קדם אלבאום

שליחת תגובה

תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: קדם אלבאום

קדם אלבאום

על ידי ספיר* » 20 ספטמבר 2015, 01:49

איזה אדם מיוחד הוא היה...
כותב כל כך יפה ומרגש ובחכמה, נקרע לי הלב

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 09 אפריל 2009, 17:07

לאחר זמן ארוך, חזרתי לקרא את הכתוב במדור הזה. מעניין עד כמה הזמן והעיבוד של החומרים השונים יכולים לשנות את ההוויה הפנימית. לרפא, לחזק, להבהיר.
כיום קל יותר להמשיך קדימה, להקשיב לעצמי ורצונותיי, להיות נקי יותר מהרגשות הקשים של השנים האחרונות, להיות ממוקד מחדש.
חשוב לחזור ולקרא, על מנת לקבל פרופורציה נכונה של מה היה ומה יש כרגע וללמוד מכך על כוחות האדם.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 23 פברואר 2009, 15:16

בוקר שאחרי, יום חדש נקי זורם
מוזר עד כמה הפכו התאריכים לחלק משפיע מאוד בחיי. כל חודש לקראת העשרים, ועד העשרים ושתיים, המצב הנפשי מושפע ישירות. אני יכול לדעת שהעשרים מתקרב ממה שקורה לי. התאריכים הפכו לתזכורת כואבת, ללא קשר למה ומי אני באותו הזמן.
דפוס תת הכרתי שמנהל את התאריכים הללו בחיי. לפני ואחרי הכל תקין.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 22 פברואר 2009, 17:45

((-)) |L| ((-)) |L| ((-))
איתך בכאביך ובשמחותיך.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 22 פברואר 2009, 17:30

תודה

קדם אלבאום

על ידי שווה* » 22 פברואר 2009, 16:30

ויהי זכרו תמיד תמיד ברוך |L| ((-))

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 21 פברואר 2009, 15:16

שנתיים ימים והשחור הופך לאפור מתבהר
דמעות חונקות משתחררות להן לאיטן
גרון משתחרר לו טיפין טיפין
סבל הופך לזיכרונות משתנים
קושי מקבל פנייה והפנייה
נשימה לאיטה חוזרת לנשמה
רוח מנסה לחבור מחדש אל החומר

שנתיים ימים, השחור מתבהר לאיטו
מאפשר הצצה מבעד מסך,
כוחות נשאבים מאין סוף
מטעינים יומיום דואב
שנתיים.

חיוכו המדהים
שמחת חיים בלתי נדלית
סקרנותו המופלאה לטבע
ריקודו המתלהב
שירתו וכתיבתו
מנצנצים מבעד חרך,
שנתיים.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 03 פברואר 2009, 06:46

קדם שהיה.

פרח נפלא שנבל ולא יהייה.

מתקרב לו יום השנה השנייה לאבדון המוות
מקום בו כל פרור זיכרון הופך לאהבה, געגוע, בעתה.
מקום בו הסליחה מתערבבת עם הכאב, הקושי, הפחד והסבל
עירבוב שאין שני לו בעוצמה המכאיבה, מחריבה.
ההבנה, הנסיון לארגן את הזיכרון המתפורר
הנסיון להבין למה, איך, דווקא כאן ולו ולי
הרצון לשנות כשלא ניתן עוד, גם לא פרור התקווה.
הידיעה שלא היה אחרת, וגם לא ניתן היה אחרת,
כל האהבה, קפאה לה ברובדי הזמן
הגעגוע שאינו נגמר, הבכי שאינו עוצר
הזמן המרפא, הכאילו מרפא, הרוצה להתרפא.
הבכי החונק, חונק לו ללא כוונת זדון
הסליחה, שאינה משנה כהוא זה את הבלתי ניתן.
מתקרב לו יום השנה השנייה לאבדון המוות.


_
נכתב עבורי, נא לא להגיב לזה.
הצורך לשתף על מנת להבין את מה שעובר עלי, על אבא שקול, הוא צורך שלי כהורה, כמורה, כאדם, אך אין זה צורך שעל מנת לקבל תגובה או השתתפות כלשהי.

קדם אלבאום

על ידי איימי* » 19 ינואר 2008, 22:41

למשה
לעיתים אנו נצפים שהזמן יחולל ניסים וייקח איתו את הכאב שאנו נושאים,
וכואב להרגיש שהזמן לא תמיד לצידנו ולעיתים הוא חובק בתוכו געגוע עמוק.
מנסיון לצערי למדתי שלאבל ישנם שלבים - ההלם לאחריו הכעס לאחריו ריקנות מאוד גדולה ולבסוף מגיע הגעגוע המאוד עמוק.
שכאילו תפקידו לכסות את כל המקום של הריקנות.
עם הזמן הגעגוע לא נעלם ואנו לא שוכחים לעולם את יקירנו אנו רק למדים לחיות כשהם בתוכנו ולפנות להם מקום שיהייה נוח לכולנו.
מאחלת לך למצוא מקום להכיל את עצמך ביום הזה.
עם הרבה הערכה והמון תודה שולחת לך המון כח מכאן.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 19 ינואר 2008, 18:47

תודה לכולכם. אני אוהב את הקשר הזה,ומשתדל לטפח.
לאחר האזכרה, יתקיים מפגש במועדון בחדרה לכל מי שירצה להגיע.

שמח בבלוג הזה, כמה נעים לקרא את כל האינפורמציה המוספת.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 19 ינואר 2008, 15:45

למשה היקר
ככל שיום השנה הולך וקרב , אני חשה ירידה הדרגתית ברמת האנרגיה שלי.
מאוד קשה לי להתמקד ולהתייחס לכל מה שנכתב כאן ( לעבור לסדר היום )ולעיתים להתייחס אל הכתוב.
למרות שהפורום הוא אחד מהאמצעים החשובים לשמור איתך על קשר ,
להפרות ולשמר את מה שיצרת ובנית כאן לתפארת.
בטוחני שרבים ישמחו לפגוש אותך ( אני ביניהם) חבל כל כך שבאלה הנסיבות.
מתגעגעת ומצפה לפגוש אותך.(())

קדם אלבאום

על ידי רחל* » 19 ינואר 2008, 13:18

משה היקר,
חלפה כמעט שנה מאז מות בנך היקר.
שנה כואבת, מלמדת, מלאת תהפוכות.
ליבי איתך.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 18 ינואר 2008, 17:10

בתאריך ה 21/2 בשעה 15.30 תערך עליה לקבר ליום השנה למותו של קדם בני היקר. כל המעוניין מוזמן להגיע.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 02 ינואר 2008, 12:28

_כנראה שלא אני הוא הקובע את סוג הלמידה המתוכננת עבורי.
שלא נדע מצרות._
איש אינו יכול לקבוע את סוג הלמידה המתוכננת עבורו.(כך אני מאמינה)
מאחלת לך ,משה, למידה שתעשיר, תחכים ותעצים את הידע הרב שלך. בהנאה רבה ובאושר רב.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 08 אוגוסט 2007, 01:40

אוךךךךךךךךךךך כמה חסרים עוד רבים כאלו, והגיטרות............................

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 07 אוגוסט 2007, 20:17

So, so you think you can tell Heaven from Hell,
blue skies from pain.
Can you tell a green field from a cold steel rail?
A smile from a veil?
Do you think you can tell?
And did they get you to trade your heroes for ghosts?
Hot ashes for trees?
Hot air for a cool breeze?
Cold comfort for change?
And did you exchange a walk on part in the war for a lead role in a cage?
How I wish, how I wish you were here.
We're just two lost souls swimming in a fish bowl, year after year,
Running over the same old ground.
What have we found? The same old fears.
Wish you were here.

...אז לעיתים אני מתעדכנת (טוב נו, מחטטת..) במוזיקות של הילדים שלי, תראו מה מצאתי - קובץ שלם, הופעה חיה של הפינק פלויד. מעבר לזכרונות הפרא של נעוריי, אני נדהמת שוב מהמילים ויותר מהרלוונטיות שלהן.
והגיטרות..הגיטרות.... לזמזם ולהתענג.

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 06 אוגוסט 2007, 19:34

אייי שרי איזו הקבלה יפה. לא סתם הסמל האוניברסלי של רגש = מים.

משה, תודה ענקית גם לך, על שאתה. @}

קדם אלבאום

על ידי שרי* » 06 אוגוסט 2007, 15:08

הודעה חשובה לכל המתרחצים בים!
אם נקלעתם למערבולת, חשוב לזכור שלא להתנגד ולהאבק בה. אם תכנעו לזרימה היא תוביל אותכם למטה, למקור ואז אפשר לצאת מתוכה בקלות. בדיוק כמו ספירלה עם קצה מחודד שמתפשטת למעלה.
מדהים אותי כמה זה דומה למערבולת רגשית. איך הבחוץ והבפנים עשויים מאותו סדר עם אותה חוקיות. פלאי הקיום.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 06 אוגוסט 2007, 14:36

אני שוב מודה מאוד לכל התומכים והקוראים.
מה שנראה מהזווית הזו כחשוב ביותר, הוא להמשיך את התהליך האישי הפנימי, שבו אין לאחרים מלבד העצמי מקום לעשיה.
התמיכה חשובה ביותר ומאפשרת. ההרגשה שאנשים אחרים מתייחסים, חושבים, אוהבים, תומכים, היא הרגשה שעוזרת לעבור את הרגע הקשה, את הזמן החומק, את הרגשות המשתלטים בהנף, (אינדיבידואליסט מולד הההההה).
במבט לאחור, נראה שלא ניתן היה לעבור את המעברים הקשים הללו ללא תמיכה מסיבית כפי שקבלתי, מכל כך הרבה אנשים אוהבים ואכפתיים.
תודה ענקית לכולכם.
סביר להניח שבהמשך, הרגשות יציפו פעמים רבות . הרי כל פירור היכול להעלות את הרגש, עושה זאת בקנאות.

המאבק הפנימי למצא את הכוח לסיבה ולגורם, (אינטליגנציה רגשית), יכול לרוקן ולהוציא את החשק ביסודיות כל כך גדולה. העובדה שאני מבין לעומק את כל המצב ומה נדרש, אינה מוסיפה או מועילה בכלל.
הימים בהם אני קם חסר חשק לדבר כלשהו, ועד שלא פורץ הבכי וזורם במלואו, איני מסוגל לאסוף את עצמי לעשייה מחודשת, מלמדים יותר מכל על התפקיד החשוב בביטוי הרגש ללא קשר להבנה שלו.
איני יודע מי הדריך אותי להבין את נושא ארבע האינטליגנציות והדרך לאיזון ביניהן, אבל ללא הידע הזה, סביר מאוד להניח שהקושי התפקודי, הרגשות הקשים, והמחשבות הנלוזות, היו משתלטים עלי ללא שום בושה או חרטה.

שוב תודה ענקית על שאתם.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 06 אוגוסט 2007, 14:02

השמש, הגשם וקשת בענן
חרדות הנטישה והבל ההישארות
אשלית החיים, ואשלית הפחדים
שמחה, עצב, אהבה, ערגה
כעס, כאב, שנאה, לקיחה
כל אלו והרבה יותר
ניצוץ שחלף, ניצוץ שיחזור

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 05 אוגוסט 2007, 23:49

קרני השמש משתקפות על טיפות הגשם
יצרו את הקשת שנפרסה לנגד עיני
אך כואב הוא לדעת שלמרות יופיה המרהיב
אינה יכולה להתקיים מעצמה.
האם פנטזיה היא האם מציאות?
האם הצבעים אינם קיימים כי איננו רואים?

עבר ועתיד חברו יחדיו
יצרו מציאות מרהיבה ביופיה.
האם אינה קיימת כשנגדע העבר ואבד העתיד?
האם המציאות היא פנטזיה חולפת?
ואולי תתגלה שוב במלוא עוצמתה
כשישתקפו קרני השמש על טיפות הגשם מעל.

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 05 אוגוסט 2007, 20:08

ובעת שבר כבד, הצימאון גובר
ויוצא מעצמו...ומביט מהצד
על חייו.
היכן הוא הליבלוב?
איזה סדק פערו שורשי השאול?
והמים עכורים, והרקיע מזוהם...
אין נקיון כפיים
אין נקיון לב
הו, המחשבות המצוחצחות...
כחרבות, כסכינים, כלהבות של אש.

חרדת נטישה.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 05 אוגוסט 2007, 14:27

הלוואי והיו לי תשובות.....
הלוואי והיו לי פתרונות......
הלוואי והיתה לי דרך ....לתמוך ...
אולי הזמן.. מכהה את הכאב.?
אולי שינוי במקום ובאוירה מצליחים לאטום מעט את הסדק הגדול שנוצר..?.
למי פתרונים?????
תודה, משה על שיתוף ברגשותיך ומחשבותיך...
ביכולתי להקשיב ולהתבונן ...ולשלוח לך חיבוק ענק...
בתוספת אהבה אינסופית . להתפלל ולבקש שיעמדו לרשותך כוחות על להתמודד עם הקושי הרב...

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 05 אוגוסט 2007, 13:07

כמה מוזר התהליך בו מתהלכים בזמן ולאחר שבר אישי כבד.
לכאורה, נראה כאילו וניתן לחזור לחיים רגילים, כשהכל חוזר למסלולו. הרגשות נרגעים, הראש מתבהר, הרצון כאילו מתפקד מחדש, היחס לבני אדם אחרים מתחיל לחזור לקדמותו, הרצון לפגוש אנשים כאילו מתפקד מחדש.
אבל מתחת לפני השטח סערה שלמה ממשיכה להתחולל.
הבוקר של כל יום חדש מצריך התנעה אחרת, הצהריים מחייב מנוחה שונה, הערב מתחיל בנסיונות לא לדעת, לא לחוש, לא להתחבר, ההרדמות מנסה להסתיר יותר מתמיד.
בבוקר חייב לנסות ולהגיד מחדש את אותם הדברים והגורמים בגללם שווה, בגללם כידאי, בגללם רוצה.
גם רמת המודעות הגדולה ביותר, הרצון החזק ביותר להמשיך ולחיות טוב, הרצון הגדול לתת, האהבה הבסיסית לחיים, אינה יכולה להסתיר מהעצמי את הסדק הגדול שנוצר, במקום בו חיים לבלבו.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 03 אוגוסט 2007, 00:19

טליה, שמח תמיד לרגש, שמח עוד יותר להתרגש.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 02 אוגוסט 2007, 16:11

משה יקר.
אתה ממשיך לרגש אותי ....

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 02 אוגוסט 2007, 11:55

טוב.
בכל זאת (())

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 02 אוגוסט 2007, 10:33

תמר איני מחפש תשובות כי הן לא נדרשות לי, אני חווה את החוויה עד תומה, ומשתדל לאפשר לה לחדור לכל הרוודים.

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 02 אוגוסט 2007, 09:53

משה (())
התשובות נמצאות, ללא מילים עדיין.
המילים הן אחרונות להגיע.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 אוגוסט 2007, 23:04

כמה מדהים למצא עצמי ברגעי הרפייה לאחר אימון טוב, פורץ בבכי, כשדמותו של בני מתיישבת לידי ומנסה בשתיקה הממשיכה גם לאחר המוות, להסביר או להגיד דבר בלתי מובן.
כמה יפה ומרשימה התמונה העוברת בתוכי, מחוצה לי, ומסביבי.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 24 יולי 2007, 06:28

חגית תודה רבה על מילותיך החמות.

קדם אלבאום

על ידי חגית* » 23 יולי 2007, 22:53

שלום משה יקר

שמעתי רק לאחרונה על הטרגדיה שפקדה אותך ואת משפחתך. חיבוק חם מתלמידה לשעבר.
חזק ואמץ... כואב שאדם יקר כמוך אשר מקדיש את חייו לעזור לאחרים, נאלץ לעבור דרך תהומות ייסורים ושכול שכאלה. |L|

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 23 יולי 2007, 16:09

פלונית אלמונית - תודה רבה, אשמח לדעת מי מחבקת אותי, בכל מקרה אני נהנה מהחיבוק. (()) בחזרה.

קדם אלבאום

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 יולי 2007, 11:49

משה אהוב ויקר
שולחת לך חיבוק גדול ואוהב .....

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 28 אפריל 2007, 10:29

ל מטפלת זקנה תודה על דבריך, שמחתי לראותך שוב בפורום.

קדם אלבאום

על ידי מטפלת_זקנה* » 27 אפריל 2007, 22:14

משה היקר.
אחרי ימים רבים מחוץ לאתר שבתי והנה אני קוראת על האסון הגדול.
אין דבר בלתי טבעי ובלתי צפוי יותר מזה שבו הורה עומד על קבר ילדו.
אני חשה כי עקדת יצחק הזו היא שער הקפיצה שלך אל מעבר
לתובנות האנושיות.
אל האינטיליגנציה החמישית.

כגודל הנשמה גודל הנסיון, ואתה שכבר עברת יותר מ"לך לך" אחד בחייך,
נראה שאתה עולה ממעלת משה למעלת אברהם.

שולחת לך חזיון .
בהיר וברור. יציב וברוך.

קדם אלבאום

על ידי ענ_בל* » 14 אפריל 2007, 21:24

הינה חזרתי לכור מחצבתי, הקיבוץ
מאחלת לך שהיה מחדשת אנרגיות.
עם משפחתך, בנופים הפתוחים. האביב כבר כאן והוא יודע לפזר אנרגיות חיוביות.
@} @} @}

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 13 אפריל 2007, 15:13

הינה חזרתי לכור מחצבתי, הקיבוץ. אמנם שכרתי בו דירה קטנה וזה לפרק זמן מוגבל, אבל בכל זאת הנופים היפים של ילדותי, האווירה הנינוחה של המרחבים, הנוי הנפלא והמטופח בקפידה רבה (לא בהרבה קיבוצים נישאר נוי מטופל ומטופח להפליא) השהייה במחיצת בני משפחתי. מקווה שהכול ביחד יעזור לי לחזור לתפקוד כפי שאני יודע לתפקד. בינתיים אני מנסה למצוא את האנרגיה לביצוע של מה שצריך.
שבת שלום

נא לשלוח אימייל לכתובת הבאה בלבד
[email protected]

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 10 אפריל 2007, 21:06

יום יום ומצב הרוח שלו
ובבוקר הקושי שלי להתשלב בחיים,
צהרים הערפל המתפזר
כשאנשים יפים ונהדרים חוצים את דרכי
ועוזרים לשנות את המצב.

חלומות המסתתרים בין כפלי שינת הבוקר,
לילות נדודים, עם חידודי עור ושרירים,
רגשות המבקשים להשתלח ליקום,
מצבי רוח המשתנים במהירות.

זערורי אור המתגנבים אט אט
לתוך מעמקי הריקנות,
קשתות חורף מבליחות שמיים
מאירות חיוכיי חיים חדשים.

האתמול המחר משתלבים
ביקום הבונה עוד בית במרחב,
נשמה המחפשת נקודת מוצא
משתלבת בים האור שהתפזר.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 07 אפריל 2007, 10:48

תודה מיץ פטל.

לכל קוראי הבלוג.
אני יודע שהמאורעות שעברתי קשים ומצערים ביותר.
אני את חיי ממשיך עם הניסיון הזה, שרק מוסיף לי ידע, הבנה, רכות, סובלנות, אהבה לחיים ועוד. בני בחר את דרכו ובנה לעצמו את הקרמה שבנה. אין בליבי ולו דבר רע אחד על בחירותיו, כולל בחירתו האחרונה לסיים את חייו.
אני מבקש מכל הקוראים והכותבים במידה ותוכלו, להתייחס לבלוג ללא קשר למה שעברתי, ולהמשיך לכתוב על כל הנושאים המעניינים שכתבנו קודם. מבחינתי תם פרק אחד והתחיל פרק חדש. במידה ותרצו לדון בנושא המוות על הזוויות השונות שבו, אשמח גם.
No such section: 2007-04-10T21:06:27

קדם אלבאום

על ידי מיץ_פטל* » 07 אפריל 2007, 01:18

לאבד שלושה בני משפחה בהפרשים לא גדולים זה כבד מנשוא.
שולחת את תנחומי לך ולבני המשפחה.
הרבה אור וכוחות נפש.

קדם אלבאום

על ידי ענ_בל* » 05 אפריל 2007, 11:51

שולחת ניחומים.
כואב לקרוא על אבלך.
לא מכירים, אבל...
שולחת כוחות.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 05 אפריל 2007, 02:09

אחלה!!!!!!!!!!!!!!!

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 05 אפריל 2007, 00:02

http://www.youtube.com/watch?v=H3uEuUVk4lE

<נשבעת שאני לא שיכורה, זה פשוט, כל כך... אין מילים>}

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 03 אפריל 2007, 09:46

אתמול בסדר הפסח, מצאתי עצמי מנסה לנהל את הסדר עם שירה וקריאה (מאוד לא אני) שר בקול צלול את השירים השונים, ונהנה מכל רגע. אולי עבור ילדי ומשפחתי עשיתי זאת? תחילתה של רוח החירות שרתה עלי, כך שהבוקר קמתי אופטימי כפי שאני נוהג לחיות את חיי. חג החירות שיחרר את הנשמות שהלכו לדרכן ושיחרר אותי ביחד איתן. מקווה שהתנופה והשחרור רק יגדל.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 02 אפריל 2007, 15:49

חירות כמוה כאוויר הננשם לאחר קושי רב
חירות היא הבסיס המאפשר את פריחת היצירה
חירות היא האחת והיחידה לה אקווה
חירות הינה אהבה ישנה המתחדשת מדי בוקר ושנייה
חירות הינה הטעם היחידי לחיי
ומה היא החרות?? לא ברור אם אדע

חג שמח וחופשי לכולם

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 01 אפריל 2007, 16:48

חג חירות
חג
חירות
ועד שמגיעה חירות הנשמה יוצאת ובאה
סובלת, מושפלת, גואה ושוב נופלת
מהי חירות?
(גם כהות מבורכת. היא חירות...)

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 אפריל 2007, 16:33

לא נכתב על מנת לקבל עצות

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 אפריל 2007, 16:32

יושב, מנסה להבין מה ניתן לעשות על מנת לצאת מהמצב הרגשי החלול שבו אני שרוי.
עוד יום עובר לו ואני נם ולא מעוניין בדבר. עוד שבוע עובר לו והאבל אינו מניח, אלה רק גדל. ברגע מסויים איני יכול עוד להכיל את המצב ואני מתנתק אל תוך כהות מבורכת. כל מת נוסף, מכהה את האבל המרכזי שלי על בני. כרגע הבלבול עקב ההפרעה שאינה מאפשרת להמשיך את התהליך האישי העמוק, גורם לחוסר יכולת להמשיך ולהתמדד. כל אבל דורש את היחס האישי שלו, כל אבל מצריך את הניקוי וההשלמה שלו. בני, אבי, דודתי. בהפרשים כל כך קטנים, מכהים את היכולת להתמודד עם עצמי והמשכיותי, ילדיי, אחיי ואימי. כנראה שזה יקח עוד זמן.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 28 מרץ 2007, 23:32

אני עדיין באבל, לכן איני פעיל יותר.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 28 מרץ 2007, 23:32

תודה ענת.
תמר, אני מסכים עם הדרך הזו. תודה.

קדם אלבאום

על ידי ענת_ב_פ* » 25 מרץ 2007, 18:25

במקרה נכנסתי לדף,
וכעת רוצה לתת פשוט ((-)) מכל הלב

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 25 מרץ 2007, 09:25

גם ההורים הטובים והרגישים ביותר, אינם מבינים פעמים רבות מה רצונו וצרכיו של הילד.
("קחו זמן להפנמה" - כך החלונית החכמה).
אני לא בטוחה שתמיד צריך ואפשר להבין את הצרכים של הילד, כי כשמנסים להבין, נכנסים שיקולים לא רלוונטיים כמו נסיון חיים, זיכרונות, חוויות אישיות של ההורה וכו'. נדמה לי שלאפשר לילד לחיות את חייו ע"פ צרכיו - זה אומר לעשות הפרדה מאד ברורה בינינו כבני אדם כמה שיותר מוקדם. זה אומר לפרגן ולכבד את ההפרדה הזאת ועדיין להיות מעורב מבלי להתערב. לא פשוט.
אתם מבינים, גם להם יש מציאות של עצמם שהם רוצים ליישם, בלי קשר לזו של ההורים.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 24 מרץ 2007, 13:02

שלום רונית, לשקד לא קרה דבר, בני קדם אינו. תודה על רגשותיך.

קדם אלבאום

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 מרץ 2007, 12:54

משה מאוד הצטערתי לשמוע על מה שקרה עם שקד לא מזמן שיכלתי את אמי שהייתי מאוד קשורה אליה ובזכותה הפכתי למטפלת ליבי אתך רונית

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 21 מרץ 2007, 11:11

החיים והמוות - הגבולות הוודאיים היחידים של האדם.
מסתבר ששניהם מפחידים באותה מידה. מרתקים, מורכבים, פשוטים, מוחלטים, מושלמים, משלימים.
ותוכניות? תוכניות לעתיד הן תוצאה של הקשבה פנימה/החוצה. הן תוצאה של אחיזה בחיים.
והחיים? בחירה בחיים משמעותה - להיות חשוף...לכל מה שיש ליקום להציע, טוב ורע. לא תמיד מתוך בחירה, לא תמיד מתוך שליטה.
לבחור בחיים זו אחולשלוקי של תוכנית. העשייה - היא המימוש של התוכנית, והזמן שלה הוא כל הזמן.

הי משה, טוב שחזרת (())

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 21 מרץ 2007, 01:37

אמ"ן - אמ"ן (אלוהים, מחייה, נשמות)
האין זאת כי העולם מתחדש בכל יום מחדש, למרות כל הקשיים והתהליכים השונים?? אנחנו בריאות חזקות ומוארות ויכולים להתגבר ולצאת לדרך חדשה, גם כשנראה שלא ניתן יותר. כל שקיעה מעלה את הזריחה שלאחריה, כל חורבן מפנה מקום לבניה מחודשת, לאחר כל טביעה ניתן לצוף מחדש ולשאוף אוויר מלא הריאות.
האין זה כך??
נכון, נקרעתי מבפנים והתפזרתי לאלפי רסיסי רסיסים. אבל לא אני בחרתי את הבחירה, ולכן אני ממשיך לבחור בחיים. אנחנו בונים בכל יום, מחשבה ומעשה, את הקרמה שלנו. אני בחרתי לבנות קרמה הממשיכה לבנות את החיים והיופי הפנימי. ממשיכה לטפח את היצירה והנתינה כדרך חיים. איני יודע כמה זמן ייקח לממש את הבחירה המחודשת ולאסוף את הרסיסים ליצירה טובה ונבונה ממה שהייתי. אני יכול רק לקוות שיהיה לי את הכוחות המספיקים על מנת להגיע לכך במלאות.

נכון, הכאב נישא בתוכי כמעגל ללא סוף. כל יום והסיבות שלו להעלאת הכאב והבכי.
נראה שהמצב הופך אותי לאדם טוב יותר, שלם יותר, מודע לרבדים עמוקים וחשובים יותר. בעיקר אינו מניח לשקוע בבינוניות היומיום המעשית, ללא לקיחה בחשבון שישנם דברים המקנים פרופורציה מתאימה לחיים.
תמיד ידעתי (לפחות מזמן פיתוח המודעות הבוגרת – קרלוס קסטנדה) שהמוות הוא בן לוויה נאמן לאדם. הוא זה היכול להקנות את התשובה הנכונה בכל רגעי החשש, הפחד, הלבטים הממלאים את הישות, ההססנות, ההליכה אחרי היצר ללא חשבון ועוד.
תמיד נמצא נאמן למקור, ומסביר ללא משוא פנים מה נכון ומה לא. מה מבזבז את זמננו ומה מואיל באמת. על מה מותר ואסור לוותר. בפרספקטיבה של המוות, תמיד ניתן למצוא את התשובה לשאלה האם מה שאנחנו משקיעים בו את העשייה, הרגש, המחשבה והגוף, הוא מה שאנחנו באמת רוצים לעשות.
במידה וידענו שנמות בוודאות בתקופה הקרובה, האם המעשה שאנחנו עומדים לעשות, באמת חשוב לנו כסיומת לחיינו???
האם זאת אינה שאלת השאלות על מנת לדעת מה אנחנו באמת רוצים לעשות, בכדי שהעשייה שלנו תתאים למאוויים העמוקים שלנו???

ידידה ספרה בדיחה טובה בנושא, ששמעה בתוכנית טלוויזיה.

מנחה בתוכנית מפורסמת שואלת כוכבת קולנוע לאחר שנה של הצלחה רבה, "מה תוכניותייך לשנה הבאה?" היא חייכה ואמרה, " כשמישהו מעוניין להצחיק את אלוהים באמת, הוא מספר לו על התוכניות שלו לעתיד" .

קדם אלבאום

על ידי מ_אוריאל* » 21 מרץ 2007, 00:46

הי משה, ברוך החוזר

עולם המתחדש למחרת אמן

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 20 מרץ 2007, 22:32

מסלולים

יום יום וברכתו
יום יום ואורו המחודש
יום יום וקשייו המסתיימים
יום יום ותקוותיו החדשות

ערב ערב ואורו המתעמעם
ערב ערב ועייפותו המתלווה
ערב ערב ושקיעתו הנהדרת
של עולם המתחדש למחרת.

בוקר, ריחות ופריחות
צהריים, קרינה חזקה
ערב, קרירות ותוגה
לילה, התנקות וציפייה.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 19 מרץ 2007, 18:41

היי, חזרתי לארץ. שוב תודה מקרב לב לכל מי שתמך.

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 13 מרץ 2007, 03:08

To the Tseskiss family, thanks for your condolences

Tamar
You can reach me by phone
917-595-8152
I cannot open my email here

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 12 מרץ 2007, 23:01

שלום משה!
אנחנו משתתפים בצערך, המון כוח, אנחנו איתך!
אינה ואלכסנדר צ'סקיס

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 11 מרץ 2007, 20:53

Hi Moshe
Please check your mail, I need to know how to get you in NY, before you're leaving, thanks

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 11 מרץ 2007, 02:52

I am in nyc until March 19th, Thanks to all of you

Talia, This is the right time to tell about the dificulties, and discuss them. This is the only way to try to help when it is still possible. There is not enough learning in any place

קדם אלבאום

על ידי אחיטוהר* » 10 מרץ 2007, 01:12

סליחה משה שאני פולשת לדף שלך ככה.
זו אני אחיטוהר לנצח (ליפני הרבה זמן)
מי יתן ולא תדע צער.
מחזקת אותך שבקרוב תוכל אט אט לחזור לציר כוחך,שתוכל להכיר בטוב מתוך(למרות) העצב ולימצוא את האיזון.

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 09 מרץ 2007, 15:52

עזרו למלאכי השלום לעשות את שלהם.
שבת שלום מהדרקון.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 07 מרץ 2007, 15:09

איך ניתן לעבור לסדר היום?
לעסוק בקשייהם של מטופלינו , בקשיינו עמהם ואף בקשיינו האישיים?
כמה מוזר לספר על חוויה זו או אחרת מחדר הטיפולים. הדברים הופכים בעיני ללא רלוונטיים ברגע זה.
אני חשה עדיין , בענן כבד וערפילי. כזה . המטשטש בין עיקר וטפל.
מחכה לקרן שמש שתזרח על כולנו.....

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 04 מרץ 2007, 17:31

לכולכם/ן אוהב מאוד את כתיבתכם. אנא המשיכו לכתוב גם במשך השבועיים הקרובים. אעקוב מרחוק רחוק.
אני מרגיש טוב יותר, הקלה מתחילה להתפשט באבריי. לכל מי שתמך מקרוב ומרחוק, המון המון תודות וחיבוקים.
אשתדל לקרא את הכתוב, ואולי גם לכתוב בעצמי באנגלית.

השמש אכן ממשיכה לזרוח, הפרחים לפרוח, הנשימה מתחדשת, והכוחות שבים לאט ובהתמדה. (())

קדם אלבאום

על ידי מיכל* » 04 מרץ 2007, 15:10

אני-מיכל, כתבתי את "כמו יש מאין ילד נולד לי".

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 04 מרץ 2007, 14:26

כי השמש זורחת שוב
והגוף נמשך לחום הנעים נעים שלה
גם כשהוא צורב מידי
כי השמיים בהירים שוב
והעיניים נפקחות מול הכחול כחול הזה
גם אם דמעות מציפות אותן
כי זוג פרפרים מרפרפים מסביב
והלב מתרחב, מתמסר לקלילות וליופי
גם אם נחמץ
וכל זה יהיה כאן גם מחר וגם אחרי
גם אם לא נירצה,
עד שנתרצה.

קדם אלבאום

על ידי פלוני_אלמונית* » 03 מרץ 2007, 12:59

כמו יש מאין, ילד נולד לי
מופיע בעולמי ומשנה אותו לעד.
אושר מציף אותי ועיני מלאות דמעות.
מעכשיו, חיינו שזורים, משפיעים ומושפעים.
רגעי אושר, עצב, כיווץ והרפיה
עוד יום יחד, עוד שנה, עשור...
תינוק-ילד-נער-בחור

לא רציתי ולא יכולתי לתפוס,
שהפרידה עלולה לבוא מוקדם מדי.
שהסדר יופר. שתלך לפני.
אתה כל כך חסר לי
ויחד עם זה-נמצא בתוכי. משפיע. מדבר.
שם למעלה, קבעו ושלחו אותך מלאך שלי לעולם ואלי.
בהשאלה.
לאהוב, ללמוד ביחד ולחוד.
בדרך לא דרך.
ועכשיו, התפצלנו לשתי דרכים נפרדות
וכל אחד מאיתנו נושא בדרכו חלק מהאחר.

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 03 מרץ 2007, 00:07

איך, איך זה, שהזמן אינו עוצר מלכת,
והתנועה אינה נפסקת,
ואין שהוּת, ואין אונים,
כמעט ואין זהוּת.
כל שהיה כשמש בהיר,
נשחק עד דק, עד עפר.. עד עפר.
ואין יודע, ואין חזק, ואין רואה,
רק לב נותר.. רק לב.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 02 מרץ 2007, 12:54

תמר, בכל מחשב שבו תכתבי, ברגע שאת כותבת את שמך ב מאת, את כותבת בשמך.

מציאות חדשה

יום רודף יום,
שנייה את רעותה,
רגע נמחק וחוזר,
תחושות מתקהות חידודין,
כל רגע חולף והאמת שלו,
מחשבות נשפכות ללא סדר,
כעסים מתפרצים נעלמים,
הגיון ללא אמת וצורך
מתגנב כחשוב באמת,
מי ומה ולאן, מאבד חשיבות וגובה,
דמעה נשפכה נעלמה
אמת מתפוגגת.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 02 מרץ 2007, 00:18

תודה טליה.

קדם אלבאום

על ידי טליה* » 01 מרץ 2007, 21:40

למשה היקר.
מילים אינן יכולות לרפא פצע כה עמוק.
ניחומים אינם מרככים ומרפדים את הכאב.
קשה לעמוד מולך להסתכל אל תוך עיניך ולחוש את הכאב הנוראי הניבט מהן.
קשה לעמוד מולך מבלי לשמוע את דופק הלב המואץ. את כובד הנשימה החנק מגרונך.
ואת חוסר האונים מול אכזריותו של הגורל.
אתה משה . ההורה . מורה . מדריך .חבר . איש חזון .
אהוב. אדם במלוא מובן המילה.. בעל עוצמות נפש אדירות . רגיש . מסור עד אין קץ. מכיל . נותן מעצמו לעיתים ללא גבולות. אמיד וחזק.
מתנסה בניסיון חיים קשה מנשוא. לאלוהים פתרונות.
מאחלת לך אדם יקר.
שכוחות הנפש יעמדו לצדך גם בזמן כה קשה.
שלא יהיה כוח בעולם שיצליח להחליש אותך, את יכולותיך וצרכיך.
שולחת לך אור ואהבה.
חיבוק ענק.
מתפללת לשלומך ובריאותך.
מי יתן ולא תדע צער. עוד

קדם אלבאום

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 מרץ 2007, 20:17

צודק, זו אני, תמר, (ממחשב לא שלי).
כמובן שאין אני מתיימרת לדעת בברור עבורך (בקושי עבורי), הדברים נכתבו כתגובה אימפולסיבית, מתוך רצון לחז/בק.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 מרץ 2007, 18:46

אתם יודעים, כשמדובר בנושאים מאוד אישיים, קשה להתייחס לפלוני אלמוני כזה או אחר.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 מרץ 2007, 18:45

כמה קל לחשוב שיודעים בברור עבור האחר. עבורי איני יודע עדיין מי ומה יצא ממני בסופו של תהליך. תקוותי היא שיצא ממני משהו טוב יותר, בעל מוטיבציה גדולה ונקייה עוד יותר. אבל איך אדע שכך יקרה. נחייה ונראה.
הלומד שבי אינו בהתנגדות בכלל, הוא עסוק בהקשבה רבת דקויות לכל מה שעובר עליי. כל ניע וניד של תחושה, מחשבה, רגש ואנרגיה, מחוברים למודעות ללא הפסקה או כיסוי. זה אני, כך אני בנוי. אין זה אומר שלאחר האינטגרציה עם התהליך העכשווי אהיה כזה. כולי תקווה אך המלחמה קשה ומחמירה איתי.

קדם אלבאום

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 מרץ 2007, 17:31

האם גם הפעם יצא הלומד שבי מחוזק ויכול להשתמש בכל אלו להענקה לאחרים ?????? ברור שכן!!!!!!!!!
(גם אם הלומד שבך כעת בהתנגדות)

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 מרץ 2007, 16:16

ובכל זאת הידע, משמש כמנוף לשינוי. הפעמים שהלכתי לחדר כושר ולהליכות בשדה בשבוע האחרון, ניראות כמנוף המרכזי הממקד והמאפשר להמשיך לתפקד. כנראה שפעם פעם, כשבחרתי בגוף כמנוף לחיזוק והתפתחות, מישהו כיוון אותי היטב.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 מרץ 2007, 15:55

לדרקון, לנועה בר, לתמר ולכולם, תודה. כל חיבוק ומילה מרפדים את הפצע באהבה.

כל זיק זיכרון
פותח לב ודמעות,
כל ניע תודעה
משחרר מוסרות העין,
כל משב עשייה בכיוון
משלח את הבטן למסע מפרך.

היום הלכתי לסדר את ענייניו של בני אהובי בבנק ברעננה. לא ידעתי שחייבים על מנת לדעת מה קורה בחשבון, את תעודת הפטירה שנקבל רק בעוד שבוע, ואישורי ירושה מבית משפט.
בכל יום רגיל הנסיעה מחדרה לרעננה יכולה להיות אפילו מהנה (עד כמה מוזר לכתוב זאת), גם בפקקים הנוראיים שישנם בדרך. היום המאמץ להגיע, לשבת כחצי שעה עד שביררו מה ניתן לעשות, הצורך להסביר מדוע, קבלת התשובה שאין בידי מה לעשות היום, החזרה למכונית בעלת דו"ח החנייה. לפתע, כל העשייה מחולקת לעשיות קטנטנות, שכל חלק בה גורמת לקשיים מרובים, לאובדן האנרגיה ברמות לא מוכרות. הכבדות מתפשטת בעצמות ובשרירים, הבטן מתהפכת למגעה של עשייה לא מוכרת, החיים נראים כל כך מסובכים ללא רמת האנרגיה הרגילה.
לא הבנתי באמת, שעשייה של דברים פשוטים יכולה להוות מעמסה ענקית על הגוף והנפש. ראיתי זאת פעמים אין ספור על אחרים, אך התחושה האמיתית, למרות ההבנה הברורה של מה שעובר עליהם, לא הייתה בתוכי.
כל יום לומדים משהו חדש, לפעמים הלמידה נעשית עקב נסיבות מחמיצות במיוחד. האם גם הפעם יצא הלומד שבי מחוזק ויכול להשתמש בכל אלו להענקה לאחרים ??????

תודה שאתם אי שם עבורי. אוהב אתכם (())

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 01 מרץ 2007, 10:49

משה.
תודה רבה שאתה משתף ומלמד אותנו גם ברגעים הקשים ביותר שעוברים עליך.
חושף אותנו למחשבות רגשות ותחושות גוף של אבא !
באהבה ויראה מהדרקון שעל גדות ירדן וכנרת.

קדם אלבאום

על ידי נועה_בר* » 01 מרץ 2007, 07:51

((-)) :'(

סכין קורעת ללא רחמים.!

משתתפת בצערך ומחזקת את ידייך.

קדם אלבאום

על ידי תמר* » 01 מרץ 2007, 07:38

(())

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 01 מרץ 2007, 07:25

שהבליח שנמוג ונעלם

היום לאחר השבעה
כאשר הבכי שטף ושוטף
השפתיים חזרו מאות ואלפי פעמים
על סיפור האימים, הכאב העצום

היום שאחרי והכול לא ברור
מלחמה חדשה בפתח נעמדה
המחר מעורפל, האתמול לא גמר להתבהר.
הישנה תקומה קלה?

החיים ממשיכים ואני בתוכם
הכאב מתעמעם ופורץ בסערה
הדמעות חונקות ושוטפות הוויה
סכין קורעת ללא רחמים.

תמונתך כה ברורה ונמחקת
תחושתך בתוכי חדה דרשנית
רק היום השארתיך לעד
בגלעד עפר ופרחים נובלים

ברגלים כבדות כעופרת
בלב מפורק לרסיסים
בבטן כואבה מכווצה
בעיניים ממאנות לראות
במוח המסרב לחבר מחשבות
בידיים רפויות הרוצות רק לחדול

ואולי רק חלום בלהות הוא
ואולי תרד שוב בצעד חרישי חרישי
ממרומי חדרך משכנך הלוט
תעתועי רצון בלבולי הוויה

המחר האתמול משתלבים
בדריסת מאובן מקפדת,
אב שכול שחלם חיוכו
שהבליח שנמוג ונעלם

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 28 פברואר 2007, 20:15

שונמית תודה מקרב לב. בהצלחה בהמשך דרכך בשיטה ובכלל.

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 28 פברואר 2007, 20:06

משה שלום,
משתתפת בצערך ומחזקת את ידייך. כל מילה שאוסיף לא תביע את הכאב שאני מרגישה מבפנים.
הכרותי איתך היתה מאד קצרה ובכל זאת אני מודה עליה.
אני לומדת את השיטה והיא עזרה לי להגיע לתובנות שלא הגעתי אליהם 30 שנה. נפתחתי לדרך חדשה לאני האמיתי שנמצא שם בפנים, ורצה לצאת כ"כ הרבה שנים. סוף סוף מצא את מקומו ואת ייעודו בחיים.
אני מודה לך על השיטה ועל עצם היותך...
שולחת לך המון אהבה ואור

קדם אלבאום

על ידי אנונימי » 27 פברואר 2007, 22:54

אני כותבת בשמי ובשם חברי לכיתה.ברצוננו להשתתף בצערך ולנחם אותך באבלך. מי יתן ולא תדע עוד צער.
למרות שלא זכינו להכיר אותך אישית (חבל),אנחנו מודים לך מאוד על השיטה ששינתה את חיינו ובעזרתה נוכל לעזור לאחרים. אנחנו מעריכים ומוקירים את מה שהשארת לנו ולכל מי שיהנה מהשיטה בעתיד.
תנחומנו.

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 27 פברואר 2007, 01:00

הבזק אחד

אני שכל כך אוהב ואהבתי
ומוכן להקריב את הכול,
מנסה להבין את הבלתי ניתן להבנה,
האם ומה עוד יכולתי לעשות, לשנות ולהקל.

הרי הרשות נתונה
שימושיה כה רבים
ומי אני שאקבע מה נכון ומה לא.
מי ומה אני שאתיימר לדעת
הנחבא בין קפלי חיותו של האחר.

הבזק אחד של הבלחת חבל
וההוויה עברה במימדים,
הבזק אחד בן עשרים שנה
וליבי נכווה באהבה וכאב להמשך חיי.

27/2/07

קדם אלבאום

על ידי משה_אלבאום* » 27 פברואר 2007, 00:34

תודה לכל המנחמים, זה עוזר מאוד.

חזרה למעלה