עבודה לצד גידול ילדים

אנונימי

דף זה מיועד לדיון על עבודה מחוץ לבית בנוכחות הילדים

לדיון על קשיים בעבודה מהבית לצד הילדים, ראו חינוך ביתי ועבודה מהבית

אין לפרסם הצעות עבודה בדף זה. כל הצעת עבודה תמחק.

דפים קשורים:
רעיונות לעבודה מהבית
מדור כסף עבודה

אין לי פתרון גורף, אבל ברור לי שלפחות לגבי חלק מהמקצועות, זה רק ענין של נורמה שיכולה להשתנות בהדרגה, ושבעצם זה רק ענין של הזמן שיקח לעיניים של מקבלי השירותים להתרגל, כשיראו אמהות עם תינוקות בעבודה.

מורה יכולה ללמד עם תינוק על הגב וגם גננת..פקידה בביטוח לאומי יכולה לקבל קהל עם תינוק על ברכיה. מנכ"לית של חברה גדולה לא? למה לא בעצם? מתכנתת מחשבים, מוכרת בחנות, ספרית, מעצבת פנים, רופאה אולי לא ממש.. מנתחת מוח, כנראה שלא......

מה עוד? סליחה על המאגר הדלוח של רעיונות. בטח תוכלו להוסיף עוד משלכם. אבל הענין הוא שבאמת זה לא "האם היא יכולה לעבוד ככה" אלא האם יאפשרו לה, ולא מבחינה חוקית אלא איך באמת זה יתקבל בסביבת העבודה. בנחרות חוסר סבלנות, בחיוך, באדישות והמשך העניינים כרגיל, תוך דילוג מעל זוחל על רצפת המשרד כאילו אין ברור מזה? לפי דעתי האפשרות האחרונה בטווח הארוך תעשה שינויים מופלאים בחיבה וסובלנות בין אדם לרעהו. תינוקות מרככים אותנו, ובעצם לסיכום, אני מקווה שבקרוב יהיה חוק שבכל משרד במדינה תהיה חובת נוכחות של תינוק אחד ליום, לפחות.

כמו שכבר כתבתי פעם ואני מקווה שזה לא מלאה אף אחד- אני מטפלת באנשים בעיסויים. היום לכולם ברור שהטיפול צריך להתבצע בחדר אפלולי מואר באור נרות עם שקט או מוסיקה חרישית...ומה על תוספת של גירגורים מתוקים שיבקעו מעבר לגב המטפלת, או אפילו, לא עלינו, איזו יפחת בכי, שליפת ציצי, הידוק מחודש של המנשא והמשך העבודה?

זה כל כך רק ענין של הרגל, שחבל שאנחנו ממהרים לקבל את הגזירה הזו כמובנת מאליה. אצלינו בעבודה מקובל לשאול את המטופל "יש העדפה למטפל? למטפלת? עיסוי בבגדים? עיסוי בשמנים?" כמה טבעי יהיה להוסיף "והעדפה למטפלת בלי תינוק? עם תינוק?" יהיו אנשים שיגידו בלי תינוק.אבל יהיו גם שיגידו "לא משנה", ומספרם מן הסתם יגדל ככל שזה יהפוך יותר מקובל.

בהרבה תרבויות מקובל שחלק משמעותי מהטיפול בפעוטות ותינוקות נעשה על ידי ילדים. דווקא חינוך ביתי שנותן לכל המשפחה להיות ביחד יכול לתת לילדים הגדולים הזדמנות לטפל באחיהם הקטנים ולעזור להוריהם להתפנות לעבודה. אגב, כשרועי ואני היינו עסוקים בהתקנת הגרסה האחרונה של צ'יק צ'ק, הבן הגדול הרגיש שאנחנו עובדים במשהו חשוב ודאג להעסיק את הבן הקטן ולטפל בו (בלי שביקשנו).

אני חולמת על מעין סניף, אולי של האוניברסיטה הפתוחה ,שיהיה ידידותי לילדים ולתנוקות בו יוכלו אמהות ללמוד בצוותא ואף לקבל הכרה רשמית.

כרגע רוב משפחות החינוך ביתי שאני מכירה
או נתמכות ע"י ההורים (של ההורים)
או פשוט די עניות ונמצאות במצב כלכלי קרוב למביך
יש מקרים שבהם הבעל מאוד רווחי אבל זה בדרך כלל אומר שהאמא די חד-הורית (מבחינת ההורות לא הזוגיות)
בהקשר הזה הפתרון היחיד לטווח רחוק שנראה לי הוא להשוות תנאים עם הבטוח הלאומי של בלגיה.(כלומר תשלום למחנכים מן הבית, שכולל אפילו חלק מחשבון הטלפון!)

אני רק רוצה להוסיף מנסיון מאד טרי שלי לצרף תינוק בן חודשיים ויונק לשעורי תנועה בגני ילדים שאני מעבירה. תגידו ,כמו שאני חשבתי, אה! אין מתאים מזה. אך תגובת המעסיק היתה:"זה לא מקצועי" ו"איך תסתכל הגננת על מדריכה שמפסיקה שעור באמצע כדי להיניק?" אז אי אפשר להתעלם מהבעיתיות של להפסיק באמצע פעילות עם ילדים, הם הרי לא יחכו שאגמור להניק, וכמובן שאי אפשר "לסמוך" על התנוק שירצה לינוק בדיוק ברווח בין השעורים.... אבל התגובה כ"כ ביאסה אותי כי אני מדברת על אנשים שעובדים עם ילדים שקרובים לעולם הזה, ציפיתי שתהיה פה יותר פתיחות והבנה וזה רק חידד את ההרגשה כמה החברה לא תומכת ולא מבינה ומאפשרת את החיבור הזה שלי\ לנו הוא כ"כ ברור וחיוני וקריטי אפילו... ואין לי מושג מה הפתרון, כי כמו שענת כתבה יש מקומות או עסוקים שאי אפשר לקחת בהם את התינוק על הגב... או שכן וזה רק עניין של השקפה,גמישות פתיחות...
זה חידד אצלי גם את העניין שזה כנראה או עבודה או גדול ילדים וקשה עד בלתי אפשרי לשלב בין השניים (לפחות כרגע).

ככה גם זוג חברים שלי שהאשה היא מדריכת טיולים ולטיול מטעם ביה"ס שהיא ליוותה, ביקשה לצרף את בעלה והתינוק כך שבהפסקות התינוק יוכל לינוק. מנהלת ביה"ס לא אהבה את זה בכלל, למרות שהיא לא שאלה אותה ויצאה בכל זאת עם התינוק. את התינוק בזמן הטיול נשא על הגב הבעל, וכמו שמור אמרה (היי מור) דווקא ממי שעובד עם ילדים היינו מצפים לפתיחות, וזה לא כך.

אני התבקשתי להחליף מורה בשעור תנועה לגילאי 3 - חצי שעה ו גילאי 4,5 כ 45 דקות
לא היה לי בביבי סיטר ולכן באתי עם הבת שלי בת שנה וארבעה חודשים בזמנו עוד לא יודעת ללכת רק לזחול
בחצי שעה הראשונה אחת האמהות לקחה את הבת שלי ומאוד נהנתה ממנה (יש לה שני בנים גדולים יותר)
לאחר מיכן החזירו לי את שחר שלי והיא לא הסכימה לעבור לידיים אחרות (זכותה) ולכן הכנסתי אותה למנשא והמשכתי את השעור כאילו כלום לא קרה - לילדים זה ממש לא הזיז אבל ההורים אוי ההורים ששולחים את ילדיהם לקנטרי כדי שקצת ירפו מהם (או אני לא יודעת למה) ההורים חשבו שזה ממש לא מקצועי שיש לי ילדה על הגוף אפילו שהיא הייתה כול כך מרותקת לעינינים שהיא לא פצתה פה ולא ביקשה אפילו לרדת (אולי היא פחדה שאני עוד פעם אמסור אותה למשהו זר) , האחראי עלי באותו הקנטרי ממש כעס עלי ואני מה שנשאר לי לומר זה שיגידו תודה שסגרתי להם חור , ושהיום החיבור הזה בין אמא לתינוק נראה כול כך מוזר בעיני רוב בני האדם שזה ממש עצוב.

אני זוכרת שהרבה פעמים לקחתי את התינוקות שלי לטיולים שנתיים עם תלמידי התיכון שבו אני מלמדת, זה עבר בדרך כלל מצוין . אפילו היה מקרה שהמנהלת שלי שמרה על אחת מהן עד שחזרנו מהמסלול (שעה וחצי) כשהוא היה בן 9 חודשים בערך והיה בסדר. במסלולים פשוטים יותר הוא היה במנשא. אבל אז התחילו המאבטחים והמגישי עזרה ראשונה לעשות בעיות וטענו שיש בעיה עם הביטוח לגבי התינוק. שאלת אם גם בעיר יש - כי אני אחראית עליו תמיד באותה מידה. אבל זה היה לא פשוט בכלל ולבסוף נשארתי עימו באוטובוס כי הם לא אישרו לצאת למסלול איתו וזה היה לכמה שעות. מאז יצא "חוק" בבי"ס שלנו שאסור להביא תינוקות ואני לא יצאתי בגלל זה פעם אחת. אבל הסוגיה של הביטוח מטרידה אותי.
כמו כן רציתי להוסיף לגבי ללמד למשל עם תינוק במנשא- עשיתי את זה וזה לא כל כך פשוט להגיד שיתרגלו כולם. בנים בתיכון לא מגיבים באופן בוגר לאשה מניקה , לפעמים וזה מביך להם וכך גם לי. כמו כן רמת הריכוז כשתינוק עלייך מצד התלמידים והתלמידות הוא גם נושא בעייתי. לכן זו אפשרות שאני לא חושבת שאפשר לעבוד בה ביותר יעילות. לגבי מקצועות שאתה מול מטופל- כל מטופל רוצה להרגיש שהוא הכי חשוב לך בזמן הטיפול ואני יודעת שכשאני עם הילדים -- המטופל ירגיש מס' שתיים ונפשית זה לפעמים משפיע.
יש בהחלט עבודות שאם אתה עם הילד זה מפריע למקבלי השירות. וחוץ מזה - מי אמר שהחברה הישראלית פתוחה לנושא הילדים? קראתי באיזה מקום שאצלנו בשביל ללדת עושים המון - אבל בשביל לגדל כראוי- כמעט כלום. קונים הכל (כן, כן, גם "מזון" לתינוק )אבל לא מקדישים זמן . לכן הסגירות לגבי הנושא של אמהות "צמודות תינוק". זה גם דיסוננס בעיקר מצד אמהות שלא האריכו מעולם חופשת לידה וכו' שאומרות לעצמן בתת מודע- אם זה יותר נכון להשאר עם הילד ואני לא עשיתי זאת - אני לא בסדר. וכדי לאזן את עצמן נפשית מעוררות את ההתנגדות הגדולה ביותר לנושא.

קראתי לאחרונה, לא זוכרת איפה, שיש סטנדרט בארה"ב של מקומות עבודה המוגדרים ידידותיים להורים. אני מניחה שהדבר כולל מנעד רחב של דברים: מעון במקום העבודה, אפשרות להביא את התינוק למקום, שעות גמישות, עבודה מהבית וכדומה. אותם מקומות עבודה מציגים את היותם כאלה, בגאווה, באתרי האינטרנט שלהם. כמה נוח זה יכול להיות: להגיע להתראיין במקום עבודה בלי לחשוב על ההתפתלות שתבוא כשיגיע הרגע, והוא יגיע, בו יוצג המתח בין עבודה למשפחה. מעניין האם יש מקומות עבודה ישראלים המתגאים בהיותם כאלה. אני יודעת שמקום העבודה הקודם שלי היה כזה, אך הוא נסגר, אבוי.

אביגיל אשמח לקרא על מקומות אלו.
חזרתי עכשיו מישיבת צוות מסכמת שבה הלכתי עם התינוקת. האמת שזו הישיבה השישית שבה היינו יחד מאז שנולדה. החברה קיבלו אותנו בהרבה שמחה וצפייה. המנהלת היתה מאופקת לעניין אך גלתה לפעמים סקרנות וחיבה. רב הזמן היא היתה עלי או ישנה. וכאשר החלה להיות פעילה יותר היתה על שמיכה ברצפת אולם הישיבות. והכי כיף זה שהבנות רבו מי ירים אותה אז היו קצת זמן של ידיים פנויות ויכולתי לאכול בנחת או להציג את חלקי בדיון.
אולי זה בגלל שאני בחופשת לידה עדיין ולא חייבת להשתתף אבל זה רק מוכיח שזה אפשרי!

מיץ פטל, נשמע נהדר.
בחברה בה עבדתי:

השתתפתי בלא מעט ישיבות שנכחו בהם תינוקות/ פעוטות.
היו עובדות שהגיעו לעבודה עם תינוקיהן, ששהו במשך היום בלול שהיה בחדרן.
מעולם לא הורמה גבה לגבי השתתפות טלפונית בישיבות (גם ישיבות הנהלה). כך שהורים יכלו לחזור לילדיהם ולהשתתף בישיבות מהבית.
שעות גמישות: אחת המנהלות הבכירות היתה עובדת 3 ימים קצרים ויומיים ארוכים.
אחוזי משרה: אמהות שעבדו 80% משרה. התחילו מוקדם מאוד בבוקר, וכך יכלו לאסוף את ילדיהם מהגן.

שליחה על ידי בשמת* » 23 יולי 2002, 16:01

אני השתתפתי בישיבות בשתי האוניברסיטאות שאני עובדת בהן, עם בתי. כשהיתה תינוקת - יונקת או ישנה עלי, וכשגדלה - גם הסתדרתי. בעצם, גם במקומות אחרים. ענת גביש, אפילו בן זוגך היה שותף לכמה מהישיבות האלה... ואפילו נטל חלק בשעשוע בתי...
באתי לעבודה עם בתי, עם או בלי עזרה. הכי טוב היה עם עזרה, כי אז היא באה אלי לפינוק או להנקה, ורוב הזמן הסתובבה עם ה"עזרה" שלי לשליחויות (להביא לי דואר, לצלם לי, להביא חומר לאנשים אחרים) ולביקורים אצל ה"חברות" שלה במשרדים שבהם ביקרה איתי ומייד התאהבו בה...
נסעתי לספריות בכל רחבי הארץ עם בתי, עם עזרה. הנקתי תוך כדי חיפוש בקטלוג, צילום, קריאה, היא היתה על גבי במנשא ערה או ישנה כשאני עבדתי שם, וכדומה. גם תוך כדי הדיבור וההתייעצות עם הספרנים ועובדי המחסן והצילום.
חלקים לא מבוטלים מהעבודות שלי אפשר לעשות בבית, וגם אז תמיד עבדתי כשבתי איתי. בדקתי עבודות תוך כדי הנקה, חיברתי מבחנים כשהיא יונקת וישנה עלי, הקלדתי במחשב כשהיא עלי, ערה, יונקת, משחקת, ישנה או במנשא על גבי.

הבן שלי בן 3 חודשים ואני חוזרת למשרה חלקית ביותר במקום העבודה הקודם שלי (יום אחד עד יומיים).
לא קל לי לעזוב אותו לכל כך הרבה שעות (8) אבל הידיעה שבעלי נמצא איתו עוזרת מאוד.
במקביל, מסתמנת לה הצעת פרנסה מעניינת בשבילנו: להיכנס לשותפות בחנות בגדי ילדים ותינוקות עם חבר טוב של בעלי.
זה יהיה כרוך בעבודה בחנות פעמיים בשבוע אך לשם אני יכולה לבוא עם הבן שלי.
אני בהתלבטות גדולה בגלל הרבה דברים ורציתי לשתף כאן:
קודם כל בכלל לחזור לעבוד אחרי כל כך הרבה חודשים בבית זה ממש לא קל. כשחשבתי שזה רק ליום אחד זה עוד היה בסדר מבחינתי אבל עכשיו עם האופציה הזאת (שקוסמת לי, אגב) , זה נראה לי גדול מדיי..
אני חושבת על איך זה נראה לאנשים מבחוץ להיכנס לחנות כשהמוכרת עם תינוק קטן במנשא, או יושבת ומניקה אותו..
מה יהיה אם הוא פתאום יבכה מאוד ואני באמצע מכירה או מניקה ובדיוק צריכה להעביר ויזה??
אני בכלל חושבת האם זה בסדר להביא תינוק למקום עבודה? מצד אחד זה נראה לי עדיף על להשאיר אותו עם מטפל/פעוטון ומצד שני אולי אני עושה לו עוול לקחת אותו להיות סגור במקום אחד כל היום??
למען האמת זה לא כל היום. המשמרות מפוצלות ל-4 שעות בבוקר ועוד 3 בערב, כך שזה ממש לא נורא..

עוד דבר שקצת לא ברור לי זה האם זה שאני יוצאת מהבית לעבודה פעמיים -שלוש בשבוע עם הילד זה עדיין נקרא חינוך ביתי.
אני ממש לא רוצה שבגיל שנה הוא עדיין יתרוצץ לו שם בין כל החנויות ליד. זה מרגיש לי כמו ילד מוזנח..
בתכנון שלי היה למצוא איזושהיא עבודה מהבית ולגדל אותו קרוב אליי אבל אני רואה שבינתיים דברים לא זזים. יש ימים שאני לא מספיקה לעשות איתו כלום, בקושי לשטוף כלים..
כמובן שאם נקבל את ההצעה והעסק יתחיל לעבוד אני אשמח לעזוב את מקום העבודה הקודם שלי.מיציתי את עצמי שם לגמרי.

בקיצור , כמו שרואים לפי ההודעה אני ממש מבולבלת ומרגישה כבדות וחוסר בהירות.
אשמח אם תגיבו להודעתי.

_אני חושבת על איך זה נראה לאנשים מבחוץ להיכנס לחנות כשהמוכרת עם תינוק קטן במנשא, או יושבת ומניקה אותו..
מה יהיה אם הוא פתאום יבכה מאוד ואני באמצע מכירה או מניקה ובדיוק צריכה להעביר ויזה??_

אני מוכרת (לעיתים) בגדי נשים, בבסטות ובבית. כשבני היה יותר קטן זה היה מאוד קל. הוא היה במנשא או עם אבא ועם הוא רצה להניק הנקתי אותו בתוך המנשא ויכולתי להמשיך לעזור לנשים. רוב רובם של התגובות היו טובות ועם הייתי צריכה עזרה (לרשום משהו, להוציא שקית וכד') תמיד עזרו לי (הקלינטיות) אני מניחה שקהל לבגדי תינוקות יהייה תומך באותה מידה.
עכשיו שהוא כבר יותר גדול (בן שנה) אני צריכה עזרה עם המכירה לא בבית. אז או אבא או חבר טוב שהילד מכיר באים איתי והם למעשה נמצאים איתו ומפנים אותי לעבודה עד לשלב שבני צריך אותי ואז אני איתו ואם צריך לעזור במכירה הם עוזרים במקומי.
לפחות בחודשים הקרובים נראה לי שלא צריכה להיות לך בעיה גם להיות בחנות וגם להיות איתו. את יכולה להכין בחנות פינה שמיועדת לו עם שטיח משחקים וכד'. אולי אפילו זה יכול להיות אטרקציה להורים שבאים עם ילדים לקניות - פינת משחק לילדים.
בהמשך יכול להיות שתצטרכי עזרה ואז את יכולה לקחת מטפלת שתהיה איתכם בחנות או אפילו תיקח אותו לטיולים באזור ותחזיר אותו אלייך ברגע שהוא יצטרך אמא.
יש ימים שאני לא מספיקה לעשות איתו כלום, בקושי לשטוף כלים..
עם הגיל הדברים משתנים, הקשיים אחרים והפתרונות אחרים. הוא עוד קטן ואם הזמן תפתחי מיומניות מנשא ועבודה ובהמשך גם תוכלי למצוא מנשא גב שיהייה לכם נוח ואז בכלל החיים יראו אחרת

שליחה על ידי נועה* » 31 מאי 2004, 08:46

מתוך נסיון עשיר, זה כמעט בלתי אפשרי. הילדים שלי באים איתי תמיד לעבודה, ולכאורה אין דבר מתאים וטבעי יותר. אבל עבורי זהו שילוב קשה במיוחד והתחושה היא תמיד שצד אחד נפגע, או המקצועיות או הילד. התינוק נמצא איתי גם כשאני מעבירה פעילויות וחוגים להורים וילדים. אומנם עבור ההורים זה אולי נתפס טבעי למקום (כל העובדות באות עם תינוק תלוי עליהן) אבל מבחינתי זהו מאמץ נפשי ומוחי קשה ושוחק. ומעבר לזה יש את עניין הניהול שהוא קשה שבעתיים ולעיתים כמעט בלתי אפשרי. אפילו לשתי שותפות שעובדות במקביל. בכל מקרה מבחינתי התגובות החברתיות באמת שלא משנות, כל עוד למקצועיות ולילד שלום, אז הכל ענין של נורמות חברתיות, ומי שלא מתאים לו בעיה שלו. גם זה מתוך נסיון- הגעתי עם התינוק גם לישיבות עם גדולים וחכמים שאין להם שום קשר להורות טבעית או לחינוך ביתי, ואחרי ההלם הראשוני העסק היה מוצלח מאוד, לדעתי בכל אופן. אבל שוב למעט מספר פעילויות שאין בעיה לעשות עם תינוק (וגם זה תלוי בגילו) בד"כ זה לא פשוט בכלל.

עבודה לצד גידול ילדים כרוכה במחיר שההורה והילד משלמים! צריך להשלים עם המצב! מה קורה כשהילדים "אינם מבינים" ולכן אינם משתפים פעולה? לעיתים נוצר קונפליקט בין התחשבות בילדים לבין העבודה. צריך להיות מוכן לוותר לפעמים על יום או שעות עבודה למען "שלום בית". ובמקביל להמשיך ולהסביר לילדים את חשיבות העבודה שלוקחת מהם את ההורה אשר נמצא בבית (ובעצם איננו שם). ילדים צריכים להבין שהעבודה = כסף למילוי צרכיהם ודרישותיהם.
הכותבת הינה אם חד הורית לשלושה נערים בני גילאי 12-16

לכל הבנות בפורום שלום. אני בדיוק עושה סרט תיעודי בנושא הזה לערוץ ההורים בהוט. הסרט עוסק בדיוק בדילמות האלה של השילוב הקשה הזה בין קריירה- ילדים- זוגיות. לכן אני מחפשת לשוחח עם נשים בדילמות האלה שידברו על החלטות שהן עומדות להחליט בחייהן. אנא צרו קשר עם יעלי: [email protected] או יעלי 050-6585101 . באי בינתיים

היום הייתי בעבודה, וחשבתי על הדף הזה. ישבנו קב' נשים (ואבא אחד), ממקצועות שונים לדיון על מצבו של ילד. (מעדיפה לא לפרט יותר מדי על מנת לא לפגוע בילד ובהוריו). הדיון חשוב, קריטי לילד ולהוריו. אחת הנשים באה עם התינוק שלה. בזמן שחיכינו להתחלת הדיון (כשלוש שעות!) הוא היה רגוע ושמח, אבל דוקא שנכנסנו לחדר הוא התחיל לבכות, ואי אפשר היה להרגיע אותו. מצד אחד- אף אחת לא רצתה להגיד כלום, כולנו אימהות ומבינות את העניין. מצד שני, אי אפשר היה להתרכז בדיון (ככה לפחות אני הרגשתי). הבכי הפך להיות חזק יותר ויותר, האמא ניסתה להרגיע יותר ויותר, וכלום לא עזר. חשוב לציין שהאמא היתה בתפקיד רגיש וקריטי לדיון, ומדובר בעתיד של הילד (לא התינוק). לפתע אחת הנשים האחרות, קמה ועשתה מעשה, היא לקחה את התינוק על הידיים ויצאה איתו מחוץ לחדר. כל הנשים חייכו אחת אל השניה (אחוות אימהות?). ואני חשבתי, אז זה כן אפשרי...

הצלחתי לקיים כמה פגישות עבודה עם התינוקת אבל כאלו שבהם ניפגשתי רק עם אדם אחד, גם השתתפתי איתה בישיבות אך כאלו שלא אני ניהלתי. עכשיו אני אמורה להעביר הרצאות בכל פעם לצוות של כמה אנשים ואני מתלבטת אם לקחת אותה איתי או לא. מצידי זה בסדר שתהיה, מניסיון אין לי שום בעיה עם כך, ציצי פותר כל בעיה ואין לי בעיה להניק בכל מצב. אני חושבת שזה נכון לי לעבוד איתה אבל חוששת מהתגובה של המשתתפים. האם זה נכון להעמיד את המשתתפים במצב שהתינוקת תפריע להן? (לא ההנקה אלא עצם המצאותה איתי שכן לא רק שהיא תופסת את תשומת הלב של כולם במקדימותה אלא כשיש מולה קהל היא מאוד אוהבת להתבטא). אם לא אני הייתי מנהלת הישיבה או מעבירה את ההרצאה בכלל לא הייתה התלבטות, אבל בגלל שאני אמורה להעביר את כולה אני בדילמה.
יש לציין שהעבודה היא מול מורות, אכשהו יש לי הרגשה שלא כולן מפרגנות לקטע הזה שהתינוקת באה איתי, אולי כי הן בעצמן היו רוצות לעשות את זה ולא מעיזות או לא יכולות. יש ליין שעד עכשיו היו גם כמה מורות שמאוד פירגנו.

אז זה כן אפשרי...
משמח לשמוע!

אם לא אני הייתי מנהלת הישיבה או מעבירה את ההרצאה בכלל לא הייתה התלבטות, אבל בגלל שאני אמורה להעביר את כולה אני בדילמה.
בת כמה הקטנה? האם את יכולה להביא איתך מישהו שיקח אותה כשאת מרצה?

יש לציין שהעבודה היא מול מורות, אכשהו יש לי הרגשה שלא כולן מפרגנות לקטע הזה שהתינוקת באה איתי, אולי כי הן בעצמן היו רוצות לעשות את זה ולא מעיזות או לא יכולות. יש לציין שעד עכשיו היו גם כמה מורות שמאוד פירגנו.
לא יודעת בעניין הפירגון. השאלה היא אם את מסוגלת להתרכז גם בדברים אחרים כמו עבודה. לי זה לא היה קל, ולכן הפתרון שקראתי כאן באתר ( נדמה לי של בשמת א ) היה לקחת איתך מישהו נוסף לעבודה שיכול לשמור עליה כשאת עסוקה ולהביא אותה אלייך להנקות.

השאלה היא אם את מסוגלת להתרכז גם בדברים אחרים כמו עבודה. לי זה לא היה קל, ולכן הפתרון שקראתי כאן באתר ( נדמה לי של בשמת א ) היה לקחת איתך מישהו נוסף לעבודה שיכול לשמור עליה כשאת עסוקה ולהביא אותה אלייך להנקות.
אני עובדת על זה, לא פשוט לי למצוא מישהו שיבוא איתי, לעומת זאת סבא וסבתא מוכנים תמיד לשמור עליה בביתם, הם עובדים מהבית - עבודה לצד גידול נכדה (אם כי אני משתדלת לא לעזוב אותה ליותר משעה וחצי כי אין לי כוח לשאוב וגם אני מתגעגעת).
התינוקת בת חמישה חודשים וכמו אמא שלה מאוד אוהבת לדבר ולפעמים נמאס לה להיות במנשא.

אתן יודעות מתי בוסים יסכימו שנבוא לעבודה עם התינוק-
אם נדרוש משכורת נמוכה יותר בגלל זה!!!

נניח 75% מהמשכורת שנהגנו לקבל עד עכשיו...

אה!!! רגע!!!
עוד רעיון- אם עובדים בארגון די גדול,
להקצות חדר אחד לאמהות שעובדות, בו יהיו לצידן גם התינוקות,
מטופלים על ידי שמרטפים/יות צעירים.
בחדר כמובן יהיו שולחנות עם מחשבים וכל הציוד הדרוש לעבודה.
אם אחד התינוקות זקוק לבידור או יחס,
הוא יכול לקבל זאת מהשמרטף או מהאם (שתמיר את הפסקות הקפה והקשקושים הרגילים
בהפסקות הנקה ויחס לקטנצ'יק).

תגובות!!!

היום הלכתי לפגישה בלעדיה, היא עשתה שביתת הנקה וגם לא הסכימה לקחת בקבוק עם חלב שאוב. היה לי קשה לדעת שבכתה. חכמה הקטנה הזאת. אני מאוד מתוסכלת, זאת עבודה שאני מאוד אוהבת, היא חשובה לי והמשרה במילא זערורית (פגישה של שעה או שעתיים פעם בשבוע והשאר עבודה מהבית שזאת לא בעיה). כנראה פעם אחרונה שאני מגיעה לפגישה בלעדיה.

פגישה של שעה או שעתיים פעם בשבוע
את בטוחה שהיא חייבת לקבל בקבוק בדיוק בשעתיים שאת לא בבית? כי לפעמים הם מחליטים להבליג על רעב קל ולחכות לאמא. יכול להיות שדווקא בגלל שאת נעדרת לזמן קצר כזה, היא תפסה את העניין ופשוט מחכה לך.

את בטוחה שהיא חייבת לקבל בקבוק בדיוק בשעתיים שאת לא בבית?, לא מנסיון היא מסתדרת נהדר כשאני עוזבת אותה לזמן קצר, אבל השבוע היא בקושי אכלה.
הסתבר שיש לה פוליפים, קשה לה לנשום כשהיא אוכלת, זה מסביר למה לא רצתה בקבוק ולמה לא אכלה אתמול. נרגעתי.

כל השבוע הרעיון שאעזוב אותה לארבע שעות והיא לא תסכים לקבל בקבוק בזמן הזה לא מרפא ממני. אחרי ניסיון למצוא בייביסטר שיבוא איתי לפגישות ללא הצלחה החלטתי שיותר אין דילמה. הקטנטונת באה איתי לפגישות עבודה, אני המסעדה הניידת שלה ולא עולה על הדעת מבחינתי שהיא תרצה לאכול ולא אוכל להיות שם בשבילה. ואם למישהו זה מפריע אין לי בעיה להתפטר. את העזרה מסבא סבתא נשאיר לזמן פנוי בשביל עצמי ובן זוגי ולא בשביל עבודה.

היום המפגש עבר בשלום, הקטנטונת היתה מקסימונת וגם שקטה. בסוף אחת המורות בהריון שאלה שאלות על מנשאים וגם השווצתי בחיתולים הרב פעמיים.

_עוד רעיון- אם עובדים בארגון די גדול,
להקצות חדר אחד לאמהות שעובדות, בו יהיו לצידן גם התינוקות,_

החברה בה בעלי עובד עוברים למקום חדש והעובדים באמת חושבים להקצות חדר לתינוקות ולילדים ולהעסיק מדי פעם מטפלת, אני מקווה שהרעיון יתממש. אני מתארת לעצמי שכשקטנטונת תתחיל לאכול אוכל מוצק אני אביא אותה מדי פעם לעבודה של אבא ואוכל בזמן הזה לצאת לסידורים או לאיזה חוג.

אמא: התפקיד, הזהות והפוטנציאל העסקי

קצת קשה לי לחשוב על להשאיר תינוק או אפילו ילד קטן עם מטפלת מזדמנת שאינה מוכרת לי ולילד, בחברת מספר לא ברור של ילדים בטווח גילים גדול. צריך גם לחשוב על בטיחות, התאמת הציוד בחדר ועוד המון דברים.

משהו חושב שצריך להשתנות בתפיסה שלנו זה לא משנה מי יוצא לעבוד ולבנות קרירה אנחנו צריכים לזכור "שגם אנ חוזר הביתה מוקדם מעבודה לטובת המשפחה" זה סטיקר חדש שהוצתי לטובת מהפך שצריך לקראות בחברה הישראלית יש שעות עבודה מקובלות ואסור לנו לתת יד למעסיק שדורש מאיתנו באופן קבוע לצאת הביתה מאוחר תחשבו על

אנונימי

אולי אני חוזרת על עצמי,
אבל אם הורים מחליתים לעשות חינוך ביתי או להיות כמה שיותר עם ילדים - הורים כאלה צריכים גם להיות מספיק בוגרים ולא להסתמך על הלוואות, עזרה של סבא וסבתא או קיצבות של ביתוח לאומי. הם יוצרים את המציות שלהם והחיים שלהם ושל הילדים שלהם תלויים רק בהם. רוצים להתקיים בכבוד - תרחיבו ראש, תתחילו לחשוב איך להרוויח כסף טוב בתחומים שאתם אוהבים ולתובת החברה ואנשים אחרים. הרי בכך אנחנו נותנים דוגמה אישית לילדים.
פה מדברים יותר על התנאים האידאליים שחברה צריכה לספק לנו כדי שנוחל להיות עם הילדים. לדעתי לבזבז אנרגיות בכיתורים ולא בעשייה זה קצת לא אפקטיבי.

כל העצות פה כמעט נגעו לתינוקות רכים שאפשר להחזיק במנשא ולהרגיע בהנקה.
אבל מה עושים עם תינוקות גדולים יותר, ניידים ודעתנים, שממש אי אפשר להחזיק אותם במנשא לאורך זמן?
עד עכשיו בתי באה איתי לכל הפגישות שלי בעבודה, והיה נהדר.
בשבועיים האחרונים אני מתחילה להבין שזה כבר לא ממש אידיאלי.
יש לה צרכים חדשים. מרחבים לחקור. משעמם לה להיות כל הזמן בחדר אחד, שאסור בו המון דברים ולפעמים הוא קטן מאוד.
(שלא לדבר על כך שכשאני בישיבה יש פספוסי פיפי תדירים, והיא גם מסרבת להתפשפש...).
היא עוד רגע בת עשרה חודשים, ותיכף עומדת לבד. כל הזמן מטפסת על הכל, דורשת לקבל את הצעצועים שמעניינים אותה (בעיקר טלפונים של הנוכחים) ובקיצור מוקד תשומת לב רציני ביותר.
אני לא רוצה (וגם לא ממש יכולה) להיפרד ממנה וגם לא ממש יכולה לוותר על הפגישות האלה.
מה דעתכן?

לתזמן אותן לשעות בייביסיטר או שנת צהריים שלה?

ליצור לה מוקדי עניין אחרים?
להביא צעצועים, שמיכה... אני בד"כ מנסה לדאוג שיהה לה מה שהיא רוצה מהעבודה שלי (נאמר - אם היא רוצה טלפונים מהנוכחים, אני אדאג שיהיה לי טלפון בכיס להציע לה, ארנק.. וכו').

להביא לה משהו לנשנש - זו בד"כ התעסקות ארוכה.

להביא עוד מישהו (בתשלום) שהפוקוס שלו הוא עליה, שיכול לצאת איתה לטיול בחוץ אם היא רוצה.

לנסות לקבוע פגישות בחוץ במידת האפשר.

אני אדאג שיהיה לי טלפון בכיס
נראה לי מובן מאליו אבל בכ"ז - לא טלפון סלולרי פעיל...

אנג'י בארקר, האם העובדת

שימו לב לאירוניה ואמרו לי מה דעתכן.
חרף הסתיגויותי הרבות ממערכות חינוך בכלל ומחשיפתה של בתי למערכת חינוך בפרט, אני (תחזיקו חזק!) מורה בבית ספר דמוקרטי.
מאז שנולדה אני עובדת במשרה חלקית מאוד ומבלה רוב הזמן עם בתי (כשאני עובדת היא עם אבא שלה או עם אמא שלי). אבל בשנה הבאה היא תהיה בת שלוש ואני שוקלת לעבור לארבעה ימי עבודה, שבאחד מהם היא תתלווה אלי ובאחרים נמשיך במתכונת הרגילה.
זאת אומרת שהיא בטח תסתובב לה בגן יום בשבוע, כשהיא לא תשחק עם החברות הגדולות שלה - התלמידות שלי שמאוהבות בה והיא בהן, ויש להן זמן בשפע כי זה בית ספר דמוקרטי.

היא מבקרת איתי בעבודה לעתים קרובות מגיל ינקות ממש ומרגישה שם מאוד בבית. אחיה הגדול והנערץ לומד שם. כשאני באה בימים חופשיים שלי לפגישות בבית הספר, היא בינתיים מתרוצצת לה עם בנות העשר וה-11 ועם ילדי הגן לסירוגין, ואני רואה אותה פעם בעשרים דקות-או שלושת רבעי השעה. כולם רגילים לראות אותה יונקת בכל מצב (כולל בישיבות צוות). נחמד, לא?
ובכל זאת, המזימה התעסוקתית שלי בעצם מובילה אותה הישר לגן!

אני יודעת שזאת סביבה שהיא אוהבת, ושאין דין ילד בגן כדין ילד שאמא שלו שם כל הזמן וזאת העבודה שלה.
אבל לא מוצא חן בעיני שהיא תיחשף לגן בגיל שלוש (או בכלל, אם כבר מדברים על זה. וזה לא בגלל הצוות. הם נפלאים, בחיי!). אני גם חוששת שהיא תתחיל לרצות ללכת לגן "באמת".
בקיצור, דילמה.
מחכה לרעיונות ודעות.

שליחה על ידי בלה* » 06 מאי 2010, 20:24

אני גם חוששת שהיא תתחיל לרצות ללכת לגן "באמת".
נשמע לי מבין השורות שזה החשש העיקרי. סליחה אם אני טועה. גם אמרת ש אין דין ילד בגן כדין ילד שאמא שלו שם כל הזמן וזאת העבודה שלה.

קלמנ טינה,

אל תדאגי, הכל יהיה בסדר. ילדים אוהבים ילדים, אני משערת שוהיא הולכת לגן כי את שם באזור וזה מה שחשוב !!!

גן בסה"כ הוא לא מחלה מדבקת... .

אה, ומהתרשמות ראשונית, הייתי שמחה אילו בני (בבוא העת...) יפגוש באשת חינוך כמוך.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4251172,00.html