האם זה בסדר לא לשאוף להגיע לאנשהו בחיים

אני לא רוצה להגיע לשום מקום. בחברה שלנו אדם נטול שאיפות נחשב אדם בעייתי.

את כנראה לא רוצה להגיע למשהו שאת מכירה.
זה מאוד הגיוני לדעתי.
בשביל מה לבזבז אנרגיה?
אולי אם לא תרצי להגיע לאנשהו מסוים,תגיעי למקומות מפתיעים???

את לא שואפת להגיע לשום מקום משום בחינה?
להגיע לאנשהו זה יכול להיות מבחינת קריירה
אבל גם מבחינת מצב משפחתי, התפתחות אישית (מודעות, יצירה, תקשורת עם הסביבה), מבחינת מפלס האושר בחייך...
מכל הבחינות האלה (ובטח עוד כמה שלא חשבתי עליהן עכשיו) את "מסודרת"?

אני שואפת למשפחתיות מאושרת.

השאלה היא האם זה בסדר בעיניך.
אם זה בסדר בעיניך - יופי.
אם לא בסדר - תשני.
אבל מה אכפת לך מה אנשים אחרים חושבים?

ברור שזה בסדר לא לשאוף. לאן יש להגיע ? השאיפה להיות או להגיע למקום אחר זו המחלה הקרויה אדם.
השאיפה למשהו גורמת לנו לחיות במחשבות על העתיד, וגורמות ללחץ מיותר.
ברגע שחיים בהווה בלי שאיפות, הרבה דברים קורים, מגיעים להרבה מקומות, אבל ברגיעה, ובלי מאמץ.
יתכן והגעת לאחד התגליות הגדולות שאדם יכול להגיע.
השאלה היא האם את שלמה אם זה , והאם הרעיון הגיע ממקום של שלווה ותובנה או ממקום של אדישות וחוסר תקווה, ואז זה כבר סיפור אחר לגמרי.

העניין הוא שברגע שלא שואפים אז לא עושים כלום בשביל להתקדם (כי אין מטרות).

יש לך מטרה
אני שואפת למשפחתיות מאושרת.

אולי יש אנשים שלא יגדירו את זה כמטרה.
בעיני זו מטרה נפלאה.

לפעמים יש לנו מטרות "קטנות" (להתעמל, ללמוד לסרוג/לרקום, לאכול אוכל יותר בריא)
לפעמים מטרות גדולות (להמציא תרופה חדשה, לשבור את שיא העולם בקפיצה לרוחק).

יש מטרות שאנו שואפים אליהן זמן רב, ויש מטרות שמופיעות בתקופות שונות.
לא מוכרחים "מטרת על"...

האם את מאושרת?

בעיני המטרות עוזרות להתקדם,לא במובן של תואר או קריירה,אלא בכך שאני רוצה להשתפר ולהיות אדם טוב יותר -טוב למען משפחתי ולמען עצמי.
גם משפחתיות טובה דורשת מטרות : לעבוד על כעס, על קבלה יותר טובה של בן הזוג(לא לפנטז אפילו שישתנה...לקבל אותו עם ה-כ-ל הטוב והפחות טוב)
נקודה למחשבה...

העניין הוא שברגע שלא שואפים אז לא עושים כלום בשביל להתקדם (כי אין מטרות).
אם את משתמשת במילה "להתקדם" זה אומר שיש לך שאיפות. שיש לך מקומות שנמצאים "קדימה" מהמקום הנוכחי. את רק לא מחליטה לממש את השאיפות האלה וזה כבר משהו אחר.

אני מוצא שרבים מדברים על אחת משתי קיצוניות:

המערבית (לכאורה): להתקדם, לרוץ, לעשות, לא להיות מרוצה מהקיים, לחיות בציפיה לעתיד
המזרחית (לכאורה): להיות רק בהווה, להסתפק במה שיש, לא לעשות אלא לחוות, לא לתכנן

לטעמי הקצנה בכל אחת משתי הדרכים מובילה למקומות רעים מאוד. החוכמה היא להגיע לאיזון:
להנות ממה שיש, ולשאוף ליותר.
לפעול להתקדמות, אך בלי לרמוס את מה שכבר השגנו.

לא צריך לעמוד כדי להנות מהנוף. לא צריך לרוץ כדי להגיע. החיים הם טיול וכדי שיהיה מהנה צריך שיהיה לו מסלול אבל גם לדעת להנות מהפרחים בצד הדרך.

טיול מהנה. לא לשכוח מים וקרם הגנה (-:

נייס...

זה אומר שיש לך שאיפות.
השאיפות הן מה שמצופה על ידי החברה, אלה לא השאיפות שלי.
להנות ממה שיש, ולשאוף ליותר.
אם אתה נהנה ממה שיש אז למה לשאוף ליותר?
ואם לא יודעים למה לשאוף? אם מרוב ציפיות של אחרים כל החיים לא יודעים מה רוצים ולמה לשאוף?

לי אין שאיפות וזה בסדר בשבילי ...כשארגיש שזה לא מתאים אתנהל אחרת.....
זה אף פעם לא נגמר השאיפות האלה ...תמיד רוצים עוד משהו או משהו יותר גדול או בכלל משהו ששכנעו אותנו שאם הגענו עד אליו אז חייבים את השני כי זה ההמשך שלו.....
אני חיה לי מיום ליום ולא מפסיקה להתלהב מהכל כולל הכל מעצמי ומהסביבה שלי וכל השינויים שיש בהם....
עושה דברים בגלל שנעים לי לעשות אותם ולא בגלל צורך או שאיפה להיות עם תואר מסויים (תרתי משמע).

שני דברים אני כן שואפת -
בהווה - אויר טוב ...... ולעתיד - אוירה טובה....

אני שאפתי רק פעם אחת בתיכון, וגם אז כמו חנון, וכמו שאתם רואים הכל בסדר, הגעתי גם הגעתי.
תשמעו ממני:
זה בסדר לא לשאוף לכלום. ברגע שמפסיקים לשאוף רואים שאפשר סתם לנשום בשקט ורק אז יש סיכוי לדעת מה באמת רוצים. כל מה שצריך זה להשתיק את הרעש שבגללו מרוב ציפיות של אחרים כל החיים לא יודעים מה רוצים ולמה לשאוף.
בדיוק במצב כזה, צריך לעצור ו לעשות כלום .

לעשות כלום? .
נו, הייתי בטוח שהיה דף כזה, או מאמר כזה איפושהוא. כנראה דמיינתי את זה כשכן שאפתי.

כנראה שצריך לפתוח דף כזה.

הולכת,

אני לא רוצה להגיע לשום מקום.
למה שתצטרכי?

לדעתי את מנסה לראות את עצמך דרך עיניים של אחרים
אחרים שופטים אותך (כנראה) על פי מידותיהם ואומרים לך שאת חסרה.
השאלה היא אם מידותיהם מתאימות לך...

נסי אולי להתבונן על זה מנקודת ראות אחרת.
מהן שאיפות?
אילו שאיפות הן לגיטימיות?
מי קובע אם יש לך או אין לך שאיפות?

אם אין לך שאיפות (כדברייך), מה מניע אותך לקום מהמיטה כל בוקר?
האם את עושה דברים במשך היום?
אם כן, אז:
למה את עושה אותם?
האם יש בעשייתך משהו יצירתי או חדשני?

נראה לי שכל הדיון כאן התפתח מבלי לבדוק על מה בעצם את רוצה לדבר...

כנראה דמיינתי את זה כשכן שאפתי.

לעשות כלום : Vhttp://www.beofen-tv.co.il/alon-beofen-tv/home ... thing.html

אם גם לכם יוצא טקסט הפוך יש ללחוץ על תצוגה בסרגל למעלה ושם על קידוד ושם לבחור "בחירה אוטומטית".

לחיות לאאאאאאט

אפרופו

לדעתי "משפחתיות מאושרת" זו אחת השאיפות הגבוהות ביותר שקיימות וכן בין הקשות ביותר.
לדעתי אם אנשים היו מתמקדים קודם בזה לפני הכל העולם היה נראה ממש טוב.
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מסבירה שוב ושוב לאנשים שממש לא חסר לי לעבוד ולפתח קריירה ושגם למעשה אני לא שואפת לכלום מלבד לשפר את איכות הקשרים הקרובים לי...

_האם זה בסדר לא לשאוף להגיע לאנשהו בחיים?
כן.

מזמינה אותך ל- מה אתם עושים בחיים.

אני לא רוצה להגיע לשום מקום.
אני חושב שרוב האמור בדף, שם את הדגש על "לשאוף", אני רוצה לשים את כובד המשקל על "להגיע".
היכולת של בני האדם לשאוף, היא היכולת המדהימה להסתכל על עצמנו מבחוץ, ולהציב מטרות אליהן יש לשאוף. היכולת קיימת, וכולנו משתמשים בה כל הזמן. היכולת עצמה היא כמו טכנולוגיה, לא טובה או רעה, פשוט קיימת וזמינה עבורנו.
הבעיה היא לאן לשאוף. ה - "להגיע", הוא המקום אליו את לא שואפת. וזה נהדר שכל אחד מגדיר את המקום אליו הוא רוצה להגיע.
אם את רוצה להגיע למקום שרוב האנשים לא רוצים אליו, זה נהדר (להיות לבד - יותר נחמד). ואם יתר האנושות לא מבינה אותך, מה בכך?
ואם אין מקום מוגדר, זה נהדר, כי לא מתקבעים על מטרה אחת, אלא כל הזמן פתוחים למקומות חדשים אליהם ניתן להגיע.
ובדרך אגב, גם לשכב במיטה ולנוח זו מטרה לא רעה בכלל, שניתן להתמקצע בה היטב.

<שמתם לב ש "לשאוף" זה למשוך אוויר פנימה, אלינו, לתוכנו?>

האם זה בסדר לא לשאוף? אוו נווס? (צריך קצת אויר לא?)

לטעמי כדאי ומומלץ לעצור ולהנות מהנוף שבדרך (בכל הזדמנות..

אוו נווס
נו. מה כתוב פה? בטח לכולם זה ברור ורק לי לא.

אהההההה! (-:
הבנתי. לא מגלה.

אם השאלה שלך היא רק על הלחץ החברתי, והסיבה היחידה שאת מרגישה "לא בסדר" בגללה היא תדמיתית אז זו שאלה קלה - תתעלמי, ותעשי מה שנכון עבורך. את יכולה להפסיק לקרא כבר פה.

אבל אני מרשה לעצמי להתיחס למשהו עמוק יותר, לשאלה הפנימית שאנחנו שואלים את עצמנו - האם צריך לחיות לאור תכלית, לתכנן, לקדם את עצמנו, או לחיות את הרגע, ואת הקיים.

אני מסכים עם עומר שהאדם שונה מהחיה בפרספקטיבה שיש לו, אבל זה לרק עניין טכני - התוצאה של הפרספקטיבה הזו היא קיומית כי היא החליפה את אינסטיקט ההשרדות של החיה בצורך קיומי למשמעות ותכלית, שבלעדיו אנחנו לא שורדים. אני לא רוצה להכנס לפילוסופיה (אלא אם את תרצי), אבל זה עניין של לשרוד, לא פחות. אז אקפוץ ישר לשורה התחתונה:
לאורך חיינו אנחנו חייבים מטרות, הטעות בשאלה שלעיל היא עצם החלוקה הדיכוטומית בין ההוה לעתיד, כאילו שזה או הנהא הווה או פעילות (לא מהנה) לטובת העתיד - אנחנו צריכים את השאיפה כדי ליצור הווה מעניין ונעים, ואת ההנאה מההוה כדי להצדיק את השאיפה. אלו שני מנגנונים משלימים, לא סותרים.

הטעות נובעת מהסתכלות סטטית, כאילו יש מצב שאליו החיים שלנו שואפים ובו הם מגיעים לאיזו מושלמות. בראיה הזו אנשים שואלים את עצמם מה המקום הזה, האם הם יגיעו אליו, אולי הם כבר שם וכד'. ומתוסכלים מאוד שבהגעה ליעד שהציבו לעצמם הם לא חווים את החוויה של השלמות.
אני לא מסכים עם עומר שיש "מקום" באמת, השאיפות שלנו הן לשיפור כללי של הבטים מסויימים בחיינו (ובאנושות) ו"המקומות" הם רק יעדי ביניים, נקודות ציון לאורך המסע. כדי להגיע לסיפוק אמיתי אנחנו צריכים התקדמות לכיוון של מטרה, לא הגעה אליה.

התשובה שלי היא לכן הסתכלות דינמית על החיים: אנחנו לא מסוגלים להגיע לסיפוק מהתקעות לנצח במקום אחד, אבל לא נהנה מאף מקום אם רק נרוץ כל הזמן. וגם בדינמיות אין "מהירות" נכונה, אלא תקופות בחיים בהן אנחנו יותר השגיים ומכווני מטרה, וכאלה שבהן אנחנו יותר רגועים ונהנים מהקיים. וכמובן שלכל אחד יש את המסלול והקצב שלו.

שאלת אם אתה נהנה ממה שיש אז למה לשאוף ליותר? אז קודם כל בואי נוריד את המילה "יותר" כי אפשר גם לשאוף להרבה דברים שהם פשוט שונים ולא דווקא "יותר", ואז התשובה היא גיוון. אני נהנה מהשיגרה אבל בונה לי אתגרים, אחרת השגרה לא תהנה אותי. אני נהנה מהאתגרים אבל שואף לאתנחתאות, אחרת המאמץ יהיה מיגע. וכך הלאה וכך הלאה.

אז אם את עכשיו בתקופה של להנות מהנוף - נהדר! אבל אם מציק לך שאין לך שאיפות (ולא מהסיבה החברתית) תמצאי הרבה הנאה בלנסות וליצור כאלו. אפשר לעשות את זה גם בערסל בצל. וכשתמצאי לך אחת, את תארזי בשימחה לדרך.

בינתיים - מנוחה מהנה. ולא לשכוח להתהפך לפעמים (-:

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מסבירה שוב ושוב לאנשים שממש לא חסר לי לעבוד ולפתח קריירה ושגם למעשה אני לא שואפת לכלום מלבד לשפר את איכות הקשרים הקרובים לי...
כל הכבוד.

ובדרך אגב, גם לשכב במיטה ולנוח זו מטרה לא רעה בכלל, שניתן להתמקצע בה היטב.
חחחחחח

breath in
breath out &

it's not good to control everything
but it's not good not to control anything

אהבתי. תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני נמצאת בשאלה הזאת. כאשה, אני הבת של חוה. חוה מלשון לחוות, חוי'יה..זהו טבעה המקורי של האשה, וכשהיא נמצאת בה, בחוי'ה, היא יכולה להיות שלמה ומסופקת. אבל מה קורה כשהמציאות העכשוית מתפרשת (אולי ע"פ הקודים של החברה) כמשהו לא חיובי?
אז נולדת תחושה של "המקום הזה לא טוב" ו"עלי ללכת מכאן למקום אחר" השאלה היא אם להענות לאותו דחף, או להשאר לחוות את תחושת "הלא בסדר" כחוויה נוספת, לא לתת לה את השלטון. לבדוק עם עצמי מה קורה אחר כך.. לא לשכוח לנשום..לפעמים מגיעות תשובות מפתיעות

וואו.. אני גם אחד ללא שאיפות מיוחדות לעתיד "מה תרצה להיות/לעשות כשתהיה גדול", ואנשים, כולל אשתי, מתייחסים לזה כאל בעיה.
ממש התרגשתי לקרוא שיש עוד במצב דומה לשלי ושזה בסדר פשוט לחיות ולהנות מההווה מבלי הצורך לחתור ולהלחם לברוח מההווה לאיזה עתיד ורוד שאנשים שמים לעצמם כמטרה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני מאוד מתחברת.
אני אם ל-3 ילדים. (לא) עובדת כבר שנה.
נהנת ולא נהנת מהזמן הזה בבית. רוצה ולא רוצה להכין כל יום ארוחת צהריים...כביסות...לסדר את הבית.
מאוד רוצה לחזק קשרים עם חברים, שכנים, מכרים. מחפשת אינטמיות, פתיחות, קרבה. אבל דואגת לזהות את אלה שלא "באים לי טוב".
מנסה לשמור על אנרגיות חיוביות בבית, על אווירה טובה ושמחה. כמה שניתן. וגם אם לא מצליח..אז משתדלת לקבל ולא לשקוע. אוהבת מאוד לצחוק. לשבור את הכללים, לשבור את השגרה האהובה.
מחפשת (לא) לעבוד במשהו שאני בעיקר נהנת ממנו, שיש לי תשוקה אליו, שארצה לחשוב עליו בלילה במיטה לפני שאני נרדמת (ולא אתבאס כשמחשבות על עבודה עולות לי) שאפגוש דרכו אנשים חמודים מלאי תשוקה וחדוות עשייה.
לא רוצה לעשות בשביל להשוויץ. למרות שזה קשה לפעמים להסביר לאנשים ששואלים - נו...אז מה את עושה כל היום?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני למשל לא שואפת לכלום -
רק להיות אדם טוב יותר !

בעיני המטרות עוזרות להתקדם,לא במובן של תואר או קריירה,אלא בכך שאני רוצה להשתפר ולהיות אדם טוב יותר -טוב למען משפחתי ולמען עצמי.
הכי ברור, ברגע שיש מטרה\יעד יש גם כיוון שאפשר להתקדם לעברו, קצב ההתקדמות פחות חשוב מהכיוון. יש קסם כזה שברגע שמציבים מטרה היא נוטה להתגשם, לא בקטע רוחני\קואצ'רי פשוט מנסיון אישי מצוין.