על ידי משה_אלבאום* » 21 מרץ 2007, 01:37
אמ"ן - אמ"ן (אלוהים, מחייה, נשמות)
האין זאת כי העולם מתחדש בכל יום מחדש, למרות כל הקשיים והתהליכים השונים?? אנחנו בריאות חזקות ומוארות ויכולים להתגבר ולצאת לדרך חדשה, גם כשנראה שלא ניתן יותר. כל שקיעה מעלה את הזריחה שלאחריה, כל חורבן מפנה מקום לבניה מחודשת, לאחר כל טביעה ניתן לצוף מחדש ולשאוף אוויר מלא הריאות.
האין זה כך??
נכון, נקרעתי מבפנים והתפזרתי לאלפי רסיסי רסיסים. אבל לא אני בחרתי את הבחירה, ולכן אני ממשיך לבחור בחיים. אנחנו בונים בכל יום, מחשבה ומעשה, את הקרמה שלנו. אני בחרתי לבנות קרמה הממשיכה לבנות את החיים והיופי הפנימי. ממשיכה לטפח את היצירה והנתינה כדרך חיים. איני יודע כמה זמן ייקח לממש את הבחירה המחודשת ולאסוף את הרסיסים ליצירה טובה ונבונה ממה שהייתי. אני יכול רק לקוות שיהיה לי את הכוחות המספיקים על מנת להגיע לכך במלאות.
נכון, הכאב נישא בתוכי כמעגל ללא סוף. כל יום והסיבות שלו להעלאת הכאב והבכי.
נראה שהמצב הופך אותי לאדם טוב יותר, שלם יותר, מודע לרבדים עמוקים וחשובים יותר. בעיקר אינו מניח לשקוע בבינוניות היומיום המעשית, ללא לקיחה בחשבון שישנם דברים המקנים פרופורציה מתאימה לחיים.
תמיד ידעתי (לפחות מזמן פיתוח המודעות הבוגרת – קרלוס קסטנדה) שהמוות הוא בן לוויה נאמן לאדם. הוא זה היכול להקנות את התשובה הנכונה בכל רגעי החשש, הפחד, הלבטים הממלאים את הישות, ההססנות, ההליכה אחרי היצר ללא חשבון ועוד.
תמיד נמצא נאמן למקור, ומסביר ללא משוא פנים מה נכון ומה לא. מה מבזבז את זמננו ומה מואיל באמת. על מה מותר ואסור לוותר. בפרספקטיבה של המוות, תמיד ניתן למצוא את התשובה לשאלה האם מה שאנחנו משקיעים בו את העשייה, הרגש, המחשבה והגוף, הוא מה שאנחנו באמת רוצים לעשות.
במידה וידענו שנמות בוודאות בתקופה הקרובה, האם המעשה שאנחנו עומדים לעשות, באמת חשוב לנו כסיומת לחיינו???
האם זאת אינה שאלת השאלות על מנת לדעת מה אנחנו באמת רוצים לעשות, בכדי שהעשייה שלנו תתאים למאוויים העמוקים שלנו???
ידידה ספרה בדיחה טובה בנושא, ששמעה בתוכנית טלוויזיה.
מנחה בתוכנית מפורסמת שואלת כוכבת קולנוע לאחר שנה של הצלחה רבה, "מה תוכניותייך לשנה הבאה?" היא חייכה ואמרה, " כשמישהו מעוניין להצחיק את אלוהים באמת, הוא מספר לו על התוכניות שלו לעתיד" .
אמ"ן - אמ"ן (אלוהים, מחייה, נשמות)
האין זאת כי העולם מתחדש בכל יום מחדש, למרות כל הקשיים והתהליכים השונים?? אנחנו בריאות חזקות ומוארות ויכולים להתגבר ולצאת לדרך חדשה, גם כשנראה שלא ניתן יותר. כל שקיעה מעלה את הזריחה שלאחריה, כל חורבן מפנה מקום לבניה מחודשת, לאחר כל טביעה ניתן לצוף מחדש ולשאוף אוויר מלא הריאות.
האין זה כך??
נכון, נקרעתי מבפנים והתפזרתי לאלפי רסיסי רסיסים. אבל לא אני בחרתי את הבחירה, ולכן אני ממשיך לבחור בחיים. אנחנו בונים בכל יום, מחשבה ומעשה, את הקרמה שלנו. אני בחרתי לבנות קרמה הממשיכה לבנות את החיים והיופי הפנימי. ממשיכה לטפח את היצירה והנתינה כדרך חיים. איני יודע כמה זמן ייקח לממש את הבחירה המחודשת ולאסוף את הרסיסים ליצירה טובה ונבונה ממה שהייתי. אני יכול רק לקוות שיהיה לי את הכוחות המספיקים על מנת להגיע לכך במלאות.
נכון, הכאב נישא בתוכי כמעגל ללא סוף. כל יום והסיבות שלו להעלאת הכאב והבכי.
נראה שהמצב הופך אותי לאדם טוב יותר, שלם יותר, מודע לרבדים עמוקים וחשובים יותר. בעיקר אינו מניח לשקוע בבינוניות היומיום המעשית, ללא לקיחה בחשבון שישנם דברים המקנים פרופורציה מתאימה לחיים.
תמיד ידעתי (לפחות מזמן פיתוח המודעות הבוגרת – קרלוס קסטנדה) שהמוות הוא בן לוויה נאמן לאדם. הוא זה היכול להקנות את התשובה הנכונה בכל רגעי החשש, הפחד, הלבטים הממלאים את הישות, ההססנות, ההליכה אחרי היצר ללא חשבון ועוד.
תמיד נמצא נאמן למקור, ומסביר ללא משוא פנים מה נכון ומה לא. מה מבזבז את זמננו ומה מואיל באמת. על מה מותר ואסור לוותר. בפרספקטיבה של המוות, תמיד ניתן למצוא את התשובה לשאלה [b]האם מה שאנחנו משקיעים בו את העשייה, הרגש, המחשבה והגוף, הוא מה שאנחנו באמת רוצים לעשות[/b].
במידה וידענו שנמות בוודאות בתקופה הקרובה, האם המעשה שאנחנו עומדים לעשות, באמת חשוב לנו כסיומת לחיינו???
האם זאת אינה שאלת השאלות על מנת לדעת מה אנחנו באמת רוצים לעשות, בכדי שהעשייה שלנו תתאים למאוויים העמוקים שלנו???
ידידה ספרה בדיחה טובה בנושא, ששמעה בתוכנית טלוויזיה.
מנחה בתוכנית מפורסמת שואלת כוכבת קולנוע לאחר שנה של הצלחה רבה, "מה תוכניותייך לשנה הבאה?" היא חייכה ואמרה, " כשמישהו מעוניין להצחיק את אלוהים באמת, הוא מספר לו על התוכניות שלו לעתיד" .