קרן,
קודם כל, בהצלחה
וואו, פתחת פה תיבת פנדורה...
קאוצ'ינג - ממוקד למטרה ספיציפית, כולל לרוב סדרה קצובה של פגישות ואימון ליעד שהוסכם
נכון מאוד.
_טיפול רגשי - בדרך כלל מתחילים ממשהו ספיציפי ומתרחבים לנושאים נוספים. צריך לתת מרחב של תקופת זמן לטיפול כדי להעמיק כנדרש (חצי שנה מינימום?)
טיפול פסיכולוגי - מעמיק עוד יותר ורחב עוד יותר. הרבה פעמים נכנס לנושאים כמו משקעי ילדות וחוסר אמון נרכש. מתאים למי שרוצה ליווי לאורך זמן ואולי גם לכל החיים_
אין לי מושג מה ההבדל בין "טיפול רגשי" ל"טיפול פסיכולוגי", ומי עושה את ההבחנה הזאת. זו הבדלה שחדשה לי לגמרי.
בלי לדעת, אני חושבת שיש משהו לא יעיל במונחים האלה.
אני הייתי מחפשת להיות יותר ספציפית על מה מתודות העבודה של המטפלת. להבין האם הגישה שלה, למשל, יותר פסיכודינמית או יותר קוגניטיבית. או שילוב. מה הכלים שלה. וגם מה ההעדפות שלה. כמו ששקופה כתבה - האם ההעדפה המקצועית של המטפלת היא לתת מקום לרגש ולהבעה שלו ולקבלה שלו, או שהיא תדחף מהר ללעבוד אתו באופן מסוים? ועוד יותר חשוב: עד כמה המטפלת קשובה למה שאת רוצה בהקשר הזה? ועד כמה את מודעת לזכותך, יכולת או חוסר יכולתך לכוון אותה ולקבוע את הקצב הזה?
_נניח שהגעת לטיפול רגשי כדי להתגבר על פחד - בטיפול את תגלי את הפחד , ממה הוא נובע, איזה עוד פחדים קשורים אליו,
ואת המערכות שהפחד קשור אליהן / מניע אותן, בטיפול לא "מטפלים" בפחד, אלא בעיקר רואים אותו, רואים ממה הוא בא, מרגישים אותו, נותנים לו מקום בעולם.
ולאט לאט הוא מפסיק להשפיע על כל המערכות שהשפיע עליהן קודם - כי יש לו מקום חדש._
אם זה טיפול רגשי, אז אני נגד.
לעניות דעתי המאוד אישית, טיפול רגשי טוב יעבוד בכמה שיותר מישורים. גם במישור של לראות אותו ולתת לו מקום וביטוי ולגיטימציה ואבל על התהליך שבו הפחד נוצר ויכולת לחוש אותו לעבור דרכו וה-כ-ל- - וגם יעודד אותך להיות פרקטית, הכי ביהייביוריסטית שיש, ולהגיד "או.קיי, עכשיו שאני יודעת שהפחד הזה לא באמת מציאותי (נניח פחד מג'וקים, או פחד מלדבר עם אנשים חדשים, או לעמוד מול קהל) - איך אני מתגברת עליו ומעיפה אותו מהמערכת שלי, צעד אחרי צעד".
לדעתי, לקוות שרק התהליך של הכרה בפחד ונתינת מקום לו יאפשרו להיפטר ממנו - זה בעייתי.
_עוד הבדל משמעותי בין טיפול פסיכולוגי / פסיכותרפיסטי לשאר הטיפולים שאני מכירה:
בטיפול רגשי יש שני ערוצים של טיפול.
הערוץ הגלוי הוא המודע - הדיבור, התרגילים שעושים (אם יש תרפיה נלווית) ,השיחה עצמה שהיא מרפאת
וערוץ ריפוי נסתר- הקשר עם המטפל, בטיפול טוב נוצר בין המטפל למטופל קשר, ומטבע הדברים הקשר הזה מציף את החסימות של המטופל בקשרים שלו:
והקשר הזה הוא הזדמנות לריפוי אמיתי, לשוחח על הקשר עצמו, על האמון/ אי אמון על הכעסים שהוא מעלה, ולאורך זמן נוצר קשר מרפא._
לדעתי הערוץ הנסתר הזה, היחסים החיוביים עם המטפל, הוא הדבר הכי חשוב שיש בכלל, בכל מערך תמיכה שהוא (טיפול פסיכולוגי, רגשי, ייעוץ רוחני, הכל).
וזה מוביל אותי לשאלה המקורית שלך: איך אני בוחרת / יודעת מה טוב לי.
_אני מרגישה שאני בוחרת בין תפוח לאגס בגלל ששתיהם נמצאים פה מולי על הצלחת,
ואני לא מצליחה לענות לעצמי לשאלה: למה לא קיווי? או בננה? או שקדים?_
אז קודם כל, רשימה של שאלות לעצמך:
מה היית רוצה להשיג בטיפול?
עם אילו דרכי עבודה נוח לך? יש אנשים שחייבים להיות "ממוקדי מטרה" והיו נטרפים ממשהו רגשי ודינמי, ויש אנשים שהמיקוד יגרום להם לרגיש שלא שומעים אותם ולחא מכבדים אותם. וזה כמובן משתנה מזמן לזמן...
אילו תכונות חשובות שיהיו למטפלות שלך?
אם קשה לך לענות על השאלה הזאת: למי הכי היית רוצה שהיא תהיה דומה? דמות אמיתית, מומצאת, או שילוב של דמויות שאת מכירה...
תשובה ראשונית ואוניברסלית שאני מרשה לעצמי לתת לך, ממרום פטרוניותי כי רבה
: את צריכה מישהו שתוכלי לתת בו אמון, מישהו שיגרום לך להרגיש בטוחה ומוגנת, מישהו שאת מרגישה שמכבד אותך.
אלה תנאי מינימום בסיסיים, שמפתיע כמה הרבה מטפלים לא עומדים בהם
, והם אוניברסליים והם חיוניים כחמצן.
אמון ותחושת בטחה - נוצרים לאורך זמן. לכן יש לי אישית בעיה ענקית עם כל הקונספט של "יש לי בעיה רגשית אז אני אלך לטיפול אצל מישהו שבחיים לא פגשתי קודם, כדי לדסקס אתו את הקטעים הכי רגישים בהווייה שלי".
בפגישת היכרות טובה, או בסדרה של שתי פגישות היכרות טובות - חלוקת זמן סבירה בעיני היא בערך חצי-חצי, או שני-שליש - שליש.
שני שליש / חצי שבו את מדברת על עצמך, ומניחה לעצמך לקלוט (חצי תת-הכרתית) איך היא מגיבה אלייך ולסיפור שלך, ומזה מניחה לתחושה אינטואיטיבית לעלות בך, של "היא בסדר" או "היא לא משהו",
והחצי / ליש האחר, שבו את שואלת אותה שאלות, במטרה לגלות אותה, לחוש אותה, למפות מי היא ומה היא.
איזה שאלות? לדעתי, רק על זה שווה לפתוח דף
תמי גלילי, בדף
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות תיארה "שאלון" פשוט כזה, שענה על הצרכים שלה:
_**בזמנו, ערכתי "ראיונות" למטפלים פוטנציאליים, כיוון שחיפשתי מישהו שיעזור לי בתהליך הזה. קשה מאוד לעבור אותו לבד, או אפילו בשניים. בחנתי אותם בעזרת שתי הצהרות.
הראשונה: אני היחידה שיכולה לדעת את האמת על עצמי ועל ההיסטוריה האישית שלי, ולכן היחידה שיכולה להוביל את תהליך ההחלמה שלי. האם אתה מסכים?
השנייה: המטרה שלך בטיפול היא שאני לא אצטרך אותך יותר. מסכים?
לא תאמינו אילו התפתלויות קיבלתי בתגובה על השאלות האלה. אז זה הפתיע אותי, בדיעבד זה משעשע**_
אותי זה לא משעשע, אלא עצוב.
בתכלס, את רוצה לדעת מה הערכים של הבנאדם שיטפל בך, ומה היכולות הרגשיות שלו לתמוך ולאהוב. אבל אי אפשר לשאול דבר כזה ישירות, כי תקבלי תשובות מעוותות לגמרי. אבל נדמה לי שעם שאלות ששואלות על ניסיון קודם ודברים שהם מעריכים בטיפול או בהכשרה שלהם, הפסיגולוגית/ מטפלת תרגיש נוח יותר, ותוכל דרך התשובות שלה באמת לחשוף את האני-מאמין שלה.
עכשיו לעניין ההמלצות:
תשאלי את כל מי שזז, אם הוא היה ומכיר.
א-ב-ל, כשאת שואלת:
א. לבקש פירוט. "היא מדהימה" זה לא מספיק. למה היא מדהימה? מה כל כך טוב בה? תביאי דוגמה. וכמובן: מה החסרונות שלה?
אני החלטתי שכשאני מחפשת המלצות, אני נותנת עדיפות גבוהה מאוד להמלצות שבאות מאנשים שבראש שלי, במזג שלי, שיש להם את ההעדפות שלי, או לפחות הבנה להעדפות שלי, ושחולקים אתי תפיסת עולם דומה - לפחות במה שנוגע לאיש המקצוע הספציפי שאני מחפשת.
ולהיזהר או לבחון בעין ביקורתית המלצות שבאים מאנשים שאני לא רואה אתם עין-בעין, או שאני לא מכירה באמת.
ובהקשר הזה - יסלח לי אלוהים, אבל לאור מה שסיפרת פה בכמה מקומות, אני הייתי מאוד נזהרת מהמלצה שבאה מאמא שלך.
לא פוסלת, אבל נזהרת ושוקלת ובודקת ומתשאלת ומתחקרת ומטילה ספק ברחל בתך הקטנה.
כי לי זה נשמע כמו לעשות משהו עם פוטנציאל נפיץ מאוד.
האמת, לדעתי השאלה שלך, קרן, שייכת יותר לדף
איך לבחור מטפל.
או לדף חדש,
איך לבחור פסיכולוג (אין כזה עדיין, ולדעתי חיוני שיהיה!!), כי בדף ההוא הם מדברים יותר על טיפולים אלטרנטיביים.
יש גם את הדף
למה קשה לי עם פסיכולוגיה ופסיכולוגים. לא זוכרת אם קראתי אותו אי פעם, אבל אולי יהיו שם פנינים ודברים מועילים.
סליחה על הנאום....
@}