציצי, בלי בכי ובלי טיולים. חלק מהימים ב5 בבוקר כבר לא די מתעורר... אבל היום למשל הצלחתי למשוך עוד קצת במיטה עם משחקים. אני נמנמתי והוא בנה קצת בלגו. ב6 הוא כבר רצה לקום אז בעלי קם איתו ואני ישנתי עוד שעה.

ביום השינות עוד קשות. מתנגד ממש להרדמות, מצליח לישון בעיקר באוטו אבל זה לא מספיק. כל שאר ההרדמות ממש קשות או שהוא פשוט מוותר על שינה ואז מגיע לעייפות פסיכית.
מזל שלפחות בלילה חזרנו לישון כי אחרת הייתי קורסת.

מקווה שגם הלילה יעבור טוב, ושמחר יהיה לי קצת זמן התאווררות כי אני משתגעת....

[פרח_בית*]

שקטה, איזה קשה זה שזה ככה. שולחת חיבוק לזמנים האלה.
אתמול למשל קמה ככה משנת הצהריים לגמרי הפוכה וצרחה ולא רצתה שום דבר.
גם הוא כבר יומיים קצת מהשינת יום בעצבים כאלה ולוקח לו מלא זמן לצאת מהם.

בסוף, מרוב ייאוש גמור, התלבשתי לו את החיתול על המכנסיים.
איזה פיתרון מעולה! כמו סופרמן

[פרח_בית*]

דברים חמודים שהיו היום, כדי לאזן:

כל היום חיפש את החתולים. כשמצא חתול אמר "יאמ יאמ בואי". שזה "מיאו מיאו, בוא"
בכלל חמוד היאמ במקום מיאו.
איזה יום אמר יאמ יאמ.
ואני שואלת - ים? חם?
והוא ממשיך, יאמ יאמ.
רואה שאני לא מבינה ואומר ייייאאאאמ במן יללה כזאת.
אה, הבנתי. מיאו. אתה מחפש את החתול...

מצא מספריים והסתקרן.
אז גזרתי דף לפסים והראיתי לו איך גוזרים לחתיכות. התעניין ממש וניסה קצת לבד (כמובן שהצליח רק כשממש עזרתי לו).
ואז הוא ניסה לחבר חזרה את מה שגזרנו. אז הבאתי סלוטייפ והראיתי לו איך מדביקים. הוא אהב את זה ממש, ניסה קצת לחבר ואז רצה חתיכות של סלוטייפ להחזיק.

אוהב להחזיק דברים.
למשל היום היינו ליד עץ זית, אז הוא אסף זיתים מהאדמה והלך איתם ביד.
ואז מוצא כל מיני חלקי משחק קטנים, חלקים של לגו וכאלה, ומחזיק אותם גם. ואז מוציא אחד אחד ואוסף שוב. זה מעסיק אותו מלא זמן והוא ממש מרוכז בזה.

[פלוני_אלמונית*]

מקסים מקסים ומרגש !

[אוליב*]

איזה כיף לקרוא כאן שוב אחרי הרבה זמן. איזה ילד גדול וחמוד יש לך!

[פרח_בית*]

אוליב איזה כיף שבאת

[פרח_בית*]

ממשיכה עם סיפורי לולו.

אחרי שבועיים קשים, של מחלה ואז עצבים של לולו ואז גם שלי...
אנחנו סוף סוף בשבוע ממש טוב.
הלילות לעומת זאת מתישים... מתעורר מאה פעם לציצי, לא משחרר ובסוף אני מתחננת אליו שייתן לי קצת הפוגה ומצליחה איכשהו להרדים בלי. ואז אחרי חצי שעה מתעורר שוב ומבקש...

למד להגיד ציצי, אז עכשיו זאת אחת המילים המועדפות עליו...
מתישהו דיברנו עם אחיינית של בווידאו. הוא ממש אוהב אותה, מתרגש כל פעם שנפגש םאו מדברים איתה. מבקש לראות תמונות תשלה. היא בת פחות משנה. ובשיחה הייתה בלי חולצה.
אז לולו בהתלהבות מצביע עליה וצועק ציצי, ציצי.

בכל מקרה, הימים ממש מוצלחים.
לולו רגוע ושמח ומתוק.
ממש התפתח בדיבור. אומר ה-מון מילים. חלק עדיין הברה או שתיים, וחלק ממש מובנות וברורות. וגם אומר צירופים של שתיים שלוש מילים.

ממש אוהב לאחרונה איפה, הנה, לפה.
מתחבא ואומר "איפה?" - "הנה!"
היום פעם ראשונה ששיחק עם חבר אחר ככה. כל פעם מישהו אחר התחבא מתחת לכרית והשני גילה אותו ואמר הנה!.

כקורא לי צועק "a-ma בואי", או "ama פהב ומצביע על הריצפה, איפה שאני אמורה לעמוד.
כשרואה חתול אומר לו "היי! יאמ. בואי"

בכלל אומר היי וביי לכל מי שעובר לידו. גם לסתם אנשים ברחוב. יש לו קול צפצפני כזה וזה ממש חמוד.

היום ראה לול תרנגולות והתלהב ממש.
נעמד מולו, נפנף ביד ואמר היי, היי.
ואז ראה עץ תפוחים. מיד קטף תפוח אחד לכל יד וחזר ללול ורצה לתת אותו לתרנגולות. כנראה כי בבית הוא היה נותן את התפוחים מהעץ לתרנגול שלנו (כי היה קוטף אותם לא בשלים וזה לא היה טעים...עכשיו כבר לא נשאר כלום כי היו ממש מעט).

יום אחד כשאכל פתאום התחיל להגיד "א-מר בה, א-מר בה". שאלתי מה נגמר ולא הבנתי. עד שהבנתי שנגמרה לו הגבינה הצהובה והוא מבקש עוד (נגמר גבינה צהובה).

הוא מכור לליצ'י. למד לקלף לבד ולהוציא את הגרעין. אומר צ'י, צ'י. ולפעמים מצליח להגיד ממש "לי-צ'י". יכול לאכול כמעט חבילה לבד... מתישהו כשהיינו אצל אמא שלי אכל מלאב ולפני שהלכנו ראה שנשארו שניים. ביקש אותם (יותר נכון דרש...). לא רציתי שייקלף באוטו, אבל הוא התעקש ולא רצה לתת לי אותם או לשים בשקית. אז אמרתי שלא ייקלף. וככה כל הנסיעה החזיק ליצ'י אחד בכל יד. שמר עליהם ממש טוב עד שהגענו, ואז כשמצא משהו יותר מעניין שיחרר אותם.
בהמשך מצא אותם שוב ואז כבר ישב בכיסא אוכל וקילף ואכל.

בכלל אוהב פירות. עכשיו גילה את הרימונים על העץ. הם עוד די ורודים וחמוצים אבל הוא מתעקש לקטוף אחד כל בוקר מהעץ בחצר. חותכים לו והוא מפריד לבד את הגרעינים ואוכל.
היינו במקום אחר ופתאום הוא צועק מון-מון. ואז אני קולטת שבאמת יש שם עץ רימון, בקושי שמתי לב כי כל הרימונים היו ירוקים וקטנים. והוא מדי קלט את זה.
וממש בכה כשאמרתי לו שאי אפשר לקטוף.
גם עצי תאנה הוא מזהה מיד, וגם זית.
הוא אוהב לאסוף את מה שנופל ולהחזיק ביד. כמה שהוא רק מצליח.


הוא מאוד מאוד אוהב ילדים.
דודה שלי אמרה שהוא כבר יכול ללכת לגן כי הוא ממש טוב באינטראקציות חברתיות

הוא ממש שמח כשאני אומרת לו שהולכים לחבר מסוים, או לסבא וסבתא. צועק תה-תה תה-תה בהתלהבות.
יום אחד פגשנו ילדה קצת יותר קטנה ממנו, בת שנה וקצת. הוא מאוד אהב אותה וליטף אותה. נתן לה משחקים.
מתישהו בהשתוללות כזאת נתן לה מכה והיר ממש נעלבה ובכתה.
ראיתי שהוא נבהל ולא יודע מה לעשות. צעק לי "אמא בואי" (למרות שהייתי ממש לידו). אחרי זה ליטף אותה בראש ונתן לה מים. נראה שממש רצה להרגיע אותה.

לאחרונה הוא ממש רכושני כלפי משחקים, ואם ילד מתקרב כשהוא משחק במשהו ומנסה לגעת הוא ממש צורח עליו ולפעמים דוחף או מרביץ.
ילדים ממש נבהלים ממנו, גם גדולים יותר. כי הצרחה שלו ממש חזקה...
אני מנסה לעבוד איתו על להגיב בצורה יותר רגועה, נגיד לעשות לא עם הראש. או לנסות לחלוק את המשחק, לעשות תורות.
לפעמים הוא ממש משתף עם זה פעולה ומחכה יפה בתור. אפילו נותן את המשחק לילד השני. ולפעמים מתעקש וממשיך לכעוס ולצעוק.

[אמא_של_מוש*]

פרח אהובה @}
כל כך כיייף לקרוא על לולו המתוק
וטוב לשמוע שהשתפר המצב ביום..

לגבי הנקות בלילה -
חשבת להגביל את מספר ההנקות בלילה? הוא כבר גדול מספיק לזה בגיל. השאלה אם את חושבת שזה מתאים לו וכמובן גם לך?

אני באיזשהוא שלב משתגעת מהלילות כי אצלי גם הערבים קשים, מהרגע שהם הולכים לישון כל הערב אני הולכת וחוזרת לחדר.
אז למדתי שיטה פה באתר שממש עזרה לי עם שתיהם. זה היה החלטה שמהרגע שהם הולכים לישון, 4-5 שעות אחרי זה אני לא מניקה אותם, בערך עד 11-12 בלילה.
כשהם מתעוררים בזמן הזה אני מנסה להרדים אותם בכל דרך אפשרית בשני תנאים: 1. לא מניקה. 2. לא נותנת לילד לבכות לבדו.
אצלי הכי עזר הרדמה בידיים ולשתות מים.
ה 2/3 ערבים הראשונים היו קשים ואז הם מתרגלים וקמים לשתות כמה שלוקים של מים או להרדם בחיבוק עם אמא. אחרי זה הם מתעוררים פחות ופחות בערב ויחסית מהר כבר הולכים לישון וישנים רצוף עד איזה 11-12 ואף יותר. אצלנו זה גם השפיע על המשך הלילה שהם התעוררו פחות ופחות ולא תמיד דרשו הנקה אלה יכלו להרדם בדרך אחרת חזרה.

כמובן כמובן שאפשר לעשות את זה רק אחרי גיל שנה ורק במידה והפעוט באמת אוכל ארוחת ערב טובה ומשביע ואת יודעת שזה לא התעוררות מרעב.
עם מוש עשיתי את זה בגיל שנה וקצת והוא המשיך לינוק בלילה עד גיל שנתיים וזה הלך ופחת לאורך כל השנה הזאת והפסיק מעצמו כמעט לגמרה.
עם מושית עשיתי את זה לא מזמן, בגיל שנה ותשע, בערך לפני חודש ומהר מאוד היא מעצמה בקושי מתעוררת. טפו טפו (-:

[פרח_בית*]

איזה יופי שהסתפק ככה אצלך!

אצלנו היה לאחרונה איזה שבוע שהוא בקושי התעורר. זה היה מדהים. היה נרדם ב8 נגיד, ואז מתעורר אולי פעם אחת סביב 1-2 נראה לי. יונק וחוזר לישון. עד 5 כזה שאז הוא תמיד מתחבר לציצי ואנחנו מנמנים ככה עד 6 כשקם סופית.
הייתי קמה בבקרים עם מלא אנרגיות.

והשבוע זה השתגע חזרה...
דווקא בערב הוא כבר לא מתעורר הרבה למזלי.
נגיד אני בסלון ערה מ8 כשנרדם עד 11, לרוב לא מתעורר בכלל או שמתעורר פעם אחת לכמה רגעים.
כשאני נכנסת למיטה לפעמים מרגיש את זה ומבקש קצת ציצי, ולפעמים בכלל לא.
הלילה למשל לא התעורר מזה.
אבל אז בשלב מסוים מתעורר ורוצה ציצי, ומאותו רגע נדבק אליו ולא משחרר. מבחינתו להיות על הציצי כל הלילה ברצץ.
זה כבר מחרפן אותי, כואב לי מזה הגב והכתפיים. כי אני לא יכולה לזוז כמו שאני רוצה.

העניין הוא שאני ממש אפופת שינה ולא ממש מצליחה להגיב באופן הגיוני.
לפעמים פשוט נותנת ציצי, לפעמים מנסה לשחרר ולהזיז אותו קצת. ואז הוא בוכה. ואני מתוך שינה מנסה לעשות ששש או לטפוח עליו או לעשות מסאג' משהו כדי שיצליח לישון בלי ציצי.
אבל הוא ממש בוכה ובסוף זה כבר מעיר אותי וקשה לי להרדם חזרה.
בימים החארונים כן הצלחתי בסוף שיירדם בלי הציצי, אבל זה היה מתיש ממש.
פעם אחת שמתי אותו עלי וניענעתי קצת, פעם אחרת הוא נשכב ליד בעלי וזה עזר לו. היום נשכב בינינו ליד הרגליים בערך וכל הלילה פחדתי למחוץ אותו...

זה כבר מתחיל ממש להעיר אותו גם כי הוא נכנס ממש לבכי מזה... נעלב ומתעצבן שאני לא מסכימה ציצי. מנסה לשכנע אותי לקום איתו מהמיטה, אין לי מושג למה...
הכל כזה חצי מתוך שינה ועצבים...

ובבוקר הוא קם סבבה ורגיל כאילו כלום לא קרה...
ואני גמורה מעייפות.

[שקטה*]

פרח, האם את שוקלת גמילה או גמילת לילה בשלב הזה? נראה לי חבל שתסבלי.

[אמא_של_מוש*]

טוב תראי אז אם זה ממשיך או זה איזה תקופה.
לפעמים באמת יש איזה תקופה כזאת שהם ממש נדבקים כל הלילה ואז זה מתאזן בחזרה.
@}

[דו_כיפת*]

פרח בית
את ולולו שלך פשוט שתי מהממים

השלמתי עכשיו קריאה וזה מרגיש כאילו הוא גדל מהר-מהר- מהר P-:

רק מוסיפה הערה קטנטנה לגבי הדברים המעולים שכתבה אמא של מוש :
בבקשה, אל תצפי מעצמך כשאת תוך כדי שינה

• להפעיל שיקול דעת
• להחליט מה את רוצה לעשות
• להסביר את זה ללולו
• לקבל את ההתנגדות שלו בהאהבה

זה לא עובד ככה [-:

לילה זה זמן לישון והמטרה היא לאפשר לכולם לישון כמה שיותר.
לטובת הענין, אם מסתבר שיש מי שהופך את הלילה עם יותר מידי התעסקות לזמן מעיק, נאלץ לבחור שניים - שלושה לילות כדי ללמד אותו הרגלים חדשים.
בלילות הללו, מי שילמד אותו, משום מה, יישן פחות, כמה מפתיע,
מה שדורש, אם כך, התארגנות מראש, הכי טריוואלי שישמע: לישון / לנוח לפני
וגם לוודא שיהיה מי שישמור עליו בבוקר זמן סביר להשלמת שינה

אפשר גם לחלק תפקידים מראש, נניח אני איתו עד 3 ואתה עד הבוקר, או כל סידור אחר שמתאים לכם...

מה שכן, כדאי ממש לתכנן ולהתארגן לזה,
את לא באמת יכולה לצפות מעצמך לתרגל באהבה הרגל חדש ולהכיל תסכול כשאת עיפפפפה
אפילו הרובוט לא מסכים לנקות אם לא הטעינו אותו בלילה, וסליחה על הקלישאה...

[פרח_בית*]

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב ולא מגיעה לזה.
כל פעם כותבת קצת ומפסיקה ושוכחת מה רציתי לכתוב...

אז אני פשוט אתחיל לכתוב קצת דברים שעולים לי לראש ואולי בימים הקרובים אוסיף עוד.

היו לנו לאחרונה ימים טובים וימים פחות.
היה שבוע קשה מאוד, של הרבה בכי ועצבים.
שעבר פתאום ואחריו היה בערך שבוע/שבועיים מוצלחים, עם הרבה יציאות לטבע ומפגשים עם חברים.
לוחו העסיק את עצמו הרבה, לפעמים הצלחתי לעשות בברים בבית בזמן הזה. קצת בישולים.
ועכשיו שוב ימים קשים.
ישנו אצל אמא שלי, הוא נהנה שם מאוד, אבל כנראה המרחק מהבית ומאבא היו לו קשים. ואולי השינוי של השעון ששיבש אותו לגמרי והוא כל מיום עייף...

בכל מקרה הוא כבר כמה ימים נע בין חמוד ושמח ומשחק, לצרחות היסטריות, צעקות של "לא לא לא", בכי ובהלה מכל מיני דברים ועוד.

זה תמיד סביב משהו ספציפי, למשל משהו שהוא רוצה ואני לא מסכימה/אי אפשר/אין. משהו שלא הצליח וכו. אבל התגובה עוצמתית מאוד.
אני מאוד משתדלת להגיב בצורה עניינית, לנסות להכיל, אם יש אפשרות אז לענות על הקושי ועוד.
אבל כשזה קורה המון פעמים ברצף אני גם כבר מתפרקת ומתקשה להחזיק את הסיטואציה....

ממש מקווה שכמו הפעם הקודמת, גם עכשי וזה יעבור לבד. זאת התמודדות מאוד קשה בשבילי.

לראות אותו ככה בכעס, בסבל.
לנסות להכיל אותו ואותי בתוך זה...
המעברים האלה בין המצבי רוח...

[פרח_בית*]

ומה חוץ מזה -

יש פה ילד מתוק וגדול. חכם וסקרן ומצחיק.
מפתיע אותנו כל פעם עם משהו חדש שלמד, שזכר, ששם אליו לב.

מספר סיפורים על מה שהיה ואת מי ראה.
עם החצאי מילים שלו, שדורשות מילון לולו-עברי.
אני לרוב מבינה, ואחרים פחות אז אני מתרגמת.
לפני השינה מספר דברים שקרו היום,
יונק ופתאום מוציא את הציצי מהפה במיוחד כדי לספר איזה משהו שנזכר בו ("האו דוי ביי ביי" - ראינו כלב גדול ואמרנו לו ביי ביי. "תול אתה פהפה תים" - חתול קישטה אל תרביץ לתרנגול והאפרוחים. ועוד ועוד.... ). ואז חוזר לינוק.

---

בזמן הסגר התחלנו גמילה מחיתולים.
החלטתי שמתחילים, קניתי לו תחתונים.
הוא התלהב מאוד שיש לו. תחתונים כמו שלנו.
היו כמה ימים קשים, הרבה עצבים שלו, יומיים שברח לו המוןןןן ויומיים שהתאפקת כל הזמן. אבל בסוף זה התאזן.
עכשיו הוא בלי חיתולים חוץ מהשינה.
לפעמים עוד בורח לו, אבל זה בעיקר אם שכחתי להזכיר לו ללכת, או אם יש איזה יום שהוא בהתעקשות לא ללכת לסיר ובסוף כבר קשה לו להחזיק.
רוב הימים או שהכל בסיר, או שמפספסים פעם/פעמיים.
לרוב אני מזכירה לו, אבל לפעמים גם אומר בעצמו. בעיקר קקי, שתמיד אומר ואפילו הולך לבד לסיר. רק צריך קצת עזרה להתיישב.
.היו כמה פעמים שהלך לגמרי לבד ואמר לי רק אחרי שעשה, עם חיוך גדול של גאווה.

---

לאחרונה הוא מאוד אוהב לאסוף דברים בחוץ. בעיקר דברים שנפלו מהעצים.
זיתים, בלוטים, אצטרובלים. ועוד כל מיני דברים שהוא מוצא.
הוא אוסף עוד ועוד, עד שנגמר לו המקום בידיים ואז הוא נותן לי להחזיק לו.
לפעמים אנחנו לוקחים קצת הביתה, יש לו קופסא מלאה, הוא שם הכל על הריצפה ובוחר מה שהוא הכי אוהב. לפעמים מעביר לקופסא אחרת, הלוך חזור.

---

התחיל גם להנות לעמוד איתי במטבח.
מבקש להכין משהו, ואז מבקש שאביא לו את המגדל למידה.
לרוב אני מכינה והוא בינתיים טוען מכל מה שעובר לידו ... אבל לפעמים הוא גם עוזר. חותך קצת ירקות, שם פירות בכלי של הבלנדר (הדבר שהוא הכי אוהב להכין זה "שייק בננה"), מערבב בקערה.

---

התחיל מאוד לאהוב מספרים.
בהתחלה ידע רק את ספרה שתיים.
אבל יום אחד פתאום התחיל לספור יחד עם בעלי.
יודע להגיד שתיים, שלוש ארבע, חמש. ואת שאר המספרים להשלים כאנחנו אומרים.
ועכשיו כל היום אומר שלוש-ארבע.
לולו כמה בלוטים יש לך? לוש-ארבע
לולו כמה פסיפלורות אכלת? לוש-ארבע
לולו כמה אני אוהבת אותך? לוש-ארבע

[יולי_קו]

גדול גדול.

[תמרוש_רוש]

_מספר סיפורים על מה שהיה ואת מי ראה.
עם החצאי מילים שלו, שדורשות מילון לולו-עברי.
יונק ופתאום מוציא את הציצי מהפה במיוחד כדי לספר איזה משהו שנזכר בו ("האו דוי ביי ביי" - ראינו כלב גדול ואמרנו לו ביי ביי. "תול אתה פהפה תים" - חתול קישטה אל תרביץ לתרנגול והאפרוחים. ועוד ועוד.... ). ואז חוזר לינוק._
אוייייי... נמסתי. לגמרי.

[ענ_בל*]

מקסים. זה גיל כלכך כייפי, כשהם טיפה יותר עצמאיים לחקור ולבדוק את העולם ( ביחוד זה שקרוב פיזית לאמא או אבא). תמשיכו להנות.

[פרח_בית*]

אני שוב בווסת, אחרי 3 וחצי חודשים חודשים שהיא לא הגיעה.
היא עוברת יחסית סביר, כן כואב אבל נסבל.
מה שכן, הדבר היחיד שמתחשק לי זה להיות במיטה עם כרית חמה, ולישון... וזה קצת בעייתי עם לולו...

אז נשארנו הבוקר בבית.
וניסיתי לכוון כמה שיותר לפעילויות שכוללות אותי שוכבת ואותו מסתובב סביבי באיזור שאני יכולה לראות אותו....

רוב הבוקר עבר די סבבה.
לולו מאוד התלהב מהכרית חמה. מזה שהיא חמה. מזה שהיא על הבטן שלי. מזה שאני שמה אותה במיקרו.
פעם אחת לקח לי אותה וזרק על הריצפה. עשיתי פרצוף עצוב ומיד הוא הרים ושם לי אותה חזרה על הבטן.
לפעמים שם עליה ראש כשהיא עליי ונהנה מהחום.
לפעמים ביקש להחזיק אותה בעצמו, וחיבק אותה.

חלק מהזמן היינו על הספה, הצעתי לו לבחור ספר וסיפרנו את הצב של אורן 3 פעמים. עד לפני חודש בערך לא היה מוכן להסתכל לכיוון של הספר הזה... ובכלליות לרוב לא יושב להקשיב לסיפורים יותר מדי זמן ברצף. אז זה היה נחמד.
יש שם ילד שקוראים לו חגי. לולו התלהב מהשם ואמר די די די, איפה די.

דיברנו קצת בווידאו עם חברים. לולו רצה שהם יבואו אלינו, אז הצעתי שנתקשר. הוא שמח מאוד וסיפר לחבר דברים שהוא עשה בסופ"ש - "תוס, תוס, דוי" (ראינו סוס גדול) ועשה תנועות כאילו הוא דוהר.

מדי פעם אכלנו אגס. ורימון. ואבוקדו. ומונין (מנגו). ועוד רימון.

שכבתי במיטה והבאתי לו משחקים.
הלוח שמכניסים אליו פטריות העסיק אותו לקצת.
אבל יותר מזה אהב ערימה של סלסלאות של פטריות (אמיתות, אלא מהרשת) . שהוא פיזר בכל המיטה, שם בהם דברים, העביר לסלסלה אחרת, שם אחת בתוך השניה וכו'.

לקח תיק ושם על הגב.
הלך למגירת נעליים של בעלי והוציא נעל אחת. ניסה לנעול אותה ואמר שהוא הולך לעבודה.
אחרי זה ביקש לקשור את השרוך אז ישבנו יחד וקשרנו ופרמנו. הוא נעל אותה כמה פעמים והוריד. זה העסיק אותו די הרבה.

בדיוק קיבלנו בגדים ונעליים בשבילו מבני דודים שלו, אז עשינו קצת מדידות. הוא התלהב שזה מהם. מדד מלא נעליים וניסה ללכת איתם. כמעט נפל כי הן היו גדולות עליו...

בשלב מסוים ברח לו פיפי.
הייתי בחדר והוא בדיוק הלך לסלון אז קרא לי לבוא.
ניסיתי להישאר נינוחה למרות שזה די גמר אותי. היה לי ממש קשה פיזית לנקות אותו ואת הריצפה. להתכופף, להרים...
אבל איכשהו הצלחתי וזה עבר בסדר.

אני כבר הייתי גמורה, ושיערתי שגם שהוא עייף.
אז לקחתי אותו למיטה עם סיפור. סיפרנו איילת מטיילת.
זה היה נחמד, הוא ינק קצת ועשה מדי פעם הפסקות כדי להגיד מה הוא רואה.
ציפור, ראש (זה מאוד הצחיק אותו). כלב, חילזון, חיפושית. מאוד אוהב עכשיו חלזונות. ראינו השבוע הרבה בטיולים שלנו אחרי הגשם.

אבל אז הגענו לעמוד האחרון.
הוא ראה את העוגיות וביקש גם. אמרתי שאין לנו. בכה. הצעתי שנכין אחרי צהריים. לא עזר.
הלך למקרר....
הצעתי לו כל מה שהיה שם. לא רצה.
המשיך א-דה א-דה (עוגיה עוגיה).
ניסיתי לחשוב על משהו אחר מפתה. הצעתי פיתה עם חמאת בוטנים עם דבש. לא רצה.
בסוף מתוך הבכי ברח לו עוד פיפי.... בכה ובכה.
לא הסכים להתלבש, לא חיתול ולא תחתונים.
הרגשתי שאני כבר בקושי עומדת על הרגליים...
וויתרתי.
ניקיתי, חיבקתי, ניסיתי להרגיע אותו.
הוא אמר כל מיני דברים שלא הבנתי. מסתבר שזה היה בוטנים ודבש (נים, אש...).
לקחתי אותו כשהוא בוכה, השבתי על הכיסא שלו והכנתי.
אכל ונרגע.
אחרי כמה ביסים התחילו להעצם לו העיניים... אבל הוא המשיך ללעוס...
סיימנו ואמרתי שנלך לישון.
עם עיניים עצומות אמר לי "לא, עוד, עוד"...
נתתי לו ללקק את כפית ואפילו הוא כבר הבין שהוא ישן והסכים לקום.
ינק ונרדם מיד.

[פרח_בית*]

היום כבר עבר פחות טוב.
ישנו גרוע מאוד בלילה. שנינו היינו עייפים. לי מאוד מאוד כאב. לולו לא שיתף פעולה עם להיות רגוע ולי לא הייתה סבלנות.
היו רגעים נחמדים אבל בין לבין הרבה עצבים של שנינו.

למזלי העייפות הכניע אותו וב11 הוא כבר נרדם לצהריים. הצטרפתי אליו וישנתי גם.

אחרי השינה בעלי בא, והיה איתו ואני נחתי קצת.
אח"כ הם יצאו ל3 שעות. זה לא רגיל, לרוב אם הם יוצאים זה לשעה-שעתיים.
ככה היה לי זמן גם לנוח, גם לעשות קצת סידורים שהייתי צריכה בטלפון, וגם לשטוף כלים ולסדר קצת את הבית.

ממש הרגשתי נחת כזאת. לא קלטתי כמה חסר לי הזמן שקט הזה שלא היה לי המון זמן.
בדיוק לפני יומיים קראתי את הדיון של שקטה באמהות שואלות אמהות, באיחור של חודש וחצי...
וזה כל כך התחבר לי.
כמה הייתי צריכה את הרגע הזה שאין פה מישהו שניגש אליי כל שניה, שמבקש משהו, שמראה משהו.
למרות שבאמת טוב לי עם לולו לאחרונה. כלומר יש את הרגעים הקשים והעצבים מדי פעם, אבל יש זמנים שעוברים ממש בנחת ובצחוק ובכיף. אבל זה תמיד מאוד צפוף, מאוד ביחד.
גם כשהוא משחק לבד ומעסיק את עצמו (יש ימים שזה קורה יותר ויש ימים שלא...), הוא עדיין יבוא להראות לי משהו, יבוא לבקש עזרה כשמתקשה. או סתם ישאיר אחריו מלא בלגן שאני אצטרך לסדר אח"כ... (למרות שהוא כזה מתוק ומסודר לפעמים, שאני מוצאת כל מיני דברים שהוא שיחק בהם אסופים להם באיזו קופסא שהוא מצא איפשהו).
בכל מקרה, אז אף פעם אין כזה שקט, רוגע. רצוף. כזה שמאפשר לי להיכנס לנחת. לשהות בה קצת.
וזה לא שעשיתי מדיטציה או משהו... הייתי די פרקטית וגם קצת נמרחתי בטלפון. אבל זה היה ממקום של מנוחה, בלי התחושה הזאת שיפסיקו אותי עוד שניה.

אחד הדברים שהיו קשים הבוקר, אוחי בניגוד לאתמול, זה שהיו לי כמה דברים שהייתי חייבת לעשות על הטלפון. הודעות דחופות שדרשו ממני ריכוז כדי לנסח ולעקוב מה עשיתי...
וזה חירפן את לולו והוא כל רגע רצה תשומת לב.
ונזכרתי שבאמת אתמול מאוד השתדלתי לא להיות עם הטלפון. לפחות לא בזמנים שראיתי שהוא מחפש אותי, אלא רק אם ראיתי שהוא ממש שקוע במשהו.
וזה עשה מן אווירה זורמת בבית, שאנחנו ביחד בנינוחות.
והיום המשימות על הטלפון פשוט הוציאו הכל מאיזון. אני התעצבנתי שאני לא מצליחה, הוא התעצבן שאני לא מתייחסת אליו...
וכשהם לא היו פתאום הספקתי מלא דברים, בלי עצבים ולחץ. למרות שאלה היו דברים די מעצבנים בחלקם.

כשהם חזרו בדיוק התכוונתי לקפל כביסה, כדי לסיים את המשימות שרציתי ולהחזיר את הבית למצב סביר (אחרי יומיים שלא ממש תפקדתי הבית נראה כמו חורבה...).

אבל לולו היה רעב, אז קמתי להכין משהו לאכול.
כשהם באו מיד הרגשתי מן דחיפות כזאת, כאילו צריך לעשות הכל מהר מהר....

לולו עמד לידי כשחתכתי סלט וגנב עגבניות. אח"כ העביר אותן מהמגש לקערה ולהפך.
אח"כ ירד וקצת קיפצץ בריקודים.
ואז אכלנו יחד.
ואז הוא היה עייף אבל המקום לישון רצה לשחק עם אבא שלו בכל מיני תופסת ודגדוגים.
ואח"כ החליט לשחק עם המטען של הטלפון שלי אז מצאתי לו אחד שמתאים לטלפון שלו (טלפון ישן שלא עובד). והוא ניסה לחבר ולנתק מלא פעמים.
ואני ראיתי שהוא עייף אז הצעתי שנלבש פיג'מה והוא אמר לא לא לא. ואז ניסיתי לכבות את האור כדי להרגיע. והוא אמר לא לא לא. וגרביים לא לא לא. ולישון לא לא לא. ואפילו ציצי לא לא לא.
בסוף הצענו פעילות שמרגיע אותו בד"כ, שזה לעמוד ולהגיד לילה טוב להכל.
והוא הסכים שנכבה את האור.
בעלי ישב עם הפלאפון ואני הייתי עם לולו.
אז לולו אמר" אבא טלפון, פה. אמא פה"- והצביע על החדר.
כלומר - אבא תכבה את הטלפון והוא להיות איתי, אמא תחכי לי בחדר.
ואחרי קצת זמן כבר ביקש ציצי. ולאט לאט נרדם. ב י חולצה. ובלי גרביים.
אז הלבשתי אותו כשישן.

[שקטה*]

אוי פרח, כל כך מבינה אותך... התחושה הזו של הדחיפות כל הזמן כי יש תינוק / פעוט שמנדנד ומתעצבן ובוכה כי הוא רוצה משהו עכשיו... עם הקטנה שלי אני עובדת על זה לאחרונה לגרום לה להבין שכשאני עומדת במטבח אני לא יכולה לעזוב הכל כי היא בדיוק רוצה חיבוק או סיפור. וממש ראיתי שיפור אחרי תקופה קשה שבה היא הייתה פשוט נצמדת לי לרגליים וצורחת ולא נותנת לי לזוז מהמקום כי רצתה כל הזמן שארים אותה. ברוך השם הילדה כבר גדולה וכבדה ואני כבר לא יכולה לעמוד בזה. מה גם שאם הייתי מעזה אחרי חיבוק על הידיים שנמשך כבר כ10 דקות להניח אותה שוב על הרצפה היא הייתה שוב פורצת בצרחות. אז אחרי פעמיים שפשוט התעלמתי מהצרחות שלה היא כבר לא עושה את זה! היא פשוט הבינה שאני לא מתרגשת מהצרחות והפסיקה עם זה.
אבל גם בלי הצרחות, יש כמו שתיארת שהנוכחות של הפעוט לידך וסביבך היא נורא אינטנסיבית ויש בזה משהו חונק. אני חושבת שאנחנו לא בנויים להיות זמינים לתינוק או פעוט 24/7. בכלל. זה לגמרי אמור להיות משהו שנעשה במשמרות על ידי כמה בני אדם שמתחלפים ביניהם.

רציתי לשאול אותך, ואני מקווה שלא תיעלבי, האם יש לכם סדר יום מוגדר לגבי ארוחות, השכבה וכאלה? כי לפעמים מהתיאורים שלך זה נשמע לי שאת יותר מגיבה למה שהוא רוצה או מסמן, נראה עייף אז הולכים לישון, מבקש פרי אז אוכלים וכו'. ואצלי למשל יש איזשהו סדר שהתקבע עם הזמן עם שעות די קבועות לכל דבר ואני חושבת שזה מאוד עזר לילדים שלי ולי מהרבה בחינות. למשל שנת צהריים היא תמיד באותה שעה (פלוס מינוס 15-20 דקות לכאן או לשם אבל לא שפעם זה ב11 ופעם ב2 או 3). בכל יום יש ארוחת בוקר, ארוחת עשר (פרי), ארוחת צהריים, ארוחת פרי אחרי השינה וארוחת ערב. ותמיד תמיד אמבטיה לפני השינה ואז לובשים פיג'מה ומצחצחים שיניים. האמבטיה חשובה בעיני לא כל כל בגלל הניקיון אלא יותר כי זה מסמן את סוף היום בצורה מאוד ברורה וגם המגע עם המים מרגיע לפני השינה. בקיצור, סליחה אם אני מציקה לך או אם זה ממש לא קשור אבל פשוט פתאום זה קפץ לי לשאול אותך אם גם אצלכם יש איזשהו סדר יום כזה שלולו יודע למה לצפות בכל שלב ביום. כי אולי זה יעזור לו להיות יותר רגוע ומשתף פעולה בקטעים שהוא פחות.

[פרח_בית*]

אני זוכרת את השלב שהוא לא היה נותן לי לעמוד שניה במטבח לעשות דברים. זה היה קשה ממש.
מאז שהוא התחיל לעמוד לידי זה ממש עוזר, כי הוא מוצא תעסוקה צמוד אליי ואני מצליחה לעשות דברים. אבל זה עדיין לא ברוגע כי דורש כל הזמן השגחה תוך כדי...

לגבי סדר יום, האמת שלרוב יש סדר יום די מאורגן.
קם באותה שעה בבוקר, אוכל פרי, אח"כ ארוחת בוקר. לרוב יוצאים, ואז באוטו בדרך חזרה נרדם לשנ"צ. ישן סביב השעתיים. אחה"צ או בבית או שיוצאים. בערב ארוחת ערב, מקלחת, שינה.

הארוחות האמת פחות מסודרות , כי לרוב הוא לא אוכל הרבה בכל ארוחה ואז מבקש עוד פירות פה ושם (הוא ממש אוהב פירות).
אבל מבחינת שינה יש שעות די קבועות.

אלא אם יש ימים אחרי לילה קשה, שאני יודעת שהוא יהיה ממש עייף מוקדם. או אם אנחנו צריכים להגיע לארוחת צהריים משפחתית שאז אני מקווה תמיד שיירדם בדרך ויישן מוקדם יותר, כי הארוחה תמיד נופלת על השעת שינה שלו.
ובערב תמיד מרגיש לי שהוא עייף מוקדם יותר, אבל הוא ממש מסרב ללכת לישון ובסוף תמיד נרדם ב8... לא יודעת למה אני מופתעת כל פעם מחדש.

מה שכן, הלו"ז הזה תקף בעיקר לימים רגילים, שאנחנו יוצאים מהבית בבוקר.
בימים שאנחנו נשארים בבית תמיד השעה של השינה קצת משתגעת לו. או שהוא עייף מוקדם, או שמסרב ללכת לישון ובסוף נרדם מאוחר יותר...
כי רגיל להירדם לצהריים באוטו, ובבית צריך למצוא דרך אחרת להוריד את האנרגיות של הבוקר ולהיכנס לשינה.

אמבטיה לרוב באמת בערב לפני השינה.
אבל אתמול למשל עשה אמבטיה בצהריים כי היה מאוד מלוכלך, ובערב חזר די מאוחר עם בעלי, אז וויתרנו.
אבל גם כשיש אמבטיה, מסרב להיכנס למיטה ישר אחריה, ומחפש עוד קצת זמן איתנו לפני שמוכן להירגע ולהיכנס לשינה.
קשה לו מאוד עם המעברים בין פעילויות - להתארגן ליציאה מהבית, ללכת לישון... הוא תמיד מנסה למשוך כמה שאפשר את מה שהיה קודם.

[פרח_בית*]

אה ולגבי ללבוש פיג'מה ולצחצח שיניים - שני הדברים שהכי קשה לגרום לו לעשות בעולם....
צחצוח שיניים הוא ממש עניין פה. מנסים כל מיני דברים אבל ממש קשה לגרום לזה להצליח. כלומר הוא סבבה עם לצחצח לעצמו, אבל מסרב שנצחצח גם. כל פעם מצליחים קצת בכל מיני דרכים אבל זה בהחלט אישיו....

וללבוש פיג'מה... לרוב הוא פשוט מסרב להתלבש אחרי האמבטיה. רוצה להישאר ערום. רוב הפעמים אני מרפה ומלבישה אחרי שהוא נרדם.
לפעמים אני מניחה אותה בצד במקום שהוא יכול לראות ופתאום הוא מסכים, מבקש שאלביש לו או מביא אותה בעצמו.
אבל הרבה פעמים זה פשוט לא לא לא. וזה או לוותר או להלביש בכוח (כל מיני משחקים ורעיונות אחרים לא עובדים בד"כ, ברגע שזה בא מאיתנו הוא ישר מתנגד)

גם לקראת יציאה ממהבית לרוב מסרב להתלבש. אז או שיוצאים עם מינימום הכרחי (תחתונים וחולצה נגיד), או שמתלבשים באוטו, או שאני מצליחה להלהיב אותו ממש על המקום שהולכים אליו ואז הוא הולך לבד להביא בגדים כדי שאני אלביש לו.
להלביש מראש בלילה עם בגדים ליציאה לא עובד כי איכשהו במהלך הבוקר הבגדים נושרים ממנו

[שקטה*]

העניין עם המעברים מוכר לי עם הגדול שלי, הבנתי את זה רק בגיל מאוחר יותר וקשה לי עכשיו לשים את האצבע ולדעת אם זה היה קיים כבר כתינוק או לא ממש. זה באמת לא קל הקושי הזה לעבור מדבר לדבר. עם ילד גדול יותר כמו שלי אני צריכה הרבה לתמלל או לפעמים כשאני זוכרת להכין מראש לסדר פעולות מסויים כדי שלא ישתגע לי.

בכל אופן תודה על התשובה המפורטת, זה נשמע באמת יחסית דומה כל יום וסבבה. נראה לי שלילד כמו לולו זה חשוב לדעת למה לצפות.

[דו_כיפת*]

פרח בית
חמודים שאתם!
ממש כיף לקרוא אותך.

לי עוזר במצבי קצה להסביר לקטנה וגם לעצמי בקול רם:
אני יודעת, זה לא נוח לך כעת להתלבש, היית רוצה להישאר ערומה
אבל חורפי וקר הערב, ואני לא רוצה שתתקררי, אז הנה אני אלביש אותך בזריזות וכבר תירדמי
את עיפה, אני יודעת, אבל לכולנו עדיף שתרדמי לבושה

זה עוזר לי להיזכר ש:

• הבכי לא ימשך לעד
• יש סיבה טובה למה שאני עושה כעת (ואם לא, אז להפסיק)
• אני שומעת את עצמי בקול שלו ועוזר לי להרגע
• אני חושבת שבטווח הקצר זה משפיע רק במעט על הקטנה, כלומר, אם להיות כנה, לא תמיד רואים שינוי בסיטואציה. הרבה פעמים היא פשוט...ממשיכה לבכות אבל בטווח הארוך אני מאמינה שההסברים הללו נופים על אזניים כרויות, מצטברים, ומחזקים את תחושת הביטחון של הילדה בנו, כהורים, את ההבנה הזו שדברים לא קורים לה סתם...

[פרח_בית*]

_אני יודעת, זה לא נוח לך כעת להתלבש, היית רוצה להישאר ערומה
אבל חורפי וקר הערב, ואני לא רוצה שתתקררי, אז הנה אני אלביש אותך בזריזות וכבר תירדמי
את עיפה, אני יודעת, אבל לכולנו עדיף שתרדמי לבושה_
לפעמים אני עושה את זה, למרות שאני לא חושבת שאני מצליחה להסביר בצורה רגיעה ושקולה אלא ששומעים את הבהילות בקול שלי בעקבות הבכי שלו, תחושה של מן "טוב זה ממש חשוב בוא נתלבש מהר מהר ודי". נראה לי יותר מלבה את הבכי מאשר מרגיע...
אני צריכה ללמוד להישאר ברוגע בתוך הסיטואציות האלה.
בכל מקרה. הרה פעמים אני בסוף מעדיפה כבר שיירדם ערום, מקסימום מכרבלת אותו קצת בשמיכה בזמן ההנקה, ולהלביש תיק תק אחרי שנרדם, בלי התנגדות ובכי...

עם ילד גדול יותר כמו שלי אני צריכה הרבה לתמלל או לפעמים כשאני זוכרת להכין מראש לסדר פעולות מסויים כדי שלא ישתגע לי.
אני חושב תשגם עם לולו זה עוזר לפעמים, התמלול. אבל לא תמיד. אולי באמת בגלל הגיל, לפעמים זה קצת בגדול עליו ברמת ההבנה.
למשל אם אני אגיד שעכשיו נאכל ואז נתלבש ואז נצא לפגוש את החבר הזה והזה.
אז הוא יתלהב שהולכים וירצה מיד לצאת ויהיה לו קשה לחכות במהך כל השלבים בדרך...
זה גם ממש תלוי במצב רוח שלו באותו יום. יש ימים שזה יזרום ממש, או ידברן אותו להתארגן מהר. ויש ימים שרק יגרור עצבים והתנגדויות...

---

הבוקר שוב היינו בבית. בתם לא התחשק לי לצאת וחשבתי שיהיה נחמד לבלות קצת בחצר. יצאנו החוצה ויצא שנשארנו כל הבוקר בחוץ.
לולו מצא לעצמו מלא תעסוקות ואני הייתי די בנחת.
תכננתי שבסביבות 11 ניכנס הבית, עדה אמבטיה ארוכה, נאכל ונלך לישון סביב 12.
אבל משום מה כשהכנסתי אותו לאמבטיה הוא אחרי שניה ממש ביקש לצאת, הוצאתי אותו והוא רצה ציצי. ראיתי שהוא ממש ממש רוצה אז אמרתי, טוב, שינק ואז נאכל.
בסוף נרדם על הציצי ב11... כנראה היה עייף ובגלל זה כל כך ביקש.
ושוב יצא שביום בית הוא נרדם יותר מוקדם. שזה מפתיע אותי כי הייתי מצפה שבגלל שהוציא פחות אנרגיה יהיה פחות עייף.

בכל מקרה גם שאר היום עבר סבבה, אחה"צ יצאנו לסיבוב קצר ילד עם בעלי. זה די נדיר, לרוב אחה"צ או שאחד מאיתנו לוקח אותו לאנשהו או ששלושתנו בבית. לא יוצאים ביחד בד"כ.
זה היה ממש נחמד האמת, למרות הגשם שתפס אותנו.
בדרך חזרה עצרנו לקנות דברים כדי להכין ארוחת ערב ובבית בעלי הכין אוכל ואני סידרתי קצת.
לולו רוב הזמן היה רגוע, שיחק קצת איתנו וקצת לבד.
בישל קצת במטבח שלו בזמן שאנחנו הכנו את הארוחה.

---

בעקבות ממחשבות שעלו לי מהדיון פה ניסיתי לשנות קצת את שיגרת הערב אתמול והיום, וזה עבד טוב.
כבר ב6 ראיתי שלולו מתחיל להתעייף, אז ישבנו לאכול. בד"כ רק בשעה הזאת אנחנו מתחילים להכין ויושבים יותר מאוחר.
ב6 וחצי בערך אמבטיה, ובזמן הזה מהר סידרתי הכל לקראת השינה - הכנתי את הפיג'מה והחיתול על המיטה, בקבוק מים מלא ליד המיטה. כיביתי אורות והשארתי רק אור קטן.
צחצוח שיניים באמבטיה כרגיל - שזה בעיקר לולו מצחצח לעצמו ואחרי ניסיונות רבים נותן לנו לצחצח לו גם לשנייה וחצי...
ומשם ישר למיטה לחושך, הצלחתי להלביש אותו! ואז ציצי ולישון.
אתמול נרדם ב7 ורבע והיום קצת לפני 7!

לא יודעת אם סתם יצא שהיה רגוע ביומיים האלה, או שבאמת ההקדמה של השעה +החושך בבית (שהוא לא הספיק להתנגד לי כי כיביתי את האור כשהיה באמבטיה והוא לא שם לב...) זה מה שעזר.

נראה אם זה יחזיק לאורך זמן.

---

הלילה הוא ישן הרבה יותר טוב.
התעורר פעם אחת ב1 (ישן ברצף מ7). זכר שאמרתי שבלילה נרדמים עם חיבוק או ליטוף ולא עם ציצי, ואפילו לא ביקש. ממש ניסה להרדם לבד. נצמד אליי ושם ראש, שינה תנוחה מאה פעם. נרדם והתעורר. בסוף התעורר, התיישב וביקש בקול מסכן "עוד ציצי". אז אמרתי לו שראיתי שהוא ממש ניסה להירדם בלי וזה היה לו קשה ונתתי לו ציצי.
בפעם הבאה התעורר סביב 4, ינק (זאת מראש הנקה שאני לא מתכננת להוריד בינתיים כי אני יודעת שזה יהיה לו ממש ממש קשה) ונרדם חזרה, עד סביבות 5 וחצי שכבר התעורר, ונשארנו במיטה עם ציצי וחיבוק עד שעלה האור.

הבעיה בלילה הזה הייתה, שאחרי התעוררנו ב1 לא הצלחתי להרדם חזרה... ובזמן שלולו ובעלי ישנו לידי בנחת אני שכבתי ערה במיטה במשך 3 שעות... עד ההתעוררות של 4...ובבוקר קמתי עייפה והפוכה.