על ידי בשמת_א* » 16 אפריל 2012, 22:08
אז מה זה נקרא מבחינתך למרוד, בשמת?
לעשות ההיפך? לעשות נגד? לפעול דווקא? האמת שלא ממש חשבתי על זה אף פעם, זה לא נושא שהטריד אותי.
ולא רואה שום קשר בין זה לבין מריבות. מריבות לא קשורות לגיל ההתבגרות או למרד כלשהו, בהכרח.
האם לא חוויתן רצון להיות אחרות, לעומתיות, מתוקנות?
לעומתית - אף פעם לא. אחרת - המממ. כן במובן אחד: ידעתי שאני רוצה להיות אמא אחרת מהאמא שלי. ובאמת אני אמא מאוד אחרת מאמא שלי. אבל אמא שלי פשוט לא "אימהית", כך שזה לא מפתיע ולא מרדני.
האם לא הרגשתן שההורים לא מבינים אתכן ושייכים לדור אחר? אולי אפילו טפשים לפעמים?
לא, ההורים שלי ממש לא שייכים לדור אחר וממש לא טיפשים (-: הורי די קרובים לגילי בעצם, ושניהם אנשים סופר אינטליגנטים, רחבי אופקים, אנשי העולם הגדול.
תראי, אני מרגישה שהשאלות האלה מטופשות כששואלים אותן בהכללה, או כשמציגים הכללות:
"כל המתבגרים מורדים"
"תמיד ההורים שייכים לדור אחר"
וכיוצא באלה.
שטויות. הדבר הכי רלבנטי הוא לדעתי האישיות הספציפית של כל אדם.
אם יש לאדם הורים כופים, מלחיצים, מקובעים, דוגמתיים, צרי אופקים, בעלי ציפיות מאוד מגובשות וצרות לגבי מה שהילד צריך לעשות בחיים - אז אם אתה לא מתאים לשטאנץ ואתה לא רוצה לצעוד במסלול הצר שהוריך הועידו בשבילך, אין לך ברירה אלא "למרוד".
אבל אם יש לך הורים פתוחים, אינטליגנטים, מעוטי ציפיות, משוחררים, ליברליים, רחבי אופקים, מהסוג שעובד איתך ולא נגדך - מה זה למרוד?
לדוגמא, לחברה שלי היו הורים ששמרו עליה בשבע עיניים ודאגו שהיא חס וחלילה לא תקיים יחסי מין עם החבר שלה - אז בשבילה למרוד היה לשכב עם החבר.
ההורים שלי לא דאגו ולא העסיק אותם בכלל הנושא הזה.
אז לא היה לי שום דחף דווקא לשכב עם החבר כדי להדוף מעלי ניסיונות כפייה. זה גם היה נראה מטופש בעיני, לעשות משהו לא בגלל סיבות שקשורות אלי ואל מה שאני רוצה, אלא אך ורק מפני שמישהו אחר מנסה לאסור עלי או לכפות עלי. זה כמו לירות לעצמך כדור ברגל. אבל באמת, זה הושאר לחלוטין לבחירתי החופשית. לא היה פה מה למרוד. היתה לי אוטונומיה מוחלטת ואני לגמרי לקחתי את הזמן שלי ולא בער לי שום דבר.
אותו דבר השיעורים והמבחנים: לחברה שלי הציקו ונדנדו. למשל אסור היה לה לצאת לשחק לפני שגמרה את כל השיעורים.
ההורים שלי בכלל לא ידעו אם יש לי או אין לי שיעורים. זה היה העסק שלי. אחריות שלי. עניין שלי. הם לא התערבו ולא התעניינו.
ככל שההורים של החברה לחצו ודאגו ונידנדו יותר, כך היא הדרדרה יותר בלימודים.
אני הצטיינתי לאורך כל הדרך. האם מפני שאף אחד לא נדנד לי? לא הפריע לי? לא לחץ עלי? מפני שלא היה לי נגד מי לעשות דווקא? מפני שלא היה נגד מה למרוד? עשיתי שיעורים במקצועות שהתאימו לי, באחרים לא עשיתי. למדתי למבחנים לפי שיקולים שלי. אף אחד לא התערב לי.
אז לדעתי זה עניין של אישיות.
קודם כל.
גם המרידה. אני לא רואה במרידה ערך לעצמה.
אם ינסו לכפות עלי, אני אתקומם ועוד איך.
ואני הולכת לי בדרכי שלי. כמו שיודע כל אחד שמסתובב כמה זמן באתר הזה. אבל לא כמרד. למעשה, אני יכולה להראות איך אני בסך הכל ממשיכה את דרכם של הורי. בצורה זו או אחרת.
[u]אז מה זה נקרא מבחינתך למרוד, בשמת?[/u]
לעשות ההיפך? לעשות נגד? לפעול דווקא? האמת שלא ממש חשבתי על זה אף פעם, זה לא נושא שהטריד אותי.
ולא רואה שום קשר בין זה לבין מריבות. מריבות לא קשורות לגיל ההתבגרות או למרד כלשהו, בהכרח.
[u]האם לא חוויתן רצון להיות אחרות, לעומתיות, מתוקנות?[/u]
לעומתית - אף פעם לא. אחרת - המממ. כן במובן אחד: ידעתי שאני רוצה להיות אמא אחרת מהאמא שלי. ובאמת אני אמא מאוד אחרת מאמא שלי. אבל אמא שלי פשוט לא "אימהית", כך שזה לא מפתיע ולא מרדני.
[u]האם לא הרגשתן שההורים לא מבינים אתכן ושייכים לדור אחר? אולי אפילו טפשים לפעמים?[/u]
לא, ההורים שלי ממש לא שייכים לדור אחר וממש לא טיפשים (-: הורי די קרובים לגילי בעצם, ושניהם אנשים סופר אינטליגנטים, רחבי אופקים, אנשי העולם הגדול.
תראי, אני מרגישה שהשאלות האלה מטופשות כששואלים אותן בהכללה, או כשמציגים הכללות:
"כל המתבגרים מורדים"
"תמיד ההורים שייכים לדור אחר"
וכיוצא באלה.
שטויות. הדבר הכי רלבנטי הוא לדעתי האישיות הספציפית של כל אדם.
אם יש לאדם הורים כופים, מלחיצים, מקובעים, דוגמתיים, צרי אופקים, בעלי ציפיות מאוד מגובשות וצרות לגבי מה שהילד צריך לעשות בחיים - אז אם אתה לא מתאים לשטאנץ ואתה לא רוצה לצעוד במסלול הצר שהוריך הועידו בשבילך, אין לך ברירה אלא "למרוד".
אבל אם יש לך הורים פתוחים, אינטליגנטים, מעוטי ציפיות, משוחררים, ליברליים, רחבי אופקים, מהסוג שעובד איתך ולא נגדך - מה זה למרוד?
לדוגמא, לחברה שלי היו הורים ששמרו עליה בשבע עיניים ודאגו שהיא חס וחלילה לא תקיים יחסי מין עם החבר שלה - אז בשבילה למרוד היה לשכב עם החבר.
ההורים שלי לא דאגו ולא העסיק אותם בכלל הנושא הזה.
אז לא היה לי שום דחף דווקא לשכב עם החבר כדי להדוף מעלי ניסיונות כפייה. זה גם היה נראה מטופש בעיני, לעשות משהו לא בגלל סיבות שקשורות אלי ואל מה שאני רוצה, אלא אך ורק מפני שמישהו אחר מנסה לאסור עלי או לכפות עלי. זה כמו לירות לעצמך כדור ברגל. אבל באמת, זה הושאר לחלוטין לבחירתי החופשית. לא היה פה מה למרוד. היתה לי אוטונומיה מוחלטת ואני לגמרי לקחתי את הזמן שלי ולא בער לי שום דבר.
אותו דבר השיעורים והמבחנים: לחברה שלי הציקו ונדנדו. למשל אסור היה לה לצאת לשחק לפני שגמרה את כל השיעורים.
ההורים שלי בכלל לא ידעו אם יש לי או אין לי שיעורים. זה היה העסק שלי. אחריות שלי. עניין שלי. הם לא התערבו ולא התעניינו.
ככל שההורים של החברה לחצו ודאגו ונידנדו יותר, כך היא הדרדרה יותר בלימודים.
אני הצטיינתי לאורך כל הדרך. האם מפני שאף אחד לא נדנד לי? לא הפריע לי? לא לחץ עלי? מפני שלא היה לי נגד מי לעשות דווקא? מפני שלא היה נגד מה למרוד? עשיתי שיעורים במקצועות שהתאימו לי, באחרים לא עשיתי. למדתי למבחנים לפי שיקולים שלי. אף אחד לא התערב לי.
אז לדעתי זה עניין של אישיות.
קודם כל.
גם המרידה. אני לא רואה במרידה ערך לעצמה.
אם ינסו לכפות עלי, אני אתקומם ועוד איך.
ואני הולכת לי בדרכי שלי. כמו שיודע כל אחד שמסתובב כמה זמן באתר הזה. אבל לא כמרד. למעשה, אני יכולה להראות איך אני בסך הכל ממשיכה את דרכם של הורי. בצורה זו או אחרת.