על ידי ענת_גביש* » 04 אוגוסט 2001, 18:47
אין לי פתרון גורף, אבל ברור לי שלפחות לגבי חלק מהמקצועות, זה רק ענין של נורמה שיכולה להשתנות בהדרגה, ושבעצם זה רק ענין של הזמן שיקח לעיניים של מקבלי השירותים להתרגל, כשיראו אמהות עם תינוקות בעבודה.
מורה יכולה ללמד עם תינוק על הגב וגם גננת..פקידה בביטוח לאומי יכולה לקבל קהל עם תינוק על ברכיה. מנכ"לית של חברה גדולה לא? למה לא בעצם? מתכנתת מחשבים, מוכרת בחנות, ספרית, מעצבת פנים, רופאה אולי לא ממש.. מנתחת מוח, כנראה שלא......
מה עוד? סליחה על המאגר הדלוח של רעיונות. בטח תוכלו להוסיף עוד משלכם. אבל הענין הוא שבאמת זה לא "האם היא יכולה לעבוד ככה" אלא האם יאפשרו לה, ולא מבחינה חוקית אלא איך באמת זה יתקבל בסביבת העבודה. בנחרות חוסר סבלנות, בחיוך, באדישות והמשך העניינים כרגיל, תוך דילוג מעל זוחל על רצפת המשרד כאילו אין ברור מזה? לפי דעתי האפשרות האחרונה בטווח הארוך תעשה שינויים מופלאים בחיבה וסובלנות בין אדם לרעהו. תינוקות מרככים אותנו, ובעצם לסיכום, אני מקווה שבקרוב יהיה חוק שבכל משרד במדינה תהיה חובת נוכחות של תינוק אחד ליום, לפחות.
כמו שכבר כתבתי פעם ואני מקווה שזה לא מלאה אף אחד- אני מטפלת באנשים בעיסויים. היום לכולם ברור שהטיפול צריך להתבצע בחדר אפלולי מואר באור נרות עם שקט או מוסיקה חרישית...ומה על תוספת של גירגורים מתוקים שיבקעו מעבר לגב המטפלת, או אפילו, לא עלינו, איזו יפחת בכי, שליפת ציצי, הידוק מחודש של המנשא והמשך העבודה?
זה כל כך רק ענין של הרגל, שחבל שאנחנו ממהרים לקבל את הגזירה הזו כמובנת מאליה. אצלינו בעבודה מקובל לשאול את המטופל "יש העדפה למטפל? למטפלת? עיסוי בבגדים? עיסוי בשמנים?" כמה טבעי יהיה להוסיף "והעדפה למטפלת בלי תינוק? עם תינוק?" יהיו אנשים שיגידו בלי תינוק.אבל יהיו גם שיגידו "לא משנה", ומספרם מן הסתם יגדל ככל שזה יהפוך יותר מקובל.
אין לי פתרון גורף, אבל ברור לי שלפחות לגבי חלק מהמקצועות, זה רק ענין של נורמה שיכולה להשתנות בהדרגה, ושבעצם זה רק ענין של הזמן שיקח לעיניים של מקבלי השירותים להתרגל, כשיראו אמהות עם תינוקות בעבודה.
מורה יכולה ללמד עם תינוק על הגב וגם גננת..פקידה בביטוח לאומי יכולה לקבל קהל עם תינוק על ברכיה. מנכ"לית של חברה גדולה לא? למה לא בעצם? מתכנתת מחשבים, מוכרת בחנות, ספרית, מעצבת פנים, רופאה אולי לא ממש.. מנתחת מוח, כנראה שלא......
מה עוד? סליחה על המאגר הדלוח של רעיונות. בטח תוכלו להוסיף עוד משלכם. אבל הענין הוא שבאמת זה לא "האם היא יכולה לעבוד ככה" אלא האם יאפשרו לה, ולא מבחינה חוקית אלא איך באמת זה יתקבל בסביבת העבודה. בנחרות חוסר סבלנות, בחיוך, באדישות והמשך העניינים כרגיל, תוך דילוג מעל זוחל על רצפת המשרד כאילו אין ברור מזה? לפי דעתי האפשרות האחרונה בטווח הארוך תעשה שינויים מופלאים בחיבה וסובלנות בין אדם לרעהו. תינוקות מרככים אותנו, ובעצם לסיכום, אני מקווה שבקרוב יהיה חוק שבכל משרד במדינה תהיה חובת נוכחות של תינוק אחד ליום, לפחות.
כמו שכבר כתבתי פעם ואני מקווה שזה לא מלאה אף אחד- אני מטפלת באנשים בעיסויים. היום לכולם ברור שהטיפול צריך להתבצע בחדר אפלולי מואר באור נרות עם שקט או מוסיקה חרישית...ומה על תוספת של גירגורים מתוקים שיבקעו מעבר לגב המטפלת, או אפילו, לא עלינו, איזו יפחת בכי, שליפת ציצי, הידוק מחודש של המנשא והמשך העבודה?
זה כל כך רק ענין של הרגל, שחבל שאנחנו ממהרים לקבל את הגזירה הזו כמובנת מאליה. אצלינו בעבודה מקובל לשאול את המטופל "יש העדפה למטפל? למטפלת? עיסוי בבגדים? עיסוי בשמנים?" כמה טבעי יהיה להוסיף "והעדפה למטפלת בלי תינוק? עם תינוק?" יהיו אנשים שיגידו בלי תינוק.אבל יהיו גם שיגידו "לא משנה", ומספרם מן הסתם יגדל ככל שזה יהפוך יותר מקובל.