קדם אלבאום

[פלוני_אלמונית*]

שלא תדע עוד צער, שתהייה אהבה בלבך לכולם.

[אנונימי]

{דף זה מוקדש לניחומים למשה על מות בנו בטרם עת ושירים פרי עטו של משה על לכתו של קדם.}










_{ההודעות הועברו לכאן מהדף אלבאום דף אחר}

[תמר*]

משה,
דף חדש - מתבקש מכל הכיוונים.
עוד מעט נמצא מילים לבטא אותם, את הכיוונים.
תהיה חזק, תהיה חלש, תהיה אבא ובן וחבר, תתכנס, תשחרר, תאהב. תהיה. @}

[משה_אלבאום*]

לכל האנשים הנהדרים שבאו ועוד תגיעו לחזק ולנחם, תודה ענקית. אתם עוזרים למשפחתי ולי המון.

[יעל*]

שמעתי בצער רב גדול על שאירע, משתתפת מאוד בצערך, מקווה שתתחזק, שלא תדע עוד צער
ולמרות הכאב הגדול והנורא, תוכל להשתמש בתעצומות וכוחות הנפש שלך ותצליח לעמוד על רגליך.
יעל

[משה_אלבאום*]

תודה יעל ותודה ענקית לכל מי שהגיע לנחם.

[תמר*]

If I should stay
I would only be in your way
and so I'll go
and yet, I know
that I'll think of you
each step of my way
I will always love you
bittersweet memories
that's all I have
and all I'm taking with me
so, good-bye
please don't cry
cause we both know
that I'm not what you need
and I will always love you
I hope life will treat you kind
and I hope you will have
all you ever dreamed of
and I wish you joy and happiness
but above all this
I wish you love

בשם ההולכים לבלי שוב, לכל הנשארים - באהבה.

[משה_אלבאום*]

תודה תמר שיר נהדר

[פלוני_אלמונית*]

למשה היקר באדם
אומרים שאלוהים מעמיד בפנינו שיעורים כדי שנעמוד בהם ואם גם מצליחים לגדול מהם זאת זכות גדולה.
מחזקת אותך במסע הכואב הזה אל הגאולה. אתה אדם אהוב בעולמנו ובעולמות גבוהים. הלואי ותזכה לנחמה מהאהבה הרבה שנשלחת אליך.

[פלוני_אלמונית*]

למשה היקר באדם
אומרים שאלוהים מעמיד בפנינו שיעורים כדי שנעמוד בהם ואם גם מצליחים לגדול מהם זאת זכות גדולה.
מחזקת אותך במסע הכואב הזה אל הגאולה.
אתה אדם אהוב בעולמנו ובעולמות גבוהים.
הלואי ותזכה לנחמה מהאהבה הרבה שנשלחת אליך.

[פלוני_אלמונית*]

הכאב מחטא ומטהר את הנשמה. רגשות האשמה אוסרות אותה באזיקים.
אל תתייסר. עשית כל מה שיכולת. אם היית יכול לעשות אחרת, היית עושה. אל תוסיף עלבון למכה. תרפה ותשחרר. אתה אהוב.

[תמר*]

והוא עומד שם, מחובק בחיק אימו,
ועיניו גומאות את כל הבאים.
מחליק שערות ראשו הפראי, ביד יציבה...יציבה.
מלך.
ילד על סף גבורה, שומר עצמו לעצמו.

פעם בשיעור, למדנו על השקד,
איך כל גירוי שנקלט, עובר סריקה - בשקד.
וחשבתי עליך.
ומצאתי שאולי כך אתה בעצם מתנהל.
מוצא שקט בתוך ההמולה, את השקט שלך.
איכשהו יודע לעשות סדר - לעצמך.
והלוואי שיקשיבו לך - אי של שפיות.
מלך.

[אנונימי]

ליבי איתך איש יקר מחבקת ואוהבת אותך

[משה_אלבאום*]

תמר תודה מקרב לב, העביר לו את הכתוב. אכן שקד כשמו כן תפקודו.
לכל המנחמים תודה מקרב לב.

[משה_אלבאום*]

תודה לכל המנחמים, זה עוזר מאוד.

[משה_אלבאום*]

הבזק אחד

אני שכל כך אוהב ואהבתי
ומוכן להקריב את הכול,
מנסה להבין את הבלתי ניתן להבנה,
האם ומה עוד יכולתי לעשות, לשנות ולהקל.

הרי הרשות נתונה
שימושיה כה רבים
ומי אני שאקבע מה נכון ומה לא.
מי ומה אני שאתיימר לדעת
הנחבא בין קפלי חיותו של האחר.

הבזק אחד של הבלחת חבל
וההוויה עברה במימדים,
הבזק אחד בן עשרים שנה
וליבי נכווה באהבה וכאב להמשך חיי.

27/2/07

[אנונימי]

אני כותבת בשמי ובשם חברי לכיתה.ברצוננו להשתתף בצערך ולנחם אותך באבלך. מי יתן ולא תדע עוד צער.
למרות שלא זכינו להכיר אותך אישית (חבל),אנחנו מודים לך מאוד על השיטה ששינתה את חיינו ובעזרתה נוכל לעזור לאחרים. אנחנו מעריכים ומוקירים את מה שהשארת לנו ולכל מי שיהנה מהשיטה בעתיד.
תנחומנו.

[אנונימי]

משה שלום,
משתתפת בצערך ומחזקת את ידייך. כל מילה שאוסיף לא תביע את הכאב שאני מרגישה מבפנים.
הכרותי איתך היתה מאד קצרה ובכל זאת אני מודה עליה.
אני לומדת את השיטה והיא עזרה לי להגיע לתובנות שלא הגעתי אליהם 30 שנה. נפתחתי לדרך חדשה לאני האמיתי שנמצא שם בפנים, ורצה לצאת כ"כ הרבה שנים. סוף סוף מצא את מקומו ואת ייעודו בחיים.
אני מודה לך על השיטה ועל עצם היותך...
שולחת לך המון אהבה ואור

[משה_אלבאום*]

שונמית תודה מקרב לב. בהצלחה בהמשך דרכך בשיטה ובכלל.

[משה_אלבאום*]

שהבליח שנמוג ונעלם

היום לאחר השבעה
כאשר הבכי שטף ושוטף
השפתיים חזרו מאות ואלפי פעמים
על סיפור האימים, הכאב העצום

היום שאחרי והכול לא ברור
מלחמה חדשה בפתח נעמדה
המחר מעורפל, האתמול לא גמר להתבהר.
הישנה תקומה קלה?

החיים ממשיכים ואני בתוכם
הכאב מתעמעם ופורץ בסערה
הדמעות חונקות ושוטפות הוויה
סכין קורעת ללא רחמים.

תמונתך כה ברורה ונמחקת
תחושתך בתוכי חדה דרשנית
רק היום השארתיך לעד
בגלעד עפר ופרחים נובלים

ברגלים כבדות כעופרת
בלב מפורק לרסיסים
בבטן כואבה מכווצה
בעיניים ממאנות לראות
במוח המסרב לחבר מחשבות
בידיים רפויות הרוצות רק לחדול

ואולי רק חלום בלהות הוא
ואולי תרד שוב בצעד חרישי חרישי
ממרומי חדרך משכנך הלוט
תעתועי רצון בלבולי הוויה

המחר האתמול משתלבים
בדריסת מאובן מקפדת,
אב שכול שחלם חיוכו
שהבליח שנמוג ונעלם

[תמר*]

[נועה_בר*]

סכין קורעת ללא רחמים.!

משתתפת בצערך ומחזקת את ידייך.

[אנונימי]

משה.
תודה רבה שאתה משתף ומלמד אותנו גם ברגעים הקשים ביותר שעוברים עליך.
חושף אותנו למחשבות רגשות ותחושות גוף של אבא !
באהבה ויראה מהדרקון שעל גדות ירדן וכנרת.

[משה_אלבאום*]

לדרקון, לנועה בר, לתמר ולכולם, תודה. כל חיבוק ומילה מרפדים את הפצע באהבה.

כל זיק זיכרון
פותח לב ודמעות,
כל ניע תודעה
משחרר מוסרות העין,
כל משב עשייה בכיוון
משלח את הבטן למסע מפרך.

היום הלכתי לסדר את ענייניו של בני אהובי בבנק ברעננה. לא ידעתי שחייבים על מנת לדעת מה קורה בחשבון, את תעודת הפטירה שנקבל רק בעוד שבוע, ואישורי ירושה מבית משפט.
בכל יום רגיל הנסיעה מחדרה לרעננה יכולה להיות אפילו מהנה (עד כמה מוזר לכתוב זאת), גם בפקקים הנוראיים שישנם בדרך. היום המאמץ להגיע, לשבת כחצי שעה עד שביררו מה ניתן לעשות, הצורך להסביר מדוע, קבלת התשובה שאין בידי מה לעשות היום, החזרה למכונית בעלת דו"ח החנייה. לפתע, כל העשייה מחולקת לעשיות קטנטנות, שכל חלק בה גורמת לקשיים מרובים, לאובדן האנרגיה ברמות לא מוכרות. הכבדות מתפשטת בעצמות ובשרירים, הבטן מתהפכת למגעה של עשייה לא מוכרת, החיים נראים כל כך מסובכים ללא רמת האנרגיה הרגילה.
לא הבנתי באמת, שעשייה של דברים פשוטים יכולה להוות מעמסה ענקית על הגוף והנפש. ראיתי זאת פעמים אין ספור על אחרים, אך התחושה האמיתית, למרות ההבנה הברורה של מה שעובר עליהם, לא הייתה בתוכי.
כל יום לומדים משהו חדש, לפעמים הלמידה נעשית עקב נסיבות מחמיצות במיוחד. האם גם הפעם יצא הלומד שבי מחוזק ויכול להשתמש בכל אלו להענקה לאחרים ??????

תודה שאתם אי שם עבורי. אוהב אתכם

[משה_אלבאום*]

ובכל זאת הידע, משמש כמנוף לשינוי. הפעמים שהלכתי לחדר כושר ולהליכות בשדה בשבוע האחרון, ניראות כמנוף המרכזי הממקד והמאפשר להמשיך לתפקד. כנראה שפעם פעם, כשבחרתי בגוף כמנוף לחיזוק והתפתחות, מישהו כיוון אותי היטב.

[פלוני_אלמונית*]

האם גם הפעם יצא הלומד שבי מחוזק ויכול להשתמש בכל אלו להענקה לאחרים ?????? ברור שכן!!!!!!!!!
(גם אם הלומד שבך כעת בהתנגדות)

[משה_אלבאום*]

כמה קל לחשוב שיודעים בברור עבור האחר. עבורי איני יודע עדיין מי ומה יצא ממני בסופו של תהליך. תקוותי היא שיצא ממני משהו טוב יותר, בעל מוטיבציה גדולה ונקייה עוד יותר. אבל איך אדע שכך יקרה. נחייה ונראה.
הלומד שבי אינו בהתנגדות בכלל, הוא עסוק בהקשבה רבת דקויות לכל מה שעובר עליי. כל ניע וניד של תחושה, מחשבה, רגש ואנרגיה, מחוברים למודעות ללא הפסקה או כיסוי. זה אני, כך אני בנוי. אין זה אומר שלאחר האינטגרציה עם התהליך העכשווי אהיה כזה. כולי תקווה אך המלחמה קשה ומחמירה איתי.

[משה_אלבאום*]

אתם יודעים, כשמדובר בנושאים מאוד אישיים, קשה להתייחס לפלוני אלמוני כזה או אחר.

[פלוני_אלמונית*]

צודק, זו אני, תמר, (ממחשב לא שלי).
כמובן שאין אני מתיימרת לדעת בברור עבורך (בקושי עבורי), הדברים נכתבו כתגובה אימפולסיבית, מתוך רצון לחז/בק.

[טליה*]

למשה היקר.
מילים אינן יכולות לרפא פצע כה עמוק.
ניחומים אינם מרככים ומרפדים את הכאב.
קשה לעמוד מולך להסתכל אל תוך עיניך ולחוש את הכאב הנוראי הניבט מהן.
קשה לעמוד מולך מבלי לשמוע את דופק הלב המואץ. את כובד הנשימה החנק מגרונך.
ואת חוסר האונים מול אכזריותו של הגורל.
אתה משה . ההורה . מורה . מדריך .חבר . איש חזון .
אהוב. אדם במלוא מובן המילה.. בעל עוצמות נפש אדירות . רגיש . מסור עד אין קץ. מכיל . נותן מעצמו לעיתים ללא גבולות. אמיד וחזק.
מתנסה בניסיון חיים קשה מנשוא. לאלוהים פתרונות.
מאחלת לך אדם יקר.
שכוחות הנפש יעמדו לצדך גם בזמן כה קשה.
שלא יהיה כוח בעולם שיצליח להחליש אותך, את יכולותיך וצרכיך.
שולחת לך אור ואהבה.
חיבוק ענק.
מתפללת לשלומך ובריאותך.
מי יתן ולא תדע צער. עוד

[משה_אלבאום*]

תודה טליה.

[משה_אלבאום*]

תמר, בכל מחשב שבו תכתבי, ברגע שאת כותבת את שמך ב מאת, את כותבת בשמך.

מציאות חדשה

יום רודף יום,
שנייה את רעותה,
רגע נמחק וחוזר,
תחושות מתקהות חידודין,
כל רגע חולף והאמת שלו,
מחשבות נשפכות ללא סדר,
כעסים מתפרצים נעלמים,
הגיון ללא אמת וצורך
מתגנב כחשוב באמת,
מי ומה ולאן, מאבד חשיבות וגובה,
דמעה נשפכה נעלמה
אמת מתפוגגת.

[תמר*]

איך, איך זה, שהזמן אינו עוצר מלכת,
והתנועה אינה נפסקת,
ואין שהוּת, ואין אונים,
כמעט ואין זהוּת.
כל שהיה כשמש בהיר,
נשחק עד דק, עד עפר.. עד עפר.
ואין יודע, ואין חזק, ואין רואה,
רק לב נותר.. רק לב.

[פלוני_אלמונית*]

כמו יש מאין, ילד נולד לי
מופיע בעולמי ומשנה אותו לעד.
אושר מציף אותי ועיני מלאות דמעות.
מעכשיו, חיינו שזורים, משפיעים ומושפעים.
רגעי אושר, עצב, כיווץ והרפיה
עוד יום יחד, עוד שנה, עשור...
תינוק-ילד-נער-בחור

לא רציתי ולא יכולתי לתפוס,
שהפרידה עלולה לבוא מוקדם מדי.
שהסדר יופר. שתלך לפני.
אתה כל כך חסר לי
ויחד עם זה-נמצא בתוכי. משפיע. מדבר.
שם למעלה, קבעו ושלחו אותך מלאך שלי לעולם ואלי.
בהשאלה.
לאהוב, ללמוד ביחד ולחוד.
בדרך לא דרך.
ועכשיו, התפצלנו לשתי דרכים נפרדות
וכל אחד מאיתנו נושא בדרכו חלק מהאחר.

[תמר*]

כי השמש זורחת שוב
והגוף נמשך לחום הנעים נעים שלה
גם כשהוא צורב מידי
כי השמיים בהירים שוב
והעיניים נפקחות מול הכחול כחול הזה
גם אם דמעות מציפות אותן
כי זוג פרפרים מרפרפים מסביב
והלב מתרחב, מתמסר לקלילות וליופי
גם אם נחמץ
וכל זה יהיה כאן גם מחר וגם אחרי
גם אם לא נירצה,
עד שנתרצה.

[מיכל*]

אני-מיכל, כתבתי את "כמו יש מאין ילד נולד לי".

[משה_אלבאום*]

לכולכם/ן אוהב מאוד את כתיבתכם. אנא המשיכו לכתוב גם במשך השבועיים הקרובים. אעקוב מרחוק רחוק.
אני מרגיש טוב יותר, הקלה מתחילה להתפשט באבריי. לכל מי שתמך מקרוב ומרחוק, המון המון תודות וחיבוקים.
אשתדל לקרא את הכתוב, ואולי גם לכתוב בעצמי באנגלית.

השמש אכן ממשיכה לזרוח, הפרחים לפרוח, הנשימה מתחדשת, והכוחות שבים לאט ובהתמדה.

[טליה*]

איך ניתן לעבור לסדר היום?
לעסוק בקשייהם של מטופלינו , בקשיינו עמהם ואף בקשיינו האישיים?
כמה מוזר לספר על חוויה זו או אחרת מחדר הטיפולים. הדברים הופכים בעיני ללא רלוונטיים ברגע זה.
אני חשה עדיין , בענן כבד וערפילי. כזה . המטשטש בין עיקר וטפל.
מחכה לקרן שמש שתזרח על כולנו.....

[אנונימי]

עזרו למלאכי השלום לעשות את שלהם.
שבת שלום מהדרקון.

[אחיטוהר*]

סליחה משה שאני פולשת לדף שלך ככה.
זו אני אחיטוהר לנצח (ליפני הרבה זמן)
מי יתן ולא תדע צער.
מחזקת אותך שבקרוב תוכל אט אט לחזור לציר כוחך,שתוכל להכיר בטוב מתוך(למרות) העצב ולימצוא את האיזון.

[אנונימי]

I am in nyc until March 19th, Thanks to all of you

Talia, This is the right time to tell about the dificulties, and discuss them. This is the only way to try to help when it is still possible. There is not enough learning in any place

[תמר*]

Hi Moshe
Please check your mail, I need to know how to get you in NY, before you're leaving, thanks

[אנונימי]

שלום משה!
אנחנו משתתפים בצערך, המון כוח, אנחנו איתך!
אינה ואלכסנדר צ'סקיס

[אנונימי]

To the Tseskiss family, thanks for your condolences

Tamar
You can reach me by phone
917-595-8152
I cannot open my email here

[משה_אלבאום*]

היי, חזרתי לארץ. שוב תודה מקרב לב לכל מי שתמך.

[משה_אלבאום*]

מסלולים

יום יום וברכתו
יום יום ואורו המחודש
יום יום וקשייו המסתיימים
יום יום ותקוותיו החדשות

ערב ערב ואורו המתעמעם
ערב ערב ועייפותו המתלווה
ערב ערב ושקיעתו הנהדרת
של עולם המתחדש למחרת.

בוקר, ריחות ופריחות
צהריים, קרינה חזקה
ערב, קרירות ותוגה
לילה, התנקות וציפייה.

[מ_אוריאל*]

הי משה, ברוך החוזר

עולם המתחדש למחרת אמן

[משה_אלבאום*]

אמ"ן - אמ"ן (אלוהים, מחייה, נשמות)
האין זאת כי העולם מתחדש בכל יום מחדש, למרות כל הקשיים והתהליכים השונים?? אנחנו בריאות חזקות ומוארות ויכולים להתגבר ולצאת לדרך חדשה, גם כשנראה שלא ניתן יותר. כל שקיעה מעלה את הזריחה שלאחריה, כל חורבן מפנה מקום לבניה מחודשת, לאחר כל טביעה ניתן לצוף מחדש ולשאוף אוויר מלא הריאות.
האין זה כך??
נכון, נקרעתי מבפנים והתפזרתי לאלפי רסיסי רסיסים. אבל לא אני בחרתי את הבחירה, ולכן אני ממשיך לבחור בחיים. אנחנו בונים בכל יום, מחשבה ומעשה, את הקרמה שלנו. אני בחרתי לבנות קרמה הממשיכה לבנות את החיים והיופי הפנימי. ממשיכה לטפח את היצירה והנתינה כדרך חיים. איני יודע כמה זמן ייקח לממש את הבחירה המחודשת ולאסוף את הרסיסים ליצירה טובה ונבונה ממה שהייתי. אני יכול רק לקוות שיהיה לי את הכוחות המספיקים על מנת להגיע לכך במלאות.

נכון, הכאב נישא בתוכי כמעגל ללא סוף. כל יום והסיבות שלו להעלאת הכאב והבכי.
נראה שהמצב הופך אותי לאדם טוב יותר, שלם יותר, מודע לרבדים עמוקים וחשובים יותר. בעיקר אינו מניח לשקוע בבינוניות היומיום המעשית, ללא לקיחה בחשבון שישנם דברים המקנים פרופורציה מתאימה לחיים.
תמיד ידעתי (לפחות מזמן פיתוח המודעות הבוגרת – קרלוס קסטנדה) שהמוות הוא בן לוויה נאמן לאדם. הוא זה היכול להקנות את התשובה הנכונה בכל רגעי החשש, הפחד, הלבטים הממלאים את הישות, ההססנות, ההליכה אחרי היצר ללא חשבון ועוד.
תמיד נמצא נאמן למקור, ומסביר ללא משוא פנים מה נכון ומה לא. מה מבזבז את זמננו ומה מואיל באמת. על מה מותר ואסור לוותר. בפרספקטיבה של המוות, תמיד ניתן למצוא את התשובה לשאלה האם מה שאנחנו משקיעים בו את העשייה, הרגש, המחשבה והגוף, הוא מה שאנחנו באמת רוצים לעשות.
במידה וידענו שנמות בוודאות בתקופה הקרובה, האם המעשה שאנחנו עומדים לעשות, באמת חשוב לנו כסיומת לחיינו???
האם זאת אינה שאלת השאלות על מנת לדעת מה אנחנו באמת רוצים לעשות, בכדי שהעשייה שלנו תתאים למאוויים העמוקים שלנו???

ידידה ספרה בדיחה טובה בנושא, ששמעה בתוכנית טלוויזיה.

מנחה בתוכנית מפורסמת שואלת כוכבת קולנוע לאחר שנה של הצלחה רבה, "מה תוכניותייך לשנה הבאה?" היא חייכה ואמרה, " כשמישהו מעוניין להצחיק את אלוהים באמת, הוא מספר לו על התוכניות שלו לעתיד" .

[תמר*]

החיים והמוות - הגבולות הוודאיים היחידים של האדם.
מסתבר ששניהם מפחידים באותה מידה. מרתקים, מורכבים, פשוטים, מוחלטים, מושלמים, משלימים.
ותוכניות? תוכניות לעתיד הן תוצאה של הקשבה פנימה/החוצה. הן תוצאה של אחיזה בחיים.
והחיים? בחירה בחיים משמעותה - להיות חשוף...לכל מה שיש ליקום להציע, טוב ורע. לא תמיד מתוך בחירה, לא תמיד מתוך שליטה.
לבחור בחיים זו אחולשלוקי של תוכנית. העשייה - היא המימוש של התוכנית, והזמן שלה הוא כל הזמן.

הי משה, טוב שחזרת

[פלוני_אלמונית*]

משה מאוד הצטערתי לשמוע על מה שקרה עם שקד לא מזמן שיכלתי את אמי שהייתי מאוד קשורה אליה ובזכותה הפכתי למטפלת ליבי אתך רונית

[משה_אלבאום*]

שלום רונית, לשקד לא קרה דבר, בני קדם אינו. תודה על רגשותיך.

[תמר*]

גם ההורים הטובים והרגישים ביותר, אינם מבינים פעמים רבות מה רצונו וצרכיו של הילד.
("קחו זמן להפנמה" - כך החלונית החכמה).
אני לא בטוחה שתמיד צריך ואפשר להבין את הצרכים של הילד, כי כשמנסים להבין, נכנסים שיקולים לא רלוונטיים כמו נסיון חיים, זיכרונות, חוויות אישיות של ההורה וכו'. נדמה לי שלאפשר לילד לחיות את חייו ע"פ צרכיו - זה אומר לעשות הפרדה מאד ברורה בינינו כבני אדם כמה שיותר מוקדם. זה אומר לפרגן ולכבד את ההפרדה הזאת ועדיין להיות מעורב מבלי להתערב. לא פשוט.
אתם מבינים, גם להם יש מציאות של עצמם שהם רוצים ליישם, בלי קשר לזו של ההורים.

[ענת_ב_פ*]

במקרה נכנסתי לדף,
וכעת רוצה לתת פשוט מכל הלב

[משה_אלבאום*]

תודה ענת.
תמר, אני מסכים עם הדרך הזו. תודה.

[משה_אלבאום*]

אני עדיין באבל, לכן איני פעיל יותר.

[משה_אלבאום*]

יושב, מנסה להבין מה ניתן לעשות על מנת לצאת מהמצב הרגשי החלול שבו אני שרוי.
עוד יום עובר לו ואני נם ולא מעוניין בדבר. עוד שבוע עובר לו והאבל אינו מניח, אלה רק גדל. ברגע מסויים איני יכול עוד להכיל את המצב ואני מתנתק אל תוך כהות מבורכת. כל מת נוסף, מכהה את האבל המרכזי שלי על בני. כרגע הבלבול עקב ההפרעה שאינה מאפשרת להמשיך את התהליך האישי העמוק, גורם לחוסר יכולת להמשיך ולהתמדד. כל אבל דורש את היחס האישי שלו, כל אבל מצריך את הניקוי וההשלמה שלו. בני, אבי, דודתי. בהפרשים כל כך קטנים, מכהים את היכולת להתמודד עם עצמי והמשכיותי, ילדיי, אחיי ואימי. כנראה שזה יקח עוד זמן.

[משה_אלבאום*]

לא נכתב על מנת לקבל עצות

[תמר*]

חג חירות
חג
חירות
ועד שמגיעה חירות הנשמה יוצאת ובאה
סובלת, מושפלת, גואה ושוב נופלת
מהי חירות?
(גם כהות מבורכת. היא חירות...)

[משה_אלבאום*]

חירות כמוה כאוויר הננשם לאחר קושי רב
חירות היא הבסיס המאפשר את פריחת היצירה
חירות היא האחת והיחידה לה אקווה
חירות הינה אהבה ישנה המתחדשת מדי בוקר ושנייה
חירות הינה הטעם היחידי לחיי
ומה היא החרות?? לא ברור אם אדע

חג שמח וחופשי לכולם

[משה_אלבאום*]

אתמול בסדר הפסח, מצאתי עצמי מנסה לנהל את הסדר עם שירה וקריאה (מאוד לא אני) שר בקול צלול את השירים השונים, ונהנה מכל רגע. אולי עבור ילדי ומשפחתי עשיתי זאת? תחילתה של רוח החירות שרתה עלי, כך שהבוקר קמתי אופטימי כפי שאני נוהג לחיות את חיי. חג החירות שיחרר את הנשמות שהלכו לדרכן ושיחרר אותי ביחד איתן. מקווה שהתנופה והשחרור רק יגדל.

[תמר*]

http://www.youtube.com/watch?v=H3uEuUVk4lE

<נשבעת שאני לא שיכורה, זה פשוט, כל כך... אין מילים>}

[משה_אלבאום*]

אחלה!!!!!!!!!!!!!!!

[ענ_בל*]

שולחת ניחומים.
כואב לקרוא על אבלך.
לא מכירים, אבל...
שולחת כוחות.

[מיץ_פטל*]

לאבד שלושה בני משפחה בהפרשים לא גדולים זה כבד מנשוא.
שולחת את תנחומי לך ולבני המשפחה.
הרבה אור וכוחות נפש.

[משה_אלבאום*]

תודה מיץ פטל.

לכל קוראי הבלוג.
אני יודע שהמאורעות שעברתי קשים ומצערים ביותר.
אני את חיי ממשיך עם הניסיון הזה, שרק מוסיף לי ידע, הבנה, רכות, סובלנות, אהבה לחיים ועוד. בני בחר את דרכו ובנה לעצמו את הקרמה שבנה. אין בליבי ולו דבר רע אחד על בחירותיו, כולל בחירתו האחרונה לסיים את חייו.
אני מבקש מכל הקוראים והכותבים במידה ותוכלו, להתייחס לבלוג ללא קשר למה שעברתי, ולהמשיך לכתוב על כל הנושאים המעניינים שכתבנו קודם. מבחינתי תם פרק אחד והתחיל פרק חדש. במידה ותרצו לדון בנושא המוות על הזוויות השונות שבו, אשמח גם.
No such section: 2007-04-10T21:06:27

[משה_אלבאום*]

יום יום ומצב הרוח שלו
ובבוקר הקושי שלי להתשלב בחיים,
צהרים הערפל המתפזר
כשאנשים יפים ונהדרים חוצים את דרכי
ועוזרים לשנות את המצב.

חלומות המסתתרים בין כפלי שינת הבוקר,
לילות נדודים, עם חידודי עור ושרירים,
רגשות המבקשים להשתלח ליקום,
מצבי רוח המשתנים במהירות.

זערורי אור המתגנבים אט אט
לתוך מעמקי הריקנות,
קשתות חורף מבליחות שמיים
מאירות חיוכיי חיים חדשים.

האתמול המחר משתלבים
ביקום הבונה עוד בית במרחב,
נשמה המחפשת נקודת מוצא
משתלבת בים האור שהתפזר.

[משה_אלבאום*]

הינה חזרתי לכור מחצבתי, הקיבוץ. אמנם שכרתי בו דירה קטנה וזה לפרק זמן מוגבל, אבל בכל זאת הנופים היפים של ילדותי, האווירה הנינוחה של המרחבים, הנוי הנפלא והמטופח בקפידה רבה (לא בהרבה קיבוצים נישאר נוי מטופל ומטופח להפליא) השהייה במחיצת בני משפחתי. מקווה שהכול ביחד יעזור לי לחזור לתפקוד כפי שאני יודע לתפקד. בינתיים אני מנסה למצוא את האנרגיה לביצוע של מה שצריך.
שבת שלום

נא לשלוח אימייל לכתובת הבאה בלבד
[email protected]

[ענ_בל*]

הינה חזרתי לכור מחצבתי, הקיבוץ
מאחלת לך שהיה מחדשת אנרגיות.
עם משפחתך, בנופים הפתוחים. האביב כבר כאן והוא יודע לפזר אנרגיות חיוביות.
@} @} @}

[מטפלת_זקנה*]

משה היקר.
אחרי ימים רבים מחוץ לאתר שבתי והנה אני קוראת על האסון הגדול.
אין דבר בלתי טבעי ובלתי צפוי יותר מזה שבו הורה עומד על קבר ילדו.
אני חשה כי עקדת יצחק הזו היא שער הקפיצה שלך אל מעבר
לתובנות האנושיות.
אל האינטיליגנציה החמישית.

כגודל הנשמה גודל הנסיון, ואתה שכבר עברת יותר מ"לך לך" אחד בחייך,
נראה שאתה עולה ממעלת משה למעלת אברהם.

שולחת לך חזיון .
בהיר וברור. יציב וברוך.

[משה_אלבאום*]

ל מטפלת זקנה תודה על דבריך, שמחתי לראותך שוב בפורום.

[פלוני_אלמונית*]

משה אהוב ויקר
שולחת לך חיבוק גדול ואוהב .....

[משה_אלבאום*]

פלונית אלמונית - תודה רבה, אשמח לדעת מי מחבקת אותי, בכל מקרה אני נהנה מהחיבוק. בחזרה.

[חגית*]

שלום משה יקר

שמעתי רק לאחרונה על הטרגדיה שפקדה אותך ואת משפחתך. חיבוק חם מתלמידה לשעבר.
חזק ואמץ... כואב שאדם יקר כמוך אשר מקדיש את חייו לעזור לאחרים, נאלץ לעבור דרך תהומות ייסורים ושכול שכאלה.

[משה_אלבאום*]

חגית תודה רבה על מילותיך החמות.

[משה_אלבאום*]

כמה מדהים למצא עצמי ברגעי הרפייה לאחר אימון טוב, פורץ בבכי, כשדמותו של בני מתיישבת לידי ומנסה בשתיקה הממשיכה גם לאחר המוות, להסביר או להגיד דבר בלתי מובן.
כמה יפה ומרשימה התמונה העוברת בתוכי, מחוצה לי, ומסביבי.

[תמר*]

משה
התשובות נמצאות, ללא מילים עדיין.
המילים הן אחרונות להגיע.

[משה_אלבאום*]

תמר איני מחפש תשובות כי הן לא נדרשות לי, אני חווה את החוויה עד תומה, ומשתדל לאפשר לה לחדור לכל הרוודים.

[תמר*]

טוב.
בכל זאת

[טליה*]

משה יקר.
אתה ממשיך לרגש אותי ....

[משה_אלבאום*]

טליה, שמח תמיד לרגש, שמח עוד יותר להתרגש.

[משה_אלבאום*]

כמה מוזר התהליך בו מתהלכים בזמן ולאחר שבר אישי כבד.
לכאורה, נראה כאילו וניתן לחזור לחיים רגילים, כשהכל חוזר למסלולו. הרגשות נרגעים, הראש מתבהר, הרצון כאילו מתפקד מחדש, היחס לבני אדם אחרים מתחיל לחזור לקדמותו, הרצון לפגוש אנשים כאילו מתפקד מחדש.
אבל מתחת לפני השטח סערה שלמה ממשיכה להתחולל.
הבוקר של כל יום חדש מצריך התנעה אחרת, הצהריים מחייב מנוחה שונה, הערב מתחיל בנסיונות לא לדעת, לא לחוש, לא להתחבר, ההרדמות מנסה להסתיר יותר מתמיד.
בבוקר חייב לנסות ולהגיד מחדש את אותם הדברים והגורמים בגללם שווה, בגללם כידאי, בגללם רוצה.
גם רמת המודעות הגדולה ביותר, הרצון החזק ביותר להמשיך ולחיות טוב, הרצון הגדול לתת, האהבה הבסיסית לחיים, אינה יכולה להסתיר מהעצמי את הסדק הגדול שנוצר, במקום בו חיים לבלבו.

[טליה*]

הלוואי והיו לי תשובות.....
הלוואי והיו לי פתרונות......
הלוואי והיתה לי דרך ....לתמוך ...
אולי הזמן.. מכהה את הכאב.?
אולי שינוי במקום ובאוירה מצליחים לאטום מעט את הסדק הגדול שנוצר..?.
למי פתרונים?????
תודה, משה על שיתוף ברגשותיך ומחשבותיך...
ביכולתי להקשיב ולהתבונן ...ולשלוח לך חיבוק ענק...
בתוספת אהבה אינסופית . להתפלל ולבקש שיעמדו לרשותך כוחות על להתמודד עם הקושי הרב...

[תמר*]

ובעת שבר כבד, הצימאון גובר
ויוצא מעצמו...ומביט מהצד
על חייו.
היכן הוא הליבלוב?
איזה סדק פערו שורשי השאול?
והמים עכורים, והרקיע מזוהם...
אין נקיון כפיים
אין נקיון לב
הו, המחשבות המצוחצחות...
כחרבות, כסכינים, כלהבות של אש.

חרדת נטישה.

[אנונימי]

קרני השמש משתקפות על טיפות הגשם
יצרו את הקשת שנפרסה לנגד עיני
אך כואב הוא לדעת שלמרות יופיה המרהיב
אינה יכולה להתקיים מעצמה.
האם פנטזיה היא האם מציאות?
האם הצבעים אינם קיימים כי איננו רואים?

עבר ועתיד חברו יחדיו
יצרו מציאות מרהיבה ביופיה.
האם אינה קיימת כשנגדע העבר ואבד העתיד?
האם המציאות היא פנטזיה חולפת?
ואולי תתגלה שוב במלוא עוצמתה
כשישתקפו קרני השמש על טיפות הגשם מעל.

[משה_אלבאום*]

השמש, הגשם וקשת בענן
חרדות הנטישה והבל ההישארות
אשלית החיים, ואשלית הפחדים
שמחה, עצב, אהבה, ערגה
כעס, כאב, שנאה, לקיחה
כל אלו והרבה יותר
ניצוץ שחלף, ניצוץ שיחזור

[משה_אלבאום*]

אני שוב מודה מאוד לכל התומכים והקוראים.
מה שנראה מהזווית הזו כחשוב ביותר, הוא להמשיך את התהליך האישי הפנימי, שבו אין לאחרים מלבד העצמי מקום לעשיה.
התמיכה חשובה ביותר ומאפשרת. ההרגשה שאנשים אחרים מתייחסים, חושבים, אוהבים, תומכים, היא הרגשה שעוזרת לעבור את הרגע הקשה, את הזמן החומק, את הרגשות המשתלטים בהנף, (אינדיבידואליסט מולד הההההה).
במבט לאחור, נראה שלא ניתן היה לעבור את המעברים הקשים הללו ללא תמיכה מסיבית כפי שקבלתי, מכל כך הרבה אנשים אוהבים ואכפתיים.
תודה ענקית לכולכם.
סביר להניח שבהמשך, הרגשות יציפו פעמים רבות . הרי כל פירור היכול להעלות את הרגש, עושה זאת בקנאות.

המאבק הפנימי למצא את הכוח לסיבה ולגורם, (אינטליגנציה רגשית), יכול לרוקן ולהוציא את החשק ביסודיות כל כך גדולה. העובדה שאני מבין לעומק את כל המצב ומה נדרש, אינה מוסיפה או מועילה בכלל.
הימים בהם אני קם חסר חשק לדבר כלשהו, ועד שלא פורץ הבכי וזורם במלואו, איני מסוגל לאסוף את עצמי לעשייה מחודשת, מלמדים יותר מכל על התפקיד החשוב בביטוי הרגש ללא קשר להבנה שלו.
איני יודע מי הדריך אותי להבין את נושא ארבע האינטליגנציות והדרך לאיזון ביניהן, אבל ללא הידע הזה, סביר מאוד להניח שהקושי התפקודי, הרגשות הקשים, והמחשבות הנלוזות, היו משתלטים עלי ללא שום בושה או חרטה.

שוב תודה ענקית על שאתם.

[שרי*]

הודעה חשובה לכל המתרחצים בים!
אם נקלעתם למערבולת, חשוב לזכור שלא להתנגד ולהאבק בה. אם תכנעו לזרימה היא תוביל אותכם למטה, למקור ואז אפשר לצאת מתוכה בקלות. בדיוק כמו ספירלה עם קצה מחודד שמתפשטת למעלה.
מדהים אותי כמה זה דומה למערבולת רגשית. איך הבחוץ והבפנים עשויים מאותו סדר עם אותה חוקיות. פלאי הקיום.

[תמר*]

אייי שרי איזו הקבלה יפה. לא סתם הסמל האוניברסלי של רגש = מים.

משה, תודה ענקית גם לך, על שאתה. @}

[תמר*]

So, so you think you can tell Heaven from Hell,
blue skies from pain.
Can you tell a green field from a cold steel rail?
A smile from a veil?
Do you think you can tell?
And did they get you to trade your heroes for ghosts?
Hot ashes for trees?
Hot air for a cool breeze?
Cold comfort for change?
And did you exchange a walk on part in the war for a lead role in a cage?
How I wish, how I wish you were here.
We're just two lost souls swimming in a fish bowl, year after year,
Running over the same old ground.
What have we found? The same old fears.
Wish you were here.

...אז לעיתים אני מתעדכנת (טוב נו, מחטטת..) במוזיקות של הילדים שלי, תראו מה מצאתי - קובץ שלם, הופעה חיה של הפינק פלויד. מעבר לזכרונות הפרא של נעוריי, אני נדהמת שוב מהמילים ויותר מהרלוונטיות שלהן.
והגיטרות..הגיטרות.... לזמזם ולהתענג.

[משה_אלבאום*]

אוךךךךךךךךךךך כמה חסרים עוד רבים כאלו, והגיטרות............................