על ידי בועז_חן* » 20 ינואר 2006, 00:38
אם השאלה שלך היא רק על הלחץ החברתי, והסיבה היחידה שאת מרגישה "לא בסדר" בגללה היא תדמיתית אז זו שאלה קלה - תתעלמי, ותעשי מה שנכון עבורך. את יכולה להפסיק לקרא כבר פה.
אבל אני מרשה לעצמי להתיחס למשהו עמוק יותר, לשאלה הפנימית שאנחנו שואלים את עצמנו - האם צריך לחיות לאור תכלית, לתכנן, לקדם את עצמנו, או לחיות את הרגע, ואת הקיים.
אני מסכים עם עומר שהאדם שונה מהחיה בפרספקטיבה שיש לו, אבל זה לרק עניין טכני - התוצאה של הפרספקטיבה הזו היא קיומית כי היא החליפה את אינסטיקט ההשרדות של החיה בצורך קיומי למשמעות ותכלית, שבלעדיו אנחנו לא שורדים. אני לא רוצה להכנס לפילוסופיה (אלא אם את תרצי), אבל זה עניין של לשרוד, לא פחות. אז אקפוץ ישר לשורה התחתונה:
לאורך חיינו אנחנו חייבים מטרות, הטעות בשאלה שלעיל היא עצם החלוקה הדיכוטומית בין ההוה לעתיד, כאילו שזה או הנהא הווה או פעילות (לא מהנה) לטובת העתיד - אנחנו צריכים את השאיפה כדי ליצור הווה מעניין ונעים, ואת ההנאה מההוה כדי להצדיק את השאיפה. אלו שני מנגנונים משלימים, לא סותרים.
הטעות נובעת מהסתכלות סטטית, כאילו יש מצב שאליו החיים שלנו שואפים ובו הם מגיעים לאיזו מושלמות. בראיה הזו אנשים שואלים את עצמם מה המקום הזה, האם הם יגיעו אליו, אולי הם כבר שם וכד'. ומתוסכלים מאוד שבהגעה ליעד שהציבו לעצמם הם לא חווים את החוויה של השלמות.
אני לא מסכים עם עומר שיש "מקום" באמת, השאיפות שלנו הן לשיפור כללי של הבטים מסויימים בחיינו (ובאנושות) ו"המקומות" הם רק יעדי ביניים, נקודות ציון לאורך המסע. כדי להגיע לסיפוק אמיתי אנחנו צריכים התקדמות לכיוון של מטרה, לא הגעה אליה.
התשובה שלי היא לכן הסתכלות דינמית על החיים: אנחנו לא מסוגלים להגיע לסיפוק מהתקעות לנצח במקום אחד, אבל לא נהנה מאף מקום אם רק נרוץ כל הזמן. וגם בדינמיות אין "מהירות" נכונה, אלא תקופות בחיים בהן אנחנו יותר השגיים ומכווני מטרה, וכאלה שבהן אנחנו יותר רגועים ונהנים מהקיים. וכמובן שלכל אחד יש את המסלול והקצב שלו.
שאלת אם אתה נהנה ממה שיש אז למה לשאוף ליותר? אז קודם כל בואי נוריד את המילה "יותר" כי אפשר גם לשאוף להרבה דברים שהם פשוט שונים ולא דווקא "יותר", ואז התשובה היא גיוון. אני נהנה מהשיגרה אבל בונה לי אתגרים, אחרת השגרה לא תהנה אותי. אני נהנה מהאתגרים אבל שואף לאתנחתאות, אחרת המאמץ יהיה מיגע. וכך הלאה וכך הלאה.
אז אם את עכשיו בתקופה של להנות מהנוף - נהדר! אבל אם מציק לך שאין לך שאיפות (ולא מהסיבה החברתית) תמצאי הרבה הנאה בלנסות וליצור כאלו. אפשר לעשות את זה גם בערסל בצל. וכשתמצאי לך אחת, את תארזי בשימחה לדרך.
בינתיים - מנוחה מהנה. ולא לשכוח להתהפך לפעמים (-:
אם השאלה שלך היא רק על הלחץ החברתי, והסיבה היחידה שאת מרגישה "לא בסדר" בגללה היא תדמיתית אז זו שאלה קלה - תתעלמי, ותעשי מה שנכון עבורך. את יכולה להפסיק לקרא כבר פה.
אבל אני מרשה לעצמי להתיחס למשהו עמוק יותר, לשאלה הפנימית שאנחנו שואלים את עצמנו - האם צריך לחיות לאור תכלית, לתכנן, לקדם את עצמנו, או לחיות את הרגע, ואת הקיים.
אני מסכים עם עומר שהאדם שונה מהחיה בפרספקטיבה שיש לו, אבל זה לרק עניין טכני - התוצאה של הפרספקטיבה הזו היא קיומית כי היא החליפה את אינסטיקט ההשרדות של החיה בצורך קיומי למשמעות ותכלית, שבלעדיו אנחנו לא שורדים. אני לא רוצה להכנס לפילוסופיה (אלא אם את תרצי), אבל זה עניין של לשרוד, לא פחות. אז אקפוץ ישר לשורה התחתונה:
לאורך חיינו אנחנו חייבים מטרות, הטעות בשאלה שלעיל היא עצם החלוקה הדיכוטומית בין ההוה לעתיד, כאילו שזה או הנהא הווה או פעילות (לא מהנה) לטובת העתיד - אנחנו צריכים את השאיפה כדי ליצור הווה מעניין ונעים, ואת ההנאה מההוה כדי להצדיק את השאיפה. אלו שני מנגנונים משלימים, לא סותרים.
הטעות נובעת מהסתכלות סטטית, כאילו יש מצב שאליו החיים שלנו שואפים ובו הם מגיעים לאיזו מושלמות. בראיה הזו אנשים שואלים את עצמם מה המקום הזה, האם הם יגיעו אליו, אולי הם כבר שם וכד'. ומתוסכלים מאוד שבהגעה ליעד שהציבו לעצמם הם לא חווים את החוויה של השלמות.
אני לא מסכים עם עומר שיש "מקום" באמת, השאיפות שלנו הן לשיפור כללי של הבטים מסויימים בחיינו (ובאנושות) ו"המקומות" הם רק יעדי ביניים, נקודות ציון לאורך המסע. כדי להגיע לסיפוק אמיתי אנחנו צריכים התקדמות לכיוון של מטרה, לא הגעה אליה.
התשובה שלי היא לכן הסתכלות דינמית על החיים: אנחנו לא מסוגלים להגיע לסיפוק מהתקעות לנצח במקום אחד, אבל לא נהנה מאף מקום אם רק נרוץ כל הזמן. וגם בדינמיות אין "מהירות" נכונה, אלא תקופות בחיים בהן אנחנו יותר השגיים ומכווני מטרה, וכאלה שבהן אנחנו יותר רגועים ונהנים מהקיים. וכמובן שלכל אחד יש את המסלול והקצב שלו.
שאלת [u]אם אתה נהנה ממה שיש אז למה לשאוף ליותר?[/u] אז קודם כל בואי נוריד את המילה "יותר" כי אפשר גם לשאוף להרבה דברים שהם פשוט שונים ולא דווקא "יותר", ואז התשובה היא [b]גיוון[/b]. אני נהנה מהשיגרה אבל בונה לי אתגרים, אחרת השגרה לא תהנה אותי. אני נהנה מהאתגרים אבל שואף לאתנחתאות, אחרת המאמץ יהיה מיגע. וכך הלאה וכך הלאה.
אז אם את עכשיו בתקופה של להנות מהנוף - נהדר! אבל אם מציק לך שאין לך שאיפות (ולא מהסיבה החברתית) תמצאי הרבה הנאה בלנסות וליצור כאלו. אפשר לעשות את זה גם בערסל בצל. וכשתמצאי לך אחת, את תארזי בשימחה לדרך.
בינתיים - מנוחה מהנה. ולא לשכוח להתהפך לפעמים (-: